[email protected] · [email protected]:ליימ-יא :רתא תיינבל ףרוטמה ץורמה לחה ,רופיכ םוי רחאלש ןושאר םוימו ןה .ןכשמל תומרותה

בס"ד

[email protected] www.parasha.org © 2013 ירושלים תשע"ד כל הזכויות שמורות לרבנית ימימה מזרחי וליקרת פרידמן, "פרשה ואישה"

תחובר

הת

שקדו

מור על ש

א לנ

מתנה

תוכן העניינים:

קני חיבוקה המנחם של הסוכה............................................3 חב וימינו ת

4....................................... י מה לאישה ולסוכות? אוהו! בטן אמ ני ב סכ ת

אי הרוח! את חייבת להתרגש.............................................................5 ב

ראל לזרוח כשלא נוח ................................................6 יש ל האזרח ב כ

פרוסת שלום השלמות נמצאת בקרב האנשים השבורים...........................7

חגו! זמן אמא, זמן אבא, זמן שמחתנו....................................................8 ת

10.................................. נשים, במה משמחן? 10 סודות לקבלת שמחה

15................................................ י אמונה - עניין של בחירה דת צלו חמ ב

רוח הקודש על נשים, אורחים ואושפיזין..................................18 סוכה ב

רכות ברכות האושפיזין........................21 ובות רב ב היינה אזניך קש ת

בעה האושפיזות - מועצת החכמות שלך....................23 חצבה עמודיה ש

24............................. אמרנה רפואת הגוף וארבעת המינים ל עצמותי ת כ

עוררו את האהבה תכשיט יקר לאישה......................................25 אם ת

יכשוט...............................................................................28 שו"ת ת

30............................ ק סגולות ומנהגים לסוכות יום נש י ב תה לראש סכ

לסיום... וקצת עלינו........................................................................31

[email protected] עיצוב כריכה, פנים ועימוד: נעמי רובין, סטודיו ישוב הדעת © 2013, ירושלים תשע"ד כל הזכויות שמורות לרבנית ימימה מזרחי וליקרת פרידמן, "פרשה ואשה"

ספר זה הינו מתנת המחברות לבנות ישראל. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט

אלא ברשות מפורשת בכתב מהמחברות.

ניתן בהחלט לשכפל ולצלם חוברת זו. מותר אף לשלוח אותה לחברות, מכרות

ולכל המבקש לרומם את חגו )לשימוש פרטי בלבד ולא מסחרי(.

אין להעלות ספר זה, או חלקים ממנו, באתרי אינטרנט ובפורומים למיניהם ללא בקשת רשות מהמחברות.

הרבנית ימימה מזרחי

וימינו תחבקנילימוד נשי על ימי סוכות

2

[email protected] :אי-מייל www.parasha.org :אתר

3


קני חב וימינו תחיבוקה המנחם של הסוכה

אנו בימים לבנים, קלילים, מלאי אהבה, ימים שאחרי הפיוס הגדול של יום כיפור. כעת אנו ממשיכות את שמחת הנעילה - אנחנו

והקב"ה נעולים זה בזה!

והסוכה היא הרומנטיקה. שמאלו תחת ראשי – זה יום הכיפורים וראש השנה, נאמר במדרש שיר השירים. וימינו תחבקני – אלה

הימים שאחרי יום הכיפורים, עד סוכות1.

אומר האר"י הקדוש: יום הכיפורים וראש השנה הם ימים של זוגיות גלויה לעין כל. שמאלו תחת ראשי - זה קשר חסר פרטיות, חברות פתוחה ופעורה לשיפוט של "מה אנשים יגידו עלינו", בדומה לבני זוג המהלכים בדרך, והגבר מניח את שמאלו על כתפיה של זוגתו. זו חברות של משפט ודין כי כולם מתחילים להביע דעה:

"תראי, היא גבוהה ממנו... והוא סתם פרפר".

אבל חג הסוכות מגלם את האינטימיות. ימינו תחבקני - יד ימין באה, ובנוסף על יד שמאל, מושכת את האישה אליו, והם עומדים

פנים אל מול פנים בחיבוק ארוך.

בראש השנה וכיפור עשינו פיוס; סולחה מוחצנת שבאה מתוך יראה ורצינות. ועכשיו - חיבוק. קירבה ודבקות ואינטימיות. בזוג

מחובק יש המון החצנה והמון פנימיות.

סוכות - כל עניינו "חיבוק הזרוע", אומר האר"י הקדוש. הסוכה היא חיבוק ענק-ענק של הקב"ה. כשאת נכנסת לתוך הסוכה, את נכנסת לתוך החיבוק של ה'. אני מדברת על חיבוק אמיתי, פיסי, ולא מטאפורי. כדברי האר"י: נודע זה שאמרו חז"ל, כי עיקר

1 מדרש שיר השירים על שיר השירים ח', ג.

הסוכה הן שתי דפנות כהלכתן, ושלישית - אפילו טפח. והוא עניין חיבוק הזרוע, והוא, כשהאדם מחבק את אשתו הנה היא עומדת מולו פנים בפנים. והנה בזרועו יש גימ"ל )3( פרקים, וזהו שתים

כהלכתן ושלישית אפילו טפח2.

במילים אחרות, מגלה האר"י הקדוש, שימי לב למידות המינימליות של סוכה כשרה: דופן אחת - שבעה טפחים, דופן שניה - שבעה טפחים ודופן שלישית - טפח. שרטטי בדמיונך את הפרופורציות האלה ותקבלי חיבוק גדול. ה' נתן בידייך את המידות המדויקות על מנת שתוכלי לזכות בחיבוק שלו, וכל שעליך לעשות הוא

להיכנס פנימה ולשהות בסוכה כמה שיותר.

כל עניינו של חג הסוכות הוא חיבוק; מעגלי אהבה ושמחה. זה החג היחידי שהתורה קראת לו במילה אחת "חג". לשון מחוגה,

עיגול. ההקפות של שמחת תורה הן במעגלים, באחיזת ידיים.

ה"חבקים" )קוישיקלך( של ארבעת המינים. החיבוקים לספר התורה.

ההושענות, שגם הן בחיבוק במעגל, איש לרעהו ואישה לרעותה.

אין זה "רק" חיבוק. זה החיבוק המסוכך ביותר שיש, חיבוק עוטף, חיבוק שלם. כי סוכה היא רחם; תסכני בבטן אמי3, ברחם אימי. בתוך הרחם שנקרא "סוכה" ה' מנקה ממך את הדמעות, הלכלוך והמחלות. את שמורה, שוב, במקום בו התחלת את חייך, ויכולה לתכנן הכל מחדש. בסוכה את מהנדסת את השנה שלך, כפי שאת

רוצה שהיא תיראה.

2 האר"י הקדוש, פרי עץ חיים שער הסוכות פ"ד3 תהילים קל"ט, יג.

4


י בטן אמ ני ב סכ ת מה לאישה ולסוכות? אוהו!

חג הסוכות מגלם את השילוב בין נמוך לגבוה ומחבר מינים שונים לאגודה אחת. זה חג שמאחד ניגודים ומקרב הפכים.

למשל, בסוכה בא לידי ביטוי השילוב הלא-פשוט בין הרוחני לגשמי. יש בה ביטויי אהבה, השקעת ממון, אכילה מרובה ותאוות

העולם הזה, יחד עם קדושה וטהרה.

זה שילוב לא קל. קל פי כמה להיות אישה רוחנית, לפרוש לחלוטין מענייני העולם הזה ולהזניח את עצמך, אולם זו אינה התנועה הנכונה. לפי היהדות, יש להשלים את הרוחניות על ידי כך שמשלבים את אהבת היופי, התכשיטים, האיפור, השמחה, המוסיקה, האוכל, הכסף – עם הקדושה. וזו הסוכה. הפורש

סוכת – שלום4.

למשל, ארבעת המינים מכניסים לחביקתם את הצדיקים המגולמים באתרוג, בעל הטעם והריח, את ההדסים בעלי הריח הנפלא ואת אותם האנשים חסרי הטעם וחסרי הריח, ללא תורה ומעשים

טובים. כולנו מסתופפים יחד בחביקה של הלולב.

למשל, גברים ונשים. מסופר שבמקדש התקיימה שמחה עצומה במהלך חג הסוכות, שמחת בית השואבה. חכמים ראו שהנשים נדחפות, באהבתן, בעזרה, והעירוב מביא לידי אי-צניעות. החכמים עשו את מה שמכונה תיקון גדול5. הם הוסיפו עזרת נשים, ועשו זאת על אף שהתכנית הארכיטקטונית של בית המקדש היתה נעולה. הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית6 – ה'

קבע את התכנית המוגמרת, ופתאום מוסיפים קומה במקדש.

4 מתוך התפילה5 בבלי סוכה נ"א

6 דברי הימים א' כ"ח י"ט

שואל בעל ה"בני יששכר": מדוע כל המאמץ הזה? לא עדיף פשוט לאסור על נשים לבוא )"נא לא לבוא, נשים. זה לא צנוע"(?

אבל מה החכמה. החכמה היא לשמוח – עם הנשים, בצניעות. השילוב הזה הוא-הוא סוכת שלום, שלום בין היצרים הנמוכים לבין הגובה. להבדיל, כתוב בגמרא שרשעים, לפני שהם נכנסים לגיהינום, נשאלים: "האם קיימת מצוות סוכה? האם ידעת בעיסוקיך התאוותניים, הנמוכים, גם לעבוד את ה' בסוכה?" אם הם עונים בחיוב, הם פטורים מהגיהינום. הגיהינום מיועד לאלה שלא ידעו

את השילוב הראוי של הנמיכות והגובה.

ואנו שואלות, מדוע היה כל כך חשוב להכניס נשים למקדש ולבנות עבורן עזרה מיוחדת. והרי הסוכה היא ממילא ציווי לא-נשי?

כי למעשה, אינך מבינה עד כמה הסוכה נשית. כי הסוכה, כאמור, נמשלה לרחם – תסכני בבטן אמי.

כי בקבלה, הסוכה מדומה לאם הרובצת על האפרוחים. כי הסוכה מדומה לחופת איש ואישה.

הסוכה היא צילא דמהימנותא7 – צל האמונה, שגם היא דבר אימהי. והאימא עילאה סוככת עלינו, כותב בעל ה"מאור ושמש"8. כי בהיסטוריה, במהלך הימים האלה בדיוק – ימי ראשון, שני, שלישי ורביעי שלאחר יום הכיפורים, בני ישראל במדבר נתנו רכוש ביד נדיבה והכל כדי לבנות את המשכן: רהיטים, תכשיטים,

בדים וחפצים נוספים, ועיקר התורמות היו הנשים.

במילים אחרות, יש לנשים מה לעשות פה.

7 זוה"ק, ח"ג, נ"ג א. 8 ר' אלכסנדר זיסקינד, "מאור ושמש", דברים, רמזי יום א' של סוכות

5


אי הרוח! ב את חייבת להתרגש

אילו הבנו את גודל חג הסוכות! קשה מאד לקלוט את אורות החג הזה. הוא מעל ההבנה. כשניגשתי ללימוד החג ולמצוותיו, הכל גבוה-מעל-גבוה. רוב הלימוד של חג הסוכות הוא קבלה ומיסטיקה עליונה. "סוכה" – בגימטריה פעמיים שם ה', וגם א-ד-נ-י. "סוכה"

בגימטריה היא אמן, מלאך, אור מקיף...

סוכות – חג בלתי נתפס. הסוכה - כמעט בלתי נתפסת, וגם השמחה בלתי נתפסת. לצערי, פעמים רבות דבר שאינו מוצא צידוק שכלי, נהיה מזולזל. רואים זאת כבר מימי תקופת בית שני, כאשר הצדוקים לעגו למנהג ניסוך המים. זו מצווה שאין לה טעם ברור בפשט אך יש לה טעמים גבוהים לרוב. הגמרא במסכת סוכה מספרת על אותו צדוקי שבזלזולו, במקום לנסך

את המים על המזבח, ניסך אותם על רגליו.

אני חייבת לומר בכאב גדול שיש גם בנו מן הצדוקיות הצדקנית הזו. ישנו איזשהו בוז כלפי כל מה שלא נושא קשר סיבתי ברור )"תיכף היא תבוא לנו עם כל הסגולות שלה"(. ודווקא רש"י, איש הפשט בדרך כלל, מדבר על כל המפקפקים בחג הסוכות. בהפטרת חג הסוכות כתוב כך: והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים ם, ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צב-אות על ירושלולחג את חג הסכות: והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל

ם ]...[ ולא עליהם יהיה הגשם9. ירושל

אומר שם רש"י בניגוד לדרכו: החג – זמן גשמי שנה הוא, ואלה המפקפקין בחג הסוכות, לא עליהם יהיה הגשם!

מה הכוונה ב"לפקפק"? המשנה במסכת סוכה כותבת שבסוכה צריכה להיות משהו חדש. תעשה, ולא מן העשוי10 )במילים אחרות, אל תתקבע(. ומה עושה אדם? יש בחצרו סוכה כל השנה, אז לפני סוכות הוא "מפקפק את הסכך", מזיז את הקרשים כביכול על מנת לרענן את אותה סוכה קיימת. הפיקפוק איננו פעולה שמועדפת על ידי הקב"ה. מיחזור שכזה, עשייה בלי הלב, בלי התלהבות, מעידים על יובש. לכן, ולא עליהם יהיה הגשם. צריך

לעבוד עם הלב.

נסביר כעת רעיון קסום. יש הלכה בירושלמי: לולב היבש – פסול, משום "לא המתים יהללו י-ה"11.

9 זכריה י"ד, טז-יז.10 סוכה י"א, עב

11 ירושלמי, סוכה ג' א' ותהילים קט"ו, ז.

"לולב" - שתי מילים: לו – לב. הלולב מעיד על חיות הלב והנשמה, וכתוב בגמרא: כל הרואה לולב בחלום, אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים12. אל תעבדו אותי עם לולב מיובש, עם לב מיובש. חסכו ממני עבודת ה' ממוחזרת. לולב יבש פסול, כי לא המתים יהללו י-ה. "לולב" - גימטריה "חיים". אל תעבדו אותי בצורה נטולת חיים. בצורה יבשה. כי אדם יבש לא מוריד על עצמו גשם!

בסוכות אנו קוראים על חזון העצמות היבשות. כמה מבקש יחזקאל הנביא להפיח חיים בעצמות מתות! באי הרוח13, הוא קורא. כך מנענעים אנו את הלולב לארבע כיווני הרוח. "לולב" – גימטריה

"חיים". באי הרוח, הפיחי בי רוחניות בעשייה.

זה חג שחייב לרגש! לא במקרה סוכות הוא רגל הילדים. איך הם מתרגשים. איך עיניהם מתנוצצות. איך הם מקשטים, עם

הפטישים והנוצצים. למה – כי יש להם לב לאביהם שבשמים.

קראתי סיפור נפלא. הרב מרדכי ארנון סיפר שבתום מלחמת יום הכיפורים, הגיע אליו אחד ממפקדי הטנקים ובפיו בקשה: "עזור

לי לחזור בתשובה". "למה, מה קרה לך?"

"היינו תחת מתקפה נוראה של המצרים, ונתתי פקודה: לסגור במהירות את הצריחים של הטנקים ולהתחבא בפנים'.

ואני רואה את הצריחים והם לא מכוסים, ואני שוב צועק את ההוראה. לא הבנתי מה קורה שם, ופתאום אני רואה שבכל צריח מתנוסס לולב. החיילים הרגישו שאלה רגעי חייהם האחרונים,

ולפני מותם ביקשו לקיים את מצוות לולב. כאשר ראיתי איך הם נתנו את ליבם לאביהם שבשמים, הבנתי

שאני רוצה לחזור בתשובה", סיים מפקד הטנק14.

תני את הלב! בסוכות את הילדה של אבא, באה לחיבוק הטוב שלו. שמתי לב שהילדים שלי רק חולמים על מחנה. אני שמה להם סוכת ילדים קטנטנה ומטה לנפול, והם מתכרבלים בה בכזו שמחה. באותו אופן, הסוכה היא ה"מחנה" שלך: כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתרני15, זה סוכות. אם תחנה עלי מחנה16, זה גם סוכות.

ביום כיפור ההיסטורי הוריד ה' את לוחות הברית השניים למשה רבנו ואמר את שתי המילים סלחתי כדברך17. זה התרחש בשבת

12 ברכות נ"ז, עא.13 יחזקאל ל"ז, ט.

14 פורסם בעיתון "במשפחה"15 תהילים כ"ז, ה. 16 תהילים כ"ז, ג. 17 במדבר יד, כ.

6


ומיום ראשון שלאחר יום כיפור, החל המרוץ המטורף לבניית המשכן, ומי אם לא הנשים היו אלופות התורמות למשכן. הן הביאו מהמיטב של המיטב של תכשיטיהן, בגדיהן והאביזרים שלהן. סוכת המדבר – המשכן - היתה מהממת. לנשים הללו

קוראת התורה הנשים אשר נשא לבן אתנה18. שוב, הלב הנשי.

בנות, סוכה אינה מחסן גרוטאות. נא לא להכניס לתוכה את השמיכות שסבתא מסעודה הביאה באוניה ממרוקו. להיפך, הדברים הכי יפים – לסוכה! היו לו מצעות )מצעים( נאות – מעלן לסוכה. כלים נאים – מעלן לסוכה19 )ואם הכנסת לשם כלים חד-פעמיים,

18 שמות ל"ה, כו.19 סוכה כ"ח, עב.

אז רק יפים(. עשי את סוכתך למקום היפה ביותר שאפשר, יפה כמו בית הקבע שלך לפחות.

אין להשאיר כלים ריקים בסוכה. כוס אפשר, אבל לא סיר ריק. יש לשמור על הסוכה נקייה. הזנחה כמוה כנענוע של לולב יבש.

הכינו בסוכה פינה לספרים. שימו כיסא מקושט לשבויים ולנעדרים, לזכור אותם בשמחתנו. בכל עשייה ועשייה של סוכות, תנו את הלב. ללא פקפוק, ללא זלזול, ללא צדוקיות. הרי המפקפקים בעוצמת הסוכות - לא עליהם יהיה הגשם. עלולה להיות להם, חלילה, שנה שחונה, שנה מיובשת, שנה נטולת שמחה, נטולת פוריות, נטולת צמיחה. חייבים להאמין בעוצמה של החג הזה,

שאיננה נתפסת בשכל.

ראל יש ל האזרח ב כלזרוח כשלא נוח

המתנות של חג הסוכות אינן ניתנות אוטומטית. צריך לזכות בהן! ואיך זוכים? רק אם את מתאמצת על השמחה. זה הציווי המפורש, והוא נאמר רק על חג הסוכות: ושמחת בחגך ]...[

והיית אך שמח20.

להלן הבטחתו של הרב פאפו, בעל ה"פלא יועץ":מי ששמח שמחה של מצווה בחג הסוכות,

הוא סימן טוב שיהיה שמח כל השנה. וכתבו גורי האר"י ז"ל, שמי שהוא שמח וטוב לב

ולא הצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה כל השנה שמח21.

את מבינה? הברז של השמחה לכל השנה הוא שבעת הימים האלה.

נפלא לשמוח, אבל )כידוע( אין זה פשוט כלל. ואומרת התורה: כל האזרח בישראל ישבו בסכת22. זה מבחן האזרחות הישראלית - ההבנה: "אזרח! אפילו אם רע לי, אפילו אם קשה לי וחסר לי, שבעה ימים אני משתדלת להיות עם פנים זורחות, שמחות

וצוחקות". אם הבנת זאת, עברת את המבחן.

לעתיד לבוא, בימות המשיח, יביא הקב"ה ספר תורה, יניח את התורה בחיקו ויגיד "מי שעסק בתורה, יבוא וייטול שכרו".

20 דברים ט"ז, יד-טו. 21 רבי אליעזר פאפו, "פלא יועץ" ערך שמחה.

22 ויקרא כ"ג, מב.

יבואו הגויים ויטענו: "זה לא פייר! לא נתת לנו סיכוי כמו שנתת לעם ישראל במדבר. וכי כפית עלינו הר כגיגית ואמרת לנו 'קבלו את התורה'? לא!" )"הר כגיגית" – האין הביטוי הציורי הזה מזכיר

לך סוכה?(בסדר, אומר ה'. בואו נראה אתכם. אתן לכם מצווה קלה, מצוות סוכה. הגויים בונים כל אחד את סוכתו וה' מוציא עליהם שמש קופחת כמו בתמוז. נמאס להם להוציא מגשים הלוך ושוב, להגיש, לפנות ולבשל כל כך הרבה. "לא תודה. זו מצווה לא נעימה", הם יאמרו ויבעטו בסוכה. בהכללה, בתרבות הגויית, בעיקר הנוחות והאסתטיקה קובעים את השמחה. אפשר לזרוח בקטלוג איקאה, כשהכל מסודר, מרווח, מואר ומאובזר. אבל המבחן היהודי, מבחן המשפחה היהודית, הוא מבחן אי הנוחות. כשלא נוח לך בסוכה, איך תגיבי? האם תוכלי לזרוח גם כשלא נוח? "נשפך? אז מה.

עוד אורחים? ברוכים הבאים"23.

הסוכה לא נוחה, ממש לא, והגויים בועטים ובורחים ממנה. יושב הקב"ה וצוחק עליהם; יושב בשמים ישחק24. אמר רב יצחק: אין צחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד. ה' צוחק פעם אחת, ביום שבו מצווה קטנה כמו סוכה "שוברת" את הגויים. מדוע? כי ה'

אומר - ראו את ההבדל בין הבנים שלי לבין כל היתר.

אבל גם אצל היהודים כתוב מצטער פטור מן הסוכה. כשיורד גשם, יוצאים מהסוכה ונכנסים הביתה.

23 עבודה זרה ג', עא. 24 תהילים ב', ד.

7


זה נכון, אומרים חז"ל. אבל יהודים יוצאים בצער. לא בועטים בסוכה! אם חייבים לצאת מהסוכה, יוצאים בצער. מצטער – פטור

מן הסוכה25. ויקרת אמרה: הוא מצטער כי הוא פטור.

הקריטריון הקובע במבחן היהודי לזוגיות, למשפחה ולאימהות הוא קריטריון אי-הנוחות.

כמה הרגשתי זאת בצום, כשהייתי צריכה להכין לבתי את המטעמים הכי טעימים. מילא היתה מבקשת במבה, אבל היא ביקשה דווקא שאקלף לה מלפפון טרי, והריח שלו... או "אמא, תביאי לי מהעוגייה ההיא", והבאתי לה את כל העוגיות. את כל המטבח הבאתי לה

עד לבית הכנסת ועיני רואות וכלות.

התרבות הגויית הזו חדרה אלינו גם. עם יד על הלב, כמה בני זוג בועטים בסוכה שהם כבר הקימו כי זה חם מדי או, לחילופין, אין

25 בבלי כ"ה, עב.

שם מספיק חום? עם יד על הלב, כמה בנות מסרבות לבנות את סוכת הקבע שלהן כי הן מבעטות באי-הנוחות כמו הנסיכה על העדשה? - "לא יודעת, הדיבור שלו לא רהוט מספיק / הוא לא גבוה מספיק / לא אשכנזי מספיק / לא מרוויח מספיק/ הוא גם עדין כזה, רגיש כזה", אומרות בנות ישראל )שלצערי מחפשות דווקא את דמות הגורילה(. והקלות הבלתי נסבלת של הגירושין:

"היא כבר לא מושלמת כשהיתה. אני רוצה חדש".

אידיאל הנוחות הגויי פשה גם בנו. איך אנחנו רוצות את הכל מדהים, הכל נוח, הכל או לא כלום. יודעות לצרוח ושוכחות לזרוח - ככה לא בונים סוכה! אנחנו לא מבינות שבבניית בית,

כמו הסוכה, ה' הוא שמשלים את החיסרון. ותתחתנו כבר.

זה נורא קשה אבל דעי לך, בחלקת האלוקים המבולגנת והנשפכת שלך, את יכולה לזרוח. בחג הזה נלמד איך שמחים גם כשלא

שמחים. איך עושים "אזרח" גם כשרע.

פרוסת שלוםהשלמות נמצאת בקרב האנשים השבורים

"ימימה, אבל לא טוב לי. רע לי. סוכות הוא חג המשפחתיות ולי אין משפחה, ואיך אשמח בחג?"

אז ראשית, זו לא הלכה אבל זו המלצה: רווקה – בני את הסוכה שלך. הסוכה היא חופה. תבני, ותכווני שבע"ה יגיע החתן שלך. מלבד זאת, בואו נידרש לשאלה הכואבת: מי שאין לה בעל, אין

לה ילדים ואין לה כסף – מה לה ולשמחה? יש לה הרבה עם השמחה, כי ה' חוגג דווקא עם האנשים החסרים.

הנה "שפת אמת" נפלא:וה' יתברך - לו השלימות, ולמה בחר לו חצי דבר?

אך כתיב "אשכון ואת דכא"26 )אני שוכן עם המדוכאים והשבורים(. וכתיב בזוהר הקדוש כי זה השלמות,

מה שאדם נשבר ליבו.ואדרבא, זה שבחו יתברך

כי בכל מקום שהוא שוהה, הוא שלמותוהוא עושה מחצי דבר - דבר שלם

וזה "הפורס סוכת שלום"27.

26 ישעיהו נ"ז ט"ו27 "שפת אמת", סוכות, שנת תרל"ד

זאת אומרת, אומר ה"שפת אמת" בגאונותו, יותר משהקב"ה מחפש את הזמירות העולות מהסוכות המשפחתיות, הוא מבקש

את השלמות שנמצאת תמיד באנשים השבורים.

הוא מגיע לזו שאין לה שלום בית, לזו שאין לה בן זוג, לזו שחווה צער גידול בנים ולזו שאינה בריאה. לאותם אנשים שאין שלמות בחייהם, אלה שחייהם עשויים מקטעים-מקטעים. והוא... פורס. פורס סוכת שלום, פורס פרוסה שמשלימה לך את חסרונך בחג הזה. הוא משלים לך את הארעיות שבחייך, את ההרגשה שאת

נעה ונדה כמו סוכה מטה לנפול.

ברגלים יורד הקב"ה ומלטף את הכלים השבורים שלו. מסוכה לסוכה הוא עובר ופורס לך את הפרוסה החסרה. "אוי, בת שלי", הוא אומר. "השנה אני אתן לך בן זוג. השנה יהיה לך תינוק מדהים. השנה אתן לך פרנסה שאת לא תאמיני, השנה תקני דירה חדשה,

השנה בעלך יהיה נחמד, השנה חמותך..."

רווקות, תשהו בסוכה. אלמנות, בסוכה. עצובות - בסוכה. הבני יששכר כותב ש"סוכה" - ראשי תיבות סומך ה' לכל הנפלים. ערב-

ערב ה' מגיע לסוכה ומרים את הסוכת-דוד הנופלת שלך, והפרוסה שלו משלימה את חסרונך, והופכת אותך מהומלסית לבעלת בית.

8


חגו! תזמן אמא, זמן אבא, זמן שמחתנו

נשאלת השאלה הגדולה מה כל כך משמח בסוכה לאישה? הרי אשתו - זו ביתו. אישה משתמחת מביתה, והאומנות הנשית היא הבינה - לפעול בצורה המיטבית מתוך מצב יציב ובנוי. אישה שמחה ביציבות, בבית קבע, בזוגיות יציבה. כאשר היא מרוחקת מהאיש שלה היא נקראת "נידה", כינוי של ריחוק ונדודים, וכמה היא מחכה וסופרת את הימים עד לשובה. קשה לה לסבול נדודים. אני רואה רווקות שמגיעות לשיעוריי עם התרמיל הענק, בו הן סוחבות את כל חייהן )וכל מיני אקסים לשעבר מציצים ממנו(,

מחכות להגיע כבר לתחנת-הקבע.

ואילו הסוכה היא ביטוי של הומלסיות. מגשים נכנסים ויוצאים, לכלוך, הכל צפוף והכל נשרף. מה הכיף בזה? מה כל כך משמח

בסוכה עבור האישה, שהיא כל-כולה בית?

התורה זיהתה כבר לפני אלפי שנים את הסכנה האורבת לפתח המשפחה: להיות בבית מחוץ לבית. אנחנו מעבירים את ימינו ושנותינו בבית מפואר, מאובזר ומלא אוכל, בעוד שאנו דרי רחוב, המחוברים למרחב ענק. אלפי אנשים חולפים על פנינו מבלי להביט בפנינו. אנו גולשים, ולא בגן השעשועים. פוגשים אלפי חברים מבלי להיפגש. מצ'וטטים מבלי לשוטט, מעלים ומורידים

מבלי לעלות ולרדת, פותחים חלון מבלי לפתוח חלון.

כפרה, עכשיו את הומלסית, אומר הקב"ה. ורק כשתהיי הומלסית שבעה ימים מחוץ לביתך, או-אז תהיי בבית.

איך?

ראשית - התלות במזג האוויר. בתוך הבית, באבחת שלט אנחנו מכוונות את המזגן של הקב"ה ומשנות את העיתים. אבל בסוכה אנו מחוברות למזג האוויר האורגינלי של מי שאמר והיה העולם:

עכשיו רוח, אחר כך גשם, אחר כך שוב חם.

שנית, המגע הבלתי נמנע עם השכנים מחייב. אצלנו בשכונה מקימים סוכה ליד סוכה. הסוכות כמעט נוגעות סוכה ברעותה

וכל רחש וכל צליל נשמעים היטב.

המינימליזם המתחייב בגלל השולחן הקטנטן, שמניחים עליו רק מה שחייבים, מחייב אותך מחשבה על בית ועל צרכיו.

לא נשכח גם את המפגש הטעון בין אנשים, שלא נקטע פתאום "כי אין מטען". אני יודעת שכבר יש סוכות עם שקעים, מטענים ופייסבוק, אבל הרשו לי להישאר לרגע בדור הקודם, הדור שלפני סטיב ג'ובס.

הנוחות, החדר הפרטי עם המחשב הפרטי הם אויבי הקירבה המשפחתית. כל ילד ספון בחדרו, בפלזמתו, בפייסבוקו ומגש האוכל שלו. לא אוכלים יחד, לא רואים טלוויזיה ביחד. כשהיינו קטנים היינו נדחפים כולנו למקלט הרדיו, ועכשיו לכל אחד יש את הספייס שלו. הנוחות הזו היא שמחרבת את המשפחה היהודית.

כבר למדנו שמשפחה יהודית נבחנת באי-הנוחות.

מיליוני אנשים בודדים בעולם לוחצים לשווא על כפתור "לייק" ומקווים שבפייסבוק תתפייס דעתם עליהם. זו הבדידות הגדולה ביותר, כי על הבוקר את רצה לספור כמה חברים יש לך – ואין לך. כמו הקיקיון בספר יונה, שבן לילה היה ובן לילה אבד. זו התרמית הגדולה של הפייסבוק. כמה הייתי רוצה לדאוג לכך שלא יהיו בעולם בודדים! ריבון העולמים, למה ילדה בת חמש עשרה היא בודדה? למה ילד בן שש עשרה הוא בודד? למה כל היום

מקדישים זמן לאנשים רחוקים? איזו בדידות נוראה!

כמה ילדים בודדים יש לנו, והתרופה לבדידות היא זמן. חברות אמת )לא כמו בפייסבוק( מצריכה זמן וגם השקעה )קנה לך חבר28(. לכן קוראים לסוכות "זמן שמחתנו". אנו שמחים כי סוף

סוף יש לנו זמן להתחבר וליצור קשרים.

אין, אין כמו המפגש הצפוף הזה עם המשפחה!

סוכות הינו החג היחידי שהתורה קוראת לו "חג" )כאשר המילה "חג" עומדת בפני עצמה: תחגו את חג ה'29(. "חג" – מהביטוי "חוג המשפחה". בסוכות אנחנו דחופים אחד בתוך השני. את חייבת ליפול על בעלך בדרכך לכיסא שלך )אם תחשבי על כך, זה דבר ענק בהתחשב במספר השנים שלא התחבקתם(. איזה אושר זה,

ולגמרי בכוונה...

הגעתי למקום שמטפל בנערות שהגיעו לתחתית התחתיות. קראתי להן "נסיכות פצועות". מה הן לא עברו. ובנות שמנת! לא ממשפחות מצוקה. כעת הן בתוכניות גמילה ו"רטורנו" מהשחור-שחור הזה.

הבטתי בנסיכות הפצועות וחיפשתי את המכנה המשותף לכולן. מדוע הן עברו מה שהן עברו? כי הן רצו לרצות. לרצות איש שהן לא אהבו בכלל, לא עניין אותן בכלל והן לא רצו בו. בכל בחורה, אינטליגנטית ומקסימה ככל שתהא, יש מין יצר כזה לרצות מישהו אחר - ומדוע? כי כשאת מרצה מישהו את מרגישה קיום,

את מרגישה מקום, את מרגישה תפקיד.

28 מסכת אבות פ"א, ו. 29 ויקרא כ"ג, לט.

9


והבנות האלה קיבלו מההורים שלהן הכל: חדר לבד, מחשב, מכונית. רק דבר אחד הן לא קיבלו: זמן. זה לא שאבא ואמא לא

אהבו אותן; אהבו, אבל לא הקדישו זמן.

הרי החדשות ועיקרן תחילה: השמחה קשורה רק לזמן; "זמן שמחתנו".

יעקב נפגש עם עשיו. "בוא איתי שעירה", עשיו מציע לאחיו. "אני מציע לך חיי נוחות מדהימים. אתן לך עושר, מקום לגור

בו, כל מה שאתה רוצה. אני אחיך, אל תשכח".

אתנהלה לאטי, יעקב משיב, לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים.

יעקב בוחר להתנהל לאיטו. הוא מוותר על כל החוויות המסעירות כי יש לו קצב אחר, קצב של אבא לילדים. ומיד אחר כך - ויעקב

נסע סכתה30.

אם יש חג ששייך לילדים, הרי הוא סוכות. כל הסוכה מקושטת בקישוטים המצחיקים שלהם )רק שלהם. חלילה לא יצירות חג המולד הנוצצות מהונג קונג(. בנותיי, שתהיינה בריאות, ירשו ממני את שתי הידיים השמאליות. המורה נותנת להן לגזור בד קטיפתי כזה, ואני לעולם לא אדע אם זה נשר, סופגניה או חנוכיה.

ובעצם מה זה משנה – הכל מקשט את הסוכה.

מה השמחה של חג הסוכות? שאת רובצת תחתייך שבעה ימים; בסכת - תשבו!31 אומר רבי אליעזר הגדול במסכת סוכה: משבח אני את העצלנין. בסופו של דבר, המצווה של סוכות מהותה להיות עצלנית. שבי עם בני משפחתך במקום הדחוס הזה, הקטנצ'יק הזה, ורק תביטי בהם. את תסתכלי בהם והם יסתכלו בך. לזאת

ייקרא שמחה!

חז"ל קוראים לזה יסבבנהו, יבוננהו, יצרנהו כאישון עינו32. כאשר במדבר הגדול והנורא ה' הקיף אותנו ענני כבוד, הוא ביקש לצמצם את מרחב הראייה ולמקד את העין. לגרום לנו להתפקסס להביט זה בזה באהבה. את הפסוק הזה דורש הרב וולבה על סוכות: שמחת הסוכות תלויה בכך שאנו מסתובבים במקום ומתבוננים זה בזה.

ה' היה איתנו כל אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור. הוא ראה אותנו עושים תשובה, מתחרטים, סולחים, מבקשים סליחה, מתעלפים בצמא, נקרעים בבכי ועוברים ביזיונות. היינו ביחד ב"סדנה" ארוכה וגדולה וכעת – מה, כבר מתפזרים? עד

חנוכה?

30 בראשית ל"ג, יד; יז. 31 ויקרא כ"ג, מב.32 דברים ל"ב, י.

לא. ה' לא מוותר עלינו ככה. ילדים, בואו נעשה לנו חג, "חג האסיף". בואו ניאסף לפני שכולנו מתפזרים, כי תיכף-תיכף מתחילה השנה, והפעם על אמת. היא לא התחילה בראשון בספטמבר, אלא תתחיל למחרת הסוכות. אלה ילכו לבית הספר, בעלך ישוב לעבודתו וגם את תשובי לעמל יומך, והקן יתרוקן. בואו ניאסף שוב, שבוע אחד יחד, ונביט זה בזה. כל רצוני, אומר ה', שתיראו, ותראו את פניי, בחג הזה. איך אומר ה' - עלו אלי לרגל! יראה כל זכורך33, אני משתוקק להביט בכם, רק לראות את הפנים שלכם.

חברה קרובה שלי עברה תקופה קשה מאד עם הילדים שלה. תקופה מזעזעת. בכל יום כאשר הם היו חוזרים מהגנים ומבתי הספר היא היתה מרגישה את העפעפיים שלה נסגרים והגוף מתכנס לשנת חורף. פשוט לא יכלה להביט בהם. נורא לחשוב

שזה קורה לאמא.

ויום אחד היא החליטה: "לא עוד. מעכשיו אני מסתכלת בתוך העיניים שלהם". במאמץ פקחה את עיניה. והיא סיפרה: "פתאום ראיתי את העיניים של הילד הכי שובב שלי, ומשהו בו מצא חן

בעיני מחדש. היו לו כוכבים בעיניים".

תתפלאי לגלות שלא כל הילדים שלך יודעים מה צבע העיניים של האחים והאחיות שלהם. נסו לבדוק את זה פעם בבית. בסוכה. כדאי.

זמן = שמחה, וזה מה שחסר לילדים שלנו. לא זמן איכות אלא זמן כמות. כמה בנות מתוקות, בנות טובים שעושות שטויות, משוועות לזמן-אמא. ולבנים חסר, עד בכי, זמן אבא. להתחכך באבא. כשהילד עובר בין הכיסאות הצפופים ופתאום נופל על

אבא – זאת הברכה.

ילדים צריכים אמא! לא שתשוחח איתם בהכרח ולא שתעשה איתם דמיון מודרך. הם צריכים להתחכך בחצאיתה ולהריח שום ומטבוחה. כשאני מכינה את השיעור הילדים שלי יושבים עלי ומחרבשים לי את הספרים. ככה ה' רוצה. ילדים צריכים ריח של אמא, צרחות של אמא, להיכנס לאמא לאמבטיה בטעות. צריך

שהיא פשוט תהיה שם.

כמה זוגות משוועים להתנהל לאיטם בטיול לילי. מתי, מתי נקדיש זמן לזוגיות שלנו?

והתפילה שלנו כבר מזמן שכחה כיצד להיות מחוזרת. נשים מתפללות מתוך הטלפון שלהן – גם על תנועת הדפדוף ויתרנו. רק לגלול. הי, כמה התפילה שלך רוצה שתתני לה זמן. כיצד התפללת כל כך יפה ביום כיפור? כי לא היה אוכל ולא היתה שתייה, אז התפילה העבירה לך בכיף את הזמן. מסכנה התפילה,

כמה היא מבקשת שתפני עבורה את הלב והשמחה.

33 שמות כ"ג, יז.

10


המלצה - אל תעשו מהסוכה רשות הרבים, עם מיליון אורחים נכנסים/יוצאים ואתם לא רואים את הילדים שלכם. אל תיסעו לטיולים ארוכים. צאו לגיחה קצרה וחיזרו לרחם המשפחתי

המשותף שלכם. זה "זמן שמחתנו". ה' רוצה צופף!

תודיעני ארח חיים, שבע שמחות34, מבקש דוד המלך. והמדרש אומר אל תהי קורא שובע שמחות, אלא שבע שמחות. שבע שמחות

34 תהילים ט"ז, יא.

שבחג הסוכות, ואלו הן: ד' מינין שבלולב, וסוכה, חגיגה )קורבן חגיגה, וכיום התפילה מחליפה אותו(, ושמחה35.

החגים קרויים "מקראי קודש". ה' קורא לך להקדיש זמן מיוחד, ובסוכות גם מקום מיוחד, כדי להיאסף עם יקירייך תחת קורת

גג אחת - לא ממש נוחה, אבל כל כך שמחה!

35 ויקרא רבה פרשת אמור פרשה ל' סי' ב

נשים, במה משמחן?10 סודות לקבלת שמחה

כל החג הוא נוסחאות לשמחה. קיבצתי לכאן עשרה סודות שבאמצעותם תמשכי על עצמך ועל ביתך שמחה בשפע, כי

דווקא בזמן הזה יש כוח מיוחד של שמחה שזמין עבורנו.

להלן עשרת הסודות לשמחה:

לתתא. לעשות ולהזיעב. חיבור לעם ישראלג. בריאות וחייםד. יופיה. צניעותו. תפילהז. תורהח. מיםט. התרת ספקותי.

נתחיל?

א. לתת!את הנשמה ואת הלב. אלה ימי נדיבות וצדקה.

כותב רבי חיים ויטאל: מי שנגזר עליו בכיפור למות, לא עלינו, מבטל את החותם בצדקה36. ויש למי לתת. בעוד שסוכות הוא חג עם כל כך הרבה הוצאות, לא חסרים סביבך אנשים חסרים.

36 רבי חיים ויטאל, "כף החיים".

גם בארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות אנו חייבות לדאוג לאנשים עניים. אז... לתת! כל צדקה שאת נותנת בימים האלו

היא דבר ענק שמוחק גזר דין רע.

כל ענין הסוכה ניתן לנו בזכות הנתינה של אברהם אבינו, איש החסד, שאמר למלאכים השענו תחת העץ37. בזכות הסוכה שהוא הכין להם תחת העץ, סכך הקב"ה מעל בני ישראל במדבר ונתן לנו את ימי הסוכות38. כהד להכנסת האורחים של אברהם אבינו, הצדקה הגדולה של סוכות היא הכנסת אורחים. אם באחד מימי

החג לא הגיעו אורחים, תני צדקה לתוך הקופה.

להלן סיפור עם ריח ישן נושן, אבל ילדתי סיפרה לי אותו השבוע ונהיה לי אור בעיניים.

רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי היו אחים. שניהם צדיקים עצומים. אחד מתלמידיהם היה קונה בכל שנה אתרוג

יקר ומהודר במיוחד.

שנה אחת הוא הצטייד בחמישים רובלים שחסך ויצא לקנות אתרוג, והנה הוא מגיע ורואה יהודי בוכה )מהאלה שתמיד מחרבים את

כל התכניות(. "מה קרה?"

"אני בעל עגלה והסוס שלי מת ואין לי פרנסה ועוד מעט סוכות ומאיפה יהיה לי כסף".

"כמה עולה סוס?""ארבעים וחמישה רובל".

"קח".

37 בראשית י"ח, ד.38 במדבר רבה, פרשת נשא, פרשה י"ד, ס' ב.

11


"לא יכול. אני יודע שאתה הולך לקנות אתרוג"."לא נורא", ונתן לו את הכסף, ולעצמו קנה אתרוג עלוב בחמישה

רובל, ומהבושה ניסה להתחמק מלהראותו לאחרים.

מגיע חג הסוכות. נכנס רבי זושא, מריח ומכריז "כולם לשלוף אתרוגים. אני מריח ריח גן עדן!" הוא עובר אתרוג-אתרוג ומחפש את מקור הניחוח עד שמגיע לתלמיד המבויש: "קדימה, תוציא

את האתרוג שלך". האתרוג המעאפן מתגלה.

"זה ריח גן עדן", אמר רבי זושא. "האתרוג הזה הוא סמל הנדיבות, כשהבן אדם נותן צדקה למי שאין".

סוד השמחה – בנתינה לעני ולדל, ולצדקה שלך בימים האלה יש ריח גן עדן.

עבור מי שזקוקה לסיפור מודרני יותר, בל נשכח את הסרט "אושפיזין", שבו שני ה"אושפיזין", שהם אסירים נמלטים, מתבלים את הסלט שלהם באתרוג המהודר של שולי רנד. "אכבר לימון", אומר הפושע, ובשיא הקריזה שולי רנד צועק "לא רוצה לכעוס

לא רוצה לכעוס תעזור לי לא לכעוס!" ונעשה לו נס גדול.

ושיעור לגברים: לתת לאישה. ראו את לשון הגמרא, שאינה משתמעת לשתי פנים:

צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל.במה משמחן?

נשים - בראוי להן, וקטנים - בראוי להם. נשים, במה משמחן? בתכשיטים ובבגדי צבעונין39.

לשמח את אשתך - זו שמחת הגבר. וה"שפת אמת" אומר ועניין סוכה, כמו חופה, שגומר הקניין אישה לבעלה. שנאמר "ולמקנהו עשה סכת"40. כלומר, הסוכה קשורה לאישה גם בעניין של הקנייה וגם בעניין של הבנייה. כמו בחופה, גם בנתינה לאישה בחגים יש מעשה קניין, וכן יש כאן מעשה בניין. כשם שבונים סוכה בכל שנה מחדש )עשה ולא מן העשוי(, כך נבראה גם האישה: ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה41. נכון שיש לה כבר תכשיט או שניים )או עשרים(. נכון שאתם ביחד כבר המון

שנים. כעת, שמח את אשתך! ה' רוצה בנייה. תוספת. קישוט.

בעוד מספר עמודים בע"ה ניגע בהרחבה בעניין הנתינה לאישה בסוכות.

39 ירושלמי מסכת פסחים פרק י דף לז טור ב ובבלי, פסחים ק"ט, עא.40 האדמו"ר מגור, "שפת אמת": סוכות ובראשית ל"ג, יז.

41 בראשית ב', כב.

ב. לעשות ולהזיע!כותב הרמב"ם בהלכות לולב: השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ]...[ עבודה גדולה היא42. ואני תמיד עושה את המשוואה:

שמחה = עבודה גדולה.

רבי נחמן כותב שהזיעה שמזיעים בבניית הסוכה היא עצמה שמחה גדולה. אם ה' שולח לנו כמה ימים חמים בין יום כיפור וסוכות, עלינו לנצל את החום הזה ולהזיע כהוגן בהכנות לסוכה.

מובא מהמקובלים: מחשבה / חשבון נפש: ראש השנה. דיבור – יום הכיפורים )כמה דיברנו - חטאנו, פשענו, סלח לנו!( ומעשה – זה סוכות. סוכה – לבנות! בנים בנות. את בונה. את מכינה. פטיש מסמר ניקח מהר. קישוטים – קשטי גם את! בישולים. קניות.

העבודה לקראת הסוכה גורמת שמחה.

למה את עצובה )ואני אומרת זאת בכל שבוע(? כי הפסקת להזיז את הגוף. הפסקת! איך נשים אומרות לי – "מהלידות אני אישה מסורבלת". ברור, כי את לא זזה. אפילו קניות את עושה באינטרנט, בוחרת שמלה מקטלוג וירטואלי ואפילו לא מודדת. סוף סוף בסוכות את עובדת: עולה, יורדת, מביאה מגשים, מחליפה סדינים, משתפת את כל הילדים בבנייה ותולה את הקישוטים האיומים שלהם )כבר דיברנו על זה(. איזה כיף. העמל הזה שאת משקיעה בהכנות עושה שמחה.

זה חג גבוה כל כך, והדבר המרכזי שמחבר אותנו לגובה הזה, ולשמחה הגדולה, הוא העשייה. העשייה, היא שמורידה את מהות הדברים למישור ההבנה ואמנם, חייבים להבין ולדעת; בסכת

תשבו שבעת ימים ]...[ למען ידעו דרתיכם43.

ג. חיבור לעם ישראל!אנחנו נוטלים את ארבעת המינים ביחד. כמה זה מביא שמחה. נדבר בהמשך בהרחבה על ארבעת המינים, וכאן בקצרה אומר רק שבאופן אישי אני חולה על ההדסים. אין ערבות בעם ישראל, דהיינו אדם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. ככל שאין תורה, והבן אדם אמור להיות כפרן ושונא דתיים, כך הוא גם

מלא חסדים. אני רואה זאת כתהליך ישיר.

הכופרים נקראים "מינים", והכפירה לא שייכת לארבעת המינים. באמת שאין היום ערבות. יש המון הדסים, אנשים בלי תורה עם

המון מעשים טובים. אני אוהבת אותם.

42 רמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח. 43 ויקרא כ"ג, מב-מג.

12


ד. בריאות וחיים! איך אומרות הזקנות: העיקר הבריאות. וארבעת המינים הם בריאות.

"ולקחתם לכם"44, התורה מצווה וחז"ל דורשים: "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" - לא אמר דוד הפסוק הזה אלא בשביל לולב.

השדרה דומה לשדרו של אדםוההדס דומה לעיןוערבה דומה לפה ואתרוג דומה ללב.

אמר דוד: אין בכל האברים גדול מהן,והן שקולין ככל הגוף.

הווי - כל עצמותי תאמרנה: ה', מי כמוך!45.

איזה יופי!אמרנו שהגימטריה של "לולב" היא "חיים". הנענועים לארבעת הכיוונים, לפי הרב דסלר, באים להזכיר את חזון העצמות היבשות כאשר ה' אומר ליחזקאל מארבע רוחות באי הרוח46. ומבאר הרב דסלר: התזוזה הזו של הלולב מביאה באמת חיים ובריאות. להחיות

את הקדושה אפילו במישהו חס ושלום בבחינת מת ברוחניות.

והגמרא אומרת שמזיזים את המינים לכל הכיוונים להרחקת טללים רעים ומזיקים47. את מחזיקה את ארבעת המינים ומנענעת אותם

לצפון )מולך(, לדרום, מזרח, מערב ולמעלה ולמטה.

כבת למשפחה יקית הייתי נוטלת לולב בברכה, אבל מאז שהמרתי את אשכנזיותי, אני במטבח ובעלי עושה את המצוות . אך זו סגולה גדולה, אומר הרב עובדיה, גם למי שלא מברכת על ארבעת

המינים, להחזיק אותם ביד ולבקש בריאות.

ארבעת המינים הם סל הבריאות שלך:

הלולב – בריאות השדרה. הנפשית והפיסית. לכוון "שכל האברים שיש לאורך השדרה יהיו בריאים: הלב, הלבלב, הטחול והריאות.

שיהיה לי עמוד שדרה. שארגיש השנה יציבות".

ההדס – רפואת העיניים וראיית טוב בזולת. "ה', תרפא את הראייה שלי, ותעזור לי לראות טוב באנשים אחרים ולדון לכף זכות".

האתרוג – לכוון על לב טוב, על מעשים טובים ועל בריאות הלב. האתרוג - כנגד הלב.

44 ויקרא כ"ג, מ. 45 תנחומא אמור י"ט על ויקרא כ"ג, מ.

46 יחזקאל ל"ז, ט. 47 ילק"ש, פרשת אמור רמז תרנב.

הערבה – דומה לשפתיים. "שאזכה להוציא השנה רק דיבורים ערבים ונעימים". לבקש גם על רפואת הפה, השיניים, הגרון

והחניכיים.

ה. היופי! יופי, יופי, יופי. אם יש חג שמקדש את היופי ואת חוש הראייה, הרי זה חג הסוכות. זה א-לי ואנוהו48 - "אנוהו" לשון נוי. התנאה לפניו במצוות49. כל כך חשוב שהחג הזה יהיה יפה. ילדינו צמאים

ליופי. זה דור שסוגד ליופי, ועלינו לתת להם יופי בקדושה.

חז"ל שמים דגש רב על היופי: היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה. מצעות נאות – מעלן לסוכה. אוכל, שותה ומטייל בסוכה, ומשנן

בסוכה50.

איך מטיילים בסוכה? על אברהם כתוב שהיה משוטט בדעתו, דהיינו הוגה דעות. הטיול בסוכה הוא רוחני מאד. וכשם שהטיול

הינו רוחני, גם היופי הגשמי יש לו שורשים ברוחניות.

בנות, לסוכה תכניסו את החפצים הכי-הכי שלכן: הכלים הכי יפים. המצעים הכי יפים )אל תכניסי לסוכה את השמיכות שסבתך הביאה ממרוקו(. הבגדים הכי יפים. התכשיטים הכי יפים. הקישוטים

הכי יפים. הסוכה איננה מחסן גרוטאות.

מקובלים מאירים בתאורה יפה לכבוד האושפיזין ובכלל, טוב שהסוכה תהא מוארת. בעבר נהגו להאיר בנרות, אבל אם יש לך איזשהו שנדליר מלבב, מומלץ. בנוסף, מקובלים היו מקצים בסוכה פינה לספרים. ספריה קטנה בתוך הסוכה. וכאמור, הכפתורים

)פלאפונים ומסכים למיניהם( – מחוץ לסוכה.

בתוך הסוכה אין משאירים כלים ריקים )סירים ריקים, צלחות ריקות ושאר שאריות(. מותר להשאיר כוסות ריקות לשתייה, אך באופן מכובד. אם הכוסות מתגוללות על הקרקע, הרימו וסדרו.

למה כל כך חשוב היופי? בגלל השמחה. השמחה היא הרחבה )ראו כיצד הפנים מתרחבים כשמחייכים(, וההרחבה תלויה בחיצוניות. לא אני קבעתי את זה כי אם חז"לנו הסופר-רוחניים. שלושה מרחיבין

דעתו של אדם, ואלו הן: דירה נאה, ואישה נאה, וכלים נאים51.

מה מעורר היופי? אהבה.

48 שמות ט"ו, ב. 49 שבת קל"ג, עב. 50 סוכה כ"ח, עב.51 ברכות נ"ז, עב.

13


אומר הרב פינקוס זצ"ל: האהבה תלויה בהיכרות: "לפני כן לא הכרתי אותך. כעת אני מכירה אותך יותר ואני אוהבת אותך". ההיכרות הכרחית אפילו לאהבת אם. כשנולד תינוק, את קודם כל מביטה בו בחשדנות: "מעניין איך הוא יצא. אולי החליפו לי אותו? האף שלו לא נראה לי. הלו, תביאו אחר". רק לאחר שאת "מכירה" את התינוק הזה, את מסוגלת להתמלא אהבה כלפיו.

רק אצל גבר ואישה האהבה מתעוררת ממבט ראשון דווקא, עוד לפני ההיכרות52. האהבה המרוממת בין איש ואישה מתעוררת

בשעת הראייה.

אשר על כן, משום שבסוכות אנחנו רוצות להתאהב ולהתרגש, הראייה, היופי והאסתטיקה כל כך חשובים.

כשעם ישראל מגיע ברגלים לבית המקדש, הוא רואה את הכרובים )דמויות המלאכים בקודש הקודשים( מעורים זה בזה, וחז"ל אומרים "ראו חיבתכם לפני המקום53. ראו, עם ישראל, כמה אני

אוהב אתכם".

ו. צניעות! וכשמדברים על יופי חייבים לדבר על צניעות.

הגמרא מספרת שבשמחת בית השואבה, על מנת שלא להגיע לידי קלות ראש, בנו בבית המקדש עזרת נשים גבוהה. בגמרא

קוראים לזה תיקון גדול54.

מה התיקון הגדול בעזרת הנשים? זו למעשה תוספת על התכנית המקורית. כאשר העביר דוד המלך את תכנית המקדש לבנו שלמה, הוא אומר לו הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל55. זו תכנית בנייה אלוקית, והיא שלמה מאל"ף ועד ת"ו. במילים אחרות, אין

להוסיף או לגרוע מתכנית הבנייה של בית המקדש.

והנה נוספת עזרת נשים. נוסף גם גג. ואיפה זה כתוב?!

תוספת על התכנית הארכיטקטונית של בית המקדש - זוהי התגלמות הדאגה לצניעות במלוא עוצמתה. אין תקדים לכך בהיסטוריה. אפילו דוד המלך לא חשב שדווקא כאן תהיה פרצה.

וחז"ל מגלים: צריך.

כצעירות אנחנו לא מבינות את זה, ויש בינינו כאלו הקוראים

52 הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל, "סוכות"53 יומא כ"א, עב.

54 סוכה נ"א.55 דברי הימים א' כ"ח, יט.

לזה "הדרה", אבל ברבות השנים ההפרדה הזו כל כך משמחת וכל כך נכונה.

ומה עם היופי?

יופי וצניעות הם היינו הך, כי אין לך יפה מן הצניעות56. זאת אומרת שצניעות זה יפה, ויפה זה צנוע, ושני המושגים נעולים ותלויים זה בזה. אם זה לא צנוע, זה לא יפה ואם זה לא יפה, זה גם לא צנוע. אשר על כן, לפני שאת יוצאת לקניות, התפללי לה'

שזה יצא ידי חובת יופי וצניעות.

ז. תפילה!אחד החורבנות הגדולים של דור הוא תפילה שאינה מתקבלת, והנביא מתאר זאת בביטוי סכותה בענן לך מעבור תפלה57 - אני מרגיש שמעל לתפילה שלי יש ענן שמסוכך וחוסם אותה מלעבור.

אולם הסוכה היא דווקא צינור ישיר למעבר תפילות, וה"בני יששכר" כותב תפילות ימים אלה בסוכה מועילות לכל השנה. זו הסיבה שאנו קוראים את הספר הלכאורה לא-שמח, קהלת. ה"שפת אמת" אומר על דברי קהלת, הבל הבלים הכל הבל58 שכוונתם

העמוקה היא שהכל תלוי בהבל הפה של התפילה.

שמחה לאורך זמן לא נמצאת בבית גדול, בעושר ובנשים. כמה עשירים מדוכאים מסתובבים בינינו! לא בכדי חותמות את החג הערבות של הושענא רבה, דווקא הערבות, המשולות לשפתיים. רק הקשר הזה עם הקב"ה מביא לידי שמחה אמיתית. ואני יודעת על עשרות רבות של ניסים שנהיו מתפילות בתוך סוכה. זה בית

הכנסת המוצלח ביותר שיש.

ח. התורה! השפיץ של החג הזה הוא שמחת תורה. עץ חיים היא למחזיקות

בה59. שמחת תורה הוא חג בפני עצמו.

אומר הרב פינקוס זצ"ל: מי שנמצאת בבית הכנסת בזמן ה"הקפות" )הריקודים עם ספר התורה(, יכולה לבקש שני דברים:

א. שמחה לכל השנה.

56 תנחומא, כי תישא, ס' לא. 57 איכה ג', מד. 58 קהלת א', ב.

59 בפרפראזה על משלי ג', יח.

14


ב. תורה בבית כל השנה. אין לנו מושג איזו עוצמה יש לתפילות בזמן שרוקדים עם ספר התורה. זה המחול של הצדיקים שמחכה לנו בגן עדן. זה ענק-

ענק-ענק.

ושאלת הדור - האם מותר לאישה להחזיק ספר תורה?

תשובתי הידועה: אז קודם כל, לפי ההלכה זה לא אסור. אלא מה. מי שמבקשת רוצה להחזיק ספר תורה ולרקוד עם הששה עשר קילו האלה בשמחת תורה, חובת ההוכחה עליה: האם כל

השנה החזקת בספר תורה?

"להחזיק ספר תורה" פירושו להחזיק מלומדי תורה. לא לומר חלילה שהם בטלנים )"הם שותים את כל המיסים שלי"(, כי אם

לא החזקת מלומדי תורה, מה החזקת עכשיו תורה?

"להחזיק תורה" פירושו לומר לבעלך "לך לעוד שיעור. בכיף. אני מוכנה".

"להחזיק תורה" זה לשלם לאלה שבאים לבקש צדקה לישיבות )במקום "פרזיטים, לך לעבוד" עם טריקת דלת(. האם יש לך

לפחות איזו הוראת קבע אחת?

"להחזיק תורה" פירושו להחזיק את ספרי התורה הקטנים שלך לפני שהם יוצאים בבוקר ללמוד, ולחבק אותם בצהרים כשהם

חוזרים. האם החזקת את הילד שלך כמו ספר תורה יקר?

הרב בן ציון אבא שאול לא היה מרשה לאף אחד להוריד את הילדים מההסעה לתלמוד תורה. הוא היה מחכה להסעה שתגיע, והיה מכריז "פתיחת ההיכל!", לוקח ילד ילד ומנשק אותו, כשם

שמנשקים ספר תורה.

והעיקר – אם את עצמך מחזיקה כל השנה באיזשהו רצף של לימוד.

או-אז אני מרשה לך לרקוד עם ספר התורה.

למה, מה הקשר? אענה לך בשאלה. דמייני שמישהו מגיע באמצע הרחוב וחוטף אותך לאיזה טנגו. האם תיעתרי לו בשמחה או, לחילופין, תהדפי אותו ממך בצעקות בנוסח "לך מכאן, מאיפה אני מכירה אותך"?

כך גם התורה. היא מבקשת השקעה. היא מבקשת חיזור. פתאום תיקחי אותה ותפצחי בוולס סוער – "מאיפה באת?" היא תשאל

אותך.

אם קבעת עיתים לתורה, למדת כל השנה, השקעת בלימוד שלך, בתורה של עם ישראל ושל הילדים שלך, אז קדימה, תרקדי. רקדי,

ידך הניפי, אני מרשה לך בכיף.

ט. מים מים בששון! שמחת המים. גשם - זה שמחה, והשמחה של סוכות היא שמחת

המים. ניסוך המים הוא משהו כל כך גבוה.

הצער הראשון בעולם, הפירוד הראשון, התרחש ביום השני לבריאה כאשר ה' הפריד בין המים העליונים והמים התחתונים, ומאז המים התחתונים קרויים מים בוכים60. הם מתגעגעים למים העליונים )הרקיע – "שם-מים"( שהופרדו מהם, ומבקשים להתאחד שוב.

ואני אומרת שביום השני לבריאה נברא הגעגוע.

כל עניין ניסוך המים בשמחת בית השואבה הוא ריפוי הגעגוע. כאשר היו מנסכים אותם על המזבח, היו המים התחתונים עולים מן השיטים של המזבח )צינורות שהיו עולים ממי התהום( ופוגשים את המים העליונים. אלה דברים גבוהים ומעל לשכל, אולם דבר אחד אני מרגישה: זו בעצם שמחה של מפגש מרגש אחרי המון-

המון זמן. תיקון כל הפירודים שבעולם.

כתוב שהאור משמחת בית השואבה, שמחת המים, היה כל כך עצום. אישה בפאתי ירושלים יכלה לשבת בחצר ולברור אורז בלילה בעזרת האור שנגה והגיע עד אליה מבית המקדש )מדהים

לגלות מה שאפשר לעשות עם אור באמצע הלילה...(.

כמה הילדים אוהבים מים ואת הגשם הראשון. הם אינם יודעים מדוע הם כל כך עולצים מלהשפריץ, מלזרוק אחד על השני שקיות מלאות מים ולקפץ בשלוליות. הם אינם מבינים ששמחתם היא ביטוי של געגוע לרחם, והמשחק עם המים הוא סוג של חזרה לרחם, למי השפיר של אמא. בתת המודע של הילדים, זה להם

מפגש עם מצב בראשיתי, קדום ונפלא.

המים שבים ועולים בהפטרה של סוכות, המתארת כך את הגאולה: ם61. והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושל

60 בראשית רבה ה', ג. 61 זכריה י"ד, ח.

15


י. התרת ספקות! מסופר, שבאור של שמחת בית השואבה היתה יכולה אישה בפאתי ירושלים לברור אורז באמצע הלילה. ואנו תוהות: סוכות, אמצע הלילה, אור גדול – האם ברירת אורז תהא המעשה הראשון והדחוף שיעלה בראשה של אישה בזמן גבוה שכזה? וה"בני יששכר" עונה, שנשים ניחנו ביכולת של בירור ואינטואיציה, ובלילי הסוכה הן מקבלות עצה טובה פי כמה. הכל מואר אצלנו

באור הרבה יותר חזק.

מה מגביר את יכולת קבלת ההחלטות בסוכות? השמחה. אין בעולם שמחה כהתרת ספקות62. ה"בני יששכר" כותב שיונה, למשל, קיבל רוח הקודש בשמחת בית השואבה. שמחה של החג הזה מביאה רוח הקודש, מביאה להכרעה ולבחירה נכונה. לכן טוב להתפלל ולבקש בסוכה על התרת ספקות, שכתוב ופרוש

עלינו סוכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך63.

62 מצודת דוד, משלי ט"ו, ל. 63 מתוך התפילה

י דת צלו חמ באמונה - עניין של בחירה

לא קל לבנות סוכה, לבנות בית, להחזיק משפחה. אלו דברים ששייכים לתחום האמונה, ואנו מגלות שהאמונה איננה אזור נוחות. להיפך. במדבר הגדול, מחפשת צל ומים, האמונה שלך

עוברת ניסיונות מתמשכים.

אני לומדת מכל אדם, ומתלמידותיי יותר מכולם. התלמידות שלי מלמדות אותי בכל יום מה זה להמליך את ה'. הוא מוליך אותן לפעמים בנתיבים חשוכים כל כך, מצערים כל כך, ארוכים כל כך והן – בצל האמונה, ממשיכות איתו. הן פשוט מלמדות אותי אמונה. אי אפשר לתאר איך בנות הדור הזה מתאמנות באמונה,

אחת אחת. הן קואוצ'ריות לאמונה.

נפגשתי השבוע עם אישה חולה במחלה, ובאומץ גדול היא בכתה. "כואב לך?" שאלתי.

"לא". "על מה את בוכה?"

"על האמונה. מה יהיה עם האמונה? אני לא מצליחה להבין למה הוא עושה לי כך!"

הזוהר הקדוש מכנה את הסוכה צילא דמהימנותא64 )צל האמונה(. זכרו היטב את הביטוי הזה, כי דווקא בסוכות אנו מתעמתות עם שאלות גדולות באמונה. השאלות של קהלת, למשל, שמהדהדות בחג הסוכות או, מוחשי יותר, שאלות שזועקות את עצמן מתוך מצבי משבר. בבני ברק טבעה ילדה בת ארבע במקווה בערב יום כיפור. כמעט בכל שנה מתרחש אסון כזה, בנסיבות של היטהרות. המקום היה פתוח בערב יום הכיפורים לכל מי שרצה לטבול והיא פתחה את הדלת, ולא היה מי שישמע אותה. למה, מה עשתה?

64 זוה"ק ח"ג ק"ג א.

ולכי תמצאי צל בכזה מדבר נורא...

איך יתכן ששכנתי הצדקת, ברכה בן משיח, ממש לפני חג הסוכות בעלה בן ה- 72 עולה לבנות סוכה, נופל עשרה מטר ונהרג? וזה בעלה השני! בעלה הראשון נפטר לאחר מחלה קשה. היא גידלה את ילדיהם לבד, כתבה את ספרה "ואמונתך בלילות", הקימה

עמותה למען אלמנות, מצאה עוד בעל, חיה לצידו, והנה...

איך יתכן שבחורה מתארסת ויוצאת בערב יום כיפור להביא לחברתה את ברכת הכלה שלה, ובדרך פוגעת בה מכונית והיא מובהלת לבית החולים במצב קשה? שלושה שבועות לפני חתונתה, והיא מחוסרת הכרה. יהי רצון שה' ישלח רפואה שלמה להדסה

בת ניצה. איך זה קורה?

אלה שאלותיו של אלישע בן אבויה, הכופר הגדול. איך יכול להיות ששלוחי מצווה ניזוקים? איך יתכן שילד שעולה לעץ לעשות מצוות שילוח הקן - ונופל? ובכלל כל האסונות שיש בהם ילדים מטלטלים את האמונה שלנו )במאמר מוסגר וממוסגר, כמה חשוב לשמור על הילדים בשבע עיניים, ובפרט בערבי חג! אך זמננו כל

כך דחוק ואנו פועלות ללא אהבה וללא עיניים...(.

ולא צריך ללכת למצבי קיצון. כל כך הרבה בנות ונשים סביבנו, כל כך טובות ויראות, ו"משהו לא עובד כאן". לכל אחת המדבר

שלה והשמש הקופחת מעל ראשה.

מה נעשה, תגידו לי? מה נעשה עם השאלות האלה? מה עשיתי רע בחיים שעלי לסבול כך? מה אני אמורה לעשות כשאני הולכת

במדבר ולא רואה מים ולא רואה צל?

16


סליחה, יקירות. עוד רגע איפור ותכשיטים, מבטיחה. אבל עכשיו, בואו נצלול לשילוב המנגד בין גובה לנומך. אנו חייבות להידרש

למושג האמונה.

התרגשתי מדברי הרב שג"ר זצ"ל. הרב שג"ר הקדים את זמנו בהרבה. נביא, אם תרצו. שמו קשה לפיענוח )ראשי תיבות שמעון גרשון רוזנברג(, לא כל שכן כתביו. אמרו עליו שיש בדבריו מצד המינות. הוא גם משתמש המון בציטוטים של פילוסופים זרים, אבל באמת אפשר לומר שעבורו, מדובר ב"טבחות ומשרתות", כפי שמכנה הרמב"ם את חוכמות הגויים. הוא מאד מזכיר את שלמה המלך; גם אצלו הכל הבל, משנה מאד סופנית, מאד קיומית, אקזיסטנציאליסטית. ואני חושבת שהוא מלא יראת שמים

וקדושה. גם הוא נפטר ממחלה קשה.

אני מביאה מתוך ספרו שנקרא, איך לא, "בצל האמונה". הרב שג"ר מפרש את האמונה דרך הסוכה. הוא מביא את המדרש הבא: "כתפוח בעצי היער" - מה התפוח הזה, הכל בורחים ממנו בשעת השרב – ולמה כן? לפי שאין לו צל לישב בצילו - כך ברחו

אומות העולם משבת בצל האמונה65.

הסוכה משולה לתפוח בעצי היער, וה' מזמין: בואי, שבי תחת הצל של עץ התפוח. שבי בצל האמונה, תחת הסכך. בואי, תתפסי נקודה ותתיישבי. תבני בית עם האיש הזה. תחשבי על איזשהו

פתרון של קבע.

אבל... אין פה צל. באמת לאמונה אין צל, ולעץ התפוח אין צל ראוי לשמו וכולם בועטים ובורחים: "איפה האמונה, איפה? איפה צל האמונה? לא רואה כלום!" כשאת חושבת על פתרון אמוני, את הולכת על כלום. אין מול עיניך דבר שבאמת ניתן לאחוז בו.

וה', שוב, מזמין אותך: שבי, השעני תחת העץ, תתיישבי בדעתך רגע. תגידי "ה', אני איתך. אם אתה ציווית להינשא, אם אתה ציווית להמשיך ללכת ולהשתדל בפוריות, אני עושה את זה. אבל ככל שזה נוגע לשדה הראייה שלי – אינני רואה לא צל ולא שום

סימן של הצלה".

ואת עושה בצלו חמדתי וישבתי66. איזה מן ביטוי זה? קודם כל אני חומדת את הצל הזה, מבקשת אותו. שואפת אליו עוד לפני

שראיתי אותו.

רק אחרי שנכנסים תחת עץ התפוח באמונה, מוצאים צל. כי האמנת. יצאת לסוכה. נכנסת למערכת יחסים )"אמאל'ה, מי יודע אם זה האיש שלי או לא?" / "מה, אביא עוד ילד לעולם?"( ורק אחרי שקפצת למים על אף אי הנוחות )"לא נוח לי ילד" / "לא

65 שיר השירים רבה פרשה ב' י' על שה"ש ב', ג. 66 שיר השירים ב', ג.

נוח לי השידוך" / "לא נוח לי להאמין בך בצורה הזאת ובכל זאת"(, מצאת צל. את תראי איזה צל גדול ה' יפרוש מעל ראשך.

זה מאד לא פשוט, וזה המבדק האלוקי לאהבה.

אתן לכן משל של הגאון מוילנה על מהות הסוכה. בן מלך אחד עזב את הארמון, מרד באביו, התחבר עם חברים רעים ובזבז את

כספו עד הפרוטה האחרונה. והוא רעב ומקבץ נדבות בגשם.

יום אחד אביו המלך מגיע אליו ואומר לו: "אתה מוכן להיטיב את מעשיך?"

"כן כן כן". "רוצה לחזור לארמון?"

"כן".

איזה אושר. הוא חוזר. אמבטיה חמה. ופתאום המלך עוצר: "רגע רגע. ממה הוא שמח – מזה שאי-הנוחות מאחוריו, או מכך שהוא חזר להיות במחיצתי? איך אדע?" והוא קורא לילד ואומר לו "בני, חזרת הביתה אבל אני לא רוצה שתגור כאן. אני מכין לך מעין

סככה בחצר לידי. תגור שם עכשיו שבוע ימים"67.

גיליתי שמשלי המלך ובן המלך לא מדברים כל כך בדור הזה, אז ברשותכן, אני רוצה לעכשיו את המשל הזה:

בעל, לא עלינו, עושה צרות נוראות לאשתו. היא מוציאה לו צו הרחקה מהבית ותובעת מחצית מכל הנכסים שהושגו במאמץ משותף. במהלך הדיונים האינסופיים בבית הדין הוא אומר "די.

אני רוצה להוכיח את עצמי. תני לי צ'אנס".

היא מבטלת את כל התביעות נגדו, הוא חוזר הביתה והיא רואה שהוא נורא שמח.

"רגע רגע", היא אומרת. "אולי הוא שמח מכך שביטלתי את כל הדין, משכתי חזרה את כל התביעות ושוב יש לו ארוחת צהרים מסודרת והילדים לידו? אולי הוא לא שמח באמת מהקרבה אלי?"

והיא אומרת לו "תקשיב, בחצר הווילה שלנו יש חדר עבודה קטן. אני רוצה שתהיה שם לכמה זמן".

אם הוא אומר לה "מה אכפת לי, העיקר שאני יכול לראות אותך, להיות עם הילדים, להרגיש שמחלת לי", אז היא יודעת שזה אמיתי. ואם הוא אומר "מה, כל כך הרבה זמן הייתי מחוץ לבית.

חם שם, אין שם מזגן", היא יודעת שזו לא אהבה.

הקב"ה יודע שכאשר הוא אומר לנו בכל יום לחזור על שלושה עשר עיקרי האמונה, הוא בעצם משכן אותנו במלונה בחצר בלי

67 הגר"א, "אבן שלמה".

17


צל. הוא אומר לנו "את עכשיו מצדיקה את האמון שאני נותן בך באמצעות אמונה. את לא בתנאים נוחים כרגע, את לא רואה

פתרון למצב שלך ועדין, האם את אוהבת אותי ככה?"

בואו נצלול עוד. הרב שג"ר מסביר זאת בצורה פילוסופית. הוא מצטט הוגה דעות בשם ז'אק לאקאן, שהגדיר אמונה במילים "המכתב יגיע בטוח ליעדו". את המשפט הזה אפשר להסביר

בשני אופנים, בשתי דרגות של אמונה.

האופן הנמוך והפרימיטיבי של האמונה: אני שולחת מכתב. הוא בטוח יגיע ליעד, הוא בטוח יגיע ליעד.

האמונה בדרגתה הגבוהה יותר: לאן שהמכתב הזה הגיע, זה היה היעד שלו. המכתב יגיע ליעדו כך או כך. לאן שהוא יגיע בסוף,

זה היעד שלו.

אומר זאת החזון איש בספרו "אמונה ובטחון": להגיד "יהיה טוב" - זה לא אמונה. אולם לומר "מה שיהיה הוא טוב", זו אמונה.

מה אני רוצה לומר? שהאמונה בדרגתה הגבוהה היא סוג של פרשנות שמחה לחייך: "כך היה צריך להיות".

עוד משהו. הדרך הראשונה מבטלת את הרצון שלך, ואילו בשיטה השנייה את מפעילה רצון: "אני עכשיו רוצה להאמין שהמכתב

הגיע ליעד הנכון. ליעד שמח".

זו עוצמה. זו בחירה שלך. לכן קוראים את קהלת בסוכות. הכל הבל, הכל הבל, הכל הבל. אמונה שמחה כרוכה בוויתור על המון מאוויים: "רציתי כסף, רציתי בית גדול, ה' לא רצה את זה בשבילי.

אז בואו נראה מה הוא רצה".

אני לא מדברת על "ביטול" )"ה', זה מה שרצית? אני מקבלת. כנראה באתי לעולם בשביל לסבול. כנראה אני גלגול של ושתי"(. צידוק הדין הסגפני הזה איננו כוונתי, כי אם פרשנות לטובה. לא את הקב"ה את דנה לכף זכות כי אם את עצמך! "אני בסדר, לכן

לא יכול להיות שהוא עשה לי רע".

איזה צל נפרש מעל ראשך ברגע שאת מבינה זאת! למעשה, הפרשנות לטובה ולשמחה את מאורעות חייך – היא בעצם הבחירה

היחידה של האדם בעולם.

הילדה שטבעה במקווה, לא עלינו, הגיעה ליעדה. גם הכלה, שתיבדל לימים טובים וארוכים, הגיעה ליעדה. גם בן משיח ז"ל, בעלה של ברכה שכנתי שהגשים את חייו במצוות סוכה, הגיע

ליעדו )וכמה, כמה קשה לבחור באמונה בדרגתה הגבוהה(.

אמונה אינה המחשבה "שה' יהיה נאמן לתוכניותיי". אמונה

פירושה "שאני אהיה נאמנה לתוכניותיו". אנו פוגשות היום המון מאמיני-נוחות, אנשים שבאים לקב"ה ב"אם אני אפריש חלה אני איוושע" / "אם אני אתפלל אז יהיה לי כסף". המשוואה הזו אינה אמונה. היא אמונה קטנה, בדרגתה הנמוכה. אמונה גדולה משמעה "מה שלא יקרה איתי, האהבה שלי אליך תצדיק את עצמה בסוף.

בסוף כל זה מסתתר צל ומסתתרת הצלה גדולה".

אנו רואים בדור הזה, יותר מאי פעם, ניסיונות באמונה, מפני שאנחנו דור רפה ועצל מאי פעם, שמבקש תמורה מידית. אנו מבקשים בטאץ' אחד שייפתח עלינו העולם. ברמז אחד שאני שולחת למישהו, הוא יגיב לי חזרה. ואילו הקב"ה מאט לנו את מהירות התגובה שלו כדי לגלות לנו את הדבר שקוראים לנו "שמחה". כבר למדנו: שמחה היא תמיד עבודה. העבודה הגדולה תביא לך בסוף את השמחה. משהו שעבדת עבורו והשגת אותו

בעמל יסב לך אושר גדול.

רק שהאמונה שלך תהיה אמינה, בבקשה. כך ה' מבקש.

גם לאמונה צריך להקדיש זמן. חייבים. תחפשי בינתיים במדבר הגדול והנורא, כי ה' תמיד שם לך סוכות בדרך, סוכות עם צל זמני. תמיד. הכנסי בצילן, שבי. הן כמו פינות שתייה באמצע

המרתון הגדול.

"צל האמונה" משמעו "אני מאמינה שאתה בדרך למגורי הקבע שלי. אני מאמינה שאתה מגן עלי. זה המון ואני מאד אוהבת ומעריכה את זה, ומאד אוהבת אותך, ה'". נכון - זה בפירוש לא

פתרון קבע, אבל זה צל קטן בדרך.

ואינני יכולה שלא לשבח אנשים שגרים שנים בקרוונים. שנים, באהבתם את ארץ ישראל. באי-נוחות נוראה. הם יודעים שזו סוכה מנחמת, זה מאחז; אני נאחזת בזיזים, רק שלא יתדרדר פה הכל. והם נאחזים בצל האמונה הזו ורק מתאמצים על הפרשנות

המנחמת והנכונה.

ה-צילא דמהימנותא, הסוכה הזו, נראית כל כך לא נוחה, כל כך לא מצלה. זה נכון. אבל האמונה שלך, היא שתביא את הצל. בצלו חמדתי וישבתי. ורק אחרי שהאמנת, יצאת לסוכה, נכנסת למערכת יחסים באמונה שכל מכתב מגיע ליעדו, פתאום תמצאי כזה צל! סכה תהיה לצל יומם מחרב68 )מיובש( – את תקבלי כזו

צלילות במחשבה! תשמעי כאלה צלילים נפלאים של נחמה!

לכי לסוכה. לא נוח שם, צפוף, דביק. ואת לא תאמיני אילו עליות רוחניות תרגישי, כי הימרת. כי פירשת לטובה ולשמחה את חייך. נדרש המון אומץ לקפוץ למים, להגיד "אני עושה כי אמרת, זה

כנראה היעד הנכון. המכתב בטוח יגיע ליעדו".

68 ישעיהו ד', ו.

18


נסיים את הרעיון הזה במשפט ארוך:

אם הקב"ה אומר לאברהם בניסיון העקידה - בבקשה ממך עמוד לי בזה הניסיון, כדי שידעו כולם שגם כל יתר הניסיונות שלך היו

אמיתיים. בבקשה בבקשה תעמוד!69

...אז זה בעצם מה שאני מרגישה בפירוש של הרב דסלר. ילדים שלי, ה' מבקש, עמדו נא לי בניסיון הגדול הזה שקוראים לו "שמחה". זו ההוכחה לכך שעברתם את יום הכיפורים כמו שצריך. שאתם הבנים המקסימים שלי, שלא בועטים. לא מתפנקים. תנו

לי לצחוק את הצחוק הגדול הזה, השמח, הזה.

69 בראשית כ"ב, יב ורש"י, שם.

כמה חשוב להשתדל כל כך על השמחה! וזה לא פשוט. הרי כל ספר קהלת הוא החיפוש אחר השמחה. הכל היה לו, ועדיין,

ושבחתי אני את השמחה70 דווקא.

כשאנו בונות סוכה, אנו בונות שמחה. הסוכה היא הגילוי הגדול. התחלנו השנה בכסה, ירח מכוסה בראש השנה. כעת אנו מגיעות לסכה – אותן אותיות, והירח הוא במילואו. ט"ו בחודש. זה האור

הגדול בתוך החושך, אמונתך בלילות71.

בנות יקרות, אי אפשר להבין את ה'. באמת אי אפשר. אבל יהי רצון, שלא נדע, שנעמוד בניסיון האמונה. גם כשלא רואים צל

של ישועה, שנזכה לשבת תחת הצל.

70 קוהלת ח', טו.71 תהילים צ"ב, ג.

רוח הקודש סוכה בעל נשים, אורחים ואושפיזין

שימי לב! בכל ערב משבעת ימי חג הסוכות, מתייצבים בסוכתך שבעה ענקים, שבעה אושפיזין, שבספר מיכה מכנים אותם "שבעת הרועים"72. "רועה", בלשון הקודש, הוא מפרנס. הם מביאים איתם את ברכת הפרנסה שלך לכל השנה, ומפרנסים אותך בשפע של

ברכות ואיכויות נוספות.

הם מגיעים בהרכב מלא בכל יום ויום מימי הסוכות, אולם הם מתחלפים בסדר הכניסה שלהם. בכל יום אושפיז אחר עומד ראשון:

ביום הראשון של סוכות, אברהם אבינו עומד ראשון. ביום השני – יצחק אבינו,

ביום השלישי – יעקב אבינו, ביום הרביעי – משה רבנו,

ביום החמישי – אהרון הכהן, ביום השישי – יוסף הצדיקוביום השביעי – דוד המלך.

אני חייבת לתקן כאן טעות נפוצה. אנו נוהגות לחשוב ש"אושפיזין" משמעם אורחים, ושבחג הסוכות אנו מארחות אותם. טעות –דמהימנותא73, ב-צילא האורחות! מתאשפזות אנו בסוכות,

צל האמונה, כפי שקורא הזוהר הקדוש לסוכה.

72 עפ"י מיכה ה', ד. 73 זוהר כרך ג' )יקרא( פרשת אמור דף ק"ג, עא.

"אבל רגע - אני בניתי! אני בישלתי וטרחתי!"תביני שכל מעשה שאת עושה משול לחיפוש אחר הצימר המושלם. בעודך טורחת סביב הסוכה והחג, את כמו מחפשת את הצימר ובוחרת היכן להתארח, ובסופו של דבר, הצימר הוא שמארח אותך. באותו האופן, האושפיזין הם שמאשפזים אותך ועושים לך הכנסת אורחים בצל ברכתם. בכל ערב אושפיז אחר מניח

ידיו על ראשך ומזרים לך שפע גדול.

והם לא לבד. רעיותיהם מתלוות אליהם. אם חשבת שאת מתארחת אצל שבעה, הרי שלמעשה בכל ערב את פוגשת ארבעה עשר אושפיזין ואושפיזות )ובעצם יותר, כי חלקם באים עם יותר

מאישה אחת...(.

סוגיית האורחים והמארחים קשורה קשר הדוק לסוכות. יודעת כל אם עבריה: מתישהו בגידול הילדים מגיע הגיל שבו ההורים, המשפחה ובית הספר פחות ופחות משפיעים על הילד, וההשפעה הגדולה באמת מגיעה מהחברה. הילדים סופגים יותר מחבריהם ומשכניהם. אשר על כן, ככל שתשהו יותר בסוכה, כן יספגו הילדים יותר מהאושפיזין. הם יקבלו יותר חסד מאברהם, גבורה

מיצחק, תפארת מיעקב, צניעות מיוסף וכן הלאה.

19


כמה חשובה החברה, וזה בידיים שלך, אישה. יש האוהבים לצטט כנגדנו את המילים אישה - עינה צרה באורחים74. על מי זה נאמר? על אמא שרה, שלכאורה לא מיהרה לארח; אברהם מתמרץ אותה:

מהרי! לושי ועשי!75

לכאורה זוהי אמירת גנאי עלינו, הנשים. אך הפירוש הנפלא, האמיתי של אישה - עינה צרה באורחים מדבר על כושר האבחנה המופלא שיש לה. עינה צרה כי היא ממקדת את המבט שלה, כמו דרך העינית הצרה בדלת, ובוחנת מי העומד לפניה. האבחון שלה יכוון אותה למסקנות אופרטיביות: "נוכחותו של האדם הזה בביתי היא מזיקה. יש לו השפעה לא טובה" או, לחילופין, "הנוכחות של האדם הזה היא חיובית". למעשה, חז"ל מדייקים

ואומרים שהאישה מכירה באורחים יותר מן האיש76.

כמה נפלא שהשם "סוכה" רומז כולו לשמה של הרועה- הרעיה הראשונה בהיסטוריה, הלא היא יסכה. זה היה שם הנעורים של שרה אימנו. "יסכה" - על שם שסוכה ברוח הקודש77. יסכה-שרה ניחנה באינטואיציה מדהימה להביט ולאבחן בדייקנות. כשהאורח רע לבית, היא יודעת לומר עליו "גרש!78 החוצה!" ואילו כאשר

הוא טוב, היא מסוגלת לעמוד על טיב השפעתו המבורכת.

מכוח היותנו בנות של יסכה-שרה אימנו, עלינו להבין שקיבלנו יכולת של סינון הרוע מבתינו. למעשה, כל אישה באינטואיציה שלה יודעת לעמוד על טיבם של ה"אושפיזין" )כל אורח שנכנס לבית( הרבה יותר מאשר האיש. על כן דווקא על האישה מוטל התפקיד העדין כל כך של ההגנה על פנים הבית ועל נפש הילדים,

ולשם כך קיבלנו כולנו את רוח הקודש של שרה.

אשר על כן חשוב כל כך שדווקא אנו, הנשים, נבין את הדקות של עניין האושפיזין. כי אם אנו לא נבחין בהשפעתם המבורכת, והמברכת, מי יבחין? אם אנו לא נצמיד את ילדינו אל האושפיזין

הללו – מי יעשה זאת במקומנו?!

אישה, יש לך חוש ריח לאורחים. אל תוותרי על האושפיזין! בכל ערב בסוכה בקשי מהאורח היומי את ברכותיו ואת השפעתו המופלאה.

74 רש"י לבראשית י"ח, ו.75 בראשית י"ח, ו.

76 בבלי ברכות י', עב ורש"י, בראשית שם, שם 77 רש"י לבראשית י"א, כט.

78 בראשית כא, י.

מנהג מקובלים נפלא - להניח בסוכה כיסא מקושט ועטוף לאושפיזין, כותבים המקובלים, ולכוון גם על מי שלא נמצא כעת בביתו, כמו יהונתן פולארד למשל. הרי בעודך מתעלה בשמחתך, כמה אנשים לא נמצאים בחוג החג ובחוג המשפחה? איך אעלה

אל אבי והנער איננו אתי?!79

האושפיזין האלה מברכים אותך בסוף הערב, כל אחד ברכה אחרת. ואם לא נתת חלק לעני בשולחן של החג הם מקללים קללות לא נעימות כלל, בפסוקים, שמוטב שלא נפרט כאן. לכן, מי שאין לה אורח בסוכתה בכל אחד מימי החג, אומר ה"פלא יועץ", שתקפיד לתת סכום כלשהו לצדקה, ולכוון: "זה סכום הסעודה שאני נותנת עכשיו לעניים". הצדקה והנתינה בימי

הסוכות חשובות כל כך כל כך80.

אז לפני שאת בורחת מהבית ומהסוכה, והולכת להתארח בסוכות זרים, עצרי. השתגעת להפסיד את כל הברכות האלה? ההמלצה הגורפת היא להיות בבית בסוכות ולקבל את האושפיזין וברכותיהם.

כאשר את מתארחת אצל אחרים, את מברכת אצל מארחייך את ברכת לישב בסוכה ואז, למעשה, האושפיזין משפיעים את כל השפע הזה על בית מארחייך. מה תעשי כדי לא להפסיד? לפני שאת יוצאת את פתח ביתך כנסי לסוכה, נשקי את הכתלים ואמרי "אושפיזין יקרים, הגעתם ולא הייתי בבית", ותבקשי את כל הברכות האלה. כן, גם לפני כניסת החג. "אברהם, תן לי חסד.

יצחק, תזרים לי גבורה לבית", וכן הלאה.

למעשה, כותב הזוה"ק, כל אושפיז בתורו משאיר אחריו את השפעתו המבורכת לכל השנה על בני ביתך81. על כן, כאמור, טעות לנדוד מסוכה לסוכה. כשאינך מאשפזת את כל חולייך בסוכה את מחמיצה את הברכה המיוחדת הזו. בלשונה של הגמרא, משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל!82 כל שעליך לעשות הוא לשבת בעצלות בסוכתך שלך – ולהקשיב. לא בכדי בברכת האושפיזין אנו אומרות עולו אושפיזין, כנסו,

ותהיינה אוזנינו קשובות רוב ברכות. רק תקשיבי!

79 בראשית מ"ד ל"ד80 ר' אליעזר פאפו, "פלא יועץ"81 זוה"ק לפרשת אמור דף ק"ג.

82 בבלי סוכה כ"ז, עב.

20


בקריאה זו, בלשון ארמית, פונים היושבים בסוכה אל האושפיזין, הרועים הקדושים.

"עולו אושפיזין" / מחבר לא ידוע

עולו אושפיזין עלאין קדישין

עולו אבהן עלאין קדישין

למיתב בצלא דמהימנותא עלאה

בצלא דקודשא בריך הוא.

ליעול אברהם

ועמה יצחק ויעקב, משה אהרן יוסף ודוד...

תיבו אשפיזין עלאין קדישין

תיבו אבהן עלאין קדישין

תיבו תיבו אושפיזין דמהימנותא

למיתב בצלא דמהימנותא עלאה

בצלא דקדשא בריך הוא

זכאה חולקנא

וזכאה חולקהון דישראל

דכתיב )דברים לב, ט( "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו".

21


רכות ובות רב ב היינה אזניך קש תברכות האושפיזין

אברהם - אמנות החסד המושכל

ביום הראשון של החג תקשיבי לאברהם.אברהם אבינו, מידתו חסד. הוא מברך אותך ואת בני ביתך ביכולת

לגמול חסדים ולמלא את משאלותיו של כל אדם לפי צרכיו.

בלשונו של דוד המלך, גמילות חסדים אישית וספציפית נקראת משכיל אל דל83. צריך שכל בחסד, ואי אפשר לגמול חסד לכולם באופן זהה. כל ילד זקוק למשהו אחר. כל הורה זקוק למשהו אחר. גם הצרכים שלך הם דינמיים ומשתנים. עלייך לפתח את השכל ואת היכולת לאבחן למה זקוק מי שמולך ולמה את עצמך זקוקה.

אברהם מברך אותך ביכולת למצוא זכות בכל אדם, כשם שהוא חיפש בדקדקנות אפילו בקרב אנשי סדום.

הוא מברך אותך ביכולת לעמוד בניסיונות.

הוא מברך אותך ביכולת להיות הורה מצוות ומחובר לבניו גם בשלבים הקשים ביותר בחייהם; על אברהם ה' מעיד כי ידעתיו

למען אשר יצוה את בניו84.

וממש ברגע ההשקה של כניסת יצחק אבינו, אברהם מברך אותך בפסוק והתענג על ה' ויתן לך משאלת לבך85 – יהי רצון כמו שאת יודעת לענג אחרים ולתת להם את משאלות ליבם, כך תזכי להתענג

על המצוות ולקבל מה' את מה שליבך חפץ.

יצחק - לומר "לא" כשצריך

ביום השני תקשיבי ליצחק.יצחק אבינו, מידתו גבורה. הוא מברך אותך ביכולת להיות גיבורה וזו המיומנות הנצרכת ביותר לאישה בזמנים האלה. שימי לב לרועה, הרעיה שמציצה מעבר לכתפו, הלא היא אחת הגיבורות

הגדולות ביותר - רבקה. ואיזו גיבורה!

"גבורה" פירושה יכולת שלך, ושל האיש שלך, ושל הילדים והילדות שלך, לומר "לא" כשצריך.

83 תהילים מ"א ב' 84 בראשית י"ח י"ט

85 תהילים ל"ז ד'

"גבורה" משמעה לדעת לשנות הנחות יסוד; להבין מיהו הבן הטוב ומיהו הבן הרע.

חז"ל מספרים מדרש מבהיל על אבא שלא ידע להיות גיבור. הוא לא כיהה )הזהיר( בבנו, שכל ימי החג היה צוחק בבית הכנסת ומלעיג על התפילה, עד שאנשים העירו לאותו אב: "תראה איך

הוא משתולל".

"הניחו לו, סתם תינוק. ישחק", היה האבא אומר, ולא העיר לילד. לא עברה שנה ומת האבא ומת הילד ומתו עוד שש עשרה נפשות

מתוך ביתו )רק שניים נותרו, נכים ומסכנים(86.

רחמים שאינם במקומם יביאו סוף לשושלת שלך, זו מסקנת חז"ל. זה לא חייב להיות סוף פיסי, אבל זה סוף רוחני כלשהו. אם לא תתני לילד שלך גבולות, זה מוות בשבילו. חזקי ואמצי

ואמרי את המילה "לא".

בקשי מיצחק את הכוח לחנך. קשה לאמוד ולשער ולהעריך את מה שלומדים הילדים מדמות של אבא מתפלל ברצינות ומדמות של אבא אוחז את ארבעת המינים בידיו. לכן, כשיוצא יצחק מן הסוכה, הוא מברך אותך גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יברך87.

יעקב - האור שבוקע מבעד לפרטי היומיום

ביום השלישי תקשיבי ליעקב. יעקב אבינו, מידתו תפארת. הוא מברך אותך ביכולת המופלאה שהוא עצמו ניחן בה, להתנהל בקדושה גם בענייני היומיום: פרנסה, המתנה לבן זוג, שלום בית, גידול ילדים. מעורה לחלוטין בפרטי הפרטים של החיים, יעקב אבינו מראה לך שאפשר תמיד

לראות את אורו של ה' בוקע מן המצב הכי-הכי ירוד.

כפי שדורש הגר"א: בדברים הכי גשמיים - אכילה, שתייה, שינה – נמצאות אותיות י-ה; שם ה'. את הכל אפשר לעשות בקדושה. לכן ה"בן איש חי" כותב במפורש שאם הסוכה צנועה, יכולים

בני הזוג להתייחד שם88.

86 במדבר רבה פרשת במדבר פרשה ד' סימן כ' 87 תהילים קי"ב ב'

88 "בן איש חי", "הלכות" לפרשה האזינו

22


בצאתו מברך אותך יעקב במילים אז יבקע כשחר אורך89. " יבקע" – אותיות "יעקב". כי זו המיומנות שלו: לבקוע ולגלות את האור

מתוך שיא האפלה.

משה - ברכת התורה

ביום הרביעי תקשיבי למשה רבנו. הוא מברך אותך באהבת התורה שלו ובנאמנות המדהימה שלו לעם ישראל.

הגמרא הנפלאה שואלת מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מדוע איננו יודעים את מקום קבורתו של משה? מפני שגלוי וידוע מלפני הקב"ה שכל גזירה שיגזור, אנו נבוא לקברו ונגיד "מוישה רבינו, מוישה רבינו! עמוד בתפילה בעדנו!" רק המילים הללו בלבד - ועומד משה ומבטל את הגזירה90. איזה

נשמה, הוא לא יכול כשקשה לנו.

התורה היא אהבתו הגדולה וזוגתו הנצחית. הוא מברך אותך בבן זוג ובילדים שיהיו מונחים תמיד, ומונחים תמיד, בדרך התורה. לכן כשהוא יוצא הוא משאיר אחריו את ברכת הדרך ונחך ה' תמיד91.

אהרון - אהבה, שלום וענני כבוד

ביום החמישי תקשיבי לאהרון. הוא מברך אותך בשלום בית. הוא מברך אותך ביכולת לפזר ענני כבוד בבית, ובמילים אחרות - ביכולת להחליק על פגמי בן זוגך ולמחול לו עליהם, וזה גם חוש הומור שמפיג כעסים ומקטין מצוקות. הוא מברך אותך בלב

מצוחצח ממחלוקות.

כמה חשוב הכבוד. כל כבודה של בת מלך הוא דווקא כשמכבדים אותה בביתה פנימה. שום כבוד מבחוץ לא יפצה על חוסר הכבוד מבית. כיום, לצערנו, ענני הכבוד של אהרון הם מצרך נדיר בבתים ובמשפחות בנות זמננו. אז אל תצאי מהסוכה לפני שאת

מתברכת מאהרון הכהן.

בצאתו, מברך אותך אהרון בברכה והשביע בצחצחות נפשך92.

89 ישעיהו נ"ח ח' 90 בבלי סוטה י"ג ע"א

91 ישעיהו נ"ח י"א92 ישעיהו שם

יוסף - השילוב הנדיר בין יופי לבין צניעות

ביום השישי תקשיבי ליוסף. יוסף הצדיק, הענק והצנוע, מברך אותך ביופי שמעל לעין - יופי חיצוני משולב ביופי רוחני עצום. זה השילוב הנדיר שבין יופי לבין צניעות. זן ההבנה ש"צניעות" אין פירושה להיות מכוערת, ו"יפה" אין פירושה להיות חסרת צניעות.

יוסף, שידע לנוס מאשת פוטיפר ברגעי המבחן, וזכר תמיד את היותו נסיך של אבא ובן מלכים, מברך גם אותך במלכות וביכולת איפוק. ובצאתו הוא מברך אותך ואת בני ביתך במילים בן פרת

יוסף בן פרת עלי עין93.

דוד - להלל ולהלל

ולבסוף, הקשיבי לדוד. בקשי מה' את היכולת של דוד המלך להלל תמיד! להתפלל תמיד! לשאת חן בתפילתך תמיד!

דוד המהלל והמתפלל לא הירפה מהתפילה. בדורנו התפילה כל כך נפולה. התפילה היא סוכת דוד הנופלת, על פי רבי נחמן

מברסלב. ויהי רצון שהיא לא תיפול לנו יותר.

כאשר הוא יוצא, מברך אותך דוד המלך במילים הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלקים לעולם94.

93 בראשית מ"ט כ"ב94 תהילים מ"ה ג'

23


בעה חצבה עמודיה שהאושפיזות - מועצת החכמות שלך

תביני - תפילות האישה על ביתה מחזיקות את כל הבית! התפילות שלך מחזיקות את הכתלים, התקרה והפתחים. תפילותייך על בני ביתך מחזקות את יסודות הבניין השכם והערב. ואלו תפילות תישאי? אין מתכון אחד. "אשתו" - זו ביתו, והתפילה היא תמיד מודולרית ונקבעת לפי הצרכים, ההשפעות השונות של הזמן

והשלבים בחיים.

זה סודן של האושפיזות והרעיות. הן אינן לבושות תלבושת אחידה. חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה95 - כל אחת ידעה מה לעשות במצב הנתון שלה ושל בעלה, בתנאי חייהם הייחודיים

ובאתגרים ובניסיונות שה' זימן לה בחייה.

ראו את הרעיות שמציצות מעבר לכתפי האושפיזין:

יסכה-שרה, רבקה, רחל ולאה יחד, מלמדות אותך ויתור, מסירות נפש על ילודה וכוח תפילה. כמה מתפללת לאה על בן

זוג צדיק! כמה מתפללת רחל על פרי בטן!

כמה הולכות הן כולן, בלי פקפוק ובלי היסוס, אחרי הבעלים שלהם – מאור כשדים לכנען, מכנען למצרים ובחזרה )שרה(,

מחרן לכנען )רבקה, רחל ולאה(.

כמה הן דבקות בחלום על ילד ומוכנות לעשות על מנת להיפקד.

95 משלי ט', א.

אלה ארבע האימהות, ארבע רעיות ענקיות לרועים הענקיים.

ציפורה אשת משה היא הכוח לשרוד ליד אדם שמוקדש כל-כולו לציבור ולצרכיו. ואיזה אומץ היה לה במדבר כשהגיע הזמן למול את תינוקה הקטן: ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה96

- המוהלת הראשונה בהיסטוריה.

אלישבע אשת אהרון היא הכוח לדעת לגדל בנים לכהונה, שזה בכלל לא פשוט, וגם, לא עלינו, להתמודד עם שכול ועם האובדן

של בניה הצדיקים, נדב ואביהוא.

אסנת בת פוטיפרע היא אשת יוסף הצדיק. סיפור חייה לא פשוט, אומרים חז"ל במדרש. אסנת היא הבת שנולדה מהאונס של דינה על ידי שכם בן חמור, והיא גדלה מנודה בין האחים במשפחתו של יעקב אבינו. אסנת התגלגלה למצרים, לבית פוטיפר, ושם פגשה ביוסף. השניים נישאו והולידו את אפרים ומנשה. לכן אסנת היא הכוח לקום אחרי טרגדיה נוראה ולהשתקם, גם לאחר שהודבק לה אות קלון. אסנת היא היכולת להתרומם ממצב של נחותה ודחויה בקרב משפחתה, להקים משפחה נפלאה חדשה

ולהיות נשואה לאיש ענק.

ובת שבע, אשת דוד המלך שהיתה גדולת המחנכות. איזה ילד היא גידלה – את המלך הכי שלם ומושלם, שלמה.

96 שמות ד' כ"ה

חדש בחנויות!הספר "פרשה ואישה" - לימוד נשי לפרשת השבוע )בראשית-שמות(

מאת הרבנית ימימה מזרחי

בהוצאת

הספר ניתן לרכישה בכל חנויות הספריםbooks.parasha.org :לפרקים לדוגמא הכנסו כאן

להזמנה דרך ההוצאה, בהנחה ניכרת לרגל החגים - טל. 03-7683333/6/7

** 75 ש"ח )במקום 118 ש"ח(, כולל משלוח בארץ **לקבלת ההנחה יש לציין את קוד הקופון: 775

books.parasha.org :הכנסו לקריאת פרקים לדוגמא כאן

24


אמרנה ל עצמותי ת כרפואת הגוף וארבעת המינים

בימי רווקותי, בטרם המרתי את אשכנזיותי עם נישואיי, אחיותיי ואני היינו נוטלות לולב וארבעה מינים עם ברכה. אבא היה נותן לי את האתרוג ואת הלולב והייתי מברכת ומנענעת. משהפכתי ספרדייה, בעלי מקיים את מצוות ארבעת המינים ואני - במטבח.

אומר הרמב"ם: מנענעים את ארבעת המינים בשביל להוריד את כל ההשגות של יום כיפור לעשייה ולאברים. את כל ההשגות הרוחניות שקיבלתי אני מערבבת לתוך אברים, מורידה את

הדעת לעשייה.

כל המינים כרוכים יחדיו בחביקת הלולב. "לולב" - שתי מילים:לו לב. "ה', אני נותנת לך את הלב שלי". את הלולב מנענעים לארבעה כיוונים, ארבעת רוחות השמיים. בחזון העצמות היבשות אומר יחזקאל מארבע רוחות באי הרוח, ופחי בהרוגים האלה, ויחיו. המינים כמו קוראים לאותה הרוח של תחיית המתים, שמגיעה מארבעה כיוונים ומפיחה חיים בעצמות יבשות, בלב ישן. הלא "מה התכלית של זה הכאב, אם לא לנענע לי את הלב?" שר שולי רנד, והוא צודק. בנטילת הלולב אנחנו מביאים על עצמנו רוח של תחיה. "לולב" גימטריה "חיים", ורבי חיים פלאג'י אומר ששבעת ימי החג הם כנגד שבעים השנים שאדם חי על פני האדמה; כנגד כל חיי האדם.

ואי אפשר לדבר על חיים ועל חיים פלאג'י מבלי לדבר על רבי חיים מזרחי, בעלי שיבדל לחיים. הוא פשוט עומד כשעה וחצי בכל יום בנענועי הלולב, לפי כוונות הרש"ש, לבטל את כל המזיקים )אתן יכולות לומר "וואו" קטן(. בגמרא כתוב שנענועי הלולב

באים להרחיק טללים רעים ורוחות רעות97.

סגולה עצומה לרפואה, להתחדשות ולבריאות האיברים - להחזיק ביד את ארבעת המינים, אתרוג, לולב, הדס וערבה. גם אם אינך

מברכת ולא מנענעת, טלי והחזיקי.

ארבעת המינים, כולם יחד וכל אחד לחוד, הם סגולה נפלאה לרפואת האברים. "העיקר הבריאות!" אומרים לנו הזקנים, ואמנם, בריאות זו שמחה. וחג הסוכות הוא מקור הבריאות. מחזיקים את ארבעת המינים החבוקים יחדיו ומכוונים לארבע רוחות השמים,

מבקשים כוח, בריאות וחיות.

הלולב – דומה לשדרה, שכוללת את כל האורך של הגוף וכל האיברים הפנימיים. "יהי רצון שאהיה בעלת זקיפות קומה, איתנה ויציבה, ותהיה לי רפואה באיברים הפנימיים: לב, ריאות, כבד,

איברי העיכול והאכילה... ולהצלחת הדיאטה".

97 סוכה ל"ז

ההדס – דומה לעיניים. "אני רוצה לראות רק טוב השנה".

הערבה – דומה לשפתיים. "יהי רצון שיהיו לי רק דיבורים ערבים, ולא יהיו לי בעיות בשיניים".

והאתרוג - דומה ללב. "יהי רצון שהלב שלי יהיה בריא וחזק השנה. שיהיה לי לב טוב".

כעת נרחיב מעט, עבור בעלות הקשב והריכוז.

על ארבעת המינים כתוב ולקחתם לכם98. ואומר המדרש: זה שאמר הכתוב "כל עצמותי תאמרנה ה', מי כמוך".

מה הקשר לעצמות?

אומר המדרש: יפה אמר דוד, שאמר הפסוק הזה. תדע לך, שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם

וההדס הזה דומה לעינייםוהערבה דומה לשפתיים

והאתרוג דומה ללב. אמר דוד "אין לך אבר גדול מאלו! שקולין הן כנגד הגוף!" הוי:

"כל עצמותי"99.

איזה יופי. אם יש איבר שרפואתו – הרוחנית והגופנית - חשובה לעצמיותו של האדם, הרי זו השדרה. השדרה כוללת את כל האברים שלאורך הגוף: בלוטת התריס, עמוד השדרה, הריאות, החזה, הכבד, הלבלב, הרחם, הכליות, העיניים, הטחול, המעי – ואני מפרטת כי יש לכוון

על כל אלה כשאת לוקחת לידייך את הלולב. והמובן הרוחני – שתהיה לי שדרה, שתהיה לי עמידה.

מה תכווני על ההדס? ההדס דומה לעיניים. והכוונה: עיוור חשוב כמת. שאני אראה טוב, ושתהיה לי עין טובה.

חז"ל אומרים שהאתרוג הוא כנגד הצדיקים. יש בו גם ריח טוב וגם טעם, כשם שבצדיק יש גם תורה וגם מעשים טובים. הלולב הוא כנגד מי שיש בו תורה ואין בו מעשים טובים. הערבה – מי שאין בו לא את זה ולא את זה, וההדס הוא כנגד מי שאין בו

תורה, ויש בו מעשים טובים.

לגבי הערבות – במחילה, אין "ערבות" בעם ישראל. בן אדם

98 ויקרא כ"ג, מ. 99 תנחומא פרשת אמור י"ט

25


לגמרי ללא טעם וללא ריח? אין. לאדם כזה קוראים "מין", והוא פשוט לא נכלל בתוך ארבעת המינים. אולי פעם היו אפיקורסים לתיאבון, אך כיום זה לא קיים. לכולם יש אמונה, כך אני רואה. לכולם מעשים טובים. אין דבר כזה, יהודי בלי מעשים טובים.

אני מאד אוהבת את ההדס ואומר לכן מדוע. היום, רוב ה"עמך" הם הדסים. אין כל כך תורה. הם לא יודעים הלכות. לא שזה

נסלח, אבל הם מלאי-מלאי מעשים טובים.

ולא סתם ההדס הוא המפונק שבין ארבעת המינים. כמה הידורים ודיוקים יש בו, עד כדי כך שקשה למצוא הדס כשר. זה מראה

על ערך המעשים הטובים בעיני ה'.

אני חושבת על כך שכל העלבון שהעולם הלא-דתי מבטא כלפי לומדי התורה נובע מהאמירה "אינכם מעריכים אותנו. אתם חושבים שאנחנו עגלה ריקה", ויש משהו בדבריהם. הרי אילו היינו מעריכים את מעשיהם הטובים, הם היו מעריכים יותר את

התורה שלנו. אסור להתנכר לריחם הטוב של ההדסים - אולי ההדסים הם הדוסים של ה'?

נדמה לי שהמדינה שלנו מהדסת על ההדסים. כולם טובים, ודווקא ככל שהם יותר אנטי דתיים, שמאלניים וקיצוניים, הם אחוזים במעשים טובים ובחסדים. אני מדברת הרבה בפני נשים שאינן שומרות מצוות ומגלה שדווקא העשייה של הצדקה מאד

מדברת אליהן.

אין ערבות בעם ישראל. אנחנו מטע ענק של הדסים. מבלי חלילה-חלילה להפחית במעמדם של לומדי התורה, גם ההדסים

מלמדים עלינו זכות גדולה בשמים.

ואולי העובדה המצערת שהתורה איננה מוערכת היא גם בגללנו, לומדי התורה, שאיננו מקדישים מספיק כבוד והערכה למעשים הטובים. ארבעת המינים נושאים לארבעת רוחות השמיים את המסר של סוכות: בניי, ראו חיבתכם לפני המקום. אתם אהובים. כולכם.

עוררו את האהבה אם תתכשיט יקר לאישה

הגענו לחלק כל כך חשוב. מה משמח? לתת, ולמי? לאישה. כעת קחו נשימה ותנו את הדפים לבעל שלכן.

לתת. את הנשמה, ואת הלב, ואת הארנק. ראו גמרא משונה. כתוב ושמחת בחגך. אומרת הגמרא: נשים - במה משמחן? בתכשיטין

ובגדי צבעונין100.

והלא כתוב בפסוק "ושמחת בחגך", ומה אתה מתרגם לי ושימחת? והגמרא מגלה לנו סוד עצום: "ושמחת בחגך! נשים - במה משמחן?" - האיש שמח באמת רק כשהוא מרעיף ונותן לאשתו. השמחה הגדולה גדולה שלו היא לתת לך. כמה שנדמה לו-עצמו שהוא קמצן )"קשה לנו" / "אין לנו"(, הוא יופתע לגלות כמה לבו מתרחב כשאת עונדת בחג את חתיכת המתכת הזאת )שמונה עשרה

קראט לפחות(.

לפני שאקריא מתוך המילים המדהימות של ה"שפת אמת", אקדים ואומר שאני משתמשת בציטוטים אמיתיים. לא חסרים מקורות בגמרא ובקבלה על חובת ההרעפה של האיש על אשתו )למי שאינו מסתפק בפשט של הכתובה: שארה כסותה וענתה - לא

יגרע101; אל תעשה גרוע!(.

100 פסחים י' כ"ב , פסחים ק"ט ע"א101 שמות כ"א, י.

אין חכמה כבעלת ניסיון. פעם המצאתי מקור. אמרתי "אל תקנה רק עגילים. קנה את כל הסט. הנה, כשהקב"ה רצה לעזור לקין,

הוא אמר "הלוא אם תיטיב - שאת!"102. כתב לי בעל זועם אחד: "מאיפה החידוש האידיוטי הזה?"

אז תקנה רק עגילים, קמצן.

ואני אביא רק ציטוטים "אמיתיים". נתחיל ב"שפת אמת". עניין סוכה - כמו חופה, שגומר את הקניין אישה לבעלה, שנאמר "ולמקנהו

עשה סוכות"103.

כאשר אתה קונה לאישה משהו לחג, אתה "קונה" אותה מחדש. אתה מעמיד שוב את חיי הזוגיות שלך, עושה שוב את מעשה הקניין שעשית בטבעת שנתת ביום החופה )ומאז היא כבר יצאה

מהאופנה(. אתה עושה הכל מבראשית שוב פעם.

אשר על כן אני תמיד מבקשת שלא תלכו בצוותא לבחור את התכשיט, משום שזה מרוקן את עניין האהבה וההתאהבות. כשבן

הזוג בוחר לך תכשיט בעצמו, הוא בעצם בוחר אותך מחדש.

102 בראשית ד' ז'103 אדמו"ר מגור, "שפת אמת" שם

26


הנה, הוא נכנס לחנות ומתחיל לחפש: "השרשרת הזו נראית לי גסה, ואשתי נורא עדינה. תביאי משהו עדין, דק דק )שלא שוקל

ולא עולה", יוסיף הקמצן(.

פתאום הוא מתחיל לחשוב על הטעם שלך, חושב עליך, משקיע בך במשהו שבינינו, לא מעניין אותו כקליפת השום. וזה לב העניין. בגדים ותכשיטים – עד יום מותו הגבר לא יבין לשם מה זה נחוץ. וזה מה שנפלא; שהגבר משקיע במשהו שלא מעניין אותו בכלום.

בהכללה, גברים לפעמים חושבים שטבעת הנישואין אמורה להספיק לנו עד העולם הבא )אז פטנט ראשון: טבעת הנישואין שלך - תאבדי אותה(. זו טעות, משום שהחפצים הללו, שעוברים מידו לידך בכל חג, מרעננים כל כך את הזוגיות, ואין חשוב מזה.

ערשנו - רעננה!104

ואל תשכח לעטוף יפה. לכשעצמו, הגבר מסוגל לסוגל להניח טבעת יהלום יקרה בתוך נייר עיתון ולתת לך אותה במלוא הרצינות. כמה מתבקש לספר כאן על רבי חייא, שהיתה לו אישה רשעית והוא היה הולך עם תלמידיו, קונה לה מתנה מהממת ועוטף אותה בגלימתו. ראו איך איש משקיע בעטיפה, בחיבוק.

נ.ב. אפרופו השקעה - פתק, פתק!!! פתאום אתה נהיה אנאלפבית, כשאתה מתבקש לכתוב לאשתך איזה פתק אוהב על המתנה. אבל גם זו מצווה. הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו105. אישה מקבלת זר פרחים ומחפשת: "מה, בלי פתק? מה שווה הזר פרחים בלי פתק?"

ואל תכתוב בפתק "סליחה". לא צריך. רק תן איזו מילה טובה.

הנה נוסח אפשרי )מותר להעתיק(:

ג.נ. )גברת נכבדה(,הנידון: מתנה לרגל.

החלטתי לקנות לך מתנה כהוקרה על פועלך. בכבוד רב,

בעלך )ותודיעי לימימה(.

פעם חזרתי מקניות בערב החג וראה אותי בעל אחד. "קניתי לה, קניתי לה!" הוא צעק לי מהמדרכה ממול. עד היום אינני יודעת

מיהו )אך כך גיליתי איזו יראה אני מעוררת ברחוב...(.

ואיך כותבים לי כל מיני בעלים למייל – "תקני את לאשתי. טוב לך, הרבנית ימימה? בגללך הגעתי עד פת לחם".

104 שיר השירים א', טז. 105 תוספות, מסכת שבת י', עב.

בעלי מוסר שיעורים לגברים, ואחד מתלמידיו אמר לו שהוא הגיע לפת לחם.

"יודע למה אין לך כסף? כי אתה קמצן", אמר בעלי. "תסלח לי", הוא ענה לו. "בקושי יש לנו כסף השנה. אני לאשתי

לא קונה כלום. הגזמתם, אתה ואשתך הרבנית". "אם כך, אז בשנה הבאה יהיה לכם אפילו פחות", בעלי אמר.

השורה התחתונה של סוכות, חג האסיף, היא זו: הפסיקו להילחץ מעניינים כלכליים. הלחץ הכלכלי הורג את האהבה. הרב דסלר שואל: למה דווקא באספכם את תבואת הארץ, תחגו את חג ה' שבעת ימים106? מדוע החג חל דווקא כאשר אתם אוספים את תבואת השדה? והוא עונה: בזמן האסיף העשירים רואים עד כמה הם עשירים, ומסתחררים מזה. כם כל היום עסוקים בכסף ונהיים וורקוהוליקים. ואילו העניים מסתחררים מעוניים ולא מסיימים לדאוג. לעשיר ולעני שום חג הוא לא חג. אומר על כך שלמה המלך: ראש )עוני( ועשר אל תתן לי. הטריפני לחם חקי, פן אשבע

וכחשתי, ואמרתי "מי ה'?", ופן אורש - וגנבתי107.

שלמה המלך מתאר שני נגעים: השבע, מי שהולך לו כלכלית, נפגעת אהבתו לה', לתפילה וללימוד התורה. מי שזה לא ככה אצלו, שיקום. כשרואים הצלחה כלכלית פשוט נחלשים בעבודת ה'. לעומת זאת, אצל העני נחלשת אהבתו לבריות; פן אורש – וגנבתי.

במילים אחרות, הלחץ הכלכלי לכאן או לכאן הורג לנו את האהבה. ולכן הקב"ה עושה בסוכה צדק חברתי, השוואת תנאים ומעמדות,

ואומר לנו "תאהבו".

המצב הכלכלי רצח בתים. הזוגיות היא לא זוגיות. את מתהלכת ליד בן זוגך בחרדת קודש: "אבא עובד עכשיו". ההורות היא לא הורות כי אין אמא ואין אבא ואין זמן הורים. ובכל יום ה' מזהיר

אותנו על האהבה שנהרסת בעקבות הכסף:

ואהבת את ה' אלקיך – כיצד אוהבים?

הדרגה הראשונה – בכל לבבך. יצר הטוב ויצר הרע. כשיש לך מצב רוח וכשאין לך.

ובכל נפשך – כשחולים, לא עלינו, וכשבריאים.

ומה הכי קשה? ובכל מאדך! בממונך108.

106 ויקרא כ"ג, לט.

107 משלי ל', ח-ט.108 דברים ו', ה.

27


ואז מגיעה הפיסקה הבאה של קריאת שמע: והיה אם שמע תשמעו ]...[ לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ואיפה "מאודיכם"? והקב"ה אומר: אני מוותר על התנאי הזה. אני יודע שלא תצליחו לאהוב אותי כשהכלכלה והפרנסה תעסיק אתכם כל כך, אז - ונתתי מטר ארצכם בעתו109, קחו פרנסה, קחו.

ככה תאהבו אותי, לצערי.

כמה להיזהר, כמה להיזהר! ההזדעקות החרדית היא לגמרי מוצדקת, מפני שבאכזריות קיצצו את קצבאות הילדים. אך במקביל היא עלולה להישמע כאילו אנחנו מאיימים שלא נוכל ככה לאהוב את ה', ומה הקשר - זה לא קשור לאהבה! לרב שך לא היו נעלים, וכי זה גרע במשהו את אהבתו את ה'? כשגבר אומר לבעלי "אנחנו במצב כלכלי קשה אז שאשתך לא תאמר בשיעור לקנות לה מתנה לחג", אין שום קשר בין שתי צלעות המשפט. אהבה לא נמדדת בכסף. היא נמדדת בכיסופים. אנשים, שכחתם לאהוב. זוגות עורכים הסכמי ממון לפני חתונה, מפרקים אירוסין בגלל

כסף, וזאת לא אהבה.

זה המסר של חג הסוכות: כשאתם רואים כמה יש לכם, וכשאתם רואים כמה אין לכם, שימו לב לאהבה. העשירים כבר לא אוהבים את ה' והעניים כבר לא אוהבים את אשתם )אז מי עדיף? העני.

אם הוא אוהב את ה', הוא יגיע בסוף לאהבת אשתו(.

אבל למה להתווכח כשה' שלח לנו את הרמ"ק הנפלא, המקובל הקדוש רבי משה קורדוברו. הרמ"ק כותב שהאיש נמצא בין שתי נקבות: הנקבה העליונה - זו השכינה, והנקבה התחתונה שזו אשתו; את. ברגע שהנקבה התחתונה מבקשת ממנו "כל כך ישמח אותי שתקנה לי תכשיט", באותו רגע עצמו מזרימה עליו

הנקבה העליונה שפע110.

והמשתמע מכך? ככל שאת יותר מבקשת, כך השכינה יותר נותנת לו. וככל שאת יותר קמצנית )ובאמת נשים קמצניות ולא הגברים:

109 דברים י"א, יד. 110 רבי משה קורדוברו, "תומר דבורה".

"עזוב, יש לי שמלה מששת הימים היא עוד עולה עלי. לא צריך לחדש, אני אוסיף לה מפה חצי מטר בד וגם מפה ויהיה בסדר"(, את הופכת את הפרנסה שלך ל"מעין נרפש", אומר המהר"ל. למעיין דלוח ועכור, כי אין לו זרימה של פנימה-החוצה. אז אם החלטת לא לאהוב את אשתך ולא להשקיע בה – חבל. את

פרנסתך אתה מקפח.

לא רק שעד יום מותו הגבר לא יבין מי צריך את חתיכות המתכת הנוצצות האלה, ומה ההבדל אם זה זרקון או יהלום. גרוע מכך, לזוועתי יש גם נשים כאלה שחולות בזה: "הרבנית, מה רע בזרקון?

זה דווקא נורא יפה". הלו, מה קרה לך? תתאוששי!

ברגע שאיש משקיע באשתו, הוא מקבל פי עשר. אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו - יקרו את נשותיכן, כי ככה תתעשרו, אומרים

חז"ל111.

בשנה שעברה חיכתה לי מחוץ לשיעור אישה שמכרה כובעים. "לבעלי היה עסק מאד משגשג", סיפרה, "ומהגובה הזה הגענו לשפל המדרגה והיינו במצב כלכלי מזוויע ונורא. קראנו את השיעור לחג. אמרת שלקנות לאישה תכשיט זו סגולה לעשירות, ובעלי לקח הלוואה לא יודעת מאיפה, קנה לי תכשיט בסדר גודל שגם בימיו הטובים לא היה קונה לי, ובאותו שבוע הוא קיבל עסקה מדהימה. עכשיו הוא אוסר עלי להוריד את התכשיט הזה

וקורא לו 'תכשיט הסגולה' ".

בנות, יש במייל שלי אלף סיפורים כאלו. אנחנו תמיד קוראות סיפורי ניסים בנוסח "יוסף מוקיר שבת" ותוהות מתי יקרה גם לנו איזה נס. אני מבטיחה לכן בזאת: גם בימינו, בדור שלנו, ניסים קוראים כשמאמינים ומתאמצים. גבר שקונה לאשתו, ויותר מכך – גבר שמתאמץ וקונה לאשתו, יראה ברכה בפרנסה, וגם ניסים, ויקבל חזרה את השקעתו פי עשר. לא רק יוסף מוקיר שבת מצא מרגלית בתוך הדג. אתה תמצא פי עשר מרגליות מזו שתרכוש

לאשתך, וזו הבטחה של חז"ל. היכי דתתעתרו – כך תתעשר.

111 בבלי בבא מציעא נ"ט ע"א

28


שו"ת תיכשוט נשים - במה משמחן? בתכשיטין ובגדי צבעונין112. איזו שמחה עושה לנו בגד חדש. לכי וקני לך לחג ולמועד, ואפשר יותר משמלה אחת. ומנין חז"ל למדים זאת? בנביא, האישה שכועסת על בעלה אומרת לו אלכה אחרי מאהבי, נתני לחמי ]...[ ושקויי. וחז"ל מסבירים: "שקויי" - אלו דברים שהאשה משתוקקת

עליהם - ומאי ניהו )ומהם(? תכשיטין!113.

ימימה, מה רע בספר, בדיסק, בפרחים? למה דווקא בגדים ותכשיטים? למה דווקא הגשמיות הזאת?

ראשית, חפץ הוא דבר רוחני. רק בלשון הקודש "חפץ" הוא גם אובייקט )object( וגם רצון )will/motivation/desire(. איך נאמר ב"שיר השירים" - אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד

שתחפץ114 – אהבה מתעוררת על ידי חפץ.

כתוב שהקב"ה הרעיף לעם ישראל במדבר שלוש מתנות: מים – בזכות מרים, מן – בזכות משה וענני כבוד – בזכות אהרון. ומה כתוב? שהיו יורדים איתם תכשיטים115. תכשיטים בענני הכבוד ממש. ה' מחשיב תכשיטים ובגדים בתור ענני כבוד. זה אמיתי.

אבל ימימה, בעלי לא מביט בזה בכלל. תשמעי. פעם אחת ראו החכמים אישה שבעלה היה ספן. היא

מתקשטת ומתגנדרת, והוא – רק פעם בחצי שנה חוזר מהים. "מה זה?" הרימו גבה )ראו כיצד אישה מקושטת מעלה חשד

מידי, כאילו אינה מתנאה עבור בעלה(. "שמא תהיה רוח סערה, והאונייה תגיע לחוף, ומה, הוא יראה

אותי בנוולותי, לא מקושטת?"

איזו חשיבה. אם בעלך כמו ספן בלב ים, בקושי נמצא; ואם הוא רוחני ומעופף בעולמות עליונים ולא שם לב לדברים האלה, אומרת הגמרא, יום אחד תנוח עליו הרוח ובטעות הוא יסתכל עליך. ובשביל היום הזה בשנה שהוא יביט בך, ויאמר "וואלה,

יפה זאת", בשביל היום הזה תתגנדרי בכל יום ויום.

ראו את אברהם אבינו ושרה אימנו. הם יורדים למצרים, מבוגרים מאד שניהם, והוא מביט באשתו פתאום: הנה נא ידעתי כי אשה

יפת מראה את 116. מה, לא שוה? שווה!

אילו היינו מבינות.

112 פסחים י' כ"ב , פסחים ק"ט ע"א113 הושע ב' ז' וילק"ש הושע רמז תקי"ז

114 שיר השירים ג, ה. 115 תוספתא סוכה ג' ג'

116 בראשית י"ב י"א

אבל ימימה, בכלל לא בא לי על זה. ה' ישלח לך רפואה שלמה בעזרת ה'. תביני שהאקססוריז )התוספות( הן חלק מהמהות הנשית. כמו שבונים סוכה, ה' בנה אישה: ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה117, וחז"ל במדרש מתארים כיצד ה' קלע לחווה צמות-צמות בשערה וקישט אותה ב- 24 תכשיטי כלה118. וכי לא היה יעיל יותר לברוא אותה מסורקת? למה בראת אותה פרועה והוספת לה צמות? - מפני שחלק מהמהות הנשית זו התוספת. זה במהות שלך, ואיך איבדת את זה? אלה השיקויים, דברים שאישה משתוקקת להם.

אני לא אוהבת את כל התוספות האלה. איפור, תכשיטים, אביזרים... זה לא אני! זה לא אמיתי!

תביני שהיופי של האישה הוא התוספת, הקישוט והגינדור. "קושט" )אחד מסממני הקטורת(, בעברית, פירושו אמת. הקישוט אינו

זיוף. הוא לגמרי אמיתיות.

עזבו אותי. אני אוהבת להיות טבעית. אז בהזדמנות חגיגית זו נעדכן אותך שהטבע הוא אכזר. צריך להוסיף ולבנות. בניית ציפורניים, עוד גוון של אודם. אינך היום כפי שהיית לפני שנתיים ולפני חמש שנים. צריך להחליף גוון בסומק, לרענן את קרם הפנים. ובכלל צריך להשקיע בעצמך כי

זה עושה לך שמחה.

אמא של אחת מתלמידותיי נמצאת בטיפול נמרץ. "אמא, את צריכה משהו?"

"כן". "מה?"

"אודם". זה סיפור. זה יופי של סיפור.

האם לקחת את בעלי איתי לזארה?לא. בגד חדש תלכי לבחור בעצמך. כעיקרון, לא הולכים עם הבעל לקנות בגד. זה לא צנוע )וזה גם לא חכם: תמיד תהיה גבעולה אחת בחנות שתמדוד דווקא את החליפה שעליך מתפוצצת,

ובעלך יביט וימות(. בגד - את הולכת לקנות לבד.

תכשיטים - הוא הולך לקנות לבד.

אבל אין לו טעם!הוא יפתח טעם עם השנים, בע"ה.

117 בראשית ב, כב. 118 בראשית רבה לפרשת בראשית

29


ועד שזה יקרה?אז תגידי לו "תודה" יפה, ותתלהבי נורא, ותענדי כמה פעמים ואחרי כמה שנים תמכרי בלי שהוא ירגיש. העיקר - אל תסגרי את צינור ההרעפה שלו עם תגובות ציניות. כמו כן, אסור לך

בתכלית האיסור לבקש ממנו פתק החלפה.

ומה עם הגיל?זו לא שאלה של גיל. להיפך – ככל שאת יותר מבוגרת, את חייבת

בקישוט כדי להוכיח שאת חיה.

כמה פעמים אנו רואות אישה שמזניחה את עצמה עד שיש לה כלה צעירה. כשאת רואה את כלותייך, פתאום את נזכרת שאת אישה )זה קורה גם לאימהות שבתן מגיעה לגיל מצוות ומקבלת ערימות של תמרוקים לבת מצווה. "הילדה קיבלה שלושה דאודורנטים, אז לקחתי לה אחד", בישרה לי אמא אחת שלפתע החלה להדיף

ריח נעים(.

רב הונא ראה את אשתו של רב חיסדא מתקשטת בחג לפני כלתה. אומר לו רב הונא: "אתה יודע שזה לא צנוע? היא כבר בת שישים". ענה: " אפילו אמך, אפילו אם-אמך, אפילו עומדת על קיברה!"119

119 מועד קטן, ט', עב.

כי הקישוט והחידוש הם חלק מהחיות של אישה, מה שנוסך בה חיים וחשק. ואם לא – זכרונה לברכה.

אל תתקמצנו. זה פשוט נותן חיים. זו ניידת טיפול נמרץ לאהבה שלכם ולחיות שלך. אז בהחלט-בהחלט להשקיע ולקנות, ולתת

לו לקנות. זה יחזיר את עצמו פי אלף.

אבל איפה זה כתוב???אם עדיין לא השתכנעתם, הנה סיבה שלא תוכלו לעמוד בפניה: זו פשוט הלכה. מצוות שמחת יום טוב היא מצוות עשה מהתורה. אחד אנשים ואחד נשים. גברים – בבשר ויין. לקטנים נותן קליות

ואגוזים, ונשים – יקנה להן בגדים ותכשיטין.

מקורות נוספים: שולחן ערוך תקכ"ט א', ב' ו"בעל הלכות גדולות" לאותו סעיף. ה"שאגת אריה" מתחבט ומתלבט שם אם זו חובה גם כשאין בית מקדש, ומגיע למסקנה חיובית )כנראה שאשתו

.) שאגה עליו

ואם אני רווקה? קני לך. שמחי אותך. תעשי "אזרח" וה' ישלים חסרונך.

30


ק יום נש י ב תה לראש סכ סגולות ומנהגים לסוכות

בקצרה, בנקודות, נעבור על הלכות וסגולות. סליחה מראש אם אני חוזרת על עצמי – החגים הם ימי טירוף, וישוב הדעת מאיתנו

והלאה.

* לאכול טוב ולשתות טוב בסוכות, לפחות סעודה בשרית אחת ביום, אומר הרב עובדיה יוסף )אם אינך אוכלת בשר, מצאי לו תחליף מהודר(. ומדוע? כי במדבר ה' הוריד שלוש מתנות: ענני כבוד, מן ובאר מרים. אנו משלימים את המתנות הללו בסוכות. אומר ה"בני יששכר": ענני כבוד – זו הסוכה עצמה. המן הוא האוכל שאנו אוכלים בסוכה והשתייה – כנגד הבאר. ואז את ממש

מרגישה שידייך מלאות במתנות.

* סגולה עצומה לשמירה, לזוגיות ולפרנסה - בערב הראשון של החג )בתשע"ד - יום רביעי בערב(, אחרי הדלקת הנרות, יש סגולה לנשק כל אחד מכותלי הסוכה, ככתוב סכתה לראשי ביום נשק120. לכוון "אני מנשקת את הסוכה ואתה פורש עלי סכך של הגנה, סכך של חופה, סכך של שפע, סכך של שמחה לכל השנה". ראיתי בני עלייה מנשקים הסוכה בכניסתם וביציאתם, כותב השל"ה

הקדוש121. )זה מנהג קצת מצחיק אבל ילדים מתים עליו(.

* לבקש על הזיווג בתוך הסוכה. הסוכה היא כמו חופה.

* להיזהר מאד בביזוי המועדות, ולכבד ביותר את ימי חול המועד. כביסות – רק מה שממש צריך וודאי לא לכבס כמויות.

בגדים – יש ללבוש בגדים יפים יותר מתמיד בחול המועד.השולחנות - מכוסים מפות, בבית ובסוכה.

יציאה לעבודה – רק אם זה דבר האבד, ואם לא תעבדי ייגרם לך הפסד גדול. אחרת, למעט כמה שיותר בעבודה.לכתוב - רק בשינוי )ביד שמאל או בדילוגים(.

* באכילה הראשונה בסוכה חובה לכוון "זכר לענני הכבוד שהקב"ה הוריד על ישראל במדבר122. גם נשים, אחרת לא יצאת ידי חובה.

* האכילה הראשונה בסוכה צריכה להיעשות בחשק. לשם הרב עובדיה יוסף ממליץ בערב החג להפסיק לאכול עוד בצהרי היום.

* סגולה גדולה לאפות לחם לחג הסוכות ולהפריש חלה בברכה. מי שעושה זאת, תכוון בעת הלישה והפרשת החלה שהיא אופה

120 משנה ברורה תע"ז ה' ושפת אמת לסוכות, ובני יששכר על תהילים ק"למ ח' 121 השל"ה משנה ברורה סימן תע"ז ס' ק"ה

122 רבי חיים ויטאל, "כף החיים"

שלמי תודה123. בזמן בית המקדש מי שניצל ממוות היה אופה לחם בכמות גדולה ואוכל את הלחמים בבית המקדש בהודיה על

הצלתו, ואת, אחרי יום הכיפורים, בע"ה ניצלת ממוות לחיים.

* אומר הרב דסלר: בקשי מה' בסוכה עצה טובה. כל התלבטות - בן זוג / עבודה / לימודים וכו', תמצא עצה בסוכה, שכתוב

ופרוש עלינו סוכת שלומך, ותקננו בעצה טובה מלפניך124.

* ועוד הוא אומר: שמחת חג הסוכות מביאה רוח הקודש. יונה הנביא זכה בשמחת בית השואבה ונחה עליו רוח הקודש, והוא לא היחיד. בע"ה גם את תקבלי נבואה לגבי משהו שאת מתלבטת בו מאד.

* ישיבה בסוכה בשמחה מצילה מגלות. במקום שחלילה יפנו אנשים מאדמתם, אנחנו מכוונים שהישיבה שלנו בסוכה, בגלות מחוץ לבית,

תחסוך את הפינוי והצער ובע"ה תחסוך מאיתנו גם הקפאות125.

* כתוב כל העוסק בבניין - מתמסכן126. כשאת בונה או משפצת, תמיד ההוצאות יעלו בהרבה על מה שתכננת. ה"פלא יועץ" אומר שישיבה ממושכת בשמחה בסוכה היא סגולה להצלחה בשיפוצים,

קניה ו/או בניה של בית חדש.

* סגולה מרבי חיים ויטאל: מן דזהיר במצוות סוכה לעשותה כתיקונה, מובטח לו שלא יהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה שנה127.

* ועוד אחת: מי שיושב תחת צל האמונה, יורש חירות לו ולבניו לעולמים ומתברך ברכה עליונה. ומי שמוציא עצמו מצל האמונה,

גורם גלות חס ושלום לו ולבניו128.

* הישיבה בסוכה מכפרת על כל שמחות ההוללות שלא בקדושה שהשתתפת בהן129. והנשיקות לדפנות הסוכה מכפרות על נשיקות אסורות )ואני מוסיפה שהן מכפרות גם על כל הנשיקות שלא

נתת לבעלך(.

* ושמחת בחגך ]...[ והיית אך שמח, מצווה התורה בסוכות. לא רבים ולא כועסים בתוך הסוכה. כשאת רוצה לצרוח צאי מהסוכה

וצרחי לאוזני השכנים, העיקר לא בתוך הסוכה.

123 הרב אביגדור נבנצל, "ירושלים במועדיה".124 ר' אליהו דסלר, "מכתב מאליהו" ליום כיפור-סוכות.

125 ר' אליעזר פאפו, "פלא יועץ" ערך: סוכה.126 בבלי יבמות ס"ג ע"א

127 רבי חיים ויטאל, "כף החיים"128 שם, שם

129 רבי אליעזר פאפו, "פלא יועץ" ערך סוכה

31


* הסוכה כל כך קדושה שלא מדברים בה שפה זרה. תצפנם בסכה מריב לשנות130. רק בלשון הקודש )אם יש אורחים מחו"ל

אפשר להתעלם מהם...(.

* סגולה לשנה נפלאה, בהירה וברורה - הרבה אור בסוכה.

* סגולה עצומה לסיים את כל ספר התהילים בליל הושענא רבה )בתשע"ד - יום שלישי בלילה(.

130 תהילים ל"א כ"א

מה ברצוני לומר? הסוכה היא באמת מצווה שנשים פטורות ממנה. את בהחלט מוזמנת להעביר את סוכות בבישולים או בטיולים ותו לא. אבל לשם מה אני בעולם? לומר לך - תידחפי. למה נשאיר לגברים את כל השפע, אם יש מספיק גם בשבילנו? בשביל זה ה' ברא את ימימה מזרחי. תדחפי את כולם, ותאכלי בברכת "המוציא" מתחת לסכך ואל תזוזי. אז נכון - יש הלכה,

... ואני ממציאה המלצות. ותעשי מה שאני אומרת

לסיום... אנו בימים נפלאים של שמחה, ואני מבקשת ממך חשבון נפש קטן: האם את מסוגלת לשמוח? וצריך להבין ששמחה היא מיומנות אחרת לחלוטין מאשר אושר. ומה ההבדל בין להיות מאושרת לבין להיות שמחה - הבדל עצום! "מאושר" הוא בן אדם שמקבל אישור מהסביבה. זאת אומרת שהסביבה שבעת רצון מהביצועים שלו. הנה, אשת החיל. קמו בניה - ויאשרוה131. אחרי שהיא עשתה מאל"ף ועד קו"ף אומרים לה סוף סוף "יפה, אישה. סיפקת את הסחורה".

אני לא מזלזלת. הלוואי שהרבה מאיתנו היו מאושרות. זה גם משהו. הרי אין אחת שלא אמרה לפחות פעם בחייה את המשפט

הכל-כך קורבני: "אתה לא רואה כמה אני עושה?"

אבל שמחה היא הרבה-הרבה מעבר. לשמוח גם כשהקב"ה לא סיפק לך את הסחורה, או לא סיפק לך אותה במלואה. וכמה ה' עצמו מבקש שתשמחו... בו. הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה - בך132. כשלא סיפקתי את הסחורה, וכשלאמונה אין צל, האם אתם שמחים בי? אומר ה'. בי, במהותי, גם כשאני לא מראה לכם

את מילוי צרככם.

זה ההבדל בין שמחה לבין אושר. שמחה היא אהבה בתוך אי-הנוחות. וזה באמת החג הזה. בנות שלי, אנא, עשו את עבודת השמחה.

סיפור קטן לסיום. לבית הכנסת ביום כיפור בערב הגיע בחור במראה זרוק.

"תבוא גם מחר", אמר לו בני הגדול. "עזוב אותי", ענה. "שמונה שעות תפילה..."

"שמונה שעות ואתה מקבל שנה". הוא הגיע גם למחרת ונשאר. מהנץ ועד נעילה, הוא לא עזב את

131 משלי ל"א, כח.132 שיר השירים א', ד.

בית הכנסת. כן, הוא קיבל שנה. וחשבתי לעצמי שזו גם הסוכה - שבעה ימים ושישה לילות, ואת מקבלת שנה. מקבלת חיים. מקבלת אמונה. וחג האסיף - תקופת השנה133. את אוספת תוקף, תקיפות וכוח לעמוד בכל התלאות שלא יהיו בע"ה השנה!134 אספי את היהלומים האלה, שלא תבכי אחר כך, ויש לך אוצרות

לכל השנה.

חג שמח!

133 שמות ל"ד כ"ב134 אדמו"ר מסלונים, "נתיבות שלום", על הסוכה.

אנו מקוות שהפקת ערך רב מהחוברת.

קצת עלינו - הרבנית ימימה מזרחי היא עורכת דין במקצועה,אך זה שנים שאינה עוסקת במשפטיםאלא מקדישה את מיטב זמנה ומירצה

ללימוד תורה נשית-ביתית רלבנטית לחיים; כה תאמר לבית יעקב.בעיניה אנו, הנשים, הננו גיבורות על-זמניות.

"פרשה ואישה" הוא מפעל עלוני פרשת השבוע של הרבנית. העלונים לקריאה נשלחים במייל מדי שבוע

לקהילה נפלאה של קוראות ברחבי הארץ והעולם.

לקבלת שיעורי מתנה, היכנסי לכאן:

www.parasha.org

חדש - העלון השבועי מתורגם גם לשפה האנגלית!לפרטים ולשיעורי מתנה באנגלית הכנסי לכאן:

www.rabbanityemima.comהשיעורים לקריאה מיועדים לנשים ולגברים.

שמרי על הקשר!יקרת פרידמן, עורכת,

[email protected] "פרשה ואישה"

קצת עלינו

Documents

[email protected] · [email protected]:ליימ-יא :רתא תיינבל ףרוטמה ץורמה לחה ,רופיכ םוי רחאלש ןושאר םוימו ןה .ןכשמל תומרותה