מלחמות השם - רלבג

fyerauSgegeben Don

£ 0 1 1 1 $ £ a m m .

mni> IX. 9Ttilcf)0motI) £ a f t f ) e m

2>ie âmpfe ©ottea. «on j£ei>i ben (Serfon.

93tgf>er erjdjienen folgenbe 5Mnbe: SBanb I—III: sJMmonibe3, floret) 9Jcl>ud)im, ftebrdtfdf! mit

beutfdjer Uberfegung Don gfirftentljal, ©tern unb @ d) et) e r. 3 23anbe.

Sanb IV: ®munoJj 9Jamnt), bus 23ud) bom erfjafcnen ©laubcn 00״n 2Ibr. ibn. £ a u b , fjebraifd) mit beutfdjer Uberfeftung Don iieil.

Sanb V: Sufari Oon Oeûba ,fValetu, Ijebraifdj mit beutfdjer Uberjefcung oon Saffel.

Sanb VI: Sic £abl>alal) ober bie 5Reli8ion8MilofoJpl)ie bee £)ebracr oon grancf, beutfdf! oon ©eUinecf.

Sanb VII: bic 5Reltpon3MilofoMie beg @oâc§ (ftaliliiiliifl).

Sanb VIII: Sag a3ud) 3Marim oon « lbo, beutfrf) oon ScÎefinger.

$anb IX: !JJlUdjomotf) £afd)em, bit SMmfcfe ©otte§ oon !i.'eDi ben ©erf on (Ijebrfttfdj).

Sanb X: 9Jlorc SRebocfoe â־feman oon % l a d ) m a n n i l r o t o a l (Ijebrcitfcf)).

1923. SSertag oon £out$ £amm, 33erltn.

Milchamot Ha-schem.

Die Kampfe Gottes.

Religionsphilosophische und kosmiscbe Fragen,

in sechs Biichern abgehandelt

von .

Levi ben Gerson.

Neue durchgehends berichtigte Ausgabe.

6ג*>^״-

SkrUn 1923.

SScrlog toon £out$ Comm.

ר פ 0

ם ש ת ה ו מ ח ל מnan

ל ח נ ב ה ר הפילוסוף ה

י ב ר

ן ו ש ר ן ג י כ ו לp»1h א *גת«"כ ם ג י ד פ א ד י י י י גדפ6 ראשיגה ג

_ ^ ת י ג ר ש ה יצא לאו ת ע ו

\ym®£ HEBRON COLLEGE

בהוצאת האדון ל׳ לאמם בברלין.

ג לפ״ק ״ פ ר ת

י ר ב דז ־ או ב מרקרי ק ע י

מוציא הספר ד.זד, לאור ראשונה

. הפעם ילוה אישי אלי, כי ילרתי לך, ותקרא םפר רא אל הקון י כן גרשו ב רבי לו ר י ה ה ל א ף ה םו ו ת השם להפל ו ט ה ל מ ולה״ ה אשר כפלוםופיא עלה ער למרום וירכר על אלהים, ואף כי גראין רכריו סותרים לחירחיגו וחכמי אומתיגו, ולה׳ המלחמה פגים, והמה מי מריבה ם ש ה עם ה ו מ ת ל ואחור עור כננרו, וכן רכים יבנוהו מ אשר רכו, ורכים לוחמים לו םרום, הלא הוא החנצל על ככה כהקרםח הספר ובפרק אחרון םאטר ראשון. ראינו םשם כי רכרי חורה לחוד ודברי פלוםופיא להור, אינהו כרירהו ואנן בדירן. ואני לא כאחי להיות לו מלאך מליץ ישר, וכי םלחטח ה׳ נלהם, הלא ככר. כאם ושאר אנשי מלומדי ו לעורת ה׳ כגכורים הרב כעל ספר גוה השל םלחםה, אך כחוב זאח וכחן כספר, כי כל האיש החפץ לבא ולעלות כםעלוח וער חובן קצה הפלוםופיא ראה ררכיו וחכם, ואל יעזוב ואל ימוש םפר הזה, כי כלם כאין נגרו. ולהאיש מורע כישראל שמו, חכר חברים םחוכם, כרכב וכפרושים, על כן אחשוך פי מלספר קצח שכחו, גם ארר והוד המלאכה הואח אע צריך, כי בעיניך תראה, כמה נאה נייר זה כמה נאה אילן זה, גם הגהחיו והםיחחי מקרבו כל רע, לא ראה עמל כיעקב ואון כישראל, והרכר קשה הבהובים כספר הזה. ושהיה לי ספקם ט וטל ו ס ושאר אנשי השם הזכ ר והביא ר םפיקא כו, ראיחיו כספרי א בכליותיו הםחכר הלז וצרפחינהו לי םשם. על כן מהרי קח קמח םאה סלח םפר הכריח. ועתה כבא הםפר הזה, ינובבון שפתיך. כרוך המלמד

ירי לקרב, ואצכעותי לםלחםה.

ולי מגיה הספר הזה אשר לפניך, אתה הקורא, אין להרבה ברברים, כי חכם אתה, כתון ותרע. אך זאת אבקש ממך, כררשך כספר חוה וככחנך את עבודתי אשר עכרתי בו אל חכחנהו כעין רע וכנפש מרה, כי רב היה עמלי אשר עמלחי כו, ומעט הומן, ואהר הוא הספר אשר היה בעזרחי, והוא הוא מלא שגיאוח ותםרונוח, כאשר תמצא

.V — .זאח אם חקרא כספר אשר הוציאהו ראשונה יעקב הגיל

הקדמת המחברר ה׳ שמים נעשו. מעשה חושב שלם תמים • באורו אור ב ד ב להם • בשלמה עטהו • מוציא לאור תעלומה • בדוחו שמים שפרה• הוללה ידו גשם נדבות • הניפו רוממו רוממות רב • על יתר הגשמים• על מבוגתו הכינו כראי מוצק • הזקו הרקיעו מתחו באהל לשבת• רקוע חזק לא ישתנה • וגשם אין יערוך לו במהותו ונצהיותו • ומפיוp על מכוניה • נטה עליה קו אליו לא דמה: ה׳ בחכמה יסד א תהו ואבני בהו. וישם אפל צלמות אבן שלמה • יבשת ידיו יצרו. למען עשה ביום הזה מעשהו על פני חבל ארצה * ולהשביע לבל חי רצון הצמיה צמה האדמה. כל מאורי אור בשמים להסד ימציאם. לעשות כל אשר יצוום • שמם משטרו בארץ • שם אותותס אותות• ואם אין אתנו יורע עד מה. בהם יובן לקנות נפש בל הויה למטהp • דגי הים רמש וצפור כנף אדם ובהמה . ממקורו חיים לבל א ל הי• ואם המשהית הציבו באישיהםיעל נדיבותו יקומו מיניהם: יבהר לו אלהים מדבר מתוך המורכבות. הוא לכדו יאור באור פני מלך חיים • ביתר שאת נתן לו כדעה. ובינת היתה על לבו שומה • ממנו בהר להיות לו ממלכת ב־נים וגף קדוש • ישובו על ילכו רומה • כח מעשיו הניד לעמו בתורתו התמימה • לתת נפשם מהלכים כץ העומדים בה החממה: לו נאוו תהלות כעל כל אשר נמלנו רב טוב • בתתו לנו רעה לנפשנו נעמה בנעימותו נצה • בל נמצא נורא מאד מציאותו ומי יכילהו. שכל משכיל לא ישכילחו • עוצם התהלות לא יערכהו • מרומם על בל ברכה ותהלה • ואיך יהיה בקול המולה מכולה • בקרוב א ש להשתחוות לו יאות לו מאשר ירים קול דממה•

ומה תתהלל כל נשמה

!

2 הקדמת המחבר

B אחר הןןהלה וההוראה לאל (השאלה טמנו W $ J & m V ר ס א להשיר לפנינו• ררבו, ךאיגו בזה-ח^פרלתקיור בשאלות ןלןחת טאיר וסו/ומזח נחלו בקט פנויח' גרולוח טפיגוח חטביאוח חאיךם אלחצלחחיו חטדעיח.מ היא, אם ו#1אר הנפש חטדפרח כשהשלטה קצח שלטוו/- ואס ת א ה. מה־חו^ארוון. ו• י ואו; 0W ח ת י ש ו נ א ה ; / ! י/שאר, האם קוןחלף מרך תשעה ימםיפקת. סאר, יהטעוו/^ה םךחיק האדם םהצלחו־צ חאםוקיו^ הרחקה עציסה. זז׳&ונייינ, האם ?שימ־עו לאדם העוןידיי^גהלום אי כקסם אי.בנבואה, נודעו Sb ג;ע?ם, אי •בסקרה ר״ל ,בזולת סגה פייעלחי• 'ואםהיא, ןאיןל ת^לה rft םטנה. בי.בכאן היה קוןהיך. ישם סבה פייעלת, מה' ספקות עצומות איף #תוגת.' ןין?ול*&וית,/האם ירע השכךיח^רך ןזדברים הנמצאים• ואם התז ^ק־ןןם, על אי,זה צד ידעם. בי איך שהונה יטשכוו ו י ^ ז אם השם־־יתבסי מ ^ ו י ג ן י ע י לו ס5קות 'סבומח יכלב&ים. 9 בנמצאות, ועל איזה צד, ובייהידכמין האג0?י יבאישיו. 5ח*ןיע1יזן, אין ע-יעו מניעי ה^ןסים הבסיסיים אייתס׳יוכטה םספר אלו• הםגיעים לפי מד• מאפשר.לנו. ובאיזה צר וןשלם זאת הו/נו^ה מהם. בי זאת השאלהיג,האם העולם.קדום איו םהודש• ואם היא סהוךש, מכיפקת סאיד. לו^שי £לזח היא ךךך חדיש1. בי זאת השאלה ^ם בן סםופקתי ם<>ד, ןנחליתי בהחפנוח חםלשירוח סאךם אל חצלחתיי המדעית והמדינית• ?אופן םה. והיא טבואר שהחו,קר בזאחיחחקיךח חוקר .פדכר איניו מעט. וזח בי םעלו/חדחש ;ודר׳ ס?ני מעלתי הנושא.אשר.ט הדךישרי/ והנה אין^כאן נישא מיןר, נכפר טהנושיאיאשר ב1 הדרישה הנה', וזה כי העולם ?כללו הוא יותר {כבד מאד לחלקיו, ועור שפחליף המפל למעיינים בזאת השאלה עיא לריחהלף דעותיהם .כעטניט חייט ויןןרים. ולזף ןןירןף ויאח̂ןר השאלה מן חשאאת אישר הם התהליח לדברים דגים, והיא מיבצ שהעסיךה על האס^בהתתלוית היא נן־טךת מאיר, פי היא תביא הטעץן ל^זוד״על חאםח 5טה' #אתר ההתיתליית ההם, כטו שדמעות הניפל במו היא רב םצד שיביא ל^עוח כאלו קענץנים א^ר חם לך.ם (abncv, וביךווד באשר קיו העניינים הנתלים בהחה^ה ךבךים םיקרךים האדם אל'הצ^תתיו הטרעית^ןהטךינית•פסו הןננץן בזאתהשא^ה. ולזה כלייבזאח חחקיךה לטי החטובים בםה שקדם מזאת והזמן, לפי להשאלה•u§tp לסולתה היא קשמןד. .בטבע לכל םעיץ. וראיי' שלאי,מנלם rwg 'שלא ;עמוד.בזיאתיה^אלה מופת. םענץנים קחסים ^עזלם׳ ?אלי• תאגיר ןזפפה {זךאשונה, בי [זיתה וךיןןוןןנו• כעצם הסבה הראשונה הלישה מאד,ם נ ן ולוה אי אפשר שנעשה ממנה התחלת־ מופו/ ^ואת ההקיךה. ^^פשר' 'לזהותם כזאתי ה#אלה הם' מפיג" י מופתי הראןה הםו^תים '

הקדמת המחבר 3

בןןם־ח׳ י״ל שהם לקוחים מענבים םתאהךים לזאחהרא;!־., אם היהז י י. " מיהיה העולם!המה. י י

/^ע שו״ןלית רתמת םםיפקית-םאר. ו ?ה*.ה צכפני• עיר אל אלו השאלו, ^ה יה א>שר המתם'/ מל נד מי ם, י פח י המ !•א»יזי?ענץ האותות וה א י י הוא הפועל, ל9ו 8ה' שלןמזו &4י*ה*י/ ???צירף אליך•'19• ש מ1 עהן בו הנביא, tea שהנראה ר ^ י ן א כ ת, אם ג י השנ מצר העמן. ו

ממאמר ירמיה עיר• להנניה בן עזור. וממה שאין ם9ק ׳ני׳ שהסעילן.בזה הספר ראוי שיקדם לו העמןכלמודמית וטבעלת ןאלהמית. וזף כי אלו השאלות אשר זכרנום קןיתם הםטתכמת הט3ע יקצוןפ םתקםת האל1;ותי וקצתם נעקרו• עלמזפ םהתכםות הלפוךמת, כסו הענלק כמספר מניעי ועךסים ה^םיןשיים, לפי ׳5וכבר.נעפ'ר על זה הטסןר מטקפר הנושים השםיסים המתנועעים םהם,,יעםיךחינו ע;ל מספר הארמים השמלםץםתהיה.בחכמתי סבכ5ים הלמודים, ?סו ש!?אר ןה כלו הפילוסוףר האכע? ועור בי התקיךה ח א ה ש ט מ -מט^םר הנרשם 1א1ת הלמד , .בעו^ם, אםיחואיאו רןדים או מחורש, !עמדי•.עלמז כחכו־ח אם סערם או ס»־ םשינמ, טבעץם היו in לטמ־״ם, אם םצר חפועל, עצם העי̂י̂ינו• לזבויר בזה הספר איך נועאר אם היה ןך, אפשר. ואנחנו אק ךצו באלי חוקרים בםק^ם^יחם, שאס נהגנו ןה הפנהנ היה ספרנום &ה'שהתבאר י י ש נ וה בולל כל החכמות»* רעם־ "אך נצלע כםררנת ום בםיוםמ- .וכן ולשךשים ההם **שר מהם לתאטת םה שנסייממ, לא •̂ן ץ.קוה הטןןץן שנביאם ל1 לשלמות, אבל נקן!ר םןזם בףק'ום'ות.םה, להיושםה הספר־ המונה מפוני שלחנה זיבךינו בתכלית־ הקצור, סביאךיס למעיין מ כי אירן הדברים' באלוהענץנים הןןםמףם הוא העלם אל ;עין הקורא. .והנה בקקיום^ת םה הארכני בביאור מה #נהש'וב הטעץן$החב^ר בהבךיבר מה המזנו ב!,'אז ןתצ^ניהועל צד המשרה "זילתוני, ןר^יאנו• לזרי ן

r . ד מ ג י ת ם א לנפילת הה ׳$ןרם, ? וא9ן|ם מיני הטיפתים הנעשים .ולזה ןזפפר הנה מב?אר ° ,ןזהוא םתו»ב1ר& שיהיו קצתם לטוךיים וק^ןןם מבעגים וקצתם פלוסופיים׳ לפי העניינים^שר" תהןה בך,ם החקירה. יידענו כי ההטנע םההש^יךלות ?אלי n)bnva היה מן הךאיי לנו לסבות. — מהם, כי לגןשים תקשה סאירת בו מ ם $vh א י סתקירה בהם, "כל שבןיעם מה ש^יה-ברוב אלי• הרריו מהם ידבר כךךך יוניגןרה{/ ב ־ ו מה^םר , ו 1gr1־Vtoם דבר בךךןז ע^י' כסו שהתבאר םד^ךיני מה^הפפר. כי זה מטה , ת ^ ה ^ י 'שהייה ך שיוסיף לנו קישי;ןצום כאלי התקיחית מצורף.$ה מה שאנחנו• b מטךרח חזמן הפזנעית כל עיץ. — ומהם, בי בל^־םפק רבים.ירחיקו דברים, מצאם

4 הקרמה המחבר

בהם ־דברים וךים ?מגר ךעית1או-להם, לא מצד העיון ולא מצד .!יפנית חתוךייח, א^א שירשום מאחרים. "1אלא שךבךיני אינם עם העת, בי יספיק להם שיאמינו ולא לשתךמ-בש^ר ואמנם דברינו. הם ת א מ עם אשר נבוכו. באלו• השאלות העצומות, וילא־־מנוח דעתם בומגו^זיסודוהי זטהם, פי לפי המציאות במה'?זיחבר ביו לבר אלא כמה'שצוייר לגנןש. - מה שאחשוב מקנאת קאנע&ים א#ור לא סרה ולא תס״ור, הנה רכים ן:חסו• לני לעז1ח מצח ולהריסה חקרנו בקדמות העולם וחדגשו. כי אם אילי!חשבו• פי אץ ירח '£שכל ההכם ל^מור על אסחחי זאת חשא^ח$ בךאווןס השלמים הקורסים באוטתנו• יכיתוכס f אלא אם היה נביא, וכל ל 19ימ1ן r l B j t i 2 •נזר החכמים .עטרת ך>פ$רת נעלי הו(וךה ןזרב רביני ה המנע הש;ת נ*ע ל*> חקרו.בזח חטביגןש ?ס1 זיאתחחקירה, ויחייבו מ זה המבויש .פךךך״ה^ק• שאם ןזיה יאפשר ,זה,' לא יהיר. נזןלם^מן חקוךםים. אלא ?to סבה חלושה מאיד, לסי שאינני מחוע כמה ׳שנעלם מן ו;>ןוךםים"'שיעלם מן הבאים אחריהם, כי המן מספיק בהוצאת חאמת, ?ם1 ש»}§ר הפלוםיף בשני מספר ולולא זה לא נמצא £יש' ח*קר nto?ra מחחכםית אם לא במה ^לםדמ גמולו*'׳ ןאם העת הענ\ן בן, לא״^יחה בכאן npprj כלל, יזה מבואר הבטילל יעוד שדברינו׳ מאת החקירה אם ןזיו &וךקים, יהיךי מה שיקוצו בי גנות שבח,"ריצח לומר אם' השננו• מה שנעלם מן הקורסים • ואש לא ןזיו־ צודקים, הואח מ א 1 מבואר שמהצד ההוא לביר !שיננו חגנות. ןאי^ם זדה אפשר ^ כי זאת חחקלךה לא יפיל בה האםח כי.אם למביאי בי ןזם אילי יאןזרו• שסה שיידע לגביא בךרך חנבואה <$י אפשרח־יעתז לחכם םלחו העיון / עיד יעונו י אבל זך. המבמןש התבאר לנגץא בח־ך הנביאה ויחויב מזה חטנע ידיעתו ,לחכם י מדרך העיון. ואולם היתר ,זה םספק אינני• ממה שיקשח׳ וזך., חנכ.יא יחויב ןדוח1 חכם, ולזה חמחעגיגים וישיגם תגכיא :ודעו לוי קןי^ם מצר מךי שןהוא גג;יא לבר, וזח בריב בהגדת חעגיגיםם חג׳יפלים ממן מח, ו>ןצחם אקשר' גם כן שישעם ץ ך ^ ו ןזפכסים ק מצר 9ה שהוא חכם, וחוא מח 'שיושג מסורות סדר חטציאות, א>5אה ב.ין חחכם והנביא הוא בקלות ויה^ח לבך, לפי קקכמח שההבדל מ הנביא חיא'_על קרוב מיהר גדולה טח^םח לןס^ם א^ר איןגו• גקיא־ ולוה ןזיה שימש3י.לה חגביאח, לא שיוץה מה קהיא 'לחכם מוץויכל #גי מיש^ל ךאשון לנביא, פמ1 שיחשבו אינ^ים, שאם היה העגןן כן ך!.יחה ידיעת החכם בזה. יוחר ש^מה, כי היא ,:רע וןד^ר בסביוחיו וקנכיא לא ידעהו כקבו^מ, וזח בטל. והיא אקשר שתחיינך׳ בכאן םיע|כלית'לא!שי^ם החכם ?!איגנוי^ביא, יישייגם חוזקם Wry נביא .מארוסה שהיא חכם.


v ׳ממאן מישיןלות אפשר שישיגם j jn ,שהצעגי to ולהיות ןזענלן כן גוחכם ןןזנביא, תמןגא בלכךי ןזנביאים דברים אין ס&ק apnp^fj אצל בעלי הע>ון, כמו .יתור ה יגן ם לת^ךןו אשר נופר בתורה ו-ם,2נשהה אשר נזכר ביחזקאל ובישעיה.עליהם ה^לום, ועיר״ךבים למטה ס ך כנ מאלו• ק,ףן נזכת כדברי הנביאים, ער שימצאו שם עגידם הם גיםו פישפלות/ך^צונוית לבעלי, העיון, ?אמרו וירא אלהים את בל אשר, ימה שנתבאר בוערה ו , הציר תםים פעל ד א עשה יהנה מזב מר ה׳ י ס מ מהכרח חציםח אל פסטר יעבירו/האדמה באמרי• כי לא הן לעבור אח האדמה, ומה שנו/פאר ץ יאדם אי ר א אלהים על ה, וךפים כפו ת ואד יעלה מן הארץ פ א ב ^ א מעלייה האר p ה אלה,"" והנה לייחדו• אלו• החשגוח שאין בהם ויאמר ה׳, וידבר ה׳, ויהי דבר ה׳ אלי ודומיהם־ [אם קיף 'שלפןצא רבד מזה החלק העיוני במה שלש 13 ה1ראה על 1־!או# נביא״, הנה.יהיה זה לערוב אליחהשגזח. יכסייחt שחנחגו• חוא'מב1אר שחדז^העמם הגז£ר בחירה אקשר ip העטן פן ̂>|>8ר חחבאר^לחכם םדךןז עיוני־ י ואם אמר א1קגר פן החלק אשרי אילי הוא ?ון החלק אןןר היא בלהע אפשר חתןנארו י^חכם, אםרגו לו שאין,ןח טענח _ע$גי, אם לא ביאר'לני• חיוב JpVrf םההלק וזודיא. ימה שגזר הרב רביגו משה ג״ע וןהפנע tujwin טיח חםםןןש 'frp טענה̂ןי הכ1וחר אם לא ג^באר בטיל מה שנחחץב מ^נז-אחר ןשחל £ליגו-,ז מאח החקירה כמו ש^רם. ו1:נה א#9ר שןבןןריכפנים מה חייב אפשריתהעיין חחאטחיזהיהפב^ש ?!ויךןיעי^י•'ןזח ^אנןוני נמצא לכל גע(יי חשו-קר• ט^עיח' ל^םור על א?!הי4 זיאח השז&לה זח אלפים ימן השנה, ibp קןכר הפלוםזף ו^ול ^ג^יהרב רבינו משח ניע $ף$*ר 'לני בחוש» ךבךיהם, והחשבה הטבעית לא חקיה י סבל הפעי-לנים.עשר הןיעו• ^ במה דשהיא גםגע ההטגה אליו ובל ־שכן לעדת הטעץנים פ*ף .ךבר 6t נמנע ספני אלו הסבות א$ר'.•קרם זכרם סו#לים החקירה באלו השאלות כלך' שכ£ני־ זזה כיי ההצלך/ך. האנושית ק׳טלם כשיךע האלם

דבר מהולבךיםיהנסצאיים בפי מהי >2אפ5ר, והיא' חהלה 'יותר בהשוג^ הדברים היי£ר גקכלים ם3ה שתל׳לף בוד5ז5ח :(זךברים $£ר קם למטה מהם בטע£ה ובכורי ולזה ל!יה ^חשיק^ויתר הדאיגה" הפעטלית !$שר אפשרי לנו כדברים הנכבדים מההשגה השלמה .אשר ל» בנ&ה שלפטה

סהם. ןןה יתבאר.באורי ׳^לם .בראשון מזה ה?פר'בגזרת ח^ם. ״י ועור י שאין ראוי למי ׳שהשיג דבר מה םהדבךים העיונים שלמגע r

טהשפיע לזולתי מה שהשיגו' פזח, בי זה יהיה בתכלית המית. ובכלל הנה במו 'ש׳מע מהשם יתברך זת הםציאית בכללו' ממלת תועלת יגיע


לי, כן ראוי לכל מי שהגיע לו טהש^מיח דבר מה, שישתדל להשלים זולתו בו, כפי סח שאפשר להךטו״תיבזה להשם יתברך בפי היכולת.

והוא מלואר שאין ראוי לאתר מהשלםים שינגנו• על חפנסנו כבסי אלי חחקירות חקשוח, אבל ראוי שנשובח על השחרלותיגו בחקירה בכמו אלי חעגיגים חעםוקים, ואם לא עלח ביךיגו• כי אם חחשתדליח לכר, כל ישכן שראוי שנשיכת בהשלמתינו המאסר ?אלו• החקירות-כתכלית מה ?מי'#?ךאה מדברינו. ןכן הוא מבואר שאין ךאיי לסעץן בדברינו שץדפנו תתת• אןזבתני א^י וכייניזני• להייעילו, לטעץ על ךבךינו כסבוח חנ־צוח. פי.זרי׳"אילי .יהיה ס3ה מלא י?ין מךברינו• םה שרצינו• בהם, וראיי לו כלא ספק שיורה לני מוז!?ןךמ1ח סדי שיודהו" ואם לא ?!?ה מגל דת, וזנה יה לתר ראוי ליי, וזה כי אלו• לבעל רענ הדרוגים כלם קם סטה '^נתלו בהם הפנוח• הו*ךיית, ?םיי שלחבאר םךבךיגי בגירח ה0#. יהי ראטח, לא סרגי• םלןריא םח3ר בספר פסו'אלו חךבךים, לדעתגי. סגןזג הסכלים חחכםיים בןתיך.ם בבכ1ו אלי• קעםוקות• ן&בל מה שןזביאגי לזה חיא עי«ם'תשיקוןיגי לחךים סכשיל מךךך .ןןע^י וך.עיין ?אליי חקואלוח הגדילות יאשר הטעיתי ?חס סךהיק האדם סאד

מהצלחחו. ןחנח חסכסגו לןפ)ר כךחש רחש םאלו• חךרושים כל הדעות שיפלו בי וסח שיקיים דעת דעת םחם ויבטל אוחו, בי בזח יוכנו לו ההקדמות 1פ'ות.בךריש דח•^ םאלוחךרישים, יי^ל לני• לבריר חאןךק מחם^חבלתי «ז!ק, בךר^ #£זלם לגי חגעת חאסת ברחש רחש םאלו- הרחשים, כאופן שלא ל#אר .בו ספק. וזה קי הספק יחיד• כךבר ספני חסחשבותא#ר לגי• בי,' יכאשר תשלם החקירה בהם תוברר חציךקת חסקבילית : 5!חבלהי ציודקח, יסירחפפק םחךריש חחיא. ילפי־שבבר קוץ?.ככל אלי הדרושים מחיו^קיךםים״כהם דעות גלחי ןווךקוח, .והפלגנו בחם ההקיךה לבאר'שךע1ח חקיודםים חם בלתי צוךקיות ככלי אהד םה>פנים'שאסמד שיחבאר םהם זה, יקרה עם .וח ישכל מה להתבאר"לנו םךרך העיון' הי, כי ת ו מ ח ל היא דעת ו$ךתינוי• הנה קראנו ספני זה הספר מ מלחמית ח׳ נלחמנו• בדעות ה?לתי *ודקות אשרי ננמאי לקידסים ?הס.̂פ הםעץן שתהיה חמ^רח היא המניעה איתני, פד.#מתת מה ולאי ירז׳ש ^יתאפח ענינו'.בזה רספר, מזילח מיחיח זזאמת ?ן כעץמ), ןזה בי הוא םב<אר, כמוישבארחרב'חמ1רר. זכרונו לברכה, שהיאךאייקנאסץ מהj מצר חעיון־ ואם חיך. שתחלוק י עלמ הו4ךה לפי,סח r iW שלתבאר שיראר• םפשוסי ךבריןז, חנך. ראוי שיפורשו'חרברים רקם מ־רךשיאיותו-ך י ילזה באר הרב הסורר. זכריני לברכה סר. #נראה םרברי ו י ע ז ^ ז *


התורה שיהיה השם יתכרך בעלנ1מם ?אופן מלא 1י1ליק עליי ר׳עיין׳ ,ולזה '$פט הרב המורה זכחנו״״לברכח שאם היה מיתבאר .קדםוח חעי^םו דבריי קתוךח הנראים חולקים &ל נ ו פ י ה ראוי מןאסיןגו, ו .ngiibal, מ זה חדעח7פאופן שיאות אל חעיון. ולזה הוא מב1אר'שאם היה ךרר• העיון מביא אותנו באלו- העניניט אל זולת מה שייראה מפמיטי הח״ירה, לא היינו• נמנעים טלפני חחוו־ו? מלהגיד" מהם חאפזיח, כי אץ ..זה הילק על המורה'לפי קאמת׳ בי^אץ המזךה נטוס !כרית אותנו• להאמין הרברים״הכ^מם, '.עכל קיא מישרת אותנו בתכלית מך. שא^טר לה^גת̂>er םךכרי פי^ךה.'. ולזה היה האמת׳ כמו מבאךנו במה שהוולינז > מנהננו• באלו• הדחפים לתנ11ר פהם תקיךה שלימה׳ תתלה מצד 'הןןמן, ואתך פך:' גתב^ר' לגו• שמה שו^ביאגי אליו העיון 1ברבר דבר מאלו• הרחבים הוא רעת ת1רתיגו, ולקצת י אלו הךחשים הימירגי למצא האמת משרהווה תכןין ה להיות כן, ל?י שהי {?!לאה״םה שבא מזה כהיךה'• וראוי מתי בתכלית'םה שאפשר, כמו להגמן ןעזתנו־ןטם nji אל השלמות האמי״מ, והיו- בכאן דרושים ן ן קבארגו• ?u^np• לדברי התירה. יבמות' הענ .עמוקים ?אד דקעןה 'לאקם הה^עה אלידים׳ הגה מן הראוי יהיה ]שפישיר

ע אל,אםתו^ם. י 'אויתנו- היוונה לךי̂ג והיא"משארי לפי מה שקרם שחקירתנו בזה הםפר תהיה בהברת כעגיגים חלוקים, ויחויב לגו לבאר חםבח אשר בעבורח חקרםגוקצחם לקצת• ואס בארגו הסבה בכל עגין ועגין, קרה בזה חחכפל בעגיגים אשר חוקרמו קצחם לקצה לםבה אחה בעיגה, על כן ראיגו להציע הצעה תבאר תעלוסוח םדור זה הספר, ער אשר לא גצטרך להזכיר הםבה בכל עגץ.

והיא זאת. רע כי חסרור כדברים מועיל מאד לחגיע חמעיין לתכלית המכוון בדברים חחם וזח אצלט ל ש ב ע ם ב ו ח • קצחם על צר ח ח י ו ב, חח אס מצר חעגץ זמצר חםעיץ, אם מצר חםעיין לבר• וקצחם על צר ח יי ח ר שוב, וזה אם מצר העגין, אם מצר חםעיין, אם מצד שגיחם יתר. —. כי יש שם עגיגים קורסת יריעת קצתם בטבע לקצח, כקדיםת ת ח א ה ידעת חחקרסוח ליריעת התולדה חסתוייבת םחם, וזח אם בחכסה אתת ואם בשחי חכסוח, בסו שחעגייגים חלסוריים תקרם ידיעתם בטבע לענייניט חטבעיים, ואם חגושא חאחר יוחד כולל םן האחר, וזח כי הלםיריי יחקור משם םוחלט, וחטבעי יחקור נט p בנשט טוחלט, אלא שהוא יתקור בו םצר שהוא סתנועע. ולזה חיו בחכטה אחח עניינים

^ ר ם קורסים קצחם לקצח בםרר ובטבע, וחיו קצת התכמות קודמות ב-^ ק. ובטבע לקצת. וזה המק מן הקדימה מחוייב סצד הענין והמעי


. הקדמה העניינים הכוללים לעניינים הממהרים, לפי שכזה ה י נ ש ה ו חדרך חהיינה ההקדמוח הלקוחות לאמה העניינים ההם דאשוטח, ינשאו נשואם על נושא מדרך מחו, ולא יקרר, בזה חכפל. וזח חמיןם י ד ד צ י ח נ ש ב מ י ו ח א מ ה שהו י בין מ ע צ מ מן הקדימה הוא כמו א ומה שהוא על צד המחר טוב משני הצדדים, ואם היה חמחר מחויב משני. כי חמחבר הזא מבואר שלא יחבר ח י ש י ל ש ח הצדדים יוחד ראזי. — ו לעצמו, אבל להשפיע לזולתו• ולוה ראוי לו שישים השתדלותו לםדר דבריו בדרך יגיע בה המעיין אל תכלית המנה בספר ההוא, ומפני זח יחויב לו שיחחיל הלמוד בקל, ואם לא היה הקודם מודיע חמחאחר בעצם. וזה חמץ מן חקדימח הוא מצד חעגין בעצמו על צר חיוחר טוכ, ומצד חמעיץ אשר לו חיחה הכוונה בחמר הספר החזא חוא כמו מחויב,ח ירגיל ויחנך עצמו כחכמה ההיא עד שישוב לו בזה הדרך וזח כי מ הקשה קל. — אבל הםחברים אשר לא יגהגו כמו זה המנחנ, אלא שהם מוםיפץ חעלם וחסחר בדבריהם מצד סומרש ,או לעןםק לשוגם, עד שישימו הדברים הק^ים קשים, הם מפסידים המגה אשר בעבורה יחבר כל מחבר מ הם לא די שלא מעילו לםעיץ, אלא שמסיםו על מבוכתו מבוכה. האלהים, אם לא שתחיח מגה המחבר להעלים מההמון חסעייגים, שלא יביגו דבריו אלא יחידים, להיות דברמ כשמבגו להמון מזיקים. ואולם לפעמים יהיה זח לחחבולה p המחבר• הה כי בשערו במום מאמריו או בחולשתם, יחקן להם לשוגוח עמוקים וצחים דחבר להם עןד עגייגים יבהילו המעיץ הבהלה חזקה, עד שיסתיר זה מםגז מה שבמאמרים ההם מן המום או p החולשה במה שהוטרד עיוגו בחבגח הלשונות ההם, והעגייגים עם מה ששם בהם חמחבר מן ההעלם ומשיכה הלבביתה הספר חפך לםה שירצהו םבהילים אותם. אבל אגחט כוגתיגו מ הכיגה ההיא• תה שאגחגו גרצה שגשים הרחבת לשוגמו ובאורו יטיב חסחר כינחיגו לםעיץ םבוארח עם עםקח, לא שיסחיר מסט עיםק הלשון ותע סחר העניינים םום המנח זחולשתח. ולזאח חסכה לא חשתמשגו בו כמליצות גאות ובלשונוח עמוקים, מ די בעומק המנה בו עם יושר הסדור והלשון חםבואר, לא שיצורף אלמ גם כן עוסק הלשון ותע הסדור. — וחרב י עי ח. כי הםחבר כאשר יחויב לי הדבור בעגיגים חלוקים בלחי מודיעים קצחם לקצח, והיה לעגייגים ההם סחר מה בםציאוח או בטבע, כקדיםח האחד לשגים וחמשולש למחבע, ראוי שיגהיג בםחר הדברים ההם הסדור אשר להם בסציאוחם. חח יחיד. סכח גם כן שלא ישמיט מחם דבר מן ר0חבר ושיהיו םקוסוח דרושי המםפר מת- ידועים. וזח חמץ p הקדיםח חוא סצד חעגיץ וחםעיין


. בי המחבר פעמים יצטרך להקדמה ת י ש י מ ח ה על צד היותר טוב. — ו אחת לבאר ממנה עניניס הלקים • וכאשר הזדמן שיהיה הראות אמתת ההקדמה ההיא יוחר קל ויוחר ננלח בענין אחד מן העניינים ההם סיולתו, ראוי למחבר שיקרים הענין ההוא מזה הצד, ואם היה אפשר בי שיהיה יותר קשה משאר הענינים מצד אחר. וזה המין מן הקדימה היא כמו מחויב מצד המעיין. — והשש ית. שבאשר יחויב באמות ענין םןהענינים קיום חלק מחלקי הסותר ובטול סותרו, ראוי שיקרים המחבר בטול הסותר לקיום החלק אשריקיימהו כשיהיה אפשר לו זח, כמו שיחויב לרופא שישתדל להסיר. שהמחבר באשר יראה ת י ע י ב ש ה חתולי קודסהקגותו מזג הבריאות. — ו בדבריו באור עגיגים אשר הם זדיס למעיין בהם מצד דעות מה שחורגל בהם יגדל עליהם, עד שקוץ בדבריו ואם לא ימצא בהם סתירה מדרך העמן, זיהיה זה סבה להטנע ממט השגה בסר• שכלל אותו הספר ההוא• ראוי לו שיסדר דבריו בדרך יאות מה שיאסרהו אל המעיין. ווה יהיה ממנו בהקדיפי הענינים אשר כהם לו יותר מעט מהזרות, וכן ינרשהז מעט מעט סהסתפח בנחלתו, עד שלא יביאהו טה שהוטבע כו מהרעות ההם להמנע ממט האמת כמבוקש ההוא. יזהו מן התחבולות הטובות אשר יעשו כמוה רופאי הגופים והנפשות, והיא חכרחית להם מאד מצד תכונת חחולה. וכן תחויב למחבר מצד תכונת המעיין כעיון ההוא אשר חוא חולי סה,, אבל יחשבהו בריאות לזר. לא יאות לו קביל והוא בלחי מרגיש מ העגיגים הרפואיים, גם לא ישמע לרופא־ והחילה שזח דרכו יחויב שיעחיקוהז אל הענינים הרפואיים מעט, ער שלא יהיה מרגיש בהם חרגש חזק. ולזה כאשר יראה המחבר רעזת במעיין אשר יאמת הוא חפכם, חגר! יחויב שיעקרם ממנו מדרגה אחר מדרגח • ולפי שזח בלתי אפשר ממנו אלא כרצזט, בי אין לו תחבולה להכריחו על זח בכח הזרוע, והוא לא ירצה עקירתם ממנו בשום פנים, הנח ראוי למחבר שישתמש בעקירת השרשים ההם בכל הסבות אשר אפשר לו עקירתם סמגו, בצד שלא ירגיש בו הרגש חזק, עד שיסור חליי דרפא. ולזה צריך לי שישחרל שיעדרו מזונות השרשים ההם קודם שישתדל בעקירחם. וגס במווגוח החם יצטרך לו סחר מה בזה, חצה לומר שיעדר ראשיגה המזון אשר ירגיש יוחר מעט בהערח, וכן לא יסור מדרגה אחר מדרגה, עד שיעדח כל הםזזנוח אשר יזון בהם השרש ההוא, ואז יקל לו לעקור השרש, ואולי יעקר סעצסו. ואם יקרה שבהעדר מזון סה מן השרש ההוא ישיבהו המחבר מזון למה שיקיימהו אז ירצה לקיימת, יהיה אז מתר, כמי שירצה במלחמה למעט העוזרים לםחגגד לו• ואם יקרה עם זה שישיבם עזר לוי, כבר התהזק על בעל ריבו םשגי צדדים, מצד

10 הקדמה המחבר

חולשת בעל ריבו וטצר חוזקו בעצםו. תה המין p הקרימה הוא םצר הםעיץ על צד המחר טוב, וכמעט שהוא טחויב לסי מה שהקדםנו זכרו. וכאשר התבארו הסבות אשר יתייבו הקרטת קצת עניגיט לקצת, לא תשאל טטני אתה הטעיץ שנבאר לך הטבה בהקדיםנו החקירה משאלה אתת מהשאלות הקודמות על זולתה, או בהקדיםנו בשאלה אתת בעצםה בטול ענין מה לבטול ענין אתר או אמות עגין מה לאמות ענץ אתר, כי אתה תוכל לבתק הטבה אשר בעבורה סדרנו זה על זה הסדור. והוא מבואר לפי הטבות הקודמות שאפשר היות שם שני ענינים ראוי להקדים האתר לאתר מצד מה והאתר לו מצד האתר• והענינים אשר זה דרכם ראוי שיעיץ הםהבר אי זה םהקריםות יותר ראויה ברברים ההם., הוא ראוי שלא תקשה עלינו בכםו אלו העניניט םדוע ובהיות הענק ק הקדםנו זה הענין לזה הענין• והיה ראוי להקדים האתר לו לאחת מהסבות הקודמות כי כבר הקרםניהו גם בן לאתת םהסבזת חקודםוח, והיא מבואר שאס עשיגו העגץ בהפך הפול השאלה גם כן. זםסה שאץ 0פק בו, שלפי הסבות הקודמות אי ריבן יהויב לםעיין בספר מה שלא יעיץ בםאוהר קזרם עיונו כקודם, אם היה המהבר מי שםסדר רבדיו סדור טוב לפי הסבות הקודםוח. ובהיוב העיון לםעיץ בקורם הספר קודם עיוגו כםאזחר ס ב ה ש ם י ג י ח• זהיא שהמחבר לפעםים, כאשר יהיה אפשר לי זה, ישען בםאותר םרבריי כםה שהתבאר כקודם, ולזה לא ירוויכ בו הבאור בסקום ההוא• שאם הרהיב בו הבאור, עור היה זה םםגז כפל וסותר אץ צריך לו• ואם הקרים הםעיין עיוגי בםאואר, יקרה לו שלא יביגהו, או יביגהו ביילת מגת הםתבר. ובהיות העגין כן, ראוי לך אתה הםעיץ, אם תרצה לעםור על אמתת זה הספר, שתםשיך עיוגך מ בסדור אשר סררנוהו אנתנו, שאם לא נהגת בי זה הםגהג, תבולבל בלבול חזק בחב עניניו, והבלמל ההוא הוא םםה שלא יעלם םםך בעמדך על תעלוםוח זה הספר וסוחחיו. וראיי שלא יעלם p חםעיין בדברינו שיה הספר לא גפלו כו הדברים םוולה עיון, אבל נפל בי מה שנפל אתר חחקירה השליםה, באופן שלא ישאר ספר במה שכללו זה הספר, יהוסח בו גם כן הרבה םהספקות הנופלור1 בחכמות בכללם, כמו שיתבאר למעיין בחכמות והרגיש בספקות ההם וקיזםו בו עם זה הפגות התוריית בכללם. ולזה הוא ממאר שאץ ראוי לאחד מהמעיינים בדברינו שישגה דבר בםה שכללו זה הספר לא בסדיח ולא בענינו ולא בשיבאר מ דבר,

כי הוא אולי יפסיד מנתיני.

1


והנד. חלקי זד. הספר הראשונים הם ששה.ן חוא הםאמר בחשארוח הנפש, חראשו

ו ה ש נ י הוא בהורעח חעתידוח, זחשלישיחואבידיעה השם יתברך כדברים,

והרביעי הואבהשנחחשם יחברך בנםצאוח,שי הואבגרםים חשםיםיים וכםניעיחם ובםדרגחם קצחם ע0 והחמי

קצת ובסדרגח חשם יחברך סהם לפי מה שאפשר לנו, והשש י הוא םאםר בתדזש העזלם וכללנו בו הםאםר באותות וםופתים

וכסח יבחן הנביא. ובכאן התבאר בונת הספר הזד. וחועלחו וסח שמרד. עליז שטו וסדרו

והלקמ החכרחיים וםדרנחז והוא חםכוץ הנה. הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי את נפשי.

ה׳ בחני בצדקתך למען שוודי הישר לפני דרכך. מאויבי תחכמני םצותך כי לעולם היא לי.

מאמר ראשון בהשארות הנפש והוא נחלק לארבעה עשר פרקים.

no י י נזכוי ג ק שנ ר פ ן גמור בי דעות הקודמים במהות השכל האנושי. — ו ש א ק ר ר פ שיש מאופני ההראית לדעה ועת מאלי סועויו. — שרק שלישי נמוד מ םד. ש בוטל ב1 רעו*י ע י ב ק ר ר דעת מאלו מדעות ספני הראיות אשד זכתומ שיקויי מ בהם ועת דעת מאלו הרעות. — פי ש י •תבאר בו לפי 0ה שאפשר לנו ט ק ח ד 6 יתבאר בו בטול קצת אלו מדעות באזפן שלם. —ק ששי יתבאר בי םהוח השנל הפועל לפי 0ה שא8שד לנו ד * • ט ממהות השכל ההיולאנ׳. —י נוטר בו דעות הקודפיס בעני( השארות השנל ההיולאני. — ע י ב ק ש ר פ בזד. המקופ. —י ניכור מ פה שיש מאופני ההוראות לדעת דעת מחם. — פרק השיעי נבאו ג י מ ק ש ר פ בו שלא ינ»א באלו ההוראות פה שזקויפ או יבוטל כז1 דעת מאלנ קיוב אפתי או בטול אמתי. —י אפשר א ש ד עשר נבאר מ ה ק א ר .— פ י נבאר בו שהשכל חנקנח הוא נצהי ר י ש ק ע ר פק שנ<0 עשר ר עישיג השכל הפזעל עזי שיהיו שניהט ובד אחז• מכל הפניפ. — פה ש י ק ש ר פ נחקור בו בהיתר ספקות מה יקה בפד. שבארנו בעני! ההצלחה האנושיה. — עשר נחקזד בי נזיתד ספקות מה יקח בענין השפעת השכל הפועל לשכל הוויזלאוי אלזר נישיד ב1 המעיינים בדברינו אל שאין •אוי ש ה ע ע ב ר ק א י פ חמושכלית אשד »קנ0. —

שיעזב מה שתחייבהו האפונה פפגי מה שיראד, שיביא אליו העיון.

פרק ראשו!. נזכור בו רעית הקורסים במהות השכל האנמי

בעבור שהיה השכל היותר ראוי מהלקי הגסש שיהשכ 3ו ההשארות וחגצחיות, לפי ששאר חלקי הנפש סבואר טענינם שהם נפסדים בהפסד התומר, לחיוחם עושים פעולוחיחם בכלי"5יפי.ים • חנח ראוי,' קורם שנחקור מענק חשארוח הנפש אם הוא נמצא אם לא, ואם היה שיהיה נמצא, איך הוא נמצא, שנהקור םסהוח חשכל האנושי. כי ההשארח וההצלהה האנושית חם ממשיניו, ואין ראוי שנחקור מכןשיגי הדבר קורם שנדע סחותו, כי מה שלא.מךע מהותי לא ימ־עו משיגיו. ולמר. שבבר החחלפו, ומה שנמצא הפלוסופים מר. חלוף רב, ראוי שנחקור תחלח בדעוחיחם מ אותו ישר נקחהו םהם, וסח שנמצאחו בלחי ישר נבאר הצד אשר יפול בו האמח לבטולו. ומה האופן נסיר מהםעיינים מר. שחחזיקו בו מרעות הקודמים אשר הס בלתי ישרוח, ולא *מגעם מה שגרלו עליו והרנילו

ת החקירה. א להאמיגו מהנעת תאמת מ

מאמר א׳ פרק כ׳ 13

ה ל ש ל ש רעית. הרעה ה א ח ח היא וגאמר שהפליםופים הקודמים גהלקי מ רעם אלכסנדר, והוא יחשוב ש ז א ת ה ה כ נ ה, ריל השכל החמלאני,הגא, כאלו חאםר הנפש ככללה או הלק מחלקיה, כמי הנפש המרמה או א ש ו נ כולח ו כעצמו רכר ז נ י א א שהו הצורות הדמיוניוח הנמצאות כה, ות היא דעחהמםטיום והנמשכים אחריו, והיא י נ ש . — והדעת ה ה נ כ ה ה— . ר ם פ וה ולא נ י הו ת ל א שכל נםרל כ ה הי נ כ ה את ה יחשוכ שז והדעת הש ל י ש ית היא רעח כן ר שד בכיאירילספר הנפש, יהיא וחשוב שזאתא ו ה ו נ ב ו ח ו ק ב ד ר צ ם ש א ל , א ו ל בעצמ ע ו פ ל ה כ ש א ה י ה ה נ כ ה ה, ר״ל אלו הפושכלות ן א כ ב ה ש ל מ י כ ש י ל ש א לו כה ע צ מ י ה ו נ כ ה אשר הם נסמכות אל העניינים הפוהשיפ הנמצאים חוץ לנפש, כאלו, ופה שידמה לזה, ר ב ר ם פ ר כל א ש י י ג ר ם י תאמר אפרנושכל ה. ן א כ ב ל מ ה ש ו תי יל א ישכי מ צ א שכל מ ש כיל ע ו הו מ צ ד ע צ ט וח לקצת הםתאהרים ממנינו זה, והיא שהפ יהשכו עי זבנאן דעת רכי

. ר כ ר תו לא מ ה בעצמו ו א שכל נכדל הו ו ה ר נ כ ה ת ה א ו ש

פרק שני נזנוד 3ו פו1 שיש מאי6נ• הדדאית לחןת זזער. מאלו היעית.

זאחר שכבר זכרני רעות הקודמים במהות השכל, ראוי שגזכיר מה שימצא מאופני חחראות בדעת רעת מאלו לפי מה שמצאנו ברברי הקודמים או בכת דבריהם. וזה שכאשר היו הטענות המקיימות רעח רעת מאלי מובנוח אצלנו, יקל לנו מחר העמידה על האמת בם, וזה נם ־כן הישרה נפלאה לנפילת תאמת בזה הרריש• כי כאשר חיי עטנוה הרחש, הקדמות רמת מקיימות אהת אחת םההליקות אשר יהיו מת החקירה א יקל לנו ייתר לבאר םהם מה שיש לי חשם כהנעת האמת מ

כמו שקדם. ונאסר שכאשר יהשב יהיה רעת אלכסנדר מסכים למה שירצהו ארםטוטליס ולסר. שיחהייכ משרשיי. אם למה שירצהו, לפי שארסטיטלוס קרא אותו שכל חיולאני, וזה ממה שיורה, כי ארםטוטלוס יראה שזאת ההכנה אינה כשכל נבדל, אבל לה רבר ילך ממנה מררנה ההיולי. ואם למה שהתחייב משרשיי, כי ארסטוטליס יעשה שרש כזאת ההכנה, ר״ל השכל ההיולאני, שאינה רכר מהנמצאות, ורמה אותה מפני זה אל ההכנה אשר בלוח לקבל הכתיבה. ויה אשר השרישו ארסטוטלוס מענין ואת ההכנה ה1א מחויב• יזה שמה שיהיה כהייעלררריהזיכשלא יהיה רכר כפ1על ממה שהוא כהיי עליו, כי הכה והפועל םס סוחרים. זלמה שהיה זה ריהיןלאני כהיי על כל הצירות כאופן מה, הנה הא אם כן אינו

14 מלחמוח ה׳

דבר כפועל מהצורות. ועור שאם היה דבר מהצירות, חיחח הצורח ההיא מונעת אותו מקבולו צורה אחרת, כמו שהתבאר בספר הנפש׳ ולזה יחויב בזאת ההכנה שלא תהיה רבד םהנמצאות. ווה אםנם אפשר שיגדיר, אם הזנתה זאת ההכנה שכל היולאני על צר שיאמר אלכסנדר. וזה שאם הונתה שכל נברל, הוא םן השקר שתהיה בכאן צורה נבדלת עוםרת בעצםה אינה דבר םן הנםצאות. ואולם כאשר הנתנו זאת ההכנה בנושא על הצר שיאםר אלכסנדר, הנה צדק בחכנח שאינה דבר םהצורות הנםצאות, אבל היא כתיית עליהם ואינה הערר פשוט, כי חכח איננו העדר פשוט. זעזר כי בזה הצר אשר יראה אלכסנדר לא יקרה בטול סםה שיאמר םחחויח וחחפסר לארם. וזח כי חצורח אשר הוא בה מה שהוא תהיה בזה האופן םתתדשת בהויתו ונפטרת באופן מה בהפסדו, וזה דבר ראוי בהווה ונפסד, לפי שכל הווה נפסד בצורתו חמתחרשתבו אחר שחוכן התסרלקבולה• ואולם כאשר הונחה זאת הצורה נבדלת בלתי הווה ולא נפסד כמו שיראה תמסטיום, הנח יחזיב סזה בטול הזק, בהמה האדם והפסדו אץ המלט םםנו בשום פנים. זזה שכאשר הונהה זאת הצורה בזה האופן, הנה לא ימנע הענין בה םאחד םשני פנים• אם שננית שצורת ראזבן, דרך משל, היתר, נתבאת בחמר אשר נתהווה םםנו ראובן טרם התהוותו, וכשיוכן החםר ויקבל כח ההזנה וההרנש תראה פעולתה, או שננית שתעתק אלמ בהתהוותו. ואולמ אמרנו בצורה שתהיה נעתקת בעצםותה הוא שקר, כי כבר התבארע היוב היות כל םתנועע נשם. וכאשר ננית בצורה מ ש בטבעיות בספר ה הזאת שתחיה נדובאת בהםר אשר יתהוה םםנו הארס, תוייב עור אם שתהיה נעתקת ובאת לו בהדוש התםר ההוא, או שתהיה נתבאת בתםר אשר יחתור. םםני זח חחםר• ובאשר היה שקר שתהיה נעתקת, הנה יתויב שחהיח נתבאת בתםר אשר יתחווח םםנו זח חחמר, ובזר. יתחייב םוה שתהיח נתבאת בחםר שלישי, וזח אל לא תכלית, ער שיתחייב מזח שיהיו כל התםרים ההוים הנפסדים בעלי שכל אנושי, ווה בתכלית חבטול וחנניה. וזה חשקר בעינו יתחייב כשנחקור מזאת הצורה בהפסד חארםאםחיאנעתקתאו חיא נשארת נתבאת בו, יזחםבואר בנפשו. וכאשר היה זה כולו שקר, הנה יראה םזה כי זאת ההכנה אינח נבדלת ושהיא

הווה ונפםדת. ואם יאםר אוםר שזה הבטול לא יחויב םחנרות זאת הצורה נבדלת, וזח כי מפני שחיא נברלח לא יונח םציאוחה עם חחםר, ולזה לא תצטרך אל ההעתק ואל התביאה בהראות פעולתה באיש ואיש, אבל תחיח זאת הצורר. אתת בםספר, ויניע פעולתה בכל תםר םוכן לקבלה, כמו הענין

מאמר א׳ פרק כ' 5 נ

בשכל הפועל• אמרנו לו שדבקות הצורה הנבדלת לחמר יובן על שני פנים, אם דבקות אינו בעצמו, כמו דבקות השכל הפועל לשכבת הזרע ולזרעים שאינו באופן שיהיה הוא להם צורה קרובה, ואם דבקות בעצמז, כםו דבקות השכלים הנפרדים לגרםים השםיםייט שהם בעצםם צורה קרובה להם, ובםו דבקות זה השכל ההיולאני בנו לפי דעת תםםטיום שהוא צורה קרובה לנו. ואםנם יצויר שיהיה ההמר רק מהצורה כאשר תדבק בו דבקות אינו בעצםו • ואולם כאשר תדבק בו דבקות בעצםו כמו הענין בצורת הגרםים השםיםיים, לא יצוייר זה בשום פנים. כי זאת הצורה תשים ההיים בהם בכללות נופם, ואם היו רקים םהם היו נופים מתים• אבל נרצה, כשנקרא זאת הצורה נבדלת, שלא תהיה פעולתה ככלי נופיי כמו העניק בצורות ההיולאניות, וזה מבואר למי שעיין ברברי הפלוםופיא בזה. ועוד שאנהנו, ואם הורינו שיהיו הנדמים השמימיים דקים םהצורה הנבדלת, הנה לא תהויב םפני זה ההוראה בשההםר אשר לארם רק םהשכל ההיזלאני. אבל יתבאר שזה בלתי אפשר, לפי שזאת הצורה היא מתפעלת בעצמותה באיש ואיש הפעליזת םתתלפזת, ער שהיא באיש אתר יודעת ובאיש אהר סכלה, או טועה במה שהיתר. יודעת באיש האהר• ולזה אי אפשר שתהיה הצורה אשר ליודע היא בעינה הצורה אשר לטועה או לםכל, כי אי אפשר בצורה האתת במספר שתהיה יהד מדעת וטועה ברבר אהד. ובהיות הענין כן, הנה יהויב שתהיה זאת הצורה רבקה עם כל אהד םאישי הארט על שהט צורות רבות בםפפר, זיהויב םזה הספק הקורם־ וכבר התבאר םזה נם כן הםנע היותה נבדלת באופן םה, בםו שיתבאר אהר זה, ר״ל כי םפני היוב התרבותה ברמי ר-גושאים יתבאר שאי אפשר בה שתהיה נבדלת, כי הצורה הנבדלת אי אפשר בה התרבות, כםו שהתבאר בםקוםו. ועור שכבר יראה כי םהםיותרוח שבםנזלות הצורות ההמלאניות, במה שהם המלאניות, נםצאות בזאת הצורה ד־ל השכל ההמלאני. חד. שבבר יראה בצורות ההמלאנמת, בםה שהם המלאניות, שהרושם בםה שיםצאו בו נמשך לשנוי בעצםות, ושהם םתרמח ברמי הנושאים• והנה יראה כן בזאת הצורה שהחשד. נמשך לשנוי התםר אשר תםצא בו, כי הוא ייכן תהלה לקבל כת ההזנה וההוש קורס שתראה מ זאת הצורה, והיא נם כן םתרבה ברמי הנושאים, ער שצורת ראובן, דרך םשל, היא זולת צורת שםעון בםספר• שאם לא הונת כן, היה םהויב בצורה האתת בםםפר הסכלות זהיריעה יהד ברבר אחד בעינו, ר״ל אם הונה שבל האיש החכם עם שכל האיש הםכל אהד בעעז, זזה בתכלית הגנות והבטול. והנה היה אפשר מאת הצורה שתתרבה ברמי הנושאיט לה באשר הוגהה על האופן אשר זכר אלכסנדר־

16 טלהמות ה*

ואולם כאשר הוגהה על האופן אשר זכר חמסטיוס, לא יהיה אפשר כה שחחרבה, כי העצמים הנבדלים לא יחרבו אלא אם יהיו מחהלפים במין/ כמו שגחבאר במקומוחיו. הנה אלו הראיוח המקיימוח רעח

אלבםגדר, והם בעצמם מבטלוח רעח חמםטמס., כי כבר יראה ם ה והגה לרעח חטםטיוס גם כן פגים מההראות — מ מאת ההכגה שהיא גברלת, לפי שכבר תתתוק השגתה בעת חולשת הכלים חחמריים, ר״ל בעת הזקגה• ואלו היתה היולאגיח, היתד• בהכרת הגושא לח יותר תלוש בעת חר.יא, יהיה מהרב מזה שתחלש פעולתה• יהמשל, כי כמו שהכה הרואה יחלש בזקן לחולשת גושאו, בן יחוייב בזאת ההכגה אם היתר. היולאגית, אבל זר. העגין גמצאהו בהפך, דיל• ששכל הזקן יותר. זלזד. יראה שתהיה זאת ההכגה גבדלת. — ומהם, שכבר יראה בכחות המשיגות ההיולאגיות שלא ישיגו רמי הבלחי בעל תכלית, לפי שהם יקבלו מה שיקבלוהו קבול פרטי מצד קבלם אוחו קמל היולאגי• והמשל, שהכח הרואה כבר ישיג זה הצבע אשר בזה תראה אשר הוא בזח חשטח ומר. התמוגד. אשר לוה הנראה, לפי שהוא מקבל אותו קמל, ר״ל שכבר גרשמה בראותו ואת ההשגה רושם מה, היולאני באופן מה והיה מחויב מפני זה שיהיה הנראה לו בשטה מקבל ובתמונה מוגבלת ולא ישיג הצבע בטוהלט, אבל ישיג זה חצבע. ואולם ואח ההבנה נמצאח שופטת משפט בלתי תכליתי, כי היא תשיג הנזרות הכוללות והנדרים אשר כל אהד מהם הוא משפט על רמי בלתי בעל תכלית • הנה אםת א , שכבר יראה מ ם ה מ כן כבר יראה מזה שהשכל ההיולאני נבדל. — ו ההכנה שהיא צורה ואינה הכנה גמורה כמו שיאמר אלכסנדר. וזה שאנחנו נמצא השכל ההייולאני, עם היות מדרכו להשיג הצורות, הנה הוא ישינ ואת ההכנה רקה מן הצורוח, ומפני וה היה אפשר בו שישכיל, ההעדר, ר״ל מפני השיגו עצמותו רק p הצורות. ובהיות העניין ק הנה יראה שמה שתקרא לו ההכנה לקבל המושכלות הוא כהכרה צורה.—, שכבר יראה בכחות המשיגות ההיולאניוח שההשגה היא זולח ם ה מ ו המושג במספר• והמשל, שהמראה אשר בכה הרואה בעת ראוחו הנראה אינט המראה אשר בדבר היראה בעצמו, כמו שאין חחוס אשר כמתחמם הוא בעינו החום אשר במחמם, וזה מהוייב להם מפני קבלם הדבר קמל היולאני, כי המקרה האחר במספר אי אפשר שיחיה בשני נושאים בשום פנים, כל שכן שיהיה בהם יחד. ואולם זאת ההכנה אשר בנו ימצא בה ההשגה והטישג רכר אהד בעינו, ווה שהמושכל אשר השכילהו הוא בעצמו מה שיגיע לנו ממגו, לפי שהמושכל• הוא הטבע הכולל הנמצא לדבר רבד, והטבע הכולל לא יחרכה בשום פנים • והמשל, כי הארס

סאטר א׳ פרק ב׳ 17

אשר הוא םץ לא ימצאו ממנז שנים כמספר, ואםנם יחרכה הטכע חפרטי. ובחמה הענק כן, הנה יראה לזאת ההכנה שהוא ראוי שחחיח נבדלה.—ו ם ה ם, שכבר יראה ככחוח חםשינוחחחמלאנמח שחם םחפעלות הפעלוח סח עם ההשנה, ולזה כאשר נטינו םםוחש חזק אל םוחש אחר חלוש ממנו, לא נוכל םיד לחשינו על אםחחו, והמשל כאשר חכטנו בשמש, דרך משל, ונסינו ממנו אל מוחש אחר, לא נובל לחשיג אוחו על אטחוזו, יק הענק בשאר חחושים, וזח מחויב לחם םצר קבלם מח שיקבלוהו קמל המלאני באופן מה• ואולם מאח ההכנה אשר בנו חוא בהפך, רצוננו שכאשר נטינו ממושכל עמוק אל מושכל קל םםנו, הנח נשיגחו בקלות מחר קלה. זח מח שיחשב שיראה מזה שזאת ההכנה היא בלתי היולאניח.— וםהם, שזאח ההכנה, םפני שנתעצםנז בה והיא הבדל לנו, יחויב שתהיה עצם. ואם חונח ענינה על חאופן שיאםר אלכסנדר, לא חהיה בעצמה עצם ולא חלק עצם, אבל היא םשינ םםשיני הנפש הםרםח או חצורוח הרםיוניות• ואולם כאשר הנחמה שכל נבדל, היתהעצםבעצםה והחאםח בה שתהיה הבדל לנו. ואק לאוסר שיאטר שאף על פי שאין ההבנה עצם, הנה נושאה הוא עצם, כאלו תאםר הנפש הםדםה, והנושא הזה יהיה הבדל לנו, כםי הענק כשאר ההכנות שנשיםם הבדלים ספני נושאיהם אשר יסודרו אלו ההכנות םהם• כי זה הםאםר יראה שאץ פנים לז, לפי שאץ הנפש המדמה חבדל לנו, וזח שכבר חמצא לשאר בעלי חיים. — ז ם חם, כםו שחנושא לחכנת שאר חרברים יקבל צורח חםגעח מן ההכנה בשחצא אל הפעל, הנח ראוי שיחיד• חענץ בן מאח ההכנה אשר בג! לקבל חםושכלוח• ולפי שםי שיקבל הםושכלוח הוא שכל, ראוי שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל, לא שתהיה ההכנה בסונ ונושאה בסונ אתר, ר״ל שתהיה ההבנה מקבלח חמושכלוח םופשטח םנושאה, כםז שיחויב לרעת אלכסנדר,ואסר אלכסנדר נם כן בכאור, ר*ל שזאתל חנפש הטרסה או ההבנה תקבל חםושכלוח קבול לא יחערב בו נושאה, ד הנפש בכללה או איזה שהונח נושא לח, לפי שרעח אלכסנדר שאם היה םעורב בה נושאה, הנה עם שלא יהיה אפשר לה שתשינ העניינים הכללים, לפי שאין םררך הכה אשר לנושאה שיקבל כי אס הדברים הפרסיים, הנה תמנענה הצורה אשר לנושאה סלקכל צורה סן הצורות, כסו שהתבאר זו כולו בספר הנפש. הנה אלו הם הראיות המקיימות דעת תםסטיוס,

וחם בעצסס מבטלות דעת אלכסנדר לפי סח שיחשב םהם.

ואולם מה שיקיים רעת בן רשר, הנה מה שיאמר מאח ההכנה שהיא םחודשת זנססרת, דיל שזה יקדה לשכל הפועל םצר דבקותו בנו שיהיה הכנה לבד, וזה הדבקות יחהרש כאיש ואיש מאישי האדם ויפסד בחפסרם,

2

18 מלחטוח ח׳

יהיו הראיות אשר זכרנו המקיימות דעת אלכסנדר מקיימות אוחו. ומה שאמר בעצם זאת ההכנה שהיא השכל הפועל, הנר. הראיות אשר זכרנו המקיימות רעת חמםםיום מקיימות אוחו, ווה כי הוא הרכיב בור. המאסר שתי אלו הרעזח באופן. — וככר •ראה יותר דעת בן רשר טדעחתמסמיוס מפנים אחרים זולת תפנים אשר זכרנו המקיימים רעת אלכסנדר ואבן, שכבוד רשד שהם טבםלים רעת תםסטיום, במו שקרס מהם. םהס יחויב לתמםטיימ שתהיה בכאן הכנה בעעמ נבדל, ר״ל ההכנה לקבל המושכלות• ווה סביאר חפסיל, לפי שהכה הוא נמשך להיולי בהכרח ובו ימצא לבד, וכשתמצא {אוהו} בצורות, הזא במקרה מצד הנושא, ובזה האופן יתכן שנאמר במתת שיקבלו קצתפ קצת, כמו שהתבאר כספר־ והמשל שאנחנו נאמר םנסש חונה שיש בה הכנה לקבול הנסש ש פ נ ה המרגשת, מפני שהטשא לנפש הזנה יקבל הנפש המרגשת באמצעותה. ואולם לבן רשד לא יחויב זד. הבמול, לפי שהוא יניח שזה אמנפ קרה לזאת הצורה, ר״ל שתהיה פצר דבקותה בנו,• לא שיתכן בעצמה כן. —, שכבר יחויב לחפסטמפ שיהיה השלמות הראשון בנו נצחי, ר׳יל ם ח מ ו השכל ההיולאני, והשלמות האחרון אשר היה ראוי שיהיה יותר נכבד ממנז •היה הייה ונפסד, לפי שהזא יראה שחטדשכלית מתחדשות בשכל ההיולאגי, ולהיותם מתחדשות יחויב אצלו שתהייגד. גפסרות, כי ככדם שכל הווה נפסד. ואולם לבן רשר לא ל ו ע ה ם ו י פ ש התבאר בפפר ה יהויב זה הכסיל־ כי השלמות האחרון אשר לנו אשד תשיג זאת ההכנה, הוא השכל הפועל בעצפו לפי מה שיראה p רשד, הוא נצחי יכלתי הווה, כי אפ בפקרה, ר״ל פצר דבקות זה השכל בנו, לא שיטגע זר. השכל מהשיג עצמו בעת םהעחים, כי הוא פשיג עצפי תמיר פצר

ק רשר. טה שאינו דבק בנו, לפי מה שיאמר א ואולם מה שיקיים דעת האחרונים אשר יניחז ואת חהכנה הזוה ונבדלת, הנה מה שאסרו כה שהיא המה, תקיים אותו הראייה השלישית מהראיותת ההכנה שהיא, מחודשת א אשר זכרנו המקיימות דברי אלכסנדר, כי היא מ לא נצחית כמו שהיה מניח תטטטיופ. זמר. שאמרו בה שהיא נבדלת,הנר. הראיות אשר זכרנו המקיימות דברי תטסטמס מקיימות אותו, !שאר הראמח אשר זכרנו המקיימות דברי אלכסנדר מבטלות אותו. הנה אלו הם הראמת אשר פצאנום בדברי הקודמים, ופקייטלת אלי הרעות ומבטלות אותן, ואף על פי שלא ימצאו בזה האופן פהשלפות. והנה השלפנו המאמר נהפ לפי מה שאפשר לנו, כי מד. האופן חהיה חקירתנו בזה מתר שליטה. וזה כי הוא סחויכ לטי שירצה לשפם סשפט ישר בדרוש פה שיטעון לקיים כל אחר מחלקי הפותר, ואז יתאפת יותר בטול הרעת

מאמר א׳ פרק ג׳ 19

^ יבטלהו• וזה שאם יבטל דעת מה מהדעות ההם ולא טען תחלה כל מה שאפשר לקיים הרעת ההיא אשר יבטלהו, הנה לא ישלס מדבריו

בטול הרעת ההיא באופן שלם• וזה מבואר מאד.

פרק שלישיר בו מה שיגומל גו רעת רעת מא%ו הרעיד. מפני מראיות אשר מ מ

זנרנומ שיקויים בהם דעת דעת מאיו הדעות.

ואחר שזכרנו הטענות אשר זכרום הקודמים או היו בכת דבריהם באופן מה שאפשר כרים שיהיו מקיימות רעת רעת מאלו הרעום, והם בעצמם מבטלות רעת דעת כמו שזכרנו־ הנה היה סדר העיון נותן שנעיין בטענות האלו ונבחר םהם מה שיקיים או שיבטל קיום אמתי או בטול אמתי מטה שלא יקיים או יבטל קיום אמתי או בטול אמתי. אלא שאין דדך לנו לאמת באחת מהטענות האלו שיקויים בה דעת מה מאלו הדעות קיום אמתי־ ווה שאם היה זה אפשר, הנה יהיה זה אם מצר שהטענה ההיא מקיימת הדעת ההוא, אם מצד שהיא מבטלת הדעת שהוא מקבילו. ואולם שנבאר זה מצד שהיא מבטלת בטול אמתי הדעת שהוא מקבילו הוא בלתי אפשרי־ וזה שהוא מבואר במה שיבוטל בו דעת מה בטול מה שלא יקויים בו הרעת אשר הוא מקבילי קיום אמתי אלא אם היו שתי הרעות כל חלקי הסותר אשר אפשר שיפלו בזאת החקירה, אבל בזולת זה הוא ממאר שכאשר יבוטל אחר מהם לא יקוייםאחד מהרעות הנשארות, כל שכן שלא יקויים בו דעת מיוחד םהם. ואולם שנבאר זה מצד היותה מקיימות רעת מה מאלו קיום אמתי הוא רחוק• וזה שהוא ממה שיתבאר במעט מהעיון עם מה שאנחנו זוכרים אוחז בזאת החקירה, שאין כח בטענה מאלו לקיים רעת מד. מאלו הרעות בשלא יאמר בהם יותר מזה השעיר, ושםציאות הטענה כזה הדרוש העמוק זה העומק הנפלא היא רחוק מאד. ולזה נניח זאת החקירה, רי׳ל החקירה אי זו מאלי הטענות יקוים בה הו עת אשר יתשב שיקיימוה קיום אמתי, ונחקור אי זה מאלי הטענות אשר זכרנו יבוטל כה הדעת אשר תבטל אותו בטול אמתי, כי בזה תועלת והישרה אל נעילת האמת במה שאנחנו בדרכו. יזה כי כשיתאמת לנו בזה האופן אי זה מאלו הדעות הם כוזבים, יקל לנו יותר למצא הדעת חצורק, אם אחד מהדעות אשר זכרנוהו, או זולתו, אם היה שיהיו כלם

כוזבים.

ונאמר כי מה שאפשר שיקיים בו אלכסנדר דעתו ממה שחשרישו ארסמוטלזס בטבע זה השכל החיולאני, יבוטל בו בלי ספק דעת תםסטמם

2*

20 מלחמוח רד

והדעת הרמעי אשר זכרנוהו לקצת המתאחרים. וזה שהם יראו מאח ההכנה שהיא עצם אהד נבדל הוא שכל או הוא נושא לה. ובהיות הענין כן, הנה היא םעורבת עם צורה או היא בעצםה צורה. ואיך שהיה, הנה יתויב שלא יהיה אפשר בה שהשכיל כל הצורות • כי הרבו־ יהיה אפשר בו שיקבל כל הדברים ספני היותו םשולל םכולם, ומח האופן יקבל, ררך משל, העץ כל המראים ותוש הטעם כל הטטעםים, ר״ל םצר היותם םשוללים םכל אלו הדברים אשר ישימם, ולזאת הסבה יםצא, כאשר קרה לתוש הטעם שיהיה בעל טעם, לא יהיה אפשר בו שישינ כל הםוטעםים• ולזה יאםר ארסטוטלוס שאם היה זה הכח מעורב עם צורה םהצורות, היתר. הצורה ההיא טונעת אותו םשיקבל שאר הצורות, או יקבלם על זולת םה שהם, בסו הענץ כתוש הטעם כשהיה בעל טעמ, שאט היה שיהיה משינ המוטעםים, הנה הוא םשינ אותם על זולת םה שהם עליו טהטעס. וכבר אפשר שיאמר אופר שזאת הטענה נם כן םבטלת רברי אלכסנדר• וזה שאם היה הנושא לזאת ההכנה הנפש או תלק אתר מתלקיה כסו שיאמר אלכסנדר, הנה היתה זאת ההכנה מעורבת עם צורה מהצורות, והיא הצורה אשר לנושאה', אלא שאלכסנדר יתיר זה הספק כשיאמר בזאת ההכנה שהיא מקבלת הםושכלות קבול בלתי םעורב עם נושאה, והנה הנושא לה הוא תנאי במציאותה לא בקטלה הםושכלזת, כםזשזכר זה אבן רשר םאלכסנרר

פש. בקצורו לספר הנ והנה הוטבע בזה סדרנות• וזה כי קצת הרבדים אשר לנושא הכנה לקבלם יקבלם קבול אםתי לעצםו, ליל שהוא יתפעל באופן םה םםץ םה שישינהו, כסו הענין כתוש הםשוש, וזה שהוא יקבל העניינים אשר ירנישם באופן םה, רצוני שהוא בעצםו יתהםם או יתקרר על דרך האםת תםום םה וקרור םה, ואס אינו בםררנת התום והקור אשר ירנישחו׳ שאם חיה הענץ כן, היה סחויב שיהיה הרנשתו חחום והקור מסן, לפי שהוא םחחםם מסן או טחקרר pa, חח םבואר חבטול, כי אנחנו נראח שחבף שחסשש דבר אחר נרניש מ. ועודp שאם חיח טחכרח זה ההרנש שיהיה זה החוש םחפעל החלח חאיכוח אשר ישיג, חנה יהיר! זח בלחי אפשר לו שירנישחז, כי חוא— . ש פ נ אסנם ישינהו מפני השווי אשר בו, כמו שהחבאר בספר ח וקצחס יקבלם בדרך םםוצע בין חקבול חסעורב ובין חקמל חבלחי םעורב, כקבול חוש הראוח, כי אין כלי זח חחוש םצטבע בזה בעצםו, ולזה היה אפשר שיקבל ההפכים יחד, כסו שחחבאר בםקוםו. וחוא גס כן בצד מה םעורב בהיולי, זלזה חיה שלא ירגיש, אחר שהרגיש סוחש

מאסר א׳ פרק נ׳ 21

חזק, םוהש םה לצומה הרנש שלם. והנה החוש חםשוחף ה1א מחר רחוק םקמל חםוחשים קבול מעורב בחיזלי, לסי שחשנחז חיא יוחד רוחנית. ואחר כן יחיד חדםיון יותר רוחני, ד״ל שקבולו יותר מעט מעורב בנושאו, ולזה היה הדסק נמשך אל רצונו, ער שהגיע חטבע לחמה תקבל הדברים קבול בלתי םעורב עם ההיולי. והנושא לואת ההכנה כלל, והיא זאת ההכנה, ר״ל השכל ההיולאני, כםו שהתבאר מענינו במה

שאין ספק בו. ואולם תםסטיוס והםאהרים אץ להם תהכולה לצאת מזר. הספק מה האופן• כי חם יניחו זה השכל הנושא לזאת ההכנה הוא המקבל הםושכלות, זכבר יתבאר נם כן במה שיבא שאי אפשר שיונה הנושא לזאת ההכנה שכל שנניה בה שתקבל אלו המושכלות קבול בלתי מעורב עם נושאה. ומה שאפשר שיקיים דעת אלכסנדר םםה שיםצא מההזיה וחחפסר לארם, הוא םבטל דעת תםסטיוס בטול אמתי, כמו שבארנו אנחנו במהן ספק בו בזכרנו זאת הטענה. והנה וכר אבן רשר הטענה בקצורו שאי לספר הגפ ש בקצור, ואםר טוען על תםסטיוס והנםשכיס אליו כי מה שזה דרכו םהצורות הגה אין דרכו שישלם בה כהויה גשם גפסר, וזה

םמאר םאד על האופן אשר בארגוהו. ומטה שאפשר שיקיים בו אלכסנדר רעתו מטה שיראה שיחויב בזאת הצורה שתרבה ברמי הגושאים, יבוטל מ גם כן בטול אמתי דעת תםסטיוס והרעת הרביעי אשר זכרנוהו לקצת הםתאתרים, כטז שבארגו עם זכירתגו זאת הטענה בםה שאין ספק כו. ואולםלאק רשר לא תהיה מזה טענה לפי מה שיהשב, כי הוא כבר יודה מאת ההכנה כי היא םתרבה במקרה מצד רבקות זה השכל לאיש איש םאישי חאדם, ואם חשכל אחד בעינו. ואולם םה שזכרנו מאת הטענה שכבר יראה מאת ההכנה שחיא חיולאניח, לפי שכבו־ יראר, בר. שחדושה נםשך לשנוי בעצמות כמו הענין בצורות ההיולאניות• הנה לא יבוטל בזה רעת תםסטיום על כל פנים. וזה שהוא לא יודה שתהיה םתתדשת כלל, ולזה לא יאמר שתהיה הדישה נמשך לשנזי, אבל יאמר י שזה השנוי הוא בעבור הדוש הצורות ההיולאניות הנםצאות באדם, כמו ההזנה וההוש והדוםה, להם. ובזה האופן יתבאר שלא יבזטל מזה הצד הדעת

אשר זכרנו לקצת המהאהרים. ואולם םה שאפשר שיקיים תםסטיוס רעתו מפני התהוק השגת זאת הכנה בעת תולשת הכלים ההמריים, הנה יתבאר בקלות שלא יהוייב מזה בזאת ההכנה שתהיה נבדלת. וזה שצורות ההיולאניות יקרה להם החולשת בפעולתם בעת תולשת הכלים הנושאים, לא מפני תולשת הצורה

22 מלחמות רד

אז, כמי שזכר הפלוםוף, לפי שטבע העורר׳ הוא אחד ככל אישי המק בהכרח, כי הצורה הוא עצמות הדבר, והעצמית לא יקבל הפחיח והיותר• ואמנם יקרה זה לצורה מפני תולשת הכלי אשר תעשה בו פעולתה, והמשל שאם היה לזקן עין כעין הבהור, היה ראותו בראות הבהור. ובהמת הענק כן, והיתה זאת ההכנה לא תעשה פעולתה בכלי, לפי שכבר התבאר מענינו־. שהיא מקבלת המישכלית קבול בלתי מעורב עם צורה מהצורות• הנה לא יתויב חולשת השגתה בעת תילשת נישאה, אבל יקרה לח שתחחוק פעולתה, לפי שאז יהלשו הכתות הנפשיות החםרמת יתמעט מפני זה פעולתם, ותהיה פעולתה ייתר ממה שהיחד, בעת התתזק אלו הכתות בפעולתם, לפי שהתעםקם בפעולתם ממה שימנע וה הכח מעשוח פעולחו, מפני שהנפש היא אחת ולא תוכל מפני

זה להשתמש בהשנוח מתחלפות יתד השתמשות שלם. ואולם מה שאפשר שיקיים בו תםםטיוס בזאת ההכנה שהיא נבדלת מפני השגתה הרמי הבלתי בעל תכלית הוא מבואר גם כן שלא יבוטל מ דעת אלכסנדר בטול אמתי. זזה שאמנם יחויב בכתות המשיגות חהיולאגמת שישיגו הפרטי מצר הטבע הנושא להם המקבל זאת ההשוה, כי הוא יקבלה בהכרה במשיגי המוחש אשר היה מ פרטי, לפי שאין מדרך הגשם שיקבל צורה רקה מקצת מקרים תהיה בהם פרטית• ואולם זאת ההכנה לא תקבל מה שתשיגהו קבול מעורב עם הגושא, כמו שקרס, ולזה לא יחויב בה שיהיה מר. שתשיגהו פרטי כמו הענין בשאר הצורות

ההיולאנמת. ואולם מה שאפשר שיקיים מ תמסטיוס רעתו, מפגי מה שנמצאהו מהשכל ההמלאני שבבר ישכיל ואת ההכנה רקה משאר הצורות כסו שהוא משכיל הצוחח האהרוח, ולוה יחויב בזאת ההכנה שתהיה צורה טח־ חגה זאת הטענה כשנחבונן בה היא טענה על חםסטיוס לבטל דעתי, לא לבשל רעת אלכסנדר. יוה שאם היתר. ואת ההכנה צורה, או היה נושא לה הוא צירה כמו שיאמר חמםטיוס, הנה יקרה לזה הכח בקבילו זאת הצזרה כשישכילה שיקבל עצמז, וזה בתכליח חננוח, ר״יל שיקבל הדבר עצמו. ולא יקרר בזה הבטול בהניהנו כשכלים הנבדלים שהם משיגים עצמם, כי אנהנו לא עיה בהם שיהמ מקבלים עצמם, כי אין בהשנתם קבול רכר אהר שלא היה להם • אמנם השכל ההמלאני יקבל הצורות בהשכילו אותם וישלם בהם, ולוה יחויב בו בהכרח זה הבטול, אם מנח הענק כמו שיאמר חמסטייס. ולא יחויב מפני זה שנמצא לזה הכח שישיג הערר, כאלו תאמר שישיג שהדבר בלתי נמצא לדבר, אוה מפגי השיגו זאת שהרבר בלחי גמצא במוהלט, עך שגאמר שהסבה מ

מא0ר א׳ פרק ג׳ 23

, לא יהיה אפשר בו שישיג הצורה רקה p העזרות, ושאם לא הונח ק ההעדר, לפי שאיגו צורה, יטדרך זה הכה שישיג הצורות כמו שגזכר בזאת הטעגה. וזה שבל כה משיג דבר יקדה לו שישיג העדר הדבר ההוא, כי השנת ההעדר היא בהכרח לכח אשר ישיג הקגיין, לא לזולתו, וזה מבואר במעט עיון־ והמשל, שחוש הראות ישיג המראה ולא השגת תעדר המראה כי אם במקרה, ומפגי זה ישיג התמוגה אשר גמצא בה המדאה המיוחד אשר השיג איתי מצד, כי אליה יכלה המראה ויעדר•ק יה השכל ההיולאגי מפגי שהוא משיג הצורות הוא משיג העדרם, ו וביה האיפן היה משינ ואת ההכנה, רצוני מצד שהיא הערר. ובזה היה השכל ההיולאגי בהפך השכלים הגפררים, יוה שהם ישיגו עצמם ילא ישיט וולתם, ואולם השכל ההיולאגי ישיג זולתו בעצמות ילא ישיג עצםו כי אם במקרה־ ולפי שהשגת העדר איגו קבול לזה השכל, הוא מבואר שלא יהויכ מהגחתגו בז שיהיה משיג עצמו על זה האיפן שיקבל הדבר

עצמו. והוא חבטול אשר יחויב לתטסטיוס מזאת החגחה. ואולם מה שאפשר שיקייט בו תטסטיוס דעתו מפגי מה שגמצא כזאת ההבנה שההשגה והמושג הוא דבר אהד בעיגו, מה שאיגו כן בכתות המשיגות ההיולאגיות־ הגה יתבאר בקלות ממה שקדם שלא יבוטל בזה רעת אלכסנדר. וזה כי אמנם היה כשאר הכהות המשיגות ההיולאגיוח, ר״ל שתהיה ההשגה זולת המשינ, מפני שיש להם כלי נופיי יקבלו ההשגה באמצעותו, ולוה יחויב בהם שתהיה השגתט לדבר הפרטי בםה שהוא פרטי כמו שקדם• ואולם זאת ההכגה הקבל זאת ההשגה קמל בלתי מעורב עם נושאה, ולזה לא יחויב בה שתשיג הדבר במה שהוא פרטי, אבל תשיג הטבע הכולל אשר לא יתרבה, ומפני זה יהיה ההשגה

בה והמושג דבר אתר בעיגו. ואולם מה שאפשר שיקייט מ רעתי תטסטיוס מפני מה שגטצא בכחות המשיגות ההיולאניות אשר הם טתפעלית הפעלות טה עם ההשגה, וזאת ההשגה לא יטצא בה הענק p ־ הגה יתבאר בקלות שלא יבוטלה דעת אלכסנדר. וזה כי זה אטנט היה בשאר הכתות המשיגות מ ההיולאניות טפגי שהם ישיגו טה שישיגו באטצעות הכלי הגופיי הנושא להם, ווה הנושא יתפעל הפעלות טה בהרשם מ דטיק הדבר הטושג־ ואולם ו •ת ההכנה לא תקבל מה שתקבל באטצעית הנושא לה, כםוה מדרגות, שקדט, ולזה לא יהויב שיטצא בה הענק p. — והנה הטבע מ ר״ל שטבחוה הטתפעלות ההיולאניות יטצא טה שנושאם טתפעל בסבתם הפעלות אמתי, כטו הענק בכתזת הטתפעלות אשר ביסודות ובטתדמי ההלקים הטורכבים מהם. ומהם טי שלא יתפעל נושאם הפעלות אשת/


כםו העגין בכתות הםרגישות, וחם בעגין הזה גם כן מדרגות כסו שהתבאר בספר ה גפ ש, ער שיכלה העגין אל כת םתפעל לא יתפעל גושאו כלל

בסבתו כמו העגין בזאת ההכגה, לפי מה שיראה אלכםגדר. ואולם םה שאפשר שיקיים מ רעתו תםםםיום םפגי התת זאת ההכנה הבדל לגו, הוא םן המבואר בםעט עיון שלא יבוטל בזה דעת אלכםגדר. וזה כי אלכסנדר לא יאםר שתהיה זאת ההכנה צורה לגו, אבל הגושא לזאת ההכנה צורה לני מצד שתםצא בו זאת ההכנה־ והנה הנושא לזאת ההכנה הוא רבר בפועל, כאלו תאםר הנפש או כת םה םכהותיה, והנה הנפש או כח םכתותיה אשר מנח נושא לזאת ההכנה אף על פי שתםצא לקצת בעלי תיים, לא תמצא בחם םחוברח עם זאח חחכנח. ובחמח, חוא םבואר שכבר אפשר שנניח שחנושא לזאח ההכנה חוא חענין ק צורה לגו םצד שזאח ההכנה היא דבקה לו, ולא יקרה םזח חבטול חנזכר

ח הטענה. א מ ואולם מה שאפשר שיקיים מ דעחו חםםםיום מפני מה שנםצא שהנושא לשאר ההכנות יקבל הצורה חםגעח מן ההכנה, הנה אוםר שלא ימטל םפני זח דעח אלכטנדר בטול אםחי. וזה כי לאוםר שיאםר כי בזח חיוחד זאח ההכנה םשאר ההכנות וזה כי הדברים אשר חם חחח םונ אחר לא יחויב שיצדק באחר מהם, וזח םבואר בנפשו. ועוד כי םפני שהוא םבואר בהכנה, במה שהיא הכנה, שחוא םחויב שיחיד. להח ההכנה א גושא, כי חכח הוא ממה שלא יוברל• הגה לא יםנע הענק מ מחלוקה, אס שיחיה גושא לה גשם או גפש. ואיך שהיה, חגר. םחויב שחקבל סח שחקבל קבול בלחי םעורב עם הנושא, לפי שחוא םחויב במה שתקבלהו קמל בלחי מעורב עם צורה םחצורוח. ואיך שחונח חנושא םאלו התלוקות, היה םתוייב שתקבלהו קמל םעורב עם הצוחת, כי הנשם לא יםלם םצורה, והנפש והשכל חם צורח בעצםם. ובחיוחח ההכנה שלא יקבל הנושא לח א הענין כן, חוא םכואר שחוא םחויב מח א הצורח חםגעח סן ההכנה, והוא הפך םה שיחייבהו חםטטיום מ

הטענה ואולם מד. שאפשר שיקיים דעח בן רשר באופן מה, םסני סה שיחויב מהבטול, אם חונחה בכאן חנחר. דקר. םן החםר, הוא יבוטל בו דעח תטטסיוט בטול אמתי, כמו שבארנו בזכרנו זאת הטענה. ואט יאמר אומר שלא ימגע המצא הכגה גבדלת כמו שלא ימגע הנתת צורות נבדלות בגרםים השםיםיים, וזה כי הצורה הוא ממאמר המצטרף, ר״ל שהיא מצטרפת לתםר, ואם היו בכאן צורות איגם םםאמר הםצטרף, הגה לא יםנע הםצא הכגה בלתי םצטרפת אל התםר, כםו שאמר p רשר בקצת

0א0ר א׳ פרק ד׳ 25

אנרותיו להמיר זר. הספק מתמםטיים• אמרנו לו בי אין אסרנו באלו הצירות שתהיינה נבדלות מסיר כמוחלט מבע ההצטרפות אשר כץ הצירה והחמר מאלו הצורות, אכל הם באופן מהשלמויות להם/ ר״ל שהצורות הנבדלות הם שלםויות םה לנרמים השמימיים, ואולם קראנו איתם נבדלות, לפי שלא יעשו פעולתם המיותרת להם, והיא ההשנה, ככלי נופיי־ ואולם אם הנחנו הכנר. גברלת סחמר, ככר הסירונו בםיחלם ההצטרפות אשר בין ההבנה והדבר אשר םדרכו שיקבלהו. ועור כי הנחת צורות נבדלות הוא רבו־ כבר התבאר תיובו, ואץ בכאן רבד יכריחנו אל הנתת זאת ההכנה נבדלת. ואולם םה שאפשר שיקויים בו דעת אבן רשר, מפני מה שיקרה םהבטול, אם הונה הענין לפי מה שיראה אותו תמםטיום, והוא שיהיה השלמות הראשון אשר בנו נציי והשלמות האחרון הווה נפסד־ הנה לא יבוטל בו דעת תמםטיוס על כל פנים, יזה לאיתויב םהנתחנו השכל הוקנה הוא שיהיה נפסד, כמו שנבאר אתר זח. ואולם לתמםטיום חיוב זה הבטול במקרה, ספני הוראתו כשכל הנקנה שיהיה נפםר, לפי שהוא חושב שיהיה השכל הנקנח נפסד, לפילם כי כל הוזהנפסר. העו ם ו שהיא הווה, וככר באר הפלוםוף בספר השמי

פרק רביעית באושלפ*[ . ו ע ד ל SK mp1 ה י ט ו ב י ג א נ ת י

יאתרשוברנו רעות הקודמים במהות השכל ההיולאני ובארנו שרעת תטםטיום הוא כטל, ראוי שנהקור בדעת רעת מדעות הנשארים, ער שנמצא הרעת הצודק בזה, אם אתר מהם או זולתו. ונתתיל החקירה מרעת בן רשר, כי הוא אשר יתשכ שיהיה יותר נאות מכל אלו הרעות למה שימצא םטכעזה השכל החיולאני. ונאמר, שכאשר הונח הענין כשכל ההיולאני כפי סר. שיאמר כן רשר,, שככר ם ה יחויבו םזה שקרים רבים אין הםלט םהם בשום פנים. ם יחויב שיהיה הלםור לבטלה כענינים העיוניים אשר אין תכליתם ער ר«עשה. וזה שאם לא יםצא בהם רושם ההצלתה האנושית, ר״ל בהשארות השכל, הוא םבואר שאץ בהם חועלת כלל, כי אלו היד. בהם תועלת, היה בהכרח אם כהצלחה האנושית אם בתיים הגופיים, בי אין בכאן צר שלישי. ובהיות הענין כן, הוא םכואר שאם אץ תועלת בהם בתיים הנופיים, אין בהם תועלת כלל, לפי שככר הונח שאין להם רושם כהצלחה הנפשיית והגופייה. זאולס שאין להם תועלת בתיים הנופיים הוא םמאר, ויה שלא די שאין בהם תועלת כחיים הנופיים, אכל יםצא ההשתדלות בקנינם מטה שיעיק טוב התיים, ער שכבר נמצא בטעיינים הםשתרלים כקנין אלו הטושכלות שלא יפנו אל ערבות חחיים הנופיים

26 מלחמות ח׳

ולא יקחו םעניניהם הגוסיים אפילו ההכרחי להם בשלמות. ואב) אמר אומר שחכה אל השגה הםושכלוח הושם בנו להיוחם החחלוח אלו הםלאכוח הםעשיזח אשר המה צרימה לנו בתקץ עניני חייתינו, ולזה יטצא בהם חועלח מזה הצר• אמרנו לו שזה בלחי צודק, כי כבר תמצאנה מלאכוח עיוניוח אינם מוכנות לצר המעשר, כלל• ועור שאם הינח הענין כן, חהיינה המלאכות המעשיות יותר נכבדות מהמלאכות העיוניות, לפי שהם תכליתם, הה חלוף מה שנוצרנו עליו, כי אנחנו נמצא אצל כל אדם שיש יתרון רב לחכמות העיוניות על המעשמת, ונמצא עצמנו מתר שמחים במעט שנשיגהו מאלו המלאמח, העיוניות יוחר ממה שנשמח בהרבה שנשיגהו םהסלאכוח המעשיות, ער שכבר יראה שאין לשמחה ולערבוח אשר לגו במה שנשיג מהחלק המעשי יחס אל השמחה והערמה אשר לנו במה שנשיג מהחלק העיוני, ומצאנו גם כן הטבע שם תשוקה בנו עדת האנשים אל העמן יותר מחשוקתינו אל המעשה־ וזה כלו ממה שיורה שאין החלק חעמניבנו בעמר החלק המעשי. וכאשר התישב לגו זה ההקש התנאי, רצוני שאם לא ימצא באלו הםושכלות העיוניות רושם בהצלחות הנפש, הנה אץ בהם תועלות כלל, נשוב ונאסר שהוא םחויב םררך בן רשר שלא ימצא נענינים העיונים משם בהצלחה האנושית. וזה כי ההתאחדות בשכל הפועל אשר הוא ההצלחה האנושית לפי סר. שיראה בן רשד, והוא האמת בעצמו באופן מה כמו שנבאר, ישלם לפי זאח ההנחה לכל ארם בעת המות, היה סכל או חכם, כי או יפרר הדבקות אשר לשכל בנו וישוב השכל ההמלאגי להמת השכל הפועל בעינו בכל צר םהצררים. ובהיות הענין בן, רצוני שהקודם מזה ההקש התנאי מחוייב לפי זאת ההנחה, הנה יתויב מזה הנמשך, והוא שהשתדלותיט בקנין אלו המושכלות הוא טורח ודבר בטל• וזר, בחבליה הבסול, לפי שאם היה הענין ק, היה הטבע םשים בנו זה הבת אשר להשגת אלו העיוניים לבטלה, והיתר. גם בן התשוקה אשר כנו להשגתם לבטלה. וזה כולי שקר. כי הטבע לא יעשה דבר לבטלה • ועוד שאם היה הענץ כן, היה הטבע משים בנז כח אשר עם שאץ בו חועלח כלל הוא מנגד למציאותו, בסו שקדם, תה אינו םדרך הטבע, אבל אםנם גראה שהטבע ישתדל בכל האופנים שישים לנמצא

נמצא כחות שומרות מציאותו הוטן האפשרי לו במתר שלם שבפנים. זםהם, שאם היה זר, השכל ההמלאני היא בעינו השכלהפיעל, והיה השכל הפועל מוציא אוחו אל הפועל כמו שבאר הפלוםוף• הנה יקרה מור. םהבטול שיוציא הדבר עצמותו סן הכת אל הפועל, וזה כתכלית הבמול, שכבר יתחייב לרעת p רשר בשכל האחר במספר ם ה מ והגנות. — ו שימצאו בו המשכלות העיוניות אשר ככא: כבח יכפעל יחד. וזה כי לפי סד,

מאמר א׳ פרק ד׳ 27

שהתבאר מהשכל הפועל שהוא המוציא השכל ההיולאני אשר כני מהכח אל הפועל בהשגת אלי המושכלות, והיה םה שהתבאר בתכמה הטבעית, שכל מה שיוציא מהכת אל הפועל זולתו ימצא לי בפועל רומה שנמצא למתפעל בכת, יבזה האופן היה אפשר לו שיוציאהו אל הפועל• והמשל שהאש ישיב מה שהיא תם בכת תם בפועל מפגי שהוא חם בפ!על, וכבר התאמתה זאת ההקדמה והותרו הספקות הטפלות בה בחכמה הטבעית• הנה הוא מבואר שהשכל הפועל מוציא השכל ע ב ט ר ה ח א במה ש ו ההיולאגי מהכת אל הפועל בהשגת אלו המושכלות מפני היותם אצלו בפזעל, והשכל ההיולאני יקבלם מצד מה שהם אצלו בכח׳ ואם היה השכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעיני כמו שיאמר בן רשר, הנה יקרה מזה שימצאו המושכלות חאחרוח בעינם בבח ובפעל יחד בשכל האתר בעינו, זזה בתכלית הבטול. ואם יאמר אומר כי זה הספק לא יחויב מזאת ההנהה על כל פנים, וזה שהצוחת הדמיוניות הם אשר ימצאו בהם אלו המושכלות בפועל באופן מה, לא השכל הפועל, והם אשר מדרנתם מאלו חמושכלות אשר נשיגם יחס המותש אל התיש, יאילם השכל הפועל יחסו מאלו המושכלות יתס האור אל השנת המראים, ולזה לא יתויב מזה זה הבטול• אמרנו לו שאין די בצורות הדמיוניות שיוציאו זאת ההכנה אשר בנו מהכת אל הפועל, לפי שאין בהם המושכלות בפועל אבל בכת, רצוני שכאשר מפשטו מהצורה הדמיונית המשיגים ההיולאניים אשר היתה בהם פרטית, היה בה מושכל בפעל, כי הטבער ת א הכולל הוא נמצא בדבר הפרטי בכת, כסו שבאר הפלוסיף במה ש הטבע, ולוה הוצרך הפליסוף להכניס בכאן שכל פועל, והוא משיב אל הצורותהרמיונמת סושכלות בפועל, אתר שהיו מושכלות בבת. וכבר יתבאר מזה במה שאתר זה שהוא מתויב שימצאו בשכל הפועל אלו המושכלות בפועל כמו שחנחנו׳ וזה שכבר יתבאר אתר זה שהשכל הפועל הוא הםדור המושכל לאלו הדברים אשר בכאן, ולזה יחויב שימצאו בו המושכלוח באופן מהי ועוד שכבר נמצא לשכל הפועל הודעה במה שלא יתכן שיאמר שיהיה נמצא בצורות הדמיוניות אשר לנו, והם ההודעות אשר יניעו לארם ממנו בחלים או בקסם. — ומהם, שאם היה השכלההמלאני הוא השכל הפועל, הנה יקרה שיהיו הדברים מחחלפ• הנדרים דבר אחר במספר, זזה בתכלית הבטול. זזה כי למה שהיחה ההשגה לקוחה בנדר השכל, ומה השכל ההיולאני הוא אשר מדרכו שישיג הסושכלות אשר בכאן ולא ישכיל השכל הפועל, והיה השכל הפועל הוא אשר מדרכו שישיג עצמו ולא ישיג המושכלות אשר בכאן, כמו שזכר אבן רשר באמרי זה המאמר בשכל ההיולאגי י הגה הוא מבואר שגרר השכל הפועל ומהותו הוא

28 מלחמות ה׳

מלח םהות השכל ההיילאני. ואס הנהנו שהשכל ההמלאגי הוא השכל הפועל בעינו, הנה יקרה קור. שיהיו שני דברים מתהלפי המהות רכר אחר בםספר, וזה בתכלית הבטול והננות, כי אי אסשר בהם שיהיו אחר

בסין כל שכן שיחיו אחר בםםפר., כי מה שאםר אבן רשד כשכל הפועל שלא ישינ עצמו במקרה ם ח מ ו םצד חמתו דכק כנו, יוכן על שני פנים• אם שלא ישיג עצמו כלל מה שהתמיד המתו דבק בגו, ולא תהיה סבת הערר ההשגה אלא דבר מחוץ במקרה, או שישיג עצמו תמיד, אלא שאינו משיג עצמו מצד שהוא דבק בנו אבל מצר עצמותו, ותהיה מדרגת זה המאמר כמדרגת מי שיאמר בבונה בעת שהוא בונה שאינו בונה מצר מה שהוא ארם, וזה כי הוא בונה מצר הסדור הנמצא כנפשו מהבניה, לא מצר מה שהוא ארם, כי אין כל אדם בוגר.. — ואם הבין אבן רשר בזה שאיגו משיג עצמו מה שהתםיד היותו דבק בגו, הגה נשאל אותו מה הסגה כשתםגע םםגו זאת ההשנה אם לא השתנה םהותו בסבת הדבקות, האם יכסה הטכע האנושי ממגו זאת ההשגה, כמשל שהיה אומר אפלטון שהטושכלות הם טבועות בלחות בעת הגערות, ואיך יהיה לזה השכל רושם מצר טבע האגושי והוא גמצא וגברל כעצמו. ואם היה שגורה שיכסה הטבע האגושי םםני זאת ההשגה, מה זה שיהיה לו כח מפגי זה הדבקות על השגה איגו בטבעו, ר״ל בטבע השכל הפועל, והיא השגת המושכלות אשר בכאן, וחנה לא היה ראוי שיהיח לו כח מפגי זה הדבקות אלא על ההשגה אשר מגעה ממט זה הדבקות, והוא השגת עצמו, אהר שלא השתנה עצמו מצר זה הדבקות. ובכלל הנר! אי אפשר שתנתן בזה סבה אלא בשגגיה שיהיה השכל הפועל משתנה בזה הדבקות בעצמותו, יזה בלתי אפשר בו, כי הוא בלתי םקבל השגוי כלל, לחיותו גקי םחםר בכל האופנים. ואם הורינו שאפשר בו חשנוי, חגר. יחחייב מזה גם כן ספק אהר איגו טעט, והוא שכבר יתהייב שלא ימצא בכאן שכל פועל יוציא כהו אל הפועל, לפי שהשכל הפועל כבר השתנה בזה הדבקות ושב הכנה, ואי אפשר בו שיהיה יחד בםציאותו הראשון ובזה הםציאות אשר השתנה אליו. ויהוייב גם כן מזה שלא ימצא אלא ארם אחר בעת אחת, לפי שאין בכאן שכל פזעל זולת אהד, ואהר שהשתגה זה השכל אל השכל ההיולאני אשר לראובן, הגה מן השקר שיתחוח םםגו שכל שםעון אם לא אחר שימות ראובן וישוב זה השכל לםה שהיה קורם היות ראובן, ואז יוכל להתהוות ממגו שכל שמעון, וזה כלו מבואר הבטול. — ואם הבין בן רשר בזה הםאםר שהוא משיג עצמו תמיר, אלא שאיגו משיג עצמו מצר מה שהוא דבקה יתתייב שלא יהיה ל ח בגו, הגה יתהיימ םזה שקרים רבים. אם ת

מאמר א׳ פרק ר׳ 29

תועלת לשכל ההיולאני כהשכילו המושכלות אשר בכאן, ויהיה השתדלותו בהשגתם טורח ודבר בטל. ובאור זר.׳ כי מפגי שהוא משיג עצמות השכל הפועל תםיד, והיה עצםות השכל הפועל הוא הסחר הםושכל לאלו חרברים והצורה אשר שבו בר. אחד אלו חםושכלוח, והוא האופן יותר שלם בםציאותם, כםו שיתבאר אחר זח־ חגר. הוא אם כן משיג חםושכלות אשר בכאן חםיד באופן חיותר שלם, ולא יחיד. לו בחשתדלותו לחשכיל אלו חםושכלות. ואם ש ג י ת שכבר יתחייב םזח שלא יצטרך חשכל חחיולאגי אל חחוש בחשגת חגדרים, רוצח לוםר כחשגח חציוריח, והיא חחשגר. חיוחר מיותרת לו כםו שבאר הפלוסוף־ תה כי ההשגח חאםחיח חיא כםו םורכבח םהשכל והשגת ההוש, ולזה היה שיקרה בה טעות כםו שיקרה הטעות בהוש כשישפוט על המותש הבלתי מייתר לו, כשפטגו כראות בצהוב שהוא מתוק, םפגי שהרגשנו בדבש שהוא צהוב ושהוא מתוק. ואולם איך יתבאר שיתוייב םזאת ההגחה שלא יצטרך השבל ההיולאגי אל ההוש כהשנת הנדרים, הנה לפי מה שאומר• והוא כי םפגי שהוא משיג עצמות השכל הפועל תסיר, והיה אצל השכל הפועל השגת הגררים אשר לאלו הדברים, הגה הוא מבואר שלא יצטרך כהשגת הגררים אל ההוש, וזה מבואר הבטול כגפשו. ואולם אמרגו שאצל השכל הפועל השגת הגררים, לפי שככר יתבאר שאצלו ידיעת הסדור המושכל אשר לכל אלו הדברים אשר תתת גלגל הירה, והצר אשר היה בו זה הסחר אתר, וםי שירע ככללוח זח רסדור יחויב שירע חלק םחלקיו, כי לא תהיה אפשרית יריעח חדבר חםורכב בזולת ידיעח חפשוטים אשר םחסחורככ. ובחיות הענין כן, הנה אצלו ציור סדור הםושכל אשר לגםצא גםצא, אלא שלאל כ ו ר ב ר ם ם ד א ל כ תסםוך ידיעתו בו אל האישים הנםצאים, כאםרנו ש, והסכר, כזה שהשכל הפועל לא קנה היריעה אשר לו כזה ש י ג ר י ם ה הסדור םהאישים, אבל קנו האישים הגםצאים הםציאות אשר להם םהידיעה אשר לשכל הפועל בזה הסדור, ולזה לא אסרנו שתהיה אצל השכל הפועל השכלת ושושכלות האםתיות באופן אשר יקגם בו השכל ההיולאגי, ואולם אצלו בהכרה השגת הגדרים כמו שבארגו, כי הם אשרת כי אף י ש י ל לא תסםך הידיעה בהם אל האישים הגםצאים. ואם ש על פי שיאםר לגו כן רשר שהוא ירצה כזה השכל הפועל תםיד, אלא שלא ישיג אותו םצד היותו רבק בגו, הגה לא יםלט םזה םשייהס שגוי לשכל הפועל. וזה שאם לא השתגה השכל הפועל םצר זה הדבקות, הגה שאלנו בן רשר םה הטבע אשר קנה השכל הפועל מצד הדבקות שישיג הטושכלות אשר בכאן, והגה אין בטבעו שישיגם, כי זה אםנם יהיה לו בהכרת לפי זאת ההגהה םפגי ערוכו לגפש אשר לגז, ולזה ימצאו ל1

מלחמית ה׳

t

30

סגולות משותפות לסגולות הנפש המרגשת ולסגולות השכל הפועל, ויל שהוא ישיג המושכלות אשר בכאן אשר הם כמו מורכבות מהחוש והשכל,. ובהמת העגין כן, גשאל בן ש פ נ כמו שהתבאר כבאור בן רשר לספר ה רשד שיודיענו מה ואת ההרכבה אשר יחויב ממנה חרוש זה הטבע לשכל הפועל, האם מנהגה מגהג הדברים המורכבים הרכבת שכנות, ר״ל שימצא אתר ההרכבה כל אתר מהדברים ההם בעיט בפעל, או מגהג הדברים המורכבים הרכבת המוגות, ר׳ל שלא ימצא אחר אתר מהדברים ההם אחר ההרכבה בעינו בפועל. ואם אמד לנו שמנהגה מנהג הדברים המורכבים הרכבח שכנוח, אמרנו לושסה שזה מנהגו לא תהדש בו טבע לאהד אהד מהדברים ההם זולת הטבע שהיה להם קורם ההרכבה• ובהמת הענין כן, הנה מאין קנה השכל הפועל בזאת ההרכבה זה הכח אשר הוא חוץ מטבעו, ר״ל הכת על קנין המושכלות אשר בכאן, מי יהן ואדע־ וזה כי הטבע אשר יחחדש לו אי אפשרשיחחדש מפני זאח ההרכבה, אש הונחה על זה האופן כמו שקדם. זאם אסר לנו שואת ההרכבה מנהגה מנהג הדברים המורכבים הרכבת המוגוח, הנה יהיה השכל ההמלאגי וולח השכל הפועל בהכרח, כי הרב! ים הנמוגים לא ימצאו בגסזג בפעל אחר ההרכבה, והוא הפך מה שהניהו בן רשר מענין זה השכל, עם שיקרה מזה שיהיה השכל הפועל משתנה הוא בעצמותו, זזה בלתי אפשר בשום פנים. ובהמת זה כולו שקר,הוא

מבואר שמה שהניחו בן רשר מענק השכל ההיולאגי הוא שקר., שאם היה שיהיה השכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעינו, ם ה מ ו אלא שמצר שהוא דבק בגו יהיה לו כה על השגת המושכלות אשר בכאן, כמו שאמר בן רשר הגה לא ימנע העגין מהלוקה, אם שיהיה לו מצר שהוא דבק בגו מציאות אחד במספר לבד , והוא הגראה מדברי בן רשר, כי אין בכאן לוה השכל האחד במספר, חצה לומר השכל הפועל כי אם שני צדדים, הצד האחר הוא צר היותו בלתי דבק בט, והצד השני הוא היותו דבק בנו• או שיהיה לו מצר שהוא דבק בנו מצאומח רבים במספר. ואם הונח שיהיה לו מצד שהוא דבק בנו מציאוח אחר במספר, כבר היו כל השכלים ההיולאנים אשר לכל האנשים אחד במספר, וייוחסו להם בצד אחד במספר. ובהיוח הענין כן הנה יקרה מזה באחד במספר שיהיה מקבל ההפכים יחד מצד אתר, וזה בתכלית הבטול. וזה כי מפגי שהיה שכל ראובן יודע מושכל אחד ושכל שמעון יםכלהו או יטעה בו, הגה יקרה מזה שיהיה השכל האחר בעינו חכם וסכל יהד ברחש האחד בעינו. ועוד שאם הונה הענין כן, אגי המד. מה זה שלא ישתמש שכל ראובן במוחשוח אשר השיג שמעון• וזה שכאשר הונח זה השכל

מאמר א׳ פרק ו״ 31

צריך אל החוש במה שישכילהו, הוא מבואר שכבר יספיק לו מה שהרגיש איש אחר לבר להיות לו מושבלי המורגש ההוא ככל האגשים, וזה כתכלית הבמול. ואט הוגה שיהיו לו מצר שהוא רבקבגו סצאויות רבים םצר היהס הפרטי אשר לו עם איש ואיש מאישי הארס*ה ל ה שיהיה מה שהוגה גברל בלתי יתחייבו מזה שקרים מה. אם ת גברל. וזה שהצורות הגברלות ייוהרו מבין שאר הצורות שלא יקבלו רמי אם לא מצד האימת, ואולם הצורות ההיולאגיות יקבלו רמי מצררת האיכות ומצר הכמות, משל הרמי אשר מצר האיכות כאמרגו שצו, ומשל הרמי אשר מצד הכמות כאמרגן ר ו מ ח רת ה לת צו ו א ו י ס ה ו ס ה. ובהיות ר פ ס ס ב י ג ש ה ס ו ס ה ה ז ת ר ו צ ת ל ו א ז י ס ה ו ס ת זה ה ר ז צ ש הענין כן והיה השכל ההיולאגי מקבל הרמי מצר הכמות, כי כבר הוגח מתרבה ברמי הגושאיפ אשר הוא להם צורה, הגה הוא אם כן כלתי גברל, לפי שהצירה הגברלת לא תתרבה ברמי הגושאים אשר היא להם צורה, וכבר הוגה זה השכל הוא השכל הפועל כעיגו אשר הוא נבדל,ת שכבר יתגייב מזה שיהיה השכל י נ וזה שקר בלתי אפשר. ואם ש הפועל אשר הוא אהר במספר רבים, ולא רבים לכר אכל רמי בלתי תכליתיי. זזה כי כשגגיה שהשכל ההיולאגי הוא השכל הפועל בעינו,, יהיו לפי זאת ההנחה השכלים ההיולאגיים רבים במספר רמי כלתי תכלית״, הוא מבואר שככר יהיה השכל הפועל שהוא אתר כמספר רבים לבלתי תכלית, זזה בתכלית הכטול והעזת. — הנר. זה מה שראינו לזכרי םהבטולים אשר יתתייכו לפי רעת p רשר, וככר ימצאו לו בפולים רבים זולת מה שזכרנו, אלא שמה שזכרנו הוא מספיק בבטזל זה הרעת. ואולם הרעת אשר זכרנו לקצת המתאחרים הוא גם כן מבואר הבטול, כי כבר יתויב בהנחתם זה שתסתר נפשם. זזה כי ם ה מפנים רבים. מ .cr יניהו זאת הצורה נבדלת, והנה לפי שהיא נבדלת לא היה אפשר בה שתקבל הרמי המפפרי• ובהיות הענין כן והיה, דרך משל, צורת ראובן המתתדשת עתה היא בעינה צורת שמעון הנמצא עתה אשר היה נםצא קורם חרוש ראובן, הנה אם כן זאת הצורה בעינה אשר לראובן היתר. נמצאת קורם ההזיה, וכזה יתבאר בבל אהר מהשכלים האנושיים שהוא נמצא קידם הזיו. ומה שזה דרכו הוא בלתי הווה,, ם ה מ יבכר הונח הזוה זה שקר, ר״ל שיהיה'הבלתי הווה הווה. — ו כ• מפני שהם יניהו לאדם אהר במספר שני התהויות, ר׳׳ל שהם יניהו התהוות האחר בעצמו לשכל ההיולני והתהוות אהר להמר האנושי• יגך יקךה מזה הבטול שיהיה האדם אהד במספר רבים בפועל, לפי עכל אחר מחלקיו נמצא בעצמו ונפרד. וזה שהדבר יהיה אתר במספר,


ואם הוא רבים בגדר, מפגי החחאחדוח אשר בץ חלקי הגדר, ר׳ל, ולזה שחחלק חאחר מחלקי הגדר חוא שלםוח לחלק השגי וגסצא מ יהיר. רבים בכח אחר בפעל, כמו שחחבאר במה שאחר חטבע• אםגם כשלא יחיה חחאחחחבץ חלקי חגרר, חגר. יחיח חגגרר רבים בפעל. מח חבטול מחריב גם p לחםםםיום, מ חוא יגיח גם כן חשכל חחמלאגי נבדל וגטצא בעצמו. וחוא מחויב גט כן לאבן רשר באופן מה• וזה כי מפגי שהוא מגיח חשכל חחיולאגי חוא חשכל הפועל בעיגו שחוא גבדל תמצא בעצמו, הגר. יחויב לו שיהיה השכל ההיולאגי גברל וגמצא בעצמו, יחויב לו מפגי זח חבטול. עוד יחבאר באופן אחר, שככר יחחייב ממר• שחגיחוחו חםחאחרים שיחיד חאדם חאחר במספר רבים. וזח שחוא מבואר שלא יהיה מהימים חרבים אחר בםםפר אלא אם היח לכללוחס חחחווח אחר, כאלו חאםר שהאש ושאר חיםורוח אשר כל אחר מהם היוח בעצמו לא יחיד. מחם אחד בםםפר אלא אם היה להם בכללם חחחווח אחר ישובו בו אחר, כאלו חאמר שיחרבו ויחמיגי ויחהוור. םהם המה אהר במספר, וזר. כי ההוזה חאחר בםםפר יש לו חחחווח אחר במספר, ומר. שיש לי חחחווח אחר במספר הוא אחר במספר, והוא מבואר בגפש׳ ולזר. יחויב במר, שימצא לו מחר מחתחווח אחר במספר, שככר יהויב להם מפגי חגיחם ם ה מ שיהיה מתרמאהרבמספר. — ו זה השכל ההיולאגי הווה וגמצא בעצמו, שיהיה צורה מה• זלפי שהוא מעורב לצורר. מחצוחח לפי זאח ההגחה, הגה יחויב שלא ישכיל שאד חצורוח או ישכילם על זולח םח שחם עליו, כמו שבארגו במח שקרם, וזר. מבואר חבםול, כי כבר חחבאר םםבע זח חשכל, שיש לו כח על חשגח כל המושכלוח לפי מה שחם עלמ. חח חםפק בעיגו חחחייב, שכבר יחויב מזאת ם ח מ לחםםםיום, כמו שזברגו בםח שקדם. — ו חחגחח שלא יחיד. רושם בחשגח חחושים אל חשגח חשכל ער שיהיח השכילט הדברים אשר לא הרגשגום אפשרי כמו חשכילט הדברים אשר חרגשגום. חח כי איך חגיע אל השכל חשגח חחושים, אם לא חיח ביט וביגיחם חחאחרוח, האם אשיג םה שהשגח אחר. כשהשגח אוחו. וזח חכטזל יחויב גם p לחםסטמם, כי הוא יניח גם כן זאת הצירה גבדלח וגמצאח בעצמו־.. ויחויב גט pלאבן רשר באופן םה, וזה כי כבר יחחייב ממר. שחגיח אוחו שחחיח זאח חצורח גברלח ונמצאתח ס, כי אם חיח חשבל חחיולאגי בעצמח, כמו שזכרט במר. שקרם. — ו ס נבדל וגמצא, םח זח שלא יוכל לעשוח פעולחו בעח חמח חחושים או שאר כחוח חגפש חםשיגים םחעםקים בפעולחם, חאם יחויב שחמגע פעולתי כשתתעסק בפעילחך. ובכלל הוא מבואר שהסבה מה חוא

מאמר א׳ פרק ד׳ 33

היות הנמש אחת, כטז שזמר הפלוסוף׳ (כאשר לא מגח ככאןאחחח כין השכל ההיילאני יחכחוח הנפשמת, לא תמ3א בכאן סבר. לבטול פעולת השכל בעת חשתםש שאר הכתות חסשינות בפעולתם. ואס יאמר אומר שזה ־ יקרה לשכל ההיולאני לפי שהוא יקוז םהחושים התהלוח אשר םהם יוצא מה שישכילהו• אסרני ל1 שזה םבואד הבמול, זזה שאנחנו גראה, עם היות אצלי ההתחלות המגיעות מן החזש ברחש אחד, לא יוכל לחקור בי בעת חיוח חחישים טחדים כסעולחס. חח חבטול מחויב לחםסטיוס גם כן, כי חוא יגיח זח חשכל גם כן נבדל ונמצא בעצסי. ויחויב גם p לאבן רשר באופן מה, לפי שככר יחחייכ מסח, ס ה מ שהגיח אוחז שתהיח ואח הצורה גבדלת בעצםה, כסו שקדם. — ו שכבר יחויב לחס בשכל חאחד במספר שיקבל ההפכים יחד. חד. שכבר יחויב לחמ, מפני חגיחי זח חשכל נגדל יגמצא בעצמו, שיחיו כל חשכליס האנושיים הנםצאים אהד במספר, כי הצורר. חנבדלח לא חחרכח ברמי הנושאים• זבהמח הענק p, והיה שכל ראוק מדע רחש אחד ושכל, הנה קרה מזה שיהיה השכל האהד כעיני שטעק יסכלהז או יטעה מ, שהם הניהו ם ה ם םקכל חחכםה יחסכלוח יחד וברחש אהד בעינו. — ו הפך סד. שהשרישו ארסטיטלוס• חד. שכבר ביאר ארסטוטליס בצירה שאץ לה הייה כי אם בסקרה סצד הנושא, יוזם חניחי לזאח הצורה הייה, שלא יסנעחחחווח ואח הצירה משיחיה ם ח מ וחחש כעצמוחה. — ו םנישא או מלא רבד. ואם חיח חחחוותח מנושא, חנח יחריב שישתנח עד שגחחמד. סמניזאח הצורח, ולפי שככר חחכאר שכל משתנחגשם, חנח יחזיכ כיח חנושא שחוא נשם׳ וכחיוח חענץ כן, יחיד. מביאר םהגשם שהוא לא ישתנה אל לא גשם, הוא םתויכ שתהיה זאת הצורח גשם או כעלח גשם, יכבד חניחזשהיא שכל נבדל, וד. שקר בלחי אפשר. ואס הניחוח מחחדשח בעצמיחח מלא רבד, וחוא חנראח מדכריחם ולזה יקראו זאח ההזיה בריאח, חנח זאח ההגהה היא אם p ממארה הבטול, כי כבר חחכאר כראשון מ ד.ש מ ע שכל םחחדש צריך אל נושא, היה המתחדש עצם או מקרה• יעוד כי מפני שזאוז הצורה חחחדשר. אחר שלא היחד. נמצאת, חנח יחויב כה שתהיה נםצאח בכה קידם המצאה בפיעל, ולפי שחכה הוא ממד. שלא מבדל, הנח יחויב שיהיה בכאן נושא ימצא בי זח חכח׳ יכחמח הענץ p, הוא םבואר שאי אפשר שתונח הציוד. חיזח סלא נישא. וכבר חחכארחחלה שאי אפשר שתזנת זאת ההויה מנושא, תנה אם p ממאר שאי אפשר שתוגה הצורה הווה בעצםותה לא מנושא ולא מלא נושא• ולזה הוא מבואר שהיא שקר שתהיה זאת הצורה הייה בעצמותה. והיא מבואר

3

34 מלדזכוות רד

שכבר ימצאו לוח ררעח כפולים רכים זולת אשר וכרגו, אלא שמח שזכרנוהו מוה היא מספיק

ולפי שכבר נמצאו כאופן מה רעות p רשר ותםםטיום והמחאחרים על מספר החלוקות אשר א&שר ש<היי כהנחת הנישא לזאת ההכנה שכל נבדל כעצמו, והיה מביאי מדברינו שכל אחר סרעוחיהם הוא שקר, הוא מבואר שהנחת הנושא לןאח ההכנה שכל הוא שקר ואדים שככר נמצאו דעותיהם על מספר החלוקות אשר אפשר שתהיינה לפי זאת ההנחה כאופן מה, זה מבוארי לפי מה שאומר. וזה שלא ימנע, אם הונח הנושא לזאת ההכנה שכל, משיחיה נושא לה כעצם כמי שייראו חמסטיופ והמתאחדים או במקלה כמו• שיראה בן רשד־ ילא ימנע נם כן בזה השכל הנושא •אם שיהיה בלתי הווה כמו שיראו תמסטייס וכן רשר, או הווה צמו שיניחו המתאחרים. אלא כי מפגי שאפשר שיונחו אלי• הדעות בצדדים• אחרים, לאלי תאמר שכאשר חיח השכל ההוא הנישא לה במקרה, היה אפשר שיונח שכל הזה שבל אחר זולת השכל הפועל, והיה אפשר גם כן שיונח השכל הנושא לזאת ההכנה במקדה הווה, והיא! דבר לא הניחו אחר פן הקורסים, ר״ל מאלו האנשים, ראזי שנבאר במאמר כילל שאי אפשר שיהיה הנושא לזאת ההבנה שבל

נמצא בעצמו. ונאמר שהוא בלתי אפשר שיהיה הנושא לזאת ההבנה שכל נמצא, לא ימנע הענק מחלוקה, אם שתקבל זאת בעצמז, שאם הונח הענק סv t a הדכנח המושכלות קביל מעורב עם הנושא, או שתקבלם קבול מעורב עם הנושא, ואילם חנידוני• שתקבלם קבול מעורב עם •הגזשאי כבד התבאר שהוא שקר, בי הוא מחויב כה שלא תקבל חמישכליח קמל מעורב עם צורה מהצוחה, כמו שבאר ארסםוטלוס-• ואם אמתו שתקבלם קבול כלתי מעורב עם הנושא, הנה יהיה הנושא לה כלתי פשכיל •אלו המושכלית, ולא יםנע משננידוהו משכיל או בלתי משכיל. אבל הנחתינז אותו בלתי משכיל הוא פותר נפשו, ר״ל הנחת שכל אין לו יכה על הפושכלוח׳ ואם הנחנו אוחו משכיל, םה זה הדבר אשר ישכיל, מי יחן ואדע אם הוא מהמושכלות אשי תקבלם ההכנה הנמצאות, אם הוא דבר הולך מהם מדרגת הצורה. ואולם אם הנחנו אותו מ משכיל דבר מהמישפלותאשר לו הכנה על קמלם, היו אלו המושכלות נמצאות בי בכח ובפעל יחד, וזה מבואר הכטול ואס הנחנו אותו משכיל מושכל ילך מאלו המושכלית מהלך הצורה, כאלו תאמר מה שהיי בי אלו המושכלוה אהד, חיה זה השכל הוא השכל הפועל בעיני, כמו שיתבאר אחר זה ממהות השכל הפיעל, אי ירדה זה חשכל שכל

ק ה' 35 ר י א ם מ א מ

אהר למעלה סהשכל הפועל, ואיך שהונח, הנה יהיה בו באופן שלם אלו הםושכלות אשר לו הבנה על קבולם, ויהיו אלי הציוריות כמו שכל מושכל םהם־ ולפי שככר נמצאת מ הכנה על קמלו אלו הםושכלות הציוריית, הנה יקרה מזה מהבטול שימצאו מ אלו המישכלות הציוריוה יחד בכח ובפעל. והוא מבואר נם כן שכל השקרים אשר מנינו שהם משותפים לשלשת הרעות האלו יתוימ כאשר נניח הנושא לואת ההכנה שכל נבדל נמצא כעצמו ובהיות הענין כן, היא מבואר כמוחלט שהוא

בטל שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל נבדל.

פרק חמישיל ההיילאני. כ ש . A יתבאר בו י6י מר. שאפשר 1 בז טםחיח ד

ואחר שכבר התבאר שהוא בטל שיהיה הנושא לזאת חד-כנח שכל, ראוי שנחקור מה הנושא לה, כי הכה הוא ממה שיצטרך אל נושא. והוא מבואר שלאישאר שיהיה הנושא לח כי אם גשם או נפש, לפי שאין בכאן מציאות רביעי. ואם חנחנו שתהיה הנפש נושאת לשכל ההיולאני, הנה הוא •מבואר שאינה לו בעצמותה, כי אין מדרך הצורות שתהיינה נושאות קצתם לקצת, אבל יהיה ענין היותם נושאות קצתם לקצתם. ש פ נ שהחםר יקבל קצתם באמצעות קצתם., כמו שהתבאר בספר ה זבהיוח הענין כן, הנה מה שיחוייב, שיהיה הנשם נושא לזאת ההכנה. ולפי שהתמר הראשון יקבל קצת הצורות קביל ראשון בקמלו צורות היסודוח, וקצתם יקבלם באמצעות כמו הענין בצורות המתרםי התלקים המורכב מהיסודות ובמה שאהריו מהצורות, רצוני שכבר יקבל קצתם באמצעות קצת, והיה מבואר שאין זאת ההכנה מהצורות אשר יקבלם ההמר הראשק קבול ראשון• הנה אם כן לא ישאר אלא שתהיה מהצורות אשר

. ת ח ת א יקבלם חחמר הראשון באמצעות הצורות ה ואולם שאץ זאת ההכנה םהצורזת אשר יקבלם החמר הראשק קבול ראשון, הנה זה יתבאר ממה שאומר. וזה כי מהשהיה זה דרכו מהצורות לא יופשט, והמשל שהוא ש פ נ םהם גשם מהגשמים המורכבים, כמו שהתבאר בםפר ה בלתי אפשר שיופשט גשם מהגשמים המורכבים מצורות היסודות שבחם חחום והקור והלחות והיבוש, לפי שהם מקבלים הצורה שיקבלוה באמצעות אלו הצורות• ואם היתר. זאת ההכגה מהצורות אשר יקבלם החמר הראשון קמל ראשון, חגה יהיו כל הגשמים ר.ם1רכבים מהיסודות בעלי שכל אנושי, וזה בתכלית הבטול. ואחר שההכאר שזאת חהכנה חיא, חנה ת ח ת מהצורות אשר יקבלם ההםר הראשון באםצעהת צורות א הוא מבואר שלא ימלט הענק כה מהלוקה, אם שתהיה מהצורות אשר

3 *


תקבלס החסר הראשזן קידם קפלו הכפש הסדפה, אי שיחיה םקבל אזחח אחר ק0ל1 הנפש הסדסה. יאס חנחנו שחהיח מהצירית אשר יקבלם קודם קמלו נפש הטרסה, הנח חהיה זאת הגורה גסדדגח ההיולי מהנפש המדמה, כי מה שקדם סהגיחח הוא במדרנח חחמלי לםאוחר• %פי שסה שהוא במדרגת העורר. לא יפדר ממה שהוא כמדרגת ההיולי, כסו שהתבאר כספר הנפש, הנה יחייב מזה בכל כעל נפש מדמה שיהיה בעל שכל אנושי, חח םמאר הבמול• זזה בי הרבה מבעלי׳ חיים ונמאן בעלי נ&ש םרסה, והםאסר בהיותם בעלי שכל אנושי הוא םמאר המפ, ער שהאריכות כבאירו היא מיחד, מה שהיא p השקר שתהיה בכאן גורה לסץ p הסינים ולא יסודרו סמנה הפעילית אשר םדרכם שיסודרו ממנה. ובחיות הענק כן, הוא טמאר שהגשם הוא הנושא לזאת ההכנה כאמצעית הנפש המדמה. ואם הונחה הנפש המדמה חלק מחלקי חנפש הטרגשח, יהיה הגשם הנושא לזאח ההכנה באסגעוח הנפש המרגשת, ולזה יאמר שהנפש המרגשת היא הטשאת לואת ההכנה כאופן מה. והיא מבואר םםה שנארז ארסטוטלזס בענק זאת ההכנה שיחויב שיהיה קבילה המושכלית קמל כלתי מעורב עם נושאה, והנה יהיה נושאה הכרחי לה במציאותה לא כקבילה הסישכלות כמי שאמר אלכסנדר. ולפי שזאח הצורה חיא מהצורות אשר חחמר חראשון כחיי על קמלם, וחיי כל חגירוח אשר החמר הראשון מתיי על קמלם היית ימחידשןת, הנח זאת חצזרה היזח יםחידשח. ואילם אם אפשר בה חנצחיוח יחקיזם אחר חשלסח במישכליח, אי יתיב בה שחחיד. נפסדת כמי חענץ בשאר

המתח חהיולאגיוח, הגה זח סםח שנחקור מ כמה שאחר זח.

ק ששי י פ, הפקיפ. י ה 0*6שי לגז מ •מהאי כי פימת השכל הפועל &פי פ

ואחר שכבר בארגו םחוח חשכל חחיולאגי, ראוי שגחקור אס אפשר מ שישאר גצחי אחר השלימו במושכלוח אם לא. ולפי שככר יחשבש יבקצח אגרוחיו, שאם היד, פ נ סםר. שבארו קרשו־בקצזרו לספר ה שישאר זח חשכל נצחי, שזר. אסנס יחיח כשיחאחר בשכל הפועל, והיתר. החקירח בזח החחאחרוח, אם חיא אפשרי לנו אם לא, םםח שאי אפשר אם לא נרע מחוה השכל חפועל• חנה ראוי שנחקור חחלה סענין סחוח חשכל חפועל, ילא נזכיר בור. דעח לקורסים, לפי שלא ראיט לחם

מאמר בזאת החקירה. ונאמר שהוא ממאר שכל מח שיצא מחבח אל הפעל הנה יוציאחו אל הפעל טי שיש לו בפעל כאופן מה שיש למתפעל במת• והנה כבר

מאמר א׳ מדק ף 37

התאמתה זאת ההקדמה יהיתח הספקית הניפלוח בה בהכמה המבעים, יהיה מבואר מענק השכל ובמה שאהד המבע. ובהייה הענק ק ההיולאני שהוא כתיי על השנת נמים אלו הנמצאות אשר בכאן יישרם וסדרם, הנה יהויב שתהיהי אצל השכל הפועל יריעת אלו הםדורימ בפועל באופן סה, כי לא יחויב שיםצא זה הענין בפועל על האופן שיםצא במחפעל כשיצא אל חפועל, וחםשל כי צורח חכםא אינח נמצאח בנפש האומן על חאופן שחמצא בכסא חנעשר. במלאכח. ולזר. ראוי שנחקור באמה אופן ידעם. ונאמר כי מפני שאנהני נמצא םהשכל הפועל שהוא םודיע לשכל חחיילאני אלו חםדוריס סחר אחר סדור, הנה יהויב ממה שקדם אם שחחיר. אצלו ידיער. באחד אחר סאלו הסתרים, או שחחיח לשכל החיולאני מחר משכל פועל אחד, חוא םטאר חבטול. וזח בי הפועל חאחר בסר. שחואאחד אי אפשר שיחיד. בעצםוח כי אם מפועל אהד—האלחים, אם לא חיח קצתם מישרח לקצח, כמו הענק במלאכה הראשיים עם מלאכות המשרתות לה־ וכשיהיה העניןבזההחאר, היה גס בן כל חפועל םפועל אחד בםםפר, והיא המלאכה חראשיית, בי היא אשר הישירה שאר חמלאבוח חמשרחוח לה, והםשל שםלאכח חגגרזח תחחוך חקוריח אשר חעשה םהם הספיגה, והאלמן העושה הספיגה יעשה םהם ספיגה• ואולם על דרך האמח הגה המלאכה הראשייח היא חפיעלחבזח, בי חיא חישיר חםלאכח אשר חחחיח באופן שיחיח בו גאוח סר. שיחהדש מסגד. למלאכה חראשייח, והםשל שעושה חספיגח יישיר חםחחך חקורוחת שיהיה גאות לחעשות םהם ספיגה. ובהיות ד אל האוק שיהותכו בו כ, והיה סהםבואר בי שלםות השכל ההיולאגי בםושכלות אשר העגין ק הזא כחיי עליהם הוא פועל אהד בםםפר, לפי שזה השלםות הוא תכלית לשכל ההמלאגי, ורחכליח חאםחי לאחד בםםפר הוא בהכרה אהד כםםפר־ הגה יהויב שיהיה הגעח זה הפיעל בשכל ההמלאגי ספועל אחר במספר, ולזר. יחויב שחהיה אצל השכל הפועל הידיעה באחד אחר סאלוחםדורים. זלפי שכבר גסצא שהשכל חפועל יודיע גם כן לשכל חהמלאגי סדרגת הםושכלות האלו קצתם עם קצתם, ריל שכבר יוריעחו שקצת הצוחת הם שלמות לקצת באופן שהבליגה כילן אל צורח אחח חיא שלסוח לחם, כאלו חאםר חצירה האגושית, כי היא אשר יקבלה חחסר חראשון באםצעוח שאר הציריח אשר חוא כחיי על קבולם, והיא להם בםדרגח השלםוח והצורה־ הגד. יחויב שחהיה לשכל חפועל ידיעה באלו הסדורים מצר סד. שהם בכללם סתר אהד, והוא הצד אשר הם בו אהד. וזה מבואר חמבו גם כן באופן אחר• מד. שאם לא היו אלו המושכלות הרבית מתאהרית בנפש השכל הפועל, הגה יהיה השכל הפועל


רבים, כי מושבליז חם רכים והם עצמותו, כי המושכל והשכל היא דבר אהד במספר, כמו שהתבאר• וככר התבאר במה שקדם שיהיה השכל הפועל אחר במספר, זה הלוף לא יתכן. ולזה הוא מבואר שהשכל הפועל הוא יודע כל אלו הסדירים בצר אשר הם בו אהד, ובזה האופן יהיר. השכל הפועל אהד. ואולם השכל ההיולאני, לקושי קמלו הםושכלית מהשכל הפועל מפני הצטרכו בהס אל ההוש, יקרה לו שלא ישכיל מהצד אשר בו היו אלו הסדורים סדור אהד במספר כי אס במדרגות

רהוקות. וככר יספק מספק על מה שבארנו ממהות השכל הפועל ויאמר שלא יהויב מפני הוצאת השכל הפועל השכל ההיולאני מהכה אל הפועל בקנין המישכלות, שתהיה ידיעת אלו הסדורים אצל השכל הפועל. זזה שיש לאומר שיאמר שאין יהס השכל הפועל מאלו המושכלות יהס הצורה אשר בנפש המלמד אל הצורה הנקנות ממנה למתלמד, או כיהס הםוהש אל הצורה הםגעת םםנו בהוש• אבל יהסו להם יהס האור אל הנראים, שישיבס נראים בפועל שהיו נראים בכת מזולת שיהיו בו המראים כפועל, וכן הענין בשכל הפועל, כי הוא ישים הצירות הדמיוניות שהו מושכלות בכת מושכלות בפועל, ולזה לא יהוייכ שתהיה אצלו יריעה באלו המושכלות. ונאמר כי השכל הפועל כשישיב מושכל בפועל מה שהיה מושכל בכה בצורה הדמיונית, והוא הטבע הכולל המעורכ בה עם הםשינים ההיולאניים אשר היתר, בהם פרטית, מזולת שתהיה לו השנה במושכל ההוא • הנה יהיה זה בהכרת אס כשיתן טבע לשכל ההיולאני שישכיל מהצורה הדםיונית הטבע הבולל אשר בה, [או בשיתן מדע לצורה הדמיונית ישוב בו מושכל הטכע הטבעי הכולל אשר בה]. ואם הנהני שיתן מדע לצורה הדמיונית ישוב בו מושכל הטבע הטבעי המלל אשר בה, בסו שישים האור הנראים נראים כשיגיע בהם האור, מי יתן ואדע מה זה השנוי אשר יהיה ממנו בטבע המלל אשר בצורה הדמיונית שישוב בו מושכל, זה אי אפשר שיאמר בו דבר נאות, ואפילו רצה שיברא זה מלבו בריאה. ועוד בי המשיגים ההיולאניים כלם כבר אפשר שיהיו מושכלים כשילקחו בצר האהד, ר׳׳ל כשלא ילקהו עם הגושא אשר היו בו םקריים, וזה כי להם כלם צד מהעיון יהיו בו עצםיים, כי כל הסקרים כבר אפשר שיהיו םושכלים באופן םה. יכהיוח הענין כן, הנה לא יתכן שיאםר שינתן טבע םה לקצח םה שבצורה הדמיונית, והוא הטבע הכולל אשר הוא הםושכל בה, ובזה הטבע ישלם השכל ההיולאני שיברור מטנו הטבע הכולל, וזה כי אין שם רבר בה, ולא יחק בה שיהיה מושכל. וכאשר היה זה שקר, הוא מבואר שאי אפשר

מאמר א פרק ו׳ 39

שיונה זה הענין בשיתן השכל הפועל צבע לצורה הדמיונית ישתנה בר, השבע הכולל המעורב בה עם המשיגים ההיולאניים כאופן יוכל השכל ההיולאני להשיגו. והוא מבואר גם כז שאי אפשר שיונה שיתן השכל הפועל טבע לשכל ההיולאני בו ישכיל זה המושכל אשר בזאת הצורה הדמיונית. וזה שאם היה הענין כן, הנה לא ימנע אם שיהיה זה הטבע אשר יתן לו בדשגת מושכל טבע אהד בעינו, או שיתן לו טבע מיוחד לכל אהד מהמושכלוח. ואפ אמרגו שהוא יהן לו טבע אהד בעיט להשיג כל המושכלות, הנה יתהייב מזה שלא יוכל לברור השכל ההיולאני, מפגי זה הטבע הכולל אשר בצורה הדמיוגית, מבין המשיגים ההיולאניים, לפי שכל אהד מהם אפשר שיהיה מושכל לו, ויקרה לו מזה שישיג הצורה הדמיונית כפי מה שהיא. ואם אסרנו שיחן לו טבע מיוחד לכל מושכל ומושכל, הנה יקרה מזה שיתן הפועל האהד בעינו למקבל האתר בעינו טבעים מתתלפיפ, וזה מבואר הבטול. — ועוד שהוא מן השקר שיותן לשכל החיולאני טבע יקבל בו הםושכלות• שאס היה הדבר כן, הנה יהיה השכל ההיולאני בזה הטבע בעל צורה מח, והיא תמנעהו מלקבל המושכלות, כמו שיתבאר, וזה מה שהונח. ולזוז הוא מבואר שאי אפשר שיהיה זה מהשכל הפועל הטבע יתן כצורה הדמיונית, ולא מצר הטבע יתן בשכל ההיולאני. ובהיות הענק כן, הזא מבואר, שאש היה השכל הפועל משיב מושכל בפעל מה שהיה מושכל בכה בצורה הדמיונית, שזה אמנם יהיה בשיברור מהצורך. הדמיונית ףטבע הכולל מבין המשיגים ההיולאניים• ולפי שהוא בורר אותו, הנה יהוייב שישיגהו, או לא תהיה בדירתו לו אלא במקדה• ואם היתד, ברירתו לו במקרה, היה מניע בס הנכוגח על המעט, וזה מבואר הבטול. והוא מבואר שלא יחויב ממה שאפרנו שיהיה השכל הפועל משיג המשיגים ההיולאניים אשר הטבע הכולל מעורב בהם, וזה כי כבר יתכן שתשלם לקיתת דבר מדבר בשיושג היכר לבדו,וזה מבואר בנפשו, ובזה האופן ישיג הוש הראות המראה אשר בגשם ההוא• ועוד שאנחנו נמצא שהשכל הפועל יודיע דברים אץ להם צורות דםמגיוח יהיו בהם בכח, בזה האופן כמו שזכר בן רשרש ו המו ה ש, והוא האמת בעצמו, במו שנבאר במאמר השני ו ח בםפר ה פיר, הספר בניה, וזה אמנם יהיה במה שיודיע לאדם בהלום או בקסם א> בנבואה. ולזה הוא מבואר שלא חהיה זאח ההודעה סצד הצורה רדםיונית לבד, אבל יתויב שתהיה לשכל הפועל ידיעה באלו הדברים אשר יודיעם לשכל ההיולאני. — ועוד כי האור ישיב המראים נראים בפיעל אהר שהיו נראים בכה במקרה, וזד, יהיה כשיכין האמצעי הםפיריי <4ל שיהיו בו המראים בפועל באופן מה, ואז יוכל להניע הוש הראות אל


שיקבל המראים. וזה כי חוש הראות אי אפשר שישיג סוחשי מולח אמצעי, כמו שחחבאר בםפרחגפש• ולפי שהאמצעי לא יקבל רושם המראים אלא כשיהיה בהיר, והיה האור טחן לו הכחיהח, ח1א מבואר שהאור איגז בזח הפועל, אכל הוא מכין האמצעי אל שיהיה פועל. ואולם השכל הפועל חוא מחויב שיהיה פועל בעצמותו, כי הפועל לעגל הזא ראזי שיהיה שכל• וזה ממה שיחייב שיהיה השכל הפזעל פועל מצד מה שאצלו מאלו הסרורימ כאופן אשר התבאר. — ועזר כי מפגי שהפועל לאלו הגמצאוח אשר בכאן יחויב שחחיה אצלו ידיעת אלו הסדוריס, כמו העגק באומן עם מה שיעשהו מהמלאכה, ריל שהוא טחוייכ שתהיה בגפשו השגת הסחר אשר לרבר דבר ממה שיעשה במלאכה- והיד. מחויב, במו שגבאר, שיהיה זה הפזעל הוא השכל הפועל אשרה הוא סביאר שאצל השכל חפזעל , ת ש פ נ התבאר סציאוחי כספר ה ידיעח בכל אלו חסדורימ אשר לנמצאוח חשפלוח. ולא יחויב סזה לבד שידע כל חסרזרים חאלז, אבל אומר שיחוייב סזה גם כן שחחיח לו, ד מ יריעח ככל אלו חםחרים אשר לגסצאוח השפלוח בצד חיזחר ג והוא הצד שר& בו אחדי כםז שTע חאוםן חקוחח וחלבניס וחאבגים אשר יהיה מהם הכיח לא כסה שהם קוחח ולבגיס זאבגיס, אבל מצד האחרות אשר קנו מצר ההרכבה, וחיא צורח חביח, ר״ל שככר ירעם

במה שחם חלק מהביח, והוא הצד היוחר גכבד בטעיאוחם. זאולט איך יחבאר זח, חגה לפי מה שאומר. ווה כי לפי מה שהיה החמר הראשיו חרך בזה הפועל אשר יפעל בו השכל הפועל משלמוח אל שלמזח, ר״ל שחוא מקבל השלמויוח קצחמ באמצעוח קצח וקצחס בעבור קצח, עד שיכלה העגק אל חשלמוח האחרק אשר הוא בחיי לקבלו, והוא אשר היו כל השלמויוח האחחמ בעמדו־ חוא סמאר שהתהווה כל אלו השלמויות מ הוא התהיזח אחד, לפי שככר ימין בו חכליח אחד, והפועל להמ יהויב מפי זה שידעם בצד אשר הם, זמח הצד חיח אפשר שחחישר כל חזיר. גכח חחכליח• כמו ד ח א מ שאמ יעשה הלבגימ מי שימה חביח, הוא מבואר שיחרב שתהיה יחעחו המחר אשר ממנו יהיו הלבנים בצד אשר היו מ הלמימ כמדרגחר חגעח צורח חביח, ובחיזח חענין מ לביח, לפי שהוא יעשה אוחן מ כן, הנח יחויב לפי ואח ההנחה שתהיה אצל השכל הפועל יריעת

אלו הסחריס בצד חיוחר נכבד, והוא הצד שהם מ אהד. ואולם שהוא םחויב שיהיה הפועל לאלז הדברים אשר בכאן השכלה הוא סבואר ממה הפועל אשי החבאר מציאוחו בספר הנפש, תי שאוסר. זזה שבבר התבאר ססה שהתבאר בששה עשר סםפר בעל

מאמר א׳ פרק ו 41

ם שבכאן פועל מגםחים זבבעלי חיים, הוא שבל, והיא אשר יקראהו י י חש הנאצלת מהגרטים השמימיים, ואמר מ שהיא כת פ הפלוסוף ת אלהי, והוא השכל, ויקראהו הרבה םהפלופופים האחחגים השכל הפועל. וזה בי אץ די בזרע בנחיגח חנפש, כי חוא מחדםה חחלקים ואינו חלק מבעל נפש שנוכל לומר שיהיה מ כח נפשי, וזה כי הוא מווזר. ואולם מה שאפשר שיחיח חםזק האחרון, כפו שחחבאר בספר ב ע ל י ח י י ס מרע הום מה סחיהס בפנים םה אל החום חטבעי אשר לבעל נפש הםתהוה, וזה החום הםשוער, כבר אפשר שיהיה מ שופע סהנרטים השסיםיים באסצעוח ניצוץ השמש ושאר הככבים, כםו שזכרהפלוסוף*ח החבפה א חק שיחיד. מ כח סצייר האברים ייכראם מ אכל לא י הנפלאה אשר נלאו הדעות האנושמת לחשינ אוחד. על אםחחה, כי זה לא יחק שיהיה סן החום חזה אם לא יחחבר מ כח אלהי, הוא שכל, כמו שזכר הפלוסוף לסי מה שמצאנו במח שנעחק לנו מלשונות םן הנצרים. וזה כי הכח יעשה מה שיעשה מולח כלי, כי אין הזרע דבר כליי, אבל חוא סחדםד. החלקים• וכבר נמצאהו נם p עושה מה שיעשה םן חאברים סזזלח כלי ייוחס לו עשייחם, זזה כי האברים נמצאים םחחוים כחלקיהם בבעל נפש מהאבר הראשיי לבעל נפש ההוא ומשאר האברים על םדרנוחיהם, המשל שהלק סן הכבד אשר יחחדש p הסזון יתתדש באםצעוח הלב והכבד ושאר כלי הבשול אשר להמ םמאר בזה. ובהמה חענין כן, רצוני שזה הכח יברא האברים בכללם מולח כלי, והכח אשר בבעל נפש לא יברא כי אם חלק םה מהאברים, וזח נם כן יעשר. אוחו בכלי• הנה הוא סבואר שזה הכח הוא זולת הכת אשר יעשה בבעל נפש דבר טחיחס לזד. באםצעוח הכלים חטבעיים ושהוא מחר נעלה ממנו לאץ שעור, ואי אפשר שנאמר שיהיה זה הכת הנבבד מרע מבעל זרע, כי אץ בבעל זרע כמו זה הכח הנפלא, ואי אפשר לו שיחן כי אם דומה למה שבעצמו. — ועוד שהוא p השקר שיתן הבעל נפש בםזק כח נפשי בזה התאו־• שאם היה הדבר כן, חהיח בםזזן נפש זנח וכח םצייר, ויהיה אם כן הסזון נזק, ולא יהיה טון הבעל נפש בםזזן, בו הדברים אשר בהם נפש זנח אחח בםין לא יתכן שיחיה נזין חאחד p האהר, שאם היה אפשר זה, היה, דרך םשל, מון חחלק האהד מהבשר אשר ביד מההלק האחר םםנו, זזד. בתכלית הבמול. ובכלל הנה המזון מתפעל מהכח הנפשי אשר בנזון, ימח האופן ישיב חלק מהנזק, זאין במזזן כח נפשיי אל שיהיה פועל בו במלתו, אבל לו הכנה אל שיתפעל םזולחי. ואם היה הענץ כן במזון, בל שכן שיהיה הענין כן במה שהוא סיתר המזון, כי הוא םתיהם יותר


מעט אל המוך ולזה לא יתכן שיהיה מרע כח נפשיי מד• החאר םכעל הזרע, כי הזרע הוא םוחר הםזזן, כסו שזכרנו. ואולם מה שיהיה מ םבעל הזרע הוא חום סד. םתייחס התייחסות סד. אל החום הטבעי אשר לכעל הזרע• והוא סבואר שהחום איננו נפש, אבל הוא כלי לנפש באופן מה, כםו שהתבאר בטבעיוח, ולזה הוא טמאר שבתולדה יצטרך כח אלהי, הוא שכל, לפי שהוא לא יעשה פעולתו בכלי היולאני בסו הענץ בכחות הנפשיים ההיזלאניים. ואם אםר אוםר שאץ זה הכח שכל, לפי שהשכל פעולתו בעצםו, וחיא ההשגה, ואולם זה הכח יפעל, כאלו תאםר שהוא יפעל ש פ נ בזולתו, בםו שאסר בן רשר בקצות לספר ה באמצעות ההום היסזדי אשר בזרע, ולזה יחויב שיהיה זה הכח גשפ־ד הוא השגתו עצמן, ח א אםרגו לו כי לשכל שגי סיגים םהפעולזח, ה זהש גי שיסודר ממנו פעל בבעל גשם. וזה מבואר מהגרםים השמימיים• חה כי לםניעיהם פעל בעצםם, והוא השגתם עצמותם, ולהם פעל בהגעה באמצעות טבע הגרמים השםיםיים הםתגועעים םהם, שהוא גאות אל שישלם מהם כםו זאת התנועה אשר יניעום השפלים הנפרדים, ולהם עס זה פועל באלו הדברים אשר בכאן באםצעות הככבים, כםו שהתבאר בטבעיות. והנה הפועל אשר הוא להם בעצםותם הוא בזולת כלי במוחלט, ואולם הפעל אשר להם בבעל גשם יחויב שיהיה בכלי יוכן בו הגשם לקבל רצוים. וכן העגין בשכל הםעשיי־ הה כי השגתו עצםוחו לא יצטרך בה לכלי, ואולם מה שיסודר ממנו מהפעולות הוא באסצעוח כלי, וזר. מבואר בנפשו. ובכאן חחבארשהכח הזה הוא שכל, בםו שזכר הסלוסוף. — ועוד שזה ההתהוןת, ואם הודינו שיהיה םצד כח גפשיי הוא בזרע, הוא םמאר שאי אפשר שתיוחס זאת ההויה אל הזרע סזולת התחלה אחרת תשכיל אלו הסדורים כלם בצד שהם מ אחר. תה שהצורות שהחסר הראשון כחיי על קכולם חם קצתם כעמר קצת, כםו שבאר הפלוםוף, ולזה יחויב שיהיה קבולז אותם עד הנעתו אל תכלית ההתהוות האחר• ולפי שההתהוות האחר, בםה שהוא החהווח אחר, יחויב שייחס לסבר. אחת בםםפר, הנה יחויב שיהיה הפועל אותם בכללם פועל אחד, ויחוייב בו שיהיה םשינ התכלית אשר התהוו אלו הדבריםת ההויה א בעמרו, ואם לא, הנר. תהיה הגעתו אל השלמות הסכוון מת החזיר, הםארייח, כל שכן עם םה א בסקרה, וזה דבר בלתי אפשר מ שיםצא בה שהיא ביותר שלם שבפנים שאפשר להניע אל התכלית הםכוון בה, והוא םבואר שזה הפועל הוא נבדל, לפי שאם היה היולאני, היה הווה ונפסד, והיה םחויב בו שהיה אחד םהדבריס אשר תיוחס אלד הויתם, וזה בתכלית הבטול. — ועור כי מפני שהיהה זאת ההויה

מאמר א׳ פרק ר 43

תמיר מצוירת מציור אהד במספר, והציור האחד במהפר אשר יכלול כל הזמן הוא צייד שכלי בהכרה• הנר. יחויב שיהיה זה הפועל שכל, זזה יתבאר שהוא השכל הפועל, לפי שמה שאצל השכל הפזעל מן ההשגה הוא מחויב שיהיה אצל הפועל הזה. זזה כי כל אחר מהם יהויב בו שיהיה משיג כל המושכלוח כצר אשר הם נו אהר• ולפי שהשכל והמושכל הוא דבר אחר במספר, הנה יחייב באלו השכלים שיהיו דבר אהד במספר, כי המישכל להם הוא אהד בעינו. ולזה הטיבו דאהרונים בהםכיםם שהשכל הפועל הוא הפועל לאלו הנמצאות השפלות, יקראוהו נותן הצורות־ יזה אמנם יתבאר תכלית הבאור במאמר החמשי מזה הספר, רצוני שבכאן שכל פועל אלו ההויות, ושהזא השכל הפועל

. ש פ נ אשר התבאר מציאותו בספר הp ומה שאמרו שהפלוסוף ייחם זאת חהויה אל הנפש הנאצלת הנרמימ השמימיים, הוא מבואר נם כן שיחויב ממנו שתהיה הגסש הגאצלת מהגרםים השמימיים היא השכל הפועל בעינו. וזה כי מפני שההשגה כעינה אשר אצל השכל הפועל היא אצל הגפש הנאצלת מהגלגלים, כמו שקדם, הנה יחויב שהאהר םהם הוא האהר, לפי שהדברים הנבדלים המסכימים במהותם לא ימנה בהם מספר כלל. יזה כי המספר אמנם השיג המהויות מפני היותם בחפר, ואולם כשלוקחו מופשטים מן ההםר, לא יצזייר בהם מספר כלל־ והמשל כי הצירה ההיולאגית כשלוקהה על ההםר, השיגה הרמי, ואולם כשלוקחה מופשטת םההיזלי, לא יתואר בה הרמי בשום פגים. וזה מבואר בגפשו למעיין בזה הספר. האלהים, אם לא שגאמר שיש מגיהם התחלפות בענין זאת ההשגה, וזה יהיה כשתהיה ההשגה אשר לשכל הסזעל באלו הדברים הזלכת מהלך השלמות והצורה ליריעה אשר בנפש הנאצלת מהגלגלים בהם, לפי שהשכל הפועל הוא מודיע לארם דברים מה לא חיוהס להם הויה מהגפש הגאצלת מהגלגלים נהם, כאלו תאמר היריעה בגרמים השמימיים ובםגיעהם, והם הולכים מהלך השלמות והצורה לאלי הדברים ההזים הנפסדים אשר תיוהס הויתם לגפש הגאצלת םהנלנלים. ועוד שהשכל הפועל הוא מהוה האדם לפי מה שהבין בן רשר מדברי הפלוםוף, והנפש הנאצלת מהגלגלים תהוה שאר הדברים־ וחנה נכללו כהויה האדם יריעות שאר הסדירים, לפי שהאדם סוף המורכבות ושלמותם, והנה השלמות לא יסרר ממה שהוא לו שלמות, ולזה יחויב בצירה האנושית שימצא עמה באופן מה שאר הצורות אשר ההםר כהיי עליהן על קכולם, כי הם ממנה במדרגת ההיולי.—ועור בי כשהנחנו שהוא יודע הסדור אשר לאדם בצר שהוא בו מהמציאות, .והיה


זה הסדור כמדרגת השלמות לשאר הסדורים, הוא סמאר שלא חשלסד אשר הוא מ נמצא אלא כשידע הסדורים אשד הזא לי הידיעה מ להס שלםית מידה. יכהמח הענין כן, הוא סכיאר שכבר יחויב םזה שיהיה השכל הפיעל היא הפועל לאלי הדברים אשר ככאן. תה כי לא אשער איור. מונע ימנע השכל הפיעל םלהיית שאר הנמצאות השפליח זולתי האדם, והנה יש לו יריעה בסדורים, והפועל אותם פועל אותם מזה הצר. — ועור שחכו! אשד לחמר הראשון על קבול חצורח האנושית, הנח צאתי לפיעל, היא התהייח אחד, כי הוא דריכח אל חכליח אחד, כסו :שקרס• והחחחווח האהר במה שהוא אחד לו פועל אחד בהכרה, אלא אם יהיה זח כמקרה, במו הענין במלאכוח חםשרתיוח עם חםלאכח חראשיית, ועל דרך האמח הנה הפעולה מלה היא מהמלאכה רראשייח, כי היא תישיר הטלאמח חסשרחיח לה כמד. שיעשירו. יחזא מבואר שאי אפשר שנניח הנפש הנאצלח מחגלגלים משרחח לשכל הפועל כזה הפועל, לפי שהשכל הפזעל לא יצטרך בעשייתו זח חפועל לאמצעי, היא שבל, כי באופן שישלם זה הפועל םהאסצעי ההוא ישלם נם בן סהשכל הפיעל• יאזלם היה זה אפשר בםלאכיח אשר יעשה אוחם האדם להקל מעליו הטורח וחעמל• ואולם הנבדל שתניע פעולתי כאיזה מקים שייכן לקבל איחד. מולח טורח ועמל, לא יצויר שיעשה פעולתו באמצעי, אם לא היח צריך בזח הפזעל כלי מה חזא לאמצע ואימ ראשון• ומר. האופן יעשר. השם יחכרך הרכה מהפענלוח באמצעזח מניעי הגרמים השסיםיים, מפני שיש להס בלי, וחוא הבבכ, אפשר שישלםו םהם אלו הפעולוח. ואולם אלי השכלים אשר בהם מאמרינו הוא םמאר שאץ לחם כלי יעשו מ פעולתם זולה ההכנה חםזניח אשר בדבר המקבל החזיות כאםצעוח הככבים, תה הכלי דבק לאחד סחם כמו דבקוחו אל חאחר, לפי שאפשר שנאמר שיחיה אחד מאלו םניע חנרםים חשםיםיים, ואין חאחרון׳ ויהיה לפי זאח ההנחח נוחן חצורח יחויב שיחיד, אחד בםספר. וכן חענק בשכל הפועל מצד שחוא משלים חשכל חחיזלאני, כמי שחחכאר במד, שקדם. זאזלם מניעי הכככים חם רבים בהכרח, כמו שהתבאר במד, שאחר הטבע זיחכאר במאמר החמישי מזה הספר• ולזה יחויב שיחיד, כל אחד מאלו השכלים הפועלים שכל אחר וולח השכלים אשר יניעו הנרםים השמימיים. ובחיוח הענין, חיא מבואר שרבקוח זה הכלי אל חשכל חאחד מאלו חוא כמי ק דבקוח אל השכל האהר־ ולזה הוא מבואר שאץ האחד מהם במדרגח חאמצעילאחר. ועוד שאם חודיגו שיחיד. לאחד מאלו בלי, חגח לא יחויב שיחיו אלו השבלים שנים כמספר. וזח כי בבר יספיק השכל.

מאמר אי פרק ר 45

בעל הכלי לפעול ההויזח כלש ולהוציא השכל ההמלאגי םהכח אל הפועל, לפי שאצלו הידיעות אשר ישפיע השכל הפועל לשכל חזזמלאני, ואץ בכאן דבר יכריחגז להגיה בכאן שכל פועל אחר. וככלל הגה אשר יחן חחכליח אשר לפגי התכלית, ובזה חחישר כל חמיו! נכח החכליח, ולזה יחויב שיהיה המהוה לארם הוא חסחוח לשאר הגפצאוח

השפלוח.ם י ל ג ל ג ה והגה אחשוב שאשר רצהזהסלזכוף בנפש חגאצלח מ חוא השכל ה8ועל, לפי שכבר יחויב בשכל הפועל אל הגםצאזת השפלות ומהוה אותן שיהיה נאצל מהגלגלים. הה כי אשר יחן הצורה, שחיא התכלית כהויה, ראד שיחן הםזנ להמר המקבל אותה אשר מ יוכן לקכולה, וזח כי זח סלו חוא פועל אחד במספר, והפעולה האחת, והיה מבואר במספר יחויב שההיח מפועל אחד. ובהיות הענק ק שהגלגלים הם משגיחים כמה שבכאן בנתיגת המזג בכחוח השופעות מחם יחד, הנה ראוי שיהיה גותן הצורה שופעת מהגלגלים, עד שישתתפו כולם מחינח הצזרה כמו שהם םשוחפים בגחיגת נשם חמזג• כי חוא מן השקר שיהיו בכאן שני פועלים בפעולח אחח בםספד, אס לא יחיד,, זח םצד ששני הפועליים חם פועל אחד בצר סח. ובהיות הענץ ק הוא מבואר שחשכל הפועל חוא נפש נאצלת טחנלנלים, ר׳יל ממניעיחס, וזח כי חוא כלתי אפשר שישפע סחנשם שכל. ובכאן חחכאר שהשכל הפועל חוא יודע אלו חסחרים כלם בצד אשר on בו סחר אחד, וזה אם ספני.סח שיפעל אוחו םחצורוח כאלו חרכרים אשר ככאן, אם ספני מה שיקנה מהיריעה כאלו חסחרים לשכל

ההיולאני. וכבר יספק מספק במה שהונח מציאוח השכל הפועל מפני מה שימצא לשכל ההיולאגי מהיציאה מחכח אל הפועל בקנין הסושכלוח, ויאמר שלא יחויב ספני זח שמנח בכאן שכל מוציא אוחז מחכח אל הפועל, וזח כי בצוחת הדסמניות די בשמציאו אותו מהכח אל חסועל, כי כבר גמצא־ בהם אלו הסושכלות אשר ישיגם באופן םה־ ואף על פי שכבד יםצאו כחם םעורבות עס חםשיגים ההיולאגיים אשר חמ בחט אלו חצוחח חדםיזנמח סרטמח, חנח לא יצטרך ספני זח אל שכל יפשיט אלו חמושכלוח םהעניינים ההיולאניים אשר הם טעורבוח בהם־ חד, כי חוא אפשר שבזולח שכל אחר יפשיטם ישיג חשכל חחיולאני סאלו חצוחח הדמייגיות הםושכלוח אשר בחם בלחי טעורבוח עם חםשיגים חחיולאגיים, כי לאומר שיאמר שההשגה המיותרת לו הוא הטבע הכולל, ולזה יתכן שישיגהו מופשט מן המשיגים ההיולאניים, כמו שהוש הראות

46 מלחמית ה׳

ישיג המראה אשר מראה מופשט מהחום והקור •ומשאר המקרים אשר היו נמצאים עם המראה בגראה אשר לא תיוחס אליו השגתמ, •כאשר יניע אותו המוחש להשינ אותו מוולת שיצטרך אל מי שיבדיל המראה מהמקרים ההם. — ונאמר שוה המאמר כשיעוין בו יראה שאין לו פגים, ווה שחוש הראות, ררך משל, אמנם ישיג הםראיט מופשטים מצר המקרים הנמצאים עמם בנראה מפני שאץ לו מבוא בהשגת המקרימ ההם בשום פניס, ואולם השכל ההיולאני כבר יראה מענינו שאין בכאן דבר שלא תיוחס אליו השנחו באופן מה. ובהיות הענין כן, אבל נמצא שרוב הידיעות אשר לו כמקרים ובמה שימצא בתם מצד המבעים הכוללים להם־ הוא מבואר שאי אפשר שנאמר שיהיה די בצורות הרמיוגיות בשיגיעוהו אל השנת המבעים הכוללים הנמצאים בהם מזולת שגכניס בכאן מניע אחר מפשיט אלו המבעים הכוללים טהמשיגים ההיולאגיימ המעורבים עמהם בצורה הדמיונית. ועוד. שאם היה הענין, ר״ל שיקח השכל ההיולאני אלו הטבעימ הכוללימ ׳מהצורה הדמיונית ק בלתי מעורבים .עם המשיגים ההיולאניים, מפני שאין מדרכו שישיג רק הטבעים הכוללים־ הגה לא יהיה אפשר בשכל ההיולאני שיקח: הדבר המקרי על שהוא עצמי, כמו שלא יקח חוש הראות הטעם על שהיא מראה־ וזה מבואר הבטול, כי הרבה מה שיטעה השכל ההיולאני בזה האופן, ועל דרך האמת הנה טעותו ברוב הרבריט אשר יטעה בהט: הוא מזה הצד, וזה מבואר מאר למעיין בזה הספר. ועוד שאם היה הענין כן, לא היה צריך השכל ההיולאני בקגיית שום מושכל אל השמת בחוש, אבל הכף שירגיש באיזה מוחש שיהיה, יהיה אצלו המושכל ממגו־ וזה מבואר הבטול, כי בכאן דברים לא יתכן שיהיה נקנה: 'המושכל מהם מההרגש בהט, כי אט בהכפל גפלא ובהשתדלות רב. ובהיות העגין כן, הוא מבואר שאי אפשר מזולת שנגיח בכאן •שכל פועל מפגי מה שנמצאהו בשכל ההיולאני מהיציאה מהכח אל הפועל י בהשגות המישכלות. — ובכאן התבאר שהוא מחויב שיהיה בכאן שכל פועל מפני מה שנמצאהו מהיציאה מהכח אל הפועל בקנץ המושכלות לשכל האנושי, ומפני מה שנמצאהו מההויה מאלו הדברים אשר בכאן׳ והתבאר עם זה מהותו לפ• מר. שאפשר לנו בזה המקום, רוצה לומר שהוא יורע אלו הסדירים אשר בכאן אשר הם בו אחר במספר. ואולם השלמת המאפר בו יהיה במאמר החמישי מזה הספר, ושם יתבאר במרות השם כשלמות בטול מה שאמר בן רשר שאץ הפועל לאלו הדברים אשר בכאן

שכל, כמו שחשבו הפלוםופים המפרשים רברי הפלוםוף. וראוי שלא יעלם ממנו שכבר הותרו ממה שהתבאר בכאן כל הספקות

מאמר א׳ פרק ו׳ 47

אשר הניעו הקודמים לבטל הידיעה או לחניח צומח כוללות נמצאות. ע ב ט ר ה ח א חוץ לנפש אשר כל אחר מהם שקר, כמו שהתבאר ב ם ך. ש וזה בי הם בעביה שחשבו כי אין מאלו המושכלוח אשר בכאן דבר קיים חוץ לנפש, לפי מד. שהוא נמצא חוץ לנפש הם האישים אשר חס בשנוי מתמיד, והם גם כן נפסדים, והיה מבואר מעוין היריעה שחוא ראוי, אם היחד׳ בכאן ידיעה, שתחיח קיימת ולדבר קיים, כמו שהתבאר, שפטו מפני זה שאין בכאן יריעה. ת פ ו מ םעגין הידיעה האמתית בספר ה זאולם המתאחרים מהם התבאר להם שאי אפשר שנבטל הידיעה, שאנחנו, ר׳׳ל הסתר נמצאה קיימת ונשארת בכל עת מהעתים באופן אחד הכולל אשר לאלו הדברים, והוכרחו מפני זר. אל שיניחו אלו הכללים אשר בהם היריעה נמצאים בעצמותם חוץ מנפש• וככר חויבו להם שקרים רבים אין המלט מהם, כמו שהתבאר ב ט ה ש א ח ר ר. ט בע. ואולם כאשר יונח הענין כפי םה שהתבאר בכאן םחשכל הפועל, הנה הידיעה חהיח לדבר קייס נשאר בעצםו חוץ לשכל, והוא הסחר אשר בנפש השכל הפועל, ואולם הכללות הוא דבר קרה לו מצר סמיכיחינו אל מה שגטצא מהאישימ הםורגשים חוץ לנפש־ וכמו שהסדור- אשר בנפש האומן ימצא בכל אחד מהכלימ המתחדשים ממנו באופן סה, p יםצא זה הסדיר בכל איש זאיש מהאישים הםתחדשים מהסחר ההוא. והוא מבואר שלא יקרה מזאת ההנחה דבר םהבטולים אשר חייבו מהנחת

הכללים הנמצאים חוץ לנפש. ובכאן הותר זה הספק אשר יקרה מצד הנדרים, מפני היותם מודיעים עצם כל אחד מהאישים אשר בםונ הננדר על שם מהות כל אחר םהם. וזה שהגדר הוא הסחר בעינו אשר כנפש השכל הפועל אשר טמנו יחהור. הסוג ההוא, חד. הסחר כבר ימצא באופן מה בכל אחר מאישי הםוג ההוא, כםושקרם־ ולא יחויב מזה שיהיו כל אלו האישים אחר בםםפר כםו שיחויב לאוסרים בצורות הכלליות, ועור כי בזה חאופן תתקיים היריעה במקרים גם כן לא בעצםיס לבר, כםו שחויב לאומרים בצורות הכוללות שהם נמצאות חוץ לנפש. זזה שהם בעבור שראו שהםקרים לא יתכן שיהיו עומדים בעצמם נבדלים, לא אמרו בכללים אשר להם שיהיו נםצאים חוץ לנפש, ולזה יחויב להם שלא תהיה ידיעה בסקרים • ואולם כאשר חזנח הענין כפי מה שהחבאך ככאן מהשכל הפועל, הגה לסדורים אשר למקרים הם גם כן נםצאיס חוץ לנפש, רצוני שהם נמצאים בגפש השכל הפועל. ובכלל הגה כאשר תתקור, תמצא שבזה האופן הותרו כל הספקות ההם עד שהוא האמת. ואולי אפלטון זהו אשר רצתו, ולזה אמר באלו בעצמו, כמו שבאתו

48 מלחסות ה׳

הצורות שהם דמיונים לאלו הדכרימ המורגשים, וקראם כללמח להמחס סכע משוחף לדברים רכים במספר. אלא שככר ישיגהו המוח ספני שלא אמר זה בלשן סמאר• ועור שהיא לא חניח אלו הצורוח כי אס לעצמים, ולזח יחויב לו, מפני מר.שחחבאר לו מקיום הידיעה בדברים חלמוריים, שיניח כרברימ חלסוריים שחם עצמים, ר״ל חסספר זחאחדר חשבע מח ח א וחקו והשטח יהגשמ חלמידי, יכבד חחבאר במר. ש שיקרה לזאת ההנחח מחכטיל. יאילמ מח שחיכרח ארםטוטלום &זגיח לקיימ הידיעה ולסלק חספק אשר יקרח מפני הגררים אינו נמלט מהספק יהמביכה,כטי שיחכאר למעיין כדבריו בסה שאחר המבע עמן. וכבר נתבאר זה בבאורינז דבריו שם אם ירצה השם יתברך ויחן לנו פנאי, ושם נבאר בג׳׳ר׳ איך חחכאר שבמה שהתבאר בכאן מענק השכלן ספק הפיעל היםרי כל הםפקיח אשר יקת כידיעח ובנדרים בם ח שאי בי, ושלא יחחייבי לזאח ההנחה חשקרים אשר נחחייבי לאפלטון ולשאר האנשים חאומרים בצורוח. והנח נעזוב מאמר בזח חםקים לחיותו צריך לחקירר. ארוכד. מאד, וחיא ממר. שאץ אנחנו בדרכו. יבהייח הענק כן, רצוני שבמה שהתבאר בכאן מענין השכל הפועל חוסח כל הספקות אשר יקרו בידיעה ובנדרים לזולתנו, הנה הוא מבואר שזה הוא ממה שייםיף גליי ושלםות על םה שהתבאר בכאן םענין השכל הפועל.

פרק שביעי נזכור גו דעות זזקוי8י0 געגין המאיות fesn חהיילאני.

יאהר שהתבאר זה םענץ השכל הפועל, ראוי שנשתדל בהסרת ספקית סח יקח מאח חחשפעח אשר חהיה םהשכל חפועל לשכל חהיילאני. —, מן חפלא םאין יבאו לני חםישכליח אשר נקנם במלאכיח חםעשיזח ם ה מ ובחכםוח חלםורמת ובנרםים חשםיםיים ובםניעיחם ובםבח חראשונה. וזח שכבר יראח ממח שחחכאר טענץ השכל חפועל שחוא םשכיל חםדורים אשר בכאן לפי שחוא יפעלם׳ אכל מח שאיט פועל כמו חענץ באלו חרכרים, איך חניע לנו חיריער. מ, כל שכן במח שחיח מחם לםעלח םםנו בםדרנח, כסו חענין בםניעי חנרםים חשטיטיים ובסבר. חראשינח, שכבר יחשב שאי אפשר שחהיה לשכל הפועל ההשגה בחם, שאם חיח 1ח אפשר חיח חשכל חפועל עםחם אחר במספר, כי חשכל וחםושכל וחטשכיל ברברים חגבדלים חוא אחר בםספר, תה בחכליח חבטול, שחוא םןחפלא לטח חגיעלגי ידיעח מחר שליםח ם ח מ וחגגוח. — ו בקצח חטושכלוח טקצח מפועל אחד כחיי על חגעחם לגו במררגר. אחת וחםתפעל אחד כחיי על קבולם במדרגח אחח. ואולם שחפועל

מאמר א׳ פרק ז׳ 49

כחיי על הגעחם לט במדרגה אחח הוא מבואר חיוכו, כי הוא יקנה לט ושושכלוח מפגי היותם אצלו בפועל• ולפי שכל המושבלוח אשר יקגם לגו הם אצלו בפועל במדרגה אחח, הגה יחויב שיהיה כחו במה שהוא פועל על הגעח היריעח לגו במושכל אהד םהםושכלוח אשר יקגם לנו שוה לבהו להגעח הידיעה במושכל אהר םהם איזה שיהיה. ואולם שהםחפעל כחיי על קבול אלו הםושכלוח בשוה הוא נם כן מבואר. וזה שכבר יראה בהםושבלוח אשר הוא כהיי להשיגם על אםחחם שכהו בלחי םחחלף בפחוח ויתר בקנין השגחם על אםחחם• שאם לא היה העגץ ק, הגה יחזיב שיהיה השכל ההיולאני בלחי כחיי על םח שהוא כחיי, וזה שהמושכל אשר אי אפשר לו להשיגו על אםחחו הוא בלחי כחיי עליו, לפי שמי שישיג המושכל על מלח אמחחו הגה הוא ישיג חמושכל ההוא לא השגה שלמה ולא השגה הסרה• וכבר הוגה השכל ההיולאגי כחיי על קנייח זה המושכל, זח חלוף בלחי אפשר. ובהמה העגין כן, הוא מבואר שהוא כחיי לחשינם על אםחחם, תה ממה שיחויב שיהיה

כחו על קניין אלו המושכלוח בלחי מחחלף בפחוח ויתר. ונאמר שהספק הראשון אין היתרו ממה שיקשה. וזה שאף על פי שנורה שםצר םה שהשכל הפועל פועל אלו הדברים לא יתויב שתהיה לו ידיעה במלאכות המעשיות ובתכמות הלםוריות ובשאר הדברים שלא פעלם, הנה מצד מה שהוא מקנה לנו אלו היריעות יהויב שתהיה לו בהם יריעה באופן מה, כמו שקרם. ועור שכבר יראה באופן אהר שיש לשכל הפועל יריעה באלו הדברים אשר נפל בהם הספק. וזה שכבר יראה שאצל השכל הפועל יריעה באלו המלאכות המעשיות, ולזה שס כלים בארם לעשות אותם ביותר שלם שבפנים, ושם הארם בוה כמו משרת לאשר יתן אותו על צר מה שישרתו המלאכות המשרתות המלאכות הראשיות, כי יראה שהמלאכה הראשיית היא אשר תישיר אשר תתתיה ותעמירה על מה שתעשהו מהמלאכה ההיא. זכבר יראה זה הראותו גנלה בקצת הבעלי תיים אשר הוכן להם בטבע שיעשו מלאכות מה יתוקן בהם חיותם, כמו אריגת העכביש וששמת הדבורים ומה שחמה לזה. ועוד שאלו המלאכות המעשיות הם כלם כעבור התכלית אשר נראה שיכוין בו השכל הפועל בהרבה מהדברים אשר יפעל. וזה כי השכל הפועל ישגית בשמירת הבעל היים כשיםציא לו הכלים אשר . בהם ישיג מזוט, ובקצתם יהיו אלו הכלים החוש והדמיון והכת המתעורר, ובקצתם ישים עור בזה כלים הם אברים מחם, כמו העגין בבעלי תיים הטורפים שהמציא בהם בלים אשר ישלם בהם להם הטורף, ובקצתם שם בזה כלים הם כחות גפשיות, כמו המלאכה אשר שם יטבע הדבורים

4


להמציא חרבש שהוא םזוגם• וישגיח גם כן עור כשמירת הבעל חיים בשימציא לו מכסה יהיה לו מגן םהרכדיח המקיפים בו, כמי הצמרבכעלי הצמר והגוצה בבעלי הגוצה והקשקשים בבעלי הקשקשים והארס בארםיים, ובשיםציא לו כלים ישמר בהם סהנלחם עמו, כמו הקרגים והפרםוח כבעלי חיים הבלחי טורפים. וכשחחקור בסלאכוח המעשיוח חסצאם כלם באלו החכליח בעיגם• והמשל, כי האדם, ספגי שהיה כלתי אפשר בו, לרקוח המרי, שיהיח מ מהחוסר הארציי מה שיהיה ממנו מגן לו במררגח הצמר והגוצה, הושם לו כח לעשות הלבוש והכית• ולפי שלזאח הסבה בעיגה אי אפשר שימצאו לו כלים ישמר בהם מהגלחס עמו ושינצח בהם הבעלי היים אשר ירצה להזין םהם, הושם לו כח על עשייח כלי המלהמך. יחצידח• ולפי שאי אפשר שימצא לו מזון גאומ סולח מלאכה, הושם לו כח לעבורח האימה ולתקן הטזומחצ ובכלל הגה כשגהקור בכל המלאכוח המעשיוח, חמצאס בעבור רaכלית המכוון מהשכל הפועל באלו הדברים אשר יפעלם, ולזה היתה המלאכה משרחח. וכן יראה שאצל השכל ע מ ש ה לטבע, כסו שוכר הפלןםוף בשגי מ הפועל יריעה בדברים הלםוריים, ווה שכבר יראה שאצל השכל הפועל יריעה בתםיגוח, כי הרבה מה שישגיח הטבע אל שיעשה התםוגןת גאותות לפעולות הטטורחת מבעלי התמונות. וכן יראה שאצל השכל הפועל ידיעה בכסיות, כי הוא ישגיח בתמונות האברים ויחסם קצתם אל קצח שיהיה בפי מה שראוי• בי יראה שאלו היחסים משוערים אצל הטבע, ואפשר שיהיה מהם מה שהיחס מדבר ומה שהיחס בלחי מדבר. וכן יראה שאצל השכל הפועל ידיעה במטפר, כי אנחנו נמצא מכבדים שבדברים הטבעיים חרכבוח מוגבלוח המספר, כמו הענין כמטפר האברים והעצלים והעורקים והמיתרים והעצמות ומה שינהג מנהגם, שוה ימצא מוגבלי המספר במין מין םהבעלי חיים, וםסגולות היודע השלם בסוג מה שירע משיגי הנושא. יכן יראה שאצל השכל הפועל יריעה באופן מה מהגרםים השמימיים, ר״ל שיש לו יריעה במה שיסודר םהם בזה העולם השפל, והוא מה שאפשר שחגיע לגי היריעה בו םהם. יאולם שהיא מתויב שתהיה לו יריעה במה שיסודר םהם בזה העולם השפל הוא מבואר, לפי שזה הסדור הוא לשכל הפועל במדרגת הכלי לעשות מה שיכוין אליו תה כי הם מחדשים המזג ונותנים אותו לנמצא גםצא מאלו הדברים, כמו שהתבאר כטבעיות, והוא כלי להגעת הצורה אשר היא מהשכל הפועל, כמו שקרם. ועור כי למה שחיה השכל הפועל שופע ממניעי הגלגלים, כמו שקרם, וזה הסחר אשר מה;לגלים שופע מהגלגלים• הנה יהויב שיהיה יחס השכל הפועל אל זה הסחר

מאמר א׳ פרק ת 61»

המסודר בכאן םהגרמים השמימיים כיחס מניעי הגרמים השמימיים אל הגרםים השםיםיים• ולפי שיחס מניעי הגרםים השםיםיים אל הגרםים השםימיים חוא יחס הצורה אל החםר, הגה יחס השכל הפועל אל ד&דור אשר מהגרםים השםיםיים הוא יחם הצורה אל החסר. ובחיוח העגין כן, הגה הוא מבואר שהסדור אשר בנפש השכל הפועל הולך מהלך הצורה והשלםות םהסדור הםםודר מהכרמים השםיםיים, והוא מבואר שמי שידע השלמות באופן שלם יחויב שידע מה שהוא לו שלמות, והמשל שמי שידע מהוח הכיח יחויב שידע הקורות והלבגים והאבגים אשר םהות הביתשלםוח להם. אולם במגיעי הגרםים השמימיים ובסבה הראשונה יראה כי לשכל הפועל ביה ידיעה םה, והוא הידיעה אשר לעלול בעלתו. וזה כי העלול כשישיג עצםיתו באופן שלם, והיה עצםוחו עלול םגםצא בםה שהוא גםצא, הגה יחויב לעלול שישיג היותו עלול׳ זלפי שהעלול והעלה הם מצטרפים, והטצטרפים הס לידיעה אחח, יחויב שתהיה לעלול השגה םח בעלחו. אלא שהיא השגה חסרה, ולזה היי הידיעות אשד גקגה באלי הדברים חםרוח, לפי שהם אצל השכל הפועל באופן חסר. ובכאן היתר זה הספק, וזה בולי יתבאר באור

מחר שלם במאסר החםישי םזה הספר בגזרת השם. ואולם הםפק השני הנה היתרו גם כן םבואר בםעט עיון. וזה שאמגם קרה לנו שתהיה לנו ידיעה יותר שלםה בקצת הדברים טקצתםז לאחתת מהם היא, םפני ח א משתי סבות או לשהיהם. והנה הטבה ה שאין אצל השכל הפועל ידיעה שלםה להם, כםו הענק במניעי הנרטיטח היא םפני הצטרך השכל י נ ש השמימיים ובסבה הראשונה • והטבה ח ההיולאגי בקבול שפע השכל הפועל אל ההשגה החושיוח, ולזה לא תשלם לני ההשגה בדברים שלא והכן שיםצא בהם םהחזש םה שיצטרך אל ההשגה בם, כסו העגין בסדור המסודר סהגרםים השםיטיים בור. העולם השפל. והגה חםצא גם כן ברכרים ידיעה חסרה מצד טבע הנושא אשר בו הידיעה• וזה כי כאשר היה המציאות לו טציאוח הםר, קרה שתהיה הידיעה מ כן, כסו הענין בפלוסופיא המדינית ובמף

שינהג טנהנה.

פרק שמיני נעוי גו מה שיש מאופני ההוראות ליעון יעו* מהם.

ואחר שההנאר מה הוא השכל הפועל, ראוי שגחקור בסד. שהיחה דרישחגי אליו החלח, והוא האס השכל ההמלאגי אפשר בו שישוב נצהי אם לא• ואש היה אפשר, איך הוא אפשר. ומכור חחלד. דעות

4*


ה לסבה בעינה אשר וכרנו דעוחיהם בחקרנו בטהוח השכל הקורסים מ ההיולאני.

ונאמר כי הפלזםופים נהלקו בענק זה ההשארות לשלש רעות.ת היא רעת אלכסנדר יתמםטיום ובן רשר לפי מה שזכר ת א ת ה ע ר הה השכל ש ובקצת אנרותיו• והם יראו שז פ נ אבן רשר בקצירו לספר הע י נ ר י ש א ם כ ו י ק ה ת ו ו ר א ש ה ה אפשר בו ה הי י י נ א ל ו י ה הם ם צ ע ר הם ב ש ת א ל הםושכלו י כ ש י ת ש ו ם ל ש ה ה ם נ ר ר ם ל, ובפרט השכל הפועל, כי הוא אשר יהשב שיהיה אפשר לו ל כ ש השנתו םבין שאר השכלים הנפרדים. והם יםכיםו שלא ישלם לו ההשארות בהשכילו הםושכלות אשר בכאן, לפי שהם הוות וםתתדשות בנו אהר שהיו בכה, וכל הווה יהויב שיהיה נפסד לפי מה שיהשבו• ואולם כשישכיל הדברים אשר הם בעצםם שכל, לא היה בכאן דבר מתהרש, כי היה הםושכל םהם הוא השכל בעצםו, ולזה יהויב בו שיהיה בלתי נפסד כשהתאחר בשכל הפועל. והנה דעתם כםו שתראהת היא שאלו הםושכלות אשר בכאן ת א נבנה על ארבע הקרםות• הת היא שכל הווה נפסד, י השנ הוות וםתתדשות בשכל ההיולאני, ות שכאשר עי י הרב ת היאהשכילנוהשכל הפועל הוא אפשרי, ו שי והשלי

השכיל אותו השכל ההיולאני יהויב בו שיהיה נצהי.ת היא דעת בן סינא והנםשכים אהריו לפי מה שזכר י נ ש ת ה ע ר ה וא נצהי. ו ה ה נ ק נ בן רשר בקצורו לספר הנפש• והוא יראה שהשכל הת היא שהםושכלות אשר בכאן ת א ובנה רעתו על שתי הקרםות• הת היא שהשכל ההיולאני הוא בלתי י השנ הם בלתי הוות ובלתי נפסדות, ו הווה ובלתי נפסד. ולזה לא הרהיק היות השכל הנקנה נצתי• כי אין בכאן דבר הווה שישאר נצתי, בי השכל ההיולאני הוא נצהי• ולזה לא יםנע בו היותו נצהי כשהשלים באלו הםושכלות, ואין אלו הםושכלות נם כן

הוות בעצםותם, ואם היה שתהיינה םתחדשית בשכל ההיולאני.ר ש פ ת היא דעת אבונצר. והוא יראה שאי א ת השלישי ע ר ה ו. ם י נ י לשום פ נ א ל ו י ה ת לשכל ה ו י ת צ נ ה ת ו ו ר א ש ה ע ה י ג שית היא שהשכל ההיולאגי הווה, ת א ובגר. רעתו על שתי הקרםות• הת היא שאי אפשר בהווה שישוב גצהי. ולזה יהלוט הםאםר ויאםר י השנ ו שהמאסר בשיתאהר השכל ההיולאני בשכל הפועל הוא םאטר חטה להבלי הטפלות. ואולם באנרת אשר עשה כבאור שם השכל מצאנו שהוא םםכים שישלם ההשארות לשכל ההיולני באיפן שיםכיטו תטטטיוט והנמשכים אהריי. והנה קרא השנת השכל אשר בנו הדברים אשר הם, ואמר בן רשר שהוא ההיים התםדיים. ה נ ק נ ל ה בעצמם שכל השכ

מאמר א׳ פרק ט׳ 53

פרק חשיעי נבאר בו שלא ימצא באלו דחוראיח פד. שיקוים או יכיטל בת דעת מאלו

קי1ם אמתי או בטיל אפתי.

ואחר שכבר זכרנו דעוה הקודמים בענין השארוח השכל/ ראוי שנזכיר חטענוח אשר אפשר שיקיימו בהם רעחם כל אחד מבעלי הרעות האלו לפי מה שמצאנו ברברי הקודמים או בכח דבריהם, כי זה ממה שיישירנו

אל הגעח האסח בזאח החקירה, כמו שקדם. ונאמר שכבר ימצא למאמר אלכסנדר והנמשכים אחריו בענין ההשארות פנים מההראוח, וזה שהם כבר בנו דעחם כמו שזכרנו על ארבע

הקדמוח. והנה ההקדמה הראשונה מההקרמוח שזכרנו אשר בנו עליהם דעחם , והיא ההקדמה האומרח שאלו המושכלוח אשר יקנם השכל ההיולאני, שכבר ם ה הוות ומתתרשות בו, כבר יראה היותם צודקות מפנים. — מ יראה שהם מתחדשות בשכל התיולאני וימצאו בו בפועל אחר שהיו בבת, לא שימצאו בו בפועל תמיד כמו שהיה רואה אפלטון / לפי שאם הונה הענץ כן, מה זה שלא ישיגם האדם תכף שנולד, האם בכאן דבר ימנע הראותם • או בעת הנערות עם היותם בו בפועל, כמו שהיה רואה אפלטון שהם נוסעות בלתות בעת הנערות, כי הנה אם הונח הענין כן, היה מתויב שלא יהיה הלמוד מועיל לאדם בהשנת המושכלוח. ווה שאם בלה הלתות ההוא, דרך משל, המונע המושבלות מההראות, הנה יראו בו אלו המושכלות בזולת למור, ויהיה למודו אותם לבטלה־ מ ואם לא כלה הלתות ההוא, דרך משל, הנה אי אפשר שיראו בו, ויהיה גם כן למורו אותם לבטלה• אבל אם לא יהיה בכאן למוד כלל, ויהיה הלמוד זכירה במו שהיה ריאה אפלטון, ובזה הבאור בעינו יתבאר שכבר יתתייב מזאת ההנחה שלא יהיה האדם צריך אל החוש כמה שישכילהו

מהמושכלות, מה כלו בתכלית הגנות והבטול., שכבר יראה שהוא מתויב באלו המושכלות שתתייגה מתחדשות ם ה מ ו בעצמם וימצאו פעם בכח ופעם בפועל, לפי שאין המושכל מהם הוא בעינו מה שימצא מהם חוץ לנפש, וזה כי הנמצא f\n לנפש אינו אלו המושכלות בפועל או בכת. וזה שהטושכלוח מפני שהם כלליות לפי מר, שיתשב, הוא מבואר שאינן גמצאות באלו הדברים המורגשים כי אם בכת, כי הכללי הוא לבלתי תכלית, ומה שאין לו תכלית אינו נמצא חוץ לנפש כי אם בכח, וזה שמה שימצא מאישי הכללי חוא בעל תכלית בהכרח־ ועוד שהטבע הכולל אינו נמצא בפרטי בפועל אבל בכה. כי


הנמצא םםנו בפועל, הוא עם הםשיגים ההמלאגיים, יהיה בהם פרטי• ועור שהנמצא חוץ לנפש םהם איננו שכל, והםושכל םהם שכל כאשר השכיל האדם אוחו. ואולם היה האפשר בהם שיונחו בלחי מחחדשוח בעצםוחם, עם היוחם בשכל ההיולאני פעם בכה פעם בפעל, אלו היה הםישכל םהם הוא בעינו םה שהוא נמצא םהם חוץ לנפש, ויצטרך עם זה אל שיונח מהם חוץ לנפש בלחי הווה. וחםשל שאם היה המראה המניע בכח הרואה הוא הםראה בעינו אשר בדבר הנראה חוץ לנפש, לא היה אל המראה המגיע בכח הרואה חרוש בעצמוחו

, וזה מבואר בנפשו• אלא שכבר יהיה לו חרוש בעצמוחו,, כשהגיע מ מפגי שהמראה ההוא כבר התחדש ברבר הגו־אה• ואלו •היה המראה ההוא בלחי הווה בדבר הגראה, יקרה מזה שלא יהיה למראה חרוש כעצםוחו, ואם הוא מחחדש בכח הרואה. ובהיוח העגץ כן, והיה שכבר התבאר כי לאלו המושכלוח חרוש בשכל ההיולאגי, והיה הםושכל םהם זולת הגםצא חוץ לגפש, הגד. יחויב שיהיה להם תדוש בעצםותם בעח

החחדשם בשכל ההיולאני. ו ם ה ם, שהוא גראה באלו הםושכלות שכבר ישיגום דברים ישיגו הצורות חהיולאגיות, וםפגי זה יתויב בהם שתהייגה היולאגיות ושלא תהייגה תסיר גםצאות בפיעל, שאם היה העגץ כן, היו גבולות לא היולאניות. ואולם איך יתבאר שכבר ישיגו אלו הםושכלות דברים ישיגו הצירות ההיולאגיות בםה שהם היולאגיות, הגה לפי מה שאומר. ״ח שבבר ישיגו הצוחת ההיולאגיות בםה שהם היולאגיות, כםו שיכר בן רשר בקצורו לספר הגפש, שיהיה םציאותם ברבר שיםצאו בו גםשך לשנוי בעצםות• והסשל שהצורה ההיולאנית הםגעת בכה הרואה כשהשיג הגראה היא גטשכת לשניי אשר בכת הרואה םפני הרשם ואת הצורהה החוש ההוא םתפעל זה האופן מהתפעלות, לא מ• כי אם לא ת היתר. םתתדשת בו זאת הצורה. והגה יםצא העגין כן באלו הםישכלוח• וזה כי הרושם בארם הוא גםשך בעצםו אל ההפעלות בחוש, כי הםישכלזח לא ימלט םשיהיי ראשוגות והם ההקרםות הראשיגות אשר לא יחבאח מזולתם, או שגיות והם ההקדםות אשר הם תולדת המופת. ואולם המישכלית השגיות צריכות בםציאותם אל המושכלות הראשוגות. ואולם הםושכלות הראשוגות הגה כבר גתבאר םעגיגם שאי אפשר לאדם שיקגם בו בזולת אםצעות התוש• ווה שההקדםות אשר גקגה אותם באםצעות ההוש עם ההכפל הוא םבואר שהם צריכות אל התוש כאשר גקגם, ולא אל החוש לבד אבל אל הדםמן והכת המכר גם כן, כמו שהתבאר בספר חם ו פ ת. ואולם ההקדםות הראשוגות אשר לא גרע


ל גדול בהם םתי תגיע לגו היריעה בהם, כמו ההקדמה האומרת שהכ ם ר.ה לק, ומה שגוהג מגהגה, הגה יתבאר בהם גם p שהם םגיעות לגי באמצעות ההוש ממד. שאומר. וזה שכבר התבאר םטבע זה השכל ההיולאני שהוא משולל םכל הצורות, ולזה יהויב שלא יהיה עסו שום םושכל תהלה, אבל יהיו כלם גקגים לו• ולפי שכל מושכל גקגה יצטרךפת, הגה יתויב מ האדם ליריעה קודמת, כמו שו^באר בספר המו שיהיה זה המושכל מגיע לגו באמצעות השגה אתרת, ולא ימגע בזאת ההשגה אם שתהיה מההשגות המושכלות, או משאר ההשגזח הנמצאות לגו, כאלו תאמר ההוש והדמיון והםהשב וכה הזוכר. ושקר שתהיה סההשגות הםושכלות, שאם היה העגק כן, היה המושכל הראשון צריךp אל מושכל אחר, והיה מה שהוגה ראשון בלתי ראשון• הגה אם לא ישאר אלא שתהיה זאת ההשגה אשר גקגה זה הםושכל הראשק באמצעותה םההשגוח האחרות אשר לגו. ולפי שההשגות האתחת אשר לגו הם אם תושיות, אם צריכות במציאותם אל ההוש, זזה כי השגת ההוש המשותף והדמיון והכה הםחשב והזוכר הם כלן םתתרשות םההשגותש והמוהש־ הנה ר ההו פ ס ב פש ו החושיות, כמו שהתבאר בספר הנ הוא מבואר שאלו המושכלות יגיעו לנו באמצעוח החוש. אלא שלא נדע מתי הגיעו לנו, מפני שלא נצטרך בהגעה כמו אלו המושכלות אל חהשגוח בחוש, אבל תכף שהרגשגו, דרך משל, בעגין הכמות יתבאר לגו שהכל הוא מתר גחל מהחלק, וכן העגין בשאר ההקרמוח הנוהגות םגהגה. ובהמת העגין כן, הוא מבואר שכל םושכל הוא מגיע לארם כאסצעות הפעלות להיש, יהוא מה שהצעגו תהלה. וכבר ישיגו גם כן הצוחת ההמלאגיות, בםה שהם המלאגמת, שתהייגה מתרבות בהתרבות הנושאים, וזה מבואר בגפשו* וכן ימצא באלו הםושכלות באופן םה, תה יראה םפנים, ושכבר יראה באלו הםושכלות שהם נסמכות אל דםיוגוח האישים המורגשים חנםצאים חוץ לנפש, ומה יהיה הםושכל אצלי, דרך משל, זולח המושכל אצל מי שקרםגי, בי הםושכל אצלי הוא גסםך אל האישים הגםצאים עתה, והםושכל אצלם חיח גסמך אל

האישים הנמצאים בזמגם. ואולם איך יתבאר שאלו,ך-מושכלות הם נסמכות אל רםיונות האישים הסורגשים הנסצאים הוץ לנפש, הנה לפי מה שאומר. זזה כי המושכל בכר יהיה צודק כשיהיה לו גושא הוץ לגפש יססך הםושכל אל צורתו דמי־ומה, ומה שאין לו גישא הוץ לגפש יםסך עליו הכלל היה שקר, ככיהענק בעז איל זעזגיה גפלאה. ובהמת העגק כן, הגה יראה באלו ־:דשכלות שהמציאות אשר להם הוא םצד הסםכם אל רסיוגות אישיהם.


וכבר יראה באופן אהד שבין אלו המושכלוח הכלליות ודמיונות אישידימ הפרטיות סמיכות מה שבו הכללים נמצאים, כי היה הכללי אמנם המציאות לו במה שהוא כללי מצר הפרטי, כי הם מצטרפים, וםסגולות המצטרפים שכל אהד םהם יקנה המציאות אשר לו, אשר הוא בו מצטרף, מצד המצטרף לו. ואולם שהכללי מצטרף לפרטי הוא מבואר, כי אי אפשר שיהיה הכללי נמצא בעצמו כמו שהיה רואה אפלטון, כבר בארה ר הטבע• ואולם הכללי הוא מצטרף א ה ש מ זה ארסטוטלוס ב לפרטי במה שהוא כללי, כי הוא כולל לו ומקיף בו, ולזה יהויב שלא ימצא הכללי מה שלא ימצא הפרטי, כי הוא מחויב בםצטרפים שימצאו יחד., שאם לא הונחו אלו המושכלוח מתרמת בהתרבות נושאיהם, ם ה מ ו רינה יתחייבו מזה בטולים אין המלט םהם בשום פנים. — מהם, שכבר יתחייב לפי זאת ההנחה, שכאשר ישיג איש אחד מושכל מה, שישיגהו שאר האנשים, ותהיינה אם כן חכמות ארסטוטלוס, דרך משל, ידועות למי שלא למד אותם, וזה מבואר הבטול. ואולם שזה הבטול יתחייב מזאת ההנחה, הנה הוא מבואר לפי מה שאומר. וזה כי מפני שהמושכל הוא אחר במספר בכל האנשים לפי זאת ההנחה, כי היה בלחי מתרבה כרבוים, והיה מבואר מהאחר במספר שהוא בהכרח נמצא אם בכת ואם בפועל, ואי אפשר שימצא בכח ובפועל יחד־ דינה הוא מבואר שאי אפשר לפי זאת ההנחה שיהיה המושכל אצל אחד מהאנשים םוסכל לאחר, שאם דייה זה אפשר, דייה האחד במספר נמצא בכח ובפעל יחד, וזה שקר. ואם אמר אומר שזה הבטול הוא בלתי מחויב, לפי שלא ימנע באחד במספר היותו נמצא בכח מצד ובפועל מצד אחר, ולזה לא ימנע שיהיה לאיש אחד בכח ולאיש אחר בפעל, כי הוא לאיש היודע בפעל בהקש אל ריכח אשר לו, ולאיש הסכל בכח בהקש אל הכח אשר לסכל להשגת דימושכלוח שהוא זולת הכח אשר ליודע• אמרנו לו שזה מן הגרצח בעצמו, בי הכחוח אשר הם כחוח אל פועל אהד במספר הם אחד במספר, כי הכחוח הם נגדיים מהפעולות אשר אליהם. ולזה אם היו הפעולות רבות במין, הנה דיכחוח אליהם רבים במין• ואש היו הפעולות רבות במספר, דינה הכתות אליהן רבים במספר• ואם היה הפועל אחר במספר, הנה הכח אליו אחד במספר. ובדייוח הענין כן, הוא מבואר שאם היה הפועל אשר יהיה בשכל הדייולאני אחד במספר, והוא המושכל, שהוא מחויב שיהיה הכח אליו אחד במספר• ולפי שהכח הוא אחד כמספר, חוא מבואר שאם הירי המושכל לאחר מן האנשים מוםכל לאחר, שבבר יקרה בדבר האחד במספר, וזה מבואר הבטיל. — שיהיה יחד נמצא בכח ובפעל מצר אחד


•בהם, שכבר יתחייב מזאת ההנחה ויתבאר בזה הבאור בעינו, שכאשר *~.בח אחר מהאנשים מושכל מה, שישכחהז שאר האנשים היורעיס >־חו והבלתי יודעים אותו, וזה בתכלית הבטול והגנות. — ומהם, שכבו ׳ החייב מזאת ההגחה שלא יהיה בכאן למור ולא שכחה. זזה שאם לא ־י• י אלו המושכלות מתרבות בהתרבות נושאיהם, הנה הם נבדלות, כי הדבר ההיולאני ימצא מהרבה בהתרבות הנושאים במה שהוא היולאני• יאם היו נבררות, הנד- לא יהיה להם הויה והפסד, כי ההויה וההפסד :אשר ימצא לצורה, הוא מצר מה שהיא היולאנית, כמו שהתבאר בטבעיות• ואם לא היו להם הייה והפסד, הנה הם נמצאות בפועל הפיר, ולא יהיה בכאן לטור ולא שכחה, זזה בתכלית הבטול והגגות. זאולם ההקדמה השנית םההקרםות אשר זכרגו אשר בגו עליהם זה, והיא האומרת שכל הווה נפסד, כבר התבאר אמותה לפי םה ת ע ־ ־

. ם ל ו ע ה ם ו י ם ש שיחשב בספר ה ואולם ההקדמה השלישית האומרת שהוא אפשר בשכל ההיולאני, כי ם ה שישיג השכל הפועל, הנה ימצאו לה פנים םההראות. — ם מפני שיחס השכל אל המושכל, לפי רעת הפלוסזף, הוא יחס החושל ב ק ל המוחש, והיה הדבר מבואר מעגין החוש שיש בו שלשה דברים, מ * ל והיא הצורה המגעת אל כח המרגיש ב ו ק מ U־-׳K האבר המרגיש, וע והוא המורגש הגמצא בפועל חוץ לגפש־ הגה י מנ מפני ההרגש, ו יתחייב שימצאו כשכל אלו השלשה, שכל מקבל והוא השכל ההיולאגי, •בקובל והוא השכל הגקגה, ופועל והוא השכל הפועל. וכאשר הוגח זחהס אחר, והיה מבואר מענין הכח המרגיש שהוא יכול לקבל המורגש די דגמצא חוץ לנפש בפעל• הנה ראוי שיהיה השכל ההיולאני יכול לקבל, כי מפני שהשכל אשר בנו הוא משכיל מת ם ה מ ד־בכל הפועל. — ו •באינו בעצמו שכל, הנה מבואר שהוא יותר ראוי שיהיה םשכיל מה, כי מפני שהשכל הפועל הוא משים ם ה מ — ו . ל כ *היא בעצמותו ש ־־*.־ות הדמיוניות סושכלוה בפועל אחר שהיו מושכלוח בכח, והיה &ן ר«בואר שכל דבר שישים זולתו בתואר מה, שהוא יותר ראוי בתוארא מהדבר אשר לו התואר ההוא בעבורו, והמשל שהאש ישים זולתו ז ~ ב־,׳ *ר שיהיה מתחמם, והוא יוחר ראוי בזה התואר מהדבר המחומם בסבת .־r.v הנה יתבאר מזה שהשכל הפועל הוא יותר ראוי שיהיר מושכל. מאלו הצורות הדמיוניות אשר שמם השכל הפועל כתואר שתהיינה ־, שהםושכלות אשר בכאן הם רעות בכח, מפני ם ה מ םיבבלות לנו. — ו: רעות לדברים נםצאים בכח לאין תכלית, ר״ל שהם רעות לאישים ד ?רב כלי תכלית יאינם נמצאים כי אם בכח, כי מה שיש לו חכ׳5יח

n 58 מלחמות

. ולפי שהנמצא ע מ ש לא ימצא כי אם בכה, כמו שהתבאר בספר ה חוץ לגשש מאלו המושכלות נמצא בכה. והגה גרר הםושכל האםחי שהוא נמצא חוץ לנפש על רםיק מה שהוא בנפש• הוא מבואר שאלו הםושכלות הם דעות בכח. ובהיות הענין כן, והיה מבואר שכל סוג שיםצא לו מה שהו•* בבת בסיג ההוא שהוא ישוב כהכרח אל מה שחוא בפועל בסוג הר.וא׳ ובבר נמצא בשכל ההיולאני שהוא םחנועע p חכח אל הפעל אל קניית המושכלות־ הנה הוא בהכרח סתגועע אל מושכל שהוא בפעל. ולפי שהמושכל אשר בפעל הוא השכל הגפרר, בי חיו אלו המושכלות אשר בכאן מושכלות לדעות בכח• הגה יהיה השכל ההיולאני כחיי על השגת השכל הנפרד. ואמנם קרה לו שיחנועע תחלה אל קניית םושכל הוא מושכל בכת, כםו שיקרה להרבה םהדברים הטבעיים שיקבלו חשלטויות אשר חם כחיים עליהם באמצעות חשלמויוח חאחרים• והמשל שהלחם, הוא חלק סהנוון בכת, יתנועע אל שיהיה תלק מהמון בפעל בהשתטחו תחלה אל מה שהוא חלק םהנוץ בכח,

והוא הדם. ואולם ההקדםה הרביעית מההקרםוח אשר זכרנו אשר כנו עליהם דעתם, והיא ההקדמה האוסרת שכאשר השכיל השכל ההיולאני השכל הפועל, ישוב נצחי׳ הנה לה אופן אחד מההראוח. והוא, שלםה שהיה הםושכל מםט כשהשביל השכל הפועל הוא בעיט הדבר שיקבלהו, הנה אין בכאן דבר מתוזרש םפגי ואת ההשגה שיחויב מ שיהיה נפסד םפני המתז םחחדש, אבל הוא השכל הפועל בעיט

אשר הזא גצחי.ן סינא בזה הםבוקש, הגה יםצא לו גם כן ב ז ת ז א ר ם א ש ה זאזלם ם פנים מההראות. וזה שההקדמה הראשונה p ההקדמות שזכרט שבנה עליהם רעתו, והיא ההקדמה האומרת שהםושכלות אשר בכאן הם בלתי, שכבר ם ה הוות ובלתי נפסדות, כבר יראה היותה צודקת ספנים. -— ם יראה םעגין צורות הסושכלוס שהם בארם על דרך נבדל לםציאוחם , ורצוני בצורות ההיולאניות א הצורות ההיולאגיות במה שיםצאו מ הצורות בעצםם כםו חחום והקיר ביסודות זהםזג בםתדםי חחלקים יהגפש חזגח בצםחים וחםרגשת בבעלי חיים, או ההשגות שהם שלםויוח לקצת הצותת ההיולאגיות כםו הצורה הםגעת םן ההרגש בכח חחוש, מהרםיון בנפש הסרםה. וזה כי אלו הצורות ההיולאנייח כשנחקור בהם גםצא שםציאותם כטשאם הוא זולת םציאותם הרמוז אליי, והוא שםציאוחם ההיזלאני הוא זולת םציאזתם הםושכל, יזה םפואר בנפשו• זזה שהם אחד בטססר םאשר הם טושכלית ולא יתרבו ברמי הנושאים אשר יםצאו בם, והם

מאמר אי פרק ט׳ 59

מתרבים מאשר ר,פ פרטיים ובהיולי, וזח דבר םהויה בצורות ההיולאניוח במה שהם היילאניות. ואולם הצומת הסושכלות חנה יראה כי מציאותם המושכל הוא עצם מציאותם הרםוז אליו בשכל ההיולאני. ובהיות הענץ כן׳ רצוני שהמושכל מאלו הצורות הוא הנמצא םהם, זהמז מד. שזה דרכו צורח נבדלת, שאם היתר. היולאנית היה מציאותה המושכל זולת הנמצא תזץ לנפש, בםושקדם־ הוא םמאר שכבר יראה םזה שאלו הטושכלות הם נכרלות, ולזה יתויב שלא חחיינח חזות ולא נפסדות, כי ההזיה וההפסד הוא לדבר המורכב מחמר וצורה םצר םהע ובראשון ב ט ר ה ח א שהיא סורכב םחמר וצורה, כטו שהתבאר בסר. ש, שכבר יוברלו אלו הםושכלית משאר החשנזח ם ה מ . — ז ט ש ט ע הטבעי הנפשיות, ששאר ההשנזת הנפשיות ימצא להשנתם תכלית, וזה טהויב בהם םפני היותם היילאניית, ר״ל שהם לא ישפטו אלא על האיש הרמוז בםו שקרם־ ואולם השגת אלו הםושכלוה היא בלי תכלית, ר״ל שהם ישפטו על כל איש מהכלל ההוא שימצא בכל עת םהעתים. וזה סםה שיראה סמנו שאין אלו הסושכלית נטצאות בנו טציאות היולאני, זיחייכ

בם ספני זה, כם1 שקדם, שתהיינה בלתי הוות ובלתי נפסדות. ז ם הם, שכבר ייזחר גם p זאת י ההשגה השכלית טבק שאר ההשגות הנפשיות, שההשגה בה והםושג והמשיג הוא דבר אחדבעיגו. יאזלס שההשגה בה והמושג דבר אחר בעיגו היא מבזאר־ זזה בי ההשגה בה הוא הטבע הכולל הנמצא לדבר דבר, וכן העגין במושג בה ־ ןלפי שהטבע המלל לא יתרבה ולא ימנה בו טםפר, הוא טבזאר שההשגה בה הנא הםושג בעיגו. ׳ואולם שההשגה בה הוא הטשינ בעיני הוא ממאר מטה שאיםר. וזה שאץ השכל הגקגה דבר זילת םה שישיג סאלז הטושכלות, כי השכל ההיולאגי כבר התבאר מעגיגז שאיגו כי אם הבגד. לבד. והגה לא ימצא העגץ בשאר ההשגות כן, יזה שהציוד. אשר יקנה הכח׳הרואה מהשגתו המראה, דרך משל, איגגה כה הרואה בעיגו, ואץ גם p הצורה ההיא היא המראה אשר לדבר חטוחש חוץ לנפש. וזה םםה שיראה םםגז שאץ אלו הםישכליח חיולאגיוח, שאם היו היזלאגמח, לא היה אפשר בהשגה הזאת שיהיה ההשגה יהםושג זהםשיג בה דבר אחד בםספר, כי זאת היא םהסגילזת הםייחחת למשיגים הגבדלים במה שהם גבדלים־ יכאשר התבאר שאיגן היולאגיזת, הגהא םמאר שתא םחדב שתהייגה בלתי ה1זת ובלתי גפםרות, כםי שקרם. ת — ו ם הם, שכבר ייוחדו אלו הםושכלות םבין שאר ההשגות הגפשיזת, שהשגתם לא תהיה בהפעלות, ואולם שאר ההשגות תפשמת תהייגה בהםעלוח סה. יהסשל שהחוש יקרה לי שישתגה שגוי םה בקבלו

60 מלחמית ח׳

חמוחש, ולזר. כאשר ראינו מוחש חזק ואחר כץ גטיני ממני׳ לא נוכל מיד שנו אה מה שהזא מחר חלוש, זזה מחויב בהם מפני התת השגתם חיולאגית, וזה כי םפני זח יחויב שחהיה להשנחם כלי נופיי יקבלוהז ראםצעיחו, ולפי שהצורה חםגעת םההשנה חרשם בכלי הנופיי רושם מה, יקרה להם זה• ואולם הםושכלוח הם בהפך זה, רצוני שכאשר השכלנז מזשכל הזק זנטינז םםנז אל םזשכל קל ממנו, הנה נשינחו כקלוח יזחר. תה ממהשירץה שזאח ההשגה אינה חמלאגיח, ייחויב מזה כםישכלוח אשר חשיגם שלא חהייגה הווח ולא גפסדוח, כםו שקרם., שכבר ייוחדו אלו הםושכלוח מבין שאר דיהשגוח הגפשיות, ם ה ם י שהשגחם החוסף בעת הזקגה, ואולם שאר ההשגוח הגפשיוח הם בהפך זה. וזה אםגם קרה להם מפגי היוחם היולאגיוח, כי םפגי זה יחויב שיהיה לכחוח הםקכלוח אלי ההשגוח כלים גופיים יקבלו אלו ההשגוח כאםצעוחם• ילפי שהכלים הגיפיים יחלשי כעח הזקגה, היה םחחייב זה שחהיה השגחס הלושה בעח ההיא, לא מפגי הצורה אשר לכלים הגופיים, כםו שאםרגו כמה שקרם, כי הצורה לא חהלש בעצמותה. דה ממה שיראה םםגו שאין אלי חםזשכלוח היזלאגמח, שאם היו היילאניוח, היה מחויב שחחלש השנחם בעת הזקנה, כמו העגין בשאר ההשנוח הנפשיוח• וכאשר החבאר שאינן המלאגמת, הוא מבואר

שהוא םהויב בהם'שלא חחיינח חווה ולא נפסרוח, כמו שקרם. זאולם ההקדמה השניח מההקדמות שזכרנו שבנה עליהם אבן סינא דעהו, והיא ההקרםה האוםרח שהשכל ההיולאני כלתי הווה ולא נפסר • הנה ככר זכרנו הטענוח המקיימוח אוחד. כמה שקרם, והם הטענות שזכרגו שאפשר שיקויים בהם דעת תםסטיוס בשכל ההמלאגי, וכבר בארגי כמה שקדט שלא יתויב מאלו הטעגית שיהיה השכל ההיולאגי

בלתי הייה. ואולמ מה שאמר אותו אבוגצר בזר. המבוקש ימצא לו גט כן פגיט מההראות. וזה שההקדמה הראשונה מההקדמזתאשר זכרגו שבגר. עליהם רעתו, והיא האומרת כשכל ההיולאני שהוא הזוה, כבר התבאר אמיתהק כו ממה שאמרנו כטענה השנית מהטענות אשר פ ן ס י א ה ש מ ב זכרנו שאפשר שיקייים בהם רעת אלכסנדר. ואולט ההקדמה השנית םההקדםזת אשר זכרנו שבנה עליהם אכונצר רעתו, זהיא אשר אסר בר. שאי אפשר שיתאהר השכל ההיולאני כשכל הפועל, ככר ימצא לה פניםה ם, שאם היה אפשר זה, היה העלול שבעלתו, מהבלתי מההראות. — מ אפשר, ני אלו המציאויות הם מקבלים, כי הם מצטרפים.— ו ם ה ם, שאם היד. אפשר זה, היה מה שאי אפשר שיהיה נצהי נצהי. וזה שהשכל ההיולאני,

מאמר א׳ סרק י 61

מפגי שהיא הווה, כבר יהוייב בו שיהיה נפםד• ואם היה משיג השכל הפועל, ישוב הוא הוא, ויהיה בלתי אפשר מ ההפסד, וזה בלתי אפשר.

פרק עשירי. י ח צ א נ ו ה ה נ ק נ ל ה כ ש ה ו ש ו ב א ב נ

ואתר שכבר זכרנו רעות הקודמים מאת השאלה והמעגות המקיימות דעת רעת מהם, ראוי ש נעיץ באלו המענות אם קדים בהמ מה שיקיימו אותו קיום אמתי אם לאו. ולפי שקרה באלו המעמת המקיימות רעת דעת מאלו הדעות שתהיינה מבטלות הרעת אשר הוא מקבילו, ראוי

שנעיין אם יבוטל בהט הרעת שיבטלהו בטול אמתי אט לא. ונאמר שהוא מבוארשהםענה הראשונהסהמענות שזכרנוהםקייטות שאלי הםושכלות אשר יקנם השכל ההיולאגיהוות ומתתרשות בו, כבר יקוים בה קיום אמתי שאלו המושכלות מתתדשותבו, ולא יהדב םהמעגה ההיא שתהייגה היית בעצמותם, וזה מבואר בגפשו ממה שזכרגו במעגה ההיא. והוא םמאר שלא יתויב גם p שתהייגה המת בעצמותם מפגי מה שהתבאר במעגה ההיא שאלו המושכלות םתתרשות בשכל ההיולאגי וגמצאית בו בפועל אחר שהיו גמצאות מ בכה• וזה כי אין כל מה שיתהדש לו יהם מה לדבר מה, מתתרש בעצמותו, יהמשל שהשמש תתהדש לו קורבה אלינו בעת הקיץ, ולא יהויב מפגי זה שיהיה םתתרש בעצמותו. וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שיש לאומר שיאמר שאלו הםושכלות הם נמצאות כפעל תמיר, ואולם יקרה להם שיקבלם השכל ההמלאגי בעת p העתים לא בצד שיהיה להם מציאות מ זולת המציאות אשר הוא להם בגפשם, על האופן שתהיה ההשגה ההמלאגית, והיא 1 השגת ההיש ומה שיגהג מגהגה, זולת המושג ההיולאגי הגםצא חוץ לגפש. ובהיות העגין כן, הוא מבואר שלא יביטל בזאת הטעגה רעת כאלו הרעות השלש אשר זכרנו לקורמיט כזאת השאלה, ואולט יבוטל בה בטול אמתי דעת אפלטון במה שהיה אומר שאלו המושכלית הט תמיד בשכל הריולאני בפעל. ואולט מה שהייבו בטענה השנית מאלו הטענות מאלו המושבלות שתהיינה מתחדשות בעצמותם, לפי שהמושכלט אינו מה שהוא נמצא הוץ לנפש בעינו• הנה נבאר שאינו מתויב ה ; על כל פניט. יוה שהט טענו, לאמת שהםושכל םהם אינו מה שהואת שהמושכלות הט כלליות ואין ת א נבצא תוץ לנפש, שלש טענות• הת שהםושכלות הס למהות י נ ש ה הכללי נמצא הוץ לנפש כי אם בכה • ו י-טבע הכולל, והמבע הכולל איננו נמצא בפרטים חנמצאים חוץ לנפש


ת שהגםצא םהם חוץ לנפש איננו שכל, ואלו י ש י ל ש ה כי אס בכח־ ו הסושבלזת הם שכל.

ואולם הטענה הראשונה םאלו הטענות יראה היותה בלתי צודקת מפנים. — םהם, כי בבר התבאר שאלו הםושכלות נםצאות חוץ לנפש בפעל בנפש השכל הפועל, ולזה תהיינה נמצאות חוץ לנפש במציאות חםושכל, ואם אינם נמצאים חוץ לנפש במציאות המוחש• וכאשר היו נמצאות חוץ לנפש במציאות המושכל, הנח לא חחויב שתהיינה מתחדשות בעצמותם מפני חחחדשם בשכל ההיזלאני, אם לא התבאר חחלה שיש להם מציאות בשכל החיולאני זולת חמציאזת אשר להם בנפש השכל הפועל, וזה ממה שלא יתבאר מזאת הטענה ולא סשאר הטענות האלה. ולוח תבוטלנה בל אלו השלש טענות בזה האופן, אלא שהוא בטול מתר מיוחד לטענה השלישית מאלו הטענות, מה כי בזה האופן יתבאר שאלו המושכלות הם בעצמם שכל חוץ לנפש בנפש, שהיא בלחי מחויב ם ה ם השכל הפועל, והוא הפך םה שהונח בזה. — ז בםושכלות שתהיינה כלליות וםקיפות באישים בלתי בעלי תכלית כסו שהניחו בזאת הטענה, זזה םבואר ברברים שלא ימצא םהם כי אם איש אחר, כסו הענין בנרםים השםיםיים גבםה שינהג םנהנם. ואס אסרו שהםושכל באלו הדברים היא הנמצא, יחויב להם שתחיינח קצת אלו המושכלית מתחדשות בעצמותם, והם הםושכלות הכללמת, וקצתם בלתי מתחדשות, והם המושבלות אשר תחמגר. ברברים שלא ימצא םהם בי אם איש אחד• זזה סוחר מה שהניחו םענין אלו הםושכלות, כי הם אסרו שהם כלן םתחדשות בעצםותן, ולזה חייבו שתהיינה נפסדזת., שבבר התבאר שאק אלו הםושכלות כלליות• חה שאם ם ~ ו ם ה המ כלליות, הנה לא תםנע היות ההשגה לשכל ההמלאני בהם םחלוקה, אם שתחיה בצר שהכללי בו אחר, והוא הצר אשר בו הוא םקיף וכולל כל האישים הנםצאים תחתיו, או שתהיה בצר שהכללי בו רבים, ר״ל שישינ האישים אשר הם בלי תכלית. ואולם שתהיה לשכל ההיולאני השגה בו בצר שהוא בו רבים היא בלחי אפשר, כי אק לשכל ציור באיש בםה שהוא איש, ולזה אי אפשר בו שישינ הרמי, כל שכן בו שישיג םחם רמי בלחי תכליתי, כי סר. שהוא בלתי תכלית אי אפשר הדריכה אל השגתו םצר אשר הוא בו בלתי תכלית, וזה סבואר בנפשו. ואין לאוסר שיאםר שכבר יש-ג השכל החלוקה בשעורים שהם לבלחי תכלית, ולזה לא יםגע השיגו חרמי חבלתי תכליחי־ זזה שהשכל לא ישיג השעירים הלוקים בלחי בעלי תכלית, אבל ישיג בו שהוא מתחלק אל םח שיתחלק, ולזר. לא יהיה תכלית לההלק• וכן היה אפשר

מאמר א׳ פרק י׳ €3

שישיג שהתהווה האישים המוחשים הוא שוטר הכה, ולזה לא תכלה ההויח, ואולם שישיג האישים אשר הם כלי תכלית הוא מבואר ההסגע. וכן אומר שהוא מבואר שהוא בלתי אפשר שיהיה לשכל ההיולאבי השגה ככללי בצר אשר הוא מ אחר, והוא הצר אשר הוא בו מין אי סגולה. וזה שהכללי מפגי שהוא מצטרף אל האישים אשר הוא מקיף בהם וכוללם, יהיה מבואר ממה שקדם שאי אפשר לשכל ההיילאגי שישיג האישים במה שהם אישים, והוא הצר אשר בו מצטרפים, הנה הוא גם בן בלתי אפשר שישיג השכל ההיזלאגי הכללי במה שהואק ת כללי• ווה כי מי שאי אפשר בו שישיג אהד מהמצטרפים לא ת לו השגת האחר כשום פגים, בי המצטרפים ימצא כל אהד מהם כגדר הכירו, ולוה לא יצוייר האהר מהם למי שלא יצויר השגי, זחמשל כי מי שלא ידע מה הוא הכפל לא ישיג היוח הדבר האחר מחציתו. ובהיות העגץ כן, רציני שאם היה שתהיינה אלי חסושכלית כלליות/, הגה היתד. ההשגה ככן לשכל ההיילאני אס בצר שהכללי בה אהד אם בצר שהפללי בה׳ רבים, כי אין בכאן צד שלישי. והיה שכבר התבאר שאי אפשר שתהיה לשכל ההיזלאני השגה בכללי כאהד מאלי האופנים, הנה יההייב שלא תהיינה הסזשכלות אשר ישיגם כלליות, והיא הפך מה שהזנת כזאת הטענה זאולם השגת השכל ההיולאני היא לאיש לא כמה שהזא איש מה, אבל במה שהוא איזה איש הזדסן, הה דבר נמצא חוץ לנפש כפעל, דיל האיש. זכבר יתבאר זה בשלמות כמה •שאחר זה, רצוני שהמזשכלוח הם לאיש במה שהוא איזה איש, שכבר יראה שאק אלו המושכלזח כלליזח בחקירה ם ה מ הזדמן. — ו וחפוש. תה שהמושכל היא אם ציור אם אמוח. ואולם הציור, והם הנדרים, הוא מבואר שאיני לכללי, שאם היה לכללי, היה לו אם במה שהוא אהד, אם במה שהיא רבים ׳ ואיך שיהיה, יהויב אם הונה הענין כן, שלא יהיה הגדר מודיע םהיח האיש האהד, כי האיש האחד וצא זולת הכולל הסקיף כו, וחוא גם כן זולת האישים הרבים, ולזה היה בלתי אפשר שתדבק בי גדר הכולל, כי הדברים המתתלפים גרריהם םתהלפים. זבכלל הנה־ כמי שגדר הכית לא יתדבק על הלבגה וגרר העשרה לא יתדכק על השגים, כן היה בלתי אפשר שיתדבק הגדר על האיש לפי זאת ההגהה, ווה מבואר כגפשז• יאזלם הגדר מבואר סעגיגו שהוא מודיע סהית כל אהד םהאגשים אשר יתרבק בהם זה, הגה אם כן הוא מבואר שהגדר איגו לכללי. יעיד שאם היה ר ד מ הגרר לכולל, הגה יהויב שיהיה לו בצד שהוא בו אהד, כי לא יראה בגדר רכזי, זזה שלא יאמר בגרר האדם שהיא חיים מדברים, אבל


יאמר שהוא חי מדבר, ולוה יראה שהגדר הוא לנגדו־~אחר. ובהיות, חגר, כאשר יחבאר שאי אפשר שיהיה הגרר לכולל בצר חעגץ ק

שחוא בו אחר, יחבאר שאי אפשר שיחיח חגרר לכולל במוחלט. וגאמר שחוא בלחי אפשר שיחיד, חגרר לכולל בצר שחוא כולל ומקיף, וחוא חצר אשר חוא סוג או מין. וזח שאלו חיח חגרר לכללי, וחוא חסוג או חמין, חגר. מפגי שחוא מזרי חצר מצטרף, הגה יחויב שיהיח זח חחצמרפוח לקוח בגרר, ר״ל החקפח על מח שיקיף בו, כמו שגקחר חעבר חחצמרפוח אשר ביגו ובין חאחן, וזח רכר בלחי אפשר ד מ בגדרים. ועור שחוא מבואר שכל אחר מחלקי חגרר גשואים על חגגרר בחיוב• ואם היה הגרר לכולל, יקרה מוה שיהיה המין היא סוגו,.וזה בחכליח הבסול. וזה שהאדם םפגי שהוא הי םדבר, הגד, יצדק על חאדם שחוא חי, ויהיה חמין חוא סוגו. וכבר יקרח םזח גם כן שיחיד. חמק חאחרק חוא סוג חסוגים • וזח שחארם מפגי שחוא חי וחיח גדר חחי שהוא גזזן םרגיש, חגר. יחיד. חאדם נזק• ולפי שחיר. גדר חמץ שהוא גשם צוסח, חגר. יחויב שיחיד חארם חוא גשם, ובזר. יםשך חעגין ער שיהיה האדם שהוא םין אהרון הוא סוג הסוגים, וזה בתכליח הבםול והגגות. ואולם האםוח חוא גם כן םחויב שלא יהיה לכללי. הה כי אין לאםות כי אם םשפס על םה שיצוייר, ולזה היה הציור קורם האםות• ובהיות הענק כן, והיה שכבר התבאר שאין הציור לכללי, הנה הוא םבואר שאין האםות לכללי. ועור כי המרה הכוללת םבואר םענינה שאינה שופםת אל הכללי בםה שהוא כולל וםקיף, לפי שהנושא אשר היא שופמת עליו אינו פורה על הכולל בםה שהוא נושא ומקיף. תה שאם היה הנושא בה מורה על חכולל במח שחוא כולל, חנה ככר יונחר ב ר ם ם ר בד. םחרבח םח שחוא בלחי םחרבה, והםשל שאםרנו כל א מורח על רבוי בארם, ולזח חושםח זאח חגזרח חיבח כל• ואם היה הםובן בארם הםץ, הגה יושם בה זה חםץ םחרבה, וחוא םביאר שחםין איגגו פחרבה ולא יםצאו שגים בםספר, ולזה הוא םבואר בגזרה חכוללח שאק חנושא בר. כולל ופקיף, ובזר. יחויב שיחיד. חענין בגזרח חםחפיח,

בי אין חחופח פשגד. חוראח חנושא, וזר פבואר בנפשו. וגם כן הגה אם גגיח חגזרח חכוללח שופסח על הכללי בפח שחוא. שככר יהויב ם ה כללי וםקיף, כבר יתחייב םזה שקרים רבים.— ם מזאח חחגחח שלא חבוסל חגזרח חכוללח ספני כזבח בכל אחר מהאישים, לפי שהכולל חוא זולת האיש, ולא יחויב כשכזבח באיש שחכזב בכולל. וזח שכבר יחכן שיצדק בכולל םה שיכזב כאהד םחלקיו, וחטשל שכבר יצדק בראוק שחוא ארם ואף על פי שאין אחד םחלקיו

מאמר א׳ פרק י 65

אדם. תה מבואר הבמול והגגות, וזה שהיא מבואר שהגזרה הכוללת חטטל םפגי כזבה באיש אחר, כל שכן אם בזבה בבל אחד מהאישים. —, שכבר יחויב מזאח חחגחה שלא חהיה הגזרה חכוללח צידקח ם ח מ ו בעח p חעחים. שאם חיחח צודקת, חיח םחויב שחםצא חוץ לגפש כפי

םה שהיא בשכל, כי זה הוא גדר חצודק־ והוא מבואר שלפי זאח ההגחח * הוא כלחי אפשר שחסצא זאח הגזרה צירקח חזץ לגפש, כי היא שופטח על הכללי, והכללי איגו גםצא חוץ לגפש במה שהוא כולל וםקיף, ואמנם מה שיםצא חיץ לנפש חם חאישים, תאח חגזרח איגד. שופטח עליהם לפי זאח חחגחה, כמו שהמשפט על העשרה לא יהיה םשפט על השנים שהם חלק םהם, זהםשפט על הכיח לא יהיה םשפט על הלבגח אשר חיא חלק מהכיח־ חה מבואר רבטול, כי הגזרה הכוללת .האםתית םמאר מעגיגה שהיא בבר חמצא מ צודקח בכל עח םחעחים, כאםרגו בל הי םרגיש, בי זה הםאמר צודק תמיד באיזה בעל הי שימצא., שכבר יהויב מזאת ההגהה שתבזבגה כלהתםיגות תלמודיות ם — ו ם ה הםבארות בדבר שהוא שוה לדבר, אי יותר קטן, אי יותר גדולי יהםשל שאמרנו במשולש שזויזתיז שזית לשתי נצבות, הנה אם רצונו בזה המשולש הכולל המקיף בבל האישים בלי תכלית, היה זה המאמר כזב, כי זויותיו הם בלי תכלית, אי אפשר בהם שתהויגה שוות לשתי נצמח, ואם אםר אוסר שהמנה מויות הגצבות הזויות הגצבות הכוללות כל הזויות הנצמת האישיות, הנה הם גם כן בלי תכלית, ויקרה מזה שיהיה מה שאין תכלית לו שיה לםה שאין תכלית לו, וזה שקר, כי השווי בדבר הוא מצר התכלית. ועיר כי םפני שזדותיו שוות לשתי נצבות, הנה ק כפל הזויה הנצבת הכוללת אשר היא בלי תכלית, ויהיה מה שאין תכלית לו כפל לםה שאק תכלית לי, וזה םבואר הבטול והגנות. ומה יתבאר שהרי תכזבנה ו^םונוח המבארות כדבר שהוא יותר קטן מדבר או יותר נחל, בי אי אפשר שיאםר ברבר שהוא יותר קטן םדבר או יותר נחל, אם לא היה אתר םהם בעל תכלית או שניהם• וכשהיה הנושא כולל זםקיף, היה םהויב שיהיה נם כן הנשוא כולל ומקיף, שאם היה הנשוא אישיי, הנה יקרה מזה שיהיה המלל היא האישיי, יוה מטאו־ בנזחת הםחייבות לנשוא בנושא• וכשהיו הנושא והנשוא כוללים וםקיפים, היה בל אחר מהם בלחי בעל תכלית, ולא יתכן שיהיהשכבר האתר םהם יותר קטן מהשני או יותר גחל םםני. — ים הם, יהויכ מזאת החנתה שיםצאי בכאן כחית והכנות בלתי יוצאים לפעל כעת טה מן העתים. יזה שהרבה סן הנשיאים כנורות הכוללות הם הבדלים לנושאים, וקצח חהכרלים הס כהות והכנות, כאםרנו בארס

5

66 סלחסות ד!׳

שהוא מדבר, וכהי שהוא מרגיש׳ ואם היה המשפט בכמו אלו הגזרות לכולל במה שהוא כולל ומקיף, היו אלו ההכנות בלתי יוצאת לפעל בעת מהעהים, כי ההי הכולל, דרך משל, לא ימצא לו ההרגש בפעלם י מ ש בעת מהעתים• וזה מבואר הבטול, כי כבר התבאר בספר ה, שאמ ם ה מ והעולם שהוא מתויכ ככל כדו שיצא לפעל בעת מה. — ו היו אלי הנושאים והנשואים אשר בגזרות האלו כוללים ומקיפים כמו שהוא מתזיב מזאת ההנהה, היה נשיאות הסונ על המין כזב, כי המין לא יהיה סוגי, ולזה יהיה, דרך משל, אמרנו באדם שהיא חי כזב, וזה מבואר הבטול. ובהיות העגין כן, הוא מבואר שהגזרה הכוללת אינה שופטת על הכולל במה שהוא כולל ומקיף, והוא הצד אשר הוא בו אחד. ונאמד נם כן שהיא אינה שופטת על הכולל בצד שהוא רבים על שתהיה משפט אהד על אלו הרבים יחד• וזה מבואר מטה שבארנו ממנו שהגזרה הכוללה אינה שופטה על הכללי במה שהוא כללי ומקיף, כי כל השקרים אשר התחייבו מההנהד. ההיא יתתייבו לפי זאת ההגהה, זולת השקר הראשון שזכרנו, והוא שאם היה הנושא מורה על הכולל בגזרה הכוללת, הנה כבר יונח בה מהרבה מה שאינו מתרבה, שהיא מבואר שלזאת ההנהה לא יתחייב זה השקר, כי• הנושא כבר יורה על

האיש לפי זאח ההנהה, וההומה תכלול כל האישים יתר. ואולם שאר השקרים אשר מנינו שהם מההייבים לפי ההנהה ההיא, הם םהתייבים גם כן לפי ואת ההנהה, והוא מבואר במעט עיון. והנה נבאר זה באחד מהם, כדי שיחכאר למעיק כדבריגו איך יחזייבו אלו הבטולים מזאת ההגהה. שכבר יחויב מזאת ההנחה שלא תבטל הגזרה הכזללח מפני כזבה בכל אחד מהאישים, וזה שהיא שופטת עליהם יהד, ולא יהויב שיצדק באהד מהם מה שיצדק בכל האישים המחיברים • ובוה האופן בעינו יתבאר שכבר יתהייבו שאר הבטולים ההם מזאת ההנהה. ובהיות העגין כן, הוא מבואר שאין הגזרה הכוללת שופטת על הכלל, לא בצד שהוא בז אהד ולא בצד אשר הוא רבים, על שחשפט עליהם משפט אחד יהר• ולזה יחויב, אם• היתד. הגזרה הכוללת שופטה על הכולל, שהשפט עליי במה שהוא רבים, על שהוא משפט על אהד אחד מהם. וזה שלא ימגע חענץ בגזרה הכוללת, אם היתר. שופטת על הכולל, מהליקר., אם שתהיה שופטת על הכולל במה שהוא אהד ומקיף, או בצר שהוא בי רבים. ואם היתר. שופטת עליו בעד שהוא רבים, הגה יתוייב אם שתשפט עליהם יהד משפט אהד, או שתהיי־. שופטת על חלק הלק מהם. וכבר התבאר שהיא בלתי שופטת על הכולל במה שהוא אחד יםקיף ולא בצד שהוא בו רבים על שתהיה

מאמר א' פרק י' 67

שופטת על אלו הרכים יחרמשפט אחר, הנה לא ישאר אלא שתהיה שופטת על הלק הלק מהם • ולפי שאין בכאן לאלו הרכים הלק מוגבל יתכן שתשפט עליו זולת האיש, הגה יהויב שתהיה שופטת על כל איש ואיש מחם. ואולם שאין לאלו חרבים חלק מוגבל יתכן שתשפט עליו זולת האיש הוא מבואר בגזרזחשגושאם חוא מין אחרץ, כאמרגו כל ארם מדבר, כי אין בכאן לאישי האדם בלים מוגבלים גתלקיס קצתם מקצתן יתכן שיאמר בהם שהמשפט יהיה על כלל כלל מהם יחד, עם שהוא מבואר בנפשו שאמרגו בל אדם םרבר הרצון בו שכל אהד מאישי האדם הוא מרכר. וכאשר חיח בגזרות אשר גושאם מין אהרון, הוא מבואר שכן יחיד. חענין בשארחגזרוח. וזה שהגזרות שגושאם סוג אם חנחנו שתהייגה שופטות על חלק חלק מהסוג, ויהיה ההלק ההוא כלל אהד מהכללים המוגבלים אשר יחלק עליחם, כאלו תאמר מין אהד מהמינים אשר יכללם הסוג ההוא• הנה התהייכו מזאח ההנהה השקרים הקודמים אשר חויבו מהגהת הגזרה הטללת שופטת על הכללי כמה שהוא רכים יהד משפט אהד, זזה מבואר כנפשו. וכאשר התישב שחזא מחויב כגזרה הכוללת שתהיה שופטת על כל איש ואיש כ־אישים הנכללים בה, הנה נבאר שהמושכלות הכוללות האמתיות הם נמצאות תמיר הוץ לנפש כפי מה שהם כנפש־ והוא הסך טה שחייכו כזאת חטענח אשר אנחנו הוקרים כה, וזה שאין הגזרה שופטת על מציאות חנושא, כי חיא אטנם תשפט על מציאות חנשוא לנישא,p באשר ימצא, או על שוללותו ממנו, וזה מבואר בנפשו. ובהיות הענק הזא מבואר שהיא נמצאת הוץ לנפש כמו מה שהוא בנפש. וזה שכל איש שימצא הוץ לגפש מהאישים הכוללים כזאת הגזרה ימצא ענינו עם הגושא כפי מה ששפטה עליו הגזרה ההיא, וכזה האופן תמצא זאת הגזרה צודקת תמיר הוץ לגפש. והגה ימצא עגיגה כאמת כמו הענין כמציאות אשר הוא הוץ לנפש• וזה שכאשר היתד, צודקת על יאישים הנמצאים הוץ לנפש, הגה ישאר לה כת על שתצדק על אישים ׳יתרים, וזה לאץ תכלית• וכן הענק כמציאות אשר הוא הוץ לנפש, הנה ישאר כה שימצאו לאישים, רצוני שכאשר ימצא מהם אישים מה

אישים אהרים, וזה לאין תכלית. ואס אמר אומר שככר יההלף המושכל כגזרה הכוללת לנמצא הוץ לנפש ממנו, לפי שהוא שופט יהד על אתר אתר מהאישים הנמצאים לבלתי תכלית, והנמצא םהם הוץ לנפש הוא כעל תכלית• אסרנו לו דד.יא אינו שופט מצר טבע המושכל על רכוי איש״ כלל, כי אין אצל ־נדשכל ציור באיש מצד יהיה מ אפשר הרבזי, וזה בי היא אמנם

5*


א מצד שהוא זה האיש, ואולמ ל p , ישיגהו מצר שהוא איזה איש n1־ קרה זה בגזרה הכוללת שתורה על רמי מה להיותה מורכבת מהשכל זההוש, כמו שבאר הפלוסוף בספר ה גפ ש. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאין אצל המושכל כמה שהיא מושכל משפט על אהד אהד מהאישים לבלתי תכלית, אבל הוא שופט על איש אהד לבר במה שהוא איזה איש הזדמן, וזה רכר בבר ימצא חוץ לנפש. ועור שכבר היה לזה הספק אופן מה מההראות, אלו היתה הגזרה שופטת כאלו האישים שאץ תכלית להם שימצאו יהד• אכל היא איגה שופטת כלל שימצאו, כמו שקרם, כל שכן שאיגה שופטת שיטצאו יחד, אכל היא שופטת שכל איש שימצא מחם ימצא חגשוא מחובר עמו בחיוב אם היתר. הגזרה םהייבת, או בשוללות אם היתד. הגזרה שוללת, וזה ימצא צודק ת1יד חוץ לנפש. ובהיות העגין כן, הוא טמאר שצר היות המשפט מאת הגזרה בלי תכלית הוא דבק לטציאוח אשר הוא חוץ לנפש שחוא לבלתי תכלית. ואם אמר אומר שככר יתהלף המושכל בגזרה הכזללח לנמצא מםגו הוץ לגפש, לפי שעם המושכל ציור בל האישים אשר חוא שופט עליחם יחד, והם אינם נםצאים יחד חוץ לנפש• אמרנו לו שזה בלתי צודק, בי אי אפשר שיהיה אצל הטושכל, כמר. שחוא

טושכל ברמי האישיי, ציור כלל, כטו שקרם. וכאשר התישב זה, רצוני שכל םושכל הוא אם צמרי ואם אטותי, ווזיר. שכבר החבאר שאין אחד םהם כללי, אכל הוא לאיש בםה שהוא איזה איש הזרטן• הוא טמאר שטח שאמרנו בטושכלות שהם כללמח הוא שקר. וכבר בארגו גם בן שלא יחויב טפני הכללות הנטצא באזפן םה בגזרה הכוללת שיהיה הםושכל זולת הנםצא, והוא סותר מר. שחייבו אותו מזאת הטעגה. והגה מפגי שהמושכל הוא לאיש בםה שהוא אמה איש הזדמן, היה שגקגה המושכל מההוש עם ההשגות, מה כשיפשיט השכל םהאיש הםוהש הםשינים ההמלאגיים אשר השיג אותם

בעבורם ההתרמה.ג י ת מאלו הטענות, והיא אשר אמרו בה שהםושבלות ש ואולם הטענה ה הם לטבע המלל, והטבע הבולל אינו נםצא באישים חוץ לנפש בי אס כבח, ולזר. חייכו שהמושכל הוא זולתהגםצא, היא גם בן בלחי צודקת. כי חוא טחויב שיהיה הטבע גםצא בפעל בכל אחר םחאישים אשר זח הטבע םשותף להם • בי זה הטבע הכולל הוא גרר או חלק גרר, וחגור סודיע טהות האיש על שהוא עצםותו, והעצמות גטצא בכל העצטות בפעל לא בכה, שאם לא היה העגין בן, היה הרכר הוא עצמו כבה לבר, ויהיה סזה שיהיה הדבר םקביל עצםו, בי הבה והפעל הם סותרים,

מאשר אי פרק י׳ 69

חח בתכלית הבםול והגנות• ולזה הוא טבואר שהטבע הבולל נמצא בפעל בכל אהד מהאישים אשר זה הטבע משותף להם• ובכלל הנח כמו שהמראה נמצא בפעל בבעל המראה ואף על פי שהוא מעורב בז עם דברים אהרים, ר״ל שכבר ימצאו לו באיש ואיש מהאישים מקרים דבקים עמו. ועוד שהטבע הכולל הוא המהות אשר לו, והמהות משים הדבר בעל המהות נמצא בפעל, ר״ל שכבר יאמר בו שהוא נמצא בפעל מפני המהות אשר לו• והוא מבואר שהמשים זולתו בתואר מה מפני דבר מה, הנה הדבר ההוא יותר ראוי בתאר ההוא מהדבר אשר לו התארא ט בתאר שיהיה ר ההוא בעבורו, והמשל שאם היה העין משיט ס ק• ובהיות ט א ר ק ס רואה, הנה העין מהר ראוי כשיתואר כשהוא רואה ם הענק כן, הנה המהות יותר ראוי בשם המציאות אשר בפעל מהמהות הדבק עם המקרים והמשיגים אשר היה בהט האיש פרטי, וזה הפך מה שנאמר בזאת הטענה. ועוד שכל הדברים הנמצאים באיש םהטשיגים והםקריט אשר היה בהט פרטי הם נמצאים בו בפעל מפני מציאותם במהות, ולזה יהוייב שיהיה המהות יותר ראוי בשם המציאות מאל( המשיגים והמקרים. וזה דבר כבר ביארו הפלוסוף, ולזה אמר שהנמצא יאמר תהלה על העצם, וכאשר יאמר על המקרים כבר יאמר עליהם באהור מפני מציאותם בעצם. ובהיות הענק כן, הגה הוא מבואר שהוא

טהויב שיהיה המהות נמצא בבעל המהות בפעל., והיא אשר אסרז בה שהנמצא מאלו ת י ש י ל ש ואולם הטענה ה הםושכלות חוץ לנפש איננו שכל, an בשכל ההיולאני שכל, ולזה הייבו שהנמצא םהם הוץ לנפש הוא זולת המושכל, כבר התבאר במה שקדם שהיא כלתי צודקת, וזה כי כבר התבאר שהנמצא באלו המושכלות שתהיינה מתהדשות בעצמותם מפני החהדשם בשכל ההיולאני. ואולם מה שהייבו בטענה השלישית מאלו הטענות שתהיינה אלו המושכלות המלאגיות לא גבדלות, הוא גם כן בלתי מהויב מהצד שהייבו אותות היא שוודוש אלו ת א סמנו. תה שהם טעגו בזה שתי טעגות, ה המושכלות בשכל ההיולי הוא גמשך לשגוי נעצמות, כמו הענק בצותתת שהם מתרבות ברמי הגושאים. ואולם הטעגה י ההיולאניות, זה שג ו\אשונה הוא מבואר במעט עיון שהיא בלתי צודקת. תה כי הצורות ההיולאניות ימצא הרושם נמשך לשנוי מה בעצמות, והם נמצאות מפגי זה בתכף השגוי ההוא, והמשל כי הצורה המגעת מהמראה בכח הרואה אםגם תתהדש תכף אהר שהתפעל העין מהמראה, ר״ל אהר שגרשם המראה בעין, וכן ימצא העגק בשאר הצורות ההיולאגמת• ואולם אלו המישכלות לא ימצא הרושם כשכל ההיולאגי גמשך לשגוי

70 מלחמות הי

במקרה, ר״ל מצד שהם צריכות בסציאותם בו אל דבר הוא נמשך לשגוי, והיא ההשגה התושייה, ולזה נראה שככר יתתדש בו המושכל לפעמים זמן רב אתר השגוי אשר השתגה החוש •מהמוחשי ועור שאם יוח שמה שבסציאותו גמשך לשגוי בסקרה הוא היולגי, הגה יתחייב להם שיהיה היולאגי המושכל אשר יגיע לשכל ההיולאגי בהשיגו השכל הפועל. וזה שהם יאמיגו כי ואת ההרגשה צריכה במציאותה אל השגת אלו הםושכלות אשר הם צריכות במציאותם אל רבד הוא נמשך לשגוי בעצמות, ולזה יהיה זה המושכל צריך במציאותו אל דבר הוא נמשך לשנזי בעצמות• ואם הענק כן, הנה יהויב על פי מאמרם שיהיה זה המושכל נפסד, זזה הפך מה שהניתז אותו. אולם הטענה השנית מאלו הטענות, והיא אשר אמרו בה שאלו הטושכלות הם מתרבות בהתרבות נושאיהם, כמו הענין בצורות ההיולאניות, ולזה יתויב שתהיינה היולניות• הגה גבאר שהיא גם p בלתי מתויבת מהצד אשר יתייבו אותה ממנו. וזהת שהם גסםכות אל האישים הנמצאים ת א שהם טעגו בה שלש טעגות י הת שאם לא.הונח העגין כן, יהוייב כשילמד איש י הזץ לנפש• והשנ מושכל מה או שכה אותז, שילםדוהו שאר האנשים או ישכהוהו•ת שאם לא הונה הענק בן, לא יהיה בכאן למור ולא שכהה. י ש י ל ש ה וה םאלו הטעגות היא,בלתי צודקת. הר. שהם ג וגאםרשהטעגה הראשור מפגי שהצדק במושכל ת א כבר קיימו אותה משגי צדדים• הצר ה יסמך אל מה שימצא מהאישים הוץ לגפש• ו ר.ש ג י שאלו המושכלות הם כלליות, והמציאות אשר יהיה לכללי הוא מצר הפרטי הגמצא הוץ לגפש.ן מאלו הוא בלתי צודק, והוא אשר אמרו בו ו ש א ר והגה גבאי כי הצר ה שלמה שהיה המציאות אלו המושכלות מצר האישים אשר הם גסמכים להם, והיו האישים אשר יסםך להם המושכל אשר לראובן זולת האישים אשר יסםך להם הםושכל אשר לשםעון, הגה יהיה הםושכל םתרבה, דהויב םפגי זה שיהיה היולגי• וזה כי לא יםגע העגין בזה םהלוקה, אם שיהיה מציאות הםושכל גסמך אל הרםיזגות האישים הנמצאים בעת ההיא, או שיהיה גסמך אל הרםיוגות האישים אשר התהדש םההרגש אשר

היה להושים בהם, או שיהיה גסמך אל אי זה איש הורםן• ואם הגהגו שיהיה גסמך אל רמיוגות האישים אשר התהדש הםושכל בשכל ההיולי סההרגש אשר היה לתושים בהם, ויהיה םתרבה מזה, שכבר יתויב מזאת ם ה חצר, חגה יתהייבו מזה שקרים רבים. ם חחגחר. שיפסר חםושכל בחפסר חאישים אשר חתחדש חמושכל מחם. וזה שאם היה מהכרת מציאות המושכל שימצאו חאישיס אשר חרושו בשכל ההיולאגי היה מהחרגש אשר חיח לחושים בהם, הגה יהויב

מאמר א׳ פרק י 71

שכאשר יפםדו האישים ההם, יפםד המושכל ההוא, ויהיה צריך בעל המושכל ההוא אל שירגיש אישים, ומהם ילמד בהרגש ההוא המושכל, שכבר יחויב מזה ם ה מ אשר היה אצלו, זזה בתכלית הבטול. ו שיהיה המושכל האמתי פעם צודק ופעם כוזב. זזה שאםהגהגו שיהיה הצדק במושכל נסמך אל מציאות אלו האישים הוץ לגפש כמו שאמרות הטענה, הגה יהףב מזה שכאשר יפסח אלי האישים יהיה המושכל א ט כוזב•, לפי שאין לו נושא תוץ לנפש יסמך מציאזתו אליו, זזה הפך מה שנאמר בטבע אלו המושכלות, רצוני שכבר יאמר בהם שהם צודקות כעח מן העתימ. ימהמ, שכבר יתתייב מזאת ההנהה שתהיינה אלו המושכלות היילאניות יבלתי היילאניית יהד, יזה בלתי אפשר. יזה שאם ההתרבות הוא במושכל מפגי הלוף האישים אשר הההדש מהרגשם, יקרה טזח שיהיה המושכל אשר אצל אגשים רבים אהד בםםפר, אם חתהרש בהם מהרגש אישים אהרים• ויהיה אהד בטםפר ברבים, ומה שזה דרכו הוא בלתי היולגי, כי אי אפשר ברבר ההמלאגי שיהיה אהד, שכבר יחייב מזאת ם ה במספר ברכים• וכבר היה היולאגי, זה שקר. י מ ההנחה שתהיינה קצת אלו המושכלות היזלאניות וקצתם בלהיולאניות, תי וזה סותר מה שהנהנו אותו• זזה כי המושכלות אשר התהרשי מהרגש אישים הווים נפסדים כבר תהיינה מתרבות והיולניות כאשר התחדשו לאגשים מתהלפים מהרגש אישים מתחלפים, יהמושכלית אשר התהדשו מהרגש אישים גצהיים, כמי העגין בתכמת הככבים, תהייגה בלתי מתרבות ובלתי היולאניות, לפי שאין להם אלא איש אהד הוץ לנפש. ואולם אם הנהנו שיהיה מציאות המושכל נסמך אל רםיונות האישים הנמצאים תיץ לנפש בעת ההיא, הגה יתתייבו גם כן מזאת ההנחה, כי מפני שהמושכל אצל איש אהד היא זולת ם ה שקרים רבים. מ המישכל אצל איש אתר לפי זאת ההנהה, לפי שזה נסמך אל דמיינית אישים נמצאים בעת ההיא, יזה נםמך אל רםיינית אישים אהרים נמצאים בעת אהר• הנה יתתייב מזאת ההנהה שיהיה הענק באיש אהד כן, רצוני שהמושכל אשר לו כשימצאו לו תיץ לנפש אישים מה הוא זולת המושכל אשר לי כשימצאו לו הוץ לנפש אישים אהרים. ובהיות הענין כן, הוא מבזאר שכבר יתויב מזאת ההנהה שיהיה צריך לארם ההחלמד במושכל אשר הוא אצלו כשנפםדו האישים אשר היה נסמך מציאותו אליהם ־ וזה שכאשר נפםרו, נפםר המושכל אשר היה בעבורם נמצא, ואם היה שיהיה לו נמצא באישים האתרים המתתדשים,, שכבריתתייב מזאת ההנהה ם ה מ א מושכל אחר זולת הראשון. ו ה בטשכל שיהיה כוזב עם היות לו נושא נמצא חזץ לנפש. זזה כי

72 מלחמות ה'

המושכל אשר היה לאדם בעת שהיו נמצאים לו אישים סד, חוץ לנפש כבר היה בחב כהכרת כשנפסח זחהחדשו אישים אחרים• וזה כי המושכל אשר הוא צודק על אלז האישים המתחדשים הזא לפי זאת ההגהה מושכל אתר זולת המושכל אשר היה צזדק על האישים שהיו נמצאים קודם, זלזה יהויב שיהיה המושכל הראשזן כזזב בעת מציאות אלו האישים הםתהדשים, שאם היה צודק, היה המזשכל האהד במספר, שכבר יתדב מזאת ההנהה שיהיה ם ה מ רבים, זזה בלתי אפשר. ו כזזב המושכל אשר בחב הדברים תלמודיים, עם התק האמות שיניע בהם. זזה שכבר יראה בהכרה מהדברים הלםוחים שלא יתכן שימצאו מהם אישים הוץ לנפש• והמשל כי הקו הישר לא ימצא תזץ לנפש כמו שיגיההו הםוהגרס, תה שהקו אשר הוא תכלית לגשם לא ימצא מונה על הכחות כל הנקודות הנופלות בו, "ואיננו תמיד מתהלק אל מה שיתתלק, ולא יתוסף אל מה שיתוסף תמיד, כמו שיניה המהנדס, והסבות המונעזת זה כלו הוא ההםר* ואולם מצד טבע הקו הוא אפשר, ובזה הוא מבואר שאי אפשר שתמצא ע^זלה הזץ לנפש ממששת קו ישר על נקודה, ולא כחר ממשש שטה ישר על נקזדה, ולזה היז אומרים קצת הקורסים שהמהנדסים כבר יהיה טזפתיהם כוזבים, כמו שזכר הפלוסוף. ובכלל הנה יתויב מזאת ההנהה שלא יהיה בכאן מושכל בדבר הנמנע סצד אפשר מצד מה שהוא אפשר, וככר יעשו אלו המושכלות הרבה בתכמות, זזה מבואר למי שעיין בתכמת הטבע זבתכמת הלמוריית. זםהם שכבר יתתייב לפי זאת ההנהה באלו חמושכלות שההיינה היילאניות ובלתי חיולאניות יחד. תה שהמושכל בדבר אצל כל האנשים הנמצאים יהד הזא אהד במספר, לפי שזה המושכל הוא נסמך בהם אל אישים אחרים, זמר. שזה דרבי הוא בלחי היולאני, בי אי אפשר בדבר חהיולאני שימצא אחד במספר ברבים• וכבר היו לפי זאת ההנהה אלו המשכלות היולאניות, הנה הם אם כן היזלאנמח, שכבר יתתייב לפי זאת ם ה מ ובלתי היזלאניות יהר, יזה שקר. ו ההנהה שתהיינה קצת אלז הםישכלזת בלתי היזלאניזת, יהם המושכלות אשר בדברים הנצחיים, כמי הענק בגרמים השםיסיים, כ׳ הנמצא םהם הוץ לנפש הוא תמיד אהד נעינו, ולזה יהייב שיהיה הםישכל בהם בלתי מתרבה בהתרבות הנושאים, זמר. שזה דרכו הוא בלתי היולני•

זכבר הניהום כלס היולאניים, וזה תלוף בלתי אפשר.

ואולם אס הנתנו שתהיינה המושכלות נסמכות אל איזה איש הזדמן מהאישים הנמצאים, לא מצר מה שהוא זה האיש, הנה לא תהיינה המושכלות מתרבות בהתרבות הנזשאים מפני זה הסמיכות הנמצא להם

מאמר א' פרק י׳ 3ל

אל האישים, כי אץ בכאן הלוף באישים מזה הצד, ולוה הוא מבואר שלא יחכאר מזאח ההנהה שחהיינה היולאניות, אבל יחכאר ממגר. הפך זה, רצוני שהם בלתי היולאניות, לפי שהם מחרבות בהחרמה הנושאים, ומה שזה דרכו הוא בלתי היולני. כבר התבאר נם כן שזה ,בלתי אפשר רצוני שיהיה זה המציאות למושכל מפני הסמיכות אשר לי אל האיש הנמצא הוץ לנפש בצד מה שהוא איזה איש הזדמן, שאם היה הענץ כן, היה בלתי אפשר שיהיה לנו מושכל בהרבה מהדברים הלמודיים, כמו שקרם, כי הם לא ימצא להם איש הוץ לנפש• ובכלל הנה יהיה בלתי אפשר שיהיה לנו מושכל במה שהוא נמנע מצד אפשר מצד מה שהוא אפשר, וזה כלו שקר. ועוד כי אם היה מציאות המושכל מפני האישים המוהשים הנמצאים הוץ לנפש, הנה יהויב מזה שיהיה המציאות המותש קודם למציאות המושכל• וזה שקר, כי כבר התבאר במה שקרם שהמציאות המושכל הוא סבה למציאות המוחש, כי המציאות המותש אמנם יתתרש ממציאות המושכל אשר בנפש השכל הפועל, ואולם היה מציאות השוהש סבה לחרוש המושכל בנו לא למציאותו בעצמו, ולזה הוא מבואר שלא יצטרך המושכל, אהר

שהניע לנו, אל שימצא ממנו מציאות מוחש תוץ לנפש.י אשר הייבו ממנה שתהיינה המושכלות נסמכים ואולם הצר השנ אל האישים, והוא אשר אמרו בו שאלו המושכלזת הם כלליות, והכללי אםנם יהיה לו מציאות מפני הפרטי אשר הוא מצטרף לו• הנה כבר התבאר בטולו במה שקדם שהוא מן השקר שתהיינה אלו המושכלוח כלליות. ועוד שאנחנו, ואם הורינו במושכלות שתהיינה כלליות, הנה לא יהויב מפני הסמיכות אשר להם אל האיש שתהיינה מתרבית. וזה שהוא מבואר בנפשו בי הם אמנם יסמכו אל האיש במה שהוא זה האיש, ומזה הצד לא יהיה רבוי באישים, ולזה לא יהויב שתהיינה אלו המושכלות מתרבות מזה הצר, כי המצטרף האהד כבר יצטרף במקרה אל דברים רבים, ולא יהויב מפני זה כמצטרף ההוא שיהיה מתרבה• והמשל שהמין האהד מהמספר, והוא השלשה דרך משל, הנה כשיתואר כשהוא מעט, הנה יצטרף במקרה אל כל אהד מהמספרים הרבים בשנו, ולא יחויב מ ני זה שיהיה מתרבה במספר הדברים אשר הוא סצטרף אליהם, כי ההצטרפות אשר לו בעצמות מצד זה התאר הוא אל המספר אשר הוא יותר רב ממנו מצד מה שהוא יותר רב מטנו, לא מצר מה שהוא ארבעה או המשה. ועור שכבר התבאר במה שקרם שהוא שקר שיהיה המציאות לאלו המושכלות מפני האישים

הנמצאים הוץ לנפש כמו שהונח כזאת ההנהה.


ת מאלו הטענות, והיא אשר אםח כה שאם י ואולם הטענה השנ לא היו המושכלות מתרבות בהתרבות נושאיהם, הנה יחוייכ כשלמד איש מושכל מה או שכהו שילמדוהו שאר האנשים או ישכהוהו, הנה איטר שהיא גם בן בלתי צודקת. תה שלא ימנע כאהד במספר היות לו יתסיס םתתלפים לאישים םתהלפים, וזה כי השמש, דרך משל, הוא אהד בעיגו, והוא קרוב לזה האיש יותר מזה האיש, ושוקע באזפק אחד תורה באופק אהר• ולוה הוא מבואר שאימי גמגע היזת המזשכל מתהדש לזה האיש זכלתי מתהדש לזה האיש, עם היותו אהד במספר בהם. ולא יהוייכ מפגי היות הפעל אהד בסספר שיהיה הכה אל הפעל ההזא אהד במספר, כמו שזכרו בזאת הטעגה• בי זה אםגם היה צודק אלז היה הפעל דבר היולאגי,ה הספר. אבל בשיזגה נבדל לא יחזייב זה, חד. ממאר למעיין מ — זאםגם לאבן סיגא התהייכ זה הבטול בהכרה, לפי שהוא יגיה הכה אחד במספר, כי כבר אמר בשכל ההיולאני שהוא גבדל ובלתי המר.

ולא נפסד.ת מאלו הטענות, והיא אשר אמרו כה שאם לא יאולם הטענה השלישי היו הםושכלות מתרבות בהתרבות נושאיהם, לא יהיה בכאן למור ולא שכהה, היא גם כן בלתי צודקת• וזה שאם היה שהורינו להם שאץ לדבר הנבדל הזיה ולא הפסד, הגה לא יטגע ספגי זה המה אלו הםושכלות מתחדשות כשכל ההיולאגי וגפסחת סטגו, יאםגם מה שהוא נםגע

הוא שתהייגר. מתת רשות בעצמותם או גפסדות. ואולם ההקדמה השגית מההקדמות אשר בגו עליהם דעתם בעלי זה הדעת, והיא האומרת שבל הווה נפסד, הנה יתבאר כמה שיבא שהיא בלתי צודקת, ושהבאור שבאר ממנו הפלוסוף זאת ההקדמה היא כלתי שופטת על כל פנים באמיתה. — יאילם הטענה הראשונה טהטעגזת שזכרנו שיקיימו בהם שהוא אפשר שיניע השכל ההיולאני השכל הפועל, והיא אשר אמרו כה כי מפני שכבר אמר ארסטוטלוס שיהס השכל אל המושכל הוא יהס החזש אל המזהש, והיה ההוש יכול לקבל המוהש בפעל, הנה השכל יכול לקנזת המושכלות בפעל, והיא השכלת הטענה• הנה אימר שלא יהוייב מסנה א הפועל לפי מה שאמרי מ שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישינ השכל הפזעל. וזה שההקש אשר תיימ ממנו זה הוא הקש המשלי, והקש המשלי לא יתן האמת על כל פנים. ועוד שמזה ההקש בעינז יתבאר הפך מה שתייבו ממנד וזה שאנחנו נאמר שכמו שהחוש אץ לו כח לקבל המוחש בעצמו, אבל יקבל דבר מתיהם חמה לז, והמשל כי העץ לא יקבל המראה בעינו

מאמר א׳ פפק י׳ 75

אשר כדכר הנראה, אכל קבל מה שדומה לו באופן מה, כן השכל ההיולאני אץ לו כח לקבל השכל בעצמו, אבל יקבל מה שירמה לו כאופן מר,. — ואולם הטענה השניה מאלו הטענוח, והיא אשר אמרו בה שאם היה השכל ההיולאני משכיל מה שאינו כעצמוחו שכל, כל שכן שהוא ראוי שיהיה משכיל מה שהוא כעצמותי שכל• הנה לא אשער למה הוא יוחר ראוי. וזה כי הם אלו אומרים שאם היה שיהיה שכל בשכל ההיולאני מה שאינו בעצםוםו שבל בהשכילו אוחו, הנה הוא יוחר ראוי שיהיה שכל מה שישכיל מרידכרים אשר הם כעצמם שכל• היה וח כחיי צודק, אלא שלא יחבאר ממנו מה שחייכו אוחו מזאח הטענה, רציני שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישיג השכל הפיעל• ואולם אינו מחויכ כמו שיש לו כח על השגח הצורוח הפחוחוח שיהיה לו כח על השגה הצורוח היוחר גככדוח םהם, לפי שההשגה בהם היא יוחר ככרה. וזה שכבר יראה שכל מה שהיו הצוריח יוחר גככדית חהיה ההשגה בהם יוחר ככרה• וזה מבואר בצורוח ההיולאגיוח בעצמם, בי הוא מבואר שמי שיש לו כח על רכר מה לא יחויב שיהיה לו כח על מה שהוא יוחר כבד ממגו ויוחר קשה, והמשל שמי שיש לו כח לשאת שלשה ככרים איגו מתויב שיהיה לו כת לשאת מה שהוא יותר רב המשא מהם, זזה מכואר בעצמו. ובהיות העגץ כן, הוא מבואר שלא יתויכ מפגי הכת אשר ימצא לשכל ההיולאגי להשיג הצורות ההיולאגיות שיהיה לו כת להשיג הצורות היותר גכברוח, והם אשר הם • בעצמם שכל, כי השגתם היא יותר כבדה, ומה שהוא כתיי על דבר מה לא יחוייב שיהיה כתיי על מה שלמעלה מהם. והגה הם גם כן יודו שהשגת השכל הפועל הוא יותר קשה לשכל ההיולגי מהשגת שאר הצורות אשר הוא כתיי עליהם, ולזה אמרו שואת ההשגה, אם תהיה לאדם, כבר תהיה אתר שהושלם השכל ההיולגי כהשגת אלו הםושכלות כלם• ובהיות העגין כן, הנה ואת הטענה היא מבוארת הבטול לפי מאמרם ולפי הענץ בעצמו. — ואולם הטעגה השלישית מאלו הטענות, והיא אשר אמרו בה כי מפני שהשכל הפועל הוא משים הצורות הדמיוניות מושכל בפעל לשכל ההיולאגי אתר שהיו מושכלות בכת, הנה הוא יותר ראוי שיהיה השכל הפועל מושכל לשכל ההיולאני, לפי שבל דבר שישים זולתו כתאר מה הנה הוא יותר ראוי בתאר ההוא מהדכר אשר לו התאר בעבורו• הנה אומר שהיא כלתי צודקת. וזה שכבר יתכן שישים רבד מה זולתו כתאר מה, ויהיה התאר ההוא לו מצר טבעו עם מה שהקנהו ומי ששמהז בזה התואר, ואם לא יתויב במי ששמהו בזה התאר שיהיה מתואר כתאר ההוא• והמשל שהאומנות


תשים הברזל בתאר שיהיה חותך, והוא מבואר שלא יתכן שיתואר חאומנוח כשהוא חותך, לפי שזה התאר הוא לברזל מפני טבעו עס חחמונח שחקנחו חאומנוח• וכן ימצא במלאכח חרפואח שחיא חשיב חחולה בהאר שיהיה בריא, ולא יחכן בר. שחחואר כשהיא בריאה לזאת חסבח בעינח. ובהיוח הענק כן, הנה לאומר שיאמר שאולי היה זח ההאר לצורה חרמיוניח, רצוני שהחיר. מושכלח בפעל לשכל ההיולאני מפני טבעה עם מה שהקנה אוחו השכל הפועל, ולזה לא יחוייב שיחואר השכל הפועל כשיהיה מושכל לשכל ההיולאני. ואולם שכבר אפשר שיאמר שזה החאר היה לצורר. חרמיוניח מפני טבעח עם מר. שחקנח אוחז השכל הפועל, הוא מבואר, שלא יחפעל באיזה רבר חזרמן מאיזח רבר חזרמן. ואולי אין בכח ההיזלאני שישינ זולה אלו חמושכלוח אשר בכאן, וישיג אוהן אחר שהשיב אוחן השכל הפועל בתאר יתכן בו שההיינה מושכלות. ועוד שהוא מבואר שהשכל הפועל לא יפעל בצורה הדמיונית שום פעל, רצוני שהיא לא תתפעל ממנו באופן שתשתנה והשוב מישכלה אחר שהיתר. דמיונית, כי היא השאר בעינה, אבל הוא יפעל בשכל ההיזלאני וישיבהו משכיל אוהד. בפעל אחר שהיחד. מושכלה בכח, אלא אם יפעל בה במקרה, רצוני מפני חשים חשכל חחיולאני משכיל אוחר. בפעל אחר שחיח משכיל אוחד, ככח• זחוא םבואר שאיננו מחריב במר. שישים זולתו בהאר מח במקרח שיהיה מחואר בחאר ההוא, והמשל שחאש ישיב קצח חרברים שחורים, וקצחס מרים, ואיננו ראוי שיהואר האש בשחרוח ולא במרירוח, והיה זה כן לפי שהוא אמנם ישיבם כזה ההאר במקרר., כי החאר אשר יקנו ממנו בעצמוח הוא החום או היבוש, זבחאר ההזא אשר יקוים בעצמוח יצדק שהאש הוא יוהר ראוי שיהואר בהאר ההוא • וכן ימצא האש משים במקרר. קצח הדברים קרים, רצוני מצר הפרידו מחם החלק חחם, זלא יחכן שיחואר האש כשהוא קר. זבחיוח הענין כן, הוא מבואר שלא יחויב שיהיה השכל הפועל מהואר כשהוא מושכל לשכל ההיולאני מפני טה שהוא משים במקרה הצורה הדמיונית מושכלח בפעל אחר שהיחה מושכלח בכח • אבל מה שהיד. מחויב מזאת הנזרה, אם הודינו שההיה צודמה, הוא, כי מפני שהיה השכל הפועל משים השכל ההיולאני משכיל הצורה הרמיוניה בפעל אחר שהיה משכיל אוהד, בכח, הנה השכל הפועל ראוי יותר כשיהיה משכיל אותה. זזה מבואר שהוא צודק ממה שקרם, יזה שככר ההבאר שאצל השכל הפועל השנה כל אלו המושכלוה. וכבר יחויב מזאח הטענה אשר חניחו בזאה הטענה, והוא שכל מה שישים זולתו בהאר מה הנה הוא יוחר ראוי

מאמר א׳ פרק י׳ 77

בתאר ההוא, שהםושכל אשר כנפש השכל הפועל מהצורה הדמיונית הוא מתר־ ראוי שיהיה מושכל לנו מהצורה הדמיונית. וזה כי כעמר שהצורה הרמיזנית תשוב כתאר שתהיה מושכלת לשכל ההמלאני מפני המושכל אשר כנפש השכל הפועל, הנה המושכל ההוא יותר ראוי שיתזארה התאר, רצוני שיהיה מושכל לשכל ההיולאני מהצורה הדממנית. מ תהו אמת כלי ספק, כי הצורה הדמיונית לא תשוב מושכלת כשום פנים, כי הפרטי לא משכל במה שהוא פרטי, אכל משכל הסדור אשר ממנה'כנפש השכל הפועל. ואולם שהצורר. הדממנית, אם היה שתשוב מושכלח, אמנם יהיה זה מפני המושכל אשר ממנה כנפש השכל הפועל, הוא מבואר־ וזה כי לולי שהיה מציאות המוהש מסדור מזשכל, לא יתכן מ שיהיה מושכל, כמו שלא משכלו סבות הרבך המלאכזתי אלא מפני המחו מתהדש מהסדיר המושכל אשר בנפש האומן. ככרד ה א ה ש מ זכר זה תםטטיוס ככאורו למאמר הנרשם כאות הלמד מ הטבע. זלא יהויכ מפני היות המושכל הזה אשר מפש השכל הפועל מושכל לנו שנשכיל השכל הפועל, מה שלא השננו כל אלו הםושכלות והצד אשר הם בו אהד, וזה ממה שלא התבאר עדיין היותו אפשר. ולזה הוא טמאר שלא יווויב מזאת ההקדמה שיהיה השכל הפועל מושכל לשכל ההיולאני. ואם אמר אומר שכבר התבאר מזאת ההקדמה שיהיה השכל הפועל אפשר שיהיה מושכל לנו, ווה שהשכל הפועל ישים הצורה הדמיונית מניעה השכל ההמלני, ולזה היה מתר ראוי שיהיה השכל הפועל מניע אותו בעצמו• אמרנו לו שיהיה אפשר שיהיה זה התאר לצורה הדמיונית מפני טבעה עם מה שהקנה אותהה ההאר השכל הפועל, ולזה לא יחויב שיהיה מתואר השכל הפועל מ כמו שקדם, זאם היה שנודה שההיה הצורה הדמיונית מניעה השכל ההיולאני. ועוד שהשכל הפועל לא ישים הצורה הדמיונית מניעה השכל ההמלאני אלא כמקרה, כי אין השכל הפועל פועל כצורה הדמיונית,ה התאר. ועור כמו שקרם, ולזה לא יחויב מפני זח שיתואר השכל הפועל מ שאין הצורה הדםמנית מניעה השכל החמלאני, כמו שקדם, אכל השכל הפועל הוא המניע אוחו באמצעות הצורח חדממנית, ולא יחויב כמה שיניע באמצעי שיניע בזולת אמצעי, כי ההום הטבעי מניע האבן הנשלכת ביד באמצעות היד, ולא יהויב במה שיניע באמצעי שיניע בעצמה זולת אמצעי, אכל הוא בלתי אפשר. אבל המתזיכ מזאת הטענה הוא שהשכל הפועל הוא יותר ראוי כשיתיאר כשהוא מניע השכל ההיולני מהאמצעי אשר יניעהו באמצעותו, לא שיהיה השכל הפועל מגיע השכל ההמלאני בזולת אמצעות הצורות הדמיוניות. ובהיות הענין כן,


הנה לא יתבאר מזה שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישכיל זולת אלו המושכלוה.

ואולם הטענה הרביעית מאלו הטענות, והיא אשר אמרו בה כי מפני שהשכל ההיולאני הוא מתנועע םהכה אל הפעל אל קניית המושכל, והיה מבואר שמה שהוא מתנועע מהכת אל הפעל הוא מתנועע אל מה שהוא בפעל בסוג ההוא, הנה יהויב שיהיה מתנזעע אל קניית מושכל, הוא מושכל בפעל, ומה שזה דרכו הנה ישיג המושכל אשר הוא בעצמו שכל, וכי היו אלו הםושכלות אשר יקנם תחלה באמצעות הצורה הדמיונית מושכל בכה, לפי שהם כלליות, והכללי אינו נמצא הוץ לשכל כי אם בכה, ואולם יקרה לו שיתנועע תהלה אל מה שהוא מושכל בבה כמו שקרה להרבה מהדברים הטבעיים שיתנועעו אל השלמויות אשר הם כתיים עליהם באמצעות שלמויות אהרים• — הנה היא גם כן בלתי צודקת. וזה שכבר התבאר שאין אלו המזשכלות כלליות, ושאינן נסמכות במציאותם אל האישים הנמצאים הוץ לנפש כמו שהניהו בזה המאמר, ולזר. לא יחויב,מפני היות האישים ההם אשר יקיף בם הכללי נמצאים בכת, שיהיה המושכל מהם מושכל בכה, אבל המושכל מהם הוא מושכל בפעל, לפי שהוא נמצא בנפש השכל הפועל על שהוא עצמו שכל, כמו שהתבאר במה שקרם. ועוד שיש לאומר שיאמר שאיננו צודק שכל מה שיתנועע מן הכה אל הפעל הוא יתנועע אל מה שהוא פעל גמור בסונ ההוא • ואולם מה שהוא צודק הוא, שכל מה שיתנועע מן הכה אל הפעל יתנועע אל מה שהוא פעל גמור ביהס אל הכת אשר לו, והוא הדבר אשר בעבורו היתר. כל תנועתו, שאם לא היתה כל תנועתו שלמות בזההתאר, הגה לא יהיה לתנועתו תכלית כלל. וזד. שאם יתנועע אל שלמות בעבור שלמות אהד, ולא היה בכאן שלמות שלא יהיה בזאת התנועה בעבור שלמות אהר, הנה לא• יהיה לזאת התנועה תכלית כלל• אלא שלא יהויב שיהיה שלמות האתרון בזאת התנועה שלמות איגו בעצמוהו בעבור רבר אהד מן הרברימ, וזה מבואר מאד, אבל הוא סהויב שלא יהיה זה השלמות כזאת התנועה בעבור זאת התגועה שלמות דבר אהד. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא ימנע שיתנועע הדבר אל שלמות הוא בזאת התנועה פעל נמור, והוא עם וה בעצמותו כה מצד פעל מצד. ולואת הםבה תמצא בהרבה םהםתנועעים מן הכת אל הפעל שהם ישארו במה שבין הכה והפעל. וזה שהרבה מהדברים ההווים מתנועעים לקבל צורה אשר היא פעל מצר כה מצר באופן טה, והם כל הדברים ההוים זולת האדם. וזה שהצורה אשר היא פעל גמיר הוא הצורה האנושית, ושאר הצורות הם אמצעיות בין הכת הגמור והפעל

מאמר א' פרק י' 79

הגמור, לפי שהם בלם בעבור הצורה האנושיח• ובהיות הענק כן, לא יחייב בשכל ההיולאגי, מפגי. החגועעו אל המושכלוח אשר הם כה מצד פעל םצד, שיחגועע אל המושכל אשר הוא פעל גםור. ואולם שאלי הםושכלוח הם לפי הגחחם פעל מצד כח םצד הוא םכואר, לפי שהשכל ההיולגי מחגועע בהם םן הכה אל הפעל, ולזה יהויב שיהיה פעל מה. ובהיוח העגין כן, הוא מבואר שהוא בלחי םהויב באהח מאלו הטעגוח שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל,

ולזה לא יבוטל באח ח מאלו הטעגוח דעח אבוגצר. ואולם הטענה אשר קיימו ממנה שכאשר השכיל השכל ההיולאני השכל הפועל, ישוב נצחי, והיא אשר אמרו בה כי מפני שאין זה המושכל מהחדש בעצמו, לא יהויב בשכל ההיולאני כשהשיג אוחו שיפםד, אבל ישוב גצהי, מפני שהשכל הפועל אשר הוא בעיני הוא גצחי• הגד. סוחרת הגחחם בםה שיגיהו שכל הווה גפםד. ווה שאם היה שלא יהיה המושכל מחהדש בעצמותו כשישינהו השכל ההיולאגי, הגה הוא מתהדש בשכל ההיולאני, ולזה יהויב םהנחתם שיהיה נפסד מצד אשר הוא מתחדש, רצוני שתסור ואת הצורה מהשכל ההיולאני ואם לא תפםד בעצמותה, וזה מבואר בנפשו. ולזה היה אבונצר שומר הנחתו יותר םהם. האלהים, אם לא שיאסרו שהשכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעצמי, אלא •שקרה לו שלא ישכיל עצמו בעח םד. םפני רבקוחו אלינו, כמי שהיה אבן רשר אומר בקצח אנרוחיו ובבאורו לספר. והנד. בארנו במה שקדם ע ב ט ר ה ה א ה ש מ ש ובפירושי ל פ נ ה

סד. שיתוייג־ לואה ההנהה מהבטזל. ואולם הטענה הראשונה מהטענות אשר יקיים בהם אבן טינא שאלו הםושכלות הם בלתי הוות ולא נפסדות, והיא אשר אםר בה כי םפני שהמושכל מאלי הםושכלות הוא הנםצא בהם בשכל ד.ד.יולאני,ד.נד. יהוייב בהם שתהיינה נבדלות, שאם היו היולניות, היה המושכל מהם וולת הנםצא, וםפני שהן נבדלות, הנה הן בהכרת בלתי הוות ובלתי נפםחת • הנה איםר שםה שיתויב מזאת הטענה הוא שתהיינה אלו הםושכלות נבדלות, ואםנם לא יתויב םםנה שתהיינה בלתי הוות, טהשלא התבאר שאי אפשר לנבדל שיהיה הווה בזה האופן שיתהדשו בו אלי המושכלות בשכל ההיולאני. ווה כי ואת ההזיה נאסרת בשתוף השם עם ההזיה שבאר הפלוסוף שאי אפשר שתהיה בצירה בעצמיתה, יזה ממה שלא התבאר באור שלם, אבל הוא אולי כמו שהתבאר אהד זה. ובכלל הנה ראוי שיהיו הדעות האמתיות נמשכות אהר המציאות, לא שנכתיש המציאות לקיים הדעת אשר לנו בדברים. ובהיות הענין כן, הנה יהיה מחויב באלו המושבלות שתהיינה


נבדלות• ושתהיינה המת באופן מה הוא מבואר, שאיננו נמנע בנבדל שיהיה המה באופן מה, וזה ממה שיתבאר אהד זה. ונם כן הנה לא ימנע הענין מה שרצהו אבן סינא במה שאמר שהם בלתי הוות מהלוקה, אם שירצה בזה שהן בלתי הוות בשכל ההיולאני אבל הן נמצאות ט בפעל תמיר, או שירצה בזה שהן בלתי הוות בעצמותם אבל הם מתתדשות בשכל ההמלאני. ואם רצה בזה שתהיינה בלתי הוות בשכל ההמלאני, הואה שתהיינה בלתי הוות בעצמוהן אבל ממאר הבטול ממהשקרם• ואם רצה מ הן הוות בשכל ההיולאני, הנה יהויב לו שיהיה השכל הנקנה נפסד,תה שהוא היה מורה שכל המה נפסד, ומה והוא הפך מה שהניחו. . יהויבבאלו המושכלות שתהיינה נפסדות מהצד אשר הן הוות בו, ויהיה אם כן השכל הנקנה נפסד. ובזה נאמר שהוא מבואר שהטענות הנשארות אשר קיים מהן אבן סינא באלו המושכלות שתהיינה בלחי הוות ובלתי נפסדות כבר יהויב מהן שתהיינה נבדלות, וזה םביאר מטה שזכרנו בטענות ההם• אבל לא יהויב מפני זה בהן שתהיינה בלתי המת בשום צד מפני ההרוש,

כמו שזכרנו בטענות,ההן, ער שהאריכות בבאורו סותר הוא. ואולם מה שהניה אבונצר בשכל ההיולאני שהוא המה, הנה הוא סבואר ה יוכו ססה שקרם. ואולם הטענה הראשונה מהטענות אשר קיים בהם שאי אפשר שישינ השכל ההיולאני השכל הפועל, והיא אשר אמר בה שככר יתתייב מזאת ההנהה שיהיה העלול שב עם עלתו אהד במםפר, וזה בלתי אפשר, לפי שמציאות העלול והעלה הס מקבילים • הנה אומר שהיא בלתי צודקת. וזה שהעלה כשהעשה פעל שלם בעלולה, תעשהו רומה למה שבעצמה, והמשל שהאש כשיפעל פעלה טבע שלם במה שיהממה, הנה ישיבהו אש כאשר לא ימנעהו מ החומר המקבל פעלו• ואם היה אפשר בצורה ההיולאנית שתעשה צורה במדרגתה, הנה ראוי שיהיה אפשר זה בצורה הנבדלת אם לא ימנעה מזה טבע המקבל פעלה, כי היתד. פעולהה יותר הזקה ומתר נפלאה. ולפי שהצורה הגברלת, כאשר עשתה צורה כמדרגת־, תשוב היא והצירה ההיא רבר אחר במספר, כי הרכרים הנבדלים המפכיסים במהותם לא ימנה םהם םםפר בשום פנים־ הוא םבואר שכבר אפשר שוב העלה ועלולה אהד בםספר ברברים הנבדלים, אם לא ימנע זה מצר טבע העלול, ר״ל שיהיה בלתי אפשר בו שיקבל פעל עלתו כשלמות, וזה רבר לא התכאר מדברי אבונצר. ועור שאסנם היה נמנע שישוב העליל ועלתו אחר כמספר מפני היות אלו המציאויות םקבילים באופן מה, אם הגהנו שלא יהיה העלול בשני אלו המציאויות יהד• אבל אם הנהנו שיהיח חעלול בשני אלו המציאויות יתר. לא ימנע, כי לא ימנע היות העלול במציאית

מאסר א׳ פרק י״א 81

אשר לעלה אחר תמצאו במציאות אשר לעלול, כסו שלא ימנע בנשס שיהיה הם אהר שהיה קר, תה םבואר בנפשו, — ואולם הטענה השנית מאלו הטענות, והיא אשר אמר בה שאי אפשר שישינ השכל ההיולאני השכל הפועל ,שאם היה הדבר כן, הנה ההווה שב נצהי־ הנה היא נם כן בלתי צורקת, כי לא יהויב מזאת ההנהה שישוב ההווה נצחי. תה כי המושכל אשר יקנהו השכל ההיולאני בהשיגו השכל הפועל הוא םתתדש בשכל ההיולאגי ואם אינו םתתרש בעצמותו־ ולזה יהויב, אם קבלנו שיהיה כל הווה נפסד, שיהיה זה הםושכל נפסד םהשכל ההיולאגי, ואף על סי שאי אפשר בו ההפסד בעצםותו־ זזה אינו בטל, כי הוא םבואר שאיננו נםנע הפםרו םהשכל ההיולאני םפני הםנע הפסדו בעצםותו. ולזה הוא מבואר שלא יבוטל באתת םאלו הטענות דעת האוסרים שהוא

אפשר בשכל ההיולאני שישינ השכל הפועל,

פרק אחד עשר. ם י ל 8נ כ ד ם ה ר א ב ם ד ה י נ ו ש די ד שי ל ע ע ו פ ל ה כ ש י ה נ א ל ו י ה ל ה כ ש ר שישיג ה ש פ ו שאי א ר ב א ב ג

ואתר שזכרנו רעות הקורסים בענק ההשארות, ובארנו שלא יהויב באתת מאלו הרעות שיהיה צודק מצר םה שטען בעל הרעות ההוא לקיים אותו, ולא יבוטלו נם כן על כל פנים דעות התולקים עםו•

הנר. ראוי שנהקור אנהנז בזה לפי הענק בעצםו, ער שנרע איזה רעת •י םאלו חוא הצורק. וראוי שלא יעלם םםנו שכבר התבאר םטר. שזכרנו םאלו הטענות שאלו הםושכלות הן הוות כשכל ההיולאני, ושהשכל חנקנר. חוא נברל• ושאם חוא םחייב בכל םתחרש שיהיה נפסד, כםו, הנה הוא םבואר שכבר שיחשב םםה שהתבאר בספר ר.ש ם ים והעו לם יחויב שלא יהיה בכאן השארות נפשיי, כסו שהיה רואה אבונצר. ולזר. ראוי שנחקור אנחנו אם הוא םחויב בכל הווה שיחיה נפסד, אם לא־ ואם היה שלא יהיה זה םהויב, האם זר. ההווה מחויב שיפםר, חצה לוםר המושכל אשר יקנהו השכל ההיולאני, או הזא בלתי אפשר

שיפםר, או יהיה םםנו םה שיפםד וםםנו םר. שלא יפםר. ונאמר שכבר התבאר בזה הספר בהקרנו בהרוש העולם וקדמותו שלאם שיהיה כל ל ו ע ה יהוייב םהבאור שעשר. הפלוםוף בספר ר.ש ם ים ו הווה נפםר, ולזה הוא םבואר שלא יהויב םפני זה שלא יהיה בכאן השארות נפשיי. ובהיות הענק כן, הנה ראוי שנהקור םזה ההווה׳ ריל השכל הנקנה לשכל ההיולאני, אם הוא נפםר, או בלתי נפסד, או יהיר. סמנו םה שיפםד, כאלו תאםר הםושכלות אשר באלו הדברים, וסמנו

6


מה שלא יפםר, כאלו חאמר הםושכל אשר לו ברברים הנפרדים אשר הם בעצמם שכל, במו שאמרו הקורסים.

ונאמר שהוא מבואר שהשיל הנקנה הוא השלמות המגיע מהשכל הפועל אל השכל ההיולאני. והנה זה השלמות הוא שני מינים, טין יקרא, ומין יקרא ה א מת ה. והנח הציור אין לו שום סמיכות אל דבר ר ו י צ נמצא חוץ לנפש, וזה סבואר מענינו, אבל הוא יריעת הסדור בעצמו אשר בנפש השכל הפועל• ואולם ההאמתה כבר יהיה לה סמיכות, וזה ש י ג ר מה אל הדברים הנמצאים חוץ לנפש, כאמרנו צל ת י מ יהיה לו במקרה מצר היוחח טורכבח מהשכל והחוש. ובהיוח הענין כן, הנו! השלמות המגיע ממנה בשכל הוא הציור לבר, והוא בלחי נסמך אל איש מחאישים הנמצאים חוץ לגפש, כמו שהצורר. המגעת בחוש הראות, כששפטט ברבר שהוא מתוק מפגי הרגישנו בחוש הראות שהוא צהוב, היא הצהובות לא המתיקות. וכאשר התישב זה, הוא מבואר שהשכל הנקנה בעינו הוא הסדור אשר היה לאלו הדברים בנפש השכל הפועל. זזה דבר גם כן כבר בארנוהו במה שקרם, רצוני שחםושכל אשר לאלו הרבדים בנפש השכל הפועל הוא הםושג לנו כשכל ההיולני, לא תצורות הדםיוניות, כי אין בטבע הצומת הרםיוניות שתהיינה טושכלות, ואם היה שיהיו עוורות לקניית הםושכלות. וכאשר חתיישב זה, הנה יראה שיחויב מוח בשכל הנקנה שיהיה נצחי, כי היה מה שישכיל אותו מאלו המושפלות שכל בעצמותו בנפש השכל הפועל. וכבר יתבאר באופן מחר שלם שהוא מהויב בשכל הנקנה שיהיה נצחי• וזה שהשכל הנקנה הוא בלתי היולאני, והדבר הבלתי היולאגי אין לו סבות ההפסד, ומה שאין לו סבוח ההפסד אי אפטר שיפסר, ויחויב מזה ההקש המורכב שיהיה השכל הנקנה בלתי אפשר ההפסד. והנה ההקדמה הראשונה מאלו ההקדמות היא מבוארת ממה שקרם• וההקדמה השלישית מהם היא םבוארת בנפשה, כי יהם הדבר אל סבותיו הוא יחם הכרחי, ולזה הוא

םבואר שאי אפשר שיהיה הדבר וולת סבותיו. ואולם ההקרםה השנית, והיא האוסרת שהדבר הבלתי היולאני אין לו סבות ההפסד, היא צריכה אל באור. ונאסר שכבר התבאר בטבעיות ובמה שאהר הטבע שההפסד הוא ברברים מצד החמר לא מצר הצורה, כי הצורה היא אשר יהיה ממנה המציאות והטוב, והיא אשר השאר מציאות הדבר בעל הצורה בכל היפנים שאפשר• ואולם החומר יהיה סבת ההפסד והרע מפני כלתי השמעו אל הצורה, כמו שחחבאר, רצוני שההפסד יהיה לדבר כשגבח חכחות ם י מ ש ת ה ו ת ו א ברביעי ם חסחפעלות על הכחות חפועלוח. וכהיוח הענק כן, רצוני שהחומר היא

מאמר א׳ פרק י׳׳א 83

כבת ההפסד, והיה הדבר הבלחי היולאני אץ לו הומר, הוא מבואר שחרבו־ הבלחי היולאני אץ לו םבוח ההפסד. וחנה יחשב שיחויבת ח א בשכל הנקנה שיחיה נפםר םשחי טעטת בבר וכרום הקורסים• ה כי ספני שהיה םציאוח זה השכל הנקנה בשכל ההיולאני נמשך להשגת גופיות, במו שהתבאר כסה שקרם, והיו כל ההשגות הגופיות נפסדות, חנח יחויב בשכל הנקגה שיהיה גפסד• וזה כי כשהיה גפםר מה שמציאות השכל הנקנה הוא מצדו, יפטר בחכרח השכל הנקנה.ת בי זה השכל הוא שלםות לנפש האנושית,ובהפסד הנפש יפסר י נ ש ז ה

קנינה ושלםותה.ה מאלו אץ היתרה ממה שיקשה. זזה שאמנם נ ו ש א ר ונאמר שהטענה ה יתויכ בסבה אשר תסתלק שיסתלק המסובב ממנה כאשר היה עמיו ת המסובב בסבה ההיא, וזה אםנם יהיה כאשר תהיה הסנה בעצםות• ואזלם ההשגות הגופיות הם סבה למציאות השכל הנקנה במקרה לא נעצםות, זזה כי םה שהוא סבה בעצםות לםציאותו הוא הסחר הםושכל אשר לנפש השכל הפועל, כסו שהתבאר בסר. שקרם. ועור שההשגזת הגופיות אם היה שנורה שהם סבה אל מציאות אלו המושכלות בשכל ההיולגי, הגה הם סבה אל הגעת היריעה, אבל אינם סבה אל מציאות המושכל מהם. ואולם העיון בור. בהפך, רצוגי שםציאות הסדור המושכל ד.וא סבה לםציאותם• וזה כי המציאות המושכל אשר בגפש השכל הפועל הוא סבה לםציאות כל אלו הדברים אשר בכאן, ולזה לא יהויב כיה הסהר המושכל, כאשר הגיע םהם, שיפםר בהפסדם, כי אין מציאותו עומר בהם • ואמנם םה שיהויב שיפםר בהפסדם הוא קנות היריעה, רציני שאי אפשר לשכל ההיולאני שיקנה ידיעה אהד שנפסרו ההשגות הטפיות, וזה דבר מבואר בנפשו. וכבר יראה זה ממה שאוסר• נניח שאיש אהד הדש מעצמו כלי אהר, וראה איש אהד זד. הכלי והשכיל בהחרנש בו חסדיר אשר היד. ממנו בנפש ממציאו, ואחר נעדר הכלי | ההוא• הנהםבוארשלא יהויב ספני הערר הכלי שתפםר ואת חידיעח סהאיש השני, וזה שזה הכלי היה סבה לקנץ זאת הידיעה ולא לםציאות

דיסרור המושכל ממנו. וכבר יספק מספק ויאמר שכבר יראה שלמציאות הצורות הדמיוניות —בש בהעמדת חםושכלות, לפי שאנחנו נראה באנשים אשר נפסד ־שיונם שכבר נפסדו םהם המושכלות, ועור שכבר יזרככו המושכל בשיזרככו תחלה הצורות הדמיוניות בהעמדת הםושכלות• הוא םכואר שבהפםד הצורות הרםיוניות יפסח המושבלות. ונאמר שאנחנו, ואם-י—גו שהאנשים שנפסד רםיוגם לא גםצאם םשיגים המושכלות שחיו

6*

84 מלחמות ה'

טשינים תהלה, וכבר יודככו המושכל כשיודככו הצורות הדמיוניות אשר תנייעם אל זה המושכל• הנה לא יחויב מפני זה שגורה שיפםד המושכל בהפסד הצורה הדמיונית. תה שהמושכל על שלשה פגים• מושכל חוא בכח נסור, והוא הםושכל אשר האדם כהיי על למוח, זלא למר אוחו עדיין• ומושכל הוא בפעל גמור, והוא המושכל אשר לחכם בחכמחו בעח השחמשו בה• ומושכל חוא ממוצע ביגיחם, והוא חםושבל אשר לחכם בעח שלא ישחםש בו, והגרי יקרר, בו רומה לשכהה במקרח׳ וורי כי לחיוח הנפש אחח, לא ירגיש החכם בידיעחו בו מה שחתםיד לחשחםש בוולחו, והנה כאשר יביאהו אתה דבר שיהיה להשחמש בו, אז ישער שכבר חיחה היריעה בו. ובכטו ודי יקרה בזה הענק, וזה שכאשר נפםדה הצורח חדמיוניח, יקרה לו שלא יהיה בכאן דבר יביאחו לרישחמש בזה ריםושכל, וכאשר יודכר אוחו, אז ימצא שכבר דייחח לו זאח הידיעה, ולזה לא יצטרך בה אל דיחלמדוח וחקירה. וכן ימצא באנשים שנפטר דטיונט, שכאשר יחרפאו, ימצאו יודעים במושכלוח אשר היו יודעים קורם זה, בזולח החלמדוח וחקירה• ואלו היו אלו דימושכלוח גפסדות מהם, היו צריכים בהשגחם אחר זח אל חחלמרוח וחקירה, תה מבואר בנפשו. ועוד שאנחגו רואים בקצת אגשיט שנפסד דמיונם שהיו משיבין כראוי בםושכלוח שנשאלו מהם, וזה ממה שיורה שאץ אלו הםושכלוח נפםדוח םהם בהפסד דםיונם. ובכלל הנה לא יחכן בםושבל ריפםד ושכחח, כמו שריחבאר במה שקדם, ר״ל שאלו חמושכלוח חם בלחי אפשריוח ההפסד • ולואח הסבה חםכיםו חקודםים שאלו הםושכלוח לא יחכן בהם השכהה בשום פנים, כאלו טבע חאמח בעצםו הכריהם על ודי• האלהים, אלא אם היה המושכל מושכל בשחוף חשם, ר״ל שלא חיחה בו ידיעה אםחיח בסבוחיו, כמו שיקרה לקצח המתלמדים בדינדטרי ובפרט בתמונות המתבארות באמצעות תםונוח רכוח י, כי הם לא ישחדלו להבין בשכל הדבר המבוקש בםבוחיו, אבל יראו בספר בחמוגח חמוגח מהלשון חנמצא שם אם חחבאר שם מה שיצטרך להם ממנה באור זאח החסונה, ולוה יקרה להם השכחח באלו המושכלוח, בי הם איגם םושכלוח להם, אבל ישיגו שהםחברהםפר כבר ביארם.

ח מאלו חטעגוח אשר יחשב בעבורם שהשכל י ג ש ואולט הטעגה ה הנקנה נפסד, היא הטעניח. יורי שחשלמוח הוא על שני מינים, מין מעורב בבעל השלמות, כמו הענק בשאר השלמויות אשר לשאר הצורות ההילאניות, ומק בלתי מעורב בבעל השלמות, כמו שהתבאר מענין זה השכל הדייולגי• ואםנם יהויב שיפםד השלמות בהפסד בעל השלמות אם היה השלמות מעורב בו, ואולם כשלא היה השלמות םעורב בי,

מאמר א׳ פרק י״כ 85

אבל הוא נמצא בעצטו, לא יחויב בן זה, וזה טבואר בנפשו. ובהיות, פסד הענק כן, הוא מבואר שלא יחויב מזה בשכל הנקנה שיהיה נ

אבל יחויב שיהיח נצחי, כמו שהתבאר בקורם.

פרק שנים עשר.» ו מי ו אנ . ן nnVntn י י ו בענ נ ר א ב ת מר, •קרו בגור. * ו ק פ ו בזןיד״ר ס ר ב ו ק ח נ

ואתר שהתבאר םענין חשכל חנקנר, ראוי שנחקור אם חוא אפשר שתהיה לאדם הצלחה יותר עצומה מזאת ההצלהה, כמו שתו רואים

קצת הקודמים שהוא אפשר שישינ האדם השכל הפועל. זנאםר שאם חיח אפשר זח, יחיד! בחכרח אתר השיננו כל אלו, הםושכלות, כי חיו כלן בנפש חשכל חפועל בצד אשר חם בו אחר כסו שהחבאר בםח שקדם. וחוא מחויב שיהיה השיננו אותם קודם אל, כמו שחוא מחויב שנדע תחלה :זהשגה בם בצד אשר חם בו אחד כהות הקורות והלבנים והאבנים אשר נהיר. מחם חבית קורם שגרע מהות הבית־ ולזה אמר בן רשר שזאח החשנח תחיח אחר השיננוL הםושכלות האלו, כאלו מבע האמת הכריחו על זה, ואמר שזה, : •*c הוא קשה מאד, הנה אולי ישלים בקבוצים התשובים להעזרם קצתם בקצתם. ובהיות הענק כן, הנה אם היה בלתי אפשר לאדם ^ישיג כל אלו המזשכלות, הוא מבואר שאי אפשר בו שישינ השכל ןןמעל• וכן אם היה אפשר לו שישינ כל אלו המושכלות, והיה בלתי

אהשר בו שישיג הצר אשר הוא בו אחר. זכאשר התישב זה, הנה נבאר שאי אפשר לאדם שישיג השכל הפועל,י שאי אפשר לז שישינ כל אלי חםושכלות. וזה כי ככאן מינים : • :!־.בעלי חיים וצמחים ומחצבים אק אצלנו חםושכל בחם, ואי אפשר rap חסינים שיודע סדור איבריחם ואופן חחכםח בחיותם על זח הי.אר, כי לקםנם יבצר זח םחחוש, ונם במינים אשר אישיחם נחלים לא •תכן שנעמוד על אםתת סחר אבריחם בכללם• וחמשל כי הארס, עם רוב החקירה אשר חיתח לקודמים בענק אבריו ועורקיו ונירמ ועצמיו *ןצליז, הנה לא יתכן שתשלם זאת היריעה בו באופן שלם, בדרך yirm מספר אלו הדברים בו וההתתלפזת אשר ביניהם בכמות ובאיכותה הספר. כי אצל השכל הפועל בתמונה, וזה מבואר מאד למעיק מ ידיעה שלימה במה שיתתייב םהככבים בזה העולם השפל, כמו שיתבאר אהר זה, ווה בלתי אפשר שישלם לאדם בהתתלות אשר אצלו בזה פהחוש. זבכלל הנה לא יתכן לארם שידע האמת בזה הסחר, תה


מבזאר ממה שימצא בהכמת משפטי הככבים, שימצא כיזב הרבה פעמים, כל שכן שלא יתכן שירע האמה בזה הסהר בסבותיו, ער שתהיה לו יריעה שלמה. ועוד שאם הוריגו שיהיה אפשר לאדם שישיג כל אלו הםושכלות אשר בגפש השכל הפועל, הגה יהיה עם זה בלתי אפשר שישיג האדם השכל הפועל, לפי שאי אפש־ לארם שישיג הדרגתם וצד היותם אהד. וזה שכבר יראה שבכאן סחר להוםר הראשון בקמלו הצורות, ער שיכלה העגין אל הצורה האגושית, וזה לא יתכן שיורע במין מין. והמשל כי היסודות הם במוהלט במדרגת ההיולי לםהצבים, יהם קצתם לקצת במדרגת ההיולי, וזה כי האךץ במדרגת ההיולי למים, והמים כמדרגת ההיולי ליסוד האויר, ויסור האויר היא במדרגת ההיולי ליסוד האש• והגה המהצבים הם במדרגת ההיולי לצמחים, והצמחים הם במדרגת ההיולי לבעלי חיים, ולזה יראה כי צורות חםחצבים הם גם כן קצתם לקצת במדרגת ההיולי, ער שיגיע העגין אל מה שהוא כמו ממוצע בק הצמה והדומם, והוא האלמוג• וכן העגין בצטהים, רצוגי שהם קצתם לקצת במדרגת ההיולי, ער שיגיע העגין אל מה שהיא כמי ממוצע בק הצמה וההי, והוא האספוג הימיים וסיגי החלזון הקיימים • וכן חעגין בבעלי חיים, ער שיכלה בסוף העגק אל

המין האגושי. וכבר נראה היוב מה שהגחגו בכאן ממה שאומר. זזה שהחומר הראשין חרך באלי הצורית מההעדר אל המציאיח, ולזה היו כל הצורות האמצעיות הערר מצר (מציאות מצר, רציגי שהם מציאית מצר מה שקדם להם מהצורות והעדר מצר מה שאחריהם מהצורות, במו שהלקי התגועה הם פעל מצד מה שעבר םהתגיעה ובה מצר מה שעתיר• ולזה יחויב שתהיה כל צורה מאלו הצורות במדרגת ההיולי אל מה שאהריה, ער שיכלה כל חעגין אל הצורה האגושית. והוא שהזא בלתי אפשר שתהייגה שתים מאלו הצורות במדרגה אתת, שאם חיה אפשר זה, הגה לא יםגע אם שתהיה כל אחת תכלית לצוחת אשר יקבל ההומר הראשון, או שתהיה כל אחת מהן אמצע, או שתהיה אתת מהן תכלית והאהרת אמצעי. ואולם שתהיה כל אתת תכלית הוא שקר, שאם היה הרבר כן, הגה יהויב אם שיהיו אלו התכליות לתגועה אתת בעיגה, או שיהיו לתגועות מתהלפות. אבל הגיהגו אוחן תכליות לתגועה אתת בעיגה הוא שקר, כי התגזעה האחת לא ימצא לה כי אם תבל ת אתת, וזה מבואר בגפשו. ואם הגהגי שיהיו תכליות לתגועות םתהלפות, רצוגי שתהייגה הצורות אשר יקבל ער שיגיע אל חכליח האהר, הגה יחויב מוח שלא יהיה רבר ממח שיסצא לו אתת

מאמר א' פרק י״כ 87

מהצורות אשר כתנזעה האחח בחיי לקמל אחוז מהצורות אשר בתנועת חאחרח, ויחיו בכאן לפי זאח חהנחה שני חמרים ראשונים, חאחד אשר יקכל הצורות אשר בחנועח חאחח, והאחר הוא אשר יקכל הצורות אשר בתנועה האתרת• ואם היה זה, הנה יתויב שיהיה בל אתר מאלו התמרים הראשונים בעל צורה מה, בה היה טבע אתר מהם לקבל צורות מה, וטבע •האחר לקבל צורות אחרות, וזה בלתי אפשר, כמו שחחבאר בראשון מה ש מ ע. ועור שאם היה זה כן, לא תמצא ככאן צורה יהיו בל הדברים ההוים חנפסרים כחיים עליח, כי חוא בחכרח אתת מהצורות אשר בתנועה אתת, ולא יהוה אפשר שיהיו הדברים כעלי הצורות אשר בתנועה האתרת כהיים עליה• וזה שקר, כי כבר נמצאו כל אלו הדברים כתיים על צורות היסודות, כמו שהתבאר בטבעיות, וזה שהיסודות ימצא כל אהר מהם בהיי עליהם, והגשמים המורכביםע שהיא ס ש ה הם נתכים אליהם. וככלל הנה כבר התבאר בראשון מ מתויב שיהיה התמר הראשון אהד. — ואס הנתנו שתהיינה שתי אלו הצורות אמצע, הוא מבואר ממה שקרם שאי אפשר שנניתם אמצע לשתי תנועות מתתלפות. ובהיות הענין כן, הנה תהיינה אמצע לתנועה אתת אם היה אפשר וה, ולוה יתויב שיקבל התומר הראשון אתת מאלו הצורות קורם קכולו האתרת. ונאמר שכאשר הונה הענין כן, יתויב שתהיה הצורה המאותרת יותר נכבדת p האתרת, וזה שהתנועה האתת יהיה כל הלק ממנה בעבור התלק הבא אהריו שיכלה הענין אל תכלית, ׳המשל ששתיית הםם המכשל הוא כעמר שתיית הסם המשלשל, ושתיית הסם המשלשל כעבור הוצאת הליהה המליחה, והנה המהליאה היא בעבור הבריאות. ובהיות הענין כן, הנה כל תלק והלק מהאמצעיים הוא תכלית באופן שלפניו־ ולפי שהתכלית הוא יותר נבכר מסח שקורם התכלית, הנה יתויב שתהיה הצורה המאותרת כהויה מאלו הצורות יותר נכבדת מהאתרת. ולוה הוא מבואר שאי אפשר שנניה האתת םהם תכלית וחאחרח אמצע, שאם היה אפשר זה, היה בהכרת להניעה אחת כעינה, והיה מתויב שתהיה הצורה שהיא תכלית יותר נכבדת

מהצורה שהיא אמצע.

וכבר יתבאר באופן אחר שהוא מתויב שתהיינה אלו הצורות הולכת בהדרגה וסדיר מהמציאות התםר אל המציאות השלם. וזה שהטבע לא יקצר משיתן צורה לכל אהד מהמזגים האפשריים ליסודות, ולזה היו הצורות אשר לדברים ההוים הנפסדים במספר הםזנים• ולפי שהםזנים הולכים בהדרגה וסחר מהעובי אל הדקות, והיא מה שקרב יותר אל הרקות הולך מהלך הצורה ממה שקרב אל

88 מלחמות ה'

, כי יחס חחומר אל החומר הוא חעובי, חנח יחיד. חענץבצוחחיהם ק יחס חצורח אל חצורח• ולזר. םח שיחויב, שכסו שחםזנים כלם נמשכים בסדור וחררנח םחםציאוח חחסר אל חםציאוח חשלם, p חצוחח חאלו כלן נםשמח בסחר והררנר. םהםציאוח חחסר אל חםציאוח

חשלם. ווה םבואר שאין כח בארם שישינ בשלםוח חסחר אשר לסונים, כל שכן שאץ בז כח לחשינ חסחר אשר לדוחח• אבל ישינ סזה םררנוח רחוקזח, כאלו חאםר שהדוםם חוא במדרנח החיולי לצוםח חחסר, זהצזםח החסר חוא בםררנח ההיולי לצוםוו השלם, והצוםח חשלם חוא בםררנח חחיולי לחי חחסר, וחחי חחסר חזא בםררנח חחיולי לרםי חשח, ורםי חשח חוא בםררגח ההיולי לרפי חםעופף, ורמי הםעופף חוא בםררנח ההיולי לרםי ההולך. ובהיזח הענק כן, חוא םבואר שאי אפשר שנדע בשלםוח חצר אשר בו אלו חםושכלוח אחר•, ולזה כי כשלא נרע הררנחם לא יחכן שנדע חצר אשר חם בו אחד הוא םבואר שאי אפשר שנשינ השכל הפועל. האלהים, אם לא שיאםר אומר שכבר נשינהו באופן מה בהשיגנו אלו חםושכלוח, לפי שהן כלן בנפש השכל הפועל, וזהו ההחאחחח אשר יהיה לנו עם חשכל הפועל. וכאלז זה הטעה לקודםים וחכריחם אל שיאםח שהוא אפשר לארט שישינ חשכל חפועל. ואל חחשוב שזח מחלוקח נפל לבד בין הפלוסופים, אבל חםצאחו נם כן בץ חכמי חזרחינו הקורםיט ז״ל.י סוב, אםר רבי יודא בר ר כ ז א ח ה ם א י ה ל רא א י ח בםררש ו מ א סיםון חבדיל חקב׳יח אח האור לעצםו, אסר אץ בל כריה יכול• םשל לםלך ח י ר ש ח י ם ע א ר ו ח נ לחשחמש בו אלא אני, הרא הוא רכתיב ו. ורבנן אסרי הבריק לו ליחנו לצדיקים שראה סנה יפה, אםרזולעצםי. והוא םבואר שהם כוונו ק י ד צ ע ל רו ר ז ו לעחיר לבא, חרא חוא רכחיב א באור חשכלים חנפררים, כי חאור חםוחש ככר ישחםשו בו חםרנישים • וירצה רבי יודא בר סיםץ שאץ השנח חשכלים חנפרדים אפשר לארם, וחחולקים עסו יאםינו שהם םושנים לארם השנה חלושה ונפסקה בםח שישפיעו עליו, כאלו חיח חאור חםושנ לו ברק, ולזר. אםח הברק לו, ואםח שואח חחשפעח חיא ליחנח לצחסים לעחיד לבא, רצו בזח שההשגה חחלושה אשר לנו חחלח בחם חיא לחניענו אל שנשינם חשנח

שלםה ונדבק בהם.

מאמר א׳ פרק י״נ 89

j פרק שלשה עשרל כ ש ל ל ע ו פ ל ה כ ש ת ה ע פ ש קרי בעני! ה ה י ת מ ו ט פ ו בדויחר ם י ב ו ק ה ן נ

. פ נ ק ד י ש ת א ו ל כ ש ו ם ו ה ל י א נ א י ו י ה י ה

ואהר שהתבאר שהצלתתנו החכליחיח הוא קנץ אל( הםושכלות אשר בכאן, ראוי שנשתדל בהתרת קצת ספקות יקרו םזאת ההנהה. — מהם, שכבר יתשב שיתויב שתהיה ההצלהה שוא ובטל. וזה כי םפני שהיו אלו הםושכלות אשר יקנם השכל ההיולאני הם בעצםם הםושכלות אשר בנפש השכל הפועל, הנה לא יהיה בכאן דבר םתהדש םפגי קנזתינו הסושכלות, והפעל שלא יתהדש דבר בעבורו הוא פעל לבטלה.ם שכבר יהשב שיהויב םזה שיםצאו תכליות רבים לדבר אתר ה ם — ו בסספר. וזה כי םפני שהיה התכלית הםכוון באדם הוא קניץ אלו הסושכלזת, והיו אלו הםושכלות רבים בםספר, הנה יהיו תכליות רבים לאדם חאהד בםספר, זזה בלתי אפשר• כי התכלית האהד בםספר הוא אהד בםספר בהכרח, כי התכלית הוא צורה ושלםות, ואי אפשר שיהיה לנםצא האתר בםספר כי אם שלםזת אהד, וזה םבואר בנפשו. —םהם, שככר יהשב שיהיה ההשתדלות ברמי הידיעה לבטלה. וזה כי ז םפני שהיה התכלית המכוון בנו הוא ההשארות והקיום לשכל, והיה השכל נצהי בקנין םושכל אהד לבד, הנה יהיה ההשתדלות בהרבות קנק הטושכלות לבטלה, ותהיה םדרנת םי שלא קנה כי אם םושכל אתר םהםושכלות העתר תסרות בזאת ההצלהה כםדרנת םי שהנדיל והוסיף הכםה עד שידע סודות כל הנםצאות אם היה זה אפשר• ווה מבואר הבטול, כי הםעיינים יםצאו תםיד בנפשם תשוקה להוסיף בידיעה,

והתשוקה הטבעיית לא תהיה לבטלה.ן אין היתרו םטה שיקשה. וזה שלא יתיב, ונאסר שהספק הראשו אס הודינו שתהיינה אלו הםושכלות הנקנות הם בעינם הםושכלות אשר מפש השכל הפועל, שיהיה קנותינו אותם לבטלה• וזה שאף על פי שאין הםושכלות םתתדשות בעצםם, הנה הם םתתדשות לשכל ההיולאני־ זעוד שהטושכלות תקנות לנו אינן הםושכלות אשר בנפש השכל הפועל בעינם, כי הם נםצאות בנפש השכל הפועל בצד שתהיינה כלם בו אהד, ואי אפשר שתהיינה נםצאות בשכל ההיולאני בזה האופן כםהי יותר בשיתבאר שהשכל תקנה הוא אתר שקדם. ואולם הספק השנ בםספר, וזה יתבאר בםעט עמן. וזה שהידיעות האנושיות תסצאנהת קצתם םקצת םהלך השלםות והצורה איך וםה שיהיה, וזה כי מ ל ת החכםה האתת םמאר םענינה שהלקיה הם קצתם לקצת בםדרנותו

90 מלחמות ה'

השלמות והצורה, והחכמות הרבות הם גם כן קצחם שלמוח לקצחם. ובהיות הענץ כן, הוא מבואר שהשכל הנקנה אהד במספר. ומזה הצד תהייגה אלו המושכלות מתרבות התרבות מה בהתרבות הנושאים, וזה כי המושכל האהד כבר יהיה בראובן ושמעון ויהיח מחחלף בהם מפני חלוף צורוח האחדוח, עד שיהיה, דדך משל, מה שהיה בו אהד השכל הנקנה אשר לראובן הוא זולח מה שיהיה בו אהד השכל הנקנה אשר לשמעון. והסבה בזה החלוף חוא חלופם בקנץ חמושכלוח באיכוח זבכםוח, וזה כי כשקנה יוחר מהמזשכלוח אשד בהכמה אחח, יהיה מה שחיו בי מושכליו אחד זולח מה שהיו בו אחד חמושכלוח אשר למי שקנה מחם יוחר מעט• וכן מי שקנה מושכלוח מחכמח אחח מחחלפח להכמה אשר קנה ממנה האחר חמושכלוח, יהיה השכל הנקנה לו מחהלף לשכל הנקנה אשר לאהר, ובזה חחחלפנה מדדנוח המצליהים הלוף רב• וכל מה שיקרב מחר אחרוח מושכליו לאחדוח המושכלוח אשר בנפש השכל הפועל היחה הצלחחו מחר עצומה, וחהיה שמחחו ותענוניי במה שהשיג מחר הזק. וכבר ימצא בזה מההלוף, עד שלא יהס לשמחה ולחעגוג אשד ישיג האהד במה שקגה מהמושכלוח אל מה שיהיה מהשמהה והחענונ אל האהר במה שהשינ אוחו. וכבר גשער זה חערבוח במה שנשינהו בהיינו מאלו המושכלוח, זהו השעור המעטיי אשד חכנע נפש הבהמיח ויחבודד השכל בפעולחו, שנמצא בו מן הערבוח מה שלא נעריכהו אל שאר הערבומח ואין לו אליהם יהס כלל• כל שכן שיהיה זה הערבות יותר אהר המוח, כי אז חהיה השנחיגו אלו המושכלוח אשר קנינו אוחם בחיינו בהתמדה, ונשינ יהד כל הדברים אשר בשכלנו, לפיה בחיינו מצד חחומר. שכבר סר אהר המוח המונע אשר היה לני מ וזה כי מפני שהנפש אחח, חמנע השנח השכל בהשתמש אהד מכחוח הנפש הנשארים בפעולתם, נם בעת התבודד השכל בפעולחו לא יקרהס המושכלותאשר נטתה מתשכתו אליהם, כמו שהתבאר א לושישינ יהד מ במה שקדם• ואילם אחר המות ישינ יהד כל המושכלות שהשינ כהייו. אבל ראוי שנדע שאי אפשר שיקנה אתר המות מושכל לא הישינ אוחו כחייו, כי אץ לו הכלים אשר משנ בהם המושכל, והם ההושים ושאר הכחוח הנמשכים להם, כמו הדמיון והכה הזוכר. והנה יחבאר נם כן מזה שאין יהס אל הערבוח אשר יהיה מחשנח המושכלוח חחםחח אל הערבוח אשר יהיה מהשגח הםושכלוח הנכבדוח, כי הערבוח אשר נמצאה בחיינו מחהלף הלוף נפלא, ותשקנו גם כן אל השגחם יוחר רב, ער מ שכבר גחשוק יוחר השגח מעט מהדברים הנכבדים מהרבה משאר הדברים. ולזה הסכימו הכמיגו הקודמים זיל שבכאן מדיגוח מתחלפוח

מאמר א׳ פרק י״ד 91

לצדיקים בגן ערן. אסרו בםררש שבע כתות של צדיקים. ולקחו מספר חשבעח לחזרות על חרמי, לא לדקדק במספר. וכן יםצאו רבים בדברי הנביאים ע״ה. וההכמים זיל אמרו שבע יפול צריק וקם, והחמה לזח. והם נם כן הסכימו על שההצלהה תשלם בקנין אלו המישכלות אם מעט ואם הרבה, ולזה אסרו כל ישראל יש להם הלק לעולם ףבא־ כי הם, עם מה שהישירה אותם התורה לקנין המושכלוח זאת ההישרה הנפלאה אשר תמצא בה, הנה אי אפשר שלא יקנו הרבה מהם שיעור מה מהמושכלות אם מעט ואם הרבה. ויהיה אמרם כל ישראל במדרגת חב ישראל כי ההקדמות הכוללות אשר בהכשה התלמודית מנהגם וה המנהג. כבר ביאח זה ואמח אין למדין מן הכללות אף על פי

במקום שנאמר בהם הוץ.

פרק ארבעה עשרה נ ו מ א ו ה ה ב י י ה ת ה ש וב מ ן דאי• שיעז ל שאי ו א נ י ר ב ד ם ב י נ י י ע מ גישיד ט ה

ו מעיין. י א אל י ב י ה ש א ר י ה ש י מ נ » מ

ואם יראה אהד שהאמונה תהייב היות ההצלהה האנושית על זולת זה האופן שזכרנו, מצר מה שיביאהו להאמין פשוטי קצת הדברים הנאמרים ברבר גן ערן וגהגם ברברי המדרשים וההגדות ודברי הנבואה, ירע באמת כי אנהנו לא נטינו לזה הרעת שנטה אליו העיון אם לא ספני ראותינו שהוא םםכים לרעת תורתנו• כי לא יוחד ההמשך לעיון שימצא הולק על האמונה, אבל כשיהיה זה, ראוי שויהם העדר ההסכמה לקצורנו. ולפי זה הוא מבואר שכבר יהויכ למי שיאמין זה שימשך לאמונתו, כי גם אנהנו ננהג כן, אם יראה לנו חיות האמונה מתייבת זולת סר. שהייבנזחז םזה. וזה םםח שיהיייכ קכולו לכל אהד מחמאםינים• שאם היה השער פתוה להליק על האמונה במה שיראה לארם שהעיון חולק עליה, תפםר האמינה ויעדר תועלתה מאנשי האמונה, ויפול המתלוקת והבלבול בין המאמינים מה שהיה נופל אם לא היתר. שם אמונה, ויתהרש בזה מההפסד מה שלא יעלם. ומה שאמרנז מזה בזה המקום ראוי שיובן ממנו שכן יהיח םאםרינו בשאר מה שיתבאר בררושי זה הספר, ר״ל שאם היה נראה לאהד מאנשי האמונה שיש בהם סר. שיהזיב שיאםן הלופו םצר האמינה, הנה ראוי שיעזב העיון וימשך לאמונה, וייהם ההלוף הנופל בה לקצורינו.

, ו ת ב י ת כ ר עזרנו ב ש ך א ר ב ת ל • כ ן ה ה לאדי ל ה ן ת ר הראשו פ א פ נשלם ה

. ן מ ו א ת ב ה א דתו מ בעבו ו ו ת נ ב ה א יעודנו ב י ה ו

מאמר שני בענין החלום והקסם והנבואה

ה י ה ת ר ש ם א י ר ב ד ו ה ל ת א ע ד ו ת י ל ע ו ה פ ב ס א מ י ה ה ע ד ו ה ת ה א ז ו ש ד ג א ג ן 1 ו ש א פרק ר

ו ל 0 א ה ה ו פ ר ג א ב י נ נ ק ש ר . — פ ם י ר ד ו ס מ פ ו י ל ב נ ו פ ט פ ה י ר ב ד ו ה ה ושאל ע ד ו ה פ ה ה ג

• ש י ל ק ש ר . — פ פ י ר ד ו ס פ ס ו י ל ב ג ו ב ם פן ה ה או ז י א ג ה ו ע ד י י י ם י ה ה ב י ה ד ת ש ם א י ר ב ד ה

ע י ג ת ר ש ש פ א א ו ס ה ו א ר ב א ב י נ ע י ב ק ר ר . — פ ה ע י ד י ת ה א ז ל ל ע ו פ א ה ו ה ה ו פ ר ב א ב נ

ת א ת ז א צ מ ת היתר, נ י ל כ ה ת ז י לאי דע ב ו י י ש י פ ק ה ר — פ ים . י נ ו ם העי י ר ב ד ה ב ע ד ו ה ת ה א ז

י ע י ב ק ש ר . — פ ה ע ד ו ה ת ה א ן ז י קדו בענ ת י ו ק פ ת ס צ ו ק ר ב י ה י נ ש ק ש ר . — פ ה ע ד ו ה ה

ת ו ב ו ס ן ב ת י נ נ י מ ק ש ר . — פ ם ס ק ה פ ו ו ל ה ן ה י ו בענ ר ק ת י ו ש ת ק ו ל א י ש ת ש ו ב ד ב ו ק ה נ

. ה א ו ב נ ב ם ו ם ק ב ם ו ו ל ה ת ב ו ע ד ו ה י ה ל א ת פ ה ל א ג ם ב י ש נ א ת ל ו ג ר ד מ זחלפות ה ו ז ז

פרק ראשוןה י ה ד ת ש ם א י ר ב ד ו ה ל דעת א ו ת י ל ע ו ה פ ב ס א מ י ה ה ע ד ו ה ת ה א ז ו ש ר ב א ב נ

. ס י ד ד ו ס ם פ ו י ל ב ג ו פ פ פ ה י ד ב ה ה ושאלו ה ע ד ו ה ם ה ה ב

כעמר שהיה זה הרחש םהררושים היקרים מאד, אם מפני עצמותו,ה הספר אם םפני שהרבה םהדרושים היקחם אשר מנתנו לבארם מ, והיה עם זה רב הספקות םאר• ראינו הם םתבארים בםה שיתבאר מ, לפי שלא ש ה ו ם ה ש ו שלא נםםוך מ על םה שנוכר םםנו בספר החו גשלםח שם חחקירה מ כפי מה שראוי, עם שכבר באו במה שנזכר שם

דברים בלחי צודקים, כמו שיחבאר כוח חםאםר. ונחחיל ונאסר שמח שנטצאחו םגיע םחיריעח לארם ברברים חעחידיס בחלום או בקסם או כנבואה אי אפשר שיהיח במקרר.. וזה שמח שבקרי םציאוחו במעט םחומן ובםעט םחרברים יחד, כמו שנאמר בשני םחשםע• וכבר חחפרםם ונגלה מםננו זח שקצח אנשים יגידו חעחיחחק בחרבח מחרברים ובחו־בח םחוםנים, וחם אשר יקראום קוסםים, וכל ש שיהיח זח יוחר םבואר בנבואח אשר חחפרםם ענינה לכל האומוח, כי הצדק היה נמצא בר. לפי םח שחחפרםם םעגיגה• וכבר יראה גם ק טעגק חחלוםוח הצודקים, וזה שכבר יראה בהם דםיוגים רבים יהד יםכיםו כלן אל םח שיםצא בעחיר, בםו שיראח אדם מד. בחלום שפלוגי ופלוני ילמ לםקום פלוני, ויםצאו שם פלוני ופלוני, וחחחדש מריבה כיגיחם,

מאשר כ׳ פרק ב׳ 93

ויאםר קצתם לקצת הםאמר הפלוני, ויכו קצתם לקצת המכה הפלונית/ זאהר יםצא כל וה עורק־ וזה כלו בלתי אפשר בםה שבקרי, כםו שקרם. והנה ימצאו אנשים יתלםי תלוםות צודקים פעמים רבות, ובפרט האנשים השחורים, וזה כלי םםה שיראה םםנו שזאת ההודעה אינה בקרי. וכאשר החישב שואח ההודעה אינה כקרי, הנה מבואר שכבר יהיייבור שיחיו חרברים חעחירים אשר תחהרש ח א מזה שני דברים. ח כחם ואח ההודעה םקובלים וםםודרים, רצוני שהוא מונבל שיצאו לפעל דרך חנעחם, שאם לא חיח חנעח הדברים םהם םונבל זםםירר, לא יתכן שתהיה בהם היריעה טרם בואם אלא בקרי, וזה םכיאר כנפשו.י שיהיה בכאן נמצא םה יורע אלו הםרירים אשר תפול כהם נ ש ה ו היריעה, הוא הפועל ואת ההודעה בנו. יזה כי מפני שהיתר. ואת היריעה נמצאח בנו בפעל אחר שהיתר. נמצאת בנו בכה, וככר התבאר במאמר הכוללים כי כל םה שיצא םהכה אל הפעל בסוג מה חנח יוציאחו מהכה אל הפעל םי שיש לו בפעל םה שנםצא בכח לםחפעל כאופן מה־ הנה יהויב שיהיה בכאן פועל לזאח היריעה אצלי היריעה בפעל בכל אלי חדברים אשר חפול בחם זאח ההודעה והוא מבואר שהפועל לזאח חיריער, בנו חוא שכל, לפי שחוא יעשר, פעולתי בזילח כלי נופיי.

פרק שני. ם י ד י ו ס מ ם ו י ה ב ג ו ם מ ה ובאיזו־, אופן ה ע ד ו ה ם ה ה ה ב י ה ר ת ש ם א י ר ב ד ו ה ל ה ולט א ר ב1 מ א ב נ

יאהר שהחבאר שאלו הדברים אשר חפול בחם ואח ההודעה חם מינכלים וםםודרים, ראוי שנהקיר םה הם אלו הדברים, וכאיור. אופן הם

םיגבלים ומסודרים. ונאםרשכבר יראה בחפוש שזאח חחודער. לא חהיה בענינים ההכרחיים כי אם טעט, אם חיח שחפול כחם־ ואולם םר. שחחיד, בו הוא בענינים האפשריים הנופלים באישי םק הארס, לפי שכבר יראה בחפוש שלא חניע יריעה לארם בהלום או בקסם או בנבואה כי אם באישי מין האדם ובמר. שיפול מחםקרים, וכאשר חגיע לנו ידיער, בזולח אישי םק חארם, חוא םצד יחם הרבו־ ההיא אל איש מר. מאישי האדם, כמו שהודיע שםואל עליי השלום לשאול ע״ה םהאחוניח כי נםצאו םצד המהם קנק םקניני קיש אבי שאול. וכאשר הקרנו כאלו הדברים חאפשריים אשר חפול בהם ההודעה בהלום או בקסם או בנבואה, מצאגו שמאלי הענינים יהיה שתגיע ההודעה כחחשי אישי חעצםים הרםיי אליהם, יוה שכבר יודיעו שאיש מה יולר בתאר כך ויעשה מעשה כך, וזה םבואר םענין הקוסםים, יהםשל בזה בנבואה םה שהגיר הגביא


• ן בקתב ת חו ה א י ת ת ע ד הזה כ ע ו מ ר, ל ת דו וגה בן גולה לבי ו ומהם יהיה שתגיע ההודעה באישי המקרים בהרושם, ואלו האישים מהם אשר יתתרשו בסכותיהם המוגבלוח, והוא מה שיחחדש םהם שהבחירה או מהטכע, ומהם שלא יתהדשו מסבותיהם המוגבלות, כמו העגין כקרי ובהורמן. והנה יראה כחפוש כי כאלו המיצים תפול ואת ההודעה, זזה שכבר יודיע הקוסם אי הנביא מהנלהםים איזה מהם ינצח, ואם ירד המטר ביום הפלוני, ואלו המקרים חם מחחדשוח םסבוחיהס הסזנבלוח• וככר יידיע נם כן מה שיחחדש בקרי והזרמן, זזה מבואר מן ההוש בקסם ובחלומות, והתפרסם נם כן שככר תפול ההודעה בכםו אלו החברים כנבואה, כמו מה שהודיע שטיאל עיר. לשאיל ע״ה שימצאוהו שלשה אנשים כדרך ונחנו לו שחי להם ולקה מידם, וכמו שהודיע חנכייא אשר בשומרון לנביא אשר בביח אל שככר ימצאהו האריח בדרכו וימיתהו. והצר. יראה בהפוש שרוב הידיעוח חםחחרשוח בחלום אי בקסם או מגואה הם במה שבקרי ובהזדמן. ובהיןח חענין כן, וחיה שכבר התבאר שאלו העניניס אשר חפול בהם זאח ההודעה הם בהכרח מוגבלים ומסודרים, הוא מבואר שככר יחחרשו םזה ספקוח עצומוח. — מהם, שכבר יהויב מזה שיבוטל טבע האפשר מהמקרים הנופלים באישי מק האדם. וזה כי מפני שהיה אחר מחלקי האפשר מוגבל וםסורר שיצא לפעל, ער שכבר חשלם ההודעה בו שיניע קורם שיגיע• הנה אם כן אין בכאן אפשר, אכל היו הענינים ההם כלם מחויכים, וחהיה הבחירה לבטלה, וזה כחכליח הכטול. ועור שככר יחזיב מזה שלא יהיה בכאן רבר אפשרי כלל, אבל יהיו כל העגיגים ההם כלם םהויבים. ווה שאם היה בכאן אפשר, הוא במה שיפזל מהמקרים באישי מין האדם, כי כשאר הרבדים לא ימצא בהם אפשרוח כי אם מצר האדם, וזה שחנועח הבעל חיים מוגבלח בטבע וכן חגועח הציסה והדומם, ואין להם םעצםם כי אם אהד מהלקי האפשר, וחמשל שהבעל חי יחנועע אל המזון כעח ראוחו אוחו ואין לו החהלה מעצמו על שיתנועע אליו, ואולם האדם ישים זאח החניעה אפשריח, לפי שהוא ימנעהו םהחנועע אליו או יעחיק הםוק מהמקום ההוא, וימנע צאת זאת התנועה לפעל• ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאם אין באישי םק האדם רבר אפשרי, שאין בכאן אפשר כלל, אבל יהיו, שכבר ם ה מ כל חענינים מחויבים, זזה מבואר הבטול והגנות. — ו יחויב מזה במה שכקרי זבהזדםן אשר תפול מ זאח ההודעה שיהיה םיגכל ומסודר, והנה זאח ההנחה סותרח נפשח, כי מח שבקרי והזרמן הוא מח שאין לו סמח יסודר מהם• והנה אם הנחנו כמה שבקרי

מאמר ב׳ פרק ב׳ 95

ובהזדמן הנופל באישי מין האדם שיהיה בלתי מוגבל וםסורר, הגה לא נוכל לתת הסבה בהודעה המתחדשת בהם לאדם, כי ואת ההודעה חחייב שיהיו מסודרים וםונבלים. והנה כאשר שיער אבן רשד -בזה הספק, החליט המאמר שלא יתכן שתהיה זאח ההודעח במר. שבקרי זבהזדםן, והנד. החוש מעיד על הפך זה, כסו שזכרנו, זכבר הניעח לנו ואת ההודעה בחלום פעםים רבות כסה שבקרי, והניעה לוולתינו לפי מה ששמענו מהם, ואין ראוי לנו שנכחיש חמוחש ספני אלו הטענות,

אבל ראוי שנחקור איך אפשר הנעח ואח ההודעה במה שבקרי. ונאסר שבבר יראה בסד, שבקרי זבהזרםן שיש לו סדור מח, עד שכבר ימצאו אישים רבים הרכינה חצלחוח כל איש ואיש םהם המחחרשוח לו בקרי, והט האנשיט הנקראיט טובי המול, וימצאו אנשים אחרים תרבינה רעות כל איש ואיש םהם חמחחדשוח לו בקרי, והם האנשוס הנקראים רעי חמול. וזח מטח שיחייב שיהיה למה שבקרי

הנבלה וסדור באופן מה, ומה הוא זה האופן מי יחן ואדע. ונאסר שכבר יראח בחקירה שכל םה שהיו אלו הנםצאים השפלים יותר נכבדים חשניח הטבע יותר בשמירתם, כבר התבאר זה בספרט. ובהיוח הענק כן, והיה האדם הנכבד המוחלט שבכל י בעלי חי הנמצאות השפלות אשר בזה העולמ השפל, עד שהוא משתתף עם הנםצאים הנכבדים האלהיים בשכל אשר בו• הנה השגיח בו הטבע חשגחה עצומה, והושמו הגרםים השםיםיים כלם םשתתסים בשמירחו והנהגתו, עד שפעולתיו ומחשבותיו הם טסודרוח כלם םהם. וכבר יורח על זה סר. שיגידו בו םאלו הדברים חכםי םשפט הככבים, כי הם יודיעו םחשבות האדם ופעולותיו, ויצדקו בהם פעםים רבות. ואזלסת א שיכזבו גם כן הרבה פעמים, לחולשח האםוח חטגיע לגו בטבע מ המלאכה, להיותיגו רחוקים מאלו הגשמיים האלהיים םרחק עצום בעצם ובםקזם, ולקושי ההגעה לנו מן החוש מח שיחוייב מאלו הגרמים השמימיים במצב םצב םםצביחם, מפגי שלא יחכן שיגיע לגו בזה םהחוש ההכפל אשר היה ראוי בכםו אלו ההקדםות הגסיוגות, כי המצב אשר לככבים בעליה מה לא יתכן שישוב כי אם באלפים רבים סן השנים רבוי נפלא, יוה מבואר למי שעיין במלאכת התםוגה, עם שהתנועות אשר לגרםים השםיםיים בלתי ידועות עדיין, ואםנם נדע פעט מזח הסדור בחפוש ובארך הזמן, ובזה המעט שנודע לנו גגלה תכלית ההגלות שסקרי האדם הם כלם מסודרים םהגרםים חשמיםיים. ׳כהיות העגין כן, הוא םבואר שבאלו העגיגים אשר תפול בהם ואת הי־ודעה, והם סקרי האדם, יהיה הגבלה וסדור םצד הגרםים השםיםיים.


ובזה יתאמת היות מה שיגיע לאדם מהקרי וההזרמן מוגבל ומסודר זה׳ ולזה י האופן מההגבלה והםרור. ומהצד שהוא מוגבל ומסודר הוא מארי ימצא הרבה שיתחדשו לאיש אהד הצלחות רבות במה שבקרי או רעות רבות. ואולם כשגעיין בו מן הצד אשר הוא בלתי מוגבל, והוא חיחס אשר לו אל הסבות הידועות לגו, כאלו חאםר שגחפור חפירה לעשות בור ונמצא מטמון, הגה הוא מעםיי, רצוגי המצא המטמק מהפירת, הגה ימטל טבע חחפירר, לעשות בור. אלא שכאשר חוגח העגק ק האפשר מאלו הדברים אשר תפל בהם זאח חחודעח, וחהיח הבחירה בגו לבטלה, ויבוטל גם כן טבע האפשר םכל הדברים, כסו שקדם, וזה בתכלית הבטול. ואם הגהגושאין אלו הדברים םוגבלים זםםודרים, לא גוכל לחת הםבה מאת ההודעה, עם שכבר התבאר שלאלו הדברים

הגבלה וםרור.ק בו באלו הדברים שהם פ ן ס י וגאמר כי םפגי שהתבאר בם ה שא מוגבלים וםםורריס םצר היריעה הגופלת בהרושם קורם מאם ומצד סד, שגגלה לגו םן התוש שהם םוגבלים םהגרםים השםיםיים, והתבאר גם כן שהם בלתי םוגכלים ומסודרים םצר האפשרות אשר בהם י הגה יהויב שיהיו אלו הסקרים םוגבלים וםםוררים םצר אהד, ובלתי םוגבלים וםסזררים םצר אהר. ואולם הצר אשר הם םוגבלים וםסוררים כבר התבאר במה שקרם, רצוגי שכבר התבאר שהם םוגבלים זםםוררים מהגרםים השמימיים• ואולם הצר אשר הם בז אפשריים ובלתי מוגבלים ובלתי םםוררים הוא השכל והבהירה הגםצאים בגו, כי השכל והכתירה יש להם שיגיעו אותנו אל זולת םר, שהוא םוגבל םפאת הגרםים השםיםיים. ואמגם היה זה כן, לפי כי םפגי שהיו סקרי האדם םםוררים םהגרםים השםיםיים, והיו הגרמים השםיםיים שוםרים ההוים אשר התת גלגל הירת כשיגבירו ההפך האהר פעם והאהר פעם, וזה אם מפגי התהלפות הםצבים אשר לככב ככב, כאלו תאםר השםש כשהיה בפאר• חצפוגית גבר טבע חאויר והאש שם בגשםים הפשוסים והםורכבים, ןכשהיה כפאר, הדרומית גבר טבע המים והארי!׳ בגרםים הפשוטים והםורכבים בפאר, הצפוגית, ואם מפגי הככבים הםתהלפים, כאלו תאמר שםארים מגביר טבע האש והירה מגביר טבע הם־ם, והיו לאלו ההפכים הםתהדשים םהם במזג אישי האדם רושם במרות והתבוגות הםעשעת• חויב בגרמים השמימיים שיהיו במצב מה םםצביהם םישירים האי<£ לצר תכונה מה, ובהיותם במצב ההפכי לו יישירו אוחו לצר הפכח, וכן הענין במקרר, מקרה מהמקרים אשר יםוררו םהם, ויתויב נם p , שיהיה מה שיתתייב מן הככבים המתתלפים םחהלף בררך שיהיו קצתם מישירים

מאמר ב׳ פרק ב׳ 97

האדם לצד המנה מה וקצחם לצד הפכה, זקצחם לצר מקרה מה וקצתם לצר הפכו־ ולפי שכבר יקרה מזה שיהיו קצה האנשים רעים להשינ קצתם רעות, הנה השניה השם יתברך בזה, כששם בנו שכל בעל תכלית, להניענו אל זולת םה שהוא םוגבל מפאת הנדמים השטיםיים,

לתקן המעוות הנופל בםקרה כסי םה שאפשר. והנה בזה האופן טההשנהה אשר ישגיהו הנרםים השםיטיים בארם היו האנשים נשמרים םרעות רבות נכונות לבא עליהם, ער שכבר יםצאו אנשים רעים ישיםו כל השתדלותם להםית אהרים ולהזיקם, זלא ישלם להם זה אלא מעט, עם המתם דורכים באלו הפעולות בסבות הנאותות• ולולי זאת ההשנתה היתר. פעולתם םנעת על החב בםנהנ שאר הםלאכות אשר יעשו מה שיעשו בםבות הנאותות• והמשל שהננו־ תשלם לו םלאבת הננרות על הרוב ברבר רבר םה שיפעל בו, והרוצה לא תשלם לז הרציתר. כי אם םעט. ובזאת ההשגהה היה נשלם הקמץ הסחני־ תה כי םצר זה הסחר אשר םהנרםים השטיםיים יהין קצת אנשים נוטים לצר אוםנות םה וקצתם לצר אוםנות אהר, וישלםזה האופן האוםנמת כלן באופן יותר נכבד םםה שהניח אפלטון בענק מ המרינה ההשוהה, וזה בי בזה האופן לא ימנעו האומניות כלן מהיותן נמצאות בזולת שנצוד. בעליק מההשתרלות כהצלהה האנושית. ואולם שלא ימנעו האומנמת בלן מהיותן נמצאות הוא מבואר, לפי שהמצבים אשר םהם יתתדש אוםנות הם םאריים, לפי מה שהתבאר מזה השעור המעטי אשר מרע לנו ממלאכת הםשפט, ולזה יקרה שיתהרשו בםקום אישיט רכיט מטיט לאומנות אומנות• ואף על פי שהבהירה אשר תהיה מפאת השכל ימצא לה כת על שתכלכל זה הסחר, הנה לא יהיה זה םםנה אלא מעט..י זזה כי מפני שכבר הקנה אותן זה הסחר תשוקה במה שינזרהו הסחר ההוא, הנה לא יניהו האומנות ההוא בעבור אומנות אהר, ולזה מה שנראה מבעלי המלאכות הפתותות והמאוסות שלא יניתו םלאכתן םפני םלאכה אתרת, עם היות להם הכנה להעתק אל הםלאבות האתרות, ונראה שכבר יכנסו בלםירת הםלאכות הפחותות זהםאוסות ויבהרום על המלאכות הנבתחת• ואולם אם יעזבוהו, חוא םפני הדרישה בהנעת ההצלהה האנושית, והאנשים אשר זה דרכם הם םעטי הםבפר.' ואם היה שנורה שתניע הבהירה את הארם לצר האומנות האהר, הנה יהיה םעטי, ולא יםנע םפגי זה הםצא אלו המלאכות הצריכות לקבוץ הםריגי, לפי שהםצאם מהסדור אשר םהגרםים השמימיים הם םאריים, כםו שקרם. ולזאת הסבה אשר זברמ היה שתפול זאת ההודעה במקרי האדם לברו מכין שאר כעלי חיים, לפי שםקרמ הס

7


מסודרים טהגרמים חשמיטיים, לא מקרי זולתו מהבעלי חיים, אם לא מצר יחםם אל האדם. והנה לזאח הסבח אחשב שהסכימו חכמינו הקודמים זבחנם לברכח על שמקרי חארם מסודרים ממערכח הככבים, לאלא ח ליד. םז י א ם ר ד מקרי חבחמח. אמרו בראשון םבבא קטא א. ף ו ג ב ביר• כי י י ח א כ ל ז ח ליד. מ י , רל ה מ ה ח ב נ ב ביר. כי י י ח כ

פרק שלישי. ת ו!יריעד, א ז ! ו!וא ו!»ועל ^ ו ו מ ר ב א ב נ

ואחר שהחבאר מה הם אלו חדברים אשר הפל בהם ההודעח בחלום או בקסם או בנבואח, וכאיור. אופן חם מוגבלים ומסודרים, ראוי

שנחקור מה חוא חפועל לזאח ההודעה. ונאסר שכבר יראח שחפועל ואח ההודעה הוא בעינג-^שכ^זפועל אשר התבאר מציאוחו בםח שקדם. וזח שכבר יחויב בזאח־החודעח שחהיה ממי שיפעל הסדור אשר באלו הדברים אשר הפל בהם, תה יחבאר בכמו הביאור בעינו שבארנו ממנו במאמר חראשון מזח הספר, שחשכל חפועל באלו חרברים אשר בכאן חוא מקנח אוחנו םושכליהם• ולפי שכבר חחבאי• שחפועל לזר. חסרור אשר באלו חדברים אשר חפל בהם חחודער. בחלום או בקסם או בנבואה חם חגרמים חשסיםיים, והיד, שכבר חחבאר במה שקרם שהגרמים חשםימיים חם במדרגח חכלי לשכל הפועל בםה שיפעלוחו םאלו חדברים מחמזג, חגה ראוי שיהיה כן במר. שיפעלוהז בזה הסדור אשר לאלו המקרים. ובהיוח הענק כן, הוא םבואר שהפזעל לזה הםרור הוא השכל הפועל, ולזה יתיב שיהיה, השכל הפועל הוא חפועל לזאח היריעה, אם באמצעי, ואם_מולח אמצעי. וכבר יראה עור ספנים שהשכל הפועל הוא הפועל לזה חסדור אשר לאלו הדברים. מהם, כי םפגי שהיה זה הסדור אשר באלו הדברים אשר חפל בהם זאח ההודעה להשגחה באישי האדם, בםו שקרם, והיה השכל הפועל הוא אשר ישגיח באדם וישמרהו כפי מה שאסשר בםה ששם בו מהאברים והכחוח חגפשיוח השוםחח אוחו הזמן האפשרי, כםו שהחבאר בטבעיוח• ,הגה ראוי שיהיה זה הסתר םסודר מהשכל חפועל, לפי שחוא גםצ^ בארם לחכליח בעיגו אשר יכוין בו חשכל חפועל, וחוא ההשגחח, וחחכליח חאחרון ברבר חאחר ראוי שיהיה חפזעל אחר, תר. םבזאר בנפשו. וםחם, כי םפגי שהיו אלו הדברים בסוג בעינו אשר יפעלהו השכל הפועל, ויםצא בו םר, שהוא בו םסורר וטוגבל אם םצר הטבע הכולל, ואם םצר הטבע רפרסי, ווה כי הוא יפעל הםחוח אשר סמנו יסורח 'יוגבלו הדברים

מאמר ב׳ פרק ג׳ 99

אשר בו מפגי הטבע הכולל, מפעל המזג הפרטי באמצעות הגרמים השםיטיים והזרע אשר יסודרו ממנו רוב המקרים הנמצאים בו־ הגה ראוי שיהיה שאר מה שנמצא בו מסודר מהמקרים מסודר מהשכל הפועל, שאם לא הונה הענק כן, הנה יקשה לתת הסבה מה זה אשר יקצר השכל הפועל מהםציא האדם אלו המקרים אשר תפל בהם זאת ההודעה, והוא נותן לו מציאותו אשך הוא נמצא מ ומקרים רבים םםקריו. ועור שאס הונה הענק כן, היו בכאן שנים פועלים ברבר האהר בעיגו, האהר יפעל מהותו וקצת משיגיו, והאהר יפעל בו םשיגים אחרים, ויהיה אם כן לםתפעל האתר בעינו שגי טבעים, הטבע אשר יקבל בו פעל הפועל האהר, והטבע אשר יקבל בו פעל הפועל השני, יזה מגוגה. ועוד שכבר תמצא זאת ההודעה פעמים בסקרים אשר ייוהס סדזרם אל המזג הפרטי ובשאר הסקרים יהד, ולפי שההודעה הזאת םהויב בה שתהיה םפועל אתר, םפגי שהיא אתת, והיה הפועל לזאת ההודעה הוא הפועל לסחר אלו הדברים־ הוא םבואר שהפזעל לסחר אלו הדברים הוא אהד במספר, ולזה יתויב, כאשר יפעל המקרים אשר מצר הםזג, שיפעל אלו המקרים־ ולפי שהשכל הפועל הוא הפועל לסדור, אשר למקרים אשר יהיי מצד המזג, כמו שקרם, הוא מבואר שהשכל הפועל הוא הפועל אשר לאלו המקרים האהרים אשר חפל בהם זאת ההזרעה. ועוד שזאת ההודעה תהיה לפעםים בהדושי אישי העצמים ובכמו אלו חמקרים יתר, כאלו תאמר שיודיע חקוסם או הגביא שכבר יתתדש איש אתר בתאר כך יעשה המקרה הפליגי או יחחדש לי המקרה הפליגי, וזה ממה שיורה שהפועל העצם הוא אשר יפעל אלו המקרים• ולפי שהפועל העצם הוא השכל הפועל, חזא מבואר שהפועל הסחר אשר לכל הסקרים המסודרים הוא השכל הפיעל. ועיר כי םפגי שהפועל שיפעל הסדור אשר לאלו הסקרים ראוי שידעם באופן שלם, ער שיתישר בזה הסחר בשלם שבפנים אל תכלית הםכוון בו, והוא השמירה וההשגחה באישי האדם כפי םה שאפשר, והיה בלתי אפשר שתשלם היריעה בהם םה שלא יורע םהות הדברים אשר נמצאים כהם, לפי שהוא םןהםבואר בנפשו כי לא נודעו םשיגי הדבר באופן שלם מה שלא יורע מהות הדבר אשר יקרו לד הוא מבואר שלםי שיפעל זה הסדור אשר לאלו המקרים יריעה במהות האדם־ ולפי שאצל השכל הפועל יריעה בםהותו גם כן, הנהיהויבאם שיהיה הפועל לזה הסחר הוא השגל הפועל בעינו, או שיהיה האהר מהם הולך סהאחר םהלך השלםית יהצורה, לפי שהם מסכימים ביריעת מהות הדברים הנושאים למקרים אשר תפל בהם זאת ההודעה. יאם היגח

7*


השכל הפועל הולך מהלך השלמזח זהצירה מזה השכל, חזיב שחהיה לשכל הפזעל יריעה בסחר אשר בנפש זה השכל הפעל לזה הסדור׳ כי לאשר תהיה יריעה מה שילך מהלך השלםות מדבר םה תהיה בהכרח יריעת הרבר ההוא אשר הזא לז שלםות וצורח, כםז שלמי שידע צורת הר כבתענית תהיה יריעת םהות הקורות והלבגים והאבנים אשר מהם הורכ^5*א ובכלל הנה טה שילך בםררנת חשלםוח הנה לא יפרד םםה שהוא לו בםדרנת ההיולי, ולזה יהויב שתהיינה אצל השכל הפועל כל היחעות אשר לזה השכל אשר הוא םםנו בםררנת השלםותה הסחר אשר לאלו והצורה־ ואם היתד לשכל הפועל יריעה מ המקרים, הנה לא נצסרך להכניס בכאן פועל אחר לזה הםרור זולתו־ ולא יתכן נם כן שיונה הפועל לזה הפרור שכל אתר זולת השכל הפועל, שאם חזנח הענק כן, םה זה אשר יקצר השכל הפועל םשיפעל זה הסחר, והוא מרע אותו. ואם הונח השכל האהר הולך םהשבל הפועל םהלך השלםות והצורה, הנה יתבאר בכםו הבאור הקורם בעינו שרישכל האהר הוא השכל הפועל הרבדים אשר ייוהס הרושם אל השכל הפועל, רצוני שהזא יהיה פזעל לכל הדברים אשר בכאן וםקנה הםושכלית לנז, עם שזאת ההנהה םבוארת הכטול. וזה שאם היה השכל הולך מהלך השלםות והצורה םהשכל הפועל, םפגי שהוא יודע םה שידעהו השכל הפועל וידע עור הסדור אשר לאלו המקרים ־ הנה יהיה הסדיר אשר לאלו הסקרים הילך םהלך השלםית יהצירה לסחר אשר לעצםיים אשר יקרו להם, וליה יהויב שיהיו אלו הסקרים הולכים םהלך השלמות והצורה לעצםיים, זזה םבואר הבמול והגנות. ובהיות הענין כן הוא םבואר שהפועל ליה הםדור אשר לאלו המקרים הוא השכל הפועל, זלזה יהויב שיהיה השכל הפועל הוא הפועל לואת היריעה הטגעת לנו באלו הסקרים בחלום או בקסם או בנבואה, אלא שלא התבאר עריץ אם היא פועל אותה באםצעי, או בזולת אםצעי, או הוא פועל קצתה באםצעי וקצתה בזולת אםצעי,זכבר נחקור מרי במה שאחר זה. וכבר יראה נפ כן פצר אהד שהשכל הפיעל הוא הפועל לואר! ההידעה הםגעת לנו באלו הפקריפ , תה שהוא פחויב שיחיה הפיעל רישלפית לאחד בפפפר אחר בפפפר. ובהיות הענק כן, והיתד. ההודעה ריפנעת לשכל ההיולאני שלסית לו, והמ בכאן שני סינים מההודעה, והם ההודעה אשר בסישכלות וההודעה אשר במקרים־ חנה יהויכ שתהיינה שתי ההזרעות םישכל אהד, שאם לא הונח הענק כן, היה השכל ההיילני שגים, האהד הוא הםהפעל םרישכל האחר, וריאהר היא המתפעל םהשכל השני־ ואם היה השכל ההיולני שנים, הנה יחויב שלא יהיה האדם

מאמר כ׳ פרק ד* 101

חאחר אחר בסספר, כי האחרות אםנם יםצא לדבר ספני הצורה, ואם לא היתר. הצירה אתת בםספר, לא יתכן שיהיה הדבר בעל הצורח החיא אתר בםספר־ וזה בתכלית הבטול והגגות. ובהמת הענין כן, הוא סכואר

v שהשכל הפועל הוא אשר יניע לנו שתי ההודעות

פרק רביעי. ם ״ נ ו י ע ם ת י ר ב ד ת ד.ר.ודעת ב א ע ז י ג ת ר ש ש פ ם nut א ו א ד ב א ב ג

וראוי שנתקור אם אפשר בזאת ההודעה שתהיה ברברים העיונייםר םהם אם אפשר הגעתם ת ה םשני דברים• א והתקירה תהיה מ בזולת סבותיהם ככםו זה האופן מחחודעח, כסו הענין בשאר הדברים אשר תפל ההודעה בהם בהלום או בקסם אז בגמאה, שכבר יראהי אם אפשר הגעתם השג בהם שהם יגיעו בזולת ההודעה בםביתיהם• י

בסבותיהם בכסי זה האופן םההודעה. ונאסר שכבר יתשב שיהיה זה אפשר, םפגי שאגתגו גםצא םושכלות / רבות הגיעו בשיגה בזולת סבותיהם בתכםת הרפואה, כסי שספרו הרופאים/

הר, וקרה גם ו ס ולבן ז ו ג י ל ג ^ וכבר באו ספורים רבים בזה העגק ל כן כיסי לארם אהד שצווה בהלוםו שיאכל הסם הפלוגי על הסהלה אשר היתר׳ לו, והוא לא היה םכיר הסם ההוא ולא היה יודע טבעו, ושאל מזה לחפאים, והגיח לו שהוא בלתי םזיק לו לפי םה שסצאו טבע הםם ההוא בספריהם, ואכל םםנו אתר כן, וגתרפא. וכבר יראה שזה בלתי אפשר, ר״ל הגעת הדברים העיוניים בלתי סבותיהט בכםו זה האופן םההורעה־ זזה שאם היה העגין כן, היתר. זאת היריעה ידיעה בשתוף השם, אבל היתר. םתשבה, לא יריעה, בי גרר הידיעה האמתית הוא שנדע הדבר בסבות אשר הוא בו נםצא. והגה בזה האופן יבוטל רעה םי שיראה םהםון תכסי תורתנו שהיריעה בםושכלות השניות חניע לנביאים בנביאה מזולת שיעתקו אליהן םהטושכלית הראשונות, אבל הם כלם להם בםררגת הםושכלות הראשונות• יזה שאם היה הענק ב;, היתד. יריעת הנביאים באלו הרברימ למטה מידיעת התכסיס-, אבל לא תהיה להם בסושכלות השניות יריעה כי אט מהשכר.. ועור שאם היד. םררך השכל הפועל שיגיע לשכל ההיולני היריעה באלו הדברים בזילת סבותיהם, לא היה צריך אל התזש בקגיית הםושכלית, והיה גם p ההשתמשות בעשיית הםופת לבטלה, זה כלו םבואר הבטזל. וכבר טען בן רשר שתי טעגות יבטל בהם הגעת היריעות העיוגיות בכמו זהה מהן שאם היה העגין p, היתר. ההודעה ג ש א ר האופן מההודעה־ ה הזאת לבטלה, לפי שבטבע האדם שישיג ההכמות העמניות באובי יותר


ה שאם היה י נ ש ה שלם במה שנברא עליו מההקדמות הראשונות• ו אפשר הנעת הםושכלות בוולת ההקדמות הראשונות, היה הדבר האתר בעינו נםצא םםבות םתתלפות, ויהיה אם כן יהם הדבר אל סבותיו אשר בהם עםירתו בלתי הכרתי, ווה שקר. ואם אמרנו שזאת היריעה היא נאמרת בשתוף השם עם היריעה המנעת בסבותיה, הנה תהיה םחשבה לא יריעה, ולא יהיה תועלת בהנעתה. ואם הנתנו שלא תניע ההודעה ברברים העיוניים בכמו זה האופן םההורעה, יקשה מה שספרנו שהגיעה מתכםת הרפואה בשינה,, וםה שנםצא ברברי הנביאים עליהם השלום, שבנבואה אתת בעינה הניעה להם הזריעה בםושכלות בשאר הדברים אשר דרך זאת היריעה שתניע בהם\בםו הענק כסה שנראה לישעיה עליו השלום ממעשה המרכבה, אשר נכללו בנבואה ההיא דברים רבים אתרים אשר דרך הנבואה שתפל בהם, וכן הענק במה שראה יחוקאל עליו השלום טטעשה םרכבה הרבה, וכבר יםצא וה הרבה ברברי הנביאים עליהם השלום. ובהיות הענק כן, הנה בכאן ספק עצום בזה הענק, בי הםוחש םוה יקיים שיהיה אפשר שתניע הידיעה בדברים העיוניים בכםו זה האזפן מההודעה, והעיק יבטל וה. והנה הרב םשה זכרונו לברכה הרתיק זאת הםבה שיהיה צודק םה שםסר נלינום שקרה לו םהנעת יריעות רבות בםלאכת הרפואה בהלום, ואמר שאלו היריעות היו בהקיץ אצל גלינוס, ואולם נראה לו התחרשם בשינה, כמו הענק םי שהיה בבית עם עשרת אלפים איש, ויצאו כלם זולת אחר, שכבר ירמה לו שהאיש ההוא בא שם עתה, והוא היה שם מקדם• אלא

שהכחשח וה חוא חכחשת המותש כמו שםפרנו. ונאמר שכבר יראה שאיננו נמנע הנעח המושכלוח הראשונוח בחלום בסבוחיהם, ר׳ל כשקרח שחועמרו חצורוח חרמיוניוח חצריכוח בהקנאת הםושכל ההיא• אלא שזה יהיה םעם, לסי שאלו הצורות הדםיונמח הצריכות בהקנאת הםושכל ההוא העמדתם יהיה על הרוב בהשתדלות, וור. שלא יחכן שיהיה כי אם בהקיץ, בי אין לאדם בחירה־בהעםרת צורה רםיונית םה בעת השינה, ולוה לא תהיה הנעת כסו אלו היריעוח בחלום אלא בדרך םקרה באופן םה. וכן הענין בםושכלות השניות, כי לא יוציא האדם הםושכלות השניותםהםושכלותהראשונות כי אם בהשתדלות, ווה בשיעמיר הםושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אל העםירה על הטושכלות השניות הםבוקשות ידיעתם. ואולם כשקרה שימצאו בשינה אצל השכל אלו הטושכלזת, לא יםנע הולרו םהם הסושכלות השניות,

אלא שזה יהיה מעטי. וכבר יקרה לו לםי שישים רב השתדלותו בהקיץ בקנין חםושכלות

מאשר כ׳ פרק ד׳ 103

שישתמש בשינה הרכה לעשות הטושכלות השניות / אלא שלא תחיה לו בהירה איוה מושכל יעמיד, אבל יעמיד לבד הםושכלזת השניות אשר אצלו או המושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אליהם. ווה רכר קרה לנו הרכה, וכפרט כעת התבורחתנו בענינים העיוניים העמוקים, וגרסה לני בחלוםנו שנשאלנו מהמושכלות ההם, והשיבונו בהם רכר אםתי, והיו, הנה יראה שכאשר יגיע דברים לא קרם לנו עיון בהם. ובהיות הענק ק לנביאים עליהם השלום םושכל םה כנבואה, שיניע אליהם כסכותיו. ולזה תמצא בקצת המקומות במה שיספרו הנביאים עליהם השלום םהעגיגים העיוניים שיגיח הסכות אשר םהם יחויב, כמי שתראה כמה שאמר ישעיה עליו השלום, לקיים שהשם יתברך הוא הפועל הגםצאות, לאת ו ר ו ד א ה ר ו ק ה ש ע ל ו ע הפסילים שהיו עובדים קצת אגשי דורי, םי פ, שככר הביא ראייה שהשם יהכרך פועל אלו הרבדים, םפגי ש א ר ם שהוא יורע נפילתם טרם בואם. יחנה תמקוםית אשר נוכח בהם דכריס עיוניים מילת סבותיהם בדכרי הנביאים עליהם השלום הוא אם ספני שהיריעה כאלו הדברים העיוניים היתר. להם בהקיץ, אם ספני שכבר השמיטו זכרק ההקדמות, להיותן מפורםמית אי, לעמקן, או להצטרך הענין

ההיא אל הקדמות רכות יארך הספור בהט. יאילם מה שספרו מהידיעות המניעות בחכמת הרפואה כשינה הוא זר מאד, כי אלו העגיגים הם גסיוניים, ואין מדרכם שיניעו מההוש כי אם בקושי גחל, וזה שלא תשלם הגעתם אם לא יגיעו מהחוש מדי הדבר מה שישלםהו תנאי הגסיון, כי הם רכים, כמי שכאח הכמי הרפיאה. ובהיות הענק כן, איך יתכן שיניעי מזולת תוש, מי יתן ואדע. ונאמר שכבר ידםה שרפואות האדם הם םסוררות מהגרםים השמימיים, כסו העגץ כשאר הדברים אשר יקרה לו, ולוה היה אפשר שתתחדש בהם יריעה םזה הצר, ר׳׳ל םהצר אשר ירפא פלוגי, כסו שתגיע ההודעה ביה האופן בשאר מקריי• והנד. תהיה קניית המושכל מזאת ההודעה ::יקרה, וזאת ההודעה חגיע להילה או לרופא המשתדל ברפואתו. —.״־־. כשתתקיר בכל אלו הספורים אשר תמצא כזה לרופאים, תמצא שכבר הגיעה הידיעה בהם סוה הצר, כי הם יספרו שהם תילים, וציו כהלים שיעשו כך, או שזולתם היה חילה והיו םשתרלים ברפואתו, וציום שיעשו כך. והנה מצר זה תםצא שכבר השתוקקו אנשים תולים מ י ־ ״ לעשות רבר סר. םועיל ברפואתם, והם אינם יודעים מה, להיות התשוקה ב־-ש משודרת סהגרסים השמימיים. ומה האופן התחרשו יחעות רמת בנדלאבת הרפואה ככר ספת םהם הרופאים. ובבר קרה לאשר. אחת שהיה י־. נאציר בשוקה שהיתר. בגן אתר, יראתה שם עשב סד. לא היתה


םכרת אותו, והשתוקקה לשום מן העשב ההוא על חגאצור, ועשתה כן, ולא ארכו הימים שנתרפאת. ובכר היתר. שם אשה חבםה וראתה הענק, ולםרה םזר. שזה העשב הועיל לגאצור, ורפאה בו רכים, כםו שראינו בעינינו, ולא רצתה לנלות זה לשום ארם, ער שככר אכרה זאת חיריער. כאברח. וכן קרר. לאחינו יחנהו יוצרו מעשב אחד, והוא היה קטן כעח ההיא ולא חשחרל לחביר חעשב חחוא. וכן סופר לט שאיש אחר היה חולה, וארך חליו םאר, וראר. שנכנס נחש בקררח, וחשחוקק חשוקה נפלאה לאכול סהחכשיל ההוא, ושאל םםט לשפחחו, וכשקרכח אל חקררר. וראחר. חנחש, אםרר. אי סוח כסיר, ולא נהנה לו םםט בשום פנים, וחוא חלך על יריו ורגליו ער חסיר, ולקח םן החבשיל ואכל םםנו, ודחה חחכשיל ההוא הליחר. חארסייח אשר היחה םחליאה

אוחו אל םקום אחר םגופו, ונרפא רפואר. שליםח.

פרק חמישי. ה ע ד ו ה ת ה א ת ז א צ מ ת היתד. נ י ל כ ה ת ז ו לאי יידע ב

ואחר שהחכאר כאיזר. םחדכרים חפזל זאח ההודעה וםה הוא הפועל אוחח, ראוי שנחקור לאיזר. חכליח חיא נםצאח.

ונאמר שהחכליח אשר היא נםצאח בעבורו חוא החשנחח וחשםירח.p וזה כי הארם למה שהושטה בו הבחירה. לבק אל הסוב ולחתרחק הרע הנכון שיגיע לו םצר םה שהוא םסורר םהגרםים השמימיים, והיה קצר היריעה במה שיתכן שיקרה לו מהטוב והרע, הושמה בו זאח ההודעה, כרי שינצל מן הרע אשר ירע שהוא נכון בידו, וימין אל הטוב הנכון לבא לו בסבות חעוזרוח אל םציאוחו, ומר. יחוסף לו הטוב ההוא,

. ש ח ו מ ה ש ו ו ח וכבר נזכר זר, בספר ח

פרק ששי. ה ע ד ו ה ת ה א ן ז י ו בענ ר ק ת י ה 60קו צ ו ק ר ב י ת נ

על םר. שחונח בכאן םענין זאח ההורער. ספקוח רבוח, ראוי שנחקור, איך אפשר שיודיע השכל חרבר ם ה בהם לפי םה שאפשר לנו. םח ההודעה, והוא אםנם יחן א הפרטי בטה שהיא פרטי כסו העניין מ, איך אפשר שיודיע ם חטה לטה שכעצםו, והוא הסחר המלל. — ו ם ה מחי יפול חרבר, ואין לטח שאצלו טזאח היריעה זטן טונבל כלל. ואולם שחוא ירע טחי יפול זה הדבר הוא טמאר מסה שיגידו חקוסםים בזמננו זה, וטטח שפחד יוסף עיר, טחחלוםוח הצודקים בטצרים, וטטהשבא, איך ם ה ם לתיאל ע״ר. םלףן חגלוח, וליונה עיר. סקץ גיגיה. — ו

מאמר כ׳ פרק ר 105

אפשר שיודיע השכל הפועל הסחר אשר לזה האיש להשגחה ולשמירה, כמו שמכר כמה שקרם, האם ידע השכל הפועל בו שזה האיש לו זה הסדור־ הגה אס היד! חעגין כן, חהיינה לשכל הפועל ידיעוח הווה גפסחח•- ולפי שהוא מתעצם כאלו הידיעות אשר לו, הנה יקרה מזה שישתנה בעצמותו• או נניה שתהיינה לו יהד כל אלו הידיעות אשר כאישים שהם בלתי תכלית, חד, כלושקר. ואם אמרגו שאין זח להשגהה ולשמירה, הגר, לא תהיה לזאת ההודעה תכלית, כי לא יראה בכאן תכלית אחר לזאת ההודעה זולת זה, וזה מבואר כנפשו• חד, שקר, רצוגי שיהיה ברברים הטבעיים רכר ללא תכלית. ועוד שאף על פי שנודה שאין זה להשגהה ולשמירה, יקשה לתת הסכר, מה זה אשר יודיע לו עניני זה האיש יותר מזולתו, אם לא היתר, לשכל הפועל ידיעה כשזה הסדיר הוא, איך ם ה מ לזה האיש. ובכלל הגה הספק כזה הוא הזק מאד. — ו אפשר שתיזהר זאת ההודעה יותר במה שהיה מגיע לאיש אשר תגיע לו זאת ההודעה, ולאגשים אשר גדל עמהם, ולמשפהתו, ועמו, ולעומדים לפגיו, תתר םזולתם םהאגשים, האם ידע השכל הפועל שאלו האגשים להם זה הסדור, ושהם קרובי האיש אשר תגיע לו הידיעה, או שהם, איך אפשר שתגיע לאדם ם םעםו, או שהם עומדים לפגיו. — ו ם ה ידיעה בעגיגי זולתו, אם היה שתהיה זאת ההודעה להשגתה ולשמירה, וככר היה ראוי שתגיע הידיעה למי שיגיע לו ממגד, התכלית אשר, למה היתה זאת הידיעה מגעת לקצת האגשים ם ה מ בעמח גמצאת. — ז בביאור, ולקצת בהיחת וםשלום, והגה הפועל אותה הוא אחד בעיגו. — ו ם הם, למה היתר. זאת הידיעה מגעת על הרוב בשינה, וההודעה אשר במושכלות היא כרוב בהקיץ, והגה הפועל בשתיהן הוא אהד, איך תקרה זאת ההודעה לפתאים ולקטגים אשר ט ה ט בעיגו. — ז לא תשלם שכלם כלל ץתר ממה שתקרה להרבה מהמשכיליט מהט, זכבר היה ראוי שיהיו היותר מוכגים לקבל שפע זה השכל היותר משכילים, לסי שככר יםצא להם התאחדות יותר הזק עם השכל הפועל.ן אץ היתרו ממה שיקשה. זזה כי מהשכל וגאםר שהספק הראשו הפועל יגיע הידיעה בסדור אשר לזר, הפרט מצד הגרמים השמימיים, לא כמה שהוא זה הפרטי, אבל כמה שהוא הי זה הפרטי בזמן שהאנשים אשר יולדו כהיות הגרמימ השמימיימ בזה המצב אשר היו כעת הולד זה הפרטי באופק אשר יולד בו• ולפי שמצד הסחר אשר מצר הגרטימ השמימיים יהיו כל האגשים ההם בתאר אהד ומקריט אתריט, היה השכל ההיולאגי םקכל זה הפרטי עם כל הסקרים אשר היה כזה פרטי

מצר מה שהוא איזה פרטי הזדמן םהאישים אשר כזה התאר, ויקבלהו,

106 מלהטות ה׳

הרטיק טטגו בזה האופן, ויקרה לו טור. שיושג לו זה האיש מצר שקרה שלא יטצא אז אצל טי שהגיעה לז זאת ההודעה איש אהר בזה החאר. והגה ההשפעה תהיה בסחר הבולל, ויהיה הקמל הפרטי טצר המציאות, שהרטיוגים אשר יהיו טזה מפש הטרטה יצדקו באתה איש שקרה שיהיה בזה התאר. זמרי הותר זה הספק. ואולם אבן רשר התיר זה הספק באופן אהר, וזה שהוא אטר שכסו שהשכל יתן הצוחת כוללות ויקבלם החימר קמל פרטי, כן העגין בזה, רצוגי שהוא יתן הסדור הכולל והדמיון יקבלהו קבול פרטי. אלא שזה ההתר כשריתבוגגו בו טצאגוהו בלתי טטפיק. וזה בי הטציאות הפרטי יושפע טריטרור הכולל מצר טבע ההוטר אשר ימצאו לו םקרים םה ימהר בהם איש איש טצר הלוף המזג הפרטי • ובהיות העגין כן, הגה יהיה טציאות אלי הםקרים אשר יהיה בהם פרטי הםזג המיוחד. ואולם בזאת ההזרעה טטי יתהרשו בכה רירטיוני אלו הטשיגים והמקרים אשר היה ברים זרי הרבר אשר מ הרייה ההודעה פרטי, האם• תהיה למרמה השגה לא יקנה אותה טההוש ולא םרישכל. ועור שאלז הדברים אשר בהם תהיה זאת ההודעה בעינם הם םהםקרים אשר לזה האיש במה שהוא זה האיש• ואם היה שיהיה הציור בהם לכת הרטיזגי מעצםוחו, חיתה ההודעה הזאת מגעת טוולת סבה פועלת, זזה שקר.י הנה היחח םמה שיקשה. ואגחנוםציעים להחר נ ש ואולם הםפק ה זח חספק חצעח אחת יותרו בה רוב הספקזת אשר זכרנו בזה הפרק. והיא שזאת ההודעה תצטרך באופן מה אל שתהיה הטהשבה בעגין ההוא למי שיגיע לז, ולזה היה טה שיזריע הקיסם או הגמא טה שישאלוהו או שישתדל בידיעתו טעצטו• ואם לא ישאלוהו או לא ישתדל בידיעתו, לא תגיע לו בזה ההודעה כי אם מעט, אם היה שתגיע. תה יהיה מצד שקרה שגפלה המהשבה בעגץ ההוא אשר מ ההודעה מעצםה. וכן יראה םריהלזם שהזא יראה בםה שחשב האדם מ בהקיץ, ובזה תשתתף זאת ההודעה באופן מה אל ההודעה אשר תהיה בםושכלזת. הה שכסו שיתן השכל הפועל לשכל ההיולאגי מושכל בזולת מושכל, עם המתם כלם אצלו, מפגי שהוא צריך בקבולו מה שיקבל מהמושכלות מהשכל הפועל אל החוש וההשתדלות בקגק זאת הידיעה• p יתן השכל הפועל מאלו הסדורים אשר לאישי ריארט לשכל הרייולגי טחר זולה טרור, עם היותם כלם אצלו, מפגי שהוא צריך בקבולו מה שיקבל מהיריעה באלו הסחרים שתטה ריםחשכח באופן סח ברבר ההוא אשר בו היחעה. ולזה היה שיודיעו הקוסם והגביא הסקרים אשר קרו לאנשים אשר קרטה' להםד םתשבה בהם באוק םה• והםשל שרינמא הודיע שככר יולד p לבית ח יאשיח שסו ושרף על חמזבח אשר בנה ירבעם עצמות ארם,• מפני

מאמר ב׳ פרק ו׳ 107

שככר קדמה לו מהשכר. בכית רור. וכאשר התישבה לנו זאת ההצעה, נאמר שכבר קרך. שיודיע השכל הפועל מתי יפול הדבר מפני מה שיש אצא מזה הסדור הכולל. וזה שהוא ידע כמה מן הסבוכים יש לגלנל השמש או לנלגל היומי או לזולתם מעת היות מי שםחח זה הסחר במדרגה מה מההצלחה או הפכה ער עת היותו כמדרגה מה אחרת, לסי שהוא ידע כל מה שקרה לו בשלמוח, לא במה שהוא זה האיש או זה העם, אכל כמה שהוא איזה איש הזדמן או איזה עם הזדמן שיהיה סחרו זה הסדור• ויודיע בכללות זה המספר מצר מה שגטתה מחשכתה הענק באופן מה, רצוגי: שהוא ידע באופן מה המדרגה המקבל מ שהאיש ההוא בה או העם ההוא בזה העת, ותטה המהשבה בהם, וישפע לז מפני זה מהשכל הפועל ההשפעה בכללות, לא במה שומא זה האיש אז זח העט, ויקבלהו הדמיון הפרטי מצד המציאות, כמוp הנפילה לסקרים i שקדם. וחנה לפעמים יקצר המקבל משידע ה א ר נ ׳ ח ק ו ח ר ם ח ם א ההוא, אכל ירע מזה שהוא לעת רחוק או קרוב, כלא קרוב• זזהאםנס יהיה לחסרון ו ו נ ר , אשו ה ת ו ולא ע נ א ר לי, א ההשנה החיא בעצמוחח, או לחםרק כח חדמיוני סנתינת חקוי המספר

ההוא בשלטזת, אבל ישאר מזה הצד מספר רב. ובכאן חזחר זה הספק.שי הנה היתרו מסה שיקל עם מה שקדם ואולם הספק השלי מהדברים. זזה שהשכל הפועל ככר ישפע לשכל ההיולאנ׳ הסחר אשר לזה האיש יותר לזולתו ספני גטוח מחשבת המקבל זה השסע בזה האיש, לא ספני השכל הפועל בעצסו• ותהיה הודעתו זחp שיהיה סחרו זה הסחר ^ n הסדור מצד מה שהזא סחר אהה איש להשגחה ולשמירה, מזו שיפעל מה שיפעלהו מהאברים והכחות הנפשיות באיש ואיש מהכעלי נפש להשגחה זלשמירה םזולת שתהיה ידיעה באיש ואיש מהם במה שהוא זה האיש. ולזר. לא יצטרך שגנית שתהיה לשכל הפועל ידיעה כשזה הסדור הוא לזה האיש הפרטי• כי זה אמנם הית מחויב, אם הונח שתהיה ההודעה הנופלת בזה האיש יותר מזולתו

מצד השכל הפועל. והוא מבואר בנפשו עם סר. שהישרנו אליו.י הנה היתרו מבואר םםה שקדם. וזה כי אמנם ע י ב ר ואולם הספק ה היחד. ההודעה םיוחדת באלו האנשים על הרוב, ספני שבאלו לבד חטה מחשבת המקבל זאת ההודעה• ולזה תמצא שהנביאים בשנטתהב דבריהם היו םחשבתם כשאראומוח זולח ישראל, דברו בם, ואולם ח

במה שיקרה לישראל, להיוח מחשבתם יותר נוטה בהס. זאולם הטפק הה מ יש י הנה אק התח סטר. שיקשה. וזה מ כעמר שהיתר. זאת ההודעה קשת המציאה מאד, היה טוב יותר בה שתניע לאיש

n 108 מלחמות

אחד חיריעח בקורות זולתו, ער שיחכן שבהודעת אשר תתחדש לאיש אחד ישמרו כלל רוב האנשים, במו שהיד. םפורסם מענק חנביאים. והנח מי שהגיע לזאת המדרגה תטצא לו תשוקה בםבע להודיע לאנשים מה שכבר הגיע לו מהיריעה בעגיגיהם. הלא הראה שירםיה עליו השלזם, עם היות לו רבר השם יתברך לחרפה, ער שהיה גגוע ומחכא תםיר בספת גבואחו, לא היה בורח על שיכבוש גבואתו, כי טבע השלםות הםגיע לבעל השלטות כן חוא, רצוגי שכאשר חיה כשעור שיוכל להשפיע ממגי לזולתו, תםצא לו תשוקה על שישפיע. זלזאת הסבה יחברו חחכםים בספר מה שישיגוהו םן ההבטות, וזה כי הם לא יחברו הספתס ההם לעצםם, אבל ללםר לאגשים חכםחם. ובזח גשלס זה הםציאות, ליל םפגי חשוקח חגםצאים חגכברים אל שישפיעו מהשלמות לםי שלםטה םהם כפי מה שאפשר על צר ההסד והחגיגה• והםשל כי לולי רצון השם יתברך להשפיע למי שלמטה ממגו םהשלםות על צד ההסר וההגיגה כפי מה שאפשר, ולולי רצון השכלים הגברלים להשפיע קצת לקצת על צר ההסר וההגיגה כפי מה שאפשר, ולולי רצק הגרםים השםיםיים והשכל הפועל לר.שפיע העולם השפל על צר ההסר וההגיגה, לא היה גםצא זה הםציאות, ואין צריך לומר שלא היה גשלם. ואולם אמתז כזה השפע שהוא על צר חחסר וההגיגה, םפגי שהוא םבואר כי הם לא ישפיעו מה שישפיעו לתועלת םגיע להם, כי אין מציאות הםםובב םחם חכרחי בםציאותם• ואולם העגין בהפך, רצוגי שהדבר הםםוכב םהם לא יהיה גמצא אם לא היו הם גםצאים. ובהיות העגין כן, הגה הגעת היריעה לאיש םה בעגיגי זולתו היא בעבור שתגיע היריעה לאיש ההוא, כי זה האיש ישתדל בשיוריעה לו כשהיה אפשר לו זה, והוא יותר טוב גם כן שיגיע לאיש םהשלםות םה שיוכל להשפיע םםגו לזולתו מאשר יהיה

לו םמגו םה שיספיק לו לבדו. ואולם הספקהששי יותר לפיםהשאוםר. חה שאף על פי שהפועל אחר בעיגו באלו ההודעות, הגה יתכן שיהיה זה ההלוף םצר םררגת ומקבל, וזה יהיה לאחת םשתי סבות, או לשתיהן יהד. אם מפגי שהשכל ההיולגי האחר יוכן לקבל ההשגה בשלםות, והוא אשר תגיע לו יריעת הדבר כבאור, והאהר לא יהיח לו כח על שיקבל זאת ההשגה בשלמות, ולזה לא יהיה םגיע לו מה שמגיע אלא בחירה ומשל. תה כי חחירה והמשל בבר יםצאו להםה חאוק יריעה מונות רבות, ומפני זה תהיה בהכרח היריעה הטגעח מ חסרה. והנה הענין בזה כמו הענק בטי שהיה טוב הראות עם מי שהיה חלוש הראות בהשיגם מראה אהר, שהאחר ישיגהו לפי מה שהוא,

מאמר ב׳ פרק ר 109

׳ וזק זהאחר ישיג טטגי סוגי לבד, רצוני שהוא ישיג שהוא ארזם אי י אבל לא ישיג כאיזה טררגה היא סן האודם אי טן הירקות • יכן הענק בזאת ההזרעה, שטי שיקבל זה השפע בשלטות ישיג הסדיר אשר לזה האיש או לזה העם כסה שהוא אמה איש או איזה עם הזדק שיהיהת זה הסחר, וסי שיקבלהו באופן הסר ישיג םוג זה הסדור בלבד, ח ס ויבא המדאה ייהקה הסיג ההוא בטה שיצדק על בל אהר םהםיגים אשר תהה הסוג ההיא, ויה ההקוי הוא ההירה והםשל. וביה גם בן יהיו םדרגות, ר״ל שבל םה שהיתר. ההידה והםשל יותר עסוקה היתה ההשגה יותר הסרה, כי היא םשותפת לדברים יותר. וידמה שלזאת הסבה יהיה החליף אשר בין הנביאים עליהם השלום בזה העגיך זזה שהםקכל זה השפע בהם הוא השכל, כסו שיחבאר אהר זה, יםי שהיה שכלז בתכלית השלםוח היה םררמ שיקבל זאח ההשגה באופן יותר שלם. יזהו שנאסר כםשה רביני עליי השלום שלא היתה השגתי בחידית, ואולם שאר הנביאים עליהם השלום היה רוב סר. שהניע להם םניע בתירית ומשלים. וזה נם כן כםדרנות, לפי םדרנתם כנביאה ולפי םררנת הנמאה הםנעת להם, יזה שלנביא האהד כעיני היתר. מנעת ההודעה פעם באופן מתר שלם םפעם • יהגה היתה בהתתלת גביאת םשה רביגי עלמ השלום בהירה, להיות מדרך השלמות המגיעות לארם שיגיעו תחלה באופן תסר, ואתר יגיעו באופן יותר שלם.— או יהיה זה םפגי שלםויוח המדרגה והסחנה, לא ספני הםרון ההשגה ושלמותה. וזה כי כשיהיה המדמה מוכן בשלמות לתקות מה שהגיע מההשגה לשכל ההיולאגי, יהקה הםחר ההוא כעיגי• וכשלא היה מוק לזה כשלמות, לא יהקה הסחר ההיא כעיגו, אכל יהקה םה שידםהו, תהו עגין הםשל. וזך. אםגם יהיה כשיהיה הםקבל להשגה זאת השכל ההיולאגי, כסי העגק כגבואה, כסו שיתבאר• אשגם כשיהיה הםקכל להשגה זאת הדמיון, כסו העגין כקסם ובהלום, לפי סר. שיתבאר אהר זה, הגה יהיה ההסרון אשר כהקוי אשר יביאהז הדםמן ושלםותו לפי הסחן ההשגה הטגעת לו ושלםותה. הגה הפותר יהיה מי שיש לו מדרגה מה ממדרגות הקסס או הנבואה,ומכן, מפני נטית מתשכתו כזה המשל, אל שתגיעה לי היריעה לאמה עגין היה משל • ואולם מי שלא היה כזאת המדרגה לא יתכן לו שמריע לאיזה עגק היה םשל אלא בסקרה. זלזה אסר יוסף עליו השלום לפרעה כשאלו מטנו, ירצה בזה ה ע ר ת שלום פ ה א נ ע ם י י ה ל י א ד ע ל שיפתור לו הלוםו, ב שסה שיאמר לו בפתחן זה החלום הוא סר. שישפע עלמ בזאת הידיעה םהשס יתברך, עם שהוא חתנצל נזר. חסאםר על פתחן חחלום, אם היה בו רבד כנגר פרעה, שאין זה םרצונו, אבל לסי מה שיראןהז סן השםים.


י יוחר לפי מה שאומר. וזה שההודעה אשר ע ואזלם הספק השבי בטושכאת כבר תגיע אל הרוכ בהקיץ, לפי שהשכל ההיולאני יצטרך, כשיזכן לקכל זה השפע םהשכל הפועל, אל שיעור םההוש והדטיזן, וזה בשיעטיד הדטיון הצורות הדטיונמת הצריכות לה כהעטדת טושכל מושכל־ס בהשתדלות, אם א י ולפי שהעמדת אלו הצורות הדטיוגיות לא יהיה בה זה בסקרה, וההשתדלות כהעםדתם לא יתכן שיתר כי אם לא תה מן ההכרח היה שלא תגיע הידיעה בהקדמות הראשוגות בהקיץ, ת על הרוב כי אם בהקיץ. ואולם הםושכלות השגיות הוא מבואר שהשכל ההמלאני צריך בהם אל שיעטיר ההקרטות הראשונות אשר םהם הגזע לו הידיעה בםושכלות ההם, וזאת ההעמדה לא תהיה על הרוב כי אם בהשתדלות, זזה שההשתדלות לא יתכן שיהיה כעת השינה, כי אז לא ימצא לכחית תפשיות כהירה בםה שיעשוהו. ואזלם זאת ההודעה השנית היא על הריב בשינה, לפי שהיא צריכה אל התבודרוח השכל מן הדםיון או שניהם םכק שאר הכתות הנפשיות הםשיגזת, זזה יהיה על הרוכ כעת השינה, לפי שנעת היקיצה יהיו טרודים חחושיםש ל ש בפעולותיהם. והנה תמצא לפעםים ואת ההודעה כהקיץ לאחת מ סמת־ אם מפני שלמות כה הטקכל, אם מפני קלות הכנע שאר הכחות הגפשיות המשיגות אל הכח המקבל, אם מפגי חולשת ההשגה. וזח כי כאשר היה הכה המקבל זה השפע שלם, יספיק לו למקבל זה השפע ההתמרדות ההלוש אשר יהיה לו כהקיץ. וכאשר יכגעו בקלות שאר הכתות המשיגות אל חכח המקבל כשרצה להתבודד מבין שאר הכחות הנפשיות, הגה ישלם ההתבודדות בהקיץ, ולא ימגעוהו מזה טרדת התושים. וזה שככר יתכן שלא ישתמשו החושים בפעולותיהם, עם היות האדם מקיץ, כשהיה טרוד כח אחד מהכתות המשיגות בפעולתו, והיו נכנעים שאר הכתות המשיגות לכרו ההוא• ולזה תמצא קצת האנשים, שכאשר השתמשה מחשבתם בפעולתה והיו םרודים בפעולה ההיא, יצעקו לפניהם ולא ישמעו, והם מקיצים, וכבר קרה לנו כמו זה פעמים רמת בהקרנו בעניגים העמוקים. וכאשר היתד. ההשגה הלושה יספיק בה ההתבודדות ההלוש אשר יהיה בהקיץ. וידמה שלשתי סבות הראשוגות היתר. מגעת הגבואה כהקיץ למשה רביגז עליו השלום, ר״ל שחכת המקבל היה מ שלם בתכלית השלמות, ילזה, הגיע למדרגה מהנבואה למעלה מהמדרגות אשר לשאר תביאים כולם, כמו שהעידהל בםשר. וגומר׳ והיו שאר א ר ש י ר ב א עו י ב ם נ א ק ל עליו התורה ו כחוחיו המשיגות נכנעות בקלות לכח הנפשי המקבל, ולזה היה מתנבאה יצור. ה׳ לכם• ה מ ע מ ש א ו ו בכל עת שהיה רוצה, כאמרו עמד

I l l מאמר ב׳ פרק ף

ולקלות הכנע שאר בחוחיו המשיגות לכה הנפשי המקבל לא היה מגיע לו רתת וחררה בבא אליו הנבואה, מפני ההתמרדות אשר לזה הכח, במו הענק בשאר הנביאים עליהם השלום, שהם לקושי השמע שאר אז חבחוח חמשינוח אל חכח הנפשי המקבל בהם, יכבד ההתבודדות על שאר חכחוח הםשינוח, ויקרה מזה להם רחח וחררח. זידמח שיהמ קצח חאנשים רואים חלוםוח צודקים בהקיץ לחולשת חחשנח, וכבר

נבאר זח בפרק חבא אחר זח.י הנה ירםה שיהיה חיחרז םםה שיקשה, ופל נ זאולם הספק השםי שבן עם םח שחחפרסם מענין הנבואה שהיא צריכח לשלסוח השכל, ולוח היו הנביאים חלםירים לוםרים בפניחם חחכםוח, ער שמכן שכלם אל קבול שפע הנבואה. ונאמר כי ספני שהיריער. אשר הניע לנערים ולפחאים באלו חדכרים חיא אם םםונ חקסם, אם ססונ חחלום, וחידיעח אשר נמצאת נמשכת לשלםוח השכל ההיולאני בלי ספק היא חנבואה• ראוי שנחקור אם הנבואה וחקסם וחחלום הם םסונ אחר, אם לאו. וזח שאם חיו םסונ אחר, חנח יהיה החר זח חססק נמנע• ואם לא היו מסוג אחר, לא יהיה בכאן ספק מזה הצר, וזח שלא יםנע היות

םבזח הדברים הםחחלפים מחהפכוח., ם ח ונאמר שככר הובדל הנבואה םהקסם והחלום ברברים. ס שהנבואה חיא שלםוח םנעח בהחלםרוח, ולזה היו לנביאים חלםידים, והיו םתגבאים, ר״ל שהיו חרכים אל שחגיע להם הנבואה, ואק העגין, שםחגאי חגמא שיחיד, חכם, תר. מפורסם ם ה ם כן בחלום ובקסם. — ז מעגק חגבואח, ואין חעגין כן בחלום ובקסם, אבל כבר יםצאו לפעםים לפחאים ולנערים יוחר םמה שימצאו להרבד. םן חםשכילים םחם. —, שכל מה שיודיעהו הנביא הוא צודק, רצוני שהסדור אשר ם ו ם ה לאלו הדברים םצר הגרםים השםיםיים הוא כפי םר. שיודיעו אוחם, עם חיוחם אפשריים םצר הבחירה, ולזה יאםר שהרע אשר יער מ הגמא לא יחויב בואו, לפי שכבר יחכן שיםלט האיש ההוא או הםקום ההוא או העם ההוא ממגו מצר הבחירה אשר הושמה כלי לזה במה שקדט• ואולם הטוב אשר ייעד בו הגביא יבא בלי ספק, ר״ל הטוב חםסזרר םפאח הגרםים השםיםיים, לפי שהשכל האנושי אשר םםנו חחחלח חבחירה הוא נםצא בארם להגיע אל הטוב, תאת היחד. המגד. בםציאוח זח חבחירח, ולזר. לא יחכן שחחיר. חחגעח מאחי אל חרע בטח שחזא ראוי שיגיע טוב םצר סדיר חגרםים חשםיםיים, אבל ישתדל בסבוח חעוזרוח אל חגעח הטוב התא אשר יוריעהו חגביא. וכבר יתבאר זר. באופן שלם במאסר הששי םזה הספר מזרח השס יתברך. ואולם


הקסם והחלום ימצא בהם הכזב הרכה, וזה מבואר מן החוש. ~ ו ט ר, ס, שהנביא כשיוריע אלו הדברים יישיר האדם או העם אשר יודיע לו זה אל ההצלהה האנושיח, כשיאמר לו שיסיר םררמ הרעה וישוב אל ה׳ יחברך ויסור םםנו הרע ההוא, ער שרוב ההורעוח אשר יודיע לאנשים

הם להניעם אל ההצלחה האנושיח, ואין הענין ק כקסם והחלום. ואהר שהתישב זה םההכרלים אשר כין הנבואה וכץ הקסם והחלום/ נאמר שהוא םבואר שאין ההזרעה בהם םסונ אהד• שאם היה הענין כן, היה ההלוף בהם כפחוחויחר, לפי החהלףהכנח הםקכל, כי היה הפועל בהם אחר בעינו לפי זאח ההנהה, וכן הםקבל. או לא חהיה זאת ההודעה םסוג אחר, כמו שהונח, וזה מבואר בנפשו, כי לפי שהםקבל הנבואה הוא השכל ההיולאני כשהושלם בטושכלוח, כסו שקדם, חיה םהויכ םזה שההיה םררגח זאח ההודעה נםשכח למררנח שלמוח השכל, ער שיהיה מי שאין לשכלו רבר מהשלמוח בלחי מוכן לקבל רבר םזה השפע, וזה הפך מה שנמצא כחוש מזה, כי כבר חמצא הנעת זאת ההודעה לקצח חנערים וחפחאים מחר ממה שחמצא להרבה מהמשכילים מהם. ועור שזה ההבדל הנפלא אשר בין הנבואה וחקסם וחחלום לפי מה שזכרנו סורר. שאין ההודעה בחם םסונ אחר• שאם היו םסונ אחר, לא היה ראוי שיהיה ביניהם זה ההלוף הנפלא, אכל היה ראוי שיהמ עניניהם םחחלסים בפחות וביתר לבר, כסו שאמרנו. ובהיוח הענק

בן, הנה לא יהיה בכאן כפק םזה הצר. אלא שכבר חשאר עליו ההקירה מה הם שני אלו הסוגים מההודעה לפי מה שבידינו מהקרמוח, ומי הוא הפועל באחח מהן, והםקכל, בדרך יאוח אל מה שנראה בחוש מענינם־ כי זה, ואם היה קשה מאר למיעוט ההקרמוח הנמצאוח לנו כזה, הנה ראוי שנאמר בו כפי שכלנו, כי היה עצם ההצלהה שנשיג רבר רכר םהרברים הנםצאים כפי מה שבטבעו שיודע לנו. ונאמר שהוא מבואר שאם לא חיח חכח הםקבל אחר בעינו, והמשל שאם היה המקבל כאתריח הדמיון, ר,נה אין הפועל אחד, כי אין מדרך הדמיון שיקבל פועל השכל אם לא היד. זח כאטצעות השכל ההיולאני מצר האהרות אשר בינו ובין השכל החיולני, לחיוח הנפש אחת. וכאשר התאמת זה ההקש התנאיי, נאמר שככר יראה שאין הםקכל אחד בעינו כאלו הסינים מההודעה. וזה שהמקבל בנבואה הוא מבואר שהוא השכל ריהיולגי, ולזה היתרי הגעת הנבואה נמשך אחר שלםות השכל• ואולם המקבל בקסם ובהלום אי אפשר שיחיה השכל ההיזלני• שאש הירי הענק כן, יהיה סררגיחיהם לפי םררגח השכל המקבל אותם, ער שסי שיהיה שכלו יותר שלם יהיה יותר מוק

מאמר ב׳ פרק ו׳ 113

לקבל זה ומופע• ואס חיח הענק בן, מחויב שחםצא ואח חהודעח לכל מי-שהוא יותר משכיל םהגערים ופתאים יותר ממח שתמצא לחם, וזה חפך םח שנםצא בתוש, רצוני שבבר תםצא זאח חחודעח לנערים ופתאים יותר םםה שתמצא להרבה םחמשבילים. ואם אסר אומר שוון אולי קרה לנערים ולפתאים למעוט השתםשם בםותשות והפנית םתשבתם טחטרדח אשר לח בזולתם, ולוח ישלם בחם חתבורחת השכל חחיולאני סכין שאר כתות חנפש יותר םזולתם, זיחיז מפני זח יותר םובנים לקבל זח חשפע• אסרנו לו שאי אפשר בחסרי חשכל שיתבודד שכלם םבין שאר חלקי חגפש, בי אץ לו בחם פועל יתבודד מ• ואולם שלטי חשכל כבר יתבודד שכלם כשישתםש בםושכלות אצלו, וזח בי חחתבורדוח יחיד. לחלקי הנפש םזה חצד, וחוא םבואר בנפשו לםעיץ כזח חםפר• והמשל כי באשר השתמשח חמחשבה בפעולתה, חתבוררח סכין שאר הכתות, ולוד, יתלשו אז שאר הכתות המשיגות, וכלי הבשול התמרדו מהכתות המרגישות מפגי השתמשם בפעולתם השתמשות רב בעת חעמל, זלזח יבגם התום הטבעי ברברים ההם ויםיר םהאברים הםרגישימ זחהיה השינה• ואםגם היה זה p להיזח חגפש אחח־, ולזה כאשר השחרלח בעשוח חפעל אשר ייוחם לכח סח םכתותיח, יחיו חכתזת האחרים בטלים, כשלא חיה אפשר לה השתמש בשתי הפעולוח יהד. ובהיות הענין p, הנה ידםה שהםקבל זה• השפע ־בקסם יהחלום הוא חרםיון, וחםקבל אוחו לנבואח הוא חשבל חהיולאני. ואילם שהמקבל החלום היא הדמיון, זה םמאר במעט עיון מטה שנאסר בספר ח ח ישה ש, וזה בי הוולוםות בכללם הם םיוהםים אל הדמיון, כמו שהתבאר ז ה םו שם• ואולם הקםם בבר התבאר מענינו שההלוף בינו יבין ההלום הוא בפתית ומתר לבד, ולזה ירםה שתהיה ההודעה בהם מםינ אהד. יבהיית, הנה יהיה ראוי שיהיה הםקבל יהפיעל אהד בעינו בהם. p הענק ולפי שאין מרוך הדסיק שיקבל השפע םהשכל הפועל, ראוי שיהיה הפזעל בזאת ההזרעח פועל אחר• אלא שכבר חחבאר בםחשקדם שהוא םתויב בכללות שיהיה הפועל לאלי ההודעות השכל הפועל• זעיר שאם הודיט שיהיה אפשר שיהיה בכאן פועל אהר,. הנה יקשה לט

להשינ םה הוא זה הפועל.

ונאמר כי ספני שזה הםאםר הייב שלא יהיח הפועל לזאת ההזרעה הםנעת בקםם יההלום השכל הפועל, והמאמר הקורם הייכ שיחיה הפיעל לזאת ההודעה השבל הפועל• חנה יחויב שיהיה השכל הפועל פועל אותר. בצד אחד ובלתי פועל אותה בצר אחר. יבחיות הענק כן׳ הנה ירמה שיהיה חשכל הפועל פועל זאת ההודעה חסנעת כקסם

8

114. מלחמות וד

זהחלום באמצעי, לא כעצמו. וזה שהמאמר המחייכ שיהיה השכל הפועל פועל בכללות זאת ההודעה לא הייב שיהיה פועל אותה בעצמו, אבל אמנם הייב שיהיה הפועל אותה אם באמצעי, אם בזולת אמצעי, זזה מבואר םהבאזר הנעשה שם־ וזה הםאמר אשר הייב שלא יהיה השכל הפזעל פזעל זאת ההודעה לא חייב אלא שאיננו פועל אזתה בעצמו, אבל לא יהזיב ממנו שלא יהיח פיעל איחד. באמצעוח. ובחמת הענץא זה האמצעי. ונאמר כי מפני שהאמצעי כן, הנה ראוי שנבאר מה ת אשר נראה שיעשה בו השכל הפועל באלו הדברים הרבה םפעולוחמ הוא הנרםים השמימיים, הנה יראח שיחמ חם חאםצעיים כחנעח זאת ההודעה. ועוד שככר יחכאר שאלו הסדורים אשר חהיה בהם זאח ההודעה םניעים םהנרמים השםיםיים, ולפי שהמ הנרםים השםימייס הם בעלי שכל, הנד. ר& סשיגים כחכרח זה הסחר העלול מהם. תה יחבאר באור שלם במאמר חחטישי םזח חספר, ואנחנו מציעים בכאן על צר הפתיחה םה שהתבאר שם׳ והוא שסד. שיסודר מאחד מחגרמיס השמימיים הוא זולת סד. שיסודר p האהר, ושכל האהד םםניעי הגרמים השםיםיים הוא סשיג םה,שיסודר םםנו מהפעולות, לא מה שיסידר משאר הםניעים. וכאשר התישב לני זה, הנה נאסר שכסו שיסודרו םהם רםמנים וםתשבות לאיש איש מהאנשים מהמעלה הצוםה או השליס בעת ההיא, p יקרה, כאשר יתבודד הדםיון םבץ שאר כהות הנפש, שיהיה אז סוכן לקבל הסחר אשר בנפשם םםה שמשפע םהם. •ולפי שזאת ההודעה לא ישתתפו בה כל הנדמים השםיםיים בשלמות, כםו שיתבאר לםי שעיק בםלאכת הםשפט, והמ כל הנדמים השםיםייס משתתפים כסה שיגיע םהם מאלו הםחרים• הנה תהיה הידיעה חסגעח בור. האופן ידיעה חסרה, ולזה היה שיקרה הכזב הרכה בכמו אלו ההודעות. ואמנם הנבואה לםה שהיתה מגעת מהשכל הפועל אשר הוא משפיע כל מגיעי הגרמים השםיםיים, הנה היתה הידיעה הםנעת מסנה שלטה. ולפי שהיתר. הגמאה מהשכל הפועל, והיתה מגת השכל הפועל ככל השלמויות אשר יתגם לארם שיתגם בעבור הגעת ההצלהה, כי הוא התכלית אשר בעמת פועל אותו ופעל בו מה שפעל־ היתה הגבואה םשחדלח להישיר האגשים אל החצלחח. ואולם חקםם וחתלום, למה שהמ מחכחוח חשופעוח מחגרסים חשםיםיים על חאופן שזכרגו, וחיח מה שישפע מהם מהמחשבה והרממן איגו להישיר אל ההצלחה, אבל הוא לפעםים םישיר אל הפכה• היה שלא תהיה ההודעה םישרח האגשיםה שתהיה אל ההצלחה k ולפי שהיה המקבל מבואה השכל ההיולאגי, ת גמשכח לשלםוח השכל, זהיחח מגעח מפגי זה כהחלםדוח־ ולפי שהמקבל

מאמר ב׳ פרק זי 115

בקסם והחלום היא הדמיון, לא רדהה חנעתם נמשך לשלםוח השכל, ואינם מניעים בהחלמדיח. ילפי שהדםיון יתבירר יוחד בקליח מםרדת הסהשבה והחוש בפתאים ובנערים יותר םזילתם םהאנשים, היה שתמצא כקצחם זאחההודער. מחר םמח שחמצא לחרבה מהמשכילים םהם, וזה כי קמל זח חשפע לבת חדמיוני יצםרך אל שיחבירד חכח הסרטה םבק שאר חכחוח חםשינוח, כדי שלא יבלבלו פעולחו. ולפי שמח שהתבאר במאמר זח נאיח לםה שנראח בחוש םענץ אלי ההודעות, חוא םמארח כפי מר. שחנחט. — ובכאן חוחרו אלו חספקוח כלם שהענק ההוא מ

ה הפרק. אשר זכרני מ

פרק שביעי נחקור בו בשח• nvpp rnW •קרז גענין החלום והקסם.

וכבר נשאר עליט שחי שאלוח קשוח בענק ההודעה אשר אנהט היקרים בה• ר.א ח ח םח חסבח מערחנמצא ממנני זח שמריע טה שידעחו שואלו לבד ולא מחר סזח חשיעיר־ ו ר.שני ח לםה שיקרח בהלימות הצודקים שיהיו בהקיץ שתהיה רוב הידיעה חםנעח ברט םנעח בדברים הנופלים תכף, כםו שנתפרסם לט ממה שקרה לנו מזה שיהיה בענינים הטפלים תכף לכד, כמו שזכרט בביאורט לספר ח ח ו ש ו ח ם ו ח ש, זבן שםעט סזולחנו אשר הניע להם כסי אלו החלומות הצודקים, שכבר הניעו להם בענינים הטפלים חכף לבר• זלזה ידמה שזאח חחודעח אם שתהיה םמחרח בענינים הנופלים הכף, או היא על הרוב טפלה בהם. הנה אלי השאליח, ואם הם קשוח םאר לעםקם ולמיעוט ההקדמות אשר אצלט בהם, אק ראוי שנקצר םנחמח הסבה בהם כפי כחט, מ ההצלחה חאטשיח אםנם חניע בחכליח םה שאפשר בשנדע רכר

דבר כפי םה שבםבעו שמדע לט. ואנחט םחחילים החקירה מהשאלה הראשונה םאלו השאלות, ונאםר שקורם שנשתדל בנחינח הסבה לםר. חניע זאח ההודעה באלו חענינים אשר ספרט לבר, ראוי שנהקור מאיור. סין םאלו הר״דעוח תהיה זאת ההזרעה, דיל אס היא םםק הנבואה, או םםק הקסם, או םםק חחלום הצודק, כי הוא בלחי אפשר שנתן סבה בזה, מר. שלא נדע זאח ההודעה מאמה םונ היא, מה םבואר בנפשו. והוא םבואר שאינה םםק הנבואה לפי מד. שבארנו מענינו־.• מר. שחיא חצםרך אל שלםוח השכל, זזה חנער אשר חניער. זאח הידיעה לו אין לו חלק בחכמה כלל, לפי מה שחחפרסם מענינו, וחנה חחהילה לז זאח ההשפעה בעח אשר חיח בלתי אפשר שיחיד. לשכלו שלםוח כלל, לסיעום יםיו, כי היא לפי םר.

8*


שסופר באםת בעת החחילו להודיע אלי הענינים כי אם בן שש או כסו שבע שנים. וכן נאסר שהוא ממאר שאין זאת החודעח םמין החלומות הצודקות, כי הם םעטייס, וזאת ההודעה מארייה• ועיר שאץ ההלומות םדרכס שתגיע ההודעה בהם על דרך השאלה בהקיץ,, הנה לא נשאר ואם היה זה, הוא םעט ובררך סקרה. ובהיוה הענק ק אלא שתהיה זאה ההודעה ממין הקסם• ולפי שהקסם השלם יניע ההודעה במה שידעת שואלו ובמר, שלא ירעתז, נהיה זה הנער בלתי םוריע כי אם מה שידעת שואלו, הגה חוא םבואר שזח הקסם הוא קסם הסר, מצד שאינו מודיע יותר מזה השיעור, כמי שנאמר במי שיכול לקרות הכתיבה הנסה ואינו יכול לקחת הכתיבה הרקת שראותו הסר, לא םצר שהוא קורא הכתיבה הנסה, כי סי שהוא שלם הראות יקראח נם כן, אבל טצר שאינו יכול לקרות הכתיבה הרקה. וזח ההסחן הוא אם מצר החסרון ביצירת הכה הסרטה אשר לזה הנער, ער שאינו יבול לקבל מזה השפע יוהר מזה השיעור, אם מצר שזה השלמוה, להיות נקנח, יקרת לו שהיה בחחהלה חלוש ואחרי כן תתחזק, כמו הענק בשאר חשלמויזח חאנושיזח. זאם היה זה כן, הנה אפשר שיהיה לזר, הנער קסם שלם לםה שבעחיד אם לא יםנעהו םונע. וחנה חחוש אפשר שיעיד איזה מאלו חסמת היא הצידקח, זזה שאם יגיע לו מהקסם יוחד סזח השעיר במה שנעהיר, הוא מבואר שהסבה השגיה היא הצודקת. ואולם איך יחבאר שבהכגה יותר הלושה יוכן הקסם לקבל השפע מאח ההירעח אשר הגיע לוה הגער םההכגה אשר תצטרך לו בקבול השפע בשאר העגיגים, ער שיהיה יהם קבול השפע בזאת ההזרעה אל קמל השפע בשארחהורעזת כיהם קריאת הכתיבה הגסה אל קריאת הכתיבה הדקה, הגה נציע לבארי הצעה אחח יזרע בה• יתא שהעחק הדבר אל שיקבלא יזהר קל םהעהק אל קמל דבר רבר םםזג סר, שהיא סקכל אזתז ת חוץ מסוג. מה שמקבל אותו, והמשל כי סי שחיה םתלמד הלק אחר טהלקי הםלאכות ההנדסיות, הגר, העתקו אל שילמד חלק אהר מהם הוא לו יותר קל םהעתקו אל התלםר מלאכה איגד, םםוג םה שתא םחלמד, כאלי תאמר חכמת הטבע או חכםת הפלוםופיא. וכאשר התישב וה, והוא סבואר במלאכה המשפט -שהמחשבה המסודרת תאצל לכל איש ואיש סהגרמים השםיםיים השליטים כעת ההיא לפי םעךכתו בעת המילד, הוא מבואר שהעתק האדם אל שיקבל סר, שהשב איתז זילתו מהםחשמח חמסזררזת מהנדסים השמימיים היא יותר קל סחעתקו אל שיקבל הסדור אשר בנפש הגרמים השםימיים כסת שלןשפע מחם. יזה כי כשיעחק אל שיקכל םחשבת זולתו, הוא געתק

מאמר ב׳ פרק ד 117

אל רבר טטוג מח שחיה מקבל אוחו מולח קסם׳ וכשיעחק אל קבול שאר סח שיושפע םחם, יעחק אל קבול רבר חוץ מטוג מר. שחיה, הוא םמאד שהכה־׳ הדמיוני יהיה םקבל אוחו. ובחיוח הענק ק אפשר שיניעחו מחחםרון; ער שיוכן לקבל םחשבח חאנשים, לא יוחד מזח, וזר. אם מצר חטרון בשרש חיצירח, אם מצד שלא ישלם לו חחחבוררוח הראוי בקמל זה השפע, כי כבר יראה מטה שזכרנו שהחחמררוח מחר מעט לכח חדםיוני חשלם לקוםם חגעח מחשבח האנשים םהההמרחח הצריך לו לקבול שאר סר. שישפע םחגרםים השמיםיים. ועזר כי כבר יראה שלםה שידעוהו הנלוים לארם זעזםדים עמו רושם מה בהםצא לו היריעה ברבר ההוא, עד שכבר ימצא האדם מחר מוכן לאמר בדבר רבר כפי מה שראו• כאשר היה בפני חחכםים, מאשר חוא בעח אשר אינו עםחם, ואולם חיח זח באדם, לחיוחם בעלי זה הכח חאלחי, כאלו יליד. שפע סח מאיש אחד לאחר, זלזח היחד, ההודעה במה שידעהו חשואל למטה מההודעה בפה שלא ידעהו. —

זהו השעיר הנראה לנז מאח השאלה. ואולם חחלזמות המניעות בהקיץ הנה ידמה שתהיה רוב ההזרעה הנופלת בהם נופלת ברברים הנופלים תכף, מפני שההחבודדוח חםניע לכח הדמיוני בהקיץ הוא הסר, ולזר. היתר. ההודעה הנופלת• בהם חםרח. ואםנם יחבאר שזאח ההודעה חיא חסרח ממר, שאומר. חח כי חחורעח חשליםח היא שיניע לארם במה שיפול חכף ובמר. שלא יפול חכף־ ובחמה הענק כן, הנה חחיח חידיער. הגופלת במר. שיפול חכף לבד ידיער. חםרח, מצר מר. שלא יודע בר. מר. שלא יפזל תכף, לא םצר חודע בר. סח שיפזל תכף, כי זאח ההודעה תגיע גם למי שחניע לו ההודעה בסר. שלא יפול תכף. והגה יראה שחגעח הידיעה בסח שיפיל חכף חוא יוחד קל פהגעתה בפה שלא יפול תכף םםה שאוסר. זזח שחוא פן ומבואר בגפשו שחפקבל כשחיר. פוכן פאר יפפיק לו פועל מחר חפר להוציא אל הפעל טה שהיח לו בכח פחפזעל אשר יצטרך למקבל חבלחי סוק בזר. חאופן• ובחמה העגק כן, הגה כשיחיד. חכח הרפיוגי שלפ בשרש היצירה, והיחר. חחתבוררזח חמגיע לו שלפ, יקבל שפע פחנרפיפ חשפימייפ, לא מהשליטים בעח חחיא לבר, אבל םזולחם גם כן, ואם כחם חלוש בעח חהוא י להשפיע בזח המקום. יאילם^ כי ירםח א ה אםרגו שכחם חלוש בעח חחיא להשפיע בזה המקום ם שסי שחיח כחו חלוש םהגרםים חשםיםיים להגיע בה חםקרים חמיוחםיס אליז, יהיר. כחו חלוש לחגיע הידיעה• ולזר. היתר. חסחשבר. גאצלח מהשליט באחר םהפגים אשר יהיה לו בהם שררה, לא פבל חפשרחיפ•

118 מלחמות זד

ה ואט היה שיהיה להט הלק כה, הוא מעט לפי כהם בעת ההיא מ הצזקוט מהארץ ולאיש הזה• וזה ממאר למי שעיק במלאכה המשפט. וכאשר לא היה הכה הדמיוני שלט כשרש היצירה, או לא היה התבודדותו שלט, או אט יתקבצו שתי אלו הסבות יחד, לא יהיה לו כה לקבל שפע הנרמיט השמימייט הלושי הכת בעת ההיא, ומדע לו ל1ד מה שיטידר מאלו הטשרתיט המשליט בעת ההיא אשר יתיהח מ מצד כהט, והוא מה שיפול תכף, כי מה שיפיל תכף ייוהס אל הסשרתיט המושליםה המקום. יתייהד לי ההודעה במה שיפול תכף מבץ בעת ההיא מה האופן, להמת שאר םה שיסודר םהם בהמתם םזשלים במה שעתיר מ טתשבתו משוטטת בדברים ההם• וכבר התבאר בסה שקדם כי כבר חצטרך בואח חחודעח אל שחטח הםחשבח אשר בו תהיה ההודעה,ה חעח לא יחיד. זחנח שוב חמשרחים בזח חאופן טחכח אשר הט מק לאדם חשגד, בנושא אשר יחיד, 2pr חחיא, ולזר, א י ך י ר , א p ! אלא 2 לא חטה הםהשכה ברברים ההם. יכבר יראח גם כן שיאח חחודער, אשר בדברים חנופלים חכף םנעח בקלוח מחר, לפי שאנחנו נמצא הרבה םהאנשים שיניע להם פהר הזק בחמחם סביב חעח הנכון לבא עליהם פנע רע, כאלו חיחר, להם ידיעה מה במקרה ההוא, ואמנם יקרה להם שלא ידעי המקרה ההיא, אבל יניע לחם םםני פחד לבד, כמו

שיקרה בחלושי הראות שלא יראי לחבח הנר, אבל יראו אורה. יכבר יספק מספק ויאםר אם חיה שתהיה חחודעח אשר בםחשבח שאר האנשים מחר קלה להגיעה מחודעח מה שיסודר םחגרםים השמימיים, כםו שקרם, מה זה שלא יהמ החלוםוח אשר בהקיץ בםתשבת שאר חאנשים מחר םשאר חדברים. ונאמר שחורעח מחשבח שאר האנשים לא יחכן כי אס על צד חשאלח בחקיץ, יוד, אםנם אפשר בקסם, לפי שחגעח חחודער, בקוסם םאדייח וםייחסח אל רציני יאילם בחליםוח לא יחכן זה, לפי שההודעה בחם חיא טעטייח ואיגד, םמחסת אל רצון חחולם• חח םמאר בנפשו םעגק חחלום. — ובכאן חוחרו אלו

הספקוח לפי םח שבידינו םחחקרםוח בזח חדרוש.

פרק שמיני. ה א ו ב נ ב ם ו ס ק ב ם ו י ל ח ת ב ו ע ד ו מ ו ה ל א ת מ ח ל א ב ם ב . לאנשי ר י ג ר ד ם ח ה ו פ ל ח ת ה ה ו ב ו ס ן ב ת נ

זאחר שחחבאר זה כלי םעגק הנביאח וחקסם וחחלום, הנה יקל לגי לחח סבוח חליף חםדרגוח לאגשים בכל אחח םאלי חחידעוח.

חח כי םי שחיח מחר שלם חשכל ומחר קל ההחבורדוח חיח מחר שלם בגבואח, ולפי חחחלף שגי אלו חרברים בפחוח ויחו־ חחחלפגה

מאמר בי פרק ח׳ 119

מרדנות הנבואה. והנה תמחר ההודעהבענינים לקצת האנשים המקבלים זאת ההשפעה בעניניס זולת ענינים, לפי טבע האיש המקבל ההודעה, שכאשר תטה מתשבתו מתר תניע לו ההודעה יותר. וזה משותף לקוסם ולנביא, ולוה תסצא קצת הקוסםים יודיע סוג סר. םהםקרים ביתור טבץ זולתם־ וחמשל שאשר תטה מחשבחו בענק הזוונ לאיש ולאשר. אם בטבע אם בםגהג, תמהר הודעתו באלו הדברים, כסו שהתפרסם סענק חקוסםוח־ וטי שחטח מחשבתו לבר בהצלחת השכל, תיוהד באלו חרברים אשר בחם תהיה חצלחח חשכל ובעגיגים חםישירים אליח מצד םה שחם םישירים אליה. מדמה בםשה דביגי עליי חשלום שבו תשתתפו שלשח חסמה האלו אשר זכרגו, רציני שהיה שלם השכל םאר, וקל ההתבודחת, והיתר. טחשבחו מטח כחצלחח חשכל לבד, יליד. גחיחרח גביאחי טבק שאר הגביאים עליהם השלים. והגה חחחבר שלשח חסבוח חאלו בחכליח מה שאפשר באיש אחד קשר. מאד, ילזה העדה חחודח שלא קם גביא כמרי בישראל. וכן אומר שחקוסם חמחר שלם חוא אשר חכח חדמיוני מוכן לחחבודד םבק שאד כחוח הגפש, וחיחר. לו עם זה הכנה בחכליח שרש חיצירה לקבל זה השפע בשלםוח• כי כבר יראח שאפשר שיניע ליד. חכח חסרון בשרש חיצירח, שלא מכל לקבל זח חשפע, ואף על פי שישלם לי חחחבודרוח. ולפי חחחלף שחי אלו חסבוח בפחוח ויחר חחחלפגח םדרגוח חקוסםים־ חח שסי שחיר. קל חחחכורדוח ושלם חכח יקבל כח חמשרחים חבלחי שליטים גם כן, ויגיע חצרק ברברמ לזאח הסבח במר. שמריע םחרברים חםסודריםח חהשפעח כסו א םחגרםים חשםיסיים, כי ישחחפו כל חםשרחים מ שישחחפו בסד. שיסודר םחם םחפעילוח בזה העולם השפל. יעל כל פגים יעלם םםגו סח שיםשך םחחשגחה האלחיח, אשר לא יחיח םצד הסדור אשר םחגרםים חשםיםיים־ חח אםגם ידעחו חגביא לבדו. וחגה יתבאר זח באיר מחר שלם בסוף הםאםר הששי םזה הספר. וסי שהיה מחם בחכליח חחסרק לא יקבל חשפע כי אם טחשליטים, וסר. שביניחם יקבל טקצח חבלחי שליטים םזולח קצח, ר״ל שרוא יקבל חשפע םאשר יש לחם כח מחר חזק םחם. ולזר. חקבול יחיו טרלגוח רכוח לפי חחחלף מדרנוח אלו חסמח, וכן יחיחדו קצח חענינים אשר יניחם קצת חקיססים, ויחחלפו םהענינים אשר יניחם חקוסםים חאחרים םצר חענינים אשר

חטה בחם מחר םחשבחם, כמו שקרם.

. ר ל ן ח ל י א . 1»י.לד. ל ־ » ס . י מזו! ר נ ע ד ה פ א פ פ ה ל » נ

מאמר שלישי כידיעת השם יתברך הדברים ״

מ ו נ ע מ ו ה ר ג ו ג ז • נ נ ק ש ר B ~ . ה ל א ש ת ה א ז ם ב י מ ד ו ק ת ה ו ע ו ר ר ג ו כ ו ן נ ו ש א ק ר ר 6

— . ם ה י ר ב ה ד ג ו ג ת א ו ע ד ו ה ל י א ל ע י ב ר ב י ם ב ו נ א צ מ ה ש ם לשי מ ה ת מ ע ת ד ע ת ר ו פ י י ק & ח

— . א ם ל ת א ו ק י פ ס ס מ ס ה ה א כ ר ב ו ל נ כרו ה ז ר ו מ כר ה ד ז ש ת א ו נ ע ט ר ב ו ק ה י נ ש י ל ק ש ר פ

ר א ב נ . ו י נ ו ך עי ר ד א ב ו ד ה י ם א י ר ב ד ם יר״ברך ה ש ת ה ע י ר י ר ב ם א ם ו ה פ ב י נשלי ע י ב ק ר ד פ

י ש י מ ק ח ר . — ו ה ע י ד י ת ה א ץ ז נ ע ז מ נ ל . ר א ב ת י ה ש ה מ ח ד ר י ב ם ד י מ ד ו ק . ה י י נ ע ם ן ב שאי

— . ם י נ פ ל ד כ ד מ א ת מ ו א א נ ו ח ח ע י ד י ת ח א ק ז נ ע ו מ נ ר ל א ב ת ה ח ש מ ת ש ו מ ל ש ז ב ר ב א ב ה י

; . ז נ ח ר ז ת ת ע א ד ו מ ה ע י ד י ת ת א ן ז י י העיון מענ י ו אל נ א י ב ה ו שמד. ש • ב ו א ג ת י י ש ק ש ד 0

פרק ראשון. ה ל א ש ת ה א ז ם ב י מ ד ו ק ת ה ו ע ו ד ר ב כו ז נ

וראוי שנחקור אס יידע השם יחברך אלו הדברים הפרטיים האפשריים אשר בכאן, אם לא ידעם• ואם ירעם, על איזה אופן שידעם. ולפי שכבר בחלקו בזה הדרוש הפליסופים והחכמים בעלי חחורה, ראוי שנחקור חחלה בדעותיהם, וסד. שנמצאהו צודק גקחהו מהם, ומה שלא גסצאהו

צודק נבאר בו חצר אשר יסול בו חאםת בבטולו. ונאסר שהרעות אשר מצאנו בזה לקודמים אשר ראוישיעוייןבדכתחס,ת דעת גדולי י נ ש ה ת דעתהפלוסוף והנמשכים אליו, ו ח א ם• ח שתיו ל דע א תברך לא י חכסי תורתנו. ואולם הפלוסוף היה חאד. שחשם ים. ונחלקו הגסשכים אחריו לשתי דעות בזח הכת• י פרטי ם ר. י נ י ג ע חע אלו ד ך לא י ר ב ת ת תסבור שדעת הפלוסיף היא שהשם י ח א ה• שאם היה יודע ם י ט ר פ א ה ל ם ז י ל ל ק א ה , ל ן ר בכא ש ם א י ר ב ד ה חכלליס או הפרטים, היה רמי בידיעותיו, זיהיה רמי כעצטזהז, זבכלל הנה יהיח עצמותו מתחלק אל חיותר שלם והיותר חסר, כמו העמןברברים אשד יחיח להם גרר, כי קצח טה שבגדר ההוא חוא חילך במדרגת חשלסוחס יתברך ש ה ת תסמר שדעת הפלוסוף היא ש י ג ש לקצתו. והכת חלל, ע הכו ב ט ד ה צ ם מ ה ל ה ש ס ן ב ר בכא ש ם א י ר ב ד דע אלו ה י

מאמר נ׳ פרק בי 121

, ם י י ט ר ה שהם פ מ ם ב ה ל ה ש מ א ב , ל ם י י מ צ ע ם ה י ר ב ד *הם הה רמי בעצמותו, כי הוא אינו • ואין מ ם י י ר ש פ א ם ה י ר ב ד ם ה ה ו יודע כי אם עצמו, וכידיעתו עצמו ידע כל הנמצאים במד. שלהם מצד הטבע הכולל, כי הוא נימוס הנמצאות וסדרם וישרם• אבל הוא לא ידע אלו הדברים הפרטיים, ולזה היה בהם העדר הסדר מזה הצד, והיה בהם סדר ויושר בצר אשר ידעם. והנה יתבאר מדברינו במאמר ההמישי מזה הספר בגזרת השם שזה הדעת השני הוא דעת הפלוסוף. ואולםרה ־זכרונו לברכה גדולי חכמי תורתנו כמו הפלוםוף המעולה הרב המותברך וזולתו מחכמי תורתנו אשר הם מסכימים לדעתו יראו שחש ם י, ם י י ט ר פ ו ב ם ר ה ש א ד צ ם כלם ב י י ר ש פ א ם ה י ט ר פ ה ו ל א ע ר ו י ויאמרו״שהשם יחבריך יודע במרע אחרכל אלו הדבריט אשר/הם לבלתי חכליח. וכבר יחבאר שזח דעח הרב חמורה זכרונו לברכה, כי הוא אמרמ רבר י כ ו ב נ ח ח ר ו בפרק חעשרימ מחחלק חשלישי מטפח חגכבד מדעם ם י י ש ר ת ת ם ם ה י ר ב ד ו ה ל אל כ ר ש מ א זה לשונו• וכן נש ר ח ח א י ה ל ז ל , ו ם ת ו ע א ד ו ו י ת ו י , ולא סר מה תם ו י ם ר ר טמצא בעת י , ו ר עד ה נ ת א ע ו י ה נ ו ל פ ו ש ת ע י ד י י • כ ל ל כ ע ד ם ו לש י א א ה צ מ י ש , כ ר ד ע ר כך י ת א , ו א כך צ מ ד נ י מ ת י , ו ת י נ ו ל הפה ולא ע י ד ה שם י פ ס ו , לא נ ה בו ע י ר י א כמו שקדבזה ה ו ה הה י ח ש מת ש ד ה ת , אבל ה ו דע אצל ו ה נ א הי ל ש מה ש ד ח ת הב י י ה ת י א עליו. ו צ מ א נ ו ה שה ש על מ ד ת ת י ם ש ד ו ק ע מ ד ו ין ף במה שאי קי י ר ו ד ע ה ה ב ל ת ע נ ד מ ה ה י ה י ש ה נ ו מ א את ה לפי זו ת ע י ד י ה ב מ ד ק ר ש ר א ד ע ה ו כי ה נ ר מ א ו זה ו נ נ מ א ה , ו ה ל כ לו תה בו. ע י ד י ת ה ו ל ת ע ה נ מ ו לא י א י צ מ ה ל ל ו כ א י הו , ו ו ת א צ מ ה עד כאן לשונו זכרונו לברכה. הנה כבר התבאר מזה שהוא יראד, שהשט יתברך יודע חרבריט הפרטיים האפשריים בצד אשר חם בו

פרטיים.

פרק שנים ו נ א צ מ ה ש י מ פ ש י ה ת מ ע ת ד ע ת ד ו פ י י ק מ ת ה ו נ ע ט ז ה ר ב כו ז נ

. ם ה י ר ב ה ד כ ז ב ת א ו ע ד ו ה ל י בע^י א ר ב ד ב

ואתר שכבר זכרנו רעות רקודמים מאח השאלה, ראוי שנהקור בדעוחיהם איזה םהם הוא הצודק, וראוי מפני זה שנעיץ בטענות המקיימות

דעח רעת מאלו, והמבטלזח אוחם. ונאמר תתלח שמח שחניח הפלוסוף שהשט יתברך בלחי יודע אלו הדברים הפרטיים האפשריים כבר יתשב לו שיחיו פנים מהחראות. -

ת וו׳ י מ ח ל 122 מ

ד םהם, שהדבר הפרטי לא יושג אלא בבח היילאני כפז התש ח . א יחדסיון הילחם, ואולם חשם יתברך סמאר םעגיגו שאץ לז כח היילאגי, ולזר• יתיב שיחיד• חשם יחברך בלחי. יידע אלו הדברים הפרטיים. ייסידר ההקש כן־ השם יחברך אץ לו כח תולאגי, וכל משיג דבר פרטי יש לו כח היולאגי, ייולר אם כן חשם יחברך בלחי משיג חדבר, שחעגיגים חפרטייס חם זסגיים, א ן חש ג י ת פ ו א ה הפרטי. — ו ר׳׳ל שמציאותם הוא בזמן מה רמה אליי, ימי שלא יתאר לא בחגועח ולא בםגוחה אי אפשר להשיג הדברים הזמניים• ואולם השם יתברך לא יתאר לא בחגיעה ולא במגוחה, ויהויכ מזה שיהיה השם יתברך בלחי משיג אלו הדברים הפרטיים. ייסידר ההקש כן־ חשם יחברך תא בלחי מתאר בחגועח ילא במגיחח, יכל מי שתא כלת מתאר לא כתנועח ולא במנוחה הוא בלחי אפשר שישיג חעניגיס חזמגיים, אם כן השם יחברך לא יחק שישינ חעניניס תמניים. עוד נחבר לו זאת החולדה חקדמח אחח יודע בה, והוא שהענינים הפרטיים חם ענינים זמניים, ויחייב מזה שהשם יתברך לא ישיו הדברים הפרטיים. — י ח איפ ן חשל ישי תא, שאם תנח חשסיחכרך משיג אלי הענינים, חנח ככר יחשב שיחויב מזח שישלם תכבד בפתח, כי הידיעה תא שלםיחא בטל• ולזה ליידע, ייח בחכליח הבטיל, ימח שיחוייב׳&טמ הבטל ת חיא מקאר שאץ חשם יחברך משיג אלי הענינים. יהנח זאת הטענה חחייכ, לפי סד. שיחשב, שלא יהיה חשם יתברך תדע כי אם עצמי, דילפן חרביעי הוא/ שלא יהיה יודע לא הכללים ולא הפרטיים. — והאו שאם תה השם יתברך משינ אלו הענינים, הנה מפני שהשכל סתעצםח יחשכ שיהייב מזה שלא יהיה השם יתברך אחד, במה שדעת, ת אכל הרבה, לרמי מושגיו אשר נתעצם בהם, הה בתכליח הבטול,ה אם כן מבואר מזה שהשם וטח שיחויב ממט הבטל הוא בטל־ ת יתברך בלתי משיג אלו חעגיגים. האח חטעגח חחייב גם כן, לפי מת שיהשב, שאץ השם יתברך יודע כי אם עצמו.— ו ה א ופ ן ה ח מ י ש י תא, שהדברים חפרטיים אץ לחם חכליח, והידיעה הוא עגץ מקיף וכולל, ימח שאין לו חכליח לא יקיפת מדע ולא יכילת. האח הסענו! חחייב כשלא חסיל ידיעה בדברים הפרטיים בכללם כסה שחם פרטיים, לאp לשס יתברך ילא לזולת. — והאופן הששי הוא, שאם תגה העגון שהשם יתברר יודע אא הדברים הסחהדשים, הנה לא יסגע הענץ מחליקח, אם שחהיה זאת הידיעה לשם יתברך באלו המתחדשים קודט מאס, או שתהיה לו הידיעה בחם עס מאם לבד, לא קודס זח. ואם המתה לו ידיעה כחם טרם בואם, הגה תחיה ידיעתו נתלית בחם בהעדר,

מאמר נ׳ פרק ב׳ 23ג

תה בטל, כי היריעה תהיה בהכרח לדבר נמצא ידוע. ועור שזאת הידיעה אשר לו בענינים האפשריים טרם בואם לא חמנע מהלוקה, אם שידעם לפי מה שהם עליו בטבעם מהאפשרות, ויהיה טוהר מה שידע שיגיע מאלו הענינים אפשר, או שידע בשלמות איוה הלק יגיע מהלקי הםותר, ולא ישאר סותרו אפשר. ואם הנהגו שידעם לפי מה שהם עליו בטבעם מהאפשרות, הנה יתויב בואת הידיעה אשר לו באלו העניניס, כי היו אפשרים שיגיעו ושלא יגיעו טרם בואם שתשתנה עם מאם קורס היותם, ועתה הוסר האפשרות • ולפי שהשכל מתעצם במה שידעהו, הנה יהויב שיהיה השם יתברך בשנוי מהםיר, ווה בתכלית הבטול. ואס הנחנו שהשם יתברך יודע בשלמות החלק המגיע משני חלקי האפשר, הגה יהויב מזח שלא יהיה בכאן דבר אפשר שיגיע ושלא יגיע, ויהיו אם כן כל הדברים מהויבים, תה בחכליח הבטול והגגוח. ובהיוח העגין בן, הוא מבואר מזה שהזא בטל שחהיה לשם יחברך ידיעה באלו הדברים המתחדשים טרם מאם. ואם הוגהה לו יריעה בהם עם היותם לבד, הגה יהיר. לו חמיו־ החחדשות יריעה• ולפי שהשכל יתעצם בסד. שידעהו, הגה יהויב מזח שיחיח עצמוח חשם יחברך בשגוי מחסיד, וזה בתכליתי הוא, שאם היה השם יחברך יזרע אלו ע י ב ש ן ה פ ו א ה חבטול. — ו העגיגום הפרטיים, הגה לא ימלט העגק בזה מחלוקה, אם שינהיגם ויסודם סדור טוב ושלם וחמים, או שיהיה מנוצה ולואה םלםררם אץ וכולח לו עליהם, או שיובל לסדר איחס טרור טוב, אלא שהוא יעזבם דשכהם על צד היוחם נמים ושפלים ופהוחים בעינו, או על צר הקנאה

והוא סבואר ששחי רהלוקוח םאלו ההלוקוח האהרונוח הם שקר, וזח כי הוא טמאר שהשם יחברך לא ילאה םעשוח דבר םםה שירצה אוחו, ולא יקצר מנתינח הטוב והשלסוח לנמצא נמצא כפי סר. שאפשר, וזה ממה שיראח הואוח נפלא ממה שנמצא מתחכמות בבריאת בעלי תייס ועוצם הימלח להמציא בהם סר. שאפשר םהטזב וחשלמוח, ער שאי אפשר שיהיו נםצאים באופן יותר שלם סםה שהם בו. ובהיוח העניןר ח כן, לא גשאר מן החלוקה אלא שיסדר השם יתברך אלו העגינים ס טיב ישלם זחמים, אם היד. שידעם תה הפך סר. שגמצאהו בהוש םאלו העניגים הפרטיים, רצוגי שכבר גמצא בהם העול והעדר הסחר הרבה, עד שכבר יטצאו רעוח רבוח לטובים וטובוח רבוח לרעים. תהז אצלם חחזק שכםופחית שאין חשם יחברך יודע אלו הענינים הפרטיים• דדמר. שזאח הטענה היא שהניעה הפלוסוף אל שיאמר שהשם יחברך אינו מרע אלו הענינים הפרטייט, והממאר ממה שאסר. — אלו הן ד.טט־.1ח אשר הזצאנום ע ב ט ה שא ה ר ה מ כיה בספרו ב


מדברי הפלוסופים םכח דבריהם לקיים שהשם יתברך בלחי יורע אלו הדברים הפרטיים.

י ח יחקיים בה לפי םה שיחשב שהשם יחברך נ י ס ה ש נ ע ובכאן ט בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים• וכבר ראינוה לקצת הםתאהרים, ויחייבו םםנה שהבמה המתדבק יחלק אל םה שלא יחלק. וראינו ־לזכרה הנה, כעבור שאפשר שיחשב שיחבאר םסנה שהשם יחברך בלתי םשיג אלו הענינים הפרטיים. וזה שאם השם יתברך יודע בל אלו הדברים, היה םחויב מזה, לפי םה שיחשב, שיהיה אפשר םה שהוא בלתי אפשר. וזה שכבר התבאר שהכםה הםתרבק םתחלק אל םה שאפשר שיתחלק• ואם הונח שהשם יתברך יודע בשלמות מה שאפשר שיחלק אליו זה הבעל כםה בםה שהוא בעל כםה, הגה יהיה בכסה חלקים ידועים אצל השם יתברך בלחי םקבלים הלוקה, שאם היו םקבלים חחלוקה, לא יחיה השם יחברך יודע בשלםות םח שאפשר שיחלק אליז זה חכעל כמה• וזה כטל כל שיהיו בבמה המתדבק, שחוא כםח, חלקים בלתי םקכלים החלוקח. וככר שערו קצת האחחגיס כזאת הטעגה וחיימ ממנחשחבטה הםתדבק םתחלק אל םח שלא יתחלק, והגה הביאם לזה שחם קבלו חחלה שהשם יתברך יודע לא יסכל דבר, וםפגי זה חויב להם מזאת הטעגה שיהיה הכםה הםתדבק םתחלק אל םה שלא יתחלק. — הגה אלו הן הטעגות אשר יקייםו שחשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים, והן בעצמן טבטלות דעת םי שיראה שהשם יתברך

מדע אלו הדברים הפרטיים. ואולם מה שהגיהו אותו הכםי תורתגו זכרוגם לברכה שהשם יתברךן פ ו א יודע אלו הדברים הפרטיים, יש לו גם כן פגים מההראות. — הן הוא, בי םפגי שהיה השם יתברך השלם בתכלית השלםות ו ש א ר ה אצל כל בעל עיון, הגה הוא כלתי ראוי שייוחס לו חסרון הסכלות, ר׳׳ל שיסכל רבר םהדכרים, כי הסכלות הוא נחל שבחסרונות, וםי שיבחר שי־הס לו הסכלות באלו הדברים מחר םשייחס לו שילאה לסדרם סחר טוב, ברח םן הטוב ונפל כיותר רע םםנו, תה שכבר יראה םצד טבע הםקכל שלא יוכל לקבל םהשלםות שעור מחר, ואין זה חסחן בהק השםי שאין ראוי שנחשב כפועל שיעלם ממנו מה נ ש ן ה פ ו א יחברך. — ה שפעל אותו, אכל ידיעתו בםה שפעלו מתר שליםה םידיעת זולחו כו כי הוא ירע בידיעה אחת כל םה שיתחדש כםה שפעל אותו םצרה ידיעה םהעשוי, התכונה אשר שמחו עליה, ואולם זולתו יקנה מ וכשיראה רבר טתהדש לו מצד טבעו אשר הטבע עליו, תתחדש ילו יחעה כדבר ההיא הםתחדש• וכן יקנו אותו הדברים חםתחדשים יריעה

מאמר ג׳ סרק כ׳ 125

אחר יריעה, ויתכן שלא השלם לו יריעה לעולם כמה שימשך מזה הדבר העשוי, אם היו הענינים אשר יםשך הרושם םםנו רכי הםםפר מאר. ובהיות העגק כן, והיה השם יתברך פועל הנמצא בכללו, הנה הוא אם כן יורע מה שיתהרש כו יריעה אמתית שליםת כלתי מתיהסת לידיעתנו• וזה כי הוא ירע כיריעה אתת כל מה שנתחרש כו מצר טבעו אשר חטכיעו, ואנחנו אםנם נרע מטנו המתחרש כהתחרשו. ולזה אין ראוי שנקיש כין ידיעתנו ליריעת השם יתברך, כשנאסר שאם היו להשם יתברך אלו היריעות, היו לו יריעות רמת, ויהיה עצמותו םתרכה• ווה שםה שיורע אצלנו כיריעות רכות כםכפר יורע לשם יתברך כיריעה אהת, כסו שקרם, אבל ככר יורע לו כיריעה אחת םאלו הדברים, טה שלא יתכן שיושג לנו כיריעות רמת, כי לא תקיף ידיעתנו ברמי הדברים

המתחדשים כעולם טצר טבעו אשר הטביעו השם יתברך עלץ. הגה שתי אלו תטעגות אשר וכרם הרב ה ם ורה זכרוגו לכרכר, כהלקם לקיים כחם שהשם יתברך כי השלישי מספרו הגככר סורר. ה ג כו מרע כל אלו הרכרים הפרטיים. והוא מבואר שזאת הטעגה חשנית, עם שתקיים שהשם יתברך יורע כל הדברים תםתהרשים, הגה ר.«א תבטל קצת הטענות אשר היו הפלוםופים םכטלים כהס שיחיח השט יתברך מרע אלו הדברים הפרטייט. והנה קצת הפלוטופיט מלקו מעליהם הטענה הראשונה טהטענות אשר זכרנו לקיים בהם שהשט יתברך יורע אלו הרברי• הפרטייט בלט כשאמרו שלא יהויכ טהנתתנו שהשם יתברך כלתי יורע אלו הדברים הפרטיים שייוהם לשם יתברך חסרון, כי אין כל הערר הסרון, ואילם הוא הסרק לטי שדרכו שיתואר כקנין ההוא,ןררמ שיתואר כקנץ ההוא, והםשל שהתנועה היא שלמות לאלםישאי, מה לבעלי הנפשות, ואין אמרנו כשם יתברך שהוא כלתי מחנועע חסחן אכל הוא שלמות, וכור! יאםרו שהיות השם יתברך כלתי יורע אלו חרבריס, אבל שלמות, לפי שידיעתו מכבר שביריעיס לא הפרטיים אינו תסחן כאלו הידועים הפהיחים, ולזה אמר הפלוםוף כםאטר הנרשט באות הלסרע כי םי שלא יראה הרכה םתרכרים תוא מתר טוב ב ט ר ה ח א ש ה ם ם

ממי שיראה. וככר מלק מעליו הרב המורה זכרונו לברכה כל הטענות חקורמוה וכיוצא בהם מטה שיחשב שיהויכ מטנו שיהיה השם יתברך כלתי יורע אלו הדברים תפרטיים כשאמר שאין רא.י שנקיש כין ידיעתנו מריעה השש יתכרך, כי כגמר. מדרגת מציאותו יתברך ממדרגת מציאותנו כן גבהה םררגת ידיעתו ממדרגת יריעחגו. וזה טהויב, לפי שידיעתו הוא עצםו, כסו שביארו הפלוכופים. ולזה הרנה הרב הטורה זכרוגו לברכה


לחוכיח חפלוסופימ בהקישם בץ ידיעתנו לידיעתו יחברך, ויחייבו מפגי זח חחקש שיחיה חשם יחכרך בלחי יודע אלו חדבריס אשר בכאן, והם בעצמם בארו לגו באופן םח ששם חיריעח גאםר בשם יתברך ובגו בשתוף השם לבר, והוא םבואר שהדברים משוחפי השםוח אץ ראוי שילקח מופה םקצתם על קצחם. ומאח הטענה החקיים אצלו שלא יםנע םפני אלו חטענוח אשר זכרום חפלוסופים חיוה חשם יחברך מדע אלו חדברים חפרטיים כלם• וכאשר חתבאר שחוא בלחי נםנע, חנה

חוא ראוי שיונח חיוחו מדע אוחם להרתיק םםנו חסרון חסכלוח. וחנח קבל חרב חםורח זכרונו לברבר. שידיעתו יחברך חיא םתחלפחם שח דברים, רצוני שכל אחד םאלו חרברים חחמשח, אם ח לידיעתנו ב חם נםצאים בידיעת חשם יתברך לפי דעתו, הוא בלתי אפשר כידיעתנו.ר םחם, שחמרע ח א וחנר. אבאר לך בזכרי אלו החמשה דברים• ח חאתד בםספר יאות וישוח לדברים רבים םחחלפים במק. וראוי שתדע שזח בלתי אפשרשיצוייר בידיעתנו, םה שלא היו אלו הדברים חרבים ירזעים םתאחרים, ר׳ל בחתאתדות שילך חאחר םן חאחר מדרנתח חאופן בלבד ישובו חדברים הרבים אחד חשלםות וחתםיםות, כי מ בםספר, ואם חמ חלקי חנרר רבים, לפי שחחלק חאחר םחנדר חילך םחלך חשלםוח וחתםימות מחשני• אבל חענינים חרבים אשר אק אפשר שילך חאחרמחם םחשני םררנח חשלםות וחתםיםות, כםו הענין בדבריםר שאי א מ ם א ו הפרטיים אשר הם לבלתי תכלית בםה שהם פרטיים, ח אפשר שיתאתדו בידיעתנו, אם היה אפשר שתהיה לנו ידיעה בהם,, כל שכן שישובו אחר בתכלית חה שהם אק להם צד שיתאחרו מ הפשיטות, כמו הענק ביריעת השם יתברך שהיא אתת בתכלית הפשיטות להיותו אתר בתכלית הפשיטות. זאזלם שאי אפשר באלו הדברים הפרטיים שילך האתר מהאתר מהלך הצורה והשלמזת, הוא מבואר, לפי שהט הולכים אל זולת תכלית, והדברים שקצתם צורה לקצת אי אפשר זה• ועזר שהם סובבים, ריל ע ב ט ר ה ת א בהם, כםו שהתבאר בםה ש בםק, ואף על פי שאינם סובבים באיש, זהוא שאי אפשר ברברים הסובבים שיהיה האתר סהם בםררנת הצורה והשלםות לשאר הדברים כלם, לפי שאם הונה הענק כן, יהיה חדבר חאחד בםררנת הצורה לעצטו, מח בתכלית חבטול־ זחםשלשיחמ חםקרים חמחהדשים מקרי אבנ, וילכו נסבוב אל זולת תכליח, ויחיח ב שלםות לא ינ שלמות לב, ועור ישוב א ויחיח שלסות לג, חנח אם כן א שלסות לא, ומד. יתבאר שכ שלםית לב וג שלמות לנ. ולחמח כםז זח חענק בלתי אפשר שיצויר בידיעתנו, רצוני שיהיה חרמי מתאתר אתר בתכלית הפשיטות

מאמר נ׳ פרק ב׳ 127

והאחדות, אמר הרב המורה זכרונו לברכה שבזר. הענין חתהלף ידיעון השם יתברך לידיעתנו, וזה אפשר אצלו להיות שם הידיעה נאמר בשם

יתברך זבנו בשתוף השם לבד.י מאלו הדברים אשר תתחלף בהם יריעת השם יתברך השנ ו לידיעתנו לפי רעת הרב זכרונו לברכה הוא, שידיעתו יתברך נתלית בחעדר. וראוי שחדע שכבר יחזיב לז שיניח זה החחחלפות בין ידיעתו יתברך לידיעחנו, לפי שחוא יניח שחשם יחברך מרע הענינים הפרטיים כלם, ולזה יחויב שידע םהם שהם נעדריםp חפלוני, חנח אם כן חהיה הידיעה לז בזה הםקרה נעדר a ושימצאו עחח נםצאח בפועל, והיחע אשר בו נחליח חיריעח נעדר. זזח בלחי אפשר שיצוייר ביריעחמ־ חח כי םפני שחידוע והידיעה חם ענין אחר במספר, חויב כשחיח הידוע בלחי נםצא, שתהיה הידיעח בלחי נםצאת, ולזה חויב ביריעחינו, שאם היה הידיעה בדבר נםצאח בפעל, שיחיח הידועה אשר בו נחליח חיריעח נמצא. ואץ לאוסר שיאםר שידיעתנו כבר חהיה בפעל והידוע נעדר, כםו הענין בהרבה םחחםונוח חלםודיוח אשר לנו ידיעח בחן, ואינן נטצאוח כלל חוץ לנפש• בי בה באתו במאמר הראשון סזה הספר שהידיעה אשר לנו נסמכח אל הסחר הםושכל הנמצא םאלי הדברים בנפש השכל הפועל, חה הסחר נמצא חסיד בנפשו. ואי אפשר אל הרב חםורח שיאםר שידיעח השם יתברך לאלו חרברים חםחחרשים נסםכח אל חםחר חםושבל חנםצאח חענץ כן, לא חתר. • לפי שאם תנ א נמצא חסד להם בנפשו, כי ת לי ידיעה בדברים הפרטיים בםה שהם פרטיים, אבל ידעם מצר הסחר המושכל אשר להם בנפשו, והוא הצד אשר אינם בו פרטיים. ולזה גזר יאמר שזח חענץ החחלף מ נם כן יריעח חשם יחברך ליריעחנו, חה אפשר לפי רעת דל, להיוח שם הידיעה נאסר בו יחברך ובני בשחיף נסיר. זראוי שתדע שכבר יראה םהגןענה חשניח אשר זכתו שיקיים בהם הרב הסורר. זיל שהשם יתברך מרע הדברים הפרטיים בםה שחם פרטיים, שהוא ירצה שתהיה ידיעת השם יתברך באלו הדברים הפרטיים נסמכת אל הםחר הםושכל אשר בנפשו םהעולם לפי הטבע שהטביעו עלמ, ולזה אםר שידיעת הפועל בםה שעשהו יותר שלםה מידיעת, לפי שהםתהדשים בעשוי ההוא נמשכים לידיעתו, כי הוא •ילת מc חעשיי באופן שיחחדשו בו אלו המתחדשים, וכני ארם הםתבונניפ r ב.־ חהיח יריעחם נםשכח לדברים חםחחדשים. ובהמח חענץ כן,ח א ה יחשב שיםחח דבריו קצתם אח קצח, כי לפי מה שזכר מ תא יראר שרשם יתברך בלחי מרע אלו הרבדים הפרטיים ת השענה ירמה ש


במה שהם פרטיים, אבל ידע הסדור המושכל אשר להם בנפשו. וראוי שנאמר בהיתר זה הספק כי הרב הטורה ז״ל לא לצה לנו לבאר מזאח הטענה איך ירע השם יתברך הדברים, כי זה בלתי אפשר לאדם להשיגו, כטו שזכר הרב הטורה זיל פעטים רבות• ואטנם רצה לבאר מזאת הטענה שהוא יתברך יודע הדברים, ושיש הבדל רב בין ידיעתו לידיעתנו, ולזה אין ראוי שנקיש ידיעתו לידיעתנו כטו שעשו הפלוסופים. וזה מבואר לטי שייטיב העיון במה שאמר הדב הטורה ז״ל, יעוייו שם. והשלישי טאלו הרבדים תתטשתהוא, שידיעתו יתברך מקפה בטה שאין לו תכלית טהצר אשר הזא בלתי בעל תכלית. וכבר הויב לו שיאטן זה, לפי שהוא הנית שהשם יתברך יורע הענינים הפרטיים בטה שהם פרטיים, והוא הצר אשר הם בו בלתי בעלי תכלית, וזה ענק בלתי אפשר שיצויר בידיעתנו, כי הידיעה בטה שהיא ידיעה תחויב שיהיה הידוע עגין טוגבל וטוקף, ומה שאין לו תכלית לא הקיפהו יריעה ולא תבילהז. ולזה אטד הרב הטורה זיל שבזה העגק גם כן תתתלף יריעת השם יחברך לידיעתנו, וזה אפשר אצלו, לפי שהיריעה נאטרת בו יתברך ובגו בשתוף גטור, כמו שקדם. ואין לאומר שיאטר שידיעתנו גם כן טקפת בטה שאין לו תכלית, לפי שהנדרים והגזרות הכוללות כוללות אישים אין תכלית לטםפרם־ כיי זה הטאטר כשיעויין בו הוא בלתי צודק, וזח שהאישים לא יודעו בטה שהם אישים, והוא הצד אשר הם בו בלתי תכליתיי, טצר הנדרים והגזחת הכוללות, אבל יודעו טהצר אשר הס בו אתר, וחוא חטבע המשותף, וזה טבואר בגפשו. ואם אטר איטר שכבר תקיף ידיעתנו בטה שאין לו תכלית, לפי שאנתנו גדע בכטח חםתרבק שהוא טתהלק אל טה שיתהלק, וזה אל לא תכלית, ונדע גם כן בטםפר שהוא נוםף אל מה שיהוםף, וזה אל לא תכלית• אמרגו לו שזאת היריעה היא גם כן לנו טהצר שהחלקים בו אהד, לא טצד שהתלקים בו רבים, כי אנתנולא גדע זאת היריעה בתלקים טצר טה שהאתר זרת והאתר תצי זרת והאתר רביע זרת, דרך משל, והוא הצר אשר חם בו רבים, אכל טצד טח שכל אחד טהם כטה מהדבק, זאנהנו יודעים שכל כטה טחרבק אפשר שיהלק• וכן הענק במספרים,־כי אין אנחנו יודעים זאח היריעה במספרים טצד טה שאהד עשרים והאהר עשרים ואחד והאחר עשרים ושנים, דרך טשל, וחוא חצר אשר חם כורכים, אבל מצד טה שכל אחד טחם מספר, ואנחנו יודעים שכל

ס0פר אפשר שיתוסף.י מאלו הרבדים החמשה הוא, שידיעת השם יתברך בדברים ע י הרב ו העהירים לחהחרש לא תהייב שיהיה הדבר הידוע מהרב, אבל ישאר

מאמר ג׳ פרק ב׳ 129

םוחח אפשר. ואמנם חויב לו שיאמן זה, לפי שאי אפשר לו לבטל טבע האפשר, כי העיון והתורה יחייבו שיהיו בכאן רברים אפשריים. ובהיות העני[ כן, הנה יחויב, שכאשר הונח שהשם יתברך יורע הדברים העתידים להתחרש, שיהיה םוחר הדבר ההוא המגיע לפי ידיעח השם יתברך אפשר שיגיע, ולא יגיע מה שירע השם יתברך שיגיע• שאם היה מגיע בלי םפק מה שירע השם יתברך שיגיע, לא יהיה םותרו אפשר כלל, ויבטל טבע האפשר, והוא מה שברח הרב ז״ל ממגו. וזה ענין בלתי אפשר שיצויר ביריעחגו. וזה שאם רצה הרב המורה ז״ל שהשם יתברך ירע שהחלק מהלקי האפשר שידע שיגיע אפשר שלא יגיע, ושכבר אפשר שיגיע םוחרו, והוא מה שראוי שיחשב שירצה אותר הנה כמו זה לא יקרא אצלגו יריעה, אבל יקרא מחשבה, וזה מבואר בגפשו. וזה שאגחגו כאשר גאמר שיש לגו יריעה שכבר יגיע אחר מיוחד מחלקי האפשר, הוא בלחי אפשר אצלגו שלא יגיע• ואם הייגו משערים שהוא אפשר שלא יגיע, הגה גקרא זה העגין מחשבה, לא יריעה, רצוגי שאגחגו נאסר אז שכבר גחשב שזה החלק יגיע, ולא נאמר שכבר ירענו שזה החלק יגיע• ואם לא יגיע מה שחשבגו שיגיע, הגה חהיה זאת המהשבה אצלגו טעוח, ולא יריעה, וזה מבואר בגפשו. ואם רצה הרב המורח דל שהשם יתברך ירע בבאור אי זה חלק מחלקי האפשר יגיע, ולא ירע שהוא אפשר שלא יגיע, אלא שהעגין הוא כן בעצמו, רצוגי שהעגין ההוא אפשר שלא יגיע ושכבר אפשר שיגיע סותרו־ הגה כמו זה העגין לא יקרא אצלגו יריעה, אבל יקרא טעות, ר״ל כאשר יגיע סותר מה ששפטגו שיגיע, וזה מבואר בגפשו. ובהיות העגין כן, הוא מבואר שכבר תהיה לפי זה השרש יריעה אצל השם יתברך מה שהוא אצלגו רבר מקביל ליריעה, כי הטעוח הוא מקביל ליריעה, והמחשבה מקבלת באופן טה ליריעה. ולזה שפט הרב ז״ל שבזה העגין חחחלף גם כן ידיעת השם יתברך לידיעתנו, וזה ההבדל אפשר שיהיה בין שתי היריעות לפי רעת הרב ז״ל, מפני שהיריעה אצלו נאסרת בו יתברך ובנו בשתוף גמור. ואין לאומר שיאםר שהרב ז״ל ירצה בזה שהשם יתברך לא ישפט ביריעחו איזה חלק מחלקי האפשר יגיע, כי הוא היה רואה שהשם יחברך ירע החלק המגיע על ייחור ובירור, וזה מבואר בלשונו בזכרו זה ההבדל• ואם היה שנודה זה, הוא םביאר שזה גם כן בלחי מצויר בידיעתנו, כי אנחנו לא נקרא כמו זה יריעה, אבל נקראהו סבוכה ובלבול. וזה שאנחנו נאסר שאנחנו נבוכים ובלחי משערים אם יגיע זי. החלק מחלקי האפשר, או זה, או זה, וכל סח שיהיו חלקי האפשר־ רבים הםספר תהיה׳ הסבוכה יוחר חזקה, והנה הסבוכה והבלבול י ״

9


הזא רבד מקביל לידיעה, יכל שכן כאשר הינהה כזה האופן, וזה כי הרכר המחהרש יםצאו לי מהלקי הסוהר קידם םציאותו אלף שנה חלקים כםעט שאין הכליה לםססרם• יוה כי כאשר הונה כל אהד םהםקרים האםצעיים אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה, ואם לא יהיה, אפשר שיהיה בך אי לא יהיה כך, הנה כאשר חנהיג הענק על זה האופן יתאםת שלמקרי האהחן המחהדש באמצעיה שאר הסקרים האלו, אם היה שיגיעו, יהיה םחלק׳ הסוחר לבלחי הכליה. ובםז זה חעגין יקרא אצלנו תכלית המבוכה והבלבול, ר׳יל שיהיה נבוך אם יהיה כך אי יהיה כך אי יחיח כך בחלקים בלחי כעלי תכלית• כי חמכוכח והספק יהיה מחר םעט כשיהיו חלקי הסוחר יוחר םעטי הםספר, ולזה היחה חחשוכח חיוחר מיחרח חדבר מזולחו מחר שלםות ההודעה, ואף על פי שלא חיהדהו בשלםוח, כאלו חאםר שהאוסר בספיגה שהוא גשם מעץ נעשה כמלאכה בעל חוך בלחי מכוסה, הנח כל אחר םאלו הייחודים הוסיף בידיעה, לפי שהיא הםיר המבוכה מכל םה שגכלל בייחוד חקירם לו שלא גבלל בו, ואף על פי שאץ אחד םחם םייחד

הספיגה םזולתה בשלםוח.י םאלי חדברים חחםשח חוא שיריעח השם יהכרך לא ש י מ ח ה ו חשחגח כחחחרש חמחחדש םאלי חרברים אשר חיחה לו בהם ידיעה טרם בואם, ואף על פי שבבר נשתנה הדבר שנתלית כי הידיעח, שחוא היה תחלה אפשרי ואחרי כן גםצא כפעל. וככר יחויב לו שיאםין זה,ן י א לפי שידיעה השם הוא עצםוחז, כםו שחחבאר כםקוםוחמ בם ה שק כוי ולפי שעצםוחו לא ישתנה, הויב שיהיה םרעו בלחי םשחנה. פ ס וכאשר נתבונן בזה הענק נםצא שיתבאר שאי אפשר שיציייר זה כםה שאצל שכלט ותכםתנו. וזה שכבר קרם לרב הםורה ז״ל שהשם יתברך מרע שזה הדבר אשר יתהרש יהיה גערר כזםן הפלוני, יאהר יםצא כזםן הפלזני, ואהר יעדר מסן הפלוני, וכן העגין ברבר רכר םהרכרים הםתתדשים כעולם וכאשר יתהדש הםתהדש, לא נוספה שם ידיעה ולא התהרש מה שלא היה יריע אצלו, אכל התהדש מה שהיה יריע םקורם שהתהדש על מה שהיא נמצא עליו. ובהיות הענץ כן, הוא םביאר שהשם יתברך יורע לפי זאת ההנהה כל םה שיתהדש וכל םה שהתהרש. זזה גם p םהויכ להאםן לכל םי שיכרה םשייהס לשם יתברך סכלית כאלי הרבדים, מה כי הסכלות כםה שהחחרש הוא סכלות מתר והסחן םהסבלות כםה שיתהדש, וזה םכיאר בנפשו. ובהמת הענק כן, הנה לא יםנע םהלוקה, אם שירע שככר התהדש ההלק םהלקי האפשר אשר היה יחע לו שיתהרש, או שירע שכבר

מאסר ג׳ פרק ב׳ 131

חחחדש חחלק חמגיע מחלקי האפשר, ואף על פי שהוא זולת החלק אשר היה ירזע לז שיחחרש קודם חרוש זח חחלק חםגיע. ואם אמרנו שידע שככר חחחרש חחלק מחלקי האפשר אשר היה ידוע לו שיחחרש, חנח יתחייב מזח שחהיח יריעחו בחרבח מאלו חדברים מכח שיקרא אצלנו טעוח לא ידיעח• וזח כי מפני שחחלק אשר ידע שיניע אפשר שלא יניע, הנד. כבר יראה בהרבח מאלו חדברים שלא יניע חחלק אשר ידע חשם יחברך שיניע, ומי שכבר חגיע מר. שלא חגיע, חנה הוא טועה בלי ספק. ואם אמרנו שהוא יודע שהחחרש חחלק מחלקי האפשר אשר יצא לפעל, זאף על פי שחוא זולת חחלק אשר היה ידוע לו שיחחדש קורם צאח זח חחלק לפעל, הנה יהיה זה בלי ספק התהדשות יריעח ושנוי בחק ידיעת השם יתברך, חח מר, שברח ממגו חרב חמורד. דל מר. חשרש אשר חשרישו ביריעת חשם יתברך. ואין לאומר שיאמר שחחלק אשר ידע רשם יתברך שיניע מקורם חרוש, חםתחדש חוא בלי ספק חחלק אשר חניע• לפי שאם חונח חענין ק יחיו כל חדברים םחוייבים, ולא יהיה בכאן דבר אפשרי כלל, ההז השקר אשר ברח ממנו חרב חמורח ז״ל, ולזה גזר שסוחר מר, שידע השם יתברך שיגיע הוא אפשר שיגיע. ובהיוח הענק כן, הוא מבואר שלא יצזייר זה העגק אצלגו בשום פגים• כי כםז זאת היריעה אם שתקרא אצלגז מעות, או יהיה בה תחש ושגוי, לא שתהיה בלתי משתנה זבלחי מחחדש כסו שהושרש• וזה רבר בלתי מצוייר כלל במה שאצלגו םחיריעח, לפי שכסו זר. חעגק אשר גקרא בשם יחברך יתעד, בלחי משתגה יקרא אצלגו טעות או ידיעה מתהדשח ומשחגח, וכל אחד מאלו מקביל ליריעה הבלתי משתגה, כי הטעות הוא מקביל אצלגו ליריעה, והידיעה המתתרשת והמשתגה היא אצלגו מקבלת ליריעה הבלתי מתחדשת והבלתי משחגה. ולהיות זה העגק בלתי אפשר שיצוייר במה שאצלגז, גזר הרב המורה זיל שבזה העגק תתתלף גם כן ידיעת השם יתברך ליריעתגו, מה אפשר אצלז, לפי שהיריעה גאסרת בשם יתברך ומו בשתוף גמור. ויראה הרב המורה זיל שלגובר. מדרגת יחעה השם יתברך לא גובל להשיג איך ידע ובאיזה אופן, וכי המתנו משתדלים לדעה זה איך הוא כאלי חשחרלוחנז שנחיח אנחנו הוא, והשגחנוח א חשגחז• ולזאח חםבח יחחדשי לנו חרחקוח עצוםוח בהקרנו מ הח־יעח אשר ידע חשם יחברך חרברים איך חיא, כי טבע זאח חידיעח

יחייב שחחיח בלחי םצויירח לגז זבלחי םושגח.

9 *

32[ מלחמות ה׳

פרק שלישי•. א ם ל ת א ו ק י פ ה ם מ ס ה ה א כ ר ב ו ל נ ה זכרו ר ו פ כר ה ד ז ש ח א ו נ ע פ ר ב ו ק ה נ

וראוי שנחקור אם מה שזכר הרב המורה זכרונו לכרכר! לסלק מעליו כל אלו הטענות אשר אפשר שיטענו הפלוסופים החולקים עמו הוא מספיק, קודם שנדוקור באלו הטענות אשר וכרנים לקיים רעתם אם הם צודקות אם לאו, ואם יהוייב םהם מה שהייבו אותו, אם היה שתהיינח צודקות• וזה אם היה הםםפיק סר, שטען הרב זכרונו לכרכר. לםלק מעליו אלו הטענות, הנר. לא נצטרך אל שנהקור בהם באופן אתר. ונאסר שהדרך בזאת היריעה הוא שנחקור תהלר, אש הזא אפשר שיניע השתזף אשר כין ידיעתנו לידיעתו יתברך, או שיהיה ביניהם זה האופן מההבדל אשר זכר הרב זכרונו לברכה, ר*ל שתהיה יריעת השם יתברך דבר םקכיל לידיעתנו, ער שיהיה סד. שאצלנו מחשבה או טעות או סבוכה, ידיעה בשם יתברך, או יהיה השתוף בהם כצר לא יתכן בו שיהיה ביניהם כסו

זה ההבדל. ונאסר שכבר ידמה שלא יצא משרשים עיוניים לרב הסורר, זכרונו לברכה זה הדעת אשר לו ביריעת השם יתברך, כי היה העיון םרהק זה, כמו שאבאר, אבל ידמה שלחצתו התורה בזה הענק להץ רב. ואולם אם יהוייכ זה הדעת מצד התורה, הנה ממה שנהקור עליו אהר השליטנו זאת ההקירה לפי מה שימרחו העיון. ואולם שהעיון ירהיק מה שהניחו הרב המורה וכרונו לברכה כידיעת השם יתברך, הנה זה יתבאר ממה שאומר. ווה שככר דומה שתהיה ידיעתו יתברך משותפת עם ידיעתנו בקודם ואיחור, ר״ל ששם הידיעה נאסר בשם יתברך כקודם ובזולתו באחור• וזה כי ידיעתו היא לו םעצםותו, ויריעת וולתו היא עלולה םיריעתו, וסר. שזה דרכו, הנה השם נאסר בו בקורם, ובשאר הענינים אשר יאםר עליהם באהור. וכן ראוי שיםשך הענק כשם הנמצא והאחד והעצם ושא־ השמות הנוהגים מנהגם, שהם נאסרים בשם יחכרך כקודם, ובזולתו באיהור• וזה כי מציאוחו ואחדותו ועצמותוההחאר הנה השם נאמר בו בקורם, וכשאר הדברים וסד, שהוא בז אשר שם אותם בעצמות בתאר שיהיו נקראים בזר, השם יאםר בהם השם באחור. וזה כלו םכואר לםעיי; כזה הםפר, ויתבאר בשלמות כמאמר ההםישי מזה הספר. ובהיות הענק כן, הנה ירמה שלא יהיה ההלוף

כץ יריעת השם יתברך לידיעתנו, אלא שידיעת השם יתברך היא ׳ יותר לצר השלמות מידיעתנו, כי זהו ענין השמות הנקראים כקודם ובאיחור. ואם היה הענק כמו שהנהנו, והיה מן המבואר שהידיעה

מאמר נ׳ פרק נ׳ 133

המחר שלימה היא יוחר אמחיח בהגבלה ובבירור, הנה ידמה שיחחייב מזה שחהיה ידיעח השם יתברך יוחר אמחיח בהגבלה ובביתר, ולזה לא יחכן שיקרא ידיעה אצלו מה שיקרא אצלגו מחשבה או טעות או מבוכה. וכבר יתבאר באופן אחר מצד העיון שידיעה השם יתברך בלתי מחחלפח לידיעתנו זה האופן מהחלוף אשר שם הרב זכרונו לברכה. וזה כי הוא מבואר שאנחנו דורכים בענינים אשר נהייבם בשם יחברך מהענינים אשר אצלנו, כאלו חאמר שאנחנו חייבנו בשם יחברך שהוא יודע מפני מה שנמצא בנו מהידיעה, והמשל שאגחגו, מפגי מה שהשגנו מהידיעה הנםצאח בשכלנו שהיא שלםוח לשכל אי אפשר לו ממלחה, וכמה שהוא שכל בפועל, גאמר שהוא יחברך־ ומן ק פ י ס ל ל כ ע פ ^ כ כ א ש ו , ד ׳ ש ד ט ו מ נ יורע, מצד מה שהתבאר ל המבואר כנפשו שנשוא אחר, כשחוייב לדבר מה מפני מציאותו לדבר אחר, הוא בלחי גאמר בשגי הדברים בשחוף השם גמור, כי הדברים הםשוחפים שחוף גמור לא יפול ביניהם הקש, והמשל שכמו שלא יחכן שיאמר שהאדם הוא משכיל מפגי שהגשם הוא מחדכק, כן לא יחכן זה, אם הנחנו שם אחד לשכל ולמחדכק יהיה נאמר עליהם בשחוף גמור, וזה מבואר בנפשו. וכהיוח הענין כן, הנה הוא מבואר שאין הידיעה נאמרת בשם יתברך ובגו בשחוף גמור• ולפי שהוא בלחי אפשר גם כן שתאמר בו יתברך ובגו בהסכמה, הגה הוא מבואר שלא ישאר אלא שחיאמר עליו יחברך ועלינו כקודם ואיחור. וכזה יחכאר זה נשאר הענינים הנאמרים עליו יחנרך ועלינו. ולזה יחנאר שאין ההבדל נין ידיעת השם יתנרך לידיעחגז, אלא שידיעה השם יחנרך היא יותר לצד השלמות שעור גפלא, ומה שזה דרנו מהידיעה הוא מתר אמתי כהגבלה ובברור. וננלל הגה השתזף אשר נין ידיעתו יחנרך דריעתנו הוא כסי השתוף אשר בין עצמותו ועצמות השכל הגקגה הגמצא בנו, כי הידיעה והיודע הוא רכר אחד כמספר, כמו שקדם• וכמו שעצמותו הוא יותר לצד השלמות מעצמוח השכל הנקנה אשר בנו, כן הענק כעצמו כידיעתו עם ידיעתנו. וכבר יתבאר זה מצד העיון באופן אחר, ר״ל שידיעת השם יתברך כלתי מחחלפת לידיעתנו זה האופן כהחלוף אשר זכת הרב המורה זבתנו לברכה. וזה שהענינים אשר נחקור עליהם אם הם נמצאים לשם יחכרך או הם נשללים ממנו, הוא מבואר שאנחנו נשפט על הנשואים ההם במנה אדוח בעינה בחיוב ובשלילה• והמשל שנחקור אם השם יחברך נשם או איננו גשם, הוא מבואר ששם הגשם הוא מורה אצלנו הוראה אחח באופן מה בשחי ההלוקוח האלו, וזה שאם היה שם הגשם נאמר אצלגו בחלק השולל


מאלו החלקים בשהוף גמור עם מר. שיאמר עליו בחלק המחייב, לא היו אלוההלוקוח חלקי חסיחר אצל מחשבחגו, וזה מבואר בגפשו, והמשל שכמו שלא יאמר אחר הגה אחקור אש חבוחל גשם או איגגו מראה, כן לא יאםר זר. אם חגיח שם אחר לגשם ולמראה, כי לא חהייגח כמו אלו חחלוקוח חלקי חםוחר. ובהיות העגין כן, וחיר. םביאר שהדברים הנמצאים, בשנשללם םהשם יחברך, לא יורה אצלגו הגשיא החוא בו יתברך ובנו בשתיף הנמור, כן הענק כמה שנתייבהו לו מן הרבדים הנםצאים לנו־ והמשל שאנהנו נאםר בשם יתברך שהוא בלתי מתנועע, לפי שאם חיח םחנועע, חיח נשם, כי זר. דאא רכר םחויב בםתניעעח הנזרה איננו א במה שהוא םתנועע• יהיא םמאר ששם המחנזעע מ נאמר עם המתנועע אשר יאמר כמה שאצלנו בשתוף נםור, שאם היה הענין כן, לא היתר. בכאן ראיה שיהיה השם יתברך בלתי מתנועע, כי המתנועע אשר הויב מ שיהיה נשם הוא המתנועע אשר יאםר בםה שאצלנו, אבל המחניעע הנאמר עמו בשחוף נמיר לא יחויב בו שיהיה נשם. ובחיוח הענק כן, והיה מבואר שהנשואים אשר נשללם םהשם יתברך אינן נאמרים בו יחכרך וכני בשחיף נמיר, חוא מבואר שהנשיאים אשר נחייכם לו יתברך אינם נאסרים מ יחברך ובני בשחיף נמור, כי היז אלי הנשיאים לפי מחשבתנו תהלה בספק, אם יחייבו רו יתברך או ישוללו םםני, עדששלםה החקירה לני, יאז הייבנום אז שללנום םםנו. יבכלל אם חמ הדברים אשר נחייבם לי יתברך נאסרים בו יחברך יבנו בשהוף נםור, לא יהיה • כאן שם משמות הדברים אשר אצלנו שיהיה יותר ראיי כשיללות השם יתברך םבחייב, ובהייב םבשוללות• וזה כי לאומר שיאמר, דרך משל, שהשם יתברך היא נשם ולא ירצה כזה הגשם רבר בעל כםה, אכל רבר הוא םשוהף שתוף נמיר עם מה שנקראר״י גשם, וכן יאשר כי השם יתברך בלתי יורע, לפי ששם הידיעה לא יורהה הםאםר על םה שיירה עליי כםה שגקראהי ידיעה. ואין אצלי מ לאיםר שיאםר כי אגהגי אםגם גשלול מםגי הגשםית להמת הסרין לגו, וגהייב היריעה להיותה שלםות• וזה כי אין שם הגשםות הםרון, יהוא אשר גשללהו םםגו, אבל עגיגי, והראיה שאם הייגו םורים בשם הגשםות על םה שמרה עליו שם היריעה, ובשם היריעה על םה שיורה עלמשם חגשםוח, חיח חגשםיח שלםוח לגז והיריעח חסרון. ועור שאגחגו לא גחייב לשם יחברך רבר ולא גשללחו םםגו, אלא כשגחקור חחלח אם םציאוח הדבר ההיא ראיי לי יחברך אי בלחי ראוי, לא גשים חקירחגוה אם הוא שלמות לגו או בלתי שלםות לגו. ובהמת העגק כן, הוא םמאר מ שחעיק ירחיק שיהיה שם היריעה נאמר בו יתברך ובגו בשתוף נמיר.

מאמר ג׳ פי״ק ג' 135

וכבר יחבאר באופן אחר שהעיון ירחיק םה שהניה הרב המורה זכרונו לכרכר. מענק ידיעת חשם יחברך. וזה כי אנהנו, ואם הורינו שחחיה יריעת חשם יתברך םשוחפח עם ידיעתנו שחוף גמור, חנח לא יחכן שיתקבצו בזאת חיריער. חחפכים, ר״ל שתחיר. בלתי מתחדשת ובלתי םשתנח עם חיותח מתחרשת ומשתנת• וכבר קבל חרב חםורח זכרזנו לכרכר. מאת חדברים אלו חרברים חםקבילים, בםו שבארנו, ובםח שחשרישו בזאת חיריעח• ועוד שחוא ברח שייוחס אל חשם יתברך שם הסכלות, ואמר םפני זה שהוא יודע כל הדברים והשאיר לו ענינו כםו שהתבאר ממה שהשרישו בידיעת השם יתברך, ר״ל מפני שזאת הידיעה תקרא אצלנו םכלות לא ידיעה. אלא שהתורה להצר. הרב זכרונו לברכה אל שיאמין כמו זאת האמונה ביריעת השם יתברך, במו שזכרנו, ובראותו שחעיון יחלוק על זאת האמונה מתלוקת רב מאד, אמר מה שאמר ביריעת השם יתברך, לסלק םעליו כל חטענות חרם ולקיים מר. שחחייבחות א ה מזרת השם אהר השלימנו העיק מ התורה אצלו. וכבר נהקור מ

ההקירה. והנה יש באופן םה פנים מההראות למה שאמר הרב המורה זכרונו לברכה שהידיעה נאםרת בשם יתברך ובנו בשתוף נמוד. וזה שכבר התבאר שאק ידום לשם יתברך עם דבר םהרברים הנםצאים, ולזה לא יתכן שיאמר עליו רבר מהדברים בגבראיו אם לא בשתוף גמור• ואיגו ראוי גם כן שיתואר השם יתברך בשום תואר, להיות כל תאר מהייב רבוי, והוא עגק התאר וגושא התאר• ולזה גם בן הוא םביאר שכאשר יתואר בשם איזה תאר, שיהיה התאר, ההוא גאמר בשתוף גמור בו יתברך ובגו, כי הוא מורה בו יתברך על עגק הוא בעיגו עצמות המתואר, וכבר האריךה ה גב ו כי ם. ר ו הרב הסורר. זכרוגו לברכה כבאור זה בספרו הגבבד מ זאחר שזאת חטענר. ידםח שתחייב שיהיו התארים הנאמרים בו יתברך ובגו גאמרים בשתוף גמור, וחטענות חקורםות שטעננו מר. יחיימ שלא יהיו אלו חתארים גאםרים בשתוף גמור• חגר. איך חוא חעגין, מי יתן וארע. — ונאםר שכבר יראח עם חהתבונגות הטוב שבכאן תארים נאמרים בשם יתברך ובזולתו בקורם ובאחור, ואינם מחייבים לו רבוי. וזה, י שאין כל מאמר אשר יאמר על חרבר מדרך מר. חוא מחייב לו רמ אבל אםנם יחייב לו רבוי אם היה ההלק האחד במדרגת חנושא במציאות לחלק השני • ואם לא היד. לו גושא במציאות, אף על פי שחוא גושא במאמר, הנה אינו מחייב לו רמי• וחםשל כאשר נאסר באדםיםות חרםוז אליו שהוא מראה אדום, חגר. לא יחוייב מפגי זה שיהיה האדמימות מרכב מהמראה והאודם, כי אין המראה רבר נמצא נושא לאורם, אבל

n 136 מלחמות

הוא גושא במאמר לבד• וכן יהיה העגין אם הגיעו היהודים מה שהגיעו, כאלו תאמר שהוא מראה ממוצע בין השחרות וחלוק יותר גוטה אל השחרות מהלובן, הנה לא יורו כלם כי אם על דבר אחד פשוט, והיה ההחרבוח בחנאים וביחידים לבאר איזה מהמראים הפשוטים הוא זה המראה. וכן הענין בעצמו ברברים אשר אין להם נושא, ר״ל שהמאמר הנאמר עליהם לא יורה על רמי בהם• יהםשל שאם אמרנו כשכל אשר יגיע גלגל השכל, דרך משל, שהוא השכל המשיג הנימוס הפלוני אשר סמני סודרו חגועח הגלגל ההיא, הגה לא יורה זה המאמר על רמי, כי אין שם שכל נושא כי אם במאמר לבר, לא במעיאוח• ואף על פי שהשכל יאמר על זולחו מהשכלים הנפרדים, הנה אין הענין בזה שיהיו מסכימים בנושא, ויהיו מחחלפים בהבדלים, אבל נאמר איזה הוא מהפשוטים אשר כלל אזחם זה השכל במאמר, זזה שאלי השכלים הם בעצמותם י מתחלפים קצתם מקצת מזולת שיסכימו קצח לקצה בדבר, שאם היה הענין כן, היו מורכבים לא פשוטים ־ והנה אופן התחלף אלו השכלים הוא אופן החחלף מושגיהם בעינו. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שכאשר יחואר השם יחברך באיור, חאר שיהיה או בחארים, כי אץ לו גושא, ולזה י רבים, הנה אץ אלו התארים םחייבים לו רמ לא יורו כל אלו החארים בו כי אם דבר פשוט. וכבר יחאםח שהתארים הנאסרים בשם יתברך נאמרים בו בקודם, וכשאר הנמצאים באחור, עם הזדאחינו שאץ יחם בין השם יתברך וכץ נבראה, וזה כי כבר יםצא מהשמות הנאמרים בקורם ובאחור מד, שמנהגם זה הםנהנ• והמשל ששם הנמצא נאמר על העצם בקודם יעל המקרים באחור, כמו שהתבאר, והוא מבואר שאין יחס בץ העצם והמקרים. וראוי ע ב ט ר ה ח א במה ש שתדע שבכאן תארים אי אפשר םוולת שיתואר השם יחברך בהם, כאלו תאמר שהוא עצם, לא על ששם העצם יאמר בו ובזולתו בהסכמה, אבל יאמר בקודם יבאחור, כי הדבר אשר שם כל הדברים המתוארים בחאר מה באופן שיתוארו בחאר ההוא, מפני מה שקנו ממנו בעצמות זראשזנה, הגה ד,1א יותר ראוי שיהיה גקרא בשם ההוא• יהגה השם יתברך הוא אשר שם כל הדברים השאר בתאר שיהיו עצמים, כי הוא אשר הקנם עצמותם, הגה הוא ייתר ראיי שיקרא עצם. יעיד כי עצמותו הוא נמצא מעצמו, זכל שאר הנמצאים מזולתם, ומה שהוא נמצא ועומר מעצמותו הוא יותר ראוי שיקרא עצם ממר, שהוא נמצא ועומד מזולתם. ומה האופן יתבאר שהשם יתברך יותר ראוי שיקרא נמצא ואחר מכלע מום מה שטען על ב ט ר ה ח א ה ש מ דבר, וכבר בארגו בבאורינו ל זה אבן סיגה להרחיק שיתואר השם יתברך באלו התארים, וכבר

מאמר נ׳ פרק ד׳ 37 נ

הסכימה התורה על ששגי אלו התארים מורים יותר על עצמותו מכל דבר, ולזה יחרתהו בשם בן ארבע אותיות, אשר יורה על ההיות והמציאות. ר ח ו ה׳ א נ י ע ישראל ה׳ אלה מ ובשם האחר, וזה מבואר באמרו ש וכבר התבאר זה גם כן בעגין מה ששאל משה רביגו עליו השלום ואמרוה אשר י ה , ובאתהו התשובה א ם ה י ל מר א ה או לי מה שמו מ, שהוא שם מורה על ההיות והמציאות. ובזה יתבאר שאי אפשר ה אהי מוולת שיתואר השם יתברך כשהוא שכל חי משיג ומטיב ויכול ורוצה, ושהוא יותר ראוי באלו השמות מזולתו, וזה מבואר במעט עיון למעיין בזה הספר עם מה שקדם מהדברים בזה העגין, ויתבאר עוד באופן שלם בגזרת השם במאמר החםשי מור. הספר, אלא שאין הםכוון מאלו השמות הרבים כי אם דבר אחד פשוט בתכלית הפשיטות, כמו שבארגו. והנה רוחק אלו התארים ורוחמה להם כשגאמרו עליו יתברך מכוגחם כשגאםרו על וולחו הוא כדוחק םררגתו יתברך מםדרגחם בעצם השלמות והכבוד, ר׳יל שהם גיאמרים בשם יתברך באופן יותר שלם מהאופן אשר גאמרים בזולתו. ואחר שהתישב זר. כלו הוא מבואר מצד העיון שהיריעה תאמר בשם יתברך ובזולתו בקריסה ובאחור, לא בשתוף גמור, ושהעיון ירחיק מד. שהשרישו הרב המורה זכרונו לברכה בידיעת השם יתברך

לסלק מעליו טעגות הפלוסופים.

פרק רביעיר שאין א ב נ , ו י נ ו י ך ע ר ד א ב ו ך ה י ם א י ר ב ד ך ה ר ב ת ם י ש דיעת ה ר בי פ א פ ו ה ם ב י נשל

. b ה ע י ד י ת ה א ן ז י ר 11 מענ א ב ת י ה ש ה פ ח ד ם דבר י י מ ד ו ק ת ה ו נ ע ט ב

ואחר שכבר התבאר שהעיון ירחיק מה שהניחו הרב המורה זכרונו לברכה לסלק מעליו טענות הפלוסופים, יהיה מהמבואר שהוא ראוי שיהיה מחלוקת עםהם בסלוק טענותיהם םצר העיון, לא םצד התורה לבד• הנה ראוי שנחקור אנחנו בטענות הפלוםופים אשר חייבו םהם שהשם יתברך בלחי יודע דבר םאלו הדברים האפשרים הפרטיים, אם הם צודקות אם לא, ואפ יחוייב םהם סד. שחייבו אותו, אם היה שתהיינה צודקות, או לא יחויב זה מהם והנה קודם שנחקור בטענותיהם ראינו להשלים החקירה בידיעת השם יתברך כפי קצורנו, כי בזה האופן יהיה מה שאומר

על טענות הפלוםופים יותר שלם ויותר מובן למעיין בדברינו. ונאמר שכבר יראה שהשם יתברך יורע אלו הדברים הפרטיים מפנים., כי מפני שהוא מבואר שהשם יתברך פועל כל מה שיתחדש — מהםה העולם השפל מעצמים ומקרים, ושהשכל הפועל והגרמים השמימיים מ הם לו במדרגת הכלי, וזה כי משפע השופע עליהם מהשם יתברך

»


משפעו םהם אלו הענינים בלש, והיה מבואר םענין הבלי, במה שהוא בלי, שהוא בלתי מתנועע לעשות מה שהוא לו בלי כי אס ביריעה האומף הנה הוא םבואר שבבר יראה מזה שהשם יתברך יודע אלו הענינים, כי מפני שהיה מהויב בשם יתברך שידע עצםותו ם ה מ כלם. — ו בםדרנה אשר לו םהםציאות, והיה עצסותו באופן שכבר ישפעו סמנו כל הנםצאות בהדרגה, הנה יהויב שיהיה השם יתברך יודע בל הנמצאות השופעות םאתו• שאם לא היה יודע אותם, היתה ידיעתו בעצםיתו יריעה הסרה, יזה שהוא לא ירע םה שאפשר שמשפע םםנו לפי סר. שהוא בז מן הםציאות. זבהיות הענין כן, והיה סן המבואר כי כל סר. שיתחדש מהעצמים והסקרים שופע ממנו, הוא מבואר שהוא ידע כל םה שיתהדש םעצםים וסקרים, זלזה הוא םהויב שיהיה השם יתברך, שבבר התבאר בםה שקרס ם ה ם מדע כל אלו הפרטיים כל6. — ו שלשכל הפועל יריעה באלו העניינים הטתהדשים בזה העולם השפל באופן םה• ובהיות הענק בן, והיה השם יתברך הפועל והצורה והתכלית, הנה ע ב ם ר ה ח א ה ש ס לשאר השבלים הנפרדים, במו שחחבאר כ יחויב שחמצאנח לו ידיעוח שאר השבלים, לפי שהידיעוח ההן חולמת םהלך ההיולי םידיעח חשם יחברך, כסו שראוי למי שירע צורח הכיח שירע צורח הלבנים והקידוח אשר ירעו אוחן בעלי אלי הסלאבית, אלא שבעל הםלאבה הראשליח ירע המשרתות למלאכת בניק המח אותן באופן יותר שלם, והוא הצד אשר הם מ הלק מהבית, כמי שזכרנו כסה שקדם. ובהיות הענק בן, הוא םבואר שאלו הידיעותק פ ן ס י א ם ה ש אשר לשכל הפועל באלו הדברים, כסו שהתבאר ב בז, הם אצל השם יתברך באופן יותר שלם. חה נם כן םםה שיראח

טםני שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים. וכאשר התישב זה, רצוני שאלו הטענות יקיימי שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים, והטענות הקודםות לפלוסופים יבטלו ידיעתו אותם• הנה לא ישאר אלא שידעם בצד ולא ידעם בצד, וםה הם אלו השני צדדים, סי יתן ואדע. — ונאסר שכבר התבאר כסה שקרס שאלו העגיגים האפשריים הם םוגבלים וםםוררים םצד ואפשריים םצר אהר־ ובהיות העגין בן, הוא םבואר כי הצר אשר ידעם בו הוא הצר אשר הם מסודרים ומוגבלים, כמו העגין בשכל הפועל, לפי םה שהתבאר, בי מזה הצד אפשר שתפול בהם הידיעה• והצד אשר לא ירעם הוא הצד אשר הם מ בלתי םסודרים, והוא הצר אשר הם בו אפשריים, בי סוה הצד אי אפשר שתפול ידיעה בהם־ ואולם ירע םזה העגין שחס אפשריים שלא יגיעו םצד הבחירה אשר שם אותם באדם השם יתברך

מאמר ג׳ פרק ר״ 139

להשלים מה שהםר מן השמירה מפאת הגרמים השמימיים, כסו שהתבאר בםאםר הקורם, ולא ידע איזה משגי הלקי האפשר הוא יגיע, בצד שהם אפשריים, שאם היה העגק כן, לא היה בכאן אפשרי כלל. ואין הערר ידיעת יתברך איזה משני הלקי האפשר יגיע במה שהוא אפשר חםחן להקו, כי היריעה השלמה בדבר היא כשיודע הדבר לפי מה שהוא עליו, וכאשר הזשנ על זולת םה שהוא עליו, הנה זה טעות לא יריעה. ובהיות הענק קן, הנה הוא מרע באופן היותר שלס שאפשר אלו הדברים כלם, וזה כי הוא ירעם מצד שהם םסוררים כדרך בירור והגבלה, וירע עם זה םה שהם בו םן האפשרות מצר הבהירה לפי םה שהם עלמ םהאפשרות, ולזה יצור. השם יתברך על יר גביאמ באגשים אשר הם גכוגים לבא עליהם רע שייטיבו דרכיהם בדרך שיגצלו, כסו צרקיה להשלים עם םלך בבל. מה םםה שמרה שסה שידע השם יתברך םהעתירות הוא רבר ידוע לו שהוא בלתי םהויב שיגיע• ואולם ידעת סהצר אשר הוא מ םםורר, עם ידיעתו שהוא אפשר שלא יגיע םהצד

אשר הוא בו אפשר. והגה גבאר אלו הטעגות אשר זכרגו, לקיים שהשם יתברך מרע אלו הדברים, איך לא קוים םהם שידע מתר טזה השעור, ושהטעגות אשר זכח הפלוםופים לבטל ידיעת השם יתברך הדברים לא גתבטל בהם בטול אםתי זה האופן םהיריעה אשר הייבגוה לשם יתברך — ואולם שלא יהויב טהטעגות אשר זכרגו שידע השם יתברך יותר םזהה קייםה שהשם יתברך נ השעור הוא מבואר. וזה שהטענה הראשו מרע אלו הדברים לפי שהשכל הפועל והגרםים השםיםיים הם כלי לו לעשות אלו הפעולות• והוא םבואר שטזאת הטעגר, לא יתיב אלא כשידע הסדורים אשר מהם יושפעו אלו הפעולות, מה כי הגברל בםת שהוא גברל יפעל בכל מי שהוא מזק לקבל פעזלתו מזולת שתהיה לו חשגר. בחלקי הלקי במה שהוא זה החלקי, ובזה האופן •היה השכל הפועל פועל אלו הדברים כלם, כמו שהתבאר.במה שקרם. זאולס היה צודק בפועל הבעל גשם שלא יפעל, בםה שהוא בעל גשם, רברה הפרטי הםתפעל, ולזה המ באוםגית אם לא כשתהיה לו השגה מ הפעולות המלאכותמת באםצעות השכל והרםיק, כםו שגזכר בספר ה גפ ש, והיה זה כן, לפי שהוא יצטרך שיקרב אל מה שיעשהו, כי היה הםתפעל לא יקבל רצויו אם לא כשיפגש בו, ואז ישיטת על התמוגה אשר ירצה• ואולם ההוםר םקבל רצוגי פועל הגבול בקלותא ת גדול, ולא יצטרך בפועל הגברל שישיג הפרטי אשר יעשהו בסר. ש פרטי. וכבר נעםור על קלות קמל ההוטר רצוני הצורה כשגעטזד על


חנועת האדם המשועריח לפי ציורו• והמשל שהאדם, כאשר רצה לשורר שיר .מה מצוייר כנפשו, יתנועע תכף מהציור ההיא אל התנועזת הנפלאות, עד שתלאה המלאכה בכלי הזמר להמציא בכמו אלו התנועות, וכזה יתנועעו אצבעות יד בעל הזמר בהנעת כלי הזמר מהציור אשר בנפשו בקלות רב מזולת שיתבונן בתנועה תנועה איך ראוי שתעשה־ וכן הענק בדבור, כי האדם יבטא וידבר באותיות אשר ירצה בקלות םוולת שיתבונן בבטאו אות ואות איך יניע כלי הדבור בדרך שיבוטאו באות אות םהם כראוי. ובהיות הענין כן הוא מביאר שכבר יתכן כשם יתברך שיהיה פועל אלו הדברים מזולת אשר ישיגם בצד אשר הם מ פרטיים, זאםנם ישיגם באופן יותר שלם. — ואולם הטענהת קיימה שיהיה השם יתברך יודע אלז הדברים מצר יריעתז י נ ש ה עצמותו• והוא גם כן מבואר שלא יומייב מזאת הטענה אלא שידע הםדור המושכל אשר לאלו הדברים אשר טמנו יושפע מציאותם. —ת קיימה שיהיה השם יתברך יורע אלו הדברים שי י ואולם הטענה השל לפי שלשכל הפועל ידיעה בהם ־ והוא גם כן מבואר שלא הוייב מזאת הטענה אלא שידע הםחר המושכל אשר לאלו הדברים, כי היריעה אשר לשכל הפועל באלו הדברים היא על זה האופן, כמו שהתבאר במה שקדם, ואולם תחהלף יריעת השם יתברך בוה הסחר ליריעת השכל הפזעל בו בשידיעת השם יתברך בזה הסדור היא יותר לעד השלמות, כמו שקדם. זהנה יחכאר זה באור יזתר שלם מזה במאמר החמישי מזה הספר

כגזרת השם. וכן נאמר שלא חויכ שירע השם יתברך באלו הדברים יותר מזה השעור יממה שזכרנו שטען הרב המורה זכרונו לברכה לקיים שהשם יחברך יורע אלו הדברים כלם. וזה שהטענה הראשונה קיימה שיהיה השם יתברך יורע אלו הדברים להרהיק ממנו הסכלות. והוא מבואר שכאשר ידע הדברים על האופן אשר בארנו, לא ישאר לו סכלות בידיעתם, אבל ידעם בשלמיה לפי מה שה• עליו. ואולם הטענה השנית כבר זכרנו בזכרנו אותה שכבר יראה שיהזייב ממנה שירע השם יתברך מאלו הדברים הסדור המושכל אשר ממני יושפע מציאותם, לא יותר מזה השעור, והוא מה 'שהנחנו אותו בכאן מידיעת השם יתברך. וכאשר חהבאר זה, הנה נבאר שלא יהויב מאחת מהטענות אשר זכרנו לפלוםופיס שלא ידע השם יתברך אלו הדברים על האופן שהנהנו. —ה מאלו הטענות אשר זכרנו לפלוםופים, והיא נ וזה שהטענה הראשו האומרת שהשם יתברך לא ישיג הדברים הפרטיים, לפי שאין לו כה היולאגי, לא יחויב משגה שיהיה השם יתברך בלתי יודע הסדור המושכל

מאמר ג׳ פרק ד׳ 141

אשר לאלו הדברים מהצד אשר הם בו מפוררים ומוגבלים, אבל מה שיחויב ממגה הוא שהשם יתברך בלחי יורע אותם בצר אשר הם בו פרטיים. — ואולם הטעגה השגיח, והיא אשר נאשר בה שהשם יתברך לא יתכן שישיג אלו העגיגים הפרטיים, לפי שהם זמניים, הוא מבואר גם כן שלא יהוייב ממגר. בטול מה שהגהגו מידיעת השם יתברך באלו הדברים, כי אגהגו לא הגחנוהו יורע אותם בצר אשר הם בו זםגיים, אבל הגהגוהי יורע הסדור המושכל אשר להם מהצד אשר הם מםוררים בו, והגה הם בלתי ומגייס מזה הצר. — ואולם הטעגה, והיא אשר גאמר בה שאי אפשר שישיג השם יתברך ת שי השלי מאלו הרבדים לא מה שהם כוללים ולא מה שהם פרטיים, לפי שאש היה אפשר זה, היה הגכבר גשלם בפהות, חד. ממאר הבטול• הגה כשחקרגז בה מצאנו שלא יחויב מה ההקש התנאיי הנמשך מהקודם. וזה שלא יהויב מהנחתנו השם יתברך יורע הםדור המושכל אשר ברברים העצמיים והמקרים לאלז הדברים אשר בכאן שיהיה השם יתברך נשלם באלו הדברים, וזה שהשם יתברך לא קנה זאת היריעה מאלו הדברים אשר בכאן, אבל ידיעתו בהם היא נסמכת אל הסדור המושכל אשר להם בנפשו• ולזה הוא מבואר שלא ישלם השם יתברך מאת היריעה בזולתו, אבל זה הפרור המושכל אשר בנפש השם יתברך היא אשר הקנה אלו הרבדים מציאותם. ובהיות העגין כן, הוא מבואר, והיא אשר ת י ע י ב ר שאי! זאת הטענה צודקת. — ואולם הטענה ה נאמר בה שאם היה השם יתברך משיג הרבדים, יהיה עצמותז מתרבה, ולזה חייבו שלא ירע השם יתברך מאלו הרבדים אשר בכאן לא במה שהם משותפים בו, והם הרבדים העצמיים להם, ולא במה שהם מפרטיים, והם הדברים האפשריים־ הנה עם החקירה יתבאר שלא יהויב בה הנמשך מהקורס. וזה שלא יחויב מהנהחנו שיהיה השם יתברך יורע אלו הדברים אשר בכאן שיהיה עצמותו מתרבה, זזה שהםרורים אשר לאלו הדברים כלם הם מחאהרים, ר״ל שלהם צר הם בו אהד, כמו שזכרנו פעמים רבות בשה שקרם, ומזה הצר ישיגם השם יתברך, לא מהצד אשר ר& בו בלחי מתאחדים, והוא הצר אשר הם בו פרטיים ורמוז אליהם, כי מזה הצר לא יתכן שיושגו כי אם בכה היולאגי, וההשגה אשר ההיה בזה האופן היא גם כן השגה חסרה, כי היא לא תהיה מדרך מה הוא, אבל בדד־ המקרה, ולזה לא יתכן שתיוחס לשם יתברך. ואולם מה שנאמר ״ שאם היה השם יתברך משיג אלו הדברים, היה עצמותו מתהלק על ה־יתר חסי־ ועל היותר שלם, הוא רבר בלתי צודק, וזה שהשכל הפועל ייוא אחד פשוט, וכן השכל הנקנה, עם היות זה האופן מהרמי במושגיהם.


יהגה יתבאר זה העגין באור שלם במאסר החמישי מזה הספר בגזרת, והיא אשר גאםר בה שהדברים ת ם י שי ח השם. — ואולם הטעגה ה הפרטיים אין להם תכלית, ולזח לא יחכן שיקיפם מרע, הוא םבואר שלא יחויכ ממגר. בטול םה שחגחגוהו טיריעה להשט יתברך באלו הצדדים, וזה שהסרורים חםושכלים אשר לאלו חרברים איגם לאין תכלית, אבל חם םיספרים בחכרה, ימזה הצר לא חטגע היריעה בהם־ ואולם םה שיחייב טזאת הטענה היא שלא תפיל בהם יריעה םחצר אשר חם בו פרטייט, והוא חצר אשר חט בי בלתי בעלי תכלית. — ואולםת, והיא אשר נאטרבה שאי אפשר שירע השט יתכרך הטענה הששי אלז הרבדים חםתחדשים, שאט היה אפשר זה, הנה אם שירעט טרט בואם, או שידעם עם בואם לבר. ואם ירעם םרם בואם, הגה יהיה יריעחו, אם היה העגין כן, או שידעם לפי םה נתלית כהעדר• ולא יםנע גם ק שהם עליז בטכעם מהאפשר, ויהיה סותר םה שירע שיניע םאלו חרברים אפשר, או שידע בשלםות איזח חלק םחלקי הסותר יגיע ולא ישאר סוחרו אפשר. ואם חגחגו שירעט לפי טה שחט עליו בטבעם םחאפשרות, חנח יחויב בזאת היריעה אשר לו באלו חעניגים םרם בואם שתשהגה עם באם, כי היי אפשריים שיגיעי ישלא יגיעי קידם חרושם, ואחר הרושם הוסר האפשרות• ולפי שהשכל םתעצם במה שירעהי, הגה יהויב םזה שיהיה עצםות השם יתברך כשגוי מתמיד, תה בתכלית הבםול. ואם הנחנו שירע השם יתברך בשלמות החלק חמגיע םשגי חלקי האפשר, חנח יסתלק טבע חאפשר. ואם חונחה לשם יתברך ירי״עה כאלו הדברים עם מאם לבר, הנה יהיה לו תמיד החחדשות יריעה, ויהיה עצטותו משתנה. יכאשר חיח זח כלי בםל, חייבו םמנה שלא ידע השם יתברך אלו הדברים כלל. — הנה נאמר שהוא טמאר שלא יחויב םזאח הטענה בטיל םח שחנחנוחו ביריעת השט יתברך לאלו הרבריט. תה שכאשר חנחנו שהשם יתברך יודע אלו הדברים אשר בכאן בצר אשר הם םסירריט, וידע נם כן םבע האפשרות אשר להם מצר הבחירה האנושית, לאת הטענה וזה שלא יחויב א יחרב טזה אחר טהבטולים הנזכרים מ טזה שתהיה ידיעתו נתלית בהעדר, כי אנחנו נניח ידיעתו באלו חרבריט נסמכת אל סדור טושכל אשר מפשו טאלו הרבריט, לא אל אלו הרבריט חםתחרשים• ולא יחויכ נם כן םזה שתשתנה ידיעת השם יתברך בהחחדש מח שיתחדש מאלו הדברים, כי אנחנו לא נניח שתחיה ידיעתו נסםכת אל אלו הענינים הפרסיים, אכל אל הסחר הםושכל אשר להם בנפשו,p ווה הכדור הוא תמיר בנפשו בענק אהד, לא ישתנה• ולא יחויב גם שיסתלק טבע האפשר בהניחנו שהוא יורע איזח חלק םהלקי האפשר

מאמר ני פרק י» 143

יניע, כי הוא אמנם הנחנוהו יודע שזה ההלק ראוי שיגיע מהצד שאלו הדברים הם מ םםודרים, לא בםוהלט, כי הוא םשער בשהוא אפשר שלא יניע םצד הבחירה, זחוא הצד אשר לאלו הדברים בו אפשריים. — ואולם חםענח ח ש ביעי ח, והיא אשר נאסר בה שאם היה השם יתברך מדע אלו הדברים הפרטיים, היה ראוי שיהיה םםרר אותם סחר ישר ותםים, וזח חחפך מד. שגםצאחו בחוש םאלו הדברים הפרטיים, רצוני שכבר נםצא בהם העול והעדר חסדר חרבח• חנח כאשר יתבאר שזח חםדור אשר לאלו הדברים חאפשריים וחאפשחת אשר חונח בהם הוא בחכליח חיזשר זטזב חטדר, תבזטל זאח הטענה. זהנח זח הוא םםה שבארנו אזתז בשלםזת בבאזרינו לספר איוב, ויתבאר, בגזרת השם במאסר הרביעי םזה הספר. — זאולט הטענה ה שם י ני ת והיא אשד גאםד בה שאם היה השם יתברך מדע אלו הדברים אשר בכאן, היה םהזיב מזה שיהיה אפשרי מה שהוא בלתי אפשר. מה בי הבסה הםתדבק כבר התבאר םעגיגז שכל םה שיתתלק ישאר בז אפשחת אל שיתתלק בםה שהוא כםה• ואם הוגה השם יתברך יודע כל אלו הדברים, הגה יהויב שידע כל התלוקות אשר אפשר שיתלק עליהם זה הכסה הםתדבק, והיה אם כן הכמה הסתדבק בעל הלקים בלתי אפשריים שיקבלו התלוקה, זהם התלקים אשר בלתה אליהם יריעת השם יתברך לאלו חחלקים, שאם לא חוגח העגין כן, היתה ידיעת השם יתברך מאת הידיעה הסרה. — הגה גאםר שהיא בלתי צודקת. וזה שאש הודיגו שידע השם יתברך בגשם גשם, דרך םשל, הטבע אשר לו בחלק, חגח יחזיב םזה שתכלה התלוקה, אבל ידע זאת ההלוקה כפי םה שכטבעה, רצזני שהוא ידע שכל טה שיחלק ישאר בז אפשחת אל שיחלק בםח שהזא בעל כטה, לא שידע תכליח לחלזקה אשר אץ לה בטבעה תכלית, כי כטז זאת הידיעה תקרא טעות ולא ידיעה. זעוד שאנהנז נאטר, לפי טה שבארנז טענין ידיעת השט יתברך, שהזא יזרע הטבע המלל אשר לבטח בטח שחוא כטד. לקכל חחלזקה תטיד אל טה שיתלק, לא שידע זה בכל אהד טבעלי הכטזת• שאט היה הענק כן, הנה תחיח ידיעתוה הענק ידיעה חטדה, כי היא לא תהיה טדרך טה הוא, רצוני שאין מ לאת החלוקה לכל אחד טהפרטיט אלא בטה שהוא כטה, לא בטה

?הוא טעץ או נתשת, דרך טשל. אולט טה שבאח קצת האתחניט בזאת הטענה שהכטה טורכב לתלקים כלחיםחחלקים, טפני חזראתט שחשם יתברך יזרע זאת חחלוקה אשר היא אפשרות לכסות בשלםות, שאם חיו חחלקים החם אפשריים שיהתלקו, לא היתד. ידיעת השם יחברך םקפח בכל חתלקים שיחלק


אליהם הבעל כמה־ הגה הוא גם כן מבואר הבטול. ווה שלא יחויב מהודאהגו שיהיה השם יחברך״יודע אלו הדברים כלם שידע כל חחלוקות שאפשר שיחלק אליהם זה הבעל כמה, כי היה זה המאמר מבואר הבטול, ר״ל אמרנו כל החלוקוח, כי אנחנו שמנו בזה המאמר כללות למה שלא יוכלל, כי מה שאין לו חכליח לא יוכלל• ואמנם יחויב מזה שידע שכל מה שיהלק הבעל כמה ישאר בו אפשרוח אל שיחלק במה שהוא כמה, ובור. האופן יהיה יורע זה האפשרוח לפי מה שהוא בטבעו מהעדר חכליח, לא שידע חכליח למד. שאין לו חכליח בטבעו, כי כמו זה יהיה טעוח לא ידיעה. והנה זה הספק רומה אל הספק אשר זכר, והוא אשר נאמר בו לבאר שהגשם הוא ה י ו ה הפלוסוף בספר ה מתחלק אל רברים מקבלים החלוקה. שאם הונה הגשם מחחלק בכללוחו לכל מה שאפשר שיחלק אליו, היה זה כזב אפשרי, לא כזב נמנע• אבל כאשר הונח הענין כן, הנה כבר נחחלק הגשם אל דברים בלחי מחחלקים, שאם היו מתחלקים, לא היה הגשם מתחלק אל כל כמה שאפשר שיחלק אליו כפי מד. שהונה. ובהיוח הענק כן,

הגד. יהשב מזה שיהיה הגשם מחר:ל־ץ אל בלחי מחחלק. ואין ראוי שנתיר זה הספק כמו ההתר שהבין החכם בן רשר מהפלוסוף בור. ומקום, כי היד. ההתר הוא בלתי צזרק, עם שהספק נשאר עמו, כמו שנבאר. וזה שכבר נאמר שם בהתר זה הספק שלא יסולק החלק הגשם בכללותו אל בלתי תכלית מכל הפנים, ואולם הוא אפשר מצר ובלחי אפשר מצד־ ואשר הוא אצלגו אפשר הוא החלק בכח, לא החלק בפעל אשר יהיה על כל הגקודוח אשר בו יחד, שאלו היה זה כן, היה מחויב בהכרח שיחך הנשם אל דברים בלחי מחחלקים• ולא יהויב, כאשר היה מחחלק בכללוח בכח על כל נקודה מהנקודוח אשר בו לבלחי חכליח, שיחיד. מתחלק בפעל, וזה שלא יחויב, כאשר היתר. כל גקורה בגשם גשם שהיה מקבלת החלק אל גבול שוה, שתהיינה כלן מקבלוח החלק יחד, ושיהיה הגשם מהחלק עליהן יחד, ואם היה מחחלק על כל אחח מהן על גדר שוה, כמו שלא יחויב בארם, מפגי אםרגו בו שהוא מקבל כל החכמות, שיחיד. מקבל איתן יחד, וזר, שמה שיצדק על הדבר הגפרד לא יחויב שיצרק על המורכב, כפי מה שגאמר בספר ההטעאה, והגר, זאח ההטעאר. היא מזה המקום. ואולם היה אפשר שיחלק על הגקודוח יחר, אלו היחד, גקורה פוגשח גקודה־ וכבד חחבאר כששי מ ה שמע שלא חלוד, נקודה לנקודה, ולזה מה שיראה כי כאשר חלקנו הגורל על הנקודה שאי אפשר שיפיל הנחלק על נקודח אחרת, כמו שתהיה אפשר בנקודה אשר נפל עליה החלק, וכאשר

מאמר ג׳ פרק די 145

נפל עליה החלק בראשונה, נתבטל האפשחח בהחלק באשר פגשת הנקודה חלוה אליה• הנח באשר לקחנו נקודה אחח, אפשר שיהלק בה הגודל באיזה טקוט רצינו, הנה כאשר חלקנו בה הגודל במקוט ההוא, אי אפשר שנחלקחו בחלוקח גקורה שגיח באיזה מקוט רציגו, אחר שיהיח בלחי אפשר לגו לחלקו על גקורה גלויח לאוחה הנקורח. ואולמ שזה ההחר חוא בלחי צודק הוא מבואר, כי מצד טבע חכמה לא חטגע החלוקח בכל אחח מהגקודוח אשר בו, חצה לומר שלא ימגע ההלק על נקודה םצ*• שנפל ההחלק בנקודה חנלויח אליה• ואולמ אט היה

, חוא מצר מר. שהוא גשם טבעי, בי מזה הצד חבלח. ט ש שימנע זה מ החלוקח אל שיעור מוקבל, לא יקבל פחוח ממנו הצורה אשר לגשט. ואולט שהספק נשאר עמו הוא ע מ ש ההזא, במו שהחבאר במפר ה מבןאר. וזה כי מה שבק שחי נקודות מאלו הנקודות אשר אץ חבליח לםספרם אשר הט כנשט בכח, לפי מה שהונה, הוא בלחי מקבל ההלוקה, ויהיה אם p הנשם םורכב םרברים בלחי מקבלים ההלוקה, ואלו הדברים הם בו בכה, ולא מציאנו םזה הספק אמרנו שלא יתכן שיחלק

אליהם בפעל, כסו שנאסר בחחרזה הספק. ואולם אנחנו נאסר בהחר זה הספק כי אסרנו באפשר שכאשר חונח נםצא לא יקרה םףנחחו בסל חזא כשחונח נםצא סד. שהיה אפשר• ואולם כשהונה נםצאםה שלא היה אפשר, וזה שהוא םבואר כי כשהגחנו שחםחדבק כשיחחלק הוא מתחלק אל םר. שאפשר שיחהלק, כסו שחחבאר בםקוםוחיו, חגח כבר יחחייב םזה שהוא בלחי אפשר שיחלק אל םה שאפשר שיהלק־ וכשהגחגו הגשם נחלק בפעל בכל םה שאפשר שיהלק אליו, הגר. חגחגו גםצא םה שלא היה אפשר, כי לא היה אפשר בו שיחלק כי אס אל דברים מתחלקים. יםבח הםעוח הגכגס בזה הםקום היה םצר שהם יגיחו גםצא יחד וכלה האפשר אשר הוא בעצמוחו בלחי נכלל זבלחי כלה. ווה ההחר מחר בו גם כן מה שזכרגו שספקו האהחגים בהלוקת המתדבק מפגי יריעת השם יחברך אוחה. מה כי סחגיחגו שידע השם יתברך זאת ההלוקה אשר לםתרבק בשלםות לא יהויב שתהיה אצל ידיעת השם יחברך כלח זאת החלוקה אל רבתם בלחי מחחלקים, אבל מר. שיחויב היא שידע זאת ההלוקה כפי םה שהוא במבער., והוא שכל אשר יתהלק הםחדבק יתחלק אל דבר אפשר בו שיחלק, לא שידע חכליח חחלוקה אשר אין לה בסבעח חכליח. והגה בזה האופן בעינו אשר סופק בכאן בחלוקח הםחדבק היה אפשר שיסופק בםספר, ויאמר שכבר אפשר שימצא מספר לא יתכן שיחוסף עליו, ושזה הםםפר ידוע אצל חשם יחברך• וזח

10


שהמספר הוא אשר יחזסף אל םה שאפשר שיתוסף, יאס הנחני שהשם יתברך יודע בשלמות בל אלו ההוספות, או חנדונו האפשר נמצא בהם בפעל, היה בכאן םספר לא יתק שיתוסף עליו, וזה בטל. והנה הסבה בזה הטעות הוא הניחנו נמצא טה שלא הונח אפשר, והנה אין ראוי שתקרא ידיעה רק מה שהיא לפי טבע הדבר הנזרע, לא מה שהזא על זולת טבע הדבר הנודע, כי זה יותר ראוי שיקרא סכלות יטעית טשיקרא

ידיעה. יראיי שלא יעלם ממני שכבר נפל הטעות במה שזכרנו סההתר שהבין אבן רשר םרכרי הפלוסזף מצר אתר זולת הצר אשר זכרניהי. . זזה כי מה שהניח שבנשם ימצאז יחד בכח נקודות אק תכלית לםםפרם אפשר בו שיחלק על בל אחת םהם, הזא םבזאר הבטזל. זזה שאם היום הבעל תכלית גמלים בלחי בעלי חכליח בכח, הנה, מפני ששני ש מ אלו הגמלים לא יםשכז קצתם לקצת, כפי םה שהתבאר כששי מן ה שם ע, הנה יהיה כין כל שני גמלים םהם שיעור מה• ולפי שהם הונתו בלתי בעלי תכלית, הגה יהיו השעורים אשר בין כל שגי נבולים םהם כמספר בלתי בעלי תכלית• ולפי שהוא מבואר כאי זה שעיר שהזדםן, כאשר הוכפל כפלים אק תכלית למספרם, כבר יחתדש םההכפל שיעור בלחי בעלי תכלית, הנה היא מבואר שיהויב םזה שיהיה הגשם הבעל תכלית כלתי בעל תכלית, ווה םבואר הבטול. ובהיות העגין כן, הוא םכואר שאץ במחרבק גמלים בלתי בעלי תכלית בםספר, לא בכת זלא בפעל ־ ואולם הערר התכלית הגמצא בתלוקת הםתרבק הוא בפעל ההלוקה, לא בםםפר ההלקים, כי םספר ההלקים אשר אפשר שיחלק אליהם הוא תמיד בעל תכליח, אלא שזה הםםפר הוא נוסף אל םה שיתוסף, וזהתםיד• והמשל שכאשר רםינו אותו נחלק אל שני הלקים, ך.נה כל אחר מהם אפשר שיהלק אל שני החלקים, ויהיו החלקים ארבעה, זכל אחר םהם גם כן אפשר שיחלק אל שני החלקים, ויהיו ההלקים שםגה, זמר. יתזםף תםיר םספר החלקים אל םה שיתו׳םף, עם היותם תםיד בעלי תכלית בםספר. ובזה האזפן ידםה הערר חתנליח אשר בתלוקה הערר התכלית אשר בהוספת הםספר, וכמו שהמספר לא יתוסף לא בכת ולא בפעל אל םה שהוא כלתי כעל תכלית במספר, כן העגק מאת החלוקה אשר למתרבק. ואולם שהמספר לא יתוסף ככה אל מה שהוא בלתי בעל תכליה כמספר, הוא מבואר משתי הקרסןת.ת היא שכל מספר הוא כעל תכלית, לפי שכל טספר הוא אם ח א הת הוא י נ ש ה זיג אם נפרד, וכל אהד מאלו הןא בעל תכלית־ ו שהמספר אק לי כת מאת ההוספה על שיהיה דבר איני םספר, אכל

מאמר ג׳ פרק ה׳ 147

על שיהיה מםפר יוחר רב ממה שהיה. ובהיוח העני! כן, הוא מבואר שאין למספר כת בזאת ההוספה הבלתי כלה עד שיהיה מםפר בלתי בעל תכלית. זמזה יתבאר שאין במתדבק כת על חלקים בלתי בעלי תכלית בםםפר, זלזה הוא םבואר שאין כו כת על נבולים בלחי כעלי• ע ס ש תכליח בםםפר. זכבר בארנז זה באור רחב בבאורגז לספר ה ואולס הוצרכנו לבאר בכאן בטול זאת ההנהה שחניחה בן רשר בהיתר זה הספק, והיא שבנשם יםצאו בכת נקודות אין תכלית לםםפרם אפשר מ שיהלק על כל אהת םהם, לפי שאם היתר. צורקח, היה הספק אשר יספקו מצר הידיעה זמצר הנהת האפשר נמצא נשאר על ענינו, זזה מבואר עם םעט עיק. — יבכאן התבאר שאץ בטענות אשר זכרנז לפלוםופים מה שיהויב מםנו שלא ירע השם יתברך אלו הדברים אשר בכאי על האופן שהנהנו בו יריעת השם יתברך אלז הדברים כלם.

פרק חמישיל ד.«>0. ב ד ט א ת מ ו א א נ ו עה ה די ה הי א ן ו י ו מענ נ ר ל א ב ת ה ה * מ ת ש ו מ ל ש ו ב ר ב א ב ת י

וטסה שיוסיף נלוי ושלמות על םה שזכרנו םענין יריעת השם יתברך אלז חדברים הוא, שלא יחחייבו לואת ההנהה אהר סהבטוליס אשר חויבו ממה שהניה הרב המורה וכרזנז לברכה מידיעת השם יחברך, זהם חח משה דברים אשר זכרנו במה שקרם שהם נמצאים ביריעת חשם

יתברך לפי ההנהה ההיא, ואי אפשר שיצוייר אהר םהם ביריעחנז.ן מהם, והוא שהמדע חאחד יאות וישוה לדברים אםנם הראשו חרבה םחחלפים כמין, הוא רבר מהויב נם כן בידיעתנו, כשתהיה יריעחנו באלו הדברים הרבים םהצר אשר הם גו םחאהרים, והוא בשנשכיל הסדורים הםושכלים אשר להם, ונשינ בהם היותם צורה ושלמיח קצתם לקצח. ולפי שכבר הנחנו יריעת השם יתברך לאלז הדברים הרבים בזה האופן, רצוני שהוא ידע הסדורים המושכלים אשר להם מהצד אשר הם בו םםוררים, וירעם בצר אשר הם מ םחאהרים, הוא שלא יחזיב לני םזה הצר להניח ההבדל כין ידיעה השם יחברך ליריעחנו אשר הניהו הרב המורה זכריני לברכה• יאולם ההבדל בין שחי היריעוח אצלנו הוא בסד. שיהיו בו אלו הרבדים המושכלים אהר, כי החליף בין האחרוח אשר יניע מזה בשכלנו אל חאחדוח אשר כיריעה השם יתברך הוא עצום פאר, ער שאין יחם כיניהס כלל, ווה מבואר סמר.י םהם, והוא שידיעתו שקרם במאסר הראשון םזה הספר. — ואולם השנ נתליח בהעדר, חוא דבר בלחי מהרב ממה שהנחנו מענק יריעת השם יתברך אלו הדברים אשר בכאן. וזה שאנתנו נאמר שידיעת השם

10*


יחברו אלו הדברים םהצד אשר הם מ מסודרים היא נסמכה אל הסחר הםושכל הנםצא להם בנפשי אשר הוא נםצא תמיר, לא לאלו הדברים הםחחדשים, כי הוא אינו קונה הידיעה םהם, אבל יקנו הם הםציאות םהידיעה אשר לו בהם, ר״ל כי סציאזתם עלול םהסחר הםישכל אשר להם כנפש השם יחברך. ובחיוח הענק כן, הנח לא יהויב סזה שחהיה ידיעחו נחליח בהעדר, אבל היא נחליח בדבר הנםצא חםיר על ענין אחר לא ישתנה. — ואולם השלישי םהם, והוא שידיעה השם יחברך םקפח כםח שאין חכליח א םהצר אשר הוא בז לכלחי חכליח, הוא גם בן רבר בלחי םהויב םםה שהנחנו םענין ידיעה השם יתברך, וזה שאנחנו נאסר שחוא ידעם םהצר אשר חם בו אחד, לא םהצד אשר הם מ בלתי כעלי תכלית ובלתי סתאהדים, והוא הצר אשר הם כוי םהם, והוא שידיעתו יתברך ברברים העתידים ע י ב ר פרסים.— ואולם ה להתהדש לא תהייכ שיהיה הדבר היחע םניע, אבל ישאר סותרו אפשר, הוא רכר גם כן נםצא ביריעתגו כשהגיע לנו ידיעה באלו הדברים בחלום או בקסם או בגביאה• זזה שככר תגיע לנו ידיעה בהם םהצד אשר הם מ םפוררים, וישארו אפשרים םצד חבחירה, וםזה הצר היתה ואת חהודער. לנו, כרי שנשער ברע חנבק לבא וגקח עצר. לחשםר שלא יניע, כםו שהתבאר זה כלו בםאםר הקורם., וכבר נעםד על זח כשנעיין בםה שיאסרו אותו הנביאים עליהם השלום כשייעדו כרע מה זה, שכבר יםצא שהם יתנו עצה להשםר םהרע ההוא שלא יניע• וכן תםצא כמה שפתר יוםף לפרעה שנתן א עצה שלא יגיע הרעב ההוא כדרך שהיה נכין שיגיע לפי םה שהגיעה הידיעה בז כהלום• זק תםצא כסה שפתר דניאל עליו השלום לנבוכרנאצר םםה שהלם םענק סיר דעתו והיותו כבהםות שבע שנים, שנתן לו עצה להשםר םהרע ההוא שלא יגיע. ולפי שכבר הנהנו ידיעת השם יתברך אלו הדברים מצד אשר הם בו מסודרים, הנה אינו זר אם ישארו אפשריים םצר הכחידה• ובזה האופן סר הספק אשר לא סרו האנשים מלספק בו, והוא איך יחכןם יחברך הרבדים הםחהדשים, וישאח.אפשריים, כי וה אםנש ש ה ע ד שי םהם, והוא ש י ם ה היא םשגי צדדים לא םצר אחד. — ואולם ה שידיעת השם יתברך כדברים הםתהדשים לא תשתנה בהתחדש המחחדש מאלו הדברים אשר היתר. לו יריעה בהם טרם בואם, ואף על פי שכבר השתנה הדכר שנתלית הידיעה ההיא בו שהוא היה תחלה אפשרי ואחר p נטצא בפעל־ הנה היא אם כן רבר םהויכ גם בידיעתנו כשהגיעה לנו הידיעה באלו הדברים םצד טה שהם מסירריס. וזה כי אף על פי שיניע םה שנפלה כו היריעה, הנה תשאר היריעה על םה שהיתר!

מאמר נ׳ פרק ו׳ 149

עליז מהצד אשר בו אלו הדברים מסודרים, רצוני שמזה הצר היה מגיע מה שגפלה בו היריעה שיגיע, לולי הבהירה האנושית אשר היא סבה אל שלא יגיע מה שהוא דאוי שיגיע• ולפי שזאת היריעה היא לשם יתברך מצד הסדור המושכל אשר בנפשו מאלו הדברים, והיה זה הסדיר תמיר• בגפשו בעגין אחר, הוא מבואר שלא השתגה ידיעתו בהתחדש אלו הדברים, לפי שאין ידיעתו יתברך נסמכת אליחם, ואולם היא גםםכת אל הסחר המושכל אשר להם בגפשו יתברך. ואץ לאומר שיאמר שמה שידע השם יתברך םעגיגים שהם אפשרים מצר הבהירה ישחנה בהתחדש המתחרש• בי אנחנו לא נגיה שיקגה השם יתברך ידיער. מן חרברים חמחחרשים, ולא ירעם גם כן מצר מר• שחם אלו הדברים חרמה אליחם, אכל כדרך משוחף וכולל, ומזה הצר לא יוסר

האפשרות אשר לו יתברך יריעה בי.

פרק ששי. ו נ ת ר ו ת ת ע א ד ו ה ה ע י ד י ת ה א ן ז י ו העיון םענ ו אלי נ א י ב ה ה ש ס ו ש ר ג א ב ת י

זראוי שגבאר שזה הדעת אשר הביא אליו העיון הוא גם בן דעת תורתגו. ונאמר שפגת התורה והקוטב אשר עליה תםוכ הוא, שבכאן דברים אפשרים, ולזה תצור. התורה לעשות מעשית מה, ותמנע מעשות מעשים מה, ופנת דברי הנביאים עליהם השלום בכללם היא, שהשם יתברך יודיע לנביאיט עליהם השלוט אלו הרכריט האפשריט טרם בואם, באסרםו י ר ב רו אל ע א יעשה ה׳ אלה ים רבר כי אם נלד. סו כי ל, ושלא יחויב, בשייערורעמה, שיניע, כאסח עליו השלום ם י א י ב נ ה כי ח נין ח׳ זנח ם על הרעה• ולפי שאי אפשר הקבוץ בין שחי אלו הפגיח אלא כשיוגח כי אלי הרבדים האפשרים הם םםוררים בצר, והוא הצר אשר חפול בהם הידיעה, ובלחי מסודרים כצר אחר, והוא הצר אשר הם בו אפשריים, ושהשם יתברך יודע כל אלו הדברים בצר אשר הם כו םםיררים והוא יורע שהם אפשריים, הוא מבואר שדעת תירתגו היא מה שהביא אליז העיון םעגק ידיעת השם יתברך. יהגה יתבאר עיר שדעת התירה היא שהשם יתברך יודע אלו הענינים כדרך כולל, לא, הם ן אל כל מעשי י כ מ ר לבם ה ה צר י ו י בדרך פרטי, ממה שאמר ה ריל שחוא יצר לכ יחד בני האדם וטחשבותיהט בשוטי אלו הסדורים אשר לנרםים השמימיים אשר םהם יםיררו בכללם, יכוה האופן חבץ אל כל טעשיהט, ר״ל יחר, לא שתכלה ידיעתו בפרטי פרטי• הנה כבר ביאר שהכינו אל כל טעשיהט הוא כדרך כולל יעוד שרעת, י ת י י ה׳ לא שנ נ הורתנו היא שהשם יתברך לא ישתנה, באסרו א


, ם ח נ ת י ם ו ר ב ובן א כז י ל ו ואמר בלעס בעת שהיה נביא לא איש א זכבר נמצא בדברי הנביאים עליהם השלום שהשם יתברך יתנהם על קצתי ו כ ס ע ת ל ר לעשז ב ה אשר ר ע ר נהם ה׳ על ה י הדברים, כאסח ז

ה ם על הרעה. נ הנון ה׳ ז ואם אי אפשר שיותר זה הספק בהניהנו שהשם יתברך יודע הדברים הפרטיים בצד אשר הם בו פרטיים, וכבר יותר בקלות בהגיהגו שהוא יתברךא מבואר שראוי טצד התורה שתונה ידיעת ירע אותם כאופן אשר הנהנו, ת השם יתברך אלו הדברים אשר בכאן על האופן אשר הנהנו אותה. זאןלם שזה הספק יותר כקלות לפי םה שהנהנו םענק יריעת השם יתברך אלו הדברים הוא טכואר• וזה שידיעתו יתברך לא תשפט שיגיע המקרה ההוא לאיש הזה, אבל תשפט >גל כל סי שסדות זה הסדור מהצד שאלו הסקרים בו מסודרים, עם ידיעתו יתברך שזה הדבר הוא אפשרי שלא יגיע םצד הבהירה האנושית• ואולם כשנניה שהוא ידע זה הענק בזה האיש הפרטי במה שהוא פרטי, הנה כבר ימשך לזה שישתנה רצוגו יתברך. ובכלל הנה לא יםצא כדברי הנביאים עליהמ השלום טה שיהויב ממנו שתהיה ידיעת השם יתברך על זולת מה שהנהנו אותו לסימה שהביא אליו העיק• ובהיות הענק כן, הוא מבואר שראוי שנמשך כזה הענק אל העיון. וזה שכאשר היתר. הולקת התורה בקצת הדברים אשר התבאר מצר העיון לפי מה שיראה מפשוטי דבריה, היה ראוי שנפרשם כדרך יאות אל העיון, כשלא תהרוס כזה פנה מפגות התוריות, כמו שעשהר ה הרב המורה זכרינו לברכה כדברים רבים טסנו בספרו הנכבד סום־ כל שכן שהוא ראוי שלא נהלוק על העיק כשלא נמצא כי בז הנ התורה הזלקת עליו. והנה ספר הרב המרה זכרונו לברכה בפרק העשרים מההלק השלישי םספח תבכר סור ה ה נכו כ ים שכררנטז קצה כעלי העיק שהידיעה נתלית כמק וטתפשטת על שאר אישי הםין כענק אהד, ואמר שזה הוא רעת כל בעל תורה לפי מה שהביא אליו הכרה העיון. הנה כבר התבאר שדעתו היא שור. הרעת מסכים נם כן לדעת תורתנו, זירסה שהחכם רכ אברהם אכן עזרא זכרונו לברכה הוא מזה הכת, כיל ע כל הלק ע ד א י ז ה ח ש מ א ה הוא אמר בפירושו לדברי התרה ו. וככר יראה הראות יוחר שלם שדעח חורחגו בענק ידיעת ק ל דרך ה השם יתברך מסכים למה שהביא אליו העיון במה שיבא אהר זה אצל

המאמר כהשגחה לפי דעת תורתיגו.

א ו ה , ו ו ת ב י ת ל ו כ רנ ר עז ש ך א ר ב ת פ י ש ה ל ל ה ה השפר ה ז ר השלישי מ מ א מ פ ה ל ש ! נ א ב ב. ן מ . א ק פ ו ג ל ב ו פ א י ר ל ש ה א מ א ל ה ה ע ד י מ ע ו ו ת ר ו ת ה ר י מ ש ו ו ת ב ה א זו ו ו יעודנו בידיעו ד ס ח ב

מאמר רביעי בהשגחה

! ו ז ם י ב מ ז י נ נ ק ש ר . — פ ה ל א ש ת ה א ז ם ב י מ י י ק ת ה ו ע ר « ר כו ז ן נ ו ש א ק ר ר פ

ו ל ת א צ ל ק ו ט ו ב באר ב ז ו י י ש י ל ק ש י . — פ ת ו ע ד ו ה ל ת לקונו־. א ו א ד ה י ה נ פ ו א שיש מ

• ש י מ ה ק י . — פ ה ן מ פ ו א ה ב ה ג ש ה ת ה א ז ק ב נ ע ך ה י ו א ר ב א ב ת י י ע י ב ק י ר . — ש ת ו ע ד ה •

ה מ מ ל י כ ס ה שיחיד, מ ח ג ש ה ת ה א ן ז י ר מענ א ב ת ה ה ש נה מ ו ן שי כ ת פן י ו באיזד, או ר ב א ב ת י

ק נ ע ר מ א ב ת ה ה ש מ י ש ר ב א ב ת י י ש ק ש ר . — פ ם י ר ב ד ך ב ר ב ת ם י ש ת ה ע - ד י ר ם א ב ת ה ש

ק ר . — פ ה ד ו ת ר ה ו א מ ל ן ו ו ד העי צ א מ ק בלל ל פ ו ס א יפול ב ל ה ש מ א מ ו ה ה ה ג ש ה ה

. ו ה י ל ת א ע א ד י ה ה ל א ש ת ה א ז י י״גיי! ב י י י א נ א י ב ה ה ש מ ו ש י ב ו כ ז י נ ע י ב ש

פרק ראשון. ה ל א ש ת ה א ז ם ב י מ ד ו ק ת ה ו ע ו י י ב ו כ ז נ

יראוי שגחקור םעגץ ההשגחה האלהית, אם היא באישי הארס, או איגה בארם, כי אם בםק, כםו הענק בשאר הסיגים. ולפי שכבר גחלקז חקורםים בזאת השאלח םחלוקת רב, וחיה לכל אחר םהם פגים םההראזת, ראוי שנתקור ברעותיהם, וגבאר םקוםות הטעות ברעות חבלתי צידקוח

בה, ומקוםות ההאםגה בדעות הצודקות. וגאםר שהרעות אשר םצאגים לסעייגים אשר ראוי שיעויק בדבריהםה ה נ ה ש ה ת םהם היא סר, שיראה הפלוםיף, ש ח א הם של ש.רעות. הן י נ ע י ה ם , כ י י נ י ם ע ה ב ט ר ה צ ם כי אם ם ד א שי ה ה באי נ י את היא מה שיראהו הסין אנשי תורתנו, י השנ . ו ם י נ י ס בשאר הע ב ט ה ר צ ט ם ר א ה י ש י א ם ר ח א ל כ ב א י ח ת י ח ל א ת ה ח שה השנ, ולוה יראו שכבר יגיע השם םהטיבות יהרעית לפי מעשיהם י י ש י א ה בצדק וכםשפט, רצוגי שהוא יגיע לטובים טובות לפי םררגת צרקם, •יניע לרשעים רעית לפי םררגת רשעם. ותש ליש י ת היא מה שיראות צ ק א ב י ת ה י ת ל א ת ה ה נ ג־!לי הםעיינים םאנשי תורתמ, שה ה ש. והוא םבואר שאי אפשר שיהיה בכאן רעת ם ל כ ב א ל , ם ד א ה י ש י א ־עיעית־ וזה כי אלו הרעות אשר םנינו הם על מספר ההלקים אשר

n 152 מלחמות

חםכלס החלוקה כזה הםבוקש, תה שלא ימנע הענק מחלוקה, אם שלא תהיה ההשגחה האלתית כאחר מאישי האדם, או שתהיה בכללם, או שתהיה כקצתם ובקצתם לא־ ולא העםםגו על עצםגו לספר רעת אפקורים והזיות כת אלאשעריה והםעהזלה, כי אלו הרעות הם סכוארי ההפסד לםעיין כזה הספר, ולזה תהיה ההקירה בהם סותר ורכר אין

צורך לו.

פרק שני נזכור 3ו מה «י« מאופני ההראוח MpS אלו הדעות.

ואתר שככר זכרגו הרעזח אשר לקורסים מאת השאלה אשר הם, כמו שבארנו, תלקי הסותר הטפלים כה, ראוי שנעיק בטענות המקיימות רעת דעת םהם, ונבחר אהר זה הצודקות םחם מהבלתי צודקות, מ

1ה הוא םםה שיישירנו לנפילת האםת בזה הדרוש. ונאסר שכאשר יהקר בדעת דעת םאלו הרעות השלש אשר מנינן אותם, הנה כבר יםצא לכל אחר םהם פנים םההראות. תה שמה שיראהז הפלוםוף מענק זאת חחשנחה הוא םםה שיש לו טענות חזקות םקייםות לפי םה שיהשב, והם בעינם הטענות המקיימזת שאק השם יתברך יורע אלו הענינים הפרטיים, זכבר זכרנום בםאםר הקורם. ואולם איך יתבאר שכל אתת םהטענות ההן תקיים שההשנתה האלהית אינה באישי האדם, לפי םה שאוסר. והוא שאם היה השם יתברך פוקר חארם לפי מעשיו, חיחמחוייכ לו שתהיה לו ידיעה בפעולות הפרטיות ההם אשר עליהם ינמלהו או יענשהו כמה שחם פרטיות־ ואולם חוא בלחי אפשר, לפי מה שהתבאר באתת אתת םהטענות ההם, שתהיה לשם יתברך יריעת בפעולות חפרטיות, ויוליד, לפי מח שיחשב, שחוא כלתי אפשר שתחיח חחשנחה האלהית באישי חארם םצד תטבע חאישיי. והיותר םיוחדת כטענות ההם בזח חםקום חיא, שאם חיח תשם יתברך פ-־קרהארם לפי םעשיו, חיח םניעטוב חםרר וחיושר בטונות ורעות חניפלזת באישי חארם־ ואנחנו נמצא חרבה בטח שיפול םחם םחטובות וחרעות חערר חםרר וחיושר, ער שכבר יםצא פעםים רבות צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ויוליד שאין השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו. ועוד בי תאדם פתות םאד כיחס אל השם יתברך, ואין ראזי ספני זה שישגיחו י ת אל י ש כי ת ו ו נ ר כ ז י ת כ ש ז נ א ח ם ח ם א בוויפנח אל םעשיו, כ לבך. ראוי שתדע שאיוב היד. כזאת חאםונח כשטען םח שטען על מד. שחלו עליז םהרעות, תכר הרבה םהטעגות אשר רםזנו אליהם כזה

. ב י י המקום־ ככר בארגו זה בתכלית חנאור בבאורגז לספר א

מאמר ד׳ פרק ב׳ 153

והגה םה שיראו אותי כעלי הדעת השני, וחוא שהשם יחכרך משגיח בכל אהד מאישי האדם, יש לי גם כן פנים מההראות. — םהם, כי םפגי שהיה השם יתברך םושל בעולם זמגהיגי/ והיה מבואר מהאומן השלם שהוא לא יעלים עיניו םהפעולות אשר יעשום המונהגים םםגו, ולא יקצר משיניע לכל אהד םהם הראוי לפי פעולותיו, וכל מה שהיה חאדון יותר שלם, חיח יותר םשגיח בםה שינהני ויותר םכוק להגיע לכל אהד םהםוגהגים םםגו הראוי לו באופן יותר שלם שאפשר, להייחו שלם כתכלית השלםות• ובהיות העגין כן, והיה האדם לבדו םכק שאר ההוים הגפסדים ראוי שיעגש ויגםל לפי פעולתיז, להיותו בעל שכל, היא מבואר שראד שישגיה השם יתברך באישי האדם םצד הטבע האישיי, כי םזה הצד היה טוב פעולתמ יגגותם, ר״ל שיענשם על סרים לפי שעור הםרי, ויגםלם טוב על צדקם לפי שעור הצדק. - וםהם, שאגהגו גמצא השמירה האלתית הרבה באישי האדם, עד שעם רבויא להרוג האנשים ולשלול שלל הרשעים אשר בהם שכל מנתם ת ילבוז בז, ורמי ההשתדלות באלו הפעילות המנונות, הנה ימצאו הרעות המגיעות םהם לבגיאדם םועטית־ חד. כלי םמה שיירה כי גביה מעל גמה שוםר הצדיקים זלא יעזבם מד הרשעים, שאם לא היה הענק קהיר. ראמשיהיוחדעיח חםניעיח םהם לבני אדם הרבה, כםו הענק כשאר המלאכות המעשיות אשר ימצאו הרבה, שכבר יגיע בחם תכליח אשר בעמדי יעשי בעלי הםלאכוח ההם מה שיעשוהו. — ומהם, מה שגמצא הרבה שכבר יגיע מהעונש לרשעים לפי םרים מרה כגגר סדה, כאלוחאמרשחריצחיהרג, ומי שיקצץ יד תקצץ ידו, והגד. הוא בלתי אפשר שיהיה בקרי והזדםן, כי מה שהוא בקרי יחזדמן חזא מעטי•, זרייה האדם לברז םבק שאר ההדס ראד לזה, הגה p ובהיות העגק הזא בהכרח ססזדד מסבה פזעלת תמק אל זה, כמנהג השופט השלם

שיגיע מהעיגש כגגד המרי מדר. כגגד מדר.

י רעות־ ר.א ח ת היא, שאי* על ת ש והנה בעלי זה הדעת נחלקי ל פי שההשגחה חאלהית היא בכל אחר םאישי האדם, אץ כל מה שיגיע םהסובות והרעות לפירירישגחרי האלתית, אבל קצתם הם לפי ההשגחה״ וקצתם םיוהס לסבה אתרת, והם הטובות וחרעיח אשר נראה אותןא ת דת היא, שכל םה שיגיע לאדם ה מפלות באדם במלת סדר ומשר. ו הוא לפי ההשגחה האלהית. — והנח בעלי זה הדעת השגיח גתלקז נם בן לשתי דעות. מר. כי םפני שהוקשה להם, לפי הנתתם, םה שיסצא םהעדר הסדר והיושר באלו הטובות והרעות הנופלות באישי האדם,עד שכבר ימצאו הרבה םהצדיקים ברעות גפלאןת והרבה מהרשעים


בהצלחות עצומות, השתדל אהד אהד טהם להגיה טה שיזהר מ זה הספק. ולזה הגיה אהד מהם שהרע המגיע אשר גטצאהו לטובים איגגו רע כאסח, אכל הוא טוב בלי ספק כשיבתן תכליתו, ר״ל שהוא דרך להגעת הטוב, וכן הטוב המגיע לרשעים איגגו טוב באטת, אבל רע בלי ספק, ר״ל שהוא דרך אל הגעת הרע. יהשגית מגיהה שטה שגראהו םגיע םהרעות לטובים, לטובים לפי מתשבתגו, לא לטובים על דרך האמת, וכן מה שגראהו טגיע הטובות לרעים, הוא גם כן לרעים לפי םתשבתנו, לא לרעים על דרך האטת. וזה שכבר יקרה שנחשוב כאדם שיהיה צדיק מצר הפעולות הטובות אשר נמצאהו נוהנ בם, והוא אינז צדיק על דרך האמת > וכן יקרה שנהשוב באדם שיהיה רשע מצד התרשלותו סעשות הפעולות הטובות הראויות לחעשות, והוא איגני רשע על דרך האמת. זזה שהוא יראה שהצדק והרשע הוא לפי מה שהיה אפשר לארם שיעשה מהטוב לפי חכגתו חפרטית, כי האדם גברא לעשזת הטוב האפשרי לו לפי הכגתו• (לזה יקרה שיהיו בכאן קצח אנשים נחשוב בהם שיהיו טובים, לעשותם פעולות טובות לפי מה שגראה, והם מקצרים הרבה טעשות הטוב האפשרי להם לפי הכנתם, ומפני זה ראזי שיגיע להם עזנש הזק, כי ההטא הקטן להם ראוי שיקרא גדול טצר יתרק םעלת הבנתם• דקרה גם כן שיהין בכאן קצת אגשים גתשוב בהם שהיו רשעים, להתרשלותם טעשות הפעולות הטובות לפי מה שראד, והם בלתי מקצרים מעשות הטוב האפשרי להם לפי הכנתם, וםפני זה ראוי שיגיעו להם טובות לפי פעולותיהם, זאם יקרה באלו שנחשוב בהם שיהיו רעים שיעשו הפעולות המגוגות, הגה לתסרק הכנתם ראוי שיחיה עגשמ על סריים מעטיי השעור • ואולי יקרה להם על זה פחד יכאכ לכ זמר. שידמה לזה מהרעות כלתי םורנשוח לנו, ונהשוב שלא הגיע רע לאלו האנשים על םריים, והנה כבר הניע להם מהעןגש השעיר אשר חנזרהו חחכמד. האלתית. ובהיות העגק כן, חגה הוא מביאר לפי זאה ההגהה שאין בכאן דבר סמר. שגראהו מגיע טהטוכזת והרעות לאיש• האדם יתכן שיטעק הטוען שהוא חןלך מולח יזשר, זזה כי אגחגו לא גדע שיעורי ההכגות הפרטיים אשר ימהר בהם אהד אהד םאישי האדם, ולוה יעלם םפגי םי הוא צדיק וםי הוא רשע, ולזה גם כן יעלם ממני אייה שעור ראוי שיגיע מהטוב והרע לאחר אהד םהם על םריו וצדקו, שיכול לומר, כשלא הניע על השיעור ההוא שתגיע, שלא יהיה גיהג על סדר ייושר. ווה כי השיעור הטוב והרע המגיע ביושר על טוב הפעילזת יגנותס ראזי שיהיה םתהלף לפי החחלף שיעור הכנת האדם הסרטיה בםעלה ובוילת סעלר.. דצוגי שהפעילה חאחת בעינה הטובה

מאמר ד׳ פרק ב' 155

יתחלף הגמול עליה לפי מעלת העושה, וזה שבל מה שהיתר. מעלתו יותר גדולה היה הגמול עליה יותר קטן, וההפך בעונש על הפעולה המגוגה, כי מה שהיתר. מעלת התוטא יותר גדולה, ראוי שיהיה העוגש

יותר גדול. והגה מי שאמר שאין בל מה שיגיע לאישי האדם מהטובות .והרעות, ככר בארגו זה ברברגז י ג מ י ת לפיההשגהה האלתית הזא א לי פז ה, והוא יידום אל הפתיות והאולח מה שנמצאהו ב ו י כבאוריגו לספר א מגיע םן הרעזת בזולת סדר ויושר. תה שכאשר השתדל הארם לקנות, והגיע םפתיותו ואולתי שלא ידרוך בהגעתו בדרך הראוי שיקנה ה קגין מ מהטוב מה שהיה משתדל בקגייתו, אבל אולי יהיה הדרך אשר ידרוך בהגעת הטוב ההוא לי דרך אל שיגיע לו רע, ולזה ידאג על הגעת הרעות ההם לו, ייהשב שבבר הגיעו לו לא במשפט, והגרי הוא בעצמו סבת גפלם. יזה כי האדם גברא הסר משלמותו, וברא לו השם יתברך הכלים אשר אפשר שיגיעוהו אל שיקגה איתם• זאם לא דרך כקגייתם בסבות הראויות, הגה לא יתכן שיקרא רע, מה שלא ישלם לו קגיית הטובות ההם אשד ירצה נקגייתם, כי הוא לא דרך בקגיגם בסבות הגאותזת• והמשל שטי שישתדל לו כמחשבתו לעשות כסא בשידלה מים, אין ראוי שיקרא רע כשלא ישלם לו פעל עשיית הכסא מדליית המים, בי לא יעשה הכסא כבמי זה הפעל בשום פנים. והוא מבואר שהוא אפשר גם בן כשיגיעו טוב מצד הפתיות יהאזלת, ר״ל שיניע להם בהשתדלות לקנות טיב טה טוב ייתר גחל ממגי, אלא שזה יהיה גם בן כםקרה. ולפי זה העגין יהיז אצל אליפז הטובות והרעות ההולכות בזולת סדר ויושר וטי שאטר שהטיבות והרעיה הטגיעית באישי האדם אשר גסצאים הולכים בזולת סדר ויושר איגם פימת ודעות על דרך, כבר בארנו זה כדבריגו בבאורגו לספר הי האטת הוא בלדר ה ש ו. ומי שאמר שמה שנמצא מהטובות והרעות באישי האדם בלתי ב ו אי הולכות בסדר ויושר לפי מחשבתנו הוא מצד סבלותנו בהבנות הפרטיות אשד לאהד אחד פאישי האדפ, ואשר נהשב בטי שהוא טוב לפי הכנתו שאיגו טוב, ונהשב במי שהוא רע לסי הבנתו שיהיה טוב, הזאוב. והוא , כבר בארנו זה בבאירני לפפר אי י ת פ ע נ ר ה פ ו דעת צ מבואר שכבר יפצאו דבריפ רבים לתכפי תורתנו נמשביפ לדעת דעת, ואק בזה הפקופ פבוא לזכירת בל מאלו הדעות לפי מה שיהשב פהפ הפאםרים ההם, פן יארך המאמר כזה יותר מן הראוי. והנה אחר שיתבאר פדברנו אתהו הדעת האפתי פהדעות שפנינו כענין ההשגהה האלתית, לא יקשר. על הפעיק בדברינו אלא לבאר דברי רבותינו זבדונם

156 מלחמות ה'

לברכה הנראים הולקים על הדעה ההיא בצר שיהיו טסכיםים אל האמת, ולזה רדה זכירתנו אלה המאמרים כזה המקום רכר בלתי הועלת. וראוי שתדע שאלי הרעות השלשה שנפלו בזה הרעת השני הם נם בן על םםפר ההלקים אשר אפשר שיהלקו בו תהלה בעלי זה הרעת. וזה כי כבר הוקשה על בעלי זה הרעת מה שנתפרסם מן ההוש, שכבר ימצא פעםים צדיק זרע לו רשע וטוב לו, והנה הותר זה הספק אם כשנורה בזאת הטענה, אם בשנהלוק עלית. ואולם היתר זה הספק שיהיה כשנורה בה הוא כשנאמר שאלו העניניט אשר נפל בהט רוע הסדור אינם טיוהסים אל ההשגחה האלתית, אלא סבה אהרת, כאלו תאמר הפתיות והאולת ושאר חםבזח שאפשר שייוהם זה אליהם, וזהו רעת א לי ס ז. ואולם היתר זה הספק שיהיח בשגהלק עליה הוא בשגי צרריט לבר. זזה בי למה שהיי תלקי זאת הטעגה שגים לבר, והם הגושא והגשוא, הוא מבואר שלא ימגע הלקגו על זאת הטעגה טהלזקה,

אט שיהיה המהליקת מצד הגושא, אט שיהיה הטהלוקת מצר הגשיא ואולט המהלוקת שיהיה מצר הגושא הוא שגאמר שאין הצדיק המגיע לי רע צדיק לפ• האמת, אבל הוא צדיק לפי מהשבתגו, ושאין הרשע המגיע לו טוב רשע לפי האטת, אבל הוא רשע לפי מהשבתגו, וזה. ואולם המהלוקת שיהיה מצר הגשוא הוא שגאמר שאץ ר פ ו רעת צ הרע המגיע לצדיק רע לפי האמת, אבל הוא רע לפי מהשבתגו, ושאין חטוב חטגיע לרשע טוב לפי האטת, אבל הוא טוב לפי מתשבתגו, מה

. ר ד ל דעת ב והגר. יטצא לרעת דעת מאלו השלשה אופן טחחראזח. הח שכברי פז מר. העגין טקוט התראות, והוא בי טפגי יראה לטה שראה אל שאגהגו גראה בקצה הטובות והרעות הגופלות באישי הארט פדר ויושר, וקצתם הולכות בזולת סדר ויושר, הוא םבואר שהוא ראד שייוהסו אלו שגי טיגים להתהלות םתתלפות־ ולפי שהוא ראוי שיהיה מה שהולך םהם בסדר זמשר םיוהס אל השם יתברך, הוא טבואר שםה שזזולך בזולת יושר הוא ממהם אל התהלה אהרת. ובהיות העגץ כן, והיה הפועל והמקבל שתי החחלות מתתלפות, ער שכבר ימצא שסה שהוא הולך ברבריט הטבעיים בסחר שלם וביושר הוא ממחט אל הפועל, ומר. שהוא הולך בזולת טרור ויושר הוא מיוהט אל המקבל, והט העגיגיט אשר ימצאז בנמצא הטבעי מהכרה התומר, כמו בליטת האבריט והופפתט וחטחנט ומה שירמה לזה• הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה הענין באלו הדבריט כן, רצוני שמה שהוא הולך בטדר ויושר טהטזבות ותרעות חנופלות באישי חארט חוא ממחט אל השט יתברך שהוא הפזעל

מאמר ד' פרק כ' 157

באסחית, וסר. שהוא חילך מולח סרר ויושר מיוחס אלינו, ולזה אמרעף לבן. ז ו ועל ה' י כ ר ף ד ל ס ם ה ר א - ת ל ו שלסה עליו השלום א

ר בעגין זאת פ ו וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שיראהו צ ההשגתה. ווה כי ספגי שהיה האדם גכרא בעבור שלמותו אשר הוא כחיי עליו, והיתר. ההכנה לקבל השלמות מתחלפת כאגשיס סצר הטבע הפרטי• הנה הוא מבואר שהשלמות אשר ראוי שיררכו בהנעתו איש איש מהאגשימ מתחלף. ובחיות חעגין כן, הנה לא ימנע שיהיה בכאן איש טהאגשימ גתשב בו שהוא צדיק, והוא דורך אל שלמות פחות ביתט אל השלמות אשר הןא כתיי עליו, תהו תטא ופשע בתקו, ר״ל תתרשלותו מהשתדל כשיגיע לו. השלמות אשר הוא כתיי עליו• זלא יםגע גם כן המת בכאן איש םהאגשיס גתשבהו פתות ותמר בעבור דרכו אל שלסות פתות והסר, והוא שלם ביתם אל תכנתו, כי אולי לא יוכן לו שיקבל מהשלמות וותר מזה השעור. והמשל שאם היו בכאן שגי עכרים אוםגים לאיש אתר, והיה האתר בקי מאד במלאכת הצריפה והאתר פתות במלאכת הבורסי, ועשה הבורסי במלאכתו לפי עניגו במלאכת ההיא, ועשה הצורף במלאכת חבורסי מח שהוא במלאכת החשיבוח חאמשרי במלאכה ההיא• הגה האדון יגנה הצורף על אשר עשהו מה שחיה יכול לעשות מן חטוב יותר ממר. שעשחו, וישבח הבור סי על עשותומה שהיה בכתו לעשות מהטוב. ועוד כי לסי זאח החגחה אפשר שישלם היתר זה הםפק בכל מה שגמצאהו מגיע מהטובות והרעות לאגשים במלת סדר ומשר. מה שוה הספק יהיה משגי צדדים• הצרר שכבר ימצא פעמים הצדיקים שיגיעו להט טובות םתתלפים ת א ה לא גיתס צדקם זה אל זה, רצוגי שככר ימצא פעמים רבות יוהד מחחצלתות למי שצדקו יותר מועט לפי סתשבתגו, וכן העגק ברעות אשר גראה אותן מגיעות לרשעים, רצוגי שהם ימצאו מגיעות לחם לא לפי יתם רשעם זה אל זה• והצד ה שגי שכבר יראה שיגיעו לצדיקים רעות ולרשעיט טובות. והוא מבואר ששגי הצדדים האלו מהספק מתח מאת ההגחה• מה כי שעור הגמול והעוגש םחחלפים לפי יתס התתלף חחכגות, כי מחק השופט השלט שישפט האגשים לפי מדרגתם במעלה זהסחן, ולזה יעגוש אותו מאגשי המעלה על מרי מועט עוגש גדול, דעגש התסריט על מרי רכ עוגש מועט, והפך זה כגסול. ובהיות העגין כן, רצוגי ששעורי הגמול והעוגש מתתלפים לפי יתס התתלף ההכגוה, יהיה ור. היחס נעלט טםנו. חנח נחשב שיהיו הטובות המגיעות לצדיקים

יהרעיה המניעות לרשעים בלהי הולכזה על םרר ויושר, והם באמת . הולכיח על סדר ויושר, ומפני זה יקרה שינועו לרשעים על תטאים


גחלים רעות חלושות כמעט שיהיו בלתי מוו־גשוח, ויחשב מפני זה שלא חגיעלחם רע על מריים• ולפי ששעיר חצרק וחרשע יחיד• לפי ההכנה הפרטית, והיתד• ההכנה הפרטית נעלמת טמנו, גחשכ גם כן שיהיו הרעות מגיעות לצדיקים והטבות לרשעים מצר שמי שנחשבהו צדיק הוא רשע כיחם אל הכנתו, רצוני שהוא מקצר מעשית האפשרי לו, וטי שנחשבחו רשע מצד חחרשלוחו מעשות טוב חוא צדיק כיחס אל הכנתו.ר מענק זאת ד ל וככר ימצא גם כן אופן מההראות למח שחניח ב החשגחח. וזח שאגחגו גמצא שהטבע יסדר קצת רעות כרי שיהיה ררך אל הגעת טוב, והמשל שהוא ישתמש במרדי חשחורח כאםטוטכא כרי שהתגורר ברי ויגיע לח צער מח בעח חסרון המזון, כרי שיתעורר אז חבעל חיים אל לקיחת המזון םצר רירגישי ברעב• ויסדר גם כן קצת טובות הם דדך אל הגעת רע לדכי התאוה, וזה כי הערבית אשר הושם בקצת המזוגות יהיה דרך לו־כי ריתאוה אל שיקחו מהם יותר מהשעיר הראוי, מתקו מהם. ובהיות הענין כן, הגה הוא אפשר שיהיה העגין כן באלו הטיבות יהרעית אשר נפל בהם הערר הסדר והיושר לפי מר. שנחשב, רצוני שיחמ חטובות חמגיעוח לרשעים ררך אל הגעת הרע, והרעות המגיעות לצדיקים דרך אל הגעת הטוב. תה גם כן רכר נמצא הרכה, רצוגי שכבר ימצאו טובות מגיעות לאדם לתכלית רע, כאלו תאמר שתםצא חדיצלחה לארם ברכיבתו הים, ויהיה זה סכה אל שיתמיד הרכיכה כים, ויטבע בים, או תטבע סחורתו• וככר יםצאו גם כן רעות לארם לחכליח טוב, כאלו חאםר שהסכים איש אחר ללכת בשיירה או כמלחמר. עם אנשים אחרים, וקרח לו בדרכו חולי מר. מנעתהו, חגר. הוא מהליך עטחם, ואחר מחו האגשים ההם בדרכם לסבה 0ח מבואר שחחולי אשר חל על האיש ההוא היה דרך אל הצלתו מהמוח.ת בי פ ג י א ד עליו חשלום אורך ח׳ כ ועל כן על כיוצא כזה אמר ח

, לפי מה שבארו רמתיגז זכריגם לברכה. י נ מ ח ך ו ת נ פ ישוב א ואולם רידעת ר.ש ליש י ת מהרעות אשר וכרגו תחלח כחשגחה לא ראיגו לזכור הטעמת אשר יקיימו אותה, כי אין לגו דרך אליהם כי אם אחר התבאר בטול אלו שתי הדעות הקודמות• וזה ממה שלא יעלם

למי שיעיץ כרבריגו בקיום זה הדעת השלישית.

ק שלישי ר 3 . ת ו ע ד ו ה ל ל mtp א ו ט ו ב ר ב א ב ה •

ואחר שככר זכרנו הטענות המקיימות דעת דעת מאלו השתי דעות אשר זכרנו, ראוי שנחקור כאופן שלם אם יש כחם דעה צודקת, אם

מאשר די פרק נ׳ 159

לא, בי זה מטה שיוביל אותנו אל הידיעה בדעת השלישית הנשארת, אם היא צודקת, אם לא. וזה שאם לא היה אתת טאלז השתי דעות צודקת, הוא םבואר שהרעת השלישית היא צודקת, לפי שאלו השלש

דעות הם תלקי הסותר הנופלים בזה הדרוש. ונאסר בי סר. שהגיהו הפלוםוף שההשגחה תאלהית אינה כאדם כי אם טצר הטבע הטיניי, לא סצר הטבע האיש״, היא סטה שהתבאר בטולו בסר. שקרם אצל הטאםר בסבה התכליתית בהודעה אשר תניע בקסם בהלום ובנבואה, רצוני ששם התבאר כי האנשים המוכנים לקבל זאת ההודעה תניע להם זאת ההודעה כרי שינצלו מהרבה םהרעות הנכונות לבא עליהם, ובפרט האנשים אשר הצליתם השכל שתגיע להם זאת ההודעה בדרך הגבואה, כי אליהם תגיע זאת ההודעה בשלמות םבין שאר האגשים, כסו שהתבאר כסה שקדם. ובהיות חענין כן, הוא מבואר שזאת ההשנתה היא לגביאים מצר הטבע הפרטי אשר היו בו בור• האיפן מההכמח והשלמות אשר בעבורו הם םושגחים זה האופן מההשגחה• ולוה ,הוא מבואר שההשגהה האלהית היא בקצת האגשיס מצד הטבע האישיי. וכבר הורה גם כן הפלוסוף זה העגין לפי

. ש ח ו מ ה סד. שהבק םםגו אבן רשר בקצורו לספר ה הוש ו וכן נאמר כי םה שהגיהו בעלי הרעת השגית שההשגחה האלהית היא בכל אהד םאישי האדם הוא גם כן בטל מצר העיון וההוש ומצר התורה. ואולם שוה בטל מצד העיון הוא מבואר לפי טה שאוסר. וזה שידיעת השם יתברך אינה םתפשטת בפרטים במה שהם פרטיים, כסו שהתבאר בלי ספק בסד. שקדם, אבל ידע מזה מה שיהיה מסודר בצר הגלגלים והככבים מאלו הדברים הפרטים, ומה שהיה םסודר פצר אחד, אם היה בכאן סדור בדברים םצד אהר, זידע גם זה שהוא אפשר שלא יניע מצר הבחירה האנושית• ואם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, אם טוב ואם רע, הנה לא ימנע הענק בזה מהליקר., אב שינםלס טוב ויענשם לפי מה שירע מפעולותיהם מצר הסדורים המוגבלים, או שישפטם לפי פעולותיהם, אם טוב ואם רע. אם אסרנו שהוא ישפטם לפי מה שידע מפעולותיהם מצד הסדור, הנה יהיה זה עול בחק השם יתברך, כי הם אולי לא הנהינז פעולותיהם לפי הסדור ההוא, וזהו הפך סד, שרצוהו בעלי הדעת הזה. ואם אסרנו שהוא ישפטם לפי םעשיהם, הנה יהויב שיהיה יודע פעולותיהם בסד. שהם פרטיות, יזה רבר כבר התבאר בסר. שקרם שהוא שקר. ועוד שהוא נין חםביאר בעצמו םצד העיק שהרע לא יבא מאח השם יתברך כי אם במקרח ומחכדח החמר, והוא נם כן דעת תכםי תורתנו זיל,

ו 160 מלחמות ו

רא י , והזא דעת חזרתנו, אמרה ו ה ל ע מ ל ד מ ר ו אמרז אין רבר רע י. ואולם ביאזר זה ר א ב מ ו ה ט נ ה ר עשה ו ש ם את כל א י ה ל א הענין מצר העיון הוא לפי מה שאוםר. בעבור שכל צורה סםודרוזו ממנה טובות ושמירה למה שהיא ל־ צירה ושלמות, לא רעות והערר השמירה, זבל טה שהיתר• הצורה ייתר נכבדת היו הטובות המםודרזת מסנה יותר, אם בכסות יאם באיכוח, יאם בשניהם יחר, תה מבואר בחפוש צורה צורה םהצורות הנםצאות והםשל שצורת הארס למה שהיחד! מחר נככרח סצזרח החמור, חיכני כליס ייחר לשםיר סה שהיא צירח לו בחכליח מה שאפשר מהטוב ממה שהוכן םהכלים סהצזדה חחםריח לחםור לשםרו בחכליח מה שאפשר לו p הטוב, וחטובות חםסודרוח מהצורה האנושיח לארם חם נס כן מחר נכברוח טהטומת וימסירריח מהצורה החםריח לחםור• וםה שנםצא מזה חענק לצורות ההמלאנמח היא סמאר שהוא נמצא נם כן לצורוח הבלחי היולאניוח, מה כי םה שנסצא םזח לצורוח ההמלאנמח הוא םצר הצורוח הבלחי ההיולאניוח, כאלו חאסר השכל הפעל ושארהצורוח חבלחי היולאנמת אשריםזרחסר׳ס אלו הרכרים בזה העולם השפל־ זבהמח הענין בן, והיא סכואר שהשם יחברך הוא הצורה היוחר שלםה שבכל הצורוח, עד שאין יחם לשלםוח שאר הצורוח אצל שלםוחו, הוא םבואר שהיא ראמ שיגיעו סחשם יתכרך טוכוח לבד בחכליח םה שאפשר סן הטוכ יחחשיביח לטח שהוא לו צירה ישלטית אשר הוא הםציאוח בכללו. ובכלל הנה הרעות הנופלות הם בכללם סמחםוח אל הסבה ההיולאנית או אל הקרי, זזה שלא יטלטו הרעוח םשתהיה התחלתם בםקבל עצםו אז מחדן. ואמנם הרעות אשר החחלחם בסקבל הם אם טצר הטזנ, אם סצד המריח והתכונות הנפשיות. ואשר הם מצר חמזג חוא מבואר שהם םתיתסוח אל ההיולי, בי הסבה בזה היא שהכחוח הםחפעלות, ח ו א ו ח ח אינם נשםעוח אל הכהות הפועלות, כםו שהתבאר ברביעי מק יתבאר זה הענק ברעות הנופלות מצר הסרוח זהחכונוח הנפשיות ז כפי מה שראיי־ וזה לא יהיה מהשכל, כי מדרך השכל שידריך הארס בהדרכה הראויה ברבר רבר סהענינים האנושיים. ואילם הרעיה אשר התתלתם םהוץ, הנה לא יסלטו סשתהיה התחלתם הסוג והבחירה, אי זזלח זח. !אשד החחלתם הםזג והבחירה, כםו הענין בטלהמות והרוסהלהם, הוא םכיארממה שקרם שהם םחיחםוח אל ההיולי, כי הבהירה הרעה שסםנה יתעורר האדם אל שיייק זולהו לא תהיה מהשכל־ וכן המזנ היוצא מן השווי אשר הזא סכה לפעםים אל שיזיק זזלחו איננו ססורד בעצמזחו סהצורה, בי הצורה חשחרל להעטיד המזג

מאשר ד' סרק ג׳ 161

על השלם שבענינים, סה שלא יהיה לה םננע.. ואשר אין התחלתה לא הסוג ולא הבחירה, כמו הפבת הארצות והרעש והאש הגופלת םן השמים, ומה שידמה לזה, הנה הוא מבואר שלא יגיע םהם רע כי אש במקרה, כאשר תאמר מצד שקרה שיפול האש על איש אהד מדי נופלוp על היושבים בה מצד שקרה היותם שם. א ויהרגהו, או שתהפך ה וכבר יתבאר עיר שזה הרע הגופל מפגי אלו העגיגים הוא במקרה, לפי שכה שאלו המקרים מהילדים ממנו הוא מכוון לטוב ילשמירה לכל הנמצאות השפלות, לא לרע. יזה כי מפני שהיו בכאן יסודות הפכיים, זהיר! םדרך ההפכיים שיפסידו קצתם לקצת, זיפסד מפני זה המורכב םהם, תוייב שתהיינה בכאן סבות טיעלות אותן ושומרות םציאותן ומציאות ההווה םהם• זלפי שזה לא ישלם אם לא בשיגביר פעם אהד מההפכים על האתר, ויגביר פעם ההפך האדר, וזה בסבוב ישר וסדור םתםיד, כסו שהתבאר בטבעיות, הנה יהייב שיהיה האש פעם יהאויך פעם והמיםp פעם לפי היהסים אשר לפועל אצל הםתפעל, זבזה ישםר א ה פעם ו זה המציאות השפל, לפי ששמירתו אמנם הוא בשוזי הנמצא ביסודות אשר הזרכב םהם, זםבתזה השווי הוא זה הפעל המניע אל היסודזת םהנרםים השמימיים• ובהיות הענק כן, הוא מבואר שהרע שיניע מהתגברות אהד היסודות על האהר הוא במקרה, כי זה ההתגברות מכוון בעצמותו לטוב ולשמירה, כסו שקדם. וכן מה שיקרה מהרעות באישי האדם םצד הסדורים אשר מצד מערכת הכבבים הוא מבואר גם כן שאינו בעצםות יעל המונה הראשונה, כי המוגה בסדורים ההם היא הגעת הטוב, ואולם יגיע םהם רעות מה במקרה, כמו שזכרנו בפרק השני מזה הספר. וכבר שט השם יתברך באדט השכל לשמרו מאלו הרעות כפי מה שאפשר• ולזה יתכן שיאמר באופן מה שאלו הרעות הגופלזת באישי האדם מהגרםים השמימיים הם סתיהסוח אל ההיולי, כי אם ימשך הארס אהד שכלו כפי מה שראוי, היה גשמד םהם, כמו שהתבאר במאמר השלישי מזה תספר. ובכלל הגה כעביר שיהיה השם יתברך התהלה לגמצאות על דרך הטוב והתכלית והצורה, כמי, הגר! היא מן השקר שיגיע ממנו בעצמות ע ב ט ד ה ה א ה ש מ שהתבאר ב רע לנמצאות׳ ולזה הסכימו המטיבים בעיון שהרע נכנס בנמצאות מצד החומר אשר הוא המקבל, אהר שאי אפשר שיכנס בו מצד הפועל אשר

הוא הצורר,.

ואולם שהתחלת הטוב הוא החחלת הרע הוא דעת קדים מאד, כאלו םבע האמת הכריה לםעייגים להאמין זה• ולזה היו קצת תקודטים משימים אלו ההתחלזח האהבה והשנאה• וקצתם היו משימים אותם

11


ךאהר וחרבד־ וקצתם היו משימים אותם הפעל בעל תבלית והבלתי בעל תכלית־ וקצתם היו משימים'אותם הקבוץ והפירוד־ והרבה םהאהרונים בעלי התורות משימות אותם השם יתברך והמזיקין, ר״ל השרים. וכברה קצת המון אנשי תירתינו, והם נתלים בזה הדעת בקצת הסכימו מ מאמרים נמצאים לרבותינו זכחנם לברכה בתלמוד־ והוא מבואר שלא יקשה לבאר מה שנמצא לרבותינו וכרונם לברכה מזה בצר מסכים אל האמת. וכאשר התישב זה, רוצה לומר שהרעות לא יבאו בעצמות מהשם יתברך / הנה יתבאר בקלות שהוא שקר שתהיה ההשנהה האלהית באישי הארס על האופן שהניהוה בעלי וה הדעת. ווה שאם היה השם יתברך פוקר האדם לפי .!עשמ, אם טוב ואם רע, בשיניע לו טוב על הטיב אשר עשה, ירע על הרע אשר עשה, כמו שהניהו בעלי וה הרעת, היה מהויב מזה שיהיה הרע מניע מאת השם יתברך בעצמית, ויוליד שהשנהה האלהית אינה באישי האדם על וה האופן שהניהיה. וכבו־ יתבאר בטול זה הדעת מצר ההוש, ווה שאנהנו נמצא פעמים רבות

שיניעורעית לצריקיט וטובות לרשעים. ואולט מה שהניהיהו אליפז ובלרר וצופר לצאת מזה הטפק הוא סמר. שיתבאר בקלות שלא יצא אהד םהם מהטפק במה שהניה אותו. אם א ל י פ ו, מ היה מהויב םהנהתו שיניעי םהשם יתברך לצדיקים מהטובות כשעור צדקתם, ולרשעים מהרעות כשעיר רעתם, יוה רבר בלתי נמצא כן. הה כי כבר אפשר שיסולק הספק לפי הנהתו במה שיניעו לצדיקים מהרעיה ילרשעים מהטימת, יוה יהיה בשייוהםו אלו הרבדים אשר אינם הולכים על פדר ויושר אל הפתיות והאולה יטה שניהנ םנהגם

אמנם לא יסולק הספק לפי הנהתו כסה שנםצא שלא יניע לטובים הטובות הראויות להם ולרעים ררעות הראויות להם, כי זה היה ראוי שיניע להם םהשם יתברך לפי רעתו, ואנהני לא נמצא הענק בהיש הילך זה הםהלך, אבל כבר נםצא צחקים רבים ברעות נחלות מכפר יםי הייהם, ולא קרה להם מהטובות כי אם םעט, ורשעים רבים בהצלהות עציםות, ולא יקרה להם מהרעות רבר מותש מאד. ועוד שאנהנו נמצא רעות רבות לקצת הצדיקים, עם השתדלותם בשמירה מהרעות שלא יניעו, ולא ימצאו נשמתם םהם, ממצא נס כן משתדלים בקניית הטובות בםמתיהםע ההצלהה בקנייתם• ולוה הוא מבואר הנאותות להם, וימצא להם ת שאי אפשר שיוהס זה אל האולת יהפתיות כמו שהניה אותו אליפו, ולוה הוא מבואר שההוש סוהר מה שהניח אותו אליפו. והנה אליפז כשהרניש חםפקוח האלו, דיל במה שימצא םהרשעים שכל םנםתם לעשוח רע מספר יםי הייהם, ולא ימצא להם עונש מוהש על מרים, אמר,

מאמר ר׳ פרק נ׳ 163

לצאת םהםפק הזה, שאם לא יענש הרשע כבר יענש ורעי. והוא מבואר־ וזח שחוא ישחרל לברוח םשייחם ק פ ס א P ה צ א י שבזאח חחשובה לח חחנחה, לפי שאין םן היושר שלא א לשם יחברך עזל, וחוא ייחםחז מ יענש חארם על םריו, ולא שיענש חאדם על חטא זולתי.— והנה יחבאר. וזה שהוא מבואר 0ן פר גם כן שחחיש םוחר םח שחניח אוחי צו חחיש שחרבה םן האנשים יטצאי לחם טוביח בעח טח, יחרעיח בעח אחרח, עם חיוחם מחר נוטים אל פעולוח חיושר יחשלטוח בעח שיםצאו לר& הרעוח מסה שחס נוטים אליחם בעת שיםצאו לחם טחטיבוח. ואי אפשר שיוחר חםפק בזח ספני חחחלפוח חחכנוח, כי האיש הזה הוא כאיש אחד בעינו, וחכנחו אשר נוצר עליח rיא אחח בעינח־ חאלחים, אם לא שנודר, שחחחלפוח הנםול והעונש באנשים יחיד. םצד חחחלפוח האנשים בטזב חפעזלוח ושלטיתם, לא םצר התחלפזח חחכנח הפרטיח, כסו שחניח אוחי, רצוני שכל םה שהיו פעולות האיש יוחר שיטוח יהיה נטולו על פעילח אחח טובח יוחד מעט טנטול טי שהיה לטטח טטני בטיב חפעולוח עליה, וההפך בעונש על הפעולה הרעה• ואם חיח שיחיד, טורח בזח, חנח יחיד. חםפק אשר יחשב לברוח ממנו נשאר בעינז, ר״ל זח שנראחו םחנעח חרעוח לצדיקים יחטובוח לרשעים. זד, םכואר בגפשו עם םר, שקרם םחרברים.— וחגר, יחבאר גם כן שההוש. זזה כי אנחנו גםצא חרבד, םחרעוח םגיעוח ר ד ל סוחר מה שהגיחו ב לצדיקים יהיה דרכם לטוב, אבל ישאר הצדיק ברע ההוא, וכן חעגק בטובוח הרשעים• ובכלל לא ימצא העניין בטובוח הרשעים ורעות הצדיקים על האופן שחניחו בלח־ אם לא על הטעט, ולזה חוא טבואר שלא יצא בלדר סור, חספק בזאח ההנחה. כבר נזכר בשלםוחוב, לפי םח שבארנו הםחלוקח על אלו האנשים םצר החוש בספר אי

שם םדברי איוב. ואולם שזר, חדעח אשר לאלו האנשים חוא טבוטל םצד החורה חוא מבזאר. וזה שהחזרה כשיעיד, חאנשים ברע לפי חסרי חעצום, ביארה שזה הרע יהיה שלא יביט השם יחכרך אליהם ויעזבם אל סקרי הזמן•ר י ח ס ר א ח ס כי ה אנ , ו ל ב א ה ל הי ם ו ה י ם נ י פ ח ר ח ס ח אמר וו מבי ח יעקב, י , ואסר הנביא עליו חשלום ה מ ס חי ר פנ ם ה י ם נ פי ח כ ם ש י ו , כל נ י נ ך נם א י נ ח ב כ ש ך א י ח ל ח א ר ו ח ח כ ש ח זם. וכבר נכפל זה הרבה ברברי הנביאים עליהם השלום יחמרברים אלהי בתה הקדש, רצוגי שהעוגש המגיע לרשעים יכונח בחסחר פנים ושבחה, זעגייגי שחשם יחברך עזבם אל מקרי הזמן, ויגיע מר, שיגיע אליהם לפי הסחרים אשר םצד הםערכח, ולא יצילם םרע יהיר, נכון לבא

11*


עליהם, לא שיפקרם על מעשיהם כשיביא להם מהרעות כשעור המויי כמו שהניתז אותו בעלי ואת הרעת. וממה שיורה הוראה נגלית עלד ק פ בטול זה הדעת, מה שאמר הנביא עליו השלום מייעוד רע לא א• כבר ביאר לך כי כשיפליגו במרי יעובמ ה נ י נ ו כם כי ת תי ו נ על ב השם יתברך אל מקרי הזמן ולא יפקרם על מעשיהם. ואולם מה שבא בתורה מייעוד הבאת העונש על העוברים על דבריה, הנה יחבאר ממה שיבא איך אפשר שיהיה וה מצד מםכים אל העיון ואל מה שנוכר

בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום.

פרק רביעי. ייעאי ט איד העני! בזאת חחעגחה גו«י«ן טח

ואתר שכבר התבאר שהוא שקר שלא תהיה ההשגתה האלהית כאהד מאישי הארם מצר הטבע הפרטי, והתבאר גם כן שהוא שקר שתהיה חחשנחח ככל אתר םהם מצר הטבע האישיי, הנה הוא מבואר שיחויב מזח שחרדה ההשגהה בקצתם, ולא תהיח בקצתם. וכבר יראח גם כן באופן אהר, רצוגי שההשגהה האלהית חוא באישי חארם מצר הטבע האישיי, ושהוא בקצתם, ובקצתם לא. וזה שכבר יראה שמה שהוא יותר נכבד ויותר קרוב במדרגה אל השכל הפועל השגיח בו השם יתברך יותר, ושם בו כלים יותר לשמור מציאותו, וזה מבוארי ת יי ם, כי בבר תמצא שכל מה שיהיה ממה שכבר התבאר בספר בעל הבעל תי יותר נכבד, הוכנו לו כלים יותר לשמר מציאותו• ולפי שבארם טרדנית מתהלפות כקורבה וברוהק מהשכל הפועל מצר הטבע האישיי, הגה יהויב שיהיו היותר הזקי יתם אליי ייתר סושגהים בטבע האישיי• ולפי שקצת אנשים ישארו עם ההכגה אשר להם מצר הטבע המיגיי, ולא ישתדלו לדרוך אל שלמות יתקרבו אל השכל הפועל, אבל קצתם יוםיפי הסדין על תםרוגם אשר להם בשרש היצירה מצד הטבע המיניי, הוא מבואר שזה הכת מהאנשים לא תתלה בהם ההשגחה האלהית אם לא בטבע מיניי כי אין להם צר אהד מצר הטבע האישיי יהיו בו םושגהים. ובהיות העגין כן, הוא מדואר שההשגחה האלהית היא בקצת האגשים מצר הטבע האישיי במדרגות םתהלפות, יבקצת האגשים איגה גמצאת כלל. וכבר יראה זה גם כן באופן אחר חת שהשם יתנרך הוא מבואר מעגייגו שהוא יורע כל הםושכלות, והאדם רב ההכגה לקבל המישכלות, עד שהוא כהיי על כלם באופן מה• ובהיות הענק כן, רצוגי שהשם יתברך הוא רב הםושכלות בפעל, והאדם רב ההכנה על קכולם, והיה מבואר ממה שבפעל שישלים מת שבכה ויוציאהו

מאמר ד׳ פרק ה׳ 165

אל הפעל, הוא מבואר ש־׳שם יתברך ישלים באדם נזה שבכה ויוציאהו אל הפעל• ולפי שהיציאה מרכה אל הפעל במושכלות ימצא בה הפועל והמתפעל אהד באופן סה, הוא מבואר שכבר יגיע לאדם בור. האופן התאחדות םהרכקות בשם יתברך• ומה שזה דרכו הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה חהשגהח בו גפלאה םצר זר. ההתאחדות וחדבקוה, לא שיעזבהו השם יתברך על צר הםאוס, להיותו פהזה זגבזה ביחס אליו, כסו שיאסרו כשאין ההשגהה האלתית באחר מאישי האדם םצר הטבע הפרטי להיותו פתות וגמה ביהס אל השם יתברך• ולפי שזה ההתאתדוח הוא ספני סר. שהגיע לארם מהםושכליח בפעל, לא םצר הכח אשר הוא הטבע המיגיי, הוא םבואר שראוי שתהיה ההשגחה האלתית בארם

המשכיל םצר הטבע האישיי.

פרק חמישיהיה ה שי ח ג ש ה ן זאר. ה י נ ע ר פ א ב ת ה ה ש נה ט י ה אז»; יהכן שי ז י א י ב ר ב א ב ת י

. ס י ר ב ד ך ג ר ב ת פ י ש ת ה ע י ד י ר מ א ב ת ה ה ש מ ם ל י ג ב ם

ואחר שהתבאר שההשגחה האלתית היא בקצת אישי האדם מצד הטבע האישיי, ראוי שנהקור באתה אופן אפשר שיוגח עם זה שםירח השרש אשר התבאר בסר. שקדם ביריעת השם יתברך, רצוני שאץ ידיעתו םתפשטת בפרטי םהצד אשר היא בו פרטי ורמוז אליו, כי כבר ידמה שיהיה כזה מהקושי, עד שבכר יהשב שמי שירצה לקבץ

שתי אלו הרעות יהיה בםדרגת סי שירצה לקבץ ההפכים יהד. וגאםר שכבר התבאר בהפוש שהשכל הפועל ישגיח בהנמצאות אם בשישים להם כלים גופיים להם כתות גפשיים, ישםרו בהם מציאותם האישים כעלי הכלים ההם, וירהיקו םהם הםזיק, או יתרחק ממגן, באלו תאםר שהוא שם הקרגים והפרטות העגולות והםלחעות בקצת בעלי היים לשםרם סמי שיבא להזיק להם, ולהשגת הטרף בטורפים• ובקצתם השגיח בהם ששם בהם תשוקות גפשיות לבד, או פעולזח והגר. דמיון תשוקות גפשיות, כאלו תאמר שהוא שם בטלה תשוקה נטבע לברזח מהזאב כעת ראותו אותו, ואף על פי שלא הרגיש בשחוא מזיק ולא ראהז קודם, זכזה האופן יברהו הרבה מהעופות הדורסים ואם לא ראי אותם קודם זה, ויכווגו חרבה סן העופות ללכת כיסי הקוד לפאת הדרום וביםי התום לפאת הצפון מזולת שישיגו האותות הנמצאות להם בםקונוות אשר יתנועעו אליהם, ותניה הםנינית עשב ידוע על עיני אפרוחיה כשנקרו אותה םזולת שחרע שבזר. רפואה לעיניהם • והנה רמיק הפעולות, כאלו תאמר שהוא שם כרכורים אוםנות ששיותיהם


אשר בהם יתהוו ובעשיית חרכש אשר יוזנו םםמ כעת שיחסר להם המזון סמלת שיהיה להם שכל םעשיי יסזרח מפני אלה הטלאמת. והנה זה חאופן םההשגהה הזא בארם בצר יזתר שלם פאר, שכבר חזכן לז שכל מעשיי יםזדרז ממנו םלאכזח רבזח םזעילזח לו בשסירתז, וחוק לו חשכל אשר יפודרו פפנז חתשזקזת לברזח מדברים רבים םזיקים ולמין אל דברים רכים םועילים• ובקצת האנשים תהיה חחשנחח הזאת כאופן יותר שלם, ר׳׳ל שהוא יזריע להם כנבזאה הדברים הרעים והטובים הנכונים לבא עליהם ברי שישפרו םהרעות ויכונז אל הסוכות/ כסו שהתבאר במאסר השני םזה הספר. והנה היה ראזי כן, זזה שהשם יתברך לא יקצר טהשפיע טהטוב והשלסות כפי םה שאפשר לו בנפצא נסצא. זלפי שזה האזפן טההשגחה אשר השניה בהרבה טהבעלי חיים כששם להט תשוקות נפשיות לכרזה מהרע ולהניע אל הטזב םזולת שישערו בטוב ההוא וברע ההוא, היה אפשר שיהיה בקצת האנשים אופן יותר שלט, והוא שיוריעט הרע והטוב ןר׳נכין לבא עליהט כרי שיברחו טהרע ויכונו אל הטוב• הנה הוא ראד שתהיה בהט חחשגחה על זה הצר. והנה בקצח עניניט השגיח באישי חנטצאיט כשיגיע לחם ענק מח מצער ישמרו בו, כאלו תאמר שחזא שט חלחה חשחירד• נאצטזמכא כרי שתדגת בפי חאצטומכא בעת צורך חבא אל חסזזן,ה האופן מזיח גשטר, וכסו ויצטער בהרגשז בזה ויבקש הטזק, כי מ ששם כפץ מה טהכעלי תייט השלכת ורעו כלי אל השמירה, מה כי הוא כש־פחר סבעלי חיים אחרים יקרה לו טהפתר שישליך זרעי/

זיסהר בו. וכאשר התישבו אופגי ריחשגחח חגמצאת מחשם יחברך לאלו הרבדים אשר בכאן, והיה שכבר התבאר שחשם יחברך ישגיה בקצת אישי הארס טצר הטבע האישי בםררגזת הלזקות־ הנה ראוי שגעיין באיזה אזפן סאופגי ההשגהה שזכרגו יתכן שתהיה זאת ההשגהה. והוא סמאר שאי אפשר שתהיה זאת ההשגהה בשישים באישים היותר סושגתים אברים ייתר לשמר טציאזתם, לפי שהם כלם ססק אתר, זאישי הסין האהר הט שויט על הטגהג הטבעי בםספר אבריהם ותסוגותיהם וחכחזת הגפשיית אשר להט, האלהיט, אט לא שיהיה בכאן רמי אבריט באישים טהכרה ההוםר, זטה שזה ררמ איגו על צר ההשגהה וההטבה׳ יכהמת חענין כן, חגר. ידטח שתחיח זאת חחשגחה כאהד טהאזפגיט הגשארים, או בטה שיאות להט• ולפי שהיא סביאר טטה שקרט שהשט יתברך יודיע לקצת האגשיט הטובות והרעות העתידיט לבא עליהט על צד ההשגחה בשטירהם, הגה •ראה פזר׳ שהשגתתו יתברך באישי הארס

מאמר ד פרק רד 167

הוא בשיודיע להם הטוב והרע הנכק לבא עליהם כדי שישמרו מהרעות זימנו אל הטובות

והנה זאת ההודעה תהיה םםנו באופנים שונים לפי התתלפות םדרנת האנשים בקורבה והרותק םהשכל הפועל, וזה שהאנשים אשר הם חזקי ההתאתרות עם השכל הפועל תניע להם זאת ההודעה באופן שלם בדרך הנבואה• וזה נם כן על סדרנות, לפי התתלף פררנות ההתאתחת. אשר לא תניע םדרנתם אל שתשלם להם ההודעהה האופן, ישנית להם השם יתברך בשישים להם תשוקות נפשיות למק מ לרבדים םה יניע להט טוב בהם םזולת שישערו בטוב ההוא, ולברוח מרבדים אתרים יניע להם רע בהם םפאת הסדורים אשר םהנרםים השםיםיים מזולת שישערו ברע ההוא 1זאת ההודעה נם כן חלושה. ובזה האופן יקרה לקצת אנשים הפתד סביב העת אשר הוא נכון שיבא להם רע בו םזולת שישערו ברבר יהיה הפתד ההוא בעבות• יזה דומה באופן מה למה שיקרה לתלושי הראות, שלא יראו הרבדיםת מ הםאירים בעצמם, אבל ישינוסהםזהרם וניצוצם• ובדומה לזה א, י ז ה ה י ל , םז י ז א ה ו ל ה י א ב ר ףמתינו זכתנם לברבר. אף על נת זה הםאםר םביארח בםעמ עיק םםה שבארנו בםאםר השני והנה מנ םזח חספר. ולזאת חסבד. נם כן תםצא קצת חאנשים םתרחקים םרברים מד. לא ישיני לסר. תתרחקו םחם, ואחר חחבאר לחם שאם לא חיז םחרחקים םחם, חיח מניעם רע• וקצת אנשים םתקרבים לדברים מח לא השינו לסר. חחעוררו לחתקרב לחם, ואתר יתבאר לחם שחתקרבם אליהם יהיה סבה אל שיניע להם סוב. ואשר לא תניע םררנתם אל שתושם בחם,זאת חתשוקח, חנח אפשר שיחיה ההשנתה בם כשיביא בהם ענינים םצערים על צר חחשנחח לשסרם םרברים אתרים רעים םחם סוכנים לבא עליהם, או למק אל שיניע לחם סובוח• םשל םה שיחיד. לשםרם םן חרעות, כאלו תאמר שאיש סוב חילך בדרך עם סוחרים לרכב חים, ויכנס קוץ ברנלו באופן שלא יוכל ללכת עםחם, וחיה זח סבר. אל שיםלט םחטביער. בים, ועל ביוצא בזח אסר• י נ ם ח נ ת ך ו פ ת בי ישוב א פ נ ך ח׳ כי א ד י ד עליי השלום א ח וםשל םר. שיחיד. למין אל שיניע לחם סוכות, כאלו חאםר שכבר התעורר פלוני ללכת בשיירה, ונכנס הקוץ ברנלו, .ויהיה זד. סבח אל שיםנע ללכת עםם ונשאר בםדינה, והניעו לו הצלתות עצוםות לא היו סניעות אליו אם לא נשאר בה. וזה כלו והרוסה אליו יקראוהו

רבותינו זכרונם לברכה יסורק של אהבה.


פרק ששיpeo ו א י«ול ג ל א מטר. ש ו ה ה ח ג ש ה ן ה י ר טענ א ב ת ה ה ש מ ו ש ־ ג ו א ג ת י

. ה ל ו ת ד ה צ א מ ל ש ו י ח ד ה צ לא מ ד העיון ו צ א מ ל ל ל נ

וראוי שגבאר שזה האופן אשר הגחנוהו מההשגחה האלחית בקצת אישי האדם לא יפל בה ספק יקשה לצאח כמגו לא מצד העיון ולא מצד החוש ולא מצד חחורה, אבל הם םסכיםים לואח ההנחה סכל הצדדים• כי באשר יתבאר זה יחיד• םאםרגו בזאת ההשגחה יותר שלם. וזה שבבר גראה שהגעגו אל תכלית ההאםתה ברבר רבר כשלא נשאר לגו בו ספק, וםפני זה ראוי שנבאר תחלה שהטענות שיקייםו בהם דעותיהם האוטרימ כשאין חחשגחה האלהית נםצאת באהר םאישי האדם םצר הטבע הפרטי והאוסרים כשהוא נמצאת בכל אחר םאישי האדם לא יחויב םהם

בטול זאת החנחה ונאמר שהוא מבואר מענינו במעט עיון עט מה שקרט מהדברים שאין באלו הטענות מה שיחייב בטול מה שחגחגוהו בזאת ההשנחה חאלהית. חה שהטענות אשר טען ההולך בדרך הפלוסוף לקייט שאץ חחשגחה חאלחית נםצאת באחד םאישי האדם םצר הטבע האישייע מפגי שידיעתו היא בלתי אפשרית שתהיה ברברים הפרטיים במה שהם פרטיים, הוא םבזאר שאיגן פותחת זאת חחגחה. וזה בי זאת ההשגחה אשר הגחגוה היא אפשרית עם תוראתגו שידיעת השם יתברך אינה םתפשטת ברברים הפרטיים םצר םה שהם פרטיים, וזה שההשגחה אשר תהיה לטובים םצד ההודעה בטוב וברע הנכון לבא עליהם בבר תשלם, עם היות הםשפיע זאת ההודעה בלחי םשיג זה האיש הפרטי המקבל השפע, עם היות שאצל המשפיע בלתי נודעים הרבדים הפרטיים אשר תהיה ההודעה בהם םהצר אשר הם בו פרטיים• כבר בארנו זה בםאמר השיי םזה הפפר, ושם בארנו שההודעה תגיע םהשכל הפועל בדבר הפרטי מצר המקבל השפע מצד מציאות חמוחש. והחשגחה אשר תהיה להמציא הפחד להט להציל מהרעות, ולהמציא להט שאר התשוקות הגפשיות לבוץ אל הרבריט אשר יגיע להט מהט טוב, ולהתרחק מהדברים אשר יגיע מהם רע, היא גט כן הורעה חלושה, במו שבאתו בםהשקרם, וריגה דין ההודעה השלטה בזה העגץ. תה מבואי־ בגפשו, רצוגי שכמו שלא ימגע הגעה ההודעה השלמה ברבר הפרטי םהשם יתברך, כן לא יפגע שתגיע פםגו הורעה בלתי שלמה ברבר הפרטי, כי היה הערר השלפות הגפצא לזאה ההזרעה פצר הפקבל, והוא ישיג זה חרבר הפרטי גבון לבא עליו בזה האופן, לא שתהיה ההשפעה

מאמר ד׳ פרק ו׳ 169

בדבר הפרטי. ואולם מה שהגהגוהו שכבר אפשר שתהיה זאת ההשגחה בשיםציא רע לטוביט להצילם מרע יזתר הזק, אז להגיע להט טזבוח םה, הגה אס היה שיהיה *ה אםת, כבר יתכן שיהיה בזזלת ידיעה לשםה הדבר הפרסי במה שהזא פרטי, אכל יגיע זה מםגז םפגי יתברך מ היזת דרכי שיגיע זה לכל מי שהוא מוכן אל קבול זה האופן מן ההשגהה, כמז שהשכל הפועלי פזעל כל טזכן לקבל פעלז, עט שאין לז ידיעה בפרסי כסה שהוא פרטי. ובהיות העגק כן, הוא מבואר שלא יהוייב סהודאתגו שאין ידיעת השט יתברך מתפשטת בדבר הפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי שלא תהיה השגהתו בקצת אישי האדמ מצד הטבע האישיי על האופן אשר הגהגוה. — זאזלמ מה שטען בזה מצד רוע הסדר אשר גמצא בטובות אישי האדמ ידעתם, הוא מבואר שלא יטתור טה שהגהגוהו מן ההשגהה. מה שלא יהויב מהגהתגו שלא יהיה אפשר שיגיע לרעיט הטיבות הגמגות לבא עליהם מצד המערכה, אבל אמרנו שהם םשולהים זגעזבים אל המקרים ההם הטטידרימ טהגרםיט השמימיים, ולא ישםרס השם יתברך םהרעית הגכיגות לבא עליהם םצד המערכת, אהד שאיגן במדרגה יתכן שתדבק בהם זאת ההשגהה האלתית. זאיגז, גםגע גם כן לפי הגתתגו שיהול על הצדיקים רעות בעת ימשכי אהו הםוהשות והתירם הקשר וההתדבקות אשר ביגם ובין השם יתכרך, אשר םצח הם םושגהיס, כי אז תסזר םעליהם זאת ההשגתה באופן םה,א םביאר שלא יפל וישובו טסרה להץ הסקרים. ובהמת העגין כן, ת

םזה הצד ספק בםה שהגהגוהו םעגק ההשגהה האלהית. אלא שככר יספק םספק בםה שהגהגו םאלז העגיגים אשר גפל בהם הערר הסדר. וזה שכבר הודיגו שאיגו גםגע שיקרו לרעים טובות עצוםות םאד םצד הסדורים אשר לגרםים השםיםיים, ולטובים רעות בעת חתרתם חקשר והדבקות אשר מגם ובין השם יתברך• ובהיות הענק כן, הגה יאםר אוםר שהסדור אשר סדרו השם יתברך םהגרםים השמימיים באישי האדם, אשר םםנו יקרה העדר סדור הנםצא בטובות והרעות הםגיעות להם לפי םה שהנהנו, לא יםלט םשיייהם לו יתברךה הםדור, כסו שהתבאר לעול או ללאות יקצור. תה כי הוא יורע מ בםה שקדם, והוא, עם זה שהוא םםודר לרשעים ולצדיקים בעת התרתם הקשר והדבקות אשר מגם ובק השם יתברך, הגה הוא מדע שבכר יתכן שיקח םםגז לטזבים רעזת זלרעים סיבות• ובהיות העגין כן, הגה לא יםגע העגין םהלוקה, אם שיוכל השם יתברך לסדר זה כדרך שישלם לאיש כםעשהו, ולא ישתדל בזה, בלי .ספק יהיה עול בהוקו חלילח לו םםגו, או שלאח םזח, והוא גס בן חסרון בחוקו יתברך.


ונאסר שאם היה הגמול והעונש לארם באלו הטובות והרעות אשר נמצא בהם הערר הסדר והיושר, היה לזה הספק אופן םה םההראות• אלא שכבר יראה בםעט עיון כי הנםול והעונש האםתיים אינן באלו הטובות והרעות הםורנשות. וזה שהנםול והעונש הנםצא לארם בםה שהוא ארם ראוי שיהיו בטובות האנושיות, לא בטובות והרעות אשר אינן אנושיזת• ובהמת הענק כן, והיו הטובות האנושיות בקנק הצלהת הנפש, כי הוא לארם בםה שהוא ארם, לא בקניןהערב בםוזנוה וברברים המורגשים, לפי שההזון זההרנש אינם לארם בםה שהוא ארם, והיו נם כן הרעות האנושיות בהעדר הצלהת הנפש, ר״ל שיבצר מסנה שלםותה, הוא סבואר שהגמול והעונש הנםצא לארם בםה שהוא ארם הוא בהצלהת הנפש ובהעדר הצלהתה, לא באלו הטובות והרעות הםורנשות זהםסורחת םהגרםים השםיםיים• ולפי שקנין ההצלהה הנפשיית נםשך בעצםות לפעולות הטובות זהישתת, והערת נםשך לפעולות המנונות, הואםבואר שתמול והעינש האמתי, והוא הטוב והרע הנםצא בארם בםה שהוא ארם, הולך בסוד ומשר לא יפול םםנו רבר. ונם כן הנה כאשר יעויק בסחתם הםסוררים םהגרםים השמיםיים אשר בהם יסודרו הטובות והרעות הםוהשות הנמצאות לאנשים, הנה לא יםצא בהם םה שיתכן שמהם לשם יתברך לעול אז לקצור, אבל יםצאז בתכלית השלםות האפשרי לטוב ההשנחה והטבה באלו הדברים אשר בכאן, כי בהם ישםר זה הםציאות השפל אשר בו םהטזב והשלםות טה שלא יניע שכל האדם שישיגהו בשלםות־ זזה כי הם ישםרו היסורזת ההפכיים אשר בהם עמידת כל המורכבים באופן היותר שלם שאפשר, זישםת התם היסודי בנמצא גםצא וםן האפשרי בתכלית םה שאפשר בו מהשמירה, ער שאלו יתמה שיסתלק פעל הנדמים השםיםיים םאלז הרבדים אשר בכאן זמן םועט, היה הטוב והשלםות הנםצא בהם נעדר מהם, ולא ישארו היים לאהד םהבעלי היים. וכבר נםצאם םשגיהים יותר בארם םמה שהם םשגיהים בזולת, ער שכל פעולותיו הם המסודרות מאתם. וכבר- היה םן ההכרח שתדבק בז זאת ההשגהה יותר םםה שתדבק בזולתו םאלו הרבדים אשר בכאן, לדקות הםרו, כי םפגי זה יהיה םתפעל םהרברים אשר םהוץ בקלות, ולולי רוב השםירה הםגעת לומהגרמים השםיםיים, היה נפסד בקלות• ועור כי םפגי הרהב הרב אשר בםזגז היה םהויב שיהיה התהלפות בין םזגי האנשים• ולפי שחתכוגות תפשיות תתחלפגה םצר התחלף הסזגים, יחתייב שיהיה רב ההלוף הטפל בין אישי האדם בתכונותיהם הנפשיות, וססני זח היד. מתזיב שיהיו תמיר בםריבות וקטטות, ער שיהרגו קצתם קצת לולי זאת

מאמר ד פרק ר 171

השםירה. וכבר התבאר מדרגת זאת השמירה המנעת מהם כשתתבונן ברעות הםגיעות לאגשיס על יר הרשעים, שהם עם רבוים והיותם משתדלים בכל עוז להרע לזולתם והתחכמם בזה תמיר בפי םה שאפשר להם, הנה עם כל זה תמצאנה הרעות הםגיעות םהם לאגשים מעטות. ובהמת הענין כן, הוא םבואר שהסחרים אשר סדר השם יתברך םהנרםים השםיםיים יםצא בהט מהצרק והיושר והתנינה מה שלא ישוער• ואף על פי שכבר ימשך בהכרת מאלו הסדורים קצת רע בםקרה, להיותם שוםרים ההפכיים אשר בהם עמידת בל מורכב בשיגבירו פעם האהר ופעם האהר, ויקרה מזה התנכרות רע לקצת אגשים, הגה אין בזה קצור ולאות לשם יתברך, כאשר לא סדר אותם באופן שלא יגיע םהם רע, זזה בי הוא שם בארם כלי יגצל בו מאלו הרעות, והוא השכל• וזה שכבר יגצל האדם בז םאלו הרעות, אם על צר סוב הבהירה, אם על צר ההשגהה, באהר םהאופגים הקורסים/ והגה מי שלא ישתדל בשלםות השכל כפי םה שראוי בדרך שתדבק בז זאת ההשגחה, אין לו להחרעע בבא עליו אלו הרעות כי אם םעצטו,

בי מידו היתר• זאת לו. וגם p הגה הגעת אלו הרעות הגופלזת על הטעם םפגי הסדורים םחחועלח הםבואר, וזה שכבר יגיע מר. רע םוחש לרשעים, וגוסרו כחם שאר חאגשים ויםלטו םרעחם, וכאלו מגגו לזח חחכליח אלולם עג ח ו ל חי ע ל פ הרעוח חמגיעוח במקרה מאלו חסחרים, כאמרי כ. וככלל םי שרצה שלא יסודרו בכאן אלו הרעות ה ע ם ר ו י גס רשע ל ו חסעםיזח חגופלוח בםקרח םפאח סחר הגרםיס השםימיים, ירצה שלא יחיד. בכאן טוב םחטובוח חנפלאוח חגםצאוח בכאן םהשש יחברך באמצעזחם• יחוא םבואר שאין ראוי לשם יחברך שיםגע טחשפעח המובוח מאלו חגפלאוח באמצעוח חגרםים חשםיםיים םפגי רע םעטיי יגיע םהם במקרה, וזה כי םררך חשם יחברך להטיב לגמצא כפי מה שאפשר לו ליקבל םהטוב וחשלםוח־ זכםו שאין ראוי שיםגע השם יחברך םנחינח חצורוח לאלו הדברים אשר בכאן מפגי ההפסד אשר יקרה להם בסוף אשר הוא רע, כן אין ראוי שיםנע םחשפעח חטובוח חגפלאיח חאלו באםצעוח הגרםים השםיםיים םפני הרע הםעטיי הםניע מדם בםקרח. וכחיוח חעגין כן, חוא טבואר שאין מר. קצור לשם יחברך כשלא סדר אלי חסחרים באופן שלא יגיע םחם רע. וכן גאםר שאץ נטה שיםצא לאישי האדם הולך מולח יושר םחםובוח והרעוח םפגי אלי חסחרים רבר יתכן שייוחס אליו יחברך לעול• מה שהערר הסדר הגסצא באלו הרבדים הוא םשגי צדדים, אם םצר חםובוח אשר גםצאם

172 טלחסית ה׳

מגיעות לרשעים, אם םצר הרעות אשר גביצאם מגיעות לצדיקים, וכבר יתבאר שאין באחר םשניהם רבר יתכן שייותס לעול.

אםנם שאין הגעת הטובות לרשעים מצר הפרורים אשר םהגרםים השמיטייט עיל, הוא מבואר ממה שאומר. וזה כי הטוב יבא להם על צר ההשגחה הכוללת, רצוגי מצר הסדורים האלו אשר הם לאדט במה שהוא ארס, לזה יהיו אלו הטובות להם מאשר הם גולרים בעת אשר יהיה בו םצב הככבים זה הטצב, לא מצר שהט רשעיט י והוא םבואר שאין ראזי שיםגע השם יתברך םהשגיח בםין האגזשי זה האופן טההשגתה ההכרחית בשםירתז םפגי הרשעים אשד אפשר שיהמ בז, זאזלם היה עול אם היה םגיע להם טזב םצד םה שהם רשעים, אז םפגי הטבע האישיי• וכמו שלא יחכן לזםר שההשגחה אשר השגיח השם יתברך ביצירת האדם כששם בו אברים רבים לשםור םציאותו בתכלית םה שאפשר מהשלמות הוא עול .מפגי שכבר הגיע זאת ההטבה לרשעים עט הפלגת רשעט, כן לא יתכן שיאמר שזאת ההטבה אשר תגיע לרשעים סצד הסדורים האלו אשר טהגרטיט השמיטייט הוא עול, וזה כי איגגו ראוי שיטנע השט יחברך להטיב לסין האגושי על דרך חהשגחח הכללית. ועוד כי טדרך השט יחברך להיטיב ספגי הרשעיט אשר אפשר שיהיו מ לגטצאזת בתכלית טה שאפשר, זזה טבואר טטה שיטצא טיתרון ההטבה זהחגיגה ביצירת כל אהד טאישי הגטצאות, ער שאפשר שישיג טזה כי אם טעט־ ואלו היה אפשר לו שיגיע לכל אתר טאישי הגטצאזת חטוכ היותר שלם שאפשר, לא היה םקצר םזה• ולזה אץ ראוי שיפיל הםפק בםה שיגיע םהטובות לרשעים. ובכלל הנה כםו שאיגגו עול אם יםצא המזזן והתעגוג לאהד םהכעלי חייום בלתי מדבריס והתיות הטורפות, כן אינני עול אס ימצאו אלו הטיבות הטרופות לאישי האדם הרעיס אשר פדרנתם טדרנת ההיית הטירפית• יאסנם היה עיל, אס יםצאי לחםה טיבית אנישיית. יבכאן התבאר שאין הנעת הטימת לרשעיט מ

האופן עיל. •אולם שאין םה שגמצאהו םהגעת הרעות לצדיקים עול, חוא טבוארע ב ר א ממה שאומר. וזה שכבר יתכן שיגיעו הרעית לטובים לאתת ם סבית, ואין אחת טהט עול• והגה הרעות הגטצאית לצדיקיט אפשרת טהן היא המשך אלו הצדיקים ת א שייותס לאתת מאלו הםמת. ה אחר המורגש והתירם הקשר והדבקות אשר ביגט ובץ השם יתברך אש,־ םצרי םזשגתים• כי כשהיה העגץ על זה התאר, יהיו טשולתים זגעזבים אל הרעות המגיעות במקרה מפאת הםדוריס אשר םהגרםים השטיםיים. זאם יגיעו אז להם אלו הרעית הבלתי אגושיזת, אינו עזל,

מאמר ה פרק ר 173

י אתר שכבר השתדל השם יתברך כשיתן בהם כלי להשםר מהם מ היכולת, והוא השכל־ ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם סבות הגעתת היא, שכבר יקרה י השג הרעות האלו להם, לא השם יתברך. ו באלו הצדיקים שיהיו ברע םעת הילרם מצר רעות תזקות הגיע לאבותיהם היה קשה לזרעם היציאה םהם אם לא יהיו בתכלית התשיבות והצדק והדבקות בשם יתברך• ולזה יקרה לזרעם שיהיו צדיקים ויהיו גספים ברעות ההם, מה שלא הגיעו למדרגה םתזזק הדבקות בשם יתברך שיוציאם מהרעות ההם על דרך ההשנהה הנפלאה, אי שיצאו מהרעותו א ו ה ט נ י ת ו מצד המערכת. ובדומה לזה אמר הנביא עליו השלום אב, ירצה בזה, לפי מה שאהשוב, ו ם סבלנ ה י ת ו נ ו ו ע נ ת נ א ם ו נ י א ו שכאשר תטאו אמתינו באופן שיהויב ממנו שנלו בין האומות, הויב שיטבלו זה העונש זרעט הבא אהריהט • זזה שהט לא יזכו לשוב לההזיק בארצם אם לא בפעולות רמת מניעות מהשם יתברך על צר ההשגהה הגפלאה, ומה שלא הגיעו בזאת המדרגה מהדבקות, ישארו כי בעונשp א ההזא• ואם לא היה מגיע העוגש ההוא לאבות, היו הבגים ב באופן הקודם, לא יצאו ממנה אם לא כשיעשו רעות יתהייב םהם זה העונש, אם על צד ההשגהה, כסו שיתבאר, או על צד הערר ההשגהה. והנה אפשר שיהיה לזה הפסוק פירוש אהד, ואנהנו כבר נזכרהו בגזרתו בוסר ל כ ת א ו ב השם בסיף המאמר. ובדומה לזה גם כן אמר א. והוא מבואר שאין בזה האופן םהגעת הרע ה ג י ה ק י בגים ת ג ושי לצדיקים עול לשם יתברך, כי הוא גחן להם כלים לצאת מאלו הרעןת אשר נוצרי בהם. ואל זה הסין םן הרע ידמה שכיונו רבותנו זכרונםרע לו, זה צדיק בן רשע. והיא מבואר שכדומה ק ו לברכה באמרם צדי לזה יהכן שיניע לרעיט טובות מצר היותם נוצרים בהם, זיתמיח הטובות ההם נמצאות להם, מה שלא יקרה לחט מריע ההצלחה מפאת המערכת שיסורו אלו הטובות• ולזה ירםה שכיונו רבוהנו זכרונם לברכה באסרם רשע וטוב לו, זה רשע בן צדיק. זלפי זה השרש יתכן שיתמיד הטוב הנפלא הנמצא לארם השלט בצדק לרוחה רבים אהריו, כי הרע שיתכן שיגיע מהמערכת להסיר אלו הטובות הוא מעטיי, והוא גט כן אפשר שימטל, אם היה הדור ההוא סושגח׳ והרע הנמשך מהרשעים לזרעם לא יהכן שימשך ברמי החרות, כי הטוב המסודר מהמערכת היא מאדיי, וליה לא יתכן שיבוטל בזמן יותר מועט. וביה האופן יתכן שיאמרם ם על שלשי י נ י ב ם ועל בנ י ה על בנ שרשם יתברך פוקר עון אכוד ל א ל פ י ם מזולת שיהיה בזה עול. ס עשה ה י ו א נ ש ם ל י ועל רבעת מאלו חסמח היא, שכבר יקרה שיגיע השס יתברך שי השלי ו


הרעות לטובים להצילם מהרעות הגדולות הנכונות לכא עליהם מצד חםערבח, והוא אהד טצרדי ההשגחה להציל הטובים טהרעות הנכונות לבא עליהם• ולפי שהגעח זה הרע הוא על צר ההטבה ודיחנינח לאישת מאלו חסבוח היא, י ע י ב ד ח הטוב, הגה חוא מבואר שאיגנו עול. ו שכבר יקרה שיביא השם יחברך הרעוח לטובים על צד ההשגהה להצילם מהמרי חמעטיי אשר חחלו להסתבך בו, וברוםה לזה אסרך זזה שאם ו א סר, ויאםר בי ישובון ם ם למו נ ז ל א ג י אליהוא ו ישחרל השם יתברך להצילם כזה האופן מהרעוח חמורגשוח אשר אינם אגושיות, בל שבן שראוי שיגיע להם אלו הרעות להצילם םהרעוח הנפשיות, בי הם אגושיות. — ובכאן הותר זה הספק אשר היה אפשר שיסופק בעגק חחשגחה מצד העדר הסדור הגטצא בטובות אישי האדם ודעותיהם, להחבאר שזה אשר יהשב שהיה בו הערר הסדר יחיושר חוא בתכלית מה שאפשר מהסדור והיושר. ולזר. הוא מבואר שמה שטעגו הקודמים לבטל היות ידיעת השם יחברך סתפשטת באלו הדברים מצר הערר הסחר הגמצא בהם הוא בטל. זבבר בארגז במה שקרם באיזה אופן יתכן שתוגה ידיעת השט יתברך טתפשטת באלי הדברים, זבאיזה אופן

לא יתכן זה. 2 ואילם מה שטען ההולך בדרך הפליסוף, לקיים שההשגחה האלהיה אי אפשר שתהיה באחד מאישי האדם מפני היות האדם פחות זגבזה מצר ביהס אל השם .יתברך, הנה כבר התבאר מדברינו שהענק הוא בהפך. בי מצד השכל יהיה לארם התאהחת םה לדבקות בשם יתברך, זמזח חצד אק ראוי שישבחהו השם יתברך, אבל ראוי שתהיה ההשגחה בו נפלאח מצר זח חחחאחדזח וחרבקוח. זעוד שהפליסוף יודה שההשגחה האלחיח חיא בםיניים םצר חיוחם נצחיים, ובאישים חנצחיים במו הגרמים השמימיים• ואם חיחח חחשגחח אצלו באישים םצר חטבע הםיגיי, והוא חצר אשר חם בו גצחיים, חגר. יחבן גם בן שחהיד. חחשגחח האלחיח באיש איש מאישי חארם אשר חשלםוח בםושבלוח טצר הטבע הנצהיי המחאה ר בהם, והוא השכל הנקנה. — ובכאן התבאר שאין באהת טהטענזת אשר זכרנו לקיים דעת הפלוסיף טה שיהויב

טטנו בטול טח שחנחנוהו בהשנהה. ימח יחבאר שאין בטה שטענו האוטרים שחארם נפקד על בל טעשיו לפי החשנחה חאלחיח טה שיהויב טטנו בטול טה שהנהנוהו. וזח שהטענה אשר זכרנו לקיים רעתם, טפני טר. שנראהו טגיע םהעונשים טרה כגגרטרה, הוא טבואר שלא יתהייב טטנה שתהיה ההשגהה האלהיח בגל אהד םאישי האדם על האופן אשר הגיהוה, אם לא יתבאר טההזש

מאמר ד׳ סרק ר 175

שכל הטובות והרעות המגיעות לאנשים הם מגיעות לריס לפי מעשירים מרה כגגד מרה, כל שכן שזה בלתי םתוייב בשיתבאר םהחוש שהרבה םהרשעים לא יגיעם רע טורגש, והרבה טדיטוביס דים ברעות גדולות. ואולם מה שיקרה לפעמים שיגיע הרע לרעים טרה כגגד טרה לא יקשה להשלים סבותיו, וזה שזה אפשר שיהיה אם מצד העניגיס ההם בעצםם, או הניסוםים הםריניים, אם םצר הםדיריש אשר מפאת הגרמים. חד. שכבר יקרה מצד דיעגיגים בעצמם שיגיע לאדם םדיעינש לפי מריו מרה כגגד מרה, והמשל שאשר ישתדל להבול האגשים או להרגם יקרה לו מצד פעולתו ואת שיתגבר עליו אחד ויהרגהו, ואשר יחתוך יד האדם יקרה לו שאהד מאוהביו מצר הגקמה ישתדל שתקצץ ירו. וכבר יקרה זה העגין גם כן מצד דיגימוםים הםדיגיים, רציגי שככר יקרה לרעים זה על צד השפטים וםגהיגי הםדיגוח. וכבר יקרה העגק מצד המערכח, וזה כי אשר יהיה לו חצלחדי או נצוה בדבר מה מצד דימערבח, הגר. יקרח לו שיחהפך ענינו מטוב ההצלחה אלע ההצלהה בעגין ההוא בעיגו אשר דייה לו טיב ההצלחה, ויגוצח ח בעגק ההוא אשר היה מגצה, ולזה יקרה, דרך משל, שאט היה העושק, שישוב עשוק, ואם היה מגיע לו חעגוג מפאח הנשים, יגיע לו גזק מצדם. ועיר שכמו שיחורר מהמערכה שישפט השופט האיש דיפלוגי ויגיעהו העוגש דיפלוגי, וזה מבואר ממדי שיגיע מההודעה מרי העגץ בנביאה או בקםם או בחלום, וזה היה בלחי אפשר, אם לא היה םםודר־ כן אפשר שיסודר סמני שיגיע לרשע זרי העונש באופן אהר, תה מחכםח דישם יחברך והשחרלו שיהיו אלי דיענינים בחכליח מה שאפשר םהיושר.ח ו ח י ם ע ב ר א ש י פ ל ע ף וכמו זה דיעגין אמרו רבוחגו וכרוגם לברבה א. וכזה יחכאר שהטענה השנית ו ח לא בטל ו ח י ע מ ב ר ן בטלו, א ח די י ב אשר זכרנו לקיים רעחמ, והיא מה שנראהו לאנשיט מטוב השמירה םהרעים, ער שעם חייח השחדלוח הרעים להזיק להם חסיד, יהיה רירע הםניע סדים לאנשים טעטיי, לא יהויב םטנה בטול דינחחנו, אבל הוא אפשר שיראה םטנה בטיל דינחחם. ווה שלפי הנחחנו לא יקשה לחח סבת זאת דישםירה, אם םצד הסדירים אשר מצד המערכת, יישמדו בזה הרעים והטובים, ואם על צר ההשנחה, והיא חיוחד בטיבים• ואולם כשהונה הענק לסי םה שדיניהוהו כעלי זה חדעח, לא יחכן שישלם, תה כי לפי דינחחם דייה ראוי שיגיעו הרעוח על ריב ה הסבה מ הרשעים דיםמונים לריזיק זולחם, בי רוב האנשים דים לא טומם, ולזה יהיו רבים סוכנים לקבל הרע םהרשעים• תה הפך םה שנםצאהו בחוש, מה שכבר נסצא הגעחם טעטוח עם המצא רמי הרשעים וחב


השחרלוחט להויק לאנשיט. וכן נאמר שהטענה אשר זכרנו לקייב דעחט, מפני חיוח חשמ יחברך מושל בעולט וםנהינ אוחו, לא יהייכ טמנה בטול חנחחנו וזה שלא יחויב, מפני חיוח םנחינ חמדינח משניח בעניניט חפרטייט חנעשיט במרינחו במה שהט פרטייט, שיהיה חענק כן בשט יחברך, אבל יהיה ההבדל בזה בין השם יחברך וכץ מנחינ חמדינח כמו חברל שלמוח השט יתברך םשלםוח םנחינ חמדינח• ולזה יחויב שתהיה הנהנתי לעולמ באופן מחר שלט לאין שעיר מהנהנה מנהיג המרינה למרינה. וכבר יצדק זה עט הנחחנו כמו שבארנו, מה שכבר חחבאר שחשנחח חשט יחברך בעולט חיא בחכליח מיה שאפשר מחטוב וחשלמוח, ושמח שיחשב שהוא הולך מולח טרר ויושר חוא, הוא מבואר שלא יחויב בחכליח המרור יחיושר. ובחיוח הענק ק מאחח מאלי חטענוח אשר וכרנו לקייט רעח אלו האנשיט חחולקימ על

מח שחנחנו בענק חחשנחח חאלהיח בטיל חנחחנו. והוא מבואר שלא יפול מפק מצר ההוש במה שהנחניחו מחחשנחח. וזה שמה שאפשר שיפול בו מפק מצר ההוש, מפני הערר המחר הנמצא בטובוח אישי חארמ ורעחם, לא יקשר. חחרחו לפי הנחחנו, יוה כי בכאן טבוח רמח לפי זאח חחנחח אל חנעח חרעוח לצריקיט וחטובוח

לרשעים. ואחר שחוחר הםפק במה שאפשר שיסופק על הנחחנו מצר חטעניח חמקייםוח חרעוח הנשארים בהשנהה, ובמה שאפשר שיסופק מצר חערר חמרר חנםצא בחוש ובטובוח אישי רארם ורעחם, יחיו בכאן מפקוח אחרוח מצר חעמן וחחוש על חנחחנו בחשנחח• חנה ראוי שנשתדל בהחרחמ. ונאמר תחלה שכבר יקרו מפקוח על מח שהנהניהור מהמ, שכבר ח מחגעח ההודעה לצדיקים על דרך החשנחח. א יתכן לפי ואת ההנהה שחרבק ואח חחשנחה ברשעימ כשיחיו שלמי השכל, רצוני שכבר יקרה להט שתניע להט ואת ההודעה מצד הרבקית אשר להט בשמ יתברך מפני שלמות שכלט, ואף על פי שאין פעולותיהמ ישרית, יזה רבר בלתי ראוי בהק היושר האלהי שיהיה כן, רצוני שתהיה ההשגחה הפרטית הואת לצדיק ולרשע במררנה אהת. י השג י הוא, שהוא מכואר בהוש שכבר תגיע נם כן ואת ההודעה לחסרי השכל ולקטגים, ואם איגם בעלי פעילית היישר, וזה שכבר חגיע זאת ההודעה בהלום או בקסם להסרי השכל ולנערים, וכבר השלמגו הסכר. בזה במאמר השגי סזה הספר־ וזה םן המבואר שהוא בלחי ראוי בהק היושר האלהי שתגיע זאח ההשגהה חפרטיח לכםואלי חאגשיט. י השל יש י שהוא מבואר בחוש שככר הגיע זאת

מאטר ד' פרק ו׳ 177

ההודעה לאנשים הרעים באמצעות האגשימ הטובים אשר תגיע להם זאת ההודעה, רצוני שאלו האנשים יודעים שיתכן שיקרה להם םן הטובות והרעות, ותגיע להם השמירה בעינה אשר היתר. מגעת להם אלו הגיעה זאת ההודעה להם בעצמם־ ובהיות העגין כן, הגה יהיו םושגתים בזאת ההשגהה הפרטית מי שאינן ראויים לה, וזה בלתי ראוי בהק היושר האלהי. הנה אלו הספקות אשר אפשר שיסופק על

םה שהנהנו בעגין ההשגהה לפי סר. שנראה לנו. וראוי שנשתדל בהתרתם, ונאםר שאם היתד. זאת ההודעה לפי הנתתנו על צר הגמול האמתי לצדיק במה שהוא צדיק, היה לאלו הספקות אופן מההראות־ אלא שהוא מבואר ממה שקדם בדברינו שאין זאת ההודעה על צד הגמול האמתי לצדיק במה שהוא צדיק, כי הגמול האמתי לו הוא הצלתת הגפש, ולזה הוא מבואר באופן כולל שלא יפול על הנחתגו בהשגתה ספק םאלו הצדדים. וכבר אפשר שגתיר כל אהד םהספקות האלו בצד מיותר. וזר. כי מה שסזפק בזה םצד האפשרות הגעת ההודעה הזאת לשלםי השכל עם היותם רשעים באפשרות הגעתה להם עם היותם טובים, הוא בלתי צודק. וזה שםי שהושלם בםושכלות אם יטה אל הפעולות הםגוגות, כבר יהסר בהכרה ההתאתחת והדבקות אשר היה לו עם השם יתברך, ואםגם היה זה כן, לפי שהפעולות הםגונות הם בהכרח סבה אל העדר השתמשות השכל בםושכלות ואל הסרון הגעת שלםות השכל, םצד גטות השכל אל תאוות ההוםר והיות כתות הגוף םושלות עליו, עד שעם שיםגעהו םהשתדל בהשלםת השכל, הגה יםגעהו םהשתכל בםושכלות אשר כבר השיגם־ ובהיות העגק כן, והיה הסרון הגעת שלמות השכל סבה אל תסרון םדרגת ההודעה, והםנעו םהשתםש במושכלות סבה אל הפםקה באופן 'םה, הוא םבואר שאין םדרגת ההודעה הזאת למי שהשליט בעושכלות שלמות מה וגטה אל הפעולות המגוגות במדרגתו לו אט לא גטה אל הפעולות המגוגות־ וזה הפך מה שהוגח בזה הספק, ולזה הוא מבואר שלא יקרה במר. שהגהגו מההשגהה ספק מזה הצד. ואולס מה שסופק מצר הגעת זאת ההודעה לחסרי השכל ולקטניס ואף על פי שאיגן בעלי פעולות היושר, הנה אין היתרו ממה שיקשה־ כי זאת ההודעה איננה להט כי אט על דרך ההשגהה הםיגיית, זלזה לא יפול ספק בזה, אם יגיע להם מפני זאת ההודעה תועלת, כמו שלא יפול ספק בםה שיגיע לרשעים על ררך חהשגהה הםיגיית. ועוד שכבר יםצא הבדל גפלא בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה לטוביט על דרך ההשגהה הפרטית. וזה שכבר התבאר במאמר השגי מזה הספר שזאת ההודעה היא הודעח חסדה מאד, ולזה הזא םבואר

12


שלא יגיןן טטגה התועלת המגיע מההודעה השלטה• אבל אפשר שיקרה טטנהמק, לתמרון זאת ההזרעה, זזה כי מי שתגיע לו זאת ההודעה באופן חסר לא ידע להזהר טטה שיהיה גזהר אם היה יודע בשלטות טה שהואגכון לבא עליו טהרעות והטובות, כי הוא איגו יודע בברור טה שהוא גכון שיקרה לו, ויוטר על דרך טשל רע ברע, ובהתרחקו םהרע אשר שפט שהעירה בו ההודעה הםגעת לו יקרה לפעםים שיתקרב אל הרע הגכון לבא עליו באםת־ ובזה האופן יתבאר שכבר יתכן שיקרה לי החשק םמה שהגיע לו מההודעה החסרה בטוב הנכון לבא עליו, ולזה הוא טבואר שההבדל רב בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה לטובים על דרך ההשגתה הפרטית. ובהיות הענק כן לא יפול ספק בכאןםזה הצד, כי ההבדל בק אלו ההודעות עצום הוא. ובכלל הנח כבו התבאר שאלו היה אפשר שיסודר הםציאות באזפן שלא יגיע, ולזה הוא מכגו רע לאתר םהגמצאות, לא היה-םקצר השם יתברך םזה מנואר שאם יגיע קצת תזעלת םזאת ההודעה אשר תקרה לאגשים הסרי השכל והקסגים, לא יפזל בכאן ספק םזה הצד ואולם מה שיסופק סצר הגעת זאת ההודעה לאגשים הרעים באםצעות הגביאים והחולםים והקוםםים, הגה אק היתרו םםה שיקשה. זזה שכבר יתבאר בםעט עיון בי אין התזעלת הםגיע להם םזאת ההודעה במדרגת התועלת הםגיע מזה לאשר תגיע אליז בעצםו ההזרעה• זזה כי אלז האגשים יקרה להם שלא יאםיגז לדברי האגשים הםזדיעים להם מה שיתכן שיקרה להם, זםפגי זה יעדר םהם התועלת הראוי שיגיע מההודעה, תה דבר ראזי שיקרה להם, םצד שלא התברר אצלם בלי ספק היות אםת מה שיגידו להם אלו האגשים• וזה יראה הראות שלם ממה שיםצא בדברי הגביאים עליהם השלום ממה שהיו םגידים לישראל הרעות הגכוגות לבא עליהם, ולא היו םאםינים בהם, ונפלו ברעזת ההם. זבזה יתבאר זה העגין גם כן מהתוש, ממה שנמצאהו שיגידוהו הקוסמים לאגשים, זזה ני קרה להם שלא יאםינו לדבריהם, וםפני זה יקרה לפעםים שיפלו ברע שהוא נכון לבא עליהם, כםו שסופר שקרה לאיש אתר הגירה לו קוסמת אחתp ההיא. א שאם ילך בדרך פלוני יהרג, ולא האםק לדבריה, וגהרג ב ובהיות העגין כן, הוא םבואר שההבדל בין אלו ההודעות הוא רב, ולזה הוא םבואר שלא יקרה בכאן ספק םזה הצד. והוא םבואר ממה שוכרגו שאין ראוי שיסופק עליגו םה שיקרה שיגיע קצת תזעלת מזאת ההודעה לאגשים הרשעים, כי השם יתברך לא יקצר םהשפיע הטוכ לברואיו כפי םה שאפשר• ולזאת הסבה תםצא שהנביאים עליהם השלום, כשיודיעו לאגשים םה שראוי שקרה לחם, יישירם עם זה

«

מאמר ד׳ פרק ו׳ 179

אל שיםשכו אל פעולוח הצדק והיושר, ויעזבו •הרשע וההםם, והם נםשכים בזה למנח ההורה שהשחרלה כשיהיו כל האנשים טובים בצד

היותר שלם שאפשר. — ובכאן הותרו אלו הםפקוח בכללם. ואהד שהתרנו כל הספקות הנופלות בהנתתנו בהשגחה םצד ההוש והעיון, הנה ראוי שנבאר שסה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום והםדברים ברזה הקדש םעגין ההשגחה והגםול והעונש הוא כלו םסכים להגחחגו. וזה שסה שיבא להם םהסחר פגים והשכהה לאשר יעשו הפעולוח הםגוגוח, וטהחשגחה בטובים, הוא לפי זאח חןזגחד.י ת ר ת ס ה בלא ספק• תה גמצא בהם הרבה, אסר בהסתר פגים והשכחה וה ר י ת ס א ר מ א ר פגי• ו י ת ס א ר ת ס י ה כ ג א , ו ל כ א ל ה י ה ו ם ה י ם ג פה כ ש ת , ו ם י ק ל י ה׳ ה , פג ו רג שו םי י ם י י ג פ ר ת ס י , ו ם ה ם י ג פם י ל י ד ב ו ם ם הי כ י ח ו ג ו , ע י ג ת בגין־ גם א ב ש ך א י ה ל א ת ר ו תך ם כי ע ה אג . ואטד בהשגהה בטובים הג ם י ר ל ן א ם לבי כ י ג י בח י לך ו ל ת ך לחצ י ג ה ך ם תה לך בקרב מ י ה ל א ׳ , כי ה ך י ת ר ם ש וך ע ד א ת תן בעיגי ו א צ , כי ה׳אלהיך עמך, כי ם ך י ג פ בך ל י ו ת א אה , הג ם י ק י ד י ה׳ אל צ ג י ה ע , הג ם י ק ד ודע ה׳ גפש צ , כי י ם ש בה כ ס י ב ג ג פ צ , כי י ו ג ק עי י ד צ ע ם ר ג , ולא י ׳ אל ירי אי ו ן ה עיב עז ק ג י ד י צ ת י א , לא ר ן ו י ת ישכת אב צ ג י לא ל ביום רעה, כ, וזה הרבה םשיסופר. וכבר גםצא גם כן בתורה ם ה וידעו ם בקש ל ובדברי הנביאים עליהם השלום שהעוגש אשר יגיע לרעים יהיה מצד, ם ל ג ט ר ו ם ת ת ע ם ל ל ש י גקם ו ר ל ס הסדור אשר םהםערכת • א ר״ל בעת שתהיה םערכתם ברע יגיע להם עוגש על מרים, תה כי זה הרע יקרה להם כעמר הסתר פגים השם יתברך מהם, וסבת זה, ם ת א ט ם ת ה י ל פקדתי ע י ו ם פקד ו בי ההסתר הוא סרים• ואסר ול ה׳ ע ל פ תה מרה כי בכאן עת םיוהד יגיע להם עוגש בוי ואסר כם רע, ירצה בור. שכל מה שפעל השם ו י ם רשע ל ג ו ו ה למעג יתברך הוא לתכלית הטוב. וגם מה שסדר על המגה השגית מחגזקה תועלת לשאר תאגשים, כמו שקדט. הרשע ליום רעה הוא םועיל, כי מ וכבר בא זה העגין גם כן בדברי השם יתברך לאיוב, שמציאות הרעות אשר הוא בז במקרה היה כמו םכוון על המגה חשגית, כדי שיגיע בהם עוגש לרשעים, באר בספרו מה שםודר משפע הגרמים השמימיים בזה העולם השפל, אשר עם היוחו בחבליה השלםוח, הגה אי אפשר מזולחה שאלו חרעוח ם אורם, ביאר מ ע מרשעי נ מ י שיגיע רע ממגו מה• וה העגון בעיגו הבא ח יש בהם חועלח להגזק בהם הרשעים• ואסר מי לעח ח ב ש ה אשר ח א ר ד ח ר ח ב צרו או ח שלג ז צרו אל או

12*

180 מלחמות וד

. וזה נם כן כשתחקור בו תמצא נכפל הרבה ה מ ח ל מ ם קרב ו ו י 8ר ל ברברי הנביאים עליהם השלום והמדברים בחח חקורש. וכן המצא דעה רבוחנו זכרונם לברכה שחגמול וחעונש האםהיים הוא לעולם הבא, ושלא יחויב שיהיח בכאן נמול ועונש לפי חצדק וחרשע בטובותכא• וראוי א לי ט ל ח בהאי ע והרעות הנופיוח• אמרו שכר מצו שנבין מזה שהענק גט כן בעונש כן, חצה לו שאיגו ברברית הנופיים, כי הנטול והעונש בעבור שהט הפכימ, הנה יתויב שיהיה נושאמ אתר, רצוני שיהיה הנושא אשר הנטול נטצא בו הוא בעינו הנושא אשר רעונש נטצא בו. ואטרו רבותינו זכרונו לברכה הרי שאטר לו אביו עלה לבירה והבא לי נוזלות, עלה ושלת את האט ונטל את חבניט, ובחזרתו נפל וטת• היכן אריכות יטיו של זה, והיכן טובתו שלט לעולט י ט ת י כ ר א ח יטב לך לעולט שכולו טוב, ו זח* אלא לטען י שכולו ארוך. ואמרו שט אמר רב מטף אלמלא ררשיה אהר להאי קרא כרבי יעקב, בר ברתיח לא חטא, מאי הוא, איכא ראמרי האי מעשה חזא, ואיכא ראטרי לישנא רנברא רבא חזה דהוה נריר ליה דברטב י ן י ע אחד, אטר פח שחפיק טרנליות ילחך עפר, וחוא לא ידע של טן יטיך לעולם שבולו אחך. ו כ י ר א לך לעולם שבלו טוב, ולטען י בבר בארו לך שאין חנטול וחעונש נטצאיט באלו חטובוח וחרעוח הנופמת, ולזה לא ימנע המתט חולבות בזולת טרר ויושר. ואטרו חיי בני ומזוני, לא בזכזתא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא׳ ואין ספק שלא באו בזה הטאטר להלוק על התורה שייעדה בטקוטות רבימ להניע כמו אלו הטובות המפיות ההולכים בדרכיה, אבל יאטרו שזה הענק נתלה בכללות בטיל. ולזה אין ראוי שיטופק אט יניע לרשעים נטו אלו הטובות, כי הט להט טצר הטזל, לא טצד פעולותיהט הרעות. ואתר שהתישב זה ראוי שמטר טפקות טה יקרו על הנתתנו בחשנתה מצר טה שבא ברברי הנביאיט עליהט השלוט, וראוי שנשתדל בהתרתט.ר טהט טה שנזכר בתורה טהבאת העונשיט הנפלאיט לישראל ת א בהיותט רשעיט מאוד על עוצט מריים, ובארה שהט לא יניעו להטי קרי, רצה בור. ט ו ע בקרי, אבל על המנה הראשונה. ואט תלכ שאס יתלה הול אלו הרעות עליהט בקרי, ולא יקהו טוסר טצרט, הנר, השט יתברך מטיף להכותט בחטת קרי, עד שיתבאר להט שאין זה בטקרה. וכן טה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהט השלוט טהנעת הרעות בעצטות טהשם יתברך לשאר האוטות, כאלו תאמר טה שספרה התורה טהבאת הטמת הנפלאות על פרעה ועל עמו בעבור ישראל, זמר, שנזכר מהכאת טלאך ה׳ בטחנה אשור, והרוסה להם, כי זה כלו

מאמר ד׳ פרק ו 181

ידמה חיוחי חולק על חנחחנו, כי לא יחכן לפי הנחחנו שיגיע רעוחי מר. שבא בתורח ובדברי חגביאים לרעים כי אם במקרר.. וחשנ עליהם חשלום םזכירח חיות חאדם גשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם• אמר אשר ט פ ש ו מ י ם פעלו כי כל ררכ י מ ר ח ו צ רע• אמר הו י כ ר ד ש כ י א ח ל ח ם ל ד י א י בנ ח על כל דרכ ו ח ו ק ך פ י נ י עי ו ו א אכל ם י ח ל י ל ע י מ ר י טוב כי פ ו צ ריק כ ר מ • א ו י מעללי כפר וח ר ו א כ שלם לו ו ם י ד ל א ע עשח לו• בי פ ו י י ד ל י ע כי נמו ר ע ש ר ל

• וזח חענין נם כן חולק על ר״נחתינו לפי מה שיחשב. י אנ ש יםצי אי הנה אלו הם הספקוח אשר אפשר שיסופקו על הנחחנו מצד מר. שבא בחורח ובדברי חנביאים עליחם חשלום, וראוי שנשחדל בהתרחם.ן על חנחתנו, מפני מד. שיעדר. ו ש א ר ר כי מה שיסופק בספק ה מ א נ ו חחורה מהגעח חעוגשים חנפלאים בעצמות מאח חשם יחברך על ישראל לפיםריים חעצום, אין חיחרו ממה שיקשח. וזח שאנחנו גאםר שאלו חענינים וחעונשים יחיו על צד חחשגחח כדי שיסורו מדרכם חרע, כי בזח חאופן יחכן שיבא רע מאח השם יחברך בעצמוח, כמו שקדם. זאולם חיח אפשר שחדבק חחשנחה בזה חאופן על אלו אשר חפלינז במרי מצד כלל חאוםח אשר חוא טוב, וראוי שתדבק בו ההשנחח בזח חצו״ ולזר, כשיטחבכו קצח פרטי חאומח בפעולוח חמנונוח, ישחרל השם יחברך לחוכיח על צד חחשנחח בכלל חאימח כדי שלא יתפשט בכלן המרי ההוא. חח שכמו שחחשנחר. אשר מצד חםערכח חהיח באנשים םשני צדדים, אם בדרך פרטי, והוא מה שיסודר מהמערכה לאיש איש מאישי האדם, אס בדרך כלל, והוא מה שיסודר םחםערכחח חחשנחה, רצוני שהיא א לכללחאומחאו לכללחםדינח׳ p חענין מ תדבק באיש כשחיר. טוב, והדבק בכלל האומר. כשחיא טובח. ולזאח הסבר. הדבק ההשנחח חאלחיח בכלל חאומח, ויוכיח פרטיו מפני זה, ואם חם רשעים, על חרע שחחלו להםחבך בו, כרי שישובו בדרךו ח בנ ש א י ר א ס י ר י ש א טובה, וחניע לחם חצלחח חנפש. אסר כ. ו ח ק ר לא ל ס ו כם מ י נ ח ב י א ח י כ א ח , לשו סרך ך םי י ח ל א ׳ ה זלזאח הסבה מכר מה שנזכר בחורח םחקללוח לאשר יסורו מרדכי השם יתברך, ונזכר שחם איגן טניעוח בםקרח, אבל חם מכוונוח סאת השם יחברך. וממר, שיורד. שחגעח אלו חעזנשים לחם חוא על צדם כ ח י ליסרר. א ח פ ההשגחה, לא על צד חעונש, חוא אמרו וי סp ואס היה זה על צד העונש, היה בו . ם כ י ח א ט שבע על ח העול מה שלא יעלם• ואולם כשהיה זח על צד חחשנחח, חיח מן .־!יאוי, רצוני שכאשר יגיע לחם חשם יחברך היםורין על צד חחוכחת,


ולא יופרו, אכל יהזיקו עדין כפרי, הנה הוא ראוי שייפרס על תטאתיהם, ווה בי אין תוכחח פי שנפחבך פבוך פעט כפרי בהוכחת סי ששקד בו ושבה לו התכונה הרעה ההיא קנין הזק, וזה בי השקוע כפעולותp הפגוגות לא יצא פהפ אפ לא בתוכחות עצוםות. ובזה האופן גפ ם יפקו פזולת שיהיה ת פ א ת ו כ ת א ו נ ו ף בע א יתכן פה שאפר ו בור. עול־ וזה כי כשהרגילו אבותיהפ בפרי ואתזו כניהפ דרכיהפ, שכה להפ זאת התכונה חפחוחח קנין הזק, ולא יצאו פפנה אלא כתוכהות עצופות, ולזה ראוי שישיגופ יותר פהרע על צר התוכתות להופר בו פפה שהיה פגיע להפ פםגו אם לא היו אבותיהם רשעיפ.ו ל כ , אבות א ם י נ ת על כ ו ב ן א ואולי על זה האופן אפר פוקר עו. והנה ירפד. שכפו שהרע אשר יניע לצדיק ה נ י ה ק פ ת י ג י כ ר ושג פ ו כ על צר ההשגהה להוכיחו פהפרי אשר חחל להסתבך כו לא יהיה תפיר, אכל כאשר יתתזק כפרי חפור ההשגחח הזאת פפגו, להיותו אז בלתי ראוי שתדבק בו ההשנתה הזאת• ןן העגין כעיגו כחשגחה הדבקה לכלל האופה, רצוני שכאשר ישוב הכלל ההוא באופן שיהיה לא טוב, תפור ההשנתה הזאת פפנו, ולא יוכיתפ אז השפ יתברך עלץ ר א כר ה י אלהי נ ר ה נה א ז ה ו ז פ העט ה ק עונותיהפ• אפר וי ת ר ר כ ש י א ת י ר ת כ הפר א י ו ה בקרבו זעזבנ פ אשר הוא בא שם ה י פ נ י פ ת ר ת פ ה פ ו י ת ב ז ע א ו ו ה פ ה ו י בו בי פ ה א ר ת אתו ו, כאשר ביאר לך שכאשר ישוב העפ להיות עובד עבודה ל ב א זהיר, ל זרה, תפור השנתת השפ יתברך פהפ• וכדופה לזה אפר סיעד רע לא, וככר ביאר לך, כי םפני הפלנתם ה נ י נ ז פ כי ת כ י ת ו נ ד על כ ק פ א בפרי תעדר פהפ ההשנתה האלהית הזאת, ר״ל שלא יוכיתפ על פרייפ, אבל יעזכפ לפקרי הזפן. והנה ירפה שיש הבדל בין הרע אשר יניע לאיש הטוב על צר ההשנתה, להוכיחו פהרע אשר הפתכך בו קצת, ובין הרע אשר יניע לכלל על צד ההשנחה, להוביחפ טהרע אשר נטחככו כו הכלל ההוא• וזה כי כשיניע הרע לאיש הטוב על תחוכחוח, לא יתכן שיהיה באופן שיטות כטבתו, כי כשהיה כזה האופן, לא יתכן שיאפר שהוא על צד ההשנתה־ ואולט טה שיניע טהרע לכלל האופה על דרך התובהות, לא יפנע שיפותו כו רביפ כדי שיקהו פופר הנשארים והדורות הבאים אתריהפ, ולא יתזיקו בולט בטרי, בי זה יותר טוב לכלל האופה אהר שאי אפשר שמפרו כי אפ כזה האופן םהתובהות, ולזה תםצא שתיעד התורה כאלו התוכהות כפה שיניע אל הפות. ובכאן הותר פה שפופק בפפק הראשון פצר פה שגראה כתורה שתיעד להגיע הרע בעצפות פאת השפ יתברך לישראל כשלא ילכו כדרכי השפ יתברך. —

מאסר ד־ פרק ר 183

ואולם מה שסופק בו םצר םה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום םהגעת הרע בעצםוח םאת השם יתברך לשאר האוםוח, כסו םה שספרה התורה מהכאת השם יתברך בהכאות אשר הכה והקשותו לכ פרעה וםיחון להביא עליהם העונש, וםה שנזכר םהכאת םלאך ה׳ במחנה אשור, ומה שנמצאהו כמלחםות ישראל עם שאר האוםות, שיאםר כו שכבר עזרם השם יתברך ונצחום, הנה אין היתרו ממה שיקשה. וזה כי הנעת הרע לרשעים םאת השפ יתברך על זה האופן כבר יהיה קצתו על דרך הםופת, כסו טביעת אםצריים כים סוף וםכת בכורים ושאר םה שחלו על הםצרים םהםכות, וסר, שהכה םלאך ה׳ במחנה אשור, וםה שידםה לזה־ והנה םה שהיה סאלו הענינים על זה חחאר הוא בלחי סוחר חנחחנו, כי אנחנו לא נדבר בכאן אלא כמה שיםשך מההשנחה על צד הסחר הנאוח אל פרור חמציאות, לא בפח שישחנה בו הםרור הטבעי. ועוד שאלו הרעיה הםניעוח לרשעים על ררך הטופת הוא על צד החשנחה לטובים אשר חיו חרעים ההם םשחדלים להזקם• וזה שאם היו הסוכים םושנחיס םהשס יתכרך כשיניע להם רע כדי להצילם םרע יוחר עצום, כל שכן שחוא ראוי שיושנחו כהנעח הרעוח לרשעיפ הטזיקים אוחם כדי שיסור הזקם פהפ. ואולפ פה שנזכר פהכברח לכ פרעה על צר האופן שהיה בו נוםף רע לישראל, הנה הוא נם p על צר ההשנחה להקניחם אפונה סוכה׳ כי כשחויכ לפרעה העונש, והיה אפשר שיניע כו חועלח לישראל כחנעחו לו כזה האופן כדרך שיחישב כלבם שבכאן אלוה נמצא ושיחאםח להם כחו יחכרך וגכורחו םצר רמי הםופחים, םככ השם יחברך שיקשה פרעה אח לבו כררך שירכו םופחיו וחחפרםם האםונה האםתיתי אח לבו ח ר כ כ י ה נ ה כי א ע ר לישראל• וזהו אסרו כא אל פר פ ם ה בקרבו ולמען ח ל חי א חו י או ן שח ע ס ו ל אח לכ עברי זרעחם כי י ם ו י ר צ ם י כ ח ל ל ע ת ה ר ש ת א ך א י כנך וכן כנ נ ז א ב אני ה׳. ככר ביארתי לך הככרת לב פרעה היה להרבות םופתיו, ורמי םופתיו היה כרי שיתפרסם לישראל ולדירות הבאים אחריהם שיש בכאן אלוה נטצא פעל כל טה שירצה. והנה טה שנזכר םהנעת הרע לרשעים כהלחםם לישראל םםה שאינו על דרך המופת, הוא אם על ררך ההשגחה לישראל, כי הוא בלחי נטנע זה לפי הנחחנו, כםו שקרם, ואם על שחרע ההוא הוא גטשך לרשעים ההם טצר הטערכח, כי זה נם כן ייוחם אל השם יחכרך, להיוח כל הענינים םםוככים םםנו. ואולם םה שנזכר בחורה םהקשאח רוח םיחון, חנח חיח אם םצד ההשנחח על ישראל להניע הרע לסיחון, כרי שינחלו ישראל אח ארצי, יהיה זה

1 מלחמות ה׳ 8 &

העגין מהשם יתברך על ררך המופת, או היה רע נכון לבא עליו, והיה חקשותו את רוהו המסייר מהגרםים השמימיים אהד מהכלים להגיע הרע אליו. וכבר ייוהם זה העגין לשם יתברך, אם היה העגין על זה ההאר, מפגי היותי סבה אל מה שיתהדש לאמה צר שיתחדש. —

ובכאן הותר זה הספק., מפגי מה שבא בתזרה ובדברי הנביאים י זאזלם מה שסיפק בספק השג עליחם השלום וחםדברים ברוח הקדש םוכירת המת הארס גשפט על כל מעשיו, אם טוב ואס רע, חוא מבואר שאק חיתת מטח שיקשח. זזה שלפי חגחתגז התבאר שחארם. יגמל ויעגש בלי מפק על צדקו ורשעו בטח שיקרא גםול ועוגש באמתות, ר״ל בחצלחת חגפש זהעררח, והתבאר עם זח שחאדם נגמל ונענש על צדקי ירשעו בטובות ורעות גופיות בתכליח מה שאפשר מהסדור והיושר, וזה שחחשגחח האלתית אשר בה חארם גשמר םחרעות תדבק בטובים לפי חררגתם בחשיבות, ותערר םהרעים• ולזה היא םבואר שכבר יתכן בכל הפגים שיאםר שהאדם גשפט על כל םעשיו, אם טוב ואם רע. — ובכאן הותר זה הםפק השני. ולפי שםה שתתבאר םרבריגו בחשגחה םצר העיון, הוא על חאזפן אשר חנחניחו, נאוח אל מח שיםצא בחוש טאלו הדברים זאל סה שנזכר ברברי הנביאים עליהם חשלום, ער שלא ימצא עליו ספק ולא רהיה לא מצר העיון ולא מצד חחורח, חזא מבואר שחהשנחה היא

באישי האדם על האופן שחנחנוהז. ובכאן חתבאר אופן חחשנחה האלהית באישי הארס בסה שאין ספקח חקורםים םלטעזן בז, זחוסרו םפקוח רבוח בעגין ההשגחה לא ס בהם •עד חמם, שהגביאים עליהם השלום והםרבריס בדוה הקדש נבוכוד עליו השלום וגם כן בזח לפי מד. שספח. זזה סבואר םרברי חס ז ל ס ש י ל ל ז ח י ב ת א ג חבקוק חגכיא עליי חשלום• אמר תר בי קח ג , ח ם ל ו א א י ר ב תם ו ת לםו בו י אין חרצו ה כ א ר ם א י ע ש ר, וסוף י ב ב י ל ת י כ ק ז ך רי ל א ז חי ג ש ם ח ל י י ע ם ושלי י ע ש ח ר ל א• ואסר חבקוק י ג א בעי ו ל ח ם ת ע א ת ז ע ד ה ל ב ש ח א חרברים ו• י ג ק ממ י ד ע צ ש ע ר ל ב ש ב י ר ח ם ת רי ג ו ט ב י ב עליו חשלום לםח ת מה סה שיורה שהם היו נבוכים בהעדר הסדור הנםצא לפי םח שיחשב בטובות אישי הארס זרעתם. וכבר אמרו רבותנו זכרונם לברכה שנסתפקת א א י נ נ ה סשה רבינז עלמ השלזם, וזהו םה ששאל באסרו הרא מך• אפרו שכבר שאל םפני םה צדיק ירע לי רשע וטוב לז, יכבו־ דרכי יראה על זה טה שהשיב לז השם יתברך על זאת השאלה, והוא אמרו. וראוי שנתן תודה לשם יתברך אשר עזתז ן ו הנ ה׳ ה׳ אל רה ו ם ו

מאמר ר׳ פרק ז׳ 185

למצוא חאמח בזח חדחש העמוק והיישיר לפנינו דרכינו ברחמיו זכרוב חסדיו, כי מה שמצאנו בו לקודמים חוא מעטיי מאד ושמולל מחקירה. והנח בחבנחו סחקושי ב ו י חעיוניח, זולח מה שםצאנו םזה בספר א חעצוס, עד שלא יחכן שיובן אם לא למי שידע אלו הדעיח אשר אפשר שיפלו בחשנחח, וסח שאפשר שיטעון כל אחד םכעלי הדעות לקיים

דברמ ולבטל רברי זולחו.

פרק שביעי, ו ה י ל ת א ע א ד ו ה ה ל א ש ת ה א ז ו העיון ב י ל י א נ א י ב ה ה ש ס ו ש • ב ו מבי

וראוי שחדע כי זח חדעח אשר הביא אליו העיון בחשגחה הוא דעת אליחוא, וחוא אשר חניעח אליו חכליח חחקירה בזה חדרוש בספר, וחוא זכר חרבה טחטענוח אשר זכרנו לקיים זח חדעח, כבר ב ו י א

וב. בארנו זח מרבדיו בבאורנו לספר אי זחנח ירםח שכבר נטר. לזח חדעח גם p הרב הטורד. זכחנו לברכה בספח, ולזר. אסר בפרק שבעח עשר םהחלק רשלישי ם י כ ו ב נ ח ח ר ו חנכבד סח ח נ ש ח , ר״ל ב ה ג פ ח ה א ז י ב ג ו א ח ג י ם א ר א ש א רבר זח לשונו• וה ג פ ח ה א ז י גסמך ב ג ג אי ר לך. ו פ ס א ח ש א ס ו , ח ח י ח ל א הל ב , א ח פ ו ם ו ח י י אל ג א י ב ה ה לםה ש ר פ ס ה אשר א ג ו ם א ה וח ח שם י חברך ר ו ח ח ג ו א כ ו י שה ל צ ר א א ב ח ח ש ח ם ל ח ב ך מ ס אותר א י ו ו ח ח ג י ם א ר א ש ח א ע ר . וזח ח ם י א י ב ג י ח ר פ ס ול ב א ר קרו ח ו י ם ו י ם ר ו ק ח ח ו ע ד ח סן ח ו ק ח ר ח ט ה ע מס ג מ ח א י ח ל א ח ח ח ג ש ח ח ן ש י ם א י א ג א א ש חו , י י ש חשכל ק ח חן י י ס ש י א ח ב ר י ל ח ג ל ח ג ח ח , ר״ל מ ן ם ח חח חו ל ו ע ח ה ח יא בזח ס ו ו י ש י י א ג י ג ר כל ע ש א א ו ו ח ר ן לכ י מ זח ח , ו ר ב ם ל ד א הר כי כל ס א ו ש מ , כ ן י ר ר ה ה ך א ש מ ב או רע ג ו ט ם מ ג י ש י שם ח ל ו ז ו ם י ח ם צ ן ה ם ןכל שכ י י י ה ל ע ב ר א , אבל ש ט פ ש ו ט י כ ר די פ ח ח אל חי ח ל ח ש ג ח לם ה או . ו ו ם ם ר א ח ע ר ם ח י ב ח ע ר, י ח א ל פ ע ה ש ר ח ח ש כ ח א מ א נ י ח ח א ו י ר נ א י מר. ש לפ י ו ח ע ר, ער ששב בעל י ל כ ש א ח ו ה ע ה פ ש ק בו ה ב ר ר נ ש ן א י מ ה ור ש א א ו ה , ל כ ל ש ע ב י ל ו ל א נ ו ה ה ש ה לו כל מ ל נ נ שכל וו י ח ל ו ע יחסר. לו כל פ ח ו י ח ל א ח ח ח נ ש ח ו ח י ל ח א ר ב ח ח ! הי ח ע הבן ר ׳ ו ו כ ה ע ב ט ם א ו ם נ ם . א ש נ ו ע ה ו ל ו ם נ ד ה צ ל ען ר כ ח ם י ש ח ן ם ם ל ע י ש ן י ם א א א י ל נ א רך ש ו בי ה ל ע ה פו ו ער סוה ח נ ש ח ח ן ש י ם א , אבל א ר ו צ ק ח ו ו א ס לו ל ח י ו א רבר, אם נ מ ח א ח נ ש ח ח י ש נ פ ח בו, ס ק ב ו ד ם ל ו כ ש ר ה ח ח א כ ש ם נ

n 186 מלחמות

ת ו מ ל ן ש י ת א ו מ ל , ש ם ל ל ש כ א ש אשר הו , ו ל י כ ש מ ה מ י ה תי א בפ ו ה ע ה פ ש ן ה ק בו דבר מ ב ד נ י ש ם כן כל מ • א ו י אחרת ו א נ ת ה ע ד הו ה . ז ח ח נ ש ח ח ם ו ח נ י ש נחו םן חש כל י ם ח ש יש י. — ואמר בפרק אחר וחםשים מחחלק ח ר ו ת ח י ב ו ת כ ל ו ל ב ש ו מ ל י ל צ אד א א מ ל פ ן נ ו ח עי ת י ע ח אל ל נ נ ח נ ח חשלישי דבר זח לשונו־ וו נ ח נ א א ש ו ח , ו ת ו י ח ל ת א ו ר ו יתגלו בו ם ת ו ו ק פ רו בו ס סו יר שכל כל בעל י שעו פ ח כי כ ח ג ש ח י ח ק ר פ ו ב ר בארג ב כר לא ש ו א ת ג ש ח ש חשלם ב י א ח , ו ח בו ח ג ש ח ח ח י ח שכל ת, ר ח תסי ח ג ש ח ח בו ח י ח ר ח י ס ך ת ר ב ת ם י ש ח ר שכלו ם ו ס יחברך ם י ש ח ו ם ח ב ש ח ח ם ג פ ר ת ש תו א ש חשלם בחשג י א ח י, ד ב ל תברך ב ח בו בעת חשבו בשם י ח ג ש ח ח ח י ח ם ת י ת קצת עה ר י ס ז אז כ ג מ ר מ לא תסו , ו ו ת עסק ע ב ו ג מ ח מ ח ג ש ח ר ח תסו ור ח , א א י ח ח ח ח ג ש ח ט ח ע מ , אבל ת ל כלל י שלא ישכי מ מ, ו שבל בפעל ק ס ת ע ע ו כ ת ג ש ח ם ב ל ש א ח ן לאיש החו י שאח ב ש ת ת ם ו ג פ עם ה ח קרוב וכו׳ ו כ ג ב י ש א אז ם ו ח ם ג ם א וח ם ו ב ת ח ם ש ם ו י י ת ם א ם ח י כ ר ד ך ב ר ב ת ו חשם י ג ם וחשי ר א חח, י חרעו ג י ם ם ן י ם א ו ח ש ח י א ח אז ל ר ק י ר ש ש פ , אי א ג שחשיד י ס ח ־ אבל ב ך עסו ר ב ת תברך זחשם י ם י ש א עם ח כי חו, תברך ם י ש ח ר חוא אז גברל ם ש , א ך ר ב ת ם י ש ח ו ם ת ב ש ח מ, ו ח א צ מ י ר ש ש פ א . לבל רע ש מן ו א אז מז חו , ו ו ג מ ברל מ ס ג ש הע פ ש א ה ו ה ה ר ק מ ד ה י ט מ ל מ ה ל ה ו ח ג ש ח א ל י ב מ ן ח י ג כי חעא ו ח ר ח י ם ח ם םן ח י ת ע ל קצת ח ר ב כבר ג , ו י ל כ ש א ח ו ח חם ח י ג ש ל ע ר י א ח ז ל ו , ע ר א ח ע כלל לח סי ר ח חו י ג חטוב, או לא ח

. עד כאן לשונו זכרונו לברכח. ע ר י א טח ש חנח כבר חחבאר םרבריו שכבר יניעו לחסיד רעות בעת התירו חקשר זחרבקות אשר בינו ובק השם יתברך, כי חוא או משולח לסקרי חזםן ־ ובבר יתכן לזאת חסבח שלא יניע לרע רעות, במו שוכר חרב זכרונו לברכה, וזה אםנם יהיה כשלא יהיה םסורר לו רע םהםקרים חחם. ובהיות הענק כן, הוא מבואר שסה שאסר הרב זכרונו לברכה שכל עניני אישי חארם וסח שישינם םטוב או רע נםשך אחר הרין, אם ירצה בו חטוב חאנושי, ר״ל חנמול וחעונש חנטצא בנפש, או ירצח בזח דבקות חחשנחח וטורח, ויקרא דבקות חחשנחח חטוב, וטורח חרע. וזחה חטוב וחרע חנופיי, חנח יטתרו דבריו קצתט קצת, וזח כי שאט רצה מ הוא הורה שבבר יקרו חרעות לחטיר בחטירו מחשבתו מהשט יתברך, להיותו משולח ונעזב למקריט, ושהוא אפשר לזאת הטבה שלא יניעו לרע רעות.

מאמר ד׳ פרק ז׳ 187

וראוי שיובן מטה שהגיה הרב זכחגו לברכה בעגין ההשגחה שידיעת השט יתברך איגד. ברברים הפרטייט בטה שהט פרטיים. ווה שאט הוגחר. יריעת! בהט בזר. האופן, הגה לא אשער טה היא ההשגחה הזאת אשר תרבק בטוביט להצילט מהטקריט, והסתר פגיט אשר ירבק ברעים לבלתי הצילם םהם• וזר. כי לא יטגעו הסקרים ההם טתלוקה, אם שיהיו הסקרים ההם הם אשר ירע השם יתברך לצריק הגשטר םהם ולרשע הבלתי גשמר םהם, ויציל םהם הצדיק ולא יציל סהם הרשע,ע השם יתברך שיגיעו לרעים ושלא או שיהיו הסקרים ההם הם אשר ד יגיעו לצריקיט, וירע שיגיעו להט הטובות אשר םצד ההשגתה. ואם חגחגו שירע השם יתברך שלא יגיעו אלו הסקרים לצדיקים ההם, טה היא חחשגחה הזאת, בשלא יגיע לו טה שהיה יורע השם יתברך שלא יגיע, הלא כסו זד. גם כן יםצא ברשעים כשירע השם יתברך שיגיעם טובות, שלא יגיעום הרעות אשר היה יורע שלא יגיעום. ואם חגחגו שהםקרים ההם ירע השם יתברך שיגיעו לצריק ולרשע, ויציל םהם הצדיק ולא יציל םהם הרשע, הוא טבואר שאץ יריעת! באלו הסקרים םצר טה שהם פרטיים, כי םזה הצר תהיה יריעת! שיגיעו אלו הסקרים לצדיק ההוא שקר. ועזר כי הוא יורע גם כן לפי זאת ההגהה שלא יגיעו לו טפגי ידיעתו כל אהד םהרברים הפרטיים הגופלים בכאן, וירע שהשגתה! תדבק באיש הזה, ואיך יתכן שגגית שידע השם יתברך יחד שיגיעו אלו הסקרים לזה האיש, ושלא יגיעו לו, הגר. זה בתכלית הבטול. זלזר. הוא מבואר שהוא מחויב מזר. שתהיה יריעת! באלו המקרים מצר הסדור הכולל ־ ואז יתכן שיצוייר מה שהזגה מעגין ההשגחה והסתר הפגים, וזה שהוא יורע סר, שהיה ראוי שיגיע לפי הסחר הכולל מאלו הסקרים לצריק ולרשע, ויציל הצדיק םהם על דרך ההשגחה, ולא יציל םהם חרשע. ולפי שכבר התבאר לפי רעת תורתגו דבקות חחשגחה לטובים והסחר פגים מהרשעים, זהיר. םחזיב בזאת חחגחה שלא תהיה ידיעת חשם יתברך ברברים הפרטיים מהצד אשר הט בו פרטייט• הוא םבואר שכבר יחויב לפי רעת תורתגו שלא תהיה יריעת השם יתברך בדבריט הפרטיים בסד. שהם פרטים, זזה ממה שיוסיף גלוי ושלםות

במה שהתבאר מרבריגו באופן יריעת השט יתברך הרכריט.

ל ל כ ך ע ר ב ת ס י ש ה ה ל ל ה ת ה , ו ר פ ס . ה ד עי מ י ר הרב מ א מ ם ה ל ש בכאן נ ו. ן מ א ן ו מ מ, א צחי ח נ צ נ ל ד ו ד ע ע ה ל ל ח ת ה ו כ ר ב

מאמר •חמישי בגרמים השמימיים ובמניעיהס יבמררגתם קצתם עם קצת

ובמדרגת השם יתברך מהם.

חלק ראשוןא י ק ה ל ח י המגסטי, fm ה פ ט ר ב א ב ת ה ה ש פ מ דיי• מתכמת התכונה ו

. ו מ ו ק ח מ י עצמו אין ז נ פ ל ב ו ד ר ג פ ס

הלק שני בסבות הדברים הנמצאים לגרמים השמימיים.

ו לתנ ו ז ה ל נ מ א מ צ מ א נ ד ל ש ה א ק ו מ ע ה ה ר י ק ח ו בזאר. ה נ ת ס נ כ ל ה ו ע ל ב צ נ ת ן נ ו ש א ק ר ר פ

ר ש י א ת נ ו מ ר ת מ י י ש ת ל ב פ ה ש ג ת ה ו ה מ ו ב ר ב י ק ח י נ נ ק ש ר . — פ ר ע ז פ מ ע פ ט גי א

ת א ז ה ב ר ק ה י ק פ פ ר ס י ה נ י ו נ ש ב ה נ כ י ה ל לג ד לג ה א ב ה ב י ל ל ג ל א בין ג צ מ א נ ו ה ו ש נ ר א ב

— . ן א כ ר ב ש ם א י ר ב ד י ה נ פ ם מ י ל ג ל ג ם ב ם ה י ב ב ב ח ו ש ר ב א ב י נ ש י ל ק ש ר . — פ ח ה נ ה ח

— . ן ו י ע י ה ל ע ו ב ב ש ח ו ש מ מי כ ו ל י ג ל ת ג ו ל ז מ ל ה ג ל ל ג ם ע ז שאין ש י נבאו־ ב ע י ב ק ר ר פ

ל ג ל ג ו ב י ה מ מ ר ל א ב , ושם נ ד ה ל א ג ל ג פ ב ל ם ב פ ה י פ י י ק ם ה י ב ל כ ה ר ט ש א ב י נ ש י פ ק ה ר פ

— . ר ח ב א נ כ ר ם ת ו ד י ח א ל ה ג ל ג א ב צ מ א נ ו ל נ ט ה מ ט מ ל ה ש מ ב ם ו י ב ם ר י ב כ ן כ מראשו

י ח א ; יגיע מ פ ו ה א ז י א ה ב ב ס ר ה א ב ת פ ת ש , ו ר י ש האו מ ש פ ה פ ח ן י י י א י ב א ב י נ ש ק ש ר פ

ר ש פ א י ש ו ר ר ח בז ה נ פ י נ ע י ב ק ש ר . — פ ת ו ל ו ע פ ח זהר מ פ י ה שי א ר נ ח ש ם פ י ב ב כ ח ד מ ח א

י נ י מ ק ש ר . — פ ת ו מ ד ק ת ן ה ה פ ז ו ב נ ה שבידי פ לפי מ י ט ש ב ה ש פ פ מ ה ר ב ו ק ח נ ך ש ר ט צ נ

ה ת פ ב ל ם פ ע ה ד מ ו מ ע ר יישירינו ל פ ס ה ה ז ן ב י ם למעי ש פ נ פ ב י ר א ו ב פ פ ת שרשי צ ו ק ע ב צי נ

ר ש פ א ל ר ש ת ו י פ ב י פ ש א ב צ מ נ ה ש ל מ ב ת ב ו ב ס ו ה ן ב ת י נ ע י ש ק ת ר . — פ ם י מ ש א ב צ מ י ש

,lib m ד ע מ א

פרק ראשוןה נ מ א מ צ מ א נ ר ל ש ה א ה י ט ע ה ה ר י ק ה ת ה א י י ב נ ת ס נ כ ל ה ו ע ל ב צ נ ת נ

ט 0;1עד. ע פ מ י א ו כ ולתנ לז

וקידם שנחקור םםביוח סהשב?זסלם, לאיי שנחנצל על הכנםחנו בזאחא נמצא םטןה לזולתנו אלא מעט• כי זח מסח החקירה העטוקח אשר ל

מאמר ה׳ הלק כי פרק א׳ 189

, ועיר בי אלי• הדברים, לחיותם רוווקים םטבעגז שיוסיף לני קושי מך. מאיר כעצם ובמקום, תוייב שתחיה השגתגו• כחם הלי#ה, יליד. מיד. ראוי לני ?!נמשיך יךיני מזאת חתקיךח. אלא כי מפגי שחגעת חשלטית האנושי היא בשיחקיר האדם כדבר רבר טה #אפשר לו ולפי טהי או שבטבעי שיודע לו, ראוי ?!נחקור ,בזח לפי חשגחישכלנז. ןאין ן ש״יוהס זה לנו• לעזות טצח .ילהךיסה כהכגסתני בכטיו אלו חעגיגים העסוקים, ?על ראוי שנשובת על עוצם חשתדליחנימךתי^נולתקזר בךכר דבר לפי טה שאפשר. ועוד שאם יהיה טה שנאמר אנהנז בזה הוא מה שאפשר שיאםר בסכות אלי הדברים, הנר. הזא. מבואר שאיננו טטה שראוי m שימנענו םהקזר בזה הדרוש. זזה כי ההצלהה ןאנישית^נ^ע בחנעת השגוצ

חדבךים הנכבדים ייתר ממה שתניע ?השנת הדברים אשר למטה םהם בבכיר, .זלזד^להיה חשקני אל חש־גת הדבר היזתר נבכר מרור הזק, עד שבבר גהש*ק בהשגה ההלז^ה אשר לנו• כוי ייתר ם$שקגו• בחשגח השלטה אשד לני כטה שלטטה טטני. ובכלל הנד. אם היו הברטים השטיםיים בלתי עלולים, היה בלתי אפשר לנו להכנס בזאת החקירה, כמו שכר הפלזסוף בספר הומייה tfjtWI• אבל למה שהם.עלולים, יהיה םתיק-היבריס י העלולים, במה שקם.עלולים, 'שיהיה מה שנטצא בהם לתכליח םה, חנח םזה הצד לפתתו לני שערי העיק בזאח־החקירה. ועוד כי אלו חגרםים הנכבדים הם מצד סח בעלי נפש, יחיו פעולות הבעלי ןפש לחכליח״םה, הנה יהויכ שיהיה חעגק בפעולזתיחם בן, •מזח חצו־ חיה אפשר לני שנתקיר בפעיליתיחם ?$ח היו כזה־ קאייסן̂זם .ta• יעיד כי חיא מביאר םענק $נזעזת, אלו חנרמןם הנכפךים ש שהם לחישות למה שבכאן מאלי• הנמצאות השפלית, וזח מבוילר מאד מתנועת השמש, זזה 'שכבר י^צא לה רישם הזק בהזיות, וזה ;גלה תכלית ההגליה,בצםחים, זיכןיראה זה בהרבה סהבעלי היים שכ?ד. תילריתם בעתלם מייחדים םחישנח. ובכלל הנר• עמידתאלו• הדברים ד מי אשר בכאן תשלם בתקופות הארבע הפתהרשות מהשמש בגלנלז הניסה,ע .9ך.ם נמצא גםצא ר ו כי בזה האופן ישלם השמי בין ך.הפכים אישר ה ?אלו הנמצאית המורכבות, ובזה ישלם גם ,כן השווי כק ךז>1ר1ת, יכסו שזכו־גו-בסח שקידם. יכן.יראה רושם הזק .בסבובים המסיים יכסבובים הץ־חיים באלז• הדברים ההזים בכאן, זלןהחמצא זמן עבוו־י הבעלי חיימם ק^וום'בסטבים הירהיים יקעחס.בםכיבים ח״יוםיים, פכיז שנזכר צרי מי יכפר 3^לד1*י0. יכן ךאיי שנהשיוב שיחיד. חעטן 3׳^ארי הסמיכים ־:&צאים לביכבים־ ןזח יראה הראזח םבואר ?!טח ש;חאטח בחוש םענין בעפטי הכיככים, וזח שכבר נמצא בהם דברים יאמתם ההוש, ובהם


יאמרו•,אמו/ ׳בעלי ההבםה ההיא, ואם הד, שיהיו• •בכאן דברים .יגיח אווןם לא למצאו• צוךקים, פי.זה אמנם הוא מפגי .קצורץז^ךם מהשגת מה שיתתץב מבכב ״ כוכב במקום מקום ממגמותיו ־ תה הקצור ך,יה לאדם באליו הדבךים מצד עוצם מרחקו מהם ^עצם והמיקום,ומצר שאיא אפשר'־שיהיה מה ש־יהס 'אל אפשר #יש^ם לוי זה .בנסייון, ב״י י ת

p2 אןזד שופע מככב אסר, כמו שייהםו'ההנהון ההום המופלג לעליית'

ה.?לב, ותא מ?גי השבןש. ואולם ^ןרה שיהיה אז פעל הישמיש בווםום אלו הדברים־ וזה כי הואבלחל א&שר שגפריד בכב אוזר מ"שאר"הככ5ים, כי הם' כ^ם פודלים !הד, ולזה לא יתכן ^•.ו/אטת עינו פיעל־־הפכב ההואשר שישלם לגו מן התיש ההשגות הראוי במה יש?ו/ת?יב המיוזחד לו, ואי ^'צים יקא/רןז גפלא מהמזן־ ועוד בי מפגי מהפצכים אם ליא .בקושי .̂ן שסךבה ממנה שפסוךר מהם תבלבל איותו הבהירה האמשית, כמו שהתבאר בשני נעה' הספר, הנה ל^ךה מזה שלא ותן לנויהתויש מה ^יתתייכ םהכיככים, פי" אולי .יהיה מה #הגיע הוא ךבר־־זולתי-מח ש3זד> מסודרנפלא ר' ^צי םהגךםים סישםימיים• וזה מטה שקקייב שיהיה לאדם'ע ת בידיעת מה שיוןהץב םכיכב־ככב פאלו־הךברים, אלא שהוא פ שדייה הטתהדיש נכאן מסודר מהם,' ?כוו שהתבאר בשני"מזה הספר, ומ.זה ןהצד ,ף^ז אפשר שוןפיל י במה" -שלתתלש בכאן ידיעה קודם ןםן התהרשותם בהלום אץ bpgj או בנבואה, pi להתבאר ישם. י?בר .יראה באופן"פולל שהוא םהויב qvwtf .זה הסדור אשר ימצא מוןבל מיברים !,מוןת^ים" אשר בכאן םפאת הגךםים פשםלםי-ים. יי" וזר, •כי םפניי^זה־הפדור ימצא םתםיד/עלםרר אתר, .עםישכו- מםגיד^רים מתתלפים לךבר דבר .בעולים םתתלפים, 'כאלו תאמר שבכר ימ#ף. מהם !.העד, פעם ןההפסד פעם, ?מיו שהתבאר,בטבעיות־ הוןה להויב שחתה הסבה בזה־הפדייר תמיךיי ושתםצא בעמגיםםחהלפים בעתים מתחלפים־ ולפי £אין,בכאן דבר בזה־התואר זולת ה^םים'השםיםיים, וזה ?י.הם םתנועעים, ולזה;קרה לפכבים תמצאים בהם שיהיו קרובים פעם אל הייצוב̂ו״לך זה הענ;ן בסבו^כןזם', הגה הוא םב1אר 5י ה^ךםים ורהוקים פעם, ע ו ה השפיפייפ הואי סבה £זה הסדור חמחמיר בזר, האופן, תה שהוא םוהוא ' , חי כזאת ספו^ה שתהיה תםידץת, לפי' שהעליל סמנה היא חהיע #יר,.לד, יהם אל העלול םתהלף, לפי שהעליל סמנה" יקבל מימנה ת פ דברים םתהלפים, ולחייב שיהיה זך, ההלוף הולך בםפוכ, לפי #זך. ההליף הוא הולך בםבוב גהלק הדברים'א#ר ,בכאן, [לזך. .יתיב שתוזיה זאת הסבה קןןנועעת גסבוכ בדי־ןז ^תקרב פעם יתרחק'פעם, דלך .ןה״בםמבה לעולם ממנה' זה. ואולם 'אם זה הפעל הואיםכוון וךגקית, 9י מ

מאמר ה׳ פרק א׳ 191

םהנרםים השמימיים על הבונה הראשונה או על הבונה השנייה, הנה זה םםה שיתבאר בםה שאחר זה. ואיך שהיה, הוא מבואר שםזה הצדxxw יתכן לנו להקור בעניני הנרםיס השםיםיים לםה היז בזה האופן בו. וםםה שיוסיף נלוי ושלםות על םה שהתבאר בכאן םענין הככבים הוא, שכבר תםצא שהפלוםופים הסכיםו שהם פועלים בםה שבכאן, ובן הסכיםו בזה הנביאים עליהם השלום והתורה. וזה שהפלוסוף אסרד שההויה וההפסד הנםצאים באלו הדברים בזה ס פ ה ה בספר ה הו י ה ו הסדור המתמיד הוא מפני תנועת השמש בגלגלו הנוטה, זשזםן קיום נמצא נמצא מאלו הנמצאות הוא משזער בסבוב זאת התנועה, ער שםספר הסבוכים שתשלם בהם צמיתה הנמצא הוא נמצא לםספר הסבוכים אשר בם יהיה כליו והפסח. ואםרו הםפרשים שםה שזכר הפלוסוף םזה הענק בתנועות השםש הוא ראוי שיוק םםנו שהענק הוא ק בתנועות שאר הככבים• וזה דבר כבר הסכים מ הפלוסוף לפי מה שנראח םרבריו בםקוםות רבים םהתכםה הטבעית, ר״ל שהכבבים הםע שתנועות ב ר ח ט ח א ח ש ט םשניתים בםה שבכאן םהנםצאות, ואםר ב הנרםים השםיםיים הם בעבור הככבים, ולוה ־לקת ראיה םהתנועות הנראות לככבים על מספר הנרםים השםיםיים. וזה ממה שיורה כי הפלוסוף יאםין שתנועות הגרםים השםיםיים הם כעמר אלו הדברים אשר בבאן, שאם היו בעבור עצםותם, לא היה צודק שתהינה התנועות אשר להם בעבור הככבים. ואםנם היה זה הםאםר צזרק כשהניתו אלו התנועות בעבור הדברים אשר בכאן וזה כי םפני שהיה םה שישפע בכאן םהנרםים השםיםיים שופע באםצעות הככבים, ומה שישפע באםצעות הככבים ישפע םהם באםצעות התנועה, ער שתקריב הבכב פעם לםקום^ ותרתיקהו פעם, הוא םבואר שככר יצדק לפי זאת א ה םקום ם ההגהה שתהייגה התגועות אשר לגרמים השםיםיים בעבור הככבים. וזה םםה שיתבאר באור שלם במה שיבא מזה הספר, ר״ל שהוא מהויב שתהייגה תגועות הגרסים השםיםיים בעבור אלו הדברים אשר בכאן. וק תמצא שהנביאים עליהם השלזם והתזרה הסכיםז בזה ־ אםר חשםו בארץ• ר ט ש ם ם ם תשי ס א י ם ת ש ו ק ת ת ע ד י יתברך לאיוב הה העולם השפל וםנהיגים אותו וזה םםה שיורה שהם סשגיתים מ יפועלים בו, ואםגם אםר םשטרו, לפי שהשוטר הזא םזשל, ומורה בלשוגגו על המגהיג שיש עליו שר הוא הםושל בו, וכן העגין בגרםים השםיםיים, וזח כי זאת חחשגחח חיא לחם םשר אחד םושל בהם, וחוא השם יתברך, בםו שיתבאר בםה שיבא םזה הספר בגזרת השם. ואולם, ם אל תחתו י ם ש ת ה תו םאו כה שאםר הנביא עליו השלום לישראל ו


הוא להורוח שכאשר חרבק בהם ההשגחה האלתית, אין להם לירא מהרעות אשר יקרו מפאת הגרמים השמימיים, כמו שהתבאר במה שקדם. ולזאת הסבה תמצא שכאשר זכרה התורה בריאת הככבים זכרה שזאת הבריאה היתר. להשלים מה שבכאן, במו שגבאר במה שיבא אצל באורגו ספור בריאת העולם הגובר בתורה. זלזה אמר שלמה, וזה ה ג ו ב ח ם ב י מ ץ כוגן ש ר סר א ה י ם כ ה עליו השלום ה׳ כ ששם החכמה נאמר בלשוננו על היריעה הנופלת ברברים מפגי עצמות הדברים ההם בעצמם, ושם התבונה הוא נופל בלשוננו על הוצאת רבר מדבר זר ממנו, ולזה נקראו הפלוסופים בעלי תבונה, כמו שיתבאר במקומות רבים מספר משלי, לפי שהיא תעשה ההמשל ותשתמש בחקרמוחח רבותינו מ המפורסמות ולא יתנה בהם שתר.יינה עצמיות, ולזה א זכחנם לברכה בנכון שהוא המוציא רבר מתוך רבד. ולפי שהידיעה תפל באלו הדברים המבעים השפלים מעצם הדברים ההם בעצמם, זהיר. םבזאר שםזשכל אלו הדברים הוא הנםזם הנמצא להם וסדרם וישרם חזא חתחלה למציאותם, כמו שהתבאר בראשזן מזה הספר, אמר שהשםp בזה האופן, זזה שהדברים המתחייבים קצתם מקצת באלו א יסר ה הדברים הם םתהייבים בזה האזפן, כאלו תאמר שהחזם יהםם והקזר יקרר, וזר. םמאר םהסבות הנותנזת באלי הדברים בהכםה הטבעית׳ זאולם השמים, מפני שהמתתייב סמנו אינו םתהייב בזה האופן, כי אין לשטים דבר מהדברים שישפעז מהם באלז הדברים, זהם בתבונה שיתכן ממנה שישפע םהם זר. לפי חכח האלהי שיש להם מהשם יתברך, אמר שהשם יתברך שם תכונת השמים באזפן שהיא בו בתבונה שיחתייכ מהם כזד. האופן מה שישלמו בו אלו הדברים אשר בכאן׳ והנר. אק זה היוב ממין היוב אלו הדברים אשר בכאן קצתם מקצת, כי אין לגרםים השמימיים רבר מהאיכיות שישפיעו למה שבכאן, כפי מה שהתבאר בהכםה הטבעית. והגה זה הענק נכפל הרבה ברברי הנביאים עליהם השלום, דיל שםהשםים יסודרו פעולות באלו הדברים, ולהגלות זר. הענין טעי הקורסים וחשבו בכככים שיהיו אלוהות, כםז שגתפרסם זה םהם. ואופן טעוחם היה, שהם חשבו שאלו הפעולות חהייגר. להם סעצםוחם מזולת סבה קורסת להם׳ וזה טכואר הבטול, כי לא יהיה טהדברים חרבים פעל אחר במספר אם לא היה זה מסודר להם מסבה אחת במספר, כמו שיתבאר במה שאחר זה• ובהיות העגיןכן, חוא מבואר שבכאן סכה אחת קורמת להם, היא אשר שמה אותם משתתפעל בפעל

אחר במספר, אחי ההשגהה בזה העולם השפל.

מאמר ה׳ חלק ב׳ פרק 3 193

פרק שניי ל ג ל ! ג י א ג צ ם ו mum נ נ ר א • ג * ו » ת נ ו מ ר ת מ ו י ש ת ל ע ם ז ש ג ת ה ו ה פ ו ב ר ג ו ק ח נ

. ה ח נ ה ת ה א ז ה ב ר ק ת י ק ם פ ר ס י ת נ י ו נ ש ב ה ג נ י ה ל ג ל ג ר ל ה א ג ה ב נ

וראוי שנחקור בכאן מעגץ חגשם חבלתי שזמר תמונתו, שהתבאר בחל הקודם שהוא בק גלגלי הככב האחד לגלגלי הככב חשני, מר חוא, ר׳׳

אם יש לו צורה, כםו העגין בשאר הרבדים הטבעיים, או אין א צורה כלל.

וגאםר שכבר יראח שאין לו צורח, כי חםאטר בשחהיה לו צורה זלא יםודר םםנה פעל הוא מאמר םבואר הגמילה־ זלפי שאין לזר. חגשם תנועה בעצםותו, אבל חוא לבר כלי למנוע שלא יבאו כל חנועוח הככב האהד לככב השני, הוא םמאר שאין לו בעצםו צורה, ואולם היה םציאזחו לחישיר אל שישלםו בז חנועוח הגרם חשםיםיי חחלקיות, כמו שהתבאר, על חאופן שימצאו בבעלי חיים חלקים געךרי חחיוח, בםו חעצםוח מולחם, להשלים חגועוחמ חחלקמח אלא שכאשר חוגח חעגק כן, חגר. יקרח טזר. םפק חזק. וזח שאנחגו גםצא שלא יחכן באלו הגשמים אשר בכאן שיטצא בחט גשט מולח צורח, כטו שרחבאר בטבעיוח ואט היה גמגע חםצא גשם מולח צורח באלו חגשםים חחוויט חגפסדים עם טיעוט דבקוחם בחיים והשלםות, הגה יזחר ראוי שיהיה זה גםגע בגרט חשטימיי עט חיוחו רבק לחייט והשלמזח חטיר. וגאטר שהוא מבואר שאץ כה בכמו אלו המאמרים לבטל טה שהחבאר חיובו טן החוש, כי חם לקוחים בין אלו הגרמים השםימיים והדברים אשר בכאן, וכבר תתבאר בטבעיות ששם חגשם גאסר בשחוף השם על אלו הגרמים חשםיטייט ועל חרבריט אשר בכאן, וטח שזח דרכו לא יתן טשפט הכרחי. ועוד כי זח כבר חוא גטצא באלו חרבריט אשר בכאן לחיוח צורוחיהט היולאגיוח וישיגט השגוי בטזג טהפך אל הפך, ויקרה טפני זה שיהיו תמיר בעלי איכות עט הפטר צורותט, והגיע עליהט בחכרח הצירה אשר היתר. טחיחטת לטזגט, ולזה יטצאו תטיד עט צורה ואולמ הגרטיט השטיטייט שאץ לחט צורוח חיולאנייח ואין להט טזג, לא יחויב בהם זה. וגם p הגה כטו שבאלו הגטצאות השפלות גופיט חלקט בחייט טעט, ער שחם כםו גופים מחים, וגופים ידבקו בחם חחיים היותר שלטים שאפשר באלו הגםצאוח, כן אפשר בגרמים חשםימיים שיחיוה העגק, ער שיש בהם חלקים דבקו בחם בהם מררגוח םחחלפוח מ החיים המחר שלםים שאפשר שיםצאז בהם, והם הככבים, כי היו חפעולוח השופעזח םחם, רוצח לזםר םחגרםיס חשםיטיים, מםודרוח

1 3


םהם ותגיעיח הגלגלים רa בעמרס, כמו שיתבאר אחר זה, ויהיו בהם חלקים בתכלית מהעדר החיים, והם אלו הגופים אשר בק גלגלי הכוכבan האחר לגלגלי הככב השגי, והמםוצעיס בק שתי אלו המציאויות הגלגלים על מדרגותיהם, הה שהגלגלים אשר הככבים קבועים בהם שגיים לחם כםררגח חרויים, ואחריהם יהיו הגלגלים העובדים אותם להגיע תנועותיהם אל הגלגל אשר מ הככב. ועוד כי ההפכים םררכם, אם בזםגיס מתחלפים, אם בחלקים מחחלפים• ד ח שיקבלם משא א ולפי שהיתר. שמירת התמונה עגק מקביל להעדר שמירח חתםוגח, והיה בלתי אפשר שיקבל שגי אלו העגיגים הגרם השםימיי ממנים מתחלפים, לפי שהוא כלתי גפסר, הגה יקבלם בתלקים מחחלפים• וכםו שקבל הגרם השםיטיי ענק ההארה זהעדר הספירות בהלקים מוגבלים ממגו,, ועגק הספירות והעדר ההארה בהלקים אהרים, p אפשר ם י כ מ והם ה שקבל עגק שםירת התפוגה בחלקים םוגכליס םמגו והערר השמירה לחמוגה כהלקים אחרים. וגם p הגה מפגי שהגרסים השמימיים כלם ישחחפ׳ בפעל אהד, ורוא החשגחה' במה שבכאן, והיתח זאח ההשגחה במה שיסודר מהם מהתגועות לככב ככב, כפי מר. שקדם מתבאר בשלמות במה שאהד זה• הגה יהיו אלו החלקים געדרי ההיים בחם, בפה שהם אחד להשלים תגועותיהם התלקיות באופן שישלם עגק כללותם, כפו שימצאו בבעל חיים חאתר תלקים געררי החיות, כפו העצמות ומה

שירמה להם, לחשליס תגועןתיו החלקיות ועגין כללוחז. •

פרק שלישיר גכאן. ש גגאו ט שהננביפ י.ס גגלגלים 80גי יןיכרים *

זראמ שגתקוד תהלה מעגין הבכביס אס הם בגלגלים בעבור עצםותס, או הם בהם כעמר הדברים אשר בכאן, מ זאת התקירה היא עמוקה ומסופקת םאד. מה שככר יראה הראות ממאר שתגועות הככביס ושיעוריהם ר& במהר שלם שבפגיס להשלים אלו הנםצאות השפלות, ער שאם רדה גפסר זה הסדר, היה גפפד זה הםציאות השפל, כסו שיתבאר אתר זה, זכבר זברגז זה פעםים רבות בםה שקרם, זזכח גם, זה ממה. שיראה ממט ם ל ו ע ה ם ו י ם ש כן אבן רשר כבאות לספר ה שהככבים הם בעבור הדברים אשר בכאן באופן מה• וכבר יהשב שהוא בלתי אפשר שיוגהו הככבים בעבור הדברים אשר בכאן, לפי שאס הוגה הענק כן, יהיה הנכבד כעבזר השפל הפחוס י ולוה שפטו האתרוגיםעמד עצםזתט, יסר. שיושפע םהם מהפלוסזפים שהככמם הם בגלגלם נה המציאות השפל הוא מבזק םהם על המנה השגיח• סר.פע!לות מ

מאמר רד חלק כ׳ פרק גי 195

ע הוא ב מ ר ה ח א ה ש מ ב ת ו ו י ע ב ט ואולם הנראה סדברי הפלוסוף ב שהככבים הס כעמר הדברים אשר בכאן• ולזה ראינו להקה־ זה בזה הםקים. זהנה חסכםנז להקיר בזה תהלה קודם שנהקזר םםבזת שארה ההלק, ספני כי זאת ההקירה הדברים אשר יעדגז להקזר בהם מ היא םשזתפת לכל הככבים, וראוי שתקדם ההקירה ברברים הםשזתפים

לכל הכככים להקירה סטה שייותד מ קצת הככבים םקצת. ונאמר כי הוא ססה שהתבאר בסבעיית שכבר יובדל הגרם ההםישי מבעלי הנפש אשר בכאן שהנושא לצורתו הוא דבר פשוט, ושאק בעצמותו רבר בכה * ואולם קראני ההימר התםישי נושא על צד ההקל בשםית, ואם איני נושא על דרך האסת, כםו שהתבאר בםכעיזת. וכאשר התישב לס זה, נאסר שהיא גם כן םמאר שהבעל נפש אשר בכאן הוא כליי טצד הרכבו־״ ומצד השלמת םציאיתו ושםירתי> כי ספני זה יצסרבו כלים רמס• אם םצד ההרכבה, כי לשםזר ההפכים אשר הורכב םהם כשיר הנאות לכעל נפש ההזא הזכנז לז כלים םתהלפים ייזהס לאהד םהם שטירת ההפך חאחד ולאחר שטירת ההפך האחר, והםשל בבעל חי, כי הטרה היא בו םשק הטבע חחם חיבש, יחטחול הוא בי משכן הטבע הקר היבש, והכבד היא בו םשכן הטבע התט והלח, והפז ח הזא מ םשכן חסבע חקר הלה־ יאילם טצד השלטו טציאיתו ושטידתי הוכנו לו גם כן כלים רבים, והם הדברים בכללם הגסצאים לו, כסו שהתבארם אצל המאמר בתועלת אברי הבעלי חיים. י י זה כלי בספר ה בעלי ח ובהיות העגק כן, חמגי שהבעל גפש אשר בכאן יצסרך להיות כליי םצד חיותו םורככ םהפכיט יסצד הצסרמ אל םה שישלים סציאזתו זישםד אותו כפי מה שאפשר, והיה מבואר מהגרם השםיםיי שאין מ הרכבה, לפי שהוא פשום בתכלית הפשימזח, ולא יצסרך נם כן לכלים ישמח מציאיתי יישליםיהו, כי אק בעצםותי דבר בכה כסו העגק בבעל חיים שיצםרך, דרך משל, אל סזק להחליף םה שיותך םםגי־ יאה םמאד שלא יצסרך הגרם השםיםיי להמת כליי, מה כי כבר גאםר בספרפ ש כי הגפש היא שלטות ראשון לגשט טבעיי כליי, זזה ממה שיביא ג ה לתשב שיהיה םהכרח הגרםים השםיםיים שיהיו כלייט, לפי שהט בעלי גפש. וכאשר התבאר זה, רצוגי שאין סתגאי הגרם השסיםיי שיהיה כליי, ואף על פי ש«יא בעל גפש, היא םבואר שאין לככב רושם בשישים הגלגל בעל גפש. מה ממה שיראה מטגו שאק הכככים בגלגלים סצד עצםיתס. יגם כן, אס היחגו שמתגאי הגלגל שיהיה כליי, לפי שהוא בעל גפש, הגה יהבאר עם כל זה שאק לככבים רישם בשישיםי הגלגל נעל גפש. מה שאי אפשר ש־זגח הכבכ הכלי

13*


אשר יצטרך לגלגל להשיס איחס בעלי נפש• לפי שהבלי אש- בי יהיר., , יבטקום אהד הדבר בעל נפש ימצא בכל אישי הטין בםספר אהד, ובגורל מהיחס לגורל גופמ, יזה דבר מבואר בגפשז, ובאופן אחד יחמשל שלא ימצא איש אחד יהיה חלב בו באמצע גופו, ואיש אחר יהיה חלב בו כראשו או ברגליו, ואיש אחר סכלי לב, זאיש אחר במספר רב הלבבות, ויסצא נם כן גודל הלב כאנשים הבריאים סתיחסים לגורל גופם, ויםצא נם כן טבעו בענין אחד בסין באישי הטין האחד• יכבד גםצא בבכבים שלא ישםרו הכלי אשר ישים גושאז בעל נפש, זזח כי הככב נמצא בקצת הגלגלים אחד לבד, והוא באמצע, ובקצתם ימצא סספר רב םהככבים, קצתם באמצע חנלנל וקצתם אצל הקטבים ימה שביניהם ובק אמצע הנלנל, והם נם כן בלתי שווים קצתם לקצת ובלתי מתיחט חלוף נדליהם לתליף גידל נוף נושאיהם, ובקצתם לא ימצא ככב כלל, כמו שהתבאר במת שקדם׳ ועוד שזחו הראש אשר יהיה בו הככב מה שהוא, כי הוא ככב םצד היותו מאיר, והזא םאיר סצד הזהר אשר לו איננו בהם בענק אהד, וזה כי קצתם היה לי הזוהר םעצםו וקצתם םזולחו, וקצתם ימצא והרם אדום וקצתם ימצא זהרם בםראה אתרי ולזר. הוא מבואר שאין לככב רושם בשישים הגלגל בעל נפש, ואף על פי שטרה שמתנאי הנלנל שיהיה כליי, מפני היותו בעל נפש. ועוד שהזוהר יראה םעניגו אפילו בדברים אשר בכאן שאק לו מבוא בהשיםו נושאו בעל נפש, כי הםראה אין לו םבוא בזה אצל הטבע, ואי אפשר לאדם שיאמר באיזה צד שיהיה לזוהר סבוא כהשםתם בעלי נפש, ואפילו אם רצה שיברא זה טלבו בדיאה• האלהים, אלא שנאסר שכעבור שהם יציירו מענק גםוס הגסצאוח וםדרם יישרם מה שיציירו אותם, והיו םשתוקקים םעצם הציור שיפעלו מר. שישלם מ זה הסחר אשר באלו הדברים אשר בכאן, היה םהויב שיהיה להם הכלי אל שיעשו בו זה הפעל, והוא הככב• אלא שזה המאסר יהייכ שאין הככבים בגלגלים םצד עצםותם, אבל לפעול םה שיהייבהז ציורם להשלים אלו הגםצאות השפלות, וזה כי ההשגה תספיק לגלגלים מצד שהם בעלי שכל, ילא יצטרך להם פעל אתר להעםיד םציאותם. ואש הודיגו שתהיה ראף להם תנועה סצר היותם בעלי נפש, כמו שאמרו קצת הקידםיס, הנה לא יתויב מזה שיהיו כה9 ככב או ככבים, ולא שתהייגה חנזעותיהן בזה הא1פן אשר לא ישלם זה הםציאות השפל אלא, וכבר יתבאר זה בשלמות בםאסר הששי םזה הספר בגזרת השם מ יתברך. יבהיוח העגק כן, הוא סבואר שאין הככבים בגלגלים םצד עצסותם, אבל הס בהם להשפיע זח המציאות השפל. אלא שכאשר

מאמר ה' חלק ב פרק ד' 197

מנח הענקי כן, הנה יתויב מזה הםפק הקודם, והוא שבבר יחמנ נמה שיהיה םעיאות חנכבר כעביר חפחוח, וחוא שקר• חנח לא ימנע חמח בנכבד דבר כעביר חפחיו/ אכל חיא רבר נמצא כן, ימח האופן היה

חנכבד םשפיע לפחוח ופועל אוחו, כאלו תאמר שהשם יחברך פועל מח , שלמטה םםנו ומשגיח בו, והשכל הפועל פועל אלו חדברים אשר ׳׳•

בכאן, יחנח זאח ההשפעה נטצאת בו כעביר הדברים אשר בכאן, ומה הענין בעינו יהיה חזוחר וההארה בככבים כעביר אלי חדברים אשר בכאן, ויהיה עצםיחם כעמר עצמם. וכבר נשלים הםאמר כזה בגזרת

השם יחברך במאםר הששי םזה הספר.

פרק רביעי. ן ו י ע ו שיושבו בעל• מ פ ת hhi יזם• כ ו ד ו מ ל ה ג ל ל ג ם ע ו שאין ש ר ב א ב נ

וראוי שנחקור אם יש למעלח םגלנל חטזליח נלגל בלחי מכוכב יחנזעעה נ ו כ בעל ת ם ו ו י ס ל ט בהנועה היומיח, כמו שחשכו חקורמים וחם ב

, או אין נלנל עליו בזח החאר, כמו שיראה בן רשד. ה ש ר ח ונאמר שכבר ימצא לכל אחח מאלו הרעוח אופן מההראות. חח שכבר יהשב שיהיה ראוי שמנת על נלנל המזלות זה חגלנל חממי, לפי שזח הגלגל לברו נראהו מתניעע בהגיעה פשיטה, זלזה ראוי שיהיה חגלנלה התאו־• כי כבר גטצא בכל מה שקרב מהגלגלים אשר העלמן מ בהם ככב אל היסודות שתגועותיהם הם מתר מורכבות, ולזה הוא ראוי בםה שרחק םהם בתכלית שיהיה כתכלית פשיטות התנועה. ועוד כי זאח חחנועה הפשוטה ראיי שחטצא לגרם פשוט, יהגה הגלגל הםכוכב הוא מורכב באופן טה, ולזה ראוי שחחיח חחגועה היוםיח לגלגל בלחי מכוכב. ועור כי הגרם הראשק ראוי שיהיה הפשוט, לפי שפשוט הוא קודם לםורכב, והגלגל הראשק הוא קודם לשאר הגלגלים, לפי שהוא מקיף בהם, ולזה הוא בחברח מחר נכבד סהם, כי הםקיף הוא יותר, כמו שנראח מענק חיסורוח־ וכחיוח הענק כן, נכבד מחמןקף מ יהיה מבואר שהנלנל הככביי הוא מורכב באופן מה, חנח חוא ראוי שלא יהיה הגלגל הככביי הגרם הראשון, אבל יהיה נלנל אהר עליוא המקיף בכל הגלגלים. ועוד כי כמו שכל אחח בלחי ככבי, ה משאר התגועות הגטצאיח לככביס גטצאיח ראשוגח פשוטוח ואחר כך

מורכבות, כטו העגין בתגועת גלגל הטזלות, כי היא נטצאת לגלגל .• הטזלות תתלה, על שהיא תגועתו הטמתדת, ואתר כך תמצא לשאר י

הככביס מורכבת עם תגיעות אתרות־ זכטו העגק בתנועה השמשית שהיא נטצאת פשוטה לשמש, ונמצאת םורככת עם התנועות האחחת


לנונה ולכוכב, p הראוי שיהיה חעגק p בתנועה הממית, רצוני שתהיח תנועה ממתרת לאחר טהנלנלים. וכבר יראה כאופן אחר שהוא ראף שלא יהיה בכאן נלנל יומי על נלנל המזלות, לפי שתנועות הנלגלים יראה םענינם שהם בעבור הככבים, כמו שקרם, ובמו שיתבאר, מה, כמו שזכרנו בםה ע ב ט דבר זכרו ארסטוטלום כבאור במה שאיתר ה^ חוא מבואר שחוא ראוי שלא יחיה בכאן נלגל ץ נ ע שקדם• ובהיות ח, כי הנלגל שאק מ ככב ואיני משרת לנלנל שיש מאד יוםי בזה ו בו בככ תהיה חנועחו לבטלה, וחטבע ימאן זה. וזה הוא אשר הניע אבן רשר אל שיאםר שחנתת גלגל יוטי על גלגל חמזלוח הוא רבר בטל. יבחיוח חענין p, חנח ראוי שנעיק אנחנו בזח. ונאםר שלםח שחיתח תנועת חנרם חחמשי כעבור חרברים אשר בכאן, בטו שקרם, וחיהה העולם השפל, לחשלים יותר נבכר שישפעו מםנו פעולות רכות מ רמי ההרות בכאן, טשתושפע מםנו פעולה אתת בםספר, והיה םמאר שהשפע הפעולות תרבות טהככב יהיה םצר רמי התנועות ורבוי היהסימ אשר לככב לםקום םקום טחארץ• חוא טבואר שאק ראוי שמנח לגרם חמחר נכבד חנועח פשוטח, כל שכן שאץ ראמ שיונח בלי ככב. הח כי חתנועוח אשר לגלגלים, אם חיו כעמר הדברים אשר בכאן על חכונח הראשונח, בטו שבארנו, חנח חזא םמאר שזאת חחנחח חיא בטלה׳ ואם היו על הבונה השנית בעבור הדברים אשר בכאן, כטו שיראו קצת הםתאתרים מצד יתרק שלםותם שהיא מתר טוב להם ימתו־ נכבד שיהיו באופן שיושפע מהם לזולתם משלא יהיו p, היא םביאר שהוא יותר ראוי שתמצא זאת ההשפעה לנרם היותר נכבד מהם• ולזה הוא טמאר שזאת ההנהה היא בטלה, איך שהונה הענק בזה, ולזה הוא טמאר טה שאטרנו. ואולם טה שזכרנז בזאת הטענה בי םפני שהפשיט הוא קידם לטורכב, ראוי שיהיה הגלגל הראשון בלתי טכובכ, לפי שהיא קידם לשאר הגלגלים, מפגי הייתי מקיף בהם, הוא בלתי צודק על כל פגים. וזה שהיות הפשוט קידם למירכב קדימה מהא אמת, אלא שזאת הקרימה לא תםצא תםיר באופן שיהיה הפשוט ת יותר גכבר םהםורכב םםגו וםרכרים אתרים, אכל יהיה המורכב הולך בםדרגת הצירה והשלטות לפשוט, חה םכואר מאד כמה שאצלגו טהנטצאות, הה שבל מה שנוספה ההרכבה בתמר הראשון היה הנמצא ההוא מתר נבכר, ילזה היה הדומם יותר נכבר טהיטוחת, והצוטח מחר נכבד מהדומם, יחתי יותר נכבד םהצוםה, והאדם מתר גכבד משאר בעלי חיים• ובהמה הענין בן, הנה לנו שנודה שהפשוט קידם למירכב ממגי ומרבדים אחרים חקדימה ההיולאגית, ויחיח חגלגל חכוכביי

מאמר רד חלק כ׳ פרק ד׳ 199

הוא הגלגל העליון המקיף בבל, ויהיה למטה ממגו הגלגל היומי, כמו שהנהנו במה שקדם, והנה התנועה המורכבת םהיוםיח והמאוחרת המגעת לגלגל הככביי הולכת במדרגת השלמות לתנועה היומית אשד בגלגל השפל ממט. ואולם טה שטענו כי מפגי שנמצא מה שהיה מהגלגלים הככביים יותר קרוב אל היסודות בתכלית מהרכבת החגועזת, הגה ראוי שיהיה םה שהוא בתכלית הםרהק םהם בתכלית פשיטות התגועה, ולזה ראוי שיהיה הגלגל הראשון מתגועע בתגועה פשוטה, הזא דבר בלתי נמשך מזה ההקש. חד. שמה שנמשך ממגו הוא, כי מפני שנמצא סר. שהיה םהגלנלים הככביים יותר קרוב אל היסודות בתכלית מהרכבת התנועות, הנה ראוי שיהיה מה שרהק מהגלגלים חמכמים יותר p היסודי בתכלית טיעוט הרכבת ו^גועיח, הה דברא הגלגל הראשון, כי אק שם צודק עם הגתתגו הגלגל הככביי ת גלגל בעל ככב שלא יםצא בו מתר מהרכבת התגועות ממה שיםצא מזה לגלגל הככבים הקייסים. ואולם הטעגה שחייבה שתהיה התנועה חממית לגלגל כלתי םכוכב, הגה, אף על פי שגורה בה, לא יחויב ממגר. שיהיה הגלגל הראשון בלתי םכוכב, וזה שכבר תהיה זאת התנועה לגלגל בלתי םכוכב שפל מגלגל המזלות, כמי שהנהנו אגהט בתכוגת גלגל הככבים הקייסים. ואילם הטעגה שחייבני מםגה המצא שם גלגל מםי על גלגל הםזלות, ספני טה שנמצא משאר חתגועות הםשותפות לככביס רבים שוט גסצאות תתלה פשוטות ואהר כך מורכבות, היא בלתי צודקת. וזה שזר. אמגם יצדק בתגועות אשר סדרכם שימצאו בככבים, והם התגועות המורכבות, כמו תנועת גלגל הםזלות שחיא מורכבת מהתגועה הממית והתגועה המתאחרת, וכמי תגועת השםש הםורכבת םשלש תגועות• ואולם התגועת הפשוטה לא יצרק בה זה, כי אין התניעה הפשיטה גאיתה להשפיע בכאן טה שיצטרךק לרמי ההרות, כמו שקדם, ואף על פי שיהיה בגלנל הככב, וכל ש שאק ראזי שיוגח בכאן גלגל בלתי מככב מתגועע חגועה פשוטה, לא לעמדת נלנל בעל ככב, כי מציאות זאת התנועח מ חהיח לריק ולבטלה, לפי שאק בה חועלח לחשםיע בכאן רבר, כי השפעת הגלגלים לזוז המציאות השפל הוא מצר הכככים, והגה אק בדברים הטבעיים דבר לבטלה, כל שכן שאין ראזי שיונח זה באלו הנדמים הנכבדים ״ ובהמת העגין בן, הוא מבואר שאין שם גלגל יומי על גלגל המזלות, כמי שחשבו

קצת הקודמים. וזה מה שרציגו כאות בזה הפרק.


פרק חמישין ל חראשו ג ל ג ו ב י ה ח מ ו ל א ב , ושם נ ד ח ל א ג ל ג ם ב ל ם כ ם ה י מ י י ק ט ה י ב ל ב ח ו ש ר ב א ב נ

. ד ח ב א כ כ ד מ ח ו ד י ח א ל ה ג ל ג א ב צ מ א נ ו ל נ מ . מ ד מ פ ל ח ש מ ב ם ו י ב ם ר י ב כ נ

וראוי שנחקיר אם הככבים הקיימים חם כלם בגלגל אחר, כמו שחנחני, או יתד• לכל אהד מהם גלגל.

ינאטרשכבר יראח שחיא ראיישמנחי בלם בגלגל אחד• ספנים, —, שככר ימצא חסיד מרחק קצתם טקצח אחד, כמו שזכר בטלסמס, ם ה מ יזה ממה שיורה שהם כלם בגלגל אהד, שאם היו בגלגלים רבים, כמר, אגי חמיה איך ימצא זה המספר הרב מהגלגלים בחגיעה שזה יבקטבים אחדים, ושאר חגלגלים אין בחם שגים שחהיח חגיעחם שיח, בי ספני שחיר, אפשר חשלםחחגראח ם ה ט ילא בקטבים אהדים. י מחגיעיחם בגלגל אהד כסי שישלם בגלגלים רבים, יהיה סביארק באלי הגרםים ברברים הטבעיים שאץ בהם דבר לבטלה, וכל ש הגצחיים• הוא םבואר שחוא ראוי שיחיו כלם בגלגלי אחד, שאם חיי בגלגלים רבים, היה םציאוח דמי הגלגלים ההם לבטלה, אחר שכבר ישלם המגיע םהם כגלגל אחד. — ים ה ם, שכבר נםצא בגלגלים אשר בהם ככב אחד טרחק הככב p קטמו סרחק אחר, אי קחב םאחד, וראוי להם זה, בי היד, יה המקום המחר גכבד שבגלגל כמד מהיריח חתגועה, וראוי שיהיח הככב כהלק המחר גכבר, מ היה הכבב הוא החלק היותר גכבר ״שחלקי הגלגל, וזה יראה מפעולתו כמו שקדם. יעוד שהוא כאשר היה בזד, המקים, היה אפשר מ שיהיה לפעסים על האופק באמה הלק שיהיה סהארץ, ילא יהיה בן לככב, אם חיה קחב לאהד סהקטבים, וכבר היה ייתר טוב שחגיע פעילחז בכל חלק סחלקי הארץ משחגיע בחלק מיוחד טמנה לבד. וכאשר התישב לגו זח, רצוגי שהיא ראוי בגלגלים שיש גחם ככב אחד לבד שיהיה מרחק, אי קרוב םאהד, והיח סביאר שזה חכככ חחוא מהקטבים מרחק אחד דבר בלחי גמצא p באלו חככביס, אם חיח לכל אחד מחם גלגל אחד, הוא סמאר שהוא ראוי שיהיו אלו הככבים הקייסים כלם בגלגל אחד.ת כי םפגי שלא היה ח א יאזלם היה מ רמי חככבי׳ם לשחי סבוה• ה לזח הגלנל כי אם חניעה אחח יולת התנועה הממית, יםפגי זה היה בלחי אפשר, אם לא היה בי כי אם כככ שישפע סםגז רמי הפעילית, כסי שאסר ח אשר יצטרך להשלים סד, שבכאן, השוה חטבע מ הפלוסוף, כששם מ רמי הככבים חטורוח רמי חחנועיח, ויהיה מטנוה האופן יחן זה הנלגל ה כי מ י רמי הפעילות בזד, האיפן. יה שנ לככמם הרצים סה שלחם סרמי חפעיליח כאזפן סה. זזה שכבר יסצאו

מאסר ה׳ חלק כ׳ פרק וי 201

ה הגלגל ככבים טההלפי הפעולוה, וזה יראה מהלוף טבעיהס מ וםהלוף פעזלה הככבים ההולכים, בהיוהם בהלקים טהחלפים טטגו, כטו. שיהבאר לטי שעיין בטשפטי הככבים עיון טעט־ והגה הככבים אשר, לפי םה שיעלה םהם על האופק ה איגם באזור ימצא להם גם כן םבוא מ אופק עם הככב וםה שיםצע עםו השםים• בזה האופן יהחדשו םהככב חאחר, בהיוהו בםקום אחר מגלגל המזלוה, פעולוה םהחלפים באפקים טהחלפים. — ובכאן ההבאר חסבח לםח חיח בגלגל הראשון ככבים רבים, זבטה שלמטה ממגו לא יםצא בגלגל יוהר מככב אהר, ולמה לא היה לגלגל הככבים רבוי חתגועוח כםו העגק בשאר הגלגלים שימצא

גחם ככב, וחתבאר שחככמם חקייםים כלם הם בגלגל אהר.

פרק ששיגיע ן י פ ה באיזון או ב ס ר ה א ב ת , ושש ת ר י ו א ש ה ט ש ם ה ט ח ך י ו אי ר ב א ב נ

. ד. ו י ז ו סהפעז וחר ב י ה שי א ר נ ח ש ט פ י ב ג ו כ ה ד ט ה ד א ת א פ

זראוי שגחקור איך יחמם השמש האויר, כי זאח חחקירה היא עמוקה מאר, והיא גם כן משותפה לכל הככבים באופן מה, וזח שכאשר יחבאר באיזה ער יגיע זה הפעל מהשמש, יהבאר באיזה צר יגיעו

משאר הככמס פעולוהיהם אשר ייוהח בהם אחר אחר םהם. ונאמר שהוא מבואר בטבעיוה שאין לככבים אלו האיכיוה הנםצאוה ליםיחה זלםורכב םהם, ולזר. אי אפשר שנאמר שיחיה השמש םהםם מפני היוהז הם• ולפי שכבר ההבאר בשרשים הכוללים, שכל רבר שיוציא זולה־ מן הכה אל הפעל בדבר מה הנה ימצא לו בפעל טה שנמצא אל המהפעל ממנו בכח, חנח יראח שיחויב מזה אם שיהיה השמש הם, אם היה שיגיע םםנו החום בעצםוהו, שאם לא היה הענק כן, לא אשער איזח צר יגיע םסגו חום לאלו הדברים, או שיהיה ההום כעצםוה םחשםש, ולפי שאי אפשר שיזגח חשםש חם, כםז שקדם, חגח ירםח שיחויב שיהיה החום בלהי םגיע בעצםוח םהשםש, אבל יהיה םציאוהז םדבר שםציאוחו גסשך לגרם חשמש, ולזה גחשב שיהיח חשםש םחםם םזולח שיהיה העגק כן. זאהר שההבאר זה, ראוי

שנהקור מה הוא זה העגק. ונאמר שהפלוםוףנהן בזהשחיםמח־ העלדיחאחה היא חחהפכוה האור אשר יגיע םהשםש, כי היה מדרך חאור בכה אלהי אשר בו שכאשר יהחפך יחדש חחזם, זזה מבואר בםראוה השורפוה, כםו שיאםר הפלוםזף־ ולפי שזה ההההפמה יהיה יוחד חזק בשיקרב חשםש להדש זויוה גצבוה, אי קחבוה לגצבוה, הגה יםצא ההום הםגיע


מהשמש מחר חוק בעת הקיץ, בי או יהיה השמע יותר גבוה על האופקח היא י ג ש בכל חיישוב מסח שהוא בשאר ימוח השגה. הסבה ה חחגועה, חה שהפליסוף יאמר שגרם השמש חוא יוחר סקשיי םשאר חלקי הגלגל, ויקרה לחגועחו החסום, כי מדרך חחגועה שחחסס, מה שרתגועח חגיע חיסוחח וחביא קצתם לקצתם, ויקרה מזח סהחום חחלוש אשרביסוהח חום יוחר חזק, כמו שיחחרש םהבריאוח הסעטי. ומה האופן ע ב ט ר ה ח א .בריאוח שלם, לפי מר. שאומר בס ה ש

יחשב הפלוסוף שחשלם הסבר. כחמים השמש האויר. וראוי שגעיק אגחגו באלו הסבוח אשר גחגם הפלוםוף מד. חעגק. וגאםר שהםבה אשר גחן םצר החהפכוח אור השסש איגגה צודקח כשלא יאסר בה יוחר סזה השעור. וזה שכבר יראה שישאר עסה הספק בעיגו אשר יםופק בהגחח השמש מחסום האור, כי האור איגגו גשם, בל שכן שאץ לו חום• ובחייח העגק כן, הגה לא אשער אז יחסם האור. זעיר שאס היה •זהי החסום נמצא לאור מור. שהוא אור, הגה ראוי שימצא זה לירח גם כן, כי היא סאירה• ואף על פי שאין אורח חזק כמו אור השסש, הגד. היא יוחר קרובה אל הארץ, והיחד. לפעמים קרובה מגוכה הראש מהשמש ברב הישוב, והוא בחיות״. בראש הטרטן בתכלית גטייחח לצפון, ויוחד ארוך זסן עסירחה על הארץ מימן עטירת השמש עליה בהמתו בראש טרטן, ולזה היה ראוי, אם היה האור טחטט, שחהיה הירח טחטטח האדר מטן ההוא חטוט מופלג, ר״ל כאשר היה אור הלמה שלט יהיא בראש סרטן, זזה יקרה בלילוח הארוכות• והגה טח שימצא בחוש הוא הפך זה, וזה כי אז יטצא הקורק גאסר שהסבה אשר גחן מצר החגועה היא בלחי צורקח. חיק סאר. ז וזה כי הסאםר כשהיה גרם השמש מחר סקשיי סהגלגל אשר הואא יראה א טאםר מבואר הגפילה, וכל שכן לדעח חפלוסוף, כי ת מ תח ההנחה א שהגרט החסישי הוא כלו סטבע אחר־ עם שאק חזעלח מ לקיים שימצא חחםום לאויר מן השםש נמה הצד, כי הגשסים אשר זה ררכם יחמםי הגשמים המטששים להם, זבאםצעוחם יחממו שאר הגשמים, אבל הגשמים האמצעיים ביגיני יבק השמש, יהם שאר הגרסים השמימיים אשר חההיי, איגם םקברים ההטים• הגה אם כן לא יחק שיגיע ההמוס לאזיר מזה הצר, ואם אמר לגו אומר שכבר ימצא שיתפעל רבר מדבר מזולת שיחפעל האמצעי באופן הפעלוח ההוא, כמו שיאמר בדג מה שירדיס הדייג באמצעות הרשת, והגר! הרשת לא קבל ההרדמה • אסרני לו שעל כל פגים יתפעל הרשת טמין הפעליתא סבת תרדמת היד, אטנם לא יררם האחרון, והוא הקור אשר ת

מאשר ת חלק כ׳ פרק ף 203

הרשת, לפי שאינו בעל חי, ועור שככר התבאר נטה שקרס שתנועת השסש לא תבא לגלגלי שאר הככבים, ולזה הוא טבואר שלא •הכן שתניע אל חיסוחח, אבל חכלה ותפסק אל הנשם אשר בק גלנלי השסש לנלנלי הככב אשר חחחיו. ועוד שחוא םבואר שנרם חשטש חוא יוחר, וחיח חנלנל הוא קסן םאר סהנלנל אשר חוא בו־ ובחיות חענק ק יעחגיעע, לא השסש, הנה חוא מחר ראוי שייוחס חחםוס לחנזעת הנלגלp סשייוחס לתנועת חשםש, כי חחנוער. חיא אחח ובמרחק אחר היסודית־ זאם היה זח ק, חנח יחויב שיהיח חחום גםצא באויר חמיר על ענק אהר במם כללה, כםתז כקיץ, מה שקר. ועיר שאם היה סבת ו^ים חחגועח, הגה מתר ראוי שיהיה זה מייחס לתגזעת הגלגל הייסי, ?כי היא הייתר מהירה שבתגיעית הגרםים השמימיים, וו?יא גס בן קריבה אל חיסיחח זםגעח אליהם, ער שאנחנז נםצא בהם זאת •התנועה, ובפרט ביםור האש ובמר. שקרב אליו םחאייר, ולזר. גםצא קצח חלחכיח,p חגסצאזח שם חםחחדשנח שחם בתגועה המסית• יאס היה הענק לא יםצא רושם לשסש כחסום חאייר, אבל יחיד. חחים מגיע ביום ובלילה בסחמ ובקיץ על אופן אחר, מה הלוף סר. שיםצא םזה. ועזר שאם היד. סבח זה החום אשר באויר םהשסש חחגועה, הגה ייתר ראוי שימהס זה לירה, לפי שהוא מתר קרוב אל היסוחת םהשםש וחגיעחי יוחד םחירח מאר מתנועת השמש, וסר. שזה דרכו הוא מתר ראוי שיגיע חיםוחח, ויבא קצחס לקצח ואם היה העגק בן, הגה יחזיב שימצא רושם חזק לירח כחמום האדר, וזה רבר כלתי נםצא p ובחיוח הענק כן, הוא םבזאר שאין די באלו הסבות אשר נתן בהם חפלוםוף, לפי מה שהבינו מסט םפרשי ספרמ, להשלים מה שיראה לשמש סנק

שאר חככבים םחםם האייר. זהנה הסבה בזה אצלני, כי ניציץ השםש, לחתיחסזת אשר בינו יבין, יניע האש ויחטס האייר בזה האיפן מצר זה העיריב חאש בכח אלהי מ אשר יקרה לו עם האש• ולפיכך כאשר יחחפך ויכסל חניצוץ על נפשו הכפל נפלא, חנח יבפל זר. חחים כאשר היד. החחפכוח הניצוץ יוחד חזק, וחוא כאשר יסרב חשםש לחדש זייוח נצמח, ולזח היד. אז ההום מתו חזק• והער על זח שכבר חדאד. לחוש בטראיח השורפיח קוים ניצוציים רבים יתהפכו ויתהברי יתד בנקודה אתת, ושם יהיה םקום השריפה., הנה ימצא זה הענק לאור במה שהיא איר שסש, לא p ובהמת הענק במר. שחוא איר במוחלט• ולפי שזה ימצא לאור השמש מצד טבע יסוד חאש אשר יגיע אוחז גיצוץ חשםש, חיח שיםצא זח חחםום גם p לאור האש כאשר יתהפך. מה רכר עםרגו עליו סן חחוש, שחעטרגז מראח


שורפה כגגר אור הגר, ובגקרח פגישת חקוים הניציציימ חמחהפכימ מצאגוה שורפת. ואולם לאור הירח לא המצא שחחחרש שריפה מהמראה השורפת תה כלו ממח שיעיר זח חעגין מחחמום הגמצא לאור השמש במה שחוא אור שמש בכח האלהי אשר כו להגיע היסוד חאשיי. זמר• חאופן בעיגו גמצא לירח רושם בהוספת הטבע המימיי, ער שכבר גמצא בחוש תוספת חמים וחלחויות בהזספתח, וחסתנם בחסרונה• ולזה היה צבע נצוץ הירח מתיחס וגאות לטבע חקרוחלח, וצבע גצוץ חשםש מתיחס וגאות לטבע חחם וחיבש יגבש מזוג. וכן תמצא הענק בצבעי שאר חכככים, רצוגי שכבר גמצאחו םחיחס וגאוח אל הטבע אשר לככב חחוא רושם בהמצאתו, וזה רבר ממאר למי שעיין במשפטי הככבים עיזן מעט. ואםגם חיח זח כן, מסגי שהיתר. פעולח הככב מצר מה שיגיע בכאן מגצוצו, והיח מחויב במח שבכאן שיחיו לו סבות שומרות כל אחד מההפכימ אשר מחט יחיו כל אלה הגמצאימ, הגה מן חחכרח חמ צבעי גצוצי חככביט טחחלפימ, עד שיאות גצוצם אל שיתהייב סםגו טה שראוי להשליט סר. שבכאן ובזה האופן היו הככבים ©ועלים היסודות ושומרים אותם בשווי המורכב םהם. יתברך ויתברך מצר חכל אשר לא תושג על השלמות תכםתו כסה שהסציאז לאהד מהםשיגים מלתו. ואילי זהו אשר רצהו הפלוסוף ככאן, כי אין

אצלגו דברמ בזה, ואפשר כי חמפרשים חחטיאו כוגתו בזה. וכבר יסופק בעגין חירח ספק איגו מועט ראוי שגחקור בחתרחו. והוא שכבר יראה, כמו שהגהגו, שיש לגצוץ הירה רושם בהגברת חיסור המימיי והלתויות, ולוה היה גראה שיתוספו המיםוהלתויות בתוספתה, ויחסרו בחסרונה• ואנחנו גראה עם זה הרבה שיהיו הגשמים בתכלית חסרונה, והוא סביב המולד, והנה חיח ראוי שימצא אז היובש בתכלית,ה שאי זחוא חפך מר. שיראה לחוש. ונאמר שכבר ירמה שיאמר מ אפשר שיחיו שגי אלו חדברים מתחייבים מתרח בעצמות, אבל יחיה האחד מאלו הדברים מגיע מחירה כעצם, והאהר במקרה. וזה שחוספת אורו יוסיף בטבע חמים וחלתויות בעצמוח, וחסרוגו יתסר אותם, ולזה חםצא חסרון חלתויות בצםחים ובבעלי חיים בעת חסרון חלבנח ויתחדש במקדח חויח הגשמים בסוף חחדש טפגי חתםזנ נצוץ חשסש עס נצוץ חירח, ויקנה ממנו נצוץ השמש זה הטבע ולזר. חמצא שיחלש, היות ח מ החוט חטכעי בנמצאות חשפלות בעת חמולד, וחיר, מפני זח ס חבחראן לחולים סביב עת חטולר. ואזלמ חחמזנ נצוץ השמש עם נצוץ חירח אז רזא, מפני שהירת אז תחתיו, וחחלק חמאיר סן חירח ישוב נצוצו אל השמש כדרך בעינו אשר יבא לנו בו נצוץ השסש,

מאסר ה׳ חלק ב׳ פרק ד 205

ייבא לני מפני זד, נצוץ השמש טתםזג מטבע נצוץ הממש יטבע נציץ. ח ר ת

פרק שביעי\th ם ם פשר. שבשמי ה ר ב ו ק ח נ ך ש ר ט צ ר נ ש ם א ו הדרושי ה ב נ פ נ

. ת ו פ ד ק ה ן ה ה פ ז ו ב נ די ה שבי מ

וראוי שנחקיר מעגין חבבבים םעשרים זשבעח רחשים. א לטח נשתתפו חככבים כלם נתנזעח חיימית זבחגועח חמתאחרח, ואם חיא מתחלפת בחם קצת חלוף• ולסר, נשחחפו גם כן חםרחקים חרחוקים לככביס חנבוכים וראשי תניניחם באלז חתניעוח. ב לםח תשתתפוב חככבים חחולכים בתנוער, חשמשית באופן םה. וזח כי שבתאי ח וצדק וםאדים חם כאופן מה םחתניעח, שכאשר תקובץ תנועת הארך עם חגועת חחלזף, יחיד, המקובץ שיח לחניעת חאמצעי, יער, יככב תםצא בחם תגועתם שוה• לתנועת חשמש חאםצעית. נ לםח חיח חירח טקבל אורו מחשטש, זאק לו אור מעצמי. ד למד, תתחלפו שבתאי וצרק וםאדים באורך זםן חגועת חארך וחגועת חחלוף, עם חםכיםם בטקובץ מחם. ה למר, חיחה תגועח חאורך ברב חככבים חחולכים םחחלפח, ר״ל שחחיח פעם מחירה ופעם מתאחרח, לפי טח שיראה לגו םםנח. ו למר, חיחר, תנועת חאורך חםתאתרת בםקום חמרחק חרחוק בבכבים שיטצא בחם חענין כן, או במקום חםרחק חקרוב בככבים שימצא בהם כן הענק. ז למה חיחח זםן חחניעה חםתאחרח בחרבח םחככבים חחולכים יוחר ארוך מזמן החנועה המהירה. ח למה היהה זמן חתגועח חםתונית אשר םפני תנועת חחלוף יוחר ארוך בירח םזמן חתניעח חםחירח, יבשאר חככבים חחולכים ימצא חענקבחפך. ט לםר, חיו חככבים חחולכים אשר יםצא לחם נזירות יותר רבי חתנוער, בעת חיוחם בםאח זשםנים מעלת מתנועח חחלוף, ויותר מעטי חנטיח כשחיו בחחחלת תנועת חחלוף. י לםח נמצא לככבים חנבוכים מחירות התנועה בהיותם בהתחלת חנועח חחלוף, ואהירה בחיותם במאח ושםנים מעלה מתנועת ההלוף. יא למה היתר, נטית תנועת ההלוף בננה יככב באופן שחהיה בהם חתחלח תגיעח חחלוף גיטה מגלגל המילות לצר אהר, ויטו בצר השגי לגלגל חםזלות בחיותם במאה ושםנים םעלח םתנועת חחלוף, ולא ימצא חענק כן בשבתאי וצדק ומאדים, אבל תהיה כל נטיית תנועת חחלוף לצד אחד םגלנל חמזלוח. יב למר, חיח חככב הייחרp יוחר םאזחר חחגועח באופן מה. יג למה היו חככבים א רחוק מן ח חנבוכים יזחר קרובים אל ר,אp בחיותם במקום תנועח חחלוף שיחיד, בו חח6ף היותר גדיל ממח שחם בחייחם בחתתלת תנועת חחלוף יכחייתם


p במאה ושםגים םעלה םמגו, וכסו שיראה זה לחוש בגגה, והוא גם םהויב בשאר הככביס םצר ההוא אשר הויב זה בגגה, תה מבואר• מהתבונה שהתבארה במה שקדם• יד למה היו קצת הככבים הגבוכיםp בהיותם במאה ושםגים םעלה םתנועת ההלוף א יותר קרובים אל ה םםה שהם בהמתם בהתתלת תנועת ההלוף, כמו שיראה זה במאדים אםק א היה שיתאסת מ זה. טי לםה היה הירח יותר קרוב אל ה ברבזעים םמה שהזא קחב אל הארץ בנגוריס. יו לםה היה לירה רמי הנטמת זהנמחת כסז הענק בשאר הככבים אשר תםצא להם תנזעת חהלוף. ח למה נמצא בשבתאי זערק ומאדים שמה שיהיה םהם מחר טאיחר התנועה היה החלוף אשר םפני תנועת החלוף מ מחר נחל• יח למה היה החלוף אשר םפני חנועח החלוף מתר קטן הרבה בכככ םםה שהוא בנוגה, עם המת תנועת האורך בהם שוה. יט לםה היתר. תנועת החלוף מתר םהירה בכבב ממה שהיא בנגה, עם המת תנועת הארך בהם שוה• כ למה היו השמש והירח מחר גוזלים מהם אל גלגלים משאר הבכבים ההולכים. כא למה נשחתפו שבתאי וצדק ונגה שתהיינה תכלית נמויותיהם הציניות קרוב לראש צורת םאזנים, ותכלית נטומתיהס הררוםמת קרוב לראש צורת טלה, ובםאדים וכוכב תמצא תכלית הגטייה הצפונית קרוב לראש צורח סרטן, ותכלית הגטיה הדרומית קרוב לראש צורת גרי. כב למה גטצא כסאדיס וכוכב םהגטיה לרחם יותר ממה שימצא להס םמגה בצפון, זכנונהיםצא הענק כהפך, אם העגק בזה כםו שספרבטלטיוס, זבשבתאי זצדק ימצא םהנםיה לצפק זלרחם בשמי. מ לםה היה כוכב שני פעםים בשנה בםרהק הרחוק זהקרזב, אם היה שיהיה המציאזח p כםו שבאר בטלסייס. כר למה היה זםן תנועת החהב בירח םחחלף p6 תנועת האורך כהפך טה שיסצאז בזה בשבתאי וצדק וםארץן וננה ומככ. כה לםה התחלפו הככבים ההולכים כשעור התנועה הםחאהרת, כאלו תאםר שקצתם ישלים סבוכה בכסו עשרים וארבעה אלף שנה, כםו הענק בגלנל הככבים הקייסים ובםאדיס וקצת בכמו חמשה עשר אלף ושבע םאות שנה בקחב, בםו הענק בשמשק זזלת זה. כו מה הוא הצל הנראה בירח ולאמה ושבתאי וקצתם מ תכלית נםצא בםקום אשר הוא מ מהירה. כז םה הוא הענול החלבי הנראה בגלגל הככמם הקייסים ולאמה תכלית הוא נםצא. זזה כי כשידעגו זה מעגין הגרםים השמיםיים לפי מה שאפשר לנו, הנה הוא מבואר שכבר הגענו אל סד. שהיתר. ידיעתם גכבפת םעגיגם. וזה אמנם

יהיה בפרקים הבאים אחר זה.

מאמר וד חלק ב׳ פרק ח׳ 207

פרק שמיניו נ מ י ש ר ״ פ ס ן בזז? ה ״ ע ם ם ל ש פ נ פ ב י ף א ו ב ת שרשים ם צ ו ק נציע ב

. ם ר כ ש א ב צ מ י ה ש ת פ ב ם by ס ה ד מ ו מ ע ל

ואנתנו מציעים תתלה מה שיישירנו לנפילת האמת באלו הררושימ קורם שנאםר בסבותיהם רבר, והם ששה שרשים, הם כולם םבואריסר ת א בנפשם, או כםבוארים בנפשם לםעיין בזה הספר. השרש ה הוא שהככבים יפעלו פעולות םתחלפות, כאלו תאמר שלשםש רושם גדול בהולדת החוט והיובש הםזונ, ולירח רושם בהולדת הקור והלתוח,ש השני הוא שהככבים יפעלו פעולות ר ש וכן הענק בככב ככב. ו ה םתחלפזח לפי התחלף הםקוםות אשר הם בהם מגלגל המזלות, וזה רבר ספורסם מאד p ההיש להזקרבזה. יבזה האופן יםצאו שם ככבים קיימים יהיה להם, דרך משל, רושם כרותות, או בטטר, או בטבע, םשארp המבעים, בהיות לחם אחד םככבי לכת. וזה םםה שלא יסופק לאחר ההוקרים בזה. יבזה האופן יםצא פעל הככב ההולך םקביל חכלית ההקבלה, בהמתו בםקזםזת םגלגל הםזלות גכהיים קצתם &ןצת, זאף על פי שלא יתחלפו בגטמתיהם, דיל שיהיו ביהס אהד סן המכה על האופק* וזה אםגם יקרה בהמת הםקום האתר בראש טלה, והאתר בראש םאזגים. ואםגם היה זה החליף םגיע םהם םצר התתלף טבע גציצי, כי א שי ת י הככבים הקייסים אשר באלו הםקוםות. יה ש רש השל כל מה שיאריך עםירת הככב בםקום אתר םגלגל הםזלות יחחזק הפעל הטגיע ממגי, טפגי טבע גצוצי ככבי המזל אשר הוא בי. יזה השרשה המפר., מה כי יהפ הפעל אל הוא גט כן סבואר בגפשו למעיק ם השעל הזא יתם הזטן אל pm, והטשל כי האש טתמט מתר הדבר הםתתםם םםגו בשתי שעות םםה שיהםם אותז כשעה אתת, כסיי הוא שהככב יפעל ע י ב ר השרש ה . י ע ם ש שנזכר זה בספר ה פעולות טתתלפזת טפני תליף נטיתי לצפק ילרריס, יהטשל שכל םה שיהיה גבהז בעברו על הצי השטיט יותר גחל יהיה הפעל המגיע ממגי מתר הזק, מה רבר טמאר טן ההוש בשמש, מה שר-הסים המגיע ממגז כהיותו בראש טרטן הוא מתר הזק הרבה מן התםזמ המניע טמנג בהיותו בראש גרי• יטמגו גקה ראיה על שאר הככבימ, לסיי הוא שכל טח שהיה הנצזץ ש י מ ח שההקש היא אהד. יהשרש ה מתר גחל יהיר. הפעל המניע מהככב יותר חזק. חד. כי מפני שהיהה שיהיה הנצוץ מ ל ב פעל הככב המגיע באמצעות נציצו, הנה יחויב ש יזהר גחל יהיה הפעל המגיע מהככב יותר הזק. והשרש הששי הוא

208 מלחמות ת׳

שכל מה שיקרב הככב יותר לארץ יהיה הפעל המגיע מהככב יותר חזק, לפי שהוא יותר גחל היחס אל העגולה אשר יסוב בה הככב, ולזה

יהיר. הגציץ חמגיע ממגו אל חארץ יותר גדול.

פרק השיעי. ו נ . ל י ר ז ש » י א ש ס א ל ר ש ת ו י ם ב י ט ש א ב צ ם נ ל סר• ש ב ת ב ו ב ס גוון גו מ

ואחר שהתישבי לגו אלו חשרשים אשר חם כמו יהעים בעצמם למעיק כוח הספר, הגה לא יבכר עלינו לתת הסבוח בכל םח שיעדגו

לחקזר כו םעגק הכבבים. זגאםר שהסבר• בהמח חככביט כלם משתתפים בחגועח היזםיח ובחגיעח המתאחרת היא, כי םפגי שהיו זםגי קורם הדברים חחיים חגפסרים, והיותם םשוערים בתקופות הארבע הםתחדשות םהככבים, כסו שמכר בחכמה הטבעית, והיות קצתם קצרי הקיום וקצתם ארוכי הקיים, והיה p חחכרח שישתתפו כל חככבים בששירח גםצא גםצא םחגםצאוח חטבעיות• חגר. p חראוי שישתתפו כלם בחקיפוח חקצרות ובתקופוח חארוכות חשתתפות םח. וחגר. חדברים אחכיחקיזם בזח האופן הגפלא חם חדברים אשר לא יפולחחשם זהפםרם כי אם בזםנים ארוכים אורך נפלא, כםו ההרים והיםים והאומות הגדולזת וםה שדוםח לזר. םהרברים הכוללים* יהגה ישתתפו כלם בזח בתטעח הםתאחרת, ואם קצתם םחחלפים בר. לקצת. ואולם חיות חגועות חםרחקים חרחוקים לככב ככב וראשי התנינים םשתתפים באלי התניעות חוא כרי שיגיע חליף מר. לככבים חהילבים םפני התניעה הםתאחרת, עם שםירתם חיחסים אשר חוכט להם עס ככבי נלנל הככבים הקייםיט םהנטיית, כי בזה •היה הטבע שיקט םגצזצי הככבים ההם גשמר, יהמשל שכבר יקרה םזה שיהיה רחב םארים םגלגל חםזלוח בחיזתז בלב אריח רחב אחר הסיר כשהיה מתגועח חחלוף בםקים אחר, ויקרה לםאדים חליף מפגי חחטעח חםתאחרת שיחיר. תםיר בחיותו שם יותר רחוק םתכלית הצפוגית, רצוגי שהוא יותר רחוק חמיר םחחפיך חקייצי, ער שיחיח לנ םקום חאריר. כחפוך חםתויי, זאז יחל להתקרר םארים נהיותז נזה המקום לפאת חצפוני, ער שיגיע, טאחם לכ האריה אל ההפוך חקייצי, ולזר. חאופן יהיר. חפעל חםגיע נלנ אריח, מתחלף תמיד. יזה שנל מה שיקרנ נהייתי שלם עם חייתי נ אל ההפיך הקייצי היה הפעל המגיע ממגי מתר חזק, נםי שהתבאר בשרש השלישי מהשרשים שזכרני, יכל טה שקרב נהייתו נוטה אל חהפיך הסתויי היה הפעל המגיע ממט יותר הליש, וזה הענק הולך

מאמר ה׳ חלק כ׳ פרק טי 209

בסמב, וישלם זמן זה הסמב ממן שלמות התנועה חמתאחרת. וזה אמגם יהיה במאדים שהתנועה הםתאתרת מ שיה לתנועת נלגל הככבים הקיימים- והנה בשאר הכבבים שהתנועה הםתאהרת בהם מתתלפת לתנועת נלנל המזלות ימצא נם כן תלוף מפני תנועת המרתק הרחוק, והמשל כי כאשר היה שבתאי עם לב האריה בהיותו במרחק הרתזק, יתלש הפעל המגיע ממט מפני הרותק, ויתתזק הפעל המגיע ממנו אם היה עם לב האריה במרתק הקרוב, לפי שהוא אז יותר קרוב אליו. ובאופן אתר יתתלף פעלו בהיותו בםרתק הרתוק עם לב האריה לפעל המגיע ממנו בהיותו בםרהק הקרוב עם לב האריה, מפני מהירות התטעה ואתורה, ויתהרשו מהלופי אלו היהםים מינים רבים מהלופי הפעולות, ויהיה הלוף אלו היתסים הולך בםבוב, יומן הסבוב הזה הוא נשלם ממן שלמות התטעח חמתאחרת. והנה הירת ימצא בי נם כן םחלופי חיחסים מפני התניעה הםתאתרת, ואף על פי שאין תנועת ראש התנין והמרחק חרחוק מ משוער בזמן חתנועח חםתאחרח, מפני שתופו לשמש בעתות המולד, והנניד אשר יקנה םחם חירח רושם וטבע ימשך בו כחלקי החרש הירתי. ולפי שהיה לשמש הלוף בהיותו עם ככב אתר מככבי גלגל המזלות מהצד שזכרנו במה שקדם, הנח יקרר• לירחp זה הסביב הלוף מזה הצד, ויהיה זה התלוף הולך מ בםבוב, וישלם ז עם זמן שלמות התגועה המתאתרת. ובכאן גשלמה הסבה לפי מה שבידיגו מההקדםות בהשתתפות הככבים כלם בתגועה היומית ובתטעה

המתאתרת ובהשתתפות המרתקים וראשי ההגיגים באלו התגועות. ואולם הסבה בשתוף רב הככבים ההולכים בתגועה השמשית באופן מה היא גם כן כדי שישתתפו כלם באופן מה בתקופות הארבע השםשיות, כי להם ימצא רושם הזק ברברים הטבעיים, כמי הצמתים ובעלי תיים. והגה זה השתוף הוא מבואר בגוגה וככב, ואולם בשבתאי וצדק ומאדים יהיה השתזף מפגי השתגות בהם תגועת הארך והתלוף המקובצת לתטעת השמש האמצעית• אלא שתקופות השמשיות המתתדשית םהם תתתלפגה, וזה כי בשבתאי ישלמו אלו התקיפות הארבע אשר מפגי תטעת התלוף בשגה שמשית ושלשה עשר יום בקרוב. וזה כי בהמת שבתאי בהתתלת תגועת התלוף יהיה עם השמש, ובהמתו בתשעים מעלה מתגועת התלוף יהיה במבטו מרובע עם השמש לפי מהלך האמצעי, ובהיותו במאה ושםגים מעלה מתגועת התלוף יהיה במבט גכתיי עם השמש לפי המהלך האמצעי, ובהיותו בםאתים ושבעים מעלה מתגועת ההלוף יהיה גם במבט מרובע עם השמש לפי מהלך האמצעי, ומה האופן תתתדשגה משבתאי ארבע תקופות שלש מאות זשבעים ושמגר.

1 4


יום ושתי שעות בקירוב• ואולם בצדק תתחדשנה אלו התקופות הארבע בשנה השםשיח ושני יום וחמש עשרה שעות בקרוב• ואולם במאדים תתחדשנה אלו התקופות הארבע בשתי שנים שמשיות וארבעים ושמנה ימים ואחת עשרה שעות בקרוב. ובאלו התקופות ימצא שתוף לאלו חככבים לשמש, עד שהם משתתפים עמו מזה הצר בתקופותיו השמשיוח לפי יחסם ממנו. והנה היו זמני התנועות אשר תתהרשנה מהן אלו התקזפזת השםשיזת כאלו הנכבים מתחלפים, כרי שישלמו בזה האופן אלי הדברים אשר בכאן שישיערו תקופותיהם בתקופות ככב כבב מאלו, כי ידמה, כמו שנאמר בטבעיות, שבכאן דברים ישוערו תקופיתיהם בתקופות ככב ככב מהככבים, והנה השוה הטבע בזה ושם תנועת האורך יותר מתונית, באשר תנועת החלוף בו יותר מהירה מאלו׳ השלשה ככבים• ומה האופן היו הדברים אשר ישוערז תקופותיהם בתקופות תנועת האורך אשר לצדק• וכן ההקש לצדק עם מאדים־ ואולם־ בתקופות אשר מפני תנועת החלוף ימצא הענק בהפך, וזה הוא הצר אשר אמרנו שהשוה בו הטבע בזה, עם שמולת זה האופן לא היה אפשר שישתתפו אלו הככבים לתקופות השמש על האופן שזכרנו, כי זה יחייב שתהיינה תנועותיהם כשקזבצו שמת לתנועת השמש האמצעית. ולזה יחויב, כאשר היתר, בו תנועת האורך יותר םתינית, שתהיה תנועת התלוף בו יותר מהירה. ואולם הסנה נהיות תנועות אלו הככבים םחחלפות הוא להשלים מה שננאן מההזיות אשר היה מההנרח שישוערו תקופותיהם בזמנים םחחלפים מצר חחחלפם נארך הקיום ומעוטו. ואולם היתר. תנועת הארך במנה וככב שוה לתנועת השמש האמצעית, והמ תמיר עמו במהלכם האמצעי, כרי שיהםזנו נצוציהם תמיד עם נצזץ השמש באופן שיאות לנמצאות הטבעיות. ואולם בתנועה החלוף יחחדשי גם כן ארבע תקופות אחרות מצר החחלפם נהם במהירות התנועה ואחורה, וברבוי הנטייה ומעוטה, כי זה ממה שיחן טבעים מקבילים לחקופה חקופה מהם, כמו שהתבאר

טהשרשים הקורסים. ואולם הירח, מפני שחוסו לשמש, בשהיא חקבל אורה ממנו, היו לו תקופות משתתפות לתקופות השמשייה באפן מה. וזה שכאשר היה רחוק מהשמש חשעים מעלוח היה החלק המזרחי מהירח מאיר, ובחיוחו רחוק ממנו מאה ושמנים מעלוח היה כל הירח מאיר, ובהיוחו רחוק ממנו מאחים ושבעים מעלות היה החלק המערבי מהירח מאיר־ ובזה האופן חחחדשנה לירח חקופוח ארבעה מפני הרוחק יהקורבה אשר לי עם השמש. ילזאה הסבה לא היה לירח איר מעצמו, אבל הוא מקבל אורו מהשמש. והנה ימצא לירח צר אחר

מאמר ה׳ חלק ב׳ פרק ט׳ 211

מהשחוף לתקופות השמשייה, והוא מפני היוח הדבוק אשר יהיה לירח עפ השמש בשנה האחח בשנים עשר מזלוח על ההמשך, כאלו האפר שהסולר האחר תהיה בטלה, והשני בשור, וכן יפשך זה כקרוב בחרש וחרש • ובהמה הענין כן, והיה מן המבואר לפי שהשחםש טעט במשפטי הככבים שהירח יקנה פהפקזפ שהיה בו בעח המולד טבע ימשך בקצה החרש הירחי, הנה יהיה לירח שחוף עם השמש בחקופוחיו השםשמח פזר. הצד. ובכאן התבאר שכל הכככיפ ההולכים םשתחפים לשמש בחקופוחמ השפשיוח באופן פה, והתבארה הסבה בזה לפי פה שאפשר לנו. ואולפ לפה היחד. חנועח האורך ברב הככבים ההולכיפ פחחלפח, ער שתהיה פעפ פהירה ופעם פחונים הנה זה הוא כדי שיחחדשו פזאח החנועה יחסים רכיפ פצר מהירות החנועה ואחורה, עד שישלפ כזה האופן רמי ההומה .אשר• בכאן, כפו שהחבאר כשרש השני םהשרשים אשר זכרנו. — ולזאח הפבה בעינה היה הככב פעפ במרחק הרחוק ופעפ בפרחק הקרוב, והוא כרי שיחחרשו פזר. יחפיפ רכיפ לככב מהקורבה יהחחק, זיגיע כזה האופן מטנו רבוי הפעולוח גפ כן, כפו שהתבאר בשרש החמשי. — והנה היחד. חחנועה הפחוגיח בהפ מחר אחכה הזמן מהתנועה המהירה, להשוות בין תקופותיהם הארבע, כי פפני שהיה המתונית בזה המרתק הרתוק, והיה מפני זה הפעל המגיע טמנו תלוש, ר״ל מפני הרותק, הנה הערים הטבע, ושם שם מתינות התנועה, ושפ זםנה נם כן יותר אתך מזמן המהירות, להשוות בין תקופותיהם הארבע באופן שיאות לאלו הדברים אשר בכאן המקבלים פעולותיהם. — ולזאת הסבה בעינה היה זמן התנועה המתונית אשר מפני תנועת התלוף בירת מתר ארוך מזמן התנועה המהירה, כי ירמה שיהיה הירת יותר רחוק סמנו כהיותו כהתתלת תנועת התלוף ממה שהוא כהיותו במאה ושמנים מעלה מתנועת התלוף, אלא שלא אמתנו זה ערק במבט • ואם היתר, התנועה המתונית במרתק הקרוב, כמו שידמה שיהיה הענק כמארימ, לפי מה שזכרנו בסוף הלק הקורט, או אט לא היה מקומ התנועה המתוגית יותר רתוק ממנו ממקוס התנועה המהירה, הנה יהיה זה מפני שהיה צורך אלו הדברים אשר בכאן אל פועל התקופות אשר יתרש זה הכוכב כהיות תנועתו מתוגית יותר מצרכם אל פעל התקופות אשר יהדש זה הככב בהיותו תנועתו מהירה. ולזר. קובצו בכאן שתי סכותת היא מתינות התנועה, כי ת א או שלש לתזק פעל אלו התקופות• הת היא אורך זמן אלו התקופות, י נ ש ה זה סמר. שיתזק פעל הכככ• ו כי זה ממה שיוסיף תזוק על פעל הככב כאלו התקיפות אשר הם יותר ארומה הזמן ־ ו ה ש ל י ש י ת היא' קורבת הכככ מן הארץ באלו התקופות.

1 4 *

\

׳ 212 מלחמית ח

ווה אמנם יהיה בככבים אשר ימצא בהם הענין בזה האופן, ר׳יל שיהיוp בעת היותם במקום התנועה המחוגיח. א ייתר קרובים אל ה

אולם למה היו הככבים ההולכים אשר ימצא לד& נוודות יותר רבי הנטיה בעת הייתם במאה ושמנים מעלה מתנועת ההלוף מהנסיה הנמצאת להם בהייתם בהתחלת תנועת החלוף, ולמה היה מהירות חחנזעה לאלו חככבים נמצא בחיוחס בחתחלת תנועת ההליף, יאהירה בהמתם במאה ושמנים מעלה ממנו. הנה הסבח מד. בשבתאי וצדק ומאוים בהיותם בהתתלת תנועת חחלוף עם חשמש במקום אחד טנלנל המזלות, זמפני זה יהיה ביניהם הסכמה אז באופן מה מצד הטבע שיקנו יחד נצוציהם םהככביס הקייסים אשר הס עמהם• ובהיותם במאח ושמנים מעלח מתנועת חחלוף, חם נכחיים לשמש, ותמצא מניחם חקבלר. מפני הטבע אשר יקנו מהככבים הקיימים, כי חם במול נכתיי לשמש. ולפי שניצוץ השמש .הוק מאד לנרלו, העריט חטבע בששם אלו חכככימ בעת חסבטתמ עמו יותר חלושי הפועל, מפני מהיחח התנועה ומיעוט הנטייה האפשרית לחמצא שט לפאת חיישוב בעת חיות השמש במזלות הצפונייט, ולפאת דחמ בהיות השמש במזלות דרימיימ, כי בבר יספיק לשמש עזר מעטי מצד הוזק נצוצי׳ ושם אלו הככבים בעת היות פעילותיהמ מקבלת לפעולת השמש יותר הוק הפעל םצד איחור התנועה הנמצאית להם בטקומ ההיא, עד שכבר ישובו אחורק עיםדם וישובו ללכת בםקוס ההוא פעם שגית, ויארך מפני זח זת לאתור התנועה, ת א במקום ההוא מגלגל הםזלות, וזה לשתי סבות־ הת ספני היותם שבים אל הםקוס ההוא פעם שנית־ ולזה סבה י השנ ו אתרת תתזק פעולתט בעת ההיא, והיא רבוי הנטייה האפשרית להסצא להם שם במקום שיהיה םטנו הקבלה לפעל השמש, והוא לפאת דרוס בהיות השמש במזלות הצפוניים, ולפאת צפון בהיות השטש בםזלות הדרומיים. םזה האופן תםצא עסו הקבלה יותר הזקה־ ואף על פי שזאת הגטייה תמצא לפעמים בהפך זה, הנה זה יהיה להרבות היהםים, כדי שישלמו בו רבוי הפעולות. ואולם בגוגה וככב ימצא ביגיהם גם כן הסכםה עם השםש בהיותם בהתתלת תנועת החלוף מצר היותם בטקוט אהד עמי ובנטיה מועטת. ואולם בהיותם בסאה ושמנים םעלה מתנועת. חחלוף ימצא ביניהמ הקבלה מה עט השמש מצד רמי הנטייה, ולזה היה נמ כן נמצא להט מהירות התנועה בחיוחמ בהחחלת תנועת חהלוף, ואהירה בהיותמ כמאה ושמנימ מעלה מתנועת ההלוף. ולפעמים לא תהיה נטייה כלל, כמו שקדם, הנה יהיה זה להרבות היהסיט, כרי שישלמו סזה רמי הפעולות המצטרך בהשלמת זה המציאות השפל.

מאסר ה׳ חלק בי פרק ט׳ 213

זבן הענק בנטיה הנטצאת לשבתאי צדק יםארים בהיותם בטאה ושמנים מעלה מתנועת ההלוף שהיא לפעםים מעוטה, ולפעםים לא יהיה נטייה, כמו שקדם. זעזר סבה אהדת בזה העונין בנונה וככב, והוא שבזה האופן אפשר שיההדשו םהם מפני תנועת ההלוף תקופות ארבע מתחלפות קצתם לקצת. ולזה נם p היו נטויותיהם בהיותם בהתחלת תנועת חחלזף לזולת חצר אשר היו נוטים בו בטאה ושמנים טעלה מתנועת חחלוף בחלוף טח שימצא טזח לשבתאי צדק וםאדים. וזח שאם חיז באופן אהד ממחירות התנועה וטהנטייה בהיותם בטאה ושטנים מעלח מתנועת ההלוף, עם טה שהם מהם בהיותם בהתהלת תנועת ההלוף, לא יהיה הלוף כלל מפני תנועת ההלוף, בין בהיותם בהחהלת תנועת ההלוף, ובץ בחיותם בםאח ושמנים מעלה מתנועת החלוף. ולפי ששםירח השווי בין חחפכים חוא כתקופוח הארבע חםחחדשות מפני הנזעת תנועה, כסו שנזכר בטבעיות, הנה מן ההכרה היה זח חחלוף נמצא לאלו הככבים בין בחיותם בחחחלת תנועת ההלוף, בין כהיותם בטאה ושטנים טעלח םתנועח ההלוף. ואולם טה שזכרו הקורסים םאלו הככבים הנבוכים, שכאשר הם נזירים, אין כה להם, חוא טאטר יוצא מן ההקש, מה כי אז תםצא תנועתם מתר םתונית, ולזה יהויב שתהיה פעולתם מתר חזקה, כמי שבארנו. אלא שעל כל פנים חחוש הניעם על זה, זזה שהם מצאו הרושם המגיע מאלו הככבים בחיותם נזורים חלוש מאד, זזה אמנם הוא מפני המת השמש פזעל אז פעולה מקבלת לפעולתם, מפני היותו במזל נכהיי להם׳ ובהיות הענין כן, והיה חשמש נובר עליהם לנורל נצוצי, הנה הרושם המניע או םחם הליש, אלא שזאח ההולשה אינה מצדם, כי אז ראוי שתהיה פעולתם ייתר חזקח, ואמנם היה זה מפני פעזלת השמש המקבלת להם בזה המקום. ולגונה

זככב תמצא גם בן הקבלה מה עם השמש בזה העת, כמו שקדם. ואולם למה היה הככב היותר רחוק מן הארץ יותר מאותר התנועה ברכ הכבבים, הגה זה לתכלית שתגיע פעלתו בכאן לפי מה שראזי להשלמת אלו הנמצאות השפלות• כי מפגי שהיתר. פעולת הככב בהיותה רהוק מן הארץ מתר הלישה, הערים חטבע ושם תנועתו יותר סאוהר, להשלים לו סה שהםר ממנו מהמק הפעילה מפגי מרהקו

מן הארץ. ולזאת הסבה בעינה היו ככבי הנבוכה מתר קרובים אל הארץ בהיותם בתכלית מן חהלוף הנמצא להם מפני תנועת חהלוף ממה שהם בחתהלה תנועת חחלוף ובמאה ושמנים מעלה ממנו, כמו שיראה זר. לחוש בגנה, חה כי אז תםצא לחם הקבלה מה עם השמש, אם נשבהאי וצדק

n 214 מלחמות

ה וככב׳ ומאדים, מפגי היותם אז במבט מרובע עם השמש, ואם מג מפגי היותם אז בתכלית המרחק מן השמש. ולזה תמצא אז להם עם השמש מיעוט ההסכמה מה שאפשר להם, מפגי היותם במקומות םתהלפים סגלגל המזלות תכלית חחלוף האפשרי להם, ווה כי היו מחר קרובים אל הארץ בהיותם בזה המקום. ואולם בהמתם במאה זשםגים מעלה מתגועת ההלוף, לא יצטרך לאלו הככבים שיהיו יותר קרוביםp לתזק פעולתם, כי די בזה בסר. שהם מרמי הנטייה ומתינות א אל ה

התנועה בזה המקום, כמו שקרם. וראוי שלא יעלם ממנו בי לזאת הסבה בעיגה שזכרנו בשכתאי וצדקp ברבועים ממה שהיה בשאר א ומאדים היה הירה יותר קרוב אל ה יםי התדש, כרי שתתחזק פעולת הירה בזה העת מצד זה־ ואולם בנגוריט לא יצטרך לזה, לפי שהוא שלם האור, ודי לו להזק פעולתו מה שימצא לו מיתרון האור בזרי העת, כי אז ימצא לו מהאור כפל טה שיטצא לו מטנו ברבועיט. ולזה לא יצטרך לירת תוספת נטייה בהיותו נכחיי לשטש, ולא טתינות התנזעח לחזק פעולתו, כי די בחמק הפעלות מה שיטצא לו טיתרון האור בהיותו נכחיי לשטש, כטו שקרט. —זלזאח חסכה לא היה לירח נזירות זלא היה בו זולת נטייה אתת. ואולטp בהיותו כמאה ושמניט מעלה א אט היה טאריט יותר קרוב אל ה מתנועת החליף, כמו שנחשב טעגינו, הנה יהיה זח לחזק פעלתו בעת הקבלתו לשמש, בדרך שיאות למה שבכאן. וזה כי מפני מהירות תנועתו גס כהיותו במאה ישםניט מעלה, לא תהיה הפעילה המגעת מטגו באופן ההמק המצטרך למה שבכאן, ולזה הושט אז מתר קחב^ אט היה שיהיה המציאות כן. ובכאן התבארה הסבה בהיות א אל ה החלוף יותר גדול הנמצא מפני תנועת ההלוף בהיות הבכב ביותר מתשעים מעלה מתגועת ההלוף במספר החלוף היותר גדול, כמו שיראה ממה שהושג במבט מאדים ונוגה וככב, לפי מה שספר בטלםיום מהטבטיט אשר היה בהט כככ בגדול המרהק מהשמש, כי בזה האופן יתכן שיהיז שבתאי צדק ומאדים כמבט מרובע עט השמש בהיותםp שהוא המכוון א בתכלית מן חחלוף אשר הם בו יותר קרובים אל ה מהטבע לסבה שזכרנו. ואולם בנוגה זככב היה זה להשוות בין פעל התקופות הארבע אשר להם מפני תנועת ההלוף. וזה כי מפני שהיה פעל אלו הככבים הלוש בהיות תנזעתם מהירה, הושם זמן התניעה המהירה יותר גדול להשוות בזה. וזאת הסבה היא כוללת בשבתאי

וצדק ומאדים גם כן. ואולם למה גמצא בשבתאי צדק ומאדים שמה שהיה םהם יותר

מאמר ה׳ חלק כ׳ פרק ט׳ 215

מאותר התנועה היה התלוף אשר מפני תגועת חחלוף בו יותר גחל,ח שישלם המורות אשר יצטרך להם הככב בהיותו גכחי הגה זה כ לשמש, בדרך שיגיע מממ פעל מקביל לפעל השםש באופן p ההתק

אשר יצטרך להשלים מה שבכאן. ואולם לםה היו השמש והירת מתר גדולים ביהם אל גלגליהט טשאר הככבים ההולכים, הוא לפי םה שאהשוב. כי םפגי שהיה.עמידת הדברים הטבעייט בהזט והלתות הטבעיים הגםצא להם, והיה השםש הוא היותר םיותר בגתיגת ההום הטבעי באלז הדברים, והירה הזא יותר םיותד בנתינת הלתויות, בםו שהתפרסם מעגיגה• הגה p ההכרח היה שיהיו אלו הככבים מתר גחלים, כדי שתהיה פעולתם יותר חזקה םפעולת הככבים הםקבילים להם. ולזאת הסבה כעיגה היו צדק ומגר. יותר גחלים ביהם אל גלגליהם םשבתאי וםאדיס זככב, כי היה לככב צדק רושם מה בתום והלתות, זלבכב מגה רושם מה בקור זהלתות, כםו שהתפרסם.םעגיגם• ואםגם שבתאי זםאחם וככב הם כלם באופן שיםצא להם רושם ביובש, לפי מה שגתפרםם לםי שהסתכל קצת

הסתכלות במשפטי הככבים. ואולם לטה תכלית הגטיה הצפוגית בשבתאי וצדק בראש מאזנים, ותכלית הגטיה בהט הדרוטית בראש צורת טלה בקרוב, ובטאדים וככב תטצא תכלית הגטיה הצפוגית קרוב לראש צורת םרטן, ותכלית הגטיה הדרוטית קרוב לראש צורת גרי, הוא לפי מהשאהשב• טפגי טה שיאות לאלו הככבים לפי הטבע שהובן להט שיקנו מניצוצי הככביט הקייסים, עד שתהיה פעולתם כסה שבכאן באופן היותר שלם שאפשר, מה שכבר יתהלף הטבע שיקהו םנצזצי הככבים הקייסים ספני התתלף נטייתם םהם ברמי זבטיעוט ובצד. ועוד שאפשר שיהיה זה כדי שיהיה ברוב העתים בין אלו הככבים ובין םארים וככב רוהב בהפנשם עטהט, ולזה היה תכלית הנטיה האתת קרוב לםקום התתלת הנטייה חאחרח. ואולם לסד. נםצא לטאדים וככב מהנטייה לדרוט יותר סטה שיטצא להם מםנה בצפון, ובננה יםצא הענק בהפך, אם היה הענק בזה כמו שספר בטלםיום, ובשבתאי וצדק יטצא לחט טהנטייה לצפון ולדרום בשווי, הוא לפי טה שאהשב. כי םפני שהיה צורך אלו הדברים אשר בכאן אל שיקבלו רושם יותר מרותק מאדים וככב מזאת הפאר. הצפונית אשר בה הישוב םצרכם אל שיקבלו רןשם םקורבתם לזאת הפאר., הוכן לחם טהנטיה יותר לפאת דרום. ועוד כי םארים הוא במרהק הקרוב בהיותו בנטייתו לפאר. הצפונית, ובטרהק הרהוק בהיות נטייחו לפאה הדרומית, ולזה היה ראוי שתהיה הנטייה הדרוטית שם יותר


גדולה, ברי שתשלם ההקבלה הראייה בתקופות זר. הכבב השסשמח, בי יחםה שיהיה הנרצה בזה הככב אצל הטבע התגברמתו, עם המת צורך הנמצאות אל מרחק מהפאר. הצפונית יותר ממה שיצטרכו לקורבתו. זמפני שהיה צורך אלו הדברים אשר בכאן אל שיקבלו רושם יותר מקורבת נוגה לזאת הפאר. הצפונית מצרכם אל שיקבלו רושם םמרחקו ממנו, הושמה נטייתו לצפון יותר נחלה. ומפני שהיה צורך אלו הדברים אשד בכאז אל שיקבלז רזשם שזה מקזרבת שבתאי זצרק לזאת הפאה, ואל החשם שיקבלו ממרהקם ממנה, הושטה נטייתם לצפון ולרחם שוה. — ולזאת הסבה גם כן היה גודל מרתק ככב מהשמש יותר קטן הרבה מגודל מרחק ננה מהשמש, ר״ל להיות צורך אלו הדברים אשר בכאן לקבל רושם יותר תזק מפעולת נוגה םחתשם שיצטרך שיקבלו מפעולת ככב, יזה שכל םה שירהקי אלי הככבים מהשמש תראה פעולתם אשר ייוחדו בהם יותר הזקה, למעוט התםזג עםהם נצוץ השםש אז. — ולזה גם כן היתר. תנועת החלזף מתר טתזגיח בגגה ממה שהוא בככב, ר״ל להיוח צורך אלו הדברים אשר בכאן לקבל חשם מתר חזק מפעלית נוגד. מהרושם שיצטרך שיקבלו מפעולות ככב, וזח שכל מח שחיחר,

התניעה יותר מתונית היה הפעל המגיע מחר חזק במי שקרם. ואולם לטח חיח ככב שתי פעםים כשנח במרהק חרחוק והקרוב, אם היה שיהיה הםציאית כן כםו שבאר בטלםיוס, היא להשלים בתצי חשנח השםשיתםפני ואת התנועה תקופות ארבע, בדישישוערו בהם תקופות אלו הדברים אשר בכאן, שיאותו בהם אלו התקיפות לפי מה שנתן להם כטבעם מארך הקיום והעמידה. — ולזאת הסבה היה זמן תנועת חרוחב בירח מתחלף לזמן תנועת האורך, כדי שיתחדשו מתנועת חרוחב תקופות ארבע, וישוערז בחם תקופות קצת אלו חדברים אשר בכאן, ער שכברח ר מפני חחנועה התדשיית ייזתרשו מהירה סינים רבים מהתקופות־ ח אי מפגי מרחקה אשר ישלמו ממנה תקופות ארבע בהרש הירחי• והשנ מהשמש, כי מפני זה תתהלף ברמי האור ומיעוטו־ השלישי מפני תנועת האורך אשר היא נשלטת בעשרים ושבעה יום ושבע שעות וארבעים׳ מפני תנועת חחלוף אשר היא נשלםת ע י ב ר ח ושלשה דקים בקרוב־ ו בעשרים ושבעה יום ושלש עשרה שעות ושמנה עשרה דקים, וםפני תנועת חרוחב הנשלםת כשמנה עשרה שנים שםשיים ומאתים וארבעה יום בקרוב־ וזח כי כבר חיו מכל אחת סאלו חתנועוח תקופות ארבע זולת התקופות היזםיות, והתקופות אשר לירח מפני התנועה חמתאחרת על האופן שבארנו במה שקרם, וישוערו במין םץ מאלו התקופות הארבע

אשר לקצת אלז הדברים אשר בכאן באזפן מה.

מאמר ה׳ חלק ב׳ פרק ט־ 217

ואולם למה היה הצל בירח במקום אשר הוא בו, ומר. הוא. הגר. יראה שהוא דבר בגרם הירה בלחי מקבל אור השמש באופן שיקבלו אוחז שאר חלקי הירח• וזה שהוא בלחי אפשר שגאםר שיחיה זה אד חחח הירה בזה החיאר שיסחיר חמיר קצח גרם הירח ממט, שאם, ד ה היה זה כן, לא היה נראה במקום אהד חמיר, אפילו באקלים א אבל ימצא לו חחחלפוח הבטה, יהיה נראה, דרך משל, במקום מהירה כהיוחו עולה על האופק מולח המקום אשר יראה בז בעח השקיעה, לפי שהתחלפוח ההבטה הוא מתהלף כאלו המקומוח, וזה רבר לא יראה בן כזה הצל. ועור שאם הונה הענק כן, מה זה שיחנועע זה האר בתנועת הירה בשיה, ער שימצאו לתנועתו כל ההלוםיס הנמצאים לתנועח הירח באורך וברוהב, הנה כהכרת יצטרכו לו נלגלים יניעו אותו באלו התנועות כמספר הנלגלימ שימצאו לירה, וזה בתכלית הבטול והנטת. או נאמר שטבע הירת יתדש תמיר תהתיו באויר זה האר

זאמ הוגה זה כן, יתהייכ הספק אשר ספרנו מפגי החתלפות ההבטה. ועור שאט היה זה כן, היה ראוי שיהיה זה הצל עגול, לפי שטבע הלקי הירה הוא אהד, ולזה הוא ראוי שיהיו מחרמיט בהולדת זה האד במה שתתתיהמ תמיר, וזה מבואר בגפשו. ואין לאומר שיאמר שיהיה זה ראיה, לא אמתות עגין במדרגת הקשת וההלא־ שאם היה זה כן, היה ראוי שיהיה עגול, מפגי היותו אמצעי בין המאיר יבין ראותגו על קו אהד ישר, וזה מבואר תיובו בלמוריות. ועור שכבר היה ראוי, אם הוגה זה כן, שיסור האות כעת צתות האזיר, ויתהזק ויגדל בעה עובי האויר. ולפי שכבר התבאר שאין זה האוח רבר חחת גלגל חירח, זאינגו גם כן ראיה, הגה לא ישאר אלא שיהיה זה האוח בגרם הירח,י סכות, או ת ש במו שהנחנו. והיה זה כן, לפי סח שאחשב, לאתת מת לתת הלוף בק התקופות הארבע המחהדשוח ת א ה ה ב ס לשתיהן יהד. ה םהירה, ספני קמלו האור מהשמש בהרש הירהי. וזה שבםרובע האחר יחיה םאיר חחלקחסזרחי מהירח, ולא ימצא מ מזה הצל כי אם חלק מעט, ובסחבע האחרון יהיה מאיר ההלק הםערבי, ובו יםצא כל הצל הזה זולת הלק מעט, (יחיה המאיר מהנראה מחירח מתר מיעט ממה שהיה במרובע הראשון• ובזה האופן יחהלף המרובע הראשון בשעיר אור הירה למרובע השלישי. ומפני שהככב יפעל מה שיפעל בכאן באמצעות נצוצו, זהיר. מפני זה פעל הכככ •יתר הזק כשהיה שעור נצוצו, הוא מבואר שכבר יההרשו מפני זה מהירת פעולות שחחלפיח חל מחר נת היא כי מפני שחיה י נ ש ה ה ב ס ה בתקופוהיז הארבע תירתיות. ו הירה שוםר ליסוד המיט ומניע אותו, ויהיה מן חחכרח שלא יחיה היסוד


p , כרי שלא יפסח אלו הנמצאות אשר א המימיי מקיף בכלל כדור ה^ הנה הערים בטבע בששם הלק בירח בלחי א ה בזה ההלק הנגלה מ מקבל האור, והוא בהלק הצפוני ממנו, כרי שיעזור לשמור זה ההלק^ זלזאח הסבה היה רב זה הצל בהלק א הצפוני אשר הוא גגלה מן ר

הצפוני מהירה. ואולם העגול ההלבי מה הוא, ולמה היה נמצא. הנה ירמה שהוא דבר בגרם גלגל הככבים הקיימים קרוב טבעו לטבע הירה, רצוני שהוא מקבל האור מהשמש, כמו חירח, או יקבל אור השמש ושאר הככבים• אלא שהוא יקבל זה האור קבול הלוש באופן מה, שלא יהיר. בו גתיגח אור מורגש במה שבכאן, והגה יגיע ממגו פעל מה במה שבכאן, ולזה היה םהעגולוח הגרולוח. וזה שכבר באר אבן רשר בבאות לספר הא זח ו ח שאין זה רבר יהיה באויר למטה מאלו הנגבים, לפי שאם היה העגק כן, הנה יהיה חחחלפוח ההבטה למקומוח זה העגול מגלגל הככבים הקיימים באקליםים המתחלפים• וזה רבר בלחי נמצא כן, שאם היה העגין כן, היה גם כן למקומוח זה העגול םגלנל הככבים הקיימים . חחחלפוח, מפני החחלפוח ההבטה באקלים אהד בעינו בשהובט בהם בעח חיוחם, דרך משל, באופק חמזרחי ובאופק חמערבי. וזח ממח שלא יעלם למי שעיק ברבריגו בשיעור החחלפוח ההבטה בירה. ואץ זה גם כן ראיה, לפי שאין שם מראה נצחיח חשלם בו זאת השביכה אשר יחן בה זאח הראיה. ולזה ההליט המאמר שהוא אצלי אהד משלשה עגינים, אם שיהיה ראיה בזולח מראה חשלם בזה השכיבה, ויהיה טבח השביכה הזאח חולשח חראוח, כי השכיבה, לפי מה שיאמר בן רשר, חקרה מתולשת הראות, כמו שתקרה מעובי הממוצע, וסבת הולשת הראות בזה המקום הוא היות בזה ככבים דקים מאד יהלש הראות םהשיגם לקטגותם, ויכגסו עגולי השביכה קצתם בקצת, ויראו בזאת התםוגה, מפני היות הככבים מהם קרובים קצתם לקצת• או יהיה ההלק ההוא מהגלגל הוא יותר עב משאר ההלקים, ויקבל אור הככבים אשר שם על צר אשר יקבל הירה אור השמש־ או שיהיה בזה המקום ככבים מקובצים טאר, לא יורגשו גרםיהם, ויראה אורם להזקו מפני העיתב, ויקרה מזה שתראה זאת האורה, כי אבן רשד יראה שהמובט אליו כשיקטן שעות ורהק, יראה אורו ולא תראה תמונתו, והגיה זה על שהוא ידוע בעצמו. י ונאמר שאם היה סבת זה האות תולשת הראות, היה זה האות יותר חזק להלושי הראות ממה שהוא לטובי הראות, ולא היה נראה לאנשים כלם בענק אהד, וזה רבר בלתי נמצא, אבל נמצא להלושי הראות שלא יראו זה הראות. ועור שהולשת הראות אמנם יקרה לו שיהיה סבת

מאמר ה׳ חלק נ׳ 219

השביכה כשהיה בעץ חולי, בדרך שיהיה שם מים או אד עכ, כמי שזכר הפלוסוף, אבל בענין הבריא לא יקרה זה. ועור שאם היה הענין כן, כמה אגי חמה איך קרה זה המקרה בכל זה בהלק מהגלגל אשר הוא גמצא בו על הדבקוח, רצוני שימצאו אלו הככבים הקטגים בכל 1ה המקום על חרבקוח, בדרך שחהיה מהם זאח הראיה, ומה זה שיהיה זה המקרה בחלק מהגלגל ויהיה עגולה מהעגולוח הגחלות. וזה הםפק בעינו יקרה אם הונח זה חאוח לפי העגין השלישי אשר זכר אבן רשר. ואולם שיהיה הענין בזה לפי העגין השגי שזכר אבן רשר הוא אפשר על האופן שזכרנו. וזה שהגהחגו שיהיה ההלק ההוא מהגלגל מקבל אור הכככים אשר בו לעוביו חוא מאמר בלחי ראוי • וזה שאם היה הענין כן, היה יותר ראוי שיקבל אור השמש, אהר שמדרך ההלק ההוא מהגלגל לקבל האור־ זזה שאנתנו נמצא בירת שקבל אור השמש לבדו ולא קבל אור זולתו מן הככבים, שאם היה מקבל אור מזולתו, ימצא מאיר לפעמים התלק מהירה אשר אינו מביט לשמש, וזה רבר בלתי נמצא כך ולזה הנהנו אנהנו שזה התלק מהגלגל מקבל אור השמש, ואיננו רתוק שיקבל עם זה אור שאר הכבבים. והנה התועלת בו שכבר יהיה תלק ממנו תמיר על האופק, ויגיע פעל מה למה שבכאן בעת אשר לא היה אפשר לככבים שיחנו כהם במקום ההוא, ומפני זה היה מן ההכרח שיהיהp כמו הענין בככבים א מהעגולוח חגרולוח, כרי שיגיע פעלחו בכל חלקי ה ההולכים שנ&צאם מתנועעים בעגולות גדולות או קרוב מזה, כמו שקרם. — ובכאן נשלמו הםבות בכל מה שיעדנו להקור בו מענין הככבים ביותר שלם שאפשר לנו. יתברך ויתברך האל המישיר אותנו אל הנכונה על

כל ברכה ותהלה.

ל ו ש י ל ם רה כ ם לי י מ ה י ש ט ה ר בעשריט ו פ ס ה ה מ ז ק ח ל ח ה ה מ ל ש והגד. היחד. ה. , ש ש ט האל!! ה ר פ ם ל י נ ע ושטו ש ת ח ג ש

חלק שלישי בשם יתברך ובמניעי הגרמים השמימיים.

— . ם י ל פ ש ם ה י ר ב ד ו ה ל ה א ו ה מ ל ה ע ו פ ין ה ם בענ י מ ד ו ק ח ה י ע ו ד ר ב כו ז ן נ ו ש א ק ר ר פ

ש • י ל ק ש ר . — פ ח ו ע ד ם ה ת ו א ת מ ע ה ד ע ד ת ל י א ר ה י ה נ פ ו א ה שיש מ ו מ זכור ב י נ נ ק ש ד ש

ב י ו א ה ם ל ה זה מ אי י ו ת מ ב א ו י ו ה ת ו בו א י ה שהי ה ט נ 6 ב מ י ו ו ה ל א ת ה ו י א ר ה ה מ ז ו אי נחקוי• ב

ת מ א ה לפי ה ד י ק ה ו בזאר. ה ר ב ו ק ה י נ ע י ב ק ר ר . — פ הי ב אבו ו י ו ה ת ו ו א נ י י ה ה ש ה מ : ם מ

ו ם ב ה ד ש צ ם ב ל ל כ ת ב ו א צ מ נ א נמוש ה ו על ה ן פו א כ ב ו ש ר ב א ב ת ש י י ק ה מ י ר . — פ ו מ צ ע ב

ע א1ר.ם י נ ל מ ד ב ל נ כ י ש ל ע ם ב ם ה י מי ש השמי י ט ר ג ה ו ש ר ב א ב ת י י ש ק ש ר . — פ ד ח א


י מה פ ן סינר, ל ב ו שהיד. ריאד. א מ ת כ י נ א ל ו י ש ח פ ם בעל• נ נ , ושאי ה ק ו ש ה ה ר ו ו ד מ ד ו by צ

הפ לי ו על פ ו ה י ת ו ל פ ע י ל ד ב נ פ ה י ל כ ש ם ישיגו ה ו א ר ג א ב ת י י ע י ב ק ש ר . — פ ו נ ט ר מ פ ו ס ש

ת צ ק ם ל ת צ ת ועלולים ק ו ל 0 ע י י ם י ט ש , ד ם י פ ר ג י ה ע י נ ן פ י א ש ז נ ר א ב ת י י נ י פ ק ש ר . — פ ך י א ו

ט י י פ ו ט ש ט ה י פ ר ג י ה ע י נ פ ו ש ר ב א ב ת י י ע י ש ק ת ר . — פ ם י מ ד ו ק ו ה ת ו ו א ח י נ ה ן ש פ ו א ל ה ע

פ ה י ב ב ת נצוצי נ ו ג ז פ ת לת ה ו בז פ ו ה ה שיושפע פ לת ט ו ת ז ו ל פ ש ת ה ו א צ מ נ ה ה ו פ י ג א ישיגו ט ל

ת צ ל ק ט א ת צ ם ק י ב נ ג ת ה ע ו נ י ת נ מ ם ז ח ן י ו שאי ר ב א ב ת י י ר י ש ק ע ר . — פ ת צ ם ק ם ע ת צ ק

פ י ב כ נ ל ה ג ל ג ע ל י נ ם ל ה כ ש ד ח י ב ח פ י ש ן ה ו שאי ר ב א ב ת ר י ש ד ע ה ק א ר ־ פ — .a־m י ת ל ב

י פ ראו י ד א ח ה ר ט ה צ ז י א ו כ ר ב א ב ת ר י ש ם ע י נ ק ש ר . — פ פ י ש נ ו א ב ש ת ו ש מ פ כ י ס י י ק ח

ק ר . — פ ו נ ר ל ש פ א ה ש ו לפי ט נ פ ם ט לי ו ס העל י ע י נ ם ו ל ס ח ך י אי , ו ך ר ב ת פ י ש ר ה א ו ת י ש

ר ש ה ע ע ג ר ק א ר . — פ ת ו ל פ ש ח ה ו י ל להו ע ו פ ל ה כ ש א ח ו ח ח ו ט ר נ א ב ת ר י ש ה ע ש ל ש

. ת ו ט ב ח ן ה ר מ מ א מ ה ח ת ז ג ר ד ו מ ר ב א ב ת י

פרק ראשון. ם י ם השפל י ר ב ד ו ה ל ה א ו ה ם ל ה ע ו פ ן ה י פ בענ י פ ד ו ק ת ה ו ע ו ד ר ב ו כ ו נ

בעבור שהיחד. הקירחנז בזה המקום םעגין הנמצא הנבדל אם הואי צדדים ח ההקירה שנ א נמצא, ומר. הוא, לפי מה שאפשר לנו, והיו מד הוא מצד הויח הבעלי נפש אשר בכאן, ח א מהכאור — חצד חם לפי מה שחבינו חםפרשים כלם, זולת י י כמו שהחבאר בספר בעלי ח, וחצר ע ב ט ר ה ה א ה ש מ בן רשד לפי מה שנראה מדבריו בפירושו ל ח ש ני הוא מצד מה שימצא מענק התנועה אשר לנרמימ השםיםיים,ע — והיה מבואר ב ט ר ה ה א ה ש ט ב ע ו ט ש כסו שהתבאר בספר ה שידיעתנו באלו ההוים הבעלי נפש אשר בכאן היא יותר תזקה מחיריער. אשר לנו בנרטיס השמיםיים, לפי עוצם םרחקם םםנו בעצם ובמקום• רינה ראוי שנשים התחלת זאת חחקירה סהחויר. חנםצאת לבעלי חנפש אשר בכאן, אם יחויב מסנה זה כסו שיראה אכן רשר, ואם היה שיחויב מזאת ההזיה שיהיה ישם פועל נבדל• והנה נהקיר באיזה אזפן יגיע לנוה זה םםנו, כי זה, עם שיישירנז אל היריעה בםהות הנבדל אשר מ התאר, הנה יישירנו לעמוו על םהות שאר הנבדלים, כמו שיתבאר םדבריני. זלפ־ שהטעות ביאת ההקירח מרחיק האדם בתכלית ההרהקה מהצלתתו המדעית והמדינית, כמו שיתבאר למעיק בזה הספר, אתר שיעלם לו העיון כמת שכלל אוחו זה הספר, הנה ראוי שנפליג זאת, ער שלא ישאר בה ספק • ולזה ראוי שנזכור תהלה דעות ה החקירה מ הקודמים אשר ראזי שיטען בדבריהם בזאת ההקירה, ומה שקיימו מ דעותיהם בעלי אלו הרעות, בי בזה האיפן יהיה לנו עזר למצא האמת

כזאת ההקירה באופן שלא ישאר לנו כת ספק.ת ו י ז ה ה לכל אלו ה ו ו ה מ ה ה כ ח ינאמר שתטסטיום יראה ש

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק א׳ 221

ם י ע ר ז ח ל ו ח כ ו ח ל ו א ר ד ו ו ס נ ס ט , ו ת הוא השכל ו ל פ ש ה. ה מ כ ח ה ת ו ו ט ל ש ה ן ט פ ו א ה ה ה כז ו ה ת י ה ש ה םהם ט ו ה ת י ש. וככר ספר וזה טכואר טדכריו כפירושו לחטאסר הנרשם כאות הלמדי נפש, ל ע כ ת ה י מטנו אבן רשר שתטסטיוס לא יראה זה לכר בהז אבל יראה זה נם p בשאר ההויות אשר בכאן, לפי מה שאמר בספר הנפש• וזה שהוא אמר שם שהנפש איננה היא אשר כה כל הצורות בלבד, רוצה לומר כל המושכלות והמותשות, אכל היא אשר תתן כלא ו ה ה ו ה מ הצורות בתוםרים זתכראס. ואביבכר נם כן הסכים שזה הי ת יי ם ובפירושו שכל, לפי מה שספרםםנו אבן רשר בבאורו לספר כעל. וכן היה אכן סינא מזה הרעת, לפי מה שספר ע ה שא הר הטב מ ל סמנו אבן רשר כפירושו לםאםר הנרשם כאות ה למר ובפירושו למאמרצר היה םסופק בוה ספק נ י חאב חנ . ו ע ב ט ה ר ה א ה ש ט השביעי ס טה, לפי טה שזכר טסנו אבן רשר• אלא שאנהנו םצאנו לאבונצרל כ ש ה בסאםח הקצר כסה שיורה עליו שם השכל שהוא ססכים ש. וזה נראה ס י ו ה ם ה י ר ב ד ו ה ת באל רו ל הוא נותן הצו ע ו פ ה םרבריו שם תכלית ההנלות. הנה אלו כלם הם םסכיםים שהפועל לאלו ההויות הוא שבל, יחוא יפעל אותם אם בעצםו, ואם באםצעות כתות יסודרו םםנו כחסר הםתהוה, כסו שיראה םדברי תטטטיוס. והנה הבין אבן רשר םהם, לפי טה שטצאנו סטה שטען לבטלף ו ס ה כ ה לטתהו ר ו צ תן ה ל י ד ב נ דעותיהם, שזה הפועל הם ל צ ת א ס ח ו י ח ם נ י רח א ו ל חצ ח לקבו כ י ר ר לם ח או , ו ח י ו ח ח. ולא ידענז אם םצא בן רשר זה חרעח לחם ל בד ל הנ ע ו פ אל זה ה בבאור או הבינו םדבריהם, כי אין אצלנו םדברי אלו הפלוסופים כיח בקצורו ח א אם טעט ואילם לאבי רשר מצאנו בזח שלש רעוח• חע ר ז ח ב כ ש על ל ת חשכל חפו ו ק ב ד , ושם הסכים ש ש פ נ לספר ה, חצה לוםר שסה שידבק בהם ו בעצםו נ י ת א א רכקו ם הו רעי לז ו השכל הפועל, כשיחיה םהם מה שיהוה, אינו כצר שיהיה הוא להם צורה קרובה, כסו העגין בגרמים השמימיים שםניעי הגרמים השםיםיים הםח םצאגוהו לו י ג ש ח ח ע ר ח צורה קרובה לגרמים חמחגועעים םחם. ום י ו ה לאלו הה ו ו ה מ ה ם בבאוח, ושם הסכים ש י י כספר כעלי הח כ חו ח ח או ו ה ם ה א בזרע, ו ו י ה א כה גפשי ו , אבל ה ל כ ש ו ג י אד ה ע א י ג ח ם ו א י צ ראה ם ן י א כ ב . ואסר ש ל ד ב י הוא נ י ש פ נ הה ז ש , ו ם י י י ה ל ע ר ב פ ס ר ב א ב ת ר ה ש ע א י נ ם בדל בלתי ה נ, וזה כי כאשר הוסר זה המניע, הוסר פועל זה, קודם על זה בטבע ולא ימצא חענין בהפך, דיל בי כשהוכן חחומר והיה בו זה התום המשוער


באמצעות הגרמים השמימיים יושפע מזה הכה הנבדל זה הכח הנפשיי בזרעים. ויראה שירצה אבן רשר בזה המאסר שיהיה המהוה לוה הכה הגפשיי הוא השכל הפועל• ויבאר יי.זה שאי אפשר שיהיה השכל הפועל הוא הסבה הראשוגה לכל הגמצאות, לפי שהוא לא יוכל לעשות פעולתו אם לא הכיגו החמר הגרמים השמימיים• ובור, בעיגו אמר אמנצר במאמרו בשכל, רוצה לומר שאין בשכל הפועל רי כשיהיה הוא ההתחלה הראשוגה לכל הגמצאות, לפי שהוא צריך אל וולתו במה שיעשהו, ולזהת י ש י ל ש יצטרך להתחלה אחרת יותר קודמת ממגו. ואולם הרעת ה, והוא ע ב ט ר ה ח א ה ש מ ר פ מ מצאגוה לאבן רשר במאמר השביעי מר בו מבעל ל י ח א מ הו א בורע, ו ה הו ו ו ה מ ח ה כ הסכים שם שוה הן , כל שכ ל בד ו ג ג ג א אי , ושהו ם י י מ י מ ש ם ה י מ ר ג ה רע ו הזו שכל• כי הצורה ההיולאגיח חוייב אצלו שתתחדש מצורה ג י א ש היולאגית, ולזה לא יכגיס באלו ההויות צורה גבדלח, כי אם בהויות האדם לבדו, לפי שהכחות השכליות הס בלתי מעורבות להיולי בפגים מה מבלתי מעורב בהיולי, כמו שיחוייב שיחילר כל םעורב בהיולי ממעורב בהיולי. וזה דבר גם כן וכת אבן רשרבוולת וה המקום, ר׳יל שלא יצטרך להגיח בכאן צורה גבדלת היא הפועלת בהויה זולת בהויית

האדם לברו.

פרק שני. ת ו ע ד ם ה ת ו א ה מ ע . ד י ע ד ת י ו א ד ה י ה נ פ ו א ש מ י ה ע ו מ ר ב ו כ ז נ

ואחר שכבר זכרגי דעות הקודמים םהפלוסופים המפרשים דברי הפלוסוף בעגין הפועל לאלו ההויות, ראוי שגומר מד, שיש מאופגי ההראות ברעת רעת מאלו, לפי מה שמצאגו בדבריהם או בכח דבריהם.ס והאוחוים דרכו מהמפרשים ו י ט ס מ וגאמר שמה שהסכימו בו ת, שכבר יראה שאין כח בצורה ם ה ימצאו לו פנים מההראות. — מ היולאגית שתהווה צורה היולאגית, וזה שהגשמים אמנם יפעלו קצתם בקצתם ויתפעלו קצתם מקצתם באיכויותיהם, לא בצורותיהס העצמיות, כאלו תאמר שכבר יחממו קצתם קצת או יתקרר קצתם מקצת או יתלחלח או ייובש• אבל לא גמצא בצורה העצמית שתפעל בזולתה, וכל שכן הנפש, וזה שאין מהנראה שהגפש תעשה נפש, כמו שהוא נראה שהחום יעשה חום כמוהו• ולא יראה זה כנפש לבדו, אבל גם בשאר הצורות העצמיות הנמצאות לאלו הדברים השפלים, יהמשל כי האש כאשר תפעל אש כמוהו מגשם, כבר לא יפעל בצורה העצמית אשר בו, שהוא הקלות, באותו הגשם הכבר, כי כבר התבאר

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ב׳ 223

בטבעיות שאץ באש כה פועל זולה ההום. וכאשר היה זה כן, הנר. החש צורח האש, דרך משל, בגשם הנשרף מאש אתרת כמוה יהייבא ה ר שיהיה החש צורח האש שיהיה על אהד ם ש גי פגים־ האופן ה, כמו שימשכו הסקרים בגשם הנשרף נמשך לתרוש ההום האשיי מ בהרוש חצורוח, וזה םגוגה• עם שכבר יחהייב םזה שחהיה הצורה םחהרשח םלא צורה, זזה שקר, לפי שכבר החבאר בםאםרים הכוללים שכבר יוציא הדבר םהכח אל הפועל םה שיש בפועל רבר םהסוג ההוא חםחהווה. והאופן השג י הוא שיהיה בכאן צורה היא הםהווה זאח הצורה חםחהדשח, וזאח הצורה יהוייב שחהיה גבדלח, לפי שהצורוח ההיולאניוח לא יםצא להם בכסי זה הפועל. הנה כן םצאנו זאחי ל ע ק רשר מהם בבאורו לספר ב הטענה למפרשים לפי מה שזכר א. ובזר. המאסר עיון, ע ב ט ר ה ה א ש ה מ ם ובמקומוח מפירושו ל י י ח תה שכבר יראח בקצח הצורוח ההיולאניוח שיהדשו צורה בהיולי, וזה כי המון ישוב המזון אל עצם הנזון ויקנה לו צורוח הםחרםי ההלקים חנםצאים בו, כאלו תאמר שישיב המזון בשר כבשר־ וכן הענק בשאר חםחרםי ההלקים בו, כאלו חאםר אשר לו. ועור כי אנהמ נםצא כי האש תהור. אש כםוה בצורה העצםיח אשר בה, וזה שהצורה העצםית אשר לאש היא התום, לא הקלוח, אבלהקלוח היא םהאיכויוח השניוחמ «י1י ^רץד ל ^ שםציאוחם נמשך לאיכויות הראשומח. וכבד והבאר ש לאש םםה שאוסר. וזה שהצורה במה שהיא צורה היא אשר יסודרו מםנח פעולוח הדבר• והנה הקלוח לא יסודר מםנו פועל כי אם כמ>ץרה, והוא שבאשר יהיה בגולש מקומו הטבעי ישגועע בו אלי מקומו, וזאת, כי ע מ ש החנועה אינה לאש כי אם בסקרה, כסו שהתבאר בספר ה הממהר. היא טבעיח ליסורוח, לא החנועח, ולזר. לא חהיה להם חנועה במקומם• ואולם ההום יסודרו ממנו פעולות לאש, היה כמקומו או מולח מקומו, ולזה היה ראוי שיהיה ההום הוא הצורה לאש. ועור כי הצורה אץ ראוי שחהיה בהקש, אבל יתוייב שתהיה נמצאת ברבר בעל הצורה• ואולם הקלוח הוא נאמר בהקש, ער שכבר חמצא שהאש יוחר קל בםקזם אהד םקלוחו במקום אהר, רצוני שכל מה שקרב אל המרכז הוא בו יותר קל, ואין לו במקומו קלות, כסו שזכר הפלוסוף• זכן חםצא בקצת היסודות שהם קלים בםקום אהד וכבדים בםקום אהר• תה ממה שיורה שהקלות והמכר אינו צורה כיסודות, ולזה הוא מבואר שהקלות אימ צורה לאש. ועור כי הדבר המורכב יתכן שיהיו לו פעולות םתיתסות אל הצורה, לפי׳ שההיולי בו הוא צורה מה, כאלו תאמר שהאדם ימצאו לו פעולות מצר מה שילך ממגו מדרגת התומר, והוא כה הזן י והמרגיש,


וימצאו לו פעולות מצד מה שילך ממנו מהלך הצורה, והוא כח חשכלי• ובהיות הענין כן, והוא מבואר שככר יסודרו מהחום אשר כאש פעולות מדי, חגח חוא מבואר, שאם חיח חחום באש מדרגת ההיולי אל חקלוח, שכבר יהיה האש סורכב, לא פשוט, וימצא שם גשם אחר קורם ממנו יהיה החום לו צורה, זזה מבואר הכטול. ולזה הוא םבואר שאין חקלוח לאש צורח, אבל חחום, וזה הפך מה שהניחו אוחו. זאולס סח שנאסר בספר חם א מ רוח שחעצם אין לו חפך, חוא נאסר לפי הםפורסם, לא לפי האסת, כי היסודות הם הפכיים סצד עצסותם, ובזה האופן יהיו יסודות. ומזה הצד תבטל זאת הטענה אשר טענו חקורסים לחייב שיהיה בכאן נסצא נבדל הוא אשר יתן, כי ספני שאשר ככה יצא אלחפעל ם ח ס חצורות כאלו חחווים. — ו סאשר בפועל כסונ חחוא מצר מח, וחיח מבואר סחרכרים חבלתי נולדים םחזרע שאין בכאן צורח חיולאנית בפעל ססכסת לרבר חסחהוח יתכן שתיוחס אליה הוייתם־ הנה יחויב בכאן שיחידי צורח נבדלת היא הפועלת זאת ההוייח. וכבר יחבאר זח נם כן כנולרים מהזרע, זזה כי אין כזרע נפש בפעל, ואסנם הוא בו בכח, וכל סה שהוא בכח הוא צריך אל סר. שבפעל• ולזר. יחוייב שחהיה בכאן צורה נכדלח היא חטחוה אלו ההויות. זזאח הטענח זכרח חטסטיום באופן סר. בבאורו לסאסר הנרשם כאזח הל ס ר, זזברח אבן רשר בשלםוח בםקוסוחסהם, שהוא סבואר שאי אפשר ר הטבע. — ז ח א םפירושו לטח ש טבלתי שיחיז כאלו הרבריט אשר בכאן יחטים וצורות כבר הושסו כטבע לפניט בחט יעשו טח שיעשו טזח, עט טצאט חחטר חנאות. וזח כי חארט, ואט חיח טחילר טהארם, חנח חאכ אין לו אוטנוח בהרכבתו זאת אשר אי אפשר שתהיח בענין אחר יותר טוב טענינו, ואםנט יחיו בזח חענין טפני טח שחושט בטבע כל אחר טהעצטיס טן חחוט ותצורות, לא באוסנות סן חאכ, אבל p חיחם והגשם אין לו טעשח כגשם אלא בתכליתו לבד• ואולט חטבע חנח יעשר, בגוף הגשם בכללו, והגה הטבע, והוא לא יבין, יוליך טה שיעשהו אל חכויר, הטכווגח אליו, כי היר, בלחי חושב וטשכיל בפעל טה שעשה. וזה טטה שיורה על שככר נחפעסו אוחם היחסים טטי שהוא יותר נדיבp אשר א מהם וייתר נכבד וטררגתו יוחד עליונה, והיא הנפש אשר כן שהיא נתחדשה םסניעי הגרסיס השסיסיים, ויראה ו ט ל פ יראה או שהיא גחחרשה סהשטש והגלגל הנוטה• זלזה היתד, הנפש ט ס ר א העשר, פעולחר, סוליכח אל חכונח, והיא לא חבק הבוגד,, כסו טה שכבר נראה טאנשים יחפעסו לדבר רבר ידברו בו וינבאו בו טטח

מאמר ה׳ חלק נ׳ פרק ב׳ 225

א יבינו מה שיאמרו. הנה כן םצאנו זאת הטענה ל שיהיה, והם יה שאתר ס ד מ מ ל ס בבאורו לטאמר הנרשט באות ה ו י ט ט מ ת ל

. ע ב ט ה והנה מה שהטכים בו אבן רשר לפי מה שנמצא לו בקצורו לטפר, הנה הוא הטכיט באופן מה ט י י פש ובבאורו לטפר בעלי ת הנ לתמטטיוט ולטיעתו כי כבר יעלה זאת ההרה לשכל, הוא אשר יתןק רשר בבאות למאמר השביעי הצורות. ואולט מה שהמביט בו א, שהמהוה אינו נבדל, יש לו פניט מההראות, ע ב ט ר ה ה א ה ש מ מ לפי מה שמצאנו ברברי אבן רשר, קצתם יראה מהט, לפי מה שיהשב, שאי אפשר שיתן הנבדל הצורות, לא באמצעי, ולא בזולת אמצעי, וקצתם יראה מהם שאי אפשר שיתן הנבדל הצורות על הצר שהבינו הקודמים, תצה לומר שיתן הנשם שנוי התומר םצר האיכויות אשר, שאם היה הענק כמו שהניתז ם ה בו, ייתן הפועל הנבדל הצורה. — ם הקודמים, שיתן הנבדל הצורה ויתן הנשם הפועל בהוייה שנוי החמר, חנח יחוייב שתהיה לצורה הייה בעצמותה, זזה יראה שקר לפי מה שבאר הפלוסוף מענק ההויה, וכבר התבאר זח נם כן בשלמוח מדברינו ברביעי מזה הספר. ואם אמר אומר שכבר אפשר זה בזולת הויה כצורה, וזה יהיה כשתהיה הצורה בלתי הווה בעצמותה, אבל יתתרש לה דבקות בתמר• הנה יאמר אבן רשר שאם היה הדבר כן, לא תהיה הצורה צריכה אל נושא אט לא על צר שיצטרך הנשם אל המקום, ותםצא אם כן, דרך םשל, צורת הסוס בזולת הצורות, וזה םבואר הבטול בענק אלו הצורות ההיולאניות. ועור שאם היה הענק כן, הנה לא יםנע הענק בצורר, אשר ברבר הםתהזה םתלוקה, אם שתהיה נםצאת בו קורם ההויח, או שחעחק אליו מחוץ. והמאמר בשתעתק אליו מחוץא נשם, ולזה אי אפשר בצורר, הוא מבואר הבטול, כי כל םחנועע תו שחתר, נמצאח בו קורם ההויה, הנה שחחנועע בעצמוחה. ואם תחנ הוא מבואר במעט עיון שכבר יחוייב מזה שימצאו יחר בכל אחר מאלו הנשמיט אשר בכאן כל חצותח אשר חחמר הראשון הוא כחיי על קבולם, ויהיו אם p צורח האש וחמיט יחר כפעל בכל אחר מהרבריט אשר בכאן, פשוטיט היו או מורכביט, וזה מבואר הבטול. רצוני שימצאו ההפכיט יחד בנושא אחר• עט שזה המאמר הוא דעח אנכסגוריש שחיח אומר שכל חרבריט מעורביט בחחחלה ערוב בלתי תכליתי, זלזה היה םחויב לו שיהיה כל רבר בכל דבר, וכבר ביאר הפלוסוף מר, שבדעת התא טהבטול. וזאח הטענה מצאנוה לאבן רשר כבאות לספר, ואם לא מצאנוה ע ב ט ר ה ת א ה ש ם ם ובטקוטות לפיתשו ם י י בעלי ת

1 5

ז

r


לו בזה האופן, אבל הוצאנו זה סכח דבריו, עמ מה שהשלמנו אנחנומהם, שכאשר הנחנו שהצורה חהווה אוחה צורה ח הטענה. — ו א מ נבדלח, ויהווה הנשם חכנח החמר לקבלה, הנה יחוייב מזה שחהיה הצורה מלא דבר• מ אץ לאומר שיאמר שחחהוח חצורח מחצורח חנבדלת משחנח בעצמוחה באופן שחשוב צורה חיולאניח, אבל היא פועלחלה. זאזלם באשר הזנחח זאח ההוייח על חאופן שחניח אבן רשר, הנח לא יקרה מזה הבטול, חח כי ההוייה חהיח לדבר חמורכב מחמר וצורח על שחיא חזייה אחת בטםפר, והיא אמנם חהיה מנושא, והוא החמר, שהוא בלחי אפשר בצורה ם ה מ שתתהוה ממנו זה המחהוה. — וק רשד בבאורו לספר הנבדלת שתפעל בצורה בחמר, לפי מה שאמר א, ווה שהשכל הנבדל פעולתו בעצמו, לא זולתו׳ והפועל ם י י בעלי ח בחוייח הבעלי נפש הוא פועל בכלי נשמי, ומה שיפעל בכלי פעולתום, י י חי היא זזלחז כן זכר אבן רשדזאח חטענה בבאורו לספר בעל וידטה שיהיה רצונו בזה שהשכל הנבדל פעל זה שיפעלהו בעצמו, לא בכלי, זזאח הצורה המהמה הבעלי נפש חפעל בכלי מה, והוא חחוס הנפשי אשר בזרעים, או בםה שיאוח להם ברברים שאינם נולדים מזרע או אפשר שירצה בזה שהשכל הנבדל פעולתו הוא עצםי, והיא ההשגה, כי ההשנה היא הפעל הממחר לו, וזאת הצורה תמצא פעולחה דבר אחר זולתה, והיא הצורה ההיולאנית הםתהוה• ואולם שזאת הצורה חיא דבר אחר זולתה הוא מבואר, לפי שהיא תפעל אותה בכלי נשמי, והיה הגשם הוא חמקבל איחה. והנה הבאור הראשון הואר הטבע ח א הנראה יותר לפי מה שנמצא מזח הענק כבאורו למה ש, כי שם אסר זה המאסר םםכים אל ד מ ל בםאמר הנרשם באות ה, שהמאמר בשהצירה ההיולאנית נבראה ם ה מ הבאור הראשון. — וז ס ורבים מהמפרשים, י מהצורה הנבדלת המסכמת לה, כמו שיראה תםסט, וכבר באר א רם ט ו ן ו הוא דומה אל המאמר בצורות אשר אמר אפלט— . ע ב ט ר ה ח א טה שיתחייב מהבטול מן המאמר ההוא במה ש, שאם הונח שהצורה הנבדלח חהן הצורח אחר שהשתנה החמר ם ה מ ו והוכן לקמלה, הנה יהיה הפעל חאחר במספר םשני פועלים, האחד יחן הפעל, והאחר יתן תכליתו, מה מבואר הבטול, כי הפעל האחד במספר הוא בהכרח םפעל אחר בםספר. ואם אמר אומר אילי התכלית אשר יתן אותה המשנה לחמר היא הצורה הםזנית, והפועל הנבדל הוא אשר יתן הצורה הנפשיית בבעלי הנפש• הנה יאמר לו אבן רשר אלו היה אפשר בצורה המזגית שיהיה מציאותה כשתמצא בעצמה כסו סציאותה כשמקבלה הנפש* הנה יאםר השם עליהם בהסכמה, ואין

מאמר ה׳ חלק נ׳ פרק ב׳ 227

חענין כן, כי שם חבשר נאטר על דיבשר אשר אין כח נפשיי בו, ועל, הוא מבואר הבשר אשר בו כה נפשיי בשתוף השם־ ובהיות הענק ס שאין הצורה המ1גיית מגעת מפועל אחד, והנפש מפועל אחר, שאם היה הדבר כן, לא היה מתהרש לצורה המזגית טבע כשתהרש הנפש, שאם היה הענין כן, הנה יהיה הנושא וצורתו שנים ם ה מ ג. — ו ממז במספר, לפי שהם מתהרשים בשתי הומת גפרדוה, והוא מבואר שמה שיש לו יותר מהתהוות אהד במספר הוא יותר מאהר במספר. —, שלא אשערמה ההכרח אשר יכריהגו להגיה שלא יתן הצורה ם ה מ ו מה שהכק ההמר אל שיקבל הצורה הםגעת בסוף ההוייה, והגה הוא מבואר שכאשר יכק החמר יתן צורות מה, והם הצורות ההולכות במררנת ההיולי לצורה שהיא שלמות בהוייה, אשר הם בעצם צורות לקצת הדברים אשר בכאן, ולזה לא ימגע בו שיתן הצורות. ועוד שאם הוגהו אלו הצורות םתהרשות בדבר אשר הם לו כמדרגה ההיולי מי שיכין ההםר' לקבל הצורות, ובדבר אשר הם לו במדרגות הצורה יתהרשו מהפועל הנבדל• הנה תהיינה הצורות האחרות בעיגם םתהרשות מפועלים מתהלפים, וזה מבואר הבטול, כאלו תאמר שהנפש הצומהת תתהרש בצםהים םהפזעל הנבדל, ותההדש בבעלי היים ממי שיכין ההמר לקבל הצורה המרגשת. זעזר שאם היה הדבר כן, הנה תהיה הצורה המגעת ממי שיכין ההמר מהר נכבדה מהצורה המנעת ממי שיתן הצורה. והמשל שהנפש הצומחת אשר בבעלי היימ הוא מתר נכבדה מהנפש הצומחת אשר בצמה, כמו שהכותל שהוא הלק מהבית הוא יותר נכבר מהכותל הנפרד. והנה זאת הטענה לאזכרה אהד מהקודמים, אבל היא ממה שיבטל שיהיה ההוייה בזה האופן אשר יראו הקודמים לפי מה שהבין אבן רשר מהם, רוצה לומר שיהיה מה שיפעל תכלית ההיייה זולת מה, שאם היה העגון כן, הגה יחויב לפי מה ם ה מ שיפעל ההוייה. — ו שיהשב שתהיינה בכאן צורות רבות פועלות המתהוה האהד בעיגו, וזה מבואר הבטול, כי הפעל האהד במספר יחוייב שיהיה מפועל אהד במספר. ואולם איך יתבאר שכבר יהשכ שיהוייב מזר! שתהיינה בכאן צורות רבות פועלות המתהיה האהר בעינו, הנה לפי מה שאומר. וזה שכבר ימצאו במתהווה האתר במספר צורות רבות הם קצתם במדרגת השלמות לקצת, ויחוייב לפי ההנהה ההיא שתהיינה שם צורות רבות פועלות אלו הצורות ההיולאניות מסכימות להם בא1פן מה, כי מהא נמצא בפעל• הו שככה אמנם יצא אל הפעל מהמסכים לו אשר י ואלו הצורות הפועלות כבר יהשב שתהוייב שתהיינה רבות, וזה שכבר ישלם לצורות חהאחחת מפני החמר, לפי שקצתם בו שלמות לקצת,

]5*


כי הוא יקבל קצתם באמצעית קצת־ אמנם הצירות חגקיוח מהתמר הנה ירמה שלא יתכן בהם זה חחחאתדות. וזאת הטענה נם כן לא זכרה אהד םהקרמונים, אלא שחיא ממה שאפשר שיסופק בו על דעת מי שיאמר שתהיה בכאן צורה נבדלת היא הפיעלת צירה בהיולי,ילוה, שאם היתה בכאן צירה נבדלת ם ה מ ראינו לזכרה בזה המקום. — ו תהוה הצורה ההיולאנית המסכת לה, הנה לא יהיה בכאן אושר בזאת החזייה, לפי שהצורות הנבדלות״הס נמצאות מציאות יותר נכבד מהמציאות, מה היה הצורך שהישמו בהםרם/ אשר להם בהמר־ ובהיות הענק ק ואיך הגיעו מהמציאות היותר שלם אל המציאות היותר הסר. ואס אמר אומר שאמנם געשה זה כדי שיהיו התמרים יותר נאים במציאות ־ חנה אם כן יתחייב שתהיה היית אלו הצורות בעבור ההמר, וזה חלזף מה שיראהי ארסטי. ילזה מה שיהזיב מזה, לפי מה שיחשב, שלא תהיה הייית הצירה ההיולאנית מצירה נבדלת טטכמת לה באיפן מה, כטי שהנית תסטטיזט יהנסשכיט לו טהטפרשים. ובבר ייאר. טזה גם בן שאין הייית הצירה ההיולאניח טהצזרה הנבדלת בטי שהתבאר מאת הטענה, שאם היה הענק כן, הנה לא אשער באתה ענק יטורר טסנו! זה הפעל. זזה כי טהטושכל טהטלאכה היה אפשר שתחחרש טטנו הצורה המלאכותית המתתדשת מהמלאכה, מפני שהוא םטכיט לצורה ההיא, שהוא מבואר שלא יתתדש ממושכל צורת הכטא במלאכה קרדיט, אבל יתחדש סהטושכל צורת הבטא• ובזה יתבאר שלא יתכן שתהרש הצירה הנבדלת צורה היזלאנית בלתי מטכטת לה, זזה שהנבדל

יעשה בהכרה מה שיעשהו באמצעות הציור וההשנה.

פרק שלישיזה אי • ו ו ב אמו ו י י ח ת י י א ב י י ח ח מ ה מ נ מ ב מ י י ו ח ל א ת ה ו י א ר ה ה מ ז י ו א ר ב ו ק ח נ

. י ת מ ב א ו י ו ח ת ו ו א ב י ה שחי ה מ נ מ ב מ י ו א ח פ ל ת מ

ואהר שזכרנו מה שיש מאופני התראות לדעת רעת מאלו הרעות, הגה ראוי שגהקור באלו הטענות אם הויב בהם מה שתייבו אותי מהם

תיוב אמתי, אס לא. וגאםר שהטעגה הראשוגה טהטעגות שזכרגו לקייס רעת תט ט ט י ו ס לא תתן האסת על כל פגים כשלא יאטר בו יותר טור. השעור. חה שכבר נמצא בצירה ההיולאנית שתהיה צורה היולאנית כםוה, תה מבואר טעגין היטורות, כטו שבארנז עט זכירתנו זאת הטענה־ וכן נמצא זה בהזייה התלקית אשר בנוון, והטשל שהכבד ישיב הטזזן אשר יזון ממגו ככדיי, וכן הענין בשאר חלקי הנזון־ ולזה הוא מבואר שלא ימנע טצד

מאמר ת חלק נ׳ פרק נ׳ 229

זה היות הצורה ההמלאנית מתהדשת מהצורה ההיולאניח המסכמת לה. זכן גאמר שלא יתבאר מזה שיהיה רי בצורות ההיולאניות בהולדת הצירות המלאכותיות, וזה כי לאימר שיאמר שכבר יקרה בצורות היסודות שיהוו דומיהם, אבל לא ימצא זה בשאר הצורות, מה כי בענין ההזנה לא תתהדש צורה בנזק, אבל יתחדש כמות בו. — יאולט הטענה השנית מהטענות שזכרנו לקייט דעת תמטטיוט היא ממה שיראה ממנה במה שאין ספק בו שבכאן פועל נבדל היא הטהווה אלו ההווים. וזה כי אנתנו לא נוכל לומר ברבריט הנולדים מטינם שתהיה בזרע זאת הצורה ההיולאנית טבעל הזרע, כמו שבארנו בפרק הששי ממאמר הראשק מזה המפר, דחבאר נם כן באופן שלס בםה שאחר זה• ואםנם מה שאפשר שיהיה בזרע םבעל הזרע הוא הום םה נאוה אל שיהיה כלי לזאת ההוייה־ ולפי שהדבר יוציא םהכח אל הפעל םה שהוא בפעל בסונ ההיא באופן סה, הנה יחוייב שתהיה בכאן צורה נבדלת פועלת חיוחס אליה זאת ההוייה, אם בשיזשפע םםנה כח נפשיי בזרע חשלם םםנו זאח ההוייה, אם בשתפעל זאת הצורה הנבדלת זאח ההוייה בזולה אםצעי, זולת החום היםורי אשר בדבר המתהוה שהוא לזאת הצורה המהמר, בםררנתיך שחיח, חנח לא יחוייב םזה שיהיו בהויה האתת שני פועלים הכלי• יא יפעל האהד ההויה והאתר תכליתה, כמו שהשבו הםפרשים לפי םח

שיראה מטה שטען אבן רשר לחלוק בו עליהם. ואזלם טה שאטר א נ ן רשר לבטל זאת הטענה הנה לא יתבאר ממני שיהיה ענין זאת ההזייה אפשר בזולת צורה נבדלת. זזה שהוא אמרט ר לטלק זאת הטענה רבר זה ל בפירושו לםאםר הנרשם באות ה ענינו• חנה ענק טאטר ארטטו שהםוםכם יהיה p הםוסכם או קומב מהסוסכם אק ענק שחטוטכט עצםו יפעל בעצמו ובצורתו צורת הטוטכט לו, ואטנט עניינו שיוציא צורת המוטכט לו טהכה אל הפעל, ואינו פועל בשישיב אל החיולי רבר מחוץ או רבר הוא חוץ טטנו. והענק בעצם בזה כםו הענק בשאר הסקרים, מר, כי לא יביא חחום אל הנשט המתחמם הום מחוץ, ואמנם ישים חחם בכח הם נפעל. וכםז כן הענק בגודל הנםשך בהוייה, רוצה לוםר שהגורל כאשר יעתק עם ההויה סכמות לא יעתק מפני כמות יורד עליו םהוץ, אבל יהיה מהכמות אשר בכה בדבר המקבל ההויה. וכסו כן התנועה בםקום אינה רבר בא מחוץ בעבור חםניע. ולזח לא יחויב שיהיה הפועל םוסכם והוא הוא סכל חפנים. רנד, חמוליר לנפש אין עניט שיעםיר נפש בחיולי, ואםנם עניט שחוא יוציא םר, שחיר. נפש בכח ער שיהיח נפש בפעל. ולזה תמצא האש תתהווה מהתנועה כמו שתחהוה מאש כםוה, ואף על פי


שאין התנועה אש, אלא שהיא חשים טה שהוא אש בכח אש הפעל. ועגין היהםים והצורוח הגטצאים בטהוים לבעלי היים הוא שהם יוציאו

היהסים וחצוחח אשר בהיולי טן הכה אל הפעל• ולזה יחויב שיטצא . בהם בפגים טה אוחו הענין אשר הוציאו טהכה אל הפעל, לא שהה הם טכל הפגים. הנה הכחוח אשר בזרעים, והם אשר יפעלו דברים בעלי נפש בפעל, ואמנם הם דברים בעלי נפש בכה, כמו שיאמר בבית אשר בנפש הבונה שהוא ביח בכח לא כיח בפעל. ולזה ידמה ארםמו אלום שאלי הכחוח י י י ה ל ע ב ה ר פ ם הכתזת לכחיח המלאכותיות, יאמר ב הם אלהיים, אהר שיהיה בם כת לתת חיים, יחם דומים בכחזת אשר יקראו שכלים, להיותם מוליכים אל התכלית. ולמה שהיו אלי הזרעים אםנם יפעלו זה בחום, והחום בםה שהוא תום לא יפעל אלא הםום או יבשוח או קושי, לא הסינה ולא צורה בעל נפש, אמר ארםטו בספרם שהחום אינו אש,. לא מאש, לפי שהאש הוא םפסיר י י י ח בעל הבעל היים, לא מהוה לו, זזה הוא מהוה אוחו־ ולזה הוא מבואר שזה החום הוא רוסה לחום חםלאכותיי אשר חשערהו הםלאכה לפעול הפעולות אשר תפעול אותם. זזה יראה בכל םה שהיו! מהמלאכות יפעל בחום, ווה ההזם הוא בהכרה בעל צורה, .בה היה שםור היחס

זחשעירה• זזאת הצורה איננה נפש בפעל, אבל היא נפש בכרו• והיא • אשר ריסה אותה בםלאכה, ולזה יקרא זה ההום הום נפשיי, ולא יאסרו מ שהוא בעל נפש. זזה החום בעל הצורה הזא בזרעים םתילד םכעלי הזרעים והשםש, זלזה אסר ארםטז שהאדם מלירה! ארם כסותו, וההוס מתילד בארץ זהםים םפני הזם השמש המתםזג בהוס שאר הככביס, זלזה היו השמש ושאר הככבים התהלה להיי כל חי בטבע. והגה חום^ הוא המהוה לבעלי היים א ה השמש ושאר הככבים הסחילר כמיס ו ר&תילדים םהעפוש, וככלל לכל םה שהיה טבלתי זרע, לא שיש בכאן נפש בפעל הודשה מהגלגל הגיטה והשםש, כסו שיספר םםגו תםסטיוס,. ואםגם ייחם וה הפעל ם י י וזה כלו כבר התבאר בספר בעלי ח לשםש, לפי שהוא גלוי הפועל מחר •משאר הככבים בזה. הגה התסםייח מתילרים םחממיות הככבים הםולירים לסין סין םטיגי הבעלי הייס, והם אשר במספר אותם הסיגים םהבעלי חיים. והשעור הגסצא בהוש אדם אמגם היא םפגי שעורי תגועות הככבים ותכוגות קצתם מקצת בקרוב ורותק, וזאת השעיר מגעת מהאוםגות האלהי השכלי אשר הוא רומה בצורה האחת אשר למלאכת האתת הראשית אשר תתתיה מלאכות־ שוגות. הגה כפי זה ראוי שיובן שהטבע, כשיפעל פועל בתכלית . הסדור מבלתי שיהיה משביל היא מושקף מכחוח פועלות

2 3 מאמר ה־ חלק ג׳ פרק ג׳ 1

יוחר נכברוח מטנו, והוא אשר יקרא שכל. וסוף המאמר הוא שאבן רשר יאמר שכל היהסים והצורות הם נמצאים בכת ההמר הראשון, והם בפועל במניע הראשון בצר מהצדדים, כרמוח מציאוח העשוי בפעל בנפש העושה. הנה זהו מה שאמר אבן רשר בזה המקום.ע אמר אבן רשר, ב ט ר ה ח א ה ש מ ואולם בפירושו למאמר השביעי מ לסלק זאח הטענה השניה, רבר זה ענינו• הנה כאשר הושחכל מופה ארסטו בזה הםקום על שהצורוח ההיולאניוח הם הםוליחח לצורזח ההיולאניות, ראה שהזרעים אשר יחנו צוריה הרבדים הםחילרים םהזרעים בצורוח אשר י חן להם בעל הזרע הםוליר אוחם• ואםנם חםחחזים

מעצמם הנה הגרמים השמימיים הם אשר יחנו לאלו מה שיעםוד םקזם • הזרעים והכחיח אשר בזרעים כאשר יחילרו מזרע ואלו כלם כחוח טבעיוח אלהיות יהוו כםוחם, כסו שיהוו האוםנים הטלאכוחיים עשוייהם,ים כאלו חכחוחשהם דיםים בשכל, ולזר• יאםר ארסטו בספר בעלי חי ירצה שהם יפעלו פעל שכל, וזה שאלי הכהוח ירםו השכל כשחם לא יפעלו בכלי גשםי. ובזה הענק יוברלו אלו הכחוח המהוים, והם אשר יכנו אותם הרופאים הםציירים טהכתות הטבעיות אשר בבעלי היים, וזה שאלו יפעלו פעל השכל הםעשי, לפי שהם יפעלו בכלים הםוגבליס ואברים םיוהרים אםנם הכה הםעייר הנה לא יפעל באבר םיוהר, ולזה יםפק נלינום ויאמר איני יורע אם זה הכה הוא הבורא, אם לא, אבל הוא לא יפעל אלא בחום אשר בזרע, לא על שהוא צורה בו, כמו הנפש שהיא צורח בחום היסודי, אבל הוא נעצר בו בדמיון מה שתהיה הנפש נעצרת בנרםים השםיםיים, ולזה יגדיל ארסטי זה הכה וייחסחו אל ההתתלות האלהיות, לא לטבעיות. ואמנם אם יהיה זה הכה םשכיל עצמו, כל שכן שיהיה נבדל, הנה זה דבר לא התאמת. וסזף הרבדים הוא שאק רשר יאמר שאם גמצא בכאן מה שאיגנו גשם, הנה אי אפשר בו שישגה היםור אלא באםצעות גשם אתר בלתי םשתגה, והם הגרםים השםיםיים י ולזה יהיה שקר שיתגו השכלים הגברלים צורר! סן הצירות המעורבות בהיולי, ואמנם הגיע ארטטו אל הכנםת שכל נבדל םהיולי בתרוש הכתות השכליות לבד, לפי שהכתות השכליות אצלו הם בלתי מעורבות להיולי, הנה מהוייב בהכרת שיתילר מה שאינו י מעורב בהיולי בפנים מה מבלתי מעורב להיולי. הנר• זהו מה שאסרו אכן רשר בזה הטקום לסלק זאת הטענה אשר טען •תםםטיוס לקיים

שמכאן צורה נברלח םהזוה טםכטת באופן טה לדבר הםתהזה.ה ונאמר שהוא טבואר שלא יתהייב טטה שאטר אותו אבן רשר מ שיהיה רי בצורות ההיולאניות להיות הצורה היולאנית, אבל. יחחייב


שתהיה בכאן צורה נברלח תעלה אליה זאת ההרה, כמו שאמר אבן רשר, והוא המניע הראשון אצלו אשר ימצאו בו אלו הצוחת באופן מציאות הדבר העשוי במלאכה בנפש האומן. ובכלל הנה זה מבואר שאין די בהום המשוער אשר בזרע שתהיה ממנו זאת היצירה הנפלאה אשר נלאו חרעוח להשינ מהחכמה הנפלאה אשר בה כי אם הלק קטן, כי חתם חםשוער חוא יוחר ראוי שיהיה כלי לפועל המהוח משיחיה הוא הפועל, וזה םביאר בעצסו םהחום חיסורי אשר בבעלי הנפשוח, ר*ל שהוא כלי לנפש לעשות פעולוחיה, כםו שהחבאר בטבעיוח. וכן הוא מבואר בהום המשוער אשר חעשה בו הםלאכה מה שחעשהו כי הוא כלי למלאכה לא שיהיה הוא המלאכה בעצמה, וזה כי הקרדום, דרך משל, לא יחהדש םחחום המשזער במלאכה מזולח מלאכה, לילה אפשר שחהיינה כסו מםושכל הקרדום אשר בנפש האוק־ ואלי ת אלו חפעולזת םםוררוח םההום המשוער, הנה לא נצטרך להכניס נפש בבעלי נפש, אבל יהיה התם היסודי הוא הצורח חםשלםח םציאות נמצא נמצא םהצםהים והבעלי היים, וזה טבואר הבטול. ובכלל הנה הוא מבואר, כמו שיאםר הפלוםוף, שמה שבכת ישוב נמצא בפעל ממה שהוא בפעל אשר הוא םםכים באופן םה אל מה שיוציא אוחו

אל הפעל. ואולמ טה שטען אבן רשר שהאש בבר יתילר מהתנועה, או אינו מהויב שיהיה אפשר שיהיה יוציא הרבו־ טהכת אל הפועל טזולת מוציא יש לו באופן טה טה שיהיה הדבר ההוא כהיי עליז. וזה שהתנועה העשה, כםו שיאםר הפלוםוף, םהחום חחלש אשר בדבר הםתהםם חום יוחר הזק, והנה החום ההוא חוא חפזעל בזח, לא חחנועה, אבל הוא בלי לזה הפעל כשחביא חלקי חרכו־ קצחם אל קצח, בםו שאמר הפלוםוף בהחר זה הספק בטבעיוח, וכבר באר אבן רשד זח הענק בבאות. ולא ימנע שיהיר. סחחום החלוש חום יוחר הזק, כםו ח לספר ה או חו שיהיה םהבריאוח החלוש אשר בחולח בריאוח שלם, כמו שזכר חפלוםוף. בזה האופן יהםם הדבר ההם הדבר המחהמם ו הטבע ז ו א ה ש ט נ במשושו אוחו, כי םצד םה שיפעל בו בםשושו ישיבהו הם בפעל אהר שיהיה הס בכה־ ואם היה פועל בו בשלםוח, ישיבהו חס במררגחו, כםו שזכר הפלוטוף בטבעיוח, ולזה יםצא זה הענק םתהרש מהמסכים באופן מה. ואולם מה שזכר אבן רשר מהכמות שלא יעתק ברבר ההווה םפני כמות יורד עליו מהוץ, ולזה לא ימנע שיתהדש הרבר מזולת הטטכים, הוא הטעאי. וזה שהדבר הםתהדש םםנו מה שיתהדש בעצםות, וממנו מה שיתהרש במקרה־ והנה אפשר היה במר, שיתהדש במקרה

מאמר ח׳ חלק ג׳ פרק ג׳ 233

שיתתדש מזולת המסכים, לא במה שיתחדש בעצמות• והמשל שבנין הבית הוא מתתיש בעצמות מהסדור המושכל לו בנפש האזמן, והוא הםםכיס לי באופן םה, ואולם מה שיתתדש בבית במקרה איני מהויב שיהיה םהםסכים, ולזה תםצא באש שהקלות לא יתהווה בו םהקלות, אבל יחהוה בו ההום םההום, ואולם הקלות הוא דבר נמשך להום, ולזה לא יחויב שיהיה הרושו םהםסכים. וכן הענק בכםות ההווה, וזח כי חכםות הריווח יםצא מתחדש באחר םשני פנים, אם םצד חכמות חםתחרש ברבר הםקבל ההוייה מפני ספוגית החמר ומקשיותו בעת קמלו חחוייח, אם םצר מה שימצא למון שיתהרש לו מהכמות באמצעות ההזנה. והנה הכמות המתהרש ספני ספונית החמר ומקשיותו אינו מתהרש בעצמו אבל נםשך למה שחחשו בעצמוח, והוא הצורה חמזניח, והיא המחחדשת םהםסכים באופן מה, וכמות ההוםר הוא רבר נסשך להם לפי עובי החמר ודקותו, יהיה םפוגיי אי םקשיי. ועור כי הכםות אשר נחהוה יש לו הנבלה בעצםות םצר הצורה אשר יקבלה, שלא תםצא ביותר קטן םםנו, וכן יהיה שם כמות לא תמצא זאת הצורה ביותר נהל ממנו, זזה רבר התבאר בטבעיות, ומזאת הצורה ימשך ענין הכםות הזה, ולזה לא יחהיל הטבע בהיייה אט לא ימצא שט טחחטר בשעיר שיהיה אפשר בו לקבל ההוייה באופן טח• ובחיוח חענין בן, חנח לאיטר שיאטר שהצורר. חיא טחחרשת טהטטכיט, וממנה ימשך הדוש הכטות, לפי שאי אפשר שתחחדש בנושא בעל צורה איזה כמות הזרק. וכן הכטות חמתחרש טפני חחזנח חוא טחחדש בטקרח, כי חטתתדש שט בעצמזת, וחוא צורת חבשר כםח שיבא בבשר, וצורת חעצם כמח שיבא בעצם, הוא המסכים. ועוד שלאוטר שיאםר שהכמות הםתחדש הואםהםםכים, וזה רבר מבואר ממה שיתהרש במלאכה, כי כמו שהתמונה םתתדשת מהתמונה אשר בנפש האוק, כי הוא יעשה מה שיעשהו מהתמונות בכמות הראוי לפי מה שנעשת בעמרז המלאכה ההיא, והמשל שהוא לא יעשה הקרדום באיזה שעור הזדמן, אבל יעשהו כשעור נאות אלא שישלם ממנו פעל הקרחם. ואולם םה שזכר אבן רשר םעניק התנועה חוא מבואר נם כן שלא יתחייב םםמ שיהיה אפשר שיתהדש רבר בעצםות זולת םהםסכים באופן מיה. וזה כי התנועח אשר באיך חיא סהםסכים, כי הוא םורכבת םהכה והפעל, הנה כל םה שיתהדש םםנה חוא פעל םח םםונ חפעל חאחרון אשר הוא תכלית השמי־ ולפי שתכלית השנוי הוא םהםסכים, הנה יהיה כל חשנוי םחםסכים, אלא שהוא יתחדש טעט מעט. וכן הענק בתנועת ההויה, וזה כי םה שיתחדש סמנה מהצזרה הטזנית הנה ענינו כמו הענק בשנוי אשר באיך, שהוא


מהמסכים, כמו שקרם• וסר, שיתתדש ממנה מהצורה הכללית לבעל הנפש ההיא — וואת היצירה לא יחויב בה שתהיה מזולת המסכים על כל פנים, אבל תהיה סהססכים באופן מה, כמו הענק ברברים ההוים במלאכה, שהתמונה בהם היא הווה מהתמונה הםושכלח אשר בנפש האומן. והנה חענין בנתינת חצמיחה כמו הענק בתנועת ההויה והתנועה אשר באיך, וזה מבואר בנפשו מענינה, והוא מבואר בר. מאד, שהיא כבר תהיה מהםסכים. ואולם התנועה שלא יתחדש ממנה תכלית אתר כמו בתנועות המתולות מן השיר, הנה היא נם כן םחםסכים באופן מה, והוא הציור אשד לסתניעעים בענק תנועת השיר ההוא, וכפי יחסה מהמהירות והאתור תהיה תנועת המתנועעים בםחזלות מהירה או מתונית, וזה מבואר בנפשו םענינה. ולזה הוא םביאר שכל אלו הדברים חםתחדשים הם םהםסכים באופן מה, ווה רבר מתוייב לפי סר, שזכר הפלוסוף. ויראה שאבן רשר נם כן הסכים שהרוש כל הסתחרשים הוא םהםסכים באופן םה. ולזה המשיל זה הכח חנסשיי אשר מרעים אל הבית אשר מפש המנה, שהוא םסכים באופן סה

אל הבית הנעשה במלאכה.ק רשד ה באלו הדברים שזכר א ואולם השתדלנו לסלק הספק מ שיתכן שיתשב בהם שיהיה הרושם םזולח המסבים כרי שלא ישאר בזאת ההקדמה ספק, חצה ליטר ההקדמה שנאסר בה כי כל מה שיצא םהכת אל הפעל אמנם יתתדש סמר. שבפזעל בסזג ההזא, לפי שזאת ההקרםה היא םםד. שתישיר אזתנז לםצא האםת ברחשים רבים דקרים, בםז שהתבאר לסי שעיין בטבעיזת זבאלהיזת. וכאשר התישב לנז זה, הנה נאסר שאין די בהזיית יעלי נפש בחזם הםשזער אשר יגיע בזרעים זבסה שידםה להם מהנדסים השםיםיים, כסו שאץ די בהדה הםתתדש בםלאכה אשר תעשה התמזגה בחזם המשוער אשר תפעל בו המלאכה ההיא, כי התזם הזא כלי למלאכה, זאיגה הםלאכה בעיגה• ולזה הוא ממאר שבזרעים כח נפשיי יחסי םהטתהוה יחסה אבן דשד, כמו ?}יראה המלאכה סהעשזי בםלאכה. זככר הסמים מ מדבחז, ולזה אמר שור. החום המשוער מגעת מהאזמגזת האלהי השכלי אשר הזא רומה כצורה האתת אשר למלאכה האחת הראשיית אשר תתתיה מלאמת שזגזת, רוצה לוםר שהםלאמת ההם הם משרתזח למלאכה הראשיית. יאק ראוי שיתשב מרבריז שיהיה האזםגזת האלהי היא אשר יתחדש מםנו זר. התלם הםשוער לכר, אבל יסכים שהאומגות חאלחי הזא אשר יתתרש ממנז בזרעים היתסים והצזחת אשר בהם יפעלי זה הפעל אשר היא כתכלית הסחר• ולזה אמר שאלז היחסים

מאמר ה׳ הלק ג׳ פרק ג׳ 235

והצורות הם נמצאים כפעל במניע ראשון בצר מהצדדים ברמות מציאות העשזי כפעל הנפש העושה. ולזה הוא מבואר שאבן רשד הסכים שואת ההויה תעלה לשכל נבול, הוא אשר יהיו נםצאים בו אלו הדברים ההווים בפעל בצר מה. אלא שכבר יראה םדבריו שהיא יהשוב שוה הפעל יהיה מהםניע הראשון בשיושפע םםנו באמצעות ההום המשוער כת נפשי טבעי יפעל מה שיפעלהו בתכלית הברור, עם היותו בלתי משכיל, וואת היא הנפש אשר ירםה ארםטו שהיא נאצלת מהשמש והגלגל הנוטה. והנה הענין בה כמו הענין בפעילות הבעל נפש בענין הצמיחה וההזנה, שהיא בתכלית הסחר מבלתי שיהיה הטבע משביל מה שיפעל אותו מזה• וכמו שהפועל בהוייה ההיא ההלקיח היא כת נפשי היולאני, כן העני! בזאת ההוייה הכללית, רוצה לומר שהיא תהיה באמצעות כח נפשיי היולאני הוא בזרעים או במה שידמה להט.ר ת א ה ש מ ואולם במה שאמר אבןרשדבפיחשו למאמר השביעי מע ירםה שהסכים שזה הכח אשר בזרעים הוא נבדל, ולזה אמר ב ט ה שאלו כלט הט כתות טבעיות אלהיות יהוו כמותט כסו שיהוו האוטנים הםלאכותיים עשוייהם• ואמר גם כן שאלו הכהות ירמו לשכל כשהם לא יפעלו בכלי גשמי מה שיפעלו אותו מהציור והתמונה־ ואמר גם כן שזה הכת לא יפעל אלא בחום אשר מרע, ולא על שהוא צורה בו, כסו הנפש שהיא צורה בהום היםורי, אבל הוא נעצר בו בדמיון מה שתהיה הגפש געצרת בגרמים השםיםיים. וזה כלו הוא מטה שיראה ממנו שזה הכח הוא נבדל• כי זח מסגולח הנבדל שלא יפעל' מה שיפעל אותו בכלי, ושיהיה בלתי דבק בחומר, במו שיאמר אכן רשר בוה הכח אשר מרע. אלא שאבן רשר יאמר בזה המאמר שלא התבאר מוה שיהיה זה הכה המהוה נבדל• והנה הביאהו לזה, כי הוא חושב כי ספני שהוא יפעל מה שיפעל אותו מזה בכלי מה, וזה דבר אמרו כבאור• והגה ע ממאמר הנרשם באות הלמר כ ט ר ה ת א ח ש ט בבאוח ל זה בלתי צורק, כמו שבארנו בפרק הששי טהטאטר הראשון מזח הספר,, חח כי טה שיפעל אותו הנבדל בזולתו יהיה בהכרת בכלי באופן טה זהוא הכלי אשר עדה מ החסר סוכן לקבל רצויו. וסוף חרבריט, חנח איך ומה שהיה, הנה הוא מבואר שאבן רשר הסכים שזאת ההוייה תעלה בהכך־ה אל כה נבדל, הוא שכל, ושהוא םםכים באופן מה אל טה שיתהדש מאת ההויה מהצורה, זזה שהשכל הוא המניע הראשוןה המאטר לסלק עליית זאת ההזיה אל כח אצלו• ושהיא לא השתדל מ נבדל, אבל אמנם כטל ביה שתהייגה בכאן צורות נבדלות יהוו כטותס על הצר שהיה אומר אפלטון• ימזה הצר חלק עם תמטטיוס'מה הסקים,

236 מלחמות ר1

בי חססטיוס אםנס טען לקיים םציאוח חצותח הנבדלוח אשר חיהק רשר לסלק איחס, יזה םבואר מניח אפלטון אלו חטענוח אשר טען א

. ד ם ל סדבר חםסםיוס בבאות לסאםר חנרשט באוח ח ואולם אם יהיה זה הפעל סהחווח חנברל באםצעוח צורה חיולאניח אחרח בזרע זולח חחום היסודי אשר בו, או יהיה זה םםנו מולח אםצעוח, זח םםח שיש ספק בו וםבוכח. וחנח נחקור םזח אחר זח. —ר בזה שהוא יסכים שחמחוח חנברל יעשר. ש והנה הנראה סדכת אכן ר זח באםצעזח צירה היזלאניח היא בזרע. ואטנם א בו ב כר יראה שהזא יעשר. זח מולח אםצעי, לזה חסכים שחפועל לחוייח אשר בזרעים חוא כח םסחבך כורעים, חוא שכל, לפי סח שםפר םסנו אכן רשר. יאילם הטענה השלישיח םחטעניח שזכרנו לקייט רעח חמטטיוס חוא נם כן םמה שירםה םםנו שזאת ההויה חעלה אל פועל נברל הוא שכל,ה האופן םהשלםות אשר נלאו הדעזח זלזה היתר. מנעת זאת היצירה מ האנזשיזת להשינ םםנו כי אם הלק םזעט. בי זה כלי ספק יהוייכ שיהיה מסודר םפועל אתר םשינ התכלית, אלא שלא יתבאר םזה אם זה מסודר םםט מולת אםצעי, או כאמצעי׳ וזה כי יש לאוסר שיאםר שהוא מםודר םםנו כאםצעוח כח נפשיי ישפע םםנו כזרע, והוא יוליך אל המנה מזולח שישכיל זה, כסו הענק ככח חזן וחצוםח, שיוליך אל הכינה בחבליה םה שאפשר מזולת שישינ זה, זזה אמנם יהיה במהה שיסזרר לו מזה הפעל מהפועל הנבדל המהיר. איחוי והנה הענק מ כמו הענק ברברים הנעשים בםלאכה אשר הושםז בהם כלים יילימ אל הכינה םוולח שישכילו, וזה אסנם יהיה ספני םה ששם בהם האוסן םחחכנח לעשזח זח חפעל, וחםשל מר. שחרחים יםצאו בהם כלים מניעים אוחם בסבוכ סזולח שיבינו זה, ואמנם הבין זה האוסן ששם כהס אלי חכלים. וחוא םביאר שלא יחזיכ םזאח הטענה שיהיו בהזיה אחח שני פועלים, חאחד יכק חחםר לקבל חצורח, יחאחר יחן הצירהח חטענח א כמי שזכר אבן רשר םהקודםים. ויראח מאסר תםססיוס מ שחוא לא חבק שחחיח זאח ההויה בזה האופן שהבין אבן רשר טהקורםים

לי םחםפרשים. ונאסר נט כן כי חטעניח שזכרני לקיים בחם דעח אבן רשד לא יחייכז שלא חחיח זאח ההוייה מסודרת טשכל אם באםצעוח כח אחר, אי מילת אםצעזח. וזח כי םח שנאסר בםענד. חדאשונח םהטענזח שזכרנו הוא טמאו־ שלא יחוייכ םםנו שלא חעלח זאת חחוייח לפועל נבדל, אבל םח שיחויב םםנו הוא שאי אפשר שיהיו בהוייה האחת שני פעלים, יהור. האחר הצורה ייפעל חאחר חכנח חחיםר לקבלח•

מאמר ח׳ חלק נ' פרק נ' 237

ואילם אם הונחה כל ההזיה מסודרה מהפועל חנבדל באטצעוח החומ, כמו שיהווה היסודי אשר בדבר הטתהיה, או באמצעות כח נפשיי מ בעל המלאכה אשר בתמר באמצעות ההכנה אשר בחמר לקבל רצויז, הנה לא יקרה מזה במול מזה הצד. זק יתבאר זה הענק במה שנאסר במענה השנית והתמשית יהששית זהשביעית מאלז הטענזת אשר זכרנוםק רשר. ההשמה שיתוייב םהם הוא שאי אפשר שיהיו לקיים דעת א בהוייה האתת שני פועלים, יהיוח חאחר הצירה ויפעל האתר הכנת התמר לקבול הצורה, אבל לא יתויב םהם שלא תעלה זאת ההוייה לפועל

נבדל. הה םבואר בנפשו לםי שיעיק באלו הטענות. ואולם מה שנאטר בטענה השלישית טאלו הטענות שזכרנו לקיים דעח אבן רשר שאי אפשר בצירה חנבדלת שחפעל צירה בחוםר באלו הבעלי נפש, לפי שזאת האזרח חמחיח חבעלי נפש חפעל מח שחפעל אוחו בכלי מה, והיא חהום הנפשיי אשר בזרעים, או במה שיאות להם בדברים שאינם נולדים מזרע, וםח שזח ררכו הזא מבואר שאיני נבדל• חנח חוא םבואר, שאף על פי שנירח בזח חםאםר, חנח לא יחויב שלא תעלה זאת ההזיה לפעל נבדל, אבל מה שיהויב שהפועל חקחג להייה היא היולאני, כי הוא יפעל מה שיפעל אותו בכלי, אבל הוא אפשר שיהיה זה הפועל הקריב כהויה םהידש מפועל נבדל, כמו שאסרי ה יי ם, רצוני שהפועל לזה הכח ל ע זה אבן רשר בבאירו לספר ב חנפשיי בזרעים חוא נבדל, כי חוא יעשח פעולתי זאת מולח כלי. יעוד שכבר בארנו בפרק הששי סהםאסר חראשק םזח חספר שלא יחוייב םזה שיהיה זה הכח המלאני. הה כי הפועל הנבדל יםצאו לוה ר םחםחיא חשנתו עצםוחו, הח חפעל י סינים םהפעולוח• ה א שני הוא שיושפע םםנו םהפעולות השנ יהיה םםנו בהכרת בזולת כליי ו אז םההפעליות בנשםים, הה לא יםנע המתי בכלי באופן םה, זזה הכלי היא שיהיה בו התמר סוכן לקבל רצויו. הה כי התנועה שתםירר םסניעי הנרםים השםיםיים הםתנועעים םהם היא באמצעות כלי, והיא חחסונה אשר לגרםים השםיםיים אשר אי אפשר שתםצא התנועה הנראית להם אלא בה• יכן יהיה נט כן כלי לזאח חחנועה הטבע שיש לנרםים השטיטייט, שהם לא קליט ולא כבריט, כטו שהתבאר בטבעיות, יזה שאם היי קליט אי כבריט, לא היה אפשר שתשלט טהט זאת התנועה הטבובית הטתטרת• והנה אלו הטניעיט הט נבדליט, כטי שבאר הפלוטיף ויתבאר נט כן בטה שאתר וה, ולפי שהט טניעיט הנרםיט השסיטיים באמצעות כלי באופן טה. וכבר יתבאר נט ק זה הענק טצד אחר, רצוני שהפועל הנבדל לא יטנע שיפעל בנשטים באטצעות כלי,


וזה כי מה שישפיעו בכאן מניעי הגרמים השמימיים מהפעולות הוא באמצעות כלי, והזאהככב־ ובהיוח הענין כן, הוא מבזאר שלא יםגע, שיהיה הפועל כהויה גבדל, ואף על פי שהוא פועל בכלי באופן מה

והוא הכלי אשר יהיה בו החמר מוכן לקבל רצויו. זאולם מה שנאמר בטענה הרביעית מהטענות שזכרגו לקיים דעת אכן רשר שהמאמר כשהפועל להויה הוא שכל נבדל מסכים באופן מה אל הצורות החיולאניות המתתדשות ממגו הוא דומה אל המאמר בצורות אשר הגיה אפלטון, הוא מבואר שהוא בלתי צודק. וזה מכואר טהבטולים שחויבו למי שהגיח הצורית גמצאות על האופן שהיה מגיה אפלטון שלא יחוייב אחד םהם לפי זאת ההנהה, ר״ל אט הגהנו שאלו חצורות נטצאות בשכל המהוה בדרך טה שחטצאו הצורות חםתחרשית טחםלאכה בנפש האומן. וכבר בארנו זה קצת באור בפרק חששי מהמאמר הראשון םוה הספר. ועור שאבן רשר הסכים שהסדור המושכל אשר בנפש המניע הראשון הוא הסבה במציאות הסדור המותש באלו הרבדים, ולזה אמר שכל חיחםים והצורות הם בפעל במניע הראשון בצר מהצדדים, כמו ברמות העשוי בפעל בנפש העושר,. וכבר חורח גם כן אבן רשד במוחלט זה הענץ בכל אחד מםגיעי הגרמים השמימיים בפירושו למאמר, זזה שהוא אמר שם שהגרטיט השטימייט יתנועעו הגרשם באות הלמד לפי שהם ישכילו מגפשם ששלמותם אמגם הוא בתגועה, כמן שישכיל המתנועע לשמור בריאתו ששמירת בריאתו היא כתנועה• ועןד שחם ישכילו שתנועתם היא לאשר יוציא! מה שהוא ככת כאופן מה מהצורות הנבדלות אל הפעל, והם הצורות ההיולאניות• כי מן הדומה שיהיו לאלו הצורות שגי מציאויות, מציאות בפעל, והוא המציאות ההיולאגי, ומציאות ככת, והוא המציאות אשר להם באופן הצורות הגבולות• ורצוני ככת כמו מה שנאמר שהצורות הםלאכויות להם מציאות בפעל בחיולי, ומציאות בכח בנפש העושה. וזה מה שיראה ממנו שאלו הצורות להם שני מציאויות, מציאות נבדל, ומציאות בהיזלי, זהנבדל חיא סבה לאשר בהיולי. יזהו מה שהשתדלו, בו האומרים בצורות ונפלו למטה ממנו. עד כאן לשונו. — הנה בבר התבאר מזה המאמר תכלית הבאזר שאכן רשד יראה שההויה תעלה אל פועל נבדל ימצאו בו כל הצורות ההיזלאניות בצד מה, זהוא הצר אשר ימצאו בו הצורות המלאכותיות בנפש העושה, ושואת ההנהה היא בלתי מסכמת להנתת האומרים בצורות. ואולם מה שאמר אבן רשר שאלו הצירות נמצאות בכת בצורות הגבדלזת, הנה אין רצונו בזה שלא יהיה לאלו הצורות מציאות בפעל בצד סך בצורות הגבולות, והוא הסחר המושכל אשר להם• אבל

מאמר ה׳ חלק ג׳ פי-ק ג' 239

הרצון בזה שאינם נםצאזת נהם טציאות המלאני כי אם בכת, במו שהצורה ההיזלאניח הטנעח םהםלאכה אינה נםצאח כנפש האזםן כי אם בכה, ואולם םה שנמצא בפעל ממנה בנפש האוםן הוא הסדור

המושכל אשר לה. זזה ממאר מאד מדברי אבן רשר. ואולם םה שנאםר בטענה השםיניח, שאם היחד. הצורה ההיולאניח םחתרשת מהצורה הנבדלת, היחה ההויה האהת מפועלים רבים, כי לא ישלם בצורות נבדלות שתהיינה םחאחדוח, כמז שישלם זה מהם כשהם בחיזלי, חוא חזק העומק והממכר.־ אלא שעם החקירה יתבאר שהענין בזח יחיא בחפך, רצוני שחצורוח חנברלוח ישלם בהם ההאחחרות באופן יותר שלם םםה שישלם בצורות ההיולאניית, חח יתבאר אחר שנציע שהוא םחויב שישלם בםושכל הצורות ההיולאניות ההתאתדית. וזה יתבאר ממה שאוסר, יזה כי הסחר המושכל בנפש האוםן םהדכר הנעשה בםלאכה אשר מ צורות הם קצתם ,לקצת במררנת השלמות,, שתמונת האבנים והלבנים ^ א כמי הענק בצורת הבית אשר בנפש ה היא הולכת בםררנת ההיולי םהמתלים והפתתים, יצירת המתלים והפתתים הולכת בםררנת ההיולי סצורת ההררים ושאר הלקי הבית, יצירת ההררים יהתצרית ושאר הלקי הבית הולכת בםררגת ההיולי םצורת הבית בכללו• ולפי שזח הסדור אשר הוא בנפש האזםן הוא, הנה יהיה הםשיג והםושנ ש פ נ ננדלבחכרח, כמו שהתבאר בספר הש חאוםן, פ דבר אחר במספר־ ואם חיו אלו תצורות בלתי םתאחרוח מ כסר. אני חמר. םאיזח צר יחכן שיעשה חמנח קצח אלי חצורוח כעמר קצח, חאם אפשר שאעשח אני מח שאשיג אותו בעמר שיניע סח שתשיג אותו םזולח שיחיד. לי חשגח בו־. הנח זח םאםר בחכליח חבטול, כי איך ישלפ לי ההתישר ביותר שלם שאפשר אל התכלית שתשיג אותז, זלא אשיגהי• הנר. זח אם חיח, יהיה במקרה, וזהו םםה שלא יניע מםני רבר םאריי, כסו הענין באלו הדברים חמחחרשים םהםלאכה או מהטבע. וכבר יתבאר זה נם כן מפני השכל הנקנה, זזה שמזשכליז הם רבים, והזא עם זהטהויב שיהיה אחד בפטפר, ומה שהיא שלמות לאהד בםספר הוא פחויב שיהיה אהד בטספר, כסו שזכרנו בםאםר הראשון םזה הספר. ועוד שאנהנז נםצא האדם שיקיש בין קצת אלו הטושכלוח זבק קצת־ ואפ לא היה השכל הנקנה אהד, לא היה לו אפשר זה,, כי לא אוכל להקיש בין ידיעתי לידיעתך הבלתי ידועה לי־ ואולם היה אפשר בסזשכלות שיתאהרו כלם, כי הם כלם קצתם בעבור קצת, וקצתם שלמות לקצת, והשלמות ומה שהוא לו שלםות הוא ליריעה אתת, כי הם מצטרפים, והטצטרפיפ הם ליריעה אתת־ וזה םםה שיראה


ממני שככר ישלם ההתאחדות כשכל הנקנה כמושכל בל הצורית ההיילאניות אשר ההסר הראשון היא כהיי עליהם. ואם היה הענק כן בשכל הנקנה, עם העלם ממני הרכה מהרכרים שישימי זה הסדיר המושכל מתאתר, במי שהתבאר במאמר הראשק מזה הספר, הנה כל שכן שישלם זח חחתאחחח בנפש הנבדל הפועל להוייה שלא יעלם ממני רכר מסח שישים זח חסחר חמושכל מתאחר, כמו שחתבאר בראשון מזח חספר. ובכלל חנח מבזאר שאלו הצירית חמושכלות חם מתאתדות בשכל הםשינ אותם. זזה כי סחר הגסצאית ספני שחיא מתאחר, חנח חוא עלול משכל אחר, זמן השקר שיהיה עלול ממני ביה האיפן הנפלא, וחוא לא ישינ מח שחוא עלול ממנו בצר מה• ולזה תמצא שהפילוסוף הסכים שהשם יתברך יידע כל המישכלית, אלא שהוא ישכילם יהד, לא בזה אהר זה, זהנה ישכילם יהד כצד שהם מ בכללם סחר אהד. מה שהיא אמר בםאםר הנרשם באזת הלם ר רכר זה לשוני• הנה בל מה שאין לו יסור יהיה היא היא, לפי שהשכל וההשתכלות אהד נם כן. וככר נשאר שנגיד, אם היה המושכל מורכב, הנה הוא כאשר כהלקי הבל, אי לא יתהלק, כל מה שאק לו יסוד, כמו השכל האגושי, ואשר למירככים ההלקיים בזה האופן כפי הסק הזה, אבל חםשיבח בזח מח שחוא בל, זחוא רבר אחר. זכפי זה העגין ההשכלק. ער כאן לשוגו. וזר. םח שאגחגיםפרשים בזח חזא בעצםו בכל חז המאמר, כעבור שהיתר. בוגח חפלזםוף לבאר שחשבל חראשק חוא אהר פשוט בבל הפנים, ביאר תהלה שהמשכיל יההשכל והמושכל ממנו הוא רבר אהד במספר, ולזה לא יהיה מ רביי םזה הצד. זזה כי כל מה שאין לו יסוד הגה יהיה הםשיג יההשגה והםישג אהד בםספר • יאםגם םה שיש לי יסיד יהיה כי הםושג זולת ההשגה, וכל שכן שחוא זולת הםשיג, יהסשל שהצבע אשר בגראה היא זילת הצבע אשר בכת הרואה, והזא ההשגה, ובל שכן שהזא זולת הכת הריאה• יאילס מה שאץ לז יסזר לא יתכן כז שיהיה המשיג זולת ההשגה או זולת הםושג, כסו שהתבאר במאסר הראשון םזה הספר. זכאשר גשלם לי זח חבאור שלא יחיה בשם יתברך רכזי מזה הצר, השתדל לבאר שאץ כי רמי םצר חיות עצם חםושכל םורככ, ילזח אסר וככר גשאר שגגיד אם חיח חםישכל לשם יתברך םירככ, כסי שיראח •מהסחר אשר לעילם חעליל םםגי, חגר. חוא יחיו; םתחלק, כםז העגין בתלקי הכל, רוצה לומר שהםושכלית תחייגח בי רכית םתחלקוח,, ויהיה׳ בהם הכל מתרבה כאופן ס מ כםי העגין כהלקי הכל שיהיו ר סה, רהיה אם p רמי סר. בעצם השכל הראשק, תה םביאר הכטיל.

מאמר ח' חלק ג' פרק ג' 241

אז נאסר שזה המושכל היא בלחי מהחלק, ולוה לא יהיה כו המי מזר. הצר, כי לא יחהלק בל סד. שאק לי יסוד, כסו הענק בשכל האנושי, ריצה לוסר כי עם הייה בםזשכליי'רכזי םה, הנה היא אחד סשזט כלתי םתחלק, כסי שכארני אנהני במה שקדם סהרברים כיה הסרק יבטאסר הראשזן מזה הספר. והנה אשר לםירכבים החלקיים מהסדיר יהיישר הוא מור. המין, רצוני שהוא מתחלק באופן 0ר. אל השלם והחסר, ולוה היה בחלקי נדרם רכוי כאופן םה, והיה זה כן, לסי שיש להם יסוד. אבל הםשיבח כזה הוא מה שהוא כל, והוא דבר אחר, ריצה לומר שהמחר משזכח כזה הוא הרבר שהוא כולל כל הסדור והיושר אשר בנמצאיח, זהיא רכר אחר כמספר, וזהי השם יתברך• וזה אםנם היא אפשר בי לפי שאין לו יסיר. ילפי שככר התבאר שהשכל והמושכל מפנו הוא דבר אחד במספר, הנה אם כן יהיה השכל בשם יתברך בעצסי כזה האופן אשר ייכלל כי סחר כל הנמצאית בכל הזמן. הנה הוא זה םה שפירשנו אנחנו בזה הםאםר, והוא םסכים לסר, שאמר

אותו הפלוסוף לפי סר. שיתנהי מיכן םיליתמ ולפי האמת כעצםו. יאולם אכן רשר פירש כזה פירוש אתר בלתי םסכים ללשון הפלזסוף,ל כ ה ה נ ה המושכל םורכב, ה ר אם הי י נ זזה לשוט׳ וכבר נשאר שנה בתלקי הכל, ירצה וכבר נשאר ספק במושכל םםני אס נ ת ש כאשר ה הוא פשיט או םורככ םםישכלות רבות־ אכל אם היה םורכב ממזשכלוחp רכית, הנה היא בהכרה יילתי החלקים כלתי מתדמה, ומה שהיה הנה ישכיל רברים רכים, יםה שישכיל דברים רבים הנה הוא ישכילק ל ח ת דברהיץםעצםי, והםושכלות םםנו הם סכת עצםו. ואסרו ולא י, יסמל שירצה שכל םה י ולאג ן לו יסור, כםי השכל ההי כל םה שאי שהיה סן השכלים אק למושכלו יסור, והוא אשר השכל והםושבל דבר אחד בעינו אי אפשר מ החליק, כמי םה שאפשר לשכל האנישי אהד שהיתר. סכח החליק בשכל האנושי הוא שהטושכל בצר מה הוא בלתי השכל, יזה שאלי החאחרי השכל והפושכל ממני ככל הצדדים לא ישיגהו שיהיו פישכליתיי רכזת, לפי שפכת חרמי היא הזולתיית אשר בין השכל והפושכל פמנו. ייסכיל שירצה שהראיה על שכל פה שאין לו יסזר לא יתחלק הפזשכל פפט p השכל האגושי, ווה שאגו נראה בפה שיפשיטחי פההםר, ואם לא יהיה גקי בסוהלט, הגה השכל והפושכל יחיה רבר אהד־ וכאשר היה זה כן, הנה טה שהיה טגוקה p החמר במוהלם הגה המושכל ממט והשכל הוא רבר אהד במוהלט. ואטרז, ירצה ן י מ י זה ה פ ן כ פ ו א ם בזה ה י י ק ל ח ם ה רככי ר לםו ש א י והדברים הםורכביס אטגפ יעדיפו קצתט את קצחט בטעט ההרכבה וקירבה

16


מהפשוט הראשון באוחו הסינ־ ירצה שכאשר נמצא בכאן סוג םח םישכל יעדיף קצחי אח קצה בהרכבה, רוצה לומר בזולחיוח המושכל לשכל, הגה היזחר משובח מהם הוא א׳1ר הוא החוח הרכבה באיחו הסזנ, אבל הוא הפשוט באותו הסוג. וכאשר אמר שההעדפה בסוג מה שיעדיףא ו ה , ו ל א כ י ה ה ש א מ ו ח ה ב ו ש ם ל ה ב במיעוט ההרכבה, אסר א, ירצה אבל יחחייכ שיהיה המשובה בכל סוג הוא כל ופשוט ד ח דבר א לא יחחלק, והוא רבר נפרד מעצמו הוץ טהמירכב, ר״ל שאין עצמו בהרכבה־ משל זה שהדברים חחמיס אמנם יעדיפו קצתם את קצת במיעוט ההזם ודמיו, ולזה היה הדבר החם במוחלט הוא אשר אין בו הרכבח, וחוא חאש, אחר שהוא לא יחערב בי גשם אהר בעבורו חיח מעט חם• וכן השכל הראשון יהויב שיהיה פשוט ואחד במוחלט.ז בכל הזמן, ירצה אבל הוא א לעצמ ז ל ה כ ש ה ואמרו זכפי זה העגין ה לא ישכיל דבר הוץ מעצמו, אהר שהוא הפשזט, הנה השכילו עצמו דבר לגצת, ילא גירא שישיגהו לאות בענין השכל ממנו. ובן הוייב שיהיה העגין בשאר השכלים הנבדלים, אלא שהראשון הוא תייתר פשיט םהם, ולזה היה האהד במוחלט, מה שלא היה בו רמי כלל, לא מפגי שגוי השכל למושכל, ולא מפני רמי חסושכלוח, לפי שרמי המושכלוח בשכל האהר בעצמז בענין השכל ממנו הוא דבר נמשך לשנויי אשר ימצא מ בין השכל והמושכל, לפי שכאשר התאהדי השכל והמושכל התאתדית שלם, יתייכ שיתאהדו המושכלות הרכות אשר לאיתי השכל, הנה יהיה איתי השכל אהד יפשיט סכל הפנים, לפי שכאשר נשארו המושכלית הםגיעית בשכל אהד רכות, לא •תאהד בעצמי, לפי שהיא זולתיי להם. וזהו אשר נעלם מתמסטיום בשיניה שיהיה השכל ישכיל םושכלות רמת פתאום, ויה שהוא יסתור אמרנו שהיא ישכיל עצמו ולאא אתר סכל הפנים, ישכל רבר חי׳ן מעצמי, ישהשכל והטישכל ממנו ת יזה שהוא אמר שהוא ישכיל הדברים כלם, מפני שהוא ישכל שהיא חחחלה להם, זזה בלי ממאמר מי שלא יבין מיפחי ארסטי. הנה אכל כבר השינ זד. הספק, והוא שיהיה השם יתברך סכל במד. שכבאן, לזה רחקו אנשים לומר שהוא אינו יזדע מה שבכאן אבל בידיעה כוללח, לא בדרך חלקיח, והאמת שטצד שהוא יורע עצמו לבד יודע בל הנסצאוח במציאיח אשר הוא עלה למציאוחם, ומשל זח מי שיחן חום האש לבד לא יאמר שאין לי בטבע החום הנמצא בדברים החםים ידיעה, אבל היא זה אשר ידע טבע החים במה שהוא חום במוחלט. וכן הראשו ישחבח שמו הוא אשר ידע טבע הנמצא •במה שהוא נשצא במוהלט אשר הוא בעצםו, זלזה היה שם הידיעה נאמר על ידיעתו ישחבח שסי

זאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ג׳ 243

זידיעתנז בשתוף השם, וזה שידיעתו היא סבה הנמצא, והנסצא סבה לידיעתנו. וחנה ידיעתו ישתבח שפו אינה מתוארת לא ככוללת ולא בחלקיה. לפי שאשר ידיעתו כוללת הוא יודע בחלקיות ,אשר הם נםצאים בו. בכה, הנה ידיעתו בהכרח היא ידיעחו בבח, אחר שהיה הכולל אפנם הוא ידיעה הענינים החלקיים, וכאשר היה הכולל היא ידיעה בכח, ואין כח בידיעחי ישתבח שפו, הנה ידיעתו אינה כוללח. ומתר פבואר פזר. שאי אפשר שתהיה ידיעתו חלקיח, לפי שהחלקיות אין חכלית להם ולא תכללפ ידיעה. הנה הוא ישחבח שטו לא יתואר בידיעה אשר בנו ולא בפכלות אשר הוא •מקבילה, כפו שלא יתואר בהם פי שדרכו שלא ימצא •בו אחד פהפ• הנה כבר התבאר אם כן פציאות נםצא לא יתואר בידיעה אשר בנו ולא זולתיות בין םציאוחו

וידיעתו. ער כאן לשון אבן רשר. ולפי שכבד יחשב פפאםרו שיהיה השפ יתברך בלתי יודע נפוס הנמצאות וסדרם בצד מהצדדים, והוא פה שהתבאר חיובו במה שקדם, הנה ראינו בכאן לזכור מאמרו ולעיין בו אם הוא צודק, אם לא. והוא םבואר שאם היה שיבין אבן רשר זדי הענק, הנה אין פירושו מסכיםא כל, י ה ה ש ה בזה מ ב ו ש מ ללשון הפלוסוף• כי הפלזסוף אמר אבל ה• ואם לא יהיה בםזשכלות אשר ידעם רבוי כאופן טה, א דבר אחד ו ה ו לא יתכן שיאמר בו סלח כל, ולזה הוא םבואר שהפלוםוף יראה שהשם יתככך ידע נמום הנמצאות בכללות, זכוה האופן הוא עלה לו, כסו שהו מיס הנמצא בנפש מנהיג הצבא הוא הסבה בסדר הנמצא בצבא, לפי מח שאמר ארםטו אהר זה הפרק. ובכר באד הפלוסוף שלא יהיה מפני זה רמי בשכל הראשון, מפני שאין לו יסוד, והרמי הנמצא כזד. הסדור בדברים הנמצאים ודא מפיני היסוד, במו שהתבאר. והנה, ולוה נטה ט ו ש אבן רשד הסיר סלה כל בפירושז ושם במקומה מלת פ שיאמר שידיעת השם יתברך הדברים בפדרגת פי שידע חום האש, שכבר יש לו ידיעה בטבע החום הגפצא בדברים ההפים. והוא םבואר שחים האש הוא החם שבדברים החפים אשר בתכלית, לפי שהוא פשזט, ולא התפזג בקזר, ולזר. יתכן שיאפר בו כל חחזם. ובזה האופן ידפ־. שיבין אבן רשר שיהיה פובן פלת בל אשר אפרה הפלופזף בזה המאפר, אלא שזה לא יתכן שיאםר אלא בדברים הפתחלקים באופן פד!, כפו העגין בחופ האש שהוא פתחלק כשהתפזג, עד שכבר יפצא חום פד. כפל חופ אהר, ולזה יהויב שיהיה בפושכל השפ רמי באופן פה. וזה דבר כבר הסכים עליז אבן רשד, כפו שזכרגו במה שקדם, חד. שהזא אסר שכל ־־.יהםים זהצורוח הם נםצאים בפעל כפגיע הראשון

1 6 *

244 מלהטות ד.׳

בצר מהצדדים, ברמות מציאות העשוי בפעל בנפש העושה. ולא אשער אם סתר בכאן אבן רשר נפשו, או תהיה מנתו נם בן בזה המקום שהשם יתברך יורע נםזם הנמצאות וסדרם בצר שהוא מ אתר, כסו שהוא האמת בעצמו. יאתשוב שיהיה הטמון מאכן רשר בזה הםאמד שהשם יתברך יורע םרר הנמצאות המושכל אשר הוא עלה לסדור המותש הנמצא בהם, אלא שואת הידיעה לא קנה השם יתברך מהנמצאות, אבל הענק בהפך, והוא שהנמצאות קנו המציאות מהסדור המושכל להם בנפש השם יתברך, כמו שיקנו הצורות המלאכיות מציאותם מהסדור

הםושכל להם בנפש האוםן. ואולם אם ישכיל השם יתברך שישפע םםנז רבר לנמצאות, א0ס יראה שהזא טשינ ז י ט ם ם לא, הוא םםה שיש בו עיזן. והגה תר יראר. שלא ש ן ר אב השופע סכני מצד מה שהוא לו התחלה• ו ישינהז, לפי שהוא םםה שהתבאר מדברי הפליסוף שהשם יתברך לא ישכיל כי אם עצטו. ואנחנו נאסר שהוא ישיג השופע טפט פצר שהוא עצמי, והוא הצר היותר נכבד בםציאוחו, רוצח לוטר מצר מה שקנה םהנםזם זהסרר אשר בנפש השם יתברך־ ואלי חיה השופע מסט רבר זר על כל פנים םהםושכל אשר לז, היה בלתי ראזי שישכילהו• אבל ספני שטה שישכילהו הוא טםכים באופן מה למה שיושפע מטנו, הנה הוא םבואר שהוא ישיג םה שיושפע םםנו םזה הצד. ועור כי ספני שהחחחלד, וסח שחוא לו חחחלה הם םצטרפים, והםצטרפים חם לידיעת אתת, חנח יחויב שתחיה אצל השם יתברך יריעה כסה שהוא לו התתלה. ועור כי ספני שהשם יתברך םשיג עצםו כשלם, שבפגים, הנה ראוי שלא יעלם םםט שכבר יושפע םםנו דבר םה ולולי זה תהיה חשגתו עצםו חםרה. ועור שהוא סן השקר שישפע סמנו םה שישפע בתכלית השלםות האפשרי להגיע אל התכלית הטמון, והוא לא ימין זה זלא דע־ זזה שזה אפשר במלאכה המשרתת, אבל כמלאכה הראשיית לא יתכן בה זה. והנה אפשר שירע השם יתברך השופע ממט מצר השגתו עצמו, כי השופע מסט הוא םסכים באופן פה לעצמותו, כסי שיסכים הסדור אשר כדברים המלאמתיים אל הסדור הגמצא להם בגפש האוםן. ולזה היטיב אבן רשר על שהשכל והמושכל איגו בארם רבר אתר כםםפר, הגה הוא כגוי על שהשגתגו הוא לכללים־ וכבר אםרגו בסתירת זח במאסר הראשון םזה הספר, ולוה הוא םבואר שהשגתגו איגד. לכלליט, ולא לתלקיי, אבל חוא לטבע חמושכל לאלו הרבדים הגםצא בגפש הפועל אותם, כסו שבאר גו בםאטר הראשון טזה הספר, ולזה לא יהיה הבדל בין יריעתגו לידיעתי יתברך טזה הצר.

מאמר ח׳ חלק נ' פרק נ׳ 245

זכבר יראה במה שאק ספק בו שרעת הפליסוף הוא שהשם יתברך ירע נמים הנסצאזח זםררם םםה שאסר אחר הפרק שזכרנו בםאםר. וזה כי הוא אםר שם דבר זה לשונו• ונתקורעוד ד מ ל הנרשם באות ה איר בטבע הכל הטזב זהסשובח, האס.הוא דבר נכר בעצמו, או בסדר, א> בשני הסינים, כטוההיל, כי בסחר הטזב, זטנהינ הצבא, זזה יזתר, כי אק זח בעבור הםחר, אבל זה לעלת זה. וככר היי עמו כל חדברים בטין טח, אלא שאק סדר טחרטה חשט וחמעופף והצמחים. ער כאן

לשוני. יזהו.סר. שאנחנז םפרשים בזה הפרק. ינחקיר עוד איך נמצא בטבע חכל חטוב והמשובה, והוא םה שיש בו מהםחר יהיישר, אם היא רבר נכר בעצםי ינברל םהדברים, כאלו תאמר שהטוב יםצא בשם יתברך לבד, כטו שיטצא הטוב כתכלית אשר בעבורו שאר הדברים• וזה מבואר הבטול, כי הטוב נמצאהו ככל אהד טהדברים, ואם הוא בקצתם באופן מתר םשובת םקצת. או נאסר שזה הטוב נםצא באלו הדברים בםה שיש להם םהסרר והיושר מזולת שיהיה בכאן סדר נכר בעצמו יושפע םםנו סדר הנםצא באלו הדירים ־ מה גס כן מבואר הבטול, כמו שבארנו במה שקרס, מה כי אץ די באלו הרבדים שיםצאו בהם אלו היציחת הנפלאות אם לא יסודר זה מסי שהיא משכיל יטמין אל התכלית. או נאמר שהטוב הוא בשניר ח א י פנים, ח הםיניט יחד, כטו חחיל, תה כי כבר יםצא בו הטוב בשנ הוא בסחר הנסצא לצבא בפעילוחיחם המשועחת ביותר שלם שאפשר,י הוא הטוב הנמצא בטנהינ הצבא אשר םאחו יסודר הטוב השנ ו הנמצא בצבא, מה כי הטיב הנטצא בםנהינ הצבא הוא מתר שלם, בי אין סנהינ הצבא נמצא בעבור הסחר, אבל הסחר הנטצא בצבא כעמרנ הצבא. אז ישזב אםח זזה יותר אל הטוב והמשובה אשר בנמצאות, י ה מ יירצה בזה שבזה הוא מנחינ הכל ימצא הטוב מתר ממה שימצא הטוב הנמצא כחל במנהינ הצבא, מה כי אץ השם יתברך מפני הסדור אשר לאלז הדברים, אבל זח חסחר חוא נמצא מפני םציאוח הסדור בשםהנ הצבא אק הענק בז כן, כי כבר יהיה םנהינ הצבא יתברך• ואולם םנ כצבא כרי שיסודר םםנו הםרור הנסצא בצבא. מהו טח שיראה שיהיה צודק בענק הטוב והםשובה הנמצא בנםצאוח, רוצה לוםר שהיא נמצא נבר בעצםו, והוא השם יחברך, וחוא גם כן נטצא בסדור אשר לנטצאוח. והנה יאטר הסליסיף שעט הטיב הגכר בעצםי, יהוא השם יחברך, חיו כי הדבריט בטין טה, רציני שכל הדבחט לקהו טהטוב ההוא םה ׳גיסצא להם םהסרר והיושר, אלא שקצתם לקתו טטנו יותר טקצת• !ד-סשל שהצטהיט קנז מחר מעט טהטיב חהזא ממה שקנה םםנו השט,


יייתר קנה טמנו הםעיפף מהשם• ימלל כל מה שתקרב ייתר אל השלמית קנה •מהסדר הנמצא בנפש הסבה הראשינה מתר. הנה זהו מה שפרשני אנחני בזה הפרק, יהיא מסכים מאד ללשק הפליסוף ולאמת בעצםי. יאילם אבן רשר פירש בזה פיריש אחר בלתי מסכים ללשיןהפליסוף. ואיך שיהיה, הנה הוא מביאר כי חפלזםיף מסכים שהסדור אשר בכאן שזפע סהסדזר המושכל אשר לשם יתברך, כמו שישפע הסחר בצבא סחסדיר הנמצא כנפש מנהינ הצבא. יככאן התבאר שהיא מחזיב שיהיהה אפשר כי זה, מפני שאין לו מושכל אלי הצורית םתאהד, יאילס ת יסור, יזה כי היםיד היא סבה כרבמ הנמצא באלי הצורות. מה אמנםד היא מפני הרבוי אשר בכמות שישיג ח א י צדדיך הצד ה נ ש יהיה מ הצורות ההיילאניות מצר הנושא, כאלו תאמר שצורת זה הםזם היא מלת סיס אחר במספר• והצד השג י היא שהיסוד ישים הסדור האחר במספר םחחלק, ספני שקצחי איני מוכן שיקבל כי אם חלק טה מהסדיר ההיא, יהטשל כי היסזד ישים הכח הזן מתחלק מהכח ר0רגיש, מפני טבע ההמר שיהיה סמני הצמחים, שאין בטבעז שיקבל םהשלמזח מחר מזה• ואילם הסדור המישכל לאלי הצירות לא יחהלק בזה האזפן, מל• מבואר בנפשו. יהוא מבואר גם בן מזה שמישכל אלי הציחח ישלם בז חהתאהדזת כצוחת ההיילאנ׳וח, כי הוא ישים םחאחר, מה שהיא טחחלק בצירות ההיילאנמה. ובכאן התבאר בטול זאת הטענה אשר יחשב בעבורה שחזא בלחי אפשר שיהיה בכאן פועל נבדל תעלה

אליי הייית אלי הצורות ההיולאגמת הוא סםכים להם כאזפן טח. יאילס מהישגאמר בטעגה התשיעית, שאם היחד. בכאן צירה גבדלת המחייה הצירות ההיילאגיות הםםכימית לה, לא יהיה בכאן אושר בזאת ההרה, לפי שהצירית הגברלזת הם נטצאיס מציאות מתר נכבד טהםציאית אשר להם בחמר• הנה נאמר שלא יחייב נמה שלא תעלה ואת ההדיר. לפועל נבדל, אכל מה שיחשב שיחויב מזה היא שאץ בכאן צורית נבדלות מטכיםות בכל הפנים לצורות הרייולאנמת, כמו שהיה אזמר אפלטון לפי מה שהבין מדבריו הפליסוף• ואילם שיהיה בכאן פיעל נבדל ימצאו בו אלו הצורות על הצר שיטצאו הצורות הטלאכוהמח בנפש העזשה הוא מכה שלא ימנע מזה דצד. ובכלל הנה הפועל הטוב לא יקצר מהסוכה כפי סר• שאכשר, להיות ההמר הסר בעצמותו• ואם היה אפשר לו שיקבל מהטוב והשלמות דבר הוא כמו ממוצע בין המציאותp השלם אשר לאלי הצירות בפועל הנבדל וביין טציאות החמר, הנה הראיי היה שיישפע סהפזעל הנבדל זה הצר השני אשר לאלי הצירות, היה מציאית הצירה מהםצ־אות. ואם אסר איטר שאס היה הענק ק

מאמר ה< חלק נ׳ פרק ד 247

ההיולאגיח בעבור החוטר, ווהו הפך סה שיראהו הפלוסוף, עם שהוא האמת בעצטו, והיא שהחםר בעבור הצורה׳ אסרנו לו שזה לא יתחייב מזאת ההנחה, וזה כי אנחנו לא נאמר שתהיה הצורח ההיולאנית נמצאת כרי שיהיה הנושא לה נמצאת, אבל נאמר שזה הפועל המהווה היא אשר יברא החמר בזה האופן מהבריאה, כרי שתניע בו הצורה אשר היא שלמות לוי ואמנם היה מחויב וה הבטזל, אם הנחנו בהדיה שני פועלים, האחר פעל החמר, והאחר הצורה כשהוכן החמר לקבלה. והנה כבר החבאר שלא יחויב מאלו הטענות שזכרנו לקיים בהם דעת אבן רשר שלא תעלה הויית הרבריט האלו לפועל נבדל ימצאו בו אלו הצורות ההיולאניות מתחדשות על הצד שימצאו הצורות המלאכותיות

בנפש העושה.

פרק רביעי. ו ז » ע . w• ד.א6ת ב רר ת החקי א ז ו ב ו ב ו ק ז ו ג

ואחר שכבר התבאר שלא יחויב מהטענות שוכרנו לקיים בהם דעת אבן רשר שלא תעלה זאת ההויה לפועל נבדל, והתבאר עט זה קצת כאור מהטענות שזכרנו לקיים רעת תםםטיזס שבכאן פועל נבדל תעלה אליו ההניה, והוא גם כן רבר הסכים כו הפלוטוף ואק רשר, כטזת לפי טה א שבארנו בפרק הקורם׳ הנה ראוי שנשלים התקירה מ

שאפשר. ונאסר שהוא טמאר כי טה שיתחדש ולא מק בו תכלית, הנה מה שימצא בו םהשלםות והטיב הוא םיוחס אל ההזרמן .והקרי•, ולזה נאמר בארם, כשהגיע מפעולתו תכלית לא כוון אליו, שזה יהיה בקרי• ובהיות הענק כן, הנה נאמר שלא ימנע בזאת ההויה הנפלאה אשר לבעלי נפש אשר בכאן אם שתהיה זאת ההוייר, כקרי זבהזדטן, או שתהיה מפועל ממק בה התכלית אשר בעבורו היתה. והזא מבוארח ההזיה שיהיה לה א שאין בכאן חלוקה שלישית, וזה שהוא מחוייב מ פועל, כמו שהתבאר בטבעיות, כי לא יתהוה הדבר מעצמו. ולא ימנע בפועל הזח אשר תיוחס אליי ההוייה אם שימין במה שיפעלהו התכלית אשר כעמרז היה, אם שלא יכוין בז תכלית. והנה הפועל אשר לא ימין מ תכלית, הגה הגעת התכלית מ חוא מיוחס אל ההזרסן והקרי, כמו שקרס׳ והוא מכואר שהוא מן השקר שתהיה זאת ההויה הגפלאה מיוחסת אל ההזרמן והקרי, כי מה שזה דרכו לא יהיה מגיע בו השלמות אלא מעט ובמעט םהזטן ובמעט מהדברים, ואולם זאת ההויה ימצא בה טהשלטות שעיר גפלא, והוא גם כן כהרבה טהרבריט ותמיר, ולזה

248 םלחסוח ח׳

הוא מבואר שאי אפשר כה שתהיה מפועל לא יבוק כה תכלית. ובהיות חענין כן, חנה לא תשאר אלא שתחיה ואת החויה מפועל ממין בת התכלית אשר בעבורו היחה, ולזה היה שתתישד פל החויה אל התכלית היותר שלם שבפנים. וזה הפועל הטכוק אל התכלית לא ימנע משיהיה חיולאגי, או נבדלי זאם חיה היזלאני, הנה היא אם כזרע שיתהוח םםט הבעל נפש, אם כדבר מחוץ, כאלו תאמר בבעל הורע, מ אץ בכאן דבר מחוץ יחכן שיהיה מ זה הכח ההיולאגי הפועל להויה וולת בעל הזרע, חה םכואר בנפשו, ועוד שהראיות אשר יבטלו שיהיה זה הכח בבעל הזרע יכטלז גט כן שיהיה זה הכח ברבר טחוץ. זזה טבואר כהרכה

מהראיות אשר נביא כחם. והנה המאסר כשיהיה זה הפועל המהווה הםכיץ אל התכלית מרע, שאם היה הענץ כן, הגה ם ה הוא מבואר הכטזלמפנים רכים. — ם יתוייכ שיהיה זה הכת המשיג ואת ההשגה מתתרש כורע, םמו העגק כשאר הצורוח ההיולאגיוח, זלזה יחויב שיהיה חחלה משיג ככת, ואתר p ישיג בפעל, כי חרוש חכח המשיג יחייב שיהיה קורם חרוש היותו משיג, כסו העגץ בשאר המשיגים ההיולאגיים• ולפי שחכחוח ההיילאניוח לא יקגו ההשגה אלא באמצעיה החושים, כסו שהחבאר כספר הגפש, הגה יחויב שיחיד. מרע כלי ההרגש, וזה מבואר הבטול, בי היא מתדםחה ם, שאס היה הדבר כן, היח טח שימצא החלקים, לא כליי. — י מ כעמר ו^כליח הםגיע םםגו יוחר גככד םהחכליח ההוא, זזה שהזרעים הוא ממאר סעגייגם שהם כעמר הדברים שיחהוו םהם• ואם היחד. מרעים ואח ההשגה הנפלאה, הגה יהיו חזלעים יוחר מכובדים סהדכריס ההווים םהם, והם חצםחים וחבעלי חיים, כי לא חםצא בחם כםו זאת ההשגה הגפלאה, ויהיה טה שבכת יותר שלם םסה שכסעל, חח בחכליח הכטול• ואזלט אסרנו שההשגה תשים חרכרים אשר הם משיניט ייתר נכבדים, לפי שהוא מבואר שחרבריט יחחלטי בכבוד ומילת כביר מצד החחלפם כהשגתט, ושטה שתשגתי היא ייתר נכבדת הוא יותר נבכר, ער שאיגגו צריך כאור לםעיק מה הספר. — יםה&, שהוא םמאר שכל הצורות אשר התםר הראשץ בתיי עליהם הם קצתם שלםות לקצת, וקצתם כעמר קצח, ולזה תהיה ההזיה בכללה התהוות אחר, ווה מסה שיתייכ אם שתהיח מלח םסועל אתר יסודר טםגו כל ההתהיזח כזה האיפן מהחכטח הגפלאה יהשלמזח אשר אי אפשר שימצא בו יוחר, והוא ממק כי זה החכליח, כסז שחחכאר כמה שקדם, או שיהיו קצח אלו הפועלים םשרחים לקצה, כמו העגץ גםלאבוח הםשרחוח עם המלאכה הראשייח, והפועל הראש״ הוא אשר יםורר

מאםר ה׳ חלק ל פרק ד׳ 249

טמנו כל ההתהוות, וימין בו חתכלית אשר הוא בעמרו. ואם הנחנו שתהיה כלה מפועל אחר, הנה יתויב כסה שהונה היזלאני שיהיה נבדל, כי הכח ההיולאני אי אפשר שיםצא ממנו אהר ברבים, ולזה הוא מכואר שאי אפשר שיחיה הפועל האהד המלאני כבל אהר מהזרעים, ואמנם אפשר שיצויר זה כשיונה זה הפועל נבדל, מדבק בזרעים דבקות אינו נעצמו. ואם הנחנו שיהיו קצת הפזעלים משרתים לקצת, הנה יחוייב שיהיה הפועל הראשיי הוא המחדש הפועלים המשרתים, כםו הענין במלאכה הראשיית שתהרש הםלאמת הםשרחות לח, כי במלח זה לא יהיר• אפשר במלאכות ההם שיתיישרו אל מה שתכוין אזתז המלאכה הראשייח, ולזח יחויב בפעל הראשיי שידע בכללות נמום אלו הנמצאזח וםררם וישרם, ומה שזר. ררכו הוא נברל, לא היולאני, זזה מבואר בנפשו. ובכלל הנה מפני שהםחחדש מאת ההיייה בעצמות הוא מהות רדבר לא משיגיו ההיולאנים, הנה יהזיב בפועל המהווה המשיג התכלית אשר בעבורו יפעל שישיג המהות מהדבר, והכת הםשיג המהות הוא שכל בהכרח, ולזה יהזיב בזה הפועל המהווה שיהיה גברל. וזאת הטענה חחייכ שאי אפשר שיהיה הפועל להוייה היזלאני לא כורע ולא

נבעל הזרע.מהם, שהוא מבואר שאי אפשר שתהיה בזרע נפש, כל שכן שתהיה ו מ גסש משגת זאת ההשגה הנפלאה, זזה כי כבר התבאר פגרר הנפש שהיה שלמות ראשון לגשם טבעי כליי • ובהמת הענק כן, והיה מבואר שהורע אינו רבר כליי, אבל הוא מתרמה התלקיט, הנה הוא מבואר שאין בזרע נפש, ולזר. הזא ממאר שאין בז נפש משנת זאת ההשנה, שאנחנו נראהניותר גכבר שבמיני הזרעים שהוא ם ה ם הנפלאה. — ו מימיי ננר, ומה שזה ררכו לא יתנן'שיהיה נעל נפש, כי הבעל נפש יחוייב שיהיה לו נופמת זעמירה יהיה בז נשאר הזסן האפשרי לו, ווה ממאר בחפוש בכל הדברים הבעלי נפש. ובכלל הנה אנהנו נמצא בכל מה שהית מחר גכבר מהבעלי גפש שכבר חשגיח בו הטבע יותרי כששם לו כלים רבים לשמור מציאותו, כמו שהתבאר במפר בעלם• ובהיות הענק כן, הוא מבואר שהוא מן השקר שיהיה כזרע י י ח נטש כתכלית הכבוד, זלא ישים לו הטבע כלי לשמור םציאותו, אבלי הוא המחר קל שבדברים לדרוך אל ההפםר, כםו שהתבאר בםפר בעל, ם ה מ ם מעגק זרע הבעל חיים שהוא היותר גכבד שמרעים. — ו י חי שאס חיח בזרע כח גפשיי משיג הדבר אשר יפעלהז, הגה לא אשער אם ישיג רבר זולת היצירה אשר במין בעל הזרע, או לא ישיג רבר זולחה. ואם הגחגז שלא ישיג רבר זולתה, כמה אגי תםה איך יברא


זרע הסוס הסדר, יאק אצלו השנה כי אם כיצירת הסיס. ואם הנחנו שישינ יציחת אחרזת זזלת היצירה אשר למינו, הנה יחוייב שישינ םאי וח טין הוא זרע הנקבר! אשר פנש אוחו, כדי שידע איזו יצירח יפעל, כאלו תאםר שאם היתה חנקבח סוסיא יברא בו יצירה הסיס, מ ואם חיה אתון יברא בו יצירת הפרד• זלפי שזאת ההשנה לזרע הנקבה אי אפשר שחחיח כמלת חוש יכיר מאיזח םק חוא זח חזרע, אם םצד הטשוש, אם מצד המראה, אם םצד שאר המזשגים חמיחשים, הנה יחזייכ שיהיה בזרע כלי תושיי, מה סבואר הבמול, כי אין בזרע כלי,, שאם היה מרע כח נפשיי ם ה מ כל שכן שאין בו כלי חושיי. — ז חיזלאני משינ היצירה אשר יפעל אזתר., כסה אני תםה םה זה שפעל בקצת רעתים אברים נוספים, מר! בי לא נוכל ליחם זה הענין להכרת החמר, וזה כי הבונה לא יוכרח לעשות בבית דברים נוספים כעמר וחרזן החסר, וחכותב לא יוכרח לכתוב דברים נוספים בעבור יחרון הידיעה והדיר זלזה הוא םבוארשאם היה הענק בן, הנה יהוייב שיחיה זח חכח חנפשיי אשר מר. תזרע מתחלף לאשר בשאר חכחוח הנפשמחח חסין לא יעשו דברים נוספים, כאלו תאסר שוד. חכח חוא אשר מ משיבש בזאת חחשנח, זיחשב שיהיה צריך כזה המהות הםחהוה זח חאכר חגזסף• זאס חיח חענק כן, כמד. אני חסה, אחר שאפשר חשבוש בזח הכח המשיג, םה זה שלא יקרה שתשתבש חשנתו באופן שיחמ האברים בזולת מקוסם, כאלו תאמר שישים אחרי חראש-אז במקום אחר, זעזר שאם היה אפשר בו השמש, היה ראוי שיקרה השמשח ההשגה א ביצירה על הרוב, וזה כי להפלגת העוסק והקושי אשר מ על חרוב חיה ראוי, אם אפשר בה השמש המשיג ההמלאני המהוה, שיהיה ןת השמש כאלה לו על הטוב, ווה הפך םח שיראח םענין זאת החזמ־ו.— ז ט ה ם, שאם היה הדבר כן, לא יתכן שהיה מזרע אהד עוברים רכים, חד. כי חיא ממאר כחפיש שהבעל נפש משגת כשיחחלק לא יתכן שיהיה כל אהד םחלקיו בעל גפש• זבהייח חעגק כן חוא ממאר שאי אפשר בזרע האחד, כשיתחלק ויכגסו חלקיו בחדרים רבים סחדרי הרחם, שיחיד. בכל אחד מחלקיו כח גפשיי משיג באופן שיפעל כל אחד מחלקי חזרע עובר אחד. ועוד שאם הזדינז שהזרע כשגחלק יחיה כל אחד מחלקיו בעל נפש משנת, הנה ואת ההשגה חהיה אם יצירת הזכר, או יצירת הנקבה, בי אי אפשר בבעל נפש האחד כשיתחלק שיחיד׳ לחלקיו גפש זולת הגפש שהיתה לכל• יבהיזת הענק כן, חוא םמאר, שאם הזנח שיהיר. מרע כת נפשיי משיג בז יפעל מר. שיפעל מהחמה, הנה היר. מחויב כשיפעל הזרע האחר עוברים הרבה שיהיו

מאמר רז חלק ג' פרק ד 251

כלם זכרים אי כלם נקמת, כי הוא יפעל מה שישיג אוחו מהיצירה, ואם היחה לכללות הזרע השגה ביצירח הזכר, יהיו כלם זכרים, יאם היחה לו השגה כיצירה הגקבה, יחיו כלם גקבוח י וזה כלו שקר, כי אנחני גראה מהזרע האחד עוברים רבים קצהם זכרים וקצחם גקבוח. ואט אמר אומר כי בכללוח הזרע השגה יצירח הזבד והגקבה, ויפעל הזכר בחמר הראוי שיהווה מטגו זכר, ויפעל הגקבה בחמר הראוי שיחייה ממגו גקבה• הגה יחויב שישיג שזה חחמר אשר יפגש אוחו חיא ראוי לצורח זכר או לצורת גקבה, כדי שיפעל בו מה שהוא ראוי לו מן היצירה, תה ממה שיחייב שיהיה לזרע כלי חושיי ישיג בו זח, תר•

םכואר הכטול. ואומר גס כן שאי אפשר שיהיה זה חכח המשיג ההיולאגי חפועל לחזייח ברבר מחוץ, כאלו חאמר בבעל הזרע, תה מביאו־, שאגחגז גראה בזאת ההויה שכבר חשלס ם ח םפגים רבים. — ם וכבר גפרד ממגר. בעל זרע, ר׳ ל הזכר, ער שלפעמים תשלם זאת ההוייה, ואם אין אחר מהבעלי זרע קיימים, כמו העגין בביצה, שכבר ימות הזכר וחגקבה, ויהיה אתר p מהביצה אפחת כשתרכץ עליה גקבה, אם סמק האפחת, אם מזולת םיגי. וזה ממה שיקיים שאץ הפועל להזיית כת גפשיי בבעל הזרע, לא משיג זלא בלתי סשיג. — ו ם חסי, שאגחט גםצא בעלי גפש רבים הווים מהעפוש־ תה ממה שהתבאר מםגו שאץ הבעל זרע תגאי בהויית הבעל גפש, כל שכן שאץ בו חכח הגפשיי המשיג אשר הוא פועל להויה• הה ממה שיתייב גם כן שאץ הפועל להוייה כת גפשיי בבעל הזרע, לא משיג ולא בלתי משיג. —, שהוא מבואר שאי אפשר שיפעל בעל הזרע כמו זה הפועל ס ה ם י מזלתו מצד כח גפשיי היולאני בו משיג זאת היצירה או בלתי משיג, יזה כי מה שיפעל בעל הצורה חהיולאגית מילתי היא חוץ מהדבר, זזה מביאר מעגק המלאכה אשר יעשי אותה האדם וקצת הבעלי חיים • זאולם זאת ההזייה חיא בכל חלקי חדבר המתהוה, ולזה הירא טמאר, שאין מדרך ם ה מ שאין הפועל המהזוד. כח ופשיי הוא בבעל הזרע. — ו הצורה ההיולאגית שתברא צורה אפילז מושאה, ולזה מי שהיה חסר אבר לא מכל להוותי בעצמי• ובהמת הענץ כן, מי יתן וארע איך יתכן שתברא כל האברים בזולת גושאה, והגה בגושאה אשר חיא מתר חזקה לפעול בה לא תוכל לברוא אפילז אבר אהד. ואולם שהיא יותר חזקה לפעול בגזשאה סבזולתה היא מבואר םאר, כי פעולזת חצורח ההיולאגית הם ססיררות ראשונה ובעצמות בגושאה, ומ תמצאנה פעולותיה. וזה םםה שיחייב גם כן שאין הפועל להדיח כח נפשיי בבעל

252 מלחמו ח ח׳

, שאנחנו לא נמצא אומנות ם ה ם הזרע, לא םשינ זלא בלחי םשינ. — י כאדם בעשייתו ההזלרה, כל שכן שאין לז זה האזםנזח הנפלא אשר ילאז הדעזח האנושיזח טהשנת חלק .קטן טםנז־ וזה מטה שמרה שאין, שאנהנו לא נמצא אחר ם ה ט לבעל הזרע אזטנוחביצירה העובר. ־— י טהאנשים שיוגל להשינ הסדר אשר ביצירת האדם, מה כי לא יוכל האדם להשינ התום הטשוער אשר באבר אבר טאברי האדם שבו יעשה פעולתו הטיוחרת לז, ולא יצירת האברים בכללם, ולא יחם קצתם אל קצתם בכמיח, וזח טמאר טאר, ער שהאריכות בבאזרי מזחר• זכהייח הענין p , איך יחכן שיחיד. לז זח חכח הנפשיי חמשינ זאת חיצירה הנפלאה, זלא ימצא האדם טשינ אותה, חנח זה טבזאר חבטזל. —, שאם היה הרבר כן, הגה יהמ הנטצאים והבעלי חיים כלם ם ה מ ו םשיגים ואת היצירה הנפלאה אשר יפעלו אותה, וזה כבר מבואר הבסול, כי אק לצטח השגה כלל, כל שכן שיהיה לו זאת ההשגה

הנפלאה. וגבר יתתייבז גם כן לזאת ההנחה הרבה טהבטזלים שזכתו אשד התחייבו טהגתתנו שיהיו בזרע זה הכה הנפשיי המשיג, מה טבואר במעט עיון. וכאשר היה זה כן, רצוגי שאי אפשר שיהיה הפועל בהריה כח היולאגי סשיג היצירה לא בזרע ולא ברבר טהוץ, וכבר היה טחויב,, אם נרכר ה התאר, שיהיה אם מרע אם ודר, הפועל להדיה דבר מ סחזץ• הזא ממאר שאי אפשר מבלתי שיהיה הכח הפועל להזייה גבדל יםשיג היצירה אשר יפעל אותה. זראזי היה שיהיה רaזעל להזיה גבדל, מה כי מפגי שהמלאכה היא משרתת לטבע, והיתה המלאכה מסודרת משכל, הגה הטבע שהוא ראשיי למלאכה היא יותר ראוי שיהיה מסודר משכל, כי מה שהוא מתר גכבר מהשכל וקרם לו הוא שכל בהכרח.

׳ שיצטרך,. ר ם א ט , ואולם אם יהיה זה מפגו מולת אמצעי או באמצעי, ה אל באור. ורצוני כאטרי מולת אטצעי שלא יהיה לפועל הנבדל כלי לעשות זאת ההזייה מלת החום הימורי אשר מרעים או במה שיאות להם ברברים שאינם נזלרים מזרע, והוא בעצמו יניע התטר הטתהוה זאת ההנעה חנפלאר, באטצעות החום היסודי אשר בזרע. זרצזנין ח באטרי שיפעל זח תפעל באמצעות שיסודר טמנו בח טבעי מ

תשלם מ ואת חיצירר, הנפלאה. זנאםר שכבר יראה שהפזעל הנבדל יפעל חזיית חבעלי נפש בזולת אטצעי, מלח החזם היסזרי אשר בזרע• שאם הנהנז שיפעל זה באמצעית כת נפשיי יתנהז מרע, הנה יהיה בזרע טבע יותר נכבד טהסבע הנמצא במתהיה סמנו. מה כי הפעזלזת אשר יפעל הזרע הם מתר נפלאות לאין שעזר מפעילת

מאסר וו חלק נ' פרק ד 258

חסתהוה סהזרע, ואנחנו נקח תמיד ראיה סהפעולוח על הצורות אשר יסודרו מהם אלז הפעולות, ולזה יחויב שתהיה צורת הזרע יותר נכבדת מהנפש אשרה יהוייכ ל ח בבעל נפש הסתהיוה םן הזרע. וסזה יתהייט בטילים• אם ת שיהיה מה שככת ייתר שלם סטה שבסעל, זזה מבואר הבטיל• יאםת יחוייב שתהיה השרה הטזניית יותר נבכרת מהנפש, כי לא ניכל י נ ש לומר שיהיה כזרע נפש, לפי שהיא מתדמה החלקים, ואילם טה שאפשר שיאסר הזא שתהיה בו צורה טזנית, זהטאטר בשהצזרה המזמת יותרת שככר יהוייב, שי י נכבדת טהנסש הוא טאטר מביאד הבטול • ואם של אם היה הזרע מתר נכבד סבעל תרע, שישגיה בו הטבע יותר ממה שישגיח בבעל הזרע, כי כל מה שהיה הגטצא הטבעי יותר נכבד השגיה הטבע נשטירתו יותר כששם לו כלים יותר לשמור טציאיתו, וזה הפך טה שיראהה האופן כמתר גכבד שבזרעים, אבל הוא בלתי טזה, כי הטבע לא השגיה מ כליי, והוא עם זה םיםיי ננרדורך אל ההפסד בקלות נפלא, ולזה הזא סכזאר שאין בזרע צורה גכברת יתכן שיסודרו ממגד. בסו אלו הפעולות. ואולם שהפעולות הטסודרות סהזרע הם ינתר נפלאות לאץ שעזר םהסעולות הםסוררות םהםההיה םהזרע, הוא מבואר סאד. חה כי כעל הורע לא מכל לפעיל אבר קטן םאברמ, ואולם יפעל תוספת ככטות, עם היות הצירה נשארת על ענינה* זאסנם הזרע יפעל כל האברים, ילזה היא טמאר שאין יהס בין הפעולות המסזדחת טכעל הזרע ובק תפעולית הטסיררוח טהזרע• ולפי שאי אפשר שיהיה זה הכה בזרע ספני צורה בו, הוא טבואר שהפועל הנבדל יפעל היצירה בהלת אמצעי, מלת הכח חיסזדי אשר כזרע שישים חכח הטתהוה טובן לקבל רצייז. ועוד כי החום היסודי הוא םבואר •סעניינז שהוא מרע סכעל הורע, ואולם הנרםים השסיסיים יעורו לשסור החום היסודי הםשוער כנטצא נסצא בתקופות הארבעה הםתתרשות סהם, כסו שהתבאר נסה שקרס,ה ישלם השגוי כין ההפכים. ואש הגתגו שתתתרש מרע צורה כי מ טבעית תסורר סםנה זאת היצירה הנפלאה, הנה לא יםנע הענין מאת חצזרה סהלוקה, אם שתתהרש בזרע םבעל הזרע, או שתתחדש מ סהפיעל חנברל אשר תעלת אליו זאת ההויה. ואם הנחנו שתתחדש זאת הצזרה כזרע מהפועל הנבדל אשר העלחאלמ ההוייה, הנה יהיה החש הזרע סשני פועלים, האחר יתן הםזנ, זהאחר יתן הצורה, וזה ממאר הבטול, כסו שהחבאר כסה שקדם, רצוני שככר החכאר כסה שקרם שאי אפשר שההיה הזיה אחח םשני פועלים, יהן האהר טה שלפני חחכליח והאתר יתן התכלית. ואם הנתני שתחחדש זאח הצורה כזרע סבעל הזרע על הצר שתתחדש םםנו כמזון צורת הבשר והעצם, הנה יתתיימ

' 254 מלחמות ח

מהם בטזלים מה. מהם, שאם היה זה הבח בזרע מבעל הזרע, שהוא מהיחס כאופן מה לכה הזרע, הנה הוא יוהר ראוי שיהיה כמז זה הכח במזונו האחרון, בי הוא יוהר מהייחם ודומה לטבע בעל הזרע מהזרע שהוא מוחר המזון האחרון, כי המוהר היא זר לבעל המוהר• ואם היה מדרך הנדון שיהן כמי זאה הצורה הםהייחסה לצורתו ההיחםוה מה, במה שהיה מוהר מזונו אשר הוא זר מטבעו, הוא מבואר שהוא יותר ראוי שיהן זה הכח במזונו, כי הצוחה המהיחםות ומסכימוה הסכמה מה ראוי שיהיו נושאיהם םתיחםים ומסכימים הםכמה מה. ואם היה הענין כן, הנה יהיה כמזין כח זן יכח מצייר, ורבר זה כבר מבואר הבטול, כמו שהתבאר בפרק חששי מהמאסר הראשזן םזה הספר• שאם היה הדבר בז היה המזון נזין, לא מזון, ולזה לא יתכן שהשלם בי הזנה לנזזן. יעיר שאם היה הרבר כן, הנה יהן בעל הזרע צירה יוהר נכבדה לאין שעור מצורתו׳ תה מבואר הבטול, וזה• כי הרבר יהן דימה למה שבטבעו כשיתפעל סמנו הםהפעל הפעלות שלם, ייתן פחזת מזה כשלא יקבל המהפעל רצויו בשלםוה, כאלי האמר שהאש יחסם הסום לםטה סהומו כאשר היה הםהפעל בלהי םקבל פעולהו בשלםוה, זיחםם חוס כסהו כאשר יקבל המתפעל פעולתו בשלמות• ולזה הוא מבואר שהדבר יחן אם המה למה שבטבעי, או פהוה מזה, אבל שיהן רבר יוהר נכבד מטנו לאין שעור הוא י מבואר הנטול. ואם אמר אומר לני כי הזרע נו המושכל שהוא יותר נכבד ממנד אמרנו לו שהתוש לא יהן המישכל בעצמות ולא בכת. הנהן לו מהמותש, אבל יהן המושכל השכל הפועל,, וההוש הוא לו בםררגתהכלי• ואולם אם ש פ נ נסו שההבאר בספר ה היה זה הכח בזרע םבעל הזרע, היה בעל הזרע נותן דבר יותר נכבד ממנו, וזה דבר םבואר הבטול. ובכלל הנד. הרכר לא יחן דבר מתר נכבד סמר. שבעצמי, אכל יחן אם למטה ממנו בכביר, כמי הענק במלאכה) לפי שהיא עם הדברים הנעשים במלאכה, כי המלאכה היא יותר נכברה/ שנל, זהצזרות המלאכותיות הם תםזנזת ומקרים בגשם־ אי יהן רכר שוה לי, כמו הענין באש כשיהור. אש כמהו. ועור שאם היהה זאת הצורה מרע מנעל הזרע, לפי שהוא מסכים באופן מה, הנה איך יהיה הענק בנולדים מבלהי זרע, מי יחן וארע. וזה כי הרנר שיהיה ממנו העסוש יהן החום חיסורי בעזר הנכבים, ולזה היה שיהיה םעפושי הדברים המהחלפים בעלי נפש םחחלפים, כאלו תאמר שמעפוש היק יההוו היהושים • והיא מבואר שאין בכאן מסכים יתן הצורה בזרע אשר ישלם מ זה הפועל הנברל, וככר יתבאר שאי אפשר שיחן הפועל הנבדל זאה הצורר, בזרע, לפי שאם היה הדבר, כן, חחי־ ההוייה האחת משני

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ד׳ 255

פועלים, חה דבר התבאר שהוא שקר, אם בן הוא מבואר שהפועל הנבךל לא יפעל זאת ההוייה באמצעי זולת ההום היםורי אשר בזרעים או בםה שיאות להם, כי אי אפשר שיהיה זה באמצעות עורה תהיה בזרע םהפועל הנבדל או מבעל הזרע. זזה אי אפשר גם כן שתהיה זאת ההוייה באמצעות צורה היא בכעל הזרע, יזה םבואר ממה שקרם.א בזרע זעזר שאם היה זה הפעל מהפועל הנבדל באמצעות צורה ת אז כבעל הזרע, הגה לא אשער איך יוליד המין פעם מיני יפעם זולת םיגו, כאלו תאםר שהםוס יוליד פעם סום יפעם פרד• וזה שאם היחד. זאת הצורה בבעל הזרע, הנה לא יתכן בו שתתן יצירות מתחלפות, בי הצורה האתת לא יתכן שיםורת ממנה דברים מתחלפים בזה האופן, זזה מבואר בנפשו• ואם היתד. הצירה בזרע, הנה הוא מבואר גם p שאין בה כח כי אם לעשות מק אתר מהיצירה. ואם אמר איטר שהזרע ככר ישתנה כשיפגש זרע הנקבה אשר היא מזולת מינו, ותפםר ממנו הצורה שהיתר. לו ותתהוה בו צורה אתרת תשלם כי זאת היצירה השנית• אמרנו לו שזה המאמר יראה לו שאין א פנים, כי לא ירטה שיתכן שיפסד הזרע זישאר זרע אתר, כמו שלא יפםר הבעל נפש דשאר בעל נפש אחר. ואולם כשהונתה זאת, ההיייה טהפועל הנבדל בזולת אטצעי, לא יקשה לחת הסבה מה וזה שהפועל הנבדל יפעל באמצעות חחים היסודי אשר בזרע, ולפי מדרגת ההום ההזא תהיה היצירה אשר יפעל אותה• זהנה זרע הזכר כשיפגש זרע הגקבה שאיגה מסיט לחזק החלוף אשר מרעים, הגה יקרה טזה שישוב הום הגקכה היה בטררגה םתתלפת להום הזרע אשר יפגש זרע הגקבה שהוא טטין בעל הזרע, זלזה יעשה הפועל הנבדל םאלו הזרעים הויות טתתלפות. וכבר התבאר שהפועל הגברל הוא הפועל הכעל גפש באסצעזת ההזם היסירי אשר מרעים טזולת צורה אחת בזרע תהיה בםררגת האמצע, ולזה היטיב הפלוםוף כסה שאמר שבזרע כח אלהי, הוא שכל, זהגה זה הכח הזא אשר יחםז םהםתהזה יהס הםלאכה םהדברים הגעשים כמלאכה, כמו שאמר בן רשר בשם

הפליםוף• ואולם סר. שירהיק אבן י־ ש ד בו שיהיה זה הפיעל אשר מרע שכל, מפני שהוא יעשה מה שיעשה אותו באםצעוח כלי, ככר התבאר בטילו בזה שקרם. והנה אבו ב כר נםשך גם כן לזאת הסברה

ם. י לפי םה שזכר אבן רשר םםנו בבאירו לספר בעלי חי וכבר יספק םםפק על םה שהתבאר בכאן, ויאמר שאם היה זה הפעל מהפזעל הנבדל מזלה אםצעי, הנה איך יתכן שיהיה בכאן.שכוש ביצירת


. העוכר, כמו שנראה זה לפעמים, עד שלפעמים יהיו שם אנרים טססיס, כי זה דבר לא יתכן בפועל המרע במה שיפעל אותו וממין מ ושכלית אשר בעבורו נעשה זה הפעל, כמו עןזחנאר בםה שקדם< ואולם אם היה זה הפעל ממט באמצעי, הנה לא יקרה מזה זה הבטזל, מ האמצעי לא ימין מה שיעשהו, זלזה לא ימנע מ זה השמש. ונאמר שאם היה זה הפועל הנבדל משיג הפרטי אשר יהמה אותו, היה לזה הםפק טקזם סההראות• אלא שהוא טמאר שהפועל הנבדל י לא ישינ הפרטי, אכל תםשך פעילחו בכלםי שהיא סיכן לקבל רצומ, !לזר. משלא היה התמר מוכן לקבל רצומ, יקרה מהכרה החפר כטו אלו השמשים ביצירה. וכבר יספק םסםק ויאמר טה זה אשר ימנע שתהיה זאת ההויה םפיעל בלתי משיג כלל מה שיפעל אזחי, והנח אנחגז נמצא בכה הזן אשר בבעל הנפש שישפע מסט מה שישפעה האופן סהשלםות הנפלא, זהזא לא יביןםה שיעשהו. םההויה החלקית מ ונאמר שהוא מבואר םםה שקרם כי הכה הק יעשה מה שיעשה מחפעוליח םצר הבוז אשר סורר לז מהפועל הנבדל־ כי הוא מן השקר שתהיינה אלז הפעזלזת שהם בתכלית םהשלמית ספיעל לא ימין בהם חתכליח אשר בעבורו המ, כי סח שוה דרכו הוא םמתס אל הקרי זההזרםן, כםו שקרם. זהנה הענק בזה הוא כמו הענק ברבר הנעשה גםלאבה, שיסודרו טמנו פעולזח מה מצר שהכק בי האומן מהכלים לעשות אלז הפעולוח, כאלו חאטר שהאוםן יעשה הריחים וימין בהם התכלית אשר בעבורי יהמ, ויכין להם כלים יתניעעז מ התניעה הסנובית אשר יפעלו בה הטהינה, והם לא יביט מה שיעשוהו, ואולם האומן הוא אשר יבין זה, ולזה שם בהם סה שיש סהכלים בדרך שתשלם טהסת ההויה, בי הפועל הנבדל הוא אשר א זאת הפעולה־ וכן הענק מ יביא הבעל נפש וישים מ םהכלים מה שישלם בהם בכת אשר נתן להם םה שיצטרך להשלםת הבעל נפש ההוא, מ הפועל השלם לא יספיק לו שיהווה הרבר, אבל יתןלו עם זה הסבות השוטרות מציאותו

לפי טה שאפשר. ובכאן התבאר שהפועל להזיית הבעל נפש הוא נבדל, ושהוא יסעל היצירה ננעלי נפש בזולת אמצעי, זולת החום היסודי הנסצא מרעים• זלפי שנל הצורזת שהחסר הראשק נהיי עליהם הם קצתם נעמר קצתם, וקצתם שלמות לקצת, הנה יחוינ שתיזתס הזיית נל אלו הצורות לזה הפועל הנבדל, כי הנעתס בתמר הראשון היא התרמת אתר, יהחחהייח האחר במה שהיא אחד היא בהכרח ססיעל אהד במספר.ה הפועל הנבדל הסהוה אלי הדנרים אשר בכאן שיהיה ולזר. יחוינ מ

מאמר רד חלק ג' פרק הי י 257

משכיל נסוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם וישרמ, על שאלו הנמצאות קנו הםציאות אשר להם מהסחר• הםושכל אשר להם בנפש הפועל חןה הנבדל/ לא שיקנה הוא המושכל םמציאותם, כםו הענק בידיעתנו. ולוה יחויב שיהיה הפועל הנבדל אשר התבאר מציאותו בזה המקום הואפש• ולפי שמח שיושפע השכל הפועל אשר התבאר מציאותו בספר הנ מהגרמים השמימיים באםצעוח הנכבים לאלו הרבדים אשר בכאן הוא במדרגת הכלי אל זה הפועל הנבדל, הנה יהויב אם שיהיה זה הפועל הנבדל רכר שופע ממגיעי הגרמים השםיםיים, בדרך שישתתפו כלס בנתינת הצורה, כמו שישתתפו בגתיגת הכלי אשר בו תחיה, או שיהיה זה הפועל חגכדל אחדםםגיעי הגרמים השםיםייס, אוכלם יחד. אלא שהוא מבואר שאין כל מניעי הגרםים השמימיייס גוחגים יהד הצורה כאלו הרבדים ההוים, כי הצורה ראוי שתהיה מפועל אהד בסספר, לא מרבים, כסו שתתבאר במה שקדם־ ואולם חתום המשוער כדבר דבר מאלי הדברים הוא ראוי שיחנוהו רבים, כי הוא יהיה בחמזגוח, והתמזגות היא מדברים רבים יחמזגו, וליה הי^כל הנדמים השמימיים ישתחפו כגחיגח חחוס חמשוער לגסצא גסצא• "יאי אפשר שישתתפו כלם בנחיגח הצורה אם לא כשמופע מכלם פעל אחד גכדל, חוא אשר יפעל היצירה• זלזח לא ישאר םזאח החליקה אלא שיהיה זה הפועל •הנבול שופע סכל םניעי הגרםים השמימיים, אי שיהיה אהד םהם, אי יהיה דבר יושפעו םםגו מניעי חגרםים השםיםיים. ואתה שיהיה םאלו החלוקוח, חוא מבואר מסח שקרם בזח חפרק שהוא גסים חנמצאיח חאלו וסדרםה המקום מזה חפיעל וישרם. הגה זהו מה שאפשר לגו לדעת אותו מ חגבדל. זאזלם חחקירח איזח םאלו חחלוקות היא הצודקות הנה יהבאר אחר חשלמח חסאמר במניעי הגרמים השמימיים, כי אז יובן לגו

. ח חבאור מ

•פרק חמישי •תבאר בו שבכאן «על מיא נםוס מנםצאויו בגללם בצד שר,פ בו אמי.

ואחר שכבר חחבאר שבכאן נמצא נבדל חוא חפועל לאלי חחויוח אשר בכאן, וחחבאר עם זח שחוא נמיס חנמצאוח חאלי יסדרם יישרם, חנה הוא םבואר שחשכל חראשון יחויב שיחיד. נםוס חנםצאוח וסדרם יישרם במוחלט• והוא סח שבארנו שחסכים מ חפלוםוף בםאםר חנרשם באוח ר. ל ם ר ם ם ח ש א ח ר ר. ט ב ע. תח כי חמציאוח כלי חוא םחאהד, ולזה תמצא שעולם חנלנלים חוא משגיח באלו חדברים אשר בכאן במחר שלם שבפנים שאפשר, ובאמצעוחו יעשר. זח חפיעל חנברל מר.

17

n 258 מלחמות

שיעשה • זזה ממה שיחייב שיהיה זה ססודר םמשיג זח הסדור ככלל. ובכלל הנה אם היה השכל הראשון הוא הפועל הגבול אשר התבאר מציאותו במה שקדם, הנה יהיו הגרמים השמימיים לו במררנת הכלי לבעל המלאכה, ולזה יחרב שיהיה עלול ממט נמוס הנרםים השמימייט וסדרם ויושרם באופן שישלם באמצעותם נםוס הגמצאזת השפלות, כמו שנסוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם וישרס עלול ממנו• ובהיות הענין כן, הנר. יתבאר באופן הקודם שהשכל הראשון הוא נמוס הנמצאות זסררם וישרם במ!חלט. ויתבאר גם כן שהוא ישכיל זה הנםוס אשר בו אחר, והוא הצר היותר גכבר במציאותו י כי הסדור הםתאתר יתויכ שיתה עלול מסדור מושכל הוא אחד במספר, זאם היה זר. הפועל הגבדל עלול מהשכל הראשון, הגה יתבאר במעט עיון שמדרגת השכל הראשון ממגו הוא מדרגת המלאכה הראשיית אל המלאכה המשרתת, כי המלאכה המשרתת חדע חלק מהגמוט ההוא אשר במלאכה הראשיים והמלאכה הראשיית תדע הגטוט ההוא בכללו׳ ואם לא, הגר. לא יתכן שישלם ההתאתדות בין הגרםים השםיםיים והגטצא השפל, כי אי אפשר שגאמר שיהיה זה ההתאתדות םגיע בקרי זבהזדםן עם טה שימצא בו מהשלםוח והתמיהה־ זלזה יתויב שיהיה השכל הראשזן גטזס הגמצאות

כלס וסדרם יישרם בצר אשר הוא בו אחד.

פרק ששיי וה״מזקו!) י ו זזצי ל צ פ ע ה ו ע א י נ ל מ ד ב ל נ ב י ש ל ם ד.ט מ י י ם י ט ש ו שהגד&יט ה י ב א ב ה י

. ו נ ט י מ פ ו ס א לפי טד. ש נ . אב! 0י ד א ה ה י ה ו ש ט ת ב י נ א ל ו י ש ה פ ם בעל• נ נ ושאי

וראוי שגחקור םענין הגרםים השםיםיים אם להם םניעים גבדלים, או בלחי נבדלים, או היו בהם שגי העגיגים יחד, כי םהם געטזר גם כן על מציאות השכל הראשין אשר בארגו עגיגו במה שקדם, עם שזאת

חחקירה גם כן יקרה מאד וגכברת בעצמותה. וגאמר כי הוא מבואר סםה שקרס בחלק הקורם לזה שהתגועה אשר יתגזעעו בה הגרמים השםיםיים כלם היא ביותר שלם שבפגים להשלים מה שבכאן, וזה דבר בלתי אפשר שיהיה בקרי ובהזרםן, כי סר. שזה דרכו לא יםצאו םםגו דברים רבים בזה האופן םהשלםות חסיד, אבל אם היה, יהיה םעטי, ויםצא גט כן במעט םן הזמן•כן, הגר. יחויב שתהיה התהלת זה הסדור אשר לאלו ובהיזת העגין # התגועות םציור שכל, כמו העגץ בגםוס אלו הגםצאזת השפלזת וסדרם זישרם, וםזה הצד היה אפשר שיהיה זה הסחר מושכל, כי יראה שסבת היות סדור הדבר מושכל אצלט הוא מפגי היות הגעתו םזשבל׳

מאכ׳ר ה' חלק נ' פרק ו׳ 259

ה והםשל שסבה מה שנדע םזה הכסא הנעשה במלאכה שהוא מ ההאר כדי שיאות לשכת עליו, הוא ספני שהפועל אותו עשאו כזה התאר לזה התכלית, וזה ר3ר מבואר בנפשו. וכאשר התיישב לנו שהתחלת זאח התנועה היא מציור שכלי, הנה הוא מבואר שכבר יחויב מזה שיהיה בכאן שכל נבדל היא התתלת אלו התנזעות, או שכלים נבדלים הם התחלתם. ואמנם יהויב שיהיה זה הפועל םסחר שכלי, לפי שהוא מבואר שאי אפשר שיספיק לזה צמר היולאני, והוא אשר תהיה ההשגה בו לדנר פרטי• שאם היה זה כן, לא היה הפעל הםגיע םזה הצמר הוא םרובק, זזה כי הוא יהיה םציירים רבים נלוים ונמשכים, ומה שיהיה כזה התואר לא ישלם בו הדבקות אלא בטקרה ובטעט מן הזמן. ואולם זה הפעל המגיע מזה הציור הוא מחבק ואהר במספר לפי מה שהתפרסם סעגיגד ואם כן הוא מבואר שזה הפעל המסודר םהם הוא כלו מצמר אחר בםםפר. ואולם הציור האחד בםספר הםקיף בכל הזמן הוא בהכרח צמר שכלי, הגה אם כן םה שיתזייב שיהיה זה הפעל אשר לגלגלים םסורר םציור שכלי. ובכלל הנה ספני שהפעל האהר הוא בעצםוח מציור אחר בםספר, ואף על פי שלא יהיה הפעל ההוא םרובק, כמו שיקרה במלאכת הרפואה שיעשה פעל אחר בלתי סחבק לבקשת הבריאות, כאלו תאםר השקאת הסם הםבשל תהלה ואחרי כן המשלשל לחריק חליחח הםחליאה, הנה הוא מבואר שהוא יותר ראוי שנאמר

כפעל האהר המחבק שיהיה מציור אחר במספר. ואחר שהתישב לגו זה, הגה ראוי שגחקור אס הגרםים השמיםיים הם סשיגים בעצםם זה הסחר, או היה להם זה הסחר םזולת שיציירו רכר סמנו, כסו הענק בהרבה םהרברים הטבעיים שסרזר פעולותיהם םשכל, והם בעצםם אינם בעלי שכל• ואם היה שיהיו הגרטים השםיםיים משיגים זה הסחר, הנה ראוי שנחקור האש הם בעלי שכל, או בעלי

נפש, או יהיה להם שני העניגים יהד. זנאםר שאם היה להם זה הסדור םזולת שיציירו רכר םםני, הנה יהיה זה הפעל םהם אם על דרך הטבע, כסו הענק בתנועות היסורוח, או על צר ההברה, חצה לוםר שיהיה להם מכריח יניעם בזה האזפן.ה האופן והיא מבואר שאינה להם על דרך הטבע, כי התנועות אשר מ יש להם בהכרת דבר ממנו תהיה התנועה, ודבר אליו תהיה התנועה, כמו הענק ביסודות ובשאר הםתנועעים בטבע שאינם בעלי נפש, לפי שהטחנועע שזה דרכו ירחש חםניחה לא התנועה, ובכלל הנה המתנועע על דרך הטבע לא תמצא לו בטבע כי אם הטנוהה, ואולם התגועה תהיה לו בסקרה כשהיה כםקום בלתי נאות לטבעו ויתנועע אל המקים

1 7 *

2G0 מלחמות ה׳

ההוא וינוח• ובהיוח הענין כן, וחיה בלחי נמצא כתנועת הגרםים השמימיים רבר םה םםנז חהיח החנועח, ודבר אתר תהיה אליו החנועה, לפי שמה שמםנו יתנועע חנלנל אליו יחגועע, ואץ לו גם כן םנוחה כלל, לפי םר. שהורגש מענינו בזה חומן חאחך אשר הועתקו אלינו קורוחמ, חנח הואח התנועה שתהיה בדרך הטבע. וכן נאמר שאי א םמאר שאי אפשר מח החנועח שחהיה בדרך חחכרח, כי טח שזח דרכו אינו א אפשר מ טתטיד ולא יטצא טטנו. אלא טעט, וזה הפך מה שיראח מזאח החנועח. ועוד כי אנחנו נמצא מדרך הטבע שישים בדבר רבר טהדבריט החחלה לפעולוח הםסוררוח מהם, ונמצא עם זה שכל מה שחיח הדבר יותר נכבד היתר. זאח החחחלה מ יוחר םספקח בשיסוררו מםנח פעולוח הדבר ההוא־ והםשל כיחצםח חםצא לו חחחלה להזנה ולהולדה, וכן חענין כבעלי חיים הבלחי םדברים ובמין האנושי־ והנה הצםח לפי שהוא השפל מאלז בטררגח, יםצא מחר טצטרך אל זולחו באלו הפעולות ממה שיצטרך חבעל חיים והאדם אל מלחש, חח בי הצמח לא יהיה רי לו בהזנח םזולח שיעזר בזה םן האדם בעבורח האדטה כי טפני שאץ חצטח טחנועע בעצםו, יחסר לו חטזק ויטוח בטקום שהוא קיים בו לולי עבודח הארטה הטבינח לו חטזק שם, וכן חטצא בהולדה שהצטתת יצטרך בזה מחר לעבורח האדמה לזרוע זריעה בארץ בםקום תאו שיצמחו מטנו־ ואולם הבעל חייט יצטרך מתר מעט בזה לזולחומהצמה, לפי שהיא טתנועע טעצטו אל הטזון אשר מון טמנו, וכן יחנועע מעצמו אל נקבת טינו אשר ישלם לו טטנו ההולדה, אלא שהוא עם יה טצטרך בזה הענין אל האדם, וזה טבואר טהטינים המחיים טה בבעלי חיים אשר ימציא להם האדם םזונם־ ואולם האדם אינו צריך בזה לעזר מזולתו־ וכן תםצא שהצטחיט, לחצטרכם יוחר אל רבר מחוץ באלו הפעולוח, יםצא בהם רושם םהשמש, דרך משל, יותר נפלא םםה שיםצא מזה לבעל תיים, זיוחר ימצא בבעל חיים םזה הרושם מםה שיםצא בזה לאדם, מר. כי בחמח השמש בםזלוח הררוםיים יעדרו םהצםחים הרבה םפעזלותיהם, עד שככר יקרה להם רוםה לםוח, תה םבואר ברוב הצםחים, ובהיוח השמש במזלוח הצפוניים יעשו הצמחים פעולותיהם ביותר שלם שאפשר להמ, וזה ממה שמרח שהצטחיט יצטרמ אל עזר חזק םהככבים במה שיעשוהו םהפעולוח• ואולם חבעלי חיים לא נמצא בהם שיקבלו מחקופוח השמש במה שיםזררםהם מהפעולוח כמו זה הרושם אשר יקבלוהו הצמחים, אלא שעל כל פנים כבר נמצאם םחעברים בעחים מוגבלים םהשנח, כםו שיחנו הצםחים פריים בעחים םוגבלים־ ואולם האדם יקבל טהככביט בהזנתו ובהולדתו יותר טועט רושם, ער שככר תמצא שהוא

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק וי 261

יוליד ותק בכל פרק מפרקי השגר. על משל ארור. ובאשר החישב לנו יה, רצוני שכבר נמצא מדרך הטבע שישים ברבר רבר מהדברים החחלה לפעולות המסודרות מהם, ושכל מה שהיה הרכר יוחד נככר היהח זאת ההתחלה בו יותר מספקת בשיסודרו ממנו פעולות הרבר ההוא, והיה מבואר שהנרמים השמימיים הם מתר נכבדים משאר הדברים הטבעיים• הנה הוא מבואר שהוא p השקר שלא ישים הטבע בהם ההתלה לעשות פעולותיהם המסודרות םהם, אבל הוא ראוי, לעוצם מררגתט, שתהיה זאת ההתחלה בהם יותר מספקת בשיםורח ממנו פעולותיהם מר-התהלד. שתמצא לשאר הדברים הטבעיות לפעולות המסודרות םהם, ולזה היא מבואר שלא יתכן שתהיה התנועה להם בהברה. זאם אמר אנטר שלא ימנע היות זאת התנועה מסודרת להם משכל, והם בלחי משיגים, כי אנחנו נראה שתנועת היצירה מסודרת משכל, והזרעים בלתי םשיגים, כמו שהתבאר במה שקרם• אמרנו לו שזה אטגם יתכן בדבר החור., כי הוא צריך אל רבר מחוץ יחוח אותו, כי הדבר לא יחהוה מעצמו, ואולם הדברים שלמי ההוייה ימצאו בהם התחלות יסורח םהם פעולותיהם, כטו שוכרגו־ ולפי שהגרמים השמימיים חם שלמי ההוייה כן אק ביצירתם רבר בכח, הנה יתויב שתהייה בהם חתחלה יםורח מטנו פעולוחיהם, כסו שבארנו. ובכלל הנח התנועח גטצא איתר. באלו הדברים לדברים הדורשים תנועה שהיא באמצעות צמר גחן להם בטבע, והוא התחלת זאת התנועה, לא שיוכרחו בחי ואם הענק כן באלו הדברים השפלים שהם מתנועעים זמן םועט, כל שכן שהוא יותר ראוי שיהיה העגין כן כאלו הגרמים הנכבדים שהם מתנועעים תמיר על הדבקות. ועור שאם היתר. זאת התנועה לגרמים השמימיים על צד ההברה, הגה יחויב שיהיה המכריח גשם, כי לא אשער איר יהיה לגרם השמימיי אופן מההשתעבר לשכל אשר ממנו יהיה זה הסחר כררך שיעשה זאת התנועה בזר. האופן הנפלא על זה הצר, אם לא היה בעל גפש ויצייר ענין התנועה ההיא ויתנועע בה אם על צר היראה זהעבחת, אם על צד התשוקה והבהירה, מה מבואר בנפשו• ובהיות הענק כן, הוא מבואר שאם היה הגרם השמימיי בלחי בעל נפש, שאי אפשר בו שיתנועע מהשכל אשר יסודרו ממנו אלו התגועוה אם לא היה שם גשם אחר יגיעהו בזאת התגועה על צר ההכרחי ולפי שהגשם ההוא יתנועע בדמיון התגיעה, הגה יחיייב כי שיהיה בעל ע מ ש אשר יגיע בה, כמי שהתבאר בספר ה נפש ויתנועע על צד הציור, או שיגיעהו גשש אחר• ילפי שאי אפשר שילך זה אל לא תכלית, כי היה מציאות נשםים אין תכלית למספרם שקר, הנה הוא מבואר שכבר יכלה הענין בסוף אל גשם בעל נפש

n 262 מלחמית

מתנועע על צד הצייר• וכאשר היה זה כן, הנה יתוייב שמנח הענין כן מתתלת הענק, כי לא ימצא תזעלת אצל הטבע ברמי הגלגלים על יה האופן, והנה הטבע לא ימצא מ דבר לבטלה־ ולזה הוא ממאר שהוא מחויב שיהיו אלו הגלגלים בעלי נפש, תה הפך טה שהונה. ובהיות הענק כן, הוא םכואר שאין לגרםים השםיםיים זה הסדור

םזולת שיציית רבר םםני.

וםוה הבאור יתבאר שהוא םתויב שיתנועעו על צר הציור• אלא שלא התבאר מזה אם זה הציור הוא היילאני או שכלי, כי לאוסר שיאםר שיה הפעל ססודר להט םצייר שכל, זחם םציירים ציור היולאני. ונאמר שאי אפשר שיהיי הגרםים חשםיםיים בעלי ציור היולאני, אס לא היו עם זה בעלי ציור שכלי, יזה יתבאר ממת שאוסר. וחוא כי הוא מבואר שהציור ההיולאגי לא יהיה אלא לרבר פרטי אשר הוא בכאן םיותר, ולזה לא יתכן שיגיע םםגו פעל, הוא מבואר שלא יתכן שיגיע אלא פרטי, ומסן מה ־ ובהיות הענין ק סחציזר ההיולאגי פעל טדובק, כי אט היה יה כן, הגה יהיה כשיהיו שני ציורים נלוים זנםשכים, והוא םבואר שהציירים הנליים לא יתכן שיהיה םהם פעל מדובק. ובכלל הנה תנועת הנלנליס, בעבור שהיא, הנה יחויב שתהיה םצייר ע ס ש אחת וםדובקת, כסו שהתבאר בספר ה אחד כמספר, והציור האחד בםספר הסקיף בכל הזמן הוא םניע טשכל בהכרח, כי הציורים ההיולאניים הם חווים נפסדים בחכרח, כי הס לדבר סרטי הגמצא בעח מה ובמקום םה ־ וכהתה העגין ק, הנה יחויב

שיהיו בעלי שכל.

ואולם אם היו עם זה בעלי גפש היולאגיח, אם לא, הגה זה טסה שיצטרך אל באיר־ וירי הי כבר חשבו קצח הפלוסופים שיהיה מחייכ שיהיו בעלי גפש היולאגיח ישיגו בה המצבים אשר יהיו ברם בעח עת, תה לא יחכן אם לא היה להם כח ישיג הדבר הפרטי הרמוז אליי• וידמה שיחזק זה הדעה םח שכבר התבאר סדבריגו מקצת תנועותיהם שיתחדשו וויות שוות בזםגים שוים בשהוקש עגייגס אל חלק םה םהגלגל, כי זה מסה שיביא להשיב שישיגו הםצבים אשר להם, ולזה התישח להשמת אלז הזויות בזה האופן. וגאמר שהוא םמאר שאם לא יצטרמ הגלגלים, כשיהיו בעלי נפש המלאנית, להשלמת מה שיראה להם מהפעולות, הגה יהיה הםאטר כשיהיו בעלי נפש היילאנית רכר בטל, כי הטבע לא יעשה רבר לבטלה• ודמה שלא יצטרכו אל שתהיה להם נפש היולאנית מפני מה שנראה שיושפע טהט דבר

מאמר ה׳ חלק נ׳ פרק ר 263

פרטי, זזה כי השכל הפועל אלי ההוייח ישיג מה שיושפע ממנו, כטז שההבאר, מפעל רבר פרטי מזולח שיהיה בו כה היולאגי, כי הוא לא ישיג שהוא בזה העח פועל לזה הרבר, וכבר בארגו איך אפשר זה במה שקרט. ולזאח הסבה בעיגח לא יצטרכו הגלגלים אל שישיגו המצביט אשר יהיו להט בעח עח, אבל ישיגו באופן כולל תגזעותיהם, ומההשגה ההיא יתגועעו מזילה שיצטרך להס שישיגו פרטי חגועחיהמ, כמו שיתגזעע כלי הומר מהמנגן מזולת שיצטרך לרעה בהגיעה הגיעה איזה יותר ראוי שיגיע, אכל מעצט צמת הכולל יתגיעעו אכריז כדרך שישלטו החגזעה הגאוחה בזה, כמי שזכרגו פעמים רכזת במה שקרם. וכאשר יתבאר שלא יצטרך שיהיה להם גפש המלאגית, הוא מביאר שאין ראוי שתוגה להם, כי אין ברברים הטבעימ רבר לבטלה. ועוד כי השגת המצבים הממהרים כנפש המלאגית יהית בהכרח באחר מן החושים או בשאר הכהות ההיולאגיות הנמשכות להם• ואם הוא מבואר שאין להם אהד מן ההזשים, כמו שבאר הפלוסוף, הנה אץ להם אחר p הכחות ההיולאגיות הגםשכות להם, ולזה הוא

סביאר שהם בעלי שכל, ואינם בעלי נפש היולאגית.ד הואשבכאןשכלים ח א ובכאן ההבאדושלשה רחשים יקרים מאד־ ה נבדלים ר>0 ואהלות אלו התנועית אשר לגרמים השטיםיים• והשני הוא שהגרמים השמימיים אשר נראה אותם מתנועעים הם כעצמם בעלי שכל.שי חוא שאין הגרמ־ס השמימיים כעלי נפש היולאנית. ומטה השלי ו שהתבאר מדברינו יתבאר כבה מספר אלו המגיעים, זזה סםפרם הואה לפי טה שקדם, אז נ ם ו ש ס י ע ב ר בהכרח במספר הגלגלים שהם א. וזה כי לכל אחד םככבי לכח ם ה וששי ע ב ר , או א ם ושמגר. י ש מ ה שבתאי וצדק יםארים ונוגה ימצאו שבעה גלגלים, מזולת מה שיצטרך לחם, מהגלגלים מפגי תגועת חרחב, שהם ש ג י גלגלים בכל אהד מאלו הארבעה אט חיח שידבק שטח תגזעת ההלוף בשטח תגועת האורך בהיותם כראש חחלי אי בזנבו • ועוד שגי חגלגלימ לכל אחר טככבי םאריט וגוגו;, אם חיח שיהיה להם נטייה לצד אהר לבר על האופן שהגיח בטלמיזס• ואסם היח חעגק על זה האיפן האהרון, היה מספר גלגלי אלו הככבים ארבעי, יעל האופן השגי ה ג ס ומספר גלגלי ככב יהיה על האופן הראשין ש עשרה, ועל האופן השלישי מספר שגי ם עשר, ומספר גלגלי הירח הואח ע כ ר , ומספר גלגלי השמש הם שלשה• סםםר הגלגלים א ה ע ש ח וששים. ואולם אם היה נראה בעגין תנועת חככבים רבר יכריחנו לחנית גלגלים מתר טזה הטספר, הגה יהיה בהכרח םםפר המגיעים יותר מזה המספר• ואם לא יםצא בכאן רבר םהתגועות לככבים יבריח לחגיח גלגלים

מלחמות וד

יוחד, דגה יחיה מפפר אלו חמגיעים בחכרח כמו זה חמספר, לא יוחד ממט, כי חסאסר כשיחיו שם נלנלים אחרים מתנועעים זלא יניעו שים ככב חוא מבואר חבטול, כמו שקרם• תח דבר כבר זכרו. נם כן

. ע ב ט ר ח ח א ח ש ם חפלוםוף ב ואולם אם יש בכאן שכלים נפרדים זולת מניעי הגלגליס, או אין בכאן שכלים נפרדים זילחם, חנה זח מסח שלא החבאר עדין, וחנת

נחקור בזח במר. שאחר זח, זראזי שתדע כי חפלזסזף באר גם כן בספר חש מ ע שחנדמים השמימיים יש לחם מגיעים גברלים, אלא שלא חסםיק לגו חבאור חחוא. וזח שהוא באר זה מצד חחגעח חגםצאת לםגיעיחם זמן בלחי בעל חכלית ואמר שאס חיו כח בגוף,׳ חיח למגיעיחם כח שיש לו חכליח, כי כח מח/p• שהיא בה בנוף נמצאהו מתחלק בחחלק חגשס• ואס חיח הענק חיח םחויכ בהכרח שחחיח זאת ההנעה נפסקת, וככר התבאר שהיא גצחיח, זח חלוף בלתי אפשר. ואולם איך יחבאר שיחזיב מזח שתוויח זאת חחנעח נפסקח, חגח לפי מח שאומר. וזח שאנחנו נמצא מענין תניעח סי שחוא כח בגוף שכל סח שכחו חוא יוחד נהל ישלים ההנעה המוגבלת ממן יותר ארוך, ולזר. יחויב שיחיח זסן חנעת סח שחוא בח בגוף בעל חכלית, זסזה יחויב שתהיה הנעתי נפסקת־ ולפי שחננעח הגרמים חשמימיים היא מתמרח, חוא מבואר מזה ךגאזר שהםה הביאור מחנועעים מכח אינו בח כגוף. ונאמר שכאשר נעיין מ נמצא מ חספק סח שלא יעלם. מח מח שנראח מחנעח חכח חיוהר חלוש זמן יותר קצר הוא בבעלי נפש לשתי סבות או לאתח סחם־ח חיא שלא ימצא בחס חיחס אשר בין המניע יהמתנועע ח א הסבה ח נשאר, אכל יחלש זח היחס, מפני בי חתניעח מררכח שתחליש החים היסזדי, במי שהחבאר בטנעיזת, או מפגי חיזחם חרכים אל חחפסד,ח היא שהדבר שיגיע אותו י נ ש כי חס כהכרח נפסדים. והסבה ח הבעל נפש אשר בכאן יש לו תנועת טבעית מקבלת לתגועח שיחנועע בה םהמגיע, ולוה יקרה לו לאות ויגיעה, ותפסק חחנועח מוח הצר, והסשל שחאדס כשילך תפסק חנועחו בחכרח, מפני שחחוס הטבעי יהלש מפני חחניעח, ולא ישאר בין המניע יחסחנזעע חיחס הראיי. וכבד יהיה זה גם כן לסבה שנית, יחזא בי האדם תסצא לי כטבע, ולפי שתנועתו חבחירית היא אל התגזעח אל המרכז כסבת ככחתו זזלת זח חצר, הגר. חנגד תנועתו חטבעית לחנועח הרצוגיח, זישיגהו חלאזח־ זלזח ישיגהו הלאות יותר מהרה כאשר היתה זאת חחקבלח יותר ומקו!/ וחטשל שכבר ילאח חארס ספני עלייחו בחרים יותר מסד.

מאמר ה׳ הלק ג׳ פרק ו׳ 265

שילאח מפני ירידתו בעמק או מפני לכתו כמישור• ולזאח הסבה ילאה גם כן יותר מהרה כשישא, דרך משל, שלשה ככרים ממה שילאח כשישא כבר אחר, כי המשא אשר ישאהו לו טבע מקביל אל התניעה אשר יגיעהו בה, וכל מת שהיה המשא יותר גדול היתד. ההקבלה הזאת מתר חזקה, כי כבדות המשא היותר גדול הוא יותר גחל. ואולם מה שיהס המגיע בו אל המתגועע יחס אחד, ואין לז טבע םקביל אל התגועה אשר יגיעהו בה, לא יתויב בו שתהיה תגועתו גפסקת• וזה מבואר ביטוחה, ווה כי ראבן, דרך משל, תתגועע אל המטה בשהיתה בזזלח מקומח הטבעי, ואין לח טבע יחייב שתהיה תנועתה נפסקת אס לא מצד השלמת חנועחה׳ וחיח זר. כן לפי שיחס המניע אל המחנועע חוא בח אחד תמיר, מה שהתמידה להיות נמצאת, ואץ לה תנועה אחרת טבעית חגגו־ זאח חחנועה. ואולם שאין לח טבע שיחייב חמח חנועחח גפסקח אם לא מצר חשלמח החגועה, הוא מבואר סמר. שאוסר. וזה שאם חגחגו, דרך םשל, שיש לח טבע סתייכ שחהיר. תנועתו! גפסקח בשחחמידה בחגיעח זמן מר., אם חיח אפשר זה, יהיר. חזסן חחוא,׳ או איזה ומן שתרצה, הגר. יחויב מזה שתשאר ת ח דרך משל, שנר. א חאכן באדר ולא חרר אל המרבז, זזה בחכליח חבטול. מר. שאנחנו נשים חנועת האבן ההיא בזמן מר. מוגבל, והוא חשעיר אשר עליו ב, ויהיח הזםן אשר עליו חססק החנועה, אם היה אפשר זה, חזמן אשר עליי ג, והוא םבואר שכאשר יכפל שעור א פעםים רמח, יהיה, חעילה םההכפל ייתר רב םזסן ג, ויחיה חחבור םכפל א אשר חיא מחר רב טומן ג זמן ר, זנשים בשעיר ה םכפל כ כםו םה שבשעיר ד מכפלי א אשר הוא מחר רב מזמן ג pi ד, ונשים בשעור ה מכפלי ב במו מה שבשעור ד מכפלי א• הנה אם כן חחנועע האבן, דרך משל, אם לא חפםק חנועח חאבן קורם שחשלים לחחיךp רוחק ה, ר.נר. יחחייב א ה , ואם הנחנו שיהיה מרחק האבן מ רוהק ה מזה שתנוח האבן באויר, והיא אבן, ויניח אם כן הכבר על הקל, וזהpשקר. יחיא םבואר שזח חשקר לא יצא םחנחחנו מרחק האבן מד.א רוחק ה, ואף על יפי שיחיד. רוחק ה יוחד גחל טרוחק שטח יסיר^ כי זאח חחנחח חיא אפשריח טצר ונטנעח א האש העליק מכחד ה מצר• והנה הונחה בכאן טצד טה שהיא אפשריח, לא טצד שהיא נמנעח, והכזב האפשר לא יקדח טחנחתו בטל, ולזר, יחויב שיהיה זד, חבטול טחחייב טחנחחנו שיהיה לאבן טבע יחייב שחהיה תנועתח נפטקח כשהחמירו־, בחנועה זמן מה, ומה שיקרר, ממנו חבטל חוא בטל, כםו שהחבאר בםקוסו• הנה אם כן מח שיחוייב בזה המשל הוא שלא


יהיה טבע לאבן יתוייב שתהיה חנועחה נפפקת אם לא פצר השלמתה תנועתה, והוא מה שרצינו באורו. יאםנם שחנההנו שיהיה חהק האק Dהאp דוהק ח הוא כזב אסשר מצד, נמנע מצר, הוא מבואר, מה שהוא נמנע שיהמ היםודוה יותר גדולים ממד. שהם, מפני שאין שפ מזה ההמר יוהר מור. השעור, או מפני אלו הדברים המורכבים מהם שיש להם שעור סונבל באופן מה, כאלו תאמר שהאדם ימצא לז שעיר מוגבל בכמות, ואם היה שיהיה לו רוהב מה, ולזה יהויב שיהיו שעורי היסודות מוגבלים, כרי שלא יקבל האדם הפעלות יותר הזק ממה שראוי מתגמדת אשר יהיר. ליסור האחר הגובר בעת היותו גזבר, או כדי שלא יקבל האדם, דרך משל, הפעלית מתר הלוש ממה שראוי מהתגמרת אשר יהיה ליסור הגובר כעת היותו גובר. אבל לא ימגע היוה היסודות יותר גדולים םםה שהם םצר טבע הגשם ולא םצר צורותיהם אשר הם ממת ההגועה, זזה שטבע הגשם יהייב שיהיה בעל הכליה בשיעור, לסי שהוא כלתי אפשר שיםצא גשם אין תכלית, ואבל לא יתייב שלא יהיו בשעוה יויור גדול ספה שהם בו. והגה צורות היסודות יתייבו גם כן שיהיי בעלי תכלית בשעור, כי בזולת זה לא יהיה אפשרשיפצאו שם יסודות הפכיים, אבל לא יחייבו שלא יהיו יותר גדולים פפה שהפ' והפשל שכבר תהיה צירת האש צורה לאש, יאם היה שעורו יותר גחל, םסה שהזא כפליפ רמס, וק הענק בשאר היסודות. ובהיות העגין ק הוא פמאר שסה שהגתגו אותו םרחק האבן םהארץ ה הבעל תכלית, אמד שיהיה שעזר רוחק ה, הוא אפשר םהצר שהגהגו אזהו, ו־וא סצד םבע חצירה ר&גיעה. זבכאן החכאר שאי אפשר שיזגח ביסודות טכע יהייב שחהיה חנועחם נפפקח אם לא פצר השלמחם חגזעחם. זבבר יחבאר זה גפ כן באזפן אהר, והוא שאפ היה הענק כן, היחד. תנועת היפזדוח יוחר הלזשה כל פה שהחפירה, מה הפך סר. שימצא םמגה, כי היא תתהזק כל פה שתטשך, כמו שגזכר בטנעמת, זלזה תפצא סהאק האתת בעיגה שכל פר. שתפול פמקופ יוהר גמה תהיה הכאתח מה שתפגשהו מהגשפ מהר הזקה. ובהיות העגין כן, הוא פמאר שאין מדרך זאת התגזעה הגפצאת ליפורות שהפסק קורפ שלפותה. וכאשר החישב לנז זה, רצוני שכאשר חיה היהפ אשר בין הפגיע זהפתגזעע נשאר, זלא היה לטחנועע טכע לרתנועע אל צר פקכיל לתנועה ההיא, הנר. לא יחויב שתהיה ההנועה נפפקה, והזא. פמאר טטכע הגרם השמיטיי שאין לו הפך, ולזה הוא בלתי משתנה כאהר טהשנוייפ יילח בחגועת ההעהק, ושאינו לא כבר ולא קל, ולוה אק לו טבע לההגיעע אל צר סקביל לתנועה אשר יתנועע בה• היא סמאר שאף על פי

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ר 267

שהוגהה הצורה אשר לגלגלים כה בגוף, הנה לא יחויב שתפסק חגיעחם, זזה שכבד יהיה חמיד היחס אשר בין המגיע זכין הםתנועע גשאר, לפי שאין הםחגועע םשחגה, ואץ לםחגועע גם p טבע מקביל לחגועה חסבוביח אשר יחגועע כה, לפי שהוא לא קל זלא כבד, אבל החהייב שתהיה חחגועח חסיד באופן אחד, זלזח חזא מבואר שאץ די בזה הכאור לבאר שמגיע הגרמים השםיםיים נבדלים. pi םה שבאר בז הפלזםזף שבכאן מניע לא יחגזעע, מפג• שכאשר נמצאו שני דברים םורכבים, והיה נמצא האחר נפרד, הגה יחרב שימצא חאחר נפרד, הוא בלתי מספיק. זזה שכבר התבאר בטבעיות שסה שילך דדך חחיולי אפשר שיפרד ממד. שילך דרך חצורה, אבל לא תפרד הצזרה ממה שהזא במדרגת החיזלי• ולזה חוא מבואר שלא יחויב מזה הבאזר שיהיה בכאן מגיע לא יחגועע, זזה כי כבר אפשר שימצא מתגועע לא יגיע, כי חמחגזעע חזא אצל המניע במדרגת ההיזלי, ולא יהזיב מפגי זה חסצא מגיע לא יחגיעע, כי חיח חמניע כמררנת חצורח למתגועע, זמר. שילך דרך הצזרה לא ימצא בי ש־פרר ממה שילך דרך ההמר באלו הרבריפ אשר בכאן• והמשל כי הגפש המרגשת חזלכת מהגפש הצומתת במדרגת הצורה, זלא תמצא המרגשת מזזלת חצומחת, וככר תמצא חצוטחת מזולת חםרגשת בצםחים. והנה מצאגו ואת, אלא ע ב ט ר ה ח א הטעגח כאופן אחר מתר שלם לסלוסיף במה ש שעם כל זר. יש בד. ספק מה. חד. שהוא אומר במאסר הגרשם באותר רבר זה לשונו־ חנח כבו־ יחרב שימצא מה שיגיע כשלא ס ל ה יתגועע, מסגי שכבר ימצא סחגועע גם כן, זנם כן מניע ממוצע־ הגד. בבר ימצא אם כן רכר מגיע שלא יתגזעע. זזה מה שפירשנו אגחגי בו־ הגה כבר יחייב שימצא מה שיגיע כשלא יתנזעע, מפגי שככר ימצא מתגזעע לא יגיע, דמצא גם כן מגיע שהיא ממיצע, רצוגי שהזא יצסרך כהמתז מגיע אל מניע אחר קזדם לו, זיגיע כשיתגזעע׳ ולפי שאי אפשר שילכז העלזת אל לא תכלית על זה האופן, כאלו תאמר שיהיה לםגיע םגיע אהר, מה אל לא תכלית, כי כשלא ימצא הראשון, אי אפשר שימצא רבר ממה שאהריי, כסי שהתבאר, הגד. היא מבואר שהיא מהייב שיכלה ע ב ט ר ה ח א נראשק ממר. ש העגץ בסיף אל מגיע לא יתגזעע. אלא שיש לאימר שיאמר שלא יחרב מזה שיהיה זה המגיע נבדל, אבל אפשר שתהיה צורה המלאגית, כי היא בלתי סחגזעעה כשתגיע־ זהםשל שהצמר הרממני שיגיע הבעל חיים להתגזעע אל רבר סה הזא בלתי מתגזעע בתנועה ההיא• זבהיות הענק כן, הנה יאםר אוסר שזר. חסנ־ע הראשון לא יחרב םזה הבאיר


שיהיה גנרל, ולזה לא הספיקו לנו אלו הטענות אשר סענו בהם הסלוםזפים, והשתדלנו לבאר אלו הרחשים היקרים בםה שלא יסופק מ לאהד מבעלי העיון,,, בי אין ראוי שנבנה אלו הדרושים היקרים על הקדמות חלושות, עם שהבאור שעשינו בזה הוא יותר עצמי ויותר מיזווד בזה הדרוש מהבאור שעשה הפלוםזף בזה, וזה מבואר בנפשו.

יפרק שביעיד• אי ס ו ר י ל י ל ע פ ו ה י ת ו ל ס ע י ל ו ב ג ! ה נ ם ישיגו השנלי י » ד ב א ב ת י

זדאוי שנהקור אם אפשר באלו השכלים הנבדלים שישינ העלול עלתו והעלה עלולה, אם היה שיהיו קצתם עלות ועלולים לקצת כמו שיאמרו קצת הקורסים, או הוא בלתי אפשר שישיג העלול םהס עלתו. וגאמר שככר התבאר ממה שוכרגו במה שקדם שההשגה והמשיג והמושג הוא ב&זכל דבר אהד כמספר• ואם הגחגו שיהיה העלול משיג עלתו, הגה יתהייב שיהיה מה שישיג מעלתו הוא עלתו• ולפי שכבר ידםח שיחזיב שתהיה העלה אשר בזה האופן םשגח עלולה גם כן, כמו העגק בםלאכה הראשיית עם המלאכה המשרתת לה, חגח יתבאר מזח שלא יהיה הבדל בין העלה ועלולה, לפי שההשגות אשר הם אצל העלה הם גםצאות לעלולה גם כן• ולפי שהעצמים יתעצםו בהשגותיהם, רנה תהיה העלה והעלול במדרגה אחת׳ ולפי שהשכלים אשר הס במררנח אחח חם אהד במספר, הנה תהיה העלה ועלולה דבר אחד כממפר־ זזה רבר מבואר הבטול. ועזר שסי שהגיה השכלים על שהם עלות ועלוליט, דיניה זה כדי שיתכן בהט הרמי בממפר, והוא מבואר שלא ימצא בהם רמי במספר כשהונה הענין על זה התאר. זאם הנהגו שאין העלה משגת עלולה ולא העלול מהם משיג עלתו, יהיה זה דבר יוצא מן ההקש. וזה שאם לא היה העלול משינ עלתו באופן מה, הנר- לא יהיה משינ עצמו באופן שלם, לפי שהוא עלול, והוא לא ישיג זה, זלפי שהיה מדרך השכל שישינ עצמו באופן שלם, הוא מבואר שיהויב שישיג היותו עלול, ולזה יהויב שתהיה לו השגה בעלתו באופן םה. וגם כן אם לא היתר• העלה משגת עלולה, הגה באיזה צד היתה לו עלה, מי יהן וארע• ובכלל הגה הוא םבואר בשכל כשהיה עלה שאץ שם דרך יהיה מ עלה אם לא כשישיג םה שיושפע םמגו וישים השופע ממגו בתכלית האפשרי אל מר, שכיון בו, ולוה יראה שהוא, מי ה מהויב שתשינ העלה עלולה. ובהיות הענק כן, הנה איך הענק מ יתן ואדע. ינאמר שכבר יראה שיותר זה הספק כשנאמר שהעלול משיג עלתו כאופן חסר, וזה שהוא ישיגהו מצד מה שישינ מעצמותו

מאמר ה' חלק נ׳ פרק ת' 269

שה!א עלול• ולפי שהעלול והעלה הם םצסרפיס, הגה תהיה לו השגה סר. בעלתו, אלא שהיא השגה חסרה, תה כי הוא לא ישיג אלא שהוא עלול. ואולם העלה משגת עלולה באופן יותר שלם םהםציאות םמה שהיא בו עלה• ולזה לא יהיה מה שתשיג העלה םעלולה הוא בעינו מה שישיג העלול סעצםותו, וזה יתבאר ממה שאומר, והוא שככר יתבאר םדבריגו אחר זה שסה שישיגוהו אלו השכלים הוא גסוס הגמצאות יסדרם ויושרם, יבהיות חענין כן, וחיה מבואר• כי כזה חנסוס •חלקים ילכו םהכל בםדרגת ההתלי, הנה יהיה םושכל ה;^ול הולך בםדרגח חחמליםםושכל עלחו• ואולם חעלח תשיג זח חחלק נמוד הכללות אשר היא לי צירה, והעלול ישיג זה חחלק בעצמו, אלא שכבר ישיג שמציאות זה ההלק הוא עלול מדבר אחד• יחמשל שחמלאכח חראשייח לבגץ הכתים תדע מה שיעשוהי המלאכית המשרתות לו, שמה שיעשוהו הוא חלק םהבית, כםו צורת האבנים אשר יפסלו אותם פוסלי האבנים, וכסו צורות חלבנים ותקורות אשר יעשו אוחם כעלי חםלאכות החם, ואולם בעלי חסלאכוח חםשרתוח לח לא יחויב שמעו אלו חחלקים םצר מה שחם חלק מחבית, אבל ישיני אותם מצד עצםותם, ואפשר שישיגו עם זה החסרון שיש במה שיעשוהו, והוא שהוא בעבור דבר אחר. תהי ההבדל אשר בק סח שחשיג העלה םעלולה ובין סה שישיג העליל מעצמו. זהגה יקרה םזה שישיג חעלח עלילח בחשיגח עצטוחח, כי מח שילך ררך ההיולי תוכלל חשגחו בחשגח מה שילך דרך הצורה םםנז על זה האופן. וזה רבר בארנוהו במאמר חראשק וחשגי מזח הספר. זככאן התבאר באיזה אופן ישינו השכלים הנפרדים על>11יהם ועלוליהם, זשהעלול לא ישיג עלתו אלא םצד השיגו בעצםו שהוא עלזל ושםציאותז מזולתו, ושהעלה בהשיגה עצסה תשיג עלולה באופן יותר

שלם םהמציאות אשר הוא בו.

פרק שמיני יתבאר a שאין מניעי הגרמים השמימיים עלות ועלוליש קצתש לקצת

על האופן שתניוזו אותו הקודמיט.

יראזי שנהקור אם השכלים הגפרדים הם כלם עלות ועלולים על חאופן שאסרו הפלוסופים, או אין בהם אחד שיהיה עלה להבירי, או חם כלם עלולים בםדרגח אחת םעלה אחת, באלו תאםר העלח הראשונח, או היו קצתם עלולים מהעלה חראשוגח בםדרגח אחת, רצוגי שאיגם

עלולים קצתם מקצת, והשאר הם עלולים מאלו השגייס. ונאמר שהוא מבואר כי מה שישיגוהו אלו השבלים הגפרדים אשר


רaבאר פציאיתפ נסה שקרס הוא נסים אלו הגםצאית וסדרם וישי־ם, לפי שזה הנםום היא שופע םהם במה שבכאן בתכלית םה שאפשר p חשלםזח באמצעות הנכבים, כמז שקדם, ילזה יחויב שיציירו אותו, זזח יחיה אם בשיצייר כל אחד םחם חלק םזח ועמוס, אז בשיחיח האחד םהם משיג גםזס אלז הנםצאות ככללוחז זחשאר ישיג בל אחר םהם חלק מזח חגסזס. זכאשי חחישב זח, הוא מבואר שאם חזגח חאחד מהם משיג גםוס אלו הנמצאות בכללוחז, זחשאר ישיג כל אחד סחם חלק שיח הנמים, הגה פה שישיג השכל העליק ילך מדרגה הצורה אל חחלק אשר ישיג השכל השפל פםנו, ואטנס אסרנו שהעליון ישיג זה החלק אשר ישיג איחו השפל, לפי שאי אפשר שיושג פן חמושכלוח פה שילך פהפ דרך הצורה והשלמיח אם לא הושג פה שילך טהפ דרך ההיולי־ וזה מבואר לפי שעיין בטבעיות זבםה שקרם מזח חםסר. ואם חנחגו העגץ בזה העגק הראשין, והוא שיהיה השפל מהם יורע בשלמות נפופ אלו הנמצאות חשפליח וסדרם יישרם־ כפה אגי תפר• אפ היה מדרך אלו הםגיעים שישתוקקו מעצם ציורס לחניע גלגליחם בדרך ששלם בו זח הנסוס בזה הנמצא המוחשי פח זח שיייחר אחר אחר מהפ לעשוח חלק מד. פזר. הנםוס, והנח ציורפ מזה הנמים חוא רבר אחר בעצטז, זזח שאנחנו נראה עאלו הנמצאות השפלות ישלמו בפה שיושפע להם פחככביפ כלפ, ישפה שיושפע פור. הככב הוא זולת סר. שיושפע פהככב חאחר. ואפ אפר לנו אזמר שחם לא ישחוקקו אלא בסר. שיש להם כלי לעשותו פזר. הנפוס, ובעבור שלא היה להם כלי לחשפיע בכאן כי אם חלק פר. מזח הגמופ, הגה לא משסע פהם זולת זח חחלק אשר ייוחדו מ־ אפרגו לו שאין זה םררך הרבריט הטבעייט, רצוגי שיהיו שס כחות פועלות ולא יניח הטבע להם כליפ יפעלו בר.פ. ובכלל הנח טפגי שאגחגו גחייב להט רצייר בעבור פר. שנמצא לחפ פההשפעח, הנח איננו ראוי שיונח להם ציור חלח בפח שיחויב פפני פה שנפצא לחפ פהפעילוח, כי אנחני נקח חמיר מופח מהפעולית הפפירריח מהצירח על ענק הצירח, כפו שנזכר בספר הנפש, ולזר. איננו ראוי שיונח לחפ ציור אלא במר. שנמצאהו פפורר פהפ פהפעולוח. ועור שאפ חונח הענין כן, רצוני שיהיה כל אחר מאלו השכליפ משיג נפום הנפצאות השפלות ומדרס וישרפ בשלמות, הנה ישינ כל אהד מהם מה שהיה מ זה הנמום אחר, והוא מה שילךפפנו סדרנת הצורה והשלמות־ ואפ היד. חענין כן, מי יחן וארע מה הוא זה הדבר שישיגהו העליון שלא ישינהו השפל, וילך בטררנת הצורה אל מה שישיגהו השפל וזר. שאם הגחגז זה הענק השגתו באופן התחייב פפעולתיו פה שיתהייב פהפ פגפוס הנמצאות השפלות, הגה אפ חוריגו זה שיהיה

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ח׳ 271

הולך םררגח הצורר. מהנםום המסודר םהם, והוא סד. שאפשר שמנח בזה, הנח יחיה זה הולך םדרנה הצורה םחלק סר. סור. הנסים, והוא החלק אשר יושפע םזה השכל באםצעות הבכב, אבל לא יהיה הולך מרתת הצורה אל מושכל נמום הנמצאות השפלות בכללם וסדרם וישרם. ואם לא המח סר. שישינ העליץ שילך םררנת הצורה םציור השפל זאת ההשנה אשר זכרנו, אבל ענק אחר שילך דרך הצורה מציור השפל, הנד. לא אשער סר. הוא זה הענק. זאי אפשר לאדם שיניח זר. כאופן נאות, ואפילו אם רצה שיסדר זה לסי מה שיברא מלבו מזולת הבטה אל המזהש הזה. ובהיות הענק כן, הוא מבואר שאין ראוי לאתר סכעלי העמן שיניה שיהיו אלו השכלים כלם םשיגים נםום אלו הנמצאית וסדרם וישרם בשלםוח. ואם הנחנז שיהיו כלם עלות ועלולים כשיהיה השפל יורע םנסוס אלו הנםצאוח וסדרם וישרם סר. שיושפע סםנו, וישינ העליון ההלק מהנםום שיושפע מםנו, וישיג עם זה ציור השפל, ויהיה סדור מה שמשפע מהעליון הולך בםררנת הצורה למה שיושפע םהשפל, כסה אני תםה אם היה מדרך הצייר שיצייר השפל שיושפעו ממנו הפעולות הםםודרות םהשפל, סד. זה שלא יסודרו אותם הפעולות כעצמם מהעליק, אחר שככר הונה לו הציור הנמצא לשפל סמנו. וככלל הנה כאשר הונח הענק בזה האופן, יחהייכ הספק הראשון אשר זכרנוהו בחנחה הקורסת. ועוד שאם היה הענק כן, רצוני שיהיו ציוריהם הולכים סררגת השלמות קצחם לקצה, הנה יהזיכ שיהיה הענין כן בסר. שיושפע םהם מהפעולות, כי יהם הציור האהד אל הציור השני הוא כיהם השופע םהציור האהר אל השופע םהציור השני • ואם היה סר. שיושפע םהם מהפעולות בזה האופן, רצוני שיהיה השופע םהעליק הולך בםררנת הצורה אל השזפע מהשפל, הנה יהיה זה בהכרה כאהד משני פנים, וכל אהד מהם הוא שקר. מה כי האופן ר.א ה ר הוא שיהיה הככב אשר ילך םררגח הצורה מהיסוד אשר יניעהו הככב אשר ישפיע כו השכל הפועלי שיהיה הככב אשר הוא כלי לשכל העליזן סר. שישפיע• ווזאופן השנ פועל הטורכב אשר ילך כםררנת הצורה לםורכב או לפשוט אשר יפעלהו השפל. ואולם אם הונה הענק כאופן הראשון, הנה היה ראוי שיהיה סספר אלו הםניעים ארבעה לבר, כי םספר היסודות הוא זה המספר, נכבד נםצאם יותר םזה הםםפר, כמו שהתבאר םענין הכככים והנלנליס. ועזר שאנתנו נםצא לככב אתר רושם בשםירת היסודות הארבעה ובהווים מצד תקופותיו הארבע אשר יחדש בתנועתו. והמשל שכיםות החמה ינברו האש והאויר םצד קורכת השםש לנו, ובימות הגשםיםp םצר סרהקו מסט. וכהמח העני! כן, הוא מבואר א ה ינברו הםים ו

272 מלהםות הי

שאי אפשר שייוחס חיסור חאחד לככב האחר על זה האופן, כי לכל אחר םחככבים ימצא רושם ביםורוח כלם, ואם היו בזה חרושס םחחלפימ, כמו שיראח סעגינם. ואם חנחגו שיחיז קצחם מגיעים חיםורות על םררגיחיחם, זחשאר מניעים חטזרכבים םחם על נודרגוחיחם, ויחיח בזה האזפן השזפע מהעליון חולך בםררנח הצורה םהשופע חשפל, חנח יחייב, כאשר חונחו מניעים חיםורוח, הספק שזכרנו, והוא שכבר ימצא רושם כל אחר םחם ביםוחח, יזה חיח בלחי ראיי שיהיח p ל&י זאח ההנחח. זיחחייב נם p לפי זאח החנחח שיחיח מספר אלו חםניעים בםםפר היסודות והמורכב מהם• וזה מבואר הכסיל, וזה שמספר היסזחת והמורכב מהם הוא יותר ממספר אלו המניעים כפלים רכים. ועוד שאם חיח חענין כן, חיח שמירח חמירכב חאחר םיוחםח לאחר מאלו חםניעים לבר, זאנחני נראח חענין בחלזף זה• והמשל שאנחנו נמצאם כלם םשחחפים בשםירח חאדם, וזח ממר. שלא יסופק למי שחשחמש במשפטי חככבים חשחמשוח מעט• חח דבר בלתי אפשר לפי זאת חחנחח. ובכלל אם רצינז לזכור כל חםפקוח חםחחייבוח מאלו ההנחוח, הצטרכנו למאמר ארוך, זלזח נקצר ונעמוד בכאן על טח שיש כו רי בבטולס. וכאשר חחישב שאין חשופע מחט מחפעולוח חולך במדרגח חשלטות טקצח אלו הטניעיט לקצח, יהיח מבואר שאלו חיו ציוריחם חולכיט טקצח לקצח בטררגח חשלטוח, חיח ראוי שיחיח חענץ בפעוליחיהט p• חוא טבואר שאץ ציוריחט חולכיט טקצח לקצח בטררנח חשלטוח. ובכאן חחבאר שאין אלו חשכליט כלט עלוח קצחט לקצח כטו שהניחו

חקורטיט.ו שאין אחרטאלו חשכלים עלח לחבית, יקשר• לנו לתח חטבח נ ואט תחא כעמר בחנועח חגלגלים שאין בחט ככב, כי יראח שחמעחם ת חככב, ולא יושפעו טחט בעצמם רבר טחפעולוח• ולזח ראוי שנאטר כי ספני שנלנלי חככב חאחר חט טשדחיט לנלנל חככב, חנח טניעיהס חט טניעיט טטניע נלנל חככב, ותא אשר טרר לחט אלו חציוריס

אשר יסודרו םחם חנועח נלנל נלנל טחט.א עלח לשאר חשכלים חנפרדים, ואולם אם יש בהם שכל אחר ת או אין בחם אחר שיחיד• עלח לחבית, אבל כל אחד םחם משיג חלק טהס טהנטוס אלו חנטצאוח וםררם וישרם, ואין בחם אחר שישיג זח תטו בשלמזח הנה זה ממה שראוי שגחקור בו. וגאמר כי מפגי שלא ישלם זה הנמום לאלו חנםצאוח כי אם ככללוח אלו חגלגלים, הנח אם לא יהיחבכאן שכלאחד משיג נםום חנםצאוח בכללם, תר. יחיה הגעח השלמוח באלו הגמצאוח מהם במין מן הסקרה, כמו העגין

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ח׳ 273

בבעלי חמלאכוח חטחחלפוח, שלא יחבן שישלם מכללם מלאכח אחו! בםםפר אם לא מפני שהם כלם משרחים במלאכח אחת, היא אשר סררח פעולוחיחם באופן שחשלם מכללזחס מלאכח אחח בםםפר, חח, הנח יחרב שיהיה זה חעגק םםורר להם םמאר בנפשו. ובהיוח הענק ק מםבה יוחר נמה מחם חשגיח בהם ובסה שישליםוחו יחר, ולזה שפעו אלו חםניעים ממנח באופן שישלם בו נטוס אלו חגטצאוח וסדרם ויושרם ביוחר שלם שאפשר־ אלא שלא התבאר עדיין אם זאח חעלח הראשונה חיא מסניעי חנרסים חשמיםיים או חיא רבר אחר מלחם, וזח ממר, שנחקור עליו במר, שאחר זח. וכחמח הענק כן, הוא מבואר שסגיעי הגלגלים שיש בהם בככ חם עלות למניעי הגלגלים אשר ישרתו שם. ואולם סגיעי גלגלי חככבים חם כלם עלולים באופן אחד םאחד םהם, אם היה חאחר מהם חזא חעלח הראשונה׳ ואם לא חיח אחד מהם הוא העלה הראשוגח, כמז שיחבאר כמה שאהר זה, הנה הם כלם עלולים מהעלה הראשונה באופן אחד, רצוני שאק חאחר מהם עלח לשני, כמו שחחכאר בסר, שקרם• ולזר, יחיח כל אחד מסניעי גלגלי חככבים םשיג החלק סהגסום מאלו הגמצאוח חשפלוח אשר תמחר בו פעולחו, יחחיר, חעלח חראשונר, סשנח נסום חגמצאוח חאלו וםררם יישרם בצר אשר הם בו אחר, ותשיג עם זח אופן חחחייבו סאלו הםגיעים העלולים םםגה, כי זה םסה שראוי שיהיה םושכל לה, לפי שחס חושםו בחכליח סר, שאפשר םהשלםוח, אלו שיושפע מחם

סר, שיושפע, וזח בלחי אפשר שיחיד, בקרי ובחזרםן כסו שקדם. ואולם איזה סהגלגלים חמשרחים לגלגל הבכב הוא יוחר גבבר, חגח ירמה שהםאיתר התנועה הוא יוחד גכבד, כי הוא ישגיח בדבר מחר ארוך הקיום מהדבר שישגיה בו הממהר התנועה, והוא גם כן יגיע השופע מםגו בפעולה יותר םעטה סהפעולה אשר יגיע בה השופע

ממנו הממהר התנועה. ואולם איזה מגלגלי הככבים הוא יותר נכבד, הנה ידמה שזהר התתלפם ברמי הככבים וםיעוטם, ובגודל ח א מרע םצרדים• חצר חם אל גלגלו• והצר ר,ש ג י חחחלפם בסחירות ח חככב ומיעוטו מ חחנזעה ואיחורח, וברבוי חכליט חטשרחיט להט וטיעוטט. ווה שחגלגל שיחיו בו ככבים יוחר חוא יוחר נכבד, כי חיח חשופע ממנו בחנועה אחח בעינח טטפר רב מחפעולוח מצר רמי חככביט אשר בו. ולזח הוא םבואר שגלנל חככבים חקייםים חוא מתר נכבד טכל חנלנליט האחרים םצ! רמי חככבים אשר בו ולזאח הםבה בעיגח יהמ גלגלי חשמש וחירח מחר גכברים סשאר גלגלי חככבים אשר אין

18

274 םלחסות ה׳

ב אחד, לפי שאלו הנכבים חס יוחד גדולים ביחס בחם בי אם מ אל גלגליחס משאר חבככיס׳ ויחיה גלגל גוגה יוהד נכבד מגלגלי ככבי שבתאי צדק ומאדים וכוכב, ויהיה גלגל צדק יוחד נכבד מגלגלי שבחאי מאדים וכוכב• ובזה ההקש יתבאר בשאר איזהו יוחד גכבד מזה חצר. וכבר יחבאר מזה שגלגל השמש יוחד גכבד מגלגל חידת, לפי שאור השמש חוא חסיד גחל, ואור הירח לא יסצא שלם אלא בעת הנמר, ועור שהירה מקבל איח מהשסש. ואולם מצד אהור התנועה יהבאר שגלגל הככביס הקייסים הוא יותר נכבד, לפי שתנועת האורך אשר לו היא יוהר מאוחרה מהגועה האורך הגםצאוה לשאר הככבים. ומזה הצר יהיה גלגל שבהאי יוהד נכבד מגלגלי שמש ונוגה זככב, וגלגלי שמש ונוגה וכוכב יוחד נכבדים סגלגל הירה. ואולם מצר מיעוט הכלים יהבאר שגלגל הכבכים הקיימים הוא יותר גכבד, ואתריי גלגלי שכחאי וצדק וםארים וגוגה, ואחריהם גלגל ככב, ואחריהם גלגל הירח זזח מלו, אם לא יחוספז ספני חנזעח הרחב גלגלים באלו חכככיס־ אבל אם יחוספו בחם נלנליס באופן שזכרנו, חנח חהיה מדרגת חירח בזח שור. למררנת שבתאי וצדק, זאחריהם םאדים ונוגח, ואחריהםר מ בככ. ובאן החבאר גם בן שגלגל חבככים חקיימים חזא יזחר ג משאר גלגלי חכבבים בכל אלו חפנימ. וכבר יחבאר גם בן שהוא מחר נכבר מחם באופן אחר, מה שהוא הנותן להם םה שלהם מחפעולוח באופן םה, כמו שקדם, מצר היותם בחלקים םתחלפים ממני, ולזר. חוא םבואר שנלנל הככבים הקייסים הוא היותר נכבד שבאלו הנלנלים

בולם, ולזה היה םקיף בכולם.

פרק תשיעית ל ו ת ז ו ל פ ש ת ה ו א צ מ נ ס ה ו מ נ גו מ א ישי ם ל י י מ י מ ש פ ה מי ׳ ו י הג ע י נ מ ו ש ד ב ג א ת •

. ת צ ם ע0 ק ת צ פ ק ה י ב כ ת נצוצי כ ו ג ז מ ת ת ה ל ו ז ם ב ה ה שיושפע מ מ

ואחר שכבר חחבאר שכל אחד מםניע נלנלי חננבים ישינ חחלק מחנמוס חגמצאוח שיושפע סמנו מחור, חנח ראוי שנחקור אם ישיג מגיע גלגל הבככ םה שיושפע םםגו מצר ההתמזגות אשר יחחדש םנצוץ ככב נלנלי עם נצוץ שאר הככבים, או לא ישיג כי אם טה

שיושפע םסנו מחור. ונאסר שאס הגחגו שלא ישיג מגיע גלגל חכככ מה שיתחייב םחחחסזנזח אשר יהיה סניצזץ הככב אשר בנלנלו עם שאר נצוצי הנכבים, חגר. לא ישיג מח שיושפע םםנו• זזח יחשב שיחיד. חפך םה שהתנאר םעגין אלו המגיעים, רצוני שננר התנאר שהוא ראוי שישיג

מאמר הי חלק נ' פרק י 275

כל אחד השופע םםני יאם הנחני שישיג חטחתיב םאלו ההחמזגיוח/ הנח בחכרח חחיה לו יריעה במה שיושפע מהככבים אשר יחםזג׳ ויהוייכ מזה שישיג כל עמהם, ייהיה אצלי הצייר אשר יציירוהו כלם אחר טרם נטוט חנםצאוח וםדרם בשלטוח, יכבר ההבאי־ בטיל זה

בםה שקרם. ואולם איך יחבאר שהוא מחויב, אם הונח שישיג םח שיחחייכ מן חחחמזנוח, שישיג מר. שיושפע מחככבים אשר יחמזנ עםהם, הנה לפי מח שאומר• וזח כי חחחמזנ, לפי שתא מורכב מטבע חפשוטים אשר תרכב םחם, יתר. םטבעם מ לפי יחפ ההחמזנוח, חנח יחויב למי שידע טבע חחתםזגיח שידע טבע חפשיטים אשר חחטזג ייחסם בחחםזנ. ונאםר שכבר ירםח שישינ כל אחר םסניעי גלגלי חככבים טח שיישפע םםט מולח חחםזנוח, אבל לא ישינ סח שיושפע םםנו בחחםזנוח, יאילםה לעלח חראשונר. לבר אשר שפעו םסנר. אלו חםגיעים ת זאח חחשנח ח וגלגליהם באופן שישלם םהם נסים חנםצאות וסדרם וישרם־ וזח שכסו שיםצא בטלאמח חםשרחיח לםלאכח אחת שכל אחח חשיג סח שייוחס למלאכחח לא מר. שיצטרף ממלאכת אל מלאכה סשאר הטלאכוח חמשרחוח, והשיג הצחף הזח חמלאכר. חראשייח, כן העגק בזה. יככאןא חחבאר כי ההבדל בין צייר העלה הראשינה וציור אלו חםגיעים ת נפלא םאד, יזה שאלו הםניעים לא ישינו כי אם חלק סח םחנמוםא ת םחנםצאוח יסדרם יישרם, יחיא חחלק השיפע מהם, ינם החלק ה לא ישים בשלםוח, כי הם לא ישינז ההחםזנוח־ יאזלם העלה הראשינח חשינ נםים חנםצאיח יסדרם יישרם בשלםוח. וםזה יתבאר עם מה שקרם במאסר הראשון םזה הספר שאק יהס כין עיור העלה חראשונח

ובין צייר אלו מוניעים.

פרק עשירי. גי יתבאר בו «»ין •on זםגי הגועות הנכבים rap b» nnsp בלווי סי

וראוי שנחקור אם יחם זםני חנועוח חכבכים קצחם אל קצח היא אפשר שיתר. כלת םרבר, או אס אי אפשר זח. ונאמר כי מפגי שהתבאר כבר שאלו חחנועוח םםוררוח סשכל באופן שישלם םחם סחא אשר םררם כזר. חאופן כרי שישלמו בחם אלו שבכאן, ושהשכל תא םבואר שאי אפשר שיחיה יחסם בלחי םרכר, הנםצאוח, הנר. ת שאם היה זה כן, חיח בלתי םישנ םח שיחחייב םההחםזנוח אשר להם, לפי שחח לא ישומ כיחס אשר חם בו עחח קצחם עם קצח לעילם,א בלחי םרבר, ולזה יחחדשו לפי שיחס חנועזתחם קצחם אל קצת ת

18*

276 מלחשות ה׳

מהם יהסים בלתי מוקפים, ומה שזה דרכו לא תתכן בו ידיעה, כי הידיעה ברבר תהייב שיהיה מוקף ומוגבל, אבל אלו היהסים יהוייבה היחס שיהיה בלחי מדבר. שיהיו ידועים* הגה אם כן אי אפשר מ, ולזה לא ואם אמר אומר שכבר ישובו כקרוב אל המקום שהם מ יחהדש םההלוף הזה רושם מיהש־ אמרגו לו כי בהכפל זה השעיר פעמים רמח יחחדש ממגי מח שיחיד. לו שעור מוחש, ויחכלכלו מפגי זח אזאלוחיחסים חסוקפים אשר ידעם חשכל חראשק מאלו חכככים. ובחיוח חעגק כן, חוא מבואר שככר יתחייב מזח שלא יחיח זמגי יחס

התגועות אשר לככבים קצתם אל קצת בלחי מדבר.

פרק אחד עשי חעאד בו שאין חשה יחנרך השכל חטגיע b&A הבככיפ הקייםים בפו שחשנו אנשיפ.

וראוי שגחקור אם מגיע חגלגל חככבי חיא חשם יחברך ויחעלח, או חיח האלוח למעלח םמגו במדרגח• כי כבר אמרו חקודםים שחאלוח חוא רבר זולח מגיע חגלגל חככבי, וקצחם אמרו שחאלור. חוא מגיע חגלגל חככביי. וחגר. אגחגו גםצא לכל אחח מאלו חדעוח פגים םתהראוח. וזה שכבר יראה שיהיה מגיע הגלגל הככביי הוא האלות יתברך םפגים., כי מפגי שאגחגו גמצא מדרך אלו המגיעים שיגיעו הגלגלים ם ח מ בדרך שיושפע םחם םגםיס חגםצאוח לפי מר. שאצלס מחציור, חגח יחשב שיחויב מזח שיחיד. חאלוח יתברך מגיע גלגל םח, אחר שחוא םשיג גםוס חגמצאוח, ולולי זח חחיר. בכאן עלח מגיער. אץ פועל לח., ובאר ע ב ט ר ח ח א וזאח הטעגה גשען עליה אבן רשר כפיחשו למר. ש סמגה שמגיע הגלגל הכככי היא חאלוח יחברך, וחשב שחוא דעת הפלוסוף. ו ם הם, שאגהגו גמצא לפי מה שקדם םהבאור שאין יחס לםגיעי גלגלי שאר חככבים אל מגיע גלגל הככבים הקיימים, וזה שמגיע גלגל חכככים חקייםיס יסודרו ממגו פעולות רבוח מצד רמי הכככים אשר בו ומצד החחמזגוח אשר יחחדש םגצוציחם, וחוא גם כן גותן לשאר הכככים כאופן מה מה שיש להם מהפעולות ולפי שאלו הסגולות ראוי שימצאו לראשון, הגה ידמה שיהיה מגיע הגלגל הככביי האלוה יתברך. — וכבר יראה גם p באופן אהד שאק מגיע הגלגל הככביי הוא האלוה יתברך. וזר. שכבר התבאר מטה שקדם שאק מניע הגלגל הככבי משיג כלל םגםום הםסודר משאר הבכבים, ולא ההתמזגות אשר לנצוציחם עם נצוצי ככביו, ולא חחתםזנות אשר יחיד. םנצוצי שאר קצח חכככים עם קצח• ואולם הראשון יהוייב שישיג נםוס חנטצאוח בכללותו, לפי שהוא מסודר סמנו יחכרך, וחוא אשר

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק י״א 277

ייחד קצת הגלגלים בחלק מר, מזח הנטום, וקצתם בחלק אחר, באופן שישלם מכולה זה הנםוס על צד מר, שיניח מנהיג הםדיגר, המשובחת קצה האנשים במלאכה מה יקצחם כמלאכה אהרח, בדרך שישלם סכללוחם סחר המדיגה, ולולי זה הגה ישלם סדיר המדינה בדרך המקרה, ושלמוח כמו זה הענק הגפלא בדרך המקרר, חיא בלחי אפשר, ולזה יהוייב שישלם זה םהם מצד עלה אחח חשיג ענק זה הנסים בכללוחו, היא העלה לכלם, כמו שקרם ־ ואולם מניע הגלגל הככביי אינז בזר, חחאר, לפי םח שקרם, ויחבאר מזה שאין מניע הגלגל הככביי הוא האלוה יחברך. ועזר שהראשון ראוי שיחיד, בחבליח מהכבוד זהשלםוח בדרך שלא יתר, יחס בינו ובק זולחו• ואם היה מיוחם לו הנעח גלגל אחר, דייר, ענינו םחיחם יםשחחף לשאר סגיעי חגלגלים, זזח רבר בלחי ראוי שיונח בו יחברך. ועוד בי העלה הראשונה, בעבור שישסע ממנה המציאוח בכללז, לא חלק זולח חלק, הנה אין ראוי שחהיח נקשרה לגשם ממהר מהגשמים אשר יושפע באםצעיחם נמוס אלו הנמצאות• ואולם אמרנו זה, כי יראה שםגיעי הגרמים השםיםיים גקשרים כגלגליהם על דרך הקשר השכל הנקנה באיש טה מאישי האדם, כמו שזכרנו במאסר הראשון םוה הספר. ומזה הסקום חםור הטענה אשר חייבק רשר שיהיה מניע הגלגל הככביי הוא האל יתברך. וזה ממנה א שלא יחויב םהנהחנו, שלא יהיה השם יחברך מניע גלגל מה מייחד, שחהיה בכאן עלה מניעה אין פיעל לה, אבל אמנם היד, מחוייב בזח, אם הגהנו שלא יהיה םבוא לסבה הראשונה בהגעח הגלנלים כלל• וזה דבר לא יחוייב םזאח ההנהה, אבל יראה לפי זאת ההנהה שהסבר, הראשזנה היא הםניעה כל הנלנליס באזפן םה, זזה שמניעיהם יניעו אלו חנלנלים בזח האופן, מפני מר, שציירו םנםום חנםצאוח אשר בנפש חםבח חראשונה אשר שפע םםנר, םציאוחם וםציאוח הגלגלים הםחנועעים םחם, ולזר, חחיח פעולתם םסוררח חמיד מחסבח הראשונח. ועור כי זר, דבר ראוי שמנח כן בסבה הראשינח, כסו שזכרנו שהוא, כי ספני שיושפע םסנה בלל הנםצאוח, לא חלק זולח חלק, הנח אין ראוי שחהיה גקשרת לגשם סייהר םהגרסים השםיםיים אשר יושפע באםצעוחש נםום אלו הנמצאוח, ולזה ראיי שיהיה פעל כל אלו הגשםים םםורר, היחד, העלה הראשונה היא יותר אםחיח ממנה׳ יכהיוח הענק ק בשחהיח פועלח משאר המניעים אשר ימצאי לגלגלים, כי היא חשיםם פועלים, ומה שישים זולתו בתאר מה הוא יותר אמתי בתאר ההיא םהרכר המתואר בזה השם מצת, במו שהתבאר במאמרים הכוללים• ולזה הוא מבואר שהיותר אמתי כשיהיה פועל נמים הנמצאות

278 מלחמות ת

וסדרם יישרם, היא השם יתברך. יהגה יתבאר גם כן שהוא פיעל תמיד אלו חגםצאזח כלם לפי מה שאוםר. תה כי בבר התבאר שהשגת םניעי הגרםים השםיםיים כגםוס הגםצאית יסדרם יישרם היא הסרה מאד, כי הם לא ישיגו אלא הלק קסן מזה הגמוס, והוא םה שיסודר םאהד אהד םהם מזולת התמזגות• יכאשר היה יה בן, והיה מבואר שתגזעתם היא על צד התשוקה והציור, והיה מבואר שאי אפשר שתהיה להם זאת התשוקה הגפלאה התםידית םפגי הציור התסר אשר להם בגםים הגםצאוח, הגה הוא םבואר שזאת התשוקה תהיה להם סצד ציירה שוה הגםוס הוא הלק מהגםוס השלם אשר בגפש הסבה הראשוגה, ולזה ישתעבדי תםיר ויהשקו לעשית הלקם םזה הגםיס השלם, םפגי התשק השלם אשר להם בסבה הראשוגה• יכוה האופן יהיה השם יחנרך פועל תמיד כל חגמצאוח, ואליו יהיה השק כל אהר מהמשיגים, בי כל אחר םהם מסף שיגיע לו שלמותו, ואין זה השלמות רבר יוחד

מהנםום אשר לו בגפש הסבה הראשונה. יאילם מה שיתוייב שיהיה השם יתברך מגיע הגלגל הככביי, לפי שתא םהויב שימצאו לםגיע ההוא סגולות יאותו לסבה הראשוגה, היא בלתי צודק• אבל העגק בהלוף זה, והוא שכבר התבאר שאין לםגיעה הראשוגח, ל תזוא השגה בכלל גםזס תםצאוח, תה דבר םהויב מ כמו שזכרתי, רצוגי שהוא מהויב שתהיה לו השגה בכלל גמוס הגםצאות יסדרם וישרם. ובכאן התבאר שהשם יתברך הוא בלתי םגיע הגלגל

הככביי, והותרו הספקות הנופלות בזאת חחגחח.

פרק שנים עשרם י ע י נ מ ו ל פ ח , ואין• • ו ד ב ת פ י ש ד ה א ו ת י י ש פ דאו י ד א ו ת ה ד ט ה « ז י א ו ב ר ב א ב ת י

. ו ג ה שא6שד ל , ל8י פ ו נ ט פ מ י ל ו ל ע ה

וראוי שגחקור לפי םח שאפשר לגז באיזח םהתארים ראוי שיתואר חשם יחברך, ובאיזה מהם לא, ואיך יחסו למגיעים חעלולים םםגו.א שגרע חחלח םח שיםצא ותא םמאר שהררך אל זאת החקירה ת לשם יתברך מהפעולוח, ובאיזה אופן יםצאו לו, כי כשידענו זה, הגה

ידענו םה שראוי שיתואר בו השם יתברך מהתארים. זגאםר שכבר התבאר םסה שקרם שאצל כל אחר םםניעי הגרםיםתא חשםיםיים חשגח בחלק םה םנםוס הנםצאות וםררם וישרם, ו חחלק אשר חיוחס אליי חשפעחו בםח שבכאן• ושבעבור שלאס אלא בכללוח אלו חםגיעים, חגר. יחויב שיחיח ישלם זח תםו זח חעגק מסודר לחם םסבח מחר גמחח םחם חשגיח בחם ובמר.

מאמר וד חלק ג׳ פרק י״כ 279

ה האופן שישלם מ שישליםוהו יחד• ולזה שפעו אלו חםגיעים םםנו מ נטום הנםצאוח מוהר שלם שבפנים, וםפגי זה היה סחויכ שיהיה אגל הסבה הראשונה השגה בנםוס הנמצאות וםדרם וישרם על השלם, והוא םה שילך שבפנים• ולוה תשינ מה שהיה בו זה הנםום אחד םדרנת הצורה ממנו, על שזח הםושכל הוא בעינו הסבה הראשונה, כי חיח חשכל וחםשכיל דבר אחד בחברת, כםז שבאר הפלוסוף ותתבאר נם כן בםח שקדם במאםר חראשון מזה הםפר• ולזה חחיח חסבח חראשונח םשגח עצםוחח, ובחשינח עצמח חשיגח חנמצאזח כלם יחד ביוחר שלם שבפגים, כי חיא תשינ אזחם בצד אשר חיו כלם רבר אחד בםספר, וחוא םח שילך םחם במדרגח חשלםוח. וחוא םמאר שעגק זאח חחשגח חוא דבק לח תמיד, לפי שמציאות חשכל חוא דבק לחשגח אי אפשר וולח זח, שאם חיחח גפרדח ממגו חהשגח, לא יחיד. או שכל, ויחיד. גפסר םח שאי אפשר שיפםד. בעח מח זחוא םבואר גם p שחוא ישיג כל אלו חמושכלוח יחד, לא אחת אחר אחח, שאם חוגח שיהיח םשיג אוחם אחח אחר אחח, יחיד. עצםוחו םשחגח חםיד זיצטרך גם p אל הזכירה, וזה םמאר

חבטול.ח בחשגחו במחר שלם שבפגים,כםו ח ם ש ח ו ח ו ב ר ע ח וחגר. יתבאר ש שבאר חפלוסוף, ווח שההשגח חיא דבר ערב לםשיגים, וכל םח שחחיח החשגר, לדברים יותר ולרבר יוחר גכבד, יחיד. חערבוח וחשמחח יותר, ולזה חיחח שםחחו וערבחו בםח שישיגהו בחכליח םח שאפשר, כי חוא ישיג כל ררברים וישיגם כצד חמחר נכבד שאפשר. וכבר חרע עוצם םררגח זח חערכוח וחשםחח, כםז שזכר חפלזםזף, אם חקיש בזח כץ חשםחח חעצוםח וחערמח חח זק אשר יםצאגז בעח חשיגגז קצח חדברים חגכברים, שנםצא בזח םחשםחח וחערבוח םח שלא >-pn שיוקש אליו חערבוח אשר גשיג בדברים חגופים, ובק םח שראוי שימצא מזח לםבח הראשונה. מר. שזח יםצא לגו שעור םעטי םחוםן, כי םפגי חיוח חגפשח ההשגה כי אם שעור טעטי א אחח, לא יוכל חשכל אשר בגו לחתבורר מ םחזםן, מר. יחיר. םםגו בקושי עצום• ואם חיחח ואח חחשגח בעיגח אשר לגו סחםדח בלא חפםק, חחיח חשטחח וחערבוח אשר יםצא לנו מחר גפלא לאין שעור, כי אין יחם בק מר. שחוא בכל חזםן בזולת קושי ומה שימצא בזטן טועט עם קושי וצער• ואם היחד. ואח חחשגח בכל חדברים בצד חיוחר נכבד, חנח יחיד. חחעגוג וחשמחה יותר נפלא לאק שעור, כי אק יחם מן חםושכל אשר גשיגחו אגחנו זבק חמושכל

אשר חשיגחו חםבח הראשונה.


ומזח חעד יחבאר גם כן שאין יחס בין השמחה זהחענוג אשר לשם יחברך בסר. שישיגחו אל חשמחח וחחעגונ אשר למניעי חגרםים השמימיים. ולזה הסכימו חכמיגו הקורסים זכרוגם לברכה שחכליח השמחה, רוצה לומר ו נ ו ע ה ב ם ח מ ש ה היא אצל השם יחברך, וזהו אמרם שם ו ק מ ה ן ו ו ע מ שחכליח השםחה היא בםדרגח השם יחברך, בי ה יאמרו על זח חאופן. ולזה גם כן הםכיםו שהשםחח לגו בםח שגשיגם י י ח ח ר ו י א ג ע י ר מהשם יחברך, וזהו מה שאםרדור עליו השלום הו, לפי שהוא םבואר שבל םה שחהיה ך י נ ח פ ח א ו בע שם ח שו

ההשגה לדבר יוחר גכבר חחיח חשטחח בר. יותר עצוםה.ח יו ח היוחר שלם, וזה כי ההשגה היא והנה יתבאר גם כן שחוא ח חיוח, ואשר חלקו בה יותר יהיה חלקו בחיים יותר־ ולזה יהיה האספוג חימי חפחות שבםיגי חחיוח, כי לא היחד. לו םההשנה רק םח שיושג בחוש המשוש, יהיה האדם המחר נכבד שבםיגי חחיוח שימצאו למה שבכאן, כי היתר. לו מההשגה מחר. ובכלל הגה ההשגה היא, ולזר. יחויב שמי שהיתר. לו ההשגה מה שמבדל החי מהבלחי חי יוחר שלמה יהיה חחיוח מתר שלם. ומזה יתבאר שהשם יחברך הוא החמח חיוחר שלם שאפשר, כי הוא חחשגח חמחר שלםח. זיחבאר םזח שאין יחס בענק החיות כיגי ובק זולחו טהגםצאוח, כםו שאין יחם בק השגחו והשנחס. זבחמח הענק כן, הנח הוא החמח המחר

ערב שאפשר לאין שעור., לפי שכל ם צ ע והנה יתבאר גם כן שהוא היותר אמתי כשם ח אחר מהעצמים חם מאוחרים טםגו, זמר, שקורם העצם הוא םחויב שיהיה עצם, לפי שהעצם הוא הקודם לשאר הרבדים כלם, כמו. זבכלל הגח םפגי שטושכל הרבר ע ב ט ר ה ח א ח ש ם שהתבאר ב שהיא עצם הוא עצם, והיה השם יתברך הוא המושכל מכל הגםצאות בפנים מה, הגה הוא עצם בהכרח. ואולם אמתו שהוא •מושכל הגםצאות באופן מה, לפי שהוא לא קנה זה המושכל םהנםצאוח, כםו הענק בידיעחגו, אבל העגין בהפך, זזה שחנמצאוח שפעו מור. המושכל, כמו שמשפעו הענינים הגעשים במלאכה ממושכל עגק המלאכה חחיא

אשר הוא בנפש האוםן.. וזד. א צ מ נ והנה יתבאר נם בן שהוא היותר אמתי בשם הר ח א שהנמצא יאםר בקדיםה על העצם, כםו שהתבאר ב ם ה ש, ויאמר באחור על המקרים, לפי שהם אינם נמצאים אם לא ע ב ט ה מצד העצם אשר ימצאו בו. ומזח חאופן בעינו יתבאר שהנמצא יאמר ראשונה על חשם יחברך, כי הוא נמצא בעצמוחו ולא קנה

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק י״ב 281

המציאות םזולתו, ואילם כל אחד מהעצמים זולתו קגה הםציאות טמנו, ולזה הוא םביאר שהוא יותר אםתי בשם הנטצא מכל נםצא זולתז, כי כל טה שישים זולתו אל שיתואר בתואר מה, הנה הוא יותר אטתי מטנו בחאר ההוא. ובכלל חנח םפני שהצירה היא אשר תשים הדבר נמצא באופן שהוא בי מהמציאות, ויהיה השם יתברך צורת כל חדבריס יםםנו יושפעו כל הצירות, הוא םבואר שהוא ישים כל הדברים באופן

שיהיי םתארים בשם הגםצא.ח ד מכל יבזה הבאיר כעיני יתבאר שהיא הייתר אםתי בשם ח א הדברים, כי חצורח היא אשר תשים כל אחד םהדברים כאיפן שיהיח אחד, יזה כי ההתאחחת לדברים מצד הצורה. ולזה הסכיםה חחירה לתאר חשם יתברך בשני אלו חתארים, ריצד. לימד חחיזח זחאחד,

. ד ח ו ח׳ א נ י ח ל ׳ א ל ח א ר ש ע י מ אמר שא טעות אינו מועט, וזח כי חיא חשב שאין ראוי נ י ובכאן טעח אבן ס שיתואר חשם יתברך בשני אלו חתאריס, לפי שחיא יראח שחטציאות וחאחרית חיא םקרח קרח לעצם, וריא דבר נוסף על חעצס. וחנח באר ארסטוטליס בםד. שאץ ספק בו בטול זאת חחנחח בפרק חשלישי םםאםר, וזח ע טב ח שאחר ה ט י מ ל, וחוא חטאמר ררביעי מ הנרשס באות חנ לשון הפרק ההוא• ואילם חאחד והנטצא אחר שחיי רבר אחד, או שהיה לשניחם טבע אחד, חנח יםשך כל אחד םחם להכירו בהמשך הראשית והעלה קצחם לקצח, זלא לפי שגדר אחד מורה על שניהם• ואין הבדל ביניהםם ד א ו / ד ח א ם ד ואם חשבגו כמי זאת חמחשבה, לפי שהמאמר האומר אם זח מורד. על רבר אחד, ולא יורד. על דברים םתחלפים ד א ו , א צ ם נ כאשר יכפלו אותם* הנה ידוע כי הםלה אשר אדם הוא אדם אחר לא תירה על דברים םתחלפים, אטזל שאץ הפרש בין םאמר האוםר, לא בהייה ולא בהפסד. וכן המאסר באחד ד ח א ם ד א ו ם הוא, א ד א גם כן, חנח ידוע שחתוספת בזח מורח על דבר אחד, זלא יורה חאחד על דבר אחר זילח חנםצא. ועוד נאםר שעצם כל חדבריס אחד לא במין הםקרה, ולזה נאסר שעצם כל דבר נםצא, חנח ידוע שםססר צורת חאחד על םספר צורת הנמצא. וזח םח שפירשנו אנחנו בזה. ואולם חאחד יחנמצא אחד שחם הטאטרלפירושיני לסד. שאחר חטבע דבר אחד בעינו, לפי שאיוה טבע שיהיה נטצא הנה הוא אחד, ולזה ינשאו שניחם על דבר אחד בעינוי חנח חוא טבואר, איך שחונח זה, הנח יםשך כל אחד לחבירו בחטשך חראשית וחעלד, קצתם לקצת, לפי שחם מורים על דבר אחד בעינו, זאם היה שיהיו םירים עליו סצדדים סתחלפים. מזנה יתבאר כי אין זח חענק בחם לפי שנדר אחד מורח


על שניהם, ער שיהיו הנםצא והאחר בםררנחהשםוח הנרדפים, שאםא אחר כםררנח אסרנו הנםצא נמצא, צ מ היד. חרבו־ כן, חיח אמרנו ת אבל יוח על םהוח אחד בעיט םצררים מחחלפים. ובכלל הנה חאחד מרח עליז מצר חעדר חחלוקח, וחנמצא יורד. עליו מצר חםציאוח אשר לו. וארסטוטלום יבאר שאף על פי שנחשוב כמו זאח חמחשבוז בנמצא זחאחד, תצר. לוםר שלא יוזמ אחד בנדר, וחוא חאםח בעצמו, חנח עם כל זה אץ חברל בין חאחר וחנמצא• ואולם אסר זח לפי שחרבה מחרכריס חם נםשכים קצחם לקצח, וחם םחחלפים בםחוחם, כמו הצוחק וחםרכר, ולזר. ישחרל ארםםוםלום לבאר שחאחר וחנםצא חם מחוח אחרם ד א , ו ד ח ם א ד בעינו. זזה יתבאר מזה הצד, לפישסאםר חאוםר א, הנה ה ם זח, וחוא חאיש חמוחש אשר מת עלמ במלח ז ר א נ ם צא, ו זח כלו סורח על דבר אחר בעינו, כי אין אלו חנשואים רבדים נוספיםארם לבן, כי אלו מת על דברים חב, ו ם בו ר על םחוח חאדם, כאםרנו א םחחלפים בעצםוח, ומת בםקרח על דבר אחד, רצוני םצד שקרח לאדם חכוחב שיהיה לבן. וחנח יחבאר כי אלוחנשואים, רצוני חאחרה וחנםצא, לא מת על דברים מחחלפים כאשריכפלי אזחם, ונאסר ז, • ואולם חיח זח ק א צ ם ר נ ח ם א ר , או זר. א ס ר , או זה א ד ה א א הו לפי שכל אהד םהם מורה על םהוה אהד בעינו, ואם חות עליו םצדדימ מתחלפים. יזה כי חנשיאים חםחחלפים חנה כאש־ נכפלו הורו בהכרחכוחב, כיחנשוא ובראובןשחואארםלבן על דברים םחחלפים,כאטרנ חאחר חודר• בזח חמאמר על רבר מלח מציאוח חםקרח שחוא חלוק בראובן, והאהר הורד. על מציאוח חכחיבח בו• ואולם כשלא נכפלו יחשב ששניהם מת על דבר אהד בעיט, והוא ראובן דרך משל, כי כשחאר ראובן שחוא לבן, חודר. זח חשם על חלוק וחנושא יחד, וחוא, רצוני שאלו חגשיאים, ראזבן, וכן חענין כשנקראחו טחב. זבחיזח חענק ק בשחוכפלו חאחר וחנםצא, לא חורו על דברים םחחלפים, לפי שאין חפרש בק מאמר חאזםר ארם נםצא אז אדם אחד לא יירו על רבתם םחחלפים במלח שיחבר אלמ חנשוא חשני, זחוא חאחר, זבץ חמאמר אשר יחזבת שני אלז חנשואיס ויאםר אדם אחד, לא בחוייח ולא בחפסד, רוצח לזמר נמצא, כי אשר דרך אל חחוייח אינט נמצא על שיהיה אדם בפעל, זלא סר. שהזא בהפסד, חנח זח חםאםר כסו אסרט ארם אחר נםצאו. אסנס לא רצה ארםטזמלזס להמשיל בזה בשיאםר ארם אחר נמצא, לפי שלא יאםר אחד p האנשים כסו זה המאסר לחנלזת הענק במה שהוא אחר שחוא נמצא. ואפשר שנאמר שחרצון באסרו אץ הפרש בין םאםר חאוםר חאדם חוא אדם אחד לא בהפסד שאין

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ייכ 263

הפרש בין מאמר האומר האדם הוא אחר ארם לא בסנק ולא בהעדר, כי לא מרח חאחד םחם על רבר זולת מה שיירה עליי האהר. והנה חבאור חראשון חיא יוחד נאוח. וק חמאמר באחד, רוצח לומר כי אין חפרש כץ אמרנו אדם אחד יאמרני ארם אחד לא כחיייח ולא בחפםר, כמו שאין חפרש בק אמרנו אדם נמצא ואדם אחר לא בחויר.£ ה בחכפל א זלא בחפםר. חנח אם כן חזא םמאר שחחוספח מ הנשואים הוא םירה על רבר אחד בעינו, וליח חזא םבואר שלא יורה חאחד על דבר אחר זולח הנמצא, וזה שאם היה מורה על רבר אחר זולחו, חיו בחכרח אלו חנשואים מורים על דברים םחחלפים כשנכפלי. ועוד יחבאר באוק אחר שהאחר אינז דבר מלח הנמצא, זזה שעצם כל אחר מחדברים חוא אחד לא במין המקרה, חצה לזמר שאינו, כמו שיהיה הדבר לק מצד מקרה הלזבן אחד מצד המקרה ימצא מ הנמצא בו, אבל הוא אחד מצר מהוחו, זלא יזרח חאחד מ על דבר נוםף על עצמוחו. וזח מבואר, לפי שאם חיח חאחד נשיא על כל הדברים מצר מקרח מד, נםצא בחם, חיח חאחד םונ לכל חדברים, כמו שחכםיח םונ לכל חכםיוח, ויד. דבר בלתי אפשר, לפי שאם חיח חאחד םונ, היד. בלחי אפשר שינשא האהד על חחבדליס אשר יחלקו בחם חמינים אשר חחחיו, כי הסונ אי אפשר מ שינשא על ההבדלים אשר יהלקו בחם חםינים אשר יקיף בחם, וחמשל כי חחי לא ינשא על חרמר וחעופפוח, ואםנם ינשא על המדבר והמעופף• ואולם האחר פמאר מענינו שהוא נשוא על כל אהד מהבדלי הנמצאוח. ונם כן הנה אם היה כל דבר אהד מצד מקרה מה נמצא בו, הנה הוא ממאר שכבר אפשר שנורה על הדבר ההוא מופשט מהמקרה ההוא כשנקרא אוחו בשם בלחי נמר, והוא אז הדבר חחוא בלחי מחואר כשהוא אהד, כי אק בו חמקרח אשר ישימחו אחד• מד. שקר, כי כבר נמצא שכל דבר אפשר שיחיאר בשחוא אחד. ועוד שאם היד. כל דבר אחד מצד מקרח מה נמצא בו, הנה יחוייב בזח חםקרח, כשחורינו עליו בשם בלחי נגזר,, וילך אל לא שיהיח םחיאר בשהוא אחד מצד מקרח אחר נמצאנו מ, חוא םמאר שחאחד לא יורה על מקרה חבליה• זבהמח חענק ק נוםף על מחוח מה. ולזאח חםבח נם ק נאמר שעצם כל דבר חוא נמצא, ר׳׳ל שלא מרה הנמצא עליו מצד מקרה נוםף על המהות. מח נם כן מבואר ממה שקדם, לפי שאם היה הנמצא מורה על הדברים פצר מקרה נוםף על עצמוחם, היה הנמצא םונ לכל הדברים, וזה דבר בלחי אפשר, לפי שחנםצא חוא נשוא על כל אחד םההברלים אשר יחלקו בחפ חנטצאיח אשר יקיף בהם הנמצא. הנח יחבאר מד. במד.

284 מלחמות ה׳ *

שאץ ספק בו בטול מה שאמר אוחו אבן סינא מענין הנמצא והאחר. ומזה יחבאד שבאלו החארים ראוי שיתואר השם יחברך, במו שיפרה

אוחו החזרה.על מכל ו זק יחבאר ממר. שקדם שחזא חיוחר ראוי שיקרא פ גםצא זולחו, כי הוא ישים שאר הדברים פועלים במדרגח המלאבוח הראשיזח עם המלאכזח חמשרחוח לה, כי הםלאכר. הראשייח היא אשר חיישיר המלאמח חמשרחזח לה לעשזח מה שיעשזהז בדרך שיריח נאוח אל החכליח אשר הכוונהו המלאכה חראשייח, וזר. אמנם יהיח בחשוקר. אשר חפצא לבל אחר פפניעי הנרפיפ חשםיםיים להשיג חלקם פהנפיפ אשר בנפש הפכה הראשונה, פצר פה שהוא חלק פהנםיס השלם ההוא, כסו שבארנו במד. שקדם, וישחוקקו םעצם הצמר ההוא להניע נלנליהם בזה האופן הנפלא• ולזה הוא הראשק פועל חפיר בזח חאיפן חנפצאוח כלפ.— זלפי שזה הפעל הפפודר ספנו לנטצאוח חוא שלפוחפ וחכליחפ אשר הוא הטוב, הנח ראוי שיחזאר חשפ יחברךע יותר פכל נפצא זולתו. ולפי שהצורה היא י פ ש מ ב דתו גן ו י בשחוא ט ט החכליח אשר היא הטוב, וחיר. חשם יחברך צורח כל הנמצאוח, כטו שקדם, כי הוא טה שהיה בו נטוס כל חנמצאוח אחר, הנה הוא יותר ראוי שיקרא ט זב ז ת כל י ת מכל רבר זולחו, כי חוא יחן לכל הדברים טה שלהם טהטוכ וחחכליח, וחחחלפנח םדרגוחיהם בטוכ לפי חחחלף סררנזתיהסס חמםידר להם מחסבח חראשונח.— וכן יחבאר נם כן כשהיא היוחד מפים כי חיא אשר יחן לשאר הדברים כילם נצחייחם י קי ראוי שיקרא נצחי י וקיוםם, ואולם נצחיוחו וקיוםו חיא םעצםוחו. — וכן יחבאר שחוא חיוחרישר מכל נמצא מלחו, לפי שהצדק וחיושר קנו ק ו י ד ראוי שיקרא צל ת בו חנםצאות כלם סמנו. — וכן יחבאר שאצלו ר.ע ו ז ו ר.מ משל ח ו חי אשר בתכלית, ווה מבואר ממר. שישפע מםנז כזה האופן שאין בו לאות ולא קצור. וככלל הנה הוא אשר יתן העוז והיכולת לשאר הצותתה האופן הנפלא, ולזה הוא מבואר שהשם לפעול מה שיפעלו אותו מ יתברך הוא יותר ראוי שיקרא עזת וגמר מכל נמצא זולתו. וראוי שחדע שאלו השםוח כלם יזרו על דבר אחר בםספר, ואם היה שיהמ םחחלסים בצדדי ההזראח. וראוי שגורע לחמץ כי כאשר יחואר השם יחברך באלו חםקרים וחחאריס, יחואר בחם באופן יותר גכבד לאק שעור מהאופן אשר יחוארו בהם שאר חגםצאוח. וכן ראוי שגשלל. ממנו חרברים אשר חם חסרונוח, והיח אפשר שיחשב שיהיו גםצאים מ ואולם יחס השם יחברך אל חםניעים חנבדלים אשר קרם זכרם הוא כחכליח חתחק וחחכדל, עד שלא יחכן שיפול יחס בינו ומניחם.

מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק י״נ 285

מה יתבאר לך אם תניח שתהיינה כל המושכלות אשר בנפש המכה הראשונה אצל כל אחד טאלו המגיעים, ותניח שלא ישינו טה שהיו בו כל אלו הטושכלות דבר אהד כמספר, והוא מה שילך םהם דרך הצורה, הנה לא יהיה יהס בינו וביניהם כלל, כי אין יהס כץ ההיולי והצורה, וכאשר נניה שלא תהיה לכל אהד םהם כי אס קצת אלו הטושכלות, הנה יהמ אלו המגיעים יותר רחוקים טםדרגת השם יתברך לאין שעור, וכל שכן כאשר הונה טה שישינוהו םנמוס אלו הנמצאות חלק קטן טנטוס הנםצאות כלם, כטו שככר התבאר טענין אלו המגיעים, מח שככר יתבאר שאחד אחד םהם לא ישיג כי אם נמום מה שיושפע ממנו ביהוד, זלא ישיג מה שיושפע משאר המניעים, ולא מה שיזשפע מהתמזגות נצוצי ככביהם. ובכאן התבאר שאץ יהס כלל בין השם יתברך ובק מגיעי הגרמים השמימיים, כי הםן י מ א ז לא י י ר כ ע תםרים מאד ביתם אל שלמזתו, זלזה אסר הן כ. ועור כי אין יהס בין מה שםציאיתז ה ל ה ם ת שי ו י י כ א ל מ ב ו

וקיומו מעצמותו וכין מה שמציאותו וקיוסז זהשגתו מזולתו. וראוי שתדע שכאשר הוגה עגץ אלו המגיעים כמו שהתבאר םעניגם, רצוגי שיהיה המושכל אצל האהר מגמום הגמצאות זולת מה שהיה ממנו אצל חאחר, לא גצטרך אותם להגית כלם עלות קצתם לקצת, כדי שיחיה חאחר םהם דכר זולת האהר. מה כי חשכליס אשר טושכליחם רכר אחר בעיגו הם כלם כהכרח דבר אחד כמםפר, כי לא יםצא רכזי כדברים חטםכימים בצורה אם לא מצר ההיולי• ולפי שאלו השכלים הם כלתי בעלי היולי, הגה אי אפשר שימצא בהם רכזי כשהוגח עגיגם בזח האופן• ואולם השכלים אשר מושכליהם םתהלפים, כמו העגין באלו המגיעים, לפי םה שהתבאר מעגיגם, הגה הם כהכרה רכים בםםפר.

פרק שלשה עשרא ד,שבל הוויעל לתיייד. ד,ע«ל1ת, ו . ה ד י פ ר ג א ב ת י

וראוי שגהקור בכאן כשאלה עמוקה וקשה, מאד, והוא אם השכל הפועל ההויות אשר בכאן, שהוא השכל הפועל אשר התבאר מציאותו כםפר הגפש, כמו שבארגז כמה שקדם, הוא אחר ממגיעי הגרמים השמימיים, או הוא דבר שופע מכלם, או הוא הטבה הראשוגה כעיגה,

אז הזא רכר שזפע ממגה. וכבר יראה שאי אפשר שיהיה השכל הפועל אחר ממגיעי הגסםים השמימיים, לפי שאי אפשר, אם הוגה העגץ כן, שתהיה בשכל הפועל השגה מגמום אלו הגםצאות כלם אשר בכאן, כי אין לאהד


ממניעי חגרמים חשםיםיים השגר• כי אם כחלק םהגמזמ הזה, כמו שחחבאר. וכבו־ יראח מצי אחר שחוא םתויכ שיחיו םניעי חנרמים חשםיםיים חס חפועלים אלו חחוית, לפי שהם נותנים חמזג, וראוי שחהיה חחרח וחיצירח םםי שיתן חמזנ, כי חכל חוא חחחווח אתר, וחחחחווח חאחר בםספר ראוי שיהיח םפועל אחר. אלא שעם חעיק יחכאר שאק זה אפשר, לפי שהטזנ הוא אפשר שיתמחו רכים, ויההרש המזג םפני הרבדים חםחחלפים אשר יתנו אותם אחד אחד מחם• ואולם היצירה ונתינת היצירה אי אפשר שתהיה םרברים רכים, וזר. םכואר בנפשו. ואולם יחיד. זח חחתחוות םאחר, אם כשיונחו אלז חסניעים אשר לגרםים חשםיםיים מחשכל חפועל אלו חחויוח, ויחיו הנרםים חשסיסיים לו במררנח כלי בםח שיתמחו םחםזנ, או בשמשפע זה השכל םסניעי הנרםיס השםיםיים, כסו שיושפעו הנצוצים אשר יחנו חמזנ םחנרםים חשםיםיים כלם. וכבר יחשב נם כן שהוא כלתי אפשר שיחיד. חשכל חפועל שזפע םםניעי חנרםים חשםיםיים, לפי שאם חונח חענק כן, לא יתכן שיחיד. אצל חשכל חפועל חשנר. םנםזס חנסצאוח אם לא בםקובץ םםח שישינוחו כלם־ ולפי שכאשר חחקכץ םח שישינוחי כלם, לא יחיד. זח כי אם קצח םנסוס אלו חנםצאזח, לפי שחם לא ישינו םח שמשפע םחחתםזנוח, כסו שקדם כזר. חםפר, חנח לא יחיד. אצל חשכל חפועל אלא חשנח קצח מנםוס אלו חנםצאוח, וכבר חחבאר םםר. שקדם שיש לשכל חפועל השנח בנםזס אלו חנםצאוח

כלם, זח חלוף בלתי אפשר. וכבר יחשב נם כן שחוא בלתי אפשר שיחיח חשכל חפועל רכר שופע םחשם יתברך, שאם חיח חענק כן, חנח לא יםנע חענץ םחלזקח בזח, אם שיחיו חשכל חפועל וחנרםים חשםיםיים שופעים םהשם יתברך בםררנה אתת סמלת שיהיה לאהר םהם ראשמח על חאחר, או שישפע השכל הפועל םהשם יתברך, וםהשכל הפזעל יושפעו םניעי חנרמים חשםיםיים. ואם חנחמ שיושפעו יחר םחשם יתברך חשכל חפועל וםניעי חנרםים חשםיסיים כםררגח אחח, הנה חוא םכיאר שזאח ההנהה חיא בלתי 3ורקח, מר. םפני שאצל חשכל חפועל יריעח מסוס אלו חנםצאות בכללוח, וידע עם זח םח שיחחייב םחנרםים השסיםיים, כםי שחחכאר בראשון ובשני סזח חםפר, ולםניע חנרםים השםיסיים אק חשנח כי אם בחלק םזח חנםוס, חנח חוא םמאר לפי נאת חחנחח שחשנתו חיא בחקש אל חשנחם בםררגח חסלאכה הראשיית עס חםלאכוח חסשרתות לח. ועור שכבר יתחייב םזאח חחנחח שתחיר.ת חחוםר לפועל אחר ונתינת חצורח לפועל אחר, מח דבר כלתי מ ח

מאמר רד חלק ג׳ פרק י״נ 287

ראד שיוגח כן. וזח כי מפגי שחיחח חכגח החומר מסודרת ממי שיתן הצירה, יספגי זר. יכזק בחכגח חחמר באופן חיוחר שלם שאפשר להגיע זה חחכליח אשר הזא הצורה, הגה ראוי שיהיה הפזעל לשגי אלז הדברים דבר אחד בעיגי• וזח םה שיגיע הפלוסיף אל שיגידו מי שיחן הצוחח באלו חדברים גפש גאצלח םהגלגלים. ואם הגהגז שהשכל חסועל חוא אשר יחן לאלן הםניעים הסדורים אשר ישלם בהם חכגח חחמר, וחוא בעצמו יחן הצורה, כסז העגק בםלאכח חראשייח עםז יחחדשז מזאח החגחח שחי ספקיח. ו מ . , ה הםלאכוח חמשרחוח לר םחם חוא שאם חוגח חעגין כן, גםצא לפחוח גכבד הגעה בגשם ח א ה מחר נכבד םחגשם אשר יחגועע םחיוחר גכבד, הח שחשכל חפועל לא יםצא לו פןעל כי אם בחםר חשפל, וםגיעי חגרםים חשםיםיים השופעים םסנו יםצא לחם פעל בגרם חשםיםיי שחזא מחר גכבד לאין שעזר סחחםר חשפל. מר. חספק יחייב גם כן שלא יהיה השכל הפועל אשר מ חחקירח חוא חשם יחברךבעיגו. וחספק חש גי חיא שכאשר הזנח חעגין כן, חחיח הגחחגו שבכאן שכל מחר קודם מהשכל חפועל לבטלח, כי די בזח חשכל כאשר חזגח בזח חחאר בחשלםח חגםצאזח כלם, ייהיד. אם כן פעל חראשק אשר חזא בחכליח חכביר םמחדם מתר פחוח לאק שעור םהגרם השםיםיי אשר יגיעוהו השכלים ש מ העלולים ממגי, הח בחכליח חגגוח. ואם אםר אוםר שחשם יחברך חוא פועל חכל, כי חגרםים חשסיםיים חם לו בםרדגח חכלי במד. שיפעלוחו, כי פעזלוחיחם חם שופעים םסח שישיגו םעוצם םדרגח חשם יחברך, כמו שקדם,ולחמח השכל חפועל חוא חשם יחברך, גסצא בו שחוא בלחי רבס לגרםים השםיםיים ולמה שבכאן רכקות בעצמו, אבל תחפשמ פעולחו בכל םר. שיוכן לקבל אותה באופן שהוא םוק לקבלה• הגה ישאר הספק הקודם בעצםו, אבל פעולתו בכל םה שיוכן לקבל בעיגו, הה שכבר ימשך מזאת ההגהה שיהיה פעל השם יתברך םמהד בור. ההםר השפל, ובו יפעל מזלת התחלה אהדת בז, מלת המזג אשר מ מק התמר לקבל רצזיז, ואולם בגרםים חשםיםיים לא יחיד. לז פעל כי אם בהתחלה היא בהם יסודר םםגח זח חפעל. ועוד שכאשר מגח חעגק כן, יקשר. לתח הסבה איך חיח חראשון בטל חםיד םחפעל קודם בריאחו חעזלם, ואחר כך יחיד. פועל חטיר חיצירר. על זח חאופן, יזח שכבר יחבאר בטח שאחר זח בםח שאק ספק בו שחעולם חוא טחורש חרוש טוחלט• ואולם כשחוגח חשכל חפועל עלול םםגיעי חגרםים חשםיםיים, לא יפיל זח הספק, מר. כי פעל חשם יתברך חםמחד מ חוא חשגחו עצםוחו, מר. הפעל לא סר זלא יסור, ואסש יצירחו חעילם חיח בדרך פעל חפזעל


השלם שיפעל הדבר שיפעלהי באופן שיתן לי הסבות שישמרו מציאותו לפי מה שאפשר, יוה מבואר מעגין המלאכות השלמות, והוא ברברים חטבעים ייתר מבואר, יזה כי בריאת הבעלי חיים היא באופן היותר שלם לשמור מציאותו הזמן האפשרי במה שהוק לו םהכחיח חפועליח זהמתפעלית• ולזר. הוא מבואר שהיא ראוי שתהיה יצירת השם יתברך העולם ביה האופן, כי הוא השלם בחכליח, ולוח יחויב שתהיה פעולתו בתכלית מהשלמות• יהגה ישמור חשם יחכרך המציאיח חםיר כמה שנתן מהחשק לסבות השומרית אותו לעשות מה שםידר להם ביום . הבראם. אלא שכאשר הינת הענק כן, יקשה בענק השכל הפועל מה שקדם זכרי׳ הנה זה העומק הוא אשר בענק השכל הפועל לפי הנראה לגו. ונאמר שכבר ירמה שיהיה השכל הפועל רבר שופע ממניעי חגרםים השםיסיים, כמו שהתבאר, וכמו שכבר יושפעו םחם באמצעית נצוציהם מח שיצוייר אצלם מיה הנמום ומה שלא יציייר אצלם, והוא

מה שיתחייב ויושפע מהמוניות. ואולי יספק מספק ויאמר איך יתכן שיושפע מהדבר רבר איני מצוייר לו באיפן מהאופנים• ונאמר שזה הםפק יותר מזה הצר, והוא שאם לא חיח שם שכל תהיה לו זאת ההשגה, היה לזה הספק אופן מההראות, אבל למד. שהיה בכאן שכל לו זאת ההשגה בכללותה, והוא השם יתברך, הנה לא ימנע שיושפע ממגי באסצעות ככביהם מה שלא יצויר מאלי המניעים, ועור שכמו שיהיה הבריאות השלם לאיש החילה מהבריאות חחסר, כמו שזכר הפלוםיף, כן אפשר שתושפע מההשגה החםרה השגה ייתר שלמה. יעיר כי מפגי שיישפעו מהם הציירים אשר ישיגו, יהיר. מתחייב מקכוץ הציורים ההם הנפרדים השגת מה שיושפע מהמזגיית, הגה תהיה לשכל השופע מאלו המגיעים השגת מה שיושפע מהמזגיית, מפגי שאצלו קבול כל הציורים ההם. ובכאן היתר זה הםפק כפי מה שאפשר לגו, והתבאר שהשכל הפועל היא צייר גאצל ממגיעי הגרמים השמימיים כלם. ובזה האופן יהיה שופע מהם יה המציאות השפל, ויה שהם יעשו הכגת התמר באמצעות גצוצי ככביהם, ויתגו הצורה באמצעית השכל הפיעל מהם. יהגה יה העגין מהשכל הפועל הוא רעת הםכיסו עליו הקורסים םהפלוסופים שראוי שיעוק בדבריהם, שהם הםבימו שהשכל הפועל הוא שפל במדרגה םמגיעי הגרמים השמימיים. והוא עיר רעח חידתנו, לפי מה שיראה מענין הכרובים הגזכר בחזרה, והיא גם p רעת הרבה םרביתיני זכרונם לברכה, כמי שיראה מדבריהם

. ר י ס ל ת הםפיזרים ב והגה ענין הצורר. הוא במדרג( ת, יזה כי שם צורה אץ לה יחס

מאביר ה׳ חלק ג׳ פרק יי׳ג י• 289

פרטי באחד םחלקי העולם, וישפעו ממנה ראשונה צורות ימצא לחם דבקוח מח בנכבד שבחלקי העולם, וחם מניעי הגרמים השםיםיים, ובאםצעוחם חושפע צורח ימצא לח רבקוח מח בחמר השפל, זבאםצעוחח יושפעו חצורוח חחיולאניוח על םררגותיהם. אלא שככר יקרה מזאח חחנחח ספק חזק ראוי שנשחרל בחחרחו, וחזא שכאשר חוגח שאצל השכל הפועל השגה בנםוס אלו חנמצאזח חשפלוח ככללו, חגר• יחיד. חשם יחברך יחשכל חפועל דבר אחר בםספר, ויחחייב אם כן חספק חקורם. וגאםר שור. ר»פק יוחר בשגאםר שאצל חשכל חפועל השגר. שלםח בגםוס חגםצאיח חשפלוח וסדרם וישרם חםחחייב מחגרםים השםיםיים, ואין לו חשגח שלמד. בנםוס חגרםיס השםיסיים ואיך יתחייב םהגםוס ההוא גםוס הגםצאוח השפלוח, זולח הידיעה חחסרח שיש לעלול בעלחו• ואולם אצל חראשק יתברך חהיח חשגח בגםצאות כלם, חעליוגים זחתחתוגים, בצר היותר שלם שאפשר. וםזח יתבאר שאין יחס בין חשם יתברך וחשכל חפועל. ולחיות השכל הפועל משתתף לשם יתברך כהשגת גםוס הגםצאות השפלות בכללותו, אםת עליו חכםיגז זברוגם לברכה ששםו כשם רבו. והגר. טעה אלישע בעיונו וחשב שיחיד. חאלוח חמנחיג חרברים חשפלים זולת האלוה המנהיג.העליזגים• זטעזתז היה בזה, כי הוא השב שהתחלת חוכרים הנפסדים תהיה בהכרה סתתלפת להתהלח הרבדים הבלתי נפסדים,• זחיאאהת םחשאלות אשר יחקור בהם הפלזסזף בסר. שא ה ר הסבע זכאשר התישב לז זה, חשב שחתחלת חרבריס חנפםרים יחזיב שחחיח נפסדת, זהביא זר. לחשוב שלא יהיה בכאן לארם הש*י*רות גפשיי כלל, כי אין באלו הדברים הנפסדים לפי סתשכתז רכר יהיה אפשר בו הקיום, כי התהלתם היא נפסדת. וכבר התבאר אופן הטעות בה

. ע ב ט ר ה ה א ה ש ם ב והנה ירםה שיהיה השכל הקעל הוא ערבות, לפי םה שהבינו קצת םהכםינו הקזדםיס, ואסרו עליו שבו נשםות.של צדיקים ונשםזת ירוהות העתירות להבראות, וקראוהו הכסים והנביאים ערבות, להתערב מ שפע כל םגיעי הגרםים השםיםיים. ואפשר שיהיה ערבות גלגל הככבים הקייסים, וקראוהו ערמת, להתערב בו פעולות רבות םצר רמי הכככים אשר בו, וםצר שהוא יתן באופן סר. לשאר הכככים סר. שיםצא להם םהפעזלזת, זזה גם כן רעת קרםזגיגז זכרונם לברכה, לפי םה. יאפשר שתהיה המגה בערמת כלל כל ן ן רזרשי שאםרו בפרק אי הגלגלים, כי בסר. שיתערב םהשפע השופע םהם ישלםו הגםצאות, כי הוא סנהיג אלו ת ו ב ר ע השפלות, ולוה קרא להשם יתברך רוכב ב

19


הגלגלים בכללם ונותן להם מה שלהם מהפעולות, כםו שהתבאר בםה שקדם.

ובכאן גשלם מה שיעדגי להקור בו בזה הפרק, והתבאר.שבכאן שגי שכלים גפרדים זולת םגיעי הגרםים השםיסיים, והם השם יתברך והשכל, ה שםג ם ו הפועל• ולפי שםספר מניעי הגרםים השםיםיים היא ארבעי כסו שקדם, לפי ההנהה הראשונה אשר לא נוספו בה נלנליה ספני. וידםה שזהו ם תנועת הרהב, הנד. יהיה םספר השכלים הנפרדים ה םשי דעת תורתנו, ולזה צזה השם יתברך לקדש שנת החמשים שנה במכל, והמס החמשים בעצרת, להורות על שבכאן עלה היא עלה לכל אלו השכלים אשר םספרם תשעה וארבעים. וענק הםעשר היה גם p לזאת הסבה• מה כי םגיעי הגלגלים שיש בהם ככבים, והם הםגיעים הראשיים םהם, כי השאר הם עלולים םהם, הם שםגה, והשכל הפועל הוא

התשיעי, והשם יתברך הוא העשירי אשר הוא קרש.

פרק ארבעה עשר. ח ו ט ג ח ח ד.מ«*םד מ; ח ת ז מ י ר « מ א ב ח י

וראוי שלא תעלם ממגי סדרגת זה המאמר משאר התכמות, כי כבר גםצא םדרגתו מהם עצוסה םאד, עד שהוא פרי התכמית כלם יתכליתם. וזה כי התכמות כלם הם שלשה, והם הלםודיות, והטבעיות,ן והאלהיות, כסו שזכר הפלוסוף במקומות רבים. ואולם ה ה לק הראשו מזה הםאםר הוא פרי החכםה הלםודית ותכליתה, כי תכלית ההכטה הלםודית היא ידיעת תכםת הככבים, וזה םבואר םעגיגה• ולפי שכבר גשלסה בו ההקירה בזה התלק ביותר שלם שאפשר, עד שהוא םקיףה האמתית ובדקדוק השעורים בה, אם ככה, אם כפעל, אם ג כתב ו בכה קרוב מאוד, כמו שהתבאר כדבריגו, הגה הוא אם כן פדי ההכמה דלמודית ותכליתה ביותר שלם שאפשר. והנה ה ה לק ה ש גי מזה המאמר הוא פרי החכמה הטבעית ותכליתה, זזה כי ספני שהית הנרם השםיטיי הולך בםדרנח הצורה והשלםוח םשאר החברים הטבעיים, הגה תהיה ההשגה בו הולכת בםדרגת הצורה זהשלםוח םשאר הדברים הטבעיים, וזה כי יהס הדבר האהד אל הדבר השגי הוא יהס טושכל האהד אל הםושכל השגי• זלפי שככר גשלםה בזה ההלק ההשגהם באופן שלם לפי י י ם י ם ש ם ה רםי ג ם ל י א צ ם ג ם ה י ר ב ד בםבזת ה םה שאפשר לנו, הגה אס כן הוא פרי התכםה הטבעית ותכליתה באופן המתר שלם שאפשר לגו. והגה ה הל ק השלישי םוה הסאםר היא פרי התכסה הכוללת ותכליתה, וזה כי להכםה האלהית דרזשים

מאמר ח׳ חלק נ' פרק י׳׳ד 291

רבים יחוייב לה החקירה בחם, כמו שבאר חפלזסוף, ומה שילך םוזסם י מ ר ג י ה ע י נ ם ב דרך החבליח והצורה הוא ההשגח בשם יחברך ום לפי םה שאפשר לגו, חה םבואר בגפשו־ ולפי שכבר נשלמה י י ם י ם ש ה חחקירח בזח חחלק במחר שלם שאפשר לגו, הגה הוא אם כן פרי חחכםה האלהיח וחכליחח באופן חיוחר שלם שאפשר לגו. וזח םה

שראיגו לחחזם בז זה הםאםר חחםישי.. ו י ו ם ב ח ו ד ב ו ו וםי ר עזרגו ברו ש ל א א ך ה ר ב ת י

. י ש ש . ט אלין! ד ר פ ע ל ש ת ם ו י נ ט ת ש ג ל ש ת ש ב ש ט ד ח י מ נ ש ד הזד. ב ט א פ ת ה ט ל ש )היתד. ה

1 9 *

ר ששי מ א מ בחרוש הע לם

הלק ראשון נשלים בי החקירח בזח הדרוש ונסיר הספקות

הנופלות בה לפי טה שאפשר לנו.ת ו ע ו ד ר ג ו כ ז י נ נ ק ש ר . — פ י ש ו ק ה ה ם ר י ק ח ת ה א ז ב ה ש ו מ ר ב כו ז ן נ ו ש א ק ר ר פ

ת ע ת ד ע ד ת ל ו א ר מ י ה נ פ ו א ו מד. שיש מ ר ב ו כ ז י נ ש י ל ק ש ר . — פ ש ו ר י ט בזד. ת י ט ד י ק ה

ת ו מ י י ק מ ת ה ו נ ע ט ה ו ט נ י כ ז ה ש י ס נ פ ב מ י ו ח א י ל ה ש פן מ ו באו י ב א ב י נ ע י ב ק י ר . — פ ם ה מ

ט י י ב ר ה ה ז י א ו מ ו ג ו ט י נ ש י מ ק ח ר . — פ א ו ה ת ה ע ד צדק ה ת שי ו ע ד ו ה ל א ת מ ע ת ד ע ד

ה ו ו ה וכר ה ח י ה ז מ ז ב ר ב א ב י נ ש ק ש ר . — פ ש ח ר ה ה ז ה ב ר י ק ה ת ה ל ח ת פ ה י ש נ י ש ראו

— . ן ו ש א י ו ה צ ת ה ל ו ז ר ה : :•צ- א ׳ ע ר ז ה ט מ י ט ש ה ז ש ר ב א ב ת י י ע י ב ק ש י . — פ ה ז ו י ה ת ל ב ה ם

ת י א צ ט נ ׳ ה ת ו ל ו נ ם ה ט ט ה ת ב ו א צ ט ת מד. נ ו ל ו ג י ס נ פ ט ט דשי ט טהו י מ ש ה ו ש ר ב א ב ת נ י י ק ש ט י ר פ

pit — ,tmmnnvtmnnvA תשיעי •ר״נאו מ ןמעפיג טחוי0י8 גמד אתו nta שג•— . ו ת ו א י צ ת ט ו « י צ ה ט ז אי ן ו מ ד ו ו ה ו מ ו ב א ב ת י י ש י ו ק ע ר . — פ פ י נ י ש א ד פ ה הצדדי

ה ע ו נ ת ה ו ש ר ב א ב ת ר י ש ם ע י נ ק ש ר » — . ש ד ו ח ם; מ ו שהז ר ב א ב ת ר י ש ד ע ח ק א ר פ

ח ע ב י ק א ר . — פ ש ד ו ח ן מ ׳ ת הא״ ו ל ג ח ר מ ש א ב ת ר י ש ה ע ש ל ק ש ר . — פ ה ש ד ו ח ט

ק ר י ק ד ט י ה נ ה ה י ז ה שטען ב מ ם פ מ , ה ו ו ה ה ו ה העולש ח הי יב שי י ו אש יחו ר ב ו ק ה י נ ש ע

ר ו כ ר מ ש ה ע ש ט ק ה ר . — פ ת י י ז כ ל ת ע ם ב ש ג ת ב י ל כ ל ת ע י ב ת ל ה ב ע טציאור. כ נ מ י ה נ פ ם

ר א ב ת ר י ש ה ע ש ק ש י . — פ ט ל ו ע ש ח ו ד ח ו ט נ ר א ב ה ש ל מ ת ע ו ט ל ש י ו ו ל ן ג י פ ו ה ת י א ו ר ג

— . ם ל ו ע ת ה י י ו ה ה ת י ו ה י ו א ר ג א ג ת ר י ש ח ע ע ג ש ק ד . — פ ד ש פ י ם ש ל ז ע ר ב ש פ י א א ו ש ב

ר א ב י נ ש ה ע ע ש ק ת ר . — פ ה ת ב ו ל פ ו נ ת ה ו ק פ ה ה ו מרבד. ט ר ב י ת ר נ ש ה ע נ ט ק ש ר פ

ה שטען הפליישוןו י מ נ פ ה מ י ק י ק ש פ ם ו ה ר ב י ת י ם נ ר ש ק ע . — פ ד ה ת ם א ל ו ס ע ם כי א ו שאין ש ב

ק ר . — פ ה ת ע י ה צ ה מ ר ק י ו ד.ם8ק ש ר ב י ת ד נ ה א ם ו י ר ש ק ע ר . — פ ן מ ז ע מ ב ד ט צ מ

ר י ת ה נ ש ל ש ם ו י ר ש ז ע ר . — פ ה י י ו ה ע ה ב ט ה ט ר ק י ק ש פ ס ז ה ר ב י ת ם נ י נ ש ם י י ר ש ע

פק : . ו ר ר ב י ת ה נ ע ב ר א ם ו י ר ש ק ע ר . — פ ם י ש ד ת ת ט ם ה י ד ב ר ע ה ב י ט נ פ ה ט ר ק י ק ש פ ס ו ה ב

ע ב י ט נ פ ה ט ר ק י י ש ק א פ ם ו ח * ב י ת ה נ ש מ ח ם ו י ר ש ק ע ר . — פ ה ע ו נ ת ע ה ב ט ה מ ך מ ש

— י . ן ו ש א ר ־ ה ד החט. צ ר, מ קי ד י ש ק א פ ב ו ה ר נ י ת ה נ ש ש ם ו י ר ש ק ע ר . — פ י י מ י פ ש ב ה ש ג ת

— . ד כ פ נ ה ה י ו הז י ו ח צ נ ע ה ב ד מ צ ף יקרר. מ ש ק א פ פ ו ה ר ב י ת ה נ ע ב ש ם ל י ר ש ק ע ר פ

ר ש פ םיף שאי א ו הפלו ע ט י פד. ש נ פ ה ט ר ק ד י ש ק א פ פ ו ה ר ב י ת ה נ נ ט ש ם ו י ר ש ק ע י פ

ר שכללי ת מ מ י ת ח ה ב ע ש ה ט י י ד ש ק ע ר . — פ ה י י ו ה ת ה ח ם ה י פל ו פ נ י ״ ב י ו בר ח שיהי

. ו ז י א ל ס כ י ה ש ך א י ב ת ב י ש ה ל א ד ו ה ה ה ו ב ש ת ה נ י ת נ זנייט ב ס העי י ר ב י ה ד פ ז ־ ה פ ס ה

מאמר ו׳ הלק א׳ פרק א׳ 293

ק ראשון י פ. י ש ו ק ה ה מ י י ק ה ) ה ה שבואו ו מ ר נ ו כ ז נ

וראוי שנגד תהלה מה שמאה החקירה•:הקושי העצוט, יזה כי זה מה שיישירגז באופן מה אל השלסח ההקירה בזה הדרוש, יזה כי כאשר ידענו הקושי אשר בדרוש, נתיישר בזה אל הדרך אשר תוביל

איתני אל הגעת האמת בה. יכבר יירה על קשייד. חלוף דעות המעיינים בו עד היום חלוף רב, כי זה ממה שיורה שכבר ימצאו טענות רבות מטבע הנמצאות יקויים בהם או יבוטל אחד אחד מחלקי הסותר, זמר. שזה דרכו תקשה מאד. — וממה שיורה בלי מפק על הקושי חחזק אשר בזאת החקירה מ החקירה הוא, כי ספני שיחקר בה בכל הדברים הנמצאים אם חרשמ השם יתברד אהר שלא היו, או לא היתד. להם הוייה בכללם, והיה מבואר שכאשר נרצה לעמיד בדרך ההקירה העיונית על משיג מסשיגי הדבר אס הזא נמצא לדבר, או לא, שכבר יחזיב שנדע קזדם זה מהות הדבר ההיא ימשיגי, כי מהם יתכן שגעמוד על טה שחקרגו בידיעתו, הזא ממאר שכבר יצטרך למי שירצה לחקזר חקירה שלמה בזה הרחש שידע תחלה מהזת הדבר אשר מ תהיה זאת החקירה ימשיגיז לפי מה שאפשר השגתי לארם. יזה ממה שיהייב למי שירצה להשלים זאת החקירה שידע טבע הנמצאות בכללם ומשיגיהמ, עד שמכל לבאר אם יש בהם רבר או משיג יהייכ שיהיה העולם כלתי הווה, או אם יש בהם רכר אי סשיג יחייב שיהיה העולם הווה, או אם אין בהם דבר או משיג יחויב ממגו שיהיה העולם הייה, ולא שיהיה העולם בלתי, הנה מי שיבצר ממנו ידיעת דבר מה מהנמצאות הווה. וכהמת העגק ק או מסשיגיו לפי סה שאפשר לאדם, יבצר ממנו שלמות החקירה האפשרית לאדם בזה הרחש־ והוא םכיאר ששלמות היריעה האפשרית לארס שיגיע לו ממצאיה ובטשיגיהם הוא ממה שתקשר. הגעתו מאד. —ח החקירה הוא, שהוא מחויב לחקור בה שתהיה א זסםה שיזםיף קושי מ לז ידיעה בסבה ראשוגה לפי מה שאפשר. וזה כי מפגי שהיחד. זאת חחקירה ממה שיביאגו לחקור אם השם יתברך אפשר שיהיה נמצא תחלה מולח זה העולם ואחר כן המציאו והרשו, או היא מחויב שיהיה העילם גמצא תמיד עמי היה• הוא מבואר באופן הקודם בעינו שכבר יחזייב למי שירצה להשלים זאת החקירה לפי מר. שאפשר, שירע םעצטית השה יתברך מה שאפשר, עד שיוכל לשפיט משפט ישר אם הוא אפשר עשם יתברך שיהיה פועל פעמ ולא יהיה פועל פעם, או אי אפשר בו

n 294 מלחמות

זה. וזה םםה שיוסיף קושי עצום בזאת ההקירה, וזה כי ידיעתנו בעצם הסבה הראשונה יהויב שתהיה הלישה מאד, זזה םבואר םםה שקרם. — וטסה שיוסיף קושי בזאת התקירח הוא/ שכבר יקשה לרעת םאיזה מהעצםימ וסהסשיגים אשר לנםצאות יתכן שנעםור על אמתח זה הדרוש, כי זה םםה שיחרב שמדע תחלה לסי שירצה להשלים זאת החקירה,— זםםה שמרה ה ר ק ס ואם לא, חנח חחיח נפילחי על חאםח בה ב, מח ה ר י ס על קשיה היא םאםר הפלזסיף, לפי םה שספר הרב ה לשיני• זאשר אין לני בהם טענה, אי הם נחלים אצליני, הנה םאםרינו בהם לפי זה יקשה, כאםרנזאם העולם קדםק, אם לא. וזה סטה שמרה כי זאח השאלה חיחה אצל חפלזםזף בחבליה הקושי, ער שכבר היהב סר. שזכר םהטענזח לקיים שחעזלם קחם• נבוך וםסופק בה, עם ח וזה אסנם היה בלי ספק, לפי שהפלוסוף כבר שער שכבר יםצאו טענות רבות גם לקיים שהעולם הייה, ושטענותמ לא יתנו האםח בזה על בל׳ מהו האמת בעצמו, כםז שיתבאר אתר זה• ואם היתד. זאת פניםק ב מעלתו בהכמה, בל ש השאלה קשה םאר אצל הפלוסוף עם ח שתהיה יותר קשה לשאר האגשים אשר הם לםטה םםגו בםררגת

ההכמה.

פרק #ני.rmn .ת ד.קזד0י0 בזד ו ע ו 13 ד מ ז נ

ח ההקירה בתכלית p החלזף. א ואולם דעוח חקידםים םצאגים מת י ל כ ן ח ם אי י מ ע ר פ ס פ ג ש ו ר ח ח לם ג י ח שהע ם זזה שקצתם אח ח לבר־ ואלו ם א ע . זקצחם אםרז שכבר ח ח חרש פ ם ח ל, ר ב ד ש מ ר ח ח לם ג ם מי שיראח שחעז ח גחלקו לשתי דעזח• םם מי שיראה ח מ יחיא אפלטון וחאוחזים ררמ םהאחחגים• ו, זחםחראשיגיםp המרבדים, ט ל ח י ט א רבר ב ל מ ש ר ח ח לם ג שחעוה מ כסו יחני המדקדק, לסי סח שספר טטגו אבן רשר בפיתשו ל שאחר ר.טבע, ואחריחם גםשמ חםרברים בזח חרעח• וככר גטירח ורבים מחכטי חורחגו. לזר. חרעח חפלוסוף חםעזלח חרב ר.ם יף זהגמשכים םז ו , יחוא חםל ן א קרמז לם חז וקצחם אםרז שחעז אחריו. וחוא םמאר שםבח חלופם באלו חדעוח חוא אם מפגי חחחלפזת חענינים שלקחז מחם ראייח מטבע חנםצאזת, אם מפגי שלחצר. אזחם

התירה, אם לחחקבץ שחי חסביח יחד.

מאסר ו׳ חלק א' פרק נ׳ 295

פרק שלישי. ם ה ת מ ע ת ד ע ד ת ל י א ר מ י ה נ פ ו א ה שיש מ י מ ר ב ו נ מ

וככר יםצאו לדעת רעח מאלו, לפי טה שנהאר. אנחנו, פנים רכים םחהראות. חה שטי שיאמר בהוייח העולם והפסח פעמים אין תכליח להם, שכבר נמצא ם ה יש לו קצח דמויים יקיימו דעחו לפי מה שיחשב. — ם בכל הרבדים אשר אצלנו שהם חווים נפסדים, ולזה יחשב מזח חחםוט שיחויב שיהיה הענק בן צעזלם בכלא• ובהיוח הענק כן והיה בלחי ראוי שיחיד. חשם יחברך פועל פעם ובלחי פועל פעם, הנח יחחייב לפי מה שי תשב שיהיו שם עולמות אק תכליח להם חווים קצתם אחרם סד. שיחשב ה ם קצת, כמו שיהיה ארם אתר אדם אל לא תכלית. — ו שיתויב מפני טבע הזסן שלא יתיר. אפשר היותו סתודש כטותלט. וכברת לפי שאס היה הזטן המה, היה ח א זכר כזה הפלוסוף שחי סענוח* הי ח שאט חיה , מה סטה שיורה שאין לזטן הוייה• ו השנ הזנה מטן חזםן המה, היה שס עהה נמצא בפעל ממם חחחיל, וזה בלחי אפשר, כי אין מסן רכר שיםצא בי אם בכת. והיות הענק כן, והיה ראוי לפי הסענה הקודםת שיהיה העולם הווה, הנה ראוי שיהיה, לפניו עולםם ה מ אחר, וזה אל לא חכליח, בדרך שיהיה הזםן בלחי מחזדש. — ו מר. שיחשב שיחוייב פסבע חחנועה שלא חחיח מתורשת כםוחלמ, כפוp שזכר הפלוסוף כמה שטען לקיים שיהיה העולם קרום• כי זח גפ מטה שיחייב, כשהונה העולם היזח, שיחיד. לפניו עולט אחר זה אל לאם מה שיחשב ה מ תכליח, בדרך שחחיר. החנוער. בלחי פחורשח. — ו שיתויב מטבע התפר הראשון שלא יחכן שיפצא עחפ פצורח, כי זח ממח שיחייב שילבש חחמר הזה צורה דפשט צורה, בדרך שלא יהיה עחט ממנה• ולפי שהדבר מבואר בעצמו שהדבר לא יחהוור. מלא רכר ולא יפטר אל לא רבר, אבל ישאר חחטר, הנח יחשב שיחויב טוה שיחיד, קורם זח חעולם עולם אחר, בדרך שלא יטצא זר. חחטר רק, שכבר יחשב שיחיד, כל חוור, נפסד, כםו שבאר ם ח ס םצורח. — ו חסלוסוף• וכחמח הענק בן, והיה ראד לפי םה שקרם שיהיה חעולם הווה, הנה ראוי שיהיה נפסד. זזה םקיים רעח כל םי שיראח בהוייח, שכבר יחשב שיחויב כעולם שיהיה הווה, ם ח ם חעולם וחפםדו. — ו לפי שאי אפשר שיסצא בנשם בעל חכליח בח בלחי בעל חכליח, כמו שבאר חפלוםוף, ולזר, יחויב שיהיו השםים נפסדים, כי חם בעלי חכליח כשעור• ואם היה לחם כח שיחקיימו זיחנועעז זמן אץ תכלית לו, היה כגשם הבעל תכליח כח בלחי כעל חכליח, וזה רכר כבר הונח


שהיא שקר• ובהייה העגין כן, חנח יחץ השםים נפסדים כהכרח• ואם הם נפסדים׳ הנה הם הייים, לפי שכל נפסד הייה, כסו שבאר הפליסוף. ;

חח םםח שיקיים לפי מה שיחשב רעה כל מי שיאמר כהוייח העילסק לפי םח שספר ד ק ד מ ובחפטדו. וזאחחטענח טען בבאיר י ח ני ה

ר ר.ט ב ע. ח א ה ש מ ממנו אבן רשד בפירושו ל ואולם רעח םי שיניח חעולם חוור. פעם אחר ולא יפ0ר, ויניחחזר אל חסרר, יש לו נס p פנים םחחראוח. ר ס ^ ר ע ה הווה םרבר ם תה שכבר יראה שהשכל חוא חחחלח כל הדברים, ספני מוז שנםצאח םטוב חסרר יחיושר, ונמצאים םחאחרים בזה הענק• תה םםה מ שיורח ששכל אחר חוא חחחלח לכולם, והוא אשר שם בחם סח שבהם םטוב הסרר והיושר, ולזר. אמר אפלטק, לפי מח שאחשוב, שהשכל הוא אשר הניע כל הדברים םהערר הסדר אל הסדר• ולפי שאנחנו נמצא בכל דבר שכבר יחחיוח םרבר, חנח חיכרח להניח שם רבר יחחויח םםנו חעולם• ולפי שלא יצוייר לחנוער. חחחלח, כמו שקדם, חוכרח לחניח שם חניעח םבולבלח בלחי בעלח סרר קורם חיייח חעולם• ולפי שטבע חנרם חחמישי לא יחייב שיהיה נפסר, והיד. מבואר שההפסד לא יהיה לדבר םצר הצורה, אבל יהיה ספני טבע החסר, וזר. שאנחנו נראה מפועל כל צורה שחיא חשחדל לשםור םה שהיא לו צורח בחבליה מה שאפשר, ער שינכר חחמר וינצח הצורה, וזח יחיח כשינברו הכחוח הםחפעלוח על חכחוח חפועלוח וינצחו איהם, הנח חוא מבואר שהשםים ראוי שיחיו בלחי נפסדים, ולזה יחויב שיהיה חעולם בלחי נפסד. ואם אסר איטר שאם חיו בלחי נפפריפ, חיח מחויב שיחיו בלחי הווים, לפי שכבר באר הםלוסוף שכל בלחי חוור. חוא בלחי נפסד, חה הפך מה שהניחו אפלטון• אמרנו לו שאץ זח םהויב, וזה שכבר התבאר בראשק םזה הספר שבכאן רבר חיוח, והוא םחייב שיהיח נשאר נצחי, והיא השכל הנקנה־ ועוד שכבר יחבאר כמה שיבא שאק הבאיר שעשה בזה הפלוסוף םםה שיחויב םםנו חייב

אמחי מה שהייבו ממנו. ואולם סי שיניח העולם הווה יש סאין יש לו נם p פנים מחחראיח., שסה שנםצאהו הווה נםצאהו כלו הווה םלא דבר, וזה כי ם ה — מ כל מה שנטצאהי חויח חם צורוח, כי הדבר לא נמצאהו המה במה שהוא נשם, אבל יתהווה כשיתהוו בו הצורות אשר מדרך הגשם שיקבל אותם, יזה אם תום, ואם קור, או שאר הצורות המגיעות באמצעותם• ולפי שהצירה היא הזזה םלא רבר, הגה יהיו כל הדברים אשר נמצאים הורם היוים מלא רכר־ ובהיות העגק כן, הגה יראה שיהיה אפשר

מאמר ו׳ חלק א' פרק נ׳ 297

שיתהווה העולם מלא רבר, כמו שתתחדש הצורה מלא דבר, בשיתכן שיתחדש החמר מלא דבר. וכאשר חתישב זח, זחיח שכבר חושב סמר. שקדם שיחויב בעולם שיהיה חוור. ,וכאשר חונח חזור. מדבר על צר שהניחו אפלטון, יחחייבו ספקות עצוםוה אין הםלם םהס, כמו שהתבאר טםה שטען הפלופוף לבטל דעת אפלמק־ הנה הוא םבואר שכבד ראוי שמנח העולם המה מלא דבר, כי בזה יסתלקו הספקות ההם לפי מה שיחשב. וחמשלשלא יחויב מזאת חחנחח שיחיח קורם חויית העולם נמצא אפשרות בדבר שיתהוזה ממנז «p בלתי כעל תכלית, אשר היא שקר לפי סר. שיראה םדברי הפליסיף, יזה שלא היה שם דבר םקבל לזה חאפשרות, כי לא יזנח בזאת חחנחח החםר נסצא קידם חויית העולם• ואולם לאפלטון יחויב זה הספק, ולזר. נטה יהני המדקדקק רשר סטר. שספר לזה הדעת, לפי מה שיראה םרברי חפלוסיף א. יכן יתהייב לאפלטון שיהיה העולם ע ב ט ר ה ח א בפירושו למד. ש נםצא קודם הזיו, םפני מה שהניח םםציאוח החנועד. חםכולבלת קורם חוית חעולט• וזח חבטול לא יחויב לבעל זה הדעת. והנה אחשוב שלזאת הסבה בעינה בחר הרב ד.ם ז ר ה זה חרעת, ואסר שחוא דעת תורתנו, רצוני שהוא כבר הניה הענק כזה התאר כרי שיםלט מהספקות אשר ספק הפלוסוף על םי שחניח שיהיה העולם הוזה• והעד על זהי ממאמרו חנכבד נ ש ם םהחלק ה י ר ש ע שהוא כחכ בפרק ד.חמשה ום שדעת אפלטון הוא נם כן םסכים לדעת תורתנו אם י כ ו ב נ מורה ה

היה שיאות םצד העיון. ואולם שהצורה היא הווה מלא רבר הוא מבואר. זזה כי אק שם בהוייה דבר ישתנה בעצםותו, משוב להמת םםנו הצורה ההווה, ואץ מה שנאמר שהצירה היא מצירה כמוה םםה שיורה שתהיה הזיית הצורה מדבר, מהשאנהנולאנאםר, דרך םשל, שתהיה הצורה המתחדשת מהמלאכה מהצורה אשר בנפש האוםן על מה שנאמר שהוח־ים יתהווה מחנחשת, אבל נאסר שהצורה אשיר כנפש האומן היא פועלת לה, לא שתתיך הצורה אשר כנפש האוםן ותהיה םמנה הצורח חסנעת בסלאכח,

חה מבואר בנפשו. וםםה שיחזק נם כן דעת המדברים האוהזים זה הרעת במה שהניהו העולם המה מחלקים בלתי מתחלקים, והנה זר. באופן שיהיה השם יתברר פועל העולם תמיד, כמו שוכר הרב המורד. םרעוחיהם, הוא כי הם יראו שהוא ראוי שיהיה העולם שופע מהשם יתברך תםיד, ואם לא יהיה לו פועל אלא בעת שהווה אותר ולזה הניהו אותו פועל בזה התאר, כדי שיהיה השם יתברך פועל הסיד הנמצאית. אלא שזה הרעת נבנה


על שרשים רכים כוזבים, כסו שהתבאר ממה שספר הרב דיםזדה םרעזתיהם־ עם שמזאת התנתה יתהייב שלא יהיה לכללות העולם היייה בטוחלט, כי הם יניהז השם יתברך פיעל אותו תמיד, זזה ממה שיחזיכ מטנו כמעט עיון שיהיה העולם בלתי נכנם כמציאות בעת מן העתים,

אכל יהיה תמיד שופע מציאותו טהשט יתברך., שככר ט ה ף יש לו פנים מההראות, — מ סו ל ו פ ואולם דעת ה יראה שאי אפשר שיהיה הזמן הזוה במוחלט• שאם היה הווה, היה הווה בזמן, ויהיה אם כן לפני הזמן הראשון זמן, וזה מבואר הבטזל. ובהיות הענין כן, הנה יהויב שתהיה התנועה נצתית זהטתטעע נצחי, זזה שהזמן לא יצוייר מזולת תטעה, ולא תצוייר תנועה מזולת מתטעע• ולפי שאי אפשר מציאות זמן בלתי בעל תכלית אם לא בהנהתנו תטעה מחבקת ואתת, ווה בלתי אפשר אם לא בתנועה הםבובית, כמו שבאר הפלוסוף, הנח יראח שיחויב מזה שיהיה בכאן גשם נצתי מתנועע בםבוב תמיד. ובזה הבאור בעיט יתבאר שאי אפשר שיהיה הזמן נפםר• שאם היה נפסד, היה מהויב שיהיה נפסד בזמן, ויהיה אם כן הזםן נמצא אהר הפסח־ ולוה יהייב ארםטוטלום שהזמן הוא נצהי, לא סר ולא יסור, ומזה יבאר שיש שם מתנועע בםבוב לא םר מהיותי מתנועע זלא יסזר. — ומהם, שאי יאפשר שיונה הזמן הווה במוהלט• שאם היה הדבר כן, היה שם עתה בפעל ממט התחיל הזק• ואולם אמתה העתה וענינה, לפי מה שיראה מענינו, היא שהיא יחליק בין הקודם והמתאחר-, הנה.אם כן אין שם עתה ממנו התהיל הזק חחחלה מוחלטת, שאם היה אפשר זה, יהיה שם עתה לא יחלק הקודם והמתאהר בזמן, זזה שקר לפי מה שיראה מענק העתה. ועוד שמי שאסר בהויית הזמן אין לו המלט משישתםש במלות המזרזת על םציאזתי קידם שיהיה גמצא• וזה שאם היה הזק קודם בלחי נמצא ואחר כן נמצא, והיה מבואר מענק הקודם והםתאהר שהם בזמן בהכרח, הנה אם כן יהיה הזמן קזדס הוייו. וכן הענין אם נניחהו נסםר, כי הנפסד הוא הנעדר אהד שהיה נמצא, יאמר אחר הוא זמן. ולזר, יחייב הפלוםוף שיהיה חוסן נצחי. והמבואר מהאופן הקורם שכבר יהויב מזה שיהיה חעולם נצחי. —, כי מפני שהיתר. תנועת ההעתק קורמת לשאר התנועות, לפי ם ה מ ו טח שבאר הפלוםוף, והיה בחכרה שהעלה אל מתנועע ראשון מפאת עצמי, הגה יהזיב, אם היי הגרמים השמימיים הווים, שיהיה שם םחניעע במקום אליי תעלח חוייחם, וזה יחוייב בםחטעע ההיא, אם הוגה הייה׳ ואי אפשר שילך זה לאץ תכלית, כי חיא בלתי אפשר שיהין שם גשמים אין תכלית למספרם, חגח אס כן מר. שיחריב שיהיה שפ

מאמר י חלק אי פרק ג׳ 299

מתנועע מעצמו בלתי הווה־ ואם היה שם מתנועע מצד עצמו בלתי הווה, הנה יהויב בעולם שיהיה קרום. וזה מבואר במעט עמן למימהם, שהפלוסוף יראה שאם היה העולם המה, היה שעיקבטבעיות. — ו מתזיב שתהית מציאותו בכת קורם למציאותו בפעל בזמן, כי כל הווה גה ענינו, ויהיה אם כן בהכרת זמן קודם הויית הענלם• ואם היה שם זמן, הנה שם תנועה• ואם היה שם תנועה, הנה שם מתנועע• ואם היהא שם מתנועע, הנה הוא מתנועע אם בטבע, אם בהכרח• ואם ת מתנועע תנועה הכרתית, הנה לא ימנע םשתהיה שם תנועת טבעית, כי התנועה ההכרתית אמנם תאטר ביתס אל הטבעית • זאי אפשר שתהיה שם תנועה טבעית מלת אלו התנועות הטבעיות הנמצאות, ויהיה אם p העולם נמצא קודם הוייו, וזה שקר. וזה השקר יצא בהכרח מן ההקדמה הםסופק בה, והיא מה שהצענו בעולם שיהיה המה, וההצעה אשר יצא ממנה השקר היא שקר, הנה אם כן יתיב שיחיה חעולם בלחי חווה. מאת הטענה לא מצאנו לפלוסוף כבאור, אבל הוצאנו אותה מכה דבריו. —, שהפלוסוף יראה שאי אפשר שתנת התנועה מתורשת במוחלט. ם ה מ וו בכאן חנועח מחחדשת ראשונה, הנה יתויכ שיהיה וזה שאם תחנ. ואם היה המה, היחה ה הםחנועע בחם אם חוח, ואם בלחי ת חחנועה שחונחח ראשונה בלחי ראשינח, כי כבר תקדם לה חנועחו שחחיח חנזעח התייר. ההיא הראשונה, הנה יחוייב התייר.. ואם תחנ בר. גם p שחחיר. בלחי ראשונה, מד. יחוייב אצלו אם מצר הפועל, כי חוא יאמר א ואם מצר חםחפעל. ואולם חיוב זח מצר חפועל ת שהפועל כאשר יפעל עת ולא יפעל עת, הנה שם בהכרח שנוי חורש לו בעבורו התעורר עתה לעשות זה הפעל, ויהיה אם כן לפני השנויא הקורם, הנה יחוייב בו נם הראשון שנוי• ואם אמתו שהשנוי התא ת p לזאת הסבה בעינה שיהיה לפניו שנוי, מה לאין תכלית, וזה התיובא שזה אם הונה המתנועע • הראשין המר. או בלתי הווה• ואולם תיוב ת זה מצד המתפעל, כי כל הווה, לפי מה שיראה הפלוסוף, יקרם לו שנוי בהכרת, ולזה יהויב כתועה שנניהנה ראשונה שתהיה בלתי ראשונה׳ ואם הנחנו השנוי ההוא הוא הראשון, הנה יתוייב שיהיה קודם תדוש השנוי ההוא אפשרות השנוי, כי הכח קודם לפעל בכל הדברים חםחחרשים, זהרוש אפשרות השנוי הוא שנוי או נםשך לשנוי• ואם הנהנו השנוי אשר יתורש בו אפשתת השנוי הוא הראשון, הנה יהוייב בו נס כן שיהיה כלתי ראשון לזאת הסבה בעינה, וזה שתרוש אפשרות זה השנוי הוא קזדם להחש זה השניי, זזה לאץ תכלית ואם הוא בלתי הווה, זהיר, מדרך הסניע לו שיניע, ומדרך המתנועע שיתניעע, סד. הענק


שיתנועע פעם ילאפעם• הנה שם בהכרח שנזי במניע, אי במתטעע, או בשניהם, ותחיה אם כן התנועה שהונחה ראשונה בלחי ראשונה. ואם נאמר שהשנוי ההוא הוא הקורם, הנח יחויב בו שיהיה לפניו שנוי. כמו שהתחייב בראשון, זזה לאין תכלית. וכאשר היה זה כן, הנה יחויב שלא תהיה שם תטעה מחודשת ראשונה, יזה המתנועע הראשן הווה, או בלתי הווה. יהנה הפלוםוף יעשה עוד בזה שני באורים יאמתר הוא שהוא יאמר כי המניע ת א בהם שאין שם תנועה ראשונה• ה כאשר היה מניע בכח ואחר כן שב מניע בסעל, הנה יחויב שיהיה שם שנוי, לפי שהמציאה מהבת אל הפעל הוא שניי• ובהיות הענק כן, היא מבואר שאק שם הטעה ראשונה. י ה שני היא שאם היחד• התנועה מתורשת במיהלט, היה מתחדש צרוף במניע הראשון, רוצה לומר הצרוף אשר בין המניע והמתטעע, וחחוזדש הצרוף אי אפשר מזולת שנוי • ובהיות הענק כן, הוא מתויב בשנוי הראשון שיריח בלתי ראשון, ולזה יתוייב שלא תהיה שם הטעה מחודשת ראשונה. זה מה שיחייב שתהיה התניעה נצתית, ושיהיה שם םחנועע נצחי יהטעע תנועה סביבית אל הדבקות, כסי שקרם. יבזה האופן בעיט יבאר שאי אפשר שתהיה שם הניעה אחרונה, ספני זה יחויב שיהיה שם מתנועע בכביב .לא םר םשיהיה מתנועע ולא יסור. — זמר. ם שכבר יראה מטבע החסר הראשון שאי אפשר שיונה העולם הווה בכלליתי. חה שיה החסרא נפסד כעצם׳ שאם היה הווה, היה לו ל ו 1 | W יחייב בו שלא יהיה נושא יתהווה מסט• ואם היה לו נישא יתהוה סמנו, היה הוא הנושא בעצמו, לפישםהשבכח לא יפרד סטה'שככה, ויחויב מזה שיהיה זה החסר נםצא קורם שימצא, או שיהיה נמצא בפעל, וזה בלו שקר• וכן יתחייב בו זה אלו יפסר• ובהיות הענין כן, והיה מדרך חחטר הראשון שלא יםצא ערום םהצורה, הוא םבואר שכבר יחוייב בעולם שיהיה קרום.מהם, כי ספני שהוא םבואר בגשם החםישי שאין לו הפך, הנה — ו יתבאר שהגשם החמישי היא בלחי הייה. וזה שכל היוד. הוא הייה מהפכווגפסד אל הפכו, ויתויבמזה לפי הפך הסותר שטה שאי אפשר בו שיהיה הווה מהפכו או נפסד איל הפכו איננו המה ולא נפסד׳ אבל זה הנשם התמישי אין לו הפך יהווה מסט או יפםר אליו, הנהמהם, כי אם כן יחוייב שלא יהיה הנדס התםישו הווה ולא נפסד. — ו מפני שהוא מכואר כגרם חחםישי שאי אפשר שיפסר, לפי שאץ לו סבות ההפסד, כמו שזכרנו במה שקרם׳ הנה יראה הפלוסוף שהוא מתויב בי שיהיה בלתי הייה, וזה שהיא יראה שהיא מחויב במה שהיא בלתי נפסד שיהיה כלתי הייה. זזה דבר כארז ממה שאימר אזחי, חה שכבר

מאמר ר הלק א׳ פרק ג׳ 301

יראה שא• אפשר שימצא דכי הווה שישאר נעתי• כי ההוזה יהויג כו שיהיה הבה על ההוייה קודם על ההוייה ככל הזמן העוכר שאץ לוו זח חאפשרוח נמצא בפעל ככל חלק מהזמן תכליח, וכאשר תחנ חהוא, היד. מתזיב מזח שקר, רוצח לומר שימצאו שחי הפעולותא מבואר שמח שהיהנוהו אפשר הוא המתנגדות יהד• ובחיוח חעגץ כן, ת שקר. וכבר יראה זה עוד לפי מה שאומר, ותא שהנמצא בזמן בלתי בעל חכליח חנח יחויב שיהיה נערר התכלית בקורם ובםתאתר, שאם היה בעל תכלית מצד אהד מהם, הנה יהיה מה שאץ תכלית לו, וזה שקר לפי מה שיראה הפלוסוף. זכבר יראה זח עוד מצד אחר, והוא שאש חיה בכאן דבר חוור. שישאר נצחי, הנה יהיה לו כח על המציאות וחחעדר, וחכחות המתהפכים כשיהיו בדבר אהד בעיגו, יחויב שיחיו נגררים, כי אי אפשר שימצאו שגי חכתוח חסוחרים יחד בכתוח אשר אץ ביניהם אמצעי, כמו הענץ באלו חכחוח אשר המאמר בהם, וחם המציאות וההעדר, כמו שאי אפשר שתמצאנה שחי חפעולוח חםחנגרוח יחד בדבר האחר בעינו• ולזר. יתייב בכחות אשר כהם שיהיו נגררים, שאם לא היז גגדריס, לא ימצא הזמן תותר גדול שימצא בו'זח הכת, ויחיד. שם כח אק תכלית לו, ואם היה הדבר כן, ימצאו שגי הכתות יחד, כי חזטן חאחד שאץ לו חכליח הוא חיםן חאחר שאין לו תכלית, כי אק שם כי אם זמן אחד־ .רה שהויב ככהות שיהיו גגדרים היא ראוי בכל חמאםחת לפי מר. שיאמר חפלוםוף, רוצח לומר שחמצאס בכה חוא גגדר כשילקח חכת בםקימו חקרוב חמיותד, רצוני הזמן שירתך בו אל הפעל. וכבר יראה זה עור מצר אהר, וחיא שטבע חנמצאוח חיא מחייב להם ההוייה וההפסד, או העדרו• ובהיות הענק בן, הוא מביאר. שאי אפשר בנעדר התייר. מצד טבעו זמן שאץ תכלית לו שישוב נמצא זמן אץ תכליח לו אם לא יעתק טבע הנמנע אל ההכרהי. וכבר יראה זד. עוד מצד החפוש, והוא שכבר יראה בכל הווה שהיא נפסד, ובכל נפסד שהוא הווה, וזה בכל מיני השנויים הארבעה• ולזה ירמה שיחייב לפי חפך חסוחר שמה שאיננו נפםד איננו הווה, ושמה שאיגגו הווה איננו נפםד. וכבר הזק עור הפלוסוף זה הרעת מצר הפרסום, יוה שכבר היה מפורסם לאנשים בזמנו שהשמים הם מקום לשם יתברך, כאלו ירצו בזח שחם נצחיים בנצחיותו. — ומהם, שהפלוסוף יראה שאי אפשר שיהיו כל הדברים גיסלים תחת ההיייה, וזה שכל הוזה אס שיהיה גשם, או בגשם• ואם היז כל הדברים סתתים אחר שלא היי, יחהייב שיהיה הגשם בכללו םתהוד. כמוחלט, רוצה לוםר םלא גשם, ויחייב שיקדם לחויות הגשם רקות מ יתהוח, כי המקום


הוא מהכרה הםחהווה גמ כן, הגה הויית הגשם מלא גשם בםוהלט היא בלתי אפשר• וכן חוייח חגשם מגשם בכח, חצה לומר מהמר בלחי צורה, כי החםר אי אפשר בו שיפשיט צורח, כי אלו חפשיט צורח, יהיה םה שלא גמצא בפעל גםצא, הה שקר, הגה אם כן מה שיתויכ

הוא שהגשם הוא בלתי הווה.ע וקצתם בםפר ס ש וכבר זכר הפלוטוף אלו הטעגות קצתם במפר ה. ואהשוב שטה שהגיע ר הטבע ה א ה ש ם לם וקצתם ב העו ם ו י ם ש ה יותר הפלוםוף אל שיאמק שיהיה העולם קרמק הוא םה שהאםין םעצם השם יתברך שהוא םניע נלנל הככבים הקייסים, ושהוא נטום הנמצאות וםררם וישרם. הה שכאשר הונה השם יתברך םניע םיוהר לאחר מהנלנלים, הוא םבואר שלא יתכן שיהיה העולם הווה, הה שאץ ראוי שמנח המה זה הנלגל אשר הוא מניע לו, ער שיהיה לשם יתברך פעם קשר עם זה הגלגל אשר הוא םניע לו, בדרך שיהיה שלמות לו וישיםהו הי, ופעם לא יהיה קשר לו עםו. מה םםה שלא

יצטרך באור לםעיק בזה הספר. וכבר יחשב נם כן, שאם היה השם יתברך נםוס הנםצאות וםררם וישרם, שאק ראוי שיחיד. נמצא חשם יחברך בזולה חנםצאוח, כי חםושכל אשר אין לו נושא חוץ לשכל יחשב שחוא מחויב שיחיח כוזב, כםו שהסכים עליו אבן רשר בקצורו לספר ר.נפש, יזה אצלו מר. שחכריח הפלוסוף להאמין שיהיה העולם קרםון, כי הוא כבר שער כשאין אלו חטעגות שזברגו נוחנוח האמת בזה על כל פנים, כמו שיחכאר מדברינו בהקרגז בחם בטח שאחר זה. והנה לא זכר הפלוטוף אלו הטעגוח לפי מה שהגיח םאלו העגיגים האלהיוח שהם דברים לא בא עליהם מופת, אבל הם יותר מעטי הספקות משאר הדעות אשר האמץ בהם, לפי מה שזכר אבן רשר והרב המורה• ר ד נ ס כ ל זולתו, כמו שםפר א ובהיות העגין כן, לא יתכן שישים כםו אלו הרבדים התתלת מופת לקיים שיהיה העולם קדמון, כי הפלזסיף לא אמת עגייגם, אבל הגיהם

על צר הסברה הםשובחח.

פרק רבייעיה ע ת ד ו ם י י ק ט ת ה ו נ ע ט ה ו ש ה שזכרנ י ט נ פ יב ט ה שלא •חו פן ט ו באו ר ב א ב נ

. א ו ה ת ה ע ד ה שיצדק ה י ע ר ו ה ל א ת מ ע ד

יאחר שזכרנו כבר באופן מה מה שיש מאופני ההוראות לרעת רעת מאלו הדעות, והיד. מבואר למעיין בזה המפר במעט עיון שאין בראיזח אשר קיימנו בהם •רעות אלו האנשים מה שיקויים בו רעת קיום אמתי

0

מאמר ו׳ חלק א׳ פרק ד׳ 303

זולת מר. שוברנו לקיים רעח הפלוםוף, וזר. מבואר ממד. שטען הפלזםוף לבטל אלי הדעזת* הוא מבואר שכבר היה ראוי שנחקור תחלה בטענות אשר טען הפליסוף, אם יקוים בהם רעתו קיים אטתי, אם לא, כי אלו הטענזת חם אשר יחשב שתהיינה צודקות לבר טבק שאר הטענות שזכרנו• אלא כי לעוטק זאת חחקירה לא יוק לנז הבאור בזה בשלמות בזה הםקום, עד שנבאר בדרך ההקירה העיזנית אטתת זח חררוש, יאז יתכן שנבאר שםה שהביאנו אליו העיון הוא םסכים לאטת םכל הפנים ונטלט סכל ספק. זאי אפשר נם כן םזולת שנשיב בכאן על אלו הטענות קצת תשובה, וזה כי טפני שההזקני באלו הטענית וחשבנום אםתיות, יקשה לנו להאםק הלופם, אם לא יתבאר לני תהלה באופן םה שהם אינן נותנות האטת על כל פנים, ולזר. ראינו להשיב

עליהם בכאן קצת תשובה. ונאםר בי םה שיראה שיחויב שיהיה העולם קרום םפני הנהתנז שיהיה השם יתברך טניע נלנל טייהד םהנלנלים, היא בלתי טחויב, וזה שכבר בארנו בםה שאץ םפק בו שאין השם יתברך אחד ממניעי הנרםים השטיםיים. ואם אםר אוםר שעם טה שהתבאר מדברינו מענק הסבה הראשונה יתהייב נס כן שיהיה העולם קרום, זזה כי כבר בארנז שהשם יתברך פועל בל הנטצאות, ושהיא היותר אטתי כשיקרא פועל טבל נםצא זולתו, זבהיות הענין כן, הנה יהשב שיהויב טזה שיהיה חעולם קחם, וזר, כי מן הטנונה שנניה עלה פועלת בטלה זטן אק תכלית לו• אטרנו לו שאם היה בכאן דבר יביאנו בדרך המהקר העיוני להאםין בעולם שיהיה הווה, הנה לא יוציאני זה הספק מההאםנה בו שיחיד. חויח׳ חח שיש לאוטר בחרוש העולם שיאטר שהעלה הראשונה היתר, תםיד פועלת הפעל אשר ייוהס לה עתה, והיא השנתה עצטותה, ואולם הפעל שיסודר טסנה על צר ההטבה וההנינה, והיא נתינת הצירה לנםצאות בשלם שבפנים, איננו םיוהס לד, כי אם בעת ההויד,, אבל ייוחס לח חיותר. חשוקה לצורות הטניעות, וםצר חשקם בה ישתוקקו שיושפעו םהם פעילות בזה העולם לפי סר. שתנזרהו, לפי טה שהשינו םהנםום אשר אצל חסבח הראשונה. יבכלל הנה אם היה זה הפועל ל׳יס יתברך להשלטת טציאותו, היה לזה הספק אופן מההראות• אלא שהיא אינו לשם יתברך בי אם על צד ההטבה והחנינה, ומה שזה דרכו לא יהייב שיצא לפעל. וכבר יתבאר התר זה הספק באופן יותר שלם אהר השלימנו זאת ההקירה. וכן נאמר בי מה שהונה שהשם יתברך הוא נמים הנמצאות לא יהייב שתהיינה הנמצאות נמצאות תמיר עםו, וזה כי זה הנםיס לא קנה אותו

304 מלחמות ה*

השם יתברך מהנמצאות כמו הענק בידיעתנו, אבל קנו הנםצאות םציאותם מזח הנמום• ובהיות הענק כן, הנה לא ימנע היות הנםום נמצא, והנמצאות אשר אפשר שיושפעו מציאזתס מזה הנםום בלתי נמצאית• והמשל שאס הרש אדם מלאכת כלי אתר לעצמו, הנה יקרה לו שיהיה נמום הםלאכה ההיא נםצא, ואם אק לו נישא חיץ לנפש• וכבר בארט זה בראשזן םזה הספר. ובחיוח הענין כן, הוא םכואר שלא

יהויב מפני אלו המעטת שיהיה העולם קרום. ואולם בשאר הטענות אשר זכרנו שיתשב שיקיימו רעת הפלוםוף קיום אםחי נשיב בכאן קצת תשובה על ררך הכללות, ער שיתבאר לט חאמת בזח חררוש, ואז נשוב לחקור בחם חקירה שלםה. ונאמר שאלו חטענות כשחקרנו בחם, םצאנום רזבם לקוחות מן חהקש בין חחוייה הכללית אשר נהקור בה ובין אלו ההויוח חחלקיות אשר יתחדשו םן הטבע־ והוא םבואר שאין ראוי שנקיש בק אלו חחויות, עד שנחייב לזאת חחוייח כל מח שיחויב להויה אשר נםצאה לחלק מחלקי העולט, וזה כי שם דברים יחייכו להוייה בחלק םצד מר, שחיא חויח בתלק, ואלו הדברים לא יתכן שיהיו נםצאים לחוייח הכללית, אס היה שתחיה שם הוייר, בזה החאר. וכבר תעמוד על ההבדל שיש בק אלו ההויוח, כשהקיש בור, בין הויית איש בכללותו ובין ההזנה בי אחר שנתהווה שהיא הוייה בהלק, כי ההקש הזה בעיט יהיר, בין ההוייה הכללית אשר נחקר בה ובין ההוייה התלקית הנםצאת לחלק מה םהלקי העולם,

יזה שהעולם בכללו י הוא איש אהר, זזה רבר ביארו אותו רבים סן . הקזרפים, עד שהם יקראז העזלם ארם נחל יהארם עולם קטן• ובהיות הענין כן, הוא מבואר שחחיייר. אשר חחיח בחלק טה םחלקי העולם יהםה םהויית חעולם בכללו יחס ההזנה באיש הרמוו אליו אל הויית האיש ההוא בכללו. וזה היהם הוא םבואר םאר בק אלו ההויות, זזה שכסו שההזנה היא הוייה בתלק, ובכללות האיש ההוא עוםר על האר אהד, כן.יהיה כללות העולם עוםר על תאר אחר עם התהוות הלקיו זהפםרם• זכםו שיהויב בהזנה כשתתהרש שיהיה האיש ההוא קזדם זה נםצא בפועל, כי בו יםצאו סבות ההזנה, כאלו תאםר נפש הזנה זהלכ זהכבר והאצטוםכא ישאר כלי הבשול, זאלו האברים אים, י י חי אפשר שימצאו נבדלים משאר האברים, כסי שהתבאר בספר בעל ולזה התחייב שיהיה זה האיש נםצא בפעל בכללית ?)ירם זאת ההזנה, כזה יהויב בהויית הלקי העולם ן8יר,יד, העולם קורם זה נםצא בפעל, בי בי יםצאז סבות זאת ההוייה, לפי שההוייה לא תהיה באלו מזולת, וכל התנועית יעלו אל ע מ ש תנועה קידמת, כסו שהתבאר בספר ה

מאמר ר חלק א׳ פרק ד 305

תנועת תגרם הששיםיי, כםז שהתבאר שם־ וכשהיה שם גרם שמימיי׳ יחויב שיהיו כל היסודות נמצאים והםורכב םהם, כםו שהתבאר בטבעיות. וכאשר חחאסח זח חיחס, גאםר, דרך םשל, שכםו שלא יחוייב בהיייח האיש בכללותו שיחיח חאיש חחוא נמצא קודם ההוייח, ולא חלק םםגו העלה אליו חחוייח חחיא, כן לא יחויב כהויית העולם בכללותו, אם חוגח חווח, שיחיד. חעולם חחזא נמצא קידם זאח ההוייה ולא חלק ממנו חעלח אליו חחוייח חחיא, אבל יצטרך לחכגים בזח מגיע מחוץ נבדל, חזא זולח חמניע חקרוב בחוייוח חחלקיות, כצורך חכגטחם י י י ח םניעסחוץ נבדל בחוייח חחי והצטח, כמו שחחבאר בספר בעל ובמאמר חקירם לוח, וחוא זולת חםניע חקחב בחזנח חאיש חחוא. זםי שיחייב לחוייח חכלליח חרברים שיחייבו לחוייח חחלקיח יקרח לו שיחייב בזח האיש חרמת אליו שחוא בלחי הווה, כמו שחייב חפלוסוף םפניזח חחקש שיחיד. חעילם בלחי חיוה• וחמשל שכבר יאמר אומר שראיק חעומר לפניט חוא בלחי הווה םפני ההקש בין הוייחז חכלליח וחחוייח חחלקיח חנםצאח בו, והיא ההזנה• וזח שאם חינח ראיבן חווח, חנח יחויב שיחיד. נםצא קודם חוייו, חח שאנחנו נמצא מתנאי החוייח חחלקיח חנםצאח בו שחחיח בכאן נפש זנה וכליח, כאלו חאמר הלב והכבד והאצטזםכא, כי הנפש הזנה לא העשה מולח כלי, ואלי הכלים אי אפשר שיםצאו נפרדים משאר האברים, אלא אם כן היו אברים בשחוף השם, רוצה לוםר שאם היז נפרדיפ משאר האברים לא יםצאו כהם אלו חכחוה הנפשיוח אשר בהם• ובהיוח הענק כן, הנה יביאט זח חחקש לחייב שאס היה זה האיש הווה, הנה יהיה זה האיש בעינו נםצא קורם חוייז. ובזר. בעיט יביאנו חחקש חזח לחשוב שיחיד. חעולם בלחי הווה, לפי שאם היה הוזה, היד. זח חעולם בעיט נםצא קידם חוייו, וחוא םמאר שאין זר. חחיוב צודק. זמר. חאיפן יסחלקו חרבח טחטענוח שטען הפלוסוף לקיים שיהיה העולם קרום, רצוני מפני טח שהתבאר בכאן שיש הבדל נפלא בין חחוייח חכלליח יבין ההוויה התלקיח, ולזה לא יחויב בהוייה חכלליח כל טח שיחויב בהיייח ההלקיה. ודי בזה הציור כזה הםקום בשטענוה הפלוסוף אונם טתטת משפט הכרחי על שיחיה העזלם קרםזן, ער שיהבאר זה בשלםוה

מדברינו, יאולי יאטר איטר שבכאן הטעאה מה במה שהמשלט בו טאלו ההיייח, חח כי האיש לא יההווה בכללותו אלא אם נםצא קידם זה איש סםינו בפעל חעלה אליי חחוייח באיפן טח, יכן יחריב שיהיה הענין כעולפ, אם הונח חער., ויצדק םפני זח םח שחיימ הפלוסוף, שאם חיה

20

306 מלתמוה ה׳

העולם הווה, היה שם מתנועע בםקום תעלה אלמ היייחו• אלא שהחר זד. הססק אינו םמה שיקשה, ותא שזה קרה לאיש ההתה םצד שהוא הוייה בחלק מהלקי העולם, יזה בעינז יקרה באופן מה בהזנה אשד המשלט בה, וזה שלא יתכן שיעשה בהזנה הלק מהמתרמי ההלקים אשר הורכב מהם היד, דרך משל, אם לא היתר. היד נמצאת־ ואולם מצד מה שזה האיש הווה במה שהוא זה האיש לא ימצאו מ הלק סטנז תעלה אליו ההוייה. ועזר שהאדם נם כן אשר יהיר. טמנו הזרע אין לו פעל בהויית זד. האיש המתהווה, בדרך שנאמר שתעלה הומייה אליו, מה שככר יחהייח זה האיש המתהווה, ואם ככר מח תחלה האדם אשר יהיה ממנו, ולזה יצטרך מאת ההוייה אל מניע אחר נבדל, כמו

שהתבאר בםסר בעלי ה י ים. והנה השתמש הרב הםו רה בדחיית טענות הפלוסיף בכמו זאתה באופן ההקדמה שהשתמשנו בה בזה המקום, אלא שהוא השתמש מ מתר כולל ממה שנשתמש בו אנהנו־ וזה כי אנחנו לא נשתמש בה אלא במה שינזרהו העיק האםתי שימצא מההבדל בין הויית כלל העולם וחויית חלק מחלקמ, והרב המורה השתמש בה בכללות לבאר שלא יחויב להוייה הכללית דבר םהדברים אשר יקרו לחדיר. החלקית, וזח אינו םחויב על כל פנים, כי כבר אפשר שימצאו בכאן דברים םשיחפים להוייה הכללית והתלקית. וכבר תעמוד על ההבדל שימצא בין השתמשנו בואת ההקדמה ובק השתמשות הרב המורה ממה שקרם לו מהדברים בה וממה שנאמר אותו בהשלימנו ההקירה בטענות הפליסוף אם יחויב

םהם תמב אמתי שיהיה העולם קרםון, אם לא.

פרק חמישי. ע ד ו ד ! ה י ח גז ו י ק ח ט nWin ה י » ט ראוי « י ר ב ר ז ה ז ו ו טאי ר ב א ב נ

וראוי שנחקור תחלה אם חעולם קדמון, או חווה, קורם שנכנס בחקירהן הוא המה, כאלו תאםר אם הוא הווה םרבר, או םלא דבר, וזד. אי טנואר בנפשו. וסםה שאין ספק בו עם מה שקרם םהדברים שכבר יחזיכ לנז שנהקור םאיזה מהדברים והםשינים יתק שנעםור על אסתת

, או מחודש. ם ח זאת החקירה קזרם שנחקור אם חעולס ק ונאסר שהוא ראוי שנשים חקירתט מד. םהדברים שאפשר שיתשב כהס שיהיו כלתי המים, והם הדברים שנמצא מציאותם מחבק, כםו הנדמים השםיםיים וםשיניהם, והזמן, והתנועה, והגלות הארץ, וםה שידמה לזה סאלו הדברים׳ חה שכאשר שמט החקירה םהם, יתכן

n 307 מאמר ר חלק אי פרק

שיוליכו אותנו אל אמתת זה חדרזש. תה שאס חיח בהם דבר יחייב שיהיו הוים, הנה יתבאר בלי ספק שהעולם הווה• תה שאם יתבאר, דרך םשל, שהנרמים השמיםיים הם מחודשים, הנה יחויב שיהיה כלל העולם מהודש, לפי שאליהם תעלה חוייח חלקי העולם, בםו שבאר הפלוסוף, וכמו שהתבאר מדברינו במאמר הקודם לזה־ ואם יתבאר כי חוסן םחודש או חחנועה, הנה יחויב גם כן שיהיה העולם מחורש, כי המאמר כשימצאו הגרמים חשםימיים זמן אין חכליח לו בזולח חגועה ואחר כן יחחילו להחגועע הוא מאמר מבואר הבטול, וזה מבוארp מחורש, א ה הספר־ ואם גנידו שיתבאר שיהיה הגלוח ה לםעיק מ ויהיו מסגי זח מחודשים בכללות כל החוים אשר בכאן אשר מציאוחם מדובק באופן מה, והם המינים אשר בכאן, הגה יחבאד כי העולם םהורש, וזה שאם היה זה הענין מחודש במוחלט, חגה יחויב שיהיו הגרםים השמימיים קודמים לחרוש אלו הדברים זמן בעל חכליח, לפי שהם פועלים אלז הדברים אשר בכאן, כמו שקדם, זאם היו קורסים לחרוש. אלו הדברים זמן בלתי בעל תכלית, היה בכאן אפשרות טבעי לא יצא לפעל אם לא בזמן בלתי בעל תכלית, וזה ממאר הבטול. ואם יתבאר באלו הדברים אשר מציאותם מדובק שהם בלתי הוים, הגה יתבאר שהעולם קחם, חה מבואר בגפשו. ואילם אם גשים חקירתגו בזה סהדברים האלו אשר אין םציאותם מדובק, והם הדברים ההוים הנפסדים בצד אשר הם בו הווים נפסדים, הגה לא ימצא תועלת בזאת חחקירח בםח שיחבאר םהם שהם הווים, כי ידמה שבזה יחחלפו אלו הדברים החוים חנפסדים מחדברים שמציאותם םרובק. ואם היד, םחויב באלו שיהיו חווים, חנח יתבאר שהעולם המה־ ואם היה בהם סד, שיחחייכ כו שיהיח בלחי הווח, חנח יחבאר שחעולם חוא קדםון־ ואם לא היח בהם רבד יחייב שיהיה התה זלא שיהיח בלחי הווה,

הנה יהיה אפשר םזה הצד שיהיה העולם קדום או סחידש. והנה יתבאר גם כן שהוא יותר ראוי שנשים התתלת החקירה בזה הדרוש סן חענינים אשר זכרנו משנשים התתלת חקירתנו בו סהשם יתברך, אם חוא םחוייב שיחדש העולם אהר שלא היה, או הענק בזה בהפך. זזה כי השנחנו לוה בעצם השם יתברך היא חלושה םאד, ולזה אין ראוי שנשים במר, שזח דרמ החחלת החקירה בדרוש שנרצה לקנוח מ יריעה שלמה. וכאשר החישב לנו שהוא ראוי שנשים חחחלח החקירה בזה הרחש םהדברים הנמצאים בעולם שטציאוחם סחבק, וחיר, מבואר שחקירתנו םהם תהיה אם הם חווים, חוא סטאר שהיא ראוי שנדע תחלה טה שיוכר בו ההווה מהכלחי היזח, כי כשידענו

20*


זח וחקרנו באלו הדברים אשר מציאותם מחבק אם יש בחם דבר מהדברים הנמצאים להווה במד. שחוא חויח, או אין בחם דבר מהם, חנח יתכן שנעמוד בקליח םענינם אם חם חווים או בלחי הווים. ובכאן חתבאר םאתח םתנסצאוח ראוי שנשים חחקירח חזאח, ואיך יחכן

שנעמוד םחם על אםתת זח הדרוש.

פרק ששי,mm •rfano ח ו ו ת . זד. •וגו ה ד פ ־ ג1 ב נבאו

א שהוא נעשו! לתכלית סח, וחיוחר מיוחדת שבסנולוח ההווה ת חאלחים, אלא אם חיח חחהווחו בקרי, ומד. שזח דרכו חוא מעטי* וזה מבואר בכל מה שהוא הווה במבע, או מצר המלאכה, וזד. כי הטבע יעשה כל מה שיעשה לתכלית מה, כמו שהתבאר בםבעיות, כן הענק במלאכה. ואולם מה שאינו הווה, לפי שאינו מפעולת פועל, לא חחיח בו סבה תכליתית, חה מבואר בנפשו, וזה כי אמרנו במה שאינו םפעולת פעל שהוא בזה התאר בעבור זה התכלית הוא םבואר סוחר נפשו, וזח כי תכף שנאסר שהוא היה בוה התאר בעבור זה התכלית הודינו שיש לו פועל. ולפי שסח שאינו םפעולת פעל אק בו סבר. חכליחיח, חיח שלא תנתן ברבר סחחכםוח חלמורמת סבח תכליחיח, אם לא היה סד, שבהם טצד הטבע או חבחירח־ זחםשל שלא יאםר לאיזה תועלת חיו זויות חםשולש שמת לשחי נצבוח, וקוםר המרובע בלחי, לסי p ,שזה לצלעו, וכן הענק בשאר הדרושים הלמודים,. והיה זי שאין בכאן פועל הוא אשר שם זזיות חםשזלש שמח לשחי נצכות, בי אין זח חדבר בםשזלש םפעזלת פזעל, זלזח לא תנתן חסכה הפועלת ולא התכליתית בלםוריזת׳ זאולם הםשזלש חנעשח כםלאכד. לתכלית סד. כבר יתכן שיאםר בז לאיזה תועלת היה הדבר כן בתםונה הםשולשת, כי בזה האופן היה םפעולת פועל, אכל לא יאמר לאיזה תזעלת היתד. זייתו החיצונה שזה לשתי הזזיזת הפניםיות, כי אץ זה הענק בםשולש

ספעילת פעל.

וראוי שלא יעלם סמנו שכבר יתק שתםצא סבה תכליתית לדבר ההיוון תמיר, ואם אין לםציאותו הוייה סיהלמת, לפי שמציאותו הוא תסיר םפעילת פיעל, כאלו תאםר שכבר יושפע תסיר סהצמר אשר לסניעי הנדמים השמימיים שיתנועעו חנלנלים םעצם חציור ההיא בתניעזת אשי־חםםתמעעים בהם ׳לזה אם היו הגלגלים ומניעיהם בלתי טחירשיס, הנח יתכן ׳שחשלם םחם תקעה בלחי םחורשת במוחלם, עם המת

מאמר ר חלק א' פרק י 309

החנועה החיא באופן המחר שלם שאפשר להשלים םה שבמן בה, לפי שהיא םחודשח חמיר סחציור חחוא, ומח חאופן חיא ספעולח פועל. ימה האופן לבר יתכן שיחתדש מפעולת פועל מת שאין למציאנחוד ממנו. ואילם מה שלא יתכן שיתחדש י מ חחחלח זמניח,כיחוא מתחדש ת תמיד על חדבקוח מחפיעל, חנח יחויב, כשיחיד. מפעילח פיעל, שיחיד. למציאוחו הוייח מוחלטח, כי חוא לא יחיח םפעולח פועל אם לא חונח שיחיד. שם פועל חדש אוחו• וחמשל כי חבית כאשר חונח שחוא, יחיד. בלחי אפשר שיחיד. חמיר שופע םציאוחו םחבונח, ה מפעולח המנ הנה יחייב שיהיה הבינה חוא אשר חרש חבית אחר שלא חיה נמצא,ה חה םמאר בנפשו. וראיי שלא יעלם ממנו כי מה שלא יוכר בו מ האופן ההווה מהבלתי הווה אינו באיפן שיתחייב, כאשר היה בכאן בוגר םה שלא יםצא תועלת בו, שיהיח הדבר ההוא בלתי םהורש, כי כבר אפשר שיחיד. חרישו בקרי• אבל םח שהתבאר מ הוא שכבר יחייב, כשנמצאו בו דברים לחכליח מח, שזה חדבר הוא םפעילח פועל, וזח םמאר םאר. זחנח חענין בזח חוא כמו חחשלבח במספרים, חצח לומר כשנשליכם השעה השעה לבחק אם טעינו במספר ההזא, וזח שהחשלכח לא חחן חאטח על שזח חחשבון נעשה בכיק, אכל חשפיטח חמספר־ יכן חענק מר, בשיח, חח בהכרח על חטעיח, אס היח מ שזאת חבחינח לא חתן משפט אמתי על שחרכר ההוא חיא בלחי הייה, אכל החן משפט אמתי על שהוא חווח כשיחיח בו מח מתדבריםח הכחינח לחייב א לחכליח מח, חח מבואר בנפשי, זלזח ילקח חיעלח מי היזח. א^לח שהדבר המה, ולא ילקח חועלה בר. לחייב שהדבר חו יכבו־ מכר עיד חחמח מחבלחי חויח, שהחייח אפשר שימצאו מ דברים בלתי מחריבים לו מצד טבעו ועצמותו, כמי חענק ברברים ההייס בםלאכח, חח שכבר ימצא לעץ םצד חטלאכח צורח חכסא או צורת החיבה, יאק אחת םחם סתויבת לי םצר טבעו־ ואולם סח שחוא כלתי המה הוא מבואר שאי אפשר שימצאו מ דברים בלחי מחויבים לו מצד טבעו ועצםוחו, םחצד אשר הוא בלחי המה, כי אס חיה נמצא לו רבר בלחי מחויב לו מצר טבעו ועצמותו, הנה יהיה מציאותו, ואץ שם נם כן בי כמקרה אחר שאין לו טבע יחייב היוחי נסצא מ, חח רבר לא יתכן שימצא ברברים חחםיריים, פועל חווח וח חרבר מק שאינו ראוי שימצא בחס חמיד, כי מח שבמקרר! לא ימצא כל ש אלא במעט מן חזם!. זעזר כי כבר יקשה לחניח איזח דבר חייב שיחיח זה הדבר נםצא עם המהזח אשר לא יחייב טבעו שיהיה זח חדבר נםצא בו, כי זח סםה שאי אפשר הנהחו אם לא יונה בכאן פועל אהד


הוא אשר שם אלו חדברים מחוברים ורבקימ קצתם עם קצת• וזח, עם שהוא םבואר בנפשו, כבר המצא שהסלוסוף הודה בו, כי היא אמד מה שבזאת ההקרמח מחכח בטבעיוח ובאלהיוח. ומשה שיוכר עור ההווה מהבלתי הווה הנה הוא שההור. אפשר שיהיה בעצםותו דבר בעבור זולתו, וזה םבואר אס בהווה בטבע, אם בחווח מצד חכחירה וחרצק, והוא י ההווה ־ במלאכה • זםשל זר. בהווה בטבע שהצםח הוא בעבור הבעל חי כרי שיוון ממט, וםשל בהווה בטלאכה שהלבוש הוא בעבור חארם לחיית לו לםחסה םקרירות הקיף בו. ואולם הבלתי הווה לא יתק בו שיהיה בעצמותז דבר בעבור זולתו, וזה מבואר, כי לא יתכן שתחיח לו םבה תכליתית כלל, כמו שקדם, כל שק שאין ראוי שתהיה מ סבה תכליתית לתועלת זולתו. וכבר יראה זה גם ק ממר. שאומר, והוא שהדבר שהוא בעבור זולתו חוא מתאחר ונקשר עמו, ולא יתאחד המהות התמידי עם מהות אחר אם לא מצר פועל משגיח בכללותם, הוא אשר קשר אלו הםציאויות ושם קצתם בעבור קצת, ווה מכואר בגסשו

ה הספר. למעיק מ

פרק שביעי •הגאר גו מצד אהד שהשמים מחודשים זולה הזר הראשון.

ואחר שהתבאר מה שיוכר מ ההווה םהבלתי הווה לפי מה שאפשר לגו, הנה ראוי שגחקור אם יש באלו חדברים אשר מציאותם םדובק רבר םהםשיגים הגסצאים להווה במה שהוא המה, או אין בהם רבר םאלו חטשיגים, יגשים חקירתט מר. תחלה םהגרםים השמיםיים, כי הם הסבה בהתדבקות אשר בשאר הדברים אשר םציאותם םרובק,

כמי הזמן והתטעה ומר. שירמה להם.

וגאםר שכבר התבאר במה שאין ספק בו בםה שקדם שכל מר. שימצא בעצם השםים הוא בתכלית םה שאפשר םהשלטות להשלים אלו הנמצאות, עד שאם היה נפסד מעט מהסדור ההוא, היו נפסדות אלו הגמצאות. יהמשל שמרחק הגרם חשמימיי מהארץ הוא בתכלית השלמות, כרי שיושפע ממט הפעל אשר יצטרך שיהיה ממט להשלים אלו הנמצאות, מה שכבר התבאר שכחתחלף חמרחק יתחלף הפעל הטםורר ממט. יכן יתבאר ששעיר הכככ הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות אל שמשפע מםנו בכאן מה שיושפע, ער שאם היה יותרק התבאר שתמונת גלגלי גחל או יותר קטן, היה נפסד 1ה הסחר. י חככב, ער שיחיד. קצתם בלתי נכחי חשטחים ויהיה מרחק מרמי

מאמר ר חלק א'פרק ד 311

שטחיו המרחק ההוא אשר ימצא בהם לפי םה שהתבאר, הוא גם p על האופן היוחר שלם שאפשר להשלים מה שבכאן, מפני• מה שיתחדש מזה מקורבת הככב סמנו פעם ומרחקי פעם, ומפני סה שיתחדש סור, םחלוף התנועה לככב, ער שתהיה תנועתו פעם מהירה ופעם מתאתרת. וכן יתבאר שסחר גלגלי הככב הוא גם כן באופן היוחר שלם שאפשר אל שיושפעו םהכבכ הפעולות אשר יצטרך זה המציאות שיושפעו ממט, עד שאפ היה פחרם כאופן אתר, לא היה אפשר שתתתדש םהם זאת התנועה המורכבת הנמצאת להככב, אשר אי אפשר שיושפע ממט מה שיצטרך להשלמת אלז הנמצאות אלא בה. וכן יתבאר שחלוף נצוצי הבכבים הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות בדרך שיושפעו מהם הפעולות .המתחלפות אשר יצטרכו להשלםת מה שבכאן׳ ויה שנציץ השמש היה, ררך משל, םתתלף לנצוץ הירח, כרי שיתק שיושפע מהשמש חסום האויר ומהירת נתינת הלחויית, ולזאת הסבה היו צבעי אלו הנצוציס מתחלפים, כמו שקדם. וכן יתבאר שמקים הככב בגלגלו הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות, בדרך שיושפע ממנו אל מר, שבכאן פה שיצטרך שיושפע ממנו, שאם היה הככב יותר קרוב אל, לא היה שיסע ממנו מה שיצטרך חצר הצפוני או אל הצר הדתטי שיושפע םסט לאלו הדברים, כמו שהתבאר כסה שקדם. וכן התבאר שםספר גלגלי הככב הוא ביותר שלם שאפשר אל שתשלם בו התנועה הםירכבת הנמצאת לככב אשר אי אפשר שיושפע מסט םה שיצטרך להשלמת אלו הגםצאות • אלא בה. וכן התבאר שהיות כגלגל העליון ככבים רבים באיפן אשר הם גטצאים בו היא בתכלית מה שאפשר מהשלםיח להשלים מה שבכאן סהגטצאזת השפלזת, כי בזה יתחדשוה האיסן רכזי הגמצאיח. יכן טהככביס פעולות םחחלפזת ישלם מ התבאר שהיות לקצת הככבים אזר פעצסם זלקצתם מזולתם היא בתכלית םה שאפשר םהשלםות להשלים מה שבכאן מהנמצאות. וכן התבאר שחליף חלקי הירח קצתם םקצת, ער שקצתם הוא מקבל האיר וקצתו בלחי סקכל האור, הוא בתכלית מה שאפשר םהשלמיח להשלים מה שבכאן. וכן חתבאר שחעטל חחלבי ופקומו םגלנל הככבים הקיימים הוא בתכלית מה שאפשר פהשלמות להשלים אלו הגפצאות. יכן התכאר ששעיר הגשם הבלחי שופר תמונתו שבין נלנלי הככב האחר לגלגל הככב האחר הוא בתכלית פה שאפשר סחחכפה, בעבור שלא יתבלבלו תטעות הגרמים השסיסיים, כדי שישלם פהפ פה שבכאן. וכן יתבאר שםספר הגלגלים ככ'לס והככבים הוא בתכלית סה שאפשר מהשלםית אל שישלם מה שבכאן מהגמצאות ביותר שלם שאפשר


מצר חפעולוח אשר ייוחדו לככב כבב מהם, ומצד היחסים שיחהדשו סחחמזגוח גציציהם, כי בזח ישלם גסזס חנםצאזח השפלוח וסדרם יישרם ביזחר שלם שאפשר. זבחיוח חענק כן, זחיח שכבר תתבאר שמה שימצא לי סבה חבליחיח חוא כהכרח מפעולת פיעל, חיא םמאר שהנרםים חשסיםייס וכל טה שכהם היא מפעולת פועל, ולזה הסיבבחזרםן ה&לופוף בםה שאמר בשני מספר השמע אצל חםאסר בקרי י שטעות םי שיאםר באלו הגרמים השטיםיים שהם מעצםותם היא ייחד גדול מטעות מי שיאסר זה בחי יבצםת, לפי שלא ימצא בגרםים חשטיסיימ רבר יתכן שייוחס אל חקרי וחחןרסן, ובאלי חדברים סקרים רבים אפשר שייוחסי אל הקרי וחהזרםן, והם חםקרים חנסצאים בחי וחצםח, לא מפני הטבע הםיניי. הנה זה מנת הפלוסוף בזח, אף על פי שלא אםר איתי כזה הלשון. וכאשר החישב לני זה, והיה םבואר שהדבר שהואה החאר סהקיום בעצמי הוא הוזה בהכרח, בשחונח היותי מפעולת מ

פיעל, חנה הוא מבואר כמה שאק ספק בו שהשמים המיס. ואולם איך יחבאר שחדבר חקיים בעצמו יחוייב חמתי חווח כסוחלט כשחונח דלותו מפעילת פיעל, חנה זר. יתבאר םםח שאוסר. מה שכבר יתכן שיחיד. חרבר פועל רבר, אם כשיישפע ממני מציאיתי תמיר, כסי שנאמר שכבר יושפע תמיד טחצמר אשר לנרםים חשםיטיים בנםוס הנמצאות סד. שלהם מהתנועות, ואש כשמשפע םטנו םציאוחו בעח חדושו לכר. והיא ממאר שאי אפשר שגנית בנרםים השמימיים, יכסה שזכרנו םענינם שהוא נמצא לחם בשלם שבפנים אל שיושפע מהם מה שישלם זח חםציאות חשפל, שיהיה שופע םציאותו םהשם יתברך חסיד, זזה שכאשר חנחנו זח, כבר יחחייב לנז בטזלים רבים אק חםלטק חיזח םלא ה שכבר יהזיב מזה שיהיה הז ל ח מהם בשום פנים, אם תית שכבר יחויב םזה שיהיה הזםן דבר ונפסד אל לא רבר, ואם שנשי ח שכבר יחויב םזה שלא יהיו חנרסים מחובר מעחוח, ואם שלי השמימיים נמצאים כי אם בכח, ואם רב יעי ח שכבר יחויב םזח שלא חחיח בכאן תנועה אחת מחבקת, אבל לא חחיח בכאן חנוער. לנרםיס חשטימיים, ולא חהיינח לחם חנזעוח םחחלפות בסחירות ואיחור כלל• יבבלל אם באני למנות כל הבטילים הםחחייבים םזאח חחנחח, חצטרבנז למאסר אריך, ילוה נקצר ונעמוד על טה שיש מ רי בדחיית

זאת ההנחה. ואולם איך יתבאר שכבר יחתייבו סואח חחנחח כסו אלו חבטולים שזכרנו, חנה לפי םר. שאוסר. וזח שכאשר כבר חנחנו שיחיד. םציאות הגלגלים יטה שבחם מאלו חענינים שזכרנו שופע חמיד מהשם יתברך,

מאמר ו׳ הלק א'פרק ז׳ 313

הגה יהדיב שיפסרו הגלגלים אל לא דבר הכף השפעם ממנו, וישובו שופע ההוא םלא רכר־ וזה שאם הוגה שיפעל השם יתברך מהגלגלים הנמצאים עתה הגלגלים הנמצאים אהר זה, הגה לא יהיה בכאן פועל כלל, אתר שהם תםיר באופן אתר םהםציאות. זבכלל הגה הרבר ההווה מרכריהיה הוזה םרכר זולתיי לו, לא םרבר כםוהו בכל הפגים־ והמשלת םזה חגתושת ש ת ג ה ה שכבר יתהוח הורדיט םהגתשת, ולא תהווה ז בעצמ אשר היה כםוהו בכל הפגים • ולזה יתויב, אם הגחגו מציאות הגלגלים ומה שבהם שיפע תמיר םהשם יתברך כםו שישפע אור השמש םהששש, שיהיו הגלגלים הווים גפסדים תםיד מלא רבר ואל לא דבר, וזהת הבמול. וגם כן הגה יתבאר שכבר יתייכ םזה שיהיו בעתה י ^ ב אהד הוזים ונפסדים, לפי שאם הוגהו הווים כעתה אתר וגפסרים בעוד! הסםוךלו, וישובו להיות הורם כעתה השלישי, לא יהיה םציאית הגר0 השמימיי מרוכק, אבל יהיה זמן הערת שזה לזמן םציאותו, וזה מבמר הבטול• עם שבזה האופן לא יושפע תםיר מציאותם םהשם יתבוך, בטי שהוגה־ ואט הגתגיהו גפסד כעתה אשר הוא בו הזיה, הנה יתהיב שיהיה בעתה אהד הזזה יגפטר, וזה גט כן בטיל, רצוגי שיתקבצו ההפנים תםיר יתד. — זעיר שכבר יתהייב םזה שיתהיה הגרם השטימיי ככל >תה ועתה, אתר שהוא שופע תםיד מהשם יתברך, וםזה יחהייב שיהיד העתה דבק לעתה, זיהיה אם כן הזמן סתובר םעתית. ווה שאם גיר• כק העתות אשר תהיה בהם ההוייה הזאת «p, הגה לא יהיה מםן ה־,וא מציאות הגלגלים שופע םהשם יתברך, וכבר הגחגי מציאותם שופע נזהשם יתברך תםיר, זה חלוף כלתי אפשר, הגה אם כן םה שיחזייב מזאת ההגהה הוא שיהיה העתה דבק לעתה. — וכבר יתדכ מזה גם כן שלא יהיז הגרמים השםיםיים גםצאים כי אם ככת. וזה כי מפגי שלא יתמיד םציאית אל הגרםים השםיםיים כי אם עתה אהד, והיג מבזאר שהרבדים הגםצאים בעתה לבד הם גטצאים בבת, לאכפעל,כםו שהתבאר בספר השמע, הגה יהויכ שלא יהיו הגרםים השםיםיים םצאים כי אס ככת. — זגם כן הגה יתתייב םזה שלא תהיה בכאן תגיעו םרוכקת לגרםים השסיםיים, וזה כי תתגועה הםרובקת, ואין בכאן ע ס ש יתויב שתהיהלםתגועע אתד, כםו שהתבאר בספר ה פתגזעע אתרלפי זאת ההגהה. — וגם כן הגה יתזיכ םזה שלא תהיה בכאן הטעה, לפי ^הגרםים השםיםיים לא יהיו גםצאים כי אם כעתה, ואין בעתה תמעד. י זכאשר לא תהיה תגזעה לאהד אהד םרם, לא יתכן שישלם טכללווש תנועה, כי התנועה כבר תהיה לכללותם מצד הכפל התנועה אשר לאחד אהד מהם כעת מציאותו. ומה יתבאר שלא יתכן


שתהיה בהם הנוער. םתונית ותנועה מהירח. זמאת ההנהגה יתבאר לד שכבר יתחייבו לזאח ההנחה שקרים רבים, וילת אלו אץ המלט טהם בשום פגים. ובהיות הענין כן, חוא מבואר שאי אפשר שיונח מציאות הגלגלים יטה שבהם מהכככים שופע תמיר מהשם יתברך. ובכלל הנה לא יתכן שימצא דמיון יה ההשפע כי אם במקרים אשר אין להם קיק במו התניעה ומה שירטר. לזה, ואולם ברברים אשר להם קיום לא יתק

זה בשום פנים. ובאשר התישב לנו שאין מציאות הגלגלים שופע תמיר מהשם יחברך, זהיר. םהזייב בהם לפי מה שקדם שיהיו מפעילת פועל, הנה לא שאר אלא שיושפע מציאותם מהפועל בעת התהוותם, וזה מה שיחויב ממני שיהיו השמיט הווים. ואם אמר אומר שכבר יתכן שיהיה קיום הגרמים השמימיים שופע תמיד מהשם יתברך, כמי שישפע קיים חווםר ברברים הטבעייט מהצירה על האופן שהתבאר בטבעיות, וםיאת התתה לא יתחייבו אחד םהבטזלים הקודמים• אםרגו לו שכבר ישלם בזה זאיסןה הסבה הפועלת ממת קיום הגרמים השמימיים, אבל לא ישלם מ למציאותם, ומה שהתבאר במופת הקודם הוא שמציאותם הוא םפ;ילת פועל, (לפי שאי אפשר שיונת מציאותם שזסע מהשנ£ יתברך רטיד, הנר. יתוייב שיהיה שופע מציאותם ממנו בעת התהוותם כמו שבמרני. יעיד שזר. האופן מהשפע קיום החמר םהצורח לא יחיה אלא במה שחזא םירככ מהפכים, כאלו תאמר שיעמיד החום הטבעי אשר לדבר דבר והלחיוח יישמר הדבר בעל הצורה ההיא על ענינו מה שיהיה אפשר לכחזח הפועלות שיפעלו ויגברו על הכחות הםתפעלזח• ואולם הנדמיםמ יחייב השמימיים אינם צריכים לזה, כי אינם סזרבכים, ואץ לחם ט לחט הפסד, ולזה לא יחכן שנאסר שיהיה קיוט םציאוחם שומן חמיר

מהשם יתברך. ובכאן חחבאר שהגלגלים חם מחודשים מחחחלה אחת שגה איחס ביה חחאר אשר הם בי אחד שהוא כשלם שבפגים, לחכליח ?ישלמו בי הנמצאות השפלות, מ אי אפשר שנאמר שתהיינה במקרה ;מוניחיהם ושאר העגיגיס הנמצאים כהם, אחר שהג6 בשלם שכפגים ?אפשר אל מה• שיראה בלי ספק שכוון בהם םהפעילות. ועוד שאי א.ישר גם ק שנאסר שתהיינה להם במקרר׳ מזולת סבה פזעלת הסונתיהס ושאר הענינים בהם, ותהיינה פעילותיהם םםיררות להם מסבר. יועלת ־ שאם הונח הענק כן, הנה יהיז פעזליתיהם בזה האופן מצר שקרה שיחיו תםוניתיהם בזה האופן אשר הם מ, וזה הפך מה שיראה, יה כי החסונות נמצאים ברברים הטבעיים בעבור הפעולות, ולא הפעולות ועבור חחמונות,

מאמר ו' חלק א' פרק ז׳ 815

ם• והמשל שאנחנו לא נאמר י כבר באר זה־הפלוסוף בספר בעלי חי שבבר היה העין רואה, ספני שכבר היתה תמונתו והרכבתו באופן שהיא בו, אבל נאסר שהיא בזה האופן מהתמונה וההרכבה, בעבור שיהיה רואה• ובן הוא מכואר שהגרמים השמימיים היו בור. האיפן שהם בו מהתםונר. ומשאר הענינים הנמצאים בהם בעבור הפעולות הסםוררות מהם שלא ישלטו כי אס בזה האופן. וגם כן הנה מאין קרה לתמונותיהם זשאר העגיגים הגמצאים בהם שיהיו מושכלים, בעכור מה הם, אם לא היהםציאותם מסודר, מי יתן וארע. ועור כי איך יצוייר שיסכימו במקרה שישלם מצר תםיגת האחר םהגלגלים זככביו סר, שיהסר מהשלמת בשאר הגלגלים, הגה זה בתכלית הבטול• אבל הוא מבואר בלי םפק̂ כלם באופן הזה אשר שזה מסודר להם בהכרה מעלה אהת המציאה הםבז םהככבים, וגרליהם, ואיכות זהרם, ותמונותיהם, וםםפר הגלגלים המשרתים לככב בככ, כדי שישלם מהם מה שכוון בהם ביותר שלם שבפגים שאפשר. וכאשר הוגה שזה העגק הוא בהם מסבה פועלת, כסו שהיא מבואר בגפשו םעגיגם, הוא םבואר שיהוייב םםה שקרם מהדברים שיהיו הגרםים השםיםיים םהודשים. ובכלל הגה אם ישיג התפישה מי שיאםר באלו הדברים אשר בכאן, כסו ההי זהצםה ושאר הדברים הטבעיים, שהם מסנה פועלת, הנה יותר ראוי שישיג התפישה מי שיאמר זה בגרמים השמימיים. וזה כי מפני שאנהנו נהייב ברברים שיהיו ממכה פועלת, ספני מה שנמצא בהט מהטוב והסבה התכליתית, הנה סח שימצא בו יוחד טהטוב והסבה התכליתית הוא יותר ראוי שיהיה מסבה פיעלת, יזה בי כבר יתכן שיניע לרבר שעט p הטוב והתכלית מזולת טבח פועלת, כאלו תאמר שתפול אבן ותתפוצץ במקרה, באופן שיהיה שם חלק םטנה נאות לשבת עליו. ובהיות הענק כן, והיה טבואר םהגרטים השטיםיים שהט קנו יותר םהטוב והתכלית, ער שאין בהם דבר במקדח, כסי הענין באלי האישים הטבעיים שיטצאו בהם טשיגים דכים ללא תועלת, והם הסקרים הנםצאים לאיש בסר, שהוא איש, יאק בהט זה הטבע בעת זולת עת, כסו הענין באלו האישים אשר הט נפסדיס׳ היא םבואר שייתר בטל היא הםאםר בשהנרםים השמימיים אינט םסבה פועלת מהמאמר בהי יחצמח יבשאר הדברים אשר בכאן שאינס םסבה פועלת. ולזה הטכיט הפלוטוף באלו הנדמים השמיםיים שהם םסבה פועלת, כאלו טבע האמת הכריהז על וה. וכבר התבאר םרברינו, שכאשר הונח בנרםים השסיםיים שיהיו םסבה פועלת, הוא םהויב שיהיו השםים םהודשים. ובכאן התבאר שהשםים םהודשים בסר. שאין ספק בו• וםספר הםופתים אשר יתבאר בהם זה םזה

316 מלחמות ח'

חבאזר הס בםםפר הרבדים העצםים בעצם השמים, שאץ בהם רבר שלא חיח לתועלת מבואר, כמו שהתבאר כסה שקדם׳ והיותר נפלא בוח חמופת חוא שהוא געשח םחקרםוח חם כלס ידועוח בעצםם, ילחנלית

חעגץ, כסו שבארנוחו. בכאן אחשוב שכבר חוכרחז קצח האחרונים חנסשכים אחר דעת הפלוסוף שיודו שהשם יחכרך יחד ענק חשטים וםרר איחס לפי מה שחס, כסו שספר חרב המורה, כאלו רצו לקבץ בק ההפכים, כי זה המאמר יחייכ כשמים שיהיו מחודשים, והס האמינו שהם בלחי הווים. זכאשר חחבאר שחשטים מחודשים, הזה לא יקשה לבאר םזה שהעולם סחורש, כי כשלא היז בכאן שטים, לא היז בכאן מעלח זםטח, זכאשר לא יהיה בכאן םעלח וטטח, לא יחמ בכאן יסיחח, זכאשר לא יהמ בכאן יסודות, לא יחיה בכאן חםורכב מחם. ובכלל חנח ספני שהשםיס חם חחחלח ©זעלח באופן םח לשאר הדברים הטבעיים, וחיח םן המבואר שכאשר לא תמצא התחלה, לא תמצא סח שהוא דבק להחחלה ונמשך לח, חוא םכואר שכאשר חחבאר שהשםיש סחורשים, חחכאר שהעולם

בכללו םחורש.

פרק שמיניnAuono arts nuwtu .פד niVuo >xn תבאר מ שזמטיפ םחזדשים•

.nw mtw n&3 nnrh יענמאויו

וראוי שנחקור בהחר ספק סח םשוחף לאזםר בחוייח העולם ולאומר בקדמזחו, קזדם שנשלים החקירה בשאר חדברים אשר ילקח םחם מופת אם חעילם קדום אם מחורש. וזח חספק הוא לקוח מחדברים חנםצאים כשסים אשר לא יחן טבע חשסים שיחיו נסצאים ב\ז0׳ וזח שאם חמ חוייס, חגח נחשוב שיחיייב שלא יחיח כחם, דרך סשל, לתמר האתר צזחח םחחלפזת, כמו הענק בשאר חדברים חחזים םחדברים חטכעיים, שאנחנו נםצא בחם לנושא חמיזחר צורח סמחרת, והצירות חסתחלפיח בחם חם צורזח לנושאים םחחלפיס• ואם חיו בלחי חוזים, הנח בחם מחר מבואר חחיוב, כי לא יצויר שיחיד. ברבר חבלתי חיוח רק

מר. שיתחייב לו מצד טבעו ועצמותו. זאזלם שיש בשמים דכריט רביט בלחי מחזייכים לחט מצד טבעם ימציאיתם, הוא מבואר. מח שכבר חחכאר בטכעמח שטבע הגרם השםיםיי הוא אחר אק בו חלוף כלל, אבל חוא פשוט יםתדםי חחלקיס, כי טבעו הוא לא קל זלא כבד• זכאשר החישב זה, הגה ימצאו מ בשסיס דברים רביט לא יתן טבע השטים שיהין נםצאים בהם. וזה

מאמר ו חלק א׳ סרק ח׳ 317

*»יך שהוגה העגין םסגיעי הגרמים השמימיים אשר הם אורותיהם, הגה הם םתהלפים במין• חה שאם הגהט על האופן שבארגז עגייגס במאסר הקורם לוה, הגה העגץ מבואר שהם םתהלפים במין, וזה שאם היגרוו עאת ועלולים במו שיגיהו אותם המפרשים דברי הפלוםוף, לסיה הם גם כן מתהלפים במין בלא ספק • וככלל הגה טה שהביגו מדבריו, ת מפגי שאגהגו גקח ראיה המיר מהפעולות על הצורות אשר יסודרו מהם אלז הפעולות, ותה מבואר שכבר יסודרו מאלו המגיעים פעולות סחחלפות, לפי מה שהתבאר סמר, שיושפע בכאן מאהר אהר םהככבים, הוא מבואר שאלו הםגיעים הם םתהלפים• ובהיות העגק כן> רצוגי שאלו המגיעים אשר הם צורות לגלגלים הם םתהלפים, והיה מבואר שהגרס השסימיי הוא כלו מטבע אהד, הוא מבואר שהצוךות המתהלפות אשר ימצאו לאלו הגלגליט היא דבר לא יתנהו טבע הגלגלים. ואומר עור כי היות הנלנליט מתתלפיט בבמיתט הוא רבר לא יתנהו טבעא הנלנליט. חה שבבר יראה שכמות דבר דבר מהרבריט הטבעיט ת משוער לפי טבעו, ולזה לא תמצא, דרך משל, גמלה בשעזר נמל, ולא גמל כשעיר נמלה, ואולם היה אפשר באלו הרבריט אשר בכאן שיהיו אישי המין האחר מתחלפים בכטוחם, מפני שתא מחויב בהם, לתותח מורכבים םחפכים, שיחיח לחםרס רחב בכמוח ובאיכוח, ולזה יתחלפי מוני אישי חמין חאחד חלוף מר, מצר טבעט חפרטי, וימצאו מפני זח קצחט יוחר נהיליט מקצת, לחיות מזנ קצת יוחד נאוח אל חצמיחח מחר מקצחט• ואולט חנרמיט חשמימייט שאינט בעלי מונ באופן שיתכןא מבואר שלא יחן טבעט לחמת חלוף כק גלגל חאחר ונלנל חשני במזנו, ת שיהמ מחוזי פיס בבמוחם, בי אין לחם משיגים מצד טבעט חפרטי, לפי שאין בהה רבר במקרה, כמו הענק באישי אלו הדברים אשר בכאן. (אולם שתא מהזיכ באלז הדברים אשר בכאן שיהיה לחםרם רחבח וכאיבוח מפני תוחם מורכבים מהפכים, ותא מה שהצעניהו ו מ מא מבואר םמח שאזםר. חח שאם לא חיח לחמר חמין האחר בכאן, ת רחב, חנח יחיו בכאן מינים אק חכליח למספרם, ווח שכבר יחחדשו מערוב טבעי חיםוחח יהסים מצר ההרכבה והמונ לאין תכלית, ואם חיח לכלמונ מחט צורח םיוחדח, חיו בכאן טיניט אין חכליח למספרם- ואולם המינים יתיב בהם שיחיו מונבלי חמספר, לפי שחיא מחריב שיהיה םהיתם מושכל לשכל הפועל ולשם יתברך, ימה שלא יקיף בו מספר לא יתכן שיהיה ידוע, הנה אם כן מה שיהדיב שיחיי הטיגים כעלי חכליח כמספר• חח סמר, שיחייב שיחיח לחמר הסין חאחר רחב, ער שיחכן שימצאו לאנשים מתחלפים מסק אחר םזגים ת מ י א כ


מחחלסים הלוף שה. ועוד בי חמר אישי אלו המינים, להמחי מקבל תמיר השנוי כאיכות, אם בםבח האויר המקיף בו ומה שירטה לו םהרברים אשר סתזץ, אם בסבת ענינים אחרים, כמו המזונות יהדימח להם, הנה אם לא היה לו רהב באיכזת, היה בלתי אפשר שיתקיים כי אם זמן מועט מאד, כי.כבר יצא מהמזג המיוחד לו תכף שנחחווה, והנה ימשך לי המוח בהכרח מפני צאתו מהםזנ הםיוהר לז. ולזאת הםבה בעינה היה מחייב שיהיח לו רחב בכמוח, ווה כי מפני שההפוך דבק לו בסבה הענינים אשר מחיץ, והצמיחה םצד המזין, הנה אי אפשר שיתקיים האיש בכםוח אחד כלל, זאם חיה כסזח אישי המק םונבל שלא יקבל הפחוח יהיחר, חנה נמשך בהכרח אל השנוי בכםות המוח• עם שהיא בלתי אפשר החהיוח אישי המינים אשר בכאן אם לא היד. לחםרם רהב בכמות, ווה שלא יתכן בהם שיהיו בהתחלת ההוייר. בכמות השלם אשר ימצא לאישי המין ההוא, והמשל בי לא יתכן שיחחויה בבטן הבעל היים הי נהל כמהו, וכן הענק בצסהיס הנולדים םהזרעים, וזה מבואר מאד. והיא םביאר שהחלוף אשר באישי הטין חאחד בכםוח הוא םפני ההלוף אשר להם באיכוח, גאלז חאמר שמזג זה ייתר נאות אל הצמיהה וגידל הגיף ממזג זה. ובהיזח הענין כן, והיה םביאר שאי אפשר בנרםים השמימיים שיהיה ביניהם הלוף באיכותם, כי אינם בעלי אימת, היא מבואר שלא יתן טבעם שיהיי מתחלפים בכטית, כל שכן שהיא טביאר שלא יתן שיהיו םקיפים קצתם בקצתם, חה שאנהנו נמצא ברברים אשר זה דרכם שהם בעלי טבעים טתתלפים, לסי הענק ביסודות שככר יםצא הסיקף טבעי מהם זזלת היסיר אשר יקיף בו. והנה היה ראוי מצר טבע גרם השטיםיי שלא יהיה בכאן מסגי זולת אחד כמספר, כמו העגין כטבע טבע מהיסודות הארבעה. והואq כן שלא יתן טבעם שיהיו בלתי גכהיי השטתים, בדרך שיהיה i םביאר הגלגל מחר עב מהצד האחר םמה שהוא טהצד האהר• חה כי טפגי שהיא מטבע אחר, הגה יתן טבעו שיהיה םתרסה בכל צרדין. ועוד שהלץ הגלגל הם כלם מטבע אחר, ולוה לא יחן טבע הגלגל שיחיה בו חרק אחר םםגו םחחלף לשאר הלקי הגלגל, כשיהיה ההלק ההוא מאיר ובלחי ספיריי, יהיא הככב, זשאר הלקי הגלגל הם ספיריים יבלחי םאירים• זזה כי הדבר המורכב םהפכים הוא אפשר שיהיה בו בסו זה החלוף כהלקיו, להיותו מורכב מדברים םקכילים, ולזה יחכן שיהיו קצת חלקמ מתחלפים לקצחם, כאלו תאמר בחי שטבע הכבר ממט היא מתחלף לטבע המוח, ואילם מגרם השםיםיי לא ימצא בו חלוף בין הלקיו, לסי שהוא מטבע אחר, כמו שהתבאר מעגיט•

ו

מאמר ו' חלק א' &רק ח 319

ולזה היא מבואר שלא יחן טבע השמים שיהיו בו אלו חבכבים שהם בו.

וכבר יתבאר באופן הקודם כי מפני שהככבים כלם הט מטבע אחד, הנה לא יתן טבעם שיהיו מתתלפים בכמותם, במו שנמצא מעניינם• ובזה יתבאר כי מפני שהככבים הט כלט מטבע אהד, הנה לא יתן טבעם שיהיה צבע זהר נצוציהם םתהלף, עד שיהיה קצתם אדום וקצתם לבן וקצתם במראה אתר, כמו שהתבאר מעניינם, כי זה אמנם אפשר ברברים אשר בכאן לחחחלפם בחום והקור והלחות והיובש, כמו שהתבאר בטבעייח, ואולם הככבים שאי אפשר שיהיה ביניהם חלוף כלל, לפי שחם כלש מטבע אחד, הנה לא יחן טבעם שימצא חלוף ביניהם בצבעיהם. ובזה יחבאר כי מפני שהבכבים הם בלם מטבע אחר, לא יחן טבעם שיושפע מנצוץ אהד מהם רבר םחחלף למה שיושפע מנציץ האחר, והמשל שאי אפשר שיחן טבע הככבים שיהיה השמש מחמם ומיבש יזבש מזוג מה שבכאן, יהירה מקרר וטלהלה, כמו שנתפרסם מעניינם. זבזה יתבאר כי מפגי שהככבים הם בלם מטבע אתר, לא יתן טבעם שיהיו קצתם מאירים םעצםם וקצתם מקבלים האור םזולתם, במי שנראה מענק השםש והירת. ובזה יתבאר, כי םפני שהככב הוא כלו מטבע אחד, הנה לא יתן טבעו שימצא הלוף בין קצת חלקיו לקצת, בשיקבלו קצת הלקיו האור, וקצתם לא יקבלוהו, כמו הענין בירח, וזה, כמי שכארנו במה שקדם. ובזה יתבאר כי מביאו־ מהצל הנראה מ מפני שהגרט השמיט״ הוא כלו מטבע אתר, הנה לא יתן טבעי שיהיו קצת הגלגלים עם ככבים רבים, וקצתם עם כככ אהד לבד, וקצתם טבליא כלו מטבע אהד, כככ. ובזה יתבאר כי מפגי שהגרם השמימיי ת לא יתן טבעו שיהיו קצת הלקיו שוםרים תמוגתם, וקצתם בלתי שומרים תטזנתם, כי זה דבר יתכן שימצא כסה שבכאן להתחלף קצת הדברים מקצת בעובי והדקות, םפני התהלפם כתום והקור והלהות והיובש,

ואזלם בגרם השטיטיי לא יתכן זה, לפי שהוא כלו מטבע אתר ובהיות העגק כן, והיה טבואר שאם היה הגרם השטים״ קרים, לא, והיד. יחכן שימצאו בו אלו הדברים אשר לא יתן טבעו שיטצאו מ נם בן םםה שיהשב שאם היה הנדס השםיםיי הווה, הנה לא יתק שיםצאו בו אלו הדברים, לפי שכבר נםצא םההוים בטבע אשר בכאן שלא יםצא בהם רק טה שיתנהו טבעם, הגה איך העגין בזה, טי יתן יארע. ונאסר כי כבר התבאר בפרק הקודם שהשםים םתודשים בטד. שאין ספק בו, ולא התבאר שיהיה הרושם על דרך הדוש ההווים אשר בכאן, והוא הצד אשר הוייב בו זה הספק• אבל אולם בזה תבדל ההיייה


הכלליח לחייוח חחלקייח, כי יש כץ אלי החזיות הבדל נפלא בהכרח, כמו שקרס, ולזה לא יםנע בזאח חחוייר. שתתיר. בזה האופן אשר לא חרמה כר, חחיייח חחלקיח. וגם כן הנר, אנחנו נמצא בחוזר, במלאכת מה שינהג זה הםגהג, זזה כי בעלהםלאכה יחן לחמר חאחד צירות מתחלפות מהצורוח אשר מדרכם שיגיעו מכמו זה הפועל, וזח שחצירף יעשה םזה חכסף חרםיז אליו גביע אי מבעת אי גזם, אי מה שירצה םשאר חעגיגים אשר אפשר שיעשר, אותם םחכסף• ובחייח העגק כן, הנה תהיה הזיית השמים מהשם יחברך על זה האופן, רצוני שחהיה חהתלת ההוייה ההיא הרצון יהבהירה, כמי הענק במלאכה, אלא שהםלאכד, לא תתן טור, כי אם התמונות, להיותח חוץ מחדבר, יהשס יתברך •תן םבע בכללות הרבר, כםו שנםצא םפעולות שאר השכלים הנבדלים. והיא ראוי שיהיה פועל השם יתברך יותר־ נפלא וייתר נעלה מפעל שאר הפועלים העלולים ממנו, כםי שםדרנתו נבוהה םםררגתם לאין שעיר, ושתהיה פעולתם םפני זח םונבלת וםסוררה, לא יוכי£ לשנוח חסדור חחוא, כסו הענק בפקידי המרינה אשר חם חתת הראש הראשון• ותהיה פעולח חשם יתברך לפי סח שיגזררו רצונו, כמו חענין בראש חראשון על חםדינר, שיסדר ענק חםריגח לפי םר, שירצה. ובחיוח הענק כן, חנח מה שיחוייב סהםופח חקורם, שיחיו חשםים מחידשים, יהיר, כשיחיח תחשם על דרך םר, שיתחדש םחבחירח יחרצון,לא על דרך םחשיתחדש םהטבע. ואולם איך אפשר שיונח זח חעגין בשם יתברך בדרך שלא יתחדש םםנו ספק, חנח נחקור עליי אחר חשליםגו חחקירח בקדמות חעולם יחרישו בכל הפגים שאפשר לגו. ובכאן חחבאר שההוייה אשר התתלתה הבהירה והרצון היא קודםח להוייה אשר החחלחח חםבע• וראוי חיח לחיוח כן, ייח שכםו שתנועת חבחירח חיא חקורמת לשאר חתנועות, כמו שתתבאר בספר, כן ־הרה המתחדשת םחבחירה קורמח לחויות חמתתרשות ע מ ש ה בדרך הטבע. ואןלם אם יחוייב שחהיח לפני זאח החוייר. תנועה, אם לא, חוא ממר. שנחקיר עליו אחר חשליםנו החקירח בקדםוח הע^לם וחדושו לפי םח שאפשר ליו וראוי שלא יעלם םםנו שכל אלו חוברים אשר זכרנו שהם נמצאים בשםים שלא יתן טכע חשםים שיםצאו בו, הם כלם םופתים על שהשםים םתודשים סרירצון והבהירה, ולזה יהיו בכאן נם כן כופתים רכים הם זולח חםופתים ־קזדטים יתבאר םהם

שהשמים סתורשים.

821 t> מאטד ד מלק א פיק

פרק חשיעיו היאשמיט ח ו יוו5אד ט פאי *וזד שהשנים מחודשיפ זןןין שגי מ

ונאסר גם p שיש בשמים דברים רכים הם כעמר זולתם, והם סן םנזלוח הנםצאזת להמר. כסה שהוא המה, כסו שקדם. הה שהתנועות הנמצאות לנלנלים על האופן שהם בו שהשלם םהם התנועה המרכבה הנראח לככבים שישלם מסנה זה המציאזח השפל במחר שלם שאפשר, כסו שחחכאר מרברתז בסאםד הקורם, ר& בהכרה כעמר תלחם, כמו שנבאר• ואולם כל מה שנםזזא בעסיס םתםונותיהם וםםרחקם םהארץ וסהככבים, לפי סד. שהם 0 מהנוהל והזוהר ומתנטיזח שזכרנו שהם נםצאים בהם, הוא אס ספני שיתכן בהם מציאות, כמז אלו חחנזעוח שיצטרכו להשלמת מה שבכאן מהנמצאות, אס מפני שימצאו מ הנמצאות אשר בכאן סאלז החטעזת• זבהיות חענין כן, חגר. הוא מבואר שכל םה שנמצא בשםים מאלז הדברים שקרם זכרם הוא נמצא לחם בעבור זולתם, זהזא זח חםציאוח חשפל. וכאשר התישב זה, והיה מבואר טסה שקרס שמה שימצא בו רבר כעבור מלחו חוא בהכרח הזוה, חנח יחזיב מזח שיהיו חשטיס מחודשים. והנה םספר חמופחיס אשר יתחייב סר&זד. מזה הצר הס בםספר הדברים הנםצאים בשמים. ואולם שחחנו׳עוח הנסצאות לגלגלים על האופן שהם בו הם כעמר הלחם בהכרח, הגה זה יתבאר סטה שאוסר. מה שתנועותיהס אי אפשר שיחמ למק אל דבר שיצטרך לעצםוחס, או לברוח מטה שהיא כגגד, כסו חענק בבעלי חיים, לפי שהם לא יצטרכו אל רבר מחוץ ישלם מ מציאותנו כמו חעגק בחי שיצטרך, דרך משל, אל המזון או אל סח שידמח לו מחרברים אשר יצטרכו לו לחעםרת מציאוחז, ואק לחםpro נם כן רבר יחער לםכעם יברהו םםגז, כי אק להם הפך, ולזה לא שחהייגה חגזעחיחס לברזח םסח שחוא כגגד, זלמק אל חגאות. ואם אסרנו שו^גוער. חיא לחם כעמר שהם חיים, כי חתגוער. היא חמב סח לדברים חטבעיים, כטז שיאמר חפלוסוף• חגח יםשך לוח חטאשר שיחמ חגלגלים םחנועעים חגזעה םה, אבל לא יחחייב מזח שיהי־ מתגזעעים כנד אשר הם מ םתנזעעים שלא יתכן השלםת אלו, כסי שהתבאר. ועזר שזה הסאמר יראה הנמצאות השפלית אלא מא שאק לו פנים, הח כי ומתנועות חנםצאות לחי בסר. שהיא חי ת לחשלים םציאותו, זלא יםצאו מ חחנועוח לבטלח בטבע אם לא בבקשת חערבות, כסו תנועות חארם בםחולוח, הח לא יחיד. םחם כי אס מעטpro םומסן, להמת מה שזח ררמ בלתי נאהב אצל הטבע• ולזה לא

21


שתהיה זאח ההנועה החטידיח גטצאת בהם בעבור עצסיתם ללא דבר יטשךלהם בעצטותם בעבורה טהטוב. ואם אטר אוטר שזאת התנועה היא להם בעבור הערבות בםה שהם השיגו, כמו שיקרה לארם בעת השיגו דבר טה שיתגועע בטקזם• אמרנו לו שהתגועה תקרה לאדם כעת חקרו ברחש טה, טפני שהוא כבר יתגזעע בעיוגי טדברים יוליכוהו אל הגעת האטת בחקירח חהיא, כי ורגועות נמצאות נמשכות קצת לקצח בזה האופן, כטו שיתגועעו כטחולזח מתגועת הקול חשיריי על יחם תגועח הקול ההוא מהטהירות יחאיחיר, ווה בעיגו יקרה לארם בעת דרכו אל, ולפי מהירות טחשבחז ועמנו ואיחוח להתנועע האטת ברחש טה מקצת חרכרים אל קצת בחקירתי תהיה תנועתו ואיחוח־ אבל הגלגלים אין להם תטעה להשיג מה שבכר לא חשיגו אותו, כי אין בהשגותיהם דבר יהיה להם בכת, אבל תםצא לחם חטיד ידיעה והשגה לא תחיים תטעה, אבל היא טגזהה, כטז שזכר הפלזםוף, ולזר. לא תחויב לה זאח התטעה כעמר ההשגה. ועור שאם הוריט שתתויב להם תטעה כעבוחע בזה האופן הגפלא אשר חיתח נו ואח ההשגה, הגה לא תחויב לו שיטשך בכאן טרבוי הפעולות אשר אי אפשר שישלטו אלו הנמצאות אלא בה. ועוד שהתגזעה יראה טענינה, כטז שזכר הפלוםוף, שהיא תטגע ההשגה, זזו היא חםבח שהשכור לא יבק טושבל בעת שכחתו טפני התנועה החזקה הנמצאת לו, וכן הגער בעת הגדול, וזה טסת שיתבאר טטנו שאין טתנאי ההשגה שתטצא עטה תנועה. ובכלל הגה אין ררך להגית שתהיינה בהם אלו התגועות בעבור השגותיהם, אם לא שגגיח כי טפגי שצייח גטים אלי הגטצאית יסדרם יישרם לפי מה שאפשר לוש, השתוקקו מעצם הציור ההיא לרתטעע כאופן יושפעו מהם אלו הגטצאות אשר בכאן ביותר שלם שאפשר• וזה טסה שיחייב

שתהיינה אלי התנועות בהם בעבור זולתם, כםו שהנהנו. וכאשר התישב לנו שהתנועות אשר לגלגלים הם כהכרח בעבור זולתם, והתבאר גם כן בטאטר הקורם שםציאות הככבים בגלגלים הוא גם כן בעבור זולתם, והיה טבואר ששאר הדברים הנטצאים בשמים טחטיטת הגלגלים יטספרט יסחרט וגטיותיהם יטה שירמה להם הם בעבור שישלטו לככבים אלו התגועות אשר להם, היא טביאר שבל, אלו הדברים הם בגרםים השסיסיים בעבור זולתם. ובהיות העגין ק הגה יתחייב מכל אחר טאלו הדברים אשר גםצאים בשסים בעבור זולתם שיהיו השטים מחודשיה, כסו עכארט זה כסה שקרם אצל החקירה במה

שיוכר בה ההווה מהבלתי הווה.ה הםסק, ולוה חתר לתת סכה וראוי שיזרע שכבר שער הסלוכיף מ

323 v מאמר ו׳ חלק א' פרק

באלו הענינים הגםצאיס בשטים שיהיו םפני טבעם• ולזר. תמצא שהוא יבקש לתת םבה בהיות צד התניעה היומיות מהמזרח אל המערב, ואםר שזה הענין הוא בה כדי שתהיה התניעה מהימין ולפנים, כי זה הזא המחר נכבד, וזה כי הפלוסוף יראה שיש לגרםים השמימיים יםין ושמאלי ופנים ואתור מצד םה שהם בעלי נפש• והוא מבואר שםזה יהוייב לו שידלה מצב שאר הנדמים השמימיים הםתנועעים לצר המזרת בהפך מצב הגלגל היוטי, כאלו תאמר שיהיה המעלה בשאר הגלנלים לצד המטה בזה הגלגל, בדרך שתהיה תגועת שאר הגלגלים גם כן מהימק אל השמאל ולפגיט. וכן תטצא שהוא גתן טבה בהיות הככביט העליוגיט יותר מאוהדי התניעה מצד קורבתם יותר אל הגרט הראשון המגיע אותם להפך צד תגועתם, ולזה יםגעם מהתנועע להפך הצד ההוא םצד תשוקתם להמשך תגועתו. וכן תםצא שהוא גתן םבה בהיות בגלגל עליון ככבים רבים ובשאר הגלגלים לא יםצא כי אם כוכב אתר, לפי שאם היו בהם ככבים יותר, היה משיג הגלגל העליון לאות בהגיעו אותם. ואולם שאר הסבות שגתן בעגק םה שבשםים, הגה כשיעויק בהם, נםצאם כלם מסכימות אל מה שהנהנו מעגייגם במה שאמרגו שכל זה הוא בהם כעבור אלו הדברים אשר בכאן, בכדי שיהיה ההוייה וההפסד נהם שימר סדר ויושר. והנה שתק הפלוםוף בהרבה םהדברים הנמצאים בשטיט, אט מפני שלא יוכל לתת בהט הטבה טצר טבעם, כםו שיתוייב לו לפי מאמרו בקדםוח העולם, אם טפני שהלטודיות היז בזטנז בלתי שלםית. ועל כל פגים הגה תםצאהו םםכים שהגרםים השםיםיים הםם ים עלולים, ולזה תתר לתת םבות במה שיםצא בהם, ואמר בספר השם שאם היו עלה לכד, לא יתכן לבקש בעניגיהם עלה וסבה. ל ו ע ה ו וכאשר הורה בהם שהם עלולים, הנה הוא מבואר־ שיהויב דלותם םחדשיט בטיהלט, אז יהוייבז הבטולים שזכרנז בפרק השביעי םזהה הדרוש, עט היות אצלו טענות המאםר. ילזה נשאר הפליסוף נבוך מ רמת לקיים בהם שיהיה העזלם קדום, כי האיש הזה לטול מעלתז בהכשה לא היה נעלם סמני זה, אכל להצהו םה שכבר זכרנו אותי. זזה אשר היה טשער בו הפלוטוף טתולשת טענותיו ומהםפקזת אשר ישיגו טי שיניח העזלט קרוט נעלט מהנמשכיט אחריז, ולזה השבו שכאר בבר בםופח שהעולם קדום, וסדרו אופן חייב הדברים טהשט יתברך, וםםגו יחויימ שני דברים שצד הרכבה םה כשיחוייב םםגו רבר אחד גסצאת בו, לסי שבו שגי עגיגים, עגק מ ישכיל עצשו, ועגין מ ישכילע םה שישיג ב ט ר ה ח א ה ש מ 0בחו. וכבר זכר אבן רשר בפירוש ל לואת ההגהה םהםפק, ובאר שאק זה רע\ת הפל1סוף, אבל יחויימ םהראשון

21*

324 מלחמות ה•

ם הקיימים, והשכל אשר יגיע הגלגל אשר שגי דברים/ והס גלגל המכי למטה מםגז כמדרגה, ואסר שזה החייכ איגו אלא ציור והשגה, זלא ימגע כגמוס האחד שיזשגז טםגז דגריס טחהלפים. והוא מכזאר שמאמר אבן רשד יחחייב לז מהםפק מה שלא יעלם׳ זזה שככו חשאר עמו השאלה ממי יתחייבו עצמי הגלגלים, כי הם עללים, כמו שזכר, כאלו טבעחאמת חכריתו על זה >' ם ל ו ע ה ם ו י מ ש הפלוםוף בספר ה וזה כי טה שישלם בזה האיפן הוא השפע ההשגה והציור, לא השפע חעצס, ואם לא חיח עצמם עלול, חנה איך קרה שיהיה מה שגטצא

מעצסיהס בתכלית השלמות להשלסח מה שיושפע םהם. ואולם לקירמים סמגו יתחייב, כשחינח הגלגל תסיר מחחייבמהשס יחכרך זהםניעיס אשר להם, שיהיי הגלגלים חזזיס מלא דבר זגפסדיס אל לא דבר, וזה בבל עתה ועתה, ישיהמ העחית נטשבים, זשאר הכטזלים שזכרנו׳ ולזה חטיבו קצת חאחרונים םהפלוסופים כשהניהו שהשם יתברך ייחד וסדר מח שבנלנלים, וזח םמה שיחייב שיחיח חעולם מחורש, אלא שהם

ה לפי מה שזכר חרב חמורח מדעוחיחם. לא שעת מ וראוי שלא יעלם ממנו שבבר ימצא כסמח אשר נחן הפלופוף באלו חדכרים אשר זכרנו שחתר לחת סבה בהם מצד עצם הנלנליס וטבעם מן הספק טה שלא יחכן היציאח טםנז בשים פנים, כאלו טבע העניינים חייב כן שלא יםצא להם סבה םצד עצם הנלנלים זטבעם, זזה סםח שיוסיף גלוי ושלםוח על םה שבארנו שכל אלו הדברים חם בנרטיס השםימיים כעמר הדברים אשר בכאן. וזה שהוא אמר שתגיעה הגלגל היוםי היתה םחמזרח אל חםערב, לפי שחתחלת התניעה הוא ראוי שתהיה מפאת הימק שהזא המזרח, כי היסק הוא מחר גכבד מהשמאל׳ וכאשר יתגיעעי השמים בפאר. המערבית, יתגועעו על המנח השגית, כדי שתשיב חחגיעה אל הימין, כמו העגק בתגועת הכעלי חיים. יהגה זה המאמר ישיגהי מהדבר. יהספק םה שלא יעלם, יזה מ המת היסק מתר נכבד מהשמאל בבעלי היים הזא בעמר הלזף האברים אשר באלו הפאות, אבל הנלנל שאין מ חליף כלל אי אפשר שנניח מר סהשםאל, אף כי היסק מםנו ישוב שםאל. ואם יאמר מ היסק מתר ג זה םצר הסקים הסזרחי, כסו שיאסר זה אבן ושד, הגה זה כלתיד איגז םצד חםרחקיס מי טכפיק, וזה שחלוף סקום סםקוס כסעלה ו, יהיח p הלמוריים, אבל סצר הגשם אשר מ בטבע• ובהייה העגין הגשש אשר כיטץ כטבע הוא הגשם אשר בשמאל, הוא ממאר שאץ שם הליף מצר הטקסית. ועיר שהימין והשמאל כגלגל איגז שיהיה לי שצד עצמי מקים נגדר יהיר. יטק, אי חלק נגדר. אמנם שאק לי חלק

מאמר ר חלק אי פרק ט׳ 325

נגרר יהיה ימין בכר התבאר בסר. שקדם. ואםגם שאין לו מקום נגרר הגה זה יתבאר לפי מה שאוסר. וזה שאם הגחגו מקום היסץ נגרר, והוא ההלק המיושב מר.אp, וככה השמאל, הנה יהיה לגלגל הימץ והשםאל בהקש^יןל זולתו, עד שאם היה הישוב בהלק האחר, יהיה הימין ממנו שסאל, והשםאל יםין, הנה אס p אק לנלנל םצד עצםו מקום גגרר יהיה ימין או שמאל, אבל הוא בהקש אל זולתי• ואילם הימק הזא יותר גכבר מהשמאל לאשר יש לז הימין והשמאל מצד עצסו, לא בהקש אל זולתו, וזה כי בהקש אל זולתו יהיה אפשר בדבר האהד שיהיה פעם ימין ופעם שמאל, ויהיה הדבר שהוא יותר נכבד מדבר הוא בעינו מתר םעט םםנו בכבוד, וזה בתכלית הבמול. ועור שכאשר חונח גלגל הככבים הקייסים הוא הםתנועע התנועה המסית, כאשר יראה הפלוסוף לפי םה שהבק סמנו אבן רשר, הנח אימר שכבר יחויב שתהיה חחנוער. חיוטיח מהשמאל אל הימק, והוא הפך מה שהניהז הפלוסוף. חח יחבאר כאשר יחבאר איזד. מחקוטבים חוא מחר ראוי שיחיד. םעלח, ואיזח םחקוטבים חוא מחר ראוי שיחיה מטח, כי חוא מחויב בכל סי שיש לו יםק ושםאל שיהיה לו סעלה זםטח, פנים ואחור,

כסו שבאר הפלוסוף. ונאמר שהוא מבואר שאין הלוף בנלגל מצר עצםו אם לא םצר חככבים, או בחקש אל זולחז, חה יהיה בהכרה בה קש אל עולם חיסודוח, כי אק חוץ םהשםים רבר, כסו שבאר חסלוסוף׳ ואם היה שיהיה שם רבר, חנח אין לו םבעים םחחלפים כחקש אל חרבר החזא• ובחיוח הענק כן, והיד. םבואר שסר, שחוא מחר נכבד םהנלנל מצר חככבים חוא סח שיש בו ככבים יוחר, כי הככב הוא המחר נכבד שבחלקי הגלגל, pi יחבאר שסה שהיה סעולם היסוחת• יותר נכבד חיא בםקום חצפיני אשר בי יםצאו כל הדברים חטבעיים אשר בעולם חיסורוח, הגה הוא םבואר שהצר הצפוני סגלגל הסזלוזת חוא יוחד נכבד להתקבץ בו שתי אלו חסבוח יהד, רצוגי שבזה החלק םחגלגל יםצאו מ ככבים מחר סטה שיםצא םחם בצר חדרומי, מח םבואר םחםספר שעםדו עלמ םזח חכםי חחכינה, וחוא נם כן כננר חםקום המחר נכבד שיהיה בעולם היסודזח. זכאשר החישב זה, רצוני שהקוטב הצפוני הוא יותר נכבד מהדרומי, והיה מ0אר םהבעל נפש שהםעלר. ממנו הוא יוהר נכבד מהמטה, וכבר עמדנו על שהימץ הוא יותר נכבד מהשמאל בנלנל םהבעל נפש אשר בכאן, הוא סבואר שאם היה לגלגל םעלה יסטה, שתא ראוי שיהיה הקוםב הצפוני הוא המעלה• ואם היה הדבר כן, הגה תהיה תגועת גלגל המםי סהשםאל אל היסק,


יהוא הפך טה שהגיה הפליםיף. וככר חעמזד על זה סהםשל שעשה בזה אבן רשר. ועור כי כאש־ הונח העגק כזה האופן, יקשה לחת סכה למה היהה תנזעת שאר הנלגלים לצר הפכי אל צד התנועה היומית, ווה כי הוא ראוי שתהיה זאת התגועה גם כן בהם מהימין אל השטאל,ק רשד. ובהמת הענק כן, והיה שכבר התבאר שהוא ראוי כמו שזכר א שיהיה היםק והשםאל לקוה בהם םן ההקש אל עולם היסזחת, הוא םביאר שלא יתכן שיהיה בהם היםק והשםאל הפכי אל היםין והשםאל בנלגל המםי, מה כי הוא בבלם לקוה בהקש אל עולם היסודות, לא םצר עצסם. ועור שאם הודינו שכבר יהיה בהם היסק והשםאל בהפך הצד אשר היה בו הנלגל היזםי, הנה יקשה לתת הסבה לםה היה םצבי אלו חנלנלים מחחלפיס, אס לא הונח זה םסכה פועלת תכוק שתהיה חגועוחיהם לצדדים הפכים, בםו שנאסר אנחנו. זבהתת הענק כן, הזא םמאר שבזאת הסבה שנתן הסלוםוף בכאן יםצא םהספק העצום

םה שלא תתכן היציאה מםנו בשום פנים. וכן גאמר שמה שגתן םהםבה בהמת הככבים קצתם םםהרי התנועה וקצתם םאזחרי התגזעה, םפגי קורבתם ורהקם מהגלגל היומי, שכל מה שסרב אליו םחגלגלים חיחח תגועתו מתר םאזחרת, לחמת םח שיגיע אליו מהגלגל הממי שהכה הםגיע אותו להפך צד תגועתו יותר חזק, ויםגעהו םפגי זה מהתגועע להפך הצד ההוא, ולזר. תהיה תגועתו להפך הצד ההוא מתר םאיתרת, הוא םאסר אין פגים לו לסבות רבות. םהס, בי אם הודינו זה, הנח יחוייב שיהיה הגלגל העליון םגיע שאר הגלגלים אשר תתתיז מזולת שתבא חנועח העליונים שבשאר הגלגלים אל הנלנלים חחחתוגים• חח םבואר חכםול, כמו שזכרנו בםאמר חקורם, ששאר הגלגלים יתגועעו םעצמם על צד התשוקח וחכחירח בתגועח חיוטיח, עם התגיעעם םעצמם בתגועתם הםיזתרת, הגה יחוייכ מזאת ההנחה םהבטולים מד. שכבר זכרגו במאמר הקודם. ועוד שהפלוסוף בעצשי יראה כי לכל אתר םכוכבי לכת גלגל יוםי, כמו שיתבאר בםה שוכר סזה• ואם היה העגק כן, הגה תהית ואת חםבה ע ב ט ה שא ה ר ה מ בה טביארת הבטול. וגט כן הגה אט היה העגין כן, הגה היא שנתן מ טמאר שכבר חחיח התגיעה אשר יתגיעעז אליי הגלגלים בה על מלת המדרגה טהטהירית שהיה נותן טבעט שיתגועעו, אט לא היחה זאת התניעה המטית טוגעת אותם מזה, ויחויב טזה שתהיה תנועתם הממהרת מוכרתת שתהיה בזה האופן טהאיתור אשר הוא בו טפני המונע שיש להם םהשלים טה שיגיור טבעם טטהירות התנועה־ מה בתכלית הבטיל, שאם היה הענק כן, הנר. יהיה הטבע אשר בהם טענק

מאמר ו הלק א' פרק ט׳ 327

ואח התניעה לבטלה, אהר שאין לו כלי ישלים בו טה שיגזרהו םענץ זאת התנועה. וזה כלו רבר יוצא מן ההקש, והוא בםררנח םה שיאסח הקודמים שהארץ לא תתנועע מפני שיחסה אל כל האופקים יתםה המאמר מהבטול. ובכלל הנה אתר, וכבר באר הפלוסוף טה שיש מ חנחת טבע אחד לא יצא לפועל בעת םן העתים הוא בתכלית הבטול• וזה כי הדבר היוצא מן הטבע אם היה שימצא, הנה יטצא בטעם מן חזמן, עם םח שמאח ההנחה םהםוס בחניחנו לגרםים השמימיים, כי יחחייכ ה ע ^ מונע יםנע חםיד םהשלים מה שיציירזהו מענק ר מזה שיהיה הסדר אשר יצייחהו דבר זר מהסדר אשר יושפע םהם. ווה שהוא מבואר ממה שקרם שטה שיושפע םהם אם היתר. תנועחס יותר טהירה הוא וולת טה שיושפע םהם בהיות תנועתם יותר טאוחרח־ ואם הנחנו שיהיו להם שתי תשוקות טקבילןת יתר, רוצה לוטר שישתוקקו להמשך לתנועה היוםית, וישתוקקו עם זה להחנועע להפך הצר ההיא, ותםנע התשוקה האתת התשוקה השנית, כמו שיראה םטה שאסר, הנה יחחייבו םוה כל השקרים הקזרםים, עם שהנחת ה אבן ושד מ שחי חשוקוח םקבילוח לנלנל אחר יתנועע םהם יחד הוא בתכלית

הבטול, כםו שבארנו ור. כלו בםאםר חקודם לוה. וכן נאסר שםה שנתן סהסבה בהיוח בנלנל חעליון ככבים רבים ובשאר הנלנלים אשר חוותיו לא ימצא כי אם כככ אהד, לפי שאם היום מתר, היה סשינ הנלנל העליון לאות כהניעו אותם, הוא י כ בחם מ מאמר אק פנים לו. חה שהנלנל והככב הם מטבע אתר, כמו שבאר, הנה יהיה הככב עזםר מוכרה במקומו, הפלוסוף, שאם לא היה הענק ק ווה מבואר הבטול• ולזר. יחחייב, שאם היה םשינ הגלנל לאוח בהגיעןם רכים, שישיגהו כסו הלאוח מ הגלנלים אשר תחחיו אם המ בהם מ, כי טבע חלקי הגלגל, מ כ ההוא בעצםו בהגיעו הגלגלים ההם רקים םר מ עם המתם מאירים או בלתי םאירים, הוא טבע אחר בעיגו. ועור ש יחוייב םואח ההגחה שיגיע גלגל העליק כל הגלגלים אשר תחתיו,ר התבאר בםה שקרם מה שישיג זאח החגחח םחבטול. ועור מ ו, הגה יתחייב שיהיה לגלגלים טבע אל שיחיו שכאשר חונח חענין קר נםנע םהם זה כדי שמכל הנלנל העליון מ בהם ככבים יותר, אלא שם יוחד י מ להניע אותם, ויהיה אם כן הטבע אשר להם אל שידלו בחם כ לבטלה, לפי שהוא בלתי מצא אל הפעל בעת p העתים. חה כלו רכר מצא םן ההקש, עם םה שיתתייכ מאת ההנחה םהבטול בהניהגז שלא יהיה לגרמים השמיסיים סח שיתן סבעם שימצא להם מהבכבים סה, שכאשר הוגה העגק כן, יחחייב שלא יהמ להם כלים אל שמשפע מהם


מד. שיציירוהו מענק התנועה/ ויהיה הסדר השופע םהם מלח הסדר אשר יציירו אוחו.

ובכאן התבאר שסה שנתן הפלוםוף מהסבות כאלו הענינוס סצד עצם השסימ היא כלתי צודק• מה סטה שיוסיף גלוי ושלםוח על מה שבארנו םאלו הענינים שהם כלס כעבור הדברים אשר בכאן להשיאם ההזמה, וזה דבר םזםכס גס כן עליו סהפלזסזף, כמו שזכרנו, באלו טבע חאמח חכרוחו על זח. ובכאן החכאר שכל דבר מהדברים וממצאיםר ח כשמים היא מופת על שהשמים המיס משלשח צדדים• חעד ח א םצר חיזתז מכמן לחכליח טה במחר שלם שאפשר, מה כלתי אפשר בדברי םצד שאץ טבע חשםיס הבלחי חזיה הקיים בעצטז• זהצד חש נ שיטצא זח חענין בו, וזה נם כן רבר בלחי אפשר כבלחי חווח, ככתשי מצד חיזחז סכמן כמוזר שלם י שהחבאר במר. שקדם• זהצד חשל שאפשר בעבור רבר אחר מלח השטים, מח נס כן בלתי אפשר בבלחי הלזה, כסו שהתבאר בטח שקדם. ולזה יהיה מספר חמיסחיס שיחיה א מהדברים הנמצאים בשסיס על שהשמים הויס במספר הדברים ההם

כשהוכר. על שלשה.

פרק עשירי. ו ת ו א י צ ת מ ו א י צ ה מ ז אי ! ו ט ז ו ר ה ו מ ר ב א ב ת י

יאחר שהתבאר לגו מהדברים הנמצאים כשסים שהשמים הס המיםק חייח, או בלחי חווח• מח כי טיח בהכרח, הנה ראוי שנחקזר אם חז נעמיד אם חיח בכאן עילם אחר עילם, תה אל לא חכליח, כסו שיאמינו קצח הקזדמים. חח שאם חיח שחייב בשמים שיהמ המים, יממן שיהיח קדום, הנה יהיה שם בהכרת עולם אחר עילם, חח אל לא תכליח־ ואם לא היה סחזיכ בזק שיהיה קדום, הנה לא יחייב סזה הצד שיהמ בכאן עןלמח אחר אחר אחד אין חכליח לםםפרם• ואם חיח בלחי אפשר, הנה יחיה בלחי אפשר שיהיו בכאן עולםוח אחד מטן שיהיה קחם אחר אחד אץ תכלית למספרם. יעיר כי מפני שהפליסוןי הביאק על שהשמים בלחי סחידשיס, יחיא ספק על סח רא־ח ממבע חז שהתבאר מהשסים, הנה ראוי שנחקיר אנחני באופן שלם איך הענק. זחוא ממאר שקידם שנחקור מענק הזמן אם הזא הוזה, אי בלתי ה מ, כי חוא יישירני לעמיר על ק חמה, הנה ראוי שנחקור במהיח חז

. ח חאמת מק הוא םחכםח, חח שבבר יאמר בו ונאמר שהוא סבואר בנפשו כי הז שזה, אי בלתי שזה, שהם ססנולת הבמה. ואולם מאיזה חלק סהכסח

מאמר ו. חלק א׳ סרק י׳ 329

הוא, הגה היא סמאר שהוא מהכסה חםחדבק, כי כנר יאםר מ אתך וקצר. ועוד שהוא ישוער כלו במה שהוא הלק סםנו בהגהה, לא בטבע, וזה מסגולות הכמה המתדכק. ועור שתכליתו הוא העתה, אשר עם היותו חכליא הוא התהלה, והוא בעצמו בלתי מתהלק. ואס היא בגושא, או הוא נבדל, זה םםה שראוי שגחקור עליו, כי דלה הזםן לא יסלט מאחר םאלו העגיגיס. ואולם שאיגנו בגושא זה םבואר, שאם היה זה p, היה םתרבה בהתרבות הנושאים,.וזה שקר, כי לא יםצא שם. וגאמר שאץ הזםן כי אם זםן אהד כםו שחחבאר זה כלו בספר השםעח היא שחזק יש ח א נבדל, וגציעלבאור זה שתי הקדמית יחעות׳ חק ק הזא זולת הזסן תקודם לו וזולת הז בו הלק זולת חלק, וזה שזה הזק העתיר, ק חחולף הוא הז הםחאחר, שאם חיח אפשר זזלח זה, היח חז הה םמאר חבטול. ועור שאם לא חיח בזק חלק זולת הלק, היו ההפכים מושא אחר םצר אחר בזק אחד׳ הח כי םנדר חחפכים שיחמ בנזשא אחר םצר אחר בשנזי זםנים םחחלפיס, זאם לא חיו שם זםנים םחחלפים, הגה יחויב שיחמ חחפכים נסצאיס ברבר חאחר בזק חאחד בעינו. ואולם חחקדםה ה ש ני ח היא שהזק הוא םחדםה החלקים, כי כבר יחשב בו ק בםח שהוא זסן. ואילם חחנינו כזה בסר. שחוא זק חקק לזםן חסחו• אלא ק חלילח, אי חלוף ז ק חיום לז חלוף בחלוף ז. וכאשר החישכו ק שוח החלוף חוא לוק בםקרח, לא כסה שחוא ז לנו אלו ההקדםות, הגר. נאסר שאיננו נבדל. חח שאם חיח נבדל, חנה יחויב, מפני שחוא םחרםה החלקים ואיננו מושא, שלא יהיה שם חלק זולח חלק, כי אק שם חלק זולח חלק בםתדטח החלקים אם לא מצר חנושא, וכאשר לא חיח שם נושא, חנח אק שש חלק זולת חלק• ואולם בזק ימצא דולק זולת חלק, כםו שקרס, הנר. אס p איגגז נבדל.א ק נבדל, תר. אומר שיחריב שיהית החלס ת ועוד שאם חיח חז הכל• חה כי היד. בכל מחרטח החלקים תחלק הססכיס לכל בשםא מצד מושא, וכאשר לא ובגדר, ואמנם דלוח חחלק זזלח הבל תא חכל, וזח בתכלית הבמול. דלחשםגושא. מד. יחרב שיהיה חחלק ת, רוצה לומר שאינם כנושא, ואיגו גבדל, ואץ שם חלק א אחרשp ת ו שלישי, חנח יחויב שיתיח מצר סח בנושא, ומצר מח נבדל, ותא ממאר שהשקריס חקזדסים חויימ במיחנו אות במשא מיוחד, או נבדל במוחלט• ואולם אס חנותנו אוחו מושא בלחי סייחר, לא יחחייב רבר מהשקריםא ק חממאר שתא א זח מושא, חנח ת הקודמים. ואולם איור, תק אל התנועות ןזתנועח, כמו שהתבאר בספר ר,שמע. וחנה יחיד. יחס ת יחס חסספר אל חספורים, שלא יחרכה ברמים, כן לא יחרכח הזמן

n 330 מלחמות

ברמי החניעזח, והלא טור, הער נקי מגומא, עד שאיננו במקלם מיוחד. ואם היה שיהיה מיוחד לחנזעה חיזםיח, הנה זה בהנחה, לא בטבע, כי באשר ישוער באמו תנועה שחחיה, הנה ישוער בקודם וכםחאחר,

וכאשר ישוער בקורם וכמתאתר, ישוער בזמן. ואתר שהתבאר מענק הימן טה היא, ראוי שנתקור איזו מעיאוח מציאותי, אם חוא נטעא ככח, או בסעל, או במדרגה מםיצעח בק חכח והפעל• ואם היה שיהיח בטדרגח ממוצעת בק הכח והפעל, אםה כק החולף ממט והעתיד, אם לא• ואם הוא אחר, או יש הבדל מ הרבה, חה אם יחד, אם בבא יה אחר סיר יה. ואילם אמה טציאוח, לא םעיאזתז, היא םביאר שאיני גםעא ככח גםיר, שאם היה זה ק יטצא חלק םםט חולף וחלק עתיד, אבל יהיה כלו עתיד, כי זה דרך מה שמציאותו ככח גמור• וכן אומר שהיא ממאר שאינט נםצא בפעל, ווה שאק שם חלק טה מטנו יחיח נמעא יחד, כי היה הנמצא יחד ממנו הזא העתה, זהזא אינגז זטן־ ילזח לא ישאר אלא שיהיה מציאיחו מטיצע בק הכח יהפעל, כסי הענץ בתגזעה• זהגה היה ראוי לחמת, הנה ראו , לפי שהזטן הוא טקרה דבק לתנועה. ובהמת הענק ק קה הענק, עד שיתה בקצתם די שנחקיר אם יש בק תלקי הזק הכה מ מה שבפזעל, ובקצתם דין מה שבכת, כאלו תא0ר שהחלק החזלף מהזק יהיה ריט רק טה שבפיעל, יהחלק העחיד יהיה דינו דין סח שככת• אוק נטצא יהיד, p שגיהם p טה שככח, ספני שאץ שם חלק מחיק החולף זלא םהזק העחיר• אי יהיה רק החולף בפעל, לא מהזק p טה שבכח, ודין העתיד ססט p טה שבפעל. זנאטר םהז שהוא מבואר שהכח אמנם יאסד ביהס אל העתיד• לא ביחס אל החולף• יכהיית חענק כן, הנה היא טמאו־ שטה שימצא טהזp ככתק כמי הענק ה מ הזא הזק העחיד, לא חזטן חחולף. והנה הענק מ בתטעה, מה שהתטעה היא דבר טטזצע בק הכח זהפעל, זמר. שעברח p התנועה פטנה יהיה דיט דין טה שבפעל• זאלא שחחברל מ והימן, כי התניעה יטצא טטנה רושם בפועל בטתטעע בטה שקנה םחשלסיח הבלחי גמור מצד מה שעבר p התטעה, זאולפ הזטן לא ימצא טסט רושם כפעל במה שעבר טטט אם לא היה זה טצד התנועהק יצא לפעל אשר ישערה זח הזק. ופכר יתבאר גם כן שמציאות הזק העתיד, לא בזק העובר, סםה שאוסר. ער גכחית, זשהכח הוא מ חה שאם היה הזק בכללי נמצא ככח, לא היה הזק סשער החטעח החולבות על גבחזת החהמחר., כי היא נמצאת בפעל בפנים פה, יספניק זח יחויב כפשעי אותה שיהיה משער אוחח בפעל, ואי אפשר מ

מאשר ו׳ חלק אי פרק י' 331

שישער אותה אם לא היה נמצא בפעל באופן מה. וכבר יראה ווז גם כן ממה שאומר, והוא שאם היה מציאות הזמן החולף והעתיד בכח על משל אהד, הגה יחויב שיהיה כל אחר משגי הלקי האפשר אפשרק העובר, במו שהיא אפשר בזמן העחיד, חה מבואר הבמול. ואולם מ איך יחבאר שכבר יחויב לפי זאח ההגהה שיהיה כל אחד משני הלקיק העתיד, חנח חוא האפשר אפשר בזמן העובר כמו שהוא אפשר מ מבואר מאד. וזה שאין מה שימנע היות כל אהד מחלסי האפשר אפשרק העובר זולת שהזמן העוכר כבר יצא אל הפועל באופן מה, ואין מ הענץ כן בזק העתיר, ולזה ישאר האפשר אפשר בזק העתיד, זלא יהיה בו אפשחת בזק העובר כי כבר יצא אל הפעל כל אהד םשגי חלקי האפשר. ועוד שאם היח מציאות הזמן ההולף והעתיד בכה על משל אהד, יהיה מאמר האומר, דרך משל, שאחר מם אהד יהיה השמש בראש טלה רבד שלא יחק שיהיה, וזה שכאשר עבר קגחק לא יחקרב אל שלטוח היוט, אבל ישאר כל היומ ההוא• בכת הז חמיד על משל אחד, ולא יחכן שיצא ל&על ויגיע שלמוח ההוא־ יוח דבר מבואר הבטול, והוא מבואר שכבר יחקרכ חמיד אל שלמוח חיום סה שיצא לפעל מהיוט ההוא, ער שכאשר ישלמ מציאוחו יהיה השמש בראש טלה לפי טשלגו זה, לפי שכבר יצא אז לפעל מציאזח המט ההוא באופן טה. וכאשר ר»שב זה כלו, הוא מבואר שהזמן, ואט אץ בו הלק בפעל, הנר, מה שעבר ממנו דיגו רץ מה שבפעל באופן םח,

ומה שעחיר דינו רק מה שבכח הגמור.ק אחר או הרבה, אט לא, וזה אט יהד אט בבא זאזלט אט הזק אינן זח אחר םזר זה, הגה מבואר שלא ימצא מטנו הרבה יחד, בי הז. וכן יחכאר ע מ ש ק, כמו שחחבאר בספר ה בטקזם שיחרבה בזה חאו, שאינגו הרבה בםםפר בעצם בבא זה אחר סור זה, שאם חיח זח ק הידז זה הרמי בו כסו הענק באישי האדם, דרך משל, שהם הרבה בעצם, והם הווים זה אחר זח־ ואולם חמחם הרבה בעצם הוא טביאר, לפי שכל אחד םהם הוא אחר בטםפר, חה בטבע, לא בהגהה• ואם, הגח יחויב אם שימצאו אלו האחרים מ אשר ק היה העגין כן מ בעמרם יהיה הרמי כעצםוח, באופן שיחיה כל אהד םהם נםצא יחד, חה טבואר הבטזל, שאם דלה זה כן, הגה יהמ האחרים אשר בזה רתאר, זלא הלק מזק, או ימצאו אלו האהרים באופן ק עוזוח, זהמ איגם ז שלא יהיה כל אהד סהמ נמצא יהד, כאלז תאמר שיהיו אלו האחרים ימים או שניט, והוא סבואר שכאשר הונח הענק בזה התאר, יחויב שיהמ לאלו האחרים תכלמת נגררים ואמצע, אי אפשר בתכליח שיהיה


אסצע, ולא באםצע שיהיה תכלית, וזח שאם לא הונח הענק בזח החאר, לא יחיח בכאן רמי בעצסות בחלקי הזמן, אבל יהיה הרמי מ בהנחה. ובחיוח חענק כן, חוא מבואר שאי אפשר שיחיד. מטן רמי בעצםות על זה האופן, כי אין מסן במה שהוא זמן תכלית מונבל בטבע יהיה בלתי אפשר בו שידלה אםצע, כי מה שירומה היותו תכלית חנה אפשר מ דלותו אמצע. ועוד שהחלקים ההם הם םתדבקים קצחם בקצח חתי־בקוח חלקי חחלק חאחד םחם קצתם בקצת, על כן יחחייב, שאם היה חחלק החוא אחד, שידלה חזמן בכללו אחד. ובכאןק איננו הרבה בעצם, לא יחד ולא בבא זח אחר סיר זח, התבאר כי הז אמנם הרמי במספר בבא זח אחר סור זה הזא בהנחה, לא בטבע, כי היה חרמי מ אסנם הוא בשעור לבר, על כן חוא אחד בפעל רבים בכח, כסו חענין כשעור, אלא שחשעור נםצא יחד, והזמן לא יםצא יתר, ולא התנועה. ועור יםצא הבדל בין הזמן וחחנועח ובק חשעור, והזא שהקודם זהמתאחר הזא בנזדל בהנחה לא בטבע, זלזה אפשר כקודם שיהיה מתאחר לםחאחר, כאשר הונח חתכליח האחר קודם ־ ואי אפשר זה בזק ובתנועה, בי לא יהיה בחם הםחאחר קודם לקודם כשום פנים. והם בזה הצר חסים למספר הנקי מהחסר, כי הקודם מ הוא קורם בטבע, על כן אי אפשר בטספר הנקי םהחםר חחוםפת מאיזה שיהיה קצותיו, כסו שאפשר זה כשעור, חה כי אין לפני חאחד

דבר מח.

פרק אחד עשר. ש ד ו ח ן פ פ ז ה ו ש ר ב א ב ת י

ק, ראוי שנחקור אם חוא מחודש ואחר שחחישב לנז זח סענין חז במזחלט אז קדםון.

ונאסר שבבר יראה שהוא םחזיב בזק שיהיה טחזדש. חח שהכמח במה שהוא כסה הוא בעל תכלית, כי הוא םה שיודע בו כמות הבעל כמה, כשנשאלנו ממנו השאלה בכמה• ובהייה הענק כן, והיה ממארק t חנח יחויב םזה שיהיה הזק בעל שהזמן חוא מחכמה בםח שחוא ז תכלית. והנח עם שחוא מבואר בנפשו שחכמה במה שהוא כמה הוא בעל תכלית, לפי שהוא שעיר והגבלה לבעל כסה, הנה בכר יעיר עלה נם כן שאתח, כשתחקזר בסיגי הכסה, תםצאם כלם בעלי אסתתז תכלית. וזה שחגשס, וחשטח, והקו, והםקים, הם בעלי תכלית בחכרח,ע שהגשט הוא בעליתכלית בחכרח־ ובהיות מ ש כי ככר התבאר בםפר ה, כי הוא טה שיכלה הענק כן, והיה הסקום תכלית לגשם באופן םה

מאמר ר חלק א׳ פרק י״א 333

אליי הגשם, יהוא נם p שיה לשעיר הגשם אשד יקיף בי, הוא מבוארp חחבאר שחשטח היא בעל הבליח, i •שהםקים הוא גם כן בעל חבליה לפי שהוא גמצא בגשם בעל חבליה* יכן גאמר שהםםסר היא בעל הכליה, לפי שכל מספר הוא אם זיג, אם גפרד, תהי תכליתו״ תהו סח שיוסיף גלד ישלמזח על םה שאטרגז שחכםח חוא בעל הבליח במה

שהיא כמה. ואילי יםנ־ק מספק על המיפח הגעשה בכאן ייאמר שכבר ימצא בכמה מה שאק חבליה לו, זזח שהמספר יחוסף אל מה שיחוםף, חה חסיד לבלחי חכליח, והשעיר יחהלק אל םה שיחהלק, חה גם כן אל לא תכליח* זכן יחבאר שחשעזר בסד. שחוא שעור יחכן שיחוסף אלסר. שיחזסף, חח אל לא חכליח, זזה כי אינו גםגע בבעל שעור בסח שחיא בעל שעור שיהיה מחר גריל םחעילם, ואולם מר. שחיא נמנע בז שיחיד. בלתי בעל חכליח, מה שכבר גםגע בגשש שיהיה יוחד גדול מן חעולם מצד שאין שם מקים ייחד גריל םהעילם, מצד שאק חוץ לעולם גשם, לפי מה שיראה הפליםיף, אכל לא גמגע בי זה במח שהוא גשם, כי מר. שגםגע בו מזח חצר חיא שיחיד. כלתי בעל תכלית, מה מבואר מחםופתים שבאר םחם חפלוסיף זח* יכאשר חתישב שכבר ימצא בכמח מר. שאק תכלית לי, הגה ידמה שיהיה אפשר בזמן שיחיה בלתי בעל תכליח, מר. חפך מר. שחחבאר טמגו בזח חמופת הקירם. יגאמר שהוא טביאר במעט עמן שאץ בזאת הטעגה מה שיבטל ההקדמה אשר בארגו אותה בטה שקרט, והוא שהבמה במה שהוא כמה הוא מהזיב שיהיה בעל תכלית, לפי שטבע הכמה יהייב זה כטו שקרם. חה שהערר התכלית הגסצא בזה האופן במטפר ובשעור איגי העדר חתכלית בכםית, אבל חיא חערר חתכלית בפיעל התליקה יההיםפה, מצה לימר שכל םח שתתלק איתי ישאר מ כח על חחליקה סצד מבע ההתרבקית, יכל טח שחיםיף ישאר מ כח על ההוםפה• אלא שבל אשר תתלק או תוסיף ישאר חטיר התכלית בכטזת, זזה שהמספר אינגו מר. חכח כחיי על שיהיה טטגז טח שאיגו םםפר, אבל היא כתיי על שיחיד. טפפר ייתר גחל• יבחיית חעגץ כן, חגר. לא יחיח לו כח על שיחיר. בלתי בעל תכלית בכםזת, כי כבר חחכאר שכל טטפר היא בעל חכליח בכמות. זבן יתבאר זה כשעור, רציגי שהכח אשר ימצא בהוטפה אין השעיר בו כהיי על שיהיה רבר איגו שעור, אכל הוא בתיי על שיהיה שעיר מחרגדול־ ובהיות העגק כן, והיד, כל שעיר בעל תכלית, כסי שבאר הפלזסזף, הזא מבזאר שאין הערר ו»כלית הנמצא בזה האופן בשעור הערר רaכלית בכמות, אבל הזא העדר התכלית בפעל ההוספה,

ו

334 מלתמוה זד

עם שסח תמיד התכלית כל אשר יתוסף. ובכלל הנה אמרנו במספר ובשעיר שיהיו בבה בלתי בעל תכלית בכמות הוא מבואר הכסיל, חה כי המספר והשעיר אינם בכה אלא מספר ושעור, רצוני שאינם בזה הכה דבר מתהלף להם במג• יבהיית הענין כן, והיה המספר והשעיר בסר. שהם מספר ושעיר מגבילים מה שיקיפי בו, היא מהזיב שלא יהיו הםספר והשעיר לא כפעל ולא בכת בלתי בעלי תכלית בכמות. ומזה הבאזר בעיגי יתבאר שאין כשעור הלקים בלתי בעלי תכלית, לא בכה ולא בפעל, שאם היו שם חלקים בלתי בעלי תכלית במספר בכה, הגה יתהייב מזה רבר ממאר הבטזל, והיא שיהיה הבעל שעור המוגה בעל הכלית בכמות בלתי בעל תכלית בכסזת• חה כי המחבק מתלקים בלתי בעלי תכלית במספר היא בלתי בעל תכלית בשעיר, חה כי כל אהד מאלי ההלקים אשר יחלק אליהם בכה הוא בהכרח בעל כמית, כי לא יחהלק הבעל שעיר אל דברים אינם בעלי שעור, והוא מבואר שאיזה שעור שתגה לאהד אהד םההלקים הבלתי בעלי תכלית במספר, יהיה המחובר םהם בלתי בעל תכלית בכמות. ולזה הוא מבואר גם p שלא יהיו בכת בבעלי שעור גקירית אק תכלית למספרם, יזה שאם היו שם בכה גקזחת אץ תכלית למספרם, הגה יהיו שם בכת הלקים אין תכלית למספרם, וכבר התכאר שזה שקר. ואילם מר. שגרצה כשאמרנו שהשעיר יתהלק אל מה שיתהלק הוא שההתלק ישמור סר.ה שבכח, עם שמספר חחלוקות היא תמיר בעל תכלית, יהגה העגץ מ כמו הענק במספר, רצוגי שכמו שהמספר יתוסף אל מה שיתוסף תמיר סזולת שיהיה בכת אלא מספר בעל תכלית. וכן ראוי נם כן שיובן העגין בתוספת אשר הגחגיהז אפשרי בשעיר לבלתי תכלית, רציגי שלא יתיספו בז בכת כי אם חלקים בעלי תכלית במספר, שאם חיה אפשר זה, היה תכלית כתיי על שיחיד. בלחי בעל תכלית, חה כבר התבאר שהזא שקר• ואםגם יהיה הערר התכלית בפועל ההוספה, עם היית מספר החלקים תמיר בעל תכלית, זאם היה שיתוסף זה המספר אל מה שיתוסף. וכאשר התישב זה, הוא מבואר שלא ימצא בכמה במר. שהיא כמדי מר. שהזא בלתי נעל תכלית בכםזת, ואםגם ימצא בז במקרה הערר התכלית, כאלי תאמר בפעל החליקה יבפעל ההוספה. יזה רבר יהויב שימצא, רוצה לומר שהוא יתחלק אל מר. שיהתלק, מה ק ממן במה שהזא ז תמיד, ושיהיה גוםף אל סר. שיהזסף, חה תשיר• אלא שהתוספת לא יהיה אפשר מ אלא מהצד המתאחר, כי הבה אמנם יהיה בזמן •צר

המהאהר לבד, כמו שבארגו נמה שקרם. זכבר יספק סספק ייאסר כי אף על פי שיהבאר מהמופת הקודם

מאמר י חלק א' פרק י״א 335

שחזא מחויב מטן שיהיה בעל תכלית ככמות, הגר. לא יתחייב מזה שיהיה חזטן מחודש כמוחלט, חה שכבר אפשר שיהיה חזמן הבעל תכלית הלק מה טהומן, זיהיה לפגמ חלק בעל תכלית, ולפגי ההלק ההוא תלק אתר, וזה אל לא תכלית, כי זה רבר לא ימגע בגשט על זה האופן, רוצה לוטר שאיגנו גטנע כגשם שיתהוה חלק זיפסר הלק, וזה אל לא תכלית• ובהיות העגק כן, היה הזטן גפסר בהתהזתי על גכחזתו, רצוני שכל אשר גתהווה טטגו חלק יפטר ממגי הלק, הגה לא ימגע מ שיהיה בלתי בעל תכלית על זה האופן, כאלו תאטר שיהיה לפגי זה הזמן הבעל תכלית זטן אתר בעל תכלית, חה לאין תכלית בבא זה אהר סזר זה. זגאמר שכבר התבאר במה שקרס שהזמן בכללו הוא אהד זמחבק, זאין בז רכזי בעצמות, כמז שימצא זה בגשט• ובהיות הענק, והוא מבואר טעגץ הגשט שלא יהיה בלתי בעל תכלית בכמות ק במה שהוא אתר ומחבק, והוא הצד אשר הוא בו מהכמה, הגה הוא ממאר שאי אפשר בזק שיהיה בלתי בעל תכלית במה שהוא אחד זמחבק. זעיר שהיא מן חשקר שנאמר שיחיז חלקי הזק מהכמה,ק בכללזתו טהכמה, חה שהזמן הזא מתרמה חחלקיס, זלא יהיה הז זלזר. יהיה ההלק םםכים לכל בשם זבגדר• וכאשר התבאר שהזק הזא בכללזתו מהבטה, הזא םמאר םםה שקדם שהזק הוא בעל הכלית

בהכרה, כי זה םמשיגי הכמה במה שהזא כמה. וכבר יספה םםפק דאמר כי מפגי שאגהגו גםצא בגשם ובשעור זבםםפר במה שימצא בהם בכת שהוא לבלתי תכלית, כאלו תאםרק שלא יםצא םםגו דבר התלוקה וההוספה, והיה םמאר םעגק הז בפזעל, הגה אפשר בז םזה הצר שיהיה לבלתי תכלית, מ אגהגו גםצא מה שאק תכלית לו בםה שומא בכת. והנה םזה האופן תייב הפלוםיף בזק שיהיה בלתי בעל תולית, חה שכאשר התבאר לו במה שאין לי תכלית שהיא בלתי אפש ־ שימצא, והתבאר לי אתר זה שהוא גמצא באופן טה טצר טה שגיאה טטבע ההליקה במתרבק ומטבע ההוספה בםספר, אטר דבר זה עגיגו• ואהר שיהיו אלו הרבריט יתייכז מציאות מד. שאק תכלית לו, והםופחים אשר הקרםגו הרחיקו םציאותו, הגה לא ישאר אלא שיהיה מצר גמצא, ומצר כלתי נמצא• ואםגם הצד אשר בז סולק םציאות םה שאין תכלית לו בםופתים הקירםים הוא מצר הפעל, יאלז הדברים אשר תייב טהר מציאית םה שאין תכליתק ובשעיר חוא םצד חכח. יהגה מה שתייב הפלוםיף בכאן לזק לו מ שיהיה בלתי בעל תכלית בכםות הוא מפני מה שטען מר. מפגי טבע חעחה יםפני טבע ההמיה וההפסד, שככר הויב םהם שלא יהיה לזסן

336 טלחמוח ה'

התחלה, כסו שזכרנו אצל זכרין טעמת הפלוסוף שיהוייב מךמ עיהית חעולם קדום. זחנח יחבאר אחר זה אצל חקירתנו בטענות הפלוםוףה שלא יחריב מפני זח מסן שיחיד! בלחי מחודש כמוחלט־ ואמנם םק שלא יסצא ממנו ז המקום נחקור אס יחוייב מפני מר. שנמצא סה

רבר בפעל שיחיה בלחי בעל תכלית. ונאמר שחיא מבואר שאץ זח מחוייג, וזח שחעדר התכלית הנסצא במספר זבשעור חזאאשר יתחייב שימצא ממן מפני היותו מחבק ומפני היותו אפשריק בלחי כעל שיחוסף אל מח שיחוסף, אכל לא יתחייב ספני זה שיהיה חז חכליח בכםזת, כי העדר חחכליח הזא נאסר כשני אלו חדברים בשחוף השם, יזחשחאחר הוא כמשיג שמשיגי הכמה, כאלו חאסר החזספח וחחלוקח, והשני הוא בכמות כעצמו שיהיה לבלתי תכלית, כמו שהתבאר במח שקרט, ולזה לא יתכן שנשפזט שיהיה בזק הערר התכלית בכמות מפנו מה שגמצא במספר לבשעור מהעדר התכלית כמשיג ממשיכי הכמה, במו חחזספח וחחלוקר./ לא בכמות בעצטז, וזה מבואר םאר. ועוד כו חערר חחכליח, הגמצא במספר וכשעור הוא מצר חכח חגמזד, לא סונר מה שהוא פעל מה, וזה שכל מה שייצא לפעל ההוספח וחחלזקח הזא בעל חכליח, ואמנם יהיה בו חעדרחחכליח מצדםה שהוא פעל מה,, זאסנם יהיה אפשר זחזא חזק חחולף, וזה דבר לא יחנהז ההמשל מהק מצד חכח הנמור העדר חחכליח, והוא מהצד הםחאחר, עם חיות בז תמיד מת שיצא לפעל ממם בעל חבליה בכמזח. ועור שאנחנו לאי תכלית בבטוח ל מרח שיחיד. סתוייב כגשם ובמספר וכשעזר שיהיז מ מצר חיוחם נםצאים כפעל, כמו שיאסר חסלוםוף, אבל נאמר שזח אמנם חויב בהם מפני סכע הכסוח, וחמוסח על זח כי חסםפר יחרב בו שיתה בעל תכלית, ואף על פי שאינו נסצא בפעל, וזח אשנס יהיה כשיחיד. חספזרכפור בכח, תה מבואר מחמופח אשר חייב ממנו הפליסוף בםספר שיהיה בעל תכלית, מד. שחוא מבואר שאפשר במספר שיחיח לסר. שטציאוחו בכה, ומזה הצד יאמר כזמן רב ומעט מצר חטספר אשרק רמי כי אס בכח, כטו שבארנו. יפול מ שחוא בכרו, בלי ספק אץ מק יפול חסספר בחלקים אשר יחלק אליחם ככח חבעל שעור, וכבר ז חחכאר שזח חםספר יחיד. חסיד בעל חכליח בחכרח. והוא םמאר עור שלא יחייב בםח שםציא־חו בכח שיחיד. בלתי בעל חכלית בכסית, כי התניעה חישרח לא ימצא ממנה דבר בפעל, וחיא בהכרח בעלח חכלית בכמיח, כםו שבאר חפלוסוף. וככר חחכאר נם כן קודמ זח שאץ זח אפשר םפני חרםשל בעינו שחייב םםנו חפלוסוף אפשחח חיוח חומן בלתי בעל תכלית בכמות, והוא מח שנסצא בשה שבכח מחעדר התכלית.

י ר הלק א' ©רק י״א 337 מ א מ

וזה שכבר בארנו שחעדי התכלית הוא נאמר על אלו הענינים בשתוף השם• ולזה הוא ממאי־ שהוא מחויב ממן שיהיה מחורש, וזה שאם היה כלתי מחורש, חיה בלחי כעל תכלית בבמות, וזה רבר התבאר

שהוא שקר בכמה בשר- שהוא כמה. ונאמר עור שאי אפשר ממן שיהיה בלתי בעל תכלית בכםזת. וזה שכבר יראה בהפוש ככל המאםרית שהנשם וכל אחד ממשיניי הם בעלי תכלית כעצם, ואם השיגם מד שאין תכליות לי הוא כמקרה• ובהיות הענין כן, זהיה מבואר נם כן שהזמן הוא םםשיגי העצם, כי הוא דבק לתנועה, והתנועה דבקה לםתנועע, וחטחנועע הוא נשם בהכרה, כסו שבאר הפלוסוף, הנה נסדר זה ההקש ונאמר, הזמן הוא ממשיני הנשם, והנה הגשם ובל אהד םסשיגיו הם כעלי תכלית כעצם, ואולם אם השיגם הערר התכלית הוא במקרה, כמו הענק בכמה אשר הזמן מין ממיניו. זאולם שהגשם וכל אחר םמשיניו הם בעלי תכלית כעצם הוא מבואר ממה שאוסר. וזר. שחנשם כבר התבאר מענינו שהוא מחויב שיהיה בעל.תכלית מפני טכע הכמות, וכן התבאר זה כשטח, ובקו, ובםקים• זבםספר, ואמנם יקרה לו הערר התכלית מצר ההוספה או מצד החלוקה בכמה המתרבק לבר, ואולם במה שהוא כמה לא ימצא מ הערר התכלית. ולזה הוא מבואר שלא ימצא בכמה כמה שהוא כמה מה שאין תכלית לו, אבל ימצא לו במקרה, לא במה שהוא כמה, כאלו תאמר מצד ההוספה וחחלוקה. ואולם מר. שיקבלהו הנשם מהעצם והוא התמרה שא ה ר ס והצורה הוא גם p כעל תכלית, כמו שהתבאר בראשון מ, זזה כי טה שיקבלהו הגשם מהצורות קצתם באמצעות קצת ע ב ט ה הוא מוגבל כהכרה, והצורה גם כן היא מוגבלת בעצמה, לפי שככר יסודרו ממגר. פעילות מוגבלות, וזה מבואר םענינה, וכן הענק בחסר. ואולם מה שיקבלהו הגשם םהאיכיות הוא גם כן םוגבל אם בםספר האימות, אם כעצםותם. ואולם שהוא םוגכל כעצםות האיכיות הוא מכיאר, זזה שכל איכות הוא מוגבל, כאלו תאםר כאיכות ההפעלותיי שלא יםצא תום לבלתי תכלית, ולא קור, שאם חיה הדבר כן, לא ימצא שם חכליח הםרהק, וכבר גאםר בגרר ההפכים שהם בתכלית חםרחק• ובזה יחבאר שמספר חאיכיוח הוא םוקף, לפי שהםושג םהם בחוש חוש יסצאז כו שני ההפכים, ושאר הדברים אשר םהסוג ההוא הם אםצעיים מניחם, יחוא מחויב ספני חיות חקצווח נמצאוח שיהיה מה שביניהם םיקף ומוגבל, ואולם סוגי האימות חםזשגים כחוש חוש חם ידועים ומוקפים, הגה אם כן היה סר. שבסוג האימת ההפעלות״ םוקף ומוגבל אם בעצםות האימות, אם כםםפרם. ואולם כסוג האיכות אשר בבעל

22


הנפש במה שהוא כעל נפש הוא מבואר נם כן, וזה שהתכונה המשובחת בדבר דבר תהיה מונבלת בעצמותה, לפי שהיא תהיה בשווי, והתכונה אשר היא הפכה היא אשר תהיה ניטה לאתר מהקצוות, ומה שביניהם מהתכונות בזה הסוג הוא מוגבל ומוקף, לפי ששני הקצוות נמצאים־ ואולם מספר םוגי התכונות אשר יתכן היותם בבעל נפש במר. שהוא בעל נפש הוא מוגבל בהכרח, וזה כי האדם, דרך משל, אי אפשר שיונהה כחיי על שלמיות אין תכלית למספרם, -וזה מבואר מאד למעיין מ הספר. ואולם ־בסוג הכה הטבעי, ולא כה טבעי, הוא גם כן מבואר, וזח שסבר ימצא בסין מין םהדברים הטבעיים שהכה הטבעי הוא בהם מוגבל, דצוני שלא יםצא בי היתרון הולך לאין תכלית, שאם היה אפשר זה, היה בםק האתר קצת אישים בלתי גפםרים בעת מן העתים, והם אשר יהיח כחם הטבעי בלתי בעל תכלית, וזה דבר מבואר הבטזל׳ ובהיות הענק כן, הגח חכח הטבעי בדברי דבר יש לו גבול יעסוד אצלו• יכן הענק בלא כח טבעי ולזה יהיה מה שביגיהם מוקף ומוגבל. וכן יהבאר שהאיכות הנםצא בכסה במה שהוא כמה חוא בעל תכלית בעצמותו, זזה יתבאר בםםפר מטה שאומר. והוא כי מפני שהיה כל מםפר בעל תכלית, הנה יתבאר שכל זוג הוא בעל תכלית, וכן הענין כדג הזוג, ובזוג הנפרד, ובטםפר הראשון, והמורכב, ושאר האיכויות הגםצאים במספר• pi יתבאר, דרך םשל, שסספר אלו הסינים לא יהיה בלתי בעל תכלית, לפי שאי אפשר שיהיו בכאן םםסרים מתהלפים אין תכלית לספרם, שאם היה הדבר כן, הגה יהיה בהכרה מספר מה מהם בלתי בעל תכלית, וזה דבר כבר התבאר שהוא שקר. ואולם בשיעור יתבאר בתמוגה, לפי שכל תמוגה היא מוגבלת ומוקפת, כי כבר יקיפו בה קו או קוים, שטח או שטתים. וכן יתבאר שמספר התמוגות לא יהיה בלתי בעל תכלית, וזה שסוגי התמוגוח הראשוגים חם םיקפיס כאלו תאמר מה שיקיף בו קו אהד, ומה שיקיפו מ קוים מתר םאתד • וחנה מה שיקיפו בו קוים מתר מאתר לא יםצא םםנו םםפר שאין תכלית ל! םםינים םתהלפים, שאם היה אפשר זה, הנה יהיה בהכרח בתמונה מה מהם םספר םהקוים בלתי בעל תכלית, ואם היה הענק p, הנה הקף התמונה חחיא בלתי בעל תכליח, זזה ממה שיחוייב ממנו שתהיה התמונה ההיא בלתי בעל תכלית, וזה מבואר הבטול, כי כל המזנה היא בהכרת בעלת תכלית. ואולם איך יתבאר שכבר יתוייב בתמונה ההיא שתהיה בלתי בעל תכלית בכמות הנה ממה שאומר. וזהד ם שכל תמונה בעלת קוים ישרים תתך אל שכבר התבאר בא קל י םשולשים כמספר הקוים המקיפים בה• ובהיות הענק כן, הנה התמונה

מאמר ו׳ חלק א' פרק י״א 339

הזאת תתך אל משולשים אין תכלית למספרם, ותהיה התםוגה בהכרח היא בלתי בעלת תכלית כשעור. נבזה יתבאר שאי אפשר בתמונה הםוגשמת שימצאו ממנה םינים אין תכלית למספרם, שאם היה אפשר זה, היה אפשר שתהיה בכאן תמזגה יקיפז כה שטתים אין תכלית למספרם, ןזה שקר, כי כבר יתייכ מזה בתמונה הבעלת תכלית שתהיה בלתי בעלת תכלית, לפי שהיא תתך אל מחוררים אץ תכלית לםםפרם. ואולם בקו יתבאר סמה שאומר, מה שסוגי הקו הראשונים הם םוקפים, תה שהקו אם שיהיה ישר, או םעוות, ואולם מיגי הקו, באלו תאמר המדבר, והמדבר בכח, והממוצע, ושאר הקוים הבלתי מדברים, לא יםצא םהם םינים אין תכלית למספרם, זזה שהוא מבואר שככר אפשר שגבריל מקו מה מונח כל אלו הסיגים, כשנשים התחלת כל אלו הסיגים םהקוים־ ואס ס ר י ל ק א נקודה אחת בעינה, מקצות הקו המונח, וזה מבואר מ היה אפשר שיהיו אלו המינים לאין תכלית, ימצאו בקו המונח שהוא בעל תכלית נקוחת אין תכלית לםםפרם, זזה רבר בלתי אפשר שימצא בו לא בכח ולא בפעל, כמו שקרם. ובכאן התבאר שםה שישיג הגשם מהאיכות הוא םוגכל. ואולם באגה הוא םבואר שהוא םגבל, תה כי המקוםות הטבעיים הם םוגבלים ומוקפים, והמקומות ההגחיים הם גס כן בעלי תכלית, לפי שהם בגשם ולגשם, והגשם הוא כעל תכלית בהכרח. וכן יתבאר שמספר הםקוםות האפשריים להיית בו איננו בלתי בעל תבליתד שאם היה אפשר זה, היד. חגשם מתחלק לחלקים יקיף בתם םספר אץ תכלית לו, ויהוייב םזה בגשם הבעל תכלית שיהיה בלתי בעל תכלית. ובכלל הגה םפגי שאסתת האגד. ועגיגו הוא להודיע םקום הדבר בעל האגד., כאשד גשאלגו םםגו, הגה יהוייב שיהיה םוקף וםוגבל. ואולם בםתי הזא מבזאר, בי כל מתי גגדר, זזה בעצם, כי בבר תהיה התשובה, כאשר גשאלגו םםגו, כעת הפלוגי או הוסן הפלוגי. ואוםר שאי אפשר שיהיה שם םן הםתי םספר שאץ תכלית, זזה שכל מתי ימצא םרהקו מהעתה העוםד זםן בעל תכלית בהכרת• זאם היו שםק אשר בץ המתי p הםתי םםפר שאץ לו תכליח, הגה יתחלק בהם הז אשר הוא יותר רחוק םהעתה העוטר ובין העתה העוםר לחלקיםק שהוגח בעל תכלית ככמות אץ תכלית להם בםספר, זיהיה אם כן הז בלתי בעל תכלית בכסות, וזה שקר. ואולם בםצטרף הוא םכזאר זזה שסוגי ההצטרפות הראשוגים יקיף בהם םספר בהכרח, חה מבואר ממה שהיה ממגו במאמר מאמר שהוא מקיף בהכרח, והסאסרות הם גס כן מקפים, ולזה יהיו טוגי ההצטרפות הראשוגיס םוקפים* ולפי שההצטרף לסוג אחד םהם חוא אחר, כי יהיה הםצטרף כסה

22*

340 מלחמו r ה׳

שהוא מצטרף לדבר מה מודיע מהותו יאשר הוא כו מצטרף, הנה יהיו ההצטרפות םוגבלים ומוקפים. וכבר יספק מספק עלמה שהנהנו בכאן שהמצטרף לדבר מה הוא אהד לבד, מפני שהוא מודיע מהותו אשר הוא בו מצטרף, וזה שכבר ידמה שיהיה המצטרף למעט במספר, או לגדול ולקטן כשעור דברים אין תכלית להתרבותם, והמשל שאנהנו גניה שיהיה המעט שנים, הנח הוא מצטרף לשלשה כי םםפר השלשה הס רב כיהם אליו, וכן העגין כאהד אהד מהמספרים אשר הם אהדל ובקטן ח ה האופן מ השלשה, וזה לאין תכלית• pi יתבאר זה מ כשעור. והנה התר זה הספק איננו ממה שיקשה, חה כי לצר ההצטרפות אשר בעצם היה מחויב שיהיה המצטרף למעט אהר במספר, והוא הרב, ואולם קרה שיהיו לו מצטרפים רמם מצד מה שלקחנו המצטרף לו רב טה, ווה לו במקרה, כי מצד ההצטרפות אשר לו בעצם לא יודע אלא הרב במוחלט. ובזה האופן יותר הספק בגחל ובקטן כשעור, וזה כי הוא מן המבואר שזה הצרוף לא יודיע כי אס רבר אחד כעצמו, ואםנם יקרה שיםצאו לו טצטרפים יוחר טאהד, כאשר לקהגו המצטרף לקטן גחל טה, או כאשר לקחנו הטצטרף לגדול קטן טה. ואולם כלו הוא טבואר גם כן שהוא םוגבל, וזה כי הקנינים הדבקים לדבר, כאלו חאםר הנעל והלבוש לארם, או הקליפה והעלים לאילן, הם בהכרה מוגבלים, וכן העני! בשאר הקנינים, היו גשםים אז תכונות נפשיוח, כי כל זה םבואר הוא םםה שקדם שהוא םוגבל. ואולם בפועל והתפעלות הוא מבואר, וזה שכל גשם יפעל פועל מוגבל ומוקף, וכן יתבאר זה בהפעלות, וזה שההפעלויות אשר יהיו סמיכות התפעלותי הוא מוגבל, לפי שהאיכוח החוא הוא מוגבל. ובכלל הגה מפגי שההפעלות הוא אם בעצם, אם באיך, אם בכסה, אם באגה, והיה כל אהר םהם מוגבלו הוא מבואר שההפעלות הוא מוגבל ומוקף• חה שההפעלוח אשר בעצם יהיה תכליתו העצם המגיע בסוף ההזיה, והתפעלות אשר באיך יהיה חכליחו האיכוח אשר יחחדש בסוף ההפעלות ההוא, והתפעלות אשר באנה יהיה חכליחו האגד. אשר ידרך אליו, והחפעלוח אשר בכמה יהיה תכליתו הכסה התכליתיי לצוםח ההוא. ובהיות העגין כן, הוא מבואר שהפועל וההפעליות םוגבל בעצםותו. והוא גם p םוגבל םצד הדברים אשר יהיה בהם• וזה שההפעלות אשר בעצם יהיה לדברים בעלי תכלית, כי העצסים הם בעלי תכלית בםםפר• והתפעלות אשר באיך יהיה גם p לדברים אשר הם בעלי תכלית בםספר, לפי שהאיכויות הם בעלי תכלית• והתפעלות אשר באנה יהיה גם כן לדברים בעלי תכלית במספר, כי היו סיגי האגד. בעלי תכלית בםםפר, כסו שקדם י זההפעלזח

מאמר ו׳ חלק א׳ 8רק י׳יא 341

אשר בכמה הוא גם p לדברים בעלי תכלית במספר, כי היה הכמות, בצוםתים מוגבל היתרון ומוגבל החסרון, ולזה יהיה מה שבין שני אלו םונבל. ואולם במצב הוא מבואר שהמצב נגדר בסד. שהוא מצב/ שאם היה אפשר זולת זה, לא יהיה גורע, כי היתד. ההודעה בו מצר היותו נגדר, אבל המצב יחריב שיחיה נודע, הגה אפ קיחוייפ שיהיה המצב נגדר. וכן אומר שמיני העצבים אשר אפשר שיחיו לדבר אחל מם מתבלים ובעלי הכלים במספר, זזה שהמצב הוא יחס ז^דדי הדבר אל הדבר הםקיף בו• ולפי שצדדי הדבר יקיף. בהם מספר בעל תכליח בהכרח, הנה יהיה מספר המצבים בעל תכלית. ואולם איך יתבארל תכלית, הנה מטח שאוסר, וזה שאמ שצדדי הדבר קיף בהם םספר מ היח שיקיף כחם סספר שאין תכלית לי, חיס שטח הדבר חחיא בעל המצב מתחלק אל הלקים יקיף בהם סססד שאץ תכלית לו, ויה דבר התבאר שהוא שקר. ובכאן התבאר שהנשס וכל אחר ממשיניו הוא

כעל תכליח בחכרה, יהוא מה שהצענוהו בזה המופת. ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן בלתי בעל תכלית ככמות, וזח שאם חיה זה p , יהיה הזמן חדזילף בלתי בעל תכלית בכמות, וזח וחבאר שהוא שקר מפה שאומר. חה שהוא מבואר שמה שחוא סחיר החנועה םחנלגלים יתנועע בזק מה מספר הכככים אשר ינועע אוחם מה שהיא פאיחד החניעה מפן מחר גדולי יהיא מבואר גם כן שאס לאק אחד מחר גחל פספפר פמבי האהר, לא היה פספר סמכי מאחד מ׳ םחיה תנועת האתר יותר מהירה פתגועת השני, מה סמאר מסשי והוא סכואר נפ p שבכאן נלנליפ יותר פסהרי התנועה פגלגלים אחרים, כאלו תאמר שהגלגל היומי הוא יותר פהיר התניעה פגלגל הככביםק חחולף בלתי בעל תכלית, הקייסים• ־והוא םמאר גס p שאש היה הז, כפו שיהוייב לפי שיגיד! הזפן בלחי בעל תכליח, ס ח היה העולם קק םדובק גצהי, כפו חה כי לא >pn שיהיה מהתנועות הגכדמת ז, הנה יהיה טפפר הפבוביס אשר התנועע מ ע מ ש שהתבאר נספר ה כל אהר מהגלנלים מספר שאין לו תבליח׳ והוא סביאר נס כן שהפפפר שאץ לו תכלית אינו מחר גדול ולא מתר קטן במספר אהר שאץ לו חכלית, כי היות המספר האתר מתר נחל מהאהר יהיה בהכרח פצר׳ וכאשר התישכ זה כלו, הנה שה בעל תכלית, מה פמאר מפשו אופר שיחריב, אם חיח הזפך חולף בלתי בעל תכלית בכפות, שלא תהיה לגלגלים תנועה פהירה זהנזעח פחוניח, חח כי פםסר הסמבים שהתנועע בהם הגלגל םחיר התגיעה בזה הזמן ההולף אשר הוגת בלתי בעל תכלית הוא בלתי בעל תכלית בהכרח, וכן סםפר הסבוכים אשר


החגזעע בהם הגלגל מאוחר התניעה• ולפי שהמספר שאץ לו חכלית איננו יותר נחל מהמספר שאין לו תכלית, ולא מתר קטן, הגה לא יהיה בכאן גלגל יותר מהיר התניעה מגלגל אחר, שאם היה בכאן גלגל יותר מהיר חחניעה מגלגל אהר, היה בחכרח םספד סמכי המהיר בזמן חאחד בעינו מחר גחל, מח רבר מבואר חבטול, בי החוש יעיד שבכאן גלגלים מחר מטהרי ההגזעה קצתם מקצת. זבכלל הנה מפגי שחיח תנועת המהיר בכל הזק חחולף על נכהותו יותר מתגועח המאותר יחם מה, הנה יהויב שיהיה יחס מספר םמבי הםהיר בוק התולף אל מםפר סמכי הםאוהרמזזס הסהירות אלהאיהור• ולפי שוה לא יחכן שיהיה אם לא חיח שיהיה כל אחד םאליהסםפרים בעל תכלית, הוא מחויב שיהיה כלאחד מאלוק החולף בעל תכליח. חמםפרים בעל חכליח בהכרח, ולזה ירורב שיהיח חו ונאמר עור שאי אפשר שיהיה חזק חחולף לאין תכלית, שאם היהp ככל זה א אפשר זה, היה מחרב שיהיה ומן הכנס הירח כצל הק בעל תכלית, הנה ק שאץ לו תכליתי, שאם חונח זה הז הזמן החולף ז יהויב שיהיה הזק החולף בכללו בעל תכלית• זלפי שחזק החולף איננו מחר גדול מהזמן• החולף אשר גכגם מ חירח בצל הארץ כי כל אחד מהם הוא בעל חבליח, זלא יחכן שיחיח חזק החולף שאין לו חבליח מהר גדול מהזמן דזזזלף שאין לז תכלית, והיה מבואר עם זה בי איןק ק אחר, הגה יתייב שתהיה הירח לוקה תמיד פזה הז שם אלא ז ההולף, יזה בתכלית הכטול ובכלל הנה מפגי שהזסן ההולף שאין לו חכליח חזא בעינו חושן חחולף שאין לו סכליח, לפי שאץ שם כי אםק שאין ק אהד, והזק שאין לו חכליח בחולף לא יחכן שיהיח תלק לז ז לו תכלית בהולף, הנה יחויב שתהיה הירח לוקח חמיר בבל זםן חחולף. ומה יחבאר שהוא מחויב שלא תכנס בלל בצל האיץ -זמן ההולף, לפי שהזמן שלא תכנס בו יחויב נם בן שיהיה כלתי כעל תכלית, ויחויב מזה שתכנס הירה תמיר בצל הארץ זכלתי נבנםת מ יחד, ויהמ אם כן שני ההפמם בנושא אהד יהד, תה בתכלית הבטזל. יבזה הטופח כעיני יתבאר שהוא מחויב שיהיה ההלק המאיר מהירח מהצד המביט ממנה אל הארץ תמיר מזרחי אל השמש ומערכי יהד, זזח כתכליתה חומן החולף הוא הכטיל, זזה שזמן היות הירח מזרחיח לשמש מק ק התזלף לאין תכלית־ יכן ז ז כהכרח בלחי בעל חבלית, אם הזנח ה היות הירח מערבי לשמש, ויהזיב מזה שיחיח חירח סערכי זמזרחי לשמש יהד בכל הזמן ההולף, ויהיו אם p החסכים יחד, זזה כלו מבואר הבטול. וכן יחויב מזה שיהיה בכאן נראה אור הירח תסיר נוסף ונהטר יחד, וזה בתכלית הבטול. pi יהויב מזר שיהיה שבתא ו

מאמר ו' חלק א׳ פרק יי׳א 343

וצדק ומאדים וכוכב ונגה חמיד כומן החולף מזרחיים ומערביים לשמש, ווה כחכליח הבמול. ובן יהויב מזה שיהיו שבחאי וערק ומאדים וגגה וכוככ חמיר בזמן החולף גזורים וישרים ידור, ושיהיו גוטם לצפון ולרחם יהד, וזה בחכליח הבטול. והגה זה המופח רומה אל המופת שבאר סמנו הפלופוף שאי אכשר בתגועת הגלגליט שישיגה ההווק והחולשה. ונאמר עזר שאי אפשר שיחיה הזמן החולף בלחו בעל חבליח, וזה שהוא מבואר שאיזה הלק שיהיה בזמן הוא אפשר שיהיה מחי על משל אהד, מפני שהוא מחרטה ההלקים, במו שאיזה חלק שיהיה בסקוס אפשר בו שיהיה אנה לפי ההנחה על משל אחר• ולפי שאין שם מחי אין חכליח לו, הוא מבואר שאין שם חלק מחזק החולף יהיה מרהקו מחעחה העומר כי אם זמן שיש לו תכליח• ואם הונח חומן חחמך בלתי בעל חבלית, הנה יחיה יחס הזםן שלא יפול בו מחי יחם שאקק אשר לפניו לו תכלית, וזח שאיזה מתי שיונח, הנה יהיה יחם הז אל הזמן אשר בו המחי וחעתה העוםד יתם שאין לו תכלית • וכבר הונה על שהוא ידוע בעצמו במה שאין מ ספק שאיזה הלק שיחיה ממן הוא אפשר בו שיהיה מתי על משל אהר, זה חלוף בלתי אפשר,

ק חחולף בלתי בעל תכלית. ז הנה אם בן מה שיחויב שלא יהיה ה ונאמר עוד שאי אפשר שוהיה הזמן החולף בלחי בעל חכליח. הוי! שהזמן מדיכק מתלקיו, וכמותו מתהווה בהתהוות התנועה על נכחוחה, כמו שבמזת הלקיו הוא מתהווה בהתהוות התנועה אשר ישערה על נכהותח, והכמות המתחזוה כמה שהוא מתתרה יהנייב שיתוסף תמיר מה שהתמידה ההויה, זזה רבר מכואר בהלקי הזמן• והוא םכואר שזה יחויב בזק בכללו, לפי שהוא אחד ומחבק, כמו שהתבאר במהק החזלף שקרם • וכאשר התישב זה, הנה אומר שאי אפשר שיהיה הז בלתי בעל תכלית, שאם היה אפשר זה, לא יהיה רושם במה שיחהדש מהתנועה בתוספת חומן, אבל יהויב, אם הוגה שגחסר מטנו מחתניעח חחולפת בבא זר. אהד סור זה אל לא תכלית, שלא יהיר. שעורו קסן משעירו, אם הוספנו מ םהתנועות העתיחח בבא זה אתר סור יח לאין תכלית־ ואם לא יהיה רושם כהוספת התנועה וחםחנח ככמות הזמן, הנה לא יהיה הזמן מתהווה םהתנועה, וידיה מציאזחו אם רםיגו שלא תהיה שם תנועה בסציאותו, אם רמינו שתהיחושט מהתנועהק חחולף, מה מבואר הבטול, כפלים רבים יותר על מה שהיה ממנח מ כי כבר התבאר שהוק הוא מתחדש טהתנועח על נכחותח ומשער אותה בצד אשר הוא בו אהר וםרובק, כי אק בזםן חלקים בפעל, צמו שקרם,ק נוטף תמיר כל מה שתתהרש החניעה ולזה יהייב שיהיה כמות הז

344 מלחמות ה

ק מפני אשר הוא משער לה. ובכלל הנד. אס לא יחוסן* כמות חז התנועה הסחתדשח, והיה מבואר סענין התניעה שהיא כלה מתחדשת חלק אחר חלק, תר. לא יהיר. בטוח חזסן סחחרש מחחניעח, וזהע כי הזסן סקרח שבזאר הבטזל, כי כבד קדם זחחכאר בספר ח ש ס דבק לתנועה, ספני תוחו סופר אוחח בקורם ובסתאחר. וכאשר החישכ זח חנח יחוייב אחר םשני דברים, אם שנניח שחומן נחחיימ מהתנועה, והוא נוסף כהחחדושה כמז שיראה מענינה, זיהיר. אם כן חזטן החולףק נחחרש םהחנועה, ער שגהיה בלחי בעל ת כעל תכלית, או נאשר ש חכליח, ואחר p לא תר. לי רישס כסה שהחחרש טהתנועח׳ ואשן חבלחי כעל חכליח בעח החחרשוז* ט היה הדבר p, הנד. יחזיכ מ מחחנועח שיחחרש םטנח זח אחר״זח, ולוח יחויב שיהיה בעל תכליתת בלחי בעל חכליח, וכזה חאוםן יחחרש ממנה, וזה שאם ו קודם ת היח חמיר בלתי בעל תכלית, חנח לא יתחדש םהחניעח כלל. •יאם הנחנו שיהיה בעל חכלית קודם היותי בלתי בעל תכלית, הנד. יתה לזטן חחחלה, וימיה חגמצא סםנו חסיד כעל תכלית. חה שאם היה אפשר שיעחק על צד ההוספה מהיזחר בעל חבליח אל חייחו כלתח העת אשר ידרוך, להיות בלחי בעל בעל חבליח, חנח יתר. מ תכלית־ מ, אטצעי בק חבעל תכלית וחבלת בעל חכליח, וחאטצעי ביןה תדבר כן, הנח שני דכריט יצדק עליי.שלילת שחי הקצמח, ואם ת יחיד. פסוח זח האמצעי לא בעל חכליח ילא בלחי בעל חבליח, וזה ממאר הבטיל. יבבלל הנה באשר נניח שיחיה לזםן חחתלח, הנת יחייכ תסיד שיהיה טה שיתחדש סםנו כעל חכליח ככסות; ואם חירלא סבואר שיחיםף אל טה שיחוסף, חה אל לא חפלוח־ זכתוח הענק כן, ת

שכגר יחזיכ סזה שיהיה לזמן התחלח.ק חחזלף לאץ תכליח. חח כי הזמן זנאסר עיר שאי אפשר שיתה חזא ששער התניעה בפעל על נכחוח החהיוה, ולזה יחויב שישעיה תא אחת זמדזבקח, והמשערבטח שהוא ששער יחרכ ת ככללח בשר. ש המת בעל חכליח, ביי אין לבלחי בעל חכליח שעור ילא הנבלה• ובהיותק בצד אשר היא מ משער החנועה הענק p, הנה יחויב שיהיה תק החולף, ולוה יחויב שיהיה לזק חחחלה. ז בפעל בעל תכלית, והיא הק החולף לאין תכלית, ווה שאם ז ונאסר עוד שאי.אפשר שיהיה הק מה, ק דחילף ז ריר. אפשר זח, הנה לא יהיה זה כשנניח שכבר היח מה האיפןיהיח חמיד חשחחרש סכשית ק, יזה אל לא תכלית, כי מ יאהרמ זק ק ז הזמן בעל.תכלית, אבל יהיה זד. כשנניח שיהיה לפני זה ת, הנח תהיה p ק, חה אל לא תכלית• זאס היה הענק אחר, ילפניז ז

ן מא ר ר הלק א' פרק י״א 345

הייית הזמן החולף מהצד הקורס, ווה מבואר חבקול, בי הכח אםנמ יחיח בזמן מהצד המתאחר, לא מהצד הקודם. ועור מאס חית זח כן, הנה הזמן האמצעי אשר תהיה ממנו חרריבח מחומן חבעל חכלזת אל הזמן הבלחי בעל תכלית יצדק בו שאיננו כעל תגלית ולא בלחי בעל תכלית, וזח בחכליח חבםול• עם שהמאסר כשיתחדש בלתי כעל תכלית מהבעל חפליח בהחרבקם זח קורס זח חיא בתכלית הבטול, חח שכמו שלא יחחרש כהליקח מהבעל שעור מה שאין שעיר לו, בי חטחחלק ישמור תסיר נדר הבעל שעור, כן לא יחתדש בחוססח מהבעל שעיר מח שאין תכלית לשעירו, וזח כי אי אפשר בבעל שענד שישער חבלתי בעל תכלית, זשיחחרש מטנו על צד חדחרבקזת חלק אחר תלק, כמו שאי אפשר מקורה שחשער חקו, ושיתחדש ממנח על צד חהוזדבקות חלק אהד חלק, וזה שכסו שהנקודה כל טח שתבפל לא חצא טנדר הנקזרח, מ לא יתחדש מסנה בי אס רבר בלתי מהחלק, p הבעל שעזר כל מח שיכפול לא יצא המחובר סנדר חבעל שעור, בי הוא תמיד לאין תכלית כעל תכלית עם זאת ההוספה כסו שהתבאר בסח שקרס. ונאמר עזר שא אפשר שיהיה חזםי חחולף לאק חכלית, חה שאם חיה אפשר זה, הנח יותר ראוי מ שיהיה לאין חכלית ככסות מהצד הםתאחר, כי חוא חנסצא ממט בכח גמור, וכבר ימצא מה שאין חכלית לו בםה שהוא בכת לא כסה שחוא כפעל. ובכלל הנח ספני שחכחק כהכרח טהצדהמחאחר, כמו שקדם, כי לא חבלחי חכליחייחוא מ יחחדש הקורם ממנו אחר חמאוחר, חוא מבואר שחזא יותר ראזי שיחיח בלחי בעל חכליח סהצד המחאחר ממה שהיא טחצד חקודס׳ זהוא טמאר שאי אפשר שיהיה מחצר חמתאחר בלתי בעל תכלית בבמוח,ק חמתאחר מאיזה מחי שנרצח מהזמן החילף זאף על פי שנתחיל חז אבל יחיד, תמיר אל לא תכלית חמתחדש, וזח בעל תכלית• ובתיות חענין כן, רצוני שמח שיתכן בז מחר מהזמן שיהיה נמצא בו חערר חתבלית בכמוח, והוא מחצר חמחאהר, הוא בלחי אפשר שיחיה בלחי בעל תכלית, בל שכן שהוא בלחי אפשר שיהיח ףזמן החולף בלתי כעל

תכליח בכסות.ק החולף לאץ תכלית, וזח שאם זנאםר עזר שאי אפשר שיהיה הז היה אפשר זה, היה מהויב שיהיה בכאן מתנועע נצחי הוא מחנועע בתנועה מחבקת, כי התנזעות הנכרכות לא יתכן בהם שיהיה מהס זמן סחבק נצחי, כמי שביאר הפלופיף• ואם היה בכאן מתנועע נצחי, הנה ראוי שיחיד• מחטעע בחנזעח סמביח, כי לא ישלם החחרכקוח, יחיה רסחגועע אשר בזת חחאר בחטעה הישרה• ואם היה הענק ק


הזא הגרמ השמימיי, כי אץ בכאן מתנועע אחר בזה החאר, והוא םמאר גם בן מענק הזמן שהיא סופר חטעח הגרם השטיסיי בקודם זבמתאחד,p i n ואף על פי שבבר אפשר שיצוייר , ע מ ש כסו שחחבאר בספר ה בציירנז אותו משתי התנועות, וזה שהציור השלם לזמן במה שהוא אחר ומחבק לא יהיה אלא כאשר רק יוקש אל תנועת הורם השמיסיי, ואולם הגרם השמימיי כבר התבאר מענינו שהוא הווה, הנה אם 0 יחויב שיהיה הזמן החולף כעל תכלית. ואין לאוסר שיאמר כי מציאות הזמן החולף הוא בלתי נמצא, חה כי מציאות הזכן אינו זולת וה המציאות, כי אי אפשר שימצא מטנו חלק רמוז אליז, זהנח חסציאיח אשר לחלק

הקרוב מהזמן החולף הוא המציאות אשר לזמן החולף בכללו. ואילם שהזמן מהנמצאות הוא מבואר, כי כבר ימצא בו הקודמ והמתאחר, חד. לא יתכן שימצא אל מה שהיא העדר מיחלמ. ועוד שהכל יאמרו בו שהוא בעל תכלית, או בלתי בעל תכלית, ואולם אלי התארים לא יתכן שיהיו אלא לדבר נמצא בעל שעיר ועוד שככר יאםר בו

רב, ומעט, וארוך, וקצר, וזה לא יתכן כי אם בבעל שעור. וראוי שלא יעלם ממני שהיא מחויב שימצאו בזמן סגולות המספר והשעיר, אם סגולות הסםפר להיות ספירת התנועה בקודם ובסתאתר, ואם סגולית השעיר להיותי מחדכק־ ולזה יאמר בו רב וםעט מצד היותו םפירה, ויאמר כד אמך יקצר מצר היותו מתדכק• ובהיות הענק p, הנה יחויב שיתחלק אל מה שיתחלק, כמו הענק בשעיר. ויחויב בו שיהיה אפשר בי ההוכפה אל לא תכלית, כמו הענץ כמספר ובשעיר. והנה ראוי שיחיה ההיסםח האפשרית בו מהצד המתאחר לכר, כמו הענין במספר. ובכאן התבאר שהיא מחויב שיהיה הזמן הווה במוחלט. יחיא מה שמגגו

באורו בזה הפרק.

פרק שנים עשרה ו צ ו ז ח ח ט ע ט ח ה ו ע ר ג א ב ת י

וראוי שנחקיר גס כן מענק התנועה אם היא מחודשת אחר שלא היתה נמצאת, או לא סרה ולא תסור, כמו שיאמר האומר בקדמות

העולם. ונאמר שכבר יראה משנ המופתים הראשונים שבארנו מהם •שהוק םחודש שהיא מחויב שתחיה התנועה מחודשיה חה כי התנועה היא מהכמה, כמו שהזמן הוא מהכמה, והיא גם p ממשיני הנשם כמו, אבל הזמן הוא מאוחר טמנה כזה העגק, בי התנועה הענק מטן חתן לזמן מה שיש לי מטבע הכמות מצד הקודם והמתאחר אשרי כה,

מאמר י חלק א׳ סרק י״כ 347

ירימו היא ממשיני הגשם באמצעית התנועה׳ ולוה היא מבואר שהוא מחייב בתניעה שתהיה מתורשת. המשל שבבר נאמר בי מפני שהיחהל תכלית בכמות, התניעה מהכמה, יהיה הכמה במה שהיא כמה מ הנה יתייכ בתנועה שתהיה בעלת תכלית ככסות. יכן נאמר שהחנזעה היא םםשיגי הנשם, יהגה הגשם יכל אחד ממשיניי היא כעל תכלית בכמית, כמי שהתבאר במר• שקרם, הנה אם כן יחייב שתהיה התניעה

בעלת תכלית בכמות.ק שיהיו! הווה ומה חוא מבואר ששאר חםופחים שתייבנו מהם בז יתויב נס ?ן •בתנועה שתחיה הווה, כשנעתיק המאמר בהם אל התנועה. והמשל שכבד נאמר שאי אפשר שתהיה התניעה חחולפת בלמו בעלת תכלית בכמות, שאם היה אפשר זה, היה מספר סביבי הנלול מהיר התנועה כלתי בעל תכלית, זק מספד סמכי הגלנל מאוחר התניעה* ולפי שלא יהיה יותר רב םספר סכובי המהיר ממספר סמבי המאוחר, הנה לא יהיה בכאן בגלגלים סחירות ואיחור, זזה םמאר הבמול. ועוד כי ספני שהיה לכאן תלוף כתניעה המידכבת לככבים ההולכים נבוכים מפני תגזעת החלוף אשר כחם, עד שיקדה להס נזוחת בהיותם בסאה ושםניס םעלד. םתניעת התזלף, הנה יקרה להם שיהיז סממהם ססזרים מזה הצר, ומצר הרשמים המתתלפיס שיקרז סהס בתקזכה תקזפה טחקופותיהם הארבע במה שבכאן• וכאשר היה ממאר שםמביהם יהיו ספורים מזה הצר, והיח מבואר שבל מספר הוא בעל תכליח בהכרח,

הוא מבואר שמספר הסבוכים ההולכים הוא בהכרח בעל תכלית. זק נאמר שאי אפשר שיו!יה כמזת ההניעה התילפת לאין תכליח, שאם היה אפשר, היה מתתייב שתהיה התנועה אשר התתדשר במה. שעבר לגלגל חירח בעת חכנס הירח בצל הארץ בלתי בעל תכלית, ויחויב מזה שיהיה הירת לוקה תמיד פסה שעבד מהזמן, ויתויבו מזח נם כן שאר הבטזלים שחייבנו בזח המופת, אם הזגח הזמן התילף בלתי בעל תכליח, זזה ממה שלא יקשה לעמוד עליו עם מה שקדם מהדברים. זק נאמר שאי אפשר שיריח כמות התניעה החזלפת כלחי בעל תכלית, מה שהוא מבואר שאיזה הלק מהתניעה החולפת שיהיה הזא אפשר שיפיל בז מתי מצי הזמן אשר תהיה בו התנועה ההיא על משל אחרי זלפי שאץ שם מתי אין תכלית לי, היא םביאר שאק שם הלקים סהתניעה התילפת יהיה מרחקי טהחניעה ההייה עתה תגועה כלתי בעלת תכלית• ואם הונחה התנועה חחזלפת בלתי בעלת תכלית, יהיה יחס התנועה שלא יפיל בה מתי אל התניעה שיתק שיפול בה סתי יהס שאין לז תכלית־ וכבר חתבאר באיזה חלק שיהיה מהתנועה החולפת


•פיל בה םחי על משל אחד, זה חליף כלתי אפשר, ילזהיחיייב-שתחיה התניעה החילפח בעלת תכלית. יכן גאפר כי מפגי שהטיח חחניעה סתהייה בהחהיזח על נגחזחח, הנח יחייב שיחזסף הבטיח סח שהחמירה חיייח חחניעה־ יאילם אם חיחח חחגיעח בלחי בעלח חכלית בסר. שעבר, היה בלחי אפשר זה כח, יליד• יחייכ שיחיד. לחניעח החחלח. זבן נאסר כי מפני שכל מה שיצא לפעל מהתנועה היא משיער על נכחית התהייחי, והיה מבואר שהסשוער במה שהוא םשוער היא בעל חכליח, הנה יחויב שחהיח חחניעח החולפת בעלח תכלית בכסות. יק נאמד שאי אפשר שחחיה חתגועח החולפת לאין חכליח, כי זחק אלא כשנניח שיחיד. לפני זאח החנועה הכעלח הבליח חניעך, ח לא י אחרת בעלת תבליח, יזה אל לא חכליח־ יאם היה הענין ק, תהיה היייח התניעה םהצר הקידם, ייה מבואר הכטיל, כי חכח בתניעה היא מהצד הםחאחר מםנח, לא םהצר חקידם. יעוד שאם היד. זה כן, הנה כסות התנועה האמצעי כץ כמות התנועה הבעלח חכליח וכץ כמיח התניעה ר1לתי בעלת תכלית יצרק עליו שלילת שתי הקציוח, ריצה לזמר שכבר יצדק עליז שאינו בעל תכלית ולא בלתי בעל תכלית, יזה בתכלית הבטיל• עס כי המאמר בשיתהרש בלתי בעל תכלית ככמות מהבעל חכליח בהתדבקס זה קורס זה הוא בתכלית הנטול, זזה שכמי מלא יתהדש בחלוקה מהבעל שעור מר. שאק שעור לו, כי המתחלק ״שטור תמיד גדר הבעל שעור, ק לא יתחדש כדרך ההוספה מהבעל שעור סד. שאין תכלית לשעורז, מה כי אי אפשר כבעל שעור שישער הבלחי כעל שעור, זשיחחדש מפגז על צד ההתדבקות חלק אחר חלק, כסי שאי אפשר כנקודה שתשער הקל זשיחחרש ממנה על צד הרכקות חלק אחר חלק, חה שכמו שחגקודה כל מה שתכפל לא תצא מגרר הנקודה,. כי לא יתחדש ממגח כי אם דבר בלתי מתחלק, כן הבעל שעיר כל מה שיכפל לא יצא המחיבר סההכהל מגרר הכעל שעור, כי היא חמיד לאין תכלית בעל תכלית עם זאח החיספה, כמו שהתבאר במה שקרם.

וכן נאמר שאי אפשר שתהית התניעה החולפת בלחי כעלת תכלית בכמות, שאם היה אפשר זה, הנד. ייתר ראוי בח שתהיה לאין תכלית בצמות םהצד חסתאחר, כי הוא הנמצא סמנה בכת הנםור, וסר. שאין תכלית לו אם היה שימצא, הנה ימצא מצד חכח, כפו הענק בחלזקת הםתדבק ובהוספת המספר ־ והנה יתבאר שהוא בלתי אפשר שתהיה בלתי בעל תכלית ככמות מהצד המתאחר, כמו שהתבאר זה בזמן,

זלזה יתבאר שאין התניעה החולפת כלתי.נעלת תכלית ככמות, וכן גאמר שאין התגיעה החילפח בלחי בעלת תכלית, שאם היה

מאמר ר דלי! א־ פרק י״ג 349

אפשר זה׳ הנה יהויב שיהיה בכאן מתנועע קדמק היא םתנועע בחנזעה מדובקת, וזה כי התנועית הנכרכות, לא יתכן שיהיה מחם חניעה נצחית סדובקת, כמו שביאר הפליסוף• ואם היה בכאן מתנזעע בזה התאר, הנה ראוי שיהיה זה המתנועע הוא הגרם השטימיי, כי לא תמצא ככאן תנועה יתכן בה ההתדבקות זולת תנועת הגרם השמימיי, ואולם הגרם השפים״ אינז קרמזן, כפו שהחבאר במה שקרם, ויחרב מזה שלא תהיה התנועה התזלפת בלתי בעלת תכלית בכפזח. ואין לאוסר שיאמר בי התנועה ההולפת היא רבר בלתי נפצא, זזה כי מציאוח התנועה אינז דבר זולת 1ה הפציאות, כי אץ בתנועה הלק יפצא בפעל, לפי שהתנועה תעדר על נכתות התהוותה, זעם זה הנה היא בצלל הנפצאות הטבעיות בהכרח, כפו שביאר הפלוסוף• ואם חיתח התנועה סהנפצאות, הנה יותר ראמ שתהיה פהנפצאות פהצד ההולף מפנה משתהיה מהנמצאות פהצד העתיר מפנה, כי הצר העתיד פמנה הוא נמצא בכה נמור, (הצד ההולף ממנה הוא פעל מה. זבזה האופן היתה התנועה שלמות פה שבכה מצר מה שהוא בכח, רצוני שהחולף ממנה הוא פעל מה, אלא שכבר יתהבר אלת הכת, כמו שהתבאר מנדר התניעה. ועזר שכבר יפשך פהתנועה שלמות אפ בםתנועע עצמו, כמו הענק בשנוי אשר באיך, או בכפה, או באנה, אז ברבר אחר תהיה התניעה בעבורו, כפו החנועה אשר בריחייפ לפהון החמאה, או חנועח הקילסופ לעשות חםפר, או חגועה הגרפיפ השפיפייפ להשליפ פה שבכאן םהגםצאות־ והגה התגועה התולפת יהוייב שייוהס לה מציאות מה מצר השלמות הנמשך םםגה אם בםתגועע אם בזולתו, שהוא גםצא בהם בפעל, והוא הרושם המגיע להם מהתנזעה • זזה ממה שיהייב שנשים התגועה התולפת גמצאת מציאות מה, והגה המציאות אשר להלק הקרוב ממגר הוא המציאות אשר לכללה, כי היא מלה מרובקת ואחת, זזה

טמאר מהביאזר בעיגז אשר בארגז זה בזק.

פרק שלשה עשר. ש ר ו ח ת pan ם ו ל ג ה ו ש ר ב א ב ת י

וראוי שנחקור םההלק הנגלה םהארץ אם הזא קרום, או מהודש, כי הוא םהענינים אשר מציאותם םדזבק. זזה שאם היה אפשר שיפטר זה ההלק ויקיף בו היסור המימיי, יפםח כל אלו הנמצאות השפלות הנולדות ממינם, ולא יתכן שישומ להתהוות על המגהג הטבעי, זזה שאגחגו נםצא שהאדם יהיה םהארם, והשור מהשור ואילן התמד מאילן התםר, ולזה הוא םבואר שאם יפסר הגםצא םאלו הסיגים, לא

-350 מלחמות ה׳

יתכן שיתחדש על הםנהו הטבעי םערוב היסודות, כמו שיםהונ ממנו שאר המינים, וזר. מבואר למי שעיין כחכמה הטבעית• וכאשר החישכ שזה חלק הנגלה מהארץ הוא מהדברים שמציאותם מחבק, מה .שהתמידו מיני המורכבים מהיסודות אשר יתהוו בו להיות נמצאים,

הגה ראוי שנתקור אם תםצא לח סגולה מסגולת הומור. אם לא. וגאסר שכבר יראה שהגלות זה התלק הוא לתכלית שיתהמ בו אלו הנמצאות השפלות, ושהוא רבר לא יתגהו טבע היסוד הארצי והסיםיי, ולא טבע הגרמים השסיםיים, כמו שיתבאר אהר זה־ ובהיות העגין כן, הגה כבר גםצא להגלות הארץ בל הסגולות.הגמצאות להווה במה שהוא הווה, וזה שהוא לתכלית, והוא םםה שלא יתן אותו טבעו, ולא יתן אותו נט כן טבע מה שינשכע אליו מהנדסים השםיטיים, והוא גם כן נמצא בעבור זולתו• ובהיות הענק כן, הנח יחויב שיהיה הגלותי ואמנם שהגלות הארץ הוא לתכלית, ןה ממה שאק ש ד ו ח הארץ מ ספק בו, לפיישאנתנו נמצא בו תועלת עצום אל שיחהוו בו אלו הנמצאות השפלות, וסר. שיתהוו בו אי אפשר שיהיו בקרי ובחזרםן, שאם היה הרבר כן, לא יחכן שימצא אלא בםעט םהחלק הארצי ובתלק קטן םהזםן. ואםנס שלא יתן אותו טבע הארץ יהםים הוא מבואר, כי כבר היה סבעם נותן שיהיו הםים םקיפים היסוד הארצי סכל צרריו. ואםנם שלא יתן אותו טכע מה שישפע אליו. מהכככים הוא םבואר םםה שאוסר, חה שכבר התבאר מן ההוש שההלק הגגלה מהארץ לא ימצא גגלה סםגו יותר םשתים עשרה שעות, הה רכר עמדו עליו מהלקויות הירהיים כאשר עםח עליהם הםזרתיים ור.ם1(רביים• והוא םביאר שאמה םהככבים שייוחס אליז זה הפעל, הוא ראזי שישים גגלה תתתיז סר.אp עשרים וארבע שעות, כי הפעל המגיע טהכבכ ההוא או םהככבים ההם ברוחבק עם מה ^ והוא אחר בעינו, חה מבואר םאר, וכל ש א ה אהד ם שקדם םזח כטאםר חחםישי מזה הספר. זכאשר החישכ זר. כלו, הוא םבזארםםח שקדם שכבר יחדכ שיהיה החלק הגגלה םהארץ םהזדש. וזה שאי אפשר שגאמר שישפע תמיד סציאזתו םהסכה הפועלת אוחו, זזה לשתי םבות, אם ספגי שאק בכאן םי שייותס לו תמיד זה הנגזכ לזה התלק םהארץ, כסו שבארגו, ו השג י ת כי הוא סבזאר שזה התלק הגגלה םהארץ הוא יותר גמה םשאר הלקי הארץ אשר ילןיף כה היסוד הםיםיי, ואם לא, הגה יהיה הים יותר גבוה מהתלק הגגלה םהארץ אשר יקיף בהם, וזה מבואר הבטול, אם םצר התוש, אם םצר העיק, וזה שכבר היה מהויכ אם היה העגק כן, שיגר היסוד הםיםיי אל התלק הגגלה מהארץ שהוא שפל ממגו, כמו שיתי טבע המים .שידרו גגרים אל

מאמר ו' חיק א' פרק י״ג 351

המקימות השפלים םהםקזם אשר הם מ־ זגאשר החישכ שזה החלק הגגלה מהארץ היא יותר גבוה משאר חלקי הארץ, הוא מבואר שבבר יחויב, אם הגחנו בכאן סבה פועלת תמיר, שיתהווה חמיר מה שהיה ממנו יזתר גמה משאר חלקי הארץ מלא דבר ויפםר אל לא רבר, חה בכל עתה ועתה, ויחייב גם כן שיהיה הזמן מתזכר מעתזת, זזה מבואר ממה שקרם• יכאשר היה זה כלו שקר, הוא מבואר שהוא מחויב שיהיה חגלזח הארץ מחודש מפעזלת פועל בהתחלת הכנסו במציאותי, כי אי אפשר שיהיה שופע מציאזתז תמיר מהפועל אותו, כמו שבארגו. זהגד. יהיז הגרמים השמימיים שזםרים זה הםקזס באגפן שזכרגי במה שקדם. זהזא ממאר שבאשר חיגח מציאית זה המקזם מסבה פזעלת, זחזגחה סכת שמירתי הככבים, לא יקרה מזה ספק למה לא יהיה גגלה מהארץ

עשרים וארבע שעות, וזה מכיאר בגפשי. ובכאן התבאר מעגק הגלות חארץ שהוא מחויב שיהיה מהורש בשלשה צדדים מהמים r. זכאשרחחבאר שחוא מחורש, יתבאר בקלות שחעולם בכללו םחורש־ חה שאס הגהגו הגרםים השםיםיים גםצאים םקרם, והיסודות הארבעה, הגה יהיה בכאן אפשרות בזה החלק שיגלה זםן אק תכלית לז, זזה דבר םמאר שהוא שקר• עם םה שישיג זאת החגחה מהבסזל שיהיה לגרםים השםיםיים כלים להשפיע ככא; אלו הגמצאות השפלזת, זלא יזשפע םהם רבר םהגםצאזת האלז כזמן שאין לו תכלית, ותהיה תגועתם לבטלה, כי תגועתם היא כדי שיושפע םםנה מה שבכאן םהגםצאזת, כםז שהתבאר כסה שקדם, זזה רבר בתכלית הכטזל, רצוגי שתהיה תגיעת אלו הגרמים הגכברים לבטלה זםן שאין

לי תכלית, ולזה יחזיב םזה שיהיה העזלם בכללז מחורש. זדאזי שלא יעלם םםגז שכבר שער גזה הפלוםזף כאזפן מה, ולזהה סבה םצר טכע הםציאזת, זאםר שהםבה בזה הוא הזם חתר שיתן מ השםש בזה הםקום, כי היה םררך החום שינגב הלחות זחזא םכואר שאי אפשר שישלם םזאת הסבה םציאזת זה החלק הגגלה םהארץ, חח שחזם השםש גם בן גזבר בפאה הרריםית, כםז שגזבר בפאר הצפונית, או יותר מזה• מפגי יציאת םרכזו םםרכז העולם• זבחיזת הענין כן, הנה יהויב, אם היתר. זאת הסבה צודקת, שיהיה החלק הדרומי גגלה גם כן, זיחזיב מזה שתהיה הארץ גגלית בכללה לכר מעט םשני צררי הצפין והדרום, זזה שקר אם מצד החוש, אם מצר העיק. אמנם שהיא שקר מצר החוש, כי לא גמצא בחיש גגלר. ממגר. באירן ייתר םשחים עשרה שעזת• זאםגם שהזא שקר מצר העיק, היא ממאר, כמי שיאםר אבן רשר, שאם היה הדבר כן, לא יהיה לםים יחם אצל אחד


משאר חיכורות, והיה ראוי, כשיגבר היסוד שהוא הפך ליה היסוד עלי־ שיפםירהו, כסשפט כל הפך שספסיר הפכו כשיגבר עליו. ולזה הוב•־־ אבן רשר מאח הסבה אשר זכרה הפלזסזף בכאן רמי הככבים אע־ח הפאר. הצפונית אשר שם הישזב, זאמר שהסבה כזה הדא א הם מ חום השמש עם מה שהתמזגה מחום שאר הככבים אשר הם בזה המקום הצפוני, בי הוא ניבואר כי בפאר• הצפונית ימצא םהככביס יזתר ממה שיםצא םהם בסאה חררוטית, וזה יתבאר מהמספר אשר עםרו על• מהם הכמי התכונה, (לזה יאמר שהפאה הדרומית בלתי נגלית, ואם הזהה מד. , אם היתר. הסבה מ השמש שס מתר. זנאםר שכבר יחדב נם ק שאמר אותו אבן רשד, שיהיה הפאר. הגגלר. מהארץ גגלה באזרך עשרים

וארבע שעות, וזה דבר בלתי גמצא כן., והוא מבואר שלא ה ועוד יתחדש ספק על הסבה אשר נחגוה מ יםפק הגגוב אשר יהיה טההום כשיפעל הגלות מהארץ, ווה שכבר יחויב עם זה שיושפע משנו טבע מיוחד מתםיר זה החלק הנגלה םהא,ק מחר גבוה משאר חלקי הארץ, והנה המית היסוד הארצי איגז מיוחס אל החום, אבל הוא מיזחס אל הקור, וזה דבר מבואר שאר למי שעיק בסבעיות. ואם אמר אומר שבכאן ככבים אחרים יפעלו זח מצר הקרירוח השופע םהם באמצעות זהרם, הנה עם זה ישאר הספק הקורם בעיט,p גגלה באורך א ה והוא שכבר היה מחייב מזה שיהיה חחלק העלה ם

עשרים יארבע שעוח. זבכאן התבאר לגז בםה שאק ספק מ שאי אפשר שישלם הגליח הארץ לא מפני טבע היסוד הארצי והסימיי ולא מפני םה שיושפע להם סהבכבים באמצעות נצוציהם, ולזה הוא מבואר שהנלות ר.אp הוא םחודש בהכרח. אלא שכאשר הונח הענק כן, יתהרש םזה ספק עצום, וה־א שכבר יתהייב מזה שיהמ אלו הדברים אשר בכאן םחורשים כמוחלט, ובהיות הענק כן, הנה לא אשער איך יההיי הסינים הנולדים מםינם, חה שכאשר נניחם טהזדשים בםזהלט בזה האופן, הנה יהויב שיהיה התתלת הרושם םזולת םינם, זזה מבואר הבמול למי שעיק בטבעיות. ונאמר שכבר התבאר בםה שקרם שאין ראוי שתוקש ההוייה הכללית להויית החלקית, וזה כי ההוייה התלקית יהויב שיהיה הכל אשר הוא חלק ממנו נמצא תחלה, ולא יהויב זה בהוייה הכוללת. ועור כי כבר התבאר מענק הויית השמים שזאת ההוייה הכללית היא מיוחסת אל הרצק והבהירה, לא אל הטבע, ולזה היה אפשר שיהיו בנרמיס השמיםיים צורות םתתלפות עם היותם כלם מטבע אחר־ ואם היה אפשר זה בגרמים השמיםיים שאק בכאן דבר יתכן שיתתלפו מ גרסיהם

מאמר ו׳ חלק א׳ פרק י״ר 353

בטבעם, כל שכן שזח אפשר באלו הדברים אשר בכאן שאפשר שיתחלפו גרםיהם בםבעם מצד היחסים חםתתלפים שיקרו ליסודות אשר הורכבו םחם םחערזב יחחחמזגות. ובכאן תחר זה הספק. והתבאר נם כן םזה הצר שההוייה אשר התחלחה הרצון והבהירה חיא קורסת להחוייה אשר התתלתה הטבע• והגה שם בהם הםורא בעת התהוותם התהלה אשר יהיה בהם כםותם בםק, כדי שישסר םציאיתט לפי טה שאפשר, כי םפני שהיה בלתי אפשר בהם שיהיו נשארים באיש, הזכנה להם השםירה בםק על זה האופן. ישחבח מצר הכל אשר לא יושג יכולתו

ותכםתו.

פרק ארבעה עשרב י ק ר מ ׳ ה הנ ן גזה י ע ט גהקיר גו DM יהויג שיחיה העו^ס הזה התה ה16י םה מ

ת גגש0 גע% יונ^ית. 4 ב מפני המגע מציאות גה גלתי געל ת

ולפי שכבר זכרנו בםה שקדם כי יחגי המדקדק תשב לבאר םרברי חפלוםוף שהעולם הוא םהודש, ראוי הנה שנהקור בכאן אם םה שהייבו

מזה יהני הםדקדק הוא צודק, אס לא. ונאםר שהפלוםוף כבר באר, לפי סר. שיהשב, שאי אפשר שיםצא כת בלתי בעל תכלית בנשם בעל תכלית• ובהיות הענק כן, והיו השםיס גשם בעל תכלית, הוא סבזאר לפי זה הםאטר שאי אפשר שיהיה לו כת בלתי בעל תכלית, ולזח חייב י ה ני ה ם דק רק שיהיה הגרם השםיסיי גפםד, ושתהיה תגועתו גפסקת. והנה התכם אבן רשר תשב להתיר זה הםפק בשאםר שאין לגרם השםימיי כה כי אם באנה, ולזה איגגו טהויב שיפםד, אבל הוא םתויב לו םצר עצםו שתפםק תנועת, ותהיה תםירית ונצתית ספני הכה הםגיע שאיגו בנשם שהוא לבלתי תכלית. וזה דבר אפשר אצל אבן רשר בתנועה, כי היא לדבר חםחניעע סצד הםניע, ולזה יתכן שתהיה אפשרית םצר עצם הםתנועע, ותהיה נצהיח

בכתיגת סבתה שהוא נבדל, ולזה יהיה כהו לאק תכלית. וגאםר כי כאשר הוגה כן, רצוגי שיהיה האפשרות אשר בטתגועעה יהיה לםחנועע לאות אהר אשר הניע להתנועע בעל תכלית, ת אל גבולו םהתנועה, ולזה תהיה תנועתו נפסקת םצר טבעו, כי הפסק תנועת המתנועע יהיה בהכרת מצר הלאות אשר יקרה לו מצד כה המניע• והמשל כי הםגגן יתניעעו אבריי אשר ינגן בהם טחשיר המצייר בנפשו, וכאשר התמידו שיעיר םה בזאת התנועה יקרה להם לאות ויגיעה, עם היות המניע נשאר על ענינו, והוא הציור אשר לו בשיר• ובהמת העגין כן, הגה יהויב מזה שתתה תנועת גפסקת, האלהים,

2 3


אם לא נניח שהמניע יכריחחולחחנזעע על צר שיניע גשם אתר גשם ממשש אוחו, ווה םמאר חבטול. וח1א מבואר גם כן, שכאשר חונח חענין מאת חחגועה על זח חאופן, חנח חחיח תמיר חגועח הגרמים השמימיים בלחי א&שריח מצר עצםם, וםחוייבח מצר סבחם, זחהיה אס בן חגועחם חסיד nhroto על צר חאונס• וזח שכאשר חזגח חוסן חחולף בלתי בעל הבליח, חגר. יחויב בכל חלק םהחגועח אשר לגרםיס שחקרס לו חגזעה יוחר גרולח לאין חכליח םחחגועה אשר להם אפשריח םצד עצמם לחחנזעע בח, ילזח חהיה כל חתנועח אשר יחנועע בח על צר חחכרח וחאזנס, לפי שאין לחם מצר עצמם אפשרוח לחחנועע כה, ווה בחכליח חבטזל, כי לא יםצא בדברים חטבעיים דבר בזח חחאר, כל שכן שאי אפשר בו שיהיח ,מחמיר; ועור שזאח חחגועח חיא לגרםים חשםיםיים על צר הציור וחהשוה, כסו שקדם, ולזה הוא מבואר שלא יניעם םניעיחם על דרך דחכרח וחאונס, אבל על דרך חבחירד. וחחשוקח• ולחיות הענין כן, הנח לא ישים חנועחם חםידיח הכח חטניע, אבל חשים תנועתם תמידית חשוקחם ובחירחם לחחנועע, לפי מח שיחייבהו הציור החוא. וכאשר נניח חאפשרוח אשר לחם על חחנזעח בעל חכליח, חנח יחויב סור. שחפםר חנועתם. וזה שאנהנו נראה כאופן מלל שהכתזת אשר יגיעו םחצזרוח חמניעוח לא חפםר חנועחם םצרם, אבל מצד חםחגועע, והםשל שחנפש שהיא הםניער. בארם חחיח חםיר בענק אחר, וקרח לח סעד חולשת כליח שחפםר חנעחח, ולא יקרר. לח זח םצד חכליח בוה, כי כבר יחיה כוה חאופן שיחיד. בעח הגעחח וחפסק עם זח חגעחח־ ובהמח חעגין כן, חוא םבואר שחפסק חחוועח הוא םפגי הסחגועע, לא םפגי הםגיע, ולוה לא חורחנו כלום לצאח םוה חספק

כשחגחגו חםגיע בלחי כח בגשם. וחגר. יחבאר לך שחפלוסוף יראח שכבד אפשר בגרםים חשסיםייס שישיגם לאוח מסח שגחן םהסבה בשהגלגל העליון יחיו בו ככבים רבים ובםח שלםטח םםגו לא יחיה בגלגל חאחר כי אם ככב אחר, ווח שחוא אסר שהסבר. בזח שאם חיח באלו חגלגלים ככבים יוחד, חיח םשיג הגלגל חעליק לאוח בחגיעו אוחם. חגח לא ארע, אם חיח םררך זאח חחגוער. חסבוביח שחיא םםכםח לטבע חגלגלים שיםשך םםגח לאוח ויגיעה, איך יקרר. םזח חעגק לאוח לגלגל העליון, כל שכן עם םה שהבין אבן רשר םעגק ואת החגועה היוםיח שחיא לשאר חגלגלנס מםחגועעים בר. על צר חחשוקה וחבחירח, וזח שכאשר חוגח העגי;, לא יתכן שיצויר שיחיד. לגלגל חעליק לאוח זיגיער. םזח חצר, וזח כי ק החשוק לא ילאח כאשר התגועעו שאר הרבדים םמגו, אבל יחיר. חלאות

מאמר ו חלק א' סרק י״ד 355

דבק לטתנועע. והנה בארנן כמה שקרם מה שיש בזאת חםבד. שנתן חפלןסיף בכאן םהםפק העצום, אבל אםנם זכרנז זה בכאן לבאר שהפלוסוף לא ירחיק שלא יהיה אפשר שיהיה לנרםיס השטיםיים לאות בזאת התניעה הםטבית אשר יתנועע בה. וכבר אפשר שנבאר תיוב זה םצד עצם מאמרו, חה שבאשר הנהנו שאם היה בנלנל השםש, דרך משל, שני ככבים, היה סשינ הגלנל העליון לאות בהנעתו אותז, הנה לא ימנע אם שיהיה זה הלאות באופן שיוכל על הנעתו זמן טה, או שיהיה באופן שלא יובל על הנעתו כלל. ואם אמרנו שיוכל על הנעתז זםן םח ואתר כך תפסק תנועתו םצר הלאות, הוא מבואר ממהע שזה הנלגל יוכל על הנעת נלנל השמש, ם ש שנאמר כזה בספר ה כשלא חיח בו כי אם ככב אחד, ומן יותר ארוך מםנו ביחס חםתנזעע אל חםחנועע, ולזר. יחוייב שחחיח חנעת חנלנל חעליון שאר חנלנלים אשר תחתיו נפסקת. ואם אםרנו שחלאוח יחיד. באופן שלא יוכל על הנעתו כלל, הוא םבואר שכבר יתחייב םזר. שלא יוכל חנלנל חעליזן על חנעח נלנל השטש, כשחונח שלא יחיח כו כי אס כככ אחד, אם לא זמן יותר קצר םהוק אשר חיח אפשר לו לחניע אותו לפי חחנחח הראשונה• ׳והטשל כי טי שיוכל להניע ארבעה ככרים הצי שעה יוכל יותר להניע שני ככרים ממי שלא יוכל להניע ארבעה ככרים כלל, והנהק אל הזםן כיהם הכרז אל הכה. ואם הודינו שהלאוח אשר ז ה ס ה י לםתנועע לא יפסיק התנועה, לפי שהםניע ישימה תסידית ספני הכח שיש לו שאין לו תכלית, הנה םה ענק הסבה אשר נתן בזה הפלוסוף, סי יתן ואדע, זזה שאף על פי שישינ הנלנל העליון לאות, לא חפסק

תנועתו, וכשלא תפסק תנועתו, חוא מבואר שלא תפסק חנעחו. ובכאן חחבאר לך בםח שאין םפק בו שכבר יחויב םדברי חפלוסוף בזח הםקום שתהיה תנועת חנרסים חשםיםיים נפסקת, כםו שיאםר יחני חםרקרק• אלא שכאשר הסתכלנו בזר. לפי חענק בעצמז, לא גסצא שיחיד. םזח סופת על חחש חעולם, וזד. שכבר בארנו בסד. שקדם שאיננז מתזיב שלא נםצא בנשם בעל תכלית כה על ההנעה לאק תכלית, כשלא היהלםתנועע םטנו טבעםקכיל לזאת התנועה, כל םהשהתםיד לחיות היחס אשר בין הטניע והטתנועע נשאר־ ולזה הוא םבואר שככר יתכן שלא תפסק תנזעח הנלנלים, כי אין לחם טבע םקביל לואת חחנועח אשר יתנועעו פח, זחיחס אשר בין חטניע זחטתניעע חוא תטיר בחם אהד, כי אינם בעלי םזנ׳ ואין להם הפך. וחוא פח שכווננו באורו בזח

הפרק.

23*


פרק חמשה עשר.obipn nine שבארגז no by גזגוי ט רא>ד. י1יס»ן» גל1י ושייםית

יםםח שיוסיף גלוי ושלםוח על םח שהחבאר טענק חרוש העולם היא, שאנהנו נטצא כל םה שחובר בחכםוח הוא חרש בא טקרוב, ונטצא הראשונים אסרו בחכםה הכסה רבר מה, ואהר כן גשלםה באורך הזסן, ער שבכאן הכסה לא נםצא השלםית בה עד הפלוסזף, ובכאן חכםה, ובכאן חכםה לא םצאם השלמות ס ו נ י ל לא נמצא חשלםוח בח ער נ כר, לאחר םהקמ־םים, והיא חכםח הככבים, ער שהחכמה שחצטרך «סן מתר אחך להשלמתה מער מה שחצסרך שחעסזד עלמ סן חחוש נמצא השלמות בה מתר םאוהר׳ וזה שהתכסות הלםודמת, כסו ההנדסהם ו טל והםספר, נמצאם קורסות מתר סשאר החכםיח, כי הקורסים לארסטו כבר אסרו בהם מאסר שלם, לפי מה שיראה שסופר םחם, ואולם חחכםה חטבעיח, להצטרכה מחר אל חחוש, היה השלםוח בה יוחר םאיחר־ והנח םלאכח הרפואה חיא צריכח מחר אל חחוש, ובפרט בטח שמרע בה מסמן ובמה שיודע בח םחנחוח, ולזה היה השלםות בה יותר םאוחר• ואולם חכםח הככבים, להצסרכה אל החוש באופן שלא יחכן שישלם לה סמנו זה כי אם מטן ארוך אירן־ נפלא, היה שלמותה מתר מאוחר• זלפי שאלו התכסות הולכות לארם טח־נת השלטות, זהזא משתוקק להם בטבע, הנה לא יתכן שיאםר שיהיה הסק האנושי קחם, ואלו חחכםות םתידשות להם םזםן קחב, שאם היה הדבר כן, היה בכאן אפשתת לא יצא לפעל כי אם מסן בלתי בעל חכליח, עם היות שם כלים טבעיים רבים להוצאתו אל הפעל וחיוח חשוקח חאנשים בסבע בהוצאתו אל הפעל הזקה םאר, תה סמאר הבסול. וכבר יראה זה נס p טענין התירה האלהית אשר נסצאה םתסשסת המם ככלל האומות, שיהיה חדישה סזסן קרזכ• זאס היה העולם קדום, היה ראוי שיהיהק אשר החתדשותה קודם זה, אסר אבל הזא ראזי שחהיה קזדם זה הז אנחם מ זטן שאץ לו תכלית. וכבר נמצא גם p בה ריסה לסר, שםצאנוהו בחכםות, והוא שהגםיסים אשר היי קירםיס לה היז תסרים סאר, ער שהניע זה הנםוס חחוריי האלהי במחר שלם שאפשר, כסו שיתבאר לסי שיבץ עניני. והנה החלונו לבאר םםני זה בסר. שלא יסופק בי לאחר םבעלי העיק, תה אםגם הוא בפירושנו לדברי התורה. יכן נראה הענק נם כן טענץ חלשיניח, יזה שהלשינוח יראה טענינם שהם הסכםיים, לא טבעיים, מה שאם היי טבעיים כצהלה לסיס (הנערה לחםור, היה מתחייב אחר משני דברים, אם שיהיה הטין האנושי נחלק לסיגים,

מאמר ר חלק א׳ פרק טי׳ו 357

לפי חחחלף חלשונוח, או שיחיו חלמונית מתחלפים מצד רחחלף חאקליםים. ואולם שיחיד. חמק חאנישי נחלק לסינים לפי חחחלף הלשונוח חוא שקר מבואר, לפי שכבר יתחייב םזח שלא ישוב איש מלשין אחר מדבר בלשון אחר ויחיה נעדר חלשון חהיא אשר חיח לו בםבע אחר שחיא סנולח נמצאת במינו, וזח שקר לפי מר. שתתבאר מן חחוש, וזח שאנחנו נראח אנשים מלשק אחר ישתקעו בק אנשי לשק אחר, וישוב ירעם לחייח םרבר בלשון ההוא ויעדר םחם לשון םולירם. ואולם שיחיו חלשונוח לפי חאקלמים חוא שקר נם p, לפי שבבר חיח מתחייב מזח שידברו בטבע בלשון חחוא חמיוחם לאקלים אחד כל הבאים שם םחאנשים. ועור שלפי האקלים אמנם יחכן שיחחייב סחירות חתנוער. ואיחודה בלשון, לפי חחחלף טבע אקלים אקלים, לא רושם השטוח יהפיעלים באלו חאוחיוח חרטת אליחן. ובחיות חענק p, הוא םבואר שהלשונוח אינם טבעיים, ולזה יחויב שיהיו הפכפייפ. יחיא סבואר שכבר יחויב שיהיו הםםכיםים קורסים ללשק בוםך ואס חיה להם לשון אחר קידם, יחיח םחחייב בי נם כן מר. שחייבנוהו, רצוני שכבר יחויב שיחיד. חסכמיי, ושיחיו חמםכיםים קידם ללשון חחוא. ואין לאוסר שיאםר שיהיח לחם בזה האופן לשון לפני לשק ק מ אל לא תכלית• וזה כי םפני שכבר התבאר םענק הלשון שהוא הםכסיי, הנח לא יתכן שיסכימו אוסר. םחאוםוח יחד לשנות לשונם, אחר שלא יתכן שתהיה שם סבה תביאם אל זה, יהיא מנינה מאר שיאסר שיםכיםו אוםח םחאוםוח יחר ברבר לבטלה, בל שכן שיהיה זה פעםיס אין חכליח לחם בכל אחר םחלשונוח. ועוד שחלשונוח לא חירנשו מעולם משתנים זח השנד בזה הזםן הארוך אשר חעחקו אלינו קורוחיו,pחצר. ליטר שיקיטו אנשיט יבטלו לשונם ויחדשו לחם לשון אחר• כל ש ח חפעל, שאק ראיי יד. טצר טח שיקרח טחחפטר לאוטח חחיא מ וזח מ בעבור שיחויב כחכטיט שבחר ודור שיחבח חביריפ ופפרים בחבטות ובנםוםים לחשלים בעלי חבריאח חחטרח ולחיישירט אל חחצלחח, אין ספק שחכלל לא יסכיטו לבטל חלשון ולמנוע חתועלת בספרים חחם םחבאים אחריחם׳ חנח אם כן חוא טמאר שאק ראוי שלא יחיח לשק אחר קורם אלו חלשונוח, וחם םחורשים בחכרח כםו שקרם. יאולם חטין חאנישי חוא םמאר שחיא םצטרך ללשק לחעםיר אישיו יםיניוי בטבע, כי חיח חטצטרך אליו בעטירחו חזטן חאפשרי, לפי שחיא טחנ לא ישלמ אלא במלאכוח רבוח, ולזח יחויב שיחיח לאנשי חסרינח לשק ישאלו מ קצתם לקצת םח שיצטרך לחט לקיופ נופמ ולחניעט אל חשלםוח האנושי כפי םה שאפשר. ובהיוח חענין כן, חוא םביאר


שהוא רחוק שימצא המין חאטשי זמן שאץ לו חבליח מולח לשון, ולזח יחרבק שיש לו חבליה, ומה שיקרם זמן שיש לו חבלית שיקדם מציאוחז ללשק ז למחורשחיא מחודש בחכרח• הנח אם כן יחיחחםקחאגושי מחורש במוחלט״, ולזר. אסר וראוי שתדע כי חפלוסוף חרגיש בזח כלו חרנש מחם כי אפשר שחשוב חיבשח ים וחים יבשח, י מ ש ת ח חו כספר או ולזר. יחחלפו חלשונות וחכחימח, דחכן שיהיו נמצאים חספרים, ולא ימצא סי שירע לקרא אזתם. ולזאת חסכה נם כן יראה הפלוסון• שיתחדשו חחכמות חאנושיוח בבא זח אחר סור זח פעמים איןר ר.טבע ומולת ח א חבליח לחם, כמז שאניר זח כבאור במר. ש הטקזם ההזא םחחכמח הסבעיח. זעם כל זה לא חזעיל כלזם במה שלקחנו םאלו חענינים ראיד. על חרוש העולם, חה שהזא רחזק שחאבר בזר. ראופן אומר. מחאומח יחד• ונם p חנח אם חאבר בכלל!/ לא יתחדש בזר. לשון אחר• זאם לא חאבד בכללח, חנח חנשארים ירבח בלשונם בחכרח, אי אם ינלו בץ אנשים לשק אחר, חנח ידבח חכאים אחריחם בלשץ חחוא, ולא יתחדש בזח לשון. זעוד שיחרבp לפי זאח חחנחח שיחמעטו חלשונוח חמיר, ויחויב םזח שלא ישאר ק חאחך שאק לו חכליח, וזח שקר. וגס כן חנח אס לשק אחר בזה הז יחויב בלשונות חנשארים שיחיו סחודשים, ושיחיז חםסכיםים קורם להםק שיש לז תכלית, זיחזיב םזח שיחיד. חמק חאגושי םחורש בםוחלט, מ זזה כי כבר ישלם םםה שאסר הפלוסוף סבת הפסד הלשונזת, לא סכח חוייחם, חה מבואר בנפשו. וכן יראה נם כן םענין החכםות, ווה שאם חוחנו שכבר יפסח חלשוטח, חנח יתיב בלשונוח חנשארים שיחיוק שיש לז חכליח, זאף על פי שטרח ששאר לחכםזח חנםצאוח להם ז חלשוטח נפסח ונפסח בחפסרם חחכסזת אשר חםציאזם. זעזד שלא יחזיכ םהפסדם חפסר חחכטזת אשר חטציאזש, חח שאנחנו נראח בחכסוח חנשלםוח שחם סתפשטות בכל חאוםות, כטז חענק בחכמתם ושאר החכמוח אשר יחשב כחם ו נ י ל ס ובחכםח נ ו ל ס ז ס ס ר אס בחכונח חנלנלים, ו שיחיו שלמות, כסו זח חענין בחכטח בטלםי וכמו שנמצא הענק מתורתנו החמימה, עד שלא יתכן באלו שיפסח, אם לא יפסד המק האנזשי בכללז, זאםנם היה זה כן, כי מפני שהיתה חשוקח חארם בטבע לחשנח הכסה, כי היא שלםותו והצלתחו, ישתדלוה האופן בכל לחעחיק לחם אלו ובכסות אל לשונם, ער שיחפשטז מ חלשוטת• יבחתח חענץ p. חוא מבואר שכבר חחיח מאלו חענינים אשר זכרנו בור. חפרק ראיח חזקח על שחעולם מחודש, וזח םסגולח

האסח שחוא םסכים לעצםו סכל צר.

הא שר ר חלק א׳ פרק ט״ז 359

פרק ששה עשר. פ שי66ו י ו ע י ב ש פ י א א ו ש ד ג א ג ת י

ואחר שהחבאר מכל אלו חרבריס חקורםים שהוא מחויב בעולם שיהיח חווח, חנח ראוי שנחקור אם אפשר בו חהפסד, אם לא, ולוח

נחקור חחלח מח חם סבוח חהפסר. ונאמר שחהפסר חטכעי יחיד• לדבר חנפסר בטבע מעד חחםר, לא מצר חצורח, כי חצירה חיא אשר חשחדל לשמור מציאות חנטעא בעל הצירה כפי מר, שאפשר, כמו שחחכאר בטכעיוח• וחחססר חזר. יהיה כאשר ינברי חכחית המחפעלוח על חפועלזח, זזה אמנם יחכן שימצא לכר ברבר שיש לי חפך, אז חוא עם זח מורכב מהפכים, כי היה מדרך החסך שיפסיד חפכו. זכאשר חחישב זח, וחיה מבואר שאץ לנרם השמימיי הפך ואינו מורכב מהפכים, הוא מבואר שאי אפשר בנדם חשטימיי שיפסר, כי אץ לו מצר חחומר סכח ההפסד, ואק מררך הצורח שחהיה מפסדת, אבל היא אשר חחן חטוב וחשלמוח לדבר בעל חצורה כפי מח שאפשר ־ וכאשר חיח חגרם חשםימיי בלחי נפסד, היא טבןאר שאי אפשר בעולם שיפסד, כי חנרםים חשמיםיים ישפעו בכאן סר. שישליםו בו אלו ההויות םה שהחסירו נמצאים, ולזר, חיה זח

המציאות השפל נס p בלתי נפסד. וככר יספק מספק זיאםר שםזה הםופת יתבאר שאץ העולס נפסד כטבע, ט אין לו סבות ההפסד, וסר. שאין לו סבות ההפסד אי אפשר שיפסר• אבל מח זה ימנע היותו נפסד בבונה ורצון, כסו שחונח הרה ככוער. ירצון, יזח שחדבר כבר יססר ברצק, ואם לא יחן טבעז שיפםך כעת החוא, הח שחאוק יפסיד חחיפח כאשר ירצח ויעשר, םםנח כסא ונאסר כי טה שהונח טחהוייח הרצונית אשר לא חאות לפי הטבע חייב אוחו טה שנטצאהי טענק הככבים ושאר סך, שבשםים, ?ואי אפשר חחהמחו כי אס אל הרצון, ואולם חחפסד לא יכריחנו רבר לחניח אוחז אם לא יחייבחו חטבע. ועור כי חחוייח היא סח שדרכו שימחס לפועל, ואין חענין p כחפסד, כסו שהחכאך במר, שקרם. ועוד כי כאשר חקרנו בהפסד אשר יחיד, בזח חאובן, נסצאחו אם לכוון אל חטוב וחשלטוח, אם למק אל חחפסד והחשחחה, כסו שוקרה זה לקצח חאנשיס רעי החכונח שישחיחו הרבדים בחסחם להגקם בוע המנחם. ואשר טאויבירם, או לחיותם שםחים בחשחחח ספני ח יהיר, למק אל חטוב וחשלטוח יהיר, באחר סשני פגים, אם שיפסיד הדבר לחח לו צורה יותר שלםה, או שיפסרהו לעשות טטנו טה שיצטרך


חד האומן הגביע, כאשר היתה תמונתו אליו יותר׳ והמשל שכבר יI בלתי גאותה, לעשותו כתמוגה אתרת מתר שלמה, או לעשות ממט

כלי אחר מתר גכבד מהגביע, וכבר יתכן שיתיך אותו לעשותו ממגו כלי פחות םטגו, מפני המחז צריך אל הכלי ההוא בזח חעח. ובאשר היה זה בלו סכואר מעגין ההפסד המגיע במנה ורצון שחוא יחיח בהכרת לאחר מאלו חסמת אשר קדם זכרם, חגר. כאשר יחכאר שאץ דברלם שיהיה מאלו הסכות אפשרי כשם יתברך, יחבאר שאי אפשר מו גפםר במנה ורצק. וזה ססח שיתבאר כקלות, חח שאין ראוי שניחם אל חשם יחכרך הפועל חמגונה אשר יעשוהו פחזחי האגשים שיפסידו למץ אל ההשחחה והחפםר, אכל גםצאחו פועל חטוב וחשלמוח בתכלית מה שאפשר. ולא יתכן שיכעס, כי אין לו סכוח בכעם. וכן לא יחכןת שיעשה זה להגקם מהאויב, זזה מסה שלא יצטרך אל באור לסעיץ מ הספר. וכן גאמר שאי אפשר שיאסר שיפסר השם יתברך זה העולם לעשוח ממנו עולם אחר מתר שלם, שאם היה הדבר כן, הגה לא אשער סח הסבר• אשר םנעחהו לחח לו זאת חצורה בחזימ אוחו, חאם שם מונע יםנעהו, או החחדש לו ידיעה, הנה זח כלו םבואר חבסול נשם יחברך, וזח שאי אפשר שתתחדש לו ידיעה, כי אם חיח אפשר זה, היה משתנה בעצמותו, וזה שקר. ואי אפשר שיונח שם נס כן םזנע ימנעהו, כי הוא בתכלית העוצם ותכולת לתת םהטוב והשלםות לנםצאוח מה שאפשר, מד. מבואר לסי שעיץ בדברים הטבעיים ובאופן תכליח העוצם והיכולת אשר יםצא בבריאתם לתת להם םהטוב זהשלמוח כחכליח םח שאפשר. זבכלל הנה אס היה שם מונע, הנהחוחאם מצר חחסר, אי םצד דבר םחוץ. ואי אפשר שמנח מצד חי י חחמר, שאנחני נמצאהו מישל עליי יסניע אוחז אל כל אשר יחפוץ, עד שכבר ישלים מ סח שאפשר שיחיד, מן חחויות. יאי אפשר נם כן שמנח זח םצד דבר סחוץ, שאם חיח זח כן, חנח לא יחכן שיהיה אלא כשיהיה למונע ההוא שולטניח ושררח על חשם יחברך, ויכריחחו לעשוח חעולס כאופן שלא יחיד, מ מחשלםוח םה שאפשר, מ אין חשם יתברך בעל נשם שמכל אחר לםנוע אוחו מעשוח םח שירצח, במו שאפשר זח באדם שיאסח ידיו, דרך משל, דםנעוחו סעשוח סעזלחו• ואם חיח לאחדשולטנוח עלמ ושררח, חנח אי אפשר.שיחיד. נשם, ולא בעל נשם, כי יחיה הנמצא חחםר םושל על חנמצא חשלם, ואץ בכאן גם מ צד יחיד, אפשר בו לגשם או לבעל נשם לםנוע פעל הנכרל, ולזה יחויב, אם חיח אפשר זח, שיחיד. חםונע חחוא שכל נבדל. זלא יצוייר שיהיה זה הפעל םםנו על צד האונס וחחכרח,

מאמר ויי חלק א' סרק ט״ז 361

אבל על צר התשוקה, כאלו תאםר שישחוקק השם יתברך אל הנםום אשר בנפש השכל ההוא תשוקה תםנעהו משיתדש םה שאפשר שיתחדש םהגמום אשר בנפשו, וזה רכר םבואר הכטול, רוצה לוםר שלא יהיה חשקת השם יתברך אל םה שהוא יזתר נכבד, עם מה שנראה םהשלמות בפעזלותיו. ועוד שככר יתתייב םזה שיהיה השם יתברך םורכב משני אלו הנםוםים, כי כל אהד םהם םושכל אצלו כהכרת לפי זאת הוזנחה, ויהיה השם יתברך הרכה בפעל, כי אץ בכאן רבר ישים אלו הנםוםים אתד בםםפר, כי אינם םתאתרים כשיהיה קצתם שלםות לקצת, וזה, הנה ישאר זה העולם התםר מבואר םאד. זעזר שאם היה הענק ק לנצת, כי אץ בכאן רבר יפסיד הםונע ההוא, כי אין לי סבות ההפסד. והיא םבואר נס p שאי אפשר שננית שיפסיד השם יתברך זה העולם לעשות םםנו םה שיצסרך אליו יותר, כי אץ פעולת השם יתברך להשלים עצמו, אבל להשלים הרבי הםתפעל םסנו־ ולזה הוא םביאר, שאם היה שיפסיד השם יתברך זה העולם, הנה יפםידהו לעשות םםנו עולם אתר יוחד שלם, חה דבר כבר התבאר שהוא שקר. ועור שאם היה השם יחכרך םפםיר זח חעולם לעשות מטנו עולם אחר, חנח יחיוז בחכרח העולם ההוא כסו זה העולם, ויהיה חדבר חווח םמח שחוא כמיחו בכל הפנים, חה םבואר הבמול. ואולם שהוא מחויב שיחיה העולם ההוא כמו זה העולם חנח זר, םכיאר, חח כי אק בכאן חנועוח סבעיוח זולח אלו אשר בעילם הזה, ומחם יחויב םציאוח חיםורוח והםורככ םהם. ובכלל הנה אם היתר. שם תנועה, הנה בהכרת שתהיה ישרה או םכוביח• ואם חיחח ישרח, יחויב שיחיד. םעלח וסטה, ויחוייב מזח הםצא הגשם הטחגועע בטבוב, כי חוא חטחדש חמעלר. וחםטח־ וכאשר גםצא, חנה כבר יהדכ שיםצאו היםוחח זהםירכב םהם, זמר. היא םבואר שאט היחח שם חגוער. םבוכיח, שחיא םחזיב שיםצאו שם היסודות והמורכב מחם ־ יכאשר חיח זח כן, חזא םמאר שאי אפשר שיפםר זח חעולם לא מצר חטבע ולא םצד חכוגח וחמק. יםזח חביאור בעינו יתבאר שאי אפשר שיהיה לפגי זח חעולם עזלם אחר, שאם היה זר. כן, לא היה אפשר כעולם ההוא שיהיה נפסד. ובכאן התבאר שהעולם הזוה פעם אתת לכד, ושהוא בלתי אפשר שיפםר, ולזה הוא םמאר שהםאםר כשיהיו שם עולמות אין תכלית למספרם כבא זה אתר סור זה הוא שקר. וכבר יתבאר נם כן כטולו ספנים זולת אלי, חה שאם היה הענק p, היו הזמן והתנועה כלתי בעלי תכלית בכמות, חה סםר. שהתבאר בסולו. ועור שאם היה זה p, היה מהתנועות הנכרכות זסן מחבק

ונצתי, וזה דבר בלתי אפשר, כמו שבאר הפלוסיף.

362 פלחםות הי

פרק שבעה עשר. ס ל י ע ת ת י י ע ת י ת י ר מ אין• מ א ב ת י

ואחר שחחבאר שחוא מחויב שיחיד, העילס חמר,, ושהוא בלחי נפסד, ושהוא בלתי אפשר שחחיה היייחי מעילם אחר נמצא קידם לו, חגר,

ראוי שגחקור איך יחבן שחחיח ואח הומייה. וגאמר שלא ימגע הענק בזאת דומייה מחלוקה, חה שחיא חחיד. פחכרת אס יש סיש, אם יש מאק. ואולם אס חוגחח יש מיש, הנח, ח ירסח שיחויב שיהיה לחסר ההוא אשר נהיה ססנ1 העולם צורח ס כי אנחנו לא נמצא החמר רק מצורה• וכאשר חיחר, לו צורח, חנה, ואי אפשר שנניח לו כמו חחנועות בחכרח שחחיינח לו חנועוח מה חנמצאיח כזה העולם, לפי שאם היה הדבר כן, היה לפני העולם חזח עולם אחר, חח דבר כבר חוגח שהוא שקר• חנח אם p לא ישארן ו ט ל פ אלא שחהיינח לו חגועזח בלחי כעלוח סדר, ולזר, חוכרח א

שיאמר שחעזלם נחהמה בששב מהעדר הסדר אל הסדר. מזנה באשר הונה הענק כן, יחתיימ ספקוח עצזטזח אין המלט סחם., כי ספני שחמ שם חנועוח חם בחכרח סמכיוח, או ישרית, ם ח מ ואיור, סחם שתםצא, יחויב שחםצאנח חאחרות, כסו שקרם, ולוח יחויכ שדלה קזרם זה העולם נסצאים היסודות והנרם חשםיסיי• ובחמת חענין בו, חנה יחויב אם שיהיה העזלם הוא בעינז גםצא קזדם הרז, חה, כסו שקרם, או נאמר שהעולם ההוא היה נמצא באופן טביאד המצל שלא יתכן שישלם מ הסדר זהיושר הנמצא בעזלם הזה, ולא יחכן זהם ר אלא כשיונחו חיסירוח גםצאים והגרם השסיסיי נסצא, אלא שאק מ השסיסיי טה שישלם בז חסדר וחמשר חגסצא באלו חדבריס, חח אס כשלא יחמ שם ככבים שוסרים חיסודוח בסדר ויושר, או שלא חחיינח חנזעזחיחם באוק סחמהזרוח והאיחזר זהגטייה שישלםז בז אלו חנסצאזח השפלות, או יהיה זח לחחקכץ אלו חסמת יחד, די ל שאין שם ככבים ואין שם גם p חחנועזח כאופן שיצטרך לחשלמח מד, שבכאן• חח שאם חיח גסצא כגרם חשסי׳טיי סח שישלם מ הסדר וחיושר ביסודות, וחיו חיסזדות נמצאים, חיח מחויב שימצאו מחם אלז חנסצאוח אשד יתחדשו םערזב היסודית והסזנס, וזה הפך סר, שהזנת, ולוה יחרב, אם חיחס השמימיי נמצא מה שישלם בו הסדר ר הענין כסו שחונח, שלא יהיה מ, יחויב זחמשר באלו הנםצאזח השפלזת. אלא שבאשר הונה הענק קח שיפסח היםוחת ההם, ולא יהיה שם סח שיחמר, איחס אחר זח מם השמיטיי ר הזסן האריך שאק לו הכלית. חד, מ ספני שלא היד, מ

סאמר(י חלק א׳ פרק י״ו 363

0ר. שישםור חשמי וחסחר וחיושר בחם, חויב שיגבר אחד מההפכים על חגשארים מחיסודוח רפסירם כםשפט כל חפך שםפסT חפכו כאשר יגבר עליו, ולא יהיו היסוו וח גםצאים כלל בחלק מחלקי חזםן חחיא חבלת חכליחיי, אבל יםצא אחר םהם לבר, והוא הגובר• ואם היה הגובר הוא חיסור חקל, כםו שיראח שיחויב זח םסגי חחנועח חםחווח אוחו חםיר, הנה יחיח חיסור חקל בםקום חשפל זםן אק חכליח לו, חח םגוגח סאד, עם שחוא p חשקר שיחיו חיסורוח גםצאים לבסלה זמן אק חכליה לו, כי מר• שזח דרכו יריח מציאותו מעט ובמעט מחומן. ואולם אסרנו שיחריב מזח שיחיו חיסוחח לבטלח, כי חוא מבואר שהיסודות חם נםצאים בעבור םח שהורכב םהם, ועוד שכפר יחויב מזח שלא חחיח שם חנועח בעולם חיסורוח, כי לא חיח שם כי אס יסוד אחר, והחנועח לא חהיה שם אם לא בםציאוח הקל והכבד, כםו שחחבאר מדברינו בםה שקרם במאםר החםישי מזח חםפר, ווח חפך םח שחניח אוחו אפלסון, כי חוא חניח חרברים אשר מחם נתחווח חעזלם םחנועעים. ועור שכבר יחויב סזח שחחיח חגועח הגרם חשםימיי חחוא לבמלח, אחר שלא יחחדש ממנח דבר בעולם חיסורות זולתי חפםר לקצח חיסודוח מפגי החנבתחח אחר םהיסודוח, מהו המחר נחל שבשקרים, רצוני שחחיח בכאן םחנועע הנוער. בלחי בעלח חכליח בכסוח לא לשום חועלח אבל ליגיער. ועםל. ועור שחחנועה ההיא הםבוביח יחויב שחהיח חחחלח ציור, כי אץ שם דבר ססנז חהיח זאת חתגועה ואליו, ואין וה הציור רבר אלא שיושפע םםגח שפע םח בגמצא חשפל, כי זאח חחניעח אי אפשר שיגיע ממגר. חועלח לגרם השםיםיי, ויחבאר מםה שקרס שזה המגיע צריך שיהיה גבדל, לפי שהחגועח חחיא חחיח חמירמצמר אחר בםספר, וחוא בחכליח הבסול שנאמר שידיח בכאן מניע נבדל יגיע לחכליח סח, ואק לו כלים שישלם םםנו זח חחכליח. זאם חנחמ שיהיח לגלגלים חחם קצח חכלים וחחנועוח אשר ישלטו בחם אלו הנמצאות חשפלוח ולא יחמ לחם מלם, ולזח לא ישלם ברם חםדר זחמשר באופן שלם, וזח יחיח בחכרח כשיחיו שם ככבים טח, חנח יחויב בחכרח בבםו הםופחים חקורםים אשר חייבגו םחס חויח זה חעולם שיחיה חעולם ההוא חווח, ושחחיח חחחלת חרושו סמחםח לרצון הבורא, ואם חיה זה כן, יהיה שם םהשם יחברך עזלס אהר עילם, חה כבר החכאר שחוא שקר. ועוד שכבר יחויב נמר. שיחיו pw וחחגזעח בלחי בעלי חכליח בכסיח, וזח דבר כבר חחבאר שהוא שקר. ואם אסר איםר שאפלטון לא ירצה בכאן מאח החגיעח חבלתי בעלת סדר שיחיד. לחסר חםחגועע צורח תניעחו, אכל יחגועע םעצטו חנועה


מבולבלת• אמרנו לו שזוז גם כן מבואר הנטול, וזה שכבר חחבארע שאי אפשר שיהיה חחמר מניע עצמו, אבל יחויב שידיה מ ש כםפר ה

לו מניע. וכאשר התבאר שחוא שקר שחחיח חוייח העולם יש מיש על זה האופן, הנח ירמח שלא חשאר אלא שחחיח חדיחו יש םאק. והנה ירמה שיהיה זה אפשר מפני מח שנראח אוחו מכל מח שיתחדש שהוא יש מאין, כמו שזכרנו במר. שקרם• אלא שזח חרמוי כאשר חושחכל ם, לא חחבאר ממט שיחיד. אפשר שיחיה חגשם מלא נשם במוחלט, כי המתחרש על זח חאופן חם צורות לא נשם. ובכלל הנה הצורה תחן דומה למה שבעצמה, ולזה תתן הצורות, כי הצורות הם כלם מושכלות. אל איך יחן חנשמוח, מי יחן וארע. ובכלל חנח אנחנו נראה בכל הווה, חיח חמר. בטבע או בכונח ורצון, שלא יחחדש בו רבר זולח חצורה, אבל חנשטוח לא יחחרש ברם כלל, ולזר. חיח שיחוו חטבע והמלאכה דבר מדבר. וכן ימצא זה במה שיחוזרש מחחזרמן וחקרי, ולזר. חוצע בחכטח חטבעיח על שהוא מבואר כנפשו שלא יחהור. דבר מלא רבר. והנה הצורה נם כן אין לה חוייח בעצמוחח, אכל יחהוה חטורכב טהחטר, והצורר. מדבר לו אפשרוח םח לקבל זאח חצורח. ולזה הוא מבואר שלא יחכאר טזר. חרםוי שיחיד. בכאן נשם חווח בעצמוחו מלא נשם., חנח יחויב בהכרח שיחיד. חרקוח גטצא, ועור שכאשר חונח הענק ק והוא מטח שחחכאר בחכטח חטבעיח שחוא שקר. ואולם שתא טחויב טזאח ההנחח שיחיד, שם רקוח הוא מבואר טאד, זזה שלא ימנע קורס הוייח חעולם ברחקים אשר בהם נמצא העולם משיהיח אפשר שיחיד. בחם נשם, או יחיר, םחויב, או נמנע. ואולם אם חיח מחויב, לא סר היוחו, זירייה אם p העולם נמצא קורם הויו, וזח שקר םבואר. ואם חיח נםנע, חיח בלחי אפשר שיצא לפעל בעת םחעהים, ואם הוא אפשר, הנח יחיה חמקוס חחוא רקוח, כי גדר חרקוח הוא שחוא םקום פנוי מגשם, וחוא אפשר שיחיד, בו גשם• ובחיוח העגץ כן, הגה יהיה שס רקוח קורם חויח חעולם. ועוד כי םפגי שלא חיח בםקום ההוא סבע ישים בו אפשרוח, לחיוח מ גשם מחר ממר. שימצא סור, לשאר חפגוי אשר חוא חוץ לעולם, הגה היה אפשר בהם על יחס אחד שיחחוור, בהם חגשם, כי אין בין חלקי הפגוי החוא חלוף יהייב האפשרוח לאחד מחם, ולא לאחר, כי חוא כולו חערר טוחלט־ ובחיוח העגץ כן, הגה יחיד, שם גמצא רקוח אק חכליח לו גם אחר חוייח חעולם, תר, כחכליח הבטול. ועור כי ככר ישאל שואל סח חסכה אשר חביאח שיםציאה ההלק טהפגוי ההוא אשר הוא גםצא חשם יחברך אח העולם הזה מ

מאמר ו׳ חלק אי סרק י״ז 865

, ולא המציא אוחו באהר םשאר תלקי הפנוי ההוא, והנה יראה שהצורה מ הגבדלת לא יניע פעולחה במקום מיוחד, וזח מחויב בה, מפני שאינה בםקום, אלא נםצא שתניע פעולחה באיזה םקום שיהיח מוכן לקבל רצויו, ולזה תמצא שישפיע השכל הפועל לאלו הנמצאות מה שישפיע באיזה םקום שיהיו נםצאים• ובהיות הענק כן, והיה הפנוי כלו מקבל רצוי הסבה הפועלת על ירום אתר, הנה יתיב שיושפע םםנה גשם בבל הפנוי, ויהיה נםצא נשם אק תכלית לו בפעל, וזה םבואר הבמול. ובכלל חנח לא יתחוח רבר בםקום םיוחד אם לא םפני שחחםר שהתהזהא בםקום סיוחד, או םפני שהפועל אוחו חוא בםקום, או לחתחבר סםנו ת שחי אלו חסבוח יתר• זהמשל כי האיד יתחדש םםנו המטר בזה הםקזם םצר חיות בזח חמקום, ולא יחחוח חביח מראוק הבונה בזה חטקזם, אלא םפני חיוח ראובן יהרכר שיתהור. מםט חכיח כזה חםקום, ולאה המקום אלא םפני שיהיה רמקבל חחחוח זאח הצורה התוה מ אוחד. בזה הםקום׳ וההבדל בק מה שהפועל אוחו הוא בםקום םיוחרת אינו בםקום םיוהר, כי הפועל שהוא בםקום זבץ טה שהפועל או מיוחד לא יחכן שיחיה טטנו פעל בעח אהד כי אם כםקום אהד בטספר, והפועל שאינו בטקום יחכן שיחיד. טטנו פועל בעח אחר בםקוםוח רבים, כאשר חיח טי שיוכן לקבל רצויו. וכאשר חחישב זה, הוא מבואר שכאשר חונח חעולם חווח יש םאק, לא יתר. בכאן רבר יחייב שיהיה בםקום םיוחר, לא םצר חפועל ולא םצר םח שיחתה מ חעולם, ולזר.א שאק חכליח לו על יחס אחר, ת יחויב שיחיה בכל חםקוםוח חפנוי חא בםקום חוא אשר חייב שתהיח או שיחיד. שם בםקום חעולם לבד תה יחויב שיחיד. שם זאח ההוייה בםקוס טיוהד. ואם היה הענק כן, ת נשם, כי םה שחוא בםקום חוא גשם בחכרח. ועור כי חעולם לא יםלט קורם הומ אם שיהיה טציאוחו םחויב, או נםנע, או אפשר•, ואם חיח נטנע, לא יחכן היות, ת ו אבל אם היה םהויב, לא סר ת ולזה יחויב שיתר. םציאותו אפשר• אבל חאפשרוח הוא םםה שיצטרך אל נושא, חנח אם כן יתיב שיהיה שם נושא הוא אשר היה בו אפשרות לקבל תייר. הרצוגית אשר התבאר חיובה, ולזה יחויב שחתר. זאת ההוייה יש םיש, וזה הפך םה שהוגה. ועור כי הפועל הראשון יהויב היותו פועל בכת זאת התייה קורם תדוש העולם• ולפי שהטצטרפים הם גםצאים יתר, הגה יתויב, כאשר היתר. העלה עלה בכה, שיהיה הםתפעל םתפעל בכת • ואולם הםתפעל בכת הוא גשם, הגה אם כן םה שיהויב שיהיה שם גשם קורם הויית העולם. ובכלל הנה הםאםר כשיהיה גשם תור. םלא רבר הוא טבואר הבטול, כי לא יתכן שתהיה

366 י מלחמות ה׳

לגשפ היייה כלל כמה שהוא גשם, כל שכן שיתהזה מלא דגר בםזחלט, יאטגס יחדור. הגשם לא במה שהוא גשם, אבל כסה שהיא בעל צורות. והיא מבואר שאי אפשר לגו לצאת םאלי הספקית, מה יתהרשו מ מפגי טה שהקדמגז שהוא מהויב שיםצא מן ההבדל בק ההדיר. הכללית וההדיה התלוךח, כי אלו הדברים כלם הם םהייבים להווה במה שהיא הווה, היד. חחשו מהרצק אז מהטבע, לא להווה בהלק בםה שהוא המה כהלק, ווה מבואר בנפשו מעגק אלו הספקות• ואם אמר אומר, זהיא ה ר י מ שככר גצא םאלי הספקית בהקדמה אשר וכרה הרב ה שטבע הגםצא בעת הומ היא זולת טבעז אתר הזיו והשלטו, ולזה לאעד חמציאוח על מר. שחיה קורם הדו• אמרגו לו שהמהייב מזאת י ההקדמה חייב אמתי חוא שמח שחיא גםצא בזח חםציאות מפגי חיותו ביה החאר אשר חוא מ חיא בלחי םהייב שיםצא לו קורם חמתו בזה התא ר־ ואולם םה שהייב מ םפגי הייתי נםצא באי זה חיאר הזדסן יהזיב שיהיה גםצא בז בעת הדי. והוא טכואר שהרבה םאלז הספקות הרבי סמלה הבסה אל התאר אשר זה הםציאית בז, ולזה ישאר עם ואת חהקדסה הספק הקודם בהם. יכבד הודעגזך שהרב הם זר ה לא לקה זה הדעת אלא להםלט םהםפקות אשר יתוייבו לסי שיגיח העולם מהודש באופן שהגיח אותו אפלטון, כםי שיראה טסה שטען עלמ חפלוםזף, לא שיחויב זח םדעת התירה, כי כבר זכר חרב הסורר. שאם יתבאר דעת אפלטון כםופת שריא ראוי שיאםן, שהוא בלתי הילק על השרשיס התיריים, אלא שהיא םסכים להם־ ואם היח דעת תירתגו היא שהעילם המה יש םאין, לא יצדק זה המאםר־ יםזה יתבאר לד שדעת תירתגו היא שהעילם הייה, אבל לא יתייב מסגר. שתהיה ההזיה יש םאין בםוהלט, אבל בחיי יראה םדברי התורה בכל הבריאה שהיא יש מיש מלת העזלם השכלים• זהיא אשר בי אסרע י ק י ר ה , ואזלם תרקיע גתהזהםהםים, כאטרי י ר הי או בבריאתו י, ושאר כל הרבדים שזכר בבריאת העולם מבואר בהם ם י ם ך ה כתו, ם י ם , ישרצו ה ץ ר א א ה ש ד שבריאתם היתר. יש מיש, אםר ת. ה ס ד א ר םן ה פ ם ע ד א ת ה ם א י ה ל צר ה׳ א י , ו ץ ר א א ה י צ ו ה מה יתבאר ביאור שלם בגזרת השם בםר. שיבא. ואילם הרב הטירה אםר שזה הדעת הוא פגת תירתיגו, להשבי שמה האופן גצא םהספקות אשר ספק הפלוםוף על םי שיאםר בהמית העולם, ולוה הקדים זאת ההקדמה, ואםר שכבד בגאה להיםה סביכ התירה םוגעת כל םשליךק אליה. והוא מבואר שכבר נחשוב לצאת בזאת ההקדםה םכל אלי א הספקיה אשר זכרני כשנתחייב ממגד. שה שלא יהזיב מסנה המב אמתי.

מאמר ר חלין א' פרק י׳יז 367

יעיד שיאח ההקדמה כאשר ליקהה כאופן כולל, לא הגיחה לגי עיין כהיייח חנסצא, יליד. סיחרה לגו העמן אהר הייי• יאם הדבר כן, חגח לא יחיד• לגז היעלה בהגחח חעולם מחודש לקיים אמיגח חסופחיס אשר נעבירם היה חחכרח להאמין שחעולס מחורש, במו שזכר הרכ חמורה, חד• שחםופחים חיו אחר הדיח העולם נמצא, ואם לא יהיה אפשר אחר הוייח חעולם אלא מח שיחייכהז טבע חט3יאוח, כמו שיראה מזאח ההקדמה, הגר. לא יחיד• דרך לאםוגח חטופחים. וכבר יצאנו מכוגחיגז, אלא שהכריהגו לזה שלא יהשרגו המעיין בדברים שנחלוק על חחירח בחלקגי על זח הרעה, תכרגז חספקיח הנופלים פז מצד העיון. ובכלל הגר. במו שאסר הרב הסורר. איזה דעת שיחבאד חיזמ כמזפח הזא ראוי שנאטק בז, (אפילי דעח הפלזסזף אם היה, זיפזרש סד, שבא בחורח שיראח שיתבאר בטופח, היה ראזי שנאםין מ

שחזא חזלק עליז באופן מסכים על חאסח. משוב אל כינחינו ונאסר, כי ספני שככר חיח סחזייב בזאת החיייח אשר התבאר היובה בםופתים רבים, שחחיה אם יש םיש, אם יש מאץ, וכבר התבאר שאי אפשר שתהיה באתר סאלו הפנים, הנה לא ישאר אלא שחחיח יש טאק פצר, זיש מיש פצר. וחנר. זאת חחלוקה היא אשר געלםת מחקרםונים. ואילם חייתה יש םיש היא שחחיה םנשם• (אולם היותה יש םאק היא שתהיה סנשם נעדר כל צורח. (היא מבואר שבזה האזפן יוסרו כל הספקות אשר ספקני על אל( שתי הדעות, תר. כי סח שיחוייב םהספק לאפלטק לסי סר. שזכרנו הוא מפני מה שחיח סניח לזר. חגשם תנזעזת סח, זאזלם כאשר חנחנוחו נעדר םצזרח, יסיח כל חספקות חחם, כי סח שזח ררכז לא חחיח לז חנזעח, כי חחמר לא יניע את עצםי. יסר. שיחזייב םחספק לסי שיניח חזיית העזלם יש םאק בםוהלט אסנם הייב ספני שלא הניח לזאת ההזיה נזשא, זאםנם כאשר הנהנז לזאת ההזייה נזשא, יסיח כל חספקזח. זאזלם איך תצזייר זאת ההזייה, הנה לפי םה שאזסר, יהזא שזה הנשם אשר םםנז נהיה העזלם שם השם יתברך קצתז שזסר חםזנתו, >ה>א הגשם השםיסיי, (ברא בז הככבים (הגלגלים אשר יניעזם באזפן שיושפע מהם טה שיצטרך להשלים פה שבכאן, וקצתו גשאר בלחי ש(מר תמוגחו, והוא מר. שבין גלגלי חככב חאחד לגלגלי הבכב השגי, זבקצתי שם טבע אל שיחיד. מ אפשרות לקבל כל חצורות, וד.(א חחמר, וחכח אשר נתן ליסודות השפל ספני תצורות חיםודיוח אשר ברא מה מכן 1ה להשחנית קצתם אל קצת זלהתםזנ קצתם עם קצת, כי מ החסר השפל לקבל כל הצורות. והנה יראה כי זה הגשם היה קידם

4


בריאת חעולם כלתי שומר תמונתו מפנים, מחם, כי חיח שמירח התמונה הולך במדרגת הצורה והשלמות אל חעדר שמירת התמונה, זלזה תמצא בבעלי נפש כלם שהם שומרים תמונתם, ומה שיהיה טהם מתר דבק כתיים, היה יותר אמתי כשמירה התמזגה, כגון הענין כככבים זכגלגלים. ומהם, שאגתגו גמצא מה שאין לו צירה מהגשמים כלתי שומר תםוגתו, והוא הגשם הבלתי שומר תםוגתי אשר התבאר שהוא גמצא בין הגרמים השמימיים. ואולם היה אפשר לשם יתברך שיתן לתמר אתד בעיגי צורית מתחלפית אן הכגית מתחלפות מפגי היות זאת ההמיה רצוגית, יבזה האופן היה אפשר שיהיו הככבים מתהלפי המבעים במח שיושפע מהם באמצעות זהרם, עם היות תםרם אתר בעיגי כמו שקרם. ובכאן התבאר כי התתלת כל התמרים היא אתת במםפר, כי הגשם הגערר מכל טבע לא יתכן שיתהלפו הלקיז קצתם לקצת־ וראוי חיח להיות כן, מר, שכמי שהתחלת הצזחת כלם היא צזרר, אחת במספר, כן ראוי שתהיה התתלת כל התמרים חומר אתר. ולזאת הםבה חייכו קצת חקורמים שיחיו בכאן שגי אלוחות, לחשבם שיהיו ההתתלות חחםריות שתים, זהם התמר השפל והגרם השמיםיי. ואץ ראד שיהשב עליגו שגרצד. באםרגז בזה הגשם שגדלה מםגו העולם שהיא בלתי שימר תמיגתז שתהיה לי תגיעה מה יתכלכל כר, םצכ הלקיו זישזב מצבם קצתם מקצת כאופן אתר, כי זה המאמר יהיה ©תר גפשו, אבל אמגט גרצה שהוא גערר הטבע אשר ימשך ממגז לגשם

שטירת התמזגה.

פרק שמונה עשר. ת חעו^פ » 1 ה ת כ ו ל פ ו נ ת ה ו ק פ ס ה ה ס ב ר י ה ר ב י ת נ

זראזי שנתקור בכאן בספקות טח יתחייבו טזאת ההזייה אשר התבאר חיובח, בי בזר, תשלם לגו חידיער, ריאמתית כח, רצוגי כשלא ישאר בח

ספק ולא רחייח.ן חואשכבר יחויב בזר, הגשט אט שלא יותיר ו ש א ר ואולט הספק ה מטנו דבר כשגהיר, מטגו חעולט, או שמחיר טטגו. ואט היה שיותיר ססני, הנה יהיה המותר ההוא לבטלה, זזה שקר לפי טה שיחשב. זאם אמרני שלא ייתיר ממני דבר, הנה לא יטלט אט שיטצא טעצטו כדורי חחמיגה, או שיהיה בחמונה אחרת ויהיה השט יתברך הניע חלקיו ושם אותו בתמונה כדורית. יאט אמרגו שיהיה מעצמו כדורי התמזגה, כמה אגי תמה איך קרה בזה הגשם שיהיה בחרי התמונה, והנה אק לו טבע טהטבעים, כמו שהתבאר מעגייגו• ולזה הוא מבואר

מאמר ו׳ חלק א׳ פרק י״ה 369

שאץ לו טבע יהייב לו הכדוריות. והוא רתוק ׳שתגיע לו זאת התמונה השלםה שבתםונות בסקרה, עם'שהוא רהוק נמ כן שיסכים גורל זה הגשם לגודל שהיה ראוי לעולם, זזה שכבר יראה שנוול העולם אי אפשר שיהיה יותר גחל ולא יותר קטן םהשעור שהוא גםצא בו, וזה שהגודל אשר לאחר אתר םהדבריט הטבעייט הבעלי גפש הוא םוגבל, בסו שזכרגו כסה שקרם• ואט חיח.שיחיה לו רוחב טה בזה השעור, חנח זח לו םפגי טבע חאישיי, לא ספני חסניי. ובהיוח הענק כן, חוא םבואר שאם חיו חיסורות יוחר נחלים םםח שחם, או יוחר קטנים, לא יתכן שיהיה נםצא בדברים אשר בכאן טח שיצטרך לחם להשלםח םציאותם ולשםירתם. חה שאם היו מתו־ נחלים טםה שהם, הנה יקבלו אלו הנםצאות רושם םתנבורת אתר אתר םהיסורות בתקופות אשר יגבירו אותט יותר סן הראוי• ואט היו יותר קטנים םםה שהם, לא יקבלו אלו הגםצאות אשר בכאן םהם הרושם הראוי בעת הגברתם. זבזה ותכאר שאץ ראוי בגלגלים ובככבים שיהיו יותר גחלים סטה שהם ולא יותר קטגים, אבל זה בהם מתר ראוי, כי אין להם טבע אישיי יתכן בו שיהיה לאישיהט חתב בכמות. ולזה הוא מבואר שאט היה בכאן עולט אתר, היה ראוי שיהיה םסכיט לזה העולט כשעורו ובכל העגיגיט הגמצאיט בו, כי אין, דרך טשל, לגלגלי השטש, אט היה נםצא בכאן ייתר םשמש אחר, טבע אישיי יחחלפו בו, וכן העגין בגלגלי שאר הככביט. וגם כן הגה טפגי שאי אפשר לעולט, אם היה גטצא טטגו עולט יותר מאהר, שיחחלף האתר לשגי טפגי הטבע האישיי, כי אין לעולט הפך, היא טבואר שאי אפשר שיטצא חעולט אלא בזה התאר שהוא בי טהגורל וטחטכעים חגםצאים בו. ועור כי םפגי שיחיד. גםוס חעולט וסדרו וישרו שופע מחשם יחברך םצד סח שחוא גםוס חגםצאוח וסדרם וישרם, וחיה הסדר אשר בגפש חשם יחברך אחר בעיגו ולא ישתגח, חנח יחויב בגמום השופע סםגו בעולם שיחיד. אחר בםספר, ולא יםצאי סמנו נםוסים מתחלפים. ולזה חוא םבואר שלא יתכן שנאסר שיםצא זח חגשם אשר םםגו גחהווח חעולם כדורי חתםונח םעצםו, ולא מתיר םםנו רבר, כי זח רחוק שישלם בםקרח. ואם אטרגו שלא חיח כחרי התםוגה זלא יוחיר סםגו רבר כשגהיח מסגו חעולם, חיח מחויב םזה שיחיה בכאן רקות כשהנתגו שהשם יתברך קבץ אותו ושמחו בתמונה כחרית, תה מבואר בנפשי• עם שכבר יתתייב מיה הבטול השני אשר וכרני, והוא שלא אשער איך הסכים בסקרה שיחיה גורל זה הגשם שוה לגורל חראוי לעולם. ובהמת העגין כן, חגח בכאן ספק עצום איך שהונח סאלו

חסתלוקזת.

24

370 טלהמות הי

י הוא שבבר יתחייב מזה, שאם לא היה נמצא מזח והספק השנ הנשם השעור הראוי להיות ממנו העולם, שלא יהיה בכאן עולם, ויהיר, אם p תמיד השם יתברך באופן שלא ישפע ממנו רבר למלתו, וזה מגונה מאד. ובכלל הנה יתתייב מזה שלא יהיה הויית העולם אפשרית אלא מצד שקרה שיהיה נמצא מזה הנשם השעור שישלם בו העולם, ותהיה אם כן חתחלת המית העולם נשלם מקרי זההזדמן, מה מבואר הבטול

לפי טח שיחשב. וחספק חש ליש י חוא שכבר יחשב שאם חיח בכאן דבר קדמון זולתי

חשם יתברך, שיחיח אלוח כמחו, מר. בחכליח חננות. זחספק חרב יעי חוא שכבר יחשב שיחויב בזח חגשם קורם חזיית חעזלם שיחיח אם םתגועע, ואם גח. ואס חיח םתגועע, יחחייבו מזה כל חבטזלים אשר חייבגז לדעת אפלטק. ואם חיח נח, אז שיחיד. גח בטבע, אז בחכרה, ואיך שידלה, יהויכ לו שידלה לי טבע וצורח, חח חפך מר. שחוגח. עם שככר חתכאר מזח שירלח חעולם גסצא קודם הויו, חה שאם היר. גח, אם בטבע אם בהכרח, המ בהכרח רלםוחת נסצאים, כי לא תמצא בכאן םגוחה טבעית ולא הכרתית אם לא היי נמצאימ המעלה וחםטח, ויתחייב בנח בחכרח שיחיד. אחר םחיםורות, ושידלר, תחת הכבד ממנו או על הקל ממנו• ואט חיח חענץ בן, הנח יחיד. בכאן קל וכבד, ויחויב ממציאות חמעלח וחמטח שיחיח חנרם השמימיי גמצא, כמו שהתבאר בטבעיות, ויתווייבו גם p םואת ההנהה הרבה מהבטולים אשר התתייבו לרעת אפלטון, ווה ממאר מאר למעיק

בזה הטפר.ש י הוא שההמרלא ימצא רק מהצורה כלל לפי מה והפפק ה ה מי שהתבאר מטבע המציאות השפל, כל שכן שימצא רק מצורה זמן אק

תכלית לו. יהטפק ה שש י היא שהדבר כשימצא בתאר הפר לפי טבעו ימצא במעט מהזמן, ייהיה על כל פגיפ זמן המצאי בתאר שלפ מתר ארזך

סאד לאק תכלית מזמן הפצאו באופן שלפ. וחספק חש כ יעי חוא שאגרום גפצא בכל הויה, היתר. מהרצון או מהטבע, שלא תהיה פאיזה רבר הזדמן, והמשל שלא יעשר, בםלאכה הטבעת פהפיט זלא טהטלת זלא טהעפר, אבל יעשה טהרבר שיתכן שיקבל רצוי הפועל, כפו הפתכות, ומה שירפה להפ פטה שיתכן שיעשה פטגו הטבעת, ואולט בטבע הוא מתר פבואר, והפשל כי האדם לא יתהוה מזרע הסוס• ובהמת העגק p, הגה איך יתכן שיתהמ מחמר אהד בעיגו כל המבעים הגםצאים בעולם, מי יתן ואדע. ועיר

מאסר ר חלק א׳ פרק י״ח 371

שככר ישאל שואל מה זד, אשר הכרחי החמר לקבל רצוי הצורה הפועלת, זזה כלי חשוך ומסופק מאד.

י הוא שכבר יחשב שיחייב שיהיי היסיריח זהמ־ןיף נ י מ ש יהםפק ה נמצאים קורם הוייח העילם, זזה כי מקימיח המעלה יהמטה ירמה שכבר היו נמצאים, רוצה לוםר הרחקים אשר כהם נמצא המעלה והמטה אחר חריח העולם• וכאשר היה שם מעלה ומטה, הנה שם נרם שמימיי,

ויהויב מזה שיהיו היסודות נמצאיט בטבע במעלה ובמטה.י הוא שכבר ישאל שזאל מה הענין שחכיא הפועל ע י ש ת זהספק ה שרצה מאח ההוייר, בזה העת, זלא רצה בה קורט זה, האם נתהדשה לו יריעה לא היחד, לו קידם זה, אי הצטרך אליו עחה ולא קודם זה, או חיה לו מונע זהזםר, הנה זה כלו מביאר הבטיל, כמי שהתבאר במה שקרם. ואהר שזכרנו הםפקוח הנופלוח מאח ההנחה אשר החהייבה כמה שאין ספק בו, ראוי שנשחרל כהחירם לפי מה שאפשר. יקירם שנאסר דברח ההקירה, יהוא א בחחר הספק הראשון נציע הצעה אחח מועילה מ שהוא ראוי לכל סי שיחקור בחכמה מחחכמות שירע מה שאפשר שיתבאר בחכמה ההיא ומה שאי אפשר, והמשל שהנסטרי לא יהכן שיבאר רעח ממלאכה הרפואה במה שהיא נמטריא, ואט לא היה יודע איזה םחדרזשים הם מיוחטימ לחכמחו זאיזה מהם לא יקרה לי, שיהקור במה שאין לו דרך אל חשנחו כמה שהוא נםטריא. וכן ראזי שידע איזה מהרברימ הנמצאיט כנושא אשר יהקור בו מצר מר, שהוא נימטרי ימצא לו דרך אל שחשלמ לי היריעה בי, ואייה םהם לא יחכן בי, יהםשל שאורך קו הענול, עם היוחי מהרבריט שאט היה אפשי שיחבארו כשום הכמה יחבארו כחכמח הגיםטריא, הנח לא יחס שתשלם היריעה מ בחכםח הנימטריאה, ילזה היא מבואר שאיה בשוט חכמח. יאט לא ירע הנימטרי אפשר שהשלט הידיעה מ שזה הדרוש הוא ממח שאי אפשר שהשלט היריעה כי, יקרה לו שיינע, כמו שקרה למי שהשב לרבע העגול , אי יטעה מ לריק בהקרו מ מהקורמיט. ובאשר היה זה ק, הנח ראזי שנחקיר חהלה בזה העגין אט ההשנה היא אפשריח לני, רצוני אם הוא אפשר שחשלם לני היריעה כחםונח זה הנשם אשר נהיח םטנו העולם וכםוחי. ינאםר שהוא מביאר שאק דרך לגו אל שחניע לגי זאח הידיעה, יזה כי זה הגשם כעביר שאינו מפעילח פיעל, חנח אין לט דרך לחקיר על חמוגחי וכםיחו כשנאמר שחמונחו היחח כך כעמר זה החכליח, וכן במוחו, כי מה שאינו םפעולח פועל אי אפשר שחגחן מ סבה חכליחיח, אם לא יהיה זה םהצד אשר הזא מ ספעזלח פזעל. זבהיוח הענק כן, הנח אי אפשר

2 4 *

ת ה׳ 372 מלחמו

לגו לבא־ אס נוחר ממנו דבר כשנחחיה מכוני העולם׳ או לא נוחר ממנו רבר, אבל על בל פנים מה שנודע אלינו מזה הוא שבבר היה נמצא מטנו כשעור יחבן שיהיה מטנו העולם, וזה שאם לא היה הענין כן, לא נהיה העולם. והוא אפשר שבבר מחר ממנו, וזה שאנחנו לא נרחיק במה שאימ מפעולה פועל שיהיה בו רבר ללא חועלח, אבלא םהםנולוח הנמצאוח למה שאינו מפעולח פועל מצד וה העמן ת מה שאינו מפעולת פועל. וכן יחויב שיהיה בחסונה שיחכן שישלם בחונה כדור העולם, שאם לא יהיה הדבר כן, היה שם בהכרח רקוח. זבן יחזיב שיהיח בעל חכליח, כי זה מחויב בגשם במה שהוא גשם. הנה זהי מה שאפשר שיורע לגו מזה הגשם, אבל לא נובל לרעח כאםחוח אם נוחר ממגז, או לא מחר, כי אולי קרה שיהיה כסוחו באופן שישלם ממנו לבד והיחד. חמינתז כדוריח, ואם חוא רחוק שישלם זה במקרה,

ואולי מחר ממנו. והנה אפשר שנבאר לפי מה שבידינו בזה מההקרמוח אשר הוא מעט מאד שהוא ראוי שנאמין שבבר נוחר ממנו, וזה כי הןא רחוק שיםכים במקרר. במוח זה הגשם וחמונחו לבטוח העולם וחמונתו. ועור שהוא ראוי שיהיה בין מה שחוא כחגשםים בחכליח השלמות והחיוח זבין ההעדר המוחלמ אמצעי, והוא זה הגשם הנעדר הצורה אשר היא כמי ממוצע בין חםציאוח וההעדר, כמו שוכרגו במה שקרם. והוא מבואר שזה האמוח הוא חלוש מאד, אלא שאי אפשר לגו בו יוחר מזה השעור, כי מבע זה הגשם חייב שלא חשלם יריעה בו בזה האופן, מפגי שאיגו שפענלח פיעל. ואולם אם יהיה בו עולם אחר או עולמות אחרים, אם היה שיוחר בו כשעור שיחכן שישלם מםגו זה, אם לא, זה מטה שגחקור עליו בפרק הבא אחר זה לפי מה שאפשר לגו. והוא מבואר שבבר, וזה שכבר הונח בו שיהיה ן גשלם בזר. האופן החר הספק הראשו שקר שיותר מזה הגשם אשר גרייה ממגו העולם רבר, לפי שאם היה הענק כן, יהיה המחר ממגו לבטלה. והוא מבואר שזה איגו שקר במה שאימ מפעולה פועל, אבל הוא םהםגולוח שייוחס בהם מה שאינו

מפעזלח פועל, במו שקרם., שאם היה העגין כן, היה מחויב י ג ש ואולם מה שנאמר בספק ה שלא חהיה הויית העולם אפשריח אם לא מצר שקרה שיהיה נמצא סזה הגשם השעור שאפשר שישלם בו העולם, וחהיה אם כן התחלת חייית העולם םיוחםח אל חקרי זהחזרםן, עם שיחויב מזה, שאם לא היה מזח הגשם בשעור שישלם ממנו הויית העולם, שיהיה השם יתברך תמיר באופן שלא ישפע ממנו לזולתו רבר, וזה בולו מבואר הבטול• הנה

מאמר ר חלק א׳ פרק י׳־ח 873

כשהושתכל בו, לא ימצאבההת םהקזשי. וזח כי חחחלת ההוייה היא משני צרריס, מצר הפועל ומצר המתפעל, ומה שהוא מצר הפועל יחזיב שיהיה מכוון, כי הפועל הוא פועל מזה הצר, ואילם מת שתוא מצר המתפעל לא יהויב בו זה, כי אין למת&על אימנות בהפעלות אשר יקרה לו, אבל מה שיחויב במתפעל הוא שיהיה נמצא, כי אם לא היה נמצא, לא יתכן שיגיע מהפועל פעל, כמו שלא יתכן למטיב שייטב מה שלא ימצא מי שיקבל ההטיה, וכמו שלא יהיה הםרון בהק השם יתברך, אם לא יברא העולם כשלא היה שם גשם כלל יקבל הבריאה, כן לא יהיה הסמן בהק השם יתברך, אם לא יברא העולם כשלא יהיה מהגשם המקבל הבריאה השעור הראוי. והוא גם כן ממה שהתבאר ממה שקרם שהשם יתברך לא יצטרך אליו מציאזת זה העולם, לפי ששלמותו היא בעצמותו ולא יקנה אותו מזולתו, אמנם יפעלהו על דרך ההטבה יההנינה. ובהיות הענק בן, הנה לא ימנע היות השם יתברך נמצא תמיד בז1לת זאת ההטבה, כשלא יהיה שם מקבל יקבל אותה. ובכאן הוסר

זה הספק השני.י הוא הלוש מאד, וזה שלא יהויב, כשהונת ש י ל ש ואולם הספק ה זה הנשם קרםון, שיהיה בםררנת השם יתברך ער שיהיה אלוה כםיהו, זזה שאין האלתית לשם יתברך םצד הייתי קרםון ושאר הדברים אינם כן, כי אם היה אפשר שיהיו כל הדברים קורסים, היה גם כן השם יתברך הוא האליה םצר הנהגתו שאר הדברים וניתנו להם הגמוס והסדר אשר ימצא להם. ובכלל הנה השם יתברך הוא האלוה מצד עוצם מדרגתו שיושפע ממנה מפני עוצם תכמתו ויכלהו מה שימצא מטוב הסדר והיושר בנםצאות• ואולם הנשם הקדמון אין בו רבר מזה, אבל הוא בתכלית םההערר זטהטוב בעצםותו, וכבר יטצא שכל מה שקנה יותר םהטיכ הוא יותר גכבר, ולזה היה הארס יותר נכבד מהבעל היים והבעל תיים יותר נבכר םחצםת. ובהיות הענק כן, יהיא םביאר כי זח חגשם הוא בתכלית סן ההסרון, ואולם השם יתברך הוא בתכלית סן השלמות, חגר. אם כן הוא םבואר שאין לזה הגשם חשחתפות באלהות כלל, כי הוא יותר רתוק סכל דבר מהשלמות. ובכאן הזחר זה הספק ההלציי. והגה הטוב קנו חנטצאות מהשם יתברך, והרע קגו מפגי ההתהלת הזאת התמרית מצר חהסרק אשר לה בעצמותה בטבע, וזה םביאר םםה שקדם, ולזת הםכיםו רבותיגו זכתגם לברכהרד ו ן רבר רע י שהתתלת חטיב הוא זולת התתלת הרע, אשרו אי, וסר. שזה דרכו לא יתכן שיתואר באלתות בשום פגים, חה ם על ה ל מ

מבואר םאר, ער שהארנבות בביאורו סותר.


י עי חוא גם כן חלציי, וזח שכבר יחיח מחויב בגשם ב ר ואולם חספק ח שיחיח אם םחגועע אס גח כשיחיח לו טבע לחחגועע, ווח שכאשרח חחאר יחיד. גח בחברת, ואולם חגשס לא יחגועע חגשם אשר מ שאין לו.םבע לחתגועע, חגח לא יחכן שיחואר בשחזא גח, כםו שלא יחכן, רוץ סשל, בכוחל שיחיאר בשחוא עור, כי אץ םדרכו שיחואר בשהוא רואח, ולזר. חוא מבואר שוח חגשם לא חיח םחואר לא בחגועת ולא בסגוחח. ובור. חוחר זח חםפק. וםזח חחבאר שקודם בריאח העולם לא חיח שם זםן כלל, כי לא חיתח שם חגזעח ולא םגוחח, וסח שלא. ע ט ש יחגועע ולא יגוח לא ילוכש בזסן כלל, כםו שחחבאר בספר ח ואולם הספק חח ם יש י כבראטרגו בחתרו בםאםרחקודם אצל חחקירח בגשם בלחי שוםר חםוגחו חגסצא בין חגלגלים. וחגח אפשר שגבאר גם כן היובו בכאן באופן אהר. וזה כי םפגי שהיחד. הצורח נמצאת עם חחמר, כמו שימצא בצורות ההמלאנמח, זחיתה הצורה גסצאת נפרדת בעצםוחח, כסו שחחבאר םענין חצורוח חנברלוח, הנה יחויב שימצא חחםר םזולח צורח, כי אץ בכאן םבע לשני אלו חםציאיות יחייב שלא ידלו נםעאים כי אם יחר, ואולם חיח כלחי אפשר שימצא חםר מולח צורח באלו חנםצאוח לחיוח כל אלו חרברים םלובשיס באיכיוח חראשונוח אם חם צורות ליסזחח זהיר. בלתי אפשר בהם שיופשםו םחם בםוחלמ, אבל ישחנו מהפך אל חפך ויקנו p חצורית בחכרחמחש־אוח להם םצרהםדרגה שיהיו בה מאלו חאיכיוחוםחחםזגוחס/ ווה כלו מבואר לטי שעיין בטבעיוח, וזחו חטבע אשר גחן להם השט יחברך בחסר חשפל לקבל כל חצוחח קצחם באמצעןח הצח באלו הצורות היסודיות אשר נתן להם ראשונה ובאפשרות אשר נחן להם להשתנות םהסך אל הפך באלו האיכיות, כי p השקר שיהיה להםר םצד שהוא מופשט בטבעו םכל צורה אפשרות לקבל כל הצורות, וזה שהאפשרות יהיה לרבר בטבע םצר הצורה, כי לא יתהור. אתה דבר הזדמן מאיזה דבר הזרםן, אבל יחהוה םרבר םיוהר, כאלו תאמר שהורדיט יתחזה מחנחשח וחארמ •יחהוה מורע האדם, וועד. חיחור בדברים הוא םצדת א חצורח, מ חחםר חוא םשוחף למלם. ואולם מה שנאסר מp אין חכליס i חטענח שכבר יחרב מזח שיעמר זח חנשם מולח צורח לו הוא מבואר שהוא שקר ממה שקרם, וזה שלא חיח שם pj קורס

חיייח חעולם, כל שכן שלא חיח שם pj אץ תכלית לו. ואולם חטפק חששי חנח חחרו נם כן מטח שיקל. וזח שכבר ימצא דבר חחאר חשלט בו מחר מחחאר חחטר מצר חםבע אשר לו אשר יחויב טסט על מנחנ הטבעי שימצא לו חחאר חיוחר שלם, כםו חענק

מאמר ר חלק א׳ פרק ייח 375

, כי מבעו יחן שיהיה בריא אם לא היה זה מסכת בכריאזת הבעל הי דברים מקריים ימאים p המבע, וסד. שוה דרכו יהיה מעטי• אבל זה הגשם שלא חיח לו מבע יחייב לו שלםוח לא יחויב מ זה. וכבר יחבאר זה בפה שבכאן, כאשר לזקה הנושא מופשט מהטבע אשדp חיוחו בחאר חיוחר חסר ארוך הרבה יחויב לו חשלמוח, שכבר ימצא ז pro היוחו בתאר המחר שלם, וחמשל כי חחמר אשר הורכב ממנו ראזקp אשר ימצא דבק לחיים \ r m יםצא וסן מחר ארוך מולח חיים אנושיים האנושיים. ונם כן חנח חוא םבואר םסח שקדם שלא יחיד• נמצא זחק חנשם ממן קודם בריאה העולם, ולזה הוא םבואר שלא נםצא ז שאץ חכליח לו, כי חםאםר בשיםצא שם זמו אק חכליח לו חוא שקר,

כמו שהחבאר בסד• שקדם.י הוא חזק העוסק םאד, ועם זה לא יסש חתרו ע י ב ש ואולם הספק ה עם מה שקדם מהדברים. זזה שכבר דתבאר שחחוייח חכלליח לא וחכן שחוקש אל ההזיה חחלקיח במד. שחיא חויח בחלק, והוא םמאר שהיוח האדם המה םארם הוא כחוייח חחלקיח מצד מר. שחיא חזייח בחלק, כפו שקרפ• ועוד כי זאת החזייה, כפו שהחבאר טענינח, חיא טיזחסח אל חרצק לא אל חטבע, זמפני זח חיח אפשר שינחן בה לחמר האחד צזחח מתחלפזח, כמז שחחבאר חמבז ממד. שנםצאחז בשםים טהככבים וסד. שנסצא םהחלוףביניחס, כסושקדם. וחנח יחיח למלאכה חמר ממהר, ספני שהפועל בםלאכה חוא חוץ םהדכר ולא מכל לחח לדבר אשר יפעלהו טבע לקבל רצויו, אבליחןלו חחמונה כאשר יאות לחסר חחוא לקבל אוחח* ואולם חשמ יתברך שפעולתו מחפשטח בכל חלקי חדבר, כסו שימצא חענין בפעולח חטבע אשר חם עלולות םםט, יש לו שיחן טבע לדבר לקבל רצדו. וכבר חעםור על עוצם השסע חהמר לפועל הצורה חנבדלח מטה שימצא בבריאח חבעל חייט טחפלא מהנעח חחמר, עד שיוברר ממנו מד. שיאוח לחעשוח ממנו אבר אבר. והנה םדרנח חשם יחברך בזח חענק עם שאר םהאבתם הנםצאים מ הפועלים הנבדלים אשר שפעו ממנו סדרנת הראש הראשק כמדינת חחשובה אשר דבר כה אפלטק, זזה שהוא ישים במדינה ההיא קצת אנשיה בחאר שיעשי טלאכח אחח םחמלאמח אשר ישלם בה ענק הטדינה, זלא יחן לחפ כח שיעשו טלאכד. אחרה, אבל יטנעפ טזד* לפי שאץ ראזי לבעל םלאכד. שישחמש בשחי טלאכוח, כטו שאטר אפלטןן, ויק בחס חחחלה אל שיושפע םהם זה האוםנוח לזזלחם םצר סח שלםר אוחו טהסלאכה, ובזה האופן יעשה קצחם בוניפ וקצתםק חענק בסלאכח םלאבח, עד שישלםו כוח ננרים וקצחם אורגים, ו


האופן כל המלאכות הצריכות להשלטת המדינה ההיא• הנה הראש הראשון שפעו ממנו כל אלו המלאכות תחלה ואתר כן תושפע טלאכה מלאכה מהם מאנשי המלאכה ההיא, וכן־ השם יהברך שפעו ממט כל הנמצאות תחלה ושם בהם כה אל שיחהוה םהם דומיהם, שיחהלוה מהאדם אדם ומהסוס סוס, עם מה שהכין לזאח ההיייה מהפועלים מפאת הנרמיט השמימיים והשכל הפועל. והנה כמו שיקבל כל אחר מאלו הדברים רצוי הצורה הפועלת על משל אתד, לחיות פעולתה מהפשטח ככל חלקי חחמר השפל לפי מה שנהן לה מהפועל, רוצה לומר םשכל הפועל אשר הוא נותן לאלו הדברים צורותיהם, כן יקבל חתמר בכללותו רצוי חצורה אשר פעזלחח בלחי מיותר לתלק סמנו זולת הלק. וחנה הטבע בזה במדרנה, וזה כי הצורה אשר לח חסר מיוחד אהד במספר ימצא ההמר ההוא לבד מקבל רצויה, זזה באופן נפלא מאד, כמו שיתבאר מתגועוח האדם הטכעיזח זחרצוניות, שכבר ימצא בחם באופן חשטע חחסר לצורר! סח שרוא נפלא מאד, כאשר יעזיק בענק חזנחי איד תשלם וכשאר חתנועות חטבעיוח אשר לו שחם כעמר חזנח, וחמשל כי כבר ימצא לצורח מחנעת חחטר מה שחזא נפלא מאד, כאלז תאמר שההפך הסזון ותשיכחו אל עצם חנזזן כשתברור ממנו מה שיאות לאבר אבר זלהלק הלק מהאבר ההזא. זכן יתבאר עוצם השמע התמר לצורה בענק התנועות הרצוניות, שאתה תמצא שהאדם ישיר ויניע האויר אשר בכלי הקול באלו ההנעות הנפלאות מוזלת שיתבונן כתלק הלק ממט איך ראזי שיעשה זה בדרך שיתתדשו ממנו אלו המורמה הקולמת, אבל יצייר ענק השיר, זמהציזר ההוא יתנועע כלי הקול כזה האופן .הנפלא. והצורה אשר פעולתה ממחרת בחמר ממהר, כמו הענק כשכל הפועל, ימצא כל החמר אשר תגיע בח פעולתה מקבל רצוי הפועל כאופן יותר נפלא מקבול החמר חמיוחר רצוי הצורה המיותרת, והצורה הפועלת אשר ימהר לה תלק מיוחד מהנמצא, אכל תתפשט פעולתה בכללותו, כמו כן הענק בשם יתברך יקבל כל התמר רצויו כאופן מתר נפלא מקבול ההמר השפל רצוי השכל הפועל.

ובכאן הותר זה הםפק.

י הוא הלציי, מה שהמעלה והמטה לא יחיה נ י מ ש ואולם הספק ה סצד חרחקים חלםוריים אשר הם בו, אבל םצד הדברים הנםצאים בו, ובזח האופן יתטעע חקל למעלח, וחכם־ לםטח, וכשלא חיח שם קל וככר, לא חיח שם מעלח ומטח. ובכלל חנח חמעלח וחמטח לא יתק שימצא אם לא חיח שם גשם סמכי םתטעע בםכוב, כמו שהתבאר בטבעיות• וכאשר לא חיח מר. חנשם טבע םחטכעים, חוא מבואר

י כירק י״ח . 377 מאמר ז׳ חלק א

שלא היה שם םקיף ולא יסודוח, ואה לא היה שם לא מעלה זלא מטה.

עי הגה אץ החרו מסח שיקשה עם םה שקרם ואולם חספק ח חש י םחרכרים. וזח שאם חיחח בריאח השם יחברך חעולם לחועלח לו יחברך, חיח לזח חספק פגים טחחראות, אבל לםח שחתבאר שאין לשם יחברו חןעלח בבריאחו, אבל חיח זח על צד חחטבר. וחהגיגה, חגר. זה מיוחס לרצוגו לבר. ואם אמר אומר כי ספגי שמציאוח חשם יחברך חוא באופן אהד חמיד, חגר. יחויב שיהיה הענק כן ברצונו, ובהגיחגו שיחיח חצר. פעם זלא יחיד. רוצח פעם, יחיד. זח בחכרח שגוי מר. בחק השם יחכרך• אסרנו לו שכבר חייב טבע חחחחלה החםריח שיחיח לםציאוח הטוב בה חחחלח זמניח, לפי שזה הטוב חיה בחכרח לח םטורר מזולחה, כמי שחחבאר בסר, שקרם, ולזה היה םהויב שיהיה העולם מחזדש,, הוא מבואר שחיוח חטוב נםצא ביאת חחחהלה זכאשר היה זה כן חחמריח חוא םחשם יחברו, וחיוחו בלחי נמצא בח חמיר הוא מפני טבע החמרון אשר חיח בואח חחחהלח שחייב שיחיד. מציאוח חטוב בח מחודש, ולולי זה היה חטוב בר. מזולח פעולח פועל, כמו שחחבאר,, חנח בחכרח שיכנמ חעולמ זזה שקר, כמו שבאתו. ובחיוח חעגץ ק במציאוח בעח מח, ולזר• לא יחכן השאלה למה לא חוור. אוחו השט יחברך קודם זח, לפי שאם חיח פועל אוחו קורט זר. איור. שעור שיהיה מחוק, חפזל השאלה הזאת גם כן. וחגה כמו שלא יחואר חשט יחברך ביכלח שיברא חחפך ברבר עם מציאוח חחפך חאחר בו, כי טבע הםקבל יםגעהו סוח, כן לא יחואר חשם יחברו ביכלח שישים גמצא תםיד חטוב בגשם אשר נתחוור. ממנו העולם, כי החסרון אשר בטכע הגשם ההוא בעצםו יהייב שיחיד. חטוב בו גברא. וכבר גרחיב חמאמר מר, מחר בחקתו על טעגוח חפלוםוף אשר חייב םחם קדםוח העולם. זכבר אפשר שנבאר םםח שחחבאר בכאן שהצורוח אשר נחן חשם יחברו לגרםים חשטיםיים חחחדשו ממלח תנוער, קורםח, לפי שחחויר, חיחח בחם םחעדר שמירח חחםוגח אל שםירח חחםוגח, חאח ההוייה, םפגי שחיא םלא מציאוח אל םציאוח, לא חהיח שם חנוער, ושגוי, כי חשנויי חוא םחפך אל חפך, וכבר חחבאר גם כן שלא חיחח שם חנועח קורם חוייח חעולם, חנח אם כן חחיח חנועח חחזייה הקודםח שבחנועוח. זראוי היה להמח כן. ווה כי מפני שחנועוח חנמצא םםודתח םחחויר. אשר לו, חנח ראוי שיקדם חוייתו לחניעחז, ולזה חםצא נם כן בהויוח חחלקיות שתנעותיחם מאוחרוח םתנועח חחוייח בחם, ואםנם קרח לחם שתמצא שם תנוער, קורםח לחוייחם בחכרח םפני חיוח ההמיה

378 מלחשות ה׳

ההיא הלקיח בז, פי מפגי זה יחויב שיהיה הבל נמצא, בי מ יטצאו סבות חחוייח החיא חחלה, וזה לא יהיה מהבל אש לא בתגועה, כסו שמבואר

למי שעיין בטבעיות ובשה שקדש מזח חשפר.

פרק חשעח עשר. י ת גבאי גו שא•( שס פ* א0 עיים א

וראוי שנחקור לפי שח שביתו שן החקרשות אט חוא אפשר שיחיו בכאן עולמוח מחר מאחד, אהר שכבד החבאר שאי אפשר שיהיו בכאן עולטית רכים כבא וח אחר שור זח. ואנחנו מתנצלים חחלח על הבנסניח וחקירה חקשה, לפי שבח צר מר. אי אפשר שחשלש לנו חחקירח א מ בו, וזה שחגשש אשר נחיה שטנו חעולש, לשה שלא חיח םציאותז מפעילח פועל, לא יחק שנדע מ אש נוחר מטנו כשעור שיחק שיהיה מפנו עולפ אחר, מר. מבואר שאר. אלא כי ספני שבכאן צד אפשר שנקה םםנו פופת מה על זר./ וחוא אם םצר חפועל, אם פצר החיש; אפ היה אפשר שיהיה לנו מםנז החחלח טופח על זה, בםו הענק בור. חעולם שחודיענו טח שנתבאר לנו טציאוחז פן ההנש, שזה הנשפ היה בחכרח בשעיר שאפשר שיחרוות מפנו חעולפ• חנח ראוי שנחקור מר. כיד שכלגו, מ חחצלחח חאגזשיח אסנס חגיע לאדם בשיויע דבר

דבר טד. שאפשר לז שידעהו. וגאםר שלא יםלט אם שיטצא םחגשם אשר חחבאר טציאוחו בטקוס אהד לבר, אי בשקישית רביש, ויהיה ביגיהש חעדרטוחלט. וידמח שאץ דאיי שימצא םםנן כםקיםיח רכים, כי חרמי לא יחכן שיהיה בשה שבמקרר., כי חיא םעטי, כםו שחחכאר שענינו. יעיר כאשר חינח חענק כן, חנח יחרב שיטצא שם רקוח ושיטצא שעיר להערר הםיחלט וחלוקה זיהם לקצחז אל קצח, חד. דבר טבזאר חבטול. ואילם איך יחבאר זד. הנר, לפי שח שאישר. מר. שאנחנו נניח הגשם האהד נשם א יחאדורh a גשש ב, ונרטד, בשטח אחר פחם ק! אנ, וכשטח חאחר בד, ייחמ חקוים בתכליוח אלו הגשמים בצר שלא יהיה ביניחש כי אם חערר מזהלט• והיא שמאר שהיא אפשר שנשים שגי אלז הקוים בתאר שיחיו שניחם כשטח אחד, תה םמאר לטי שעיק עיק שעט בהגרטח, זלא יםגע באלו חקוים אש שיחיו ישתט, או טעווחים• ואם חיו ישרים, חנח לא יטנע אש שיחמ נכחייש, אי בלחי נכחייס׳ ואולש אם חיו נכחיים, יחמ ן»י המרחק קצתפ פקצת בכל חלקיהם• יאולם המרחק אשר כיניחש הוא העדר סוהלט, הנה יתר. ההערר שוה להעדר, חה טמאר הבטול, פי השווי והסחר לא יהיה אלא לנטצא• ואם חנחנו שאינם נכחיים, או

מאסר ו' חלק א' פרק יי׳ט 379

שחם מעמחים/ חגח מזיח מרחקם במקום אחר יותר גחל ססרחקם כמקום אחר, מהיד. חלק מר. מחחערר חמוחלט מחר גחל מהחלק חאחר ם מגז, מח בחכליח חבטול, עם שכבר יחחייב מזה שיהיח חחערר מהחלק אל מר, שיתחלק, כי חמרחק חוא מר, שיחויב מ יה, וזה כלו שקר מבואר. וכאשר חחישב זה, הוא מבואר שהוא ראוי שלא יחיר, נמצא מזח, חגח אומר שאין ראוי הגשם דבר בי אם במקום אחר. ־ ובחיוח חעגק ק שיהיח שם כי אם עולם אחר. חח שחגשם אשר בק חעולמוח לא יםגע אם שיחיח שומר תמונתו, אז בלתי שומר חמוגתו־ ואם היה שוטר חסינתו, חנח יחמעע בחתגועע חעולם אשר חוא סקיף בו, ויחגועעו מר, חאופן אלו חעולמזח כלם םצר חנועח כל אחר םהם, כי זה חנשם חאמצעי בק חעולמוח יחנועע בכללוחו מפני חנועח כל אחר םחם, ובחחגועע ישא חעזלם אשר חזא מקיף מ ויחחדש מפגי זח לעולמות חנוער, םבזלבלח, עם מח שיתחייב מזח שיחיד, חרקוח נמצא, חח כלו מבואר חבטזל, לחב חשקתם חסחחייבים סזאת ההנחה ער שחארימת בביאוח חזא סוחר. זלזח יחרב, אם חיח חענין כן, שיחיח בלחי שוטד חסונחו, כסו חעגק בגשם אשר בק גלגל חככב חאחר לגלנל הככב השני, אבל אם היה הענק כן, חוא ספני שזח הנשם חיא םפיריי, כסו שחחבאר םענינו, חנח יחדב שיראו לט חככבים אשר בעולסוח אשר על אופקינו, מראו שם לפעסים יחד שני ירחים או מחר. ועוד שחירח לא יתכן שיחיד, אורח נוסף ונחסר על יחס טרחקח טחשםש אשר בזה חעולם, כי כבר יחק שחקבל אורח נם p סחשמש אשר בעולטזת חחם. ועור שחככבים חקייסים אשר שם יחמב שיראו לנו מחר נחלים פעם מפעם שעור נפלא על יחם קורבתם ומרחקם מטנו, ולא נםצא בככמם הקייסים דבר מד, חחאר. ועוד שחככבים אשר שם יחויב שלא יטצאי חסיד על סרחק אהד םהככבים הקייסים אשר בזה העולם, חח כלו הפך מה שנתבאר סהככמס חקייםים הםורנשים לגו, כי הם כלם הטיד על טרהק אוזר לפי טה שנמצא בור, הזםן חאתך, לפי טח שהיעתקז אלים קוחחמ םזח חנרם חשסיסיי• עם שכבר יחהייב סזד. שילקו הרבה טאלי הככביס הנראים לט סחעולסות חחם בחמח חארץ אשר בעולם חחוא אפצעיח כק ראזחיט יבין הכבבים. ואם אטר אזמר שכבר יעלטז סטט הככבים אשר בעולםוח החם ליחרון סרחקס טסנו, אםרט לי שזה לא קרה למלם, יעיד שסה שםפקט מ טענקה העולם ישאר בי הספק עם זה חטאטר. יבבלל אם באט חידה אשר מ למטח כל הבטזלים שיקח סזאח ההנחה לפי העיק הלסידי, הצטרכט לסאסד אריך, זדי בסר. שזכרני נמר.. וייס אסר איםר שור. חנשם אינו

380 מלחמות ה׳ ספיריי, ולא יחהייב רבר מאלו הבטולים, אמרנו לו שאם הורינו שיהיה זה החלוף בין הנשם ההוא הבלחי שומר חמונחו וכץ הגשם הבלוז שומר חמוגתז שימצא בק הגלגלים, הנה יהויב מזה ספק אינו פחוח מהספק הראשון, והוא שאגהגו נםצא בזה הגשם כשלא היה ספיריי, שהוא מקבל האור, ואם היה הדבר כן, היה םהויב-מה הגשם שיקבל תסיר אזר השםש בכללוחו, ויהיר חסיד .אור גפלא, וזה מבואר הבטול. ועוד בי מפגי שתה מחויב בעולמות ההם שיהיו םסכימיט לזה העולם בשם ובגדר, כםו שקרם, הגה יהויב שיהיה, דרך משל, מגיע גלגל השםש שבאחד p העולסוח םסכים בםק אל םגיע גלגל השםש שבעולם האהר, וכן העגק בשאר הםגיעים עם הםגיעים הדוסים להם בעולםוח האחרים• והגה חצורוח חגברלוח המסכיםוח במין לא יחכן שיהיה בהם רבוי בםספר, כי זה קרה לצורוח ההיולאגיוח םפגי ההיולי אשר היא רבקר, לו, וחתר. אס p צורה אהה בםספר צורה לגשםים רבים, על שחדבק בבל אחר םחם דבקות בעצםח באופן שחחן חיוח לכל אהח םהם, וזח סבואר חבסול, ואילם חיח אפשר שיגיע פיעל חצורח תבדלח ביותר םאהר בםספר כאשר לא הדבק םהם רבקוח בעצמה, כםו העגק בשכל הפועל עם הדברים אשר בכאן. ועוד שהאחדות הוא יותר גכבר םחרמי, ואח חיח חאחדזח ברברים םצד הצורה, והרמי סצר התםר• ולפי שפעולות השם יתברך ראוי שיפגו לצר היותר נכבד, הוא סבואר שהוא ראוי שלא יהיה בכאן כי אם עולם אהד. ועור שאגחגו נםצא שהראוי באיש לא יםצא אלא םפגי שםירת מציאות הסין, ולזה לא נמצאו ברברום הבלתי גפסרים רמי באיש, והםשל שכבר הויב שימצאו אישים רבים בסין האגושי, שאם לא היה שם כי אם איש אהד, היה אפשר שישיגהו הסית קורם שיוליד, אם להפסד, או לסבר. אהרת, וכן היה אפשר שיהיה יקרה להלק םן דואp שתא מ עקר ויפסד בזה האופן הטין האגישי, עט שהרמי יצטרך למין האנושי, להצטרכו בעמידתו לםלאמת רבות• ולזאת הסבה בעיגר. היה טמ$ו רמי באיש באופן שתתפשט המין האנזשי בכל היישוב, שאט לא היהה האופן, הנח טפני שטבעו הוא שיהיה טתקבץ להצטרך ממנו רמי מ האנשים קצתמ אל קצת, הנה יקרה שיעמוד בחלק מיוחד, וכאשר יקרה הפסד למקום ההוא, יפסר המין האנושי בכללו, זלזה יהויב שיהיה טטנו רמי יתפשט בכל הישוב, כרי שישאר המין האנושי, ולאלו הסמת או לקצתם הויב שיהיה הרמי כשאר המיניט באופן שהוא בו• ועוד כי מפני שהיו שאר המעיט בעבור הארט, יזה אט להזין טהט, אט לעשות מהם מלאכתו, הויב שיהיו שאר המינים באופן מהרבוי שיספיק מציאותמ

מאמר ו׳ חלק א׳ פרק כ׳ 381

לארם• וכאשר התישב זה, חצה לומר שהרמי באיש כאשר ימצא לא ימצא אלא טפני שטירה הטק שלא יפסר, והיה טמאר מטה שקדם, אפשר בעולם שיפסד, הוא טביאר שאין ראוי טטנו רמי באיש. שא זבכאן התבאר שאץ שם עולםוח מחר םאהר, לא יהד ולא בבא זה אחר

םזר זה, לפי םה שאפשר לט.

פרק עשרים.jam ע ב ! שטען ד.«לוסוף ט6נ« ט י • ם » ו ט ו י י01«ן ש״קי 0־.>ד ב

ואחר שבארנו ענק זאת ההמיה הכללית והתרנו הםפקות אשר זכרם חנופלות בח, וחיח טמאר שהטענוח אשר טען הפלוסוף לבאר שחעולם קרום הם כלט טפקות על טה שהתבאר טענק זאת חחיייח, חנח ראוי שנתקור בהם באופן שלם, כרי שלא ישאר בזאת הידיעה םחלוקת ולא דהייה, כי זה םסנולות הידיעה השלםה. והנה אלו הטעטת כבר זברטס

בטח שקרם, ונשוב עתר. לחקור באחת אחת םהם בפרק נפרד., םן ף היא שצר טבע חז ו ט ו ל פ ה שטען ה נ ונאםר שהטענה הראשו זזה שהוא יאםר שהזק יראה טעניט שהוא בלו* בעל הכלית, לפי שאי אפשר שירוםה היותו הווה ולא נפסד, יהויב לז שיהיה שם זםן נםצא הורם הומ יהיה בו המה, מטן נטצא עם הפסח יהיה בו נפסד,, ואסר הפלוסוף שזאת ק , וכן כל נפסד נפסד מ ק זזה שכל הווה הווה מ הנזרה הסכיםו עלמ הקורסים, ועור שהוא יאסר שיהייב לסי שיהווהק קורם הויו, לפי שההווה הוא הנםצא אהר שהיה נעדר• ק שיניה ז הז ובהיות הענק כן, הנה יהיה הזםן קזרם שיהיה נטצא, אבל אטרט קזדם הוא זק, לפי שהקורס והמתאהר הם םהברלי הזק, הנה אם כן יהיהק שיהיה ק נמצא בהכרה קורם הויו, ובזה יתבאר שאי אפשר בז הז נפסד, שאם היה נפסד, היה נעדר אהד שהיה נטצא י ואטרט אהר הואק נםצא אהר הפסח, ולזה יחוייב בזק שלא ק, הנה יהיה אם כן הז ז יהיה הווה ולא נפסד• ולפי שהזמן מחבק ואהד, לפי טה שנראהק בלתי תטעה, הנה יהויב שיהיה טעניט, והיה בלתי אפשר סציאות ז שם תנועה טחבקת ואתת נצתית, כי התטעות הנכרכות לא יתכן. בהםק סחבק בלתי בעל ק סחבק, ולזה לא יהיה םהם ז שיהיה םהם ז תכלית, כאשר היתר. שם תנועה נצחית םרובקת ואתת, הנה יהויב שימצא שם םתנועע אחר נצהי, כי התנועה האתת אםנם תהיה לטתנועע האתד. הנה זהי םה שבכה דברי הפלוסוף טזאת התניעה, כסו שהתבאר םםתר ת א ש ה ם ר ם ע ובסאטר הנרשם באות הל ס ס ש שאסר אותו בספר ה

. הטבע


וראוי שלא נעלם ממנו כי הפלוסוף כבר שעד בחולשת זאת הנזרח שהייב םםנה שאם היה הזםן הווה, הנה חוא חווה בזםן, ולזר. נעזר בחסכםח חקודמיס עליח. ואחר שזכרנו זאח הטענה, הנה ראוי שנעיין בר, באופן שלם לפי חאםח בעצמז. מאסר שחוא םבואר כי הםבוקש הנה םענין הזטן אם אפשר שיחיר, חווח או נפטר, או אי אפשר זח, חוא אם אפשר שיחיח לזמן חחהלח אז חכליח, כאלו חאםר שיחיה שם עחח םםנו חחחיל חזםן לא יחיר. לפניו זמן, או עחח יחיר. חכליח לזמן לא יחיח אחריז זמן, או אי אפשר זח, זכשחחבאר שזח חזא בלחיק בלחי בעל חכליח בעזבר זבעחיר. אפשר, יחחייב בחכרח שיחיח חז ואולם אם חיחח חכונח בכאן בחוייח חזמן שיתחתח חלק ממנו, רזצח לזםר שיחיד. שם זמן, חנח יחיח זח חבאור בלחי םוליד םח שחייב םםנו הפלוסוף, וזה שאנהנז, ואם הודינז שאי אפשר שיהיה שם חלק מחוק יחחווח יחד, כמו שהוא מבואר מענינז, הנה לא יההייב םזה שלא חחיח לזק חחחלח, זכן לא יחוייב םפני שאין שם חלק םחזםן יפטרק בלחי יחד שלא יחיח לזםן חכליח, וזח כי זח יצדק עם חנחחנו חז נצחי, כםז שיצדק עם חנחחנו חזמן נצחי, וזח כי לא יחהייב םזה שיחיהק בשיתהוח שם זםן נםצא קזדם זח חחלק םחזמן חםהחוזח, כי חז על זח חאופן לא יחחוח בוק קודם לו, כאלו חאםר שאין זאח חשעח םחחוח בשעח אחח קודםח לח, אבל חיא חוזח בזק םחחדשח בחחחרשח, עד שחודר. חוייח חשעח בשער. אחח, והוייח חצי שער. בחצי שעה, זבזח יחבאר שלא יחיח חפסד חשעח בשעח אחח חיא אחרית אבל חפסד על נכחוחח בשעחח. וכאשר חחבאר שלא חחויב םזה שיחיח שם זמןק אחר חפסד חזק, הוא מבואר שלא קזדם חזייח חזק, אז שיחיח שם זק והפסדו יחזייב םזה םה שהייבז הפלזסזף, אם היה שהבין בחזייח חז שיחחוח חלק םםנו או יפסד. זעם זח חנח יחחייב מחזדאחנו שחחלקק ק יפסר בו מחזק יחחזח בזמן םתחוח בחחהוזחי, זשהחלק םחז נפסד בהפסדו, טפק אינז מעט, זזח שחזק אשר בז מחחדש זח חחלק םהזק הםחחדש חזא נם כן םחהרש עם הדיש זה ההלק, רצוני ששני חזםנים םחחדשים יחר, ולזר. יחזיב שיהיה הדזשז נם בן בזק שלישי מחחדש בחחחדשו, זהזק השלישי יחהדש נם כן בזק רביעי, חח אל לא חכליח, ויחיו אם כן נםצאים זםנים אין חכליח לטםפרם יהד, והוא שקר שיםצאז שני זםנים יהד לפי מח שחחכאר מענק חזק שהוא נקי םחםר כאופן סח, ולוח לא יחרבח בהתרבות חתנזעוח, כל שכן שהוא בלחי אפשר שימצאו זמנים אין תכלית לםספרם יחד. והנה זה הספק מחרק אשר חוא נמצא בו כשנאסר שאין חומז חוזה בזמן על שיחיר. חז

מאמר ר חלק א׳ פרק כ׳ 383

מלח הזמן החווה מכל הפגים, אבל יהיה הוא הוא מצר, ווולח מצד. וזח כי חומן ההווה, מפגי שהוא הווה מעט מעט, היה בהכרח מציאות חלקיו בכללם םעט בכללוחו, כי לא יםצאז בפהוח מםגו כל הלקי זח, ולזה יהיה אטרגו זה הזםן ההווה הוא הווה ממן כאלו אםרנו ק ז ה שחלקיו גמצאים בכללוחו, כאמתו שהשםזגה זרחים גםצאים בקגה הםיה, הגה אם כן יחיר. אמרגו שחשעח חמר. בשעח עגייגו שכל חלקי חשעח לא יםצאו בפחוח םהשעה בכללה, וזה כי אי אפשר בהם שימצאו יהד, ולוה יםצאו זח אחר זה בהכרה, ואם חיו גםצאים זח אחר זה, הגה יחויב שיחיד. םציאוחם בזק שור, לכל חחלקים, ולזה חוא םמאר שלא יהיהק חחזוח םכל חסגים, אבל חוא מלחיי על חאופן בכאן זםן שגי זנלח חז

שהיד. חכל זזלחיי להלקמ. יאחר שחזחר זח, חגח גחקור אש חיח שם עתר. םםגו חחחל חזק,ק קורם לח• תר. כי כבר אם חוא םחויבשחהיה העחח חחוא חמח מ בארגו שזה העגק חוא חררוש בכאן, לא חריח חלק םהזק. וכן גחקורק. וגאמר שהוא םמאר שלא יהויכ כםו זה העגק בעצםו בהפםד הז. וזח שחשגוי חסחחדש במשחנה הרםוז ק לכל מתחדש שיחחדש מ אליו חוא מחחדש מולח זמן, כמז שזכר הפלזסוף בספר חשםע, תח בי אין בין חשגמ ושח שמשגו חשנוי אםצעי, ומר. חזא מבואר שאין כין חשגוי בכללו ושח שאלת חשגזי אםצעי, ולזח יחיח חשגוי מולחק מקרה דבק לשנוי ומחחדש זק• ולפי שהעגין כן כשגוי, ויהיה הז, ק ברaהרשו, כשו שביאר הפלזשוף, הגר. הוא שמאר שכבר יחויב בז, אש היה גפםד, אם חיח חווח, שיחיד. חווה במלח זמן, זמר. יחויב מח רגזרח. א שיהיח גפםד מולח זםן, והוא חסך סח שחיימ חפלוסוף מ ורצוגגו בכאן כשגוי חחגועה באי ך או בכמה או באג ה. וגאםר עור שכברק, שאם חיח חמח, שאיעו חמה מסן קודם להדיחו• יחבאר טטבע חז תח שחחווח בזםן אם שחהיח חוייחו שגוי אז גסשכח לשגר, ואיך שיהיה, הנה בהכרה יקדם לחמיתו חשחגוח חזא חמח בחכליח חשגוי ההוא, והזק אשר הוא המד, הוא טח שכין חחחלח השגוי וחכליחז, מאח ההקדמה חיא ממארח מפשר, לטי שעיץ בטבעיוח. וכאשר חחישבר, לש ואח חחקרםח, רציגי שכל חוזר, בזק יקדם לחוייחו חשחגוח הוא חזוח בחכליח השטי, הנח יחחייב םםגה לפי חפך חסוחר שטח שלא יקדם לחוייחו חשחטח הוא חווח בחכליח השטי ההוא איגנו הווהק הוא סבואר שלא יקרם להוייחו השחטח יחיח חווח בזק, זאולם הז בחבליה השגוי ההזא, כי חוא גטצא בחכרח עם חחחלח השטי, מה שהזא בהםצא הגשם הםחגועע איזה גשם שיהיה ובאיזה הטעה שיחגועע׳


. ק ובהיות הענין כן, הוא םמאר שאם היה הוםן הווה, שאיננו הווה מ זכוה ו^באר שאם היה הושן נפסד, שאיננו נפסד מםן נמצא אחריו, ווה כי הוא איננו נפסד עם תכלית השנוי אשר יקרם להפסד, אם היה שיהיה הפסד הזםן נםשך לשנוי. ובהיות חענין כן, הוא םבוארק הווה, שימצא וסן כסה שאין ספק בו שאיננו מחויב, שאם היה הז קודם חתחווחו, ושאם חיח נפסד, שימצא זמן אחר הפסח, אבל יחרב

חפך זאת חנזרח, כסו שבארנו.ק קודם חויית חזק אם חונח ואולם סח שחייב חפלוסוף שיםצא ו חווה, וזק אחר חפסרו אם חונח נפסד, םפני חתיכות אשר נשתםש, שאין לנו הםלט ר ח א דם ו ק, זחם אסרנו קו בחם חמרות על חז מחהשתמשזת בחם, חנח בתיי זאת הטענה חלזשה חיא םאר. וזחר חוא נאםר בשתוף השם עס ח א ס ו ד ז שאנתט נאםר שאטרנו בכאן קק. וחנח כסו זח חספק בעיט הקורם וחםחאחר אשר חם םחכדלי חז אפשר שיסופק על חכלוסוף כאשר ביאר שחעזלם כעל חכליח בשעיר, וזח שחוא יאםר שאץ חוץ לעולם לא רקות ולא םלוי, ולזה יאמר שאק שם םקום־ וחוא סבואר שאםרנו חוץ םורח על םקום כםו שיודחך, יכן אםרנו שם םורח על םקום בחכרח מאח חנורח, עליו אסרנו תו ואם חיח שכבר ישתםשו בזאח חםלח בםח שלא יורח על םקום, וזח כי כםו שבארנו שיש שם םלזי חיח בחכרח אמרנו שם מורח עלי יחריב שיהיח אםרנו שם םירח ן שם ם לו י א םקום, כן כאםרנו ש על םקום, ווה כי כונת הנשוא וחנושא יתויב שתחיח אתת בנזרח הסתייבת והשוללת, ואם לא, לא יהיה בק אלי הנזרזת תנאי ההקבלה, כמו שהתבאר בספר המליצה. ובכלל הנה כונת הנשוא או הנושא לא תשחנה מפני היות חנזרח שוללת או מחייבת, וזה ממאר בנפשי. זכאשר חיח זח כן, חזא םבואר כי מי שיניח חעולם בעל תכלית בשעיר ינית בהכרת םאםר כזחר בנפשז, זזה כי חוא יאםרשאק שם חזץ לעולםץ הזא םזרה על מקזס ו לא רקות ולא מלוי, והנה אמרנו שם או ח כחכרח, כםו שקרם, וכאשר חיח שם םקום, הנה יהיה שם נשם, כי המקום לא יהיה רק מנשש, ומר, יחויב שיחיד, חוץ לנשם ההוא גשם אתר, וילך זה אל לא תכלית• הנה אם כן הוא םבואר כי םי שיניח העולם בעל תכלית יניההו בהכרת בלתי בעל תכלית םצר התיבות אשר ישתםש בהם אשר אץ לו הםלט םהשתמשות בהם, ולוה הוא מבואר שאלו התיבות ישתמשו בחם באלו הםקוםות על וולת הםובן םהם אצל ההמון, כי המנה כולה היא להורות על ההעדר המותלט, וזה שוה במה שישתמשו בו מחמ ות בהנחת חומן חווה או נפסד, או בהנתת העולם

מאמר ו׳ חלק א׳ פרק כ״א 385

כעל תכליח, ועור שהלשונות הם הסכמיים, כמו שהחבאר. ובהיוח הענין כן, הנה לא החיה טענה עלינו, אם לא הניה הלשון לשולליה םה חיבה חורה עליו, כי הוא בלחי צריך לחשחםש בו, אחר הייה הםציאות על םה שהוא עליו, והוא מבואר נם בקצח העניינים הנמצאים אין שם לבעלי הלשון, וישחםשו בחם חחבםים בשםוח םושאלים על צרץ ישם, חו ר ו ח א ם ו ר ו קצת רםיק• ואם חיה הענק כן, במה שנאסר ק הנה לא חהיה טענה עלינו םהוראחם אצל החסון, כי אנחנז הנהנים כזולת המגה ההיא. ובכאן הוחר זה הספק והתבאר שלא יחוייב םזאח הטענה שיהיה הזמן נצחי לא בעובר ולא בעהיר, וזה מר. שכוננו ביאורו

ה הפרק. מ פרק אחד ועשרים. ז ז ד העח י ן שיקוד! מ » פ נר.יד ח

ח ה. ושרש ע הטענה חש ני ח אשר יטעון חפ ל ו סו ף ודא מצר ח רבריו הוא זה • העתה יראה םענינו שהוא חכליח הזםן ההולף והחחלח העתיר, כי הםאםר כשיהיה שם עתה אין לפניו וסן או לאהריו הוא רבר לא יכילהו רםיון האדם־ ואם היה הזמן הזוה, הנה יהיר. שם עתר, אין לפניו זםן, חה רבר בלתי אפשר בעתה, כי הוא יהלוק הקורם מהמתאתר, והקודם והטתאהר הם םהברל־ הזמן, ויהיה אם כן םהויב שיהיה שם זםן קורם הויית הזמן, וזה כטל. ויחזק עור זה הרעת בטענה השנית לפי מה שאהשוב. וזה שהוא יאמר שהעחה יותר רוסה, וזה כי הנקודה היא אס נמצאת סכל רבר אל הנקודה בקו הסמבי בפעל, והיא הנקודה אשר היא׳ תכלית הקי או התתלתו בפעל, אם נםצאת בכח, והיא הנקודה אשר תהלק הקו־ והנה הנקודה כאשר היתה נםצאת בכה היא התהלה ותכלית יהד, רצוני שהיא תכלית לקודם והתהלה לםתאהר. ובהיות הענק כן, והיה בלתי אפשר בעתה שיהיה נםצא אלא בכה, והיתר. הנקודה כשהותר. נמצאת בכה היא התהלה למתאתר ותכלית לקורס, הוא םהויב שיהיה העתה תכלית לקירם והחחלה לםתאהר. ואילם שאי אפשר בעתה שיהיה נםצא אלא בכח הוא מבואר, וזה שאם היה נמצא בפעל, יהיה נםצא בזםן, ויהיה העתה מתהלק. ועור שאי אפשר שימצא םהלקי הזםן רבר רםוו אליי בפעל, כי םציאות הזםן הוא בכה, כל שכן שאי אפשר שיםצא העתר, בפעל, כי אין דרך למציאות התכלית או חחחחלה בזולת מציאות סר, שהיא לי תכלית אי חחהלה, ולפי שהזםן אשר העתה תכליתו או התתלתו הוא בלתי נמצא בפעל, הוא םהויב שלא יםצא העתה בפעל. הנה זהו שורש

ובריז בזאת הטענה.2 5


זנאמר כי טה שחייב הפלזסוף בעחה שיהיה לפניו זמן יאחריי, לפי שלא יכיל רמיק האדם שיהיה שם עחה אין לפניו זמן או לאהריו, הזא בלתי םחויב, וזה שבזה האופן בעינו יתחייב שיכלה בל נשם אל גשם אתר מהוץ ממנו, לפי שהרםיזן לא יכיל שיהיה שם גשם לא יכלה אל גשם, כמו שזכר הפלוםוף, זאם היה הדבר כן, הגה יחייב בעילם שיהיה בלתי בעל תכלית יזה שקר. וככלל הנד! אין כל םה שידמה האדם צודק, ולא ירמה האדם כל צודק, אבל שם דברים צודקים לא יתכן שירםה אותם האדם, כמו בלות העולם אל ההעדר המוהלש שאינו לא רקות ולא םליי, יםה שידםה לזה. והנה קרה זה הרמיון לנו, םפני שאנהני גראה בגשמים אשר הם אצלינו שכל גשם םהס יבלה אל גשם אהר, ומה קרה לש וה הענין בעצםו בזםן, זזה כי הזםן םקיף בגו םשתי קצותיו, זלזה לא גראה םהעתה אלא העתה שיחלוק הוםן. והגה זאת הטעגה דוםה למה שזכרגו בפרק הקודםר אשר נשתמש בהם, וזה כי מזה ח א רם ו מטענת הפלוסוף ממלת קו הצד קרה לגו הרטיק הזה, כי אנחגז נהשזב שיהיה לכל עתה קורס ואהר, ונרםה שפני זה שיהיה שם זמן, בי הרםיון לא יצייר ההעדר המוהלט, אבל ידמה לבל קודם קודם, ולכל מתאחר מחאחר, ובבר התבאר בטול זאח הטענה במה שקדם. ואס יחייב הפלוםוף בעחה שיהלק הקזדם מהמחאחר, מפגי םה שהחבאר מגדר הזםן שהוא טפפר התניעה בקודם ובמתאתר, כמו שיראה םדברי הפליםוף בזה הםקום, זזה אםגם יהיח בשיוגח שם עחה או עחוח יהלקו הקורם מהמחאחר, כמו שהחבאר, עד שכאשר לא נצייר בעחה, לא גצייר בזמן, ולזה ירמה ע מ ש בספר ה שלא יהיה ענין העתה וםהוחי אלא חלוקה הקודם בחנועה מהשחאחר להשים התשעה ספירה׳ הגה גאםר שלא יהויב גם כן מזה שיהיה לכל עתה קודם וםתאהר. זזה שהזםן הוא םבואר םענינו שהוא םשער התנועה על נכתזתה, אלא שהוא לא ישערה אלא מצר םה שדלה טבע התנועה שלא תהיה יהד ולא הלק ממנה, כי מה שהוא יהד לא ישערהו הזםן שצר םה שהוא יהד, חה םבואר בנפשו, ואםנם ישער המק התנועה טצד טבע הקורם זהםתאהר אשר בה, עד שאין בה הלק שלא יהיה בה קודם וטתאהר, וזה אל לא תכלית, כי היא טתתלקת אל טה שיחחלק וחסיד יםצא בהלוקה החלק האחר םםנה קורם וההלק האתר שתאחר• ולפי שבזה האופן היה הזק םשער החנועה, הוא שבואר שמי שלא ישער בקזדמ זמתאהר לא ישער בזמן, חה כלו םםה שהתבארע בםה שאין ספק בו. ובהיות הענק בן, ם ש מדברי הסלוםוף בספר הק הנה לנו שנניה שיהיה הזמן הווה, וזה שהעתה אשר הוא התתלת הז

מאמר ר חלק א' פרק כ׳יא 387

שאינו חולק הקודם מהםחאחר בחנועח לא יחויב שיחן לנו ציור בזמן, כי לא היה שם זמן כלל, ואולם יהויב זה כמה שאהר העחה ההיא, כי אז היה הזמן נמצא על נכחוח החהווח התנועה, והוא מבואר שכל עחה שיפול במד. שאהר העחה ההוא יחלוק הקודם מהמחאהר בחנזעד. מה שהחמירה התטעה להיוח נמצאח. וכן נאמר שאם היה נפסדק, וזה שככר כלה הזמן, הנה לא יחויב בעחה האחחן שיחן צמר בז אליו הזמן וכבר נשלם ציור הזמן בעתות. אשר לפני העחה האהרון. וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שכבר יחויב בעחה הנותן ציור בזמן הקודם שיהלק מהמתאהר, אך לא יהויכ זה בעתה במוהלט, וזה כי העתה אשר הוא התתלת הזמן או תכליתו, אם היה הזמן בזה התאר, לא, ולזה הוא מבואר שלא יחויב מזה בזמן שיהיה יחויב בו שיתן ציור ממן בלתי בעל תכלית. ובכלל הנח אנחנו נראה מענין העתה שיש לו שניד הוא חלוקת הקודם מהםהאהר והצד צדחם מהמציאות, הצד ה א הי הוא הנבלת חחלק הרמוז מהזק או מהתנועה, כאלו תאמר השנ, וזה כי היום יהיה,מוגבל אליו מצד שתי ד ה ה א ע ד או ש ה ם א ו י העתות אשר יגכילהו, וכן השעה• ואם לא היה עגין העתה אלא חלוקתת ו ם או שלשה שע מי הקזרם מהמתאהר בזמן, היה אמרגושלשה י דבר אהד בעיט, כי הספירה בכל אהד מאלז הזמנים היא אחת בעיגה מצד העתות אשר יהלקו הקודם מהםתאהר, כי הם שתי עתות בכל אהד מאלו'׳הזמנים, ואולם היה ההתתלפות אלז הזמנים מצד הלוף חלקי אלו הזמנים, והלזף הלקי אלז הזמנים הוא מצד מה שיתהלפו קצתם מקצת במרתק אשר בין חעתות אשר ישימם מוגבלים, וזה שהמרחק אשר כין שתי העתות אשר יגבילו היום הוא יותר גדול מהמרחק אשר בק שחי חעחוח אשר יגבילו השעה• וכהיוח הענין כן, הוא מבואר שהעחה ימצאו לו שגי צדדים מהמציאוח, הא ה ר הוא אשר יחודשר הוא הגבלת הכמוח מ מספר, והוא חלוקת הקודם מהמתאהר, ו הא ה המחדבק, זהוא הגבלח החלק האהד מהזמן. ומשני אלו הצדדים ימצאו לזמן סגולח הכמה המחחלק וסגולת הכמה המתדבק, מה כי אגהטט ע מ , הגה אמרגו מ רב ו קצר , ו ך ו אר , ו מעט , ו גאמר בזק רבך ו ר הוא מצד חעחוח אשר יהלקו הקודם מהמחאהר, ואמרנו מ אר הוא מצד המרתק אשר בין שתי העתות אשר יגבילו הזמן ההוא. צ ק ו והגה העגין בזה בעתה הוא כמו העגין בגקודה, מה בי הגקודה ימצאוי אלו הצדדין מהמציאות, רצוני שהיא תשים הקו מוגבל מצד לה שנ הנקודות אשר יכלה אליהם, ותשימהו ספור כאשר תהלק הקודם בקו מהטתאהר. והוא ראוי שיהיה זה הענק בעתה כמו הענק בנקודה,

25*


לסי שמציאות העתה הוא מתחדש ממציאות חנקורח על חרוחק אשר. ובהיות הענץ כן, הוא מבואר ע מ ש בו התגועה, כמו שהתבאר בספר ה שלא ימנע בעתה מצד מה שישים הזסן סונכל שימצא מזולת וסן נםצא

לפניו, אכל הוא רבר כבר התבאר היובו במה שקרם. ונם כן אם הנחנו שיהיה הזמן משער התנועה מצר העתות אשר יחלק בהם הקורם מהמחאחר בזאת התנועה הרמוזה אליו לבד, לאי נ ש מצר העתות אשר הם תכלית זאת התנועה, חנח יחויב מזח אחר מ דברים, אם שנאמר שהזמן אשר ישער התנועה הוא מה שבין העתות אשר יחלקו התנועה, חה אמנם יהיה כשיהיה משער התנועה אשר בין העתות החם, או שנאמר שהזמן אשר ישער התניעה הוא מספר אלו התנועות. ואם הנהנו שיהיה הזמן מספר העתות, הנה לא יהיה הזמן משער התנועה, אבל ישער מה שיחלקה, וחוא העתה, ולא יהיה גם כן מחבק, כי אין העתה דבק לעתה, תה בתכלית הבטול־ עם שכבר יחויב מזה שיהיה זמן התנועות המתחלקות אשר חולקו בםספר שוה מהעתזת שוה, ער שיהיה, דרך משל, ומן התנועה אשר היא בשלש שעזת שזה לזמן התנועה אשר היא כשלש שנים, כאשר נחלקו כל אחד מהם בשתי עתות לבר, ויתחייב מזה גם כן שיהיה זמן התנועה חאחת בעיגה יוחד גחל לאיש אחר ממה שחוא לאיש אחר, כאשר חלקו חאחד לעתות יותר םהעתות אשר הלקו האהר בהם, ווה מבואר הכוב. ואם הנחנו שהזםן אשר ישער התגועה הוא םה שבין העתות האלו אשר יחלק הקורם םהםתאהר מאת החנועה, הנה יחויב םוה שלא ישער הזמן כל התנועה, אבל ישער לבר מה שבין החלק חראשון הקודם ממנה וההלק חאחרון המתאהר, חה בטל, כי הוא מבואר שהזםן הוא משער כל החנוער. על נכחוחה. ועור שכבר יחויב מור. שתהיינה התנועית המתחלפות ממן שוה כאשר חולקו בעחוח יהיה מה שביניהם שוה, והמשל שבכר תהיה התנועה אשר תהיה באלף שנה ממן שוה לתנועה אשר תהיה ביום אחד, כאשר הולקה כל אתת מהן בשתי עתות, יתר. מה שכין אלו העתות בכל אחת םהם שעה אחת. ועוד שככר יהדב םוה כחנועח שלא נחלקה כי אם בעחר. אחר. שתהיה מולת זמן, כי אין שם שתי עחוח יהלקי הקורם םהםחאחר מאתא מבואר התניעו־., ולזה לא יהיר. שם זמן. כאשר היה זר. כלו שקר, ת שהזמן הוא משער התנועה בכללה םצר העתות אשר הם תכליות

התניעה, לא םצר העחוח שיחלקו בה הקירם מהמתאהר לבר. ואולם הטענח אשר חויב כה בעתה כמה שהוא עחה שיחלוק הקודם םתמתאהר, לפי שהעתח אינו נמצא כי אם ככח, והנקודה אשר תהיה

מאמר וי הלק א׳ פרק כ׳יא 389

בכה זה ענינה, היא בלחי צודקח. חה שעגין הכח אשר יחייב כחכליח שיהלק הקודם מחמחאחר הוא זולת הכח אשר למציאות העחה, חה שענין הבח אשר יחויב בתכליח שיהלק הקודם מהמחאחר הוא היוחו החחלה וחכליח יחד מפני ההחדבקוח הנמצא במה שיהלקהו, וענין הכה אשר לעתה הוא שאיננו נמצא בזמן, כמו הענין בדברים הנמצאים בפעל, כי זה דבר יחייבהו טבע הזמן, כמו שקדם, לפי שאי אפשר שימצא הזמן בפעל כשיהיה רמוז אליו ועומד, כל שכן שאי אפשר זה בעחה. והוא מבואר שזה הכח לא יחייב בעתה שיהיה התחלה ותכלית יהד, אבל מה שיתויכ ממנו הוא שאיננו התחלה כפעל, לפי שלא ימצא עמו מה שהוא לו התהלה, והוא עם זה אפשר שימצא התתלה בכח מוולת שיהיה תכלית, וזה מבואר מאד. ובהיות הענין כן, הנה לא ימנע מזה הצד שיהיה הזמן מהודש במוהלט, וכל שכן שכבר יתבאר מזה שאיננו נמנע בזמן מזה הצד שיהיה נפסד במוהלט, חה שכבר אפשר שימצא עתה הוא תכלית בפעל מה שאי אפשר זה, ובזה האופן בעתה אשר הוא התתלה, וזה שהזמן העובר הוא פעל טה יהיה נםצא עם העתה אשר הוא תכלית הימן במיתלט באופן מה, ואין העני! כן בעתה אשר הוא התתלה במוהלט, ובזה האופן ביאר הפלוסוף שתכלית התנועה הוא נמצא וההתתלה אינה נמצאת. ואס אמר אוסר כי מה שהוא התתלה בכה בקו הוא תולק הקודם םהמתאתר, ולוה יהויב בעתה שיהיה הילק הקודם מהמתאתר, לפי שאי אפשר שיהיה התתלה אלא בכת• אמרנו לי שזה המאמר הוא בלתי צודק, כי ענין אלו שמות הכתות הוא נאמר בשתוף השם, וזה כי הוא בזמן, מפני שלא ימצא עסי סח שהיא לו התתלה, והוא בקו, מפני שזאת הנקודה הוא התהלה ותכלית יהד לדברים מתדבקים. וכבר יתבאר לך מים זה הביאור, שכבר התבאר םםנו בתנועה הישרה ושאר התנועית שהם םדבר אל דבר שתהיינה לבלתי תכלית, לפי שלא תמצא בם התהלה כי אם בכה, יזה סבואר הבטול. ואם אמר אוסר כי ספני שיהיה הזמן נמשך לתנועה טדובקת, והיה מתוייכ םאת התנועה שתהיה סבובית, זטפני זה יתויב בגודל אשר בי תהיה זאת התנועה שיהיה סכובי, והיה ממאר בעתת שהזא מתתרש כנקודות אשר יצויירו על הגורל אשר בו תהיה החגועה, הגה יהיה טבע העתה טבע חנקידה בקו הסכובי, כי סמנה מציאותו, ובהיות העגין כן, יחיתה הגקודה אשר בגודל הסבזבי הזא תמיד התחלה וחכליה יחד, הגה אס כן יהיה חעחח התחלה ותכלית יהד• אמרגו לו שזה( בלתי צודק, וזה שכבר הזיב זה בגקידה אשר בגודל הסבובי מפגי היות הגורל סכובי, יאוים הימן איגי הולך כסכוב,


כי לא ישוב הזמן ההזלף בעיט בשוב ההנועה על הגורל הסבובי, ולזת לא יהו־ב בו טה שחויב בגורל הסבובי מצר טה שהוא גורל סבובי. וכבר יהבאר לך טום זה הביאור, שכבר יחויב מטגו ברחים ר-טחגועעים בםבוב שיהיה זמן החגועה ההיא בלחי בעל הכלית, חה טבואר הבמול. ובכאן

הוחר זה הספק במה שאין ספק בז.

פרק שנים ועשרים. ה י י ו ה ע ה ב ט ה מ ר ק י הםפכן ש ר ב י ת נ

. ה י י ז ף היא מצד סבע הה ו ס ו ל ס ת אשריטעק ה י ש י ל ש הטעגה ה זשורש רבדיו הוא זהי בעמר שהיתר. תגיעת ההעתק היא הקורסת שבתגועות, והיה מהרב בהכרת שתכלה אל מתנועע ראשון מפאת עצטו, הגה יחויב, אם היו הגרםים השםיםיים הווים, שיהיה שס מחגיעע בםקום אליו תעלה הוייהם, וזה יחויב בםחנועע ההוא אם הוא הווה, ןאי אפשר שילך זה לאק תכלית, כי הוא בלתי אפשר שיחיו שם נשםיס אין תכלית למספרם הנה אם כן מה שיהויכ שיהיה שם םתנועע םצר עצםו בלתי הווה, ואם יהיה שם מתנועע מצר עצמו בלתי הזוה,

חנה יחויב בעולם שיהיה קרום. ונאסר שהתר זה הספק אינו מסה שיקשה, וזה שוה הענק אסנס יהייב בהוייה בתלק כסה שהיא הזייה בתלק, אבל כשהונה העולם בכללו הווה, הגד. לא יחויב שיהיה שם הלק ממני נםצא אליו תעלה הוייתו, כמו שבארגז בפרק הרביעי מזה המאמר. ועור שכבר התבאר במה שקרם שאק תנועת ההעתק היא הראשונה, אבל הראשונה היא תגועת ההוייה. ועור שכבר התבאר בסר. שקרם שזאת ההוייה אינה כדרך ההוייה אשר על ררך הטבע, אבל חיא מיוחסת אל הכתירה והרצון, ולזה הוא מבואר שלא יחויב שתדמה להוייה הטבעית, כי העניניס שהתחליתיהט מתחלפות אפשר שיהיו מתהלפים. ובכאן הותר זה הספק.

פרק שלשה ועשרים. ט י ש ד ה ה ט ם ה י ר ב ד ע ה ב י ט ג פ קדה מ ק שי פ ס ו ה ר ב י ה נ

ם י ר ב ד ף היא מצר טבע ה סו הטענה הרב עי ת אשר טען הפל וה דשי ם, כי היה בכל אחר מהם הכח קודם אל הפעל, והיה זה ת מ ה כן, כי הכת והפעל הם סותרים, ולזה הוא בלתי אפשר שיחיו יחר מושא אהד םצר אהד. ושרש דבריו היא זה* אס היה העולם הווה היה מחויב שיהיה םציאותו בכת קורם לםציאותו בפעל מסן, כיי בל הווה זה עגיט, ייהיה אם p כהכרח זטן קידם הויית העולם־ יאם היה שם זמן, הנה שם הנוער.• ואם היתד, שם חניעה, הנה שם טהניעע• ואם היה שם

מאמ־־ 1 חלק א׳ פרק כ׳־ג 391

מתנועע, הנה היא מתנועע אס כמבע אם בהכרח־ ואם הוא מתנועע בהכרח, הנה לו תנועה טבעית, כי התנועה ההכרתית אמנם תאמר ביחם אל הטבעיות• ואי אפשר שתהיה שם תנועה טבעית זולת אלו התנועות הטבעיות הנמצאות, ויהיה אם כן העולם נמצא קורם הויו, חה שקר. וזה השקר יצא בהכרח מההקרמה המסופק בה, והיא מה שהצענו בעולם שיהיה הווה, וההצעה אשר יצא ממנה השקר היא שקר, הנה אש כן יחויב בעולם שיהיה בלתי הווה. הנה על זה האופן אפשר שיתבאר מזאת ההקדמה שהעולם קרום, ואס לא נמצא זה ברברי הפלוםוף

זלא כדברי המפרשים רבדיו. ונאמר שמה שנאמר בזאת הטענה שהוא מחויב ככל מתחדש שיהיה מציאותו בכח קורם למציאותו בפעל בזמן, הנה לא ימנע, אם היה הענק כן, אם שיהיה היוב היות הזמן נצחי, ולזה ימצא קורם חרושו מצד הכח הקודם לחחשו, או שיהיה זה מצד חיוב היות הזמן נצהי, ולזה ימצא קורס כל מתחדש. ואולם אם חייב הפלוםוף זה מפני חיוב היות הזמן נצחי, הנה לא לקה המבוקש כבאור עצמו. וככלל הנה הוא מבואר כי זה אמנם קרה להוייה כחלק כמה שהיא חוייה בהלק, לפי שכבר היה הזק נמצא קידם ההוייה ההיא, ואולם ההוייה הכללית לא

יחויב זה בה, לפי שהזמן םתחרש כחרושה. ואולם אם יחייב זה סצד טבע הכה הקורם לפועל אם לא, הנה וח מסה שיצטרך אל כאור. ונאסר, כי חכח הוא שני מינים, אם חכה הגסור, והוא בהיות המשתנה במה שממנו התנועה, אש הכח הבלחי נסור, והוא כהיות המשתנה כמה שבק סה שממנו התנועה ומה שאליו התנועה. והנה הכח שהוא במה שבק מה שממנו התנועה ומה שאליו התנועה, ספני שהוא נמצא עם מציאות התנועה, הוא מבואר שכבר יחויב ממציאותה־, כי הזסן הוא נמצא בהסצא התנועה איזו תנועה שהיתר• ־ ק מציאות ז אבל הכח שהוא במה שממנו התנועה לא יחויב ממציאותו מציאות זק, כי אין שם תנועה. ובהיות הענק כן, הוא מבואר, שאם נניח שם שנוי ראשון מתחדש, שלא יחויב המצא זמן לפניו. ובכאן הותר זה הספק. ואם אמר אומר שהכח והפעל אי אפשר היוחם יחד מצד אהד, ולוה יחויב שיהיה הכה על זה השנוי קודם לפעל, ואם היה הכה קורם לפעל, הנה יחויב היותו קורם לו כזמן, כי הקורם והמתאחר הם חלקי הזק־ אסרנו. וכאשר חיח ק לו שאין שם קודם אלא כדרך השאלה, לפי שאץ שם זרם שיהיה קורם בזק, ואם היח זר, ק, הנה לא יחויב לו סםאסרנו קו

זה, לא יכילהו הדמיון, כמו שקדם, כי לא ידמה הארס כל צודק.


פרק ארבעה ועשרים• . ה ע ו נ ת ע ל ב ט ה מ ר ק י ק ש פ ס ו ה ר ב י ת נ

. ה ע י נ ח ף היא מצר טבע ה ו ס ו ל פ ח אשר יטעין ה י ש מ ח הטענה ה יזה שהוא יאמר שאי אפשר שחהיה החנועה מחחרשח במוחלט, או נפסדת, ובהיות הענין כן, הנה היא מחיוב מזה שיהיה שם מתנועע נצחי לא סר ולא יסיר, כי התנועות הנכרכות לא יתכן שתשלם בהם ההתדבקוח והחםדיוח. ואופן ביאורו בזה הםקום הוא זח. אם הנחנו בכאן חניעה םחחרשח ראשונה, הנה יחויב שיהיה הםחנועע בה אם הורי אם בלתי היה. יאם היא היה, היתה התנועה שהונחה ראשונה בלחי ראשונה כי כבר חקרם לח חנועח ההוייה. ואם הנחנו תנועת הריוייה היא הראשונה, הנה יחויב בה נם כן שחהיה בלחי ראשונה, וזח יחויב אם םצד דפעל אם מצד הםחפעל. ואולם היזב זה מצו* הפיעל הזא, מפני שהוא יאמר שהפועל כאשר יפעל עח ולא יפעל עח הנה בהכרח שנוי חודש בו בעבורו התעורר עחה לעשזח זה הפעל, ויהיה אם בן לפני השניי הדאשין שניי. ואם אמרנו שהשנוי ההוא הקודס, הנה יחרב בז גם כן לזאת הסבה בעינה שיהיה לפניי שניי, יזה אל לא חכליח. והוא מבואר שיה החיוב אשר חויב םצר הפיעל שיהיה לפני השנוי שהינח ראשון שגוי אחר הוא שיה היגח זה המתנועע הראשון הייה אי בלחי הייה. יאזלם חייב יה מצד חםחפעל הוא, כי כל חמה, לפי מה שיראה הפלוסוף, יחויב שיקדם לו שניי, ולוה יחויב בחנועה אשר נניחה ראשונה שחהיה בלחיראשינה. ואם הנחנו שיהיה השנוי חהיא הזא הראשון, חנח יחייב ש־היה קידם חדוש השנוי חדוש אפשרות השנוי, כי הכח הוא הקודם לפעל ככל הדברים הםחחרשים, והנה חריש אפשרית השנוי הוא שניי אי נמשך לשנוי. ואם הנחנו שיהיה השנוי הראשון הוא השנוי אשר יחודש כו אפשרוח השנוי, הנה יחייב בי נם כן שיהיה בלתי ראשון לזאת הסבה בעינח, זזה שחדוש אפשרוח זה השנזי היא קידם על התש יה השמי, יזה לאין תכלית. ואס חונח חמתגועע כתנועה הסחורשש בלחי הווה, והיה סררך המניע לו שיניע זסדרכו שיתנועע מזה העגין שיתנועע פעס ולא יחגועע פעם, הגה שם בהכרה שניי במניע, או במםנועע, אז בשניהם, ותהיה אם כן התניעה שחזנחה ראשונה בלתי ראשונח. ואם נאסר שהשנוי החוא הוא הקודם, חנה יחויב בו שיהיח לפניו שגוי כסו שיחיייב בראשון, וזה לאין תכלית. זכאשר היה זה כן, הנח יתחייב שלא תהיה שם תניעה מחזדשת ראשינה, חיח הסחניעע הראשין חמה אי בלחי המה. יהיא יעשה עיר ביה

מאסר ו' חלק א' פרק כ״ר 393

י באירים יאמח בהם שאץ שם תנועה ראשונה, האחר הוא מצד שני הוא מצר הצרוף המחחרש למניע השנ היציאה מהנה אל הפועל, ו הראשון. ואולם מה שיהייב מצד היציאה מהכה אל הפעל הוא, בי הוא יראה כי המגיע כאשר היה מניע בכה ואהר כן שב מניע בפעל הנה יהויב שיהיה שם שניי, לפי שהיציאה מחכה אל הפועל הוא שנוי, תה ההיוב הוא שוה הונה המחנועע הראשון הווה או בלחי הווה. ואולם מה שיהייבהו מצר הצרוף המחהרש למניע הוא, כי הוא יראה שאם היחה החניעה מחודשח, היה מתהוש צריף במניע הראשון, רוצה לומר הצרוף אשר בין המניע והםהנועע, והנה החחרשוח הצרוף אי אפשר שיהיה מזולח שנוי. יבהייח הענץ p, הנה הוא מהויב בשניי הראשון שיהיה בלחי ראשון, ולו־ יחויב שלא חהיה שם חניעה מהודשח ראשוגה, וזה ההיוב גס כן הוא שוה היה הםחניעע הראשון הווה או בלחי הווה. ובזה יחבאר שאין שם תניעה אהרונה, ווה שאס היחה שם תנועה אחרונה, הנה לא ימנע הםחנועע בה סאחד משני עגיגים, אם שתהיה שם תניעה פסק משיהיה דרכו שיתנועע בהפסקו, או שלא יפסק םשיהיה ררכז שיתנועע. ואם היה שלא יפסק עם חפסקי םהתנועה בו אפשריות התנועה, הנה אהד התנועה האהרונה אפשרות בםציאוח הניעה• וכאשר הנחנו זח האפשרות נםצא בפעל, היה שקר, והוא שתחיה אחר התנועה האהרונה חנזעה, והכזב האפשר לא יקרה מהנחתו שקר, חנה אם כן מה שיהויב, אם היחה שם תנועה אהרונה, שלא ישאר בה אפשרות תנועה עם הפסקו מהתנועה. ואם הנהנו שחםחנועע פסק משני הענינים יהד, היי שם שני שנויים, והשנוי אשר היא הפסד אפשחח חרוש התנועה יהויכ בהכרה שיהיח חרושו אהר הפסד התניעה, כי התניעה ואפשרות התניעה שני רבדים מקבילים אי אפשר שימצאו לדבר אהד מצר אהד אם לא בשני עתים םתהלפים, חנה אם כן אפשרות התנועה לא ימצא אלא אתר הפסד התנועה, אבל הוא לא יפםר אלא אחר שימצא, הנה הפסדו בהכרה הוא אתר הפסד התניעה״ הנה אם כן אחר התנועה האהרונה אפשרית בםציאות תנועה, וזה ככר התבאר שהוא שקר. וגם כן הנה יהויב שיהיה המפסיד לתנועה אחרונה נפסד אחר הפסד התנזעה, שאם לא יפםר, היה אפשר שיפסיד• וכאשר הגהנו אפשרות ההוא נםצא בפעל, יתהייב םםני שקר, והוא שתהיה אהד התנועה האהרונה תגועה. וכאשר התאםת זה כלו, ריצה לומר שאי אפשר שתםצא שם תנועה ראשונה ולא תנועה אהרזנה, חויב מפני זה שתהיה התנועה נצהית, דהויב מזה שיהיה שם

םחנזעע נצחי לא םר ולא יסור.


ונאמר שהיא םניאר בטעט עייז עם מה שקדם שהיא אפשר שתינח התניעה םהודשח בטותלט, כשיונה המחניעע הראשק התה על האופן שהחבאר היומ. והיא םה שטען הפלוםוף לבטל זאח ההנהה, םפני שהפועל כאשר יפעל עח ולא יפעל עת הנה שם כהכרח שנוי חודש כו בעבורו התעורר עתה לעשות וה הפעל ולא התעורר לוה קידם, הנה כבר אסרנו בו התר זה הספק בפרק השטנה עשר מזה הסאםר. יכן נאמר שההיוב שחייבו םצר היציאה מהכה אל הפעל במניע שלא יהיה שם שטי ראשון הזא בלחי םחזיכ, זזה כי כל שניי הוא יציאה, אכל לא יהזיב ע מ ש מהכח אל הפעל, כמו שהחבאר מגררו כספר ה מפני זה שתהיה בל יציאה סהכה אל הפעל שגוי, וזה שהשנוי הוא היציאה מחכה אל הפעל אשר כמתפעל להתפעל, לא היציאה מהכח אל הפעל אשר כפועל לעשות פעולתו, וזה סבואר בנפשו ממה שנאמר בזה הגדר, זיה שכבר נאמר כתנועה שהיא שלמות המתנועע במה שהוא מתנועע. וככלל הנה השנוי הוא במתטעע, לא במניע, ולולי יה חיח הפיעל מסנועע מהמלאכה. ועוד שאס היה היציאה מהכה אל הפעל בפועל שניי, הנה נאמד שיחייב שיהיה כל מניע משתנה מצר מה שהיא מניע. וזה שכבר התבאר בםאמרים הכוללים שהתנועה היא אחת בנושא, שתים כצד, וזה שכאשר תיותס אל המניע תקרא הנעה, וכאשר תיוחס אל המתנועע תקרא התנועעות, ובהיות הענק כן, הוא מבואר שכאשר היה ההתנועעות בכה היתר. ההנעה ככח, וכאשר היה ההתנועעות בפעל היתה ההנעה כפעל, זלזד. יחויב שיהיה גדר ההנעה שהוא שלמות ההנעה אשר בכה מצר מה שהזא ככח כמו שהיה גדר ההתניעעזת שהוא שלמות ההתנועעות אשר ככח מצר מה שהוא ככה• וכאשר ההישב תייכ מציאות חכח על זה האופן בהנעה, הוא מבואר שיחויב, אם היתר. היציאה סהכח אל הפעל שניי בהגעה, שיהיה כל מניע משתנה כמה שהוא מניע,. ווה רכר כבר התבאר בתכטר. הטבעית שהוא שקר. ועוד שכבר היה טחוייכ מזה שתהיינה שם שתי תנועית יחד, האתת כמניע והאחרת בםתנועע, ווה הלוף מה שכבר ביאר הפלוםוף כסהע שאק מ ש שאק ספק כו מענין התנועה, זזה שהוא באר כספר ה שם כי אם תנועה אתת, והיא כמתניעע. ועוד שהוא מבואר גם כמגיעים אשר אצלנו שכבר יגיעו פעם זלא יניעז פעם םזולת שגוי יתחדש בהם, וזה שהתשוק, ואס הוא כעל גשם, הנה מגיע בעת שיבחרהו, והוא בלתי סשתגה בזה, ואולם השגוי חוא דבק לםתגועע־ ובהיות העגין כן, הוא מבואר שלא יםגע סזה הצד שתהיה חחגיעה

מתורשת.

מאמר ר חלק א׳ פרק כ״ד 395

ואולם מה שחייבו הפלוסוף מפני המתפעל כאשר הונה הווה שלא תהיה התנועה מחודשת, מפני שכל הווה הוא מהויכ שיקדם לו שנוי, ואש הונה השנוי ההוא הוא הקודם, הנה יהויב שיקדם לו הדוש אפשרות השנוי, ובן אל לא תכלית, הנה אין התרו ממה שיקשה עם מה שהתבאר מענק זאת ההוייה אשר בה המאמר הנה. ווה שאנתנו נאמר כיה ר הוא האפשרות אשר ה פנים, ה א ש ל האפשרות כשנוי יאמר על שי הוא האפשרות אשר מצד הבהירה והרצק, נ ש ה על דרך הסכע, וי הוא האפשרות אשר מהטבע והבהירה יהר. והנה האפשרות ש י ל ש ה ו אשר על דרך הטבע ייוהד מבין שאר האפשריות שאץ יהסו אל כל העתים יחס אחד, אכל יהטו אל העת אשר יקרב לו עת יציאתו אל חפעל יותר הזק, והמשל כי האפשרות אשר כנתשת להתהוות הורדים יחסו אל העת הסמוך לעת ההוייה יותר הזק, לפי שאו יקרב אליו יוחר הפועל המהווח• ואק יחס הפועל כו אל המתפעלים המתחלפים באיש והס אחד, אכל יהםו אל המתפעל אשר חוא יותר קרוב לו יוחר הוק, כי הוא יותר מוכן לקבל פעולתו• וכן אין יהם המתפעל האהר אל הפועלים הםתהלפים יהם אהד, אבל יהםו אל הפועל היותר קתב לו יותר חזק, וזה םבואר כנפשו מענק האפשרות אשר כטבע, והםשל אפשרות התהוות הארץ אשר הוא יזתר תזק בעת .התוס מטח שהוא בעת הקור, וכן כשהיה האש כסקום מה, הנה אין אפשרות הפעלות הארץ ששנו על משל אהד, אבל חחלקים אשר הס יותר קרובים אליוp כמקוש שה והיו א הם מתר מוכנית לקבל פעולתו, אי כשהיתה הp מהאשים א סביבותיה נמצאים אשים רכים, הנה אץ אפשרות הפעלות ה ההם על ששל אתר, אכל אפשרות הפעלותה מהאש היותר קרוב מתר תוק• וכן ראוי שתדע שאפשרות התפעל המתפעלים הסתהלפים באיש אשר הם ממין אהד הרהזקים מרהק אחר מהפועל כטבע הוא על יחס אהד, כאשר היו על שעור אתר מהגורל, וכן אפשרות התפעלות בטבע השתפעל האהר שהפועלים המתחלפים כאיש אשר הם מסין אהד הוא על יתס אהד כאשר היו הפועלים ההם כשעור אהד מהנורל. וחנה האפשרות אשר םהכהירה לכר ייוחד סבק שאר האפשריות שיתםו אל כל העתים הוא יחם אתר, לפי שאץ יציאתו אל הפעל נמשך לשנוי כלל, אכל הוא נמשך לרצק הפועל, ולזה אץ שם עת מהעתים אשר נמצא בהם זה האפשרות עת יהיה יותר ראוי אל הפעל מעת אהר • מחסו גם כן אל המתפעלים חמתחלפים כאיש אשר חם םםץ אחד יהס אחר, רציני שאין יותר ראוי שיצא אל הפועל המתפעל המתר קרוב מהמחר רחוק, והמשל כי ראובן הצורף כשירצה לעשות טכעתיהכס לא לשים תועלת,

396 מלחכזיח ה'

, הנה אץ ה מ אם היה אפשר זה, והיו נמצאות סביבו חתיכות זהב ר החתיכה היותר קרובה לו יותר ראויה שיעשה ממנה טבעת שזולתה, לפי שזה הפעל הזא נמשך לרצון הפועל, ואיזה שיבחר מהם יעשה ממנה הטבעח, רצוני שכבר יבחר אם ירצה לעשות הטבעת מהחחיכה היותר רחוקה ששנו, מד. שאי אפשר זד. כפועל בטבע־ וכן יחיד. יחס חמחפעל אל הפועלים המתחלפים באיש אשר הם ממין אחד יחט אחד, וחמשל שהאפשרות אשר בזאת החתיכה מהזהב להיות טבעת אץ יהסו לצורף האחד יוחר מיחסו אל הצורף האתר, ואם היה יותר קרוב אליה ממנו, זהיה זה כן, לפי שאין קורבח הפועל בבחירה אל המתפעל מטה שיחייב שיפעל בו, אבל ככר יהיה נמצא הפועל אצל חמחפעל זמן רב ולא יפעל בו כלל• ולזה לא יחויב במחפעלים הרבים שירחקו מהפועל בבחירה שרחק אחד שיחפעלו ממנו יחד על משל אחד, ולא יחויב נם כן בפועלים בבחירה הרחוקים ממחפעל אחד מרחק אחד שיפעלו בו יחד על משל אהד. ואולם האפשרות אשר מהטבע והבחירה יחד, כמו הענין באפשרות אשר בראובן לבנות בית, כאשר התהזק הקיר, להיות לו למגן, הוא כמו ממוצע בין שני אלו האפשריות הקודמים• וזח שאץ יחסו אל כל העתים יחס אהד, לפי שהטבע ישים העת היותר ראוי שיצא בו זה חאפשחח אל הפועל גגרר, ואולם יחסי אל המתפעלים המחחלפים אשר הם ממין אחד הוא יחס אחד, ואם היו קצתם יוחר קרובים מקצת, רצזגי שאין חאחד יותר קרוב מהאחר אל הפועל ממה שיחייב שידיד. ייחר ראוי שיחפעל ממגז, כי זה חוא נמשך לבחירה הפועל• והמשל כי ראובן כשירצה לבגות הבית, הגה אץ זה האפשרות יוחר חזק באבנים היותר קרובים אליו, כי כבר אפשר שיבגה ראוק הבית מהאבגיס אשר אינם יותר קרובים לו, אם היה שיבחרם יותר• וכן יחס המתפעל אל הפועלים בבחירה הסתחלפים באיש הוא יחס אחד לזאת הסבר. בעינה• יכן לא יחויב במחפעלים הרבים שירחקו מרחק אחד מהפועל שיתפעלו ממנו יחד על משל אחד, ולא יחויב נם כן בפועלים הרבים

היתד. פעולתם בד.ס נמשכת לרצונם. זכאשר התישב זה מאלו האפשריות, הנה נאשר שלא יהויב בבל שנוי שיחיה שם שטי קודם לו, והוא השנוי אשר יחויב ממנו הדוש אפשרות זה השטי. וזה שזה אמנם יחשב שיחרב בשטי אשר על דרך הטבע, לסי שהאפשרות אשר על דרך הטבע הוא ננדד בחכרה, ובו עת יוהר ראוי שימצא בו, והוא מבואר כי היות בו עת מה יותר ראוי שימצא בו הוא דבר נמשך לשנוי בהכרח, ומצח חיה יהסו אל זר. העת

הרחוקים ממתפעל !עלו בו יחד על משל אחד, כי

מאמר ר חלק א׳ פרק כי׳ר 397

מחר חזק• ואולם השנוי אשר החשו מהרצון, כמו הוייח העולם, במו שחחבאר במה שקדם, הנח לא יחויב שיקדם לו שנוי יחדש בז אפשרזח זה השנוי אל חפועל נמשך לשנוי כלל, ולזר. חיח יחסו אל כל חעחים יחם אחר, ולא ימנע במה שיחסו אל כל חעחים יחם אחר שיהיח נמצא זמן אין חכליח לז, אם היה אפשר שימצא זמן כזה חחאר, וזד, מבואר םאד, כי אין שם עת יחיה יותר ראוי שיצא בו אל חפעל מעח אחר, ולזה יהיה זה חאפשרוח נמצא חםיד קודם זה השנוי המניע מהרצק, ולא יחויב שנניח בו שנוי יחודש מ אפשרות זה השנוי ־ והמשל שאם חנחנז שתמצא חתיכת זה הזהב אצל ראוכן הצורף, והיה אפשר לו שיעשה ממנה טבעח על דרך חבחירח לבד, לא להועיל לעצםו, הנה לא יתויב שיצא זה האפשרות אל הפעל, ואם הנחנו הצורף והזהב גצתיים, אבל יהיה בכל עת יחס יציאתו אל הפועל ובלתי צאתו אל הפעל על משל אתר, וזה כי בעבור שהיד. האפשחת אשר הוא ננדר הזמן בהכרת אמנם הוא נגדר הזםן, ספני שאץ יתסו אל כל העתים אשר הוא נמצא בהם יחם אתר, מה דבר מבואר בנפשו, הנה יתויב מזה לפי הפך הסוחר שחאפשרוח שיחסו אל כל חעחים אשר הוא גםעא בהם יחם אחד לא יחויב בו שיהיה גגדר הזק• ובחיוח הענק p, הנה הוא אפשר שיהיה אפשרוח זאח ההוייה חרצוניח גמצא חסיד לא סר עד חתחדשה, לפי שמר. שיהיה מהרצון לא ימנע בז זה, כמו שקדם. וראוי שחדע שאמרנו זמן בזה הםקום הוא על דרך חחרחבח, כי אק שם זמן קודם הוייח העולם אם חונח חמח. ועוד שאנחנו נאמר שלא יחויב שיהיה נמצא מד. שדדבז שישחנה קודם שיהיה השנוי נםעא קריםד. זסנית, כסו שיאמר חפלוםוף, אבל חוא אפשר שיחחדשו יחד השנוי ומה שדרכו שישחנח בו, ולזר. לא יתיב, דרך םשל, שיחמק םה קודם שיתנועעו, מר, שאנחנו נמצא כמו זח השםים נמצאים ז הענק ברברים הטבעיים, כי חארץ כאשר נחחווה ממנה אש, הנה יהיר, חחש ראש אשר דרכו שיחנועע למעלד, וחרוש חנועת לםעלד, יחד, מה שלא היה שם מונע, שאין לאומר שיאמר שיהיה חאפשרוח על זאחp אשר נחהוד, ממנה האש, כי אק מדרך א התועד, למעלה נמצא בp שיחנועע למעלד,, חאלתם, אם לא שנאמר שזח חאפשרוח נמצא א ה •באp באמצעות האפשרות אשר בה להיות ממנה אש על דרך האמה,ת זה הנה יהיה זה האפשרות נםצא כאש, לא כה, זזה שאם תנ^ מפני שהוא נמצא בד. באמצעות האפשרזת אשר א האפשחת נמצא ב בה להיות אש, כמו שיאםר אכן רשר בזה הםקום לתשוכת על מהק בלתי בעל שטפק בזה יחני המדקדק, הנה ימצא האפשרות הטבעי ז

398 מלהסית וד

תכלית ובלתי ערר• והמשל כי הבח אשר בזרע שנתהור. טסנו ראובן להתהוות טטנו ראובן כבר היה נמצא לפי זאת ההנחה במזון שנתהוה מטנו הזרע באמצעות האפשרות אשר בו להתהוות ממנו זרע, זזה יהייב שיהיה האפשחת הזה נמצא במה שנתהוה ממנו זה המזון, ווה לאין תכלית, ווה בתכלית הבמול, וכל שכן שהוא יותר מבואר הפסול למי שיאמין בקדמות העולם. ועור שהוא מן המבואר מהבאור שביאר ממנו הפלוסוף שהוא מתויב שיקדם לשנוי אפשרות השנוי, מפני שאנתנו נמצא שהכה קורם לפיעל בכל הדבריפ הםתהדשיס, כי הפלופיף אםנס ירצה בזה הכח פי שררכז שיתנזעע בזאת החנועה, ולזה באר זח הענין טנדר התנועה, והוא שהיא שלפות הפתנועע בפה שהוא פתנועע, הנה אפ כן לא תפצא התנועה אלא אפ כן נסצא קורם זה מי שדרכו שיתניעע בה בטבע, כסו הענק בפתנועע אשר לוקח בנדר התנועה, לא טי שדרכו בטבע שלא יתנועע בה, כפו הענק בכה הטבעי שיאפרp לעלות לםעלה, כי יה הכה אםנם יהיה בארץ א אבן רשר שהוא ב על צר טה שדרכה בטבעי שלא תתנועע בזאת התנועה, וזה רבר הוא זולת הכה שחייב חפלוםוף שיקדם לפעל ברבריט הםתחדשים. ונט p הנה טפני שנאסר ברושם הקל שהוא אשר טררכו שיתנועע לטעלה ובנדר הכבר שהוא טררבו שיתנועע לטטה, הוא טבואר שאי אפשר שנאטר בארץ שיהיה דרכה שיתנועע לטעלה טפני האפשרית אשר בה שיהיה טטנה אש, כי אי אפשר שיהיה דרכה יהר להתנועע אל הטעלה זלהתנזעע אלהטטה, ולזה הוא טבואר שאי אפשר שנשיםp אשר א האפשרות אשר באש לעלות לטעלה תכף רתהוותו נטצא ב םטנר, יהיה האש, ובהיות הענק כן, הנה יטצא טי שדרכו שיתנועע בזאת התנועה והתניעה יתר, ואטנט תהיה קרימה למתנועע על התנועה. ובהיות הענק כן, הוא טמאר שלא יתויב טזאת הטענה בטבע, לא מטן בשנוי שהונה ראשון שיהיה בלתי ראשון, ולזה כבר נניה הויית העולם הוא השנוי הראשון, אלא שאינו תנועה, כםו שבארנו בםה שקדט, ואםנם תהיה התנועה הראשונה תנועת הנרםים השםיםיים, וכבר בארם

. שלא יהויב שיהיו הנרםים השטיםיים קורם לה מטן וכןנאםרשההיובשהייבוהפלוםוף שלא יהיה שם שנוי ראשון םפני הצרוף הטתהדש הוא בלתי הכרהי. וזה שהצרוף הוא םבואר שהוא אפשר שיתהרש כשישחנה אהד טהצטרפים לבר טזולת שישתנה השני, והטשל שהמשתנה אל שיהיה חטה לדבר אהד הנה יחודש זה הצרוף בהט, רצוני שיהיה,p האהר חםה לשני, ילא השתנה כי אם האהר םהם־ יבהיית הענק הנר. נאסר שוה השנוי אשר הורש בו הצחף הוא השנוי שהונה ראשון,

מאמר ר הלק א׳ פרק כ׳יד 399

כאלו האפר הויית העולם היה שיהיה תרושה בזפן או בזולה זפן. חה שאפ היחד• בזולה זמן, הגה זה פבואר פענינה שיהד החהרש השגוי והצרוף• ואם היה בזמן, הנה יתבאר זה גפ כן פפה שאופר. וזה שהצרוף פמגי מה שהרושו הוא בתכלית השנוי, כמו הענין ברומה אשר הםשלנו בו יבמה שינהג מנהגו, וממנו מה שהוא מתתדש בתחלת השנוי, וזה אמנם יהיה כאשר יהיה הצרוף מצר השנוי, כמו העגק בצרוף אשר בין המשנה והמשתנה, ולזה הוא מבואר שהצחף המתחדש ספני זרי השנוי הראשון למשנה עם המשתנה יתחדש עם התתרשות זה השנוי• ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא ימנע מזה שלא תהיה הויית העולם הוא השנזי

הראשון. ואולם מה שהייב הפלוםזף שלא תהיה שם תנועה אהרונה, הנה נאמר נם כן שהוא בלתי מהויב מהצד ההוא, וזה שכבר יאמר אומר שכבר *פסק המתנועע יחד מהתנועה וםשיהיה דרכו שיתנועע בתנועה ההיא, והמשל שהנזק כשיטות יפסק יתר מתנועת ההזנה ומהיות דרכו שיזון, חה יהיה אפשר םזה הצר בםתנועע הראשון, אם הונה נפסד, שיפסקה חסבובית וםשיהיה דרכו שיתנועע בה. וכבר התבאר שההקרםה ע ^ ר ם שהייב םםנה הפלוסוף שהשנוי אשר הוא הפסד אפשרית הדוש התנועה יהויב שיהיה החשו אהר הפסד התנועה היא בלתי צודקת. וזה שאנחנו נאסר שהתנועה ואפשרות התנועה הם נמצאים יהד מה שהתמיד המתנועע להיות מתנועע, ואם היה שיהיה זה מצדדים םתהלפים, וזה בי התנועה לפי מה שהתבאר מענינה היא מורכבת םהכהוהפעל, אלא שהפעל הזא בה מצד מה שיצא לפעל מהתנועה והאפשרות הוא בה מצר מה שנאמר להשלים מןהתנועה• ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהתנועה ואפשרות התנועה ימצאו יהד מה שהתמידה התנועה הזאת להיות נמצאת, ולפי שהם ימצאו יהד, הוא מבואר שלא ימנע הפסדם יהד ממה שאמר שהדבר

לא יפםר אלא אהר שימצא, וזה מבואר םאר. וכבר יראה מום זה הבאור הראות ננלה שכבר אפשר שיתבאר ממנז בראובן הרמוז אליו שהוא בלתי אפשר שימות, חה מבואר הבמול, והנה מה שיצא ממנו שקר הוא שקר, ולזה יתויב שתהיה זאת ההקדמה אשר חייב ממנה בלתי צודקת. ואולם איך אפשר שיתבאר ממנה שהוא בלתי אפשר בראובן שימות, הוא מבואר. ווה שאם היה אפשר שימות, היה שם הרגש אחרון לזה ההי, והוא םמאר שהפסקו משירניש הוא זולת הפםקו מהיות דרכו שירגיש, והגה יפסר בהכרה היות דרכו שירגיש אחר הפםקו םההרגש, הגה אם כן אחר ריהרגש שהוגת אתחן אפשרות בםציאות ההרגש, וכאשר הגחגוהו גםצא בפעל, יחהייב םםגו שקר,


והוא שיהיה לזה ההי אחר ההדגש האחרון הרגש, ואילם הכזב האפשרי לא יחהייכ ממגו שקר, אם בן השקר יצא מהגיחגו בראובן שאפשר, הוא ממאד שאי אפשר בראובן שימוח, שיטיח הזא• יכהיוח הענק ק זזה בתכלית הבטול והגגות. ואולי יחשזב חזשב שזח חבטיל לא יתחייב מור! הנאור שעשה בזה הפלוסזף, לפי שהזא אזלי יאמר שהפלזסיף לא חייב שיהיה גפםק מהתנועה אשר יתנזעע בה לכד, אבל חייכ שיהיה נפסק מכל חגזעה אתרח, זזח האפשרית אסר שיפםד אחר הפשר התנועה, ובהיות העגין כן, הגר. יחשב שלא יהוינ מזה הבאור הבטול אשר זכרנוהו, וזה כי ראובן, ואם היה שימות, הנר. לא יפסק משיתניעע כתמעה אתרה זולת התנועות הנמצאות להי במר. שהזא הי• אלא שכאשר יעייק בדברי הפלוםוף כזה הבאור יתבאר שהוא ירצה כאפשרות התניעה אשר הוא מתנועע בר. לא תטעה אחרה, ווה שאם היה זה האפשרית ביהם אל תנועה אהרת, הוא מבואר שלא יצדק מה שאמר שהתנועה ואפשרות התניעה הם שני רבדים מקבילים, כי לא תהיה בכאן חקבלה ביניהם אם לא מצר שהאפשרות הוא כיחס אל התנועה ההיא, זזה אמנם יהשכ שיהיה כן, לפי שהכה והפעל הם סוחרים• והמשל שלא יתכן שימצא בראובן השהרוח בפעל יבאפשרוה יהד, ואולם אם לקחנו האפשרות ביתס אל דבר אחר זולת השתרות, לא ימנע זה, והמשל שהוא אפשר שיהיה שהוד בפעל, ויהיה אפשר שיהיה לבן יהד, וכל שכן שהוא אפשר עם זה שיהיה הם או קר, או מר. שינהג מנהנ הרבדים שאינם שחחח ולא מקביל השחרית, כי אלו הרבדים אפשר שימצאו יחד בפעל. ובדלות הענק כן, הוא סבואר כי הפלוםוף ירצח בכאן באפשרות על התניעה האפשרות אשר על התנועה ההיא אשר הוא מתנזעע בה בזאת התנועה האחרונה, ובהיות הענק כן, הוא מבואר שכבר יתווייב מזה מה שחייכטהי מהבטזל. ועור כי אף על פי שנזדה, דרך משל, שאחר ההרנש חאחרון אפשרות במציאות ההרנש, הנה לא יתהייבמזה שלא ימצא שם הרגש אהרון לזר. ההי, ווה כי אגחט לא גהייכ, עם הודאתגו בזה חתי שימות, שיהיה שם הרגש מונה הוא אהרון בהכרה, אבל אסגס נחייב שיש שם הרגש אהרון במוהלט• ולזר. הוא מבואר שאיזה הרגש סוגה שיהיה לזה ההי שישאר אחריו המת דרכי שירגיש הגר. אפשר בו שיהיה אחרק ואפשר בו שלא יהיה אהרון, וזה שאם יצא האפשרות לפעל, לא יהיר. ההרגש ההוא אחרון, ואם לא יצא לפעל אהד כן סד׳ שהחמיר החי ההוא להיות חי, הגה יהיה ההדגש ההיא אחריך ולפי שזה האפשרות ככר אפשר שיצא לפעל, וככר אפשר שלא יצא לפעל, חנה אפשר בהדגש ההיא המונח שיהיה

מאמר ו׳ הלק א׳ פרק כיה 401

אהרון ושלא יהיה, אלא שהוא מחויב שיהיה לו הרגש אהרון, לפי שהוא גפסד בהכרה. ובהיוח הענק כן, חגח לא יםנענו םונע, אם נניח העולמ נפסד וגורר. עם זח שחיוח דרכו שיתנועע יםצא בהכרח אהר הפסק התועה, כסי שחגיח הפלוסוף, משגאםר שכבר חחיח שם הגועה אחרזגח על זה הער שהגהגו בהרגש האהרון, והוא שכבר גאםר שאמו הגוער. שחהיר. לו אפשר בו שההיח אחרונח ושלא חחיח, וזה שחאפשחח חגשאר בו לחיוח םחגועע מאח החגועה, אם יצא לפעל, לא תהיה זאת ההגועח המוגחח אחרוגח, ואם לא יצא לפעל, חגר. חיא אהחגח. ובכלל הגה כאשר נגיה בעולם שיהיה מחייב שיפסר בעח מן חעחים, הנה לא יתתייב באיזו תנועה שירםז אליה םםנו שתהיה אהרינה, אבל היא אפשר. ימח האופן היה םהויב, ררך םשל, בראובן שיםות, ואץ שם עת מהויב שימות ראובן מ, וזה שכבר היה םהויב בראובן שיםותו שיהיה ה העת, וכן הענין בעולם בשיה, אם תחנ בעת מה, לא שימות מ מחויב שיפסד בעת םהעחים, וכל שכן שאם הנהנו שיהיה אפשר כו שיפסד בעת םתעתים שלא יהויב בתנועח םה םתנועותמ שתהיה אהרונה, אבל יהיה זה אפשר. ובהיות הענק כן, הוא מבואר שלא יתיב םזה

הבאיר שלא תמצא שם תנועה אחרונה. ואולם מת שתיימ הפלוסוף מצר המפסיד היא מבואר ממה שקרס שההםר הוא הםפכיד, אם היה בכאן םפס־ר. זהוא מבואר כי םהבאור ההוא לא יהרב, אס הורינו בו, שלא יפסד העולם, אכל יהויב םםנו, לפי םה שיהשב, שלא יפסד הפסד לא ישוב להיות תוה אחריו. ובכאןא התבאר שמה שהייבו הפלוסוף בתנועה שהיא לא סרה ולא תסור ת בלתי םחויב. והיא םכואר שאנחנו נם כן לא נניח בתנועה שיתיר, אפשר שתפסק בעת מהעתים, אבל בארנז שזה בלתי אפשר בה בםה, ואםנם בארנו זה כזה המקים שלא יתייב מור, הבאור שאץ ספק מ שבאר הפלוםוף שלא תהיה שם תנועה אהרונה, לפי שאין ראוי שנונה נפשינז בהשזב שכבר התבאר זה מזה הבאור, ותא לא החבאר ממנו, כמו שבארנו. ובכלל מי שיבאר האמתות בטענות בלתי צודקות אינו,

מחוק האמות בהם, אבל הוא מחליש אוחו, וזה מבואר מאד.

פרק עשרים וחמשה. ן י ש א י ר ה מ ו ח ר ה ו ה מ ר ק י י ש ק א 6 ס ו ה ר ג י ה ג

. ן ר הראשו מ ח ף חיאסצרטבע ה ו ס ו ל פ ת אשר טען ה הטענה חששי תד, שהוא יאמר שזה הרםר איננו לא חיוה ולא נפסד בעצם• שאם חיה הווה, חיח לי נושא יחהיה סמני • ואם היה לי נישא יתהיר, ממנו

2 6


היה הוא הנושא בעצמו, לפי שמה שבכח לא יפרו־ ממה שבכח, ויחייב מזה שיהיה נמצא קורם שימצא, או היה נמצא בפעל, וזה כלו שקר* וכן יתחייב בו אלו יפםר• ובהיות העני[ כן, והיה מררך החמר הראשון

שלא ימצא ערום מצירה, הוא מבואר שיחויב בעולם שיהיה קדים. ונאמר שחוא מבואר ממה שקדם שלא יחויב מצר זה שיהיה העולם קדום, וזה שאנחנו נאמר שכבר חודש בחמר הראשון זר. הטבע בדחחדש, כמו שהחבאר בפרק השטנה עשר מזה המאמר, הצורות חיסוריוח מ

ושם הותר זה הספק באופן שלם.

פרק עשרים וששה. י ם השטי&י ש ג ע ה ב י ט נ פ ה מ ר ק י ק ש פ ס ו ה ר ב י ת נ

ם ש ג ף היא מצד טבע ה ו ם י ל פ י עי ח אשר טען ה ב ש הטענה הא זה• כל הייה הוא הזוה טהפכו זנפסר . ישרש דבריי ת י י מ י ם ש ה אל הפכו, ויחויב מזאח ההנחה, לפי הפך הסותר, שמה שאי אפשר בו שיהיה הווה םהפכו ונפםר אל הפכו אינו הווה ולא נפסר• ואילם זה הנשם השםימיי אי אפשר בו שיהיה הווה םהפכו ננפםר אל הפכו, לפי שאין לו הפך, הנר. אם כן יחויב מזה שיהיה הגרם השמימיי בלחי הווה

ולא נפסד, ולזה יחויב בעולם שיהיה קדום. ונאסר שהוא םבואר עם םה שקרם םהרברים שההר וה הספק אינו ממה שיקשה. וזה כי זאת ההוייה הכללית לא יחויב כה םה שיקרה להיייה אשר בהלק מצר מה שהיא הדיה בחלק שהיא מהפך ואל הפך, כמי שבארגז במה שקרם. יעוד כ• זאת התייר. הכללית היא גם כן מצד אחר מתחלפת לאלו התיוח החלקיות, לפי שאלו דהויות המ מיוחםוח אל הטבע וזאח ההוייה היא מיוחסח אל הרצון, ואגחגו גמצא בהוייה הרצונית שהיא מלא רבר אל דבר, כמז העגין במלאכה שהיא מלא הסוגד. אל המוגה, כאלו תאמר שהטבעת יעשה ממה שאין לו תמונת טבעת. כ* התמונה היא ממה שאין לו הפך. ועור כי גס בהייות הטבעיות נמצא כי מד. שיש לו הפך הוא אשר יתחדש מהפכי, כמו הענק במזג, ואולם מר, שאין לו הפך הוא מלא רכר, כמו הענק בצורה. ובהיות הענין כן, הוא מבואר כי העולם לא ימנע היוחו הווה מפני שאין לו הפך. כי א חנו נםצא גם ברברים הטבעיים שחב מה שיתחדש בהם הווה לא מהפך, וזר. שרוב הדברים המתחדשים הם צורות כאופן מה, ואם היה שתהיינה קצתם שלמות לקצת, והצורות הוא מבואר שאץ להם הפך אם לא לצורות היסודיות לבר, כמו שבארנו בבאורנו לספרם. בכלל הנה ההוייה לדברים המורכבים אינה מהפך י י חי ל ע ב

סאמר ו' הלק א' פרק כיץ 403

בעצמותה, לפי שרצורר. ההוזה בהוייה ההיא אין לה הפך, אלא שקרה שהיא נמשכה לשנוי באיך אשר הוא מהפך ואל הפך להכין ההמר, ואולם הכנת החמר תצטרך בהוייה בהלק במה שהיא הוייה בהלק, לפי שהיתה ההדיר• חהיא הפסד למה שיתהווה ממנו נדבר ההווה, ולזה יצטרך שישתנה התמר בדרך שהפסד צורתו הראשונה, ויוכן לקבול זאת הצירה השניה, ואולם ההוייה שאינה הפטר לדבר, כמו הענין בהויית הגרם השמימיי, לפי מה שהתבאר מעגיגה, לא ימנע היות הענק בד קמל לבר, כמו הענק בקצח העגיגים הטבעיים חטתהדשים, כאלו תאמר השכל הנקנה, וזה שכבר התבאר במאמר הראשון מזה הספר שהזייתו הוא קטל לבד, וכזה אפשר שתהיה הויית הגרם השמימיי קמל לבר כשיקבל צורת שמירח התמונה, ובאמצעותה יקבל הצורה הנבדלת המניעה, ולוה הוא מבואר שלא ימנע בנרם השמימי• שיהיה הווה מזה הצד, אבל יתבאר מזה במה שאין ספק בו שאי אפשר בנרם השסיסיי שיהיה נפסד, לפי שההפסד יהיה לדבר הנפסד מזה הצד בהכרת, נמו שבארנו

במה שקדם.

פרק עשרים ושבעה. י מ ו מ ח ה ו י ו ה ה י ! ת צ ע ו ר,ש6ק שיקרו: ran• טבע ו ר ב י ת נ

הטענה ה ש מ י נ י ת אשר טען ה פ ל ו ט ו ף היא מצד טבע ה נ צ ה י ו ה ה ו ו ה. זזה כי הוא יאמר שכל הווה נפטר, ובל נפטר הווה, ויהויבמזה ר ט פ נ ה ו במה שהוא בלתי נפטר שיהיה בלתי הווה• ובהיות הענק כן, והיה מבואר מענק הגרם השמים״ שאי אפשר מ שיהיה נפםד, הוא מבואר שהזא כלתי הוזה, ולזה יאמר הפלוםוף שאי אפשר בבלתי הווה שיהיה נפסד, ולא בבלתי נפסד שיהיה הווה. ושרש רבדיו הוא זה־ אם ימצא בדבר האהר בעצמו כה על ענין אהד ועל שבגגדו, הנה כםז שהוא ראוי שתהיה פעולת אהד משני הכתות בזמן בלתי זמן פעולת הכח האתר, כי שתי הפעולות המתנגדות אי אפשר התקבצם בעת אהד, כן היה ראזי שיהיה זמן אהד משני הכחוח בלחי זמן הכה השגי' ושיהיה כל אהד משני הכהות המחהפכים נגרר. ואמגם יהיה אפשר זר. כשהיו הכחוח נגררים, כי אם לא יהיו הכחיח גגררים, לא •מצא הזמן היותר גחל שימצא בו הכה, כי כמו שהכה הפועל אמנם יגרר בץתר מר. שיפעלהו, כן הכתות רמתפעלות אמנם יגדרו בזמן הגדול שימצאו בו, תה! אשר יפול תכלית ההפעולות ושלמותה. וזה רבר ימצא בהפזש שהוא צודק בכל המאמרות כשנחשזנ הכה תזה במקומו המיוחד,

2 6 *


pi •לא כמקום היחוק, יזח שראיבן, דדך משל, כבר היה נעדר במקרר אץ הבליח לז, ואמנם העדרז הנמצא בזרע ובדם חנחח אשר נחהור. םחם הוא חכליחי בזמן. זיאפר עזר שאי אפשר שימצאו כדבר אחד בעצמו כחיח מחננדוח ימצא כל אחד מחם בזק שאק לו חכליח ובלחי ננדר, עד שיהיה כרכר חאחד כעצמו, על דרך משל, בח חמציאזת בלחי כעל חכליח וכח חחעדר בלחי בעל חכליח. זזה שאם היה אפשר זה,ר ענינים* אם שלא נציע פעולח אחד משני ש ל ש לא ימלט מאחד ם חכחוח המחנגדים נמצאח כעת מן העחים, וזח שקר במחנגרים אשר אץ ביניחם אמצעי, כמו פעולח בח המציאות וההעדר• אז שנציע פעולוחיחם יהד ככל הזמן, וזה גם כן שקר, כי שני ההפכים אי אפשר סציאוחם בזמן אחד כנושא אחד־ אז שנציע שפעולח אהד משני חכחותד, וזה חחלק הזא חיא הנמצאת תמיד זפיעלח זחאחרח נעדרת חסי

אשר יחשב בז שחיא אפשרי. ונציע עחח על דרך משל שחעזלם יש בז כח תמידי שימצא זשיעדר, ונציע פעולת כח המציאות הוא חנםצא חסיד ופעזלח כח ההעדר כלתי נמצא בלל ובלתי יוצאת אל הפעל בעח מהעתים• ואס היד. חדבר בן, הנח פעולת חכח חנערר תפעל תמיד לא יםלט מציאיתח דציאותח אל הפעל אם שיהיה אפשר או נמנע, כי ההעדר כפעל לא ימלט מאלה השני םחננדים לעתיד. ואם נציע תדוש פעולת זה הכה נמנע, לא יהיה שם כח כלל, כי ההמנעות הוא סתירת האפשרות וסתירת הכח• ואם נציע פעולח זח חכח רוצה לומר חנעררח פעולחו חםיר אפשריח, מבואר הוא שאם נציע זה חאפשרוח נמצא בפעל, יהיה כזב אפשר, אכל כשחצענו זח חאפשרות נמצא בפעל, התחייב ממנו שקר, יהוא שחהינח שתי חפעולוח חמחהפכיח יחד, חצה לזמר שיהיה חרבר חאחד בעצמו חמידי הסציאיח זההעדר• ולזה חזא מבזאר שמח שהצעטהז אפשר היא שקר. זאם היה הדבר כן, חוא ממאר שאין בתמיד חםציאוח כח חחעדר כלל, והיד. זח כן, כי הדבר שיש לו כחוח םחנגרים יהויב שיהיח כל אחד מחם גנדר וכעל חכליח, ולוח יאםר חפלוסוף שאי אפשר שימצא י־כר תמיר המציאות בטח שעבר נפסד בעתיד. יאי אפשר גס כן בדבר הווה שיהיה בלתי נפסד, וזה שהנפסד הוא אשר נעדר אהד המציאות, וההווה הוא הנסצא אהד ההעדר, ואם יהיה הדבר נצהי נפסד בעתיד, הנה ימצא לו כה ההעדר וסן אץ חבליה לו, זזה שיך לפי םח שהתבאר קירס יה, והדבר תמיד המציאות איננו םן השקר שיםצא מ בח ההעדר זמן בלתי יעל תכלית בלבד, כי אף ימן בעל תכלית נם כ(, כי הענק המחויב םיח אהד, וזה שהאפשרי

מאמר ר הלק א' פרק כ״ז 405

הסונה סזה ישוב שקר. יכן כשנציע הווה שישאר נצחי, יהיה בי כח החעדי־ זמן אין חכלית לו, כי חסחחוה הוא הנמצא אחר ההערר, אם כן חנח יש שני נרדים, חאחר מהם קידם בטבע על חאחר, והוא המקבל ההעדר יההייה הנפסד, כי הםקבל ההעדר קודם בטבע לחייח חנפסד כקרימת חחי על חארס, זכשיסחלק חקודם יסתלק חמחאחר. יכאשר חחישב זח, יעשח מזח חקש חנאי ייאמר, אם חרבר חנצחי הזא בלתי םקבל ההעדר, חיא בלחי חמח יבלחי נפסד, אבל הוא בלחי םקבל חחערר, כסו שהתבאר קורם זה, הנה היא אם כן בלחי הייה יכלתי נפסד בהכרח. יחנח חפלוסיף טען מח עיר טעניח רמח, וראיני לחקור מאת חטענח חחלח קורם שנזמר שאר חטענזח אשר לי, כי זה ראוי מצר

אורך מאטרמ בזח חסקיס. ינאםר כי סח שחייב חפאסיף שחרבר שיש לו כת על רבר אחד ועל שכננח שחוא םחויב שיחמ חכחיח נגררים, הגה מ־, יצדק בהכרח, כסו, דרך שהמשיל בזח בכח הקריב חממחד, יחיא אשר ידרך חנושא מ משל, אל ההייה או אל ההפסד, בי הוא ממאר שאי אפשר שיהיה דזרך אל הסציאית זמן אין תכלית לי אי שיהיה חרך אל ההפסד זםן, היה הדבר דורך אל מה שאי אפשר p אין תכלית לי, שאם היה הדבר שיצא לפעל, תה םמאר הבטיל, ולזה היה האפשרית אשר מרע ובדם הנדות שיחהייה םםני ראיבן נגרר• אלא שעם כל זח םמאר שלא יםנע מזה הצר המת חעולס חווח ונ?1אר נצחי, חח שאנחנו לא חנחני שיחיה זמן רריכחו אל חחוייח בלחי בעל חכליח, אבל הוא מילת זמן, כסי שקדם. יאס הודינו שיהיה שס שנד קורס לחמיח העולם,ק בעל חכליח בהכרה, יהגה אהד שנסצא הנר, חחיח זאת חרריכח מ חעילם, לא נניח מ כה על ההפסד כלל, ילא ידרוך אליו, ולזה לא יתחייב מזאת הטענה שלא יהיה העילם הייה יישאר נצחי, חה שלא מונח בכאן כח אל הגשם שנתהיה ממנו העילם אלא רק אל חחיייח, לא אל ההפסד, חח סביאר בגפשי. יבכלל חגה אם היה העילס המה בדרך הטבע, היה בלתי אפשר שיהיה געדר זמן אק תכלית לי, כי הכת הטבעי היא גגדר בהכרה, ואולס כאשר היה התהיוהו מיוהס לרצקק אק תכליח הבירא, כסי שחחבאר בםה שקדם, לא יםנע הייתי נעדר ז לו, יאתר יתהוה, כסי שהתבאר זה כלז בפרק העשרים יארבעה םזה המאסר. יאם אסר לני הפליםיף כי ספני שזמן סציאית העולם הואק העדרי, הנח יתחייב שיהיה מלחי בעל תכלית לפי זאח ההנחה, יכן ז םציאיח חעילס יהעררי יחד, לפי שחזק חבלת• בעל תכלית הוא הזק חבלתי בעל חכליח, תה שאם חנחמ שיהיה חזמן אשר מ נעדר חעילם בלחי


בעל תכלית בחולף יהזםן אשר נמצא בו העילם בלתי בעל תכלית בעתיד, הנה יהיר. כל אחר מאלו הזמנים שאין להם תכלית חלק לזמן הבלתי בעל חכליח בחולף ובעתיד, ויהיה ca כן מה שאין תכלית לז חלק למה שאין תכליח לו, ויחזייב מזה שיהיה מ r שאין חכליח לו יותר גדול מטה שאץ חכליח לו, לפי שחכל חוא יותר גדול םחחלק, וזה כטל לסי מה שיראה הפלוםוף, כמז שיאמר כביאור במה שאחר זה, ולזה יחויב שיחיה כל אחר מאלו חזםניס בעל תכליח, שאס לא הונח הענין כן, יחויב שיהיה העולם נמצא ונעדר יהד• אמרנו לו כי אש• חורינו שיהיה העולם נעדר ומן אין תכליח לו, הנה לא יחויב מזה שיחיד. חעולס נמצא ונעדר יחד. וזה שהזמן, אם היה בלתי בעל תכלית בהולף ובעתיד, והנחנו העולם נמצא תמיר, כמי שיראה הפלוםוף, יחחייב וה הבטול בעינז, זזה כי לא ימלט הענק מ מחלוקה, אם שיהיה אפשר שיחלק בעתה אהד, או שיהיה בלחי אפשר זה• ואם היה בלחי אפשר שיחלקהו עתה סה, הנה איננו זמן, אכל הוא עחה, כי מה שאינו םחחלק ממן הוא העתה, ואס היה אפשר שיחלקהו, הנה יהיה כל אחר סהחלקיש בלתי בעל תכלית, ויהיר. נקבצם יוחר גדול סכל אחר םהם* ואם היה בלתי אפשר שיהיה םה עאין תכלית לו יותר נחל מםה שאץ תכלית לו, הנה יהיה בלתי אפשר שיהיה הזמן בלתי בעל תכלית, וזה הפך מה שיראה הפלוםיף. ולזה הוא מבואר שכבד יוכרח הפלוםוף שיודה שהוא אפשר מטן חבלתי בעל תכלית מצר אחד וכעל תכלית מצד אחר שיהיו! חלק לזמן הבלתי בעל תכלית טשני חצררים, ואםנם יחכן זה טצר שהיה הזטן בעל תכלית, לא טהצד שהוא כלתי כעל תכליח, הה טבואר בנפשו. ואטנם היה שקר שיהיה הבלתי בעל תכליח חלק לבלתי בעל תכלית טהצר שהוא בלתי כעל תכלית, כי. טהצד ההוא לא יקבל התוספת, ואולם מהצד שהוא בעל תכלית כבר יחשב שיהיה אפשר שיקבל בו התוספת כשהוסף בז זמן בלתי בעל תכלית, לא כשהוסף בו זמן בעל תכלית, כי הזמן הבעל תכלית לא יוסיף רבר ממן הבלתי בעל תכלית. ובהיות הענק כן, הוא מבואר שכבר אפשר שיהיה בזהק העדרו האופן זמן םציאות חעולם כלתי בעל תכלית במתאחר, ה בלתי בעל תכליח בקורם, ויהיה הזמן חאחר זולת הזק האחר, עם הנחתנו כל אתר םהם בלתי בעל תכלית. ובהיות הענק כן חוא םמאר שלא יחויב מפני היות תיוב ומן הערר העולם וולת זמן מציאותו שיהיה כל אחד מאלו חזמניס בעל תכלית, וזר, ממאר מאר, כל שכן שלא יחזיב מזה בעולם שיהיה קרוש, אם הונח בלחי נפסד, הה כי אנחנו לאק לא בעל תכלית ולא בלתי בעל תכלית, נניח קודם הזיית העולם ז

מאמר ו חלק א׳ פרק כ״ז 407

זגגיח גם כן זמן מציאות העולם תמיד בעל תכלית, 1אם היה שיתוסף אל מה שיחוםף, וזה אל לא תכל ת, כמו שבארנו במה שקדם. ולזה חוא מבואר שלא יחויב לנו הבמול שחייבו הפלוםוף, והוא שיהיה סה שאין תכלית לו יותר גחל ממה שאין תכלית לו, אבל יתחייב זח חבטול בחכרה למי שיניח העולם קרום. וכאשר התישב לנו זה, הנה גאמר שהיא מביאר ממה שזכרנוהו מהטענות לפלוסוף שאמנם נבנה על ששני הבחזת הבלתי נגררים יאחז כל אחד מהם כל הזמן, ילזה יחייב אס שיהיה הנושא נעדר תמיד מפעולות שתי הכחיח, זזה שקר באלי המתנגדים שאין ביניהם אמצעי, או שיהיה בו פעולות השני כחות המקבילים יהדק, וזה גם כן שקר, או שתהיה פעולח אחר מוזכחות נמצאות בכל הז בו תמיר בכל הזמן והאחרת נעדר תמיר, וביאר שזאת החלוקה היא גם בן שקרי ובהיות הענק כן, והיה שכבר החבאר שלא יחוייב מפגי טבע הזמן, כאשר הינח ומן כל אחר מאלו חכחות בלתי בעל תכלית מצד יבעל חכליח מצד שיאחז כל אחר מהם כל הזמן, הוא מבואר שמה שחייבי הפלוסוף מזה היא בלחי מחויב מזה הצר. ועור כי מח שהנית שאי אפשר שתהיה פעולה אחת מהנחות נמצאת תמיר זהאתרח נעררח חמיר, לפי שאם הזנח הענק כן, יחויב מזה שיהיה הזמן נמצא ונעדר יחד, הנה נאמר שהוא בלחי צודק. מה כי לא ימנע אש שנניח פעל אחר מחכחות נמצא תמיר בחיוב ופעל האחר נעדר תמיר בחיוב גס כן, ואש הונח הענק •כן, לא יהיה בכאן אפשרות, והוא הפך מחו שנניח אחת מחפעולוח בחיוב והאחרת המקבלת לה באפשר, שחז־נח• א (יהיה המאמר סוחר נפשו, והמשל שאס היה הדבר מחויב שימצא ואפשר שיפסר, הגה יהיה מה שהיא מחויב שימצא אפשר שלא ימצא, זזה מבואר חבטזל• ואם חגחגו כל אחח מהפעולוח באפשחח בבלק הבלתי בעל תכלית, הגה לא יקרה מזה שקר, ואף על פי שגגיח ז ה שתהיה .הפעולה האחת מדם נמצאת תמיר, אחר שאיגה גמצאת תמיד בחיוב. ואנחני מציעים לביאור זה, כי מה שנאמר בגדר האפשר, שכאשר הונח נמצא, לא יקרה מהנחתו בטל, הוא צודק כשהונח נמצא באופן שיהיה בו אפשר, לא כשםונה נמצא באופן שלא יהיה בו אפשר, והמשל שראובן העוטר אפשר שישב, אלא שאי אפשר בו שישב עם המתו עומר, כי שני ההפכים לא יתכן שיתקבצו יחד בנושא אהד מצר אהד, ואולם היה אפשר בו שישב עם הסתלקות מציאית העמידה ממנו אשר היא םקבלת לישיבה• ואם הונה ראובן יושב באופן שיהיה זה אפשר בי, יהיא עם הסתלקות העשירה סמנו, הוא מבואר שלא יקרה םםט בטזל, כי זה הכזב הוא כזכ אפשרי׳ !אודם אם הונח ראיבן משב

408 מלחמות ףף

מזלה המתלקזח העמידה םםני, יהיה זה שקר לא כזב אפשר, וזה שכבר הונה נמצא םה שלא היה אפשר שימצא. וכאשר החישב לנו זה, הוא מבואר שאם הונח פעל אחר משני הכחות המקכיאם תמיר נמצא לא בחיזב, זיהיה רפעל אשר הוא םקכילו נעדר תשיר לא כחיוב, שלא קרח םזאה חחנחה שקר, הה שאס הונח הפעל חנעדד נמצא עם הסחלק הפעל שהוא םקבילו, לא יקרה מזה בטזל, אבל יהיה כזב אפשר• זאזלם אס חזנח הפעל הנעדר נמצא בזולת הסתלק טקבילז, כםו שהניחו הפלוסוף, הנח טן חראוי שיקרח סםנו שקר, כי כבר חונח בו נמצא םח שאי אפשר שיטצא. ובהמת חענץ כן, חנח לא יתכן שיתבאר ספני הבטול שיקרה טמני שלא יהיה אפשר טה שהונח אפשר, כי לא הונח בזאת חחגחה נטצא מה שהוא אפשר באופן שהוא בו אפשר, והמשל שאם חנחנו חעולם נטצא חטיר לא בהמב, זנערר תמיר לא בהיזב, זהונח נעדר, הנה לא יחהייב טזה שיהיה נםצא ונעדר יחר, הר. לא היה אפשר בו שיחיד. נעדר עם חיוחו נמצא• ואם הנחנוהו נעדר עם חיוחו נסצא, הנה ראוי שיתחייב םזאח חחנחח שקר, בי אנהנו הנהנו נמצא טה שאי אפשר שיסצא, מה מבואר םאר, עד שחאריכוח בכאירו טזתר. והפלא אם נעלם זח םחפלוסוף, כי טדרנחי בחבטה עצוטה מאד, זאין ראוי שייוהם לו העלם בכמו זה הענק חנגלה, ואחשוב כי חפלוסוף שיער ככר שזה הכאור איט נותן האמת על כל פנים, וכבר יורה עלה הדרוש, שמרח זח טח שאמר אחר קצת אלי חטעניח אשר טען מ שאק אלו חטענות נוחנוח חאםח בור. על כל פנים, ולזר. אםר אם יחיד. אחד סציע רבר חמד. בלתי טפל תחת חחפסד, או רבר תסירי ספל תחת ההפסד יתחייב שיבטל קצת אלי חחקרםוח יחחקשים אשר חצעטם• יאס יהיה בטילם כלחי אפשרי חהצעח חבאח לבטלם נםנעיס בחכרח. ידי בזה החערר. לטי שיבק דברי, שחוא לא יחשוב באלי הטעטח שיחה טיפה על שאי אפשר שיטצא בכאן דבר הייה שישאר נצחי. ובכאן החבאר בטול אלו רטענוח שזכרני לפלוםוף מר. הדבר הדרוש, יכםעט

שרזב הטענית אשר הכר אחר זה יתבטלו מר. האיפן.פ לו סו ף יטעון עור טענוח אחרזת יבאר שאי אפשר בהמה זהנה ח שישאר נצהי, כסו שהיה אוט־ אפלטק. הח כי הפלוסוף יאטו־ שהאמצעיד יצדק עליו בהכרת שלילת שחי חקצווח, ס בק חנטצא חטיר וחנעח־ ח יחיא לא נטצא חסיד ילא נעדר חסיד, ולזה יחרב שיחיד. חאטצעי מניחם נמצא כעח םהעחים ונעדר בקצחם, נטר. שחיא בזח החאר ראיי שיהיה הייה נפסד, אחר שלא יצרה עליו שחיא לא חוור. ולא נפסד. ואולם האסצעי שיצדק עליז הסוחר לכל אחד םחקצמח הנה טבעי טיכדל

מאסר י חלק א׳ פרק כ״ז 409

מטבע הקצוות, ולזה יראה שהמה והנפסד הוא בלחי תמיר הסצינות, כמן שנראה קורס זה שאץ מה שהיא חמיר חמציאוח חוא בלחי ריווח ובלחי נפטר, תה שאם נציע ההווה והנפסד חמיד חסציאוח, יתחייב שיהיה דבר לו כח חסציאוח וחחעדר חמיד, תה שקד לפי מה שהתבאר קורס. ועוד כי ההוד. והנפסד אמצעי בין חנמצא חמיד והנעדר חסיד, תר. שחחמח אינו נמצא חסיד ולא נעיר המיר, וכן הנפסד• וכאשר היה זה כן, והיד. חאמצעי הוא אשר לו בה המציאות זכח ההעדר, זהיר. כל אחד מאלה מתהפך על האמצעי, הנה מן חראוי שיתהפך כל אחד מהם על חבירו דמיון זה החווה, וחוא טה שיש לו בח חמציאוה וחחעדר, ומה שיש לו כה חםציאוח וחחערר חוא נפסד, אם כן כל חוור. נפסד, וכן יחבאר שכל הווה נפסד בזה המין םחבאור בעצםו, והנד. אס p יחבאר מזה שאי אפשר ברבר בלתי נפסד שיהיה חמח, ולא בדבר בלחי חווח שיחיד. נפסד, ומוח יחבאר שכל מר. שחוא בלחי המה חזא בלתי נפסד,

זכל םד. שהוא בלחי נפסד הוא בלחי המה. ועור סענח אחרח, והיא כי כל רבר שיש בי כח שיפעל או שיתפעל בוזו אםנם יםצא בחכליח םח שאפשר בו שיפעל או שיחפעל בדבר חחוא כחכליח סן י הפועל אי ההתפעלוח ההיא, וםה שהוא בור. התאו־ בהו ננרר, לפי םה שהוצע קידם, וסד. שהוא בזה הענק ויש בז כחק שיקבל ק שיקבל בו ההוייה ננדר, וכן חז ז לקבל ההזייה וההפסד, ה בו ההפסד, ולזר. היו כחוח הדברים הםקבלים ההזייה וההפסד בעלי ׳תכלית, ואין הנה נםצא בי אם אחד ם ש ני דברים, אם כח בלחי בעל תכלית או כח בעל תכלית, אם נם הבעל תכלית ננכל, םפני שיש לי התחלה וסוף, ואולם הבלתי בעל תכלית בלתי נגבל, אלא אם יאםר אוסר שהוא נם כן ננבל, כי לא יםצא יותר גדיל סמני• יאם יטצא דבר נצחי הווה, הנה ימצא כח בלתי בעל תכלית שיש לו תכליתי וםה שאין לי תכלית לא יחחלק לםקצח עד שיחיד. קצח חדברים כח אין חכליח לו בםח שעבר, ולקצחם כח אין תכלית לו בםה שעתיד, ולקצתס כח אין תכלית לו בשני חחלקים יחד, כי יחחייב םזה דבר רחוק, והוא שיהיה םח שאין תכליח לו מחר גדול םםח שאין תכלית לו, כי היה נקבץ השני כחוח אץ חכליח לי חלק לםח שאין חכליח לו. ואם יאסר איםר שחוא אפשר שיםצאו בהווח ובגפסר בחוח בלחי בעלי תכלית, והנה יאמר הפלוסוף שכבר יתחייב םזה ה&קר שהוזכר בהצעה, זהזא שישוב האפשרי שקר, ולוה יראה הפלוסזף שאי אפשר בהווה שיהיה בלתי יסםר, ולא בנפסר שיהיה בלתי הווה. וחנה זכר הפליסוף לקיים זה הרעת עוד טענות זילת אלו, אבל ראיט


שנחקור החלה כאלו הטענוח קורם שמכור שאר הטעמה, כי זהו מן הראוי ספני חב טענותיו בזה הדרוש.

ל וסו ף כי בק דהםצא חסיד והנערר פ ונאמר כי סה שאסר ה תמיר אמצעי, יחוא לא נסצא חסיד ולא נעדר חסיר, והוא הנמצא בקצח העתים ונעדר בקצחם, ומה שהוא בזה החאר ראוי שיהיה הווה נפסד, אחר שלא יצדק עליו שהוא לא הווה ולא נפםר, הוא בלחי מחויב. וזה שככר יצדק כהויה חבלתי נפסד לא נמצא חסיד ולא, או נמצא ונעדר, וכן הענק בנססר הבלחי הווה• ובהיוח ד ס נעדר ח העניו כן, הנח לא יחויב שיצדק חסיד בממוצע בין שחי אלו חקצווח שהוא הווה נפסד, אבל יהיה בהכרח הווה או נפסד, לפי שאם לא היה הייה או נפסד, היה נםצא חסיד, ואש לא שיאםר הפלוסוף םצדק, שהכחיח המקבלים חבלתי נגררים יחויב שיאחז כל אחד םהם כל הז כסו שהציע בסד. שקדם, ולזה יהיה, דרך םשל, ההזיה הבלחי נפסד, אם הנחני שיהיה פעולח בח ד ס נםצא חסיד כםוחלט או נעדר ח

, י ההעדר היא הנםצאח חםיר• אלא שאם חייב זה חענק חפלוסיף ספנ מה שכבר הציעו בםה שקדם םזה, הנה כבר החבאר שאץ זה םחויב

בםה שקדם מדברינו, ואץ חועלח בכפול הדברים. ואולם איך יחבאי שחחיה הבלחי נפסד או הנפסד הבלחי הווה יצדק על כל אהד םהם לא נםצא חסיד ולא נעדר או נםצא בקצח העחים ונעדר בקצחם, והוא הממוצע כין הנמצא חסיד והנערר חסיד, הנה זה יתבאר סמה שאומר. וזה שהנמצא יאמר על יוחד ממה שיאמר עליו ההווה, חה שהוא יאמר על הנמצא ההווה, והוא הנמצא אחר ההעדר, ועל הנמצא הבלחי הייה, והוא אשר לא קרם לטציאוחו העדר, יכן הנעדר יאסר על ייתר ממה שיאמר עליי הנפסד, חה שהוא יאמר על הנפסד, והיא אשר קרם להערת מציאית, יעל מה שהוא נעדר תסיר בהולף, והוא אשר לא קדש אל העדרו מציאות• ובהיות הענק, הוא םבואר שבכר יצדק על ההווה הבלתי נפםר נמצא ונעדר, וזה ק שהיא נםצא מפני המתי התה, זהנםצא יאמר על ההזזה, כסו שקדם. זבזה יתבאר שכבי• יצדק על הנפסד הבלתי המה נמצא ונעדר, והוא ממה שלא יצטרך אל באור, שכבר יצדק על כל אחד םהם שהוא לא נמצא הסיר ולא נעדר תסיר, רוצה לוםר על ההווה הבלתי נפסר ועל הנפסד הבלתי הווה. ובהיות הענק כן, הוא םביאר שלא יחרב שיצדק על האמצעי בק הנמצא תסיר והנעדר תסיר שהיא הוזה נפסד, כסו שיאמר הפליסיף. ואם תייב הפלוםוף לאמצעי ביניהם שיהיה המה נפסד, להיית טבעי מובדל םטכע הקצוות, ער שהוא הסותר להם, כסו שזכר,

מאמר ו׳ הלק א׳ פרק כ״ז 411

ילוד. יהויב שלא ישתתף עמחם בהעדר החכליח כלל, הגה יהיה זה ההמב חלוש מאד, לפי שכזה האיפן בעיני יחתייכ שיהיה טבע האגזזמי מתיהם לטבע שתי הקצזזח, ולזה יצדק עליי שני אלי התארים שיתיאדי בהם הקצוות, זזה שכבר יצדק על האמצעי שח׳א נמצא ונעדר, ילזה יהויב שיהיה טבעי מתיהם לטבע שתי הקצוות, ווה שהאמצעי בין שני דברים יצדק עליו בהכרה היות שני הדברים ההם יהד או שללותם, זזה, עם שהוא מביאר כנפשי, ככר זכרי גם כן הפליסיף במקיםות רבים. יאזלם מה שאמר הפלזסוף כי ההווה יהגפסד יתהפך כל אהד םהם על הבירי, מפני שהס מתהפכים על האמצעי בק הנמצא תמיר יבק הנעדר תמיר, והגה מה שיש לי כה על המציאית יעל ההעדר, היא מבואר שחוא בלחי מחויב, ויה שמה שיש לו בה על המציאות ועל ההעדר, ר״ל הנמצא בעת מהעתים ונעדר בקצתם, שהיא אמצעי בק הנמצא תמיד וכץ הנעדר תמיר, הוא ייתר בולל מההווה או הנפסד, וזה שהנמצא והנערר יותר כולל מההווה, כי היא יצדק על ההייה יעל הבלתי הווה שהוא נפםד, אם היה שיהיה אפשר שימצא רבר בזה התאר. וכן הוא ממאי־ שהנמצא ונעדר הוא יותר כולל םהגפםר, כי היא יצדק על הנפםר ועל ההווה הבלחי נפסד׳ זבחייח חענץ כן, חזא מבואר שלא יחויב שיתהפך ההווה על הנפםד, ויה שכב־ יצדק שכל חיוה נמצא ונעדר, ולא יהויב שיהיה כל גםצא וגערר נפסד, ולזה לא יחויב מזה שיהיה כל הווה נפםד, ובזה יתבאר שלא יהייב מיה הבאור שיהיה , כל נפסד הוזה, זזה שכבר יצדק כי כל נפםד נמצא ונעדר, ולא יחויב שיהיה כל נמצא ונעדר הווה, ולזה יחויב שיהיה כל נפסד הזוה. ואילם הייב הפלוםוף בכאן זה ההיוב לפי מה שאחשוב, לפי שכבר ביאר היא שאי אפשר שימצאו ברבר אחד שני כחות מחננדים בלחי ננדרים, ולזה הייכ שיהיה מי שיש לו כה על המציאות יעל ההעדר המה נפסד, זמפני זה שב להזכיר השרש ההיא ולהוסיף בי ביאור. וכבר בארנז כמה שקדם שאץ זד. השרש מהויב, ולזה לא נצטרך להשיב עליי בזה המקים.ק עיר לבאר שא• אפשר להייה שישאי נצחי והנח הפלוסוף ט כטענית רבות. םהם שאם ימצא רבד קדסק בסד. שעבר נפסד כסה שעתיד, אין ספק שכח ההפסד בו קודם על ההפסד מסן• ובופני שהוא נמצא תמיד ממן העיבו•, הוא נפסד בכה בכל הזסן העובר שאין לו תכלית• ואם היה זה הכה נמצא בזמן בלתי בעל תכלית, הנה אץ שם עת טיוהר בטבע להפסדי, אכל יהם הפסח אל כל העתים אשר אץ הבליח להם אהד• ואם היה הדבר כן, הנה כשנציעהי נפסד בכל הנקיחת אשר מםן העובר, יהיר, זה אפשרי כוזב שיקרה בעמרי שקר־


וליה נם p יחויב שלא יםצא רבר הווה שישאר נצחי בסד. שעתיד,ק החולף שאין לו ז כי דהויה יחייב שיחיד. כח ההייה קידם לי בכל ה תכלית. — ועיר טענה אחרח, והיא שאס ימצא דבר קדמון נפסד אי הזיה נצחי, יחייב שיהיה הנפסד בלתי נפסד, יחנםצא בלחי נסצא. תר. שאס לא נציע זמן הומייה נבדל בטבע מזסן ההפסד, יחייב שיהיה אפשרית הפסדי יהוייחו בכל הזםן אפשרית אחד, !יחייב שיהיה הזיה נפסד יהד, או לא המה ולא נפסד יתר, לפי סר. שהתבאר קידם, תה כלו שקר. ווה אמנם חייבו הפלוסוף, לפי שהוא הציע והשריש שהכחיתק, וכאשר חםחנגרים אשר לא יחיו ננררים יאחז כל אחד סהם כל הז חלר אל זה השרש שכבר יצא םהאפשרות הזה כשהונח נמצא שקר, חייב לז מזה שיחיה סר. שהונח אפשר בלתי אפשר. — יעיד סענה אתרת, והיא שהפלוסוף יאםר שהוא סן השקר שיהיה רבר המד, זלא נפסד, ירכו־ בלתי הייה נפסד. תה שהדבר הבלתי הווה והבלתי נפסד אי אפשר שיהיה מציאותם בזה הענק בסקרה זלא מפאת עצסס, כי אס מצד טכעם, תה כי דaחלף טבעי הנמצאים הזא הסבר. שיקפל קצתם ההוייה זההפסר וקצתם לא יקבל זה׳ זאם היח הנה טבע מקבל הומייה זהחפסר, אי אפשר שישאד נצהי, יכן אם היה הנה טבע פקבל חחטידזח, אי אפשר בז שיפסד, אלא אלז היה אפשר שיעחק טבע ההכרחי אל טבע האפשרי. יהנה זאת חטענח היא חייתר חוקך. סכל הטענות שטען בזה חענק חפלוסיף. יאם יאטר אימר שכחק חעובר, ולא יתחייב רבר ההעדר בדוור, חנצחי חוא כערך אל חז מהשקרים הנזכרים, אם הונח ההווה נצחי בסר, שעתיד בכל ההקרםות האלה או ברובם׳ הנה הפלוסוף ישיב על זאת הסענה ויאםד שהואת הנה נרצה בו. שיהיה בערך ר כ ב ד ש ב מן הידוע בעצםו שאמרנו שיר כת שיהיה הכת ב ד אל הזמן העתיד, יאלי היה סובן םםאםרנו שיש בק העובר, היה הזמן העיבר והעתיד אתר, מה שקר. ההוא ביחס אל הז — יעיד טענו־. אחרת, והיא שככר יראה בחפזש כאישים הנמצאים ההווים הנפסדים שכל הייה נפפר ישכל נפפד הייה, חד. נראה בכל סיני השמיים הארבעה, מעמר זד. ההפזש סח שיראה םדיחזזיש הנפסדים שד,0 אשר להם הפכים, זשחנצחי ראיי שלא יהיר, לז חפך. יאחר זה חזק הפלוסיף דעתז בהסכסח האוםית הקזדמזח זהדזרזח החזלפים שהשםיפ הם מקים לשם יתברך להאםנתס תמידית מציאזתם זהסנע ההפסד םהם מבק שאר הנמצאים, וזה נ סר, שיירה כי הפליסיף שער בהולשת הטעםת האלי כלם, ולזה נעזר בהסכמת הקודםים לזה הדעת, שאם היה יה הדרוש םתבאר םצד העיק ביאור שלם, לא היה צריך להסכסה הקידםיס.

מאסר ר הלק א׳ פרק ה׳ז 413

ה מאלו הטענות שאם היה נ ו ש א ר ונאסר כי סר, שהייכ בטענה ה בכאן הווה שישאר נצחי, הנה ספני שהוא הווה בכל העתות אשר מסן החולף שאץ להם תכלית, הנה הוא אפשר שיהיה המה בכל העתות אשר מסןהעובר, וכאשר הונח זד, האפשרות נמצא כפעל, יקרה םזה שקר, והוא שיהיה חעולם נםצא ונעדר יחר, וזה שקר• הנה התר זהה הכפק הוא טמאר טסה שקדם, וזה בי לא היה זה האפשר אפשר מ האופן שהונח נטצא. ואם אטר לנו אומר כי אף על פי שלא מנח זה האפשר נםצא עם סקכילו, הנה יקרה טמנו שקר, והוא שיהיה ההווה בלתי המה, חה כי כאשר הונח הווה ככל אחר םהעתיס אשר בזמן חחולף אשר הוא לאין תכלית, הנה יחויב מזה שיהיה ההמה בלחי הווה, חה שקר• אטרנו לו שאין חענ־ן כן, חח שאס חזנח שיחיח שםק ק קודם חיייח העולם, הוא טבואר שבאתה עת טהעתיס אשר בז ז העובר שאין תכלית למספרם שיהיה אפשר מ שיהיה חמה, חנח אם, חונח חמה כעת ההיא יחיד, נםצא אחר חחערר. ובחייה הענק ק חוא םבואר שלא יחריב סזה בהווד. שיחיד. בלתי חמח. — ואולם סח שחייב בטענח חשנית םאלו הטענות, חנח כבר בארנו שם שהוא נבנח על שהכתות הםחננדים כשיהיו כרכר יאחז כל אחד םחם כל הזק, וזה רבר בלתי םתויב כסו שקרם. ועור שכבר הונח בה האפשר נםצא, הנה אם יקרה םםנז שקר, באיפן שלא היה מ אפשר. ובהיות הענק ק לא יהויב כטה שהונה אפשר שלא יהיה אפשר, כסו שבארנו בסר. שקרס. ואם אטר אוטר שכבר הונה כה האפשר נטצא באופן שהוא נםצא אפשר, מה כי ספני שהיה כל אהד םאלו הכתות אוחז כל הזק, הוא םמאר שםציאות העולם ולא םציאותו אפשר הוא ככל עת מהזמן• ואם הנהני זה האפשרית נםצא כפעל, הנד, יתתייכ םזה שקר, והוא שיהיה העולם נסצא ונעדר יהד, ובהמת הענק כן, הנה סד, שהונה אפשר הוא כלתי אפשר — אסרנו לו שזה הוא כלתי צודק, וזה שכבר היה אפשר ככל עת םהעתים ההם שיהיה נםצא או נעדר, לא שיהיה נםצא ונעדר יהד, ובהמת הענק כן, הנה הונה בכאן נםצא מה שהיא בלתי אפשר. והוא םכואר שוה הבטול בעינו יקרר, ככל אפשר, חה שהדבר הבלתי נמצא שהוא אפשר שימצא הוא אפשר שימצא ושלא יטצא, שאם לא הונה שיהיה אפשר שלא ימצא, אםנם יהיה צודק מ אמרנו אי אפשר שלא ימצא שהוא סותרו, מהיר. אם כן סר, שאפשר שימצא מהרב שימצא, וזר, כטל. ובהיות הענק כן, הוא מבואר שכבר יצדק מ שתא אפשר שימצא ושלא יםצא. ואם הנחנו ז־ האפשר נמצא יחד, יקרר. לנו שקר, ואמנם היה זר, כן, לפי שכבר הונח בכאן


א ל ו ש א א צ מ י ר ש ש פ ה א י ר ה ב כ , וזה ש ר ש פ ה א י א ה ל ה ש א מ צ מ נ

. ו ש פ נ ר ב א ו ב זה מ , ו ר ש פ י א ת ל י זהו ב , כ ד ח א י צ מ א י ל א ו צ מ י א ש , ל א צ מ י

י פ , ל י ח צ ר נ א ש י ה ש ו ן הו א כ ה ב י ה י ר ש ש פ י א א ר ש מ ו ר א מ ם א א ו

, ף ו ם ו ל פ ר ה כ ז ו ש מ , כ ה ו ו ה ל ה ע ע ב ש ם ב ר ו א ק ו ר ה ר ע ה ל ה ב ק מ ה ש

ת , ומד. שיש לו כ ר ד ע ה ל ה ח ע ם כ ל ו ע ה ב י ה ה י נ , ה ן ן כ י ת הענ ו בהי ו

ר מ א י ר ש מ ו א • ואין ל ר ק ה ש , ז י ה צ ח נ נ ו ר ה ב כ , ו י ה צ ו נ נ נ ר אי ד ע ה ל ה ע

ו זה נ מ ה מ ר ק א י ל , ו ר ב ו ע מן ה ל הז ם א ה י ר בו כ ד ע ה ל ה ה ע ה כ י ה י ש

מן ל הז ם א ה י ר ב מ א א נ ז ה ו ש נ י נ ע ר מ א ו ב א מ ו ה ה כ ה , זזה ש ל ו ט ב ה

ה ו ו ה ת נ ה ש מ ב ב י ו ח ו מ נ ו שאי ו ל נ ר מ ף — א ו ם ו ל פ ר ה מ א ו ש מ , כ ד י ת ע ה

ר ש א ה כ י י ל ההו ב ק א מ ו ם ה נ מ א , ו ר ד ע ה ל ה ב ק ה מ י ה י ם ש ל ו ע ו ה נ מ מ

ל א ע ל ל ההוייד. ו א ע , ל ה ל ח ה ו ה מ צ ע ו ב ה ל י ה י א ש , ל ל ע ו פ ה ה צ ר י

ם ר ו א ק צ מ ה נ י ת ה ו ר ש פ א ח ה ה ז נ ה • ו ו נ י י ר מענ א ב ת ה ! ש ס , כ ר כ פ ה ה

ם א , ש ל ל ת כ ו ר ש פ ם א ה אין ש י י ו החז ל מ ר ק ח ם א נ מ א , ו ה י י ו ה ו ה ל מ ק

י , כ ל ע ו פ ר ח צ ת לו מ ו ר ש פ א ה ה ה ז י , ה ד ס פ ה ל ה ת ע ו ר ש פ ם א ה ש י ה

ר ש פ י א א ק בו ש פ ה שאין ם מ ר כ א ב ת ר ה ב כ , ו ה ל ז ה ע ו כ מ צ ע ו ב ן ל אי

ם ש ג ה ל י ר ה ד ע ה ה ה נ ל ה ל כ ב . ו ל ע ו פ ר ה צ מ ה . ל ז ה ע ז כ ה ל י ה י ש

ס י ע ב ט ל ה כ ל מ ל ו ש ו מ מ צ ע תו כ ו י הי ג פ , מ ו ע ב ט ם מ ל ו ע ו ה ג מ ה ט ו ה ת ג ש

ם י א צ מ נ ס ה י ע ב ט ו ה ל ך א ר ב ת ם י ש ו ה ה נ ק ה ר ש , ע ן ו ר ס ח ה ה ז ר ב א ש נ ו

א , ל ה י י ו ה ל ה מ ק א ל ו ו ה ה ל י ה ת ש ו ר ש פ א ה ר ש א ו ב א מ ו , ולזה ה מ

. ר ד ע ה ל ה ו ב ק ל

ד צ א מ ו ר ה ס פ ו ג ה א מ ר ה ב ד ת ה ו י י ה ף כ ו ס ו ל פ ר ה מ א י ה ש ם מ ל ו א ו

י , כ ר ם פ ה ג ו ל הו ה כ י ה י ב ש י ו ה א מ ו , ולזה ה ך פ ו ה ש ל י י ש ג פ , מ ו ע ב ט

ה ז־ ל ג י ו ש מ , כ ד ס פ ה ב לו ה י הי א בעיגו י ו ה ה י י ב לו ההו י י ה ע ש ב ט ה

ם ל ו ע ם ה ל ו א , ו ם י ר ס פ ם ג י ו ם הו ל ם כ א צ מ ג , ש ן א כ ר ב ש ם א י ר ב ד י ה ל א מ

ל ע ע ב ה אין לו ט ג , ח ך פ ו ה ן ל י שאי פ , ל ד ס פ ה ל ה ע ע ב ו ט ן ל י א ש

כ י הז א י ל ר ש מ א ה ג ג ה־ ה ו י הו ת ל ה ב י ה י ם ש ל ו ע ב ב י חו ה י לז , ו ה י י ו ה ח

ב י י ה ע י ב ץ לו ט א ה ש ר ו ו ם ג ח ג א , וזה ש ה ו ו י ה ח ל ה ב י ה י ם ש ל ו ע ה ב ז מ

ה ו תו הו ו י זה הי ג פ ע מ ג מ א י ל , ו ך פ ו ה ן ל י שאי פ , ל ה י מ ה ה ד ו ס פ ה ו ה ל

ם י ר ש ע ה ו ש ש ק ח ר פ ה ב ג ר ח א ב ת ל ה ל כ ב . ו ר א ב ת ר ה ב כ ן ש פ ו א ל ה ע

ם א . ו ך פ ו ה ן ל י א י ש נ פ ה מ ו ם הו ל ו ע ת ה ו י ע ה נ מ א י ל ר ש מ א מ ה ה ז מ

ם ש ר רצון ה מ א ו ת ל א , כ ה י י ו ה ב לו ה י י ח נו ש ע בעי ב ט ה ר ש מ ו ר א ס א

ע ב ט ה ן ש א כ ר ב ש ס א י ר כ ר א ב צ מ נ י ש מ , כ ד ס פ ה ב לו ה י י ה י , !־־אוי ש ך ר ב ת י

, ר ו א ש מ ו ל ב ה ו י ה ה ה ז ו ש ו ל ג ר מ • א ד ס פ ה ס ה ה ב ל י י ח ה י י י ס ההו ה ב ל י י ה ש

ת ו א י צ מ ו ה נ מ א מ ב י א ש ו ך ה ר כ ה ם י ש ך ה ר ר ם ר ש א כ ח ר ח ב כ ה ש מ

ה י י י להו ל ה כ י ה י ו ש כ ר ר ה מ נ ך ה פ ה ם ה ל ו א , ו ע ר ה ו . ד ס פ ה א ה , ל ב ו ט ה ו

מאמר ו׳ חלק א' פרק כ׳׳ח 415

א הרצון, ולהפסד, והנה הראה גם כן ברברים אשר ההחלה הרושם ת והם העניגים ההוים במלאכה, שאין להם כה על ההפסד במה שהם הווים במלאכה, והמשל שהכסא הגעשה במלאכה לא יחוייב הפסח במה שהוא כסא געשה במלאכה, ואולם יקרה לו ההפסד מפגי היות

מעץ שהוא גשם טבעי מורכב מהפכים. ואולם מה שטען הפלוםוף מצר הםבמח הקודמים שיהיה השמים מקום לשם יחברך הוא מטה שלא גצטרך להשיב עליו, כי האמח לא יחלש מפני חםכםח האנשים על הלופו, עם שמה שהניחוהו מזה הוא נם כן בלחי חולק על מה שהחבאר בכאן םענין חוייח העולם, כי נס אנחנו נאמר על צר הרחבה הלשון שהאלהים בשמים, לפי שהנמצאות אשר שם הם מחר קרובות למדרגת לאין שעור מהנמצאות אשר בכאן. ובכאן התבאר שלא יתיב טהטענוח אשר טען כזה הפלוםוף שיהיה בלחי אפשר בהווה שישאר גצהי׳ והפלא מהמפרשים דברי הפלוטוף שהאמינו שיהיו אלו הטענות מופתים אמתייס, והייבו מפני זה שיהיה השכל הנקנה נפטר, וזה בתכלית הבטול, רצוני שיהיה נפטר סר. שאץ לו סבות ההפסד, וזה שכבר יתבאר בטעט עמן שהוא טתיב שלא יפסר, וזה שהשכל הנקנה אין לו סבות ההכסר, כמו שהתבאר טעניינו, ואיההפסר שיהיה נפסד, ויוליד בתמונה הראשונה אפשר בטה שאין לו סבות -

שהשכל הגקגר, אי אפשר שיפסר.

פרק עשרים ושמנהל הדבריפ ו ג ־ שיחי ש פ ה שטען הפליוםוף שאי א י מ נ פ קרה מ ק שי פ ה ר בו ה י ח נ

. ה י י ו ה C תהה ח ^ B U

ף לקיים שאי אפשר ו ס ו ל פ ת אשר טען ה י ע י ש ת הטענה הם י ר ב ד ו כל ה הי ר שי ש פ לעולם שיהיה המה הוא שהוא יאטר שאי א. וזה שכל הווה אם שיהיה גשם אז בגשם, ואם ה י י ו ה ת ה ח ם ת י ל פ ו נ היו כל הדברים מתהוים אחר שלא היו, יתהייב שיהיה הגשם בכללו מתהווה בטוהלט, רתןה לומר מלא גשם, ויתיב שיקדם להזיית הגשם רקוח מ יחהוה, כי המקום היא מהכרח חמחחזה, ונם כן הנה הויית הגשם מלא נשם במוחלט שקר, וכן הויית גשם םנשם בכח, רוצה לומר סחומר בלתי צורה, כי החמר אי אפשר בו שיפשיט צורה, כי אלו הפשיט\ i צוררי, היה מה שלא ימצא בפעל נמצא, וזה שקר, הנח יחויב אם

שיהיה הגשם בלתו הווה. ונאמר שחוא מבואר ממה שקדם בפרק השטנה עשר מוח המאמר שאינו נמנע התהווה העולם מגשם נערר כל צורה, ואמנם היה בלתי


אפשר כהמר השפל שיהיה נעדר כל צירה מסגי רצויות חיסודייח הנמצאות בו אשר אי אפשר שיופשט מהם, ואולם קודם הויית ח$זלם שלא היו כו אלו ההכעים, לא היה כלתי אפשר כי שיהיה נעדר כל צורח, אכל היה מהייב, כמו שההבאר כמה שקרם. וראוי שתדע שוה האפשרות אשר להמר הראשון לקבל כל הצירות הוא להמר הראשון מפני אלו הצורית שזכרנו אי אפשר זולה זה, כי אי אפשר שיהיה אפשהת לחמר רק מצורה, שאם היה לו אפשרות, היה יחסו אל כל הצורות יהס אהד, וזה מבואר הבמול, וזה שהאפשרות הוא אל רכר מיוהד. וככלל הנה האפשרות נמצאהו לדבר כעל צירה םיוהרת ואל צורה מיוהרם, כאלו תאמר הנהשת ימצא לז אפשחת אל שיתהוה ממנו הירדים, וכזה האופן היה ההמר הראשון בתיי על שיקבל כל הצורות קצחם באמצעות קצת מצד הטבעים אשר בו שישתנה בהם ממזג אל מזנ, ויפשט צורה וילבש צורה הםתיהסת למזג ההוא. ובכאן הותר זה הםפק ונשלם בהתרי ההר כל הספקות הנופלות על מה שהתבאר בכאן מחויית העולם מפני טענות הפלוסוף. יבכר התרנו גם כן כמה שקרם שאר ההפקות אשר אפשר שיסופק בהם כזאת ההוייה החללית על האופן שהתבאר היוכה, ולזה הוא םבואר שכבר גשלם לגי האטת מאח חחקירח באופן שלם, ויה שכבר בארגו במופתים רבים היוכ היות העולם הווה, והתרגו כל הספקות הנופלות בי םעצם םה שהתבאר םעגין זאת ההוייה. ובכאן נשלטהה ההקירה באלו הרחשים העיוניים אשר היתר. המנח בהם לתקור מ

הכפר בדרך המתקר העיוני.

פרק עשרים ותשעהז ת השבו ג י ה נ ב ם ו י י נ י ש דעי י ד ב ד ה ו ד.ס«י דזד. ט ו שכלל י ת פ פ י ת ו ו ב

. ו ת א ל מ ב ר ה ש ך א ה ב ת ס י ש ה ל א ד ו ה ה ו

וראוי שלא יעלם ממנו םה שיקרה לנו באלו השאלות העמוקות אשר כלל אותם זה הספר מהקושי. יזה שמה שנמצא מחם לקורסים כםעט שיהיה יותר ראוי שימנע מהנעת האמת בהם םשיישירנו אליו. וזה שמה שנםצאש אינו כאופן שיבאר אם אפשר זה פ נ ת ה ו ר א ש ף כענק ה ו ם ו ל פ ל אם לא, אכל אמר שהוא ראוי שיהקר סזה, וזה רכר אמר אוחו כםפר, ולא נמצא לו שיהקור מור. כלל והנה ד הטבע ה א ש ובמה ש פ נ ה ראחחנים שהסכימו על עני( הו/שאחת הוכרחו כלם אל שיאמינו שהשכל הנקנה נפסד, ולזה חניתו ענק חשאריח הנפש כאופן חהואן רשר באנריתיו, שהוא םכואר החםנע, רציני שישוב שכתב החכם אב הארם בםדרנח חשכל הפועל, עם שיחייב, אס היח הענק כן, שלא חחיח

מאמר ר חלק א' פרק כ״ט 417

בכאן הצלחה כלל לנפש האנושית, אם היה ההשארות על זה האופן.ה לא םצאנו כי אם םעט בקצור א ו ב נ ב בקסם ו ם ו ו זחנח חענץ בחלו חש, זהנה שם באופן חםר םאר, כםו חס אבן רשר לםפר ח חוש ו שחתבאר םרברינו, עם םח שיש םחקושי חתזק בזאת החקירח. ובענקם לא מצאנו לאחר םחקרםונים םאסר י ר ב ר ך ח ר ב ת ת חשם י ע י ד ירח, וכבר אםתי לא חםר ולא שלם זולתי םה שנםצא לזה לרב הםו חתבאר םרברינו שאץ ראוי שתונח יריעת השם על זר. האופן. וכן חענקם לא םצאנו י י ם י ם ש ם ח י ם ר נ ת ח נ ו ב . וחנח בענץ ת ח ח נ ש ח ב לאחר םחקרםונים םאםר אםתי כלל, כםו שתתבאר םרברינו. וכן, ער שקצתם לא אסרו ם ם בשםי י א צ ם נ ם ח י ר ב ר ת ח ו ב ס הענק ב בו חקדםונים דבר וקצתם אסרו בו םאםר בלתי צודק, כםו שתתבאר, ח נ , ובסבר. חראשי ם י י ם י ם ש ם ה י ם ר נ י ה ע י נ ם ב ן כ םרברינו. ו, לא םצאנו לקורסים םחר יאות אל הענק ת צ ת אל ק צ ס ק ח י ב וש ר.עול ם לאסצאנו לאחר ו ר ח הטבעי, כםו שחחבאר םדברינו, וכן ב םהקורםים םאםר אטתי בדרך העיון, זולת םח שנםצא טמנו בתורחה כמעט שםונח ר ו ם בדרך חקבלח. וחנח םח שנמצא םםנו בזח לרב ה מ רלתי ואת החקירה, כי חוא חניח חחש חעולם באופן שחםנעו סבואר, ומר עם ור. שאי אפשר לארם שישינ ואת ההקירה בדרך העיון. ובהיות הענין כן, הוא נפלא םאז־ השל0 לנו התקירה בכל אלו הדרושים העסוקים והתרת כל הםפקוה הנופלות בהם, לזה ראוי שנתן

הזרה לשם יתברך אשר נלה לנו אלו העמוקות הנפלאות. יהכרך ויתעלה לעד ולנצח על כל ברכה ותחלה.

rovh mm השלטת זה חהלק טזד, המאםר בראש שבט של שנת שמנים ותשע לפיט חאלןו הששי ל,«ירת העולם.

וראוי שלא יפלא עלינו המעיין בזה הספר בראותו זי. :־.ופן אשי השלטנו בו זה הטאםי, ייראה עכ זה טספדינו האחריט שגבר חברנו זה הספר Blip זה הזמן יותר 0 ש טי נד, שניט. יוה שאנהנו בבד הברנו זה הםפר לנו בטו שתים עשרת שנה, ולא היהח חקירתנו בי בי אס בקדטות חעולם יחרישו, ובשתצטרבנו להביא בו ראיות מקצת הרבדים העיוניים אשר לא אמר בתם זולתנו דבר, לא היח לני דדך לדבר בו באלו חדברים באופן שלס, וחיה מפני זה הםפי ההוא בעומק נפלא, עד שנמעט שהיה בלתי אפשר שיקה בו תועלת המעיין בו־ ונ*«י אין• הזמן וראינו שלא היה לנו הרך אל השלמה הבאור בספר ההוא, התעורדנות השפר על זח האופן, ני בזח מהתועלת הנפלא לטעיין בו גבל אהד מאלו חררושימ לחבר ז

מיקרים, עפ שקצתם עוזר לקצת ומעיר עליו.

27

חלק שני נבאר כי שמה שהביא אליו העיק הו* רעת תורתנו. ושם יתבארה התלק שתי שאלות מה שנזכר ממעשה בראשית. ואהר כן נביא מ דתיות ונהקור בהם לפי מה שיתנהו העיון והתורה, והס במה יתכן שיהיו האותות והמופתים ואיך יהיו יעל יד מי יהיו ומי הוא

הפועל, ובמה יכהן הנביא. פרק ראשון נבאר בו שלא יתהייב מפנ• םה שנזכר בחודה וגדבדי וזנביאיפ שיהיו! העולם הווה יש מאין במוהלס. — פרק שגי יתבאר בו על נטה בניס יאמר ראשית 3לשועו. — פרק שלישי יתבאר בו קל כמה פנים יאמר ארץ בלשוננו. — פרק רביעי. — פרק חמשי יתבאר בו על כמה פנים יאמר יתבאר בו המנוון בתורה בתהו ובהו אור וחושן. — פרק ששי יחבאי* בי על כמה פנים יאמר רוה. — פרק שביעינים. — פרק ו ס ובמיס העלי י נ יתבאר בו המנוק בתודה בשב רקיע יבמים החחחו שמיני •תבאי בו מד. שגזנד בתורה ממעשה בראשית, — פרק תשיעי יתבאר בי מה̂ך יק• השרשיפ מעגין הנפלאות. — פרק עשירי יתבאר בו מי הוא הפועל הנפלאות, שי ואין ישלם uoo m,— פרק אחי עשי יתבאר בו שהוא אפשר שיתחיל הנפלאות על יי חנם שאינו נביא. — פרק שניפ עשר יהנאד בז באיזה פהרנריס יתכן שיתחדשו הנפלאות ובאיזה םהם לא, ואין יתבן שיתחדש! בהם. — פרק שלשה עשר יתבאר בו במה יבחן חגניא. — פרק ארבעה עשר נתיר בו ק*ת סרקות יקר בעטן הנביאה והנפלאות

פפני p<» םפוריב באו בהם בדברי הנביאים.

פרק ראשון נבאר בו שלא יתחייב ספני מה שנזנר בתורה וביבדי הנביאים שיהיה העולפ

הווה יש מאין בפיחלט.

טביאר ננלה שלא יתויב מצר הפנית התיריית שיהיה העילם הייה יש םאק. וזה שאנתנו נמצא בכל הנפלאות שהס ידיי יש מיש, כהתהייתח שאר ה סריסים רט, וםהעפר כנים, יםהםטה נהש, וכן בלוע םטה אק שנעשה על ירי ש הסטית אינו הפסד אל לא דבר, וכן סופת ה

מאסר ר חלק ב׳ פרק א׳ 419

אלישע אינו מזה שיחייב שיהיה יש מאץ, וזה שהוא אצלינו בההפך המטה לנחש, וזה בההפך האויר הנכנס בכלי בהריקה אותה לשמן, ובכלל הנה איננה נמום מוכרח שתכריחנו להאמין דברים בלתי צודקים ולעשות דברים אץ חועלח בהם, כמו שיהשמ ההמון, אכל היא נסים שלם כתכלית השלמות, כמו שיתבאר םפירושיני לרברי התירה, ער שהשלםות אשר בה יביא האנשים לחשוק אל שיהנהנו בוה הנסים השלם, והנה זהו מנרר הנסום השלם, כמו שבאר הפלוםוף• ובהיות הענץ כן, הוא םמאר שאץ בתורה רבר יביאני להאםין םה שהוא מזב, כי מה שהוא כחב לא יביא עצםותו אל ההאםנה בו והנמשך אהריו, ולזה ראוי שנניח מה שבא בתורה באופן שיאות אל העיון. זםפני זה ביאר הרב הסורר. בל מה שבא בחודה טסה שיביא לחשוב שיהיה השם יתברך בעל גשם באופן שלא יםחר מה שהתבאר םררך העיון, זלזאח הסבר. נם ק אסר שאם חוח םחבאר חיוב קרםזת העולם םררן העיק, שכבר יוכרח לפרש םה שבא בתזרה שיראה חילק עם זה הרעת באופן

שיאות אל העיון. וראוי שתדע שכבר קרה לנז בסד. שנזכר בחורה םענין חרוש העולם הפך זה הענק, רצוני שלא נצטרכני ללחץ עצםנו לבאר מד. שבא בתורה םזה הענץ באופן יאות אל העיון, אבל היה סר, שכא בתזרהה םררך העיק. וסר, שכבר מזה סבה כאופן מה אל שיניע לנו האםת מ העירנו למצא האמת מאת ההקירה סר. שנתבאר לנו םכאור סר, שבא בה בחרוש העולם, כי מה שנזכר בה מזה הענק הוא באופן מישיר מאד החוקר בזאת ההקירה למצא האמת בה, כמו שהתבאר סביאורנוה אשר נוכר בה ענק החש העולם. וראוי היה שיהיה ש ר פ לזאת ה הענץ כן בתורה, וזה בי התורה, לםה שהיא נםוס יודרך בו הארם אל קנץ שלמותו האהרון, כמו שביארנו בפירושנו לדברי התורה, הדב שתהיה מישרת האדם להנעת האםח ברחשים העסוקים אשר יקשה םאר ההגעה אליהם, יזה כי אלו הדרושים כשננלה האםת בהם על דרך הקבלה והיישרה עם זה היריעה באופן מה בדברים אשר יובילו האדם לאםתת זה הרחש, הנה יםור מאד מהקושי אשר בהגעה אליהם. זאםנם רצינו להקדים תחלה קודם באורנז דברי תזרה בחרוש העולם, שלא יהויב םהנפלאוח שיהיה העולם הוזה יש םאין, לפי שהרב הסורר. ביאר שזה הדבר אשר יכריחם לחאםץ בחרש העולם, שאם לא היה מחויב שנאמין בנפלאות, היה קל לנו לבאר זה מה שבא בתורה םהודש העולם כאופן יאות לרעת הפלוסיף. ואילם איך יתכן שיהיו הנפלאות, ומי הוא הפועל, ובאיזה מהדברים יתכן שיהין, ולאיזה תכלית יהיו,

27*


חנח זח ממה שנחקור עליו אחר השליםגי ביאור םה שבא בחורה מענק חרוש העולם.

פרק שני •תבאר בו על כמי! פניפ יאמר ראשית בלשיגני.

וראוי שנבאר חהלה השםוח אשר השחםשה בהם הומרה בזכרק, כי הבנח הרבור חפשוס ה חרוש העולם קורם שנבאר רברי ההורה מ

קורמח בהכרה להבנת הדבור המורכב.ר ב ד ה ק מ ל ח ח כבר חהיה המנה מ בלשוננו ה י ש א ונאמר מ ר, איוו קדימה שחהיה מהקרימוח, אם ז א קורם לשאר הלקי ו ר ה ש א, חצה לומר בחלק ם י ק י י ה ח י כ ל ם ח מ י ש א קרימח זמן, כאמרנו ר, ם כ ח ז ם י ר ח ע י ש א חקורם מחזמן אשר מלך רו יחויקים, ופן ר חצה לומר ההלק אשר יחמו םהעסר, קורם בזמן, וכן ר אש י ח גזר י עב ר ולא י מי ו ולא י כאמרג ׳ מה בםרר י צאנך, וכן הרבה• ואם קדת הארץ, כי קדש לה׳, רוצה לומרההלק הקורם מםגה בסדר, והוא י ש א רח ם לאתת מהפאות אשר זכרם קורם, ומזה אפשר גם כן שיהיה את א ר י ה מ כ ת ח י ש א ר ח מ ו בבל, ומור. א ת כ ל מ ת מ י ש א י ר ח ת ו, ח מ כ א ח ת ה׳ הי א ר , מאמרו הן י ה מ כ א ה י ת ה׳ ה א ר ה׳, כי י ולזה יאמר שההלק הקודם מהחכמה היא החכמה אשר ייושח בה ליראת השם, והיא הפילוסופית המריגית, וזה כי שלמות המרוח יחויב היותו קורם בסדר לשלמות המוטבלות, וזה ממה שאין צריך מ באורת י ש א , כאמח קרש לח׳ ר ח במעלח מ י ר ה הספר• ואש ק למעיין מ, חצה לומר שזח חחלק מן חמין גברל לערורת השם ייחד חבו אח ו, ע ב ט ב ה ו ב ס ה ב מ י ד משאר םיגו, והוא הקורם במעלה׳ ואם ק כאמרו ה׳ ב ה כמ ה ק נ ג י ר א ש י ח ד ר כ ז, וזה כי הסחר המושכל קודםהיה י בטבה ובטבע אל הפועל חמחחרש ממנו, ומזאח המגה האחחגה

, כמו שיחבאר אהר זה. ם י ח ל ח ברא א י ש א ר אםח ב

פרק שלישי יתבאר בו עי הפר פגיפ •אטד ארץ בלשוננו.

, וזה ימצא הרבה־ ר ח א רצי סו ארץ שם משחחף יאמר כפרט על חיp א ו , והיה זה כן, מפני שהיה יסור ר ח ו ר ו ם י ויאמר בכלל על כל ה במקום השפל, יחיו חיםורוח בכללם למטה מהשמים, לזה אמנם יהיהר ש בארץ א ם ו ר מי אל כשמי ש בחב בחץחו אצל השמים, כאמרו אח א ם ו י מ ש ח ה ם א י ח ל א א ר ח ב י ש א ר ך יגומר, ב י ש ע מ עשח ב י

מאצר ו׳ הלק כ׳ פר־ן ה׳ 421

ץ היחד. ר א ה ץ וזה ימצא נם כן הרבה, ומזה חענין היה אמרו ו ר א הp אשר זכר ב0סזק הקורם. א , כי זאת היא ה ו ה ב ו ו תה

פרק רביעי. הו ובוהו יתבאר בו המכוון בתורה בתו

א והצורה מצא ההו נ ק ל ר הרהו ם ה ו יאמר בלשוננו על ה ה ב ו ו ה חה י ל ה ע ט נ , ראח אמרו י ר ה בסד מ ר ו ק ה לו אשר היא ה נ ו ר ה א ה, וזחו משכן הבעלי היים ההם אשר זכר היא במקום י בהו נ ב א ו ו קי תה ההרב, וירצה בזה שהם ישכנו שם ער שיכינו המקים ההוא להם, כאלו יטו שם להם ההמר הראשון והצורה האהרונה לבנין המצטרך לחם שם אשר הס יסוחח הדבר ושחוחיו. והמשל כזה כי מי שירצה לבנוח כיח צריך שירשום חחלה חטונח השטה השפל מהבית כיורל שירצה ובחמוגה שירצה, אם םרובעח, אם עגולה, ואהר כן יביא האבנים אשר חם יסורוח המחלים ושחוחיהם. יהגה יהס הצורה לחהו, והוא, כיחס ההםר לבהו, והם האבגים, כי ן הקו אשר יטו חהלה על המי. וכבר זכר מזה העגין משם א ו היה ההמר נושא לצורה, כאלו יאמר בו חא בספר צורח הארץ, וחגה חקדים י י ט בר ח ה בהו הנשיא רבי אב רת מ הצורה להמר, כי היה חחסר בעבור הצורה. ובזה האופן בא א, ריל הצורה האהרונה והחמר הראשון, ו ובהו ה ח ח ח י ץ ח ר א ח ו וזה הצורה היא חצורוח חיסוריזח אשר באםצעוחם חובן החמר חראשון

לקבול שאר חצורוח,ז זכחנם לברכה. אמרו ח הו זה קו נ י ח ז ב ימה נפלא בזח באור ר. וזה כי ח ו למ ו , בהו אלו אבגימ מפ ם ל ו ע ח ה ף א י ק מ ק ש ו ר י אלו חצורוח למה שחם חפכיוח, וחיו חיסוחח יסורוח לרברים מצר חחםזגוחם, וחוא חרבר חממוצע, חגח לקחי בכאן רבר ממוצע בין ההפכים, והוא הירוק, והגר, לקחו חממוצע בצבעים בי היא מחר מפורסםח עניני כמו ו ל מ ו מהממוצע בין שאר ההפכים. ואולם אמרם מ פי נ ו ל פ , שמנחו חכליח ההעלם וההסחר, ולזה היה מורכב מ י נ פלמו י ם אל סו ני, שחם שחי שמוח מירזח על הסחר והעלם, וככר ידעח אחה המעיין מה שיש םההעלם בענק ההםר הראשון וחחסחן אשר

בציורו מצרי. פרק חמישי

. ך 0 ו ח יתבאר בי על בטח 6ניפ יאמר אור ו

ר י א ל ח ר יאמרחחלח ע ו א ח ך שמוח משיחפים, מח ש ש ח ר ו או, ח ס ח ח ר י , מההרבה, א ש ח ו ס ר ח ו א ר ה ר ע ל ה ע ך ש י ח ח חש, י הטי

n 422 מלחמות

ס ח נ פ ה ת ב , ו ו ת א צ ש ב מ ש , וכן הענק בתשך, חשך ה ם מ ו ר י לאו חשך היום, חה הרבה. ומוח העגין על צד קצת חרמיון אמרו תשךת בשלמות, או ם הרו י נ י ר אל הע . ואהרכן הושאל האו ס ר א ר ת משתווכלו ס שלא י י ג י ע ך אל ה ש ה , וכן הושאל ה י נ ו עי ר אמר כי אות, והיה זה כן לפי שכהשך לא בו ת בארו ו א ו ר ו ה השכ ת, אמר ו לראו תשלם השגת הדברים הנראים. ולפי שהצורה היא חמה לאור, להיותה שלמות לדבר שהיא צורה לו, כמו שהאור הוא שלמות לגשם הםפיריי בטה שהוא םפיריי, ועור שהיא תשים הרבחם בעלי הצורה מושכלים, כי םוה הצר לבד יהיו מושכלים, כמו שישים הדברים אשר ישיגם האהר נראים, הגה השאיל הצורה לאור, וההםר להושך ואסל, ואמרת על ההמר הראשון מצד הערר הצורות אשר הוא ו ם ל צ ל ו פ ן א כ אוב. ומזה העגק יהיה אסרו דבק לו, כמו שבארגו לפירושגו ספר איp שהוא כתכלית מהעדר א , רוצה לוםריסוד ה ם ו ה י ת ל פג ע ך ש ת ו חצורח וחטוב, עם שחזא חפחות שככל הגםצאות. ולהיותו בתכליתאל ח ו ת א ר פ מחעדר הצזרה דימשילזה אל ההםר הראשק, אסר כי ע. ילזה אמר שהזא ה י ה ש ת כ פ ב אל ע ט ישז ר א , ה ב ו ש ר ת פ עפ, זזה כי תהומ הוא מקום השפל מהטיט,חה מבואר טעגיגו, י ת הו על פג ולזה יהיה פגי חהוט השטח השכל מהטימ, ויהיה ביאורו אמרו עלם אצל השטת השפל מהמים, כי מלת על תאמר ככמו ואת ו ה י ת ג פה ג ז כ ת ל כ ר ע מ גתת על ה , ו ה ש ג ה מ ט ה, כאמת ועליו מ המג

, שבאות הוא אצל המערכה, כמו שהתבאר במנחות. ה כ זש ך היא יסור האש, ה אמר כי המגה בםלת הו ר ו מ ואולם הרב ה, ך ש ח ח ך ו ת ם ל י ק ח ת א ם כ ע ס ש זהביא ראייה םםה שאמרה התורה כ, זזה לאות כי האש יקרא השך, זכן ש א ך ה ו ת זבםקזם אתר נאמר מא גזפה, חה גם כן י אש, ל ה ל כ א ו ת י ג ו ן לצפ אמרכל תשך טמוך הוא האש, ואולם גקראת האש היסוחת תשך ש ה לאות כי ה לפי םה שיראה הרב הסורר., לפי שהאש היסודית איגד. מאירה, כסו שהתבאר בטבעיות, ואולם יקרה לה האור כאשר הסתבכה בגשםים. זהגה אין העגין גאות אצלגו, וזה כי לא יהויב םאטרו בטקוט אהדש וכמקוט אתר טתוך ח חשך שיהיה החשך הוא האש, א ך ה ו ת מ ואולם היה ההשך הוא חענן חחשוך שהיה שם שיצא טטנו אש, כיה ל א ם ה י ר ב ד ח ה חעגן שזח דרכז ימצא חשוך מאד, ולזר. אסר א, כבר ל פ ר ע ח ן ו נ ש חע א ך ה י ת ר מ ה ם כ כ ל ה דבר ה׳ אל כל ק באר לך שהם שמעו דבריו מתוך האש ומתוך הענן והערפל אשר הואך ההשך לא ל מ תז ח הקו ם א כ ע ם ש השך, ולזה הוא מבואר שאמת כ

מאמר ר חלק 0' פרק ה׳ 423

, ו י נ ו ן לצפ ו מ ך ט ש •חרב שיהיה הרצין בו טחוך האש. וק אסרו כל ח אם היה שנירה שירטיז על חאש הניכר בזה הפסוק, הנה יהיה שב אל דעק שיצאי מטנו הלהבות והרכרים הטפםירים, כי הוא יםצא כרוב העחיס השיך סאר. יעיד שכבר יקשה לרב הטורה לטה יהם טקיס האש על השטח השפל טהטים, ויה שכבר חיח ראוי שייחסהי על פני חחח, לא על פני הטיט, כל שכן שלא ודה ראוי שייחסחי על השטחp היא יוחר רחוקה טהאיד א ה השפל מהסים, חה מביאו־ םאד. יעוד ש משאר היסודות, בי היא ניף חשוך םאו־/ יליח יחיייב ייתר שחחיאר כשם החשד טאמה שיהיה משאר היסודות, עם שהיא נם p מחר נעדרת הצירה יהטיכ םאיזח שיחיד• טשאר חיסידוח, ולוה דאיי שתקרא חשך,ך על פי שלא מכל להשיג ש ח כמי שבארנו. יאילם הושאל שט הד להעדר הצירית, ש ח הטישכליח אשר הס חציחח, כטי שתישאל שט הר לטי שישיג . ולזאת הסבה הושאל האו לך ל בחשך י י הכס אטד וה שריח־ וסזה י מ א ע ר ו ה נ השנה שלטה, אסר בשם יתברך י, מה האיר הס השכלים הנפרדים אשר הם ה ס ל ש ר כ ה אי ט ו אסרי ע. וכבר ר ו י א ה מניעי הגרמים השמימיים. וםזאח המנה יהיה אסרו יס י ה ל א א ר י . ו ש ר ד ס העירו רבותגו זכרונם לברכה על זה חענק ב, אסר רבי יירא בר םיםון הבדיל הקב׳.־. את האור ב י ר כי ט י א את ה לעצםו, םשל לםלך שראה מנה יפר. ואטד זאת לעעםי, כך כשבראי הקב״ה, אמר אץ כל כריה יכזלה להשתמש מ אלא אני, חרא היא דכתיב ונחירא עמיה שריה. אמד רבי אבק הלוי נטלי הקכיה ונתעטף מ. ה מ ל ש ר כ ו ה א ט ו כטלית והבריק את עולטו מזמו, הרא הוא דכתיכ ע זרבנץ אמרי הבריק לו ליתנו לצדיקים לעתיד לבא, טשל לטלך שראה. כבר ק י ר זרוע לצד טנה יפה ואמר זו לבני, הרא הוא דכתיב או חתבאר לך שחם כלס הסכיטו שזה האור איננו אור טותש, אבל הזאה לטי שיתבונן מ וימן אצלם אור השכל. ימה נפלא מאמרם מ אופן הסתלוקת אשר מניהם, חה שרמ יודא בר סיסץ ראה שאי אפשר לשכל האנושי שישינ השבלים דנפרדים בשום צד םההשגה, יחכמים יראו שאפשר להם השנחס באופן סה בסה שישפע לו םאירס חימםח ההשנה, יאף על פי שאי אפשר לו א בדרך שישלם לי החשאיות מ השנחם באופן שלם, במי שהתבאר בראשון סזה הספר, ואולם סאסר רבי אבק הלוי הוא נפלא סאר יתבאר בו שוה האור קורם בסבה לשאר חנבראוח, ובזח אסר חחכם שהשם יתברך עיק בעולפ השכלים הנפרדים

וחשסיע מהם חסציאוח.


פרק ששי •תגאד גז על גטת פ1י0 יאסי ד«ז).

ה א ק מ ס חז ח י ו ח חטגשבח, ר ז ר רוח שם משחחף יאמר על ח, לפי ח ו וזה הרבה, ומזה הענק נקרא על צד קצח דמיון הנפש ר שההום הטבעי הוא הבלי הראשון לנפש, ונושאו הוא חרוח חמחחווח בלב הבא אל האברים באטצעוח העירקים החפקימ. ויאמר רוח על, והנה סמבולאלהימ ם י ה ל ח ורוח א ט , ונמר. הענק א רי ר היםו י ו הא להורות על נירל במוחו, כי הרוה הנמשכח מעטח חכמוח׳ ולהיות חחח משזחף לאייר היסודי זלתה הנמשכת חארו בנודל, להורוח מאיזה רוח ידבר. כבר תמצא זה בלשוננו הרבה, רצוני שיסמיך אחר םשמזח, ל חשם יחכרך כשירצה להפלינ בגרלי אי בחזקו, אסר כחררי אח שחיה י ר הנהאסח בזה ח . ו ל שרי י שרי, כקו צ ח יח, ח ב ח ל ש, חצה ליפר שהיה נוהה על שטה הםים, יק ס י ס י ה נ ת על פ פ ה ר ם

ף הרצין בו ינוה. ה ר ו י זלי על גוה יסוד האיץ מסוד האש, לפי שכבר ברחה ו ר והנה כלל בשם ה החורח לקרא ליסוד חאש אש, לחורוח על המרהק אשר ביט ובק האש הסיחש. וחנה הוא כסו אויר, אלא שחוא יבש, והוא מחר הם םהאויר,ח ההבםים שהאויר הוא שני חלקים, חחלק חשפל אשר ס ובזה א יהיה בז הנשמ והמטר ושאר הדברים הנוהגים סנהנם, והוא הם ולח,

והחלק העליון, והוא הם ויבש.

פרק שביעי. 0 י ת » ל ע ( 0 ז י ו ג ב י*ח»מ«8 ז ( פ ז י ם ב ע ז י ק יתגאו• מ תםניין גתויד, גשפ ר

, אמר ו ח נ ו מ ע שומר ח ק ר ע יאמר ענינו על כל דבר נ י ק רץ על ר א קע ה ו , לר ם י ח י ס ע , רקז ב ה ז י ה ח ח פ ו א קרע י י, רוצה ליסר שכבר רקע בה הלק טה ינכה על הסיס היםודייס, ס י מ ה והוא הגובח אשר בחלק הנגלח מהארץ אשר היא בלי לא ישלםו ע עט אלא כי לזר. חחלק חהנרלית, כסי שקדם. יטזח חענק הרקי. יאילם שם ה ר ק י ע חטצאהי םייחר בלשינני לגרם חשמיםיי, ם י ק ח ש לם. ע חשםי ם ברקי ח ו יחן א , ז ם י ט ש ע ה י ה ברק י ר ו א הי מ אטר י, כי העוף יעופף למעלה ם י ט ש ע ה י ק י ר נ ה על פ ט ימיה. הענק אח החניעה א , ולא יחניעע מ טהארץ אל צר שטה הטיס שהיא סמכי חנועה ישרה לטטה או לטעלה, כטו הענק כחלקי חיטורוח. וכמה, יהט הנלגליט. וחנה נבראי ט י ט ע בתוך ה י רקי ה העגק היא אמח י

מאמר ו־ הלק כ׳ פרק ז־ 425

ראשעד. בסבה ובטבע טניעי הגרמים השטיםיים, כי הם סבה וצורה זשלטזה להם, והגה תצורה היא הקורסת בםציאוח, ואם היא מאוחרת בחוייה. ואולם אסר בהו ך הם י ם, לפי שכבר התבאר ששם היה גשם בלתי שוםר תםוגתו גתהוו םםגו חעליוגיט וחחחתגיפ, זכבר ייוהם בלשוננו הענק הבלתי עומד בתכונה אחת אל תםימ, אמר כ ם ים, הנה ייהס לכבס לםים פ י ט הי ל י ם ו ע ב ה ב ס ל מ י , ו ם י ד ג נ ה לרכותו ולקלוה התפעלוהו• זלפי זה הענק היה םיוהס לםים הנשםם י מ ש הו ה אשר אץ לו טבע שישםורתםונתו. הוא סד• שאמר דור הללו, והוא הנשט הבלתי שומר תמונת־ אשר ט י מ ש ל ה ע ר מ ש ט א י מ ה

על הנלנלים, כדי שלא יבאו כל תנועוה קצתם לקצת.ע ההלק הקר מהא1יר אשר והנה הרב המורח הבק בכאן בשמ רקיתה הביאו לזה כי היה זר אצלו ש־היה יח הענן זהםטר, ו חחיח מ תי על חנרט חשמימיי טיט. וראוי שתדע כי עט שחענק אטחי בזח הוא טח שככר באדנות, לפי מר. שכבר חחבאר במופח במד. שקדט, חנהא עוד דעח כל חכמי תרחנו חקודמיט אשר אמרו בבאור זח חפסוק תת רבד. בשער. י ש א ר ב דבר* כמושיחבאר לך ממאמריחט. אמרו במ גלדח טפח חאטצעיח ך חטי ע בחו א יהי רקי שאטר חקדוש בחך ת וגעשו שטים התחחוגים ושטי חשםים חעלמגיט, לחיט חיו שמיט ביוט, ע י י רק ה ראשק ובשגי קרשו, רוצה לזטר שנתן• לחם עטידה וקיט. י יחזק הרקיע. ר׳ יהודה בר טיטון יעשה טטלית הרקיע, כמה דחימררקעו אח פהי.הזד.ב. אט־ רב• חגיגא יצחח אש טעלח וליחכה י ו פגי רקיע וכוי. ד פגחט בשפ חושעיד. אטר כחלל שבק חרקועפ י מ ע בהוך ח י ק י ר ה לארץ, כך יש בץ הרקיע לטיפ העלחגיפ, י ביניפ ובנחיפ. אטד רבי חנחוטא אנא אטירח טעפ, אלו נאסר ויעש אלתפ אח חרקיע ויבדל בין חטיפ אשר על חרקיע, חיית אופר עלר טעל ש ן חמי פ א זופו של רקיע חמיפ נחוניפ, כשתא אומר בי

לרקיע, תי הטיפ העליוניפ תלוייפ במאמר.פ השטיםיי. ש זחנח לך ראיוח בזה הטאמר שהפ הבינו זה הרקיע תם י ם ש פ ושטי ח י נ ו ח ח ח פ ח י ט נעשו ש א אטרו ו ה ת נ ו ש א ר ה, וזה טטה שאץ ראוי שיאטר על הענן, ולא על הטקופ ט י נ העל י וה כ ה י ל ה ו ל ע ה אש של ט ח צ ר י ט א ש א ח ת י נ ש ח שנחתור. בו. ו, וזה אין ראוי שיאטר על הענן, כי ההעמת חוא חחלחלח ע י ק ר י נ פ ודריכה אל הטיט, לא יובש, והפועל לו הוא קור אשר בחלק התא, לא האש, כל שק שאין ראוי ח ו ח ו א טהאויר, כטושדתבאר בספר ה שיאמר זה על חחלק הקר טהאויר אשר יתהווה מ הענן. וטה נפלא


, וזח כי ספני שאנחנו לא נשער שיקנה הדבר | אסרו אש של ט ע לה שמירח חחסזגהאםלא סער היובש, והיא האש הוא המייבש זהמנגב, ייחם זה הפעל לאש, ולהורות שאץ זח הטבע כמו חטכע מחאש חיסורי,. יבזה חאופן תסצאס אומרים במקיםוח רכים אסר אש של מעלה שהשמים נחהווה מאש ומים, רועה ליטר שיש בי שני מבעים, טבע שימר תמונתי וטבע בלתי שוטר חמונחו. וחלילה שירצה זה החכם שיעשח חשמ יתברך חשמים כאמצעית כלי, הוא אש אי רבר םחיחם לאש, אבל רצה בזה שהשם יחבק־ הקנחז זה חטבע אשר בז יחיד,ל שיש ל ח ת היא מה שאמר ב י ש י ל ש שומר חמונחו. יחראיה הם• יאלו י נ י י ל ם חע י מ ל ע י ק ר ן ח י ץ כך יש כ ר א ע ל י ק ר בין ח היה הרקיע הענן או טקום חענן, חיו שם גם בן טיס חעלייניס בכח, לא עלמ־ ואילם כשיוק וה לפי טה שםפרני, יאיח יה המאמר, כיp לרקיע, א כבר תטצאם אמרים שעביז של רקיע הזא בשעזר טה שבק ה יכן יהיה השעיר אצלם בץ רקיע לרקיע, זשמ יהיה הגשם בלתי שוטר תמונתו אשר התבאר שהיא ביניהם, בי.היא םן השקר שיהיה שםע י ק ר ץ ער ל ר א ה ה מ ב ת ר י ש א ר ב רקית, זזה שהם אמרי בס י מ ה . ואולס טאמר רבי תנחימא ש ח נ ת ש ו א ך חסש ס ל ח טא נפלא פאר, זזה שתא יאטר ר ת ט א ט ם ב י י ו ם תל י נ ו י ל ע הp נושאת א ח שאץ טבעם כטבע אלו חסים התחתונים שהם כבדים, ו אותם, אבל הם תלמים במאסר, רוצה לוסר שאץ לחט דבר ישאס, כי אינם קלים זלא כבדים, ולזה דקדק ואסר שאלו היה כתוב רבדל בץ הסיס אשר על הרקיע, הייתי איטר על גופו של רקיע הסים נתונים, רצוני שהם עליו יהוא ישאם, אבל אסר שהם טעל לדקת, ולא תאר אותם בשרים על הרקיע, להייתס גססכיס על עצמם. תה דקדוק

נפלא טאר. וכבר הזרז לגז שמה שיאמר בשטים שהם אש זמים חזא על צדח י י ר ב ה ו ש ג י א , ש ה ב ר ח י ש א ר ב , באסרם ב הדמיון, םוולחשיהיה ק, הןרי ם ס הם של אש ה י ם לוסר של ס ה י ל ן ע י מ ס י ח ש מ בזה המאסר שזה נאסר לבד על צד הדסיון זההמשל. ולזה אמר ר׳, ר ז ה י שיש ט ג ב א ן ל י ע י ג ם ס ת א ש ן כ י ש ר ז ד ן י עקיבא בפרק אר ג ג א יכזן ל ם ל י ר ק ש ר ב ז ב ר ז ת כ ן כ , ש ם י ם מ י י מ ר מ א ל ת אי שיש מהזר הגרמים חשםיסיים, זקראם מ . הגה זה התבפ קרא א עיגי p להיותם םפיריים זנקייס סכל עכירות ועובי, ואמנם אמר זה, להודיתא על א שם ת שטה שנקרא מים הגשם חבלתי שזטר חטינתו אשר ת

צד הרטיזן יההטשל, לא שיהיה טבעי בטבע אלז הטיס היםודייס.

מאמר ו חלק ב׳ פרק ח' 427

ם י ס ר ן י ן ב י , שא ן ן רורשי י ק א ר פ ואולם סר, שיאםר בן זוטא ב, הוא נפלא טאר. ת ו ע ב צ ם אלא שתי א י נ ו ת ח ת ט ה י ט ט ל י נ ו י ל ע ח וזה שהטיס התחתונים, והוא החסר השפל, נבדל טהמים העליונים בצורות היסודיות אשר נתן בי חשט יתברך, שכחט חיא כחיי לקבל בל הצורות, זאלז הצורות היסודיות יסצאו להם שתי כחות פועלזת, והס תחוס והקור, ובהם יפעל( קצתם בקצת, יזה דבר לא יםצא לםיס העליינים.ע ב צ ע יאםר בלשזננז על הכת הפועל, אסר א ב צ א זככר ידעת כי הח על ח לו ח ו ת, זאםנם היה זה כן, לפי ז ר ם ח י ה ל ע א ב צ א , ם י ח ל א שהירחוא כלי נפלא לעשזת בז כל דבר, יזח אםנם חיא מ באמצעזת

, וזה םעניינו םבואר. האצבעות אשר נבראו מ וכבר תמצא עוד לרבותינו זכרונס לברכה מאסר סורר. בלי ספק שזהת ו לד ת רבה בררשאלה תו הרקיעהזא הנרם השסיסיי• אסרו בבראשיר ז ב ר ן ה ל ע ט י ל פ ל י כ ב ה בשם ר י ר ז , ר׳ ע ץ ר א ה ם ו י ס ש הץ חן, ר א ה ם ו י ם ש ת ה ז ר ל ז ה ת א ו ה ר ת א ה ש , שבל ט ר ו ט אי ת הארץ• בשנ א ט ו י ט ש ם את ה י ה ל ת ברא א י ש א ר שנאטר בשי ם יהי אור־ בשלי י ה ל ר א ם א י ר ו ס א נ , ש ם י נ ו י ל ע ן ה ט ז א ר כא הארץ• ש ר ם ת י ה ל ר א ס א י ר י ט א נ ט ש י נ ו ת ח ח ן ח ברא( טח ) ר י א י ט ה י ם י ח ל א ר ם א י י ר ם א נ ם ש י נ י י ל ע ן ח ם ו א ר ב י ע י ב ר בם וכזי. חנח חחבאר לך םזח חםאםר שזח חחכם יראה י ט ע ח ש י ק ר ב

ע שנברא ביום שני חוא מחנרםים חשמיטייס. שחpי

פרק שמיני. ת י ש א ר יתבאר גי טה שניגר גתירה ממעשר. ג

כבר ידעת טטה שקרם שהויית העולם מהשם יתברך חיחח מולת זמן, מפני היותה םלא רבר אל רבר. יכן הסכיםו רביתינו זכרונםן דורש י ן, זה י לברבר. שחשטיס וחארץ נבראו יחדיו• אמרו בפרק אח ח פ י ט נ י ט י ף ירי יסדר• ארץ ו ר א ס א נ , ש ו א ר ב ר נ ח א וזח כ. זלזח חזא סמאר ז י ד ח ו י ד ם ע י ם י ה י ל י א נ רא א , קו ם י ק ח ש שסח שייוחס בחזייה חזאת שתהיח נשלמת כששח ימים איני כאופן שיחיה האחר לשני יים אחר, דרך םשל, אכל אסרו זה לתורות על הקריטח שיש לקצת חנטצאיח על קצתם• זהטשל שמניעי חגרמים השמימיים הם קורסים בסבה ובטבע לנרטים השםיטיים, זהנרםים השםיםייט קזרטים בסכה יבטבע ליםידזח ולםה שיחהדש םהם, והנה היסודית קורמים למר. שיחחדש מהם קריטה היולאנית, יהםירכב הזא גם כן קורט קצתו לקצת בזה האופן טהקריטה, ורםשל שהצמח הוא

י ה ת 428 מלח! ו ו

קורם לחי השלמ, ובזה האופן יהיה הבעל חי המימיי קורם לםעופף, והמעופף להולך, והרולך למרכר, וזה שהבעל חי המיםיי עושה ביצה בלחי שלמח, והמעופף עושה ביצה שלמה, וההולך עושה בעל חי בגופו.ם שהמעופף הוא יוחר שלם י י חי ל ע ב ולזאח הסבה התבאר בכפר ה מ־למימיי, וההולך יותר שלם מהמעופף, ואין ספק שהאדם הוא יוחדק פ שלס םשאר בעלי הייס ההולכים. וםזה הצד יוסר הספק אשר ס לקצת הקורסים םרביחיגי זכרוגם לברכה באיזה דבר שוער יזם ראשון דום שגי ויום שלישי, והגה לא היו המאירות נםצאים עד יום רביעי. וזהו עגק אסרם ובחנם לברכה בחתו־ זה הספק, הן הן ם א ורו ת, רוצה לוםר י ע י לא תלאן ער יום רב ן ז ם ראשו ו י ו כ א ר כ ג ש שלא תלה התהוותם בזםן קודם ליום רביעי, אבל הם היו גםצאים ביום ראשק, כי הבל נברא יתד ברצון השם יתברך. ואין ספק שאי אפשרי זולת םה שוכרנו, כי ע י ב ם ר ו ד י ן ע א ל שיובן מעניןאםרם ולא ת הוא בלתי אפשר שנאמר שיהיו הככבים נבראים ביום ראשון נפרדים, זאהר כן תלאן ביזם הרביעי ברקיע, כי הם אינם תלויים בי, אכל הם בעימק הרקיע, יישימם כי היא גם כן םכזאד הכטול, ולזה הוא םכיאר כי המוגה ב תל א ן בכאן הוא ההתיתםות, כי שם התלייה יאמר הרכה

בלשוגגו כזאת חכוגה. וממה שראוי שתדעהו הוא שכל מה שאפשר חרושו םהטכע לפי םה שהטביעו השם יתברך לא יותםה בריאתו לשם יתברך בזה הספור הנפלא, כי הוא יעשהו באמצעות הטבע, ולוה לא ייתס לשם יתברך הויית חצםחים וחבעלי חיים הצחהוים מהעפוש ומזולח םינם, אכל ייחס לשם יחברך בריאת מה שלא יחהוה על המנהג הטבעי כי אם ממינז, כי בריאתו לא ניסינו היתר. דרך פלא, ולזה לא יהס הזית הםחדמה החלקים לשם יתברך, כי די בתנועות הגרמים השםיםיים עם הכח אשר בתםר חשפל לקבל כל הצירות באםצעות הצנחת היסודיות אשר ברא בו אל שיחחוו מזר. חחמר השפל חמחדמי החלקים ואלי המינים םהצמח וחבעלי חיים דנולדים םחעפוש, זזה םמאר למעיין בזה הספר. הנה זהו מהה אשר נזכור בר. חרוש ש ר פ שראינו לחציע קודם שנבאר רכרי זאח ה

העולם, וםחנה נתחיל בבאירה. אמר כי ברא שיח חכריאח, כאשר ביא השם השמים ימה שחחחיהם, זברא בחמר השפל חחחליחיו חראשוניח אשר הם החמר חראשק יחצזרזח חראשונזח לי כסדר, וחס הצירזח ח׳סידייח, כי בחם חיק לקמל כל חצותח אשר אלו היםידיח חם כאופן שחיס׳ד הארצי הוא בשטח השפל מיסוד המיס, ושחאש ושחאייר חס על שטח חסים חעליק —

מאמר ו׳ חלק ב׳ פרק ח׳ 429

הנה בראשית זאח הבריאה כולה אמר השם יחכרך שימצא קולם האור, זהוא עולם המלאכים שהם מניעי הגרמים השמימיים, והכף שרצה זה נהיה, לא נצטרך לשום מעשה. והנה הבדיל השם יתברך בין זה האור, והזא העולם זה הנכבר, ובין מה שילך ממנו טדרנת ההיולי, והוא הגרם השטימיי, והוא החשך בזה המשל, עם היותם שניהם רכר אהד, כי אלו הצורות הם שלמות לגרמים השמימיים. ובזה האופן יהיה הערב והבקר מאלו הגםצאים מררגה אתת ממדרגות הגםצאות, כי הצורהע ב ט ר ה ה א מחאתרתעם מה שהיא לז צורה, כמו שהתבאר במה ש. והגה קרא האור והחשך ערב ובקר ם י ר ר ג אצל ההקירה בעגק הה הםשל הגפלא, עם שכבר יחכאר מ עגץ ההתאהרוח, להוסיף העלם מה שכזה כי םהיום והלילה יהיה מם אהר. ואפשר שגאםר שהרצק מ חאור םדרגזת חלזקזת קצתם םקצת, קצתם יותר גכבד םקצת, וקצתם הולכים מדרגת חצורוז לקצת, כסו שבארט בחםישי םזה הםפר, ולזה יהיה קצתם חשך מחם אל מה שילך מהם ררך הצורה, והם כלם םתאהרים באופן שישפע מכלם גםזם אהר במספר, כמו שהתבאר כמה שקרם. זהנה זכר בזאת הבריאה שהיא נתהדשה כשאמר זה השם יתברך, להורות על הרצון, כי אין אצל השפ יתברך מאמר באותיות וקול, כםז שבאר

הרב הםורה. זאתר ספור אזפן בריאת זאת המדרגה הראשוגה םהנםצאזת התל, ואמר שהשם יתברך אסר שיהיה ת י ג ש למפזר אזמן בריאת המדרגה ה י גרם שמימיי מקצת הגשם הבלתי שומר תמוגתו, ושיהיה גברא טבע מבדיל כין ההלק מזה הגשמ הבלחי שומר תטוגתו למטה מהרקיע. וזה הטבע המבדיל ביניהם הוא בריאת הצורות היטודמח כזה החלק השפל מזה הגשם אשר חוא כה מוכן לקבול כל הצורות, ואולם ההלק העליון מזה הגשם לא ימצא מ זה הטבע, אבל הוא גשאר תסיר על עניגו, זמר. האופן היה ההטר השפל כן, רוצה לוטר מה שגראה טעגיגוהי כן אל טה שזכר , או יהיה שב אמרו י טמציאןת הצורות היסודיות מי ה י ו י בפרשה הראשונה םעגין םציאית הצורות היסודיות בו, ויהיה אטרץ ר א ה כן שבזה האופן היה ההם־ השפל באופן הנזכר תחלה בפסוק ו, ולא רצתה התורה לשוב לה:כיר זה, ברי שלא יהיה ו ה ב היתר, תהו ו מותר ברברים. ולפי שהרקיע הוא שם םשיתף לבל רבר נרקע, קרא השם יתברך זה הרקיע בשם ייהרהו, הוא שםים. וכבר היה תערב והבקר גם כן בואה המדרגה מהגםצאוח דבר אהד, זזה שהגלגלים הולכים םהלך הצורה והשלםות םהיםורות, ובזה האופן הם םתאהרים. והנה לא נאמר כסה שנברא בשני כי טוב, לפי שסה שנברא בו םהגלגליס

430 מלחמית רזי

לא נשלם ערק, ער שיזכר בריאת הבככים ההם / ייה רבד זכרי כיוס. וםה שנברא ם מהעורות היסודיות לחסר ב ו הרביעי, יאו נאסר כי ט השפל אינו נם p ענץ שלם, תה שכבר גכראו בהס אלו הצורית כעבירת י ש א ר ב שאר הצורות אשר החמר השפל בחיי על קכולם. תהו אמרם כ, ואמת קצתם לפי שנברא בו ניחנם, ב י רבה למה אקכתיכ בשנו כ י ט ירצו בזה שבזה הכח אשר לחמר השפל לקבול כל העירית מפני הציתת היסודיות שנבראו מ יקרה לנמצאות השפלות ההפסד וההעדר יקצחם אמת מפני המחלוקת, רצוני כי מפני שנבראו חהפכיס כחמר השפל,, לפי שהם מפני זה מפסידים קצתם קצת• ב ו י ט אק ראןי שיאמר כי כ זקעחס אפרי לפי שלא נשלמה מלאכת המים העליונים והם הגרטים השסיםיים, ילא מלאכת הטיס החחתינים, זהזא החסר השפל, כםז

שבאתי. זראד שתדע שא־ אפשר שנאסר שיהיה זה ההבדל אשר נאמר בזאתה הסא ר מיתר. הפרשה!'ד.בדל בסקזם, שאם היה הדבר p, היה מ תה שהנשם שהלא באמצע הטיס הזא כלי םפק מבתל בק מה שםטעלם י מ ם ל י ן מ י ל כ י ד ב י ט ה י ממנו ומה שמתחת, ולזה יהיה אםת ור ש ם א י ם ן ה ברל בי י סותר אק צורך לו־ וכן יהיה סוחר אסרו וע־ ועוד שכבר יהיה ל לרקי ע ר ס ש ם א י מ ן ה י כ ע ו י ת לרק ח ח מן בתכלית הזתח, וזח כי אחר שעשאו, י כ ה י לפי זאת הכינה אמת ו, יאמנם יצטרך ליה, אלי לא זכר שעשה השם אק צירך לימר שהיה ק יתברך הרקיע, תה יהיה כשאמר ייאסר אלהים יהי רקיע בתזך המים ויהי םבתל בין סיס לםים ויהי p, תה םמאר םאד, ולזהחוא םמארהי כן הוא רמו אל ההוייה אשר ברא השם כחסר השפל, י שאמת ו. יהנה י ובהו ה ץ היתר• ת ר א ה והם הצותת היסיריות הנזכתת בפםיק ו הועילחני התורה חיעלח נדולה כאשר היריע לני שבכאן התאחדות סח לחסר השפל עם הגרם השמיםיי, יזה שאם לא חיח ביניהם התאחדות, היה מחויב שיהיו בכאן שני אלוחוח ישניח האחר מהם בחמר הנלנלים וינהינהו, ואחר ישגיח כחמר השפל, ומזה המקום היה סעוח המאמינים

בשני אלהות. ואחר שהשלים ספור זאת המדרגה השנית מהבריאה ספר מררנה, ואמר שככר אמר השם יתברך שיאספו אל מקים אחד ה ג מ מ ת ר ח א המים אשר היו מקיפת בטבעם כיסוד הארצי כדרך שתראה היכשח, מה אםנם היה כהכרת כשברא בארץ בזה החלק הנגלה רכר יוצא מכדיתתו יגבה על היסוד המיםיי שעור םה, כסו שקדם. ולזה יאסר שהשם יחכרך רקע הארץ על המים, ותכף שרצה השם יתברך זה הענק, היה הרכ־

מאמר ר ח־יק כ׳ פי-ק דו 481

. תזנה קרא השמ יתברך ליבשה ארץ, ואף על פי שר.אp יאמר בכלל ק על כל היסודית בכללם, כםי שקרם, כבר גתיתר שם ארץ לזה היסוד.םי ס ולא אמר , יאםנם אםר י ולמקור• הםיס קרא השם יתברך י סי ס ו ס, לפי שטבע הים םתחלף להתחלף טבע םקיםות הארץ אשר יעברות. תהו אמרם זכחנס לברכה מימיו בהם, כמו שהתבאר בספר האותוה ז ק מ ל ו ר מ ו ר ל ה תלםו , ט א ו ר ה ח א ים א ל ח , ז ח ב ר ח י ש א ר ב כלה ו לעו כ ע ח מ ל י ע ח נ ד ם ע ס ח מ י ר ו נ י א א ל , א ם י מ י ס קרא י חס. והנר. לםרחנו החידה בזה שהיה חוא חיסור א י מ פ ס א מ ה ל י ע ל י ן י ר י צ ס. ועוד ספר שכבר ח י ח ו א המיסיי, יכבד ביאר זד. הפלוסוף בספר ח ידע חשם יתברך שמח שהמציאי מזח חוא סוב, לפי שבו חועלח להזיות ההווח בחלק הנגלה םהארץ, ובעבור זה החכליח המציאי. ואחר זחp צמתיה ההווים םסינס. תכר תחלה א אמר חשם יחברך שתוציא ר חצסח חחסר, זחוא חעשב חסזריע זרע, ואחר כן זכר הצמח השלם, והוא האילן העישה פרי אשר בפרי ההוא זרע יחהזח םמיני, לפי שזח חוא הסדור חנאוח לפי חטבע, ולזר אמר מק חאלן חוא מחר שלם סהצםח, ולזה היי פעולוחיו יוחד שלטוח, תח כי אנחנו נקח ראיח חסיד סהסע לוח. ש פ נ חמםזדריח מחצירוח על חצורזח, כמי שזכר הפלוסיף בספר ה יחנח בעח שאםר השם יתברך שיהיי אלי חצםחים םן חארץ, חמ כמו שרצה, ריצה ליםר שכבר הוציאה הארץ דשא עשב םזריע זרע יתהיח סהירע ההוא מיני עץ עושה פרי אשר בפרי ההיא זרע יתהיה םיני. יידע השם יתברך כי סה שהםציאו טזה היא טיב, ינתיתסה זאת ההייה. יהנה הערביהבקר אשר בזאת המדרגה מהבריאה הוא שי י ליזם השל מתאהר, והמשל כי הנלת הארץ הוא כעביר אלי ההייית, יכן הצםה החםר והשלם הם םתאתרים, זזה שכל הצירות אשר ההםר השפל כתיי על קבילם הם קצתם לקצתם בסדרגת הצורה יהשלסית, ובזה האופןן מזה ו ש א ר יחאחרי כלם ייהיח םחם התחיות אתר, כםי שזכרגו ב הםפר. ואפשר שנאמר שהרצון בזר. שהשם יחכרך אםר שיחיד. אז כחp זה הכח א לארץ לחוציא אלו הצמחים, ויהי כן, רצוני שככר לחן ל וההכנה על דרך פלא, והוציאה אלו חצמ ים בשצמחו ממנח כאלו חיו^ ולזה ה־ו הזרעים האלו נמצאים יחד בעח הבריאה, א נזרעים הזרעים בה ר ש ח ה כל שו כםז הענץ בשאר הנבראים, ילוד. אמר במה שאחר זה ור י ט מ ח כי לא ה ם צ ם י ר ץ יכל עשב השדר. ט ר א ה ב הי סרט י ומסר כבר התבאר כי אחר זאח הבריאה הגזכרח בכאן חיחח ׳חצטיחר..ד ו ק א פ ו ה ר ש ב ץ ר ר א צא ה תז , י ה ה רב י ש א ר ב תהו אםרם כת ו ד ל י ת שם ה מ , תצר. לימר שהוא כמי פקחן בירה. ועיר א ה ר י ב

.t. J

432 מלהמות ודי

, ושהתה שלשה ימים, ראשו! ושני ל ל ת ה י בי ר ב ד ן כ ו ש א ר ב ץ ר א ה ושלישי, והוציאה שלש תולדות, אילנות ודשאים וגן ערן, וכבי־ באחp וסן א לך שהצמיחה אתר ששם השם יתברך כת ההולדה הזאת ב ם •ז. והנה ירע השם יחברך באלי חצםחים שהמציא שהם םזבים,.ולזאת הסבה לא אמר ויברא אלהים דשא עשב ונוסד, כסו שאסר זה בשארם י ה ל ש א ע י ע ו י ק ר ת ה ם א י ה ל א ש ע י הבריאות, ווה שכבר אסר וס י ה ל ש א ע י , ו ם י נ י נ ת ת ה ם א א א לחי ר ב י ו , י חם או רו ח ת שנ אא צ ו ת , אכל אמר ו ם ד א ם את ה י ה ל א א ר ב י , ו ץ ר א ת חית ה א, להורות על םה שברא־ השם יתברך םחצםח לא היה נשלם ץ ר א ה חצםיחה, כסו הענק בשאר הדברים שברא, זזה כי שאר הדברים בראם

שלםי הבריאה ביום הבראם.ח יעש א לחי ם א וראוי שהרע בי לא אסר בםד. שנברא ביום ראשון ו, לפי שהאור חוא צורח לגשם חשסייםיי, יאק לצורה התהוות ר ו הא כעצםוחה, אבל חחחווה בהתהוות םה שהוא לו שלםנח. ואין ראוי שתחשב שלא חהיה הצורה ההיא גקשרח כגשם השםיםיי, םפגי שכבר הזנחה נבדלת, וזה בי בכר בארגו שבהנחחנו אוחד. נברלח אמנם גרצח שהיא לא תעשה פעולתה הסיזהרת לה, והיא השגתה עצסזחה בבל< גופיי, כסו חעגק בצוהת ההיולאניות. יאפשר עור שנאסר כי הסבה, ולא אסר ויעש אלהים דשא עשב, לפי שזח ץ ר א צא ה באסרו ו ח ו הסין סן הבעלי גפש לא ילבש צורה אחרת בתכלית שלסוח הויחו, כסז חעגץ בבעלי חיים. וזה שכבר יםצא בבעלי חיים תתלו/ הכת הצוםת, עה שתשלם הוייתו שלםות סר. ותגיע בז הגפש התיזגית, ולוח חצטרך מ להכגיס החחלה אתרת זולת ההתחלה אשר שם אותה אז^ ולזה יחס זאת הבריאה לשם יחברך־ אבל א ה חשם יחברך בסים ו הצםת לא יצטרך אל התחלח אחרח וולח ההחחלח אשר שם אוחחp להצםית אלו הצםתים, כי אין להם צורת נוספת על א השם יתברך ב

הצםיתה. ואהר שהשלים הספור מאת הםררגה השלישיח םחבריאד. התלת ר ת םהבריאה, ואסר שכבר אסר השם יתברך שיהיו לספר סררגה א גופים םאירים ברקיע השמים, והם השםש והירת ושאר הככבים, ואסגם רצה בםציאותם, להבדיל בין היו־ז ובק הלילה, רוצה לוםר שיתחדשו סהמ כוך. החמר חשפל ךברים מקבילים םצר הים והלילה הםתתדש סהם, וו שכבר יחחושו ממנו כור. האופן ארבע חקופוח מתחלפוח קצתם לקצת. וחנה זה היום והלילה הםחחרש ם ־ם הוא םהחדש סהם םכל אתר מסיני הסנוב הנםגאים להם, ויהיה יום הכככ בהיות

מאמר ו' חלק ב' פרק ח׳ 433

פעולחומה חחלק הנגלה מהאיץ בחכליוז החוזק, ולילו בהיוחח בחכליח החולשה, והמשל כי כמו שהיה יום השמש בהיותו על האופק ולילו בהיוחו חחחיו, כן יהיה יום השמש כהיוחו כמזלוח הצפונים, ולילו כהיוחו במזלוח הדרומיים, ובזה האופן יחחרשו מהשמש ארבע חקופוח

בשנה מחחלפוח קצחס לקצח. וזכר עור ׳שאמגם רצה השם חב ך במציאוחם לחועלח שגיח, והוא שיהיו מהם פעולוח מחחלפוח ייוחדו בהם הככבים קצחם מקצח, ויהיו חככבים לאוחות לאלו הפעולוח אשר ייוחח בהם, יזה אמגם יהיה מהם למועדים ולשגים וימים, כאלו חאמר שבזה המועד יהיה המתחרש לפי מר. שיגזרהו הככב הפלוגי ובמועד השגי כפי מה שיגזרהו הכבב האחר, ער שתאמר שהמושל בזאח השעה הוא שבחי והמושל כשעה השגיח הוא צרק, והמושל ביום הזה הוא שבתי והמושל ביום השג• הוא השמש. וכן העגין בשגים ובשאר המועדים חיוחר גחלים מהשגה אשר חיוחס הממשלה בהם לככב ככב, לפי מה שו»באר מן חחוש למי שהשחמש במשפט הככבים. והוא מבואר ממר, שקדם בחמישי מזר. הספר שאלו שתי הסבות שזכר בבריאתם הם הסבה בהשלמת רבוי ההוייוח בור.

חחמר השפל. וזכר עור שכבר רצה חשם יחברך כמציאוחם לחועלח שלישיח, והוא שיהיו מאירים על הארץ, כי כזה ישלם מציאוח האדם ושאר הבעלי חיים אשר יש לחם חוש חראוח, וזה מבואר מאד. וזה כי בזולח האור לא ישיג רבר הכלי אשר בו יראה חבעל חיים מוחשיו, והגה ראוהו המותשים הוא הכרתי לו מאד, כי הוא מהסבות היוחר גחלוח אל שיברח מהמזיק אל הגאות. והזא באדם עם זה מבוא גחל אל השלמתו במושכלות, לפי שהחחלוח חמושכלוח אמו ם גקגה אותם מן ההוש, והתוש אשר יראה לו בהם מבוא גדול חוא חוש הראוח, תה מבואר מעגיגו. ולפי שכבר רצח חשש יחברך בבריאח הנכבים כדי שיגיע בהם אלו חפעולוח, הוא מבואר שזה היה םבר. אל שהמציאם באופן המחר שלם שאפשר כ־הקורבה וחהחק, והגורל והקטגוח, וחלוף הצבעים נגצוציחם, ורבוי החגועוח ומעוטם, ושאר היבריס הגמצאים בגרמים השמימיים בעבור זח חחכליח, כדי שיגעו מהט אלו חחועלוח באופן חיוחר שלט שאפשר. והגה זכר שהכף שרצז השט יתברך זה גהיה. ושב לשפר אופן זאח הבריאה יאמר שכבר עשה השם יתברך שני המאורות הגדולים, והם השמש ותירה, והגה עשאם יותר גחלים משאר הככבים, לפי שצורך אלו הגמצאות השפלות אל השמש והירת יותר רב מצרכם לשאר הככבים, זלזה תויב שיהיו באופן מהגודל שימשלו בו על שאר הככבים,

28


כמו שקדם, ומפני זה אמר שבכר עשה השםש לםםשלת היום, והירח לממשלת הלילה, והככביס אשר להם גם כן ממשלה, במו שקרם. וזכר שכבר עשאם באופן שישלמו בו מהש אלו התועלות הגזברות, רוצה לומר שיאירו על הארץ כדי שיוכל הבעל חיים לראוח מוחשיו ־ ולמשול ביום ובלילה בדרך שיסודרו ממגו אלו המקרים חםחלפים חמחהרשים בזה העולם השפל בשיםשול זה פעם וזה פעם, כמו שקרם• ולהבדיל ביןאורהככב, והוא עת הייחי על האופק, ובין חשכו, והוא עח הייחו תחת האופק, וכן יהיה אור הככב וחשכו מיוחס אלי התקיפות הארבעה הםחחרשית סכל סיגי הםביב הנםצאים בי, כסו שקרם. !לזה אמרן החשך תמזרח מה שאמר ראש׳נה ר ובי ל בין האו י ד ב ה ל בכאן ו, להוסיף בא• על מה שכיון בזה ה ל י ל ן ה ום ובי ל בין הי י ד ב ה ל ר-םאםר, וזה שהיים והלילה חיח אפשר שיחשב שלא ימין בו אלא ההקף היוםי, ולזה העחיק הלשין בזה המקום אל האור והחשך. ובזהם י ד ע ו מ ל ח ו ו ח ו א ו ל לה תמורת אסרו והי בלי ל ביום ו אסר לםשו, וזה םםה שיוסיף גלוי ושלםות על םה שבארנו ם י ג ש ולי סי ם ום ושגים. םי י ל ם ו י ער לםו ת ו ו ת ו א ו ל י ה בזה הםאםר, רצוגי אסרו ו ואמר אחר כן שהשם יתברך ירע מה שהםציאו םהככבים הוא טוב, ילזה חחכליח בראם, כי סן השקר שישלם םהם זה הטיב בסקרה. והגהח הםררגה םהבריאה םחאחר, יזה שהם כלם א היות הערבייהבקר מ משתתפים כשיושפע םהם גסים אלו הנםצאות השפלות יסדרם זיושרם.ד םהם מפגי הככב ח א והנה הערב והבקר הוא בהם ם שגי צדדים. ה האחד םהם שיתחדשו םמגו יחםים םחחלפים אל זה החלק הגגלה^ ויהיה הבקר העת אשר חחזק בו זאת הפעולה הםגעח ממגו א ה מ^ יהערב העח אשר חחלש בו פעולתו• והגה זה א ה בחלק הגגלה ם העגין מתאחר, ואף על פי שיסודרו בו פעיליח םחחלפוח באופן מה. והאופן ה ש גי היא כי הככביס יתחלפו קצתם לקצת בכבוד וזולת כבר על יחם םררגות הפעולות הםםוררות מככב ככבי והגר עם זה הם מתאחרים כלם, עד שישלם מכללם זה רנמיס הנפלא הגםצא באלו

הנמצאות השפלות.ר ח א והגה בכאן שני ספקית עצומות ראוי שנשתדל בהתרם• ח הוא שכבר יתבאר ממה שאמרנו שכבר המציא השם יתברך אלי הדברים בעבור אלו הנמצאות השפלות, ויהיה אם כן הנבבר בעבור הפחות, וזה שקר עצום אצל הי כמים. והשני הוא שכבר ראוי לפי הסדר הטבעי שתיוחס זאת ההוייה ליום השלישי, כי השמים והבכבים קורמיםן — ונאסרשהכפק הראשו . ם ה בסבה ובמציאות ליסודות וסר- שיתהוה ם

מאמר ו׳ חלק נ׳ פרק ח׳ 435

לא ימצא בהחרו מהקושי עם טה שקרם מהדברים בזה המאמר. וזך. שככר יראה תמיר שהנככר ישלים השפל במה שישפיע לו, ובזה האופן ישפיע השם יחכרך כל הגמצאוח, ולא נאסר מפגי זה שיהיה השם יתברך בעבי הדברים השפ ים ממנו, אבל נאמר שמציאותו הוא באופן מהשלמות שיוכל להשפיע משלמותו לכל הנמצאית לפי מה שאפשר להם שיקבלו ממני• יאםנם מד. שהיא מהשקר היא שיקנה הנכבד שלםיתי טהפתית. ובהיות הענק כן, הנה יסור זה הספק כםה שאומר, זזה שהגלגלים יםגיעיהם נםצאז כעמר עצםיתם, ומפני שהיה יותר נכבך לבעל גשם שיפעל פעולות מה כמה שהוא נעל גשם משלא יפעל אותם, כי היו הפעולות תיות םה לגשםים, זלזלי זה היו גופים מתים, הושמו םתגועעים• ולפי שלא היה ראוי שיפעלו פיעל הבטלה, ריצה לוםר שיתגועעו ולא יתתרש םתגיעתם שים תועלת, והיה כלתי אפשר שיתהדש זה התועלת לעצםותם, לפי שאין בהם כת בעצמותם, הישםז אלי הפעילזת כהם להשלים שאר הגםצאות • ילזאת הםבה היי תםיגות הגלגלים יםםפרם ינציצי הכככים ישאר הענינים הנםצאים בשמים באופן היותר שלם שאפשר להשלים אלו הנםצאית. יהיא םביאר שזה הספק לא יתכן שיותר כי אם כהנתת העולם םהודש, ולזה יתבאר םםנוי הוא קשה מאד, תחש העולם, כםו שקרם. — ואולם הספק השנ וראוי שגאסר בהתרו לפי קצירנו. וגאםר כי בעכור שהיה תכלית המגה כתזרתגז התמימה להגיע הםעיק כה ההילך בדרכה אל ההצלהה האמתית, כמי שכארני בפרושגי לדברי התירה, הגה רצתה להעיד האדם מצר העיון בזח הסחר הנמצא לה בםפזר תיאר בריאת העילם על םורות הםציאות. ובוינה עם זה להעיר אותו מצר העיון שהיא מהויב שיהיה העילם מהידש, יהגה היה יה ממנה בשימה לפניי רבר יעמד בי, יזה כי כםז שההזלך כדרך אט היה בטות שאין בה םכשיל, לא יפליג בעיין בדרך ההוא בלכתי בה, ער שלפעמים יהיה זה םכה שיטה םתכליתה כאופן שיהיה ייתר טוב שיהיה גשאר כמקומו, להיותי מחרהה נדרכו תמיר מהמקומ אשר כמן לכא אליו, ואמנת כשהיה כה מכשול, יפליג העיין כה וישיט השתדלותו להטיח, או למור ממגי אל הדרך אשר תוליכהו אל המקוט אשר כיון ללכת אליו• וכן העגין בתורה, שאט לא היה כה רכר יכיא הארמ לעמר כי, לא היה המעין מפליג בעיון בה, ויהיה זה מגה להמנע ממנו תועלתה. והנה שגוי מדר הבריאה כזה העגק הוא לזאת הםבה כעיגה, זזה שאם חיה נזכר ענין בריאת הככבים קידם הגלית הארץ, היה אפשר לחזשכ שיטעה ייחשיכ שיהיה אפשר שיהיה הגלות הארץ מיוחס אל הככבים, כמו שחשנו הפלוסיף יהנםשכים

2 8 *

436 מלתמוה וד

אחריו, ולזה זכר בתורה תתלה עגק הגלות הארץ קודם שיזמר בריאת הככביט• ילפי שזכר הגלות חארץ וענינו חיח בלתי טכוק בעבור עצםוחו, אבל היא ממק בעבור חיייח ההזיס בז, הזכרה שיזכיר עטו הויית הצםחים• וכבר הוכרה לזה גם להודיע עגין הערב והבקר מאת ההוייה, ושהם מתאחרים. ועור שאם היה זוכר בריאת הככבים אחר בריאת הגרם השםיםיי, היה אפשר לםעיק שיטעה ויהשוב שיחיו

הככבים בגלגלים בעכור עצםותם, ושהתועלת הטגיע מהם באלו חגםצאוח . הם םהם על הבוגר, השגיח, ולזה הפסיק ביגיהם בבריאת הגלות הארץ והצםהים להעיר אותגו שבריאת הגלגלים היחה גשלמת בזולת ככבים במה שיצטרך אל עצםותם, יאםגם היו הככבים בהם לאלו התועלות שזכר, והיתר, התזרה מישרת אזתגי בזה אל םה שגקה טטגו טיפת על החש העולם. ועוד כי םפגי שזכר עם בריאת הגלגלים בריאתז בהםר השפל הצורות היסודיות אשר בהם היה בתיי לקבל כל הצורות,ה חחםר השפל קודם שיגיד םהשלםית הגה לא היה ראזי שיפסיק הםאםר מ אשר חוא כחיי עליו רבר מה, ולזה הזכרה להזכיר הזיית הצםהים, ומפגי זה תויב שיזכיר עמו בריאת הגלות הארץ, כי היא חםכח באופן םה בהםצא אלז ההזיזת בכאן, זאהר זה השלים לספר בריאת מה שהיה

לו להשלים םבריאת הגלגלים, והם הכככים. ואחר שהשלים הספור ביאת הםדרגח םהבריאה, התל לספור םדרגהת םהבריאה בזה החםר חשפל. ואםר שכבר אםר חשם יתברך ר ח א שישרצו הםים גפש היה ושיתהווה עוף יעופף על הארץ באויר על פגי רקיע השםים, וכן היה רוצה לוםר שבבר ברא השם יתברך בזה האופן כל םיגי הדגים הםולידים םיגם גמצאים בםים וכל םיגי העוף הםולידיס םיגם. וידע השם יתברך שםה שהםציאו טזה הוא טוב םאר לתכלית אשר בעבורו גברא, וכבר בראו גם כן באופן היותר שלם שאפשר בבריאתם, עד שםה שגשיגהי טהטיב יההגיגה אשר המציא בבריאתם, ואם הוא רב טאר, בטו שהתבאר בהכמה הטבעית אצל זכרון תועלות איברי הבעל חיים, הגה הוא מזער מעט בהקש אל מה שיש מן הטוב יהחגיגר, ביצירחם. יהגה גחן בהם השם יחברך כה על שיולידו מיגם, וברך אוחם בשיפרו וירכו וימלאו חרגים אח הםים ביסים והעיף יפרה זירבה בארץ. והגה היה הערב יהבקר מאח חטדרגח םהבריאה מחאחד, והערב היא ההי הייחר חסר, כאלו חאםר הדגים על םדרגוחיהם, יהבקר הואיהחי חיוחר שלם םהם, והם העופוח על םדרגוחיהם. וחגה גצטרכי אלי שגי הסוגים מהבעל היים אל הברכה בשיפרו וירבו, ולא הוצרך אליה ההי השלם, לפי שהולדה אלו הסיגים חיא חסרה, כי הם עושים

מאמר ו' חלק ב' פרק ח׳ 437

בגופם אם ביצה שליםה אם בלחי שליטה, זלזח הם צריכים בהילרח םיגם אל השגחח אלחיח גוספח, כרי שתשלם ההוייח ויחקיים םיגם יוחר םהבעל היים ההולך, כי הוא עושה בעלי היים בגופו. וזאח ההשגחח חיא שגחן להם חשם יחברך כלי חשלם בו חילרחם חחסרח. ואולם האדם לא הוצרך לברכת בשיפרה וירבח, כי חולרחו שלםה, ואםגם היה זה על צד הםצוח, רוצח לוםר שחשם יחברך צוהו שיפרה וירבח, כרי שלא ישחה טיגו. וכבר ביארגו זה בםה שאק ספק בו

בפירושגו לדברי החירח, ואק חנח םקום זאת חחקירח.ח ר ח ואחרשחשליס זאח הטררגה מהבריאה ההל לספר םררגה א טםגה. ואסר שכבר אםר השם יחברך שיחיו כל טיגי חבעלי חיים הגדולים ההולכים הםולירים םיגם, וכן היה חצר. לוםר שכבר עשה השם יתברך כל םיגי הבעל היים ההולכים הבלחי מדברים בזה האופן. יכבד ירע השם יתברך במה שהמציאו מזה שהוא טוב, למה שהמציאו בתכלית םה שאפשר םהשלםית, וזה.כי הוא שם יצירתו באופן היותר גכבד שאפשר למה שכוון בו. יאהר כן אםר השם יתברך לעליונים ולתחתוגים שיעשה םהם ארם בעל שכל, ואסר השם יתברך ו.ם כן שיהיה זה האדם באופן םהבריאה שישלטו אישיו בכל בעלי גפש הנםצאים בעולם ההוייה וההפסד. וכן היה רוצה לוםר שכבר ברא השם יתברך בזה האופן את האדם בצורה האגישית הטיוהסת לו, והוא השיל ההיולאגי, ולוה ברא אותו בצלם העליוגים באופן םה, כי הם בעלי שכל, והגה שכל הארס מתיהס באופן םה לשכל העלייגים. זהגה ברא אותם זכר וגקבה, כי בזולת זה לא תשלם ההולדה. וכן ראזי שנבין שיחידי העגק בםה שבראו השם יתברך םשאר בעלי היים. והגה ברך איחס השם יתברך להשגהה על קיומם ושמירתם, ואסר להם שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ייהזיקו בה, כי זח חכרחי לארם לשמירת מיגו, וזה שאם היה המק האגושי^ היה נפםד זה המין, כאשר יקרה הפסר מה א י ר כלו בחלק מיזחר ט להלק ההוא, כמו שחחבאר בהלק הקורם מזה המאמר. ולזאח חסבח היה מן ההכרה שיתהלפו הלשוגית, כמו שבארנו בפירושגו לדברי התורה. והגה גתן להם גם כן כת ביום הבראט שישלטו בדגת הים וכעוף השמים ובכל היה הרומשת על הארץ, זזה כי מפגי שהם כלם בעבור האדם, חייב שיהיה לאדם שילטנות בהם, שאם לא היה הענין כן, לא יהיה םגיע לארם םחם חחכליח אשר בעבורו נםצאו. יאחר כן םפר שכבר אסר לחם ח2ם יחברך חנני ניחן לכט טבע וכח שיחיד. כל עשב זורע זרע ופרי חעץ חזורע זרע נאיחים לכם לםזין, וזה אםנם היה בששם בארם כח לשטח אלו חרברים בשיזון םחם ולחשיבם אל עצם חנזק. וכן גחן


כה וטבע לכל סוגי הבעל חיים אשר על הארץ שיהיה להם זה נאוח למזון עם כל ירק עשב, רוצה לומר שגם עלי הצמחים והאילנוח היה נאות להם למזון. וכאשר רצה חשם יחברך שיהיה זה כן, היה כן כמו שרצהו. ואזלם זכר בכאן זאת הבריאה, כי בה יחקיימו אלז המינים יישמר מציאותם הזמן האפשרי. והנה ידע השם יתברך שכל אשר עשה הוא טוב מאד למה שכוון, ולזה המציאו באופן היותר שלם שאפשר. וכבר, לפי שמה שעשה אותו מהעולם ר עשה ש כלל כזה המאמר בל א השפל היה קצהו בעבור קצתי, ולא גשלם הטיב עד שהגיע אל התכלית אשר בעבורו היה מה שלפני התכלית, וכן הטוב השלם לא נשלם לעילם בכללי ער שיהיה כשלמתי יתמיתי. זהנה הערב והבקר אשר בזאת המדרגה מהבריאה הם טתאהדים, רוצה לומר התי הבלתי מדבר יהתי המדבר, לפי שקצתם הולך מהלך השלמות לקצת. ובזה האופן התבאר שתלקי העולם כלם מתאתרים, ובזה ההתאתדות היה העילם בכללו כםי איש אתד. וככר הודיע אותנו כזה הספור הנפלא שורש אתר נבנית עליו בל חחכמה הטבעיח, והוא שאין בנםצאוח הטבעיות דבר לבטלה, יזהו שהודיע אותנו שכל סר. שעשה השם יתברך מאלו הנמצאות הוא

. ד א ב מ טו וראוי שתדע שכבר אמר באדם נעשה ארם בלשון רבים, ולא אמרא י צ ו ו ריסים, ת צ ר ש , י א הארץ ש ד כן בשאר ההויית, אבל אסר ת הארץ, לפי ששאר החיים לא תמצא בחס צורה בלתי היולאנית, זלזה יחם חיייחם אל היסודוח עם חכח אשד נחן להם אז בפליאח אל שיחיו מהם אלו הדירות־ ואילם האדם להםצא בי צירח בלחי חיולאניח בפנים מה, לא ייחס הוייחו אל היםודוח נפרדים, אבל אל חיסירוח חיוחס הויית תמרי, וחזיית צידתו חנבדלח באופן סה אל העליונים, כסי• שבארנו. ילזח חסצא שאמרו ח נ ח ר נ ש ם א י ה ל א ל ה ב א ח חשו ו ר ה ו זכרונם לברכה בטקיםזח רבים שהאדם נברא סן העליזנים יםן החחחונים, זזה בלו להעיר על שיש לארם שכל יחיחם בו באופן מה אל העליונים. ימפני שזכר בכאן בקצור בריאח האדם להשלים הםפזר בבריאה העולם, שב אחר כן לספר סיחח בריאח האדם, וחשלים אשר גחן לי השם יחכרך להגיע איחו אל הצלחחו הנפשיח, כמז שבארנז זה בפירישני לדברי חחורה אצל המאסר באדם יהירי, יחגחש, יגן עדן, יחבחבים, ולהט החרב המחחפבח. והגה אין חגח מקום ואח החקירה, בי חכויגר

בזה היא לבאר מה שספרה חחירח טחאר בריאה העולם. וראוי שחדע שכבר זכרה החודר. בביאור בספור ההיא שהשכל הנקגה, הוא נצחי. תה שכבר יאשר שהאדם היה לנפש חיה, חצה לוםר שככר

מאמר ו׳ חלק ב/פרק ח' 439

ימצא מההבדל כין נפשו וכין נפשות שאר כעלי חיים, שנפש האדם יש לה כה על שתה־ה הייה וקיימת בעצמותה, מה שאין כן כשאר כעל חיים. והנה לא תמצא בזולת הארם שיתאר הנפש כשהיא היה, ווה שמה שאמר תוצא הארץ נפש היה למינה אין שם ההיה כו תאר לנפש, אבל הוא שם לםוג מה מהכעלי החיים, והם החיות, וזה מענינו מבואר. וככלל הנה אמרו בארם שהוא לנפש היה הוא כהכרה להודיע לנו היחוד שכזאת הנפש מכין שאר נפשות הבעלי היים, ולהורות על זה היתר אמר גם כן שהאדם נברא כצלם העליונים. ואהר כן ביארה ההורה באיזה אופן יתכן שיהיה לגפש האגושית הקיום בעצמותה, וםפרח שהאדם היה בטבע שיקרא שמות לכל בעלי היים, רוצה לומר השם המורה על מהותם, והוא מה שיורה עליו הגרר והרצון בזה, כי בארם כח שישכיל מהות אלו הדברים, ואמר כי כל מה שיקרא לו הארס שם בזה האופן, הנה שמו הוא גפש חיה, רוצה לומר שמושכל המתח התא הוא שכל קיים בעצמותו. ראה איך ביארה התורה שהשכל הנקנהא נצחי, והעידה עם זה שההצלה ה תהיח כציור, לא בהאםתח בםה ת שהיא חאמחה, אכל יהיה זה לה מצר שתא ציור, כםו שבארנו כראשון מזה הספר. ואמנם העירה אותנו מפני זה שקריאת השמזת לדברים הוא ציור, לא אמות, וזה מבואר מאר. זהנה לקהה התרה כזה סזני חבעלי חיים םבין שאר הרבדים הטבעיים אשר בכאן, כאלו תאמר היסודות והמתרםי החלקים והצמהים, והגה חחצלחה המנעת לאדם בהשגת הענינים היותר נכבדים היא יותר עצומה, כםו שהתבאר בראשו םזה הספר• ראה איך ביארה התרה זה העגק בלשון םכואר, והנהי לא נעלם עניני p הקודמים אלא ספגי הסגוירים אשר הושמו בעיגיחם מפני רעות הפלוסוסים נהשאתת הנפש, ולזה סעו האוסרים שהתרה לא העירה בענק ההצלהה הנפשית טעות נפלאה, אכל הקרימה התירה זכירתו,ן מה שיתישר אליו התורה משלמות י לפי שבזזלת זה לא יהיה תועלת מנ הנפש בעיון אשר תכליתו ההשגה לבר, אבל יהיה זה ההשתדלות ממנה לבמלה, ולזה חויב שתקתם התרה ההודעה כענין ההשארות הנפשיי, כיא התכלית אשר בעבורו ראוי שישתדל כל םשתרל בקנק שלסוח הנפש. ת ובכאן נשלם באור הספור בסררנות הכי־יאה כעת הדוש העולם• ולפי שבכאן מדרגה שביעית מיהם השם יתברך לבריאת העולם, והוא שמירתו אותי תמיר על זה האיפן שהוא מ, לפי שזאת הפעילה איגה כמדרגת המלאכה אשר נעשה אותה כאומגות שלא תצטרך אל הפועל אתר ההשלמה, אכל היא צריכה אל הפועל תמיד, וזה אמנם יהיה כשיהיה לו תמיד השק גפלא על זאת ההשגח הגכבדת שבהשגוח ומפני החשק הנפלא


ח ההשגה הנכבדה יחשקי םגיעי הגרמים השמימיים א שימצא בשבע מ אל שיושפע םהם המיר מה שיושפע באלו הנייצאות, כי מן חחשק שיהיה להם זה החשק הנפלא מצר הגםוס החסר אשר כנפשם, אבל יהיה בחברח להם זה החשק הנפלא מצד מה שהם ישיגו שזה הגםוס חחםר אשר בנפשם חוא חלק מהנםוס השלם אשר אצל השם יחכרך, וישחעברו מפני זה החשק אשר להם ממיס אשר בנפש חשם יחברך לחניע גלנליהם המיר באופן שישפע מחש נמוס אלו חנמצאוח׳ ואלו יצויר סור םהם זה חחשחעבר לשם יחכרך בזח חענק רנע אחר, היו נפסרוח בל אלי הנמצאות, כי זה ההשתעבר הוא הסבה אל שתהיינה חנועוח הגלגלים תמיר על האופן שהם עליו. ועור כי הם כשיציירו מענין עצמותם שכבר שפע מציאותם מהשם יתברך זםציאזת הגלגלים והבכבים אשר הם דבקים בו בזה האופן הנפלא, יחשקו להדמות לשם יתברך לפי מה שאפשר, ומה האופן שיחשקו להשפיע למה שלםטה םהם להשלים המנה האלהית בסר. שבראם בעבורו בזה האופן הנפלא. ולזה ספר ואמר שכבר נשלמהp וכל םה שבהם משאר הנמצאות, ושהטררגה א ה בריאת השמים ו השביעית םהבריאה היא שכבר חשק השם יתברך מלאכתו אשר עשה, רוצה לומר הםושכל םהםלאכה, והוא נםום הנםצאות וסדרם וישרם. ובזה האופן הםשיך השם יתכרך הםציאות, ולא נצטרך לעשות בו בסו אלי הםציאות בזה האופן שהוא בו, בםה שימצא לםניעי הגרםים השטיםיים תמיר מהחשק להשתעבד לשם יתברך להניע גלגליהם בזח האופן אשר ישלם מ נםזס אלו הנמצאות. ולזאת הסבה ברך השם יתברך היום השביעי וקרשו בעת נתינתו התורה לישראל להעיר על ענק חרוש העולם, וזה כי בזאת המדרגה השביעית מהבריאה שבת השם סע ות כסו אלו רפעולוח שפעל בעח חרושו העולם, והיא זאת המלאכה אשר ברא השם יתברך לעשות המיר המציאות לסי מה שהוא בטבע אשר נחן לו בעח הבריאה.ל דוד. ואם כ ת ם מענק החשק, כמו ו י ה ל ל א כ י ורנה פירשנו ו, היה חסר נפש, כי זה הפעל הוא אסר אוסר שאם היה הדבר קל כ ת , וכסו ו י ש פ ה נ ת ל ה עם כ פ ס כ נקשר תסיר עם נפש, כאמרו נ דור שענינו זתכל נפש דור• אסרנו לז שזה אםנם יתכן כשיהיה החושק מורכב סגוף ונסש, כסו הארס, וזה שהוא ראוי שייוחס זרי חחשק לנפש שהוא החלק םםגו שאפשר שיייחס לו החשק והמסף, אטגם השם יתברך אין בו חלק ייוחס לו לברז החשק, בי איגו םורכב, ואח ייוחם החשק אשר הוא חשק אליו בעצםו, לא אל חלק םםנו. ואפשר שנאמר שהרצוןה שהוא ש ר ע ש ו א ת כ א ל י ם ע י ב ש זם ה ם בי י ה ל כל א י באםר ז השלים בזאת המדרגה השביעית םלאכתו אשר עשה במה שהוא נותן תסיר

מאמר ו' חלק ב' פרק ט׳ 441

מההשתעבר לו למניעי הגרמים השמימיים :זצר עוצם מדרגתו במציאות אשר היא םבה שיתלקו אליו תמיר מגיעי הגרמים השמימיים, ויניעו מפני זה גלגליהם בזר. האופן אשר ישלם בו גמום אלו הגמצאות. והיה העגץ אתר איך שיפורש מאלו הפרושים, אלא שהכאור האתרון הוא יותר נאות לפי מה שנתשוב. זהגה זאת המדרגה השביעית היא המתמדת אשר לא תכלה ולא תפםק, כמו שבאמו במה שקרס מענץ העולם שהוא

בלתי אפשר ש־פםד., והוא ת י ש א ר ה ב ש ע מ הגה זהו שעור מה שראינו בזה המקום מ בעינו מה שהביאנו אליו העיון םעגי; תדוש העולם• והיה ראוי להיות כן, בי הוא בלתי אסשרשתיםר לנו התורה דעת כוזב, ולזה היה מתויב

שתהיה התורה םםכמת אל מה שהתבאר חיובו במופת. ואתה המעיין ראה איך נפלינו כבאור זאת הפרשה מכל םי שקדמנו, עד שלא יתכן בשום פנים היות ביאורה וילת מה שזכרנו. וזה ממה שלא יסכל המעיין ברברינז, חה כי זאת הפרשה מעירה עלינו, אם מצד הלשון אם מצד הםרור, שזהו ביאורה בלא םפק. ולא רצינו להאריך הםאםר לבטל באור מי שקרםגו בה, לראותגז שזה יהיה םותר אתר הגלות האםת והערת הפרשה עצמה על שזהו באורה כלי םפק, עם הוראת בעל הריב

לא גצטרך לערים. וראוי שגחן חורה נפלאה לשם יחברך בהמצאו זה ־ ספור הגפלא לגז אשר העיר עינינו, והיה סבה אל שנמצא האמת בזאת החקירה הםישרח

הנפלאה אשר בו אל זה, כסו שהחבאר םדברינו.

פרק תשיעי יתגאו־ גו טי. שילל ייך ימושיס טעגין הגפלאוד..

ואחר שכבר חחבאר בסד. שאין םפק בו שהעולם נחהוה אחר שלא היה נםצא, והיה םבואר שהנפלאות אשר נחפרםם מציאוחם םדברי הומרה וםםפורי דברי הנביאים יהיה תדושס בהכרת מםוג ההדיר! הזאת באופן מה, חה כי לא יהיה בה ההווה הווה םרבר םוגבל, כםו הענין בהדיה הטבעית, הנה ראוי שנתקור בכאן םעגיגם לאיזה תכליח יחיו, ובאיזה מהדברים יתכן שיהיו וכאיור, םהם לא, ומי הוא הפועל ביאת ההזייה, כי כאשר השננו זה םענין הנפלאות, ידענו מה שנכספה ידיעתו םענינם. והיא מבואר שהזא ראוי שנקרים בכאן םה שנחפרםם םעגין הםיפתים םספור התורה ומספור דברי הנביאים לקחת םהם ראיה על מה שנרצה לתקיר עליו מזה, כמי שיקדם ברברים העייניים מה שהישנ כחוש םענינים אשר חהיה בחם התקירה לעשות מהם ההתלת מיפה


על מה שישתדלי בידיעתו. וזה שקצת הדברים יתק שיעמר האדם עליהם מן התוש כשירגיש בהם הוא בעצמו לקלת השגת החוש מה שיצטרך כהשלמת החקירה ההיא, וקצתם לא יתכן בהם זה, אבל יצטרך שיעזר האדם בהם מה שהושג בחוש מעגינם לזולתו ממי שראוי לםמוך עליו, כמוס במבטי הככבים,שכבר ו י מ ל ט ב ף במיגי הבעלי חיים ו שעשה ה פ לו סו לקהי הרבה מהקודמים, לקושי הגעת החוש אל טה שיצטרך בהשלמח אלו החקירות, אם לא יעזר האדם בזה במה שהישג לקודמים. והוא מבואר שעגין חגפלאיח הוא מכמו זה הסוג, וזה שאגחט לא השגנו םהם דבר בחוש גובל לעשות ממגוהתתלת מזפת בזאת החקירה, ולזה ראוי שנקבל זח מחקורמים אשר גבטח בהם שיגידו לנו האטת, והם הנביאים בכללם

וחאגשים שהיו בזםגם שגתפרסם להם זה העגין כסה שאין ספק בו. ונאמר שאנחנו כשחקרנו בענק חנפלאזת, מצאנו קצתם בעצםים, וקצחם במקרים • משל מה שבעצמים ההפך הטטה לנחש וחמים לרם ומה שינהג מגהגם, וםשל םה שבסקרים ההפך יד אדון הנביאים מצורעח לשעתה בזולח םבה קורמח יחחייב ממגה על המנהג הטבעי חצרעח ביר החיא, וחחייבש יר ירבעם בזה האופן גם כן כשהיה מצוד. לחפוש חגביא שיער מח שיער על רבר חמזבח שחיח עובר בו עבזדח זרה. וכן היא מבואר שקצח הגפלאיח חגיעח בחם חחזדעח לגכיא, ם א בגביאר. טרם בואם, וקצחם לא הגיעה בהם הודעה לגביא טרם מי סיגים, חמין ר.א ח ר יחבאר בו שהגביא היד. מחפלל אל השם וזה שג יחברך שיעשה זה חםופח, יחסין חש גי לא יחבאר בו זה, אבל מכר שהנביא חיח גוזר שיחחרש זה הםופח, והיד. םחחרש בגזרחו• םשל מה שהגיעה מ ההודעה לנביא כדרך הנבואה חםמח בכללם אשר חדש השם יחברך במצרים ומה שירמח לזר. משאר חגפלאוח, ומשל מה שלא הגיעה מ ההודעה לגביא, אבל סופר שכבר החפלל הגביא לשם יחברך שיביא זה חםופח, הוא םה שהחפלל אלישע לשם יתברך שיכה בסגוירים העם הבאים עליו, וםה שחחפלל אליחז לשם יחברך להחיזח בן האלמגה, ומה שירמה לזה משאר חגפלאוח, וםשל םה שלא הגיעה מ ההודעה לגביא, אבל סופר שחגביא חיח גוזר שיחחדש זה המזפחי ג ם א ל ה י ם איש א והיה םחחדשבגזרחו, הוא םה שאסר אליהו א, יהםופח שעשה ך י ש ם ח ח א ך ו ח י ל א כ א ח ם ו י ם ש א אש םן ה צ ח אלישע םן השםן, וסר. שירםה לזה םשאר הגפלאוח. וגם כן הנה כאשר חפשגי כעגק חגפלאיח מצאגו בהם בכלם גכיא יחכן שייוחסו אליו, וכבר יעזור על זה החפוש מה שמכר בחירה לםשה, כשהיה םבקש ראיח יתאסח ברי לישראל שכבר נראח אליי השם יתברך, סעגין חםופחים אשר

מאמר ו' חלק כ' פרק י׳ 443

ציהי לעשוח בפניהם בדי שיחאמח להם שהיא נביא, ואלי היה אפשר העשוי! הםיפחים בזולה נביא, לא חהיה מזה הענין ראיה לישראל שהיה משה נביא. ואל הקשה עלינו םטופח שנעשה להזקיו; באשר הבה מלאך ה׳ במהנה אשור מה שהבד, בי בבר היה שם ישעיה, והוא יעד לחזקיהו זה הענין. ובן מה שהשםיע השם יחברך •מהנה ארם קול רכב וקול סוס ונסו םפני זה ועזבו אהליהם, הנה בבר היה שם אלישע, והוא יעד זה הענין בםה שאמר שכבר יהיה כשער שוםרון ביום ההוא סאה סולח בשקל יםאחים שעורים בשקל. ובן םה שעצר השם יתברך בעד בל רחם לביח אבימלך, יננע אח פרעה נגעים נחלים על רבר שרדי, הנה היה שם אברהם שהיה נביא. ובכלל כשחהקור חםצא בבל חנפלאוח אשר סיפרו בחורה ובדברי הנביאים שהם נעשו אם על יד נביא אם כעביר הנביא, עד שלא ימצא אהד מהם שלא יהיה בהרוש םביא סה לנביא. ונם בן הנה באשר הפשנו בכל הנסלאיח, םצאני בלם על צד ההטבה יההנינה יחחשנחה, יזה אם להקנוח אםינה סובה, אם להקנוח סוב נופיי, אם להציל םהרע, וזה אם מרע נפשיי, אם מרע נופיי• משל מה שהיה לחקנוח אמונה סיבה הטופחים שעשה משה לישראל כדי שיאמינו שהיא נביא ישיאמיני בשם יחברך, וחםיפח שעשה אליהו ברי שיאםיני ישראל כי ה׳ הוא האלהים, ושאר חמופחים שינחנז סנהנם • וטשל מה שהיה להקנוח טוב נופיי מיפח הטן שנעשה על ידי םשח רבינו עליי חשלום, יטופח כר חקםח וצפחח חשםן שנעשה על יד אליחו, ושאר חמופחים שינהגו מנהגם • ומשל מה שהיה לחציל םחרע קריעח ים סיף, והבאח םלאך השם יחברך במחנה אשור, ושאר הםיפחים חנוחנים מנחנם. ולא חקשה עלינו מםיפח בליעח הארץ קרח וערחו ושאר הםיפחים הנוהגים מנהגם, בי זה גם בן היה על צר ההטבה וחחשנחה על ישראל, ברי שיבנעי כלם לשמוע רברי השם יחברך אשר רבר ביר משה עבה. ובזה חמצא בשאר דסופחים בשחהקור, לפי בהם שהם בלם םבוינים לחכליח סוב, וראוי היה להיות כן שחםופחים הם בהכרח םסודרים משכל, כי כבר יחהדשו כהם עצמים, כמו שזברחי, ונוחן הצורה צירה נבדלח, כסו שיחבאר םהענינים ההוים במלאכה, והנה אין מדרך הצירה שיניע םםנה כי אם טיב, ואםנם הרע

יניע מפאת התמר, במי' שהתבאר במה שקדם.

פרק עשיריר בו טי הוא הפועל הנפלאות ואיך ישלס זד. טםנו. א ב ת י

יאתר שהצענו זה הענק מענק הנפלאות, הנה ראוי שנהקיר מי הוא


הפזעל לנפלאזח, כי אי אפשר להם מזזלח סזעל. זזה כי מפגי שכבר נמצאם כלם לתכלית טוכ, והיה זה ממה שימהר בו םה שהוא מפעולה פועל מצר מה שהוא מפעולת פועל, כמי שהתבאר כמה שקרם, הגה מבואר שכבר יהויב שיהיו הגפלאות מפעולת פועל. ועור שכבר ימצא בנפלאות שיתהרש בהם הבעל היים, כהתהדש הגהש מהמטה, והוא כתכלית הבטול שיאמר שיתהדש הבעל היים בקרי או מפאת גפשו, עם מה שימצא ביצירהו מהשל, ות הגפלא. ועור כי ככר תגיע בחחשם הודעה לגביא, מה לא יתכן שיהיה אם היה הרושם בקרי ובהורםן, מה מבואר מאר ממה שקרם לגז בזה במאמר השגי מזה הספר. ובהיות העגק כן, היא מבואר שהגפלאות בהדושם הם מסוג הפעזלזת אשר בחרוש שאר הדברים אשר בכאן שיכללם גםוס הגמצאות וסדרם יישרם, יזה שהאימגית, דרך משל, אשר יהיה בהדוש הגהש מהמטה לא ישלם אס לא ביריעת גמוס מציאות חגחש וסרח וישרו, כמו שלא ישלם חעשיתז מםיגז במלת זאת הידיעה־ ובהיות חעגין כן, חגח הוא מבואר שאצל הפועל הגפלאות יריעה באופן מה בגמוס אלו הגמצאות וכררם וישרם. ובהיות העגק כן, הגה יראה שלא ימלט העגין בזה מחלוקח, אם שיהיה הפועל הוא השם יתברך, כי לז תמצא יריעה בנטיס הנמצאזת, כם> שקרם, או שיהיה הפועל השכל הפועל, כי לו גם כן יחער, מה בגםוס אלו הגמצאית השפלות, או שיהיה הפועל הגמא, בי אצלו גם כן ידיעה מה בגמיס אלז הגסצאות השפלות. זהזא מבואר שאין בכאן פועל אחר יתכן שתימחס לז זאת הפעילה, מה כי אי אפשר שנגיחח אחר ממניעי חגרםים חשמיםיים, מפגי שאגחגז גמצא אלז חפיעל מ הפעולות מסוג הפעולות שישתתפו כלם בחרושס, יאי אפשר שייוחס חרזשם לשכל אחר זילת אלז, כמו שיתבאר מרברגו במר, שאחר זה. ולפי שההקרמית הצידקזת הגםצאות לגז בזאת חחקירח חם סעטזת, ולא יוכנו לגו כי אם בקושי עצזם, זבל שבן שייסיף לגי קישי במציאותם מפגי שלא מצאגו בזה לאהד מהקודמים דבר, הגה ראוי שגקרים תהלה כל ההקדמות אשר ימצא אצל מהשבתגו המקיימות חלק הלק מהלקית ההקירה והמכטלות אותם, כי בזה יוכנו לגו הקדמות רבות, א הסותר מ ויקל לנו לברור הצודק מהבלתי צודק, כםז שזכר הפלוסוף בספר הגצו ה, עם שמה היישרה להגיענו אל האמת בדרוש ההוא באופן שלא ישאר מ ספק, כי המהשבות המקבילות אשר לגו בדרוש האהר הם ממהה הדרוש, ולא שיתגו לגו ספק ברחש ההוא, ואם גתבאר האמת מ גתבאר נטול המהשמת המקבילית לי הגםצאות לגו, הגה גשארגו גבוכיםה הרחש יריעה בז, זזה כי היריעה השלמה בזה הרמש, ולא תהיה לגז מ

מאמר ר חלק ב׳ פרק י׳ 445

ר ח א ה ש מ תהיה ברבר כשלא ישאר מ ספק, בסו שזכר הפלזסזף ב. ע ב ט ה

(נאמר שככר ימצא לכל אחר םאלז חחלזקזח פנים םההראזח, זזה שכבר ידםה שיהיה םחרב שתהיה הזיית הנפלאזח םיזחסח לשם יחכרך, לפי שחחזייה בהם חיא ממין ההזייה הרצזנית המיזחסת לשס יתברך בבריאת העזלם, יזה ממאר מענק זאח חהזייה. זעזד כי מפגי שהשם יתברך סדר זח הטבע הנםצא לנםצאזת כלם, הנה ראזי שלא יםשזל אחר םהט לשמח הטבע (הסדיר ההיא זזלת השם יתברך אשר םדר להט זה הטבע. (הנה זה הענין כסי הענק בטלך הגריל הםסרר נםיסים לשריי יתגהגז בהם דנהימ בהם אשר תתתיהם, שהיא םג אר שלא ימשיל אהד םהם לשמת הגמיס ההזא, אבל הטישל על זה היא המלך המסדר הגסים. זממה שיעזיר לזה הדמיי הזא שכבר תמצא כל המיפתים המכרים בתזרה יבדברי הנביאים םייתסים אל השם יתברך, זזה םבזאר סעגיגם. יכבר יראה גם כן שקצת רמתיגי זכחגם לברכה הםכיסי שהפיעל בגפלאית היא השם יתברך, ילזה אסרי בעגין מכת

ך יגיםר. א ל לא ם י י ג , א ם י ר צ ץ ם ר א כמריח (עברתי ב יכבד ימצא גם כן פגים מר׳הרא(ת כשהשכל הפיעל היא הפיעל באליא מגעת משכל הפזעל, הגפלאית, זזה כי מפגי שההירעה בגמאה ת כמז שהתבאר במאסר השני מזה הספר, הזא מבזאר שהשכל הפיעל מדע תחש אלז הנפלאות, זמר. האזפן יזדיעם לנביא• יבהיית הענק כן, היא םמאר שהשכל הפיעל הזא פועל הנפלאות, מה שאם היה םיוחס חדיש אלי הנפלאיח לשם יתברך לבד על צר הרצק, לא היה אפשר שתניע הידיעה בהם לשכל הפיעל, כי אק לחחשם נסים יסדיר יתכן שתחיה בי ידיעה לי. יבכלל הנה ספני שהפזעל הנבדל פיעל םה שפועל ספני הידיעה אשר לי בנסים ההזא, זהיתה אצל השכל הפיעל יחער. כתחש הנפלאות, הנה ראיי שיהיה היא הפועל אותם. ואילם אסרנו שיש לנפלאות גסים םיגבל, כי במלת זה לא יתכן שתפיל ההודעה בהם, כי ההודעה תהיה בדברים הםונכלים וםסזררים מצד םה שהם םיגבלים ימסזדרים, כמי שהתבאר במאסר השני םזה הספר. זעיר שהוא בלתי אפשר שתהיה לשכל הנבדל ידיעה ברבר הפרטי בפה שהיא פרטי, ילזה היא מביאר שיש בהכרת לנפלאות נמיס מלל, (תניע הידיעה בהט לנביא במיפת הפרטי על האופן שהתבאר במאמר השני מזה הספד מהנעת יריעת הדבר הפרטי מהשכל הפזעל. ועזד בי אלי הפעילזת נםצאם כלם באלו הדברים אשר בכאן אשר תיזתס הפעילה בהט לשכל הפועל, וזה שאתה לא תמצא, דרך סשל, שיהודש אתר בריאת העילם

446 מלחמות ת

ככב טה בגרם השמיםיי על ררך פלא, אבל תמצא כשתחפש בזו! שכל טחחדש טחגפלאות, יהיו עצטים או טקרים, הם כלם באלו הגמצאות השפלות ־ ובחיות העגין כן, הגה היא טבואר שהוא ראוי שיהיה הפועל בהם השכל הפועל. ועור כי טפגי שהיה תחש הגפלאות להשגחה ולהסבר לאלי הדברים אשר בכאן, והיה השכל הפועל הוא הטשגית בהם בהכליח טה שאפשר, הגה ראוי שתיוחס זאת ההשגהה לו, וזה שאם היהה ואת ההשגחה לשכל אהר, הגה טפני שהיא הולכת באופן טה מהלך השלטוח אל החשגהה אשר ישגיה בה השכל הפועל באלו הדברים.. הגה יהויב בזה השכל השגי שידע הגמוס אשר בגפש השכל הפועל שתסודר טמגו זאת ההשגהה באלו הדברים, כי אי אפשר שירע טר, שישלים הדבר, אם לא ידע טה שהוא שלטזת לי, זזה טבזאר בגפשו • ואס היה העגין כן, הגה יחויב שיהיה זה השכל השגי הפועל אלו הדברים אשר בכאן, טסגי שיש לו יריעה בשלטוח בגטוס הדברים אשר יסודר טציאותם ממגי, ויהיה טררכו שיגיעו טטגו פעולות באלו הרבחם • לזה

הוא טבואר שהשכל הפועל הוא הפועל באלו הגסלאות. וכבר יטצא גם כן אופן טההראות כשהאדם הוא הפועל בגסלאות, זזה כי מפגי שוה הרצון אשר הוא החתלת הדוש הטופת הוא טתהרש, והיה בלתי אפשר שיוגת רצון טתתרש לשם יתברך זלא לשכל הפועל, והיה אפשר שיוגת לארם רצון טתהרש, הגה ראוי שיהיה הארם היא הפועל, ואסגם היה אפשר בז זה, כאשר יודע בגמום אלו הגטצאות שעור גדול, ושב באופן מה במדרגת השכל הפועל מצר הגמום המושכל אשר בגפשו, ויקרה לו או שיפעל פעולות םתיתםות לפעולות הגברל, ויקרה לו תדוש הרצון מצר היותו רכק בתמר. וכבר תעמוד על ציור זה העגין כשיתבאר לך קלות התפעל ההמר המיותר מצורתו המייהדת, וזה שכבר תמצא שיתתרש האדמימות בביישן בקלות גפלא, מפגי הפעלות הגפש מהבושה. ובכלל הגה השמע ההמר המיוהד לצורה המיותרת הוא גפלא מאד, כמו שוכרגו במה שקרם, ובזה האופן יתכן שיצוייר בארם, כשהיתה צורתו מקפת באופן מה באלו הדברים השפלים, שיתפעלו ממגו באופן שירצה, וזה שכבר יהיו לו כלם במדרגת התמר המיותר אל הצורה חמיזתרת. וכבר יעזור לזה הדמוי מה שגמצא מחגאי הגפלאות שיהיה בהם מבוא לגכיא, כי הארס הגכיא הוא היורע מאלו הגמצאות יותר משאר האגשים, ווה היה בשישלם לו ההתבודדות לשכל םבץ שאר תלקי הגפש ליתרון שלמותו וחוזק השתמשותו בפעולתו אשר היא ההשגה. ועיר שככר גמצא שכל אשר היתר. שדרגת הגביא יותר גבוהה יהיו המפתים הגעשיס על ירו יותר גפלאים, וליה העירה התירה

מאמרי ו חלק ב׳ פרק י׳ 447

שיש הבדל נפלא בין הםופחים שנעשו על יד משה רכינו עליו השלום ובין המופתים הנעשים על יד זולתו, וזה םטה שיורה שרנביא הוא הפועל הנפלאות. והנה ירמוז שכבר נטה לזה הרעת התים רביא זכרונו לברכה, וםפגי זה תשב שהוצרך משה ר ז ן ע כ ה ם א ר כ א להכות כמטה פעמים להוציא הגזים, כי בפעם הראשונה לא היה מתנודד בהשגתו הכוללת מפני הכעס שקרה לו, ולזה אמר שכבר שב החלק תלק, וזה כי בעת שלא ישתמש הגביא בהשגתו לא תהיה צורתו

מקפת רק כחסרה המיותר לפי מה שיתשוב זה התכם. הגה אלו הם אופג־ חחראות אשר ימצאו לתלק חלק מתלקי הסותר בזאח החקירה. וכבר יםצא גם כן םה שיבוטל בו חלק הלק מהם, וזה שכבר ידמה שאן ראוי שיחיו־. רשם יתברך חוא הפועל חקרזכ באלו הגפלאוח, שאם היה הדבר כן, יהיה פעל השכל הפועל בזד. העולם השפל יוחר גככד םפועל השם יחברך בו, וזד. כי פעל רישכל הפועל הוא בו טוב חםיר בעצםוה, וזה הפעל איגגו טוב כי אם בםקרה, רוצה לוםר פעל הגפלאות, וזה םנואר הגגות, רצוגי שיחיה פעל השכל הפועל כאלו הרבדים יותר גכבד מפעל השם יתברך בהם. והמשל שהיות הגתשד עצמותו, ואםגם היה טוכ מצד שיקגו מזה אמיגה צ מהמטה איגגו טוב 0 ט־בה מי ש־ראו זה המופת־ וכן היות יד הגביא מצורעת איגגו טוב םצד עצםותו, אבל הוא רע םצד עצמותו, ואםגם היה טוב במקרה להקגות לאגשים הרואים זה אמוגה טיבה. ועוד כי אם היה השם יתברך פועל בזה, הגד. יהיה פעל השכל הפועל באלו הדברים יותר גכבד, םפגי שפעולתו םקפת בהם בבל הזמן בדבקות, ואולם פעל השם יתברך בהם יהיה במעט סן הזםן, ויהיה עוטר כטל םהפועל הםיותס לו ברוב חזםן וזה בתכלית הגגות. ועוד שאם היה הדבר כן, היה בלתי אפשר שתגיע זאת ההודעה לגביא בגבואה, וזה כי הפועל בזאת ההודעה הוא השכל הפועל, כסו שהתבאר כסה שקדם, ולא יתכן שתהיה לשכל הפועל זאת הידעה, אם תוגת השם יתברך פיעל הגפלאות, כסו שבארגז כסה שקדם. ועוד שאם הגתגו השם יתברך פועל הגפלאות, היה םחויב אם שיתתדש לו רצון וידיעה כשירצה לתדש המופת אשר יתדשהו, ואם שיהיה חרוש זה המופת בזה העת אשר יתרש בו מוגבל וםסודר םרצוגו הקדום. והגה המאמר בשיחהדש לו רצין וידיעה הוא בחכליח דבטול. ואם הגחגו שיחיד. הדוש זה המופת בזה העת אשר יתחדש בו םוגבל וםםודר כרצונו הקדום, כסו שיראה שידםו קצח רבוחיגו זכחגם לברכהא ו ך ה ש ברו ו ה הקד ג ח י ה א ג ח בסר. שאסרו בענק דגפלאות שת, ובניה שאמרו גם P שהם גבראו בין השםשות, עם םעשה בראשי

448 מלחמות רו׳

רוצה לומר שכבר נבראו אהר הוייח העולם בששה הימים קודם שיכנס יום השבח, הנה יתהייבו מזה בטולים רבים אין המלט מחם. םהם, שאם היה הענק כן, לא היה צריך חרוש הטופח לנביא, אבל היה מהחדש בבא העח ההוא בזולח נביא, וזה חלוף המפורסם. ומהם, שאס היה הענין כן, הנה לא יםנע הענין בזה םהלוקה, אם שנאמר שהשם סדר לפי רצונו הקרום שיהיה חרזש זה הםזפח בזה העח לא לחכליח אשר בעבזרו נםצא, אבל קרה שיניע םטנז זה החכליח הטוב, יחנה המאסר כשיהיה השם יתברך מסדר חרוש אלז הםזפחים בעת אשר ימצאו בו לא לשום חועלה הוא מאמר מבואר הבטול יהננוח, שאם היה הדבר כן, יהיח השט יתברך פועל פעל הבטלה• ועור שלא אשער איך יתכן שיגיע טהמופתימ במקרה זה התועלת הנפלא המניע טהט. ואם אמרנו שהשט יחברך סדר לפי רצונו הקדומ שיהיה חרוש המופתים בזה העת אשר יתתרשו בו לתכלית אשר בעכורו נמצאו, הנה יחויב מזה שיהיה בטל טבע האפשר• זהמשל שקריעת יט טזף אש היה ידוע מקרם לשם יתברך שיהיה תרושו בעת שנתהדש להטביע הטצרימ ולהקנות לישראל אסונה שלםה בשם יתברך, רינה יהיה מחויב שיהיו מרפים הםצרים בזה העת אהר ישראל בים, ושיהיו ישראל אז בלתי שלםי האםזגה בשם יתברך, שאם לא היה זה מהזיב, הנה אפשר שיתהדש זה המופת נעת ההוא אשר הגבילו השם יתברך, ולא יתהרש םםגז תועלת, וזה כי הםצרים חיה אפשר שלא ילכו אז בםקום ההוא, כי זה םיוחס לבתירתם, זק היה אפשר זה'לישראל. ובבר היה אפשר לישראל שיהיו שלמי האמוגה בשם יתברך קזרם זה הזמן• זכאשר היה זה כן, הוא מבואר שכבר יתהייב מזה שיטתלק טבע האפשר, וזה בתכלית• הבטול. והנה זאת הטענה תבטל גם כן שיהיה השכל הפועל פועל אלו הנפלאות. ועוד כי השם יתברך הוא נמוס הנמצאות וסררט וישרם ובזה האופן יתכן שיהיה פועל הנםצאות־ ובהיות הענק כן, והיה םביאר שהרוש הםופתים היא רבר יוצא םנרר נטוס הנםצאות, לפי שאין לזאה ההוייה הגבלה, אבל יתכן שתהיה םרברים רבים טאר, כאלו תאמר שהתש הגתש יתכן שיהיה בזה האופן טאיזה דבר שיהיה טאלי הדברים, כן העגין בדבר רבר טהרברים אשר בכאן, הגה הוא טביאר שאי אפשר שיהיה הפיעל לזאה ההוייה השם יתברך, לפי שהוא בלתי אפשר שיהיה זה הסדיר גכלל נסריר גםוס הגםצאיה אשר בגפש השם יתברך. וזאת הטעגה תבטל גם כן שיהיה השכל הפועל פועל אלו הגפלאות.

וכבר יתבאר גם כן שהוא בלתי אפשר שיהיה הארט פועל אלו חנפלאיח, וזה שאם היה העגין כן, לא תגיע לו ההודעה בנבואה, אבל

מאטד ד חלק בי פרק יי 449

יהיר. זר. הענק םייחם אל רצינו. ועיר כי הוא םמאר שתא בלתיא הפזעל בזה, לפי שאי אפשר שתהיה לו אפשר שיהיה האדם ת יריעה שליטה בנםום אלו הנטצאזת, כדרך שיהיה אפשר בז שיהיה פועל/ ככר התבאר זה כראשק טזר. הספר ער שנס נטוס אתר מטיני הכעלי תייס לא יתכן שיושג לו בשלטות. ובהמת הענק כן, הנה איךר כן, כסה אני כ יתכן שיהיה פועל, טי יתן יארע. ועוד שאם היה ת תםה לםה היה האדם פועל הדברים היוצאים טנדר נטוס הנטצאזת האלי אשר הוא םושכל לו, וזה כי םפני שהאדם, אם היה פיעל כםז אלו הדברים, היה ׳פועל אותם םצד םה ששכלו םתכירר םבק שאר חלקי הנפש כהשנתו, וםוה הצר היה בלתי רבר בתםר, הוא םבואר שאי אפשר בחרוש הרצק בו שהיא םכח לחריש חםופת לפי זאתא חחנחח שנייחס אותר. לשכל חאנושי םפני חמתו דבק בחםר, כי תא םיתר. יפעל םזח חצר, חד. םמאר םאד, ער שחאריכות נבאזח ת ועזר שאם חיח חענק כן, תר. אפשר כאדם שתשנר. עצםותו, וזח כתכלית הכטול. מה יתבאר סמר. שאוםר, והוא כי םפני שהיה חאדם םושל לשנות אלו חרברים םםנחנם חטבעי לפי זאח חחנחה, ספני היותוא םמאר שכבר יתתייכ םזח שיחיד. יותר פישל לחם כםו צזרח, ת לשמת םציאותז, כאלז תאםר שיעשר. םעצםו נחש, חח כי חזא יזתראפתי כשיחיד. צירח לחפר חממחר, וחנח חסאסר כצורר. שתשנח חסתת ^יא םאםר סותר נפשו, ויד. כי חצורח חוא פח שיכודר א כי ת אשר ת םםנו םחית חרכו־ אשר חיא לו צורח, ולזר, לא יתכן שתצויר בצורר.א לי צירח. ובכלל חנח אם כאני לזכור כל חכפזלים ת שתפסיד פר. ש הפתהייבים םהנהת הארס פועל.הנפלאות, הצפרכנז לפאפר ארוך, ולזה

נקצר זנעפור פזר. על פה שיתבאר בז כטזל זאת החגחח.

ןאהר שכבר התבאר םה שיש פאיפני חחראות לחלק הלק פאלי ההלקים וםר. שיבוטל כי אהד אהד םהם, הנר. ראף שנברר הצירק טהבלתי צח־׳ק. ונאטר שהוא טמאו־ שםה שיבוטל מ כאלו חמענוחא צודק כלי םפק, מה טכואר טרברינו שיחיד. האדם פועל הנפלאות ת כזכרמ אלו הטענות• ואולם םד. שקיים שיהיה האדם הוא הפועל םפני ידיעתו.כאופן םה נטום אלו הנטצאית, ככר התבאר בטילו אצל טאטר בטענות ר&בטלזת שיהיה האדם הוא הפועל בנפלאות וכן םה שקיים שיתה האדם הוא הפועל ספני טה שנטצא טתנאי הםופתים שיהיה שם נביא, ושכל סד. שהיתר. םדרנת הנביא מתר נבוהה היה אפשר שיהיה הםזפת יותר נפלא, היא נם כן םכזאר שלא יהזיב טזהש לנביא רושם א ש שיהיה הנביא פזעל הנפלאות, אכל םה שיהויכ ת

2 9

450 מלחמות ת׳

ה שיהיה לו מבוא בחרוש הדבר טח בחרוש הנפלאוח, ווה שאין כל מ הוא פועל אותו, כטו שימצא לנפש טבוא בהדוש הארמיטוח בביישן, ואינה פועלת אותו, אבל היא מקבלת, וכן יטצא לטות רושם טה בםציאח ההרגש בבעלי תיים אשר לו טור״ ואינו הפועל מה, כטו שהתבאר בספרם. וכאשר היה זה כן, הנה ראוי שנתקור באיזה אופן יתכן י י הי ל ע ב שיהיה לארם טבוא בזה הפעל םוולת שיהיה הוא הפועל, וזהו םםה שיתבאר כסה שאתר זה. — וכן נאטר שטה שנתבטל בו שיהיה השם יתברך הוא הפועל באלו הנטצאות הוא טבואר שהטענות ההם צזדקות בלט או רובם, וזה טבואר טעצס הטענות ההט• ואולט טה שנתקייט בו שיהיה השט יתברך הוא הפועל טפני הדטות ואת ההמיה להדיה העולם המיותםת לשט יתברך לא יהויב בו על כל פניט שיהיה השם יתברך הפועל הקרוב, וזה שזאת ההוייה היא הדיה בתלק םתלקי העולם, והיא מנטצא אל נמצא, בסו הענק בשאר ההוייות אשר יעשה אותם השכל הפועל, והויית העולם הממתםת לשם יתברך היא הוייה כללית, והיא אינה מגמצא אל נםצא. וכן מה שקיים שיהיה השם יתברך הוא הפועל ב£6לאית ספני שהוא סדר זה הנםום לנמצאות, ואק ראוי שימשול אחד םהם על םדירו מלת השם יתברך, איננו נם כן םםה שיתייב שיהיה השם יתברך הוא הפזעל, יזה שאנחנו נאמר שחדוש הנפלאות הוא םעצם הנםום אשר סדר השם יתברך לנםצאות, ולזה היה אכשר שתפיל מ ההודעה לנביא בנביאה, כי ההודעה לא יתכן שיהיה אלא ברברים המוגבלים ומסודרים מצד מה שהם םונבליס וםסזדרים, כםז שהתבאר בםאמר השני םזה הספר. ומזה הטקום תסיר הטענה הםבטלת שיהיה הפועל לנפלאות השם יתברך או השכל הפועל םפני היוח הרושם יוצא מגדר נםום הנמצאות. ואולם םה שנמצא כחוב שיחס פועל הנפלאות לשר! יחברך איננו גם כן מח שיחייב שיהיה השם יחברו הוא חפועל הקרוב, ווה שכבר המצא שכל העניינים המחחישים יחס חכחוב לשם יחברך, ואפילו העניטם שחתחלחם הבהירה חאנושיח,ת דוד, ואםנם היה זה כן, לפי שהשם יתברך חו^ כאבורו כי ה׳ קלל א התחלת כל הדברים הםתהרשים לפי םה שהתבאר םענינו, אלא שאינו הפועל הקרוב להם. — וכן נאסר שהוא םבואר שמה שקיים שיהיה השכל הפועל הוא הפועל כאלו הנפלאות טאלו רטענות אשר זכרנו הוא אטתי שאין ספק בו, וזה מבואר בנפשו טעצם הטענות אשר זכרנו בזה. ואילם טה שבטל היות השכל הפועל פועל אותם טפני היית הנפלאות דכרים יוצאים םנדר נמוס הנמצאות, הנה כבר אטרנו בהתרו כמה שקדם, זזה שהוא םכואר שהם בעצם נםוס הנמצאות, ולזה היה

מאמר ו חלק כ' פרק י׳ 451

אפשר בהם שתניע הודעה לנביא םהם. ואולם מה שבטל שיהיה השכלה אם החש יריעה וחרוש ל הנפלאות םפני שכבר יהויכ לו מ ע הפועל ^ רצון, או בטול טבע האפשר, הנה ראוי שנעיין בו. וזה שזאת הטענה תבטל נם כן שיהיה השם יתברך הוא הפועל־ ולפי שבכאן פועל בהם זולת השם יחברך או השכל הפועל, כי אי אפשר שייוחס זה הפעל לארם, כםו שבארנו, ואי אפשר נם כן שייוחס לשכל אתר נבדל זולת השכל הפועל וזולת השם יתברך, לפי שכאשר הונה הענץ כן, הנה יהיה השכל ההוא הוא השכל הפועל בעינו, כסו שבארנו כסה שקרם, עד שכאשר נייהס זה הפעל לאיזה שכל נבדל שיהיה, הנה יחויב זה הבטולח א בעינו־ הנה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה מזולת שיהיה נכלל מ הטענה רבר בלתי צודק, או שיהיה האדם הוא הפועל־ ולפי שכבר התבאר שאי אפשר שיהיה האדם הוא הפועל, הנה הוא מבואר שיהויב שיהיה נכלל בזאת הטענה דבר בלתי צודק. ובהיות הענין ק, הנה מה הוא זה הדבר אשר הוא בלתי צודק בה, מי יתן ואדע. זנאטר שכבר התבאר בםאםד השני םזה הספר איך יתכן שיגיע מהפועל הנבדל הנעה פרטית או פעל פרטי, וזה אמנם יהיה םצר המקבל, והתבאר אצל המאסרה כי השכל הפועל הוא משנית יותר במה שיקרב יותר למררנתו, ח בר.ש נ וםזה הצר חוייב שחהיה השנחחו באישי האדם מחחלפח להחחלף םדרגוח האנשים בקזרבה וחחק םמררנח השכל הפועל־ והוא םכואר שזאח ההשנהה שיש לו באנשים מצד קירבחם אליו יש לה נם כן גמום וסדר, זימשך זה השעור מן ההשגחר. לזר. האיש, לא במח שהואח המדרגה א זה האיש, אבל במה שהוא אמה איש הזדמן שיחיה מ מהקזרכה לשכל הפועל. וכאשר היה זח כן, והיה מבואר מענין הנפלאוח שהם על צד ההשנהה, הוא מבואר שכזה האופן ישלם ענין הנפלאוח מהשכל הפועל מזולת שתתתדש לו יריעה ורצון. והנה אץ הרושם גם כן הכרתי, כי ככר אפשר שתכלכל הבהירה האנושית זה הנםזס, כמו העגין בשאר הדברים הםסזדרים םהשכל הפועל זםהגרםים השמימיים, כסו שבארנו בםאםר השני והשלישי והרביעי םזה הספר. וכסו ששם השם יתברך טבע כבהירה חאנושיח להשלים מה שחסר סן חטוב םפאת הסדור המסודר מהנרםים השמיםייס, כמו שקרם בשני וברביעי מזה הספר, כן שם זה הסדור בגפש חשכל הפועל מחחשגחה באישי האדם להשלים סד. שהסר סן הטוב םצד הסחר הםסודר םהגרםים השםיםיים.

ובכאן הוחר הספק בטענה ההיא, וזה םכיאר םאר. והנה םפני זה היה םהכרת םציאות הנפלאות שיהיה שם נביא, כי הקורכה אשר לארם למררנת השכל הפועל ירמה שלא ימשך םםנר.

2 9 *

\

452 מלחמות ה׳ ־.

זה השעור םן ההשגחה אם לא היה שכל האיש ההוא באופן מהשלמותp בו שיהיה גמא, ולזה חיה אפשר במופח שיהיה יוחר עצום כל םה m שהיתה מדרגה הגמא יותרעצומה. ובכאן התבאר םי הוא הפועל בגפלאות, וכאיזה ויד יהיה לאדם םבוא בחם, וחוא םח שמגגו באורו בזח הפרק.י א ג והוא מבואר שסה שאמרו רמחיגו זכרוגם לברכה םעגין המופחים הו ברא , ושהם ג ח י ש א ר א עם םעשה ב ש ברוך חו ו ר ק ה ה ג ח הח, הוא םסכים אל םה שהחבאר בכאן םעגין הגפלאוח, וזה בין השםשו שכבר חחבאר בכאן שיש לחרוש הגפלאוח גמום וםרור, וזה הגמוס הוא מםורר כהכרה בהתחדש חעולם. והתבונן חכםחם באסרם בכמו אלו הענינים שהם גבראו בין השםשות, יוה שההיייה אשר תהיה כששח חימים אשר גתיחסר. לחם בריאת חעילם היתד! חלוגית, וםה שנםשך סן ההדיר. ביום השביעי חיח הוייה טבעית. וכבר ירעת שהם יקראו כין השםשות הזםן הםםוצע בין שגי היםים אשר יהיה בו הלק םה םכל אחד מהם, ומה אמרו כבאן שהויית הגפלאות היא כמו םמוצעת בין ההיייה הדצוגית אשר גתהרש ממגר. העולם וביןההוייר. הטבעית אשר גםשך בר. מציאות העזלם אחר חחחרשו. יזה כי םפגי שיש לה גםוס וםרור באופן מר. היא רומה להוייה הטבעית, ומפגי שלא היה המחהדש בה מתחדש מדבר מוגבל, כמו שימצא זה כחוייה הטבעית, הגה היא דומה להיייה הרצוגית. יעיר כי זאת ההיייה מפגי שלא תהיה באמצעוח תנועת הגרםים השמימיים והפעל אשר יתחדש בכאן מגצוצי הככבים, כמו שימצא זה העגק כהוייה הטבעית, הגה היא דומה להוייה הרצוגית אשר גתהדש בה העולם, כי לא חחחדש חםתהרש באםצעות הככבים ותגועת הגרםים השםיםיים. ולזאת הסבה אםח רמחיגו זכהנם לברכה שהדוש המופתי יהיה בזולת אמצעי, בי זה הפעל איגו םסורר מהגרםים השמימיים, אבל הוא םסודר מהשכל השופע מסגיעי הגרמים השםיםיים־ וזהוך וכולי, להורות על א ל י זלא מ ג , א ם י ר צ ץ ם ר א י ב ת ר ב ע אמרם ו שזאת המכה היתר. על דרך מוסת, זלא היתר. םסוררת מהגרמים השםיםיים. ומפני זה אמרו רכזחיגו זכרונם לברכה בכמו אלו הדברים אשר יתהדשו מהשכל הפועל על צר ההשגהה האישית שהמפתהות ההםו ר ם ם ת לא ג ו ח ת פ לא נמסרו ביר שליה. וזהו אמרם שלשה מם, ה של גשםי ת פ , מ ה י ה -של ה ת ב ד שליה ואלו הן מ בים• וחנה רצו בזד. מה שיהיה מהפתח רהם ת המתי י י ה ה של ת ת פ מ של עקרה על צד ההשגהר. האישיית, ומה שיתהדש מהגשמים מפני ההשגחה האישיית, ואולם תהיית המתים, להיותו מהגפלאות היותר עצומות, הוא מבואר גם כן שהחשו הוא מפני ההשגחה האישיית, כאלו

י מאמר ו׳ חלק ב' פרק י״א 453 י

תאמר להקנות לאנשים כלם כעת ההיא אמונה שלםה בשם יתברך/ וזה שכמו שהיה החש הנפלאות על יר משה להקנות לישראל אסונה שלמהת לכו ופד, וסוף י א ת ר ב כ י ה נ בשם יהברך, כאמרואלפרעה כי א׳ כן יר!יה החש זה המופת בזק ההוא ׳ י ה נ ם כי א ת ע ד י המאסר וך אל ו פ ה להקנות לכל האנשים אמונה שלמה, כמו שיערזאמראז אם בשם ה׳ ולעכח שכם אהר. והנה ל א כ ר ק ה ל ר ו ר ה ב פ ם ש עמי אין הכינה בכאן להקור בענק תהית המתים, כי זה ממה שהוא יותר ראוי שתהיה ההקירה בו בפיחשנו לדברי הנביאים ולדברי הכמי תורתנו, אלא שםרר הדברים הביאנו לזה. וכבר תמצא נם ק שרבותינו זכחנם לברכה הסכימו שכל מה שיתהרש בכאן יהדשהו השם יתברך על ידא ו ך ה ש ברו ן הקרו אמצעי, לא שיהיה הזא הפועל הקחב• אמרו אי• וראוי שנבין ה ל ע א של ם י ל מ פ ך ב ל מ א אם כן נ ל עושה רכר א שמאמרם הוא במה שעשה אותו השם יתברך אהר הדוש העולם, לא כמה שעשה אותו בהדשו העולם, כי זה ממה שלא יתכן שייוהס לאמצעי

למי שיאמין בהרוש העולם, וזה מבואר.

פרק אחד עשר יתבאי בי שהיא אפשר שיהחדשי הנפלאיר. על יי יזכם שאי» נביא.

ואולם על יד מי יתכן שיהיה החש הנפלאות, הנה הוא םבזאר ממה שקרם שהוא ראוי שיהיה על יר נביא, שאם לא היה הענק כן, לא היה םופת לישראל שככר נראה השם יתברך למשה םפני םה שעשה משה בפניהם םהםופתים. וראוי היה להיות בן, וזה כי מפני שהעשות הנפלאות הוא על צר ההשנתה היותר נפלאה שאפשר שתהיה, והיתה ההשגחה הואת םצר עוצם קורבת םררנת האיש ההוא לםררנת השכל הפועל, הנה ראוי שתהיה כםו זאת ההשנתה לםי שיהיה םן האנשים כתכליה מה שאפשר מן הקורבה לשכל הפועל ולםררגתו. אלא שכאשר הנהנו, יקשה לתת הסבה בםה שםפת רכותינז זברונם לברכה כםקוםות הענין ק רכים שנתהרשו נפלאות מה על יד הכםי הדורות ההם שלא היו נביאים. ונאמר שכבר ירםה שיהיה אפשר התחרש הםופת על צד ההשנהה לחכם שאינו נביא, כאשר היתד. מדרגתו כהכמה עצוםה. ואולם הסופת שיהיה בזה הענק לנביא כנבואה הוא מפני ההגרה בהחש אלו הנפלאות טרם בואם, וזה כי כבר יתכן שירע הקוסם הרבה מהדברים הםתהרשים אשר הם םסוררים םהגרםים השםיםיים, כםו שהתבאר בשני םזה הספר, ולזה לא יתבאר על כל פגים כםה שיגיד בחחשם שהוא גכיא• ואולם הגפלאות, םפני שאי אפשר שתהיינה םסוררית םהגרםים השםיםיים,


כםו שקרם, הנה םי שיגיד בחחשם קודם בואם בהברה הוא נביא, וכזה האופן היה מופה לישראל שכבר היה םשה נביא בהודיעו אוחם הרושי אלו הנפלאוה טרם בואם. והנה םה שנראה כםפורי דברי הנביאים ככל מה שיתהרש מאלו הנפלאות שככר היה לנביא מבוא כהרושים לא יהויב שלא יהיה אפשר התהרשם על יר הכם שאינו נביא, והנה לא כא ספור םוה הענין ברברי הנביאים לרוהק המצא הכם שאינו נביא כמדרגה מהשלמות שתדבק מ כמו זאת ההשנחה, ועור שככר היו אז נםצאים הנביאים, והיה םה שיתהרש על ירם מספיק, עם שחוא אפשר שככר קרה זה נם p כזםנים ההם, אלא שלא נזכר זה כדברי הנביאים, כי די כמה שנוכר כדבריהם םהםופתים שנעשו על יד הנביאים. ולפי שזאת החשגהה יהוייכ שההיה מתר הזקה כהיות מדרגת הםושגה יותר הוקה, היה שיתתדשו נפלאות יותר עצומות על

יר הנביא אשר מדרגתו יותר עצומה, כמו שזכרנו כמה שקרם.

פרק שנים עשר יתבאר בז באיוח מחוברים יתכן שיתהדשו הנ&י״אות ובאיזה מהם

לא׳ ואיך יתכן שיתהדשו בהם.

וראוי שגהקור כאיזה םהרכרים יתכן שיתהדשו הגפלאות זכאיזה םהם לא יתכן זה.

וגאמרתהלה שככר יראה שאי אפשר שיתחדש רכר םהםהגפלאיתיםשך מציאותו מציאות מתמיד, כאלו תאםר שישתנה טבע רכר םהגםצאות בפליאה שגוי םתםיר לא יפסק, שאם היה אפשר ודי, היה אפשר זה כהכרה, מפגי שאין המסודר מזה מהגרםים השמיםיים טוב כעצםותו׳ שאם היה טוב בעצמותו לא יתכן כו שישתנה תמיר מפגי ההטבה, מה שככר אפשר שיקרה למה שחוא טוב בעצמותו שיהיה יותר טוב כמקרה בעת םה שישתגה הסדור כו, אבל אי אפשר כו שיהיה תמיר כמקרה יותר טוב שישתגה הסחר ההוא, כי לא יתכן כסה שבמקרה שיהיה מחמיר על וח האופן, אכל על כל פגים אס היה, יהיה בםעט סן חומך והוא םמאר שאם הנהנו שהוא;לא יהיה טוב םה שהיה םסורר מוה הענין מהגרמים השמימיים, חנה נייהס תסרון לשם יתברך בשוטו הטבע על זה האופן שימשך ממנו המשך םתמיר זה חחסרון, ולזה הוא מבואר שחוא מחויב בנפלאות שלא ימשך מציאותם המשך מתמיד. ובזה בעינו יקרה כתורה, והוא שככר אפשר שישחנה כה דבר בעח מה, להיוחו יותר טוב כעת ההיא, כמו הקרכן שהקריב אליהו בהר הכרמל כעת אסור הבמות, ומה שירמה לזה, אכל לא יתכן שתשתנה דבר מן התוהר

מאמר ו' חלק ב׳ פרק י״ב 455

שניי מחמיר, בי מה שימצא בי השלמוח והטוב בעצמוחו אי אפשר שיהיה חלופי יוחר טיב תמיר, אבל אם היה, הנה יהיה זח במעט מהזמן ובדרך מקרה. ומזה חצר ימצא חברל עצים בין חנפלאוח אשר יחחדשי על יד הנביא האחר וכץ הנפלאוח אשר יתחדשו על יר הנביא אשר הוא למטה ממנו במדרגה, וזה .בי בל מה שהיתר. מררגח הנביא יותר גבוהה יהיה המיפת שיתתדש על ידו יותר בולל וימשך מציאותו יותר מהזמן, באלו תאמר שהוא מתקרב יותר אל טבע הדבר הטבעי, לחייח הטוב המקרי בו יותר מתיהם אל העצם. ובזה האיפן נמצא הבדל נפלא בין מופתי משה רבינו עליו השלום ובין מופתי זולתו מהנביאים, וזה שמופתי משה תמצא בוללים מאד, חה ממאר מהמכות שהתפשטק ארוך, ענינם כבל הםצריים, ותמצא בחפ נם בן מה שנמשך מציאותו ז במו מופת ר,ק ועמוד האש ועמוד הענן שנמשך מציאותם כםו ארבעים שנה, חה רכר לא תםצאהז זולתי בםשה רבינו עליו השלום, וזה בי מה שעשה אליהו מכר הקמח וצפחת השמן שנמשך מציאזתו זםן םר. לא היה אלא לאשר, אתת, ולא היד. שעור הזמן ההוא ארוך כמו אורך זמן המשך מציאות המן ועמוד האש ועמוד הענן. והנה היה זה הענין כן במשה לרוב התבודד שבלו המיר בהשגתו באופן שיהיה אפשר שימשך חמיר לו מהשכל הפועל זה האופן מהחשגחה• הנה מפני מה שגמצא בחשגחו מחקורבח למררגח חשכל חפועל יוחר ממר. שגמצא מזח לזולתו, חיח חמופח שנעשה על ירו יוחר בולל ויוחר נפלא • ומפגי מר. שגמצא בהתאתרותו עם השכל הפועל מהתמיהות, היו מופתיו מחסירים זמן ארוך. וזהו מה שהעירה התורה מההבדל הנםצא בין הנפלאות שגעשו

על יד םשה רביני עליו השלום ובין הנפלאות שנעשו על יר זולתו. ונאםר עור שאי אפשר שיתחדשו הנפלאות ברברים אשר הציור בםצאוחם סוחר נפשו, כאלו חאםר שישוב השחור לבן, והוא שחור, בדרך שיחקבצו חםקבילים יתר כנושא אחר מצר אחר, כי תכף שנניח רבר גםצא בזה החאר הגה חהיה זאח ההנחה סוהרח נפשה, וזה בי מה שהוא לכן אינגו שהור, ויהיר. אם כן הדבר האחד שחור ובלחי שחור יחד, וזח כחבליח הכטול. וםפגי זה הוא מבואר שלא יחהרשו חנפלאוח בענינים הלמוריים כםה שהם לסודיים, והמשל שאי אפשר שיחחרש משולש ישר הקוים יהיה זויוחיו פחוח םשחי זויוח נצמח, וזה שאם היה אפשר זה, ר.נר. יהיו זויוח זה המשולש שווח לשחי נצכוח ובלחי שויח יהד, וזה שקר, כי הסותרים לא יתקבצו יחר כנושא אחר. ולזאח הסכר. בעינה יתבאר שלא יתתדשו הנפלאות כדברים התולפים םצר טה שהם חולפים, באלו תאםר שיהיה שם יום אתר חולף לא ירד בו מטר בירושלים


ויחחרש אחר זח על דרך הפלא שכבר ירד ר&טר כמם ההוא כחולף בעינו בירושלים, חה כי ספני שכבר יצא לפעל המם ההוא, וחיח בלחי מרד בו חםטר, חנח אם ישוב אחר זה על דרך פלא שיהיה כבר ירד, יחקבצו שני הםקבילים בעח ההוא שנניח שירד בו חםטר חםטר מ ושלא ירד בו בםקום אחר בעינו. ועור כי חםחחרש במר. שחוא םחחדש חוא מחחרש כזמן חעחיר לא בזמן חחולף, מר. מבואר מאד, ער

שחאריכוח בבאורו סוחר. ונאסר עור שאי אפשר שיחחרש סופח בנרםים חשםיםיים, וזח כי כבר־ חחבאר שחשכל חפועל ר.וא חפועל באלו חנפלאית כסו שקדם, ולא יחכן שיחיד. חשכל חפועל פועל בנרםיס חשסיםיים, כי חוא עלול םהם. ועור כי מפני שהיה םציאוח הנפלאוח על צר חחטבח וחחנינח, כסו שחחבאר, וחיה םמאר םסח שקרם שבחשחגוח סרר םה מעניני חנרםים חשםיםיים יחחרש חפסר נפלא לאלו חדבריס חשפליס בכללם, חנח םן חשקר שישחנח רבר סהנרםים חשםיםיים על דרך מופח. ולא יספק ארם עלינו מעסירח חשמש ליחושע, כי אק חכונח בו שחחבטל, ר״ל ם י ס ם ח ו י לא אץ לבוא כ ח ו ם א ח חנועח חשםש, זחער על ז שלא םחר לבוא, וסח שאינו םחנועע לא יחק שיאמר בו שלא סהר חנועחו, אבל יאמר זה בםה שםחנועע לא בםהירוח, ולזוז חוא םמארן דום שתחבםל חנועחו, אבל חכונח ו בע שאין המנה באסרו שםש בג מר. שלא יסור חשמש משיחיה אצלם כנגר גבעק, ולא יסור חידת םשיחיח אצלם כגנר עסק אילון, ער שהשלם נקמח נוי אויבמ בזר. חשעור חמעטי אשר יראו בו חשמש כגגר גבעק וחירח כגגר עמק אילון. ותא םמאר שחשםש וחירח, עם חיוחם מתנועעים תטעחם הנהונה, יסצאו כעד םקום אחר רחב זמן םח, כסו חענק בנבעון ובעסק אילון,, ר״ל שכבר־ רם חשםש ר ם ח ע ר י רום חשסש ו י וחוא סר. שאסר ו בגבעון ועםר חירח בעסק אילון, עד שנשלמו־. נקםח נוי אויבמ, כסו ששאל יחושע, ואםנם קצר תכתוב בזח חםפור כםגחט. ואולם םח שאמר שכבר עמר השמש בחצי חשסים ולא אץ לבוא כיום תםים, הנה המנה בזה הוא מה שאומר. וזה שכבר התבאר בחכמת הככבים חגלוח מבואר שהשמש או אמה כככ שיהיה, כשחיר, בחצי השםים, לא מרגש לו ירידה בכמו חצי שערי חרגש מבואר, אבל יחיר. גברו קרוב להיוח אחר םכםו חצי שער. קורם חצי חמם עד חצי שעה ארור חצי חיום, וזח סמאר כשמבט בגבחו באחד«הבלים העשוים לזה, בסוא חשסש, חאצםחלב וסח שידםה לו, וחוא םמאר שםכח חיום ת וחגר. עד חצי חיום יחחזק פועל השםש וא«־ז, ואז חיום חסים ושל40

!

מאמר ו חלק ב׳ פרק י״ב 457

ואחר כן יחסר סעט סעט, עד שיעדר אות ככלוחו וילך זה כםמכ• וטפני זה הוא טמאר שהתטיטות חוא נטצא כיום כשהיה השמש בחצי השמים, כי ער הז6ן ההוא יהיה אור היום ושלטותו ופעולתו הולך אל ההוספה וחשלטוח, ואחר כן דורך אל חחםתן, ולזה אמר בעח הערבד מ א זד, זזה טטה שיורה שהיום עולה זםוםיף ער חצי ם ר ז כי הי היום, ולזה הוא מבואר שחיים חוא חטים בחצי המם. זהטז טזפחה הזמן הקצר אשר יהושע היר. שהוא אמר שחשלם גקמח גוי אויביו מ לא חורגש בו לשטש יתרה בהמחו בחצי השמים, מהו אמת וירוםה על ב ו ח א כ י ו חלא ח י ב י ו ר ער יקום גוי א ט רח ע י ש ו ט ש חט ו י א כ ב ל ץ לא א ם ו י ט ש י ח צ ח ר חשמש ב ו ט ע י ר ו ש י ר ח פ סע ה׳ בקול ז ט ש ו ל י ר ח א ל ו ו י ג א לפ ו ח ם ח ו י ח כ י א ח ל : ו ם י מ ח: רוצה בזר. שלא חורגש חשמש יוצא ל א ר ש י ש כי ח׳ גל ח ם ל אי מכגגר גבעון לעיגי ישראל, ולא יצא הירח מכנגר עמק אילון ער שגשלסח גקסח גוי אויביו. ואחר כן ביאר הסבה בזה, כרי שלא יחשוב חושב שגחבםלה חגועח חשמש, ואמר כי חשמש חיח כחצי השטים, והיה זח סכר. שלא סחר לררח, כמו שימצא זה העגק בכל יום כשהוא כחמימוחו ושלמותו שלא ימחר אז חשמש לררח, ולזה אסר שלא חיח כיום חחוא לפגי,׳ ולאחריו שישסע חשם לקול איש לעשוח חכף רבר גדול כזר. בזה השעיר הסעטי מן pw, ואסנם היה זה כן רוצה לוסר שחשלם זאח חגקמר. כזר. חזמן הטעטי, כי ח׳ גלחם לישראל. ואולם כירח לא גחן טבח איך יחכן שחעמור כנגר עמק אילון כל הזמן חזר., לפי שעמק אילין היה לפי מה שאחשוב יוחר רחב מגבעון, ולזה יתכן שחעמור חירח שט זטן טורגש טה. וטח שיופיף גלוי ושלטוח על מה שבארגו טזה העגין הוא טה שגזכר בתורה טההברל בין טופתי טשח רביגז עליז השלום לטופת זולתו, ואס היה מופת יהושע על זה האופן שישםגר. מ גטום תגועת הגרמים חשטיטיים, היה יותר גפלא לאק שעור זה הטופת טטופתי משה רמגי, מה טכואר טאד. וטפגי שהוקשה זה העגק לקצת רמתיגו זכתנם לכרכר., להיזתם טביגים טזה העגין שישתנה בו תגועת הגרסים השסיסיים, הםכיטו שכבר געשה זה הטופת על יד סשה רבינו, אלא שהוא סבואר שאם היה העגין כן, לא השסיטה התורה וכת, עם היות קטבה אשר עליה תםוב האסנת הסופתים. וכבר יתבאר לך עור שזה הטופת לא היה שתתבטל תגועת השמש וחירח, כטו שזכרגו, לפי שהוא p השקר שיחחדש טיפת טהטיפתים לבטלה לפי טה שהתבאר טעניגם, זזה שעטירת השטש אם היהח או, לא גמצא ממנה תועלת לא לישראל ולא לזולתם, מה שישראל היו סאסיגים


בגבואה כעת ההיא, ולא סצאנו שהשתדלה אומה םהאוםוח האחרות לשוב לשם יחברך כעמר וה הםזפת, זלא הישירם בזה שום נביא ספני זח חמיפת, כאלו תאמר שיאמר לחס שיאמינו בשם יחברך ייכנעו לעכזרחז, כי הוא ארון לכל הנמצאות, יחמזפח על זח שכבר יבטל השם יחכרך חנזעח השסש, שאם היה הענין כן, חיח נזכר זח הענין, הוא מבואר שאי אפשר שנאמר p בםפור זה המיפת. ובהמת הענין שיחיח זח חטופת םתחרש בגרםים השםיםיים, ואזלם היה הטזפת גצוח ישראל אויביו בזה הוםן הםעטי, כסו שבארנו, וחנח חתועלת שהגיעה לישראל םזה הענין םבואר םאד. ובכאן התבאר שאין הרצוןה הםקום שתתבטל תגועתו, ולזר. גם כן אמרו רבותינז בעמידת השםש מ זכרזגם לברכח בזכירת סופת העםדח חשםש זה התגאי, ר״ל שהיה בחצי חרקיע. אסרו אפילו חעםיר חםח באמצע חרקיע אין שזםעין לז, אמר רב עקיבח חס ושלום אין הקדוש בחך חוא מעםיר חםח באםצע הרקיע לעוכרי רצוגם. ואלו היתה מגתם בהעםרת חםח שתחבטל תגועתה, אז יהיה אסרם באמצע הרקיע מותר, כי הםופת כהעםרתה באיזח מקום שיחיד. םחרקיע חוא אחד בעינו, ואולם אסרו באםצע הרקיע לחזחח שההעמרה לא היתה אלא מפגי המת חשםש באמצע חרקיע, וזח כי בםקום החזא יחכן שיעםד השםש ומן רחב מבלתי שתורגש לו ירידה ולא עליה, כמו שקרם, ורצו בזח שלא יחכן לסי שיעבור על טצזת השם שישםע השם יתברך לקזלו, אם יגביל זמן קצת שתשלם מ חצלחה עצומה, כםז שעשה זה יהושע. ימסה שיעיד עדית אסתי, הגד. לא אץ לבא ת ז מ שלא גחבטלח תנועח השמש לגמרי היא א שלל ממגי מהיתת התגזעה אצל החוש, ולא שלל ממגי חתנועח במוחלט׳ זאם היה בזולת תניעה כלל, היה מחויב שישלול ממגו התנועה במזחלט, לא םהירוו! התנועה לבר, ווה םמאר םאד. ואש ספק עליגו סספק םענק סופת חצל שנעשח לחזקיה, שאי אפשר היותו לפי םה שיחשב םמלח חשתנות םרור תנועת חשםש׳ אסרנו לו שלא חיח זח חםופת בסבת חשתנות סחר תנועת חשםש, שאם חיח חענין כן, לא חיח םיחם זאח התנוער. לצל, אבל חיח םיחס זאת התנועה לשםש, כ׳ תנועת הצל היא רבר נםשך לתנועת השםש. ועור שאם היד. חענק כן, לא, כי לא יתכן ת י ל ע ת עשר ם י ט נ קל לצל ל יחכן שיאםר חזקיהו נ שם שיתבלבל סדר תנועת השםש במהירות חתניעח, כמו שלא יתכן שיתבלבל בחזרחו לאחור, וחטיפת בשני חענינים אחר הוא. והנה הענין בזה המופת לפי מה שאומר. וזה שהמקבל שיש לו קצת עובי בררך שישוב במררנת המראה יראה בו בעצמו הככב, וזאת היא הסבה

מאמר ר הלק ב' פרק י״ב 459

כהאלה ומשח כסו שחחכאר כספר האוחוח• זהנה הענן כשהיד, חחח השםש ירשם מ השםש, ואם היה םחנועע זה הענן כמרוצה, יקרה שיתנועע עסו נצוץ השםש זיראהו כזולח םקומו, כי כבר יחנועע שעור סר, קורם שיסחר. זה הרושם םםנו, וכזה האופן תראה כעמר ענן חחח השםש שיראה נצוץ השםש מולח מקומו חראוי, וזאת חיא חםבה בעינה בסר, שיקרר, בסים חרצים, שיראה חארם תמונתו בהם נכפלח, כי לםהירוח חחנועה יסורו המים אשר נרשםה בו זאת החסונה, ולא תמהה זאת התמונה בהם אם לא אחר שנראה כחלק אחר מהסים• ולפי שכבד ראה יחזקיח תםונת הענן לאתה צר היא, אסר שהא נקל לצל שיטה עשר מעלות לצד תנועת העק ספני םהירח התנועה החיא, אכל יהיה פלא אם ישוב הצל אתורנית עשר טעלות להפך צר תנועת הענן, והנה היה הםופת אז כשנוי תנועת הענן להפך הצד שתהיה תנועתו אליו בעת ההיא שהנמל הנביא. ובכאן התבאר שלא

יהיה הםופת כאלו הענינים הנצחיים. וראוי שתדע כי דעת האחרונים םתכםי תורתנו היא םסכםת לסר, שהתבאר םרברינו בזה הפרק, וזה שכבר תםצאם אוסרים על אמרוו א , ואם ל י ט ו ם מ נ ה י נ ה ל ברא פ ברא ה׳ אם נ ה י א י ר אם ב וp יקרה שיהיה בסבת האיר א א הי, רוצה לומר כי פתיתת פי ה ר כ י העשני והטתילר בבטן הארץ שתקרה סםנו הוייה דיםח לאש ותפתח הארץ בטקום ההוא כשארך זסן זאת ההוייה שם, כמו שחחבאר כספר האותות, ויצא האש םהםקום שתפתת הארץ בו, תח רכר נקרא גיהנם בלשוננו, כסו שהתבאר םעגין ניא כן הינום שהוא סמיך לירושלים.ן כל הרש, רוצה לוםר שאי אפשר שתשתנה ב אי י ת א כ ה והקשו ו, רוצה לוםר שלא א ת ת י פ כ א לאקרו ו ה הטבע םםנהנו• ותרצו ה היה בזה הםופח דבר םחורש בטוחלט, כי טציאת פתיחת פי הארץה האופן הוא רכר יתכן שימצא על המנהג הטבעי, לא היה םחורש מ כי אם כאורך הזטן. והנה זה הענין הוא כמו חענין כשאר הטופתים כשזה, תה כי ההפך הטטח לנחש חיה נעשה טהטבע כאורך נפלא טהזטן, כשיקנה המטה ההיא צורחו ויפשיט צורה ער שיהפך לנחש. והנה הטופח היה בחיותו טח חרש בזולת אטצעיים אשר חיה דרכו שיתחדש על המנהג הטבעי. הנה התבאר מזה המאמר שהם יראו שלא יחכן שיחחרש על דרך המופת אם לא מה שיתכן שית רש על המנהג הטבעי באידך הזמן• ובהיות הענק כן, והיה מביאר שאי אפשר שישחנה על הסנהנ הסכעי סדר תנועת הנדמים השמי יים ושאר הענינים הנמצאים בהם, הוא מבואר שאי אפשר שיפול ככטו אלו העניניס


סופח. ובכאן ההבאי־ באיזה םהרברים יחכן שיהיה מופה, וכאמה טהס לא יתכן, זהחכאר עם זה שהטויפתיט כלם הם ברברים השפלים העחידים

במה שהם עתידים, כי מזה הצד יהיה בהם אפשחח םה.

פרק שלשה עשר •תכאד בו בפה יבחן הנביא.

וראוי שנחקור כסה יבחן הנביא, כי בזה ספק אענו מעם במה שהשרישו מזה ירמיח לחנניה בן עזור.

ונאמר שכבר החבאר בלי ספק בםה שקרם כי הנביא יבחן בלי םפק בחנרחו חרוש חנפלאוח טרם מאם, כי זח מסח שלא יחכן שהשלם היריעה בו כי אם לנביא. וכן יראח טםח שקרם כשני מזח רספר שלא השלם חחורעח וחשלסח כי אם לנביא, זלזח יבחן הנביא אם יםצאו כל רבריו אשר ינידם בנבואח צודקים. זמר. חאופן נודע לישראלח ו ח י ל ו א ו מ יגרל ש ששםואל חיח נביא, מחו מח שספר הכתוב ול סרן א ר ש רע בל י י : ו ח צ ר ו א י ל דבר כ ל ס י פ לא ח ו ו ס חיח עח. כבר ביאר לך כי חו א לי בי ל לנ א ו מ ן ש מ א ע כי נ ב ר ש א וער ב חסבח ביריעחם כי נאמן שמואל לנביא לח׳ מפני שלא חפיל סכל דבריו ארצה. והנה ההבדל בין שחי אלו הבחיטת םבואר, מח בי בחינה בחנרח חרוש חנסלאוח יורע בח בחנרח אחד לבר שהםניר הוא נביא, ואולם זאח חבחינח חשניח לא יתאםח שיחיה נביא הםניד כי אם כהכפל נפלא זשימצאו כל דברמ שיגיד עליהם מבזאח צודקים. ולזאח הסבה חכיא םשה רביט עליי השלום ראיה על היוחו נכיא טה שהניד עליו טהנפלאזח, כי זה טטה שתשלם בו הבחינח בחגרח אחה לבר. ואילם םקום העמן בזה היא טה שיאמר ירטיה שהנביא יבחן ביעודים הטובים ולא יבחן ביעודים הרעים, ווה שאם אםרני שהנביא לא יבחן מעירים חרעים, כי חטן ח׳ ונחם על הרעה, בשיהפך הםקבל עניט באופן שתדבק החשגחה האלהית בו ויסיר םםנו זה חרע, חנח סח גאמר ביעוריט הטובים, האט יתכן שיהיה הגעת הטוב ההיא אשר תגיד עליז לאיש הזהחכרחי, חגה ־בטל הרבה מטבע האפשר. ועוד שאגחנו גמצא ביעוד הטוב שאיגט טהזיב שיגיע, זזה שכבר ייעד השט יתברךך בכל אשר תלך, ועם כל 1ה י ת ר מ ש ך ו מ י ע כ ג ה א ג ליעקב אביט ה ריח טתירא יעקב מעשיו אחיי, ואלי היה מחויב שיתאמת הייעור ההזא חטוב, לא חיח ראוי שיירא יעקב. וגאמר שכברחתבאר במח שקרם שהרע .שיגיד עלמ הגמא יגיד עליו לשמירה שלא ינא ולזר. חתכלית חגיע חחורעח בו• ובהיות הענק כן, חנח כבר יחק שלא יתאמת זה הייעוד, וזח שבחשתרלוח חמקבל לקחת עצות שלא יפול זח המקרר.

מאמר ר חלק כי פרק י״נ 461

עליו או בהטיבו דרכיו באופן שחדבק בו ההשגחה האלהיח, וינעל. זאולם הטוב כשהיה טסודר שיבא לאיש טה, הנה לא prv שלא יגיע, וזה כי הבהירה הושטה באדט לתקן אשר עוותו הטרור אשר טפאח הגרטיס השטיטייט, לא לקלקל טה שיטוהר טטגו טהטוב. ולא הטעא לארט בחירה על הטגהג הטבעי לברוח מן הטוב להטיר טטנו הטוב אשר יעד הנביא שיגיע לו, אבל יטצא לו בטבע חריעוח על בקשחו, לזר. יחיר. רחוק שיחיה טוב טטודר לארם ולא יגיע, וכזח העד יחכן שחשלט מ בחיגח הנביא כשלא יגיע, תה כי אז יחאמח שאינו גביא, שאט היד. זה הטוב טטודר מעד הגרטיט השטיטייט, היה רחוק שלא יגיע. ואולט אט יגיע הטוב ההזא, לא יחאמח מפגי זה שהמגיד׳ היה נביא, כי יחכן שישלם זה בקטט או בחלוט. והוא מבואר מרברי ירמיה שהוא שט זאח הבחינה בכאן בזה האופן שככר זכרגו, רעיני שאם לא יגיע הטוכ

חחוא, יחיח םחבאר לישראל כי חגגיה איגגו גביא. וראוי שחרע שזה הטיב אשר אטרגו שחוא רחוק שיסור חוא הטוב הטסודר םהגרםים השטיםייט, ואולט חטוב חטטודר טחחשגחח חאישיח, חגח יטעא ביעוד בו חגאי, ולזה לא יחויב שיגיע, והםשל שכבר יעדה חחורר. לגו טובות רבוח אם גלך בררכיח על ער חחשגחה האישיות והוא מבואר שכאשר לא גלך בדרכיה, יטורו אלו חטובןח, כטו שאסרהו לי וגומר. ובזר. חאופן חיח חוזר יעוד הנביא ע מ ש ח א ט ל א חחורח ולה לענותו, כי זח חיעוד חיח י עו ו בנ פ י ט ו לא י לישראל, כמז שאמר ו בחכרח מער ההשנחוח חאישיוח, כי לא יחכן שישלט זה הטוב המיר טעד חמרור אשר טפאח הנרמימ השמימיים, תה מבואר למי שהשחטש מעט בטשפטי הככביט, וזה שהוא בלחי אפשר שלא יקרר. טחט בעח טח טחעחיט רע טה. וחנד. חחשנחה האישיח יטצא בר. חנאי בחכרח, כי חיא לא חהיה אלא לטי שידבק בשכל הפועל באופן שחדבק בו זאח חחשנחה. ונן יעוד יעקב היה בחכרח טער ההשנחח האישיח, כי לא יחכן שחשלט לו חשטירח בכל אשר ילך טפאח חטחר אשר מהנרמים השמיטיימ, ולזה חיח ירא יעקב שמא ינרוט חחטא וחטורת . א טמנו זאח ההשנחה האישיח. ואן ראוי שחקשה ממה ש רבותינו זכרונמ לברכה כל יעוד שיועא טפי הקכ״ד. לטובח אפילו על חנאי לא חזר בו, וזה שזה המאטר הוא כשלא יהיה התנאי חנאיעחח כעעסוח, כמו שבארנו זה מענק משה כשאמר לו השם יחברך ז, ל ו ד י נ ז נ תך ל ח או ש ע א מ י ל כ א ד אפי בהט ו ח י הניחר. לי וה לי תנאי בזה היעוד ח י נ יזה שאין ראוי ש אמץ שיהיה אמת ה חטוב, ער שאט יתפלל עליחט, חטור ממגז זאח הטובה, כי זה ממה


שאין ראוי שיאמר, רצוני שיהיה הפועל הטוב מונע ממנו הטוב שיעדו לו השם יתברך, אבל היה •בלי ספק הטא מה למשה, אם לא היהא ט ת ה לי מ ל י ל י ה כ נ מתפלל עליהם, במו שאמר שםואל גם אל בעדכם• ובהיות העגין כן, אץ הכונה בזה ל פ ת ה ל ל ר ה לה׳ מ המאמר אלא שלא ישתדל על הצלתם ולא יפהר שיכלה זרע ישראל, כי כבר יהיר םםנו נוי גדול, ולזה לא סר מטנו זה הייעור הטוב בעבוררה התיר זה הספק אשר זכרנו התפללו על ישראל. והנה הרב המו מבחינת הגביא ביעוד הטוב כשלא יגיע הטוב ההוא שיורה שהיעור הטוב איגו תוזר, וכבר יראה מיראת יעקב מעשיו אהיו שיהיה יעוד הטוב תוזר, כשאמר בפתיתתו לפירוש המשנה כי היעוד שיהיה בו הגביא שלוח לזולתו ליעד להם זה היעוד אינו הוזר, ואולם היעוד הטוב אשר יעד השם יתברך לנביא בעצםו שאינו בו שלות לזולתו הוא אפשר שיהיה תוזר. והוא םמאר שזאת הסבה אינה סבה כזה, כי כבר תשאר עמה השאלה למה יהיה חוזר היעוד הטוב אשר נאסר לנביא בעצמו, ולא יהיה תזזר היעוד הטוב אשר היה בו שלוה לזולתו. ועור שכבר מצאנו יעוד טוב היה הנביא בו שלוח לזולתו, ולא נתקיים, והוא אמרו על ישראל, ולבסוף לכלותו. יכבאן התבאר במה תו ו לה לענ י עו נ ו כ פ י ס ו א י ל ו

זה יכהן הנביא ואיך יבתן בו.

פרק ארבעה עשר נתיר בו קצר. ספקות יקר בעני! הנבואה והנפלאות שפני קצת ספורים בזוי בד.פ

ברברי הנביאים.

וראוי שנהקור בכאן רחתר ספק הזס יקרה בעני! הנבואה ובענין הנפלאות בםה שםופר מזה ברברי י הנביאים ואולם הספק שיקרה מזח בנבואה הוא םה שסופר משמואל שהגיד אהד מותו בנבואה לשאול, וזה הספק הוא שכבר רaבאר בשני סזה הספר שכבר התהדש הדיר הפרטי בנמאה, לא םפני השכל הפועל, אבל מפני הנביא, םפני היות םהשבחו טשוטטת בסרטים ההם• ובהיות הענין כן, איך יתכן שתגיע לנביא הודעה ברבר הפרטי אתר םותו, והנה אין לו אז מהשכר. תשוטט בפרטי העולם, כי כבר נפסדה הנפש ההיולאגית, ועם זה גם כן הוא בתכלית ההטנע שהשפע טסנו אהד הםות זאת ההודעה לאיש אהד ממנו, וזה םבואר םאד. וכמו זה הספק בעינו יקרה בענץ הנפלאווז מענק המת שהתיר. אלישע אחר מותו כאשר שמוהו בקברז, זזה כי הפלא הזה ראוי שהיה החשו על יר גביא, ולא טצאגו שם איש יתכן שייוחס לו זר. חפלא חעצום זולח אלישע, והנר. חםאסר כשיתחדש זה

מאמר ר חלק כ׳ פרק י׳ד 463

ה ח ג ש ה ק ה ב ד ת ן ש כ ת י לא י , כ ת ח ז ת ה י ל כ ת ותו ב ה הי ט ד ל IT י א ע ל פ ה

ע י ג ר ה ב י כ זה כ , ו ה י ל ך א ר ט צ א י י ל , כ ת ו מ ר ה ה ל א ע ו פ ל ה כ ש ה ו מ כ

. ת ו מ ל ש ה ב ו ו ט ה ו מ ע ל י ג י ר ש ש פ א ה ש ו מ ל

א ו ל ג ת נ א . וזה ש ה ש ק י ה ש מ ו מ ר ת ן ה ן אי ו ש א ר ק ה פ ס ה ר ש מ א ג ו

ל ב , א ה א ו ב ג ל ב א ו מ ש ו מ ע ל י ג ר ה ב ל ר ו א ע ש מ ש ה ש ה מ י ה י ה ש ר ו ג

ך ר ט צ ם י ס ק י ה , וזה כ ם ס ק י ה ג ס ו א ן מ פ ז א ל ב ו א ש ה ל ע ד ו ה ת ה א היתר. ז

ת ל כ ב ק י ך ש ר ד י ב ג ו ת הדמי כ ת ל ו ר ר ו נ ת ה ם ה ה ם ב ל ש ה י ת מ ו ל ו ע פ ל

ה י ה ה ז ל , ו ם ס ק ו ה ם ב ל ש י ם ש י ג י ס ה ד מ ה א א ו ב ה ו א ה ה ג ה , ז ן ו י על

ה ב ן ס ם כ , וזה ג ך ל ו ב ק ו א ל מ ס ו ש ר מ א , כ ד א ך מ ו מ ע קולו ג מ ש י ש

ה כ ר ב ם ל ג ו ר כ ו ז ג תי ו רבו ר פ ס ו ש מ , כ ו ל ב א ו ש ת ה ל ו ו ז ל ו ע ק מ ש א י ל ש

א , ל ם ם ש י ר מ ו ע ל ה כ ל ל ו ק ע ה מ ש ה ג י , ה ת ו ת מ ה א ה ז י ם ח א , ו ו ג י ג ע ם

. ו לאשר ר ם א ל ב ו א ר ש מ א ה מ ה ז י ה , ו ו ש ס ג ר ב א ו ב , וזה מ ד ב ל בו ל א ו ש ל

ת א כ י ה ג י מ ן מ א מי ו ן ה י ה העג ז י ש פ , ל ב ו א י ב א ל י ג מ ס א ק י ה ה

ת ו ת ר כ א מו ש ררי י א ז ז ה ל ה ע ו פ י ב ג ו ת הרמי כ ו ה ר ר ו ע י ה ש מ ם ב ס ק ה

. ש פ ג ת ה ו ת ר כ א ן ש י ת מב ו ד ד ו ב ת ה י ה ג ו ה הרמי כ ם ל ל ש י ן ש פ ו א ש ב פ נ ה

, ו ר ת ה ר ב מ א נ ה ש מ ד י . ו ה ש ק י ה ש מ א מ ו י ה נ ש ק ה פ ס ר ה ת ם ה ל ו א ו

, ם י נ י י ם נ ם ש י י מ י מ ש ם ה י מ ר ג ת ה א פ ר מ ש . א ר ה ג ש ה ו ל א צ מ י ו ש מ י כ כ

ו א צ מ , כן י ל ל כ ת ה ר י מ ר ש ת א ק ה מ ה ש ו י א ת ה ר י מ ר ש ת א ן ה י מ ה

ר ה א ק ח מ , ה ם י נ י י מ נ ל ש ע ו פ ל ה כ ש ת ב ו ק ב ד ר ה צ ר מ ש ה א ת ג ש ה ל

ו נ מ ש מ ר ח ת מ ל ה ל כ ת ה ר י מ ר ש ת א ק ה מ ה א ו ו ה ש ה י א ת ה ר י מ ש

. ובזה ת ו מ ר ה ת ו א ג י ש מעג ר ת ת י ה ש מ ה בו ב ת ג ש ח ה ה י ה ת ך ש ר ד ב

ת י ה ל א ה ה ח ג ש ה ן ה י ם מעג ה ר ב א ך ל ר ב ת ם י ש ר ה ע ר י ב כ א ש צ מ ן ח פ ו א ה

ן ו ד ר ו ב ע ר י ש י א ו ג ת ה ם א ג ר ו מ א ה ש מ רעו ב א לז צ מ ר ת ש א

ד ל צ ם ע י ר צ מ ת ה ת א ו כ ה ש ל ד ת ם ש י ת ס ו מ עו עגין ה די ה הו ג , ה י כ ג א

ה י ה י הכן ש ן י פ ו א . לבזה ה ר ה ב נ ב ה א ת ה ו ק ב י ד ג פ ת מ י ה ל א ־.השגתה ה .

ד ו ב כ ו ל ת ו ר מ ח א א ל פ ו זר. ה ג מ ר מ ד ו ס י ה ש ה מ ח ג ש ה ה ע מ ש י ל א ק ל ב ד

ר ש פ ו א ת קגיגיי. א ר י מ ש ה ב ח ג ש ה ט ה ש פ ח ה ר ט ח ו ה י ן ז י אי , כ ע ש י ל א

. ר ס ו א ט פ ל א , ו ו ד ל י ח ע פ ו ט ח ה ח ז י ה י י ש ו א ה ר י ה י ש ם מ ה ש י ה י ש

. ח ו א צ מ ג ת ה ו ק פ ס ו ה ל ר א ת ה ו ב נ ה ל א ר נ ה זהו מר, ש נ ה

רח שבט ם לי מי ח י ע ב ש ו ב ת מ ל ש ה ה ת י ח . ו ר פ פ ה ה ז ו ב ר ב ו ק ה ו ל ה שיעדנ ב מ ל ש ן נ א כ ב ו

. ם ל ו ע ש י ליצירת ה ף ה ש ל א ט ה ר פ ע ל ש ת ם ו י נ מ ת ש נ ל ש ש

יתברך ויתעלה יוצר הכל אשר עורנו ברוב רחמיו וחסדיו על כל ברכה ותהלה אמן

. Nle»«che Buchdruckerei (Ctrl a l o t A ) ia Leipiif.

Documents

מלחמות השם - רלבג